יוסף יפידי כיום (צילום: זאב גלילי)

יליד תימן, נחטף בגיל 10 ואולץ להתאסלם * שלושים שנה חי כ" ערבי בצאתי ויהודי באוהלי" * שמר על יהדותו מכוח התפילות שידע על פה ומצוות ששמר * התגייס לצבא תימן ושרת ביחידת משמר הנשיא * נדד בכל מדינות ערב ממכה ועד בגדד * הגיע לישראל וחזר לבני משפחתו ועמו * 35 שנה לאחר בואו, החליט לגלות את סוד חייו בספר שהוציא לאור

יוסף יפידי מוכר לי כשכן שפגשתי מדי פעם באקראי במרכז הקניות השכונתי. הוא הרשים אותי תמיד בלבושו המוקפד, לבוש של תלמיד חכם שלא נמצא רבב על בגדו. דיבר תמיד בנועם ובמאור פנים, כשהוא חורז בדבריו פתגמי חז" ל כמרגליות. על פי הדרת פניו, נימוסיו ולשונו שיערתי שהוא מכהן כרב של אחת השכונות.

בימים אלה הוציא יפידי לאור ספר (" עברי אנכי" ) שהוא מסמך יחיד במינו. בלעתי את הספר בשקיקה בערב אחד ולמחרת התקשרתי אליו וביקשתי להיפגש עמו.

הוא הזמין אותי לדירתו וקיבלני בסבר פנים. פגישתנו התקיימה בחדרו המוקף ספרי קודש ואלה דבריו, בהשלמות מספרו:

                                                שער הספר

עיירה שכולה יהודים

" נולדתי לפני כשבעים שנה בעיירה קטנה בתימן, ביר אל-דרב, שכולה יהודים. אחד עשר ילדים ילדה אמי גוצנה, אך היא קברה תשעה מהם ונותרנו בחיים רק אני ואחי מנחם, המבוגר ממני ב-13 שנים לערך.

" אבי מארי, רבי חיים בן אברהם, היה תלמיד חכם הבקיא בתורה ודבק במצוות, שוחט ומשורר. הוא היה גם איש מעשה, מומחה בחייטות וסוחר.

" בגיל שלוש הכניסו אותי הורי ל" מדרש" בו למדתי כארבע שנים. זו היתה כל השכלתי התורנית, גירסא דינקותא שהיתה לימים הכוח שהאיר את אפלת חיי. הייתי תלמיד חרוץ, אך זה לא חסך ממני את המלקות שברצועה של מלמד התינוקות.

" הייתי תלמיד חרוץ, אך זה לא חסך ממני את המלקות שברצועה של מלמד התינוקות". ( איור אילוסטרציה מתוך הספר, נחשון עמרם)

שורת אסונות

בתקופה קצרה נתרגשו על יוסף יפידי בן ה-10 שורה של אסונות. אביו ודודו נפטרו. אמו נישאה לאדם שסרב להחזיק את הילד, ולאחר זמן התגרשה ונעלמה. יוסף התגורר עם אחיו הבוגר ועם רעייתו. האח התחבט בבעיות פרנסה והירבה להכות את הילד. כשהיכה אותו פעם בבית הכנסת גמלה בלבו ההחלטה לברוח מן הבית.

" הלכתי במישור השומם כל אותו היום כמעט בלא לנוח. רגלי נפצעו וחשתי את הרעב מחלחל בבטני ואת היובש בפי. בצר לי קראתי אל האחד והיחיד: "שיר למעלות אשא עיניי אל ההרים מאין יבוא עזרי".

" הגעתי לכפר ערבי בו נפטר אבי ופגשתי את בן השייך שזכר אותי מתקופה בה שהתה משפחתנו בכפר לצרכי פרנסה. בן השייך אמר לי בחלקת לשון: "לאן תמשיך בשעת לילה זו? בוא לביתנו, תלון הערב ותמשיך בבוקר".

" האמנתי לו והלכתי לישון בביתו. בבוקר קמתי, נטלתי ידיים, התפללתי ורציתי ללכת. ביקשתי לעלות על קברו של אבא ואחר כך להמשיך לדודיי. אך הוא פיתה אותי להישאר. הוא אמר כי מנהג המקום הוא שכל אורח נשאר שלושה ימים בלי לדבר ורק אחר כך הולך לדרכו"

החטיפה

" אחר כך אמר: בוא נלך לבקר את השייך. הרגשתי שמשהו לא בסדר. הבעתי התנגדות ואז הוא לקח אותי בכוח. בבית השייך נעלו אותי בחדר, גזזו את פאותי ואמרו לי: עכשיו אתה מוסלמי. הם לא הבינו שאמונה היא בלב וגזיזת הפאות לא הופכת אותי למוסלמי.

" תקופה ארוכה ניסיתי להתנגד. בכיתי וצעקתי אך איש לא שמע את קולי. הם החזיקו אותי בכוח ושמרו עלי יומם ולילה.

באחד הימים חלמתי חלום ובו אדם חסר פנים שאמר לי: "יוסף יוסף היה חכם. הם באו אליך במרמה ואף אתה בוא אליהם במרמה. עשה כמעשיהם והצלת את נשמתך" .

" עשיתי עצמי כאילו קיבלתי עלי את האסלם, הרדמתי את ערנות שוביי והמתנתי להזדמנות להיפטר מהם ומעונשם" .

הבריחה

" ההזדמנות באה לידי בעת שנערכה חתונה בכפר. הכל היו עסוקים בהכנות ואיש לא שם לב אליי. ברחתי מן הכפר באישון לילה כשאני יחף ורק בגדיי הבלים לגופי. לא נטלתי עמי כסף, חפצים או מזון. האמנתי כי ה" יהיה בעזרי" .

המשך סיפורו של יוסף יפידי הוא סיפור ארוך של סבל ויסורים ונדודים מכפר לכפר. כדי לקיים עצמו אכל שאריות מזון שזרקו לו אנשים טובים, אסף נדבות ועסק בעבודות מזדמנות. כל העת הטרידה את מוחו השאלה כיצד למצוא דרך בטוחה לחזור אל חיק העם היהודי.

במהלך נדודיו הגיע לעיר החוף חדידה. הוא נבלע בקהל מקבצי הנדבות של העיר ישן על שפת הים והמתין לנס. הנס הראשון בשורה של ניסים שארעו לו, בא בדמותו של " ערבי בעל עיניים טובות" , סוחר בדים, בעל חנות גדולה שנטל אותו תחת חסותו. ציווה לרחוץ את גופו המזוהם מאבק הדרכים, הלביש אותו בגדים נאים ואף נתן לו עבודה בשכר הוגן.

יפידי: כמשגיח כשרות בישראל(באדיבות יוסף יפידי)

המסע לאתיופיה

מפנה ממשי בחייו של יוסף יפידי חל רק משהחליט לעזוב את העיר ואת המדינה. כששמע על אפשרות לצאת באוניה לאתיופיה החל לפעול בכיוון זה. בתושייתו מצא אנשים שסייעו לו בהשגת ויזה. כשעלה על האניה, סיפר, " תרועת הצופר נשמעה לי כקול השופר הגדול שהיה תוקע בו אבי בראש השנה" .

בשכונה היהודית באסמרה נקלע לחנותו של יהודי זקן, אברהם שמו. יוסף החליט לגלות לו את סודו. " עברי אני ושמי יוסף. כיוסף הצדיק בשעתו גם אני נטרפתי בידי חייתו אדם" .

אברהם הזקן אימץ את יוסף כאילו היה בנו. קנה לו סנדלים ומכנסיים – פרטי לבוש שזו לו הפעם הראשונה בחייו ללבוש. הסכים לקבל אותו לעבודה בחנותו וללמד אותו את מלאכת החייטות.

" כוס אושרי מלאה על גדותיה" כתב יוסף יפידי בספרו. מדי בוקר היה קם ולאחר תפילת שחרית וארוחת הבוקר היה יוצא לחנות ועובד בה עד שעות הערב, בחריצות ובנאמנות כהוקרה לאיש שאימץ אותו. לפי עצת האיש לא חשף את סוד יהדותו מחשש שיתנכלו לו.

הופעת ה" אמריקנים"

ואז התחולל ארוע ששינה את חייו לכיוון חדש לחלוטין. שני יהודים אמריקנים הגיעו לאסמרה " הם היו שני בחורים צעירים, גבוהים ונאים בלבוש אירופי" . הם פנו ליפידי בבקשה מוזרה: שיחזור לתימן ויסייע בחיפושים אחר בן משפחתם שנעלם לדבריהם בצנעא או בסביבתה. בתמורה הבטיחו לממן את הוצאות שובו לתימן ואף להשיג לו דרכון אמריקני שיאפשר לו לעלות לארץ ישראל.

יפידי היסס ורב העיר (אליו פנו " האמריקנים" ) שיכנע אותו להיענות. על חששותיו הוא מספר: " באותה שעה חשתי כיצחק אבינו בשעה שנטלו אביו אל הר המוריה כדי לעקדו" . הוא הציג תנאי אחד להסכמתו לחזור לתימן. אם יתברר כי בני משפחתו עדיין נמצאים שם ועומדים לצאת לארץ ישראל הוא יצטרף אליהם.

יפידי חזר לכפר הולדתו, עבר מבית לבית ומצא " בתים ריקים חסרי רוח חיים" . בדרך עבר ליד ה" מדרש" בו ספג תורה בילדותו ומצא כי הוא משמש משכן לחמור ורצפתו מכוסה גללים. בית משפחתו היה הרוס ומנותץ.

יוסף הבין כי לא נותרה לו ברירה אלא לעמוד בהתחייבותו ל" אמריקנים" , ולהישאר בתימן עד שימצא את האמריקני האבוד ויקבל את הדרכון האמריקני המיוחל.

רחוב צדדי בצנעה של ימינו (ויקישיתוף

בשובו לצנעא כבר לא מצא את האמריקנים אך מצא שם שותף שלהם שתחילה הציג עצמו כמצרי אמריקני ואחר כך אמר שהוא יהודי ששמו ציון. הוא סיפק ליפידי סכומי כסף מספיקים כדי שיתלבש בהידור רב ויקנה מוצרי סידקית, בשמים, אצעדות ובשמים כדי שיתחזה כרוכל העובר מכפר לכפר. לפני צאתו מצנעא למסע החיפושים אחר האמריקני הנעדר סיכם עם ציון כי ייפגשו שוב בתוך חודש בצנעא.

לאחר חודש חזר יפידי לצנעא והנה אין מצרי ואין דרכון אמריקני." חשתי כציפור לכודה בפח יקוש וכחיה בכלוב" . בצר לו נשא יפידי תפילה הלקוחה ממזמור תהלים הנאמר על ידי יהודי תימן בתפילת מנחה " ה" קראתיך חושה לי האזינה לקולי בקוראי לך" .

משמאל: כמוסלמי בצנעא

מימין: בקהיר בדרך לתימן

רצח היהודי

הוא החליט להתיישב בכפר שעב, לשכור בית ולעבוד במקצוע החייטות. בכפר זה נותר יהודי אחרון לפליטה, סלמן אלמשריקי, שמו. בין יפידי לבין היהודי נקשרו יחסי רעות ואהבה וכמעט גילה לו את סודו. באחד הימים נרצח האיש בידי בני עוולה והיתה זו תזכורת ליפידי על הגורל הצפוי לו אם תתגלה זהותו. " בשעת הקבורה" מספר יפידי, " אמרתי בלבי השכבה וקדיש ביחיד והתאבלתי עליו ביני לבין עצמי" .

יפידי חשש שבמוקדם או במאוחר תתגלה זהותו האמיתית. בהכירו את שכניו המוסלמים ראה בדמיונו שמובילים אותו אל עמוד העריפה " כבול בידי וברגלי כשההמון מריע בקול ובשמחה לאיד" .

בדרך לסעודיה

לאחר כמה גלגולים הגיע לעיר צעדה, עיר ספר קרובה לסעודיה. כאן התגורר במשך שנתיים. לאחר שצבר מעט כסף, עלה בדעתו רעיון חדש איך להיחלץ מתימן ולהגיע לישראל. הוא חיפש דרך להיות עולה רגל מוסלמי למכה שבסעודיה. כניסה לסעודיה חייבה השגת אישור מעבר ועדים המעידים על האיש, מוצאו, הוריו ומשפחתו. ידיד ערבי הבטיח להשיג לו אישור כזה ואף לגייס עדים מדומים, בעזרת שוחד כמובן.

כשגילה יפידי את תכניתו לידיד יהודי, שידע את זהותו האמיתית, הזהיר אותו: אם יגלו מי אתה לא תוכל להימלט מכריתת ראש. יפידי החליט לקחת על עצמו את הסיכון ובתוך זמן קצר הצטרף לקבוצה של עולי רגל שיצאה לסעודיה.

עולה רגל במכה

מן הפח אל הפחת

מיד עם הכניסה לשטח סעודיה נתברר ליפידי שיצא מן הפח אל הפחת. הוא היסס אם להשתתף בעבודה זרה של עליה לרגל למכה ונאחז בפסיקת הרמב" ם שהאיסלם איננו עבודה זרה. מה עוד שאילו לא היה ממשיך לעבר מכה עם עולי הרגל עמם בא היה מעורר חשד ומסכן את חייו. הוא רכש את הבגדים הלבנים המיוחדים של עולי הרגל – בגדים שאסור שיהיה בהם תפר אחד – ונהר בתוך ים של מאמינים, כשני מיליון איש, לעבר האבן הקדושה. ותוך שהוא מתפלל את התפילות המוסלמיות ביקש לעצמו מפלט בליבו במזמור כד בתהלים:" למנצח מזמור לדוד, יענך ה" ביום צרה"

חמישה חודשים שהה בסעודיה, מסתובב ברחובות ככלב, רעב ללחם, מותש מן החום הכבד ביום והקור העז בלילה. בלית ברירה חזר לתימן.

המהפכה התימנית

שבע שנים התגלגל יפידי מעיירה לעיירה ומכפר לכפר . בשנת 1962 נרצח מלך תימן אחמד חמיד, וקציני צבא הקימו את " הרפובליקה הערבית התימנית" בראשות עבדאללה אל סלאל. בנו של המלך שנרצח ברח לצפון תימן יחד עם צבא נאמניו וכך החלה מלחמת תימן בין המלוכנים (שנתמכו על ידי בריטניה וסעודיה ) לבין הרפובליקה שנתמכה על ידי מצרים וברית המועצות.

נוכח אי הוודאות לגבי עתיד המדינה והסכנה היומיומית החליט יפידי שהדרך הטובה ביותר להציל את עצמו וגם למצוא פרנסה תהיה להתגייס לצבא של הרפובליקה.

יוסף יפידי על רקע ספרייתו התורנית בישראל. (צילום: זאב גלילי).

הגיוס לצבא תימן

הוא התגייס בנובמבר 1962 ולאחר טירונות של שבוע נבחר ליחידת המשמר הנשיאותי. לאחר שבוע נקרא לגנרל, סגן הנשיא והאיש מספר שניים ברפובליקה. הוא נשאל אם הוא יודע קרוא וכתוב וכשהשיב בחיוב התמנה לתפקיד אחראי על הזיווד של המחלקה, הציוד האספקה והנשק.

כעבור שישה חודשים הועלה בדרגה וסגן הנשיא מינה את יפידי לעוזרו האישי. יפידי מתאר את תקופת השרות הצבאי כתקופה של פריחה אישית. הוא למד הרבה, הכיר אנשים רבים מכל הדרגות, זכה במשכורת נאה ובדיור ומזון חינם.

" חוויתי חוויות רבות" , הוא מספר, " הרבה סודות שמעתי ואני ממשיך לשמרם בליבי גם היום בגלל שבועת הסודיות שנשבעתי" .

אך היו גם חוויות קשות. יפידי היה עד לשני מקרים בהם התעללו קשות בחיילים מצרים על עבירות משמעת קלות.

לאחר שרות של שלוש שנים,ב-1 באפריל 1965, השתחרר יפידי מן הצבא.

יפידי בתקופת שרותו בצבא תימן בתפקיד עוזר סגן הנשיא.

בחזרה לסעודיה

לאחר השחרור החליט יפידי לחזור לסעודיה, בניסיון להמשיך ולחפש את האמריקני האלמוני. הוא הגיע לסעודיה דרך האזורים ההרריים שבצפון תימן ששלטו בהם המלוכנים, מתנגדי הרפובליקה התימנית. הפעם קיבל אישור כניסה מאנשי המלך.

בשלב זה מספר יפידי " התחלתי לחשוד שסיפורם של שני האמריקנים על בן משפתם אינו מדוייק" .

במאבק על חייו

מכאן ואילך סיפורו של יפידי הוא סיפור של מאבק על חייו והישרדותו. השנים הרבות בהן נדד ממקום למקום, שנות הרעב והמצוקה, המתח הנפשי והסבלגרמו לערעור בריאותו. הוא סבל מעיוורן לילה ולקה כמה פעמים בדלקת ריאות קשה. הסיכוי למצוא מרפא למחלותיו בתנאים של סעודיה ותימן היו קלושים. ברוב תושייה הצליח לקשור קשרים, לפתח ידידויות ולמצוא מקורות מחיה שאפשרו לו מדי פעם לצבור את הסכומים הדרושים לנסיעותיו ולמימון הטיפול הרפואי.

הדרך היחידה לקבל טיפול ברמה סבירה היתה לנסוע ללבנון. אך בהעדר דרכון לא יכול היה לעשות זאת אלא מסעודיה באמצעות תעודת המעבר. מאותן סיבות נאלץ לחזור שוב לסעודיה ולתימן וכשחלה שוב עשה אותה דרך בכיוון ללבנון. בסך הכל אושפז בבתי חולים כמה וכמה פעמים חודשים ארוכים.

באחד מביקוריו בלבנון הצליח להנפיק שם דרכון תימני. דרכון זה פתח בפניו את הדרך להגיע למדינה ממנה אפשר לטוס לישראל. אך הוא חזר שוב לתימן כשנודע לו שלפי החוק שם מגיע לו סכום ניכר כפיצויי פרישה על תקופת שרותו בצבא.

הפעם ניסה לצאת דרך עדן לבריטניה, אך מיהר להימלט משם לאחר שבאורח מקרי פגש בבנו של השייך שחטף אותו בילדותו. בינתיים פג תוקף דרכונו והוא חשש שאם ינסה לחדשו תתגלה זהותו. הוא כיתת רגליו משגרירות לשגרירות עד שקיבל אשרת כניסה לעיראק.

בעיראק שהה שלושה ימים ומשם עבר ללבנון בנסיעה באוטובוס דרך ירדן. שוב נזקק לטיפול רפואי ושוב אזלה הפרוטה מכיסו ונאלץ לעבוד ולחזר על הפתחים.

השיבה לישראל

באחד הימים שמע ברדיו על ההתנקשות בקונסול ישראל באיסטנבול. עד לאותו רגע לא ידע בכלל שלישראל קשרים דיפלומטיים עם מדינה מוסלמית.

הוא הצליח לחדש את תוקף דרכונו התימני בלבנון ובאמצעותו יצא לטורקיה. ב-24 בספטמבר 1971, כשלושים שנה לאחר שנחטף, התייצב בקונסוליה הישראלית באיסטנבול והכריז " עברי אנוכי" . תחילה לא האמינו לו כי מראהו היה, לפי עדותו, " ספק פרסי, ספק הודי, ספק פקיסטני" . כדי לוודא את יהדותו הוא עבר בחינה יסודית אצל הרב הראשי של איסטנבול. לאחר שזה אישר את זהותו קיבל תעודת עולה והגיע לישראל. כאן מצא את אמו ואחיו, דודים ודודות ורבים מבני כפר הולדתו שאת שמות כולם זכר.

יפידי מסיים את ספרו: " הגעתי אל המנוחה ואל הנחלה ואין לי אלא לברך מדי יום ביומו להקדוש ברוך הוא על שהצילני מכל צרה וצוקה ומכל מצוקותי הצילני. ברוך הוא וברוך שמו" .

באיסטנבול על סף החופש

את ספרו של יפידי ניתן להשיג

יהודים החיים בתימן בימינו

שביל הנמלים הוא אחת התופעות המופלאות של הטבע וניתן אולי ללמוד ממנו על דרך היווצרותה של הויקיפדיה.

הנמלים היוצאות מהקן לחפש מזון מסתובבות כל אחת לעצמה באורח אקראי, עד אשר אחת מהן מוצאת מקור מזון. ואז, באורח פלא, נוצר שביל המאורגן בדרך היעילה ביותר מן הקן אל המזון וחזרה, בלי שמוח מרכזי תיכנן אותו. אם תציב מחסום באמצע השביל הנמלים יעקפו אותו ויגיעו אל המזון בדרך אחרת. תסיר את המחסום ושוב ייווצר השביל הזה.

שביל הנמלים הוא חלק מסידרה ארוכה של תופעות הקיימות בטבע וגם בחברה האנושית. היא נחקרת במסגרת מתודה הנקראת " תורת המורכבות" . מדובר במערכות שיש בהן הרבה משתתפים אוטונומיים, המקיימים יחסי גומלין ביניהם, ומביאות לתוצאה בעלת משמעות רציונאלית, אף ששום מוח לא תכנן אותן.

בין התופעות הנחקרות במסגרת " תורת המורכבות" נכללת גם החברה והכלכלה האנושית, מושבות חרקים, אוטומטים תאיים במחשב ועוד. (אחד מחלוצי המחקר בתחום זה הוא כריס לנגטון. ראה ראיון עם ד" ר יואב בן דב בכתב העת גליליאו, ספטמבר אוקטובר 1995)

למעלה: מערכת מתוכננת בלי מתכנן. שביל הנמלים (אילוסטרציה).

משמאל:  חוקר תורת המורכבות כריס לנגטון.

ראה: בן הויקיפדיה לאנציקלופדיה היהודית

שינוי הפירמידה של ידע ועוצמה

אחד מחסידי הוויקיפדיה, ג. רז, איש מחשבים מבריק מארצות הברית, כותב לי: " הוויקיפדיה משנה את פירמידת העוצמה של סמכות הידע. המהפכה שהיא מחוללת ניתנת להשוואה למהפכה שחוללה המצאת הדפוס בידי יוהן גוטנברג. הויקיפדיה אינה נכתבת על ידי האנשים שיש להם נייר והם טוענים שהם יודעים, אלא על ידי האנשים שמספיק אכפת להם כדי לכתוב מה שהם יודעים. השחרור של הידע מכבלי ממסד הידע מסיג לאחור את העוצמה שממסד זה רכש לעצמו. האוניברסיטאות הן ההמשך הישיר של הכוהנים במצרים העתיקה והנזירים בימי הביניים שהחזיקו בידע כמקור כוח. הופעת הדפוס אילצה אותם לוותר על חלק מן הכוח שהיה להם.  עד עכשיו הדרישה העיקרית ממי שרוצה להיות פילסוף היתה תשלום מיסי חבר לגילדת הפילוסופים. מכאן והלאה הדרישה העיקרית היא גישה לקפה אינטרנט וסקרנות בריאה. אני חושב שניתן לצפות בעתיד לצורות חדשות של הכשרה מקצועית ותארים אקדמיים, שלא יהיו קשורים למוסד פיזי.

" ויקיפדיה מכילה תתי נושאים שלא היו יכולים לענין כמעט שום אנציקלופדיה אחרת.למשל: תיאור מלא של כל ההיסטוריה של גיבורי קומיקס, ערכים על שורה של אמנים זעירים מקומיים שאיש לא שמע עליהם מעבר לפאב השכונתי; תאור של כנסיה זעירה באמזונס, מינוחים רפואיים אזוטריים מרפואה סינית.

" ה"ויקיפדיה" מבשרת גם את המעבר מידע ריכוזי לידע דמוקרטי. היא המשך למעבר כזה בתחומים אחרים. כמו שהשלטון והכסף עברו דמוקרטיזציה עכשיו מגיע תור הידע. היתרון הוא בהפחתת הכוח של בעלי אינטרס. החיסרון הוא בעריצות המתגברת של ההמון על היחיד. בכל מקרה מדובר בתהליך שצריך לקבל אותו ולהתפתח איתו" .

מימין: "המשך ישיר למהפכת הדפוס". מכונת הדפוס של גוטנברג

משמאל: ממציא הדפוס יוהן גוטנברג.

ראה

בין האנציקלופדיה היהודית והוויקיפדיה

קיצור תולדות הויקיפדיה

קיצור תולדות ה" ויקיפדיה"

הניסיון לעמת בין האנציקלופדיות המסורתיות לבין " האנציקלופדיה החופשית" הוא כמו התגוששות בין מתאבק במשקל כבד לבין כוורת דבורים * מדובר בתפיסות עולם מנוגדות לגבי הדרך להיווצרות ידע, השליטה בו ודרכי הפצתו * כך עולה משיחת ועידה עם שני הקודקודים * ומה מניע את השמאלנים להסתער על האינטרנט

המאמר שכתבתי כאן על ה" ויקיפדיה" עורר גל תגובות. הביאו לי עשרות דוגמאות של ניסיונות חוזרים ונשנים של אנשי שמאל לעוות עובדות: החל בפרשת אלטלנה וכלה ב" נאכבה" , ב" זכות השיבה" ובהצגת משה פייגלין בקטגוריה " פושעים פליליים" .

בין הפונים היה פרופסור יהודה איזנברג, עורך " האנציקלופדיה היהודית" שבאינטרנט. שלא כוויקיפדיה " שהיא סופרמרקט של רעיונות" , כתב לי פרופסור איזנברג, האנציקלופדיה היהודית מייצגת תפישת עולם חינוכית-יהודית-ציונית-מדעית.

החלטתי להיפגש עם פרופסור איזנברג, ולעמת את דבריו מול דוד שי, פעיל מרכזי ב" ויקיפדיה" הישראלית.

דוד שי [צילום: זאב גלילי]

יהודה אייזנברג צילום: זאב גלילי

מימין: "תפישת עולם חינוכית-יהודית-ציונית-מדעית". פרופסור יהודה איזנברג. (צילום: זאב גלילי)

משמאל: "לא חשוב מי אתה אלא מה כתבת". דוד שי. (צילומים: זאב גלילי)

האתר היהודי הגדול

פרופסור איזנברג, יליד ירושלים, למד במרכז הרב ובאוניברסיטה העברית – חינוך ופילוסופיה. לימד בבר אילן, בטורו קולג" ובישיבה אוניברסיטה. ואלה דבריו:

" לפני כעשר שנים הקמתי את אתר "דעת" במסגרת תפקידי כמנהל התקשוב של החינוך הדתי. במרוצת הזמן הפך "דעת" לאתר הגדול ביותר למידע במדעי היהדות והרוח. האתר כולל רבבות מאמרים, מצגות וספרים בנושאי תנ" ך, תורה שבעל פה, היסטוריה של עם ישראל, מחשבת ישראל, ארץ ישראל, ציונות ועוד. בקטגוריה מחשבת ישראל, למשל, יש לנו מהדורות אינטרנטיות מלאות של ספרי יסוד: מורה נבוכים (בשלושה תרגומים, ביניהם תרגום הרב קפאח, הכולל תיקונים שקיבלנו ממשפחתו ואינם מצויים בדפוס), חובות הלבבות, כתבי רמח" ל ספר העיקרים ועוד.

יש לנו גם אוצר גדול של כתבי עת שהקורא הרגיל מתקשה להגיע אליהם כמו " התקופה" , " סיני" , " דברי הימים" , " אסיא" ועוד. מספר הכניסות לאתר מגיע ל-350 אלף בחודש.

אחריות אקדמית

" לפני כשש שנים הגענו למסקנה שחייבים להקים גם אנציקלופדיה שתיתן ללומד תמצית של ערכים עם קישורים למקורות שבאתר. באנציקלופדיה הצטברו עד כה כ-7000 ערכים. שתי המערכות מפרות זו את זו, כך שהאנציקלופדיה שלנו היא רק קצה הקרחון של מה שמצוי ב" דעת" .

" לאנציקלופדיה יש מערכת היגוי המורכבת משורה של פרופסורים ומומחים בתחומם. יש לנו אחריות אקדמית. אין באנציקלופדיה היהודית אף ערך שלא עבר בדיקה ושיפוט של אוטוריטה אקדמית. בכל ערך מצוין מי כתב אותו ועל סמך אלו מקורות. אין אצלנו אנונימוס. כי אנונימוס הוא אבי אבות השרלטנות. מי שמבקש לפרסם בעילום שמו אני אומר לו: אם אתה מתבייש בשמך גם לנו אין כבוד לערך שלך.

הצוות הטכני כולל ששה אנשים בלבד – מעצבים, מקלידים, גרפיקאים. המומחים תורמים ערכים בהתנדבות. רבים מהם תורמים את כל הפרסומים שלהם לאתר " דעת" ורואים בכך תמורה שתנציח ותפיץ את פרסומיהם. משרד החינוך הפסיק תמיכתו באנציקלופדיה לפני כארבע שנים וכיום היא ממומנת מתרומות" .

מגמה יהודית ציונית

לפרוספור איזנברג אין דעה טובה על ה" ויקיפדיה" . לא על המגמה הפוליטית המסתמנת בה לדעתו ולא על דרך עבודתה. הוא מצביע למשל על הערך גוש קטיף כפי שהופיע בתקופת החורבן של הגוש.

" ראית שם שמחה לאיד. יום אחרי שהתחילו את הגרוש כבר כתבו על גוש קטיף כבר מינן, בלשון עבר. היה מזעזע. בויקיפדיה לא היה ביטוי לטראומה שהאנשים עברו.

" אנחנו כתבנו על גוש קטיף את העובדות. פרסמנו את החלטת הממשלה מתוכה ניתן היה ללמוד מהי הפילוסופיה העומדת מאחורי ההתנתקות. נתנו קישור לסרט המדהים על תפילת הבנות שאדם יראה מה קרה שם. אתה לא יכול לכתוב על ארוע כזה כאילו אתה מן האו" ם" .

איזנברג רואה באנציקלופדיה היהודית גם שליחות לתיקון עיוותים היסטוריים שהשתרשו. למשל: בנושא קסטנר. פרופסור באואר כתב לפני ארבע שנים ספר בשם " יהודים למכירה" בו הוא מטהר את קסטנר בנימוק שכמנהיג שהוטלה עליו שליחות עשה את המוטל עליו ולמנהיג אין בטחונות שיצליח תמיד. זה גם היה אחד הנימוקים לזיכויו של קסטנר בבית המשפט העליון. " אנחנו הבאנו את התיעוד המלא המראה שזו היתה תואנת שווא . כך גם בנושא אלטלנה ובנושאים רבים אחרים"

" הפילוסופיה שלנו" , אומר פרופסור איזנברג, " היא לתת לאנשים ללמוד. אבל איננו מסתירים את העובדה שהאוריינטציה היא חד משמעית: חינוכית יהודית ציונית.

כתובת האתר www.daat.ac.il ממנו ניתן להיכנס לאתר האנציקלופדיה היהודית.

"האתר הגדול ביותר למידע במדעי היהדות והרוח". שער אתר "דעת".

לא שש אלי קרב

לאחר השיחה עם פרופסור איזנברג באתי לדוד שי. ציפיתי לקרב גלדיאטורים עם איזה גילגמש (השם שבחר לעצמו אחד מכותבי הערכים בויקיפדיה).

מצאתי אדם חייכן, נעים הליכות, שבכלל לא שש אלי קרב. היו בפיו הרבה דברי שבח על אתר " דעת" והאנציקלופדיה היהודית והסביר באריכות את תפישת העולם של הויקיפדיה בכלל והישראלית בפרט. הוא נולד וגדל בבת ים למד מתמטיקה ומדעי הטבע באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטה הפתוחה. כיום הוא גר בהרצליה ועובד בחברת מחשבים.

הוא איננו " עורך" הויקידפיה במובן הרגיל של המלה. אין שם תפקיד כזה. הוא ממלא תפקיד מרכזי אך ורק משום שהוא מקדיש יותר שעות מכל משתתף אחר התורם מזמנו ומידיעותיו למפעל הזה.

רציתי תשובות להרבה שאלות. על תפיסת העולם של הויקיפדיה בכלל והישראלית בפרט. איך זה  עובד ומה יש לו להשיב על הטענות שחוגי שמאל מטים את הערכים לכיוון שלהם.

" גיור" הויקיפדיה

שי: " הויקיפדיה העברית נולדה בשנת 2003, שלוש שנים לאחר כינון הויקיפדיה העולמית. כמה צעירים, בעלי ידע במחשבים, החליטו לקחת על עצמם "לגייר" את הטכנולוגיה של הויקיפדיה האנגלית ויצרו ממשק עברי. לאחר מכן הלכו לדרכם.

" איש לא מינה אותי לתפקידי. מעמדי נקבע על פי הזמן שאני משקיע – שלוש שעות ביום ובסוף שבוע יותר.

" הויקיפדיה פתוחה לכל אדם לכתוב ולערוך כל ערך. אך כדי למנוע חבלה והטיות פוליטיות או מסחריות יש אנשים הנוטלים על עצמם את התפקיד של "מפעילים". הם עוקבים אחר כל תוספות של ערכים ושינויים הנערכים בהם ומנפים.

" אם תיכנס לערך "תורת היחסות" ותכתוב שהיא עוסקת ביחסים בין מלפפון ועגבניה. התוספת שלך תימחק כמה דקות לאחר שתיכתב. ואם תחזור על התעלול יחסמו בפניך את הזכות להשתתף בכתיבה ועריכה.

" הכותבים רשאים לשמור על אלמוניות. הפילוסופיה שלנו אומרת כי לא חשוב מי אתה אלא מה כתבת. במקרים קיצוניים של סילוף בזדון קל לאתר אדם על פי כתובת האינטרנט ופניה לספק שלו. פעם מישהו הכניס קללות ופנינו לספק ונתברר שמדובר בילד שהתפרע ואמו התנצלה והבטיחה להשגיח עליו.

" אין הרבה לייבוביצ'ים בין הכותבים. אבל יש קהילה גדולה של אנשים, כל אחד מומחה בתחומו, שמשקיעים זמן ומרץ בכתיבת ערכים. הם עושים את זה בהתנדבות כי הם נהנים מן הדו שיח המתפתח, מן הדיונים הסוערים סביב כל ערך. הוויכוחים אינם דווקא בנושאים פוליטיים לפעמים מתווכחים איך לאיית או לבטא מונח. התרומה היא לא פעם ייחודית. יש אדם הכותב כל פעם על מינרלים. אחר השקיע עצמו באיסוף נתונים על כל ספרות יידיש.

" על הטענות של הטיה שמאלנית אני יכול לומר לך שבין הפעילים בכתיבה ועריכה בויקיפדיה יש מכל קצווי הקשת של החברה הישראלית – דתיים וחילוניים, חרדים וכיפות סרוגות, ימניים ושמאליים. כל אחד יכול להשתתף בתנאי שיעמוד בכללי היסוד של הויקיפדיה שאין בה מקום להבעת דעות אישיות ואידיאולוגיות אלא לעובדות בלבד. מגיעות אלי לא רק טענות של אנשי ימין אלא גם של אנשי שמאל. עוז שלח, (נכדו של אוריאל שלח, הוא המשורר יונתן רטוש) שמאלן קיצוני המתעב את ישראל ויושב בארצות הברית. הוא סרב להענות לבקשתי למסור איזה פרט על משפחתו. הוא כתב לי שהויקיפדיה הישראלית כל כך דוחה אותו שהוא איננו מוכן לתרום לה מאומה..

"פתוחה לכל אדם". סמל הויקיפדיה

מייסד הויקיפדיה הוא ג"ימי וויילס, צעיר בן 40 יליד אלבמה שבארצות הברית. הוא החל דרכו באינטרנט בהקמת פורטל שמכר פירסומות ותמונות אירוטיות. בשנת 2000 החליט לייסד אנציקלופדיה אינטרנטית, " נופדיה" , שנועדה להיכתב ולהערך על ידי מומחים. התפתחות האנציקלופדיה היתה איטית ומשך שנה הושלמו בה רק כמה עשרות ערכים.

בשנת 2001 עלה על הרעיון של הקמת אנציקלופדיה חופשית שתהיה פתוחה לכל אדם שירצה לתרום לה ידע, כתיבה ועריכה. הוא גם השקיע מכיסו את ההשקעה הבסיסית להקמת הבסיס הטכנולוגי.

בחמש השנים שחלפו מאז התפתחה הויקיפדיה בממדי ענק. היא כוללת היום יותר מ-12 מיליון ערכים ב-200 שפות. תקציבה עומד על מיליון דולר בשנה וכולו מושג בתרומות.

מייסד הוויקיפדיה, ג"ימי ויילס

ראה הויקיפדיה כביקור בבית שימוש ציבורי

על התהום הרובצת בין האנציקלופדיה המסורתית לאנציקלופדיה הפתוחה ניתן ללמוד מדברים שאמר פעם רוברט מק הנרי, לשעבר העורך הראשי של האנציקלופדיה בריטניקה.

וכך אמר: " הקריאה ב"ויקיפדיה" דומה לביקור בבית שימוש ציבורי. או שהמקום מלוכלך והמבקר צריך להיזהר כדי שהלכלוך לא ידבק בו. או שהוא נראה נקי לגמרי, אבל נוטע באדם תחושה של ביטחון מזויף. בשני המקרים, הוא לא יכול לדעת מי השתמש במתקנים לפניו, ואם לא נדבק במשהו"

המשל יפה אבל לא כל כ ך מתאים לנמשל. מחקרים גילו כי כמות אי הדיוקים המופיעים בבריטניקה אינם פחותים מאלה שבוקיםדיה. חוץ מזה בבריטניקה  איזה צוות מוחות על חושב מה הציבור צריך לדעת. בויקיפדיה הציבור כולו מחליט מה הוא רוצה לדעת. לכן ערכים רבים שבויקיפדיה לעולם לא יימצאו בבריטניקה.

.ראה

בין האנציקלופדיה היהודית והוויקיפדיה