חלק גדול מההילה שנקשרה בספר "הנסיך הקטן" יש לזקוף לפרשנות האידיאולוגית שלו * רעיונות שהוטמעו בו בתחילת שנות ה-40', הפכו אופנתיים לאחר שקיבלו הקצנה וגוון אידיאולוגי חד במהפכת הסטודנטים של שנות ה-60' * אילו חי הסופר סנט-אכזיפרי היום, היה מגלה להפתעתו כי הוא דובר "היפית" מבלי שהתכוון לכך

להמשיך לקרוא ←

סוף האמת לנצח

  ספרה של ג'ואן פיטרס, שהותקף מכל עבר כבלתי אמין, כ"לא מדעי". הספר שרק אחרי מאמצים של קוראי טור זה ראה אור לפני כמה שנים במהדורה מצומצמת (שנחטפה מייד) הולך ומנצח בגדול.
ברשימת רבי המכר של "ישראל היום" מן ה-18.6.2010  מופיע הספר "מאז ומקדם" במקום הרביעי של רבי המכר  בקטגוריה של ספרי עיון.

אכן, סוף האמת לנצח.

ראה ג'ואן פיטרס החוקרת שחשפה את הבלוף של הפליטים הפלסטינים

"ראה "ג'ואן פיטרס שחשפה את הבלוף של הפליטים הפלסטינים

http://www.zeevgalili.com/?p=6933

המפה הגדולה של הארץ הריקה

http://www.zeevgalili.com/?p=325

יונה לוי גרוסמן מסבירה את הנושא

http://www.youtube.com/watch?v=rYxIgtuS5SM

שתיקתו הרועמת של עמוס עוז מאז החל צוק איתן מעוררת פליאה. איפה נבואות הזעם שלו? אפה דברי הקינה על הפלסטינים המסכנים? אפה הקינה על הילדים שנהרגו בידי הכובש הישראלי?

לפי בקשת הקהל אנחנו מביאים כאן את הדברים שאמר עמוס עוז  ב-2010. עזה היא אותה עזה, הים הוא אותו הים, עמוס עוז הוא אותו עמוס עוז וחאלד משעל הוא אותו חאלד משעל. [יולי 2014]

עמוס עוז ויקיפדיה האנגלית

חאלד משעל מנהיג החמאס

בשבוע שבו נאבקת ישראל מול גל אדיר של שינאה אנטישמית בכל העולם, מצטרף עמוס עוז, המועמד מטעם עצמו לפרס נובל, למקהלה הכללית * כמובן שאנחנו אשמים במה שעושים לנו והטרור החמאסי הוא ביטוי ל"יאוש ותיסכול" * הוא מציע להיכנס למשא ומתן עם החמאס כי "רעיון" אי אפשר להכריע בטנקים * איך ייראה משא ומתן בין עמוס עוז לחאלד משעל

תארו לעצמכם שבעיתון כלשהו היתה מופיעה הכותרת הבאה בשנת 1939:

הנאציזם הוא רעיון ומעולם
לא הצליחו לנצח רעיון בכוח

עמוס עוז לא אמר בדיוק את הדברים שבכותרת. הוא אמר משפט כמעט זהה. החליפו את המלה "נאציזם" ב"חמאס" ותקבלו את עיקר דבריו.

במאמר שפרסם ב"הארץ", תחת הכותרת " על גבולותיו של השימוש בכוח", כתב עוז את הדברים הבאים: "החמאס אינו רק ארגון טרור. החמאס הוא רעיון. רעיון נואש וקנאי שצמח מתוך ייאושם ותסכולם של הרבה פלסטינים. מעולם לא נוצח רעיון בכוח: לא על ידי מצור, לא על ידי הפגזה ורמיסה בשרשראות של טנקים ולא בעזרת קומנדו ימי. כדי לנצח רעיון יש להציע רעיון אחר, מושך יותר, מתקבל יותר על הדעת… את הסכסוך הישראל-עזתי אפשר יהיה בסופו של דבר לפתור רק על ידי משא ומתן עם החמאס…".

מה אפשר לומר על אמירה אווילית כזו?
מה אפשר לומר על סופר המתיימר לייצג את ישראל ומצטרף למקהלה העולמית של שונאי ישראל ולעלילת הדם שמעלילים עלינו?

עמוס עוז מרבה לכתוב. האם הוא גם מוצא פנאי לקרוא?

האם קרא למשל את אמנת החמאס?

פרקים מאמנת החמאס

• "ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה"

 * תנועת ההתנגדות האסלאמית היא חולייה אחת מהחוליות של מלחמת הקודש [ג'יהאד] בעימות עם הפלישה הציונית".

• "התנועה קשורה בקשר אמיץ להופעת החלל הקדוש [שאהיד] עז אל דין אלקסאם ואחיו לוחמי הג'האד [מוג'אהדין] מ[קרב] אנשי האחים המוסלמים בשנת 1936 . • משם היא קשורה קשר הדוק לחולייה נוספת הכוללת. מלחמת קודש [ג'יהאד] של הפלסטינים, וכן למאמצים ולמלחמת הקודש [ג'יהאד] של האחים המוסלמים במלחמת 1948 ולפעולות הג'יהאד של האחים המוסלמים בשנת 1968 ולאחריה.

החלל הקדוש [שאהיד] עז אל דין אלקסאם

 • "לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ו[אז] יאמרו האבנים והעצים: "הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא [מאחורי], בוא והרגהו".

"עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם". עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם

 • "תנועת ההתנגדות האסלאמית מאמינה שאדמת פלסטין היא אדמת הקדש אסלאמי [וקף] לדורות של מוסלמים עד תחיית המתים. אסור להפקיר אותה או חלק ממנה או לוותר עליה או על חלק ממנה. אין היא קניינה של אף מדינה ערבית, או כל מדינות ערב, ולא של אף מלך או נשיא, או כל המלכים והנשיאים, ואין היא קניינו של שום ארגון או כל הארגונים כולם, בין אם הם פלסטינים או ערביים, זאת משום שפלסטין היא אדמת הקדש [וקף] אסלאמי לדורות של המוסלמים עד יום תחיית המתים".

שאדמת פלסטין היא אדמת הקדש אסלאמי. סמל החמאס

• היוזמות [המדיניות], ומה שקרוי פתרונות של שלום הועידות הבינלאומיות לפיתרון הבעיה הפלסטינית, עומדים בסתירה לתפישת העולם של תנועת ההתנגדות האסלאמית. ויתור על חלק כלשהו מ[אדמת] פלסטין כמוהו כזניחת חלק מן הדת…"

מר עוז הנכבד, מה יש לך לומר לאנשים שאמנה כזו היא המנחה אותם? מה בדיוק תציע להם? מה תקבל מהם? מה הם יציעו לך? ומה הקישקוש הזה על כך שהחמאס או "רעיון נואש וקנאי שצמח מתוך ייאושם ותסכולם של הרבה פלסטינים".

לפני שאתה פותח את הפה ומטיף לנו מוסר כדאי שתקרא לא רק את הסעיפים שלמעלה. קרא את האמנה כולה. בבקשה, הנה קישור לנוסח המלא של האמנה בעברית. אחר כך תסביר לנו אם יש עם מי לדבר ועל מה אפשר לדבר.

 http://reut-institute.org/data/uploads/officialheb/20060206Hamas%20Covenant.pdf  

דוגמא אחת לזוועה החמאסית

אם אין לך זמן לקרוא את אמנת החמאס, או שהצלחת עד כה לעצום את עיניך ולאטום את אוזניך ממעשי הרצח המתועבים שהם ביצעו אולי תציץ בסרטון המצורף. אין בו דם יהודי, אך זהו סרט זוועה המציג לאיזו תהום של שיפלות יכולים להגיע אלה שאתה מבקש להיכנס עמם למשא ומנתן. ואם קיבתך רגישה מדי מכדי להתבונן בסרט זוועה הנה תאורו כפי שפרסם על ידי איתמר מרכוס ונאן ז'אק זילברדריק באתר PMW (מבט לתקשורת הפלסטינית) אתר רציני העוקב בשיטתיות אחרי פרסומי התקשורת הערבית.

 ילדים של מחבלת מתאבדת צופים בשחזור של מות אימם

                             – מאת איתמר מרכוס ונאן ז'אק זילברדריק –

תכנית הילדים הפופולארית 'חלוצי המחר', המשודרת בערוץ 'אל-אקצא' של חמאס הפיקה משדר מיוחד. שני ילדים קטנים של מחבלת מתאבדת הוזמנו לצפות בשחזור של פיגוע ההתאבדות של אימם. המחבלת, רים ריאשי, רצחה ארבעה ישראלים בפיגוע בשנת 2004

נאסור, בובת-הדוב המככב בתכנית, מציג את ילדיה של רים ריאשי בפני הילדים באולפן: "[האורחים שלנו הם] ילדי השהידה רים ריאשי." לאחר מכן הילדים של ריאשי, דוחא ומוחמד, צופים ביחד עם הילדים האחרים שהוזמנו לאולפן,

 בוידאו-קליפ המשחזר באופן דרמטי את ההכנות לפיגוע, ואת הפיגוע עצמו בו התאבדה אמם. בזמן שידור הקליפ, המצלמה באולפן מתמקדת מעת לעת בפניהם של שני ילדיה של ריאשי, כשהם צופים בסרטון המשחזר את פיגוע ההתאבדות.

בשיחזור הפיגוע מופיעה שחקנית, המייצגת את רים ריאשי, כשהיא מכינה חגורת נפץ בנוכחות הילדה המשחקת את בתה. הילדה הולכת אחרי האם ושרה לה: "אמא, מה את נושאת בחיקך במקומי, צעצוע או מתנה בשבילי?" האם, ריאשי, אינה עונה ולאחר מכן היא עוזבת את הבית כשהילדה שרה: "שובי מהר, אמי!"

אחר כך הילדה-שחקנית נראית כשהיא צופה בחדשות בטלוויזיה ורואה את הדיווח על מות אמה בפיגוע. אז היא שרה לאמה: "במקום [לשאת] אותי החזקת פצצה בזרועותייך. רק כעת הבנתי מה יקר יותר מאיתנו."

נמשיך בדרכה של השהידה. בזמן שהילדה אומרת את המלים האלו בסרטון הוידאו, המצלמה באולפן עוברת לתצלום תקריב של פני בנה של ריאשי, כשהוא צופה בוידאו המשחזר את מות אמו. לאחר מכן התמונה חוזרת לסרטון הוידאו, שבו רואים את ריאשי מתעמתת עם חיילים ישראליים, ורגע לאחר מכן כולם נעלמים בהתפוצצות גדולה.

לפני ששידור הוידאו-קליפ מסתיים, המצלמה חוזרת אל הילדים באולפן. מנחת התכנית, נערה בשם סראא', מסכמת את הצפייה בוידאו אלה הילדים של השהידה, לוחמת הג'יהאד הגיבורה, אשר הקריבה הכל למען מולדתה. היא לא התייחסה [לילדיה] בשרה ודמה, ולמענם היא הקריבה [את חייה] לאללה… אנו אומרים לכובש שאנחנו נמשיך בדרכה של השהידה, לוחמת הגי'האד רים ריאשי, עד לשחרור המולדת מידיך הגוזלות.

הערה של מכון "מבט לתקשורת פלסטינית": בסרטון הוידאו השלם, בתה של ריאשי מבטיחה ללכת בדרכה של אימה, והסרטון מסתיים כשהילדה פותחת את המגירה של אימה ומוציאה ממנה מקל-נפץ. הסרטון המלא משודר בטלוויזיית החמאס באופן סדיר בין השנים 2007 – 2009

באתר מביאים גם סרטון אחר ובו ראיונות עם ילדיה של המתאבדת האומרים כי אהבו את אמם אך היא הלכה לגן עדן והרגה חמישה יהודים.

 אני חוסך ממך צפיה בסרטון מתועב זה אך אתה יכול להיכנס בכל עת לאתר של pmw@palwatch.org

ותזכה שם לשפע סרטונים כאלה.

 מה תגיד לחאלד משעל

אני מנסה לדמיין במוחי, אדוני הסופר , מה ייאמר בשיחה בינך לבין חאלד משעל. ראשית עצה טובה. אני מציע שאת השיחה הזו תנהל על אדמת ישראל (אם השלטונות הכובש הציוני ירשו למנוול הזה להיכנס לכאן בלי להעצר), או לפחות על אדמה של מדינה דמוקרטית. אם תתפתה להיפגש עם בן שיחך בסוריה, או ברצועת עזה, או בסודאן או בתימן, אתה עלול להיזרק מגג בית בן 14 קומות, להיתלות כשרגליך למעלה או סתם להרצח.

 עמוס עוז: אפתח בכך, אדוני, שידי מושטת לשלום. (עוז מושיט את ידו אך משעל מתעלם ממנה). אך עוז מתעלם מן העלבון וממשיך: אני מדבר עמך בשם הרוב השפוי של אזרחי ישראל, הרוצים בשלום. אנחנו מודים בכך שגרמנו עוול לעם הפלסטיני, שיש לפתור את בעיית הפליטים ולשים קץ לכיבוש.

משעל: איזה כיבוש?

עוז: הכיבוש של 1967 כמובן. אנחנו לא רוצים לשלוט על עם זר.

משעל: ומה עם הכיבוש של 48 ?

 עוז: נדמה לי שהעם הפלסטיני כבר השלים עם כך שיש מקום למדינה יהודית בגבולות 1967 ושיהיו שתי מדינות שיחיו זו ליד זו בשלום.

משעל: מי אמר לך את זה שהפלסטינים מכירים בגבולות 67? אפילו באמנת אש", שמעולם לא בוטלה, לא מכירים בגבולות האלה. ואנחנו רואים באש"ף בוגדים בעם הפלסטיני על שהסכימו אפילו למראית עין לפשרה באוסלו.

עוז: לאיזה גבולות כן תסכימו? אולי גבולות החלטת או"ם 192 משנת 1947 לחלוקת הארץ?

 משעל: שום גבולות. קרא את האמנה שלנו. כל פלסטינה שאתם קוראים לה ארץ ישראל היא הקדש מוסלמי ואיש אינו רשאי לוותר על אף שעל מאדמתה הקדושה.

עוז: ומה אתם חושבים לעשות עם היהודים. בכל זאת יש כאן יותר מחמישה מיליון יהודים.

 משעל: גם באמנת אש"ף נקבע שרוב היהודים שהיגרו לכאן יחזרו לארצות מהן באו. יהודי מדינות ערב יחזרו לארצותיהם וימשיכו לחיות שם בחסות שלטון מוסלמי כפי שחיו אלפי שנים. אצלנו היה להם טוב יותר מאשר אצל הנוצרים. היהודים האירופים גם כן יחזרו לארצותיהם. מאיפה באה הסבתא שלך? זאת ששנאה את המיקרובים שכאן? אתה יכול לחזור לארץ שלה, נדמה לי רוסיה. יש שם הרבה יהודים שחיים טוב.

עוז: אתה רציני? מה יגיד העולם? משעל: העולם לא מעניין אותי. אבל העולם ישלים עם זה. הנה הכתבת הכי ותיקה של הבית הלבן הציגה רעיון זה בפומבי ואף אחד שם לא מחה. עוז: ומה עם היהודים שירצו להישאר בארץ?

 משעל: האסלם תמיד היה מוכן שתחת חסותו יחיו מיעוטים אחרים שיקבלו עליהם את שלטונו שחוקיו הם חוקי השריעא.

 עוז: אתה מתא ר לעצמך שאנשים שחיים במדינה דמוקרטית יסכימו לכך?

 משעל: אנחנו לא מחכים להסכמה שלכם. וחוץ מזה מה אתה מודאג. כסופר מפורסם תוכל ודאי למצוא מקלט בגרמניה שם אוהבים אותך. גם היינה לא היה ציוני.

עד כאן השיחה המדומיינת בין עמוס עוז לחאלד משעל.

מה מריץ את עמוס עוז?

האם הוא כל כך תמים? האם עיניו טחו מלראות את המציאות כפי שהיא? האם השתכר מן המילים שהוא וחבריו כתבו במהלך השנים? איני יודע. אך חשד כבד מתגנב אל הלב שאת עמוס עוז לא כל כך מעניין עתידה של מדינת ישראל, אלא עתידו שלו. הוא רוצה לזכות בפרס נובל לשלום והצרתו האחרונה מקרבת אותו לפרס שבו נתכבד גם רודף השלום הידוע יאסר ערפאת.  :

==================================================

שאלות לעמוס עוז

                            – מאת פרופסור דינה פורת –

לעמוס שלום,
דבריך "על גבולותיו של הכוח" ("הארץ", 2.6) הפתיעו אותי, ואשמח אם תסכים להבהיר כמה מהנקודות המרכזיות שבהם.
ציינת, כי "החמאס אינו רק ארגון טרור. החמאס הוא רעיון."

איזה רעיון הוא החמאס? אמנת החמאס, שפורסמה באוגוסט 1988 ומאז לא שונתה, מסכמת את רעיונות התנועה ואומרת בצורה הבוטה ביותר ש"היציאה ממעגל הסכסוך עם הציונים (נחשבת) בגידה רבתי, וקללה רובצת על מבצעיה," ש"ישראל תוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה," שכן מדובר בשטח הקדש דתי שאין להתפשר עליו; שדגל הג'יהאד "יונף… כדי לשחרר את הארץ מטומאתם, זדונם ורעתם" של הציונים. היהודים הם אוייב אכזר הנוהג כנאצי והפרוטוקולים של זקני ציון מוכיחים זאת.

 ברור שלא לרעיון הזה התכוונת – אם כך, לאיזה כן?
זהו "רעיון נואש וקנאי, שצמח מתוך ייאושם של הרבה פלסטינים," כתבת, ותמיד יש קסם במילותיך. אבל האם ייאוש ותסכול חייבים בהכרח להוביל לאלימות חסרת פשרות, עד למחיקתו של מי שנתפש כאוייב? בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת הידרדר העולם למשבר כלכלי נורא, ומיליונים איבדו את עולמם. בארה"ב צמחה מן המשבר תוכנית ה"ניו דיל". בגרמניה התחזקה המפלגה הנאצית, ועלתה לאחר מכן לשלטון.

רעיון נואש, כתבת. בתיבה הזאת, "נואש", הטלת את כל האחריות למצב הנוכחי על ישראל, ובעצם אמרת שהחמאס, ולפניו אש"ף, ולפניו הפדאיון, ולפניו ערביי ארץ ישראל, הציעו מאז קמה התנועה הציונית רעיונות לפתרון הוגן של חלוקת הארץ, ואילו הציונים סירבו.

ב-1936 הציעה ועדת פיל לחלק את הארץ, ב-1947 החליטה על כך עצרת האו"ם, וכך הלאה, עד להצעות בשנים האחרונות, אבל היישוב וישראל סירבו, עד שהערבים – שלא נקטו כל אלימות – נואשו ולא נותר להם אלא לנקוט אלימות.
ברור שגם לא לכך התכוונת – ואם כן, למה?

"כדי לנצח רעיון יש להציע רעיון אחר, מושך יותר, מתקבל יותר על הדעת." גם זה משפט שובה לב. הלוואי ואפשר היה לנצח רעיון על ידי הצעת אחר. הרי בוודאי אתה יודע, שמלחמות בהיסטוריה נולדו לא רק מתוך אינטרסים מנוגדים, אלא גם מתוך רעיונות שהוצבו זה לעומת זה וסחפו אחריהם המונים. רעיון עליונותו של האדם הלבן, רעיון צדקתם של הנצרות והאסלאם, הרעיון הבולשביקי, הפאשיסטי – כולם גבו מיליוני קורבנות, אף שמולם עמדו רעיונות אחרים. תרבות המערב מציעה היום לאסלאם הקנאי חלופה: דמוקרטיה, זכויות לנשים ולשונים, חינוך המאפשר לתלמיד לחשוב ולבחור, התפתחות טכנולוגית, יצירה תרבותית עצמאית. הנה רעיון מושך, מתקבל מאוד על הדעת. מה דעתך על כך?

את המשפט הכמעט אחרון, האומר שאנחנו לא לבדנו בארץ הזאת וגם הפלסטינים לא, וששני הצדדים צריכים להכיר במסקנות המתחייבות מן העובדה הפשוטה הזאת, אין צורך להבהיר. הוא מזכיר לי שבספרך הנפלא "סיפור על אהבה וחושך" אתה מצטט את אפרים אבנרי, השומר בשדות חולדה, שאמר: "לא מפני שהם עם של רוצחים נירה בהם (אם יופיעו כדי לירות בנו), אלא רק מן מפני הסיבה הפשוטה שגם לנו מותר לחיות ומפני הסיבה הפשוטה שגם לנו מותר שתהיה לנו ארץ, לא רק להם." ["הארץ", 13.6.10].

הכותבת היא ראש המכון לחקר האנטישמיות ומופקדת הקתדרה לחקר האנטישמיות והגזענות באוניברסיטת תל אביב

דינה פורת צילום צחי לרנר ויקיפדיה

קישורים

המשא והמתן בין הזאב לבין הטלה

עמוס עוז והכלב היהודי של היינה
http://www.zeevgalili.com/?p=922

עמוס עוז כנביא שקר
http://www.zeevgalili.com/?p=1269

הרוצחת היפה מקפה סבארו
http://www.zeevgalili.com/?p=2015

בין השוקולד הבלגי לחיסול החמאס
http://www.zeevgalili.com/?p=990

על השחיטה בשדרות נוסח 2008
http://www.zeevgalili.com/?p=646
פידיון שבויים לא בכל מחיר
http://www.zeevgalili.com/?p=334

מיהו עז אד-דין אל-קסאם – הרוצח הנערץ של הפלסטינים
http://www.zeevgalili.com/?p=8740

איך נער יהודי בודד עושה את עבודת ההסברה של ישראל 

 http://www.youtube.com/watch?v=ABjE_7uwA0I

&

ערוץ 10 ששידר לראשונה את הפגנת היחיד מסר כי המפגין האמיץ הוא דניאל פרג. הוא נולד בפתח תקווה והוריו ירדו לארצות הברית כשהיה בן שנתיים וחצי. הוא חולם לעלות לישראל, להתגייס לצה"ל ולהתיישב בקרית ארבע. (צילום מתוך שידורי ערוץ 10)

================================================================

ראה

להניף את דגל ישראל

דגל ישראל כיצירה של העם היהודי

                                 – מאת יורם אטינגר –

התעצמות איום הטרור המוסלמי, על אף יחסו הנוקשה, הביקורתי והקריר של אובמה לישראל, מפריכה את הטענה כאילו הסכסוך הערבי-ישראלי, הנושא הפלסטיני או הידידות בין ארה"ב לישראל הם שורשי הטרור המוסלמי האנטי-אמריקני.

"האיסלם חלק מההוויה האמריקנית"

הטרור האנטי-אמריקאי מתוגבר על ידי העמקת הפעילות המבצעית, הפיננסית והמדינית של החיזבאללה בחצר האחורית של ארה"ב, באמריקה הלטינית, חרף טענת אובמה ויועציו כאילו אין טרור מוסלמי גלובלי (אלא טרור טאליבן ואל-קעידה), כאילו אין טרור ג'יהאדיסטי (מכיוון שהג'יהאד הוא תהליך לטיהור הנפש…) וכאילו הטרור הוא גם תוצאה של התעמרות המערב בעולם השלישי.

להמשיך לקרוא ←

לובה אליאב (צילום: זאב גלילי)

לובה אליאב  בן דור הנפילים שהקים את המדינה והיה דוגמא ומופת לחלוציות עד יומו האחרון הלך לעולמו.לזיכרו מובא כאן סיפור שטרם פורסם על פגישתו עם בן דוד של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק. הפגישה התקיימה בשנת 1959  באחת התקופות החשוכות ביותר של המשטר הקומוניסטי. אליאב סיפר על הפגישה בערב לציון שבעים שנה למותו של חיים נחמן ביאליק, שהתקיים בבית ביאליק בתל-אביב.

ואלה דבריו של לובה אליאב כפי שהוקלטו על ידי:

דיפלומט בשרות המוסד

הדבר היה בשנת 1959 בה שלט הסטליניזם שלטון ללא מצרים בברית המועצות. לישראל הייתה נציגות דיפלומטית במוסקבה, אך השלטונות הקומוניסטיים מנעו כל מגע בינינו לבין היהודים הכלואים מאחורי מסך הברזל. שרתי אז כדיפלומט בדרגת מזכיר ראשון בשגרירות ישראל במוסקבה. אך עיקר פעילותי הייתה בארגון "נתיב", שהיה שלוחה של המוסד ותפקידו היה לקיים קשר עם "יהדות הדממה".

באחד הימים נסעתי לז'יטומיר, עיר הולדתו של חיים נחמן ביאליק. נילווה אלי חבר, מזכיר שני בשגרירות, שגם הוא היה פעיל ב"נתיב".

ביקור בבית הכנסת

לא קל היה להגיע לז'יטומיר כי שרות הביון הסובייטי ק.ג.ב. הצר את צעדינו ועקב אחרינו לכל מקום שאליו הלכנו. בכל זאת הצלחנו להגיע לעיר, כשם שהגענו לערים רבות בכל רחבי ברית המועצות. השמועה על בואם של שני דיפלומטים ישראליים לעיר עברה מפה לאוזן וכל יהודי העיר התרכזו בבית הכנסת המקומי.

לפי הכללים של הק.ג.ב. אסור היה לנו להיות בקשר פיסי קרוב מדי ליהודים. לכן דחקו אותנו הגבאים לעבר הבמה, שם עמדנו שנינו לבד, מבודדים מן הקהל הרב שגדש את בית הכנסת.

"ביאליק, ביאליק"

החלה תפילת מנחה ולפתע נכנס מישהו לבית הכנסת ומכל עבר
שמענו קריאות: "ביאליק, ביאליק".
ואני שואל את אחד הגבאים מי זה ביאליק? והוא משיב יש כאן איש אחד ששמו ביאליק.
אני אומר לו: אתה יודע שיש ביאליק שהוא משורר גדול ?
לא. הוא לא יודע.
ביקשתי: תקראו את ביאליק לבמה. בא יהודי כבן 75 או 80, לבן כולו. ואני אומר לו, ביידיש: אתה יודע שהיה משורר, פואט גדול, ששמו ביאליק.
השיב לי: הוא בן דוד שלי, בן דוד שני.

לא ידעו מי זה ביאליק

עכשיו הקהל כבר לא נתן לו לרדת מן הבמה. אמרתי לכל באי בית הכנסת: זהו קרוב של המשורר הלאומי שלנו שכתב את השירים הגדולים של האומה. איש מן הנוכחים לא ידע מאומה על חיים נחמן ביאליק. אך הם חשו בחשיבותו של המפגש הזה בין שני שליחים מישראל לבין קרוב של המשורר הלאומי הבלתי מוכר להם.

חילקנו סידורים וספרי תנ"ך למתפללים. זו הייתה העבודה שלנו: לחלק חומר ליהודים מברית המועצות. היינו לוחצים ידיים, אומרים שלום עליכם ומשאירים בידיהם סידורים וספרי תנ"ך בגודל מיניאטורי.

ביקור בפרוור הזפתים

לבסוף יצאנו מבית הכנסת בכיוון המלון שלנו . אבל ביאליק לא הרפה מאיתנו ואנחנו לא הרפינו ממנו. הוא הלך אחרינו ואנחנו אתו. הוא מראה לנו את פרוור הזפתים בו התגורר המשורר, והוא מספר לנו על המשפחה שלו ועל ביאליק ומה קרה במלחמה ומה קרה בשואה. הבאנו אותו למלון הקטן שלנו. הוא רץ והביא לנו מכתב ביידיש שכתב ביאליק. הוא היה מאד גאה במכתב הזה. נכס מאד גדול. הוא נתן לנו את המכתב ומאוחר יותר הבאנו אותו לארכיון בית ביאליק.

בית ביאליק בז'יטומיר (צילום באדיבותו של יואל רפל)

"לילה טוב" ביידיש

עשינו לאיש הזה את היום. לא את היום. את חייו. בסביבות השעה 10 בלילה נאלצנו להיפרד ממנו. אמרנו לו שאנו צריכים לצאת למחרת בבוקר ברכבת היוצאת מברדיצ'ב לז'יטומיר לכיוון קייב.
הענקנו לביאליק סידור ותנ"ך וטלית ותפילין. נפרדנו ממנו ואמרנו לו: ביאליק, אנחנו מחבקים אותך ועכשיו א גוט נאכט שלאף געזונט (ביידיש: לילה טוב שינה בריאה).

הוא הלך לביתו ואנחנו שכבנו ללינת לילה קצרה. הרכבת אמורה הייתה לצאת ב-5 לפנות בוקר. אנו יצאנו מן המלון בשעה ארבע וחצי, בטקסי היחידי שהיה בז'יטומיר. היה לילה מושלג וקר. תחנת הרכבת שכנה במרחק של כשלושה קילומטר מן העיר ז'יטומיר.

יהודי עטוף בטלית עומד בשלג

כשהתקרבנו לתחנה הבחנו ביהודי עטוף בטלית עומד בודד בתוך השלג. כשהגענו אליו נתברר כי זהו ביאליק שלנו. הוא עשה את כל הדרך מז'יטומיר לתחנת הרכבת ברגל, למרות הכפור והשלג.
אמרנו לו: מה אתה עושה ביאליק, הרי קר כאן.

והוא משיב לנו: אני עוד רוצה לראות אתכם. אתם האנשים האחרונים שאני אראה בחיי שעוד יודעים מי היה חיים נחמן ביאליק.

והנה הגיעה הרכבת וביאליק עולה אתנו לרכבת ונשאר אתנו עד שנשמעת הצפירה. והוא יורד עטוף בטלית אל תוך השלג ואנחנו מנפנפים לו: שלום ביאליק שלום ביאליק.

פסל דיוקנו של ביאליק בבית ביאליק בתל-אביב. צילום: זאב גלילי

קישורים:

הכומר המומר שהציל אלפי יהודים
http://www.zeevgalili.com/?p=330
רקוויאם לחלוציות בעידן הפוסט ציוני
http://www.zeevgalili.com/?p=228