ארכיון חודשי: אוקטובר 2004

אוצר צילומים של PALESTINE הריקה

הדרך לירושלים 1875 (מתוך אוצר הצילומים)

 

שער הגיא ראשית המאה העשרים

שער הגיא ראשית המאה העשרים

ENGLISH VERSION

פרסי נובל – יהודים מול כל העולם


מאות צילומים נדירים מן המאה ה-19 מחזקים את המסקנה העולה ממפת המשלחת הבריטית * הצילומים לוקטו בשקדנות על ידי חוקר ארץ ישראל אלי שילר וניתן לצפות בהם באינטרנט * וגם מפות טופוגרפיות מעולות של הארץ ניתן להוריד ובקרוב אולי גם המפה הבריטית

כשפרסמתי כאן, לפני שבועיים, את המאמר על " המפה הגדולה של הארץ הריקה" , התקשיתי למצוא צילומים, שיתמכו במסקנה העולה מאותה מפה.

המפה – אשר שורטטה בידי משלחת בריטית שערכה כאן סקר יסודי בשלהי המאה ה-19- מוכיחה מעל כל ספק כי אנשי העלייה הראשונה (1882) מצאו ארץ שוממה וריקה. בדיוק כפי שתארו הסופר מארק טווין ותיירים רבים אחרים.

%d7%a7%d7%91%d7%a8-%d7%a8%d7%97%d7%9c-1900

קבר רחל 1900

מאותה תקופה יש שפע של איורים יפהפיים בספרי מסעות. מאחד מהם נטלתי את האיור של רחוב ביפו. הבעיה עם האיורים הללו הוא שהם משקפים יותר את הרומנטיקה של המאיירים כלפי הנוף הפיסי והאנושי של " ארץ הקודש" , מאשר את המציאות. בספרו של מארק טוויין מצויים כמה צילומים, אך הם באיכות כל כך גרועה שלא ניתן להשתמש בהם. וכך גם צילומי התקופה ממקורות אחרים. ביניהם צילומים שהופיעו בספריהם של חברי המשלחת הבריטית.

להמשיך לקרוא

למה הובסה ישראל בקרב ההסברה

ראה גם כישלון ההסברה במלחמת לבנון השניה

" בעידן בו מוכרעות מלחמות על מסך הטלווישיה למדינת ישראל אין מסר אחיד כי אין לה מטרה * שלושה גופי הסברה ישראלים נאבקים זה בזה על סמכויות ואגו * ובכלזאת" , אומר האסטרטג מוטי מורל, " מצבנו איננו רע כפי שהוא נראה, ויש לנו כלים לנצח במלחמה הזו"

הלכתי לדבר עם מוטי מורל, הנחשב לאסטרטג מספר 1 של המדינה. רציתי לשמוע מפיו מה צריכה להיות האסטרטגיה של ישראל כדי להסביר את עמדותיה בעולם. כיצד אנחנו משתחררים מן הדימוי של כובש אכזר המדכא את הפלסטינים המסכנים.

השימוש במונח "אסטרטג" נשמע מוזר כשהוא מיוחס למוטי מורל – אדם בעל פני תינוק, נינוח וחייכן, שאיננו עוסק בשינוע צבאות או חומרי גלם.

יש סיכוי להסבר. מוטי מורל.

יש סיכוי להסבר. מוטי מורל. צילום זאב גלילי

אסטרטג היא מלה יוונית שמשמעותה "מומחה בשיטות ניהול מלחמות" . בלשון המודרנית אסטרטגיה היא " תורת הניצול של גורמי מרחב, זמן, משאבים, מדיניות, בשילוב עם עוצמה צבאית – כדי לגבור על אויב במלחמה או להשיג מטרות לאומיות ארוכות טווח" .

ההגדרות האלה איבדו את משמעותן בתקופה שבה הקרב הוא על דעת הקהל בעולם ושדה הקרב הוא מסך הטלוויזיה. האסטרטג של העידן הפוסטמודרני משנע רעיונות, בונה תדמיות, משפיע על התנהגות בני אדם. ובכלים אלה הוא מכריע במלחמות של העידן בו אנו חיים, ומחולל שינויים אסטרטגיים, גם במשמעות הישנה של המושג אסטרטגיה. מורל הוא בדיוק אסטרטג כזה.

ברק הטיל וטו

" תשובות למה שאתה מבקש לדעת" , הוא אומר לי, " כבר נתתי לפני ארבע שנים. בדצמבר 2000, קצת אחרי פרוץ אינתיפאדת אל אקצה, נקראתי לשרות מילואים. סגנית דובר צה"ל, אירית עצמון, גיבשה צוות מוחות שהיה אמור להביא פיתרון לשאלה: כיצד ישפר צה"ל את תדמיתו בתקשורת הבינלאומית לנוכח תדמית הילד עם האבן מול הטנק.

" החברים בצוות זרקו כל מיני רעיונות. רכז הצוות רשם את כל הרעיונות והגיש אותם כפי שהם. בעיני זה לא נראה כמו תכנית אסטרטגית עם התחלה אמצע וסוף. התיישבתי מול צג המחשב ובניתי תכנית אסטרטגית.

" התכנית הזאת הוצגה לראש אג"מ, דן הראל. הראל רץ עם התכנית לרמטכ"ל שאול מופז. מופז קרא לי ואמר: "זה כל כך פשוט, כל כך ברור, איך לא חשבו על זה קודם"?

" מופז הלך עם התכנית (שהגשתי במצגת) לראש הממשלה אהוד ברק, כדי לקבל את אישורו לביצועה. ברק קיווה אז עדיין שערפאת יתעשת ויקבל את הצעות קמפ דייויד. לפיכך שם וטו על התכנית והיא נגנזה" .

מה אוהב העולם

מה היה בתכנית הגנוזה?

· " על מנת לבנות אסטרטגיה של הסברה" , אומר מורל, צריך להבהיר קודם כל לעצמנו מה העולם אוהב ומה ומה הוא שונא.

· " העולם אוהב: מעטים מול רבים; חלשים מול חזקים (דוד וגוליית – זאת המשבצת שתפסנו במלחמת השחרור ובששת הימים.באינתיפאדה הפלשתינאים תפסו את המשבצת הזו).

העולם אוהב דוד מול גוליית ואנחנו מצטיירים כגוליית. (מתוך הפרזנטציה של מורל)

העולם אוהב דוד מול גוליית ואנחנו מצטיירים כגוליית. (מתוך הפרזנטציה של מורל ובאדיבותו)

· העולם גם אוהב קורבנות; רעבים; מדוכאים. הוא אוהב גם את מי שמצליח לנגן על רגשי האשם שלו. (לציונות אחרי השואה היה קל מאד. היום לפלשתינאים יותר קל).

על רקע זה ברור מדוע העולם אוהד את הפלסטינים" .

איך משנים את המצב?

" זה די פשוט" , אומר מוטי מורל בחיוך כמעט מבוייש. " הסברה מוצלחת אינה מותנית בהוכחת צדקתך. צדקתך אינה רלבנטית. הסברה מוצלחת תלויה אך ורק ביצירת הסכמה מה שיותר גדולה עם הציבור שאת אהדתו אתה מבקש. כדי ליצור הסכמה צריך למצוא על מה הציבור הזה מסכים ממילא, ולהתחבר לזה. זה כל הסוד. אין שום פטנט אחר.

" הפלשתינאים השכילו לנגן על המוטיבים של החלשים, המסכנים, המדוכאים. אפשר לשנות את זה על ידי שינוי כללי המשחק" .

הטוב נגד הרע

וכך נאמר בפרזנטציה שהציג מורל לצה"ל בשנת 2000:

" מיסטר ג'ונס מגיע בערב הביתה ומתיישב מול הטלוויזיה. הוא עייף. הוא אינו מתעמק בניואנסים. הוא צריך שיאכילו אותו בכפית: מי הטוב ומי הרע בסיפור, כדי שיוכל לגבש מייד עמדה בלי לחשוב יותר מדי.

" סיפור האינתיפאדה השנייה המסופר בתקשורת מתאים בדיוק לתבנית המוכרת של דוד וגוליית. הפלשתינאים הם דוד, ישראל היא גוליית. לא יעזור לגוליית עד כמה יתנהג בהומניות. לא משנה שדוד תמיד מתחיל בקרבות וגוליית רק מתגונן. הסימפטיה תהיה תמיד עם דוד. בתבנית הזו של הסיפור לעולם לא נוכל לנצח בתקשורת" .

" השריף נגד הפושע"

" אם מחליפים את הז'אנר של "דוד וגוליית" בזאנר של "השריף נגד הפושע", אנחנו במצב הרבה יותר טוב. לשריף מותר להיות יותר חזק. השריף הוא תמיד הטוב. הוא תמיד הצודק" .

השריף תמיד צודק (מתוך הפרזנטציה של מוטי מורל)

השריף תמיד צודק (מתוך הפרזנטציה של מוטי מורל)

עד כאן העקרונות. מכאן ואילך מתגלים הדברים שאמר מורל באותה פרזנטציה כדברי נבואה:

" אם לא ייחתם הסכם עם הפלשתינאים צריך להיערך למערכה שאולי תהיה לא רק נגד הפלסטינים אלא נגד מדינות ערב. במקרה כזה מקבלת דעת הקהל העולמית חשיבות גדולה אף יותר מזו שהייתה לה באינתיפאדה הנוכחית. יש לכך השפעה על החלטות שיתקבלו באו" ם ועל עמדתן של מדינות שונות – לרבות החלטות על סיוע או אי-סיוע לישראל, אמברגו וכו".

" העם הפלשתינאי מודע היטב לעובדה שהוא נשלט כיום על ידי כנופיית פשע מאורגן. לכן אנו צריכים לספק לעולם הוכחות לכך שהעם הפלסטיני יודע. למשל: על ידי דיבוב אנשים ברחוב, הפגנות שנערכות נגד הרשות, מאמרים המתפרסמים על ידי ערביםשפויים במדינות דמוקרטיות וכדומה.

" העולם לא ירשה למדינה ריבונית להמשיך לקיים ארגוני טרור המשמשים בסיס כוח לבכירי הרשות הפלסטיני. לכן יש לאתר ולפרט איזה ארגונים נשלטים על ידי מי. איזה ארגונים משמשים כיסוי לפעילות בלתי חוקית (סמים, גניבות וכו").

מלחמת הטובים נגד הרעים. (מתוך הפרזנטציה)

מלחמת הטובים נגד הרעים. (מתוך הפרזנטציה)

" מלחמת השחרור הפלסטינית  היא פיקציה מתוחכמת. מסווה להמשך פעילותו של ארגון של פשע מאורגן המפעיל שיטות טרור.

לוח זמנים: מיידי

התכנית של מורל כללה לוח זמנים מיידי ותכנית לאיסוף נתונים

והכנת מערכי מידע:

  • הרעים – קווים לדמותם:
  • הנהגת הרש"פ היא חבורת גנגסטרים, פושעים, מושחתים, אנשים פליליים.
  • כדי להסוות את מניעיהם האמיתיים הם מתחפשים ל"לוחמי חופש" .
  • תחת המסיכה של "לוחמי חופש מדוכאים" הם מדכאים את עמם-שלהם (דוגמאות לפגיעה בזכויות האדם ברשות)
אלה לוחמי חופש? אמא פלסטינית חוגרת חגורת נפץ לבנה

אלה לוחמי חופש? אמא פלסטינית חוגרת חגורת נפץ לבנה

  • הם מועלים בכספים מהמדינות התורמות המיועדים להמוני הפליטים, ומשלשלים אותם לכיסיהם.
  • הם מתגוררים בווילות מפוארות הגובלות במחנות פליטים עלובים.
  • כשהילדים הפלסטינים נהרגים ברחובות – ילדיהם מוגנים באירופה.
  • מידע על חשבונות הבנק הפרטיים של בכירי הרשות בבנקים זרים.
  • מידע על הזכיונות שניתנו לבכירי הרשות.
  • בניית תיק שלם על כל בכיר ברשות.
  • הקשרים של ערפאת עם סדאם חוסיין

עד כאן תכניתו המפורטת של מוטי מורל. אך ברק החליט כאמור לגנוז אותה במגירה ולהמשיך להתייחס לערפאת כאל מנהיג מדינה לגיטימית. מוטי מורל סיים את שרות המילואים שלו וחזר למשרדו.

מוציאים מהנפטלין

כשהחל מבצע " חומת מגן" צלצל מורל למופז, הזכיר לו את התכנית ואת המצגת ואמר שזה הזמן להוציא את התכנית מן הנפטלין, לרענן אותה ולהפעילה.

הפעם לא הוטל וטו. מורל נקרא חזרה אל הדגל, הפשיל שרוולים והתחיל לעבוד, ובהתנדבות. התוצאות ידועות. המסמכים והראיות שהציע מורל לאסוף לפני שנתיים נאספו. הקשר בין ערפאת לבין טרור הוכח למומחי הסי.אי. איי. והגיעו לידיעת המימשל והנשיא. ההצלחה ההסברתית הגדולה ביותר של ישראל מאז האינתיפאדה הראשונה התחוללה במהלך מבצע " חומת מגן" . לא כל התכנית של מורל הופעלה. עד עכשיו לא נחשפה כל השחיתות של הרשות הפלשתינאית, לא נחשפו חשבונות הבנק של ערפאת, לא נחשפו דמויותיהם ואופיים של כל ראשי חבורת הפשע. אך עובדה היא שערפאת הפך מוקצה מחמדת מיאוס בעיני העולם כולו ובראש ובראשונה בעיני המימשל האמריקני.

====================================================

תוספת מספטמבר 2009

בראיון למני פאר בטלוויזיה הוסיף מוטי מורל פרטים על הצלחתו במבצע חומת מגן.. הוא  ביקש ממופז שיחפשו מתחת לאדמה הוכחות כתובות לכך שערפאת נותן יד לטרור. תחילה נדמה היה שהדבר בלתי אפשרי. ערפאת היה זהיר ולא השאיר עקבות. אך מאחר שהיעד היה ברור נעשו מאמצים ונמצאו מסמכים חתומים בידי ערפאת שהוכיחו מעל כל סףק כי הוא מממן את הטרור. הערבים טענו כמובן שמדובר בחומר מזייף אך החומר הועבר ל]-CIA שאישר את האוטנטיות שלו. על בסיס זה ביקש מורל להעמיד לרשותו חיילת דוברת אנגלית טובה הינחה אותה איך לדבר והתוצאות ידועות. חומת מגן היא אחת המלחמות המעטות של ישראל שנצחון צבאי היה מלווה בנצחון הסברתי ומדיני (שינוי העמדה של האמרייקנים כלפי ערפאת"

========================================================

מצבנו לא רע

מורל מפתיע אותי כשהוא אומר שמצבנו בעולם איננו כל כך רע כפי שחושבים. הוא שולף מן המגירה ספר שיצא באחרונה לאור בארה"ב. AMERICAN PROPHECIES מאת EVANS D MICHAEL. הספר הזה, אומר מורל, זכה לתפוצה ענקית, גדולה יותר מספרו של קלינטון.

ומה אומר הספר הזה?

ספרו של מיכאל אבאנס

ספרו של מיכאל אבאנס

הוא אומר כי יש מלחמה בת אלפי שנים בין שני בניו של אברהם – יצחק וישמעאל. המלחמה הזו נמשכת עד היום. ההבטחה האלוהית והנבואות בתנך אומרות כי מי שיהיה לצידו של יצחק ייוושע ומי שיהיה לצידו של ישמעאל יאבד. אם אמריקה רוצה להינצל ולא להפוך לגל אפר בדפי ההיסטוריה ולא ללכת בדרכה של האימפריה הרומית, אמריקה חייבת להיות עם ישראל עד הסוף. עליה להפסיק את הריקוד על שתי חתונות – עם ישמעאל נישואי נוחות ועם האח יצחק נישואי אשם. צריך לתת גט כריתות לכל המוסלמים ולדבוק רק בישראל.

הדברים נשמעים כהזויים אבל חמישים ושניים מיליון אמריקנים מאמינים בהם. ועל רקע זה מצבנו בארצות הברית לגמרי לא רע. יש אמנם בעיה אם המשיח שיבוא ייקרא בן דוד או בן יוסף. אז כשיבוא נשאל אותו והבעיה תיפתר" .

גם באירופה יש סיכוי להסברה

" הסכמה אפשר ליצור גם באמצעות הצבת משוואה "את מי אתה שונא יותר". ייתכן שכאן טמון פיצוח ההסברה באירופה. האירופים לא אוהבים יהודים, אבל הם שונאים את המוסלמים יותר. וגם פוחדים מהם ומהשתלטותם על מקומות העבודה ועל תרבותם. צרפת, ערש הדמוקרטיה, העבירה חוק האוסר לבישת רעלה בבתי ספר. חוק אנטי דמוקרטי בעליל. למה הפוליטיקאים הצרפתים העבירו אותו? – כי הם ספרו קולות וראו שזה מוסיף להם קולות.

" התמונה אמנם מורכבת. מצד אחד הפלסטינים מנגנים באפקטיביות על סעיף המסכנים והמדוכאים, דוד הקטן מול גוליית הישראלי. מאידך הקישור של הפלשתינאים לטרור העולמי מוריד להם נקודות.

" אבל אירופאים רבים חושבים שהטרור האסלאמי מופנה כנגד ארה" ב, ואם הם רק יישבו בשקט, הטרור יפסח עליהם. יש גם

אירופים (ואמריקנים) רבים החושבים שהתעקשותה של ישראל לשלוט בפלסטינים ולדכא אותם היא אחד הגורמים המתדלקים את הטרור העולמי. ושאם רק יחוסל המטרד הישראלי במזרח התיכון, יהיה שקט בעולם.

" הבעיה סבוכה אבל יש לנו לנו לא מעט כלים להצליח בהסברה" .

אז מה צריך לעשות

" הגורם לכישלון נמצא כאן, בתוכנו. הגורם המהותי לכישלון הוא העדר מטרה המוסכמת על רוב העם. ובהעדר מטרה גם אין מסר אחיד שניתן להעביר אותו.

" לפלשתינאים, לעומת זאת, יש תיבת מסרים שכולם מדקלמים אותה באופן אחיד וממושמע. לכן הם מצליחים ואנחנו לא. פעם לא היה עם פלשתינאי ומדינה פלשתינאית לא הוזכרה כלל באמנת אש" ף. עכשיו המנטרה היא עם פלשתינאי ומדינה פלשתינאית.

" הגורם האחר לכישלון הוא תיפקודי. יש בישראל שלושה גופי הסברה בלתי יעילים הנלחמים זה כנגד זה על סמכויות ואגו: משרד החוץ, משרד ראש הממשלה ודובר צה" ל.

" אם ישראל רוצה לנצח בהסברה, כל מה שהיא צריכה לעשות הוא להקים מטה אחד (רצוי לא פוליטי), לתת לו תקציבים נאותים (40 מיליון דולר לשנה יספיקו), לאייש אותו באנשים מקצועיים עם כמה שפחות אגו, להכפיף את כל זרועות השלטון והפוליטיקאים וצה" ל למטה הזה, ליצור הירארכיה ברורה שתצמצם למינימום מלחמות אגו ואינטריגות פנימיות בתוך המטה, לגבש אסטרטגיה הסברתית סדורה, שגרתית, שבלונית וחוזרת על עצמה (אין שום צורך בהברקות). היה רצוי גם שכשיוסי ביילין נוסע לאיחוד האירופי ובני אילון נוסע למנהיגי הנוצרים בארה" ב, שניהם ידקלמו בצייתנות את תיבת המסרים שתימסר להם. רק תדאג לי לזה והכל יהיה בסדר.

מה שיוצר את המציאות זו הסכמה. זה כל הסיפור. מפני שיש להם מטרה שמאחדת אותם וכולם יודעים ומסכימים לה. אז אין להם בעיה לדבר בקול אחד. כשלמדינת ישראל היתה מטרה היה לה קל יותר להסביר את עצמה. כיום אין לה מטרה כזו.

" מטרה אין פרושו אחידות דעים. בכל מדינה דמוקרטית יש חילוקי דעות . השאלה היא אם לגרעין המרכזי יש מטרה ואם המדיניות הרשמית מדברת בקול אחד. אם אינה מדברת בקול אחד אנחנו מפסידים את הקרב. זה נורא פשוט" .

כך הביס ביבי את פרס

למוטי מורל, יליד תל אביב בן 52, יש קבלות להצלחות האסטרטגיות שלו. הוא ניהל את המערכות שהביאו את רבין ואת נתניהו לראשות הממשלה, את המערכה לבחירת משה קצב לנשיאות ואת הקמפיין שהביא להצלחת " ישראל בעליה" .

על המערכה שניהל למען ביבי הוא מספר:

" זו היתה אשכרה אסטרטגיה. לאחר רצח רבין כל האצבעות המאשימות הופנו נגד ביבי. הוא היה מנודה בעם ואפילו במפלגתו. מפלגת העבודה גזרה דידווידנדים שמנים באהדה ציבורית מרצח רבין. היה סחף אדיר בציבור לטובת הקונספט של מפלגת העבודה שסיסמתה שלום.

" הסקרים העלו כי פרס מוביל על ביבי בכל הפרמטרים האישיים והאישיותיים: יותר ניסיון, יותר הערכה, יותר אמינות. פרס הוביל ביתרון של 30 אחוזים.

מה עושים?

" פה האסטרטגיה אומרת שכאשר אתה מוצא עצמך בשדה קרב שבו אתה בנחיתות תברח ותעביר את המלחמה לשדה קרב שבו יש לך עדיפות ותקווה שהיריב יבוא בעקבותיך.

" האסטרטגיה היתה לומר כי פרס אמנם עטיר זכויות, אבל בהתלהבות שלו לשלום הוא מוביל אותנו מהר מדי וזה מסוכן. הביטוי הראשון לאסטרטגיה הזו היתה"פרס יחלק את ירושלים". זה היה מבוסס על קטעי עיתונות שגילו כי יוסי ביילין התחיל לעשות מאחורי הגב בנושא ירושלים מה שעשה קודם בנושא אוסלו.

הסיסמא " פרס יחלק את ירושלים" שינתה בבת אחת את פני המערכה. פתאום כבר לא דיברו על רצח רבין אלא אם ירושלים תחולק או לא.

אחרי שהועלתה הסיסמה נעשה סקר ונתברר כי כל הפרמטרים לא השתנו. אבל על השאלה: האם פרס יוותר על ירושלים בעד שלום, 67 אחוזים אמרו כן. ועל אותה שאלה השיבו בחיוב 4 אחוזים.

זה לא הביא לביבי קולות מן השמאל. אבל המצודה שקודם היתה ריקה התמלאה בפעעילים. קודם אמרו שאין סיכוי, עכשישו אמרו: יש בשביל מה לעבוד.

ציון הדרך השני בקמפיין הזסה היה צורת השימוש בטלוויזיה. המפלגות מתייחסות אל תעמולת הבחירות בטלוויזיה כאל הפקה של ברודוויי: במאים אמנותיים, אביזרים טכניים יקרים, אפקטים מרשימים, טובים הכי טובים. וכל ערב תכנית אמנותית חדשה.

אני אמרתי: אני לא רוצה את הכוכבים. אני לא רוצה אף אחד עם רעיונות נשגבים. אני רוצה טכנאים מדוייקים שיבצעו אסטרטגיה מאד צרה.

עשינו את סרטים קצרים שחוזרים על עצמם.

לקחתי את העקרונות של פירסום ויישמתי אותם בתעמולת בחירות. כמו שעושים בכל העולם.

האם יש סיכוי לזכות במשאל עם נגד התנתקות?

" המציאות היא תוצאה של הסכמה. תפקיד יחסי הציבור הוא לייצר הסכמה. אם אתה רוצה ליצור סחף בדעת הקהל אתה צריך לייצר הסכמה רחבה עד כמה שאפשר.

" ההסכמה שתבטיח לך את המציאות ב-100% תהיה אם תצליח לייצר הסכמה משותפת אצל היהודים, הפלשתינאים, האירופאים והאמריקאים.

" נדמה לי שגם כאן המלאכה קלה יותר ממה שנדמה. הלא הפלשתינאים מתנגדים לתכנית ההתנתקות של ישראל" .

עוד על מוטי מורל איך שוטפים את מוחנו בשיטת פבלוב

מחברה ערכית לחברה מניפולטיבית

==========================================================

הראיון עם מוטי מורל התקיים בשנת 2004.  אז לא שמעו בקולו ואת פרות הבאושים של ההזנחה הפושעת בתחום ההסברה אכלנו במלחמת לבנון השניה. על כך אפשר ללמוד מן הראיון שקיימתי בשנת 2006 עם רענן גיסין, יועצו של של אריאל שרון שהודח על ידי אולמרט וראה בעינים כלות את תבוסתנו על מסך הטלוויזיה.

ראה כשלון ההסברה במלחמתלבנון השניה

הסכסוך עם הפלסטינין במספרים

תוספת ינואר 2011

 דוגמא מתסכלת לכשלון ההסברה הישראלית. מלני פיליפס אקדמאית בריטית אוהדת ישראל והציונות מתראיינת בקול ישראל. אומרת שההסברה הישראלית היא בדיחה. מצביעה על "הארץ" וגורמי שמאל בישראל כמסייעים להשחרת פני ישראל בעולם.

לראות ולבכות.

http://www.youtube.com/watch?v=Yue1r7UX234&feature=player_embedded

כישלון ההסברה במלחמת לבנון השניה

 

רענן גיסין. חזה את "שדה הקרב העתידי".

רענן גיסין. חזה את "שדה הקרב העתידי". (צילום: זאב גלילי)

בין מלחמת WIN ל-SPIN

תבוסת ישראל בקרב על מסכי הטלוויזיה בעולם היתה גדולה לא פחות מהתבוסה בשדה * במקום להתמודד עם המציאות עסקו בהמצאת ספינים * מיליון אנשים ישבו במקלטים וראש הממשלה הכין את נאום הניצחון * שיחה עם רענן גיסין, שהיה "מר הסברה" של ישראל משך 20 שנה וסולק על ידי אולמרט

רענן גיסין כמעט ואינו מוכר לציבור בארץ. בעולם הגדול הוא ידוע כ"מר הסברה" של ישראל. יעיד הסיפור הבא: כשעבר פעם בנמל התעופה של טורונטו קנדה, הוא עצר לצחצח את נעליו אצל מהגר הודי. מצחצח הנעליים בחן את פניו ואמר: "אני רואה אותך בטלוויזיה, אתה מדבר מאוד יפה על ישראל".

ערב מלחמת לבנון הדיח אותו אולמרט מתפקידו. הלכתי לדבר עם גיסין כדי להבין את המחדלים בחזית ההסברה של ישראל במלחמה ולאחריה. מחדלים עליהם דיווח לעמותת "אומץ" שהעבירה את ממצאיהם לועדת וינוגרד.

הניתוחים שלו מעניינים הן בשל הכשרתו האקדמית בתחום האסטרטגי והן משום שהוא רואה בהסברה חלק בלתי נפרד משדה הקרב. חשוב גם לדעת איך הוא רואה את מה שקרה, מנקודת המבט של מי שניהל עם שרון דיאלוג אסטרטגי ממושך.

מדבר בשפת הרחוב

רענן גיסין נולד בקיבוץ הסוללים. בהיותו בן שבע שהה שנתיים עם הוריו שהיו בשליחות בארצות הברית. הוא מדבר אנגלית שוטפת, תערובת של שפת רחוב ושפה גבוהה, מתובלת בציטוטים משקספיר.

"את האנגלית השקספירית שלי", אומר גיסין, "למדתי בארץ, המבטא שלי ברוקליני ואני משתמש במילים שרכשתי ברחוב. כשהגיע עידן הטלוויזיה נתברר כי זו השפה המתאימה. שפה של מילים אונמטופיות (מילים שצלילן מזכיר את משמעותן. בעברית: בקבוק, צרצור, רשרוש, שקשוק, צלצול, זמזום). זו גם שפה שבה אתה יוצר תמונות במוחם של אנשים".
גיסין שרת בנח"ל מוצנח וביחידת טילי "הוק". עשה דוקטוראט במדעי המדינה ויחסים בינלראומיים ומאסטר בתקשורת באוניברסיטת סירקוז.

שדה הקרב העתידי

נושא הדוקטוראט שלו רלבנטי מאד אף שנכתב ב-1979. הנושא: "מערכות שליטה ובקרה ודפוס המנהיגים בשדה הקרב העתידי".
"הזהרתי אז שלא לחקות את המודל האמריקני של מנהלי מלחמה במקום מפקדים במלחמה. זו בדיוק הבעיה שנחשפה במלחמה הנוכחית".

עם שובו מארצות הברית קיבל הצעות לתפקידים בתחומי התיכנון מן המוסד ומרפא"ל. האחרונה הציעה לו תפקיד של מבקר מערכות בקרה ושליטה. המטרה היתה לבדוק איך פועל פיתוח מסוים בזמן אמת.

"כשאתה בונה טכנולוגיה של שליטה ובקרה" – אומר גיסין – "השאלה היא איך זה עובד. הפיתוח יוצר אשליה שהמלחמה היא ענין של משחק בכפתורים".

"ההנחות שהתבדו"

"וזה בדיוק מה שקרה במלחמה הזו. ההנחות שחיל האוויר ונשק מדוייק יכולים לפתור הכל נתבדו.

"השאלה למה זה קרה היא סוציולוגית פוליטית. כאשר מפחדים מאבידות יש נטייה להסתמך הסתמכות יתר על טכנולוגיה. בפועל, המסגרות מתפרקות כשהן תחת לחץ. ואז החיילים זקוקים למפקד שמגבש אותם.

מה מביא להסתער

מה זה מפקד? מפקד זה אדם שאתה מוכן ללכת אחריו באש ובמים.

"יש סיפור פנטסטי בספר של אורי דן, ששרון תמיד ציטט. זה היה בשנת 1955. שרון שכב בתוך שוחה, לפני הפריצה לכונתילה, ושאל את מאיר הר ציון: מה גורם לך להסתער. ומאיר השיב: 'כל אלה שמאחורי מצפים שאני אקום ואסתער. ואם אסתער גם הם יסתערו'.

"אם אסתער הם יסתערו". מאיר הר ציון במארב עם יחידתו. (באדיבות אתר הצנחנים).

"אם אסתער הם יסתערו". מאיר הר ציון במארב עם יחידתו. (באדיבות אתר הצנחנים).

לגיסין לא היתה הזדמנות ליישם את התאוריות שלו – לא ברפא"ל ולא במוסד. הוא נקלע לתפקיד דובר ומסבירן של ישראל בנסיבות שהוא מגדיר כ"ברירת מחדל". הוא עסק בכך 20 שנה, מתוכן 6 שנים עם אריאל שרון.

"הקשר ביני ובין שרון נוצר על רקע העניין שגילה בנושאי שליטה ופיקוד. שרון לא היה רהוט בדיבורו, אך היתה לו חשיבה צבאית אסטרטגית. באופן אינטואיטיבי הוא הגיע לאותן המסקנות שבדיסרטציה שלי על תפקידו של המפקד".

בין מנהיג למנהל

"מדינה אפשר לנהל באמצעות מנהל. זה אמור בזמנים רגילים. בזמני חרום ובמדינה כמו ישראל צריך מנהיג.
ובתחום הצבאי ישראל זקוקה למפקדים, לא למנהלים.
מה שמבדיל בין מנהיג למנהל ובין מפקד למנהל הוא שמנהיג ומפקד מצליח להביא אנשים למחוזות שאחרת לא היו הולכים אליהם. כאלה היו ג'ורג' וושינגטון שאנשים קפאו למוות והיו מוכנים ללכת אחריו. כזה היה יוליוס קיסר שאמר לחיילים, כשעבר את הרוביקון, לכם אין הזכות לשאול למה אלא הזכות למות. הם הלכו אחריו ואמרו: אנו הולכים אחריך עד מוות.

"במלחמת לבנון עמדו בראש המדרג הפוליטי מנהלים ולא מנהיגים. וגרוע מזה: בצבא היו מנהלים במקום מפקדים. היתה אשליה שבאמצעים טכנולוגיים אפשר לשלוט בקרב מאחור. ברמת המג"דים היו מפקדים טובים מאד ואנשים היו מוכנים ללכת אחריהם. ככל שעלית למעלה בדרגות הם נעשו מנהלים כך עד לקודקוד.

בין נצחון לספין

"אך מה שהיה גרוע מזה הוא שתרבות הספין הפוליטית חלחלה לצבא שהמיר את תרבות ה- win בתרבות
ה spin.

"שרון היה מפקד בצבא ומנהיג בחיים הפוליטיים. חיילים הלכו אחריו במלחמות ו"קדימה" תחת מנהיגותו זכתה בסקרים ב-40 מנדטים. אנשים הולכים אחרי מנהיג לא אחרי מנהל. צ'מברלין היה מנהל צ'רצ'יל היה מנהיג. המשפט המפורסם שאמר אולמרט בכנסת "לי אין אג'נדה" משקף את העובדה שבראש המדינה עומד מנהל ולא מנהיג.

הכתובת בפרסית

"ישבתי בדיונים חצי שנה לפני המלחמה בפיקוד צפון, כשאולמרט היה עדיין ממלא מקום והציגו לו את כל התרחישים: חטיפת חיילים, ירי של קטיושות שיסלימו למלחמה. אפילו נקבע שהחודשים הקריטיים הם יוני יולי אוגוסט. אני אמרתי שהכתובת על הקיר בפרסית ואולי בגלל זה לא הבינו. לפני המלחמה איש לא דיבר על הסכנה האירנית פרט לסנה ונתניהו.

"בתכנון אסטרטגי החכמה היא לשאול את השאלה הנכונה. השאלה איננה איך מתמודדים עם הגרעין האיראני אלא איך מתמודדים עם המשטר האיראני כי הבעיה היא במשטר ולא בפצצה. וכאן יש מקום מרכזי לשדה הקרב ההסברתי שהכישלון בו לא קטן מן הכישלון הצבאי".
"לפני המלחמה, כשראיתי שרוצים להיפטר ממני, אמרתי: אני הולך. תנו לי מישהו שיחליף אותי למקרה הצורך. תתכוננו הולך להיות צונאמי מצפון ומדרום. הקמתי מערכת של 'גלדיאטורים', שיעלו מהר לתקשורת בעת הצורך.
אבל שום דבר לא נעשה. במקום לנהל מדינה ולהילחם
נמשכו הספינים. בזמן רגיל זהו חטא נסלח בזמן מלחמה זה אסון"

המלחמה בראי הספין

"מה זה ספין? אתה יושב עם צוות היועצים שלך ושואל איזה סדר יום נקבע למחר. לא שואלים מה נעשה מחר כדי להתמודד עם המציאות, אלא מה נעשה כדי שהמציאות תיראה כפי שאנחנו רוצים שתראה.

"ספין זה שיתוף פעולה בין משרד ראש הממשלה לבין כתבים. כשיועץ התקשורת הוא מניפולטור, הוא מצליח להשיג כותרת טובה במעריב או בידיעות או בטלוויזיה. אני תמיד הייתי נגד זה אבל אולמרט המשיך".
" מיליון אנשים יושבים במקלטים ואתה עדיין חושב איך לעשות את הספין של נאום הנצחון עם סיגר ודם יזע ודמעות.

"ביום הראשון של המלחמה ראיינו אותי בערוץ 1 ושאלו אותי 'איך אתה רואה את התקדמות המבצע'. אמרתי על איזה מבצע אתם מדברים? זאת מלחמה ילדתי. בעקבות ההצהרה הזו שלי הלכו והשקיעו מאמצים אדירים שאני לא אופיע בתקשורת.

הסברה כאסטרטגיה

"בתקופת שרון ההסברה היתה חלק מתפיסה אסטרטגית.
אחרי הפיגוע בולפינריום שרון קיבל את העמדה שלא לפעול מיד. כך זכינו בנקודות בהסברה ובחופש פעולה בחומת מגן. זו היה עבודת מטה בהנחיית ובתאום מזכיר הממשלה איך לארגן את מערך הדוברות לחרום בתוך האסטרטגיה הכוללת.

"אני לא הייתי חלק מצוות היועצים שהוריש שרון לאולמרט. כל התקופה שעבדתי עם שרון מילאתי תפקיד של איפכא מסתברא. אני אמרתי לשרון אתה מקבל עצות מהצוות והסיכוי הוא שהתשובה שתקבל תהיה כזו שכולם יסכימו אתה.
לי יש את האינטגריטי ואת המקצועיות להכיר בחולשה המערכת הזו. אני מסוגל לצלצל בפעמון ולהתריע. כך למשל כשתכננו את ההתנתקות אמרתי: אם מתנתקים צריך ליצור הרתעה. זו גם היתה עמדתי בעת הנסיגה מלבנון.

שאלתי את גיסין: הרי שרון היה האם אמא של הספינים. אז מה אתה מתלונן על יורשו.
תשובתו: "שרון היה מנהיג ובעל ראיה אסטרטגית. הוא השתמש בספינים בעיקר למאבקיו בחזית הפנימית".

כדי לא להביך את בן שיחי לא שאלתי אם ההתנתקות עצמה לא היתה ספין.

ראה למה הובסה ישראל בקרב ההסברה

ראה: הסיכסוך עם הפלסטינים במספרים

המפה הגדולה של הארץ הריקה

דן ירדני מחזיק בחלק של המפה בה נראים קווי הכינרת(צילום זאב גלילי)

ENGLISH VERSION

עידכון ינואר 2016

אספן מפות עתיקות מרמת-גן מחזיק אוצר היסטורי חינוכי * מפה ענקית שהכינה משלחת סקר בריטית בשלהי המאה ה-19, בקנה מידה של 1 ל-63000 * המפה מוכיחה כי ערב העליה הראשונה היתה הארץ דלה וריקה * היא מאמתת את טענת הציונות: עם ללא ארץ לארץ ללא עם * לתשומת ליבו של שר החינוך נפתלי בנט

מצאתי אוצר ששר החינוך מוזמן לראות אותו: מפת ארץ ישראל, יחידה במינה, המפה הגדולה ביותר לתקופתה. זוהי מפה שהוכנה על ידי משלחת חוקרים בריטיים, שערכה סקר בארץ ישראל בין השנים 1871-1878 [כלומר שבע שנים לפני העליה הראשונה]. קנה המידה של המפה הוא אחד ל-63000 לערך. כל סנטימטר במפה הזו, שגודלה כגודל חדר גדול, מייצג כ-630 מטר במציאות. על פי המפה ניתן לקבוע איזה ישובים היו בארץ באותן שנים ומה היה גודלם. ולפי נתונים אלו להעריך מה היה גודל האוכלוסייה כאן.

המפה הזו היא התעודה החשובה ביותר, להערכתי, להוכחת הטענה הציונית: " עם ללא ארץ לארץ ללא עם" .

ממתי מתחילים את ההיסטוריה

הסופר והוגה הדעות היהודי ארתור קסטלר אומר בספרו " הבטחה והגשמה" כי השאלה מי צודק במאבק על ארץ ישראל תלויה בשאלה ממתי מתחילים את ההיסטוריה של הארץ הזו. יהודי מאמין מתחיל את הספירה מאברהם אבינו וההבטחה שקיבל [" כי את כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם"]. על טיעון זה, נאמר באחד האתרים של אש"ף, כי "היהודים טוענים שבאיזה תנ"ך הבטיחו להם את הארץ" . הם מתעלמים מכך שגם הקוראן קובע שזו הארץ המובטחת ליוהידים.

 אפשר להתחיל את ההיסטוריה מימי בית שני. ואז מתברר כי האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מנתה באותה תקופה, לפי אומדנים שונים, עד שישה מיליון נפש. ועל טענה זו כבר אמרו הפלסטינים שבארץ ישראל ישבו  החיתים והעמלקים שהם אבות הפלסטינים.

לענייננו חשוב להתחיל את ההיסטוריה דווקא מן העלייה הראשונה ובחינת השאלה מה מצאו כאן העולים שהחלו להגיע בשנת 1882. הטענה שהציונות לא באה לארץ ריקה, מקובלת היום על רבים וטובים בשיח הציבורי הישראלי. תרמו לכך לא מעט השמאל הפוסט ציוני וההיסטוריונים החדשים, הרואים בעצם הקמת המדינה חטא קדמון שיש לכפר עליו. אפילו היסטוריונית ציונית כאניטה שפירא מאשימה את הרצל כי  לקה ב" עיוורון צבעים" בכך שהתייחס לאוכלוסייה ה" ילידית" " יחס האופייני לעליונות האירופית והקולוניאליזם" .

על רקע זה חשוב לדעת מי היה כאן בעת העליה הראשונה וכמה מנו יושבי הארץ אז.

שום עם פלסטיני

באחד האתרים של אש"ף מצאתי את הטענה כי "העם הפלסטיני" מנה בסוף המאה ה-19 529,500 נפש.

האמנם עם ? האמנם ישוב גדול ?

לא היה ולא נברא.

על דעת כל החוקרים הרציניים (שאינם תועמלני אש"ף) מקובל שבאותה תקופה לא היה עם פלסטיני, אפילו בתיאוריה. האוכלוסייה שהייתה בארץ ישראל לא נתייחדה מן האוכלוסיות הערביות בכל המרחב – לא מבחינה אתנית, לא מבחינה לשונית ולא מבחינה תרבותית או דתית. רק ההיסטוריון הפוסט ציוני ברוך קימרלינג (בספרו "פלסטינים עם בהיווצרותו" ) מקדים את היווצרותו של המושג "פלסטינים" לשנת 1831.

יתר החוקרים תמימי דעים שהלאומיות הפלשתינאית, המייחדת אותה מן הלאומיות הכלל ערבית, התגבשה רק בראשית המאה העשרים.

מה ומי מצאו אנשי העלייה הראשונה כשהגיעו לארץ?

מוקד לענין עולמי

במחצית השנייה של המאה ה-19 הפכה ארץ ישראל מוקד בעל עניין עולמי. המאה ה-19 התאפיינה בגילויים ארכיאולוגיים מרשימים – פיענוח כתב החרטומים על אבן הרוזטה, על ידי החוקר הצרפתי שאמפוליון; חשיפת הקשת העתיקה בירושלים על ידי החוקר האמריקני רובינסון (שעל שמו קרויה הקשת); קברי המלכים בירושלים שנחשפו על ידי החוקר הצרפתי דה סולסי; גילוי מצבת מישע מלך מואב ליד נחל ארנון ועוד. כל אלה הפכו את המזרח הקרוב, ואת ארץ ישראל בפרט, מוקד עליה לרגל של ארכיאולוגים, גיאוגרפים, מדינאים, אנשי דת ותיירים. בין הבאים לתור את הארץ היו אנשי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל ( THE PALESTINE EXPLORATION FUND) שיצרו את המפה שהיא הנושא שלנו.

 קשת רובינסון. ציור מהמאה ה-19.

מארק טוויין בארץ ישראל

בין התיירים הרבים שהגיעו באותה תקופה לארץ היה גם הסופר האמריקני הנודע מארק טוויין. טווין היה כאן בשנת 1867, חמש עשרה שנים לפני העליה הראשונה. את התרשמותו תיאר בספר, במילים הבאות: " ארץ שממה שאדמתה עשירה למדי אלא שכולה שמיר ושית, מרחב דומם ואבל. יש כאן עזובה שאפילו הדמיון אינו יכול להעניק לה תפארת חיים ומעש. הגענו בשלום להר תבור… כל הדרך כולה לא ראינו נפש חיה… בשום מקום כמעט לא היה לא עץ ולא שיח. אפילו הזית והצבר, אותם ידידים נאמנים של אדמת זיבורית, כמעט נטשו את הארץ… ארץ ישראל יושבת בשק ואפר. מרחף עליה כישופה של קללה ששדפה את שדותיה ואסרה את תעצומות כוחה באזיקים. ארץ ישראל שוממה וחשוכת חמדה. ארץ ישראל שוב אינה שייכת לעולם המעשה הזה. קודש היא לשירה ולמסורת, ארץ חלומות… נצרת עזובה… יריחו ארורה… ירושלים…כפר חלכאים…" .

 

שער ספרו של מארק טוויין. במרז ציור של המחבר בדמות תרמילאי.

שער ספרו של מארק טוויין. במרז ציור של המחבר בדמות תרמילאי.


אחרי תיאור כזה דומה כי לא נותרה עוד שאלה מה ומי היו בארץ ישראל. לא בעיני ההיסטוריון החדש בני מוריס (שלכאורה חזר בינתיים בתשובה) הכותב בספרו " קרבנות" כי " אפשר שהוא (מארק טוויין) נתפס להגזמה" .

אם מארק טווין מגזים הרי גם שורה ארוכה אחרת של נוסעים, יהודים ולא יהודים, שהגיעו באותה תקופה לארץ ישראל, הם גוזמאים ובדאים. שכן, התיאור הזה חוזר על עצמו בלי סוף.

על רקע זה נודעת חשיבות רבה לשאלה מי היו יושבי הארץ באותה תקופה וכמה הם מנו.

כמה היו כאן

זו איננה שאלה סטטיסטית. מי שמאשים אותנו שהתנחלנו בארץ של עם שאינו קיים, או שדחקנו את רגליהם של ה"ילידים" , צריך להראות לנו כמה " ילידים" היו כאן ומי הם היו.

התשובה לשאלות הללו פתוחות לדמיון המזרחי ולפסבדו מדענים, המשרתים את בעלי הדמיון הזה.

נשיא המדינה לשעבר, יצחק בן צבי, שהיה מגדולי החוקרים של ארץ ישראל בתקופה העותמנית מביא ( בספרו " ארץ ישראל ויישובה בימי השלטון העותמני" ) נתונים על מספר אוכלוסיית ארץ ישראל ביובל הראשון לשלטון העותמני (1525-1573). הוא מצא בארכיונים בקושטא נתונים שנאספו בחמישה מפקדים שנועדו לגביית מיסים. במפקדים אלו נמנו 45 עד 50 אלף בתים משלמי מס. לפי הערכת בן צבי מנו תושבי בתים אלו כ-300 אלף נפש בקירוב.

יצחק בן צבי

יצחק בן צבי

מספר זה אינו אומר מאומה על מספר האוכלוסין ברבע האחרון של המאה ה-19. בשלוש מאות השנים שחלפו ידעה הארץ זעזועים לא מעטים – רעידות אדמה, מגפות, מכות ארבה, מכת שודדים הפורצים מן המדבר ועוד. כל זאת בשלטון מושחת מיסודו, שסחט את התושבים עד לשד עצמותיהם ולא נתן להם שום שרות.

בן צבי אינו מציין שום אומדן למספר התושבים הערביים בעת העליה הראשונה וברור שלא היה לו מקור מהימן לאומדן כזה. בני מוריס אומר שהמספר הוא כארבע מאות אלף נפש. מוריס מסתמך על הגיאוגרף הגרמני אלכסנדר שולץ, שכתב ספר בנושא המבוסס על שיטות שונות ומשונות לקבוע מספר אוכלוסין, בלי מקור מוסמך ואמין. שולץ עצמו מציין (במאמר שכתב כנראה אחרי הדפסת ספרו) מספרים גדולים עוד יותר ואין פלא שהוא חביב הפלסטינים המרבים לצטט אותו באתרים שלהם. מוריס מסתמך בהקשר אחר גם על החוקר הסקוטי ג'סטין מקארתי, שגם הוא מצוטט בנדיבות על ידי הפלסטינים. מקארתי מביא מספרים גדולים בהרבה. הוא קובע שב-1860 היו 411 אלף פלסטינים וב-1890 היו 553 אלף פלשתינאים.

על סמך מה? אין תשובה.

ג'ואן פיטרס, מחברת הספר "מאז ומקדם" , מעריכה כי עם ראשית העלייה הראשונה ב-1882 היו בארץ כ-141 אלף לא יהודים וכרבע מהם מהגרים שהגיעו לארץ בשנים האחרונות, בעיקר בעת הכיבוש המצרי. כיבוש זה נמשך משנת 1831 עד 1840 ובמהלכו יזם הכובש המצרי הגירה רבתי של מצרים לארץ ישראל. הם הובאו לעזה, בית שאן, שכם, עכו ויפו.

פרופסור משה מעוז מגיע לאומדן קטן בהרבה לגבי כל התקופה העותמנית. במאמרו שכתב בספר     "תולדות ארץ ישראל" הוא מציין כי כתוצאה מפעולות השלטון העותמני ותנאי התברואה הירודים הייתה אוכלוסיית ארץ ישראל בתהליך מתמיד של דילדול ובמשך מאות שנים לא עלה מספר הערבים על מאה אלף.

אם לסכם: אין למעשה אומדן מבוסס למספר הלא יהודים בארץ ישראל עם בוא העליה הראשונה, אף שסביר להניח שמדובר באוכלוסייה קטנה. אם ההערכה הממעיטה נכונה, דהיינו שהיו בארץ בסביבות 100 אלף ערבים ב-1878 ( השנה בה נסתיים הסקר של המשלחת הבריטית) פרוש הדבר שבשבעים השנים שחלפו עד 1948 גדלה אוכלוסיית הערבים פי 12. אי אפשר להסביר עליה זו אלא בהגירה מאסיבית מן הארצות השכנות.

איך נוצרה המפה

 

סמל הקרן

סמל הקרן

" הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל" הוקמה בשנת 1865 על ידי סלתה ושמנה של החברה הבריטית דאז – לורדים, אנשי אקדמיה, כוהני דת, אילי הון. הקרן הציבה לה כמטרה לערוך מחקרים ארכאולוגיים, היסטוריים, גיאוגרפיים ואתנוגרפיים במה שנקרא אז " פלסטיין" .

המשלחת מנתה כמה עשרות אנשים, ביניהם קרטוגרפים מומחים, ובראשה עמדו אישים בעלי שעור קומה: וורן, קונדר וקיצ'נר. היא החלה בסקר בשנת 1871 וסיימה את עבודתה בשנת 1878.הדפסת המפה נמשכה כמה שנים והיא הייתה עם הופעתה המפה המפורטת והמדויקת ביותר של ארץ ישראל. בגלל גודלה הודפסה המפה ב-26 חלקים נפרדים, בארבעה צבעים, בשיטת הליתוגרפיה.

מפות של דימיון

 דן ירדני, המחזיק עותק של המפה, הוא מהנדס במקצועו, איש ניהול סטארט אפ בעיסוקו ואוהב ארץ ישראל במהותו. הוא החל לאסוף מפות עתיקות של ארץ ישראל מצעירותו וחדר העבודה שלו נראה כפינה במוזיאון יותר מאשר משרד של מנהל חברה גדולה.

ירדני הוא איש אשכולות מקסים בעל אוסף מדהים של מפות וספרי יודאיקה, בקיא היטב בנושא. רוב המפות העתיקות של ארץ ישראל, הוא מספר לי, אינן מפות במשמעות הרגילה של המילה. הן אינן מדויקות, מכילות אלמנטים אמנותיים ולא פעם מבוססות על הדימיון. למשל יש לו מפה של קרטוגרף בשם פונטיוס מן המאה ה-17 שעליה מצויירים ארועים היסטוריים מתקופות שונות. הקרטוגרפים של אז לא הכירו ממש את הארץ. כך מופיע באחת המפות נהר המחבר את הים התיכון עם ים כינרת. במפה אחת רואים שלירדן יש מקור שנקרא דן ומקור שנקרא יור. הקרטוגרפים הניחו שאם לחלק אחד מן השם ירדן יש מקור בשם דן המקור השני נקרא יור.

את  עותק  המפה של משלחת הסקר הבריטית "רכשתי בחנות ספרים בלונדון במחיר מציאה. שם לא ידעו להעריך את חשיבותה. היום היא שווה הרבה אלפי דולרים" , אומר ירדני.

מה לומדים מהמפה

ייחודה של המפה הוא שהמודדים הבריטיים סימנו בדיוק נמרץ את גבולותיו של כל ישוב וציינו בצבעים מיוחדים את החלקים המאוכלסים של הישוב. כלומר: אפשר על פי מפה זו לדעת מה היה גודלו של כל ישוב שהיה בארץ באותה תקופה, מנהר ליטאני בצפון ועד דרומית לבאר שבע.

המפה משקפת בצורה קרטוגרפית מה שמארק טווין תאר בצורה ספרותית: ארץ שממה וציה, ריקה מאדם. בעזרת סרגל מדידה קל לקבוע את גודלו של כל ישוב. בדיקת הכפרים מעלה שמדובר בכפרים ששטחם זעיר. הגדולים שבהם הם בני מאה על מאה חמישים מטרים. בקושי שני שורות בתים. הסימון בצבעים מלמד למשל שעכו הייתה מיושבת אז רק בחלקה. אזורים שלמים היו ריקים מאדם, בדיוק כמו שלמדנו בבית הספר. כזהו למשל עמק יזרעאל וביקעת הירדן וכל המקומות שהמתיישב העברי החיה. (על עמק יזרעאל אומר בני מוריס בספרו שהציונות שגאלה את העמק שללה מן הפלסטינים שטח שיכלו להתפתח בו).

 

כך נראתה עכו בשנת ;875

ך נראתה עכו בשנת 1875

כמה מימצאים העולים מן המפה, יש בהם כדי להמחיש את חשיבותה.

חיפה מסומנת במלבן בגודל 7 מילימטר על 3 מילימטרים. כל מילימטר פרושו 63 מטרים במציאות. פרוש הדבר ששטח חיפה כולה היה 440 מטרים על 190 מטר. המושבה הגרמנית נמצאת מחוץ לחיפה וכל בית בה מסורטט בדיקנות.

 

חיפה כולה היתה בשטח 440 מטרים על 190 מטר בשנת 1877

חיפה כולה היתה בשטח 440 מטרים על 190 מטר בשנת 1877

נצרת היתה אז קצת גדולה מחיפה. צורתה כצורת דלעת שהצלע הארוכה שלה 600 מטרים והצלע הקטנה כ-300 מטרים. אפילו טבריה גדולה מחיפה – 300 על 600 מטרים. יפו " הגדולה" היתה בסך הכל עיירה קטנה – 540 על 240 מטר. שייך מוניס עליה יושבת אוניברסיטת תל אביב היתה כפר קטנטן 180 על 90 מטר. אבו כביר, יאזור וסומייל זעירים ממש. דלית אל כרמל מסומנת כביצה קטנטנה בגודל 3 מילימטר. וכך עוספייה יהוד וכפרים רבים אחרים.

 

רחוב ביפו בציור מן המאה ה-19. עיירה קטנה - 540 על 240 מטר

רחוב ביפו בציור מן המאה ה-19. עיירה קטנה – 540 על 240 מטר

ירושלים שבתוך החומות אכן גדולה – אלף מטר על אלף מטר. לא היה כלום מחוץ לחומות. ובתוכן אנחנו יודעים (לא מן המפה) תמיד היה רוב יהודי.

מודדים בירושלים

" באלה הימים באו ירושלימה אנשים מממשלת בריטאניה, הביאו בידם פירמאן מאת השולטאן ירום הודו הי הרשות נתונה למוד את שוקי העיר ואת טמסילותיה מקצה לקצה רחובותיה. וגם בהר הבית (אשר מלפנים לא הונח בלתי ישמעאלי לבוא שמה) באו האנשים האלה וימודוהו ארכו ורחבו, וגם בתוך המערות ונקרות הצורים אשר שם. באו התבוננו על כל הנפלא ויתארו תבניתם ודמותם -לא הניחו מקום גדול וקטן אשר לא תארוהו על ידי מלאכת מחשב (פוטוגראפיה).(" הלבנון, ח" טבת תרכ" ה 1865)

כך ערכו מדידות למיפוי במאה ה-19

כך ערכו מדידות למיפוי במאה ה-19


מכשירי המדידה  בהם השתמשה משלחת הסקרץ
מכשירי המדידה של המשלחת הבריטית

http://amudanan.co.il/ (יש ללחוץ על המלה מפה ולבחור במפה של 1880)

ENGLISH VERSION

ראה גם אוצר הצילומים של palestine

סרט בנושא ביו טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=74hILhK82OQ

פתאום קם אדם ומרגיש שהוא עם ומתחיל לרצוח

http://www.zeevgalili.com/2012/01/16257

השתמרות שמות שמות עבריים בארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/2011/02/13803

""ג'ואן פיטרס שחשפה את הבלוף של הפליטים הפלסטינים

http://www.zeevgalili.com/?p=6933

יונה לוי גרוסמן מסבירה http://www.youtube.com/watch?v=rYxIgtuS5SM

יום הנכבה וההונאה

http://www.zeevgalili.com/2010/05/8830

דמוגרפיה וגאוגרפיה בארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/?p=1390

 ג'ואן פיטרס שחשפה את הבלוף של הפליטיןם

http://www.zeevgalili.com/?p=6933

 הגירת פועלים מצרים לארץ ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=5929

אוצר צילומים של ארץ ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=306

ללמד את הנאכבה או לאסור אותה
http://www.zeevgalili.com/?p=3784

The Palestine Exploration
http://www.pef.org.uk

אוכלוסיית ארץ ישראל 1875 פרד מ. גוטהייל

http://www.jstor.org/pss/4282757?cookieSet=1

אונר"א אירגון אנטישמי לחיסול ישראל
http://www.youtube.com/watch?v=C-omIlOSFvQ

 

עזמי בשארה: אין עם פלסטיני
http://www.youtube.com/watch?v=U1KkYjhFryA

 

 

 

=======================================================

שלום זאב,

רציתילציין, שיש גישה למפה הזו דרך אתר "עמוד ענן", http://amudanan.co.il/

ובשילוב עם ויקיפדיה העברית.

בכל ערך (כמעט) על מקום בארץ, יש לינק בצד שמאל למעלה לקואורדניטות של המקום.
לחיצה על הלינק מביאה אותך לדף בו יש לינקים לכל מיני אתרי מפות, כאשר המפה מכוונת כבר למקום שאליו הגעת.
הלינק למפת המשלחת הבריטית מופיע בנפרד משאר הלינקים, בצד ימין, יחד עם לינק למפה עדכנית.

לדוגמא: מהערך על העיר חיפה – אם לוחצים על הקואורדניטות (המספרים, לא המילה "קואורדינטות"), מגיעים ללינק הזה –

http://toolserver.org/~geohack/geohack.php?language=he&params=32_48_59_N_35_00_09_E_type:city_region:IL
ואם לוחצים על הלינק שמופיע שם בצד ימין – מפת PEF – מגיעים ללינק שפותח את המפה מוגדלת וממורכזת בחיפה – http://amudanan.co.il/?lon=35.0025&lat=32.816389&map=PEF

עמיחי בנעט
בית שמש

=================================================================

ראה גם

אנחנו וערביי ארץ ישראל

ארתור קסטלר ויקישיתוף

מהי גלובליזציה ומהי כלכלה ציונית

  • אנחנו קונים חולצה ב-20 ש"ח, מכונת גילוח ב-39 ש"ח, מעבד מזון ב-99 שח * רבבות מוצרים מציפים את השוק העולמי במחירים מגוחכים * האם זה מבטיח עידן של שפע או שזו סופת טייפון שתגרוף אותנו לעולם שבו לא יהיה עוד מקום לעובדים?

מכונת הגילוח החשמלית שלי שבקה חיים. רכשתי אותה לפני  שנים בניו יורק במחיר שהיה אז מציאה: כ-120 דולר. היא הייתה המלה האחרונה של טכניקת " פיליפס" . אבל שנים שלגילוח יומיומי עשו את שלהן. הסוללה כבר כמעט לא נטענת, המנוע מזייף, הסכינים כהות. כבר הייתי צריך לרכוש מכונה חדשה מזמן אבל דחיתי את הקניה מחודש לחודש.

לבסוף אזרתי עוז ופניתי לאינטרנט. חיפשתי הצעות מחיר למכונות גילוח ולהפתעתי נתברר לי שמכונת " פיליפס" מן הדגם החדיש ביותר עולה רק 358 ₪. כלומר: כ-80 דולר. בערכים ריאליים זה פחות ממחצית המחיר ששילמתי לפני עשר שנים על מכונה פחות טובה. תוך כמה ימים הגיע המכשיר בדואר לביתי ומאז פני חלקות כפני תינוק.

מכונה נוספת במתנה

טרם הספקתי לחדש את ה" פיליפס" והנה גיליתי מודעה בעיתון על מבצע: מכונת גילוח תמורת דמי משלוח בלבד – 39 ₪. איני מאמין בארוחות חינם ופניתי למשווק בשאלה: הכיצד? הוא השיב שאכן זו מתנה של העיתון למנוייו. הואיל ואני נמנה עם קוראיו הזמנתי את המכונה. הנחתי שאקבל משהו ברמה של צעצוע. להפתעתי קיבלתי מכונה מצוינת המגלחת בשיטת בראון (או רמינגטון) שהיא יעילה במיוחד למי שסובל מזיפי שפם קשיחים. מאז אני מתגלח לסרוגין בשתי מכונות ופני עוד יותר חלקות. (לבסוף נתברר כי זה באמת צעצוע. המכונה החזיקה מעמד שבועיים ושבקה חיים. )

ומערבל ב-99 ש"ח

מספר ימים לאחר שחידשתי את שתי מכונות הגילוח והנה מתנה חדשה. עשיתי קניות לחג ברשת מזון גדולה ושם הודיעו לי כי זכיתי במתנה: מעבד מזון ב-99 ₪. המתנה ניתנה לכל לקוח שקנה ביותר מ-600 ₪. שוב לא האמנתי, הלכתי ובדקתי ולמרבית ההפתעה גיליתי שמדובר במכונה, הכוללת מעבד ומערבל ועוד פונקציות, מתוצרת חברה בעלת מוניטין (" קנווד" ). רכשתי, הבאתי הביתה, והעסק עובד מצוין.(המכונה החזיקה מעמד כעשר שנים)

עלילות המג'ימיקס

כאן המקום לכתוב את קיצור תולדות מעבד המזון במהלך תקומת ישראל. היו ימים שרכישת מעבד מזון הייתה משאלת לב רחוקה מהשג יד. זוג צעיר שהצליח להגיע לרכישת מכשיר זה נחשב לזוג מבוסס מבחינה כלכלית. (כמעט כמו זוג שרכש רשמקול,  "טייפ רקרדר" , במונחי אותם ימים). פעם אלה היו מעבדי מזון מתוצרת " אמקור" . המכשיר היה מסורבל מאד וחייב המון עבודות פרוק, הרכבה וניקוי. הוא היה גם יקר מאד. מחירו היה משהו בסדר גודל של שליש משכורת ממוצעת של אדם צעיר באותם ימים.

במרוצת הזמן כבשו את השוק מכשירים יעילים יותר עד הכיבוש הסופי של המכשיר הצרפתי מג'ימיקס. מכשיר יקר למדי, למעלה מאלף שקל לפי מיטב זיכרוני. מכשיר נוח, אמין ויעיל. אנו משתמשים במכשיר כזה כבר יותר מתריסר שנים. למכשיר יש רק בעיה אחת – המיכל נסדק מדי פעם ויש לרכוש חדש במחיר רצחני. בפעם האחרונה שילמנו עבור מיכל כזה יותר ממאתיים ₪. עכשיו קנינו מעבד שלם בפחות ממחצית המחיר של מיכל ויש לי הרושם שהמג'ימיקס שלנו יהפוך לפסל סביבתי במטבח עד שנזרוק אותו.

המחיר הלוחץ של סיר

ועוד סיפור על מציאה. הלכנו לקנות סיר לחץ. ברשת גדולה הציעו לנו סיר של "סולתם" , המילה האחרונה של הטכניקה המודרנית. שילמנו משהו בסביבות 450 ₪. לקחנו הביתה ולא היינו מרוצים. הסיר מחייב ניקוי מיוחד ותחזוקה. התגעגענו לסיר הפשוט יותר המשמש אותנו שנים רבות. חזרנו לחנות החלפנו בסיר מתוצרת איטלקית שמחירו כשליש ממחיר הסיר הישראלי. בהפרש קנינו מוצרים אחרים.

מחשבון זעיר חינם

אני יכול להביא דוגמות אינספור למהפך שהתחולל בחיינו בתריסר השנים האחרונות, בלי להיות מודעים למשמעותו. בארון הבגדים שלי תלויים למעצבה כחצי תריסר חולצות חגיגיות שקניתי לפני שנים לא רבות במחיר של כמה מאות שקלים לחולצה. הן כבר לא אופנתיות וישנות ואני לובש חולצות שמשחירן נמצא בירידה מתמדת מ-50 שקל לחולצה לפני כשנה וחצי ל-20 שקל היום.

ערב החג האחרון קניתי ידיעות אחרונות בקיוסק הסמוך לביתי. כל מי שקנה עיתון קיבל מתנה מחשבון כיס. לא יכולתי להימלט מן המחשבה שלפני שנים לא רבות לא היה לאל ידי לרכוש מכשיר יקר כזה. בתי שנזקקה למחשבון לצורך בחינות הבגרות נסעה לאיזה דוד עשיר, המתגורר בישוב רחוק, וקיבלה ממנו מחשבון בהשאלה לתקופת הבחינות.

מה משותף לכל הסיפורים הללו? ניתן לסכם אותם במילה אחת: גלובליזציה. התמורה המהפכנית בכלכלת העולם המשפיעה על כל אורחות חיינו. ישראל, לטוב ולרע, היא חלק מן הכלכלה העולמית ונתונה בתוך מערבולת הגלובליזציה. השאלה שעלינו לשאול היא האם זה טוב ליהודים או רע ליהודים. ליתר דיוק: האם זה טוב למפעל הציוני.

מהי הגלובליזציה

לכאורה התשובה פשוטה.  התמוטטות הגוש הקומוניסטי הפכה את העולם לעיר אחת גדולה שבה שולטים חוקי ההיצע והביקוש של המשק הקפיטליסטי המנצח. בעולם הזה שולטים תאגידי ענק שלחלק מהן מחזור כספי העולה על התל ג של רוב מדינות העולם. התאגידים הללו מזרימים הון ומקימים מפעלים בכל פינה בכדור הארץ בה ניתן לייצר מוצרים במחירים הזולים ביותר. הפינות הללו נמצאות בסין, בדרום מזרח אסיה, במזרח אירופה ובעוד מדינות הנכללות ב"עולם השלישי" . אלה מדינות ששכר העבודה בהן מגיע לעשרות דולרים לחודש. עובדה זו, יחד עם פריצות טכנולוגיות בתהליכי הייצור הפכו את ההוצאה לשכר עבודה לכמעט זניחה במחיר המוצר. התוצאה: חולצה בדולר, מכונת גילוח בשניים שלושה דולר ועוד רבבות מוצרים המיוצרים בייצור המוני ומציפים את שוקי העולם בכמעט אפס מחיר.

משל תחנות הדלק

הכתב המדיני של ה"ניו יורק טיימס" , תומס פרידמן, הוא חסיד נלהב של הגלובליזציה. בספרו           "הלקסוס ועץ הזית" הוא מביא משל, הממחיש מה היה העולם לפני הגלובליזציה ולמה הוא הופך בעקבותיה.

זהו משל חמש תחנות הדלק.


  • תחנת הדלק היפנית מעסיקה ארבעה עובדים בחוזה לכל חייהם. הם לובשים מדים לבנים וכפפות לבנות, מזרימים דלק למיכל, מחליפים שמן, מנקים את השמשה, מחייכים ומנפנפים לשלום. מחיר הדלק: 5 דולר לגלון.
  • תחנת דלק מערב אירופית. גם בתחנה זו מחיר הדלק הוא 5 דולר לגלון. כאן עובד פועל אחד המזרים דלק ומחליף שמן בפרצוף חמוץ. אינו נוגע בחלונות, עובד רק 33 שעות בשבוע ובכל יום יש לו הפסקה של 90 דקות לארוחת צהריים. הוא יוצא בכל קייץ לחופשה בת שישה שבועות. יש לו קביעות וממתינה לו פנסיה נאה. אבל מעבר לרחוב משחקים שני אחיו ודודו בכדור. הם מובטלים כבר עשר שנים, קצבת האבטלה שהם מקבלים גבוהה יותר מן השכר שניתן להשיג במעט מקומות העבודה שנותרו.
  • תחנת דלק במדינת עולם שלישי. עובדים בה 15 אנשים, כולם בני דודים. מחציתם ישנים בתחנה בלילה ומשתמשים במתקניה כדי להתרחץ. כשנהג נכנס לתחנה, לרוב זה נהג של מרצדס חדישה, בכלל לא מתייחסים אליו. בתחנה שש משאבות אך חמש מהן אינן פועלות. הדלק מסובסד על ידי המדינה ומחירו 35 סנט לגלון.
  • תחנת דלק במדינה קומוניסטית. בתחנה ארבעה עובדים אבל רק אחד נמצא בה כי שלושת האחרים עובדים במשרות אחרות בכלכלה השחורה. הם באים לתחנה רק פעם בשבוע כדי לקבל משכורת. מחיר הדלק 30 סנט לגלון אך לרוב אין דלק בתחנה כי עובדיה מכרו את כל המלאי בשוק השחור בחמישה דולר לגלון.
  • תחנת דלק אמריקנית. הנהג מתדלק את המכונית בעצמו, מחליף שמן, ממלא צמיגים מנקה שמשות וכל היתר. מחיר הדלק דולר אחד בלבד. אך במרחק לא רב מן התחנה ממתינים לו ארבעה חסרי בית המנסים לגנוב את צלחות הגלגלים של המכונית.

כל העולם אמריקה

המסקנה שמסיק פרידמן מן המשל הזה היא כדלקמן: "מה שקורה בעולם כיום במובן הרחב ביותר, הוא שתהליך הגלובליזציה כופה על כולם לכיוון תחנת הדלק האמריקנית… לתחנת דלק אין שום פונקציות חברתיות ותכליתה היחידה היא לספק דלק רב ככל האפשר במחיר הזול ביותר. אם אפשר לעשות זאת בלי להעסיק אף עובד אחד – מה טוב. שוק עבודה גמיש ימציא להם עבודה במקום אחר… זה המודל ששאר העולם הולך ונתבע לחקותו" .

לכאורה מסקנה הגיונית. קריסת הקומוניזם היא ניצחון הקפיטליזם. המעבדה החברתית האכזרית של המאה העשרים הוכיחה שהשיטה הכלכלית של השוק החופשי היא היחידה הפועלת.

אך פרידמן אומר יותר מזה. גם המדינות הקפיטליסטיות האירופיות חייבות ללכת בכיוון האמריקני. לא לאורך ימים תוכלנה להעסיק עובדים שיש להם הפסקת צהריים וחופשה שנתית ופנסיה מכובדת. לא לאורך ימים תוכלנה להחזיק צבא הולך וגדל של מובטלים הנהנים מקצבות קיום מכובדות.

משפט המפתח במסקנה של פרידמן היא " אם אפשר לעשות זאת בלי להעסיק אף עובד אחד – מה טוב" .

עולם ללא עבודה

פרידמן אומר: " שוק עבודה גמיש ימציא להם עבודה במקום אחר" . האמנם?

כיום הולכת ומתגבש הדעה כי אנו צועדים לקראת עולם ללא מקומות עבודה. ההתפתחויות הטכנולוגיות הופכות את העובדים לכמעט מיותרים ברוב ענפי הייצור המתוחכמים. הייצור הפשוט עובר במהירות לארצות המספקות עובדים בשכר רעב. ההון המיוצא לארצות אלה מייבא מהן אבטלה למדינות המפותחות.

" המובטל של ימינו" – כותבת ויויאן פורסטר בספרה " קללת הכלכלה" – " איננו קרבן לרשעות זמנית, מקרית, המאפיינת מגזרים ספורים בלבד. הוא נתון במאבק כנגד שיטפון כללי, כנגד תופעה שאפשר להשוות לציקלון או לסופת טורנאדו. מפגעים שאינם מכוונים כלפי מישהו מסוים ואיש אינו יכול לגבור עליהם. הוא כפוף ללוגיקה כלל עולמית, התובעת את ביטול מה שאנחנו מכנים עבודה, כלומר מקומות תעסוקה" ..

ההנחה שניתן לשים קץ לאבטלה, אומרת פורסטר, היא שקר מוסכם ומצגת שווא. שותפים לשקר הזה התאגידים, המנגנונים הפוליטיים והתקשורת. זוהי מצגת השווא הטוענת שעם בוא הצמיחה יבוא עתיד טוב יותר. המציאות היא שהכלכלה הישנה מתה ויחד עמה מתו הסולידריות החברתית והמשק הלאומי המסוגל לגונן על העובד מפני סופת הטייפון של הגלובליזציה.

קל להסיק מראיית דברים זו שזוהי חזות קשה מאד למפעל הציוני.

הלקסוס ועץ הזית

פרידמן מספר בספרו על ביקור במפעל המכוניות " לקסוס" שמדרום לטוקיו. באותם ימים ייצר המפעל 300 מכוניות ביום כשהוא מעסיק 66 עובדים בלבד ו-310 רובוטים. בתום הסיור הוא נכנס לרכבת " הקליע" שטסה במהירות של 290 קילומטר לשעה. ברכבת קרא פרידמן בעיתון משהו על הסכסוך במזרח התיכון ועל זכות השיבה. הפער הזה בין המפעל המייצר את המכונית המהודרת בעולם לבין הסכסוך במזרח התיכון בשאלה למי שייך עץ זית זה או אחר מסמל את העידן שלנו, הוא אומר.

פרידמן מסיים את ספרו באמרו כי חברה גלובלית בריאה היא חברה שיכולה להבטיח את האיזון בין הלקסוס לבין עץ הזית כשהעץ מסמל את כל מה שמשריש אותנו , מעגן אותנו , מזהה אותנו וממקם אותנו בעולם הזה.

פרידמן אומר כי ארצות הברית היא המודל הטוב ביותר לחברה גלובלית בריאה.

אפשר לחלוק על קביעה זו של היהודי פרדמן ששורשיו נודדים על פני היבשות.

=======================================================

גולדה

אבא אבן אמר עליה כי אוצר המילים שלה כולל 600 מילים בלבד וגם בהן היא משתמשת רק באופן חלקי. שולמית אלוני אמרה עליה כי היא נבערת ויש לה עודף בטחון בצדקתה. ויקטור שם טוב אמר שכל זכויות העבר שלה אינם שקולים נוכח כישלונה במלחמת יום הכיפורים. וכולם ללא יוצא מן הכלל כמעט מאשימים אותה שהיא אשמה במלחמה, כי לא מנעה אותה.

אני מרשה לעצמי לחלוק על הדעה הרווחת לגבי אשמתה של גולדה. לדעתי תרשם גולדה כאחד המנהיגים הגדולים של דור התקומה, לאחר שכל משמיציה יישכחו.

עובדה היסטורית אחת אינה שנויה במחלוקת. במהלך המלחמה היתה גולדה כצוק איתן. משה דיין נשבר ודיבר על חורבן הבית השלישי. הוא כבר היה מוכן להשתמש בנשק יום הדין. גורודיש איבד את העשתונות ואת היכולת לשלוט במערכה. הגנרלים ניהלו ויכוחים וחיפשו דרכים לכסות את אחוריהם. רק גולדה האמינה בניצחון, נתנה את הגיבוי לדדו והביאה לנצחון הצבאי ביותר של ישראל.

גולדה היא ראש הממשלה האחרון ששייך לדור הנפילים. מה שעשה אותה למה שהיא זה מה שהניע את הכוח המהפכני של הציונות בראשיתה. ילידת אוקראינה שעברה בילדותה לארצות הברית נשאה בתוכה את זכר הפוגרומים שעברו בני משפחתה. זיכרון שליבה בתוכה את הלהבה הציונית. אם משווים אותה למנהיגים שבאו בעקבותיה מבני דור ילידי הארץ (רבין, ברק, ביבי) הרי היא כענק בין גמדים.

אשר להאשמה שלא מנעה את המלחמה. אלה האומרים זאת מתכוונים לכך שהייתה לה הזדמנות לעשות מה שעשה בגין ב-77. דהיינו לוותר על כל סיני עד הגרגר האחרון. ההיסטוריה עוד תשפוט אם השגיאה הייתה שלה או של בגין שהביא שלום (זמני) אך הפך את מצרים למעצמה חמושה בנשק אמריקני. ההיסטוריה גם תכריע האם החמיצה גולדה שלום או החמיצה שלום נוסח אוסלו שהביא לנו יצחק רבין.

=========================================================

" ממך אליך" לאחר התפילה

ראה מאמר מורחב .<קישור>

דיווחתי כאן לפני כמה שבועות על המחזור " ממך אליך" שערך המשורר יונדב קפלון. שיבחתי את היוזמה הזו להוציא לאור מחזור הכולל, בצד הטקסט המסורתי, שירים, דברי הגות, וידויים אישיים ואמרות חכמים.

איני חוזר בי מן השבחים אך אני רואה חובה לעצמי לתת ביטוי לתחושתי כמתפלל. מסתבר כי אין דומה עיון בספר תפילה ביום חול לתפילה בו בימים נוראים. בעיון של קריאה משתלבים פרקי שירה של זלדה ושל ביאליק במכלול היצירות שבמחזור ונשמעים כהמשך אחד. אפילו יצירותיהם של משוררי חול כאמיר גלבוע ודליה רביקוביץ משתלבים היטב ונשמעים כתפילה.

לא כן בתפילה ממש.

אביא דוגמא אחת. שירו של טוביה ריבנר " במקום פיוט לימים נוראים" הוא שיר יפהפה. הוא נפתח במילים הבאות:

" בנביחת האופק הלילי מתחת לכוכבים

במבט צונן

בא הקץ אל השנה שלא שנו פניה"

הוא מסתיים במילים

" פתח לו שער ביום נעילת שער משנה לשנה"

השיר הזה מופיע בסמוך לתפילת " פתח לנו שער" , בו נאמר:

" פתח לנו שער בעת נעילת שער

כי פנה יום

היום יפנה השמש

יבא ויפנה, נבואה שעריך

אנא אל נא, שא נא, סלח נא

מחל נא, חמל נא, רחם נא

כפר נא, כבוש חטא ועוון" .

ההבדל בין שירו של ריבנר לבין הפיוט שחיבר פיטן לא ידוע איננו בעוצמה השירית. ההבדל הוא בין קודש לחול.

וזו הבעיה העיקרית של המחזור הזה. תחושת החולין המחלחלת אל בין פיוטי הקודש. לא רק שירו של נתן זך מיותר לגמרי, אף שהוא מדבר על מלאכים. גם שירים הנשמעים כתפילה בכל ימות השנה – זלדה, ביאליק, אורי צבי. אין בהם, לפי תחושתי הסובייקטיבית, מעוצמת הקדושה של פיוטי ר" אלעזר הקליר, אמיתי בן שפטיה, ר" שלמה אבן גבירול והפיוטים הרבים ששמות מחבריהם אינו ידוע.

=========================================================

שמור וזכור

זוכרים את הסיפור על אותו יהודי שמצא עצמו באמצע הדרך עם כניסת השבת?

הוא המשיך בדרכו, הגיע לעיירה והסביר: הזזתי את השבת. קצת ימינ קצת שמאלה והמשכתי לנסוע בעגלתי בחול שהתפנה באמצע. כך הגעתי בלי לחלל שבת חלילה.

המוביל הלאומי לא נוסע כידוע בשבת. כך הוא מצהיר לפחות. ואם במקרה התרומם מטוס השייך לאל על אחרי כניסת השבת, הוא נושא שם אחר. וכידוע משנה שם משנה מזל.

אבל באחרונה מצאה החברה שהפתרון הטוב ביותר הוא הפתרון של אותו יהודי מן העיירה. הקורא מייק אדיר מספר לי כי פנה לאתר של אל על כדי לברר את לוח הנחיתות וההמראות. להפתעתו גילה שבאל על יש שבעה ימים בשבוע אך השבת אינה נכללת בהם. וכך נאמר באתר של החברה: ימי הפעילות הם: שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, ראשון, ראשון.

איזה פתרון גאוני. איך לא חשבנו על זה.

איך הפכה ישראל למדיה-קרטיה

  מחברה ערכית לחברה מניפולטיבית

" החברה הישראלית איבדה את המטרה הציונית שאיחדה אותה * התוצאה: המניפולציה התקשורתית היא הזירה בה נאבקות קבוצות שונות להשגת מטרותיהן * ישראל איננה דמוקרטיה אלא מדיה-קרטיה * זוהי דיקטטורה של המדיה * התקשורת איננה כלב השמירה של הדמוקרטיה, היא נשכה אותה למוות" * מבט פסימי על החברה הישראלית בעיני אסטרטג

אחד מבכירי היועצים האסטרטגיים במדינה, אדם שכבר הפיל והקים ממשלות, פנה אלי בעקבות הדברים שכתבתי כאן לפני כמה שבועות על הסכנה שבשטיפת המוח היחצנית. הוא אמר לי: אתה כותב שכלב השמירה של הדמוקרטיה נרדם בשמירה ואני אומר לך שאתה טועה. הכלב נשך אותה למוות.

לצערי סרב האיש שאפרסם את דבריו בשמו. אומר רק שהוא האסטרטג מספר 1 במדינה וכפי שניתן ללמוד מן הדברים שאמר הוא איש מחשבה רציני. (עכשיו ניתן לגלות שהמרואיין הוא מוטי מורל – אוקטובר 2009) בגלל חשיבות דבריו אני מביא אותם בשלמותם, בשינויים קלים של סגנון וסדר הדברים:

מ-1948 ל-2004

" אתה שואל במאמרך כיצד הפכנו מחברה ערכית לחברה מניפולטיבית? התשובה לכך היא שאיבדנו את המטרה שאיחדה אותנו. הרצל קבע לנו מטרה: להקים בית לאומי לעם היהודי. ב-1948 השגנו את המטרה, אך לא הרגשנו שהשגנו אותה במלואה. ב-1967 הרגשנו כולנו שהמטרה סוף סוף הושגה: "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים". שחרור ירושלים היה הביטוי לכך שהמטרה הושגה.

" בשנת 2004 אין לחברה הישראלית שום מטרה המשותפת לכל מרכיביה" .

" להשמיד את עצמנו"

" בשנים שחלפו מאז 1967 לא קם שום מנהיג שיכול היה להציב מטרה חדשה לעם ולמדינה. ובאין מטרה, מתפוררת החברה. התפלגנו להרבה קבוצות, שלכל אחת מהן מטרה משלה. הדינמיקה הזו גורמת לנו להילחם איש ברעהו ותוך כדי כך להשמיד את עצמנו מבפנים.

" קבוצת המתנחלים היא היחידה ששמרה על המטרה המקורית (של הציונות). זה סוד כוחם. אבל למרבה הצער, נוצר מצב בו מטרה זו הפסיקה להיות משותפת לכל העם, והפכה כאילו מונופול של גוש אמונים. במילים אחרות: המטרה שקודם הייתה משותפת לכל העם הפכה להיות מטרה של קבוצה אחת בלבד.

" הרשות הרביעית"

" בינתיים חלה תמורה משמעותית בחברה הישראלית. לשלושת רשויות השלטון המסורתיות (מחוקקת, מבצעת, שופטת) נוספה רשות רביעית, שלא נחזתה על ידי שרל מונטסקייה, הפילוסוף הצרפתי שהגה את עקרון הפרדת הרשויות. בעשורים האחרונים עלתה והתחזקה התקשורת, עד שהפכה חזקה יותר מכל שלוש הרשויות.

מונטסקייה לא חזה את צמיחת הרשות הרביעית - התקשורת

מונטסקייה לא חזה את צמיחת הרשות הרביעית - התקשורת

" לשלוש הרשויות האחרות יש תחומי סמכות מוגדרים וכל אחת מהן נושאת באחריות לתחומה (כך לפחות בתיאוריה). לרשות הרביעית, התקשורת, יש סמכות בלתי מוגבלת כמעט והיא פטורה מכל אחריות.

" הרשות הרביעית מופקדת על יצירת דעת קהל. ודעת הקהל היא הקובעת מי מהפוליטיקאים ינהיג את המדינה. לכן רוקדים הפוליטיקאים על פי החליל של התקשורת, או יותר נכון, על פי המניפולציות התקשורתיות היוצרות דעת קהל" .

הפכנו ל"מדיה-קראטיה"

" אנחנו כבר מזמן לא דמו-קרטיה, כלומר משטר הנשלט על ידי העם. אנחנו מדיה-קרטיה. דיקטטורה של המדיה. כלב השמירה של הדמוקרטיה נשך אותה למוות.

" בהיעדר מטרה המאחדת את העם והמדינה, ואחרי שנתנו למדיה להשתלט על חיינו, נוצרו חוקי משחק חדשים. לתוך התפר הזה חדרו סוכני התקשורת – היחצנים. אדם ההולך לבית המשפט לוקח עורך דין. אדם ההולך למשפט השדה של התקשורת (שבמקרים רבים מכריע יותר מבית המשפט האמיתי), לוקח יחצן, אסטרטג. תפקידו של היחצן מקביל לתפקידו של עורך הדין בבית המשפט: להציג את הקייס של לקוחו בצורה שתשכנע את ה" שופט" , היינו דעת הקהל, שהקליינט שלו צודק והצד השני לא צודק. הכל עניין של רייטינג. כל הצדדים, בפוליטיקה ובכלכלה, פונים לשימוש מניפולטיבי בתקשורת, במטרה להשפיע על דעת הקהל. כי במדינה נטולת ערכים, אלה חוקי המשחק. ומי שלא משחק לפיהם מפסיד".

תחליף למערכת ערכית

" כולם משתמשים היום במניפולציות תקשורתיות כתחליף למערכת ערכית-חינוכית. אפילו שרת החינוך שרצה לאתונה להתחבק עם זוכה מדליית הזהב, גל פרידמן. גם המתנחלים עושים זאת טוב מאד. גם הם יודעים להשתיל ידיעות בתקשורת, כדי להשיג את יעדיהם. כזוהי, למשל, הידיעה שחברת צילומי האוויר, שצילמה התנחלויות ומאחזים לפי הזמנת " שלום עכשיו" , מכרה צילומי אוויר כאלה למשרד הביטחון.

" מה עשו כאן? לקחו שתי עובדות, שאין קשר סיבתי ביניהן, ובאמצעותן ניסו לדחוף את שאול מופז, בתודעת הציבור, שמאלה לעבר " שלום עכשיו" . והתקשורת בלעה את זה ללא שום שיקול דעת" .

תנועת מקופחי העולם

המצב בישראל הוא השתקפות של המציאות הגלובלית. הדמוקרטיות המערביות, כמו ישראל, איבדו את המטרות שלהן. ארצות הברית עדיין חותרת למטרתה המקורית: להנחיל את ערכי החירות והדמוקרטיה לעולם. אבל רוב הדמוקרטיות המערביות האחרות, רוצות רק לחיות ברמת חיים גבוהה ושיהיה להן שקט. במלחמה ינצח הצד שיש לו מטרה ומוכן להילחם למענה את הצד שאין לו מטרה ורוצה רק " שקט" וש" יעזבו אותי במנוחה" .

" במאבק נגד הדמוקרטיות הצד שיש לו מטרה היא התנועה של מקופחי העולם המוחים נגד המערב. תנועה זו אימצה לעצמה את האסלאם הקיצוני כדת הרשמית. והתוצאה: האסלאם היא הדת בעלת קצב הצמיחה הגבוה ביותר.

" הדרך הפשוטה ביותר להגדיר לקבוצה מטרה שתאחד אותה, היא להגדיר לה אויב. האסלאם הגדיר את האויב בצורה ברורה ביותר, והכריז עליו מלחמה" .

הפלסטינים ואנחנו

" תאמר אם כך, הואיל והפלשתינאים הם חלק מהעולם האסלאמי, אנחנו הישראלים חייבים להיות דרוכים. להילחם ולהדביר את האויב הזומם להשמידנו. אבל האויב הזה שואב את מטרתו מהמטרה הגלובאלית של האסלאם, והכרעה מקומית לא תעזור כאן.

" השאלה היא מה המטרה שלנו והאם אנחנו מאוחדים סביבה. המתנחלים יכולים לטעון כי הם דבקים במטרה הציונית המקורית. אך כל עוד אין כל העם מאוחד סביב מטרה זו הם יישארו קבוצה מבודדת ומנוכרת, שחלקים רחבים בעם אינם שותפים למטרותיה. עד שלא תהיה לעם ישראל מטרה שתאחד אותו (ולא משנה אם היא צודקת או לא, חשוב רק אם היא מאחדת) לא יהיה שינוי במצב.

כל צד מנהל מערכת תקשורתית. קיר סטיקרים.

כל צד מנהל מערכת תקשורתית. קיר סטיקרים.

" על רקע זה מנהל כל צד מאבק תקשורתי כדי להשיג את מטרותיו, תוך שימוש בכל המניפולציות התקשורתיות. המניפולציות האלה אינן הסיבה לצרותינו, הן התוצאה של היעדר מטרה מאחדת ושל השתלטות הרשות הרביעית על שלושת הרשויות" .

בשנת 2009 מותר לגלות ש"היועץ האסטרטגי" אותו ראיינתי הוא מוטי מורל.

ראה למה הובסה ישראל בקרב ההסברה

==============================================================

2. ההסתה הרצחנית בחינוך של הרשות הפלסטינית

עבר לפוסט סמוך

ההסתה הרצחנית בחינוך של הרשות הפלסטינית

מאמר זה נכתב ב-2004 הוא אקטואלי באוקטובר 2015

הפרשן הפוליטי של הארץ, עקיבא אלדר, איננו מחמיץ אף הזדמנות להגיד מילה טובה על הפלסטינים. ומכלל הן אתה שומע את הלאו כלפי עמדותיה של ישראל.

באחרונה כתב מאמר שכותרתו: " הסתה? לא בבית ספרנו" . ובכותרת המשנה: " האם ספרי הלימוד הפלסטינים באמת כוללים "הסתה שיטתית" כטענת ישראל? מחקרים ודו" חות מציירים תמונה שונה לגמרי" .

 

כותרת מאמרו של עקיבא אלדר

" הרעלת נשמות"

הטענה הישראלית עליה מדבר אלדר כלולה בדוחות של מתאמי הפעולות בשטחים. בשני הדוחות האחרונים נאמר כי ספרי הלימוד הפלסטיניים " עוסקים בהסתה שיטתית, מכילים מוטיבים של הרעלת נשמות ושלילת קיומה של מדינת ישראל, ומשקפים מציאות מרה, שבה הרשות נותנת לגיטימציה למעשי טרור ורצח" . שני המתאמים האחרונים הם האלופים עמוס גלעד ויוסף מישלב.

על דוחות אלה מערערים שני מחקרים שמביא אלדר. האחד נעשה ביוזמת המדינות התורמות מקרב האיחוד האירופי והשני הוא של המזרחן השמאלן פרופסור מתי שטיינברג. על מידת האובייקטיביות של מחקר שיזמו האירופים אין טעם להכביר במילים. על השקפותיו של מתי שטיינברג ניתן ללמוד מן העובדה שהוא היה מן התומכים הבולטים בטענתו של ראש אמ" ן לשעבר, אלוף עמוס מלכא, כי הקונספציה של יורשו בתפקיד – בדבר כוונת ערפאת להשמיד את ישראל – אין לה בסיס במימצאי מודיעין.
הם לא חובבי ציון

מעיון בנימוקים של בעלי המחקרים שאותם מביא אלדר אפשר ללמוד כי גם על פיהם ספרי הלימוד הפלסטינים יותר קרובים לזקני ציון מאשר לחיבת ציון.

כך, למשל, מצוטט פרופסור שטיינברג כאומר שהופעת מפת ארץ ישראל, בלי ציון מקומה של ישראל, אינה מעידה על אי הכרה בישראל. שכן מדובר ב" מפה גיאוגרפית שהתלמיד נדרש לציין בה את קווי הרוחב והאורך" .
שאהיד כמחלה סופנית

או כשהוא מדבר על אזכור המונח שאהיד בספרי הלימוד הוא אומר כי לא מדובר בטיפוח ערך ה"ג'יהאד" נגד ישראל. ומנמק: " כיצד יכנו הפלשתינאים את חלליהם שמתו, בעיניהם, "מוות של כבוד"?… הרי באסלם גם מוסלמי מאמין שמת בעטיה של מחלה קרוי "שאהיד"" .

או למשל מול הטענה שהתייחסות לאתרים בישראל מלמדת על חינוך לזכות השיבה אומר פרופסור שטיינברג: " האם ביקור של שני ילדים ב"גן יפו" מלמד כי "זכות השיבה" היא "מוטיב מרכזי", כפי שקובע מסמך המתאם? עיון קל יראה כי לא את ערך "השיבה" מבקשים ללמד כאן את תלמידי כיתה ב", כי אם את ערך הניקיון" . לפי שטיינברג, " גן יפו יכול להיות ממוקם גם בשכם, כפי שרחוב עזה יכול להיות גם רחוב מרכזי בירושלים, לא הרחק ממעונו של ראש הממשלה, ואין בכך כדי ללמד על כוונות ההתנתקות של אריאל שרון מעזה" .מאד משכנע.

דו"ח MEMRI

פניתי למכון לחקר התקשורת במזרח התיכון ( MEMRI) והם העמידו לרשותי מחקר מדעי חסר פניות שנערך על ידי חוקר גרמני Goetz Nordbruch מברלין. הוא התמחה בשפה הערבית וכתב תיזה לתואר השני על הכחשת השואה בתקשורת הערבית.
גזענות ושלילת ישראל

מן הדוח הזה, המחזיק כשבעים עמודים, עולים הממצאים הבאים:

* הספרים כוללים סטראוטיפים אנטישמיים והסכסוך הנוכחי עם ישראל מקושר למלחמות והתנגשויות דתיות של העבר. .

* הפלסטינאים מוגדרים בספרי הלימוד כבעלי תכונות פיסיות המבדילות אותם מזולתם " הגדרה המבוססת על הנחות גזעניות" .

*החינוך הפלסטינאי מכוון לפתח תחושת התחייבות לאומה הפלשתינאית ולשאיפה להקרבה עצמית.

* ישראל אינה מופיעה על מפות ספרי הלימוד.

* ספרי הלימוד הפלשתינאים מתמקדים בעיקר על מה שדרוש לאומה כדי להתמודד עם אויביה. " אין חינוך לבניית אומה על בסיס תהליך השלום" .
ציטוטים מספרי הלימוד

שאלה: " חלק גדול של אדמות פלסטיין נתפסו כדי לבנות מושבות (התנחלויות?). איך אנחנו יכולים להתנגד לכך" .

ציור מפת פלסטיין בלי ציון ישראל ומתחתה השאלות:

" ציין שמות הערים בפלסטיין" .

 

השהידית היא דבר יפה מאד אומרת הילדה

" איזה הוא הישוב הקרוב ביותר למקום מגוריך הנוכחי. איך אפשר להגיע אל הישוב הזה"

" לנשמה האצילית יש שתי מטרות: המוות והשאיפה אליו" .

" צייר מפה של פלסטיין וצייר את גבולותיה" .
" כל ילד פלסטיני שואף למות שהאיד"

על אופיו האמיתי של החינוך הפלסטיני ניתן ללמוד מן הראיון הבא, ששודר בטלוויזיה הפלסטינית. בראיון הופיעו שתי נערות בנות 11, ולאאי ויוסרא. וזהו תוכן הראיון.

מראיין: את דיברת על השהאדה. לדעתך זה דבר יפה?

ולאאי: השהאדה היא דבר יפה מאד מאד. כל בני האדם מייחלים לשהאדה. מה יכול להיות דבר טוב יותר מאשר להגיע לגן עדן?

"השהאדה היא דבר יפה מאד מאד" אומרת הילדה

מראיין : מה עדיף, שלום עם זכויות מלאות לעם הפלסטיני או שהאדה.

ולאאי : אני אקבל את זכותי אחרי שאהיה שהידה. כי אנחנו לא נישאר ילדים לנצח.

המראיין פונה לילדה השניה, יוסרא ושואל: את מסכימה עם הדברים האלה?

יוסרא : ברור שהשהאדה היא דבר טוב (מתוק). כי אנחנו לא רוצים את העולם הזה אלא את העולם הבא. מה שיועיל לנו זה לא העולם הזה אלא העולם הבא. ולכן בני הנוער הפלסטינים אינם כמו שאר בני הנוער. יש להם דם חם. ודאי שהם מעדיפים שהאדה. כי הם פלסטינים. הילדים של פלסטין אימצו את הרעיון שזאת שהאדה. ושמוות בשהאדה הוא דבר טוב מאד. כל ילד פלסטיני, בוא נגיד בן 12, אומר: אלוהים הענק לי שהאדה.

אין חדש תחת שמי המזרח התיכון. ההסתה הערבית הנוכחית היא המשך לשיתוף הפעולה שלהם עם הנאצים. ראה:

סרטים בטלוויזיה הפלסטינית

 

==============================================

.