בבתי ספר למשפטים מלמדים שדמוקרטיה אינה שלטון הרוב * דמוקרטיה היא הגנה על זכויות המיעוט ושוויון * המסקנה: מדינה יהודית אינה דמוקרטית * הפתרון: מדינת כל אזרחיה
"לפני שנים אחדות" – מספר ד"ר גדי טאוב – "הייתי בגרמניה והייתה לי הזדמנות להציץ באופי המפותל שבו האנטישמיות וזכויות האדם מקיימים דיאלוג.
- גדי טאוב (צילום זאב גלילי C )
"ידיד באוניברסיטה גרמנית הסביר לי את ההתקפות על ישראל בנושא הפלסטיני. בגרמניה, אמר, קיימת דריכות, שהנאציזם לא יחזור שוב. זה נובע מן הרצון של הגרמני להגיד "עד כמה אני לא נאצי". עושים זאת על ידי כך שמאתרים בזמן את הנאצי במקום שבו הוא מתחיל לצמוח. כך יכול הגרמני להראות כמה הוא לא נאצי.
"ואז נתברר לי שאנחנו הנאצים החדשים. ממש על קצה הלשון כאילו שמעתי אותו אומר: אתם הנאצים החדשים, וחבל שלא הרגנו אתכם עד הסוף. ואתה מסתכל על המנגנון הנפשי הזה ומנסה להבין אותו. דברים דומים יכולים לקרות עם האנשים הנאבקים על זכויות אדם ועל שיוויון".
דבריו של ד"ר גדי טאוב נאמרו בכנס "האנטישמיות החדשה", שהתקיים לפני כשבועיים באוניברסיטת חיפה. הם היו ניסיון מעמיק להבין את המנגנון הנפשי הזה.
גדי טאוב, ד"ר להיסטוריה של ארצות הברית, המלמד בכמה מוסדות אקדמיים בארץ, הוא הוגה דעות נחשב. מן המבקרים הבולטים של הפוסטמודרניזם ובמיוחד בגרסתו הישראלית.
הוא נותן ביטוי לביקורתו בשורה של ספרים ומאמרים ("המרד השפוף", "הנאורות" וכן מאסה חשובה "מהי הציונות"). הוא גם עיתונאי המפרסם בקביעות בעיתונות היומית וכן פרסם סיפורת וספרי ילדים.
- כרזה המשווה את הציונות לנאציזם אדינבורו סקוטלנד 2009 ויקישיתוף אנגלי
הבסיס הרעיוני לשוללי הציונות
ד"ר טאוב מנה בהרצאתו שני הבטים של השיח הפרוגרסיבי. שיח שלכאורה אינו שולל את הציונות, אך הוא מספק את הבסיס הרעיוני לשוללי הציונות.
אלה שני סוגים של התקפות על הלגיטימציה של הגדרה עצמית לאומית בכלל ויהודית בפרט: אינדיבידואליזם קיצוני ורב תרבותיות.
אינדיבידואליזם קיצוני
"אנשי זכויות הפרט" – אומר גדי טאוב – "רואים את האדם כפרודה" שיש לו אינטרס עצמי. לכן, כל מה שקולקטיבי מגביל אותו. המטרה היא אוטונומיה מוחלטת.
"התיאור הזה איננו משקף את האופן האמיתי שבו אנשים חיים ומתנהגים. בני אדם אינם פרודות בעלות אינטרס עצמי בלבד. יש להם גם צרכים קולקטיביים. גם צרכים בינאישיים. השאיפה האמיתית של בני אדם איננה להשתחרר מן הקשרים עם הזולת אלא להפך".
"השיח הליברלי השוטף אותנו, כהשפעה מארצות הברית, איננו עיוות של הליברליזם זו הגזמה של הליברליזם".
אבל זה סוג השיח שנעשה מקובל בעולם.
ועל פי התפיסה הזו שוללים בסופי של דבר את הרעיון שליהודים מגיעה מדינה.
איך זה קורה?
"זה קורה בשלבים"- אומר טאוב.
אהרון ברק כשולל הדמוקרטיה
לפני שניתח את משנתו של ברק ואת השפעתה על החשיבה המשפטית והשיח הציבורי בישראל ביקש ד"ר טאוב לנקוט בזהירות.
הוא הדגיש "שלא ישתמע שאני אומר שהוא [ השופט ברק] שולל את הציונות. אני לא חושב שהוא עושה את זה במתכוון. מה שהוא באמת שולל זה את הדמוקרטיה".
"על פי המשנה [של אהרון ברק] שמלמדים בבתי ספר למשפטים מאכילים את הסטודנטים יום ולילה שדמוקרטיה זה לא שלטון הרוב.
"כמובן שזה קשקוש. אף אחד לא אמר שדמוקרטיה היא שלטון הרוב. אם איננה שלטון הרוב מה היא כן?
והתשובה: הדמוקרטיה היא הגנה על זכויות המיעוט. מכאן נגזר לבסוף שזה בכלל שלטון המיעוט".
- אהרון ברק ויקישיתוף יוצר Jonathan Klinger
"שלטון המיעוט הנאור"
"אם אתם חושבים שאני מתבדח תקראו את ספרו של אהרון ברק 'שופט בחברה דמוקרטית'. שם הוא יסביר לכם בצורה מדויקת ששלטון המיעוט הנאור זה דמוקרטיה. אם המיעוט הזה הוא שופטים.
"האיש שאמר שהכל שפיט אולי מפני שהוא שופט. אילו היה בכנסת היה אומר שהכל חקיק. אם היה איש הרשות המבצעת היה אומר שהכל בציע".
"המהות של הדמוקרטיה, הוא טוען, זו הגנה על זכויות הפרט".
מפני מי מגינים על זכויות הפרט?
"מגינים עליה", אומר טאוב, " מפני הפרוצדורה של הדמוקרטיה – הבחירות. הריבונות האזרחית, שזו מהות הדמוקרטיה, התחלפה לגמרי בפילוסופיה שהליברליזם זו מהות הדמוקרטיה. שהליברליזם צריך להתגונן מפני הדמוקרטיה".
"בית המשפט העליון לא שלל את זכותנו למדינה יהודית ודמוקרטית. אבל אם הדמוקרטיה המהותית היא ליברליזם, אז חרות הפרט היא דבר קדוש. והדבר הבא זה שוויון. והדבר הבא שאומרים לך הוא שדמוקרטיה זה שוויון.
"מדינה יהודית אינה דמוקרטית"
עכשיו מסתכלים על מדינה יהודית ודמוקרטית ואומרים: מדינה יהודית ודמוקרטית שיש בה אזרחים שאינם יהודים זה מפר את עקרון השוויון. ולכן זו לא דמוקרטיה.
האמנם כך?
שואל טאוב ומשיב:
"כל עוד יש פה מדינה יהודית וזכות הצבעה כללית היא תהיה יהודית. היא תהיה יהודית מכיוון שדמוקרטיה טבעה שהיא מתעלת לספרה הציבורית את התרבות של אזרחיה.
לכן, כל עוד יש זכות הצבעה כללית ורוב יהודי – שבת יהיה יום המנוחה, עברית תהיה שפתנו הראשונה חגי ישראל יהיו לוח השנה שלנו וכדומה.
לא בניגוד לשאר המדינות אלא כמו בנורבגיה וכמו בכל מקום אחר. המדינה הנורבגית היא נורבגית ודמוקרטית. ובמובן הזה אנחנו יהודית ודמוקרטית. והלאומיות יוצאת כאן מתוך הדמוקרטיה. כלומר: שלילת הלאומיות היא בעצם שלילת הדמוקרטיה.
לכן לא מפתיע שהאנשים האלה יש להם נטייה לחשוב שכל שימוש בכוח הפוליטי של האזרחים הוא ממילא חשוד בדריסת מיעוטים. ולכן לא מפתיע שההצדקה שלהם היא לא לגמרי דמוקרטית ומובילה להצדקת שלטונו של המיעוט הנאור.
הרב תרבותיות נגד הלאומיות היהודית
הדרך הפחות פשטנית בה משתמשים בשפה הזאת לעשות דה לגיטימציה של ההגדרה העצמית הלאומית היהודית זה הרב תרבותיות.
לאנשים אכו יש צורך לביטוי קולקטיבי של תרבותם. דבר שהציונות הכירה בו, לא רק במישור הלאומי. מגילת העצמאות היא אחד המסמכים הפרוגרסיביים של זמנו. מנסח המגילה התעקש על זכויות קולקטיביות של מיעוט.
לימים הלכה אירופה בעקבותינו. ב-1995 האיחוד האירופי אימץ את האמנה של הגנת זכויותיהם של מיעוטים. זה בעצם פרוט של מגילת העצמאות וזו אותה שיטה.
העמדה הרב תרבותית מכירה בדבר הזה ובצדק ובשכל.
אך מה קורה אחר כך?
רב תרבותיות כשלילת הלאומיות
מכיוון שהעמדה הזו ביסודה היא ליברלית – במובן הצר שתופס את זכויות האדם כדבר המרכזי – היא מביאה את הרב תרבותיים להתנגד ללאומיות.
בגישה הרב תרבותית הם מצליחים לשכנע בזירה הציבורית.
אז אתה שואל את עצמך. אם לכל הזהויות יש זכויות קיום בספרה הציבורית למה אין זכות כזו לזהות היהודית??
ויש תשובה : מדינת כל אזרחיה
התשובה היא שבאינסטינקט שלהם, שכאמור הוא ליברלי, הם שוללים את הזהות הלאומית כי זו זהות שיש לה מנגנון.
בזהות הלאומית יש בתי משפט, יש צבא יש מערכת חינוך. כלומר: יש לה אמצעי כפיה.
"אני הייתי אומר, שאלה אמצעי הגשמת הזכות להגדרה עצמית. משום שאתה יכול להיות ריבון על גורלך רק כשאתה מסוגל לתת דמות ממשית בפועל לרצונך ולהפוך אותה לכוח. אין עמדה מוסרית עקבית שאינה מוכנה להשתמש בכוח".
מה שהם היו רוצים זה מדינת כל אזרחיה. מדינה חסרת זהות שהיא לא נרטיבית. כל הזהויות יתקיימו בספרה האזרחית ומעל לזה תהיה מדינה שהיא ניטראלית לגמרי לנרטיבים. היא רק פרוצדורה. שמגשימה את הזכות של כל אחד להצביע ויש מנגנון שמאפשר לממש את זכות ההצבעה.
מדינה שהיא בלוף
זה במידה רבה בלוף. זה בלוף משום שאין מדינה ניטראלית כזו. מדינה כזאת בעצם מונעת במידה רבה את זכות ההגדרה העצמית.
עמדה כזו מבקשת למעשה, במסווה של ניטרליות, לאכוף את הנרטיב הליברלי בצורתו הקיצונית. זאת, על ידי כך שלכל הנרטיבים האחרים אסור להיות פוליטיים. רק לנרטיב הליברלי יש כוח פוליטי.
זאת המשמעות של המודל הזה.
הליברליזם מעמיד פנים שהוא שקוף. הוא לא זהות ולא ערכים. אין לו תוכן ספציפי. הוא רק מאפשר לכולם לקיים את זהותם במסגרת החברה האזרחית.
בפועל הוא מקנה לליברליזם מונופול על כלי המדינה. במקום שכלי המדינה יהיו בידי הלאומיות, הם רוצים שלליברליזם יהיו כלי מדינה. אין זה מקרה שבית המשפט העליון יכול לקיים את הדבר הזה.
זהו ניאו קולוניאליזם
לעמיתי המחזיקים בהשקפות האלה, כמו אילן פפה ואחרים, אני אומר שזהו ניאו קולוניאליזם.
איך זה מתבטא?
יש בארץ ישראל שני עמים. שניהם רוצים הגדרה עצמית לאומית במדינה משלהם. אבל אינטלקטואלים מערביים יודעים יותר טוב מהי ההגדרה העצמית הטובה בשבילם. זו מדינת כל אזרחיה. ואם לא יסכימו לכך נכפה עליהם את זה. עד שהם יתבגרו וכשהם יתבגרו הם יבינו שצדקנו. הנייטיב לא יודעים מה טוב בשבילם. אנחנו יודעים מה טוב בשבילם. אנחנו נכפה עליהם את הליברליזם שלנו.
הדבר הזה מתחזה להיות אנטי קולוניאליזם. אבל אני אומר להם שזה ניאו קולוניאליזם משום שבאמת זה כך.
- גרפיטי במרכז מדריד ויקישיתוף
הכנס באוניברסיטת חיפה היה בנושא "ישראל בין אנטי-יהודיות, אנטי-שמיות ופרוגרסיביות חדשה". יו"ר הכנס היה פרופסור אילן גור זאב אשר היה גם בוועדת ההיגוי יחד עם ד"ר אריה קיזל. בשבועות הבאים יובאו כאן דיווחים על הרצאותיהם של משתתפים אחרים בכנס.
הבלוג של גדי טאוב
http://www.gaditaub.com/hblog/?p=752
קישורים
הפוסטמודרניזם כמחולל האנטישמיות החדשה
http://www.zeevgalili.com/?p=4900
מצע משותף ביו האנטישמיות החדשה ואחמדיניג'אד
http://www.zeevgalili.com/?p=4448
משנתו הפוסט יהודית של עדי אופיר
http://www.zeevgalili.com/?p=11778
סרט ישראלי המשבחת את המתאבדים
http://www.zeevgalili.com/?p=14851
מורה דרך לקריירה אקדמית – הטבח בטנטורה
http://www.zeevgalili.com/?p=14851
אנטישמיות באקדמיה האמריקנית
http://www.zeevgalili.com/?p=569
