"מבחן הילדים הבוערים" כנימוק מכריע להחלטה לתקוף את איראן

פרופסור יחזקאל דרור, מומחה בינלאומי לתכנון אסטרטגי, צפה לפני 30 שנה את הסכנה האירנית * על פי משנתו העיקרון העליון הוא קיום העם היהודי אחרי השואה * נקודת המוצא: מה היו אומרים הילדים שניספו באושוויץ אילו היו שותפים לדיון האסטרטגי * הוא קורא לתקוף את איראן * אולי כדי למנוע ילדים בוערים בתל-אביב

אושוויץ. ילדים מציגים את המספר החקוק על ידיהם

כשפצצה הוטלה על תל-אביב

העיתונאי וההיסטוריון שלמה נקדימון, פותח את ספרו "תמוז בלהבות", המספר את סיפור תקיפת הכור בעיראק ב-1981, בתרחיש דמיוני.

לפי התרחיש התקרב מטוס בואינג אזרחי בלתי מזוהה לגבולות הארץ. הוא לא נענה לקריאות מטוסי חיל האוויר להזדהות. בטרם הספיקו להפילו הוטל מהמטוס חפץ גדול.

וכך מתאר נקדימון את שארע לאחר מכן:

"תל־אביב כולה הוארה בברק מסנוור, חזק פי כמה וכמה מאור השמש. 70 אלף אנשים, בקריה, באיזור התעשיה, בשטח שבין רחוב דיזנגוף ממערב, רחוב יגאל אלון ממזרח, רחוב ז׳בוטינסקי מצפון ורחוב לה־גארדיה מדרום, מתו תוך מיליונית השנייה. הם – וכן הבניינים, המכוניות והעצים – נהפכו לענן של גזים, שהטמפרטורה שלו הגיעה לאלפי מעלות צלזיוס…

"25 שניות לאחר ההתפוצצות, הגיע הדף האוויר לשכונת התקווה, לגבעת רמב״ם, לשיכון בבלי בצפון תל־אביב. מאות בניינים קרסו תחתיהם כמגדלי קלפים. עוד 25 אלף אנשים נהרגו בו במקום. בשבועות הקרובים ימותו עוד 40 אלף איש שנחשפו לקרינה הנוראה.
"תל־אביב, העיר הגדולה בישראל, מרכז העצבים של המדינה היהודית, נהפכה לגל עשן של אפר.

אולם הישיבות של ממשלת ישראל [שעה לאחר הטלת הפצצה]

"בגין דיבר בשקט, אך בקולו הייתה נימה שהקפיאה את הדם בעורקי מאזיניו. ״יש לנו עוד עבודה רבה לעשות היום רבותי, ותיכף נתפזר. ברור שצדאם חוסיין ישלם על כך. אך לפני כן אני רוצה לומר משהו: אני נוטל על עצמי את כל האחריות לשואה זו, שפקדה את עמנו, 40 שנה אחרי שואת אירופה. אני האשם! לפני חמש שנים היתה לנו האפשרות הצבאית לחסל את הכור האטומי העיראקי, עוד לפני שהחל לפעול. אלו מכם, ששירתו אז בממשלתי, זוכרים בוודאי את הדיונים הארוכים באותו עניין. זכור לכם כמה התלבטנו. בסופו של דבר קיבלתי את דעתם של מומחים ושרים, והחלטנו להימנע מהפצצת הכור, מחשש להתפתחויות המדיניות. אבל איני מאשים אף אחד. האחריות היא עלי. אני האשם. לצערי, אינני רואה כיצד יוכל אדם בן תמותה לשלם על אחריות כזו״.

ראש־הממשלה סיים את דבריו. הוא נשא את פניו אל היושבים בחדר ופרץ בבכי".

עד כאן דברי שלמה נקדימון, בספרו "תמוז בלהבות".

התאור הזה, שאמור היה להתרחש בשנת 1985, נשאר בגדר בידיון. ב-7 ביוני 1981 יצאו מטוסי חיל האוויר וחיסלו את הסכנה באיבה.

מי צריך להחליט

מומחים מן העבר הקרוב והרחוק, פרשנים ועיתונאים וגם כאלה המכונים "אנשי רוח" – כולם מביעים את דעתם מה צריך לעשות נוכח כוונתו המוצהרת של אחמדיניג'אד למחוק את מדינת ישראל.

לדוד בן גוריון, המנהיג שהחליט כמה מן ההחלטות הגורליות בתולדות המדינה, היתה דעה מוצקה בנושא.
על כך סיפר לי פעם ידידי, האלוף במילואים יוסף גבע.

יוסף גבע [צילום זאב גלילי]

כשפרש בן גוריון לשדה בוקר בשנת 1963, סיפר גבע , הוא קיים פגישת פרידה עם המטה הכללי של צה"ל. בן גוריון ביקש לשמוע סיכומים והערכות על מצבו של הצבא.

מאיר עמית, שהיה אז ראש אמ"ן (וכבר היה לו מינוי של ראש המוסד). נשא נאום מבריק שבו ניתח את המצב הלאומי. בין היתר אמר כי לא צפויה מלחמה בשנתיים הבאות. בדיעבד אפשר לומר כי תחזיותיו היו מדויקות.

בן גוריון ביקר בחריפות את ניתוחו של עמית. הוא לא ביקר את הטיעונים שלו, אלא את עצם העובדה שקצין מודיעין נותן הערכות.

בן גוריון אמר: כל תפקידך הוא להביא עובדות. אתה צריך להביא הערכה של מה קורה עכשיו ולא מה יהיה בעתיד. אתה לא מסוגל להעריך מה יחליט קברניט של האויב, או מי שאתה חושב שהוא האויב. אתה גם לא יכול להעריך מי הוא האויב. אתה מסוגל לשקול שיקולים הגיוניים. מלחמות לא פורצות מההיגיון של האדם הפשוט, אלא משיקולים אחרים. אילו היה היגיון אפשר היה לדעת מי ינצח. אך לא יכולים לדעת מי ינצח. שיקול הדעת הוא של הקברניט. הוא צריך לקבל את העובדות. הוא צריך לשקול.

לאחר זמן, מספר גבע, כשלמדתי להכיר את בן גוריון הבנתי את שיקוליו. החלטות של חיים ומוות ומלחמה ושלום הן החלטות של מנהיגים. רק מנהיגים יכולים לנחש ולהעריך מה חושב מנהיג האויב ומה יחליט. רק למנהיג יש מבט כולל של המציאות המורכבת.

בן גוריון הקפיד תמיד להתייעץ עם מומחים בעלי דעות שונות ומנוגדות. רמטכ"ל וסגן החולקים האחד על רעהו. כדי שאף פעם לא תהיה דעה יחידה. בן גוריון נהג לומר: כל המומחים יודעים 'להתנבא' על מה שהיה בעבר, לא על מה שיהיה בעתיד. אין מומחים לעתיד. לכן, אני לא לוקח מומחים כדי שיגידו לי מה יהיה. אני לוקח מומחים שיוכלו להגיד לי מה אפשר לעשות.

האם אפשר לסמוך על מומחים?

למרבית הצער הלקח הזה של בן גוריון לא נלמד. גולדה מאיר היתה מנהיגה גדולה, אבל בן גוריון היא לא היתה. לכן, ערב מלחמת יום הכיפורים סמכה על הגנרלים (ואפילו אמרה: אם הגנרלים אומרים שלא לגייס מילואים אני יכולה להתווכח אתם?).
[אבל גם החלטתה שלא לצאת בהתקפת מנע, בניגוד לתביעת הגנרלים היתה שגויה].

אמ"ן הוכיח עצמו במהלך השנים כגוף יעיל באיסוף מידע. אך הוא נכשל בכל הנוגע להערכת המידע הזה ותחזיותיו.

להלן רשימה חלקית של כשלונותיו באיסוף מידע ובהערכתו:

• 1955 – לא התריע על התגבשות עיסקת הנשק הצ'כוסלובקית מצרית, שהיה בה איום בסיסי על בטחון ישראל והובילה למלחמת קדש.
• 1960 – המצרים החדירו לסיני 500 טנקים שהגיעו לגבול הנגב ומולם עמדו רק 30 טנקים ישראלים. רק בעקבות התראה אמריקנית הועברו כוחות של צה"ל לדרום.
• 1962 – המצרים שיגרו 4 טילים בליסטיים ואמ"ן לא נתן כל התרעה.
• 1967 – אמ"ן העריך שנאצר לא יסתכן במלחמה עם ישראל כי היה מסובך אותה שעה במלחמה בתימן. [אך במלחמה זו השיג אמ"ן השג חשוב כשיירט שיחת טלפון בין נאצר לחוסיין].
• 1968 – אמ"ן נכשל בחיזוי הסיוע שיגישו הסובייטים למצרים בניהול מלחמת ההתשה.
• 1973 – הכישלון הגדול ביותר של אמ"ן, אי חיזוי ההתקפה המצרית סורית. למרות 11 התרעות אסטרטגיות קבע אמ"ן בראשות אלוף אלי זעירא כי יש "סבירות נמוכה" לפריצת מלחמה.
1977 – ערב ביקורו של סאדאת העריך אמ"ן שמדובר במזימה מצרית ושעומדת לפרוץ מלחמה.
1987 – אמ"ן לא צפה את האינתיפאדה הראשונה.
1990 – אמ"ן לא התריע על הפלישה הצפויה של עיראק לכוויית.
ולאחר פלישת עיראק לכווית, אמר ראש אמ"ן, אהרון יריב, כי: "ארה"ב לא תיזום מלחמה". יומיים לאחר מכן אמר הרמטכ"ל לשעבר מוטה גור: "אם תתפתח מלחמה, סדאם יהיה כל כך עסוק בתחום הזה שהוא צריך להיות יותר ממשוגע כדי לגרור את ישראל לעניין". ראש אמ"ן לשעבר יהושע שגיא, אמר כי לדעתו הסעודים לא יתנו לאמריקנים לקיים בסיס קרקעי בתחומם ולכן ייאלצו להסתפק בפעילות מדינית כדי להוציא את סאדאם מכוויית. ד"ר חיים יעבץ, שהיה יועץ לוועדת החוץ והביטחון ומומחה לתכנון שדה הקרב העתידי, הצהיר שאין סכנה שאפילו טיל עיראקי אחד ינחת בישראל".

1993 – אמ"ן העריך שאין כל סיכוי לחתום הסכם שלום עם ירדן ושנה לאחר מכן נחתם ההסכם.
2003 – אמ"ן (בראשות האלוף זאבי פרקש) העריך [במהלך מלחמת עיראק] בוודאות כי בידי סאדאם חוסיין בין 50 ל-100 טילים כימיים. ניתנה הוראה לפתוח את אריזות ערכות המגן. כתוצאה מכך כמעט מחצית האוכלוסיה בישראל חסרת מסכות היום.
2003 – רק לאחר שלוב הצהירה כי החליטה להפסיק את פיתוחו של נשק גרעיני נודע לאמ"ן שיש בכלל תכניות כאלה בלוב.
2004 – אמ"ן לא חזה את סכנת הקסאמים. ראש אמ"ן, אלוף אהרון זאבי (פרקש), אמר כי רקטות ה"קסאם" אינן מסוכנות הואיל והטווח שלהן 6 קילומטרים בלבד ולכן אינן יכולות לפגוע בריכוזי אוכלוסייה.
2005 – תכנית ההתנתקות של אריאל שרון זוכה לגיבוי מסיבי של מומחים למיניהם, אף שברור לכל שהמניע העיקרי של שרון היה להימלט מחבל התליה המשפטי על שחיתותו. "התכנית תוביל למציאות ביטחונית טובה יותר, לפחות בטווח הארוך" – נאמר במסמך רשמי של הממשלה.

2006 – אמ"ן לא חזה את מלחמת לבנון השניה ולא ידע במדויק או לא יישם נכון את המידע על הבונקרים של החיזבאללה ועל הימצאות טילים ימיים בידיו.

פגיעת רקט גראג בבאר-שבע 

 

 

ואם נחזור לימינו צריך לזכור כי כמעט כל אנשי הביטחון שמדברים היום על איראן היו שותפים למפלה הגדולה ביותר בכל מלחמות ישראל – מלחמת לבנון השנייה.

מבחן הילדים הבוערים

פרופסור יחזקאל דרור הוא חוקר והוגה דעות בתחומי מינהל מדיניות ואסטרטגיה, נחשב לבר סמכא בינלאומי בתחום.

בדצמבר 1973 פרסם דרור את הספר " מדינות מטורפות" , שהוא מסמך כמעט נבואי. באותה שנה היה חומייני גולה בלתי ידוע בפאריז ואיראן הייתה בת ברית של ישראל, מלוכה שהתקדמה לכיוון מודרניזציה. ערפאת היה טרוריסט מנודה שהתרוצץ בכל רחבי העולם.

בספרו צפה דרור בין היתר היווצרות מדינה "מטורפת" שתהווה איום קיומי על ישראל. הוא התווה אז שורה של אמצעים לריסונה של מדינה כזו. כשכל האמצעים נכשלים יש להשמיד את היכולת שלה. וכך הוא כותב: " … האמצעים הנדרשים כדי להכות את המדינה המטורפת תלויים ביכולת הפעולה החיצונית שלה. מהלומה גרעינית, פעולות חבלה, הנחתת כוחות מוטסים והפצצות ממוקדות…"

פרופסור דרור הוא חוקר אך בראש ובראשונה הוא רואה עצמו יהודי וציוני המחויב לערכי היהדות והציונות ולקיומם של העם היהודי ומדינת ישראל. את משנתו האסטרטגית ציונית ניסח בספרו "חידוש הציונות" שראה אור ב-1997.

מצווה נוספת על תרי"ג

נקודת המוצא בתפיסה האסטרטגית של הציונות והמדינה , היא שקיום העם היהודי הוא ערך עליון. הוא מסתמך, בין היתר, על הפילוסוף והתיאולוג היהודי אמיל פקנהיים, שקבע כי מניעת שואה נוספת היא מצווה שנוספה לנו בדור זה על תרי" ג מצוות שחייב בה כל יהודי.
וכך כותב פקנהיים:

המצווה ה-614: "ליהודים של היום אסור להנחיל נצחונות להיטלר לאחר מותו. הם מצוּוים להישאר בחיים כיהודים, לבּל ייכחד העם כולו…"

יחזקאל דרור איננו אדם דתי והתרגום שלו למצווה ה-614 היא זו: הכרעה ערכית יהודית ציונית מועמדת במבחן המחשבתי והרגשי של דיון שבו נוכחים כאילו הילדים הבוערים שנשרפו באושוויץ בעודם בחיים.

זהו עקרון מצמרר לקביעת דרכה של מדינת ישראל, עיקרון הממחיש במשפט אחד את גורלנו, את הכוח המניע ואת טעם הקיום של מדינת היהודים.

דרור חזה את אוסלו

פרופסור יחזקאל דרור, 84, הוא נשיא מכונן של "המכון לתכנון מדיניות העם היהודי" . כיהן כפרופסור למדע המדינה ומנהל ציבורי, באוניברסיטה העברית בירושלים. שימש כיועץ בכיר לראשי ממשלה ושרי ביטחון, וגופי ממשל נוספים. זכה בפרס ישראל ובפרסים רבים אחרים.

בספרו " מדינות מטורפות" מנה שורה של כשלי חשיבה האופיניים לישראל. הכשל האחד הוא " אמונה בתועלת שבמשא ומתן" והשני הוא " האמונה בהסכם" . על הכשל הראשון אומר דרור כי האמונה במשא ומתן יוצאת מן ההנחה שהצד השני שואף לאותם דברים שאנחנו שואפים ומשא ומתן יביא להסכם פשרה שיהיה טוב לשני הצדדים. הוא מצביע על החשיבות המוגזמת שמייחסים לבעיות ניסוח החסרות כל משמעות של ממש, הסתמכות על ענייני נוהל חסרי תוכן מהותי וכניעה ליריב בענייני מינוח. כן מצביע דרור על כך שכשל האמונה במשא ומתן מביא לכשל החשיבה של חשיבות ההסכמים שכמעט תמיד מופרים על ידי הצד הרוצה בכך.

אילו רבין היה נוהג לקרוא ספרים והיה מגיע לספרו של דרור ייתכן שהסכם אוסלו לא היה בא לעולם.

התנתקות = פוסט ציונות

פרופסור דרור שלל בחריפות את חורבן גוש קטיף הקרוי התנתקות. באחד ממאמריו כתב: " …ההינתקות והמשכיה הצפויים מהווים שבר בציונות הקלאסית… השבר בערכי ההתיישבות עשוי לחזק את מי שסבורים כי "הציונות" בכללותה גמרה את תפקידה – וכעת יש לפתח את ישראל למדינה "נורמלית". זהו ניצחון לפוסט-ציונות…"

צילום הישוב קטיף לאחר החורבן צילם מיכאל יעקובסון ויקיפדיה

קישורים

האם אפשר לסמוך על ארצות הברית

http://www.zeevgalili.com/2012/08/17159

 בן גוריון על הסכנה הקיומית

http://www.zeevgalili.com/2004/05/286

 אני רוצה להיות סכנה לעולם

http://www.zeevgalili.com/2012/04/16533

 הגרעין האירני – אשליות ומציאות

http://www.zeevgalili.com/2011/11/16212

 כיצד רואים האירנים את ישראל

http://www.zeevgalili.com/2006/08/339

 אפשר להגיד לא לארצות הברית

http://www.zeevgalili.com/2006/07/336

 מי מפחד מברק אובמה

http://www.zeevgalili.com/2008/11/799

תגובות 

12 תגובות בנושא “"מבחן הילדים הבוערים" כנימוק מכריע להחלטה לתקוף את איראן

  1. אשר תורן

    השאלה היא, האם האיראנים מכריזים על מחיקת ישראל כסם הרדמה לסונים בכלל ולסעודים בפרט. נדע עם הזמן שיגיע ולא כל כך בקרוב. בינתים יש לאיטולות מספיק דאגות בסוריה, ואם ישחק לנו הקלף, גם לבנון, עירק וטורקיה יעלו על קו הדאגות עבורם.

  2. צביקה ארצי

    קשה לעקוב אחרי ההגיון שבפוסט.
    מצד אחד נקבע כי "רק מנהיגים יכולים לנחש ולהעריך מה חושב מנהיג האויב ומה יחליט." ומיד מוצב יחזקאל דרור מעל כל העולם, ומובן שמעל מנהיגי ישראל. לכותב הפוסט פתרונים.
    בכדי לגמד את גורמי אמ"ן אל מול המנהיגים מציב הכותב רשימה ארוכה של כשלונות אמ"ן וביניהם תכנית ההתנתקות של שרון. טענה תמוהה ומחייבת הסבר. האם אמ"ן כשל כאשר לא הצליח להכשיל את קביעת הכותב כי רק מנהיגים יכולים או כאשר אמ"ן לא ראה בשרון מנהיג אוייב שצריך …..בעצם לא ברור מה רוצה המשורר בכלל לאור רשימת הכשלונות של אמ"ן שהוא עצמו מציג.
    אם כל הכבוד גם לכותב וגם ליחזקאל דרור אין להם מספיק מידע אמיתי על מנת לבסס טיעון הגיוני. הסוגיה רצינית מדי מכדי לתת לתחושות בטן להוביל את הדיון בעניין. דיון שבכלל מקומו בחדרי חדרים בהם נעשית "העבודה" כאשר מדובר בטיפול בכוונות זדון של האוייב.
    לצערי חרף קביעת הכותב כי רק מנהיגים יכולים מוכיחים גם ביבי וגם ברק את ההיפך…..
    המצב אמנם נראה מוטרף אבל אין במאמר כדי להכניס היגיון בשיגעון, ועם הכותב הסליחה על חוות דעתי זו

    תשובה
    מר ארזי הנכבד. נראה לי כי תגובתך לא נועדה אלא להביע את דעתך השלילית על נתניהו ועל ברק. במאמרי לא התייחסתי כלל אל שני מנהיגים אלה ואל איכות החלטותיהם. הבאתי את עמדת בן גוריון השוללת מגופי מודיעין וממומחים למיניהם את היכולת להעריך ולהחליט החלטות מנהיגותיות. והבאתי את יחזקאל דרור לגבי האסטרטגיה שעל המדינה לנקוט כדי להשיג את יעדיה היהודיים והציוניים. הפניתי אותך לספרו השני י ["איגרת למנהיג יהודי ציוני ישראלי" אותו לא הזכרתי במאמרי] שבו הוא דן בתכונות הראויות למנהיג. אם הבנת מדבריי שכל מנהיגות שיש לנו או היתה לנו היא מנהיגות ראויה הרי שזה רק מהרהורי לבך. היכנס לאתר שלי וחפש במלים מצעד האיוולת ותמצא שם שפע של דוגמאות של מנהיגים שהביאו על עמיהם ועלינו אסונות נוראים. ענין כישלונות אמ"ן הבאתי כדוגמא לתיזה הבנגוריונית שאי אפשר להסתמך על שיקול דעתם של מומחים וגופי מודיעין בהחלטות מנהיגותיות. סבירות נמוכה ערב יום כיפורים היא דוגמא בולטת. אבל כשלונות אמ"ן גם בחיזוי תוצאות ההתנתקות ובסכנת הקסאמים גם הם דוגמא טובה. ייתכן שכתיבתי גרועה על כך שכוונתי לא הובנה. אך גם דברי הביקורת שלך אינם מופת לניסוח צ'רצ'יליאני. ובנוגע למנהיגים כושלים ראה קישור לאחד מהם אהוד אולמרט שאולי הוא מנהיג כלבבך http://www.zeevgalili.com/2007/12/544.
    ז.ג.

  3. michael

    אחד הדברים המוסכמים ביותר לגבי מלחמת יום הכיפורים הוא שאי גיוס המילואים היתה הטעות הקשה ביותר של ראשי המדינה וצה"ל. זו טעות.
    ההישג הגדול ביותר של כיבוש סיני היה בהרחבת ה"מותניים" הצרים של המדינה ומתן מרחב איסטרטגי שאפשר למדינה לספוג מכה צבאית מוגבלת בלי צורך למהר ולצאת למקפת מנע כפי שהיה במלחמת ששת הימים.
    טווח הפעולה האפשרי של המצרים במלחמת יום הכיפורים היה לכל היותר 15 ק"מ שזה טווח טילי הקרקע אוויר הקרקעיים שעמדו לרשותם. בניגוד להיום אלה לא היו טילים ניידים והצבתם חייבה בסיסים ועמדות נייחות.
    צה"ל הכין קו שני בסביבות הטווח הזה. לו הצבא היה נסוג מקו התעלה ולא מתעקש על החזקת המעוזים שממילא יועדו לבט"'ש ולא למלחמה, הוא היה שומר על הכוחות שלו ושל חיל האוויר. עד שיגויסו המילואים.
    היום אנו יודעים שלמצרים לא היתה כוונה לעבור את קו ההגנה של הטילים אבל לו היו מנסים זאת חיל האוויר היה כותש אותם ואת הלוגיסטיקה שלהם.
    במקום זאת הגנרלים לחמו את המלחמה הקודמת, שחקו את הכוחות על קו התעלה ביחס בלתי אפשרי של אחד לעשר או אחד ל15, שחקו לשווא את חיל האוויר בהתקפות על הכוחות המצריים בטווח הטילים , וכשכבר גויסו המילואים לא היו מספיק כוחות וטנקים כדי לרכז התקפת נגד. זה הכישלון המחפיר באמת של מלחמת יום הכיפורים.

    תגובה

    הניתוח הזה, גם אם הוא נכון, הוא חכמה לאחר מעשה. בזמן אמיתי גם דיין חשב שזה חורבן בית שלישי.
    ז.ג.

    1. צביקה ארצי

      תגובתותיו של המנהיג משה דיין ממחישות את הבעייתיות שיש במנהיגים כריזמטים.
      עד פרוץ מלחמת יום הכיפורים היה משה דיין המנהיג בהא הידיעה שכל העם שתה דבריו בצמא. בשעות שלפני פרוץ המלחמה הוא כשל והביא את מדינת ישראל אל סף אסון. בשלבים הקריטיים ביותר דיין לא תפקד וכבר קונן על חורבן הבית השלישי. ניהול מלחמת יום הכיפורים נעשה על ידי הרמטכ"ל דוד אלעזר זכרונו לברכה, ולא הייתה שם החלטה מנהיגותית שתכוון מעשיו.
      רוצה לומר שכל דבר צריך להבחן לגופו של עניין ובמצב הכי לוהט קור הרוח הוא שנחוץ. לעניות דעתי השמוש במבחן התינוקות הנשרפים לא מהווה מצע טוב לשיקול דעת ענייני.

      תגובה

      מאמרי לא נועד לומר שכל מנהיגות מחליטה החלטות נבונות. וראה מאמריי על "מצעד האיוולת" [לחפש במילים אלה בתכנת החיפוש של האתר].

      יש ויש מנהיגים כושלים. אבל חלק זה של המאמר נועד להצביע על כך שאין מומחים לעתיד אלא מומחים לעבר כפי שאמר בן גוריון. ועובדה שבכל נושא יש מומחים לכאן ולכאן. לכן צריכה להיות הכרעה מנהיגותית ויש להתפלל שתהיה לנו כזו.

      לגבי מבחן הילדים השרופים. זה איננו מורה דרך טקטי אלא עקרון על הקובע שקיום המדינה והעם היהודי הוא מעל כל עקרון אחר.

      ז.ג.

  4. מיכל

    מר גלילי שלום,
    ראשית תודה על מאמר מצוין. שנית – שתי שאלות לגבי גולדה מאיר במלחמת יום הכיפורים:
    1) האם לא התברר בדיעבד כי הוסתר מגולדה מאיר מידע חיוני במתכוון ע"י קצינים בכירים במטה?
    2) האם ההחלטה שלא לצאת למלחמת מנע לא התקבלה בעיקר בעקבות אזהרת ארה"ב (כפי שהודה בעבר קיסינג'ר) שלא תספק תחמושת לישראל אם זו תצא במתקפה מונעת?

    תשובה

    ארצות הברית התנגדה להקמת המדינה, למבצע קדש ולמלחמת ששת הימים. בכל זאת המרינו את פיה. במקרה של מלחמת יום כיפור לא ידוע לי על הסתרת מידע מגולדה אלא על החלטתה בניגוד להצעת דדו לפתוח במלחמת מנע. במקרה זה המנהיגות שגתה. ארצות הברית אינה מזהירה היא רק לא נותנת אישור. ומנהיג שיש לו אומץ כמו בן גוריון, שמיר, בגין וגם אשכול יכול להגיד גם לא לאמריקנים.

  5. אבי אבלוב

    בנוסף לציטוטים מספריו של יחזקאל דרור שווה גם להזכיר את מאמרו של יחזקאל דרור ממאי האחרון בו הוא מנתח את הצורך בתקיפה או באי תקיפה של איראן , וטוען כי גם מבלי להיות מצוי בפרטי היכולות הישראליות על ישראל, לדעתו על ישראל לתקוף ולו רק בשל העובדה כי נזקה של ההתקפה קטן מנזקה הפוטנציאלי של פצצת גרעין איראנית, בין אם ישתמשו בה באופן ישיר ו/או עקיף.

    http://www.biu.ac.il/SOC/besa/docs/BM5He.pdf

    1. אשר תורן

      מר אבי אבלוב שוכח לציין שתמצית משנתו של פרופסור דרור במאמר הנ’’ל מבוסס על עיקרון הנבוט והגזר. הנבוט הוא מכת המנע נגד הגרעין האירני, והגזר הוא מדינה ערבית ביו’’ש.
      שתבינו מה שהפרופסור רוצה זה צ'ופר כפול (ואולי משולש) לערבים/סונים: א’ הסרת האיום האירני/גרעיני/קיומי מערב הסעודית, פלוס, ב' עוד מדינה ערבית/סונית עם בירתה בירושלים.
      פרופסור דרור הוא ממש ריאליסט פוליטי בר סמכא; בטח שנחטוף טילים אירנים כתגובה, אבל זה לא כדאי, תגידו אתם? ואולי הצ'ופר העולמי מספר ג' מסנוור את מבטו; חורבות תל אביב/נתניה/חיפה ואלפי ילדים יהודים בוערים.

      1. אבי אבלוב

        אדוני מתעלם מהפסקה המופיעה כבר בתמצית הקברניטים בראש המאמר:

        "ההמלצה להתקיף את המתקנים הגרעיניים, אם אין דרך אחרת למנוע נשק
        גרעיני מאיראן, אינה מותנית בהכרח ביוזמת שלום. אולם המלצת ההתקפה
        בעייתית פחות ובעלת תוקף רב יותר אם ההתקפה תשולב ביוזמת שלום
        ישראלית."

        אז שתהיה יותר בעייתית – אני לא מחפש יוזמות "שלום".

    2. צביקה ארצי

      עיקרו של המאמר הצעה להזהר בדברי המומחים.
      מניין לך שנזקה של ההתקפה קטן מנזקה של פפצת גרעין איראנית.
      כבר יצאנו למלחמת צ'יק וצ'אק וחטפנו פליק פלאק. אני מציע לא להקל ראש באוייבינו. אני בטוח שהאיראנים למדו ויישמו את לקחי ההצלחה הישראלית בתקיפת הכור העירקי.
      כאשר מדברים על נזקי ההתקפה ההתקפה הישראלית צריך לקחת בחשבון גם את אלה:
      א. כמה אנחנו רגישים לטילים ולפצמ"רים.
      ב. כמה אנחנו רגישים בכל מקום על פני הכדור שאינו בישראל.
      ג. כמה יכעס הנשיא האמריקני אחרי כל המאמצים שהוא עשה על מנת להסביר לנו שהוא לא יראה בעין יפה התקפה חד צדדית.
      ד. איך יחגגו עלינו מדינות העולם כאשר תוסר מעלינו מטריית ההגנה האמריקאית

      לפני שמתלהבים מהצלחה אפשרית כדאי לקחת בחשבון גם את אלו
      תגובה

      ולהמתין בשקט עד לרגע שאחמדיניג'אד יחליט לעקור את הסרטן הציוני.

  6. פרנקו תורג'מן

    מאמר היסטרי בכייני שמציע לנהל את מדינת ישראל לפי עקרונות אושוויץ.
    הנדבך המזרח תיכוני האירני קורס לנגד עינינו. סוריה גוססת והיזבאללה בלבנון מחפש אמצאי שרידות ליום הדין המסתמן באופק.
    הדיקטטור הטרי של מצרים, אביו האידאולגי של חמאס, עושה שרירים אנטי מחבלים בסיני ונראה שהבן הטוב העזתי ישכח משיגור טילי האיטולות ויצטרף לתפרן פרעה נובו בתור לפיתות של אובמה.
    אז כמו שזוהר ארגוב פעם שר, ’תן לזמן ללכת’, הרי כרגע הדבר היחידי שאולי בוער בתל אביב זה הפה של איזה סודני ששם יותר מדי חריף בפלאפל שלו.

    ,תגובה

    מר תורג'מן היקר, תחשוב על כך שדברים שרואים מכאן לא רואים מלוס אנג'לס מקום מגוריך הזמני מזה מיליון שנה.

    1. צביקה ארצי

      איני יודע היכן מתגורר לו פרנקו תוג'מן וזה גם לא לעצם העניין.
      התיאור שלו על המסבך האיראני הרעוע מבוסס על מה שאפשר לראות ובקלות. הוא פשוט צודק שגם סוריה וגם החיזבאללה כבר בצרות ומה שקורה באמת באיראן קשה לראות בגלל עול הצנזורה. מה שדולף משם מעיד על תחילתו של רעב אמיתי לאוכל בסיסי.
      אבל פרנקו טועה כאשר הוא קורא לנשיא הנבחר דיקטטור טרי. הוא אולי לא אוהב את תוצאות הבחירות אבל בינתיים מורסי מתנהג כראוי למנהיג אחראי. מה לעשות אבל הוא צריך לדאוג למצרים ולא לאינטרסים של אף אחד אחר.

      1. סתם אחד

        בקשר לאיראן, הבעיה מאוד מורכבת. אני לא מתנגד לתקיפה שם,
        אולם החשש שלי הוא שבמקרה הטוב נצליח רק לעכב את התוכנית שלהם לזמן קצר. שאלת התקיפה היא פונקציה של יכולת מבצעית וסיכויי הצלחה שתלויים לחלוטין במודיעין שיש לנו. אני רק מקווה
        שיש מספיק מודיעין כדי להחליט.

להגיב על אשר תורן לבטל