הרב אהרון ליכטנשטיין (צילום: באדיבות ישיבת הר עציון)

1. אבא רכב

2. שיטתו של הרב ליכטנשטיין בתלמוד תורה

3. ותודה שלא טסטתם אל על

4. פורום הפשלונרים

5. עולם  חדש עד יסוד נחריבה – (עבר לפוסט סמוך)

לפני 65 שנים הצליחו בני משפחתו של הרב אהרון ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון, להיחלץ ברגע האחרון מצפורני הנאצים * רק בימים אלה נודע להם כי האיש שחתם את דינם לחיים הוא קונסול ארצות הברית במארסיי, חירם בינגהם* הוא נתן להם ויזות, בניגוד להוראות שקיבל, ובדרך זו הציל אלפי יהודים * ולמה הוא לא קיבל תואר חסיד אומות העולם

לפני כחמש שנים פרסמתי כאן את הסיפור המופלא על חירם בינגהם, קונסול ארצות הברית במארסיי, שהציל אלפי יהודים מציפורני הנאצים.

הסיבה המיידית לפרסום הסיפור אז היתה העובדה שלאחר מאבק שנמשך כשישים שנה הצליחו בני משפחתו של בינגהם להביא את משרד החוץ האמריקני לתת לו רהביליטציה. היתה לי גם סיבה אישית לאותו פרסום. בין הילדים שניצלו, תודות לויזות שהוציא בינגהם (בניגוד להוראות שקיבל), היה יוסף שכטר, לעתיד הרב יוסף שכטר משיקאגו, שהוא הסב של נכדיי.

לפני שבועיים, במאמרי על האנטישמיות בארצות הברית, הזכרתי שוב את פרשת בינגהם, לרגל החלטת הדואר האמריקני להנפיק בול לזכרו.

הארכיון המשפחתי

בעקבות הפרסום הזה קיבלתי טלפון מרגש מהקוראת הדסה קליימן, אחותו של הרב אהרון ליכטנשטיין , ראש ישיבת אור עציון, ואלה דבריה (בקיצורים ובשינויי סדר):

עד פרסום הסיפור על בינגהם תלינו את נס הצלתנו בסיוע שקיבלנו משלושה גורמים: פקיד צרפתי גבוה, קרוב משפחה בארצות הברית וקרוב אחר שהיה בליסבון. כשפורסם הסיפור על בינגהם מיהרתי לבדוק את המסמכים שבארכיון המשפחתי (שהקמתי מאז יצאתי לפנסיה) ולהפתעתי גיליתי שעל הויזות שלנו חתום חירם בינגהם. עד כה לא ידענו כלל שהאיש שחתם על הויזות הוא האיש לו אנו חבים את חיינו.

. כילד בן 7 לפני הבריחה

הבריחה מפריז

כשפרצה המלחמה בשנת 1939 התגוררנו בפריז. היינו משפחה בת חמש נפשות: הוריי, יחיאל ובלומה ליכטנשטיין, אחותי הגדולה שושנה בת 8, אחי אהרון בן 6 ואני שהייתי בת 4. אבא החליט שכולנו נברח. היתה בעיה עם אחי, שחלה באיזו מחלה מדבקת והוכנס להסגר בבית חולים. אבא הוציא אותו משם ממש בכוח ולקח אותו עמנו. כמה חודשים לאחר מכן נפלה פריז.

הגענו לדרום צרפת, לאזור שהיה נתון לשלטון ממשלת הבובות של וישי. עוד לא ידעו אז הרבה על השואה המתקרבת, אך אבא הבין שעלינו למלט את נפשנו מאירופה. הוא תלה תקוות בשני גורמים. האחד היה פקיד גבוה במשרד החינוך הצרפתי, שמו בוהל (L Boehel). אבא סייע לאותו פקיד, בתרגום לעברית של מבחנים כתובים צרפתית, שנועדו לרשת בתי ספר של אליאנס בצפון אפריקה. אבא עשה את העבודה בהתנדבות משנת 1936 ועד 1940. הוא המשיך בכך גם לאחר שברחנו מפריז.

החותמת של הויזה שהצילה חיים.

למארסיי באופניים

בוהל אמור היה להשיג לנו אזרחות צרפתית. ברוב תמימות חשבו אז כי אזרחות כזו תגן עלינו. מסיבה זו החליט אבא לצאת למארסיי, מרחק 500 קילומטר על אופניים. אבא לא היה טיפוס אתלטי, כולו רוח ולימוד. הנסיעה היתה בשבת וכל ימיו היה אבא גאה על אותו חילול שבת שנעשה להצלתנו.

אזרחות צרפתית אבא לא קיבל אבל ויזות כניסה לארצות הברית הוא קיבל. אבא ייחס את קבלת הויזות למאמצים שעשה אחיו, דוד מרדכי, שהתגורר בארצות הברית. האח הצליח למצוא קהילה יהודית בממפיס טנסי, שחבריה התחייבו שאם נבוא לארצות הברית לא נהיה לנטל על השלונות.

האב ד" ר יחיאל ליכטנשטיין. הוציא בכוח את בנו מבית חולים.

תקלה בספרד

את הויזות של בינגהם קיבלנו ב-10 באוקטובר 1940.

עכשיו נזקקנו לאישורי יציאה מצרפת. האישורים נתקבל רק לאחר כחודש וכאן לפי דעתי היתה ידו של בוהל..

בדצמבר 1940 יצאנו דרך מארסיי לספרד. בגבול ספרד היה כפשע בינינו לבין האפשרות שנחזור לתופת של אירופה. הואיל וההורים היו בעלי אזרחות פולנית ואנחנו הילדים ילידי צרפת ביקשו להחזיר אותנו למקום ממנו באנו. כאן התערב למעננו נציג הג"וינט באירופה, שישב בליסבון. זה היה יוסף שוורץ, שהיה במקרה קרוב משפחה שלנו. ב-8 בינואר 1941 הגענו לארצות הברית. זה היה ט בטבת, חזרנו לחיים והתחלנו חיים חדשים.

מטלז לפריז

" אבא, ד" ר יחיאל ליכטנשטיין, נולד בפולין אך גדל בגרמניה. הוא הקפיד על קלה כחמורה ועם זאת היה גם מעורה בתרבות העולם. בשנות השלושים עשה תואר דוקטור בשוויצריה בנושא השפעת התנ" ך על המחזאי הצרפתי בן המאה ה-17, ז"אן רסין.

האם, בלומה. כל ימיה ראתה עצמה כבת טלז.

" אמא, בלומה לבית שוורץ, נולדה וגדלה בטלז שבליטא והיתה גאה על כך כל ימי חייה. אביה היה מזכיר הישיבה המפורסמת של טלז והמשפחה גרה בחצר הישיבה. בשנת 1930 נסעה לבקר את אחיה, ששהה בישיבה שהוקמה במוטנרה שבשווייץ. אחיה, תלמיד ישיבת טלז, נשלח למונטרה כדי לשמש דוגמא לתלמידים חדשים. הוא חזר לטלז וניספה בשואה.

אמי הכירה את אבי בשווייץ, הם נישאו ועברו לפריז שם קיבל אבא משרת מורה.

עד כאן סיפורה של הדסה קליימן.

" העביר בי צמרמורת"

;משפחת חותני, הרב יוסף שכטר, מדהים. משפחת שכטר נמלטה מאוסטריה לצרפת ובני משפחה בארצות הברית הצליחו להשיג למענם אישור לויזה. אך בצרפת החזיקו אותם כבני ערובה ע ד למסירתם לידי הגרמנים. חתימתו של בינגהם הצילה את חייהם.

וכאן נסגר המעגל. חתני, ד" ר אלי שכטר, למד בישיבת הר עציון. כששמע על דרך ההצלה המופלאה של רבו, אמר:

האחות הגדולה שושנה בגיל 8.

" הסיפור העביר בי צמרמורת. נזכרתי בהלכה שכבוד רבו קודם לכבוד אביו, שאביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו מביאו לחיי העולם הבא. חשבתי לעצמי לכמה כבוד ראוי הגוי הזה שהציל גם את הרב וגם את האב.

האחות הקטנה הדסה בת 5

מה אומר " יד ושם"

עד היום לא הוכר חירם בינגהם כראוי לתואר " חסיד אומות העולם" . ד" ר מרדכי פלדיאל מנהל המדור לחסידי אומות העולם ביד ושם הסביר כי בינגהם אינו עומד בקריטריונים שנקבעו. מעשיו אמנם הצילו יהודים אך לא היו כרוכים בסיכון חייו.

. חירם בינגהם בתקופת שרותו במארסיי.

דרכו של הרב ליכטנשטיין

" הכרעה חד משמעית: תלמוד תורה מסורתי"

לאחר שהגיעה משפחת ליכטנשטיין לארצות הברית התגוררה שנים אחדות בשיקאגו ואחר כך עברה לניו יורק. אהרון ליכטנשטיין למד תחילה בישיבת הרב חיים ברלין ובשנת 1951 עבר ל" ישיבה אוניברסיטה" , שם למד אצל מי שהפך להיות רבו המובהק, הרב יוסף דב סולובייצ"יק. ב-1960 נשא לאשה את הבת של רבו, טובה סולובייצ"יק.

בנוסף ללימודיו התורניים למד ספרות אנגלית באוניברסיטת הארווארד וב-1957 כתב דוקטוראט על הגותו של הנרי מור, תיאולוג אנגלי בן המאה ה-17. בשנות השישים שימש ראש כולל בישיבת רבנו יצחק אלחנן ובמקביל לימד ספרות אנגלית בקולג" לבנות ליד ישיבה אוניברסיטה. בשנת 1971 עלה עם משפחתו לארץ ומאז הוא מכהן כראש ישיבת " הר עציון" באלון שבות.

על הגותו בתלמוד תורה כותב תלמידו, הרב חיים נבון: " המזיגה בין מורשת עולם הישיבות ובין השכלה מערבית רחבה אינה מביאה אצל הרב ליכטנשטיין לסינתיזה. הכרעתו היא חד משמעית לטובת תלמוד תורה מסורתי. אך גם בנושא זה מבצבץ מבין השיטין העושר התרבותי שניחן בו הרב ליכטנשטיין… תפיסותיו… מציבות בפנינו דוגמה מובהקת לעוצמה שיכולה להכיל השקפת עולם ישיבתית גם במאה העשרים ואחת" (" אקדמות" גיליון יז שבט תשס" ו)

============================================================

3. פורום הפשלונרים

ישעיהו ליבוביץ" אמר פעם שוועדה של ארבעה טפשים לא תוליד אף רעיון חכם אחד. פורום ראשי הממשלה שהקים אהוד אולמרט, כדי לדון בבעיות אסטרטגיות, איננו מורכב מטפשים אלא מפשלונרים. (פשלן = כינוי לאדם שמרבה לפשל. פשלה = משגה או כישלון הגורמים ביזיון ובושה – מילון " רב מילים" )

על כאלה אפשר לומר שצרוף כזה מוליד תוצאה סינרגית. דהיינו: במשותף הם עלולים להגיע לתוצאה יותר גרועה מאשר כל אחד מהם היה מגיע אליה בנפרד.

ראשון הפשלונרים הוא אולמרט שבתקופה של כמה חודשים הספיק להקים ממשלת חמאס ולוותר על כל ארץ ישראל. על מדיניותו אפשר לומר כי העקרון המנחה אותה הוא לתת הרבה ולא לקבל כלום.

הפרטנרים של הפורום מתאימים לעומד בראשו. פרס נתן אוסלו וקיבל אינתיפאדה. ברק נתן לבנון וקיבל איראן בגבולנו הצפוני עם אלפי קטיושות דרוכות. נתניהו נתן אולי הכי מעט אבל גם הוא בנותנים.

בידיעה המיוחצנת שפורסמה בעקבות כינוס ראשון של הפורום נאמר כי המשתתפים " שמו את האגו בצד" . הצחקתם אותנו. מה יש בארבעה אלה מלבד אגו? אילו לפחות היו מצרפים לפורום את ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון אפשר היה לומר שלפחות אחד המשתתפים שם את האגו בצד.

===========================================================

4. ותודה שלא טסתם " אל על"

הנוסעים ב" אל על" מוצאים בימים אלה בגב המושב שלפניהם מגזין מטוסים הנושא את השם " אטמוספירה" . המגזינים מן הסוב הזה בדרך כלל משעממים, מלאי פרסומות וחסרי ערך עיתונאי ממשי. מעלעלים ומניחים בצד.

בגיליון של חודש מאי היה חידוש. " פרוייקט מיוחד: לכסיקון מושגים על ארצנו הקטנטונת" . הלכסיקון אמור לתת לקורא (לא ברור איזה – ישראלי חוזר? תייר קורא עברית? ותיק?) מושגים כלליים על ישראל. הוא כתוב בסגנון קליל, בלשון " כזה כאילו" , הבא לביטוי הן בבחירת המושגים והן בהגדרתם. יש כאן מושגים כמו " אחלה" " ווזווז" , " גבעת חלפון אינה עונה" . " זלזול" , " קרטושקעס" ועוד.

9. סיגנון " כזה כאילו" . החוברת " אטמוספירה" של " אל על" .

כמה מן המונחים כתובים בסגנון שאולי נחשב על ידי הכותב כהומור, אבל הם עלגים וחושפים את תפיסת עולמו. על היהודים למשל כותב המחבר " בגנום היהודי טבועה הנטייה להרגיש נבחר יותר מעמיתך הגוי. אותם גויים אף פעם לא אהבו את זה ובצדק" . בערך " מנדט" מבכה הכותב את אובדן המנדט הבריטי ואומר כי אילו נמשך יכולנו להיכנס עם דרכון אירופי לכל מקום. " ועכשיו לבני מזל בודדים יש דרכונים זרים. השאר מנסים להתחתן אתם" . על חג הפסח הוא כותב " פעם בשנה לשבוע עם שלם משתגע ומוותר על הלחם" . את הטראומות הלאומיות הוא מונה לפי סדר זה: רצח רבין, מלחמת יום כיפור והשואה.

סיגנון כאילו הומוריסטי, אפילו תפל, עוד אפשר היה לסבול. אך המחבר גם מגלה בורות, כשהוא עוסק למשל בלוח העברי ובהיסטוריה. וכך הוא כותב בערך ה" באייר. הציטטה מלאה ללא קיצור כולל הסוגריים של המחבר: " יום הכרזת המדינה. מי שיודע את התאריך הלועזי שיתקשר למערכת ויזכה בפרס. משעשע לראות איך אנשים שמנהלים את חייהם לגמרי על פי הלוח הלועזי יודעים רק את התאריך העברי הזה (זה היה ה-14 במאי אגב) . באותו יום חגיגי הצביעו מדינות העולם על הקמתה של מדינת ישראל בגבולות 48. כלומר, ללא השטחים, מזרח ירושלים רמת הגולן וחלק מהגליל והנגב. לתשומת לב המתרפקים" .

מילא שהאיש חושב שלא רק על שטחי ישע והגולן אלא גם על הגליל והנגב אנחנו מתרפקים יותר מדי. אבל האיש המתיימר לדעת תאריכים לועזיים לא יודע שעצרת או" ם לא החליטה על חלוקת הארץ ב-14 במאי 1948 אלא ב-29 בנובמבר 1947.

אי אפשר לבוא בטענות ל" אל על" . היא כבר איננה המוביל הלאומי והיא עסק פרטי, היכול לבחור את כותבי העיתון שלה. אבל מי אמר שצריך לטוס " אל על"

(ותודה לקורא עו" ד משה הס שהפנה את תשומת לבי).

===============================================================

5. עולם חדש עד יסוד נחריבה

הועבר לפוסט סמוך

=============================================

ראה המאמר על חירם בינגהם

http://www.zeevgalili.com/?p=1501