מי הרג את אוסמה בן-לאדן?

ברנאר אנרי לוי (צילום: זאב גלילי C )

השאלה שבכותרת נשמעת כמו חידון טריוויה לילדים טעוני טיפוח. אך השאלה הזו הוצגה במלוא הרצינות על ידי לא אחר מאשר הפילוסוף היהודי צרפתי ברנאר אנרי לוי, במאמר שפתח את מוסף "השבוע" של הארץ.

ברנאר אנרי לוי הפך מכבר למותג בצרפת. לא כל כך או לא רק בשל הגותו אלא בעיקר בשל עיסוקיו האחרים. ברנאר אנרי לוי רואה עצמו גם כהיסטוריון, עיתונאי, סופר, קולנוען, לוחם לזכויות אדם. ולא במקום האחרון גם איש עסקים ומיליונר.


מיליונר וסלבריטאי

את המיליונים שלו עשה מירושה שקיבל מאביו, שהיה סוחר עצים עשיר באלג'יר שם נולד. אנרי לוי מכר את הירושה בשנת 1997 ב-750 מיליון פרנקים צרפתיים. עם הכסף הזה הוא יכול להרשות לעצמו לעסוק במגוון הפעילויות שהפכו אותו לסלבריטאי ששמו מופיע בכל מדורי הרכילות בצרפת. לעתים קרובות בעידודו של הפילוסוף המיליונר. עם הכסף הזה הוא יכול גם להרשות לעצמו להיחשב לפילוסוף, אף כי נדחה על ידי האקדמיה בצרפת. הוא למד אצל מורים פוסטמודרניים הנחשבים דגולים כמו ז'אק דדירה ולואי פייר אלתוסר. אך הקריירה שלו כמרצה הייתה קצרצרה.

איני רואה עצמי מוסמך לבקר את חיבוריו הפילוסופיים, אך אני יכול להיאחז באילנות גבוהים של מבקריו. אדלג על אלה ממבקריו המוצאים פגם בכך שהוא שותל ידיעות במדורי רכילות שמאדירים את שמו. שמצביעים על חייו הבזבזניים – וילות וארמונות פאר בחצי תריסר מדינות, בילוי רוב זמנו במטוסי סילון וברכישת מחלצות פאר.

הפילוסוף והסוציולוג היהודי-צרפתי ריימון ארון ביקר את אחד מספריו ("האידיאולוגיה הצרפתית"), וכתב כי הוא מתאר באורח חד צדדי את ההיסטוריה של צרפת. בהתייחסו לדברי של לוי על האנטישמיות אומר ארון כי לוי מתפנק בתוך הכללות ובחוסר איזון.

לזכותו של אנרי לוי ייאמר שהוא אחד הקולות הבודדים בצרפת המתאסלמת היוצא להגנת ישראל. איני יודע ולא בדקתי אם מה שכתב עליו אהוד בן עזר מבוסס. ("אנרי-לוי לא היה אוהב גדול של ישראל, עד שהחלה האנטישמיות הצרפתית טופחת על פניו, ואז התעורר לנושא גם בספרו הדוקומנטארי על העיתונאי האמריקני היהודי דניאל פרל, שנרצח בפקיסטן.")

 


"רוב המוסלמים מתכחשים לבן לאדן"

באחרונה מפרסם אנרי לוי מאמרים בקביעות ה"הארץ". הסיבה שנדרשתי לעסוק בו קשורה בכותרת של מאמר זה שהיא הכותרת של מאמר שפרסם בעיתון לאנשים חושבים.

וכך כתב אנרי לוי:

" מי הרג את בן-לאדן? יחידת קומנדו אמריקאית, כמובן. אבל ברור שגם קואליציית הלוחמים בטרור, שרודפת אחריו זה עשר שנים. וגם ההמונים הערבים-מוסלמים שהיו אמורים ליפול לזרועות אל-קאעדה, אך ידעו להישמר מפניו. גם התנועות הדמוקרטיות באזור הצליחו להניא אותם מהפיתוי. בן-לאדן מת משום שרוב המוסלמים ידעו להתכחש לו. ומשום שהאביב הערבי, עשר שנים מאוחר יותר, חרץ את דינו".

הדברים הללו מופרכים כל כך שספק אם דברים אלה היו מאושרים לפרסום גם כטוקבק באיזה אתר נידח. אך הנייר של "הארץ" סופג הכל.

העולם שמסביבנו נמצא בטלטלה עזה. במצרים התחוללה הפיכה צבאית. בסוריה נמשך ההרג ברחובות. בתימן נפצע הנשיא ואולי פרש. איש לא יודע מה ילד יום. אך כל מי שיש לו ידע מינימאלי בעולם הערבי יודע שמה שמתרחש שם קרוב לאביב בערך כמו שלגי הקוטב. שהדמוקרטיזציה של העולם הערבי היא פטה מורגנה מדברי. אבל הפילוסוף המיליונר כבר יודע להסביר כל מה שהיה ולחזות כל מה שיהיה.

שיחה אביבית בין אנרי לציפי

בניסיון לעמוד מקרוב על עמדותיו של ברנאר אנרי לוי הלכתי לשמוע אותו במופע שהתקיים ביוזמת הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב. שם המופע: "ישראל מול האיב הערבי".

אני אומר מופע ולא "כנס", כמקובל במערכת האקדמית, הן בשל מרכיבי המופע והן על פי תוצאותיו. המופע הוגדר כשיחה בין ברנאר אנרי לוי לוי לבין ראש האופוזיציה ציפי ליבני. המנחה היה שליח הניו יורק טיימס בישראל איתן ברונר והפותח פרופסור יוסי שיין, ראש התכנית לדיפלומטיה על שם אבא אבן.

פרופסור יוסי שיין (צילום: זאב גלילי C)

 

האודיטריום הגדול בר שירה היה כמעט מלא בקהל שהמתין למופע. ציפי ליבני, כדרכה, אחרה ב-35 דקות מן המועד שנקבע ופרופסור שיין נתן הרצאת מבוא לדיון לפני שהגיעה. זאת, לאחר שהקהל החל למחות על ההמתנה במחיאות כפיים.

מה מעסיק את לבני

המנחה איתן ברונר ביקש לתת את רשות הדיבור הראשונה לאורח מצרפת. אך ציפי לבני הודיעה כי היא מבקשת לגלות חוצפה ישראלית ולהציג לאורח שאלה בעניין עמדתו לגבי החשדות שהועלו נגד יו"ר קרן המטבע הבינלאומי, דומיניק שטראוס-קאהן, שנחשד בניסיון אונס של חדרנית במלון בניו יורק.

הודעתה של לבני עוררה סערה באולם. מכל עבר נשמעו קריאות: באנו לשמוע על "אביב העמים הערבי" לא על בעיותיו המיניות של שטראוס-קאהן.

אך ציפי לבני עמדה על דעתה שזה הנושא המעניין אותה. המנחה נענה והקהל נאלץ להאזין שעה ארוכה לשמוע על אביב הנעורים המפוקפק של הפוליטיקאי היהודי צרפתי הקשיש.

כידוע פרסם אנרי לוי שורה של מאמרים בהם יצא להגנת שטראוס-קאהן.

הסכמה ודו שיח כמו זוג יונים ברנאר וציפי (צילום: זאב גלילי C)

 

בהופעתו באולם בר שירא הסביר ברנאר לוי כי הוא ידיד של שטראסו-קהאן ושל אשתו זה שנים והוא אינו מאמין בהאשמות המיוחסות לו. הוא סבור כי נעשתה קנוניה כדי להדיחו מן המועמדות הבטוחה שציפתה לו לנשיאות צרפת. הוא הדגיש שהוא מתנגד כמובן, ותמיד התנגד, לפגיעה בנשים.

אחרי שדבריו הרגיעו את ציפי לבני ניתן היה לגשת לנושא הדיון באיחור של יותר משעה.

הסנסציות של ברנאר אנרי לוי

הוא פתח בידיעה סנסציונית: הוא נפגש עם ראש הממשלה ועם שר הביטחון והביא להם מסר חשוב מראשי המורדים בלוב. המסר: המשטר החדש שיקום בלוב ישאף לקיים יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

סנסציה אחרת שחשף ברנאר אנרי לוי היתה בתחום מלחמת הציוויליזציות.

מאבק הציוויליזציות איננו בין המערב השוקע לבין ציוויליזציות העולות ובראשן האיסלם הפונדמנטליסטי. המאבק האמיתי, אומר ברנאר אנרי לוי הוא בתוך האסלם – בין החלק הרצחני הטרוריסטי הקטלני לבין המוסלמים החותרים לחרות ולדמוקרטיה.

מנחה הדיון איתן ברונר כתב ניו יורק טיימס צילום: זאב גלילי C )

 

התיאוריה המופרכת הזו ענתה בדיוק לצרכיה של לבני. פרט לאי אלה ערעורים והרהורים וחששות התיאוריה מתאימה לקו שלה: יש חמאס שהוא רצחני ואתו אין מה לדבר ויש אש"ף החביב המתון בדמותו של אבו מאזן שאתו אפשר להגיע להסכם של פשרה.

המנחה איתן ברונר, שהתגלה במהלך הדיון כמתמצא בנושאים יותר ממרואייניו, לחץ ושאל והציק אך השניים חזרו שוב ושוב על אותן מנטרות במלל ארכני ומשעמם. ישבו ופטפטו כמו זוג יונים.

אין "פשרה" במילון הערבי

מי שפוצץ את בועת השעמום הזו היה אחד הנוכחים באולם. הוא קם ואמר:

אני נולדתי גדלתי בעיראק ואני חושב שאני יודע דבר או שניים על מה שנעשה במדינות ערב.

אתם חושבים שהסכסוך הוא על אדמות או על פליטים. אבל הוא על זכות ישראל להתקיים. אין בשפה הערבית מלה למושג "פשרה".

אין בעיה ישראלית פלסטינית. הקונפליקט הוא ערבי ישראלי. המנהיגים הערבים משתמשים בפלסטינים כאמצעי נגד ישראל וכאמצעי לשמור על מעמדם בתוך מדינותיהם. וישראל נכנסת למלכודת הזו ברוב טיפשות.

ההמונים הערבים אינם טיפשים. הם יודעים מי הם האויבים האמיתיים שלהם. האויב שלהם איננו ישראל אלא השליטים שלהם. הם יודעים זאת. אתה יכול ללכת לבתי הקפה לשמוע מה הם מדברים.

אשר לדבריך מר אנרי לוי כי המורדים הלובים יהיו מוכנים להכיר בישראל וישאפו לקיים עמה יחסים דיפלומטיים. הייתי רוצה להאמין בזאת. אך הייתי רוצה לשמוע זאת בערבית. לא באנגלית או בצרפתית.

"העליה השניה" מעיראק

נפגשתי לשיחה עם הדובר. שמו חיים יחיא, בן 61 אב לשלוש בנות. משפחתו נמנית עם כמה אלפי יהודים שנותרו בעיראק אחרי העלייה הגדולה של שנות החמישים ועלו ארצה רק אחרי מלחמת ששת הימים ("גם לנו היתה עליה שניה" אמר בחיוך). אביו היה רואה חשבון ומצבם הכלכלי היה טוב. הוא למד לתואר ראשון הנדסה אזרחית. היה ברור שאין ליהודים עתיד בעיראק והוא כמו צעירים יהודים אחרים, נמלט מן המדינה, דרך כורדיסטאן ואירן. הוא עשה תואר שני בהנדסה אוירונאוטית ב-MIT ועבד 20 שנה בתעשיה האווירית.

מה ששמע בדיון עורר בו ממש פלצות – מכוח הידע האישי שיש לו ונוכח הבערות שבה הוא נתקל בשיח הציבורי.

דת המשתלבת בנאציזם

"חייתי בין ערבים מוסלמים כל ילדותי ובגרותי" – הוא אומר לי בלהט. "האנשים כאן וגם המנהיגים לא יודעים על מה הם מדברים. באמת אין מלה פשרה בערבית. יש להם עשרות מילים לגמל, לחרב, לדם. אף לא מלה לפשרה, כי המושג הזה לא קיים בתודעה שלהם. כאן יש אנשים (כמו שני משתתפי הדיון) המשלים עצמם שיש איסלם מתון ואיסלם קיצוני. אין דבר כזה. דת האיסלם שולטת לא רק על המאמינים אלא גם על הכופרים. היא לא מכירה בשום שלטון אחר. רק כך אפשר להבין את התנהגות המוסלמים בבריטניה למשל.

"דת האיסלם עליונה על כולם.למוסלמית אסור להתחתן עם יהודי או נוצרי כי זו השפלה. אבל ההפך מותר. יהודי צריך לפנות את הדרך בפני מוסלמי. סבי היה רופא והיה חבר של מושל המחוז הטורקי. אך כיהודי אסור היה לו לנוע ממקום למקום על סוס אלא על חמור בלבד.

התפיסות המוסלמיות משתלבות היטב בתפיסות הנאציות הרווחות בעולם הערבי מאז מלחמת העולם השנייה.

חיים יחיא (צילום זאב גלילי)

 

אין פתרון לסיכסוך

ציפי לבני לא יודעת על מה היא מדברת. אין שום סיכוי לשתי מדינות. אם יקבלו את התנאים שלנו הם יהיו החצר האחורית שלנו. אם נקבל את התנאים שלהם לא נוכל להתקיים.

"אין פתרון לסכסוך שלנו עם הערבים. את הסכסוך הזה לא צריך לפתור כי אי אפשר. אבל אפשר וצריך לנהל אותו".

קישורים

 

"יהודים ערבים" האם יש דבר כזה?

http://www.zeevgalili.com/?p=11112

 

תגובות


אני יכול לאשר את דבריו של חיים יחיא במלואם.  שנים טוען בדיוק אותו הדבר, בתגובה למאמרים של  פרופסורים (פלצנים). אין להם  מושג על דרך החשיבה  של הערבים. אני בא ממשפחה דתית עשירה מבגדד,  אבי היה סוחר אמיד שהיו לו קשרים  עם  הממשלה ובית המלוכה.  דודתו , אחות של סבי, היתה סבתו של הרב מרדכי אליהו ז"ל.  אבי האמין בקשריו אלו , אך ברגע שנרשם לעליה (ליגאלית), הולאם כל רכוש המשפחה. ממש תוך 24 שעות. כך הגענו לארץ בחוסר כל.  דבריו של חיים יחיא משקפים את המציאות. והרבה מיוצאי עירק מיטיבים להבין זאת.

יעקב רביב

פורסם בקטגוריה אישים פוליטיים, אסלם, אקדמיה, טרור, ערבים, ערבית, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

3 תגובות בנושא מי הרג את אוסמה בן-לאדן?

  1. מאת גד שליו‏:

    את הערותיו והארותיו של מר יחיא אומרים עוד המוני יהודים שגדלו בעיראק, סוריה מצריים או לוב, אולם היטיב ביותר להציגן המזרחן ד"ר דוד בוקעי כאשר כתב:

    אצל הערבים לא תמצא את התופעה האופיינית כל כך לתרבות היהודית-נוצרית – ספקות, תחושת אשמה, גישה המענה את עצמה: 'אולי אנחנו לא מאה אחוז בסדר' או 'אולי היינו צריכים לעשות או להגיב אחרת'. התופעות האלה לחלוטין אינן מוכרות בחברה הערבית-איסלמית כלפי הזרים. אין להם ספקות לגבי העמדות שלהם או לגבי כך שהצדק בצד שלהם. אין להם שום תחושת אשמה שייתכן שטעו. גם אין להם נקיפות מצפון או חרטה כלשהי על כך שייתכן שעשו עוול למישהו אחר. תופעת הרוצחים באמצעות התאבדות, המכונה לעתים מחבלים מתאבדים, הוא הוכחה מוחלטת. אין גינוי, אין חרטה, אין בעיית מצפון אצל ערבים ומוסלמים, בשום מקום, בשום רובד חברתי, בשום מעמד חברתי"

  2. מה שאני לא מבין זה איך המידע הזה, שכל מזרחן אמור להכיר ולדעת לא מגיע למקבלי ההחלטות בממשלה, לאנשי הצבא ולתקשורת שלנו.

    הם לא יודעים שאחרי שמישהו מתעטש או מראה סימני מחלה נוהגים ערבים להגיד – שיילך על היהודים ?…איך לא מבינים שתפיסתם היא של מעצמה שנושלה מתפקידה וזהו תפקידם העיקרי. להיות שליטים על אחרים.

    יופי של מאמר.

  3. מאת עדי בן-ישראל‏:

    נכון שאין בערבית מילה ל"פשרה", הם משתמשים בביטוי "פתרון אמצעי" حل وسط (והלבנונים יודעי הצרפתית במילה Compromis), אבל לכן גם אין פועל "להתפשר" או נטיה לעשות זאת

השאר תגובה