" מסיבת התה של בוסטון" הוא מושג בהיסטוריה של ארצות הברית והייתי מייעץ לכל חסידי מערכת המשפט בישראל ללמוד היטב את לקחיו. כי החלטת בג"ץ לפסול מועמד שאושר על ידי ועדת הבחירות המרכזית עשויה להתגלות כנקודת השבר שתביא לבסוף להגבלת הכוח שבג"ץ נטל לעצמו מול הרשות המחוקקת שנבחרה על ידי העם..
מסיבת התה קרויה על שם אירוע פעוט לכאורה, שתוצאותיו מפליגות. בלילה של ה-16 בדצמבר 1773 עלתה חבורה של אנשים שהתחפשו כאינדיאנים על שלוש ספינות טעונות תה בנמל בוסטון. הם השליכו לים את מטען התה שהיה שווה כ-18 אלף לירות שטרלינג. בתגובה לפעולה זו יזמה ממשלת בריטניה צעדי עונשין נגד המתיישבים. צעד זה היה גשר אחד רחוק מדי וחולל תפנית היבטורית – שחרור מן הכיבוש הבריטי והקמת ארצות הברית של אמריקה.
באותם ימים הייתה יבשת צפון אמריקה שטח כיבוש בריטי והמתיישבים שם היו מתנחלים. בריטניה הייתה נתונה במלחמה עם צרפת. כדי למלא חלק מן הגרעון של האוצר הבריטי הטילו הבריטים שורה של מסים כבדים על המתיישבים שבאמריקה.
בכל המושבות נערכו אספות מחאה נגד הגזרות והתארגנו קבוצות שקראו להשתחרר מן העול הבריטי. ב-5 במארס 1770 ארעה התנגשות בין מפגינים בבוסטון לבין חיל המצב הבריטי וחמישה אזרחים נהרגו.
מיד לאחר תקרית זו ביטלה ממשלת בריטניה את המכסים למיניהם אבל השאירה על כנו את המכס על יבוא תה לאמריקה. הואיל והמכס על התה נועד בין היתר לסייע למונופול של חברת " הודו המזרחית" הבריטית , שהייתה יבואן התה הבלעדי לאמריקה, החליטו המורדים לפגוע בבריטים בנקודה זו. הם עלו על הספינות בנמל בוסטון והטילו את התה לים. בתגובה הטילו הבריטים שורה של חוקי כפיה שרק החריפו את המצב.
שנתיים לאחר " מסיבת התה של בוסטון" פרצה מלחמת העצמאות האמריקנית שנסתיימה בסילוק הבריטים מן היבשת ובהקמת ארצות הברית.
ארוע שולי ששינה את ההיסטוריה. מסיבת התה של בוסטון.
האסוציאציה המקשרת בין מצבנו הנוכחי לבין מסיבת התה בבוסטון היא של הקורא סידני פריש, יליד ארצות הברית, ממושב בני דרום (שהבאתי כאן את הצעתו למחאה נוסח מרטין לותר קינג). לכאורה אין דמיון. אך לא כל משל דומה לנמשל. הלקח שניתן ללמוד מפרשת התה של בוסטון הוא שכאשר שלטון עיוור לגבי המציאות עשוי אירוע הנראה לכאורה פעוט לחולל תוצאות דרמטיות.
ייתכן שעיוורונה של מערכת המשפט תוביל לתוצאות דרמטיות גם כאן. לא באלימות חלילה אלא במחאה נוסח מרטין לותר קינג.
http://www.zeevgalili.com/2005/03/250