ארכיון חודשי: יוני 2011

מה בין הומור יהודי להומור אנטישמי ואיך זה קשור ל"אמא פולניה"

מה בין רב שאישר כהונה תמורת 25 אלף דולר לרב שהכיר ביהדותו של כלב תמורת אותו סכום * איך הפכה האמא היהודיה המגינה על ילדיה ל"אמא פולניה" שמתביישים בה * איך הפכו רגשות האשם כלפי ה"יידישע מאמע" לתחום פסיכיאטרי * ולמה יש כל כך הרבה פסיכיאטרים ומופרעים יהודים  ואיך כל זה מתבטא בבדיחות

 – מאת ד"ר מיכאל ונילי שיריון –

הבדיחות הישראליות על "האמא הפולניה" הן למעשה העתקה של בדיחות יהודיות הרווחות בארצות הברית (ובגלויות אחרות) כבדיחות ״האם היהודיה".

הכנוי ״אמא פולניה״, שניתן לבדיחות אלה בארץ, אינו אלא כיסוי ותחפושת שסיבותיו ראויות למחקר בפני עצמו.

על מנת להבין בדיחות אלו, יש ללכת אל מקורן ואל סיבות היווצרותן אצל יהודים בגולה.

אמא יהודיה,1903 פרי מכחולו של הצייר  פן . אמא יהודיה פרי מכחולו של יהודה פן 1903

מקורן של בדיחות אלו ודומות להן, טמון בהתפצלות ובמוטציה של ההומור היהודי, בעקבות ההשכלה החילון וההתבוללות. עד אז שימש ההומור היהודי מצד אחד לביקורת פנימית לגיטימית של הקהילה היהודית, ומאידך כביטוי לתסכול ולהרגשת חוסר האונים מול הרדיפות ושנאת היהודים.

הצהרת נפוליאון

ההתבוללות באה בעקבות "אביב העמים", , המהפכה הצרפתית והאמנסיפציה. העידן החדש בא לביטוי בהצהרות כגון זו של נפולאון בונאפרטה: ״ליהודים כצרפתים – הכל; ליהודים כעם – לא כלום״.

ההבטחה למתן זכויות ושוויון, דרשה מהיהודים להידמות ככל האפשר לגויים שבתוכם ישבו. כך החל התהליך הדומה לתסמונת הפסיכולוגית הנקראת ״הזדהות עם התוקפן״ (הידועה בימינו לעיתים גם כ״תסמונת שטוקהולם״). יהודים מתבוללים, החלו מאמצים לעצמם תכונות, התנהגויות ואפילו השקפות של הגויים, על מנת להידמות ככל האפשר לחברה שלתוכה השתוקקו להתקבל. וכך קרה שיהודים מתבוללים אימצו אף את הדעות הקדומות והשנאות האנטישמיות של אותם הגויים, ובמקרים רבים הפכו אף לאנטישמים בעצמם. (תופעה שקנתה לה אחיזה נרחבת גם בישראל היחס לחרדים ולמתנחלים – ז.ג.)

בין הומור יהודי ל"הומור יהודוני"

תהליך זה יצר פיצול בהומור היהודי, אשר הוליד את המוטציה הנקראת ״הומור יהודוני." (השימוש כאן במונח ״יהודוני״ הינו מכוון ומתייחס לאופי האנטישמי השלילי של הומור זה ותכונותיו).

ההומור היהודי לוחם באויבי היהודים ומגן על היהודים ועל היהדות. הוא גם מבקר, ולעיתים אף ביקורת קשה וחריפה ביותר, את היהודים, את מנהיגיהם, ואת דרך חייהם. אך לעולם אינו משפיל או מבזה – לא את היהדות ולא את היהודים.

לעומתו, הומור יהודוני לועג, משפיל ומבזה – אפילו בסגנונם ובלשונם של האנטישמים – את היהדות, את היהודים. את חייהם ומנהגיהם ולעיתים אף את מספר הבדיחות עצמו ואת בני משפחתו.

את ההבדל בין הומור יהודי לבין הומור יהודוני ניתן לראות, על קצה המזלג, בשתי הדוגמאות הבאות:

היהודי שרצה להיות כהן

יהודי בארה״ב בא אל הרב, ומבקש שהרב יעשה אותו לכהן. הרב אומר לו שזה בלתי אפשרי. אבל היהודי אינו מרפה ממנו, ואפילו מציע לתרום $25,000 לבית הכנסת. הרב עומד בסירובו, אבל שואל את היהודי: ״מדוע כל כך חשוב לך להיות כהן?׳׳ והיהודי מסביר לו: "תראה, רבי, הסבא שלי היה כהן וגם האבא שלי היה כהן. אז החלטתי שגם אני צריך להיות כהן…״

זהו הומור יהודי: הוא אינו משפיל את היהודים בבדיחה או את היהדות. הוא מתריס ומתריע נגד הבורות הממארת בקרב יהודים מתבוללים, שאינם יודעים שכהונה עוברה בירושה, מאב לבן.

הבדיחה השנייה דומה, אך שונה מאד:

יהודי בארה״ב בא אל הרב ואומר: ״רבי, יש לי כלב שאני אוהב אותו כמו בן. אני רוצה שתבטיח לי לקבור אותו על ידי בבית הקברות. הרב מסביר לו שאי אפשר לקבור כלב בבית קברות יהודי. היהודי מתעקש ואומר: ״רבי, אם תעשה את הדבר הזה בשבילי, אתרום $25,000 לבית הכנסת.״

והרב אומר: ״מדוע לא אמרת לי תיכף שהכלב יהודי ?"

זהו הומור יהודוני: יש לנו כאן סטראוטיפ אנטישמי של יהודים רודפי בצע. רב מוכן לעשות כל דבר גם בניגוד לאמונתו, תמורת כסף.

האם היהודייה – מנכס לעול

מקומה המרכזי של האם היהודייה במזרח אירופה היה בהישרדות המשפחה היהודית – הן מבחינה רוחנית חינוכית והן מבחינה פיזית. נושא זה עדיין ממתין לחוקרים, לסופרים ולמשוררים.

אולם ברגע שנפתחה הדרך להתבוללות ול"קידמה", הפך שימור המשפחה היהודית למעצור ועיכוב בעיני הדור הצעיר. האם היהודייה הפכה לאבן נגף. תופעה זו בלטה במיוחד עם ההגירה ההמונית של יהודי מזרה אירופה לארה״ב (בסוף המאה ה־19 ותהילת המאה ה-20). בפני היהודים נפתחו אפשרויות רבות שלא היו להם מעולם, האם היהודייה לא הייתה נחוצה עוד למלא את תפקידה המסורתי.

אך האם היהודייה לא הסתגלה בזמן למציאות החדשה. היא המשיכה במאמציה לשמור על המשפחה היהודית ועל ההישרדות הפיזית של ילדיה גם בסביבה החדשה, שהייתה זרה ולעיתים אף קשה.

אך בעוד שבסביבה המזרח אירופית היתה האמא היהודיה מקור לחום, אהבה והגנה, הנה בסביבה החדשה הפכה לעול, לגורם שמתביישים בו. במיוחד בעיני הדור הצעיר, שעשה כל מאמץ אפשרי להשיל מעצמו את זהותו הישנה וללבוש זהות חדשה. זאת על מנת להתקבל וליהנות ממה שהוא ראה כארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. על המקום המרכזי שתופס נושא זה בהוויה היהודית האמריקנית ניתן ללמוד מן המספר העצום של אתרים העוסקים בנושא. די להיכנס לגוגל ולחפש JEWISH MOTHER ולגלות זאת.

 רגשי אשם שהפכו לתסביך

הדור הזה, שנתאפיין בזניחת מורשת הוריו ובגידה בערכיהם, פיתח רגשי אשמה על נטישת האם, ה״יידישע מאמע״.

על מנת להסיר מעצמו את רגשי האשמה האלה, השליך דור זה את האשמה על האמא היהודייה עצמה, תוך הקצנה ועיוות של תכונותיה ופעולותיה.

וכך הפך מושג ה״אמא היהודייה״ למושג של בוז, של זלזול ושל עיוות. הדברים הגיעו עד כדי כך, שהיום המושג ״האם היהודיה" הוא מושג דיאגנוסטי בתחום הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה (ולא מקרה הוא שחלק גדול מאנשי בריאות הנפש – פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים – הם יהודים).

יש כמובן עוד הרבה מה לומר על מה שמאחורי הבדיחות על האם היהודיה, ובולט בחומר מאמרך על האמא הפולניה. אך עדיין קיים מחסור רב בידע – הן בתחום ההומור היהודי והן בתחום התהליכים הסוציולוגיים והפסיכולוגיים שבשורשיהן.

"המאהבת שלנו יפה יותר"

חסר כזה בלט במיוחד בבדיחה על הפולניה היושבת עם בעלה בקונצרט. הוא רומז לה על השורה שלפניהם ולוחש: ״הבלונדינית שם, היא המאהבת של רוזנבלום.״ עונה לו האשה: ״שלנו יותר יפה".

הניתוח ש״בדיחה זו מבטאת את החשיבות שמייחסת הפולניה למראית העין״ שטחי ושגוי. הבדיחה הזו חודרת הרבה יותר עמוק, ומתייחסת למושג יותר חשוב וחיוני בקרב היהודים בגולה, המקום בו נוצרה הבדיחה. זהו המושג ״שלנו״ כמבדיל את היהודים מסביבתם הלא יהודית ומתרבות הרוב הפולשנית. הבדיחה על ״המאהבת שלנו״ היא ניסיון ללעוג למושג ״שלנו״ הזה, ללעוג ליהודים שהבדלה כזו חשובה להם (בין אם מבחינה אמונית ובין אם מבחינה תרבותית), ולנסות להפוך את המושג ״שלנו״ למושג ריק, זול וחסר משמעות.

כשבאים לנתח בדיחות בכלל, ובדיחות יהודיות ויהודוניות בפרט, חשוב מאד לבדוק את הרקע והקונטקסט שבם נוצרה הבדיחה במקור ולהיזהר שלא להוציא אותה מהקשרה.

כתבנו כמעט רק בראשי פרקים ובתקוה ש״די לחכימא ברמיזא״.

=====================================================================
מאמר זה נכתב על ידי ד"ר מיכאל שריון וד"ר נילי שריון בשנת 2003 בתגובה למאמרי
"יחסי חמות כלה בבדיחות על אמא פולניה"
http://www.zeevgalili.com/?p=393

תגובה זו אבדה בשעתה ונמצאה בימים אלה. בשל איכות התגובה והעובדה שלא איבדה מאקטואליותה החלטתי לפרסמה כמאמר נפרד, למרות השנים שחלפו מאז נכתבו הדברים.

ז.ג.

קישורים לסרטונים על אמא יהודיה:

איך בני הרס את חיי

http://www.youtube.com/watch?v=FRbL46mWx9w

טוויטל'ה – אמא, החברה הטובה ביותר בטוויטר

http://www.youtube.com/watch?v=uhilbbeUc0g

מי הרג את אוסמה בן-לאדן?

ברנאר אנרי לוי (צילום: זאב גלילי C )

השאלה שבכותרת נשמעת כמו חידון טריוויה לילדים טעוני טיפוח. אך השאלה הזו הוצגה במלוא הרצינות על ידי לא אחר מאשר הפילוסוף היהודי צרפתי ברנאר אנרי לוי, במאמר שפתח את מוסף "השבוע" של הארץ.

ברנאר אנרי לוי הפך מכבר למותג בצרפת. לא כל כך או לא רק בשל הגותו אלא בעיקר בשל עיסוקיו האחרים. ברנאר אנרי לוי רואה עצמו גם כהיסטוריון, עיתונאי, סופר, קולנוען, לוחם לזכויות אדם. ולא במקום האחרון גם איש עסקים ומיליונר.

להמשיך לקרוא

כל מה שרצית לדעת על חג השבועות

 

מתן תורה ציור של רמברנדט ויקישיתוף

 

מהו תיקון ליל שבועות* מה מקור המנהג לאכול מאכלי חלב * מדוע קוראים את מגילת רות * איך התגיירה רות המואבייה * מדוע מקפידה התורה על מצוות היחס לגר ומזכירה אותה יותר מכל מצווה אחרת * חג השבועות עטור מנהגים כזר פרחים * כל עדה בישראל טיפחה ואימצה מנהגים ייחודיים שעשו את שבועות ליפה שבחגים

להמשיך לקרוא

בקשה צנועה מברק אובמה: לחזור לגבולות 1959

Dear President Obama,

I am writing today with the, somewhat unusual, request that you return America to its August 20th,1959 borders so that Hawaii is no longer a state and you are no longer a citizen.

Sincerely,

Benjamin Netanyahu

Prime Minister of Israel

(הגיע אלי מאשר תורן, ידיד המתגורר בארצות הברית)

קישורים למאמרים על אובמה

מצעד האיוולת של ברק אובמה

http://www.zeevgalili.com/?p=4725

ברק אובמה משבח את האיסלם

http://www.zeevgalili.com/?p=8980

אובמה מחזיר אותנו לשנת 1938

http://www.zeevgalili.com/?p=2248

מי מפחד מברק אובמה

http://www.zeevgalili.com/?p=799


איך הפכו פעילי זכויות האדם לשוללי הציונות ותרומת אהרון ברק לתהליך

בבתי ספר למשפטים מלמדים שדמוקרטיה אינה שלטון הרוב * דמוקרטיה היא הגנה על זכויות המיעוט ושוויון * המסקנה: מדינה יהודית אינה דמוקרטית * הפתרון: מדינת כל אזרחיה

"לפני שנים אחדות" – מספר ד"ר גדי טאוב – "הייתי בגרמניה והייתה לי הזדמנות להציץ באופי המפותל שבו האנטישמיות וזכויות האדם מקיימים דיאלוג.

גדי טאוב (צילום זאב גלילי C )

"ידיד באוניברסיטה גרמנית הסביר לי את ההתקפות על ישראל בנושא הפלסטיני. בגרמניה, אמר, קיימת דריכות, שהנאציזם לא יחזור שוב. זה נובע מן הרצון של הגרמני להגיד "עד כמה אני לא נאצי". עושים זאת על ידי כך שמאתרים בזמן את הנאצי במקום שבו הוא מתחיל לצמוח. כך יכול הגרמני להראות כמה הוא לא נאצי.

"ואז נתברר לי שאנחנו הנאצים החדשים. ממש על קצה הלשון כאילו שמעתי אותו אומר: אתם הנאצים החדשים, וחבל שלא הרגנו אתכם עד הסוף. ואתה מסתכל על המנגנון הנפשי הזה ומנסה להבין אותו. דברים דומים יכולים לקרות עם האנשים הנאבקים על זכויות אדם ועל שיוויון".

דבריו של ד"ר גדי טאוב נאמרו בכנס "האנטישמיות החדשה", שהתקיים לפני כשבועיים באוניברסיטת חיפה. הם היו ניסיון מעמיק להבין את המנגנון הנפשי הזה.

גדי טאוב, ד"ר להיסטוריה של ארצות הברית, המלמד בכמה מוסדות אקדמיים בארץ, הוא הוגה דעות נחשב. מן המבקרים הבולטים של הפוסטמודרניזם ובמיוחד בגרסתו הישראלית.

הוא נותן ביטוי לביקורתו בשורה של ספרים ומאמרים ("המרד השפוף", "הנאורות" וכן מאסה חשובה "מהי הציונות"). הוא גם עיתונאי המפרסם בקביעות בעיתונות היומית וכן פרסם סיפורת וספרי ילדים.

כרזה המשווה את הציונות לנאציזם אדינבורו סקוטלנד 2009 ויקישיתוף אנגלי

הבסיס הרעיוני לשוללי הציונות

ד"ר טאוב מנה בהרצאתו שני הבטים של השיח הפרוגרסיבי. שיח שלכאורה אינו שולל את הציונות, אך הוא מספק את הבסיס הרעיוני לשוללי הציונות.

אלה שני סוגים של התקפות על הלגיטימציה של הגדרה עצמית לאומית בכלל ויהודית בפרט: אינדיבידואליזם קיצוני ורב תרבותיות.

אינדיבידואליזם קיצוני

"אנשי זכויות הפרט" – אומר גדי טאוב – "רואים את האדם כפרודה" שיש לו אינטרס עצמי. לכן, כל מה שקולקטיבי מגביל אותו. המטרה היא אוטונומיה מוחלטת.

"התיאור הזה איננו משקף את האופן האמיתי שבו אנשים חיים ומתנהגים. בני אדם אינם פרודות בעלות אינטרס עצמי בלבד. יש להם גם צרכים קולקטיביים. גם צרכים בינאישיים. השאיפה האמיתית של בני אדם איננה להשתחרר מן הקשרים עם הזולת אלא להפך".

"השיח הליברלי השוטף אותנו, כהשפעה מארצות הברית, איננו עיוות של הליברליזם זו הגזמה של הליברליזם".

אבל זה סוג השיח שנעשה מקובל בעולם.

ועל פי התפיסה הזו שוללים בסופי של דבר את הרעיון שליהודים מגיעה מדינה.

איך זה קורה?

"זה קורה בשלבים"- אומר טאוב.

אהרון ברק כשולל הדמוקרטיה

לפני שניתח את משנתו של ברק ואת השפעתה על החשיבה המשפטית והשיח הציבורי בישראל ביקש ד"ר טאוב לנקוט בזהירות.

הוא הדגיש "שלא ישתמע שאני אומר שהוא [ השופט ברק] שולל את הציונות. אני לא חושב שהוא עושה את זה במתכוון. מה שהוא באמת שולל זה את הדמוקרטיה".

"על פי המשנה [של אהרון ברק] שמלמדים בבתי ספר למשפטים מאכילים את הסטודנטים יום ולילה שדמוקרטיה זה לא שלטון הרוב.

"כמובן שזה קשקוש. אף אחד לא אמר שדמוקרטיה היא שלטון הרוב. אם איננה שלטון הרוב מה היא כן?

והתשובה: הדמוקרטיה היא הגנה על זכויות המיעוט. מכאן נגזר לבסוף שזה בכלל שלטון המיעוט".

אהרון ברק ויקישיתוף יוצר Jonathan Klinger

"שלטון המיעוט הנאור"

"אם אתם חושבים שאני מתבדח תקראו את ספרו של אהרון ברק 'שופט בחברה דמוקרטית'. שם הוא יסביר לכם בצורה מדויקת ששלטון המיעוט הנאור זה דמוקרטיה. אם המיעוט הזה הוא שופטים.

"האיש שאמר שהכל שפיט אולי מפני שהוא שופט. אילו היה בכנסת היה אומר שהכל חקיק. אם היה איש הרשות המבצעת היה אומר שהכל בציע".

"המהות של הדמוקרטיה, הוא טוען, זו הגנה על זכויות הפרט".

מפני מי מגינים על זכויות הפרט?

"מגינים עליה", אומר טאוב, " מפני הפרוצדורה של הדמוקרטיה – הבחירות. הריבונות האזרחית, שזו מהות הדמוקרטיה, התחלפה לגמרי בפילוסופיה שהליברליזם זו מהות הדמוקרטיה. שהליברליזם צריך להתגונן מפני הדמוקרטיה".

"בית המשפט העליון לא שלל את זכותנו למדינה יהודית ודמוקרטית. אבל אם הדמוקרטיה המהותית היא ליברליזם, אז חרות הפרט היא דבר קדוש. והדבר הבא זה שוויון. והדבר הבא שאומרים לך הוא שדמוקרטיה זה שוויון.

 "מדינה יהודית אינה דמוקרטית"

עכשיו מסתכלים על מדינה יהודית ודמוקרטית ואומרים: מדינה יהודית ודמוקרטית שיש בה אזרחים שאינם יהודים זה מפר את עקרון השוויון. ולכן זו לא דמוקרטיה.

האמנם כך?

שואל טאוב ומשיב:

"כל עוד יש פה מדינה יהודית וזכות הצבעה כללית היא תהיה יהודית. היא תהיה יהודית מכיוון שדמוקרטיה טבעה שהיא מתעלת לספרה הציבורית את התרבות של אזרחיה.

לכן, כל עוד יש זכות הצבעה כללית ורוב יהודי – שבת יהיה יום המנוחה, עברית תהיה שפתנו הראשונה חגי ישראל יהיו לוח השנה שלנו וכדומה.

לא בניגוד לשאר המדינות אלא כמו בנורבגיה וכמו בכל מקום אחר. המדינה הנורבגית היא נורבגית ודמוקרטית. ובמובן הזה אנחנו יהודית ודמוקרטית. והלאומיות יוצאת כאן מתוך הדמוקרטיה. כלומר: שלילת הלאומיות היא בעצם שלילת הדמוקרטיה.

לכן לא מפתיע שהאנשים האלה יש להם נטייה לחשוב שכל שימוש בכוח הפוליטי של האזרחים הוא ממילא חשוד בדריסת מיעוטים. ולכן לא מפתיע שההצדקה שלהם היא לא לגמרי דמוקרטית ומובילה להצדקת שלטונו של המיעוט הנאור.

הרב תרבותיות נגד הלאומיות היהודית

הדרך הפחות פשטנית בה משתמשים בשפה הזאת לעשות דה לגיטימציה של ההגדרה העצמית הלאומית היהודית זה הרב תרבותיות.

לאנשים אכו יש צורך לביטוי קולקטיבי של תרבותם. דבר שהציונות הכירה בו, לא רק במישור הלאומי. מגילת העצמאות היא אחד המסמכים הפרוגרסיביים של זמנו. מנסח המגילה התעקש על זכויות קולקטיביות של מיעוט.

לימים הלכה אירופה בעקבותינו. ב-1995 האיחוד האירופי אימץ את האמנה של הגנת זכויותיהם של מיעוטים. זה בעצם פרוט של מגילת העצמאות וזו אותה שיטה.

העמדה הרב תרבותית מכירה בדבר הזה ובצדק ובשכל.

אך מה קורה אחר כך?

רב תרבותיות כשלילת הלאומיות

מכיוון שהעמדה הזו ביסודה היא ליברלית – במובן הצר שתופס את זכויות האדם כדבר המרכזי – היא מביאה את הרב תרבותיים להתנגד ללאומיות.

בגישה הרב תרבותית הם מצליחים לשכנע בזירה הציבורית.

אז אתה שואל את עצמך. אם לכל הזהויות יש זכויות קיום בספרה הציבורית למה אין זכות כזו לזהות היהודית??

ויש תשובה : מדינת כל אזרחיה

התשובה היא שבאינסטינקט שלהם, שכאמור הוא ליברלי, הם שוללים את הזהות הלאומית כי זו זהות שיש לה מנגנון.

בזהות הלאומית יש בתי משפט, יש צבא יש מערכת חינוך. כלומר: יש לה אמצעי כפיה.

"אני הייתי אומר, שאלה אמצעי הגשמת הזכות להגדרה עצמית. משום שאתה יכול להיות ריבון על גורלך רק כשאתה מסוגל לתת דמות ממשית בפועל לרצונך ולהפוך אותה לכוח. אין עמדה מוסרית עקבית שאינה מוכנה להשתמש בכוח".

מה שהם היו רוצים זה מדינת כל אזרחיה. מדינה חסרת זהות שהיא לא נרטיבית. כל הזהויות יתקיימו בספרה האזרחית ומעל לזה תהיה מדינה שהיא ניטראלית לגמרי לנרטיבים. היא רק פרוצדורה. שמגשימה את הזכות של כל אחד להצביע ויש מנגנון שמאפשר לממש את זכות ההצבעה.

מדינה שהיא בלוף

זה במידה רבה בלוף. זה בלוף משום שאין מדינה ניטראלית כזו. מדינה כזאת בעצם מונעת במידה רבה את זכות ההגדרה העצמית.

עמדה כזו מבקשת למעשה, במסווה של ניטרליות, לאכוף את הנרטיב הליברלי בצורתו הקיצונית. זאת, על ידי כך שלכל הנרטיבים האחרים אסור להיות פוליטיים. רק לנרטיב הליברלי יש כוח פוליטי.
זאת המשמעות של המודל הזה.

הליברליזם מעמיד פנים שהוא שקוף. הוא לא זהות ולא ערכים. אין לו תוכן ספציפי. הוא רק מאפשר לכולם לקיים את זהותם במסגרת החברה האזרחית.

בפועל הוא מקנה לליברליזם מונופול על כלי המדינה. במקום שכלי המדינה יהיו בידי הלאומיות, הם רוצים שלליברליזם יהיו כלי מדינה. אין זה מקרה שבית המשפט העליון יכול לקיים את הדבר הזה.

זהו ניאו קולוניאליזם

לעמיתי המחזיקים בהשקפות האלה, כמו אילן פפה ואחרים, אני אומר שזהו ניאו קולוניאליזם.

איך זה מתבטא?

יש בארץ ישראל שני עמים. שניהם רוצים הגדרה עצמית לאומית במדינה משלהם. אבל אינטלקטואלים מערביים יודעים יותר טוב מהי ההגדרה העצמית הטובה בשבילם. זו מדינת כל אזרחיה. ואם לא יסכימו לכך נכפה עליהם את זה. עד שהם יתבגרו וכשהם יתבגרו הם יבינו שצדקנו. הנייטיב לא יודעים מה טוב בשבילם. אנחנו יודעים מה טוב בשבילם. אנחנו נכפה עליהם את הליברליזם שלנו.

הדבר הזה מתחזה להיות אנטי קולוניאליזם. אבל אני אומר להם שזה ניאו קולוניאליזם משום שבאמת זה כך.

 

 

גרפיטי במרכז מדריד ויקישיתוף

הכנס באוניברסיטת חיפה  היה בנושא "ישראל בין אנטי-יהודיות, אנטי-שמיות ופרוגרסיביות חדשה".  יו"ר הכנס היה פרופסור אילן גור זאב אשר היה גם בוועדת ההיגוי יחד עם ד"ר אריה קיזל. בשבועות הבאים יובאו כאן דיווחים על הרצאותיהם של משתתפים אחרים בכנס.

הבלוג של גדי טאוב

http://www.gaditaub.com/hblog/?p=752

קישורים

 

הפוסטמודרניזם כמחולל האנטישמיות החדשה

http://www.zeevgalili.com/?p=4900

מצע  משותף ביו האנטישמיות החדשה ואחמדיניג'אד

http://www.zeevgalili.com/?p=4448

משנתו הפוסט יהודית של עדי אופיר

http://www.zeevgalili.com/?p=11778

סרט ישראלי המשבחת את המתאבדים

http://www.zeevgalili.com/?p=14851

מורה דרך לקריירה אקדמית – הטבח בטנטורה

http://www.zeevgalili.com/?p=14851

אנטישמיות באקדמיה האמריקנית

http://www.zeevgalili.com/?p=569