מה בין הומור יהודי להומור אנטישמי ואיך זה קשור ל"אמא פולניה"

מה בין רב שאישר כהונה תמורת 25 אלף דולר לרב שהכיר ביהדותו של כלב תמורת אותו סכום * איך הפכה האמא היהודיה המגינה על ילדיה ל"אמא פולניה" שמתביישים בה * איך הפכו רגשות האשם כלפי ה"יידישע מאמע" לתחום פסיכיאטרי * ולמה יש כל כך הרבה פסיכיאטרים ומופרעים יהודים  ואיך כל זה מתבטא בבדיחות

 – מאת ד"ר מיכאל ונילי שיריון –

הבדיחות הישראליות על "האמא הפולניה" הן למעשה העתקה של בדיחות יהודיות הרווחות בארצות הברית (ובגלויות אחרות) כבדיחות ״האם היהודיה".

הכנוי ״אמא פולניה״, שניתן לבדיחות אלה בארץ, אינו אלא כיסוי ותחפושת שסיבותיו ראויות למחקר בפני עצמו.

על מנת להבין בדיחות אלו, יש ללכת אל מקורן ואל סיבות היווצרותן אצל יהודים בגולה.

אמא יהודיה,1903 פרי מכחולו של הצייר  פן . אמא יהודיה פרי מכחולו של יהודה פן 1903

מקורן של בדיחות אלו ודומות להן, טמון בהתפצלות ובמוטציה של ההומור היהודי, בעקבות ההשכלה החילון וההתבוללות. עד אז שימש ההומור היהודי מצד אחד לביקורת פנימית לגיטימית של הקהילה היהודית, ומאידך כביטוי לתסכול ולהרגשת חוסר האונים מול הרדיפות ושנאת היהודים.

הצהרת נפוליאון

ההתבוללות באה בעקבות "אביב העמים", , המהפכה הצרפתית והאמנסיפציה. העידן החדש בא לביטוי בהצהרות כגון זו של נפולאון בונאפרטה: ״ליהודים כצרפתים – הכל; ליהודים כעם – לא כלום״.

ההבטחה למתן זכויות ושוויון, דרשה מהיהודים להידמות ככל האפשר לגויים שבתוכם ישבו. כך החל התהליך הדומה לתסמונת הפסיכולוגית הנקראת ״הזדהות עם התוקפן״ (הידועה בימינו לעיתים גם כ״תסמונת שטוקהולם״). יהודים מתבוללים, החלו מאמצים לעצמם תכונות, התנהגויות ואפילו השקפות של הגויים, על מנת להידמות ככל האפשר לחברה שלתוכה השתוקקו להתקבל. וכך קרה שיהודים מתבוללים אימצו אף את הדעות הקדומות והשנאות האנטישמיות של אותם הגויים, ובמקרים רבים הפכו אף לאנטישמים בעצמם. (תופעה שקנתה לה אחיזה נרחבת גם בישראל היחס לחרדים ולמתנחלים – ז.ג.)

בין הומור יהודי ל"הומור יהודוני"

תהליך זה יצר פיצול בהומור היהודי, אשר הוליד את המוטציה הנקראת ״הומור יהודוני." (השימוש כאן במונח ״יהודוני״ הינו מכוון ומתייחס לאופי האנטישמי השלילי של הומור זה ותכונותיו).

ההומור היהודי לוחם באויבי היהודים ומגן על היהודים ועל היהדות. הוא גם מבקר, ולעיתים אף ביקורת קשה וחריפה ביותר, את היהודים, את מנהיגיהם, ואת דרך חייהם. אך לעולם אינו משפיל או מבזה – לא את היהדות ולא את היהודים.

לעומתו, הומור יהודוני לועג, משפיל ומבזה – אפילו בסגנונם ובלשונם של האנטישמים – את היהדות, את היהודים. את חייהם ומנהגיהם ולעיתים אף את מספר הבדיחות עצמו ואת בני משפחתו.

את ההבדל בין הומור יהודי לבין הומור יהודוני ניתן לראות, על קצה המזלג, בשתי הדוגמאות הבאות:

היהודי שרצה להיות כהן

יהודי בארה״ב בא אל הרב, ומבקש שהרב יעשה אותו לכהן. הרב אומר לו שזה בלתי אפשרי. אבל היהודי אינו מרפה ממנו, ואפילו מציע לתרום $25,000 לבית הכנסת. הרב עומד בסירובו, אבל שואל את היהודי: ״מדוע כל כך חשוב לך להיות כהן?׳׳ והיהודי מסביר לו: "תראה, רבי, הסבא שלי היה כהן וגם האבא שלי היה כהן. אז החלטתי שגם אני צריך להיות כהן…״

זהו הומור יהודי: הוא אינו משפיל את היהודים בבדיחה או את היהדות. הוא מתריס ומתריע נגד הבורות הממארת בקרב יהודים מתבוללים, שאינם יודעים שכהונה עוברה בירושה, מאב לבן.

הבדיחה השנייה דומה, אך שונה מאד:

יהודי בארה״ב בא אל הרב ואומר: ״רבי, יש לי כלב שאני אוהב אותו כמו בן. אני רוצה שתבטיח לי לקבור אותו על ידי בבית הקברות. הרב מסביר לו שאי אפשר לקבור כלב בבית קברות יהודי. היהודי מתעקש ואומר: ״רבי, אם תעשה את הדבר הזה בשבילי, אתרום $25,000 לבית הכנסת.״

והרב אומר: ״מדוע לא אמרת לי תיכף שהכלב יהודי ?"

זהו הומור יהודוני: יש לנו כאן סטראוטיפ אנטישמי של יהודים רודפי בצע. רב מוכן לעשות כל דבר גם בניגוד לאמונתו, תמורת כסף.

האם היהודייה – מנכס לעול

מקומה המרכזי של האם היהודייה במזרח אירופה היה בהישרדות המשפחה היהודית – הן מבחינה רוחנית חינוכית והן מבחינה פיזית. נושא זה עדיין ממתין לחוקרים, לסופרים ולמשוררים.

אולם ברגע שנפתחה הדרך להתבוללות ול"קידמה", הפך שימור המשפחה היהודית למעצור ועיכוב בעיני הדור הצעיר. האם היהודייה הפכה לאבן נגף. תופעה זו בלטה במיוחד עם ההגירה ההמונית של יהודי מזרה אירופה לארה״ב (בסוף המאה ה־19 ותהילת המאה ה-20). בפני היהודים נפתחו אפשרויות רבות שלא היו להם מעולם, האם היהודייה לא הייתה נחוצה עוד למלא את תפקידה המסורתי.

אך האם היהודייה לא הסתגלה בזמן למציאות החדשה. היא המשיכה במאמציה לשמור על המשפחה היהודית ועל ההישרדות הפיזית של ילדיה גם בסביבה החדשה, שהייתה זרה ולעיתים אף קשה.

אך בעוד שבסביבה המזרח אירופית היתה האמא היהודיה מקור לחום, אהבה והגנה, הנה בסביבה החדשה הפכה לעול, לגורם שמתביישים בו. במיוחד בעיני הדור הצעיר, שעשה כל מאמץ אפשרי להשיל מעצמו את זהותו הישנה וללבוש זהות חדשה. זאת על מנת להתקבל וליהנות ממה שהוא ראה כארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. על המקום המרכזי שתופס נושא זה בהוויה היהודית האמריקנית ניתן ללמוד מן המספר העצום של אתרים העוסקים בנושא. די להיכנס לגוגל ולחפש JEWISH MOTHER ולגלות זאת.

 רגשי אשם שהפכו לתסביך

הדור הזה, שנתאפיין בזניחת מורשת הוריו ובגידה בערכיהם, פיתח רגשי אשמה על נטישת האם, ה״יידישע מאמע״.

על מנת להסיר מעצמו את רגשי האשמה האלה, השליך דור זה את האשמה על האמא היהודייה עצמה, תוך הקצנה ועיוות של תכונותיה ופעולותיה.

וכך הפך מושג ה״אמא היהודייה״ למושג של בוז, של זלזול ושל עיוות. הדברים הגיעו עד כדי כך, שהיום המושג ״האם היהודיה" הוא מושג דיאגנוסטי בתחום הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה (ולא מקרה הוא שחלק גדול מאנשי בריאות הנפש – פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים – הם יהודים).

יש כמובן עוד הרבה מה לומר על מה שמאחורי הבדיחות על האם היהודיה, ובולט בחומר מאמרך על האמא הפולניה. אך עדיין קיים מחסור רב בידע – הן בתחום ההומור היהודי והן בתחום התהליכים הסוציולוגיים והפסיכולוגיים שבשורשיהן.

"המאהבת שלנו יפה יותר"

חסר כזה בלט במיוחד בבדיחה על הפולניה היושבת עם בעלה בקונצרט. הוא רומז לה על השורה שלפניהם ולוחש: ״הבלונדינית שם, היא המאהבת של רוזנבלום.״ עונה לו האשה: ״שלנו יותר יפה".

הניתוח ש״בדיחה זו מבטאת את החשיבות שמייחסת הפולניה למראית העין״ שטחי ושגוי. הבדיחה הזו חודרת הרבה יותר עמוק, ומתייחסת למושג יותר חשוב וחיוני בקרב היהודים בגולה, המקום בו נוצרה הבדיחה. זהו המושג ״שלנו״ כמבדיל את היהודים מסביבתם הלא יהודית ומתרבות הרוב הפולשנית. הבדיחה על ״המאהבת שלנו״ היא ניסיון ללעוג למושג ״שלנו״ הזה, ללעוג ליהודים שהבדלה כזו חשובה להם (בין אם מבחינה אמונית ובין אם מבחינה תרבותית), ולנסות להפוך את המושג ״שלנו״ למושג ריק, זול וחסר משמעות.

כשבאים לנתח בדיחות בכלל, ובדיחות יהודיות ויהודוניות בפרט, חשוב מאד לבדוק את הרקע והקונטקסט שבם נוצרה הבדיחה במקור ולהיזהר שלא להוציא אותה מהקשרה.

כתבנו כמעט רק בראשי פרקים ובתקוה ש״די לחכימא ברמיזא״.

=====================================================================
מאמר זה נכתב על ידי ד"ר מיכאל שריון וד"ר נילי שריון בשנת 2003 בתגובה למאמרי
"יחסי חמות כלה בבדיחות על אמא פולניה"
http://www.zeevgalili.com/?p=393

תגובה זו אבדה בשעתה ונמצאה בימים אלה. בשל איכות התגובה והעובדה שלא איבדה מאקטואליותה החלטתי לפרסמה כמאמר נפרד, למרות השנים שחלפו מאז נכתבו הדברים.

ז.ג.

קישורים לסרטונים על אמא יהודיה:

איך בני הרס את חיי

http://www.youtube.com/watch?v=FRbL46mWx9w

טוויטל'ה – אמא, החברה הטובה ביותר בטוויטר

http://www.youtube.com/watch?v=uhilbbeUc0g

פורסם בקטגוריה הומור, היסטוריה יהודית, יידיש, פסיכולוגיה, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא מה בין הומור יהודי להומור אנטישמי ואיך זה קשור ל"אמא פולניה"

  1. מאת גד שליו‏:

    ישנו דמיון מעניין בתחום המינוחים ועולם המושגים (וכן הבדיחות) בין יהודים ובין השחורים ("אפרו-אמר." בעגה האמריקאית) בארה"ב. בשני המקרים ישנו שימוש נרחב ובעל אופי "פנים עדתי", במושגים ושמות גנאי הנגזרים מן העבר האכזרי של אותן קהילות. ה"יהודון" באוצר המילים הפנים יהודי מקביל ל house nigger באוצר המילים של "הגטו" – בשני המקרים אלו כינויי גנאי שבעבר נאמרו על מי שעכשיו משתמש בהם, דווקא בשיח פנימי. כנ"ל בדיחות ודימויים אחרים.

    אולם בעוד שבשיח האפרו אמריקני בארה"ב נראה כי לא פעם ההצמדות למחשבה כזאת מאפיינת דווקא את אלה המסרבים להשתלב ולהתקדם (ולכן מאשימים את מי שכן משתלב בכך שהוא מוותר על כבודו), בשיח היהודי ה"יהודונות" מוצמדת הרבה פעמים בצדק, כתואר גנאי, לאנשים שאכן מתרפסים כמתודה בפני הלא יהודי ולא פעם תוך כדי ביזוי, הכפשה ודריכה על ראשי יהודים אחרים באשר הם יהודים. יותר ויותר ישראלים מוצאים עצמם מסכימים (בשקט בשקט ותוך מבט חטוף אחורה) עם הצמדת התואר "יהודון" לבני דתם המגלמים שורת התנהגויות מסויימת.

    זה מאוד לא נעים – בעיקר משום הזכרונות התורשתיים על "איך שקראו לסבא ברחוב בליטא / וארשה / ברלין, אבל האמת היא שלא פעם קם ישראלי, שומע איזה דובר בגלי צה"ל או בחדשות, ואומר "אם היו מאה יהודים כאלה בקהילה של מאה אלף אז אפשר איכשהו להסביר כמה דברים". מכאן באות בדיחות מסויימות שהן מין "בדיחה שליהודים מותר לספר". ויש כאלה שמלגלגות על היהודי הדתי שלכאורה תאב בצע ויכופף את חוקי דתו בשביל כסף (לא סביר שיש הרבה כאלה, אבל אלה הרי לא בדיחות שנכתבו ע"י אוהבי הדת) ויש בדיחות ארסיות, כולל בדיחות שואה, השמות ללעג את הבולשביק היהודי – דמות שיש להיות הגונים ולהודות שהיא אכו נלעגת : בין אם המהפכן התאורטיקן פרוע הבלורית של 1920 ובין אם סוציאליסט השמפניה התל אביב הגרוטסקי.

  2. מאת חיים‏:

    שיחת הטלפון בין אמא יהודיה לבתה הינו קטע ששמעתי בעברית לפני כעשור מהצמד נויה ונורית (נויה מנדל ונורית הדר-כיום הדר גלרון) מותאם למושגים ישראלים יותר (יישוב מבודד וכד').
    איני יודע מי העתיק ממי

    תגובה

    קרוב לוודאי שהישראלים העתיקו מן האמריקנים.
    ז.ג.

השאר תגובה