בשנת 1998 נתבקשה הכנסת להכריע אם לבחור בנשיא בעל עבר פלילי, דב שילנסקי, לבין נשיא עם עבר מפואר – מפקד חיל האוויר עזר ויצמן. הכנסת בחרה בויצמן ובדיעבד נתברר שלמרות עברו המפואר היה ויצמן בעל עתיד פלילי – קיבל שוחד וסולק מכס הנשיאות בבושת פנים..
דב שילנסקי ןיקיפדיה
– מאת משה נגבי –
"חלק אינטגראלי מכל דיון בעבירת מין במשפט שלנו הוא הפיכת המתלוננת לסמרטוט", אמר שמגר, והתריע שבכך עוברת המתלוננת מעין "אונס שני", מילולי, המתבטא בפלישה חוזרת – הפעם של הציבור המציצני כולו – למרחב האינטימי ביותר שלה, והמבזה והמשפיל אותה לא פחות מן הפשע המיני שעליו התלוננה.
מאיר שמגר ויקישיתוף
השופט שמגר הדגיש באותו דיון כי "האונס השני" הזה הוא לא רק בזוי מבחינה מוסרית, אלא פסול מבחינה משפטית. הרי הסכמתה של מתלוננת לשכב עם גבר פלוני, כך הסביר, ואפילו עם שורה ארוכה של גברים, אינה שוללת את זכותה הבסיסית לסרב בתוקף לשכב או לקיים מגע אינטימי כלשהו עם גבר פלמוני. לכן הניסיון להעלות פרשות מין של המתלוננת עם גברים אחרים "ראוי הוא שיידחה מכל וכל".
דברים מכוננים אלה של נשיא בית-המשפט העליון, וגם תיקוני חקיקה שנעשו בהשראתם, אכן הצליחו לצמצם במידה מסוימת את תופעת "האונס השני" של המתלוננות בין כותלי בית-המשפט. בעקבות הדברים והתיקונים האמורים, שופטים רבים אכן מונעים כיום מסנגורים לחקור מתלוננות על חייהן האינטימיים בעבר או להביא ראיות על מתירנותן המינית.
אופיר נותן ביטוי לעמדותיו בעשרות מאמרים – בכתבי עת פוליטיים ומדעיים, בשורה של ספרים חשובים וגם באמצעי התקשורת הכתובה והאלקטרונית. השפעתו רבה גם בקרב חוג נרחב של תלמידים באקדמיה.
קיבוץ תל עמל (ניר דוד) ראשון ישובי חומה ומגדל 1939 (ארכיון השומר הצעיר יד יערי) ויקיפדיה
היו זמנים שקינאנו בהם: על הזכויות המיוחדות שהיו להם בקרן השפע הלאומית, על רמת החיים הגבוהה אליה הגיעו – חיים בחיק הטבע, בריכות שחיה, מזון מעולה, זכויות ללימודים ולנסיעות לחו"ל ומה לא.
רעי בני רומי, בני ארצי, הקשיבו
באתי לקבור, לא להלל את קיסר
הרע בפועלי איש, חי אחריו
הטוב, יש עם עצמותיו נטמן…
…כאן ברשותם של ברוטוס והשאר
…כי ברוטוס איש כבוד הוא וזה דין כולם
הרי כולם אנשי כבוד
(נאום מרקוס אנטוניוס במחזה יוליוס קיסר ויליאם שקספיר)
"היה ברור לי, כי מנוי וגמור עם שמעון פרס, כי הוא וראשות הממשלה בישראל ראויים זה לזה ואין להפריד. הנחת היסוד ה'מוצקה' שעליה ביסס חתרן בלתי נלאה זה את אשליותיו הייתה, שבינו לבין ראשות הממשלה אין מחסום אלא יצחק רבין".
( יצחק רבין בספרו "פנקס שרות")
חודשיים לפני הרצח שאל מאיר פלבסקי את רבין
"מה שלום הנחש"
רבין: "עדיין מכיש"
חסידי אוסלו, ובעיקר יוזמיו, משמרים אותו ואת זכרו כחלק ממורשת רבין שאיננה. מתאמצים ללא הצלחה רבה להעלות שוב ושוב את רצח רבין בהקשר להסכם האומלל. הם גורמים לכך שעד היום לא התקיים דיון ציבורי של ממש בהסכם ובהשלכותיו. כי הרי ההסכם הפך להיות חלק ממורשת רבין ואל קודש הקודשים אסור להתקרב. ומי שמטיל ספק בהסכם מואשם אוטומטית בשותפות לרצח.
כתרומה צנועה לחידוש הדיון הציבורי בהסכם הדמים הזה (שכותב שורות אלה משוכנע כי רבין אילו חי היה חוזר בו ממנו) אני מביא כאן כמה תזכורות מתקופות שונות לגבי ההסכם ותוצאותיו.
שני חתני פרס נובל לשלום – שמעון פרס ויאסר ערפאת – ויקישיתוף
הואיל ולספר הזה קדמו מאמרים ארכניים של שנהב וחבריו אפשר לחסוך את הצורך בקריאתו ולדון ברעיון ההזוי העומד במרכזו – "יהודים ערבים". כבר דנתי בנושא בכמה מאמרים (ראה קישורים בסוף המאמר) ואני חוזר לדון בו בכלי ביקורת חדשים.
הראשון שטבע את המושג "יהודים ערבים" הוא הסופר היהודי-צרפתי אלבר ממי (שמו המקורי: מרדכי אלכסנדר בנילוש), בספרו "נציב מלח". הספר מתאר את התלבטותו של ילד יהודי שנולד בגטו היהודי בטוניסיה, את היחשפותו לתרבות הצרפתית ואת בעיות הזהות. הוא דומה בתולדות חייו ובהתלבטויותיו ליהודים המערב אירופיים, שנחשפו לתרבות עולם עם האמנסיפציה וניסו להיות "יהודי בביתך וגרמני בצאתך".
אלבר ממי ( אתר יהדות תוניסיה
מיצירתו של ממי אפשר להבין שאת הקשר שלו ליהדות לא הצליח לנתק לגמרי, להיות צרפתי ככל הצרפתים לא הצליח. מאידך יש לו זיקה לתרבות היהודית ולתרבות הערבית שבתוכה בגר עד שהיגר לצרפת. הוא אינו ציוני אך בכתיבתו המאוחרת מצא איזו נוסחה המתיישבת עם הציונות.
המלה היוונית חדרה לשפתנו בדרך הקשה. כך אנו מוצאים "שהיה (המלך) הורג את בעליהם ומענה את נשיהם ומכניס את ממונם לטמיון" (ויקרא רבה יט).
גובי מיסים באים לגבות מס לטמיון ופניהם של האזרחים נפולים. תבליט רומ י מימי הקיסר אוגוסטוס
בתלמוד אנחנו מוצאים כי אנשים מאבדים כספם לאוצר המלך בשל מעשיהם הרעים: מלינים שכר שכיר, עושקים שכר שכיר, נוהגים גסות רוח, משתחררים מעול ציבורי ומטילים על זולתם ועוד (סוכה כט עמוד ב). בתלמוד משמש הביטוי עדיין במשמעותו המקורית. דהיינו: אובדן כספים לאוצר המלך.
ועדת וינוגרד בד"וח הביניים שלה קבעה בין היתר: "הרמטכ"ל לא שטח בפני הדרג המדיני את מלוא המידע שהיה נדרש לצורך החלטות מסוג אלו שהתקבלו באותו יום", ושגה ב"אמונת-יתר בכוחו של חיל האוויר ואי הערכה נכונה של כוחו והיערכותו של היריב".
במקום לנהל את המלחמה מן הבור התרוצץ מאולפן לאולפן. דן חלוץ מתראיין בעיצומה של המלחמה.
חלוץ נמצא "אחראי אישית ופיקודית לעובדה כי ביום הפקודה לא היו באמתחתו תכניות מוכנות ריאליות למצב הסלמה בזירת הלבנון, שיכלו לסייע לדרג המדיני לבחון בצורה טובה את האפשרויות שעמדו בפניו". כל אלה לדעת הוועדה "מצטרפים לכשלים חמורים של הצבא ושל הרמטכ"ל לשעבר בראשו" (עמ' 141-143).
אולמרט כבר איננו ראש ממשלה אך הספר שכתב ופרקיו מתפרסמים עתה בעיתון של המדינה, העיתון שחיפה על מעשי השחיתות שלו כל השנים, מוכיח שסכנתו לא חלפה. הוא היה ונשאר עבריין. מפרסם סודות מדינה, מפרסם ספר שהחוק מחייב אותו להגישו לאישור הממשלה לפני פירסומו. כרגיל מצפצף על כל העולם.
באותו מאמר הבאתי גם ניתוח אופי שנעשה אז למקרה שאולמרט יחוש כי עניבת הצדק המשפטי נכרכת סביב צווארו.
התחזית הזו מוכיחה עצמה כנכונה.ואני מביא בזה את עיקרי אותו מאמר.
אילין ביום הולדתו ה-95 (צילום: זאב גלילי)
לסיפור על מותו של אפרים אילין, שנפטר ערב יום הכיפורים תשע"א, אפשר היה לתת כותרות רבות.
• הטייקון הראשון של המדינה
• אספן האמנות שיעץ לוותיקן בנושאי אמנות
• יצרן הרכב הישראלי שייצא רבבות מכוניות לאירופה
• התעשיין שבנה את אחת התשתיות לטנק המרכבה
• האיש שהניח את היסודות לשייטת 13
• האיש שהביא לשחרור רבבות יהודי רומניה והעלאתם לארץ
והרשימה ארוכה.