"יקה" מקור השם, משמעותו, בדיחותיו וגילגוליו

 נשאלתי על ידי קוראים למקור השם " יקה" . מלה זו, , שמשה תחילה כינוי לכל יהודי שמוצאו מגרמניה. לעתים אף שמשה מילת גנאי והיו שאמרו כי " יקה" הם ראשי תבות של יהודי קשה הבנה.

במרוצת השנים הפכה המלה למושג המציין אדם בעל תכונות המיוחסות ליהודים גרמנים: דייקנות, יושר, קפדנות, חריצות וגם העדר מוחלט של חוש הומור. על רקע זה נולד גל של בדיחות הקשורות ליקים.

יהודי מספר ליקה בדיחה ופותח: שני יהודים נוסעים ברכבת.

שואל היקה : מנין ולאן?

משיב המספר: לא חשוב הרי זו בדיחה. נניח מתל אביב לחיפה. וממשיך: בדרך נכנסת הרכבת למנהרה.

 מקשה היקה: הרי אין מנהרה בין תל אביב לחיפה? משיב המספר: לא חשוב. נניח שנסעו ברכבת מאיטליה לשוויצריה. בדרך נכנסת הרכבת למנהרה. ואז…

שוב מקשה היקה: לאיזו מנהרה נכנסו. יש שלוש מנהרות בין איטליה לשוויצריה. המספר משיב בחוסר סבלנות: מה זה חשוב לאיזו מנהרה נכנסו. נניח למנהרת זילברקרנץ.

הייקה פורץ בצחוק ואומר: מנהרת זילברקרנץ? אכן זו בדיחה טובה.

 או הבדיחה על אותו יהודי שיכול היה לספר בדיחה שכל מי ששמע אותה מת מיד מצחוק. כשסיפר את הבדיחה לייקה הוא מת, אבל רק לאחר שלושה חודשים. בבדיחות הללו, היתה לא מעט רשעות, שאפיינה תמיד את היחס לעליות חדשות. במרוצת הזמן הפך הכינוי " יקה" לכינוי של כבוד והדבר אף נקבע בפסק דין של שופט באיזה משפט דיבה שהגיש מישהו.

 לגבי מקור המושג יש כמה דעות. יש הסבורים כי מקור הכינוי בגרמניה ומשמעותו ליצן. הסבר אחר הוא שמקור הביטוי במילה הגרמנית JECKE שמבטאים אותו יקה ומשמעותו מיקטורן או ז"אקט. לפי תאוריה זו נוצר הביטוי עוד בגרמניה במאה ה-19 כשיהודים מתבוללים הפסיקו ללבוש את המעיל היהודי השחור הארוך והחלו להתלבש בלבוש אירופי שכלל ז'אקט קצר ומכנסיים ארוכים.
מאותה תקופה נותרה אמירת לגלוג על היקים הראשונים. נאמר עליהם שהם מקצרים בעליונים ומאריכים בתחתונים. מספרים על הרב החסידי ר' שלום מבעלז (נפטר 1855) שנשאל איך הוא מסביר שהמשכילים הלובשים מעיל קצר כמו הגרמנים מצליחים בחייהם ואילו החסידים המקפידים על מעילם ארוך אינם רואים ברכה בפרנסתם. והוא השיב: בשעה שקיבל יעקב את הברכה מיצחק אביו (" ויתן לך אלוהים מטל השמים ומשמני הארץ" – בראשית כז 28) הוא לבש בגד קצר שהיה שייך לעשיו. (לקוח מהספר " אוצר המילים" של אברהם שטאל).

ה"שלאפשטונדה" וה" יקים" של פעם

הלכתי למשרדי מס הכנסה ברחוב ז'בוטינסקי ברמת-גן, על מנת להגיש את הדו"ח השנתי, ומצאתי שער נעול. על הדלת היה פתק: הפסקת צהריים 2-3.30. אחד האנשים העומדים בתור, גבר קשיש מכסיף שיער, הביע אי נחת מן הצורך להמתין ואמר: הם כנראה יצאו ל"שלאפשטונדה" .

המילה הזו, שכבר יצאה מזמן מן הלשון המדוברת (אם כי היא מופיעה בשם אחד הסיפורים של יהודית קציר, בספרה "לסגור את הים"), הזכירה לי נשכחות. ה"שלאפשטונדה" היה ביטוי בו השתמשו עולי גרמניה שנקראו "יקים" והייתה לו משמעות כמעט מקודשת. אני זוכר שכילדים היינו שומעים צעקות של שכנים "יקים" הקוראים לעברנו "שלאפשטונדה" , בכל פעם שהיינו משחקים בחצר השכונה בשעות אחר הצהריים. ה"שלאפשטונדה" היתה שעת המנוחה המקודשת, בדרך כלל בין השעות 2 ל-4 אחר הצהריים, בהן אסור היה להשמיע קול.

חיפשתי במילונים המצויים תחת ידי את המונח הזה והעליתי חרס. לא באבן שושן ולא ב"רב מילים" ואפילו לא במילוני הסלנג של בן אמוץ ונתיבה בן יהודה.

את כבודה של המילה הנשכחת הציל "מילון הסלנג המקיף" של רוביק רוזנטאל, המגדיר אותה כ"שעת שינה" ומציין כי זו מלה שאינה מקובלת בארצות דוברות גרמנית וייתכן כי נוצרה בישראל. אין זה מקרה שהמלה מצויה במילון המצוין הזה (העשוי בקפדנות ייקית) הואיל ומחברה הוא אחד מצאצאי ה"יקים" שכמעט נכחדו.

המלה הזו עוררה בי זכרונות נשכחים על ה"יקים" המוזרים שהטביעו את חותמם על החיים בארץ ישראל הקטנה. ה"יקה" הראשון בו פגשתי היה ד" ר היילברג, רופא ילדים שטיפל בי מינקות והוא המשיך להיות רופא משפחה שלנו עוד שנים רבות. אני זוכר את הביקורים בקליניקה שלו, שהייתה צמודה לדירתו, כביקור בהיכל קודש. הכל שם היה שונה מן המציאות הארצישראלית של אז: השפה הגרמנית בה דיבר עם בני ביתו, השטיחים הכבדים, ריהוט כבד, ארונות עם ויטרינות מלאות כלי כסף וקריסטלים. הייתה לו בת, שהייתה מבוגרת ממני בכמה שנים ועל דרך חינוכה למדתי פעם כשראיתי אותה עומדת ומקרצפת את כל כלי הכסף שבבית. לאחר מכן סיפרה לי כי עשתה זאת כעונש שהוטל עליה מפני שהפילה מידה מזלג בעת הארוחה. לאכול ללא סכין ומזלג, או גרוע מזה, לתקוע סכין במזון ולהעבירו כך לפה היה כרוך בעונשים כבדים עוד יותר.

ה" יקים" היו חלק מן העלייה החמישית שהגיעה לארץ בשנות השלושים. זו הייתה עלייה ששינתה את פני הארץ מבחינה כלכלית, תרבותית ודמוגרפית.

אף שה"יקים" היו רק כרבע מעליה זו (כ-60 אלף איש) הם הטביעו את חותמם על המדינה, אולי יותר מכל עליה אחרת. הם היו שונים בתכלית מן העולים שבאו מפולין, רומניה, צ'כוסלובקיה, יוון וארצות אחרות. הם בלטו ברמתם האינטלקטואלית הגבוהה, רבים מהם דוקטורים ופרופסורים מן השורה הראשונה. הם נקלטו באוניברסיטה העברית ובטכניון, בבתי החולים ובבנקאות, בתעשיה ובמסחר. כמחציתם התיישבו בתל-אביב והם שינו את פני העיר. רחוב בן יהודה ורחוב הירקון הפכו להיות לרחובות "גרמניים" – בתי קפה מהודרים עם תזמורות , מסעדות מעולות, בתי אופנה, קונצרטים.

d79ed795d79bd7a8-d7a0d7a7d7a0d799d7a7d799d795d7aa-d79ed795d792d7a8d791d799-d7aad79c-d790d791d799d791

מוכר הנקניקיות ה"יקי" בכיכר מוגרבי בתל-אביב

מה שאפיין את היקים היתה חריצות ללא לאות בכל תחום. הם עסקו לא רק ברפואה ובתעשייה ובבנקאות אלא גם בחקלאות ובכל עבודת כפיים. לא היה זה נדיר למצוא מובילי חלב שנשאו תארי דוקטור. הדמות המפורסמת ביותר של יקה דוקטור העוסק במלאכה פשוטה הוא של מוכר הנקניקיות מכיכר מוגרבי בתל-אביב שנהג לקרוא בספר פילוסופי בין קונה לקונה.

אחד הקוראים העיר לי כי בעת ביקור בגרמניה נתברר לו כי המושג הזה בכלל לא מקובל שם. בלשנים הביעו דעתם באוזניו שמדובר בשיבוש המלה "שאפשו\טונדה" שהיא שעת המנוחה של רועי צאן עם הכבשים.

 

זו גירסה מאוחדת של שני מאמרים בנושא

על מקור השם "יקה, ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=211

על ה"שלאפשטונדה" של היקים ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=213


 

 בית "יקי" בירושלים

בית "יקי" בירושלים

פורסם בקטגוריה הומור, יהדות, יידיש. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת בנושא "יקה" מקור השם, משמעותו, בדיחותיו וגילגוליו

  1. מאת מיקה‏:

    שלום,
    יתכן שהמונח שלאפשוטנדה אינו/לא היה קיים בחלק ממדינות גרמניה וכן באחרות כי עובדה היא שחלק מהגרמנים שאני מכירה הכירו גם הם את המילה. רוב אלו שהכירו עברו את מירב חייהם במזרח כך שיתכן ששם המונח נשמר. בנוסף, כן קיימת בגרמניה כמו גם באיטליה ובעוד ארצות הפסקה בצהריים, בה החנויות סגורות. היום, פחות ופחות, אבל עדיין.
    תגובה
    האם הכרת גרמנים או יהודים דוברי גרמנית?

השאר תגובה