ציידי הספר העברי בנוסח "אינדיאנה ג'ונס"

בימים אלה הולך ונשלם מפעל ספרותי חשוב. זהו " אוצר הספר העברי" , שיכלול (על גבי תקליטור), רשימה ותיאור של כמאה אלף ספרים, שראו אור מאז ראשית הדפוס העברי משנת 1469 ועד שנת 1948.

זהו המשך והשלמה ל"אוצר" שראה אור בדפוס בשנים תשנ"ד-תשנ"ה ותוארו בו למעלה מ-32,000 ספרים שנדפסו באות עברית מראשית הדפוס העברי ועד שנת תרכ" ג (1863).

התוכנה של האוצר החדש מאפשרת להגיע תוך שניות לכל ספר, מחבר, נושא ומדפיס. ניתן גם להגיע לספרים מבוקשים על פי מילת מפתח.

באוצר הממוחשב שני חידושים חשובים: צילום דף השער של הספר המתואר ומחירים שהשיגו ספרים נדירים במכירות פומביות. המהדורה הראשונה של התקליטור תופץ בעוד מספר שבועות. מחירו יהיה 1800 $.

קטלוג מהלך

המפעל הגדול הזה נעשה במשרד קטן ברחוב בצלאל בירושלים. עוסקים בו שני יהודים, ישעיהו וינוגרד ומשה רוזנפלד. מסייעים להם תומר, הבן של משה, ואלחנן, הבן של ישעיהו.

שני השותפים למפעל שונים זה מזה אך גם משלימים האחד את רעהו. ישעיהו וינוגרד, בן 73, הוא יליד שכונת שערי חסד בירושלים, למד במיטב הישיבות, התגייס לצבא ולאחר שחרורו עבד באוניברסיטה העברית בירושלים כבוחן ארגון ושיטות. הוא אספן וחובב ספרים מנעוריו וניצל את שהותו באוניברסיטה כדי להכיר מקרוב את אוצר הספרים הגדול של בית הספרים הלאומי.

ישעיהו וינוגרד ]צילום זאב גלילי]

ישעיהו וינוגרד ]צילום זאב גלילי]

משך עשרים שנה טרח וליקט מן הקטלוגים את רשימת הספרים, פיתח שיטה מיוחדת לקטלוג ספרים וסייע לקטלוג ספריות פרטיות וציבוריות בעולם, בשיטה שפיתח. וינוגרד הוא קטלוג מהלך. שליטתו בספר העברי פנומנאלית. זוכר רבבות שמות של מחברים, ספרים, מגיהים וערי דפוס.

צייד אוצרות גנוזים

שותפו למפעל, משה רוזנפלד, הוא טיפוס שונה. הוא מזכיר לי את גיבור הסרט   "אינדיאנה ג"ונס" , הארכיאולוג ההרפתקן, הרודף אחרי מממצאים ארכיאולוגיים לכל פינות תבל. הצרוף הזה בין השניים הביא לגילוי אלפי ספרים חדשים, שמקומם וגם עצם קיומם לא נודע.

 

משה רוזנפלד (צילום: זאב גלילי)

משה רוזנפלד (צילום: זאב גלילי)

רוזנפלד, רודף אחרי אוצרות גנוזים בכל חלקי תבל מזה שלושים שנה. הוא הגיע להרי ההימליה, הרי האנדים, רוסיה ודרום אפריקה. הוא משך את וינוגרד אחריו, והם רודפים אחרי הספרים בכל היבשות. " אצלו עשיתי את הפרופסורה שלי" אומר משה רוזנפלד על שותפו.

 

גמרא דפוס לובלין שנעלם ונמצא על ידי וינוגרד

גמרא דפוס לובלין שנעלם ונמצא על ידי וינוגרד

סיפור הנדודים והחיפושים שביצע רוזנפלד, עם שותפו הקשיש ממנו בעשרים שנה, יכול לשמש נושא לסרט מרתק יותר מ"אינדיאנה ג'ונס" . בין היתר יצרו מגע עם מוסלמים קיצוניים במדינה מוסלמית רחוקה, בניסיון לשכנע אותם לקבל מהם כתבי יד מתקופה שלפני המאה ה-9; הם הצליחו לאמת קיומם של ספרים שהיו רשומים בקטלוגים שונים שאיש לפניהם לא ראה מעולם. כך, למשל, מצא וינוגרד מסכת מהתלמוד הבבלי שנדפסה בלובלין במאה ה-17, במרתף או גג של בניין קהילה יהודית שננטש לפני מלחמת העולם השניה. לשאלתי, " מתי תספרו קצת על מה שמצאתם?" עונה רוזנפלד: " כי בא מועד" ועוד לא בא…

הגילוי המרגש

אולי הגילוי המרגש ביותר של רוזנפלד היה ספר תהילים שנדפס בונציה בשנת ה"רפ"ב [1522], שמצא בספריית כנסיה ביבשת רחוקה. זמן רב לקח לרוזנפלד לשכנע את הארכיבישוף, שימסור לו את הספר ואז נתגלה בו גילוי מעורר צמרמורת. את העמוד הראשון של הספר תלש בעל הספר, ובמקומו כתב את העמוד הזה בכתב יד קליגראפי נאה עם ניקוד וטעמים. אבל במזמור הראשון של תהילים הכניס הכותב האלמוני שינוי מאד משמעותי. במקום "ובדרך חטאים לא עמד" כתב " ובדרך חטאים לא שמד" עם " ש" של תפילין.

ובדרך חטאים לא שמד" . הדף הפותח מספר תהלים משנת 1522

ובדרך חטאים לא שמד" . הדף הפותח מספר תהלים משנת 1522

קטע ובו המלה שמד במקום עמד

קטע ובו המלה שמד במקום עמד

השינוי הזה איננו נראה כטעות קולמוס. " לילות רבים התחבטתי בשאלה הזו" – מספר רוזנפלד. האם היה זה יהודי אנוס שביקש לרמוז שהוא לא נשתמד? או אולי היה זה יהודי משומד שביקש להצדיק את משומדותו.

אוצר הספר המזוייף

הפרויקט הביבליוגראפי הבא שמתכנן וינוגרד הוא פרסום ספר על שערים מזויפים. הכוונה לזיוף בשם מקום הדפוס ובשנת הדפוס. הסיבות לזיופים הן רבות. על ידי שינוי מקום ותאריך ההדפסה עקפו את איסורי הצנזורה. היו שזייפו כדי להשביח את סחורתם. דפוסי ויניציאה ואמשטרדם היו ידועים בפאר וביופי שלהם. מדפיסים בלמברג, למשל, שכתבו על הספר שלהם שהוא נדפס באמשטרדם שיפרו את שיווק סחורתם. ספר שנדפס לדוגמא בפולין בשנת 1820 בערך ובשערו כתוב שנדפס בבולונייא. הכוונה לספר "פסקי הלכות" של רבי מנחם רקנאטי שנדפס במקורו בבולוניה בשנת רצ"ח 1538.

הספר שזוייף תאריך חיבורו

הספר שזוייף תאריך חיבורו

ראה ארון הספרים היהודי בקופסא

פורסם בקטגוריה אקדמיה, יהדות, ספרות דיגיטלית, ספרים | 7 תגובות

ישראל אומן: לא מאמין בסקרים

1. מדוע אי אפשר להאמין לסקרים

2.  " אוצר הספר העברי" – עבר לפוסט אחר

 3. כך הפלתי את הספיטפייר המצרי שתקף את ת"א עבר לקישור הבא

את המעשה סיפר חתן פרס נובל, ישראל אומן, שהמחיש באמצעותו את העובדה ש" סקרים הם שקרים" * הסקרים חסרי בסיס, יש בהם אפקט של עדר וייתכן שהם נעשים כמניפולציות * שימוש בסקרים היא כרפואת אליל

"הטפשים זה אנחנו". חתן פרס נובל ישראל אומן. (ויקישיתוף)

"הטפשים זה אנחנו". חתן פרס נובל ישראל אומן. (ויקישיתוף)

מעשה ביהודי שבא לעיירה ופרסם קול קורא: אני אמתח חבל מעל לנהר השוטף והקוצף ואעבור עליו מן הגדה האחת לשנייה. מחיר ההצגה: 10 קופיקות.

יהודי העיירה נהרו לגדות הנהר בנעריהם ובזקניהם. היה שם אכן חבל מתוח בין שתי הגדות, אבל היהודי הלוליין עלה על במה והצהיר: ללכת על חבל מעל הנהר איני יודע. אם אתם רוצים לראות יהודי נופל למים השוצפים תמורת 10 קופיקות אני מוכן לעשות זאת.

היהודים, רחמנים בני רחמנים, החליטו לוותר גם על ההצגה וגם על הקופיקות. בטרם התפזרו הודיע הלוליין המדומה: יש לי הודעה חשובה. מחר תהיה הופעה נוספת.

 

אנחנו הטפשים"

חתן פרס נובל לכלכלה, פרופסור ישראל אומן, סיפר סיפור זה בהרצאה שנשא בכנס השנתי של האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה, שנערך בשבוע שעבר בזיכרון יעקב. הסיפור נועד להמחיש את המסקנה העיקרית של נושא ההרצאה שלו שהיה : " מישאלי דעת קהל: מי הטיפש" .

הטפשים זה אנחנו, הנעזרים בסקרים, עורכים אותם שוב ושוב, ומאמינים להם, אומר פרופסור אומן. ומי שאומר שאין אלטרנטיבה אחרת כאילו אמר שאין ברירה אלא להיעזר ברפואת אליל.

באמתחתו של פרופסור אומן שורה של דוגמאות שגם ההדיוט יכול להסיק מהן כי אי אפשר לסמוך על סקרים, מפני שחלק גדול מן הנשאלים משקרים.

מספר לי פרופסור אומן: " פרופסור קמיל פוקס, ראש המחלקה לסטטיסטיקה של אוניברסיטת תל-אביב, הוא אדם שאני מאד מחבב. הוא סיפר לי כי לאחר הבחירות הקודמות, שבהן שעור המצביעים היה 68.9 אחוזים הוא ערך סקר טלפוני.הוא הציג שתי שאלות: האם הצבעת בבחירות ולמי הצבעת. 90 אחוז מהנשאלים השיבו כי השתתפו בהצבעה.

כלומר: יותר משני שליש מאלה שלא הלכו לקלפי אמרו שהשתתפו בהצבעה. זה הפך כמובן לבלתי רלבנטי את התשובות לשאלה השניה" .

למה הנשאלים משקרים?

לנשאלים ששיקרו, אומר פרופסור אומן, לא היה נעים, אפילו כלפי עצמם, להגיד: לא הצבעתי. ההצבעה נחשבת חובה אזרחית שלא יפה לא למלא אותה. " זה משהו מאד ידוע ומוכר בפסיכולוגיה. אינני ממציא את הגלגל. התופעה הזו פוסלת את כל נושא הסקרים" .

הנטייה איננה ישראלית דווקא. בארצות הברית, במרוץ למושל מדינת קונטיקט, היו שלושה מועמדים: האחד קיבל 37 אחוז, השני 33 אחוז, והשלישי 30 אחוז. לפי חוקת קונטיקט נבחר המועמד שקיבל 37 אחוז.

אחרי שלושה שבועות עשו סקר שבו הוצגה השאלה: למי הצבעת – 57 אחוז השיבו כי הצביעו בעד המנצח.

חמורה יותר התוצאה וההשפעה של סקרים שנערכים לפני הבחירות. " סקרים כאלה" , אומר לי פרופסור אומן, " הם חסרי בסיס. אי אפשר לבדוק אותם וייתכן שהם נעשים כמניפולציות. קדימה הרי התחילה ב-43 מנדטים בסקרים. יכול להיות שהתוצאה הזו הייתה מצוצה מן האצבע" .

אם המדגם " נכון" למה אנשים משקרים לסוקר?

פרופסור אומן: " בסקרים פוליטיים יש אפקט של עדר. כשכל הסקרים אומרים שאולמרט מוביל ושרון גיבור אנשים אינם משיבים לסוקר מה שהם באמת חושבים, אלא מה שנראה להם כמקובל. לא נעים לך להודות שאתה ימני קיצוני ושאתה מצביע לאפי איתם או לאביגדור ליברמן" .

לסקרים גם יש השפעה על התוצאה ועל עצם ההתמודדות. הדבר בולט במיוחד כשיש יותר משני מתמודדים. כך היה כשהתמודדו ברק, נתניהו ואיציק מרדכי (בבחירות האישיות לראשות הממשלה ב-1999). בסקרים שנערכו כמה חודשים לפני הבחירות, היה לכל אחד מהמתמודדים כ-30 אחוז. למרדכי היה קצת פחות. בסקר הבא מרדכי ירד עוד יותר. ירידתו נמשכה עוד ועוד עד שהגיעה ל-6 אחוזים והוא פרש מן המרוץ.

יש דרך לערוך סקרים אמינים יותר, אומר פרופסור אומן, אך היא יקרה מאד. כדי להבין אותה צריך לדעת קצת מתמטיקה. מדובר בסקר שבו אתה אוסף קבוצה אקראית של מספרי תעודות זהות ומאתר כל אחד מהם. ואם אחד נסע לניו יורק והשני נופש באילת אתה צריך למצוא אותם ולהציג להם את השאלות.

בפועל זה לא נעשה כך. והבעיה העיקרית שהאנשים אינם אומרים אמת נשארת גם אם הסקרים ייערכו בשיטה יותר משוכללת. וגרוע מזה. כל אחד יכול לערוך סקרים ולפרסם תוצאות ולהגיד מה שהוא רוצה. כדי לעסוק ברפואה צריך ללמוד כמה שנים ולקבל רישיון. עריכת סקרים, שהם נושא מרכזי בחיינו, פתוחה בפני כל אדם.

" השתתפתי פעם בוועדה ממלכתית" , מספר פרופסור אומן, " ויושב ראש הוועדה רצה להזמין סקר מאיזו חברת סקרים. סקר לא פוליטי של מה אתה מעדיף א" או ב". מחברת הסקרים אמרו: תגידו לנו איזה תוצאה אתם רוצים" .

והמסקנה: סקרים הם שקרים.

תגובה: האם סקרים הם אכן רק שקרים?

הדברים שהבאתי כאן  עוררו גל תגובות. אחד המגיבים, איש מקצוע המקורב לנושא כותב לי:

" אני מסכים עם טענת אומן כי "השימוש שעושים הפוליטיקאים בסטטיסטיקה הוא מניפולטיבי". אך מן הדברים שכתבת ניתן היה להבין כי סקרים הם שקרים, ולא היא. הסקרים הם כלי-עבודה חסר תחליף לפוליטיקאי.

להוכחת טענתי אביא את הסיפור הבא:

לקראת בחירות 1996, פנו אלי שני אנשים, שידעו על הידידות רבת-השנים ביני לבין פואד בן אליעזר, ששימש אז יו"ר מטה הבחירות של " העבודה" . היו אלה חיים אסא, לשעבר יועצו של רבין, ויוסי ודנה, מנהל ובעלים של מכון הסקרים " פנורמה" .

ודנה טען מאז ומתמיד ששני המנבאים הטובים ביותר בישראל להצבעה בבחירות הם עדה ודת. עוד טען כי סוקרים אחרים הגזימו בחשיבות ההשכלה וההכנסה. נקודת המוצא שלו הייתה שרצח רבין העביר מאות אלפי מצביעים פוטנציאליים לשורות "העבודה" כביטוי לשאט נפשם מהרצח.

לטענתו, הקבוצה הגדולה ביותר מבין אלה הייתה של יוצאי עדות המזרח בעלי נטייה טבעית למסורת, שהיו אז מצביעי ליכוד ברובם. להערכתו, קבוצה זו מונה כמיליון מצביעים, ומתוכה כ-300 אלף נטו לשנות את הצבעתם, במחאה על הרצח.

אולם ככל שעבר הזמן, נטייה זו נחלשה והלכה. לטענת ודנה, הסיבה העיקריתלשינוי נטיה זו הייתה ההאשמות של השמאל, שהתבטאו באמירה, "רבין נרצח על-ידי יהודי חובש כיפה". אנשים אלה, אף שרובם חובשים כיפה רק בזמן ה"קידוש" בליל שבת, זעמו על התבטאויות אלה, והתקשו להצביע בעד מפלגה שהזדהתה איתן.

ודנה ואסא סיפרו לי כי הם ניסו להגיע לפרס ולא הצליחו. גם פואד לא רצה להיפגש איתם. הם הביאו לי תקציר שכתב ודנה, ובו ממצאיו, התומכים בתיזה שלו, וכן הצעה לדרכי-פעולה.

כששמע פואד באיזה עניין באתי, הגיב בזעם: אני לא רוצה לראות את זה (התקציר) ולא לשמוע אותך. קלמן גאייר (הסוציולוג ששרת אז את העבודה) הזהיר את פרס ואותי מהשניים האלה. ודנה כועס על שלא לקחנו אותו. עכשיו הוא מבלבל את המוח ורוצה להוכיח שהוא יותר טוב מקלמן. אני רואה כל יום את הסקרים של קלמן ושל "מודיעין אזרחי" – אנחנו ננצח" .

מוסר השכל? יש סקרים ויש סקרים.

5 - images from a failed seker

 

 

 

 

 

 

 

 

==============================================================**על חיים ומוות בידי הסטטיסטיקה ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=413

==========================================================

2." אוצר הספר העברי" – מורחב ודיגיטאלי

עברנו דירה

===============================================================

3. כך הפלתי את הספיטפייר המצרי שתקף את ת"א

עבר לקישור הבא

=============================================

סיכום ביניים

גיליון זה של " דיוקן" , מספר 458, הוא האחרון בו מופיע " היגיון בשיגעון" , העומד לעבור לאכסניה אחרת (" יומן" ), לאחר חופשה קצרה. זו הזדמנות לסיכום ביניים.

הטור הופיע מן הגיליון הראשון של " מקור ראשון" , לפני כשמונה וחצי שנים, כמעט ללא הפסקה. להערכתי פורסמו כ-440 טורים ובסך הכל קרוב למיליון מילים.

האם המילים הללו שינו משהו במדינה? אני מסופק.. האם תרמו משהו לקוראים בחשיפת ההיגיון מאחורי השיגעון שבמציאות חיינו? אני מקווה שכן.

אני מודה לכל הקוראים, ותיקים וחדשים, ששמרו לי אמונים כל אותן שנים ומקווה שימצאו אותי גם באכסניה החדשה.

לקוראים הרבים הפונים אלי תדירות בבקשה להעביר להם מאמרים שפורסמו במהלך השנים הקמתי אתר שיכלול כל מה שפורסם. האתר עדיין נמצא בבניה ואני מקווה שבתוך זמן לא רב ניתן יהיה למצוא בו בקלות כל מה שפורסם ב"היגיון בשיגעון" .

www.zeevgalili.com

פורסם בקטגוריה נובל, סטטיסטיקה | עם התגים , , , , | 5 תגובות

עדות ממקור ראשוני: "כך הפלתי את הספיטפייר המצרי שתקף את תל אביב במלחמת השיחרור"

השבוע לפני 58 שנים, בבוקר יום שבת ה-15 במאי 1948, תקפו מטוסים מצריים את תחנת הכוח רידינג, את הנמל ואת שדה התעופה (" דב" ). המטוסים נתקלו באש נגד מטוסים ושניים מהם הופלו. האחרים המשיכו להפציץ אזורי מגורים ללא הפרעה. (שלושה ימים לאחר מכן הפציצו המצרים את התחנה המרכזית בתל-אביב וגרמו למותם של 41 אזרחים). ביום זה נפתחה למעשה מלחמת השחרור.

 

 מפיל הספיטפייר דוד גורן

מפיל הספיטפייר דוד גורן

בעקבות הדברים שפרסמתי כאן לפני כמה שבועות על חבילת צילומים נדירים שנפלה לידי, התקשרו אלי בני משפחתו של דוד גורן ז" ל, שהיה אחד ממפילי המטוסים המצריים. גורן, שנפטר לפני חודש וחצי, השאיר מסמך מרתק המתאר את הפלת המטוס ומשקף את רוח הימים ההם. המסמך מובא בזה ללא שינויים, פרט לקיצורים.

קריאה לגיוס

" באפריל (1948) נקראתי להתגייס לחיל התותחנים שזה עתה הוקם. כשהגעתי לבסיס בפרדס הידוע כיום כפרדס כץ, התברר לי שהגיעו תותחים נגד מטוסים מתוצרת שוויצרית "היספנו סויאיזה".

" המפגש הראשון בבסיס היה עם החברים שאתם שרתי בצבא הבריטי ושעם רובם לא נפגשתי מאז השחרור ב- 1946. השמחה הייתה גדולה. אלה היו בעיקר מפקדי צוותים בדרגת סמל בצבא הבריטי שעתה, יחד עם קומץ הקצינים, היוו את שלד הפיקוד של חיל התותחנים שזה עתה נולד…

" לאחר אימון קצר והיכרות עם התותחים החדשים,עברנו, קבוצה קטנה של מדריכים, למקום שאמור היה לשמש בסיס אימונים – בית חרושת נטוש לספירט בחולות הרצליה, בערך במקום שבו עומד כיום מלון אכדיה.

ליל העצמאות

" בליל ה- 14/15 במאי, ליל שבת, הייתי בין המעטים שלנו במחנה ולא בבית, כי לא היה לי היכן ללון. זה היה שעות אחדות אחרי ההכרזה על הקמת המדינה שהתקיימה כידוע במוזיאון ת"א. באמצע הלילה העירו אותי ואמרו לי להיות מוכן מיד ליציאה עם יחידה כדי להגן על תחנת הכוח רידינג ושדה התעופה בת" א…

" היינו עייפים מאד. גם החשכה המוחלטת ופקודת ההאפלה שהוטלה על הארץ, לא הקלו על המלאכה. ידענו אמנם שעלינו יהיה להתעמת עם צבאות ערב… אבל הפצצה של ת" א נראתה לי כאפשרות רחוקה. והפריסה הפתאומית כאילו נחפזת.

שריקת צלילה

" עם המחשבה הזו נרדמתי והתעוררתי שלוש שעות אחר כך, בשעות הבוקר המוקדמות של, 15 במאי לשמע שריקת הצלילה של מטוס. הוא הגיח מכיוון מזרח, דהיינו מכיוון השמש העולה, כפי שבודאי למד לעשות בקורס טייס. הוא צלל מעל עמדותינו לעבר תחנת הכוח והספקתי לראות, שאחת מהפצצות שהיו קשורות לגופו, שוחררה ועפה לכיוון תחנת הכוח. היא פגעה בבנין התחנה וענן קיטור לבן התאבך מעליה. המטוס חזר וצלל שנית ושחרר פצצות נוספות.

" קפצתי לכסא הכוון של התותח ופתחתי עליו באש. המטוס חזר והפציץ את התחנה. ראיתי שפגעתי בו והמטוס טס בטיסה נמוכה והסתלק צפונה. בין יעף אחד לשני הספקתי לצפות על הנעשה בתותח השני שלנו וראיתי שאינו יורה. רצתי לעברו ושאלתי לסיבת הדבר. מפקד הצוות אמר שיש לו מעצור ושאינו יודע לטפל בו. התיישבתי גם בתותח הזה על כסא הכוון, החלפתי מחסנית והמשכתי בירי. היחידה השנייה שהיתה פרושה בקצה הצפוני של שדה התעופה, הופצצה וסבלה אבדות של שני הרוגים ופצועים אחדים.

 

הספיטפייר המצרי שהופל שופץ ושימש את חיל האוויר צילום: רוזנמן ויקיפדיה
.

שבו את הטייס

" המטוס שנפגע טס צפונה ונחת על שפת הים במרחק קטן מבית החרושת לספירט שבו התאמנו. חיילים אחדים שנותרו במקום רצו אליו ולקחו את הטייס בשבי. התברר שמדובר במטוס ספיטפייר של חיל האוויר המצרי, והטייס הוא בדרגת סרן. המטוס עצמו נלקח מאוחר יותר על ידי אנשי חיל האוויר שלנו, שופץ ושרת את החיל.

" התקפות האוויר של המצרים התחדשו במשך היום עם הפסקות של כשלוש שעות ביניהן. בסך הכל הותקפנו באותו יום חמש פעמים" .

=============================================

סיכום ביניים

גיליון זה של " דיוקן" , מספר 458, הוא האחרון בו מופיע " היגיון בשיגעון" , העומד לעבור לאכסניה אחרת (" יומן" ), לאחר חופשה קצרה. זו הזדמנות לסיכום ביניים.

הטור הופיע מן הגיליון הראשון של " מקור ראשון" , לפני כשמונה וחצי שנים, כמעט ללא הפסקה. להערכתי פורסמו כ-440 טורים ובסך הכל קרוב למיליון מילים.

האם המילים הללו שינו משהו במדינה? אני מסופק.. האם תרמו משהו לקוראים בחשיפת ההיגיון מאחורי השיגעון שבמציאות חיינו? אני מקווה שכן.

אני מודה לכל הקוראים, ותיקים וחדשים, ששמרו לי אמונים כל אותן שנים ומקווה שימצאו אותי גם באכסניה החדשה.

לקוראים הרבים הפונים אלי תדירות בבקשה להעביר להם מאמרים שפורסמו במהלך השנים הקמתי אתר שיכלול כל מה שפורסם. האתר עדיין נמצא בבניה ואני מקווה שבתוך זמן לא רב ניתן יהיה למצוא בו בקלות כל מה שפורסם ב"היגיון בשיגעון" .

www.zeevgalili.com

פורסם בקטגוריה מלחמות ישראל | 2 תגובות

כיצד להשתמש באתר

קורא יקר,

מטרת האתר: אתר זה נועד לאפשר, לכל מתעניין, לקרוא כל אחד מן המאמרים שפרסמתי מאז שנת 1997 בטור "היגיון בשיגעון" בעיתון "מקור ראשון". הואיל ומדובר בכמות חומר גדולה מאד (כמיליון מילים), עומדים לרשותך מספר דרכים לנווט באתר.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה קורא יקר | כתיבת תגובה

על מלחמה, מדינאות וקריאה בספרים

1. מנהיגים שאינם קוראים

2. חננאל דיין אינו לוחץ יד

3.דליה איציק וראובן ברקת

4. מצגת של יאוש

5  הקולוניאליסט

מזה זמן מתרוצצים באינטרנט סטיקרים המלגלגים על רמת האנגלית של עמיר פרץ. כמו זה , האומר שעמיר פרץ אינו מסוגל לקרוא כתובת  (באנגלית). או סטיקר בו מתרגמים לאנגלית עילגת את סיסמתו " כי הגיע הזמן" BIKOZ IS TAIM. יש אכן מקום לדאגה, אם בראש מערכת הביטחון עומד אדם שאינו מסוגל לקרוא מאמר בעיתונות העולמית, או להגיע לספרי יסוד המצויים רק בשפה זו. אך יש מקום לדאגה רבה עוד יותר נוכח העובדה שבהנהגה הנוכחית של המדינה עומדים אנשים שאינם קוראים ספרים בשום שפה. כי אינם מסוגלים לכך, או שמעולם לא היה להם זמן לעשות זאת.

פוליטיקה ומלחמה

עורר אותי לבעיה זו הקורא איציק לוי מדגניה א'. הוא הביא לתשומת לבי ספר חשוב להבנת העולם בו אנו חיים. הספר, " פוליטיקה של לוחמים" ((Warrior Politics, פרי עטו של הוגה דעות, עיתונאי וסופר אמריקני, רוברט קפלן. הקורא איציק לוי מצא קשר בין ספר זה לבין מה שכתבתי כאן על כך שבראש המדינה בתקופה הרת גורל עומדת קבוצת אנשים חסרת כישורים בסיסיים להנהיג מדינה. האם אתה מעלה בדעתך, שואל הקורא, את שאול מופז, אהוד אולמרט ועמיר פרץ קוראים ספר זה. בטרם נשיב לשאלה זו, כמה מלים על הספר.

" אתוס פאגאני"

רוברט קפלן מבסס את דבריו על ניסיונו כעיתונאי, שסקר וראה מקרוב את זוועות שלהי המאה ה-20 ותחילת ה-21 במרבית מוקדי הסכסוך הרעב והג'נוסייד של הדור האחרון. זאת, במשולב עם עיון נרחב ומעמיק בהגות המדינית לדורותיה – מיוון ורומי דרך הרנסנס וראשית העידן המודרני ועד למנהיגים בני ימינו, כמו וינסטון צ"רצ"יל הנרי קיסינג"ר ואחרים. הטיעון המרכזי של קפלן הוא שהפוליטיקאים במדינות הדמוקרטיות, ובעיקר בארה" ב, אימצו " אתוס יהודי-נוצרי" , שגורם להם לחשוב במונחים אוטופיים במקום פרגמטיים. הוא מציע להחליפו במה שהוא מכנה "אתוס פאגאני" . קפלן שולל את המושג " עולם מודרני" וטוען כי אין מודרני ופוסט-מודרני אלא רק המשכו של העתיק. עולם שטובי הפילוסופים של סין, יוון ורומי מסוגלים היו להבין ולנווט בו למרות חידושיו הטכנולוגיים של ימינו.

מלחמה היא נורמה

הוא טוען שמלחמה איננה סטייה מן הנורמה, אלא הנורמה עצמה. יש לדחות בתוקף, הוא אומר, את הצעקות של השמאל האמריקני נגד המלחמה בעיראק ובאפגניסטן, מפני שהן מתבססות בעיקר על טיעונים מוסריים. הם אינם מבינים כי מלחמה איננה בלתי מוסרית אך ורק משום שזו מלחמה. כדוגמה בולטת הוא מביא את וינסטון צ'רצ'יל, שהעדיף את המלחמה על השלום, למרות שהוצע לו " שלום של כבוד" בתנאים אידאליים. בהעדפה זו הציל את העולם משלטון נאצי. הדוגמה ההפוכה היא זאת של הנשיא האמריקני וודרו ווילסון, שניסה לנהל מדיניות חוץ המבוססת על מוסר, וסופו שסייע – באופן עקיף, אך משמעותי – לפרוץ מלחמת-העולם השנייה.

ללמוד מן העבר

המסר העובר כחוט השני לאורכו של הספר, הוא כי ניתן וצריך ללמוד מן ההוגים ומן המדינאים של ההיסטוריה על מנת להתמודד עם הבעיות והאתגרים העכשוויים. כי יש לחלץ מתוך העבר את הכלים האינטלקטואליים והמוסריים הנחוצים לצורך התמודדות עם ההווה. התמוטטות הסדר העולמי, כותב קפלן, ואי הסדר הנובע מכך, יחד עם התקדמות הטכנולוגיה והאורבניזציה ההמונית, הולידה קבוצות של לוחמים שהם אכזריים וחמושים טוב יותר מכפי שהיה אי פעם בעבר. ניצחון המערב על הלוחמים הללו יהיה תלוי במהירות התגובה שלנו ולא בחוק הבינלאומי. הוא כתב את הדברים לפני ה-11 בספטמבר ומבחינות רבות ניבא את מה שארע אז.

מי קרא את הספר?

האם מישהו בצמרת המדינה קרא את הספר הזה? אני מוכן להמר שאיש מהם לא קרא (פרט לבנימין נתניהו,שכבר איננו בצמרת. העובדה שקרא את הספר ידועה לי מידע אישי). האם קריאת ספרים היא תנאי למנהיגות גדולה? אפשר לומר כי קריאת ספרים היא תנאי הכרחי אבל לא מספיק ויש דוגמאות לכאן ולכאן. שני המנהיגים הגדולים של המאה העשרים, וינסטון צ'רצ'יל ודוד בן גוריון, היו אנשי ספר מובהקים. האבות המייסדים של הציונות – הרצל, ויצמן, ז'בוטינסקי, בן גוריון – היו אנשי ספר מובהקים. מאידך יש מנהיגים די מוגבלים אינטלקטואלית שהצליחו – הנשיאים רייגן וטרומן הם דוגמאות בולטות. יש גם דוגמאות בולטות של מנהיגים אינטלקטואליים שהמיטו אסונות כמו ג'ימי קרטר שמנהיגותו האווילית גידלה את המפלצת האיראנית החומייניסטית. או שמעון פרס שהביא לנו את הסכם אוסלו ואהוד ברק שכבר ויתר על הכל ולא השיג כלום. אבל כשאתה מסתכל בגלריה שהצטלמה בבית הנשיא (ושלא במקרה נעדרו ממנה הפרופסורים אוריאל רייכמן ואבישי ברוורמן) אינך יכול שלא להתמלא דאגה עמוקה בידי מי נתון גורל המדינה. זו קבוצת אנשים שפילסה לעצמה את הדרך במסלול שכל כולו תככים פוליטיים. מסלול שאינו מותיר זמן לקריאה.

ראה מטרזן ועד הש"ס

=======================================================

2. איך אפשר לבטל

את חננאל דיין

(לא הצלחתי לברר האם שמו דיין או מגד בתקשורת הופיעו שני השמות) ב" 1984" של ג"ורג" אורוול, יכול " האח הגדול" לשלוט לא רק על ההווה ועל העתיד. הוא שולט גם על העבר. כך כנראה חושב האח הקטן מדובר צה" ל. רב" ט חננאל דיין עשה דבר איום ונורא. בטקס קבלת פנים לחיילים מצטיינים בבית הנשיא הוא סרב ללחוץ את ידיו של רמטכ" ל החורבן של גוש קטיף. בעקבות זאת הודיע דובר צה" ל כי " הצטיינותו של רב" ט מגד תישקל מחדש" . אפשר ללמוד מכך שבדובר צה" ל עובדים רובוטים כמו אלה שהופעלו בעת החורבן. רב" ט מגד קיבל את אות ההצטיינות בנימוק הבא: " חרף הקושי באובדנו האישי, המשיך לתפקד ולתרום ליחידה. החייל מקובל בקרב חבריו ושש לסייע לכל מטרה או משימה המוטלת עליו או על חבריו לפלוגה" , איך אפשר לבטל את ההצטיינות הזו? לקבוע שהוא לא המשיך לתפקד ולתרום? שאינו מקובל על חבריו? אינו שש לסייע לכל מטרה? רבותי בצמרת צה" ל: אתם יכולים להדיח את חננאל מק. אתם יכולים לכלוא אותו בצינוק. אפילו לתלות אותו. בישראל של 2006 אי אפשר למחוק את העבר.

=========================================================

3. דליה איציק וראובן ברקת

מינויה של חברת הכנסת דליה איציק ליו" ר הכנסת מחייב את כולנו להתפלל הן לשלומו של הנשיא והן לשלומה של דליה. יו" ר הכנסת הוא כידוע גם ממלא מקום הנשיא בהעדרו. דבר זה עלול להעמיד את המדינה במצבים מביכים. האם דליה איציק תייצג את ישראל בפגישה עם האפיפיור למשל? לא פחות חשוב מזה לאחל לדליה בריאות ואריכות ימים. זאת, לאור התקדים של ראובן ברקת.

ראובן ברקת

ראובן ברקת

ברקת היה יושב ראש הכנסת ובשנת 1972 הלך לעולמו. על פי כללי הטקס הורדו דגלי הלאום לחצי התורן. מוסדות ציבור, בתי הספר והאוניברסיטאות נסגרו. בתי העינוגים הושבתו. שלושה ימים נמשך האבל, על פי חוק. ראובן ברקת היה איש רב פעלים במושגי הימים ההם. חבר הוועדה המרכזת והמחלקה המדינית של ההסתדרות; ראש מחלקת הארגון ומנהל המרכז לתרבות של ההסתדרות; יו" ר הנהלת בית ברל; חבר לישכת מפלגת העבודה וראש המחלקה לקשרי חוץ; מזכ" ל מפא" י. הבעיה היתה שלמרות מגילת חייו רבת הפעלים איש לא ידע בכלל מיהו ראובן ברקת. התוצאה היתה לא רק אבל מאולץ. אלה היו ימי האבל העליזים ביותר שידעה המדינה. התלמידים בבתי הספר והסטודנטים באוניברסיטאות פרצו בקריאות גיל למשמע הבשורה שהוענקו להם שלושה ימי חופש חינם. עובדי המוסדות המושבתים נהרו לחנויות, לשפת הים ולכל מקום בו ניתן היה לבלות חופשה בלתי צפויה.

=========================================================

4. מצג של יאוש

תחרות הכרזות ליום העצמאות ה-58, שארגן בית הספר שנקר, יש בו משהו מפתיע. השוואה בין הכרזות של השנה (המוצגות במרכז עמיעד בשוק הפשפשים ביפו) לאלה עליהן דיווחתי כאן לפני שנתיים, מצביעה על תמורה דרמטית במצב הרוח הלאומי, כפי שהוא משתקף ביצירות הגראפיות. ביום העצמאות ה-56 הוצגה ישראל בכרזות כארץ רצחנית צמאת דם, התוקפת במטוסים ילדים פלסטינאים תמימים המתגוננים באבנים. שרון הוצג שם כ-GODFATHER, הסנדק של המאפיה. על אותה תערוכה כתבתי כי היא עושה את השרות הטוב ביותר לאש" ף.

 

intifada-56

 

bullet

למעלה: כרזות האנטי לקראת יום העצמאות ה-56 למטה: כרזות היאוש  ליום העצמאות ה-58 (צילומים: זאב גלילי)

herzel

 

sharon-58

גם בכרזות של השנה לא מצאתי יותר מכרזה ציונית אחת. אך כבר לא מצאתי את השנאה העצמית ואת הזעם הקדוש נגד ה" כיבוש" . היה יותר תיסכול, מבוכה, דיכאון ויאוש שבא לביטוי גם בהומור. המבוכה שבכרזות מתבטאת בראש ובראשונה בריבוי הטקסטים הכתובים, שאינם אופייניים ליצירות גראפיות. בכרזה אחת מודפס ההמנון הלאומי בהיפוך סדר המילים (" קדימה נפש יהודי חופשי/ עין מזרח צופיה" ). בכרזה מילולית אחרת מודפס פסוק מבראשית " וירא ה" כי רבה רעת האדם בארץ" . מגמת ההפרטה של המדינה ותכנית הנסיגה מוצגת גם היא בכרזה מילולית תוך חיקוי הסיסמה של חסידי ברסלב (נ-נח-נחלק/נ-נח-נחזיר/נ-נח-נחתום). אפילו האינתיפאדה מוצגת במילים על רקע רעול פנים (" ישראל 58 – לא יכול איתה לא יכול בלעדיה" ). שרון מוצג בתצלום תקריב כשמפיו יוצאת קריאת " עצור" באנגלית (PAUSE) ואולי אפשר כבר לראות בכרזה הזו אמירה חיובית על שרון. כרזת מחאה נגד הבחירות היא של טופס " הודעה לבוחר" של משרד הפנים כשהכיתוב הוא " הודעה לבורח" . והממשלה נבחרת בכרזה של עוגיות מזל עם הכיתוב " בקרוב תהיה ראש ממשלה" . מובן שלא חסרות כרזות אנטי ציוניות מסורתיות. הרצל ללא זקן (כאילו הורידו את המסכה מפניו) המדינה הציונית כבובת תיאטרון שמישהו מושך בחוטיה. תמונה של בן גוריון כשרעמתו נופלת על פניו ועליה הכתובת " חי חי וקיים" . מקום מרכזי תופסות גם כרזות על האלימות בחברה ועל העוני. אך גם אלו יותר משהן מבטאות מיליטנטיות הן משרות אווירה של מלנכוליה ותיסכול.

==========================================================

5. הקולוניאליסטים

" יש קולוניאליסטים בארץ ישראל" , כותב לי קורא המבקש לשמור על עילום שמו. ואלה דבריו: " תמצא אותם בנקל ברעננה, ברמת השרון, בקיבוצים, בכוכב יאיר, בעומר, בזכרון יעקב, בכפר שמריהו, בהרצליה, בכפר סבא, בצפון תל אביב ובגבעתיים. " אלה הם הקולוניאליסטים האמיתיים. הם חולמים על מצודה צלבנית אמריקאית מערב אירופאית, בלב המזרח התיכון. החלוצים שהזכרת בכתבתך שימשו עלה תאנה לשאיפות הקולוניאליסטיות של אלה שמניתי למעלה. " אכן אנחנו מדינה קולוניאליסטית . בשביל לחקות את המערב, מר גלילי, לא צריך מדינה. בטח ובטח לא באמצע המזרח התיכון. בשביל זה אפשר לחיות כמיעוט במדינות המערב" .

============================================================

 

פורסם בקטגוריה אישים היסטוריים, אישים פוליטיים, אקדמיה, גרפיקה, הומור, יקה, ספרים, קולוניאליזם, תולדות המדינה, תערוכות | עם התגים , | 4 תגובות

"יקה" מקור השם, משמעותו, בדיחותיו וגילגוליו

 נשאלתי על ידי קוראים למקור השם " יקה" . מלה זו, , שמשה תחילה כינוי לכל יהודי שמוצאו מגרמניה. לעתים אף שמשה מילת גנאי והיו שאמרו כי " יקה" הם ראשי תבות של יהודי קשה הבנה.

במרוצת השנים הפכה המלה למושג המציין אדם בעל תכונות המיוחסות ליהודים גרמנים: דייקנות, יושר, קפדנות, חריצות וגם העדר מוחלט של חוש הומור. על רקע זה נולד גל של בדיחות הקשורות ליקים.

יהודי מספר ליקה בדיחה ופותח: שני יהודים נוסעים ברכבת.

שואל היקה : מנין ולאן?

משיב המספר: לא חשוב הרי זו בדיחה. נניח מתל אביב לחיפה. וממשיך: בדרך נכנסת הרכבת למנהרה.

 מקשה היקה: הרי אין מנהרה בין תל אביב לחיפה? משיב המספר: לא חשוב. נניח שנסעו ברכבת מאיטליה לשוויצריה. בדרך נכנסת הרכבת למנהרה. ואז…

שוב מקשה היקה: לאיזו מנהרה נכנסו. יש שלוש מנהרות בין איטליה לשוויצריה. המספר משיב בחוסר סבלנות: מה זה חשוב לאיזו מנהרה נכנסו. נניח למנהרת זילברקרנץ.

הייקה פורץ בצחוק ואומר: מנהרת זילברקרנץ? אכן זו בדיחה טובה.

 או הבדיחה על אותו יהודי שיכול היה לספר בדיחה שכל מי ששמע אותה מת מיד מצחוק. כשסיפר את הבדיחה לייקה הוא מת, אבל רק לאחר שלושה חודשים. בבדיחות הללו, היתה לא מעט רשעות, שאפיינה תמיד את היחס לעליות חדשות. במרוצת הזמן הפך הכינוי " יקה" לכינוי של כבוד והדבר אף נקבע בפסק דין של שופט באיזה משפט דיבה שהגיש מישהו.

 לגבי מקור המושג יש כמה דעות. יש הסבורים כי מקור הכינוי בגרמניה ומשמעותו ליצן. הסבר אחר הוא שמקור הביטוי במילה הגרמנית JECKE שמבטאים אותו יקה ומשמעותו מיקטורן או ז"אקט. לפי תאוריה זו נוצר הביטוי עוד בגרמניה במאה ה-19 כשיהודים מתבוללים הפסיקו ללבוש את המעיל היהודי השחור הארוך והחלו להתלבש בלבוש אירופי שכלל ז'אקט קצר ומכנסיים ארוכים.
מאותה תקופה נותרה אמירת לגלוג על היקים הראשונים. נאמר עליהם שהם מקצרים בעליונים ומאריכים בתחתונים. מספרים על הרב החסידי ר' שלום מבעלז (נפטר 1855) שנשאל איך הוא מסביר שהמשכילים הלובשים מעיל קצר כמו הגרמנים מצליחים בחייהם ואילו החסידים המקפידים על מעילם ארוך אינם רואים ברכה בפרנסתם. והוא השיב: בשעה שקיבל יעקב את הברכה מיצחק אביו (" ויתן לך אלוהים מטל השמים ומשמני הארץ" – בראשית כז 28) הוא לבש בגד קצר שהיה שייך לעשיו. (לקוח מהספר " אוצר המילים" של אברהם שטאל).

ה"שלאפשטונדה" וה" יקים" של פעם

הלכתי למשרדי מס הכנסה ברחוב ז'בוטינסקי ברמת-גן, על מנת להגיש את הדו"ח השנתי, ומצאתי שער נעול. על הדלת היה פתק: הפסקת צהריים 2-3.30. אחד האנשים העומדים בתור, גבר קשיש מכסיף שיער, הביע אי נחת מן הצורך להמתין ואמר: הם כנראה יצאו ל"שלאפשטונדה" .

המילה הזו, שכבר יצאה מזמן מן הלשון המדוברת (אם כי היא מופיעה בשם אחד הסיפורים של יהודית קציר, בספרה "לסגור את הים"), הזכירה לי נשכחות. ה"שלאפשטונדה" היה ביטוי בו השתמשו עולי גרמניה שנקראו "יקים" והייתה לו משמעות כמעט מקודשת. אני זוכר שכילדים היינו שומעים צעקות של שכנים "יקים" הקוראים לעברנו "שלאפשטונדה" , בכל פעם שהיינו משחקים בחצר השכונה בשעות אחר הצהריים. ה"שלאפשטונדה" היתה שעת המנוחה המקודשת, בדרך כלל בין השעות 2 ל-4 אחר הצהריים, בהן אסור היה להשמיע קול.

חיפשתי במילונים המצויים תחת ידי את המונח הזה והעליתי חרס. לא באבן שושן ולא ב"רב מילים" ואפילו לא במילוני הסלנג של בן אמוץ ונתיבה בן יהודה.

את כבודה של המילה הנשכחת הציל "מילון הסלנג המקיף" של רוביק רוזנטאל, המגדיר אותה כ"שעת שינה" ומציין כי זו מלה שאינה מקובלת בארצות דוברות גרמנית וייתכן כי נוצרה בישראל. אין זה מקרה שהמלה מצויה במילון המצוין הזה (העשוי בקפדנות ייקית) הואיל ומחברה הוא אחד מצאצאי ה"יקים" שכמעט נכחדו.

המלה הזו עוררה בי זכרונות נשכחים על ה"יקים" המוזרים שהטביעו את חותמם על החיים בארץ ישראל הקטנה. ה"יקה" הראשון בו פגשתי היה ד" ר היילברג, רופא ילדים שטיפל בי מינקות והוא המשיך להיות רופא משפחה שלנו עוד שנים רבות. אני זוכר את הביקורים בקליניקה שלו, שהייתה צמודה לדירתו, כביקור בהיכל קודש. הכל שם היה שונה מן המציאות הארצישראלית של אז: השפה הגרמנית בה דיבר עם בני ביתו, השטיחים הכבדים, ריהוט כבד, ארונות עם ויטרינות מלאות כלי כסף וקריסטלים. הייתה לו בת, שהייתה מבוגרת ממני בכמה שנים ועל דרך חינוכה למדתי פעם כשראיתי אותה עומדת ומקרצפת את כל כלי הכסף שבבית. לאחר מכן סיפרה לי כי עשתה זאת כעונש שהוטל עליה מפני שהפילה מידה מזלג בעת הארוחה. לאכול ללא סכין ומזלג, או גרוע מזה, לתקוע סכין במזון ולהעבירו כך לפה היה כרוך בעונשים כבדים עוד יותר.

ה" יקים" היו חלק מן העלייה החמישית שהגיעה לארץ בשנות השלושים. זו הייתה עלייה ששינתה את פני הארץ מבחינה כלכלית, תרבותית ודמוגרפית.

אף שה"יקים" היו רק כרבע מעליה זו (כ-60 אלף איש) הם הטביעו את חותמם על המדינה, אולי יותר מכל עליה אחרת. הם היו שונים בתכלית מן העולים שבאו מפולין, רומניה, צ'כוסלובקיה, יוון וארצות אחרות. הם בלטו ברמתם האינטלקטואלית הגבוהה, רבים מהם דוקטורים ופרופסורים מן השורה הראשונה. הם נקלטו באוניברסיטה העברית ובטכניון, בבתי החולים ובבנקאות, בתעשיה ובמסחר. כמחציתם התיישבו בתל-אביב והם שינו את פני העיר. רחוב בן יהודה ורחוב הירקון הפכו להיות לרחובות "גרמניים" – בתי קפה מהודרים עם תזמורות , מסעדות מעולות, בתי אופנה, קונצרטים.

d79ed795d79bd7a8-d7a0d7a7d7a0d799d7a7d799d795d7aa-d79ed795d792d7a8d791d799-d7aad79c-d790d791d799d791

מוכר הנקניקיות ה"יקי" בכיכר מוגרבי בתל-אביב

מה שאפיין את היקים היתה חריצות ללא לאות בכל תחום. הם עסקו לא רק ברפואה ובתעשייה ובבנקאות אלא גם בחקלאות ובכל עבודת כפיים. לא היה זה נדיר למצוא מובילי חלב שנשאו תארי דוקטור. הדמות המפורסמת ביותר של יקה דוקטור העוסק במלאכה פשוטה הוא של מוכר הנקניקיות מכיכר מוגרבי בתל-אביב שנהג לקרוא בספר פילוסופי בין קונה לקונה.

אחד הקוראים העיר לי כי בעת ביקור בגרמניה נתברר לו כי המושג הזה בכלל לא מקובל שם. בלשנים הביעו דעתם באוזניו שמדובר בשיבוש המלה "שאפשו\טונדה" שהיא שעת המנוחה של רועי צאן עם הכבשים.

 

זו גירסה מאוחדת של שני מאמרים בנושא

על מקור השם "יקה, ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=211

על ה"שלאפשטונדה" של היקים ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=213


 

 בית "יקי" בירושלים

בית "יקי" בירושלים

פורסם בקטגוריה הומור, יהדות, יידיש | תגובה אחת

ספר מדע בידיוני משנת 1951 חזה את האינתיפאדה

1. מדע בידיוני


3. מוחמד דרוויש

4. השלאפשטונדה של ה"יקים"

ספר מדע בידיוני, " ישראל בשנת 2000" , שחובר בשנת 1951 בידי סופר אלמוני, חזה את האינתיפאדה ואת הסכנה הקיומית לישראל בגלל רקבון השלטון והביורוקרטיה

הספר הבידיוני נראה מוזר מאד על רקע התקופה. בארצות הברית הגיעה אז הסוגה הספרותית של המדע הבידיוני לאחד משיאיה. בישראל עדיין הסתפקו בסיפורי ז'ול ורן וה.ג. וולס. יצירה מקומית של מדע בידיוני כמעט שלא הייתה.

 

שער המהדור המקורית של הספר

 

שער המהדורה החדשה של הספר

את דבר קיומו של הספר הביא לידיעתי הקורא מנשה קפלן, אספן ספרים המחזיק עותק של ההוצאה המקורית. הוא היפנה את תשומת לבי לכך שהספר איננו מדע בדיוני אלא תיאור אפוקליפטי של הצפוי בישראל. יש בו גם חיזוי של האינתיפאדה. (ואכן, לספר הנשכח הזה הייתה עדנה והוא הופיע מחדש ללא שינויים בהוצאת "בבל" ספריית תרמיל).

חובבני ומוצלח

כספר מדע בדיוני הוא חובבני מאד, לעומת ספרים שהופיעו אז בעולם בסוגה זו. אם כי יש בו כמה רעיונות ותחזיות די מוצלחות. הוא חוזה את הטלוויזיה ומוסיף לה אפשרות להעביר ריחות. את הטיסה לירח רק לצורך צילומים הוא מאחר לשנת 2049. ליד תל אביב הוקם אי מלאכותי גדול המשמש כחוף רחצה לתושבי העיר. מעל העיר מרחף אי ענקי קשור בכבלים אל הקרקע. עליו יש שדה תעופה בתי מלון ומקומות נופש. המחבר צפה גם את ההנדסה הגנטית כשהוא מתאר פיתוח פירות וירקות חדישים. הרפואה מתקדמת מאד ומחסנת אנשים מפני כל המחלות. בשנת 1955 פרצה מלחמה עולמית שבעקבותיה באה שביתת נשק ופירוק כל החימוש וכל הצבאות בעולם. כתוצאה מכך אין בישראל של שנת 2000 צבא חמוש אלא יחידות של שרות בטחון.

מרד הבקר

דומה שכל המסגרת הבדיונית הזו לא נועדה אלא כדי לספר את העלילה המרכזית של הספר: מרד החיות.

בישראל של שנת 2000 פורצת בצורת קשה (לא ברור מדוע כי בחלק הבידיוני של הספר הוא אומר כי בעיית המחסור במים נפתרה והאדם שולט במזג האוויר). בעקבות הבצורת פושטים עדרי בקר על ישובים, משחיתים כל שיח וכל עץ ולבסוף גם מתחילים לטרוף בני אדם. מרד הבהמות מתחיל בישוב רימון שבדרום ומתפשט לכל חלקי הארץ.

מרד הבהמות מגיע לתל אביב וכך מתאר גולדפלוס את מה שקורה:

" בזרם רחב חדרו העדרים למרכז העיר שבין הבימה ומוצא רחוב דיזנגוף. אפיק הזרם הזה עבר דרך שדרות תרס" ט, שדרות חן ורוב שדרות קרן קיימת. מיד חסמו המגינים את כל מוצאות הרחובות האלה במתרסי מכוניות ועגלות הפוכות. הבהמות ניסו לפרוץ את המתרסים, נהדפו ושוב חזרו והתקיפום ביתר עוז. האבידות היו קשות לשני הצדדים… במתרס שבקרן רחוב אחד-העם מול כיכר הבימה: גיא-חזיון תופתי! מעל פני הכיכר מתאבכות תמרות עשן, געיי-שוורים, רעמי יריות, קול שמשות מנופצות, שעטה… ודם. לכל אשר תפנה העין – דם!… בשעה 4 אחר-הצהריים הצליחו השוורים לפרוץ את קו ההגנה שעל-יד הבימה ולפשוט באלפיהם בשדרות רוטשילד. מיד נעו ממוצא פינת הרחובות שינקין-שדרות רוטשילד… באותו זמן נעו טורי טנקים משדרות בן-ציון ועלו על כיכר הבימה, במעכם בנחשי שרשרותיהם כל אשר רוח חיים בקרבו."

" מלחמת שחרור"

המחבר מתאר גם את התגובות בעולם למה שמתחולל כאן תגובות הנשמעות ממש כנבואה.

וכך הוא כותב:

" חוגים מסוימים בארצות העולם הישן והחדש ראו במאורעות המתחוללים בישראל גילוי חדש של המסע נגד השעבוד והדיכוי. לפי השגתם לא הייתה ההתקוממות של ההולכים על ארבע נגד האנשים אלא שלב אחרון במלחמת השחרור עלי האדמות. נתקיימו אסיפות-עם וכינוסים. הושמעו נאומים, הוצהרו הצהרות אהדה לצד ה"מתקוממים". "אנחנו תובעים אמנסיפציה מוחלטת לבעלי-החיים ואת סיפוחם למשפחת בני-החורין" .

המחבר שולח אצבע מאשימה לעבר האחראים למצב והדברים נשמעים כאילו נכתבו אתמול: " משטר המדינה אשר טרם הגיע לגיבושו – סוציאליסטי קואופרטיבי עם יתרון לגורמים קפיטליסטים… ערערו את קיומו הכלכלי של הציבור הרחב. השלטונות עודדו את היזמה הפרטית אך שמו… מכשולים, חיזרו אחרי הקפיטל מארצות חוץ… להשלמת התמונה יש לציין את הגברת שיטת המונופולין… התפשטות נגע הביורוקרטיה והפרוטקציונליזם."

ובמקום אחר הוא אומר: " בדרך כלל רבים אצלנו המשרדים והסוכנויות שאבד עליהם הכלח. בביטחה אפשר לכלול אותם במדור אחד אשר שם "משרד לענייני שוא" יקרא לו."

החיות הוכרעו לבסוף באמצעות איזה נשק שהומצא נגדם לא לפני שהחליטו להסיר את תמונת הפרה מן השוקולד המפורסם. אך המחבר משאיר את הקורא תוהה לגבי כוונת חיבורו.


מיהו ס" גולדפלוס המסתורי

אף שחלפו כ-55 שנה מאז ראה אור הספר " ישראל 2000" לא פוענחה עד היום, ככל הידוע לי, זהותו של המחבר ס" גולדפלוס. הואיל וחוקר הספרות דב סדן כתב הקדמה לספר היתה בשעתו שמועה שגולדפלוס הוא שם עט של סדן עצמו. שאלתי את בנו, פרופסור עזרא סדן, אך הוא לא ידע להגיד לי דבר על הספר ועל מחברו.

בשער הספר כתוב תרגם ש. סקולסקי. סקולסקי היה מתרגם פורה מאד, שתרגם משפות רבות. קיימת אפשרות שתרגם את הספר מכתב יד (כי לא ידוע על פרסום ספר זה בשפה אחרת) שנכתב אולי בפולנית או ביידיש.

בדקתי ב" יד ושם" ומצאתי כ-75 שמות של קרבנות השואה הנושאים את השם גולדפלוס. 24 מהם מן העיירה סטאשוב.

במבוא לספר כותב פרופסור דב סדן: " לפנינו דיוקן של עולם כפי שמעלה אותו החרדה האפוקליפטית… (הוא) צופן בעומקו את גרעין הזוועה של תקופת חיינו וחיי תקופתנו"

האם חובר הספר בידי ניצול שואה והספר נותן ביטוי לאימה הקיומית שחש גם במדינה? – אולי.

============================================

=========================================

3. שירה על הדרך – מוחמד דרוויש בתל אביב

עיריית תל-אביב מקיימת, זו השנה השנייה, פרויקט ראוי לשבח: הצגת שירים בחוצות העיר. 70 שירים מוצגים בשדרות הסובבות את מתחם הבימה והיכל התרבות, בשדרות ירושלים ביפו, בשדרות החיל ביד אליהו וכן על תחנות אוטובוסים ואפילו על גב משאיות אשפה.

אשתקד הצליחה היוזמה מעבר למשוער וזכתה לתגובות חיוביות של הציבור. בעקבות זאת החליטה העירייה להפוך את הפרויקט למסורת תרבותית שתכלול עידוד יצירה. הוכרזה תחרות לכתיבת שירים ולזוכים הובטח ששיריהם יוצגו בחוצות וגם יקבלו פרסים.

השנה כללה הפרויקט חידוש נוסף: הצגת שירים של משוררים ערבים. בין היתר הוצג בחוצות שירו של משורר אש" ף מוחמד דרוויש " אני משם" . לכאורה שיר תמים האומר " אני משם ויש לי זכרונות… ובית רב חלונות… יש לי נוף והוא רק שלי" .

אין צורך להיות מומחה גדול לשירה כדי לפענח את השיר הזה. די אם נקרא שירים אחרים של המשורר שלא הוצגו בחוצות העיר. למשל:

" לכו לאן שתרצו/ אבל לא בינינו/ בשום אופן/ הגיע הזמן שתסתלקו/ שתמותו היכן שתרצו/ אבל לא בינינו/ צאו מכל דבר/ צאו מפצעינו, מאדמתנו/ צאו מהיבשה, מהים, מהכל…/ וטלו עמכם את מתיכם.." .

מחמוד דרוויש

שאלתי את פרופסור זוהר שביט, חברת מועצת העיר שיזמה את הפרויקט, מי בחר בשירים הערביים ובשירו של דרוויש בפרט.

תשובתה: " בשירים הערבים בחרו שלושה מומחים לשירה ערבית. זה מה שהם בחרו. אני לא עושה צנזורות. אני חושבת שדווקא מהצד שאתה בא לשאול אותי, אם אורי צבי בפנים ולמה בחרו בדרוויש, זה ממש סתירה פנימית. הייתה ועדה הוועדה היא של מומחים, שעוסקים בשירה ערבית: פרופסור ששון סומך, ד" ר מחמוד גנאים וד" ר מחמוד כיאל. ההחלטה שלהם היא מקצועית" .

עוד על מחמוד דרוויש

http://www.zeevgalili.com/?p=236

ועל בג"ץ הקברים

http://www.zeevgalili.com/?p=259

=========================================

4. ה" שלאפשטונדה" וה" יקים" של פעם

הלכתי למשרדי מס הכנסה ברחוב ז"בוטינסקי ברמת-גן, על מנת להגיש את הדו" ח השנתי, ומצאתי שער נעול. על הדלת היה פתק: הפסקת צהריים 2-3.30. אחד האנשים העומדים בתור, גבר קשיש מכסיף שיער, הביע אי נחת מן הצורך להמתין ואמר: הם כנראה יצאו ל" שלאפשטונדה" .

המילה הזו, שכבר יצאה מזמן מן הלשון המדוברת (אם כי היא מופיעה בשם אחד הסיפורים של יהודית קציר, בספרה " לסגור את הים" ), הזכירה לי נשכחות. ה" שלאפשטונדה" היה ביטוי בו השתמשו עולי גרמניה שנקראו " יקים" והייתה לו משמעות

כמעט מקודשת. אני זוכר שכילדים היינו שומעים צעקות של שכנים " יקים" הקוראים לעברנו " שלאפשטונדה" , בכל פעם שהיינו משחקים בחצר השכונה בשעות אחר הצהריים. ה" שלאפשטונדה" היתה שעת המנוחה המקודשת, בדרך כלל בין השעות 2 ל-4 אחר הצהריים, בהן אסור היה להשמיע קול.

חיפשתי במילונים המצויים תחת ידי את המונח הזה והעליתי חרס. לא באבן שושן ולא ב" רב מילים" ואפילו לא במילוני הסלנג של בן אמוץ ונתיבה בן יהודה.

את כבודה של המילה הנשכחת הציל " מילון הסלנג המקיף" של רוביק רוזנטאל, המגדיר אותה כ" שעת שינה" ומציין כי זו מלה שאינה מקובלת בארצות דוברות גרמנית וייתכן כי נוצרה בישראל. אין זה מקרה שהמלה מצויה במילון המצוין הזה (העשוי בקפדנות ייקית) הואיל ומחברה הוא אחד מצאצאי ה" יקים" שכמעט נכחדו.

המלה הזו עוררה בי זכרונות נשכחים על ה" יקים" המוזרים שהטביעו את חותמם על החיים בארץ ישראל הקטנה. ה" יקה" הראשון בו פגשתי היה ד" ר היילברג, רופא ילדים שטיפל בי מינקות והוא המשיך להיות רופא משפחה שלנו עוד שנים רבות. אני זוכר את הביקורים בקליניקה שלו, שהייתה צמודה לדירתו, כביקור בהיכל קודש. הכל שם היה שונה מן המציאות הארצישראלית של אז: השפה הגרמנית בה דיבר עם בני ביתו, השטיחים הכבדים, ריהוט כבד, ארונות עם ויטרינות מלאות כלי כסף וקריסטלים. הייתה לו בת, שהייתה מבוגרת ממני בכמה שנים ועל דרך חינוכה למדתי פעם כשראיתי אותה עומדת ומקרצפת את כל כלי הכסף שבבית. לאחר מכן סיפרה לי כי עשתה זאת כעונש שהוטל עליה מפני שהפילה מידה מזלג בעת הארוחה. לאכול ללא סכין ומזלג, או גרוע מזה, לתקוע סכין במזון ולהעבירו כך לפה היה כרוך בעונשים כבדים עוד יותר.

ה" יקים" היו חלק מן העלייה החמישית שהגיעה לארץ בשנות השלושים. זו הייתה עלייה ששינתה את פני הארץ מבחינה כלכלית, תרבותית ודמוגרפית.

אף שה" יקים" היו רק כרבע מעליה זו (כ-60 אלף איש) הם הטביעו את חותמם על המדינה, אולי יותר מכל עליה אחרת. הם היו שונים בתכלית מן העולים שבאו מפולין, רומניה, צ"כוסלובקיה, יוון וארצות אחרות. הם בלטו ברמתם האינטלקטואלית הגבוהה, רבים מהם דוקטורים ופרופסורים מן השורה הראשונה. הם נקלטו באוניברסיטה העברית ובטכניון, בבתי החולים ובבנקאות, בתעשיה ובמסחר. כמחציתם התיישבו בתל-אביב והם שינו את פני העיר. רחוב בן יהודה ורחוב הירקון הפכו להיות לרחובות " גרמניים" – בתי קפה מהודרים עם תזמורות , מסעדות מעולות, בתי אופנה, קונצרטים.

d79ed795d79bd7a8-d7a0d7a7d7a0d799d7a7d799d795d7aa-d79ed795d792d7a8d791d799-d7aad79c-d790d791d799d791

מה שאפיין את היקים היתה חריצות ללא לאות בכל תחום. הם עסקו לא רק ברפואה ובתעשייה ובבנקאות אלא גם בחקלאות ובכל עבודת כפיים. לא היה זה נדיר למצוא מובילי חלב שנשאו תארי דוקטור. הדמות המפורסמת ביותר של יקה דוקטור העוסק במלאכה פשוטה הוא של מוכר הנקניקיות מכיכר מוגרבי בתל-אביב שנהג לקרוא בספר פילוסופי בין קונה לקונה.

על מקור השם "יקה, ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=211

פורסם בקטגוריה לשון, מדע בידיוני | עם התגים , , , , , | 7 תגובות

" ציפור הנפש" של הדמוקרטיה שהפכה לעוף הטורף את המדינה

יש קשר ישיר בין בג"ץ " קול העם" משנת 1953, שהכשיר עיתון שהיה שותף לעלילת סטאלין על הרופאים היהודים, לבין הבעות התמיכה בחמאס היום בשל זכות " חופש הביטוי" * ויש קשר בין הכחשת השואה להכחשת הציונות

באוקטובר 1949 נשא ראש הממשלה דוד בן גוריון נאום בפני בני נוער, בו תקף בחריפות את ברית המועצות ואת המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק" י). בן גוריון רמז בנאומו לתמיכתם של הקומוניסטים הישראלים בטרור הערבי (במאורעות שנות השלושים) ואמר עוד כי " הקומוניסטים היהודים ברוסיה ברכו על דם יהודי שנשפך בפרעות" .

בתגובה לנאום זה פרסם בטאון המפלגה הקומוניסטית הישראלית " קול העם" , מאמר חסר תקדים בחריפותו נגד בן גוריון. במאמר נאמר כי " רק בוגדים בעמם ואויבי מעמד הפועלים" מעיזים להשמיע דברים כאלה.

תביעה פלילית

בעצה אחת עם היועץ המשפטי דאז, יעקב שמשון שפירא, החליט בן גוריון להגיש תביעה פלילית נגד האחראים על " קול העם" . התביעה הייתה על פי סעיף 201 לחוק הפלילי משנת ,1936 האוסר הוצאת שם רע על ראש הממשלה. העונש המקסימאלי על עבירה זו היה אז 3 שנות מאסר או מאה לירות קנס.

 

המשפט אמור היה להתחיל בשנת 1950 אך נדחה שוב ושוב. ההגנה במשפט ניצלה את בית המשפט כבמה לתעמולה חריפה נגד בן גוריון על ש"מכר את המדינה לאמריקנים" . מטעם ההגנה הובאו שורה של עדים בכירים. ביניהם היה מנהיג מק"י שמואל מיקוניס ואלוף יצחק שדה. האחרון תיאר את הנסיגה מסיני במלחמת השחרור ככניעה של בן גוריון לתכתיב אמריקני. בן גוריון עצמו הוזמן גם הוא להעיד והמשפט גרם לו טרחה רבה.

 

העיד בעד " קול העם" . אלוף יצחק שדה (ויקישיתוף)

העיד בעד " קול העם" . אלוף יצחק שדה (ויקישיתוף)

פסק הדין ניתן ב-29 ביולי 1951. השופט ש. גנוסר הרשיע את שני הנאשמים וגזר על כל אחד מהם קנס של 50 לירות והוצאות משפט בסך 25 לירות. הוא דחה את דרישת התביעה לצוות על סגירת העיתון לכמה ימים.

המשפט הזה של דוד בן גוריון נגד " קול העם" כמעט ונשכח. הוא לא השאיר את חותמו על הספרות המשפטית. לפי עדותו של ההיסטוריון מרדכי נאור (שחשף את פרטי המשפט בספרו המצוין " רבותי העיתונות" ) גם נעלמו התיקים של המשפט מבית המשפט המחוזי בתל אביב.

עלילת הרופאים

שנתיים לאחר מכן, בראשית 1953, הורה שר הפנים, ישראל רוקח (ממפלגת " הציונים הכלליים" לימים המפלגה הליברלית שהתאחדה עם " חרות" לגח" ל) לסגור את " קול העם" לכמה ימים. זאת, על פי חוק מנדטורי, המאפשר סגירת עיתון, אם התפרסם בו דבר העלול לסכן את שלום הציבור.

העילה לסגירת העיתון הייתה פרסום ידיעות בהן תקף את ארגון הסעד היהודי ג'וינט והאשים אותו בכך שהוא קשור במזימה בינלאומית של רופאים יהודים לרצוח מנהיגים סובייטיים.

" קול העם" עתר לבג"ץ וביקש לבטל את צו הסגירה. בית המשפט העליון, בהרכב השופטים יצחק אולשן, שמעון אגרנט ומשה זילברג, דחה את הפניה ואישר את סגירת העיתון.

גם פסק דין זה כמעט ונשכח במהלך השנים.

" מספסרים בדם"

אבל לא חלפו אלא תשעה חודשים וצו סגירה נוסף נגד העיתון הגיע לבג"ץ. ההחלטה שנתקבלה בבג"ץ זה הטביעה חותם בל ימחה על החברה הישראלית עד היום.

העילה לסגירה הפעם הייתה מאמר חריף נגד ממשלת ישראל בו קבע כי הממשלה " מחרחרת מלחמות" ו" מספסרת בדם הנוער הישראלי" . הרקע למאמר זה הייתה ידיעה חסרת כל בסיס שפורסמה בעיתונים, בה נאמר כי ישראל הבטיחה להעמיד 200 אלף חיילים לרשות ארצות הברית.

" זכות עילאית"

העיתון עתר לבג" ץ והשופט העליון ד" ר שמעון אגרנט החליט לבטל את הצו של שר הפנים. הפרשן המשפטי זאב סגל אומר (בספרו " דמוקרטיה ישראלית" ) כי זהו " מהחשובים בפסקי הדין שנתנו בבית המשפט העליון מאז הקמתו שבו נקבעו חופש הביטוי והעיתונות כבעלי ערך ציבורי משפטי גבוה, ביותר במשפט הנוהג במדינת ישראל"

חשיבותו של פסק הדין נבעה מכך שבפרשנות לאירוע המסוים התבסס בית המשפט על הנאמר במגילת העצמאות, בדבר השתתת המדינה על יסודות החרות והבטחת חופש המצפון.

מאז, אומר הפרשן המשפטי ד"ר זאב סגל סגל (בספרו " חופש העיתונות" ) נקבע כי חופש הביטוי הוא " זכות עילאית" ו" ציפור נפשה של הדמוקרטיה" .

ציפור טורפת

אפשר לומר כי יש קשר ישיר בין פסיקת " קול העם" ב-1953 להחלצותם של חברי כנסת ערביים לתמיכה במנהיגי החמאס בשנת 2006. פסק הדין שהצדיק את ההתבטאות הצמחונית כמעט של "קול העם" נגד בן גוריון, הכשיר את הקרקע לחופש הביטוי נוסח הסרטים " ג'נין ג'נין" ו"גן עדן עכשיו" ולמשנותיהם של היסטוריונים כמו אילן פפה. אפשר לומר כי " ציפור הנפש" של הדמוקרטיה הפכה לעוף טורף המבקש את נפשה של מדינת היהודים.

הקולוניאליסטים

המשותף לכל ההתבטאויות הללו, המנצלות את " הזכות העילאית" שהעניק להן בג"ץ, הוא הצגת ישראל כמדינה קולוניאליסטית. הצגה זו היא בראש ובראשונה שקר מתועב.

הקולוניאליזם מוגדר כ" מדיניות הדוגלת בהתיישבות קבוצתית מאורגנת של חלק מחברה מסוימת מחוץ לארצה כדי ליצור שם בסיס פוליטי, חברתי וכלכלי חדש… תוך שמירת זיקה למדינת האם" .

אלה ה"קולוניאליסטים" שגזלו את הארץ מ"ילידיה" . תימנים בירושלים מעולי תרמ"ב.

אלה הקולוניאליסטי - עולי תימן בירושלים משנת תרמב

מי הם הקולוניאליסטים שהקימו את מדינת ישראל? האם אלה 1500 החסידים שעלו עם יהודה חסיד בשנת 1700 לירושלים? הם זה המשורר יהודה הלוי שנדרס בפרסות סוס ערבי על הר הבית במאה ה-11? האם זה ר'משה חיים לוצאטו, שמת במגפה בעכו בשנת 1743. או אולי רק המתיישבים החדשים הם קולוניאליסטים. האם אלה יהודי תימן שבאו ברגל בשנת תרמ"ב, במקביל לעולי העליה הראשונה מרוסיה? האם הם יחפני העלייה השנייה שנאחזו באדמות הטרשים? או אולי פליטי השואה שבאו ממחנות העקורים הישר אל תוך מלחמת העצמאות?

מי הם " הילידים"

ומי היא מדינת האם שמתוכה נשלחו ה"קולוניאליסטים" ? האם זו בריטניה שהבטיחה " בית לאומי" ליהודים והעדיפה את האינטרס הערבי עוד בטרם יבש הדיו על הצהרת בלפור?

ומי הם ה"ילידים" שהקולוניאליסטים היהודים דחקו מאדמתם?

ראשית יש לזכור שהעולם הערבי בכללותו לא היה כמעט מעולם בצד המדוכא של הקולוניאליזם. הם כבשו חלק גדול מן העולם עד ספרד. ואם הקולוניאליזם התבטא למשל בסחר עבדים הם היו הסוחרים הגדולים בבשר אדם.

רוב ערביי ארץ ישראל יושבים כאן מעט יותר ממאה שנים. כל ערבי ששמו שאמי בא מסוריה (א-שאם); ומי ששמו אל מצרי בא ממצרים; ברמלה יש שבט אבו ג"ואריש שבא לכאן מלוב; ערביי ג"יסר א זרקא שבמבואות חיפה הם צאצאי סוחריו וחייליו של מוחמד עלי ממצרים; הזועבים, החיים בשבעה כפרים בעמק יזרעאל באו כולם מרמת אירביד שבעבר הירדן; מאות אלפי חורנים באו לכאן מן החורן שבעבר הירדן, בעידוד הבריטים, והפכו כאן ל" פלשתינאים" .

מכחישי הציונות

המנצלים את חופש הביטוי במדינת ישראל לתעמולה שתכליתה חורבן המדינה, הם " מכחישי הציונות" שאינם שונים מ" מכחישי השואה" . חלק גדול ממדינות התרבות אוסרות על הכחשת השואה ורואות בה עבירה פלילית. ההיסטוריון הבריטי מכחיש השואה דייויד אירווינג נדון לשלוש שנות מאסר באוסטריה על שהכחיש את השואה בשני נאומים שנשא בארץ זו. מכחישי שואה רבים נעצרו ונשפטו גם בגרמניה, בקנדה בבלגיה ועוד.

מכחיש השואה דייויד אירווינג נידון לשלוש שנות מאסר.

מכחיש השואה דייויד אירווינג נידון לשלוש שנות מאסר.

הקשר בין מכחישי השואה למכחישי הציונות איננו קשר רעיוני בלבד. מאות אתרים אנטישמיים באינטרנט מפיצים את שנאת ישראל בכל המישורים: הכחשת השואה, השוואת ישראל לנאצים ודלגיטימציה של הציונות. רבים מאתרים אלה נעזרים בפרסומים ישראליים.

לאור נתונים אלה אולי הגיע הזמן לדיון ציבורי ב" חופש הביטוי" . האם לחרות כזו התכוון דוד בן גוריון כשניסח את מגילת העצמאות?

==========================================================

קבוצי עוטף עזה " משלמים את המחיר"

שמעתי ברדיו מישהי, מיד מרדכי נדמה לי, המתאוננת על היריות של תותחי צה" ל, על הקסאמים הנופלים סביב, על שצה"ל לא מיגן אותם ועל הפחד של הילדים. אני חייב לומר שממש לא נשבר לי הלב. ככל הזכור לי הקיבוצים שבאזור עוטף עזה תמכו בחורבן גוש קטיף והסירו מעל עצמם את השכפ"ץ של גוש קטיף שהגן עליהם.

למרות הקסאמים, אמר אלון שוסטר ראש המועצה האזורית מקיבוץ מפלסים, לצפריר רונן, אנחנו מוכנים לשלם את המחיר כי זה היה שווה.

אז הנה המחיר, שלמו אותו.

עמדת התנועה הקיבוצית כולה לחורבן גוש קטיף ולחורבן המתוכנן של יהודה ושומרון היא הביטוי הקיצוני להתנוונותה של התנועה הזו, שהיתה פעם ראש החץ של המפעל הציוני.

ההגינות מחייבת לומר שמול הדקדנציה הזו של המושכים בעורלתם הציונית יש עדיין אחרוני מוהיקנים בתנועת ההתיישבות השומרים על הגחלת .

בכרוז שהופץ ערב חורבן גוש קטיף, נאמר:

" אנו, חברי קיבוצים ומושבים ממגוון תנועות ההתיישבות החלוצית, שחוללו את נס התחייה הציונית של עם השב אל ארצו ואדמתו – קוראים לכל בעל מצפון אנושי ולאומי לבוא להרים קול נגד נסיון העקירה והחורבן הבלתי חוקי והבלתי מוסרי של חבל קטיף וצפון השומרון… " .

יוזמי הכרוז הם מושבניקים וקיבוצניקים, חברי התק"ם, השומר הצעיר ותנועת המושבים, שהתארגנו במסגרת תנועה ציבורית נגד ההתנתקות.
בין מארגני התנועה: מאיר הר ציון (חברו של אריאל שרון ליחידה 101 ). אהוביה טבנקין (בנו של יצחק טבנקין מראשי תנועת העבודה מעין חרוד), רותי נוסבאום (אחותה של נעמי שמר) מכנרת וצפריר רונן איש עין חרוד (ממקימי גילגל בבקעת הירדן).

===================================================

תמונה אלמונית

עבר לפוסט סמוך

===========================================================

ישיבה בבית קפה

זכרון ילדות רחוק: אחותי " הגדולה" לוקחת אותי לבית קפה עם חבר שעתיד להיות בעלה. זה היה מקום קסום. על בימה קטנה היתה תזמורת קטנה, וזמרת שרה את השיר " ארצנו הקטנטונת" . ברחבה מול התזמורת רקדו זוגות צמודים לצלילי טנגו, או וואלס. מלצר לבוש חליפה מהודרת וענוב בעניבת פרפר הציג לנו תפריט ורשם בקפידה את ההזמנות. אני קיבלתי מנת גלידה ענקית ועוגת קצפת.

אולי זכרון ילדות רחוק זה גרם לכך שאני אוהב עד היום לשבת בבתי קפה. אין תזמורות ואין ריקודים, ובמקום מלצרים כסופי שיער אתה מקבל שרות מצעירים לבושים בג"ינס או צעירות בחולצת בטן. את רוב פגישות העבודה שלי אני מקיים בבתי קפה. פגישה במשרד יוצרת תלות במרואיין. פגישה בבית גוררת פמיליאריות ומחויבות של נימוס. בית קפה הוא מקום ניטרלי, ואם אתה מקפיד לשלם לפחות את חלקך בהזמנה אינך חייב מאומה למרואיין, גם לא מחיר כוס קפה. ישיבה בבית קפה נראית לי גם מקום נעים לבלות בו עם ידידים. שיחת רעים היא, כמאמר אריסטו, הגדולה בתענוגות אנוש.

בתנאי שזה בית קפה נעים. לא הומה מדי אבל גם לא ריק מדי. לא מרעיש מדי במוסיקה שלא הזמנת ובהמולת סועדים ובמידת הצורך יש בו פינה שקטה. וחשוב שההגשה תהיה מהירה ונעימה. שהמלצר או המלצרית יהיו מאירי פנים וזריזים, אבל שלא יציקו כל עשר דקות בשאלה אם הכל בסדר. רצוי גם איזה נוף אורבני או טבעי וגם אווירה שקשה להגדיר. אין הרבה בתי קפה כאלה אבל יש.

לא באתי לעשות כאן תעמולה לבית קפה זה או אחר אלא להתריע על תופעה שנתקלתי בה באחרונה באורח מקרי. בתי קפה העושים רווחים מהנטייה של בני אדם להימצא בעדר. כוונתי לרשתות בתי קפה המבוססים על הגשה עצמית (ארקפה, ארומה, סבארו ועוד).

נבצר מבינתי מה מביא בני אדם להזדקק לבתי קפה כאלה. אתה עומד בתור לקופה ומשלם וצריך להחליט מראש מה אתה מזמין. אחרי שאתה משלם אתה מקבל תלוש והולך לצד השני של הדלפק, עומד שוב בתור, כדי לקבל קפה או כריך או עוגה. אם אתה רוצה להזמין עוד משהו או לבטל הזמנה או להתלונן על טיב המוצר אתה צריך לעמוד בתור כדי שיואילו לשמוע את תלונתך.

מה מריץ אנשים לבתי קפה כאלה?. ההנחה במחיר היא שולית. הטורח רב. והתענוג מפוקפק. הואיל ושיטה זו מצליחה בכל העולם וגם בארץ עושה חיל נראה שהיא עונה על צורך אנושי בסיסי. להיות חלק מעדר הרץ אל המרעה או אל המשחטה. בתי הקפה הללו ראויים למי שבוחר לשבת בהם.

ראה איך נולדו זרעי הפורענות של מערכת המשפט

אהרון ברק כמחולל המפץ הגדול

פורסם בקטגוריה בגץ, התנחלויות, מערכת המשפט, ציונות | 3 תגובות

תמונה אלמונית ממלחמת השיחרור

לפני כעשר שנים ביליתי שעות ארוכות בארכיון הציוני בירושלים בחיפוש אחר תמונות לפרויקט ספרותי-עיתונאי שהייתי קשור בו.

בארכיון הציוני יש אוצר בלום של צילומים, מראשית המפעל הציוני ועד ימינו. אבל החיפוש אחר צילום בנושא מסוים דומה לעיתים לחיפוש מחט בערימת שחת.

התמונה האלמונית

התמונה האלמונית

באחד הימים, לאחר שכבר נואשתי מלמצוא את מבוקשי, הביא אותי האחראי על הארכיון לארגז מלא תמונות ואמר לי: חפש, אולי תמצא כאן את מבוקשך. לאחר בדיקת כמה צילומים נתברר  כי עליתי על אוצר בלום. היו שם מאות צילומים נדירים, בעיקר מתקופת מלחמת השחרור, אבל גם צילומים של אירועים משנות העשרים והשלושים. צילומים שלא ראו אור בשעתם בעיתוני הארץ וגם לא פורסמו בפרסומים המוכרים לי בתקופה מאוחרת יותר. לשאלתי נאמר לי כי ארגז הצילומים נמסר לארכיון על ידי אנשי העיתון האמריקני " פילדלפיה אנקואייר" , שפעל בארץ שנים רבות.

בחרתי במהירות כמה עשרות צילומים וביקשתי לשלוח לי העתקים שלהם. הפרויקט האמור לא יצא אל הפועל ואני שכחתי מאותם צילומים.

ערב פסח, בעת בדיקת חמץ, גיליתי באחת המגרות הנדחות מעטפה ובה סרטי צילום לא מזוהים. מסרתי לסריקה דיגיטאלית והתוצאה הייתה מדהימה. יש שם צילומים של פליטים יהודיים בורחים מגבול יפו תל-אביב, של הפצצת המטוסים המצרים על התחנה המרכזית בתל-אביב, של ספיטפייר מצרי שהופל בתל אביב, תושבי ניצנים חוזרים אל הישוב לאחר כיבושו ומנסים לחשוף את קברי יקיריהם ועוד.

בין התמונות מצאתי את זו שלמעלה, שלא היה מצורף אליה שום טקסט לזיהוי. היא נראית כמו צילום בעת תקיפת חיל רגלים על מבנה לא מזוהה. אם יש מישהו מבין הקוראים שמכיר את המקום או את האירוע בו צולמה התמונה אודה לו אם ישלח לי נתונים.

הסיבה המיידית לכך שאני מפרסם את הסיפור הזה קשורה בסיפור עצוב על מצב העיתונות העולמית. ה"פילדלפיה אנקווייר" עומד להיסגר,כמו עיתונים רבים שנסגרו בעשור האחרון.

(בינתיים העיתון אכן נסגר – נובמבר 2009)


פורסם בקטגוריה מלחמות ישראל, תקשורת | תגובה אחת

על העיוורון של סאראמאגו ושל עמוס עוז וחבריו

הסופר חתן פרס נובל ז'וזה סאראמאגו הפורטוגזי הכריז בעת ביקור ברמאללה כי "מה שקורה פה אפשר להשוות לאושוויץ".

דברי סאראמאגו עוררו תגובה  של הסופר עמוס עוז. ברשימה תחת הכותרת "על העיוורון" (על שם אחד מספרי סאראמאגו) כתב עוז בין היתר: "זוהי משוואה החביבה בימים אלה על כל האנטישמים בעולם. מחבר 'על העיוורון' הפגין עיוורון מוסרי משווע… הכיבוש הישראלי הוא רע. אבל המרחק בינו לבין פשעי הנאצים הוא בערך כמרחק שבין סאראמאגו לסטאלין..".

ג'וזה סאראמגו ויקישיתוף

 

סראמאגו לא צריך להטריד אותנו. חתן פרס נובל? גם ערפאת חתן פרס נובל. עוד סופר אנטישמי שהיה בעבר גם קומוניסט ששרת את התעמולה הקומוניסטית.

ההסבר של בן עמי פיינגולד

השאלה איננה העיוורון של האנטישמים. השאלה היא העיוורון של אנשי הרוח בישראל. את ההשוואה בין ישראל לנאציזם לא המציא סאראמאגו. היא מצויה באינספור חיבורים ויצירות של אנשי רוח וסופרים ישראליים, בצורה גלויה או מוסווית.

הסבר מעניין על התופעה הזו שמעתי מפי ידידי, פרופסור בן עמי פיינגולד, שאף פרסם אותה בספרו "השואה בדרמה העברית" (הוצאת הקיבוץ המאוחד תש"ן).

פיינגולד אומר (וזה ניסוח שלי לדבריו) כי האינטלקטואל החילוני (והיום הפוסט ציוני) אינו מעוניין בזהות היהודית שלו. מעמד הר סיני, תשעה באב, גרוש ספרד, גזרות ת"ח ת"ט, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ראשונים ואחרונים – כל אלה אינם מדברים אליו. הדבר היחיד כמעט שמקשר אותו לזהות היהודית זו השואה. השואה כופה עליו זהות יהודית.

בן עמי פינגולד (צילום: זאב גלילי)

בן עמי פינגולד (צילום: זאב גלילי)

הדרך להשתחרר גם משריד זה של זהות יהודית היא לתת משמעות אחרת לשואה. נירמול השואה, כארוע שאיננו יחידאי ואיננו "שייך" דווקא לעם היהודי, משחרר אותו מן הזיקה היהודית לשואה. ומכאן הדיבורים על הרבה שואות – של הארמנים, של בני שבט ההוטו בזאיר ועוד. ומכאן התפיסה שכל אחד יכול להיות נאצי וכל עם מסוגל למעשים נאציים. הצגת ישראל כמי שעושה מעשים נאציים מכשירה סופית את השרץ הנאצי ומשחררת את הישראלי מזהותו היהודית.

בני הקרבנות כנאצים

עדי אופיר, הפיסלוסוף הבולט של הפוסטמודרניזם הפוסט יהודי בישראל, כותב בספרו "לשון לרע": " …ייתכן שלבני הקורבנות ונכדיהם יש בעניין זה אחריות מיוחדת. צירוף מקרים היסטורי הפך את חברתם, החברה שבתוכה אני יושב וכותב, למעבדה נוראה שבה נבדקת מידת עמידותם של הניצולים וצאצאיהם לשותפות בחברה, שמתפתחים בה תנאים המאפשרים הן ייצור מתועש של מוות המוני, הן סלקציה מדוייקת ומפורטת של קרבנותיו". דברים דומים אמר אופיר בראיונות ברדיו ובטלוויזיה.

ובראיון בראיון ליאיר שלג ב"הארץ" (בנושא האנטישמיות האירופית) אומר עדי אופיר: "אם אירופה היתה משוחררת היום מצל האנטישמיות הייתה יכולה לעמוד מול ישראל כמו שעמדה בשנות התשעים מול יוגוסלביה. אני בטוח שגם הביקורת וגם הצעדים המעשיים היו הרבה יותר חריפים, ולדעתי בצדק. מכיוון שאנחנו ראויים לצעדים הרבה יותר חריפים. אולי לא הפצצות של נאטו"ו , אם כי בכיוון הנוכחי אולי נהיה ראויים גם לזה בעתיד."

שוליותה של הספרות בזהות היהודית

מחקר שפורסם בימים אלה יש בו כדי לאשש את התיזה של פיינגולד. מדובר במחקר שנערך על ידי מרכז גוטמן, המכון הישראלי לדמוקרטיה, עבור קרן אבי חי. נושא המחקר "יהודים ישראלים: דיוקן" נערך בין יוני 1999 לינואר 2000 בקרב 2466 מרואיינים.
מטרת המחקר היתה לבדוק את ההתנהגות הדתית-יהודית ואת תפיסת הזהות העצמית של היהודים בישראל. מסקנות המחקר מחייבות דיון מקיף ומעמיק, אך לענייננו חשובים המימצאים

הבאים:
* יהודים בישראל הם בעלי זהות יהודית חזקה, רובם ככולם רוצים שלמדינת ישראל יהיה צביון יהודי.
* רובם ככולם מרגישים כי הם חלק מן העם היהודי.

* מרכיבי הזהות המשפיעים מאוד על תחושת ההזדהות היהודית הסובייקטיבית הם: השואה (,)59% הקמת המדינה (70%), מלחמות ישראל (68%), בית ההורים (68%), החיים בארץ ישראל (65%). אצל עולים מחבר העמים ממוקדת השואה בראש המידרג.

* הספרות העברית נמצאת בתחתית המידרג של מרכיבי הזהות המשפיעים על תחושת ההזדהות היהודית: 29 אחוז בלבד. לידיעתו של עמוס עוז.

עמוס עוז ויקישיתוף

עמוס עוז ויקישיתוף

 

אם מאמר זה עניין אותך תמצא עניין גם במאמרים הבאים:

 שינאה למתנחלים כאנטישמיות יהודית
http://www.zeevgalili.com/?p=282

האם הגולה חוזרת אלינו
http://www.zeevgalili.com/?p=348

עמוס עוז וחבריו כנביאי שקר
http://www.zeevgalili.com/?p=1269

עמוס עו והכלב היהודי של היינה
http://www.zeevgalili.com/?p=922

הפוסטמודרניזם כמחולל האנטישמיות החדשה
http://www.zeevgalili.com/?p=4900

מצע משותף בין השמאל הפוסטמודרני ואחמדיניג'אד
http://www.zeevgalili.com/?p=4448
 

 

פורסם בקטגוריה אבטואנטישמיות, אנטישמיות, ספרות, ספרות עברית, פוסטמודרניזם | 3 תגובות