ארכיון חודשי: יולי 2013

תשעה באב – כל הקישורים

 כותל מערבי 5

חורבן ירושלים ובנייתה – באגדה ובפיוט

http://www.zeevgalili.com/2000/07/54

 הניגון של חסידי מודזיץ' ל"אלה אזכרה"

http://www.zeevgalili.com/2009/09/6383

על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים

http://www.zeevgalili.com/2004/07/300

זעקת האבות על נפילת הל"ה

http://www.zeevgalili.com/2006/03/219

 

החורבן בגלל שינאת חינם – סיפור

http://www.zeevgalili.com/2010/07/9771

אורי צבי – המשורר שחזה את השואה

http://www.zeevgalili.com/2009/04/2847

האם הגיע הזמן לאחד את תשעה באב ביום השואה

http://www.zeevgalili.com/2013/07/18599

תגובות

בתצלום  רואים כי נשים התפללו צמוד לכותל. וזכור לי , מביקורי שם בילדותי, כי אכן כך היה. אז לא היתה מדינת ישראל ולא היה "רב הכותל".ואשר לפולחני תשעה באב : הרבנות במשך הדורות הצליחה ליצור את פרדיגמת "שנאת חינם" ולמחוק את הסיבות הפוליטיות/גיאו-פוליטיות שגרמו לחורבנים.

אליעזר רמון

האם הגיע הזמן לאחד את צום ט' באב עם יום השואה

– ד"ר יואל רפל –

תשעה באב חל תמיד בחופשת הקיץ, עם תום שנת הלימודים. יום האבל הזה, בו חרבו שני המקדשים, אינו כלול בתכנית הלימודים. זו אולי אחת הסיבות לבורות הנוער בתחום זה ולהתאדות היום הזה מן התודעה הציבורית.
מי חושב על הסיבות לצום בפתח החופש הגדול ?
על חשיבותו של יום זה והצורך לציין אותו עמד  אחד המעצבים הגדולים של תנועת העבודה, ברל כצנלסון.

להמשיך לקרוא

המהפכה התרבותית מן הפטפון לאייפון

צעיר בן ימינו לא יבין זאת * בעבר הלא רחוק כדי לשמוע מוסיקה היית צריך להיות עשיר * לא רק כדי לרכוש כרטיס לקונצרט * גם כדי לרכוש רדיו ולהאזין לתקליט * בין כל מהפכות הטכנולוגיות של ימינו תופסת המוסיקה מקום מרכזי כמהפכת תרבות

לפני כמה שנים נזקקתי לנסוע נסיעות רבות באוטובוסים – בעיר ומחוצה לה. החלטתי לנצל את הזמן הרב שביליתי בהמתנות ובנסיעות להאזנה למוסיקה. וכשאני אומר מוסיקה הרי בהקשר זה כוונתי בעיקר למוסיקה קלאסית.

האזנה למוסיקה, לטעמי, היא בראש ובראשונה באולם קונצרטים ובמגע המחשמל עם האמן והתזמורת. במקום השני: האזנה לתקליטור בכורסה, בעיניים עצומות ובריכוז. איני מתנזר כמובן מהאזנה, תוך כדי עבודת הכתיבה שלי. האזנה כזו היא גורם מפרה, מעורר ומרגיע. אך אין בה מן ההנאה השלמה של האזנה בלבדית. מעולם לא נמניתי עם חובבי המוסיקה המתרוצצים ברחובות כשאוזניות צמודות לאוזניהם.

אך במציאות החדשה בה אנו חיים ההכרח לא יגונה. פניתי אפוא לחנות גדולה למכשירי אלקטרוניקה. ביקשתי לרכוש "דיסקמן" – מכשיר שהיה אז בתודעתי הדבר החדיש ביותר כאמצעי להאזנה מחוץ לאולם הקונצרטים או הבית. מכשיר שיאפשר לי לשמוע גם בדרכים את אוצר התקליטורים שבביתי.

המוכר הסתכל עלי קצת בתימהון כשהצגתי את בקשתי. חיטט במעמקי המחסן וחזר עם המוצר בפנים מאירות.
"יש לך מזל", אמר לי, "זהו המכשיר האחרון. ויותר לא יהיו". שמחתי על המציאה, אך כשהבאתי אותה הביתה הסתכל עלי בן הזקונים שלי במבט מזלזל, כמעט ברחמנות.

"לרכוש היום דיסקמן", אמר לי, "זה כמו לרכוש עגלה רתומה לסוס במקום המכונית שלך". הוא שלף מכיסו גליל קטן בגודל של קופסת גפרורים, שאני עצמי קניתי לו כמתנה ליום הולדתו.
"קח", אמר , "בתוך הקוביה הזו תוכל להכניס את כל הסימפוניות של בטהובן, את כל הרביעיות והחמישיות של שוברט ועוד יישאר מקום לבאך ולויואלדי".

להמשיך לקרוא