.

מציג תיאוריה " מטורפת". ד"ר דוד ענבר. (צילום: זאב גלילי)

מרץ 2012

מאז פורסם המאמר הלך דוד ענבר ז"ל לעולמו.

השבוע הופיע ספר חדש מפרי עטו ולהלן קישור המדווח עליו

http://www.massa.co.il/ifcha-mistabra.asp?1=1&from_search=

 

הארכיאולוגים טוענים כי אין כל ממצא המאמת את סיפור יציאת מצרים * ד" ר דוד ענבר סבור כי כולם טועים וכי לא חיפשו במקום הנכון ובזמן הנכון * הוא מקדים את זמן האבות באלפיים שנה וטוען כי יוסף היה מייסד שושלת מלכים עברים ששלטו על מצרים * תיאוריה מהפכנית או מדע בידיוני?

ד" ר דוד ענבר נראה אדם נורמאלי לגמרי, אף שבאקדמיה סבורים כי התיאוריה שלו מטורפת לחלוטין. ד" ר ענבר טוען, בניגוד לדעת רוב הארכיאולוגים, כי התנ" ך הוא תעודה היסטורית, שכל מה שכתוב בו משקף בדייקנות אירועים שהיו. הקהילייה הארכיאולוגית טוענת כי אין שום ממצאים המאמתים את סיפור האבות, יציאת מצרים וכיבוש הארץ.

ד" ר ענבר מציג תיאוריה " מטורפת" , שנקודת המוצא שלה הוא טעות שטעו כל החוקרים לדעתו, לגבי הזמן שבו התרחשו האירועים המתוארים בתנ" ך.

רשות הדיבור לד" ר ענבר:

" לחפור עמוק יותר"

" כשאומרים לי שאין שום עדות ארכיאולוגית על מה שכתוב בתנ" ך, כי לא מצאו שום דבר בעומק 3 מטרים, אני שואל את אולי צריך לחפור במקום אחר. אולי לחפור בעומק אחר.

" לפי התיאוריה של החוקרים חי אברהם אבינו, אם בכלל היה מישהו כזה, במאות ה-18 עד ה-20 לפני הספירה. בתקופה הנקראת תקופת הברונזה התיכונה.

" הואיל ואין שום שריד מתקופה זו באזור באר שבע המסקנה היא שמישהו כתב חיבור שנועד להצדיק את ישיבתנו בארץ וייחס עצמו לאב קדמון, שלא היה ולא נברא" .

" המלך הוא עירום"

" אכן, באזור באר שבע לא מצאו בתקופה האמורה שרידי כלים, עצמות ומזון. מה שמצאו היו שרידים מתקופות שקדמו לתקופה בה חיפשו.

" אמרתי לעצמי: אולי כדאי לבדוק את הממצאים שבתקופות קדומות יותר ולראות אם אלו מתאימים למה שכתוב בתנ" ך. מבדיקה ראשונית שעשיתי בא לי לצעוק: "המלך הוא עירום". ההנחות של המחקר לגבי תקופתו של אברהם אבינו שגויות באלפיים שנה" .

ומה מצאו בתקופה הקדומות?

ד" ר ענבר לא חפר שם בעצמו אלא מבסס את התיאוריה שלו על מחקרים שפורסמו במהלך השנים:

" מצאו שהייתה כאן תרבות של רועים. מצאו גם סגנון מסוים של ייצור כלי חרס וכלי מתכת. פעם ראשונה שאדם השתמש במתכת, עץ, חמר ובאבן בעת ובעונה אחת.

לא אכלו חזיר

" המרעה כאן התאפשר הואיל וכמות המשקעים הייתה גבוהה בהרבה מאשר היום. במחקרים ארכיאולוגיים מצאו שרידי אבקנים של אלון התבור, עצי אשל ועצי אורן. אלון התבור זקוק לכ-600 מילימטר משקעים.

" הם אכלו בעיקר בשר בקר, צאן ומוצרי חלב.

" עוד דבר מאד משמעותי נמצא באזור זה. לא אכלו כאן חזיר, שנאכל בכל מקום אחר בארץ באותה תקופה" .

בתים תת קרקעיים

" תושבי האזור התגוררו במבנים תת קרקעיים. מבנים אלה, בעומק של שניים שלושה מטרים בתוך אדמת ליס, שמרו על טמפרטורה קבועה של 23-24 מעלות. מתחת למפלס המגורים היו בורות בצורת פעמון שהגיעו עד למי התהום.

" בבקעת באר שבע היו שלושה עשר ישובים כאלה ועוד אחד כ-20 קילומטרים דרומית לבאר שבע. באותה תקופה לא היו מבנים כאלה במקומות אחרים בארץ. לעומת זאת נמצאו מבנים דומים בחרן, שממנה בא אברהם לבאר שבע" .

" תכף אחזור"

מה לכל זה וליציאת מצריים אני שואל?

ד" ר ענבר: " אם אברהם חי 4400 שנים לפני הספירה, כל הסיפור משתנה. בתנ" ך כתוב שהאבות ישבו בארץ 215 שנים. זה משך הזמן שישבו בערך תושבי הבתים התת קרקעיים בבאר שבע. הם החלו בשנת 4400 לפני הספירה לערך עד 4250 לפני הספירה.

שער ספרו של ד"ר דוד ענבר.

" ואז מוצאים שהבורות הפעמוניים נאטמו בלוחות אבן ובתוכם כלים. פשוט עזבו את המקום בצורה מסודרת, לא בחיפזון. השאירו הכל בבורות ונעלמו מן השטח. יוחנן אהרוני בספרו על הארכיאולוגיה של ארץ ישראל אומר שזה כאילו הציבו שלט: "תכף אשוב".

" היציאה הזו היא הירידה למצרים. מה אמר יוסף כשפגשו אותו אחיו? הוא אמר להם לא לחוס על רכושם ולא להביא עמם כלום כשיבואו. והם עזבו והגיעו למצרים" .

במצרים העליונה

כן, אני מקשה, אבל הרי גם במצרים לא מצאו כל שרידים של בני ישראל.

ד" ר ענבר: " אם הארכיאולוגים חיפשו עד כה בתקופה הלא נכונה הנה מתברר כי חיפשו גם במקום הלא נכון.

" בשנות השמונים הייתה משלחת של המוזיאון הסמיטסוני בניו יורק שעשתה סקר לקראת בניית סכר אסואן. הם הגיעו למסקנה שלפני 4500 שנה הייתה כל מצרים מרוכזת בחלק הדרומי (מצרים העליונה) ולא בחלק הצפוני. לא היה שום ישוב באותה תקופה בחלק הצפוני. כי כל האזור היה מכוסה מים.

" כלומר: צריך לחפש את בני ישראל במצרים העליונה. ושם אכן מצאו תרבות כלקוליתית. אלה שכתבו את תולדותיה של התקופה הכלקוליתית בבאר שבע קבעו שיש דמיון מדהים בינה לבין התרבות הכלקוליתית במצרים.

" אם זה נכון אז בני ישראל השליטו את התרבות החומרית שלהם על מצרים. יותר מזה. אני טוען כי בני ישראל בעצם השתלטו על מצרים" .

שושלת מלכי יוסף

כאן מפליג ד" ר ענבר על כנפי התיאוריה הנשמעת כסיפור מדע בידיוני. לפי התיאוריה של ענבר, יוסף לא היה סתם איזה מינהלן בחצרו של המלך פרעה. יוסף היה מייסד שושלת מלכים עבריים ששלטו על מצרים עד למהפך של " ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף" .

הוא מספר: " הלכתי לקברות המלכים המצריים ומצאתי 24 מלכים עם שמות עבריים שכתובים בתנ"ך. כולם צאצאים של יעקב. הם קבורים במצרים העליונה וכל הקברים ריקים כי בני ישראל לקחו אותם. שושלת זו נמשכה 350 שנה – מן הירידה למצרים ועד להולדת משה.

" מן הממצאים הארכיאולוגיים של אותה תקופה קל להבחין בין מצרים לבין בני ישראל. המצרים היו קרחים ושחרחרים ובני ישראל היו לבנים. גובה המצרים מטר ארבעים וחמש, הישראלים מגיעים לגובה מטר 75. זאת אני למד מגודל הקברים. המצרים נקברו עם הרגליים צפונה והראש דרומה. הישראלים עם הראש צפונה והרגלים דרומה.

עשר המכות

ד" ר ענבר טוען כי מצא הוכחות לעשר המכות. " יש תעודה מדהימה שמצאו במצרים העליונה מן המאה השמונה עשרה לפני הספירה. התעודה מספרת על שואה נוראה שפגעה במצרים. כל המים הופכים לדם, חושך, הארץ מסתובבת כחוג גלגל הקדר, הלידות נפסקו, כל הנשים הפילו" .

את המכות מסביר ד" ר ענבר בשורה של הסברים אסטרופיסיקליים (פגיעת הירח בכדור הארץ) המזכירים את התיאוריה של עמנואל וליקובסקי (מדען שנוי במחלוקת. ספריו " עולמות מתנגשים" ו" תקופות בתוהו" פורסמו בראשית שנות החמישים, עוררו סערה בעולם, תורגמו לתריסר שפות ומוסיפים להתפרסם).

" סיני אינו סיני"

" בני ישראל" , אומר ד" ר ענבר, " לא היו בחצי האי סיני אפילו שניה אחת. מדבר סיני נמצא מסביב להר סיני השוכן בסודן, באשד הרביעי של הנילוס. המסע היה ממצרים העליונה דרומה לאתיופיה, לארתריאה, לסומאלי, לחצי האי ערב ומשם לארץ ישראל – מהלך אלפי קילומטרים" .

 

בעל עיטור העוז

ד" ר דוד ענבר, 66, נולד ברחובות להורים יוצאי פולין. מגיל 13 התחנך בקיבוץ רמת הכובש וכשבגר היה לחבר המשק. בשרות סדיר שרת בהנדסה קרבית ולאחר שחרורו התגייס לצבא הקבע. בשנת 1966 נפצע קשה בתקרית גבול. הוא איבד את ידו השמאלית ולמרות פציעתו הקשה המשיך ללחום ולפקד על חייליו עד שפונה. הוא זכה לצל" ש על עוז רוחו ומאוחר יותר קיבל את עיטור העוז.

אחרי פציעתו עבר לחטיבת מחקר של מודיעין ומשם למחלקת היסטוריה בה שרת כראש ענף. הוא השתחרר בדרגתד סגן אלוף לאחר 25 שנות שרות.

אחרי שנפצע החל ללמוד באוניברסיטת תל-אביב – תחילה לתואר ראשון ומאוחר יותר לתואר שני, גאוגרפיה והמזרח התיכון. להתעניינות בתנ" ך הגיע בגיל מאוחר יחסית. זה היה עוד בשרותו בצה" ל. בקורס לפיקוד ומטה הוא בחר לכתוב עבודה בתנ" ך. רק אז קרא לראשונה את התנ" ך מבראשית עד דברי הימים וסיכם את כולו באינטנסיביות משך כמה חודשים. הוא החליט לעבור ללימודי ארכיאולוגיה עבד בחפירות תשע שנים ליד כפר מנחם וכן השתתף בחפירות בקרית אתא והיה מנהל חפירות בקדש נפתלי.

את התיזות המהפכניות שלו העלה בעת שלמד באוניברסיטת תל-אביב. שם לדבריו הטילו איסור חמור על תלמידים ללכת בעקבותיו והוא עבר לעשות דוקטוראט במסלול ישיר בבר אילן כשראש המחלקה היה זאב ספרן. הדוקטוראט היה בנושא גיאוגרפיה היסטורית של עמק בית שאן מסוף תקופת הברנוזה המאוחרת ועד סוף תקופת הברזל. מדריכו היה פרופסור אנסון מייני, מומחה לתקופת המקרא.

" תעודה אנושית"

שאלתי את ד" ר ענבר אם לדבקות שלו בתנ" ך יש מניע או מסקנות תיאולוגיות. הוא השיב בשלילה. הוא מתייחס לטקסט התנ" כי כאל מסמך אנושי ותעודה שהיא אמת לאמיתה. כל התיאוריה מבוססת על אירועים טבעיים. " רציתי להוכיח שהתנ" ך זה ל א בלוף" הוא אומר.

והאם העובדה שאין לו אוזן קשבת באקדמיה אינה מעוררת בו ספקות לגבי אמיתות משנתו?

ענבר: " אולי אני לא צודק בכל. אבל מה אם חמישים אחוז מדבריי נכונים?"

ראה "מה שבן גוריון החמיץ בסיפור יציאת מצרים"

מרץ 2012

מאז פורסם המאמר הלך דוד ענבר ז"ל לעולמו.

השבוע הופיע ספר חדש מפרי עטו ולהלן קישור המדווח עליו

http://www.massa.co.il/ifcha-mistabra.asp?1=1&from_search=yes

הביוגרפיה החדשה של בן גוריון שכתב שבתי טבת מגלה דמיון בין אז להיום: החלטה כאילו דמוקרטית, עילה של תועלת מדינית, הסתה פרועה, שינאה * ההבדל: בן גוריון ניצל את מלחמת המחתרות להשגים מדיניים והשכיל למנוע מלחמת אחים * הוא גם לא היה מושחת * שרון לעומתו מוביל בעקשנות לטראומה לאומית ולקטסטרופה מדינית

ב-21 בנובמבר 1944 התכנסה ועידת ההסתדרות והחליטה על ה" סזון" (" עונת הצייד" ). זה היה הכינוי לפעולה שתכליתה להפסיק את פעולות המחתרות אצ"ל ולח"י נגד ממשלת המנדט הבריטית.

זמן קצר אחרי קבלת ההחלטה יצאו חוליות של אנשי פלמ"ח ("מתנדבים") לפעולה. הם חטפו אנשי מחתרת, עצרו וכלאו אותם בקיבוצים ומסרו שמות של פעילי מחתרת לבריטים.

ה" סזון" נמשך כארבעה וחצי חודשים ובמהלכו נמסרו לבריטים שמותיהם של 500 עד 800 חשודים – כולם (פרט לאחד) אנשי אצ"ל. בין המוסגרים היה יעקב מרידור (ויניארסקי), מפקד אצ:ל באותה תקופה. ארגון לח"י, שביצע את רצח הלורד מוין כמה שבועות לפני תחילת ה"סזון" (רצח שהיה המאיץ של ההחלטה ל"סזון" ) יצא ללא פגע, מסיבות לא ברורות.

אלה הן העובדות הבסיסיות של אחת הפרשיות המסעירות ביותר בתולדות המאבק להקמת המדינה.

"לגרשם מבתי הספר, ממקומות העבודה וממקומות המגורים, לא לתת להם להדביק מודעות" . נער מחתרת מדביק כרוזים. (באדיבות מכון ז"בוטינסקי)

פרשת הסזון נידונה בהרחבה על ידי שבתי טבת בספרו "קנאת דוד – איש ריב" , הכרך הרביעי של הביוגרפיה המונומנטאלית של דוד בן גוריון. מן הפרטים הרבים שמביא טבת נחשפים המניעים האמיתיים שמאחורי הסזון, בעיקר מניעיו של דוד בן גוריון. ניתן ללמוד מהם משהו גם על ימינו.

הרקע ההיסטורי

שנת 1944 הייתה השנה האחרונה למלחמת העולם השנייה. המלחמה בה הושמדו שישה מיליון מיהודי אירופה. השנה בה סגרו הבריטים את שערי הארץ בפני אודים מוצלים מן האש הגדולה. שנה בה נמשכו גזרות "הספר הלבן" , שאסרו על רכישת קרקעות והתיישבות יהודית. במהלך המלחמה שיתף הישוב בארץ ישראל פעולה עם הבריטים. אלפים התגייסו לצבא הבריטי. אצ"ל היה במשבר מנהיגות ונצר את נשקו. לח"י המשיך בלחימה בבריטים כשהוא נתון בבדידות מוחלטת. הבריטים כמעט חיסלו את הארגון, אחרי שרצחו את מנהיגו אברהם שטרן (יאיר) והרגו או עצרו את רוב לוחמיו. לקראת סיום המלחמה העולמית התאושש לח"י וביצע שורה של פעולות נועזות שכללו ניסיונות לרצוח את הנציב העליון ורצח השר הבריטי לענייני המזרח התיכון, הלורד מוין. בינתיים הגיע מנחם בגין לארץ וקיבל את ראשות האצ"ל. ב-12 בפברואר 1944, שנה ורבע לפני תום מלחמת העולם, הכריז על " המרד" ואצ"ל פתח בשורה של פעולות נגד הבריטים.

העילה להחלטה

העילה הרשמית להחלטה לחסל את ארגוני המחתרת ולהפסיק את לחימתם בבריטים היתה                 ש"הפורשים" (כך כונו ארגוני המחתרת), פועלים בניגוד להחלטות הדמוקרטיות של המוסדות המוסמכים של הישוב המאורגן וגורמים נזק למאבק המדיני. בראש הישוב עמדו הוועד הלאומי, הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית על שלוחותיה. לכאורה ייצגו מוסדות אלה את כל הישוב בארץ ישראל, כולל ה"מזרחי" והציונים הכלליים. בפועל שלטה בישוב אליטה מהפכנית של השמאל, מאנשי העלייה השנייה, ששלטו בהסתדרות ובמפעליה הכלכליים, בהתיישבות ובכוח הצבאי שעמד לרשותה ה"הגנה" . עובדה היא שהיום שבו החל הסיזון באורח רשמי הוא היום בו החליטה על כך ועידת ההסתדרות.

מגדל השמירה בקרית ענבים בו הוחזקוחטופי האצ"ל

כדי שההחלטה תחשב לגיטימית היה בן גוריון זקוק להסכמה של שותפיו ל"ממשלת" הישוב. הוא היה זקוק גם לתמיכה רחבה של דעת הקהל.

פעולות ההסתה

להחלטה על הסזון קדמה פעולת הסברה ממושכת, שנועדה לשכנע את הציבור הרחב, במיוחד את הנוער. בן גוריון, אומר שבתי טבת, היה מודאג מכך ש"הטרור גובר ומושך את הנוער"

יומיים לפני ההחלטה על הסזון נשא בן גוריון נאום בפני בני נוער. טבת מציין כי מפגשי בן גוריון עם בני נוער היו נדירים "ויש לשער שנזקק לו מחמת האהדה שהאצ"ל ולח" י זכו לה בקרב הנוער, לרבות הנוער החלוצי" .

בנאומו תאר בן גוריון את האצ"ל והלח"י כשתי קבוצות "שראשיתן נעוצה בסוכנות זרה… לח"י… החלה את פעולתה באוריינטציה פשיסטית ונאצית" ומקורו של האצ"ל "בשותפות עם כוחות ממשלתיים (פולניים) אנטישמיים".

הוא קרא לצעירים " להקיא את אנשי הכנופיה" – לגרשם מבתי הספר, ממקומות העבודה וממקומות המגורים, לא לתת להם כסף, " לא לתת להם להדביק מודעות, לעקור את המודעות מידיהם…"

בן גוריון הסביר ש"מסירה" לשלטון זר הייתה חטא לא יכופר בגולה. אבל כאן בארץ יש שוני בין האבות הפחדנים הגלותיים לבנים שנולדו בארץ לעצמאות לאומית. "אתם יכולים להגיד להורים שלכם אל תתנו כסף ואל תפחדו" . בפועל קרא בן גוריון למעשה לצעירים להסגיר גם את הוריהם.

שבתי טבת, מעריץ גדול של בן גוריון , כותב על אותו נאום כי היה "הסתה יותר מהסברה" .

השנאה כמניע

בתקופה בה אנחנו עוסקים היו רבים בהנהגת הישוב שטענו כי זו לא רק מלחמה בטרור אלא גם מלחמה מעמדית. בין מעמד הפועלים שבהנהגת הישוב לבין ה"פשיסטים". בן גוריון התנגד לכך. אף שהקפיד לכנות את אצ"ל ולח"י בכינויים "נאצים" ו"פשיסטים" , אמר כי יש למחוק כל סממן פועלי סוציאליסטי מעמדי מן המאבק. זאת, כדי לשוות לו צביון כלל לאומי. "אחרת" , אומר שבתי טבת, " לא יעלה בידו לכונן חזית רחבה שתתמוך בהסגרה" של לוחמי מחתרת לבריטים.

גולדה: " להשמיד"

מספרו של טבת עולה כי הקיצונית ביותר בשנאתה לארגוני המחתרת הייתה גולדה מאיר (מאירסון), שקראה לחסל את הטרוריסטים. וכששאל בן גוריון "האם לחסל זאת אומרת להשמיד אנשים?"

גולדה: " טוב, גם להשמיד אנשים" .

בן גוריון: " והם ישתקו?" .

גולדה: " בן גוריון לא צריך לשאול איך לחסל" .

דווקא בן גוריון עמד בפרץ והבהיר  מעל לכל ספק כי "בכוונתו לחסל את הטרור לא את פעיליו…"

מפקד ההגנה אליהו גולומב, נטה לאמץ את עמדת "החיסול" של גולדה אבל התלבט ביחס ללח"י שהוא ראה בה " קבוצה אידאליסטית" .

לבסוף הכריעה עמדת בן גוריון שאין " לחסל" אלא להסתפק במעצר ולא בהריגה. לכך קיבל את הסכמתו של יהודה לייב מיימון (נציג המזרחי בהנהלה הציונית) שאיים להתפטר אם יישפך דם. עמדה זו הביאה לשינוי בעמדת בגין, שתחילה הזהיר כי אצ"ל לא יישב בחיבוק ידיים אם יותקף ומאוחר יותר חזר בו והכריז כי לא תהיה מלחמת אחים.

" הטרור הטוב והרע"

בן גוריון נהג לגלות טפח ממחשבותיו ולכסות טפחיים. על השקפותיו בעניין הטרור מגלה טבת דברים שאמר בן גוריון במאי 1944: "יש טרור שהוא טוב ויש טרור שהוא רע. הרע הוא טרור של יחידים שאין לו אהדה בציבור רחב" ואילו הטוב הוא זה "שהציבור קיבל אותו באהבה" .

ב-31 במארס 1944 פרסם בן גוריון מאמר בו האשים את הממשלה הבריטית במעשי אצ"ל ולח"י. במאמרו כתב כי השואה וסגירת שערי העליה גרמו ל"מעשי טרוף של צעירים". המאמר נתפרש כביטוי של אהדה למחתרות ואף הועתק בשלמות בעתון "המשקיף" הרביזיוניסטי.

מדברים אלה ואחרים, הפזורים לאורך ספרו של טבת, ניתן ללמוד כי בן גוריון השכיל לנצל את מלחמת המחתרות למטרות המדיניות שהציב לעצמו. עובדה היא שחודשיים בלבד לאחר הסזון הוקמה "תנועת המרי" , שהיה איחוד גג של ההגנה אצ"ל ולח"י למאבק בבריטים.

לויצמן היה זמן

בן גוריון, בניגוד לחבריו להנהגה, ובמיוחד בניגוד לעמדתו של חיים ויצמן, הבין שהשעה דוחקת. שסיום המלחמה היא שעת כושר להשגת מדינה, שאם יחמיצו אותה אולי לא תחזור לעולם. ויצמן לעומתו האמין בבריטים למרות גזרות הספר הלבן ולמרות נעילת שערי הארץ. הוא הסתמך על נאום שנשא צ'רצ'יל בעיצומה של ההשמדה באירופה, באוקטובר 1943 (בארוחה חגיגית אליה הוזמן ויצמן שראה בכך כבוד גדול). בנאומו אמר צ'רצ'יל כי בתום המלחמה כש"ינעץ את שיניו בשאלת ארץ ישראל, יזכו הציונים לשזיף הגדול ביותר" . לבן גוריון חסר הסבלנות שרצה מדינה מייד אמר ויצמן כי האנגלים פועלים לאט ו"אם נגיע (למדינה) בעוד עשר שנים תהיה זו התקדמות טובה מאד" .

המניע של בן גוריון

האם בן גוריון ראה בפעולות הטרור גורם המשבש את המאבק המדיני? לי נראה מן העובדות המובאות בספר כי ההפך הוא הנכון. פעולות אצ"ל ולח"י האיצו את התהליך בשעון החול ההולך ואוזל. פעולותיהם הם שגרמו לכך שבעיית ארץ ישראל תהיה דחופה ותובא בפני עצרת או"ם ולא תמתין עשר שנים עד שהבריטים יגשימו את הבטחת צ'רצ'יל לשזיף גדול.

מי שקורא בין השיטין מבין כי בן גוריון נתן יד לסזון – אבל בלי שפך דם ובלי מלחמת אחים – כי חשש מכך שפעולות אצ"ל יקנו לארגון מעמד של טוען לשלטון, או לפחות לשותפות בשלטון על הישוב. ואת זה נועד הסזון למנוע.

החסינות של לח" י

שבתי טבת חושף בספרו חידה היסטורית, השופכת אור על כל הפרשה. החידה הייתה מה גרם לכך שהסזון הופעל רק נגד אצ"ל ואילו בלח"י לא נגעו. זאת, למרות שרצח הלורד מוין היה הגורם המאיץ לסזון. (חיים ויצמן אמר כי הרצח גרם לו זעזוע עמוק יותר מהידיעה על מות בנו מיכאל).

במהלך השנים הועלו תיאוריות רבות בנושא. האחת אמרה שלח"י איים לרצוח את מנהיגי הישוב ולכן נרתעו מלפגוע בו. אצ"ל טען עוד באותה תקופה כי לח"י נכנע לתכתיב של ההגנה והפסיק את פעולותיו. מחבר הספר על תולדות לח" י, יוסף הלר, מגלה כי ד" ר ישראל אלדד חשד בחברו למרכז לח"י, נתן פרידמן ילין, כי הגיע להסכם עם ה"הגנה" . חשד סביר לאור העובדה שפרידמן ילין היה כבר אז בעל עמדות שמאלניות.

מספרו של שבתי טבת מתברר כי לא אלו היו הסיבות. הסיבה העיקרית, כך אני מסיק מן העובדות שמביא טבת, היא שבן גוריון ראה באצ"ל ובבגין איום על שלטונו. לח"י הקטן לא הדאיג אותו, למרות שפעולותיו היו נועזות ומסוכנות יותר.

הסיזון הופעל רק נגד אצ"ל ואילו לח"י נהנה מחסינות. טבת מסביר זאת בכך שבן גוריון ראה באצ"ל מתחרה עתידי על השלטון. בצילום: בגין בצאתו מן המחתרת. (ארכיון יעקב אלעזר)

שרון כמפאיניק

ומכאן לימינו. בן גוריון היה טקטיקן מעולה ואסטרטג גדול. שרון לעומתו הוא טקטיקן ענק ואסטרטג קטן מאד. הטקטיקה בה הצליח להעביר שרון את ההחלטה על ההתנתקות מדהימה בדמיונה לדרך הנפתלת בה הצליח בן גוריון ליזום את הסזון: מניפולציות פסבדו דמוקרטיות, הסתה, שנאה. מבחינה זו נתגלה שרון כמפאיניק מושלם.

אבל שרון איננו בן גוריון. כמו ויצמן שסמך על מקסם השווא של השזיף הגדול שהבטיח צ'רצ'יל סומך שרון על הבטחותיו של הנשיא בוש. הוא לא בן גוריון שאמר "חדלתי לפחוד אם גוי כועס עלי" . שרון גם לא נרתע מן הסכנה של מלחמת אחים ומנע ממש בכוח את הצעת משאל העם, שהוגדרה כנכונות של המתיישבים להיכנע. גם בהתנהלותו הפנימית וגם באסטרטגיה המדינית שלו הוא עלול להביא לאסון.

================================================================

" הייתי תלמידו של גר הצדק מנשטיין"

הקוראת רחל בן גדליה מראשון לציון כותבת לי:

" הסיפור על הרוזן אברהם בן אברם פון מנשטיין ידוע לי מילדותי.

" אבי, יהודה פרידמן, היה תלמידו המובהק ובן בית בביתו. הוא למד אצל הרוזן בבית המדרש הגבוה למורים וחזנים בוירצבורג, בשנים 1935 – 1931. הרוזן לימד שם ציור והיה בשעתו צייר מפורסם.

" בביתי תלויות שתי תמונות אורגינליות בחתימתו. האחת משנת 1907. השניה תמונת נוף של הנהר והעיר וירצבורג ברקע. התמונה מיום 31.8.20. התאריך העברי, י" ז באלול, רשום אף הוא.

הסיפר המלא של גר הצדק

=========================================================================

המסמר של דאוד אל נטור

השופט בדימוס אליהו נאווי הגיש פעם תכנית רדיו מרתקת, בה סיפר סיפורי משל ערביים. במשל אחד נזכרתי בימים אלה.

מעשה באדם שמכר את ביתו אבל התנה תנאי אחד. הוא יישאר הבעלים של מסמר התקוע באחד מקירות הבית.

זמן מה לאחר המכירה הגיע המוכר וביקש לראות אם שלום למסמר שלו. למחרת בא וביקש לצחצח ולצבוע את המסמר. ואחר כך בא וביקש לתלות עליו את מעילו וכך הלאה והלאה עד אשר הצליח לסלק את הקונה מן הבית.

המסמר הזה הוא משל ליחסינו עם הערבים. כמה פעמים מכרנו להם סחורה בזיל הזול ולבסוף איבדנו אותה.

פרשת טאבה בהסכם עם מצרים, חוות שבעה בבריחה מלבנון היו מסמרים כאלה.

עכשיו נוטש שרון את גוש קטיף וחושב שבזה הוא גמר. והנה כבר מצהירים הפלשתינאים כי גבול הרצועה המסומן אצלנו איננו הגבול הנכון. שטח קטן מצפון לרצועה שייך להם והם תובעים שגם אותו יפנו. ישראל טוענת לא היו דברים מעולם אבל הערבים מומחים יותר גדולים מן הישראלים למסמרים שבקיר.

"המסמר של דאוד אל נטור וטילי הגראד מעזה"

======================================================================

בגץ פיצוי-פינוי

יש למישהו ספק מה תהיה ההחלטה?

==========================================================================

כאב הראש של ח" כ דני יתום

בדיון שהתקיים בתל-אביב הכריז חבר הכנסת דני יתום (עבודה) כי לדעתו קיימת אפשרות להפיכה צבאית בישראל, כשחובשי הכיפות יהיו רוב בפיקוד הבכיר בצה" ל.

נוכח דברים אלה אי אפשר שלא למחזר את הבדיחה שנפוצה עליו עוד בתקופה שהיה ראש המוסד.

מספרים שכאשר דני יתום סובל מכאב ראש הוא זקוק לארבעה כדורי אקמול, כדור אחד לכל פינה.

===========================================================================

טננבוים בכלא

אל" מ (עדיין?) אלחנן טננבוים יושב סוף סוף בכלא. לא על ניסיון להבריח סמים. לא על קשר עם החיזבאללה. לא על מסירת סודות (לכאורה). הוא נעצר לעשרה ימים בעוון אי תשלום מזונות לאם בנו.

מה אפשר ללמוד מכך על סדרי העדיפויות של מערכת המשפט בישראל?

=========================================================================

אריאל שרון בגימטריה

בדיחה ידועה מספרת על יהודי שהיה להוט לאכול צ'ולנט וטען כי שבת שווה צ'ולנט בגימטריה.

בדקו ומצאו שהמספרים אינם מתאימים ואותו יהודי השיב: תוסיף חתיכת קישקע לצ'ולנט וזה יתאים.

מישהו שלח לי בימים אלה תוכנה המבצעת חישובי גימטריה ללא טרחה מרובה.

פתחתי בבדיקת שבת וקיבלתי שזו שווה בגימטריה ל-702. אין זכר לצ'ולנט והדבר הקרוב ביותר לצ'ולנט שמצאתי הוא "ויתפח" . עוד נמצא שגם "חדר מתים" שווה בגימטריה לשבת. מה שמזכיר את הבדיחה על היהודי שאמר שהצ'ולנט גורם לו להאמין בהשגחה. והסביר: לאחר כמה מנות צ'ולנט בשבת אני שוכב לישון ואם אני קם אחרי זה סימן שאבינו שבשמיים משגיח עלי.

בדיקה שיטתית של שמות אישי ציבור שעשיתי באמצעות התוכנה מעלה תוצאות מפתיעות.

ההתנתקות= ממשלת שרון (1366)

אריאל שרון = משחיתם (798)

עומרי שרון = התהוללות (876)

אהוד אולמרט = אני מלך העולם (302)

בנימין נתניהו = חורבן הבית ( 683)

אופיר פינס = חמור גרם (497)

טומי לפיד = לא סובלני (189)

שמעון פרס = דבר שקר (806)

אהוד ברק = מרובע, מסחרי (318)

יוסי שריד = תכסיסן, מרפרף (600)

יוסי ביילין = פיקח, בול עץ (198).

כתובת האתר:

http://www.c2kb.com/gematria/index.php

---

רעידת האדמה של עקירת גוש קטיף, " גיורי הקפיצה" וקריסת מערכות החינוך והבריאות מאיצים את תהליך ההתנתקות של המדינה מערכיה היהודיים והציוניים * האם מתפתח מאבק בין העם היהודי למדינת ישראל * נשמעים כבר קולות הקוראים להתנתקות מהמדינה

אדם קם בבוקר פותח עיתון, מקשיב לרדיו, צופה בטלוויזיה וזה מה שהוא רואה ושומע. מקבץ אקראי של שבוע אחד:

• · בדו" ח שהוגש לכנסת נמסר כי הקף הבניה הבלתי חוקית במגזר הערבי בישראל מגיע לכמאה אלף בתים.
• · קצין בכיר: בצה" ל נערכים להשאיר את בתי המתנחלים שייעקרו מגוש קטיף בידי הפלשתינאים.
• · " המתנחלים בגדה וברצועה צריכים לצפות שהמדינה תחליט לפנות את בתיהם" – תשובת פרקליטת המדינה לעתירה לבגץ לביטול חוק פינוי פיצוי.
• · אריאל שרון הבטיח לסיעת רע"ם הערבית 240 מיליון שקל בתמורה להימנעותם מהצבעה נגד התקציב.
• · באוצר מכינים תכנית פיצוי לישובים ביהודה ושומרון. לפי החישוב עקירת 80 אלף מתיישבים מיהודה ושומרון תעלה 80 מיליארד שקל.
• · נתניהו מנמק את הקיצוץ בקצבות ילדים בכך שהיא מביאה לירידה בילודה הערבית. מחקר של בנק ישראל הוכיח כי אין כל קשר והילודה הערבית מוסיפה להיות הגבוהה בעולם.
• · קצין בכיר בחיל האוויר: בדואים גונבים מטרות ירי בשטחי אש בנגב. כם משבשים את האימונים ופוגעים בכושר המבצעי של הטייסים" .
• · שר הפנים אופיר פינס מינה מנכ" ל ערבי למשרדו. הוא הודיע כי אינו מתכוון לאכוף את חוק החמץ. את פסיקת בג" ץ לגיור הקפצה " יישם במהירות האפשרית" .
• · ירון לונדון בדיון על גיורי קפיצה בערוץ 10: צריך לבטל את חוק השבות.
• · יו" ר ועדת החוץ והבטחון יובל שטייניץ: המצב בו קובע היום בגץ את תוואי הגדר הוא " אבסורד מוטרף" .
• · יו" ר ועדת החוקה, ח" כ מיכאל איתן: עשרה אחוז מחברי מרכז הליכוד הם פושעים לשעבר" .
• · גורמי בטחון מזהירים: מיד לאחר ההתנתקות צפוי גל של מעשי טרור בעיקר מיהודה ושומרון.
• · טכנולוגיית הקסאם זלגה מעזה ליו" ש. אמצעי לחימה מוברחים מגבול מצרים, דרך ישובי הבדואים.
• · ראש המועצה לבטחון לאומי, גיורא איילנד, מציע להטיל הגבלות בחוק על מתן אזרחות לתושבים זרים מכוח נישואיהם עם אזרחי ישראל, בדומה לחוקי ההגירה בדנמרק ובהולנד.
• · היועץ המשפטי מזוז הגיב: עם שיפור המצב הבטחוני פוחת הצורך בהגבלת מתן אזרחות לפלשתינאים הנישאים לאזרחי ישראל.
• · בכינוס חרום של ההסתדרות הרפואית נמסר על הידרדרות מתמשכת של מצב הרפואה בארץ. משנת 1975 חלה ירידה של 35 אחוז בשעור המיטות לאלף בעוד קצב גידול האוכלוסיה עולה. ישראל עומדת במקום ה-39 בעולם בשעור מיטות לאלף נפש.
• · גדעון לוי בהארץ: הסוכנות היהודית צריכה לחדול מלהתקיים. העליה כבר אינה צריכה להיות ערך בפני עצמו.

המסקנה העולה מן המקבץ הזה ברורה. מדינת ישראל כבר איננה מדינה ציונית. יותר ויותר יהודים מרגישים שהמדינה הזו לא כל כך שלהם.

אנו נמצאים בעיצומו של תהליך שבו מופלים תושבי ישראל היהודיים לרעה והולך ועולה כוחם של הערבים, בתוך המדינה ומחוצה לה. הקהילה היהודית במדינה משלמת על התהליך הזה בקריסת מערכות הבריאות והחינוך, בפערים חברתיים בלתי נסבלים.

זו אינה מדיניות מכוונת. זו תוצאה של מבנה פוליטי פסבדו דמוקרטי, שחיתות בשלטון, מערכת משפטית אגרסיבית ונהנתנות.

שוחחתי עם שלושה אנשים שאינם מגדירים עצמם כשומרי מצוות ואלה מסקנותיהם.

העדפה מתקנת

השופט בדימוס (אורי שטרוזמן): " לדעתי צריך לקבוע בחוק העדפה מתקנת ליהודים בתחומים מסוימים. כמו ההעדפה הקיימת בחוק השבות. העדפה כזו מוצדקת מכוח זכותנו למדינה עם רוב יהודי והאובדן שהיה לנו בשואה.

" אם בית המשפט העליון ירצה ליישם את חוק השוויון עד תום הוא צריך לבוא ולומר שצריך לאפשר כניסה לארץ לערבים כמו ליהודים בחוק השבות. כלומר זכות השיבה.

" איננו יכולים לנהוג בשוויון בנושא ההתיישבות. אנחנו רוצים להעדיף התיישבות יהודית בנגב ובגליל.

" אם נוגעים בכסף של הקרן בקיימת צריך שבגץ יאמר לוואקף המוסלמי שבמקום לתת כסף למשפחות השאהידים שיתנו את הכסף למשפחות של קרבנות השאהידים" .

" אי אפשר לנהוג בשוויון כלפי ערבים גם בנושאים ביטחוניים.

לא יעלה על דעתי ששופט עליון ערבי יקבל לעיון תיק בטחוני אמיתי. אפילו שהוא הכי נאמן למדינה. פשוט משום חשש שיהיה לחץ על בני משפחתו. כמו שלא יעלה על הדעת שיהיה לנו רמטכ" ל ערבי. או ראש שב" כ או ראש מוסד ערבי"

העם היהודי מפסיד

ד" ר יצחק רביד ( איש רפא" ל מומחה לדמוגרפיה): " העם היהודי מפסיד מכך שהוא תולה יהבו על המדינה. יש לקהילה היהודית במדינת ישראל כושר ייצור של מדינה מערבית מפותחת. אך מיסיה מחולקים בין אותם חלקים באוכלוסייה, שאינם מייצרים את הדרוש להם בתחום החינוך והבריאות.

" מדינת ישראל אינה יכולה לעמוד ברמת השירותים החברתיים שקבעה לעצמה. אי אפשר לספק רמת שרותים של שבדיה בחברה שבה ל- 25 אחוז מן האוכלוסייה תפוקה וילודה מזרח תיכונית טיפוסית" .

====================================================

נקודה ארכימדית

עו"ד ד"ר יעקב חרותי (איש לח" י לשעבר , יועץ בכמה ממשלות): " על ארכימדס שמעת? אני מתכוון לאמירתו: תנו לי נקודת משען וארים את כדור הארץ. כדי להזיז את המדינה חייבת להיות נקודת משען מחוץ למדינה. נקודת המשען הזו היא העם היהודי.

" אם תתמודד בארץ עם החוקים של מדינת ישראל לא תוכל לשנות את המצב. רק בסיפורי הברון מינכהאוזן אדם יכול להרים עצמו על ידי משיכה בשערותיו.

" אני שואף לאיזה גוף שייצג את יהדות העולם, מה שהיה פעם הקונגרס היהודי העולמי. צריך למעשה לחדש את מה שהייתה פעם הסוכנות היהודית והקרן הקיימת וקרן היסוד. אולי גם לחשוב על מתן זכות בחירה לכל ישראלי באשר הוא שם ובשלב מאוחר להעניק אזרחות ישראלית וזכות בחירה לכל יהודי שירצה בזה, גם אם לא עלה ארצה. אבל אם יגלה נכונות לעשות משהו למען המדינה. נקווה שלא נצטרך לחדש את מפעל ההעפלה" .

==============================================

" אין דור שלישי ליהודים רפורמים"

אמירה זו מיוחסת לרב שמשון רפאל הירש (1808-1888), המנהיג והוגה הדעות הראשי של היהדות החרדית בגרמניה במאה ה-19. הירש היה בן למשפחה שנשבתה בקסמיו של משה מנדלסון, הפילוסוף היהודי שפרץ את הדרך ליהודי גרמניה להשכלה כללית, בלי לוותר על קיום מצוות. " היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" . למד תורה בישיבת הרב יצחק ברנייס בהמבורג ובמקביל למד באוניברסיטה שפות קלסיות, היסטוריה ופילוסופיה.

רוב שנות חייו ופעילותו הרבנית עשה הירש בפרנקפורט, בה הגשים את האידיאל של רבן גמליאל " יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" . הוא הקים את בית הספר הריאלי היהודי שבו למדו בנוסף ללימודי יהדות גם לשון עברית ומקצועות חילוניים – גרמנית, , חשבון, גאוגרפיה ומדעי הטבע. כל זאת בד בבד עם הקפדה על מצוות, קלה כחמורה.

הירש הכיר בצורך לחדש את פני היהדות ולתת בידי היהודים כלים השכלתיים להתמודד עם המציאות החדשה. אך הוא התנגד באורח נמרץ לתנועה הרפורמית שראתה בדת היהודית גורם מפריע להשתלבות היהודים בחברה הגרמנית. בין הגורמים המפריעים שמנו הרפורמים היו הלבוש היהודי, שפת התפילה (עברית) ומצוות שקשה לקיימן בתוך חברה נוצרית.

הוא היה מוכן לחידושים בצורה ולא במהות. מקהלה בבית כנסת (אך כמובן לא עוגב כמו אצל הרפורמים), דרשות בגרמנית, אך שום שינוי בסידור התפילה (כפי שעשו הרפורמים) ולא בשפת התפילה.

למרות התנגדותו הנמרצת לרפורמים עשה הירש כל מאמץ כדי למנוע קרע בין היהדות האורתודוכסית לרפורמית.

כשהחליטו הרפורמים על שורה של " תיקונים" , שכללו היתר למאכלות אסורים והתרים באיסורי אישות הזהיר הירש כי אם כך יעשו " ייקרע בית ישראל לשניים… לא תהיה עוד תקומה לבריתנו יחד ובדמע ניפרד איש מאת רעהו" .

יצירתו הראשונה ואולי החשובה ביותר חוברה בשנת 1830 היא " אגרות צפון – יט מכתבים על היהדות" . הספר, כמו כל חיבוריו של הירש, נכתב בגרמנית ותורגם שלוש פעמים לעברית. בחיבור זה ניסח את עיקרי תפיסתו, בדרך של אגרות הדרכה לאדם צעיר המתלבט. הירש הוכיח בכתביו ובדרכי חייו כי יכול יהודי להיחשף לעולם המודרני בלי לנטוש את דרך אבותיו. הוא טבע את המושג " אדם-ישראל" שמצא ביטויו בסיסמא " תורה עם דרך ארץ" .

בדיעבד נתברר ששמשון רפאל הירש צדק בתחזיתו. לא היה דור שלישי לרפורמים בגרמניה. מנדלסון הטיף לקיים מצוות אך ארבעה מששת ילדיו התנצרו. הכניסה לחברה הגרמנית ולתרבותה היו מלוות בגל של התנצרות. ההיסטוריון היהודי גרץ העריך כי בברלין התנצרה מחצית הקהילה. כומר בקניגסברג העריך כי הקהילה כולה בעיר שלו עומדת להעלם.

את התהליך הזה של טמיעה והתבוללות מתאר יפה עמוס איילון בספר " רקוויאם גרמני" , שראה אור באחרונה.

אילון מספר את סיפור חייו של ויקטור קלמפרר שתמצית יומניו ראו אור בעברית בימים אלה. אביו של קלמפרר היה רב אורתודוקסי שהציע עצמו למשרת מטיף בקהילה הרפורמית בברלין בשנת 1890. חברי הקהילה הפסיקו לשמור מצוות, התפללו בגרמנית, התקינו עוגב בבית כנסת והתפילות התקיימו בימי ראשון. האב הלך לראיון והבריק לבני משפחתו כי קיבל את התפקיד. ויקטור קלמפרר היה אז בן תשע והוא כותב ביומנו כי זכר את התגובה של אמו. היא הלכה לאטליז קנתה נקניק חזיר ובבואם הביתה אכלו מן הטריפה והאם אמרה: " עכשיו מותר גם לנו לאכול את זה" .

מי שרוצה יכול לראות בסיפור הזה משל ל" נישואי הקפיצה" שעליהם החליט בית המשפט העליון.

==============================================

גר הצדק היה דודו של הגנרל הנאצי מנשטיין

מאמר מקיף בבנושא ראה קישור

במאמרי מן השבוע שעבר על גר הצדק אברהם בן אברהם פון מנשטיין לא ציינתי מה הייתה קרבת המשפחה המדויקת בינו לבין הגנרל הנאצי אריך פון מנשטיין. כל המקורות אליהם פניתי בגרמניה לא יכלו להאיר את עיניי בנושא זה.

והנה נתברר כי התשובה נמצאת כאן. הקורא שלמה מארק מירושלים הכיר את הדמויות הנוגעות בדבר מקרוב.

הוא כותב לי:

" הפרשה הזו מוכרת לי הואיל וידיד של אבי למד מוסיקה אצל גר הצדק מנשטיין. ואלה הן העובדות:

" הגנרל-פידמרשל אריך פון מנשטיין היה בן מאומץ של משפחת פון-מנשטיין. אביו הביולוגי היה פון לוינסקי, גנרל של חיל הרגלים (דרגה מקבילה בצה" ל לרב אלוף או גנרל בעל 3 כוכבים בצבא ארה" ב). שמו נגזר משם כפר בפומרניה (פולין כיום), שהיה בפולנית משהו כמו Lewinsco והגרמנים ביטאו אותו – לוינסקי.

" כמקובל במשפחות אצולה אירופיות (מנהג רומאי במקור), היו משפחות ברוכות ילדים מוסרות את אחד הילדים למשפחה חשוכת ילדים, שהייתה מאמצת אותו כבן וכיורש. הגנרל (חיל תותחנים) פון-מנשטיין , ידידו הטוב של פון לוינסקי, אימץ את הנער לבנו, לאחר מות האב הביולוגי. הפילדמרשל קרא לעצמו אריך פון לוינסקי אונד פון מנשטיין. שמו המקורי החשיד אותו כי הוא יהודי, אבל לא חקרו אותו למיטב ידיעתי בנושא זה. ככל הידוע לי אביו הביולוגי לא היה יהודי. גר הצדק אברהם בן אברהם פון מנשטיין היה אפוא אחי אביו המאמץ של הגנרל מנשטיין.

" ידידו של אבי, תלמידו של הגר אברהם בן אברהם פון מנשטיין, ידע לספר כי גנרל פון מנשטיין הוא שערך את הלוויה הצבאית לדודו" .

עד כאן מכתבו של הקורא שלמה מארק.

מסתבר כי במועד פטירתו של גר הצדק מנשטיין היה אחיינו מודח מכל תפקידיו, בשל חילוקי דעות עם היטלר. דבר זה מסביר את העובדה שיכול היה להתפנות לארגן את הלוויה לדודו באחת השעות הקשות של המלחמה. בשנת 1950 הוא נדון ל-18 שנות מאסר על פשעי מלחמה אך שוחרר לאחר שלוש שנים " מסיבות רפואיות" . סיבות אלה לא הפריעו לו לחיות עוד עשרים שנה. ספר זכרונותיו, " נצחונות אבודים" , פורסם בשנת 1955 .

====================================================

" המיליונר השקט" של דוח דוברת

לא הצלחתי לרדת לעומקה של התכנית לרפורמה בחינוך הקרויה דוח דברת עד שהגיעה אלי חוברת שהוציא המוסף הכלכלי של הארץ (THE MARKER). החוברת: " מדריך דה מרקר של אלף עשירי ישראל" מונה אחד לאחד את האנשים שאין להם בעיה לגמור את החודש. החל במוריס קהאן, שהונו נאמד במיליארד וחצי דולר, וכלה במה שהם מכנים " מיליונרים לייט" כמו חזי חרמוני, שהונו נאמד נעבעך רק ב-10 עד 15 מיליון דולר.

והנה מי מופיע ב" מועדון המיליונרים השקטים" אם לא מיודענו שלמה דוברת, יחד עם אביו אהרון דוברת. ההון המשפחתי מסתכם בסכום הצנוע של 40-50 מיליון דולר.

אין עינינו צרה במי שעשה כמה גרושים לביתו. אך כשאנו יודעים מה הרקע של בעל הדוח פתאום מתבהרים כל מיני דברים. הדוח הזה נראה כמו תכנית של משקיע שרכש חברה לא מוצלחת והוא מתכנן בה ארגון מחדש במטרה להגביר רווחים במינימום השקעה. בתי הספר הופכים למרכזי רווח שחייבים להוכיח עצמם. המורים מתוארים כפועלים שיש להגדיל את התפוקה שלהם, אותה יש למדוד במבחני הישגים תכופים וביקורות פתע בשעורים.

אבל החלק החמור ביותר בדוח איננו נוגע לחלק העסקי שלו. מדובר במעמד שניתן בו לחינוך הערבי. מטרות החינוך הערבי, נאמר בדוח, היא " טיפוח הזהות האישית והזהות הערבית הקיבוצית" . המשמעות של משפט זה היא שבפעם הראשונה מכירה מדינת ישראל בציבור הערבי כבמיעוט לאומי. עד היום לא היה שום מסמך רשמי של מדינת ישראל שנתן הכרה כזו. יותר מזה: בתי המשפט, הנוקטים דרך קבע מדיניות של העדפה מתקנת למיעוט הערבי, נמנעו עד כה מפסיקה שתתפרש כהכרה בזכויות קולקטיביות.

בימים אלה מוצפים חוצות הערים בשלטים הקוראים " החינוך בלתי מספיק – חייבים רפורמה עכשיו" . על השלטים חתומים " אזרחים למען הרפורמה בחינוך" .

מי מממן את השלטים הללו? האם זה על חשבון תקציב משרד החינוך? או אולי עוד איזו עמותת קש נוסח עמותות שרון? או אולי ה" מיליונר לייט" , שלמה דוברת, תרם משהו מכיסו למסע שטיפת המוח הזה?

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

האוניברסיטאות

קל מאד להשתלח באקדמיה. החופש האקדמי הפך משך השנים תרוץ לבזבוז כספי ציבור, ללא כל פיקוח כמעט. האוניברסיטאות נותנות יותר לעשירים ופחות לעניים והפכו חממה להגדלת הפערים החברתיים. הן גם הצמיחו כמה גידולי פרא פוסט יהודיים ופוסט ציוניים, המערערים על עצם קיומנו. פרופסורים רבים מוכיחים ששום תואר איננו מחסן מפני בערות ודעות קדומות. שדעתם של מומחים אינה מבוססת יותר מדעתם של רוכלים בשוק. ניהול חלק מן האוניברסיטאות הוא שערורייתי ובולטת אוניברסיטת תל-אביב שבנתה פילים לבנים והגיעה לגרעון ענק.

אבל. המערכת האקדמית בישראל, למרות ליקוייה, הצמיחה דורות של מדענים, חוקרים ואנשי מעשה, במדעי הטבע ובמדעי הרוח. אלה מעמידים את ישראל בשורה הראשונה של המדינות המפותחות בעולם. בלי האקדמיה לא היה לנו " חץ" , ולא רפואה מן המתקדמות בעולם, ולא חברות הזנק הגורפות מיליארדי דולרים, וגם לא פרסי נובל.

האוניברסיטאות, למרות ליקוייהן, הן עדיין שמורת טבע במציאות המושחתת של ישראל הפרטאצ"ית. הקידום באוניברסיטאות (שאיננו נקי מנפוטיזם, העדפות מעמדיות ופרוטקציוניזם) מותנה בכל זאת ביכולת מוכחת ובבקרה בינלאומית.

ישמרנו האל מן היום שבו מרכז הליכוד יחליט מי יהיה הרקטור של אוניברסיטה. ישמרנו האל מן היום בו נהלך על גשרים המתוכננים על ידי ועדות פוליטיות, נטוס במטוסים הנבנים בידי מהנדסים שנבחרו בפריימריס, או נשתמש במחשבים שיתוכננו באחת מועדות הכנסת.

---

 

גירסה מעודכנת ומורחבת של מאמר זה ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=1765

גירסה אנגלית מורחבת ומעודכנת של מאמר זה ראה:

http://www.zeevgalili.com/english/?p=201#more-201

גירסה עברית מעודכנת עם צילומים

http://www.zeevgalili.com/?p=1765

במהלך הריסת בית בוירצבורג שבגרמניה נתגלו כ- 1500 מצבות של בית קברות יהודי בן 850 שנה * המצבות מספרות את סיפור הדמים של קהילה מפוארת שנטבחה שוב ושוב עד השואה * ולא הרחק משם מצבה של גר צדק, אברהם בן אברהם פון מנשטיין * ויהודה עמיחי כתב מול רסיס מצבה עתיקה שעליה " אמן" : " כולנו בני אברהם"

בבית הקברות היהודי החדש בעיר וירצבורג שבגרמניה נמצאת מצבה, שעליה הכתובת הבאה:

פ" נ

הרוזן אברהם בן אברהם פון מנשטיין

גר צדק זצ" ל התגייר כמבוגר

איש צדיק בן תורה בעל צדקה

נולד ח" בסיון בשנת תרס"ט

נפטר כ" א בטבת תש" ד כאיש יהודי

אחר הועבר לקבר ישראל בכבוד רב

א" דראש חדש תמוז בשנת תש" ל

להמשיך לקרוא ←

שני שירי זעם ותוכחה כתב ביאליק בעקבות הפוגרום בקישינב, במוצאי פסח אפריל 1903. השיר שכתב כתגובה מיידית על הפוגרום הוא " על השחיטה" (" נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן" ). כחודשיים אחרי הפוגרום בא ביאליק לקישינוב בראש משלחת שאספה עדויות וממצאים. תחת רישומי הביקור כתב את " בעיר ההרגה" (" השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט" ).

ליתוגרפיה בעקבות הפוגרום ב-1903: באיור נראה "יהודי רוסי" הסוחב על גבו שק כבד הנושא את הכיתוב "דיכוי". מן השק משתלשלות משקולות שעליהן התוויות "אוטוקרטיה", "שוד‎", "אכזריות", "התנקשות", "הולכת-שולל" ו"רצח". ברקע, מימין, נראה יישוב יהודי עולה באש. משמאל נראים נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט וצאר ניקולאי השני (ויקישיתוף)

בין שני השירים הללו, בעודו שוהה בקישינוב, חיבר ביאליק את השיר " עם שמש" , מלא אור תקווה ואופטימיות.

ההסבר המקובל לעובדה שבתוככי זוועות קישינוב חיבר ביאליק שיר אופטימי כזה היה, שבאותם ימים התכנס הקונגרס הציוני השישי, שהשיר נכתב לכבודו.

פרשנות אחרת נותן חוקר הספרות פרופסור מנחם פרי, שדיבר בארוע, שנערך בשבוע שעבר לרגל ההוצאה המחודשת של שירי ביאליק, בעריכתו של פרופסור אבנר הולצמן.

ההכרות עם הציירת אירה יאן

ייחודה של ההוצאה החדשה הוא בכך שהשירים כאן מסודרים לפי סדר כתיבתם, דבר המאפשר לחשוף את הנסיבות הביוגרפיות של כתיבת השירים. הולצמן נותן ל"עם השמש" את ההסבר המקובל. אך פרופסור פרי מוצא את ההסבר בלוח התאריכים שמפרסם הולצמן כנספח לספר. מן הלוח הזה נמצאנו למדים כי בעת שביאליק שהה בקישינוב הוא הכיר את הציירת אירה יאן (אסתר סליפיאן), שהייתה תושבת קישינוב ואז החל הקשר הרומנטי ביניהם. קשר זה הוא שתלה את השמש מעל ראש השניים בתוך חשכת הפוגרום.

סיפור הרומן בין המשורר הלאומי לבין הציירת אירה יאן ידוע מכבר. הוא פורסם בעיתונים וכן הופיע מחקר, פרי עטה של חוקרת ביאליק הוותיקה, זיוה שמיר. השניים קיימו קשרים שנמשכו כחמש שנים. במהלכם איירה אירה יאן את דיוקנו של ביאליק ותרגמה לרוסית כמה משיריו.

 

מה משמעות הביטוי "כמכחול בשפופרת"

ביוני 2000הופיע הספר "לנתיבה הנעלם" של פרופסור זיוה שמיר, החוקרת זה עשרות שנים את יצירתו של חיים נחמן ביאליק. הספר שופך אור על מערכת יחסים שקיים המשורר עם הציירת אירה יאן. החוקרת מסתמכת על קובץ מכתבים של הציירת שנכתבו אל ביאליק ונמצאו בעזבונו. מכתבים אלו שופכים לדעת פרופסור שמיר אור חדש על מכלול יצירתו. עולה מתוכם שחלק גדול משיריו – לא רק הליריים ולא רק שירי האהבה – הושפעו ממערכת היחסים שקיים עם הציירת.

בין היתר מביאה החוקרת קטע ממכתב שכתב ביאליק לידידו הסופר יעקב כהן.

וכך נאמר במכתב: "אישה גדולה אחת, אישה חשובה, אישה הגונה ו"אירא יאן" שמה. ציירת היא ויש לה עסק עם המכחול והשפופרת, ומקצת גם עם ספרות. אם פוגע אתה בה לפעמים אמור לה בשמי שלום".

על הביטוי "ויש לה עסק עם המכחול והשפופרת" נכתב באחת הביקורות בעיתונים כי זהו "ביטוי זול ומזלזל כלפיה".

לו היתה הכותבת לומדת פעם דף גמרא היתה יודעת כי הביטוי הזה לא רק שאיננו ביטוי זול ומזלזל אלא הוא ביטוי מעודן של חז"ל לדרך גבר בעלמה.

כך למשל נאמרבמסכת מכות (ז.) על חקירת עדים בבועל את הערווה. אביי ורבא אומרים כי יש לשאול אם "ראיתם כמכחול בשפופרת". שמואל אומר כי יש לשאול אם נראו כמנאפים.

לא הייתי נדרש לנושא זה לולא היה סימפטום לרדידותה של השפה בפי הדור הגדל בארץ, שכמאמר עגנון הוא "מנוגב מדבר תורה ומצוות". כוחה של שפה הוא בעומק ההיסטורי והתרבותי של דובריה ושל הכותבים בה.דור שאיננו מכיר את ספרות חז"ל ושאפילו התנ"ך הוא כספר החתום בשבילו, איננו מדבר עברית שהיא לשון הקודש אלא מדבר ישראלית, שפה שרדידותה יכולה להתחרות רק באספרנטו. הסופר היחיד אולי מבין סופרי דור מקימי המדינה שניסה לחזור למקורות הוא משה שמיר. הסופר היחיד בן דורנו הכותב בשפת המקורות הוא חיים סבתו.

אנו משתבחים בכך שכיום יכול ילד בכיתה ד לקרוא בישעיהו ולהבין את הכתוב בו למרות שאלפי שנים מפרידות בין כותבי הטקסט לבין ימינו. אנו הולכים ומתקרבים ליום בו לא יוכל ילד עברי להבין פרק בתנ"ך. על פרק בספרות חז"ל הרי כבר ויתרנו מזמן.

 

 החבורה של אירה יאן. ירושלים החדשה, הקומונה הירושלמיתשליד בצלאל. אירה יאן יושבת משמאל, בלבן. עוד בתמונה:רחל ינאית בן צבי (עומדת מימין), בוריס שץ (לידה), יצחק בן צבי (יושב מימין).