בימים אלה הגיע אלי מאמר שחיזק את הגאווה היהודית שלי. הוא נכתב בידי ד" ר פארוק סאלים, מוסלמי פקיסטאני בן 54, תחת הכותרת " מדוע היהודים כה חזקים" ?

במבט ראשון חשבתי שמדובר בעוד כתב פלסתר נוסח הפרוטוקולים של זקני ציון. אך נתברר שזהו מאמר שבח לעם היהודי הנכתב במלוא הרצינות.

יש בעולם 14 מיליון יהודים, אומר ד"ר סאלים. על כל יהודי בעולם יש כמאה מוסלמים. בכל זאת היהודים חזקים פי מאה מכל המוסלמים. ב-105 שנים זכו היהודים ביותר מ-60 פרסי נובל ואילו 1.4 מיליארד מוסלמים זכו בשלושה פרסי נובל, אחד מהם פרס נובל לשלום. [מאז 2006 נוספו עוד חתני פרס נובל  יהודיים}

האדם היחיד בעולם שנקבע כי מנת המשכל שלו היא בין 250 ל-300 הוא כמובן יהודי, ויליאם ג'יימס סידיס שמו.

האם חשבתם פעם מדוע? שואל ד"ר סאלים.

פארוק סאלים

וכאן מונה הדוקטור הפקיסטאני את השגי היהודים בכל התחומים (ואני חייב לומר שגם אני למדתי משהו מן הרשימה).

ד" ר סאלים פותח את הרשימה בישו מנצרת, ממשיך אותה באלברט אינשטיין אותו הוא מכנה המדען המשפיע ביותר בכל הזמנים ובעקבותיו זיגמונד פרויד.

רשימת האנשים הגדולים שקמו לעם היהודי ולפי הגדרתו "העשירו את האנושות כולה" מתפרסת בכל התחומים והוא מונה אותם אחד לאחד, ובעת הצורך מתאר את פועלם: קארל מארכס, פאול סמואלסון ומילטון פרידמן (כלכלה) בנז"מין רובין (ממציא מחט החיסונים) יונה סאלק וסייבין (חיסון נגד שיתוק ילדים) גרטרוד אליון (תרופה נגד לאוקמיה) ברוך בלומברג ( חיסון נגד צהבת), פאול ארליך (תרופה נגד סיפיליס), אלי מצ"ניקוב חתן פרס נובל על טיפול במחלות זיהומיות.

בהמשך הוא מונה רשימה ארוכה של חתני פרס נובל יהודיים (שאנחנו כבר שכחנו מהם), שזכו בפרסים על מחקרים בתחומים רבים: נאורולוגיה, אמבריאולוגיה, אנדוקרינולוגיה, פסיכותראפיה, כדורים למניעת הריון, אמבריולוגיה, חקר העין, מכונת הדיאליזה ועוד.

ובצד חתני פרס נובל שורה ארוכה של ממציאים: סטנלי מזור (הממציא הראשון של שבב מיקרו לעיבוד נתונים); ליאור שילארד (כור גרעיני); פיטר שולץ (סיבים אופטיים); צ"ארלז אדלר (רמזורים); בנו שטראוס (פלדת אל חלד) איזידור קייסי;(פסקול בקולנוע);אמיל ברלינר (מיקרופון לטלפון);צ"ארלס גינזבורג (הקלטת וידאו).

בהמשך מונה המחבר שמות של אנשים שעשו מיליארדים בעסקים. יהודים הם הבעלים של גוגל, מחשבי דל, לויס ג"ינס, ועוד שורה ארוכה של רשתות, מותגים ומפעלים חובקי עולם.

מקומם של היהודים מרכזי בממשל בכל הזמנים ובכל המדינות כמעט מבנז"מין דיזרעאלי ועד הנרי קיסנג"ר. והרשימה ארוכה: מדלין אולברייט, קאספר ויינברגר, מקסים ליטבינוב (שר החוץ הסזובייטי) , נשיאים ומושלים של סינגפור, אוסטרליה, פורטוגל, קנדה, אוסטריה.

והיהודים שולטים כמובן בתקשורת: וולף בליצר, ברברה וולטרס הם שמות מפורסמים. אך מאחורי הקלעים יהודים עורכים של רוב אמצעי התקשורת האמריקנים החשובים: וושינגטון פוסט, טיים, ניו יורק טיימס.

ומה בדבר הוליווד שהוקמה על ידי יהודים? המחבר מונה שורה של שמות מפורסמים מעולם הקולנוע: האריסון פורד, טוני קרטיס, צ"ארלס ברונסון, וודי אלן, פול ניומן, פטר סלרס, דאסטין הופמן, מייקל דאגלס, קירק דאגלס, קארי גראנט, ג"רי לואיס, מל ברוקס, אוליבר סטון. ובצד השחקנים במאים ומפיקים: סטיבן שפילברג, מל ברוקס, אוליבר סטון, ניל סיימון. כולם יהודים.

תקצר היריעה מלמנות כאן את כל השמות שהוא מונה בבקיאות רבה. נימה קלה של אנטישמיות ואולי קינאה מצאתי בקטע בו הוא מדבר על השפעת היהודים בוושינגטון. אם אהוד אולמרט יטען שהארץ שטוחה – אומר ד" ר סאלים – הלובי היהודי אייפאק יצליח להעביר החלטה בקונגרס המברכת את אולמרט על הגילוי.

על השאלה שהוא מציג בראש רשימתו משיב ד" ר סלים במילה אחת: חינוך.

המאמר הופיע בעיתון אינטרנט היוצא לאור באיסלמאבד. שלחתי לד"ר סאלים מסר, ביקשתי רשות לתרגם את מאמרו (אף שנתתי רק את תמציתו) וביקשתי שימסור לי מעט פרטים על עצמו והאם יש עוד פקיסטאנים רבים החושבים כמוהו.

להלן תשובתו: " נתונה לך רשותי לתרגם את המאמר. אני כלכלן בהכשרתי ובעל טור מבחירתי. לא, אין הרבה פקיסטאנים שיסכימו עמי" .

האתר של העיתון הפקסטאני: http://www.jang.com.pk

 ראה פרס נובל יהודים מול העולם

פרסי נובל – יהודים מול מוסלמים

סוד הגאוניות היהודית

על שיקולי בן גוריון ביוזמת דימונה  ראה "הלנצח תאכל חרב"

http://www.zeevgalili.com/?p=286

גירסה אנגלית

כולל: ישראל והפצצה – ביבליוגרפיה

כיפת הכור בדימונה

אי אפשר לסמוך על הרתעת " המכה השניה" או על הגנת טילי " החץ" * הבטחה של " מטריה אמריקנית" היא חסרת ערך * רק איום ישראלי, עם נכונות נחושה לממשו, יכולה להניע את האמריקנים לחסל את אחמדינג"ד

אם בראש המדינה היה עומד מנהיג אמיתי ולא בלון נפוח -המצאה של איש הספינים ראובן אדלר – הוא היה מבין שהשבוע נשמעה הצפירה הראשונה של הרכבת המובילה את ישראל לקראת שואה. זו המשמעות האמיתית של הודעת הנשיא בוש, על כוונתו לפתוח במשא ומתן עם ההיטלר של איראן.

אילו היה בראש המדינה מנהיג אמיתי הוא היה מודיע מייד: ישראל שומרת לעצמה את הזכות למכת מנע גרעינית שתחסל את מכונת ההשמדה של אחמדינג"ד.

לקרוא לילד בשמו

בלשון המכובסת של השיח הציבורי לא קוראים לדברים בשמם האמיתי. במקום לומר שישראל מעצמה גרעינית מדברים על " עמימות גרעינית" . במקום לומר " שואה" אומרים " סכנה נוראה" , " איום קיומי" , " קטסטרופה" – כאילו מדובר בבעיית החור באוזון. לא אומרים את האמת הפשוטה: פצצה גרעינית בידי איראן תביא בוודאות למחיקת ישראל מן המפה ותמחט שואה שנייה על העם היהודי.

תסריט של הצפוי לישראל כשלמדינה ערבית תהיה פצצה גרעינית מצוי בספרו של שלמה נקדימון " תמוז בלהבות" , המתאר את חיסול הכור גרעיני העיראקי ואת השיקולים שקדמו להחלטה.

לקו החוף של ישראל מתקרב מטוס בואינג- 707, המתחזה למטוס נוסעים אזרחי. מטוסי חיל האוויר מוזנקים כדי ליירטו, אך טייס הבואינג אינו מגיב. בממשלה מתחבטים אם להורות על הפלת המטוס. ואז נשמע קול רעם עמום – פטרייה אטומית מעל תל אביב. מאות בנינים קורסים ונשרפים, רבבות הרוגים. תל אביב, מרכז העצבים של המדינה היהודית, הפכה לתל חורבות.

45 דקות לאחר הפיצוץ כבר הופיע סאדאם חוסיין בטלוויזיה והודיע כי " שם קץ לסרטן הציוני" . הוא תבע מן הממשלה שנותרה בירושלים להודיע על הפסקת קיומה של ישראל כישות מדינית. גורל תושבי ישראל שנותרו בחיים, כך אמר, ייקבע על ידי ועדה ערבית בראשותו. אם לא ייענה, אמר, נשמיד אותם עד שלא יישאר מהם שריד ופליט.

מנחם בגין, בהחלטה ההיסטורית להשמיד את הכור העיראקי. הרחיק סכנת שואה ממדינת ישראל ליותר משני עשורים. עתה עומדת ישראל מול סכנה חמורה מקודמתה.

החרדה של בן גוריון

מאז תום מלחמת השחרור חי דוד בן גוריון בתודעה שעל המדינה מאיימת שואה. פערי כוח האדם והמשאבים בין ישראל למדינות ערב הם כאלה שהערבים ישתקמו מיד לאחר כל תבוסה. להשמדת ישראל די בניצחון ערבי אחד.

על רקע זה שם את הדגש, עוד בעיצומה של מלחמת השחרור, על השקעות עתק בפיתוחים מדעיים שיאזנו את היתרון הכמותי הערבי ביתרון ישראלי איכותי.

הוא כתב למדען ישראלי: " … אם נשקפת לנו סכנת השמדה – ולצערי היא נשקפת לנו והשואה של היטלר הייתה רק האפיזודה האיומה והגדולה ביותר של ניסיונות השמדתנו לאורך ההיסטוריה שלנו…"

בשנת 1954, כשהרעיון לבנות כוח גרעיני החל להבשיל, כבר דיבר על הסכנה של נשק גרעיני בידי הערבים: " פצצה אחת יכולה להשמיד את כל הארץ המרוכזת בסביבות תל-אביב" , אמר.

הקווים האדומים

כבר ב-1966 נקבעו ארבעה קווים אדומים שיצדיקו שימוש בנשק גרעיני:

• חדירה צבאית ערבית לאזורים המאוכלסים בישראל (בגבולות 1949).

• השמדת חיל האוויר הישראלי.

• הפעלת נשק כימי או ביולוגי נגד ישראל.

• שימוש בנשק גרעיני נגד ישראל.

הקווים האדומים הללו נקבעו בתקופה שהאופציה הגרעינית הישראלית הייתה עדיין בחיתוליה. לפי פרסומים זרים ערב מלחמת ששת הימים כבר היה בידי ישראל מתקן גרעיני מאולתר שיכול היה לשמש כנשק. משנות ה-70 כבר נחשבה ישראל לבעלת ארסנל גרעיני ובעלת אמצעי שיגור. בעקבות עריקת ואנונו נתגלה כי הארסנל של ישראל גדול בהרבה מכפי שחשבו בעולם. לפי פרסומי חוץ ישראל היא מעצמה גרעינית בכל קנה מידה. מאז, לפי אותם פרסומים, חלה התקדמות גדולה במחקר הגרעיני בישראל והיום יש בידה נשק גרעיני טקטי, שניתן להפעילו למטרות נקודה.

שלוש אשליות

הבריחה מן המציאות המאיימת הולידה בשיח הציבורי שלוש אשליות: מכה שניה, הגנה של טיל ה" חץ" ומטריה אמריקנית.

המושג " מכה שניה" נולד בתקופת המלחמה הקרה. האמריקנים פיתחו יכולת שתשמיד את ברית המועצות גם אם זו תפתח במלחמה גרעינית שתשמיד חלק מארצות הברית. האמריקנים דאגו להזמין קציני טילים סובייטיים ולהסביר להם את האמצעים למכה שניה (בסיסי סילו תת קרקעיים, צוללות גרעיניות, מטוסים הנמצאים תמיד באוויר ועוד). המטרה היתה להביא לידיעת הסובייטים כי התקפה על ארצות הברית תסתיים בחורבן גמור של ברית המועצות.

אצלנו מדברים (על פי פרסומים זרים) על אפשרות של מכה שניה מצוללות. גם אם זו אכן קיימת , איזו ישועה תבוא ליהודים המוכים בענן רדיו אקטיבי מן הידיעה שטהרן הושמדה? והאם זה ירתיע את איראן הבנויה על תרבות של מוות? האם אפשר לשכוח את הדרך בה הביסו את סאדאם: שיגור רבבות ילדים אל שדה הקרב בידיים ריקות, מצויידים במפתח פלאסטי לגן עדן ובברכת אבותיהם ואמותיהם.

טיל ה" חץ" הוא מוצר מופלא של הגניוס היהודי. אבל איש אינו מבטיח שהוא יסגור הרמטית את שמי הארץ. טיל איראני עולה כמה עשרות אלפי דולרים. ה" חץ" עולה פי כמה וכמה. האירנים יוכלו לשגר עשרות טילי דמה שייורטו על ידי ה" חץ" עד שיחליטו לשלוח טיל גרעיני.

אשליית המטריה

לכאורה הפתרון הוא הצהרה אמריקנית כי תגן על ישראל מפני התקפה גרעינית אירנית. האם זה יציל אותנו?

אין סיכוי. אם אחמדינג"ד. יחליט להטיל פצצה גרעינית על תל אביב הוא לא יירתע ממטריה אמריקנית. אמריקה תזיל דמעה, תפעיל סנקציות, אולי תקלוט פליטים מישראל, אולי תקים אתר זיכרון לנספי השואה השניה בוושינגטון. היא לא תטיל פצצה גרעינית על איראן.

סיפור קטן ימחיש את הטענה הזו. אלוף מיל. יוסף גבע היה בשעתו הנספח הצבאי בוושינגטון. גבע, איש נעים הליכות, יודע לדבר ללב אנשים ולהתיידד עמם. בתקופת כהונתו הצליח לקנות ליבם ולדובב רבים מעמיתיו האמריקנים, בפתיחותו ובלבביותו. בין היתר התיידד עם שר ההגנה האמריקני דאז, רוברט מקנמארה. באחת משיחותיהם הלא רשמיות אמר לו מקנמארה לערך את הדברים הבאים: דע לך שישראל קרובה לליבנו יותר מכל מדינה בעולם. שאנו אוהבים אותה וחושבים אותה לבת בריתנו האמיצה והטובה ביותר. אבל עליך לדעת שאנחנו לא נפתח במלחמה עולמית בגלל ישראל. בגלל ברלין או קובה היינו מוכנים לפתוח במלחמה כי זה נגד אינטרס חיוני שלנו. לא בשביל ישראל.

מה יביא האיום

איום ישראלי גלוי להפעלת נשק גרעיני טקטי יחולל מהומה רבתי. יאיימו עלינו בסנקציות, מדינות ערב יתבעו דיון במועצת הביטחון, ארצות הברית תחמיץ פנים. אבל איום כזה – בתנאי שלא יהיה איום סרק ויהיה עם אקדח טעון – עשוי להניע גלגלים שעכשיו הם חורקים ומשותקים. לאירופה ולארצות הברית יש זמן. אמנם איראן גרעינית עלולה לסכן את אירופה אך הסיכון אינו כה גדול. הרוצח מטהרן לא השתגע להטיל פצצה גרעינית על פריס או על לונדון כשהוא יודע שהתגובה תהיה אכזרית וכואבת ולא תשנה כלום במצב העולם ובשליטת האיסלם. התקפה על ישראל לעומת זאת תשנה את כל המצב האסטרטגי באזור. איום ישראלי במכת מנע גרעינית טקטית (בהנחה שאין בכוחה של ישראל להסיר את האיום האירוני באמצעים קונבנציונאליים) יביא לפעילות בינלאומית שתעצור את המטורף מטהרן. אולי אף תאיץ בארצות הברית לגמור את הפרשה האיראנית בהפצצות יום ולילה, בפצצות חודרות בונקרים, עד לחיסול הסכנה הזו לפי שעה.

ביבליוגרפיה על ישראל והפצצה בסוף הטור

==============================================================*************************************************

2. האם סקרים הם אכן רק שקרים?

עבר לפוסט הבא

==============================================================**************************************************************

3. מסר מאליהו בחור באינטרנט היהודי

עבר לקישור הבא

=====================================================================*    *     *

4. ישראל והפצצה – ביבליוגרפיה

אהרונסון שלמה, דוד בן גוריון מנהיג הרנסנס ששקע – המרכז
למורשת בן גוריון 1999
אהרונסון שלמה – נשק גרעיני במזרח התיכון אקדמון 1994
גולדשמידט ב. – ההרפתקה האטומית מערכות 1965
יפתח שמעון – העידן הגרעיני במזרח התיכון  עם עובד 1976
כהן אבנר – ישראל והפצצה  שוקן  1998
ליבוביץ ישעיהו (ואחרים) –  חימוש או פירוז גרעיני הוצאת
עמיקם תשכ"ד
נקדימון שלמה – תמוז בלהבות, ידיעות אחרונות 1986
פלדמן שי – הרתעה גרעינית לישראל, 1983

בימים אלה הולך ונשלם מפעל ספרותי חשוב. זהו " אוצר הספר העברי" , שיכלול (על גבי תקליטור), רשימה ותיאור של כמאה אלף ספרים, שראו אור מאז ראשית הדפוס העברי משנת 1469 ועד שנת 1948.

זהו המשך והשלמה ל"אוצר" שראה אור בדפוס בשנים תשנ"ד-תשנ"ה ותוארו בו למעלה מ-32,000 ספרים שנדפסו באות עברית מראשית הדפוס העברי ועד שנת תרכ" ג (1863).

התוכנה של האוצר החדש מאפשרת להגיע תוך שניות לכל ספר, מחבר, נושא ומדפיס. ניתן גם להגיע לספרים מבוקשים על פי מילת מפתח.

באוצר הממוחשב שני חידושים חשובים: צילום דף השער של הספר המתואר ומחירים שהשיגו ספרים נדירים במכירות פומביות. המהדורה הראשונה של התקליטור תופץ בעוד מספר שבועות. מחירו יהיה 1800 $.

קטלוג מהלך

המפעל הגדול הזה נעשה במשרד קטן ברחוב בצלאל בירושלים. עוסקים בו שני יהודים, ישעיהו וינוגרד ומשה רוזנפלד. מסייעים להם תומר, הבן של משה, ואלחנן, הבן של ישעיהו.

שני השותפים למפעל שונים זה מזה אך גם משלימים האחד את רעהו. ישעיהו וינוגרד, בן 73, הוא יליד שכונת שערי חסד בירושלים, למד במיטב הישיבות, התגייס לצבא ולאחר שחרורו עבד באוניברסיטה העברית בירושלים כבוחן ארגון ושיטות. הוא אספן וחובב ספרים מנעוריו וניצל את שהותו באוניברסיטה כדי להכיר מקרוב את אוצר הספרים הגדול של בית הספרים הלאומי.

ישעיהו וינוגרד ]צילום זאב גלילי]

משך עשרים שנה טרח וליקט מן הקטלוגים את רשימת הספרים, פיתח שיטה מיוחדת לקטלוג ספרים וסייע לקטלוג ספריות פרטיות וציבוריות בעולם, בשיטה שפיתח. וינוגרד הוא קטלוג מהלך. שליטתו בספר העברי פנומנאלית. זוכר רבבות שמות של מחברים, ספרים, מגיהים וערי דפוס.

צייד אוצרות גנוזים

שותפו למפעל, משה רוזנפלד, הוא טיפוס שונה. הוא מזכיר לי את גיבור הסרט   "אינדיאנה ג"ונס" , הארכיאולוג ההרפתקן, הרודף אחרי מממצאים ארכיאולוגיים לכל פינות תבל. הצרוף הזה בין השניים הביא לגילוי אלפי ספרים חדשים, שמקומם וגם עצם קיומם לא נודע.

משה רוזנפלד (צילום: זאב גלילי)

רוזנפלד, רודף אחרי אוצרות גנוזים בכל חלקי תבל מזה שלושים שנה. הוא הגיע להרי ההימליה, הרי האנדים, רוסיה ודרום אפריקה. הוא משך את וינוגרד אחריו, והם רודפים אחרי הספרים בכל היבשות. " אצלו עשיתי את הפרופסורה שלי" אומר משה רוזנפלד על שותפו.

גמרא דפוס לובלין שנעלם ונמצא על ידי וינוגרד

סיפור הנדודים והחיפושים שביצע רוזנפלד, עם שותפו הקשיש ממנו בעשרים שנה, יכול לשמש נושא לסרט מרתק יותר מ"אינדיאנה ג'ונס" . בין היתר יצרו מגע עם מוסלמים קיצוניים במדינה מוסלמית רחוקה, בניסיון לשכנע אותם לקבל מהם כתבי יד מתקופה שלפני המאה ה-9; הם הצליחו לאמת קיומם של ספרים שהיו רשומים בקטלוגים שונים שאיש לפניהם לא ראה מעולם. כך, למשל, מצא וינוגרד מסכת מהתלמוד הבבלי שנדפסה בלובלין במאה ה-17, במרתף או גג של בניין קהילה יהודית שננטש לפני מלחמת העולם השניה. לשאלתי, " מתי תספרו קצת על מה שמצאתם?" עונה רוזנפלד: " כי בא מועד" ועוד לא בא…

הגילוי המרגש

אולי הגילוי המרגש ביותר של רוזנפלד היה ספר תהילים שנדפס בונציה בשנת ה"רפ"ב [1522], שמצא בספריית כנסיה ביבשת רחוקה. זמן רב לקח לרוזנפלד לשכנע את הארכיבישוף, שימסור לו את הספר ואז נתגלה בו גילוי מעורר צמרמורת. את העמוד הראשון של הספר תלש בעל הספר, ובמקומו כתב את העמוד הזה בכתב יד קליגראפי נאה עם ניקוד וטעמים. אבל במזמור הראשון של תהילים הכניס הכותב האלמוני שינוי מאד משמעותי. במקום "ובדרך חטאים לא עמד" כתב " ובדרך חטאים לא שמד" עם " ש" של תפילין.

ובדרך חטאים לא שמד" . הדף הפותח מספר תהלים משנת 1522

קטע ובו המלה שמד במקום עמד

השינוי הזה איננו נראה כטעות קולמוס. " לילות רבים התחבטתי בשאלה הזו" – מספר רוזנפלד. האם היה זה יהודי אנוס שביקש לרמוז שהוא לא נשתמד? או אולי היה זה יהודי משומד שביקש להצדיק את משומדותו.

אוצר הספר המזוייף

הפרויקט הביבליוגראפי הבא שמתכנן וינוגרד הוא פרסום ספר על שערים מזויפים. הכוונה לזיוף בשם מקום הדפוס ובשנת הדפוס. הסיבות לזיופים הן רבות. על ידי שינוי מקום ותאריך ההדפסה עקפו את איסורי הצנזורה. היו שזייפו כדי להשביח את סחורתם. דפוסי ויניציאה ואמשטרדם היו ידועים בפאר וביופי שלהם. מדפיסים בלמברג, למשל, שכתבו על הספר שלהם שהוא נדפס באמשטרדם שיפרו את שיווק סחורתם. ספר שנדפס לדוגמא בפולין בשנת 1820 בערך ובשערו כתוב שנדפס בבולונייא. הכוונה לספר "פסקי הלכות" של רבי מנחם רקנאטי שנדפס במקורו בבולוניה בשנת רצ"ח 1538.

הספר שזוייף תאריך חיבורו

ראה ארון הספרים היהודי בקופסא

השבוע לפני 58 שנים, בבוקר יום שבת ה-15 במאי 1948, תקפו מטוסים מצריים את תחנת הכוח רידינג, את הנמל ואת שדה התעופה (" דב" ). המטוסים נתקלו באש נגד מטוסים ושניים מהם הופלו. האחרים המשיכו להפציץ אזורי מגורים ללא הפרעה. (שלושה ימים לאחר מכן הפציצו המצרים את התחנה המרכזית בתל-אביב וגרמו למותם של 41 אזרחים). ביום זה נפתחה למעשה מלחמת השחרור.

 

מפיל הספיטפייר דוד גורן

בעקבות הדברים שפרסמתי כאן לפני כמה שבועות על חבילת צילומים נדירים שנפלה לידי, התקשרו אלי בני משפחתו של דוד גורן ז" ל, שהיה אחד ממפילי המטוסים המצריים. גורן, שנפטר לפני חודש וחצי, השאיר מסמך מרתק המתאר את הפלת המטוס ומשקף את רוח הימים ההם. המסמך מובא בזה ללא שינויים, פרט לקיצורים.

קריאה לגיוס

" באפריל (1948) נקראתי להתגייס לחיל התותחנים שזה עתה הוקם. כשהגעתי לבסיס בפרדס הידוע כיום כפרדס כץ, התברר לי שהגיעו תותחים נגד מטוסים מתוצרת שוויצרית "היספנו סויאיזה".

" המפגש הראשון בבסיס היה עם החברים שאתם שרתי בצבא הבריטי ושעם רובם לא נפגשתי מאז השחרור ב- 1946. השמחה הייתה גדולה. אלה היו בעיקר מפקדי צוותים בדרגת סמל בצבא הבריטי שעתה, יחד עם קומץ הקצינים, היוו את שלד הפיקוד של חיל התותחנים שזה עתה נולד…

" לאחר אימון קצר והיכרות עם התותחים החדשים,עברנו, קבוצה קטנה של מדריכים, למקום שאמור היה לשמש בסיס אימונים – בית חרושת נטוש לספירט בחולות הרצליה, בערך במקום שבו עומד כיום מלון אכדיה.

ליל העצמאות

" בליל ה- 14/15 במאי, ליל שבת, הייתי בין המעטים שלנו במחנה ולא בבית, כי לא היה לי היכן ללון. זה היה שעות אחדות אחרי ההכרזה על הקמת המדינה שהתקיימה כידוע במוזיאון ת"א. באמצע הלילה העירו אותי ואמרו לי להיות מוכן מיד ליציאה עם יחידה כדי להגן על תחנת הכוח רידינג ושדה התעופה בת" א…

" היינו עייפים מאד. גם החשכה המוחלטת ופקודת ההאפלה שהוטלה על הארץ, לא הקלו על המלאכה. ידענו אמנם שעלינו יהיה להתעמת עם צבאות ערב… אבל הפצצה של ת" א נראתה לי כאפשרות רחוקה. והפריסה הפתאומית כאילו נחפזת.

שריקת צלילה

" עם המחשבה הזו נרדמתי והתעוררתי שלוש שעות אחר כך, בשעות הבוקר המוקדמות של, 15 במאי לשמע שריקת הצלילה של מטוס. הוא הגיח מכיוון מזרח, דהיינו מכיוון השמש העולה, כפי שבודאי למד לעשות בקורס טייס. הוא צלל מעל עמדותינו לעבר תחנת הכוח והספקתי לראות, שאחת מהפצצות שהיו קשורות לגופו, שוחררה ועפה לכיוון תחנת הכוח. היא פגעה בבנין התחנה וענן קיטור לבן התאבך מעליה. המטוס חזר וצלל שנית ושחרר פצצות נוספות.

" קפצתי לכסא הכוון של התותח ופתחתי עליו באש. המטוס חזר והפציץ את התחנה. ראיתי שפגעתי בו והמטוס טס בטיסה נמוכה והסתלק צפונה. בין יעף אחד לשני הספקתי לצפות על הנעשה בתותח השני שלנו וראיתי שאינו יורה. רצתי לעברו ושאלתי לסיבת הדבר. מפקד הצוות אמר שיש לו מעצור ושאינו יודע לטפל בו. התיישבתי גם בתותח הזה על כסא הכוון, החלפתי מחסנית והמשכתי בירי. היחידה השנייה שהיתה פרושה בקצה הצפוני של שדה התעופה, הופצצה וסבלה אבדות של שני הרוגים ופצועים אחדים.

הספיטפייר המצרי שהופל שופץ ושימש את חיל האוויר צילום: רוזנמן ויקיפדיה

.

שבו את הטייס

" המטוס שנפגע טס צפונה ונחת על שפת הים במרחק קטן מבית החרושת לספירט שבו התאמנו. חיילים אחדים שנותרו במקום רצו אליו ולקחו את הטייס בשבי. התברר שמדובר במטוס ספיטפייר של חיל האוויר המצרי, והטייס הוא בדרגת סרן. המטוס עצמו נלקח מאוחר יותר על ידי אנשי חיל האוויר שלנו, שופץ ושרת את החיל.

" התקפות האוויר של המצרים התחדשו במשך היום עם הפסקות של כשלוש שעות ביניהן. בסך הכל הותקפנו באותו יום חמש פעמים" .

=============================================

סיכום ביניים

גיליון זה של " דיוקן" , מספר 458, הוא האחרון בו מופיע " היגיון בשיגעון" , העומד לעבור לאכסניה אחרת (" יומן" ), לאחר חופשה קצרה. זו הזדמנות לסיכום ביניים.

הטור הופיע מן הגיליון הראשון של " מקור ראשון" , לפני כשמונה וחצי שנים, כמעט ללא הפסקה. להערכתי פורסמו כ-440 טורים ובסך הכל קרוב למיליון מילים.

האם המילים הללו שינו משהו במדינה? אני מסופק.. האם תרמו משהו לקוראים בחשיפת ההיגיון מאחורי השיגעון שבמציאות חיינו? אני מקווה שכן.

אני מודה לכל הקוראים, ותיקים וחדשים, ששמרו לי אמונים כל אותן שנים ומקווה שימצאו אותי גם באכסניה החדשה.

לקוראים הרבים הפונים אלי תדירות בבקשה להעביר להם מאמרים שפורסמו במהלך השנים הקמתי אתר שיכלול כל מה שפורסם. האתר עדיין נמצא בבניה ואני מקווה שבתוך זמן לא רב ניתן יהיה למצוא בו בקלות כל מה שפורסם ב"היגיון בשיגעון" .

www.zeevgalili.com

קורא יקר,

מטרת האתר: אתר זה נועד לאפשר, לכל מתעניין, לקרוא כל אחד מן המאמרים שפרסמתי מאז שנת 1997 בטור "היגיון בשיגעון" בעיתון "מקור ראשון". הואיל ומדובר בכמות חומר גדולה מאד (כמיליון מילים), עומדים לרשותך מספר דרכים לנווט באתר.

להמשיך לקרוא ←

 נשאלתי על ידי קוראים למקור השם " יקה" . מלה זו, , שמשה תחילה כינוי לכל יהודי שמוצאו מגרמניה. לעתים אף שמשה מילת גנאי והיו שאמרו כי " יקה" הם ראשי תבות של יהודי קשה הבנה.

במרוצת השנים הפכה המלה למושג המציין אדם בעל תכונות המיוחסות ליהודים גרמנים: דייקנות, יושר, קפדנות, חריצות וגם העדר מוחלט של חוש הומור. על רקע זה נולד גל של בדיחות הקשורות ליקים.

יהודי מספר ליקה בדיחה ופותח: שני יהודים נוסעים ברכבת.

שואל היקה : מנין ולאן?

משיב המספר: לא חשוב הרי זו בדיחה. נניח מתל אביב לחיפה. וממשיך: בדרך נכנסת הרכבת למנהרה.

 מקשה היקה: הרי אין מנהרה בין תל אביב לחיפה? משיב המספר: לא חשוב. נניח שנסעו ברכבת מאיטליה לשוויצריה. בדרך נכנסת הרכבת למנהרה. ואז…

שוב מקשה היקה: לאיזו מנהרה נכנסו. יש שלוש מנהרות בין איטליה לשוויצריה. המספר משיב בחוסר סבלנות: מה זה חשוב לאיזו מנהרה נכנסו. נניח למנהרת זילברקרנץ.

הייקה פורץ בצחוק ואומר: מנהרת זילברקרנץ? אכן זו בדיחה טובה.

 או הבדיחה על אותו יהודי שיכול היה לספר בדיחה שכל מי ששמע אותה מת מיד מצחוק. כשסיפר את הבדיחה לייקה הוא מת, אבל רק לאחר שלושה חודשים. בבדיחות הללו, היתה לא מעט רשעות, שאפיינה תמיד את היחס לעליות חדשות. במרוצת הזמן הפך הכינוי " יקה" לכינוי של כבוד והדבר אף נקבע בפסק דין של שופט באיזה משפט דיבה שהגיש מישהו.

 לגבי מקור המושג יש כמה דעות. יש הסבורים כי מקור הכינוי בגרמניה ומשמעותו ליצן. הסבר אחר הוא שמקור הביטוי במילה הגרמנית JECKE שמבטאים אותו יקה ומשמעותו מיקטורן או ז"אקט. לפי תאוריה זו נוצר הביטוי עוד בגרמניה במאה ה-19 כשיהודים מתבוללים הפסיקו ללבוש את המעיל היהודי השחור הארוך והחלו להתלבש בלבוש אירופי שכלל ז'אקט קצר ומכנסיים ארוכים.
מאותה תקופה נותרה אמירת לגלוג על היקים הראשונים. נאמר עליהם שהם מקצרים בעליונים ומאריכים בתחתונים. מספרים על הרב החסידי ר' שלום מבעלז (נפטר 1855) שנשאל איך הוא מסביר שהמשכילים הלובשים מעיל קצר כמו הגרמנים מצליחים בחייהם ואילו החסידים המקפידים על מעילם ארוך אינם רואים ברכה בפרנסתם. והוא השיב: בשעה שקיבל יעקב את הברכה מיצחק אביו (" ויתן לך אלוהים מטל השמים ומשמני הארץ" – בראשית כז 28) הוא לבש בגד קצר שהיה שייך לעשיו. (לקוח מהספר " אוצר המילים" של אברהם שטאל).

ה"שלאפשטונדה" וה" יקים" של פעם

הלכתי למשרדי מס הכנסה ברחוב ז'בוטינסקי ברמת-גן, על מנת להגיש את הדו"ח השנתי, ומצאתי שער נעול. על הדלת היה פתק: הפסקת צהריים 2-3.30. אחד האנשים העומדים בתור, גבר קשיש מכסיף שיער, הביע אי נחת מן הצורך להמתין ואמר: הם כנראה יצאו ל"שלאפשטונדה" .

המילה הזו, שכבר יצאה מזמן מן הלשון המדוברת (אם כי היא מופיעה בשם אחד הסיפורים של יהודית קציר, בספרה "לסגור את הים"), הזכירה לי נשכחות. ה"שלאפשטונדה" היה ביטוי בו השתמשו עולי גרמניה שנקראו "יקים" והייתה לו משמעות כמעט מקודשת. אני זוכר שכילדים היינו שומעים צעקות של שכנים "יקים" הקוראים לעברנו "שלאפשטונדה" , בכל פעם שהיינו משחקים בחצר השכונה בשעות אחר הצהריים. ה"שלאפשטונדה" היתה שעת המנוחה המקודשת, בדרך כלל בין השעות 2 ל-4 אחר הצהריים, בהן אסור היה להשמיע קול.

חיפשתי במילונים המצויים תחת ידי את המונח הזה והעליתי חרס. לא באבן שושן ולא ב"רב מילים" ואפילו לא במילוני הסלנג של בן אמוץ ונתיבה בן יהודה.

את כבודה של המילה הנשכחת הציל "מילון הסלנג המקיף" של רוביק רוזנטאל, המגדיר אותה כ"שעת שינה" ומציין כי זו מלה שאינה מקובלת בארצות דוברות גרמנית וייתכן כי נוצרה בישראל. אין זה מקרה שהמלה מצויה במילון המצוין הזה (העשוי בקפדנות ייקית) הואיל ומחברה הוא אחד מצאצאי ה"יקים" שכמעט נכחדו.

המלה הזו עוררה בי זכרונות נשכחים על ה"יקים" המוזרים שהטביעו את חותמם על החיים בארץ ישראל הקטנה. ה"יקה" הראשון בו פגשתי היה ד" ר היילברג, רופא ילדים שטיפל בי מינקות והוא המשיך להיות רופא משפחה שלנו עוד שנים רבות. אני זוכר את הביקורים בקליניקה שלו, שהייתה צמודה לדירתו, כביקור בהיכל קודש. הכל שם היה שונה מן המציאות הארצישראלית של אז: השפה הגרמנית בה דיבר עם בני ביתו, השטיחים הכבדים, ריהוט כבד, ארונות עם ויטרינות מלאות כלי כסף וקריסטלים. הייתה לו בת, שהייתה מבוגרת ממני בכמה שנים ועל דרך חינוכה למדתי פעם כשראיתי אותה עומדת ומקרצפת את כל כלי הכסף שבבית. לאחר מכן סיפרה לי כי עשתה זאת כעונש שהוטל עליה מפני שהפילה מידה מזלג בעת הארוחה. לאכול ללא סכין ומזלג, או גרוע מזה, לתקוע סכין במזון ולהעבירו כך לפה היה כרוך בעונשים כבדים עוד יותר.

ה" יקים" היו חלק מן העלייה החמישית שהגיעה לארץ בשנות השלושים. זו הייתה עלייה ששינתה את פני הארץ מבחינה כלכלית, תרבותית ודמוגרפית.

אף שה"יקים" היו רק כרבע מעליה זו (כ-60 אלף איש) הם הטביעו את חותמם על המדינה, אולי יותר מכל עליה אחרת. הם היו שונים בתכלית מן העולים שבאו מפולין, רומניה, צ'כוסלובקיה, יוון וארצות אחרות. הם בלטו ברמתם האינטלקטואלית הגבוהה, רבים מהם דוקטורים ופרופסורים מן השורה הראשונה. הם נקלטו באוניברסיטה העברית ובטכניון, בבתי החולים ובבנקאות, בתעשיה ובמסחר. כמחציתם התיישבו בתל-אביב והם שינו את פני העיר. רחוב בן יהודה ורחוב הירקון הפכו להיות לרחובות "גרמניים" – בתי קפה מהודרים עם תזמורות , מסעדות מעולות, בתי אופנה, קונצרטים.

מוכר הנקניקיות ה"יקי" בכיכר מוגרבי בתל-אביב

מה שאפיין את היקים היתה חריצות ללא לאות בכל תחום. הם עסקו לא רק ברפואה ובתעשייה ובבנקאות אלא גם בחקלאות ובכל עבודת כפיים. לא היה זה נדיר למצוא מובילי חלב שנשאו תארי דוקטור. הדמות המפורסמת ביותר של יקה דוקטור העוסק במלאכה פשוטה הוא של מוכר הנקניקיות מכיכר מוגרבי בתל-אביב שנהג לקרוא בספר פילוסופי בין קונה לקונה.

אחד הקוראים העיר לי כי בעת ביקור בגרמניה נתברר לו כי המושג הזה בכלל לא מקובל שם. בלשנים הביעו דעתם באוזניו שמדובר בשיבוש המלה "שאפשו\טונדה" שהיא שעת המנוחה של רועי צאן עם הכבשים.

זו גירסה מאוחדת של שני מאמרים בנושא

על מקור השם "יקה, ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=211

על ה"שלאפשטונדה" של היקים ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=213

 

בית "יקי" בירושלים