איך הפכו פעילי זכויות האדם לשוללי הציונות ותרומת אהרון ברק לתהליך

בבתי ספר למשפטים מלמדים שדמוקרטיה אינה שלטון הרוב * דמוקרטיה היא הגנה על זכויות המיעוט ושוויון * המסקנה: מדינה יהודית אינה דמוקרטית * הפתרון: מדינת כל אזרחיה

"לפני שנים אחדות" – מספר ד"ר גדי טאוב – "הייתי בגרמניה והייתה לי הזדמנות להציץ באופי המפותל שבו האנטישמיות וזכויות האדם מקיימים דיאלוג.

גדי טאוב (צילום זאב גלילי C )

"ידיד באוניברסיטה גרמנית הסביר לי את ההתקפות על ישראל בנושא הפלסטיני. בגרמניה, אמר, קיימת דריכות, שהנאציזם לא יחזור שוב. זה נובע מן הרצון של הגרמני להגיד "עד כמה אני לא נאצי". עושים זאת על ידי כך שמאתרים בזמן את הנאצי במקום שבו הוא מתחיל לצמוח. כך יכול הגרמני להראות כמה הוא לא נאצי.

"ואז נתברר לי שאנחנו הנאצים החדשים. ממש על קצה הלשון כאילו שמעתי אותו אומר: אתם הנאצים החדשים, וחבל שלא הרגנו אתכם עד הסוף. ואתה מסתכל על המנגנון הנפשי הזה ומנסה להבין אותו. דברים דומים יכולים לקרות עם האנשים הנאבקים על זכויות אדם ועל שיוויון".

דבריו של ד"ר גדי טאוב נאמרו בכנס "האנטישמיות החדשה", שהתקיים לפני כשבועיים באוניברסיטת חיפה. הם היו ניסיון מעמיק להבין את המנגנון הנפשי הזה.

גדי טאוב, ד"ר להיסטוריה של ארצות הברית, המלמד בכמה מוסדות אקדמיים בארץ, הוא הוגה דעות נחשב. מן המבקרים הבולטים של הפוסטמודרניזם ובמיוחד בגרסתו הישראלית.

הוא נותן ביטוי לביקורתו בשורה של ספרים ומאמרים ("המרד השפוף", "הנאורות" וכן מאסה חשובה "מהי הציונות"). הוא גם עיתונאי המפרסם בקביעות בעיתונות היומית וכן פרסם סיפורת וספרי ילדים.

כרזה המשווה את הציונות לנאציזם אדינבורו סקוטלנד 2009 ויקישיתוף אנגלי

הבסיס הרעיוני לשוללי הציונות

ד"ר טאוב מנה בהרצאתו שני הבטים של השיח הפרוגרסיבי. שיח שלכאורה אינו שולל את הציונות, אך הוא מספק את הבסיס הרעיוני לשוללי הציונות.

אלה שני סוגים של התקפות על הלגיטימציה של הגדרה עצמית לאומית בכלל ויהודית בפרט: אינדיבידואליזם קיצוני ורב תרבותיות.

אינדיבידואליזם קיצוני

"אנשי זכויות הפרט" – אומר גדי טאוב – "רואים את האדם כפרודה" שיש לו אינטרס עצמי. לכן, כל מה שקולקטיבי מגביל אותו. המטרה היא אוטונומיה מוחלטת.

"התיאור הזה איננו משקף את האופן האמיתי שבו אנשים חיים ומתנהגים. בני אדם אינם פרודות בעלות אינטרס עצמי בלבד. יש להם גם צרכים קולקטיביים. גם צרכים בינאישיים. השאיפה האמיתית של בני אדם איננה להשתחרר מן הקשרים עם הזולת אלא להפך".

"השיח הליברלי השוטף אותנו, כהשפעה מארצות הברית, איננו עיוות של הליברליזם זו הגזמה של הליברליזם".

אבל זה סוג השיח שנעשה מקובל בעולם.

ועל פי התפיסה הזו שוללים בסופי של דבר את הרעיון שליהודים מגיעה מדינה.

איך זה קורה?

"זה קורה בשלבים"- אומר טאוב.

אהרון ברק כשולל הדמוקרטיה

לפני שניתח את משנתו של ברק ואת השפעתה על החשיבה המשפטית והשיח הציבורי בישראל ביקש ד"ר טאוב לנקוט בזהירות.

הוא הדגיש "שלא ישתמע שאני אומר שהוא [ השופט ברק] שולל את הציונות. אני לא חושב שהוא עושה את זה במתכוון. מה שהוא באמת שולל זה את הדמוקרטיה".

"על פי המשנה [של אהרון ברק] שמלמדים בבתי ספר למשפטים מאכילים את הסטודנטים יום ולילה שדמוקרטיה זה לא שלטון הרוב.

"כמובן שזה קשקוש. אף אחד לא אמר שדמוקרטיה היא שלטון הרוב. אם איננה שלטון הרוב מה היא כן?

והתשובה: הדמוקרטיה היא הגנה על זכויות המיעוט. מכאן נגזר לבסוף שזה בכלל שלטון המיעוט".

אהרון ברק ויקישיתוף יוצר Jonathan Klinger

"שלטון המיעוט הנאור"

"אם אתם חושבים שאני מתבדח תקראו את ספרו של אהרון ברק 'שופט בחברה דמוקרטית'. שם הוא יסביר לכם בצורה מדויקת ששלטון המיעוט הנאור זה דמוקרטיה. אם המיעוט הזה הוא שופטים.

"האיש שאמר שהכל שפיט אולי מפני שהוא שופט. אילו היה בכנסת היה אומר שהכל חקיק. אם היה איש הרשות המבצעת היה אומר שהכל בציע".

"המהות של הדמוקרטיה, הוא טוען, זו הגנה על זכויות הפרט".

מפני מי מגינים על זכויות הפרט?

"מגינים עליה", אומר טאוב, " מפני הפרוצדורה של הדמוקרטיה – הבחירות. הריבונות האזרחית, שזו מהות הדמוקרטיה, התחלפה לגמרי בפילוסופיה שהליברליזם זו מהות הדמוקרטיה. שהליברליזם צריך להתגונן מפני הדמוקרטיה".

"בית המשפט העליון לא שלל את זכותנו למדינה יהודית ודמוקרטית. אבל אם הדמוקרטיה המהותית היא ליברליזם, אז חרות הפרט היא דבר קדוש. והדבר הבא זה שוויון. והדבר הבא שאומרים לך הוא שדמוקרטיה זה שוויון.

 "מדינה יהודית אינה דמוקרטית"

עכשיו מסתכלים על מדינה יהודית ודמוקרטית ואומרים: מדינה יהודית ודמוקרטית שיש בה אזרחים שאינם יהודים זה מפר את עקרון השוויון. ולכן זו לא דמוקרטיה.

האמנם כך?

שואל טאוב ומשיב:

"כל עוד יש פה מדינה יהודית וזכות הצבעה כללית היא תהיה יהודית. היא תהיה יהודית מכיוון שדמוקרטיה טבעה שהיא מתעלת לספרה הציבורית את התרבות של אזרחיה.

לכן, כל עוד יש זכות הצבעה כללית ורוב יהודי – שבת יהיה יום המנוחה, עברית תהיה שפתנו הראשונה חגי ישראל יהיו לוח השנה שלנו וכדומה.

לא בניגוד לשאר המדינות אלא כמו בנורבגיה וכמו בכל מקום אחר. המדינה הנורבגית היא נורבגית ודמוקרטית. ובמובן הזה אנחנו יהודית ודמוקרטית. והלאומיות יוצאת כאן מתוך הדמוקרטיה. כלומר: שלילת הלאומיות היא בעצם שלילת הדמוקרטיה.

לכן לא מפתיע שהאנשים האלה יש להם נטייה לחשוב שכל שימוש בכוח הפוליטי של האזרחים הוא ממילא חשוד בדריסת מיעוטים. ולכן לא מפתיע שההצדקה שלהם היא לא לגמרי דמוקרטית ומובילה להצדקת שלטונו של המיעוט הנאור.

הרב תרבותיות נגד הלאומיות היהודית

הדרך הפחות פשטנית בה משתמשים בשפה הזאת לעשות דה לגיטימציה של ההגדרה העצמית הלאומית היהודית זה הרב תרבותיות.

לאנשים אכו יש צורך לביטוי קולקטיבי של תרבותם. דבר שהציונות הכירה בו, לא רק במישור הלאומי. מגילת העצמאות היא אחד המסמכים הפרוגרסיביים של זמנו. מנסח המגילה התעקש על זכויות קולקטיביות של מיעוט.

לימים הלכה אירופה בעקבותינו. ב-1995 האיחוד האירופי אימץ את האמנה של הגנת זכויותיהם של מיעוטים. זה בעצם פרוט של מגילת העצמאות וזו אותה שיטה.

העמדה הרב תרבותית מכירה בדבר הזה ובצדק ובשכל.

אך מה קורה אחר כך?

רב תרבותיות כשלילת הלאומיות

מכיוון שהעמדה הזו ביסודה היא ליברלית – במובן הצר שתופס את זכויות האדם כדבר המרכזי – היא מביאה את הרב תרבותיים להתנגד ללאומיות.

בגישה הרב תרבותית הם מצליחים לשכנע בזירה הציבורית.

אז אתה שואל את עצמך. אם לכל הזהויות יש זכויות קיום בספרה הציבורית למה אין זכות כזו לזהות היהודית??

ויש תשובה : מדינת כל אזרחיה

התשובה היא שבאינסטינקט שלהם, שכאמור הוא ליברלי, הם שוללים את הזהות הלאומית כי זו זהות שיש לה מנגנון.

בזהות הלאומית יש בתי משפט, יש צבא יש מערכת חינוך. כלומר: יש לה אמצעי כפיה.

"אני הייתי אומר, שאלה אמצעי הגשמת הזכות להגדרה עצמית. משום שאתה יכול להיות ריבון על גורלך רק כשאתה מסוגל לתת דמות ממשית בפועל לרצונך ולהפוך אותה לכוח. אין עמדה מוסרית עקבית שאינה מוכנה להשתמש בכוח".

מה שהם היו רוצים זה מדינת כל אזרחיה. מדינה חסרת זהות שהיא לא נרטיבית. כל הזהויות יתקיימו בספרה האזרחית ומעל לזה תהיה מדינה שהיא ניטראלית לגמרי לנרטיבים. היא רק פרוצדורה. שמגשימה את הזכות של כל אחד להצביע ויש מנגנון שמאפשר לממש את זכות ההצבעה.

מדינה שהיא בלוף

זה במידה רבה בלוף. זה בלוף משום שאין מדינה ניטראלית כזו. מדינה כזאת בעצם מונעת במידה רבה את זכות ההגדרה העצמית.

עמדה כזו מבקשת למעשה, במסווה של ניטרליות, לאכוף את הנרטיב הליברלי בצורתו הקיצונית. זאת, על ידי כך שלכל הנרטיבים האחרים אסור להיות פוליטיים. רק לנרטיב הליברלי יש כוח פוליטי.
זאת המשמעות של המודל הזה.

הליברליזם מעמיד פנים שהוא שקוף. הוא לא זהות ולא ערכים. אין לו תוכן ספציפי. הוא רק מאפשר לכולם לקיים את זהותם במסגרת החברה האזרחית.

בפועל הוא מקנה לליברליזם מונופול על כלי המדינה. במקום שכלי המדינה יהיו בידי הלאומיות, הם רוצים שלליברליזם יהיו כלי מדינה. אין זה מקרה שבית המשפט העליון יכול לקיים את הדבר הזה.

זהו ניאו קולוניאליזם

לעמיתי המחזיקים בהשקפות האלה, כמו אילן פפה ואחרים, אני אומר שזהו ניאו קולוניאליזם.

איך זה מתבטא?

יש בארץ ישראל שני עמים. שניהם רוצים הגדרה עצמית לאומית במדינה משלהם. אבל אינטלקטואלים מערביים יודעים יותר טוב מהי ההגדרה העצמית הטובה בשבילם. זו מדינת כל אזרחיה. ואם לא יסכימו לכך נכפה עליהם את זה. עד שהם יתבגרו וכשהם יתבגרו הם יבינו שצדקנו. הנייטיב לא יודעים מה טוב בשבילם. אנחנו יודעים מה טוב בשבילם. אנחנו נכפה עליהם את הליברליזם שלנו.

הדבר הזה מתחזה להיות אנטי קולוניאליזם. אבל אני אומר להם שזה ניאו קולוניאליזם משום שבאמת זה כך.

 

 

גרפיטי במרכז מדריד ויקישיתוף

הכנס באוניברסיטת חיפה  היה בנושא "ישראל בין אנטי-יהודיות, אנטי-שמיות ופרוגרסיביות חדשה".  יו"ר הכנס היה פרופסור אילן גור זאב אשר היה גם בוועדת ההיגוי יחד עם ד"ר אריה קיזל. בשבועות הבאים יובאו כאן דיווחים על הרצאותיהם של משתתפים אחרים בכנס.

הבלוג של גדי טאוב

http://www.gaditaub.com/hblog/?p=752

קישורים

 

הפוסטמודרניזם כמחולל האנטישמיות החדשה

http://www.zeevgalili.com/?p=4900

מצע  משותף ביו האנטישמיות החדשה ואחמדיניג'אד

http://www.zeevgalili.com/?p=4448

משנתו הפוסט יהודית של עדי אופיר

http://www.zeevgalili.com/?p=11778

סרט ישראלי המשבחת את המתאבדים

http://www.zeevgalili.com/?p=14851

מורה דרך לקריירה אקדמית – הטבח בטנטורה

http://www.zeevgalili.com/?p=14851

אנטישמיות באקדמיה האמריקנית

http://www.zeevgalili.com/?p=569

 

 


פורסם בקטגוריה אנטישמיות, מערכת המשפט, פוסט ציונות, פוסטמודרניזם, ציונות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

8 תגובות בנושא איך הפכו פעילי זכויות האדם לשוללי הציונות ותרומת אהרון ברק לתהליך

  1. מאת גד שליו‏:

    המונח "שלילת הציונות" מטעה מאוד. הוא יוצר אשליה, כן כן גם אצל ה"ציוניים המושבעים", כאילו לבעיה יש מין זיקה פתלתלה לאותה תנועה מהפכנית יהודית שלטעמי כבר מזמן הלכה לעולמה בשיבה טובה ואותה ירשה מדינת ישראל שהנה ברייה פוליטית, חברתית וכלכלית ממשית ביותר. (בוודאי יותר ממשית מאשר אוספי ההמונים ההיסטריים המונהגים בידי קולונל/מולה/מלך תורן, והמכונים בשיח העולמי "מדינות ערב") . זו אשליה מסוכנת משום שהיא מבקשת למצוא "הסבר הגיוני" למה שהסבים והסבתות שלנו ידעו בלי שום תואר: הסבר לתופעת האנטישמיות, שכרגע מצאה תיעול נוח אל כוןן הגל של "אנטי ציונות". שהרי "אנטי ישראליות" הנה שלילת קיום על בסיס ג'נוסידיאלי במובהק, בעוד ששלילת הציונות כביטוי מקבלת צליל מעט מתון יותר. לכן מרגיע יותר. ומניין באה אותה דבקות עיקשת של הישראלי בפרשנויות נפתלות (כמו זו של ד"ר טאוב ההולך מאוד רחוק לנבכי הגרמניות במסעו לאתר את שורשי האנטישנמיות). אולי שישאל את הורסט מאהלר שהיה רדיקל שמאלני והיום הוא נאצי, אבל שונא יהודים- אופס סליחה "שונא ציוניים"- הוא היה לאורך כל הדרך. זו השאלה האמיתית בעיני: מדוע הישראלי מתענה בדרכו להגדיר את האנטישמיות? ההסבר שלי: אלו שרידי הארומה האולטרא סוציאליסטית של הציונות דאז: אמונת ההבל (שאולי נראתה הגיונית לפני כחצי מאה) כי שורשי האנטישמיות נעוצים בשטעטל, בשטריימל ובקרעפלך… כאילו שאם כולנו נהיה פלאחים לוחמים, שרים אינטרנציונל ועובדים בתעשיית הפלדה ובערב קוראים פושקין – עם בלורית ועיני תכלת ושרירים: אז, ללא ספק, האנטישמים יוכו בסנוורים. בחלקה גישה זו הניבה פירות, אולם סביר יותר כי האנטישניות פשוט יצאה מן האופנה. דור מת, עוד דור הזדקן ופתאוום דור של ישראלים זקופי גב, דוברי אנגלית ובטוח יותר חרוצים מאשר חצי. מהאיחוד האירופי, מתעוררים אל תוך חלום הבלהות של תקופת ילדותו של. הסבא… פתאום שנאת יהודים היא בון טון- ממש אירוע בעל מופע סטטיסטי, ולא אקראי. הבהלה עצומה, כפי שאני מרגיש מסביב. יש כאלה שבהיסטריה הופכים לסוג של אוטו אנטישמיים כסוג של פלסטר על נקב מקליע: שונאים חרדים, שונאים את ביבי… שונאים את כולם ואת עצמם. אחרים מנסים למצוא עוגן של כאילו הגיון בבסיס העובדות המסולפות שהוא הוא -בטוח!!!- הגורם לכך שהגרמני המגדיר עצמו ליבראל (והוא גם מאוד רהוט ואסתטי… הגרמני הזה) מגלה סממנים אנטישמיים.
    חברים: האמת מאוד פשוטה ואנו לא רואים אותה בעיקר משום שגדלנו לתוך עידן זהב מבחינת ה"להיות יהודי". האנטישמיות מרימה ראש משום שיותר מדי מן הנשאים של הנגיף הזה ישבו בשקט. היא מתודלקת בכספי הנפט הערבי אשר השחיתו חלק נכבד מהאקדמיה והעיתונות המערבית, וכמובן שתמיד קיים חומר הבערה היציב של הקתוליות האירופית. זו אמת פשוטה, גם אם כואבת. האנטישמיות נותרה מחלה חשוכת מרפא. פשוט לאחר כמה עשורים של דגירה מתחת לפני השטח, היא מתפרצת בעוז. אני לא "קונה" את ההסברים השופכים אור על המניעים של איזה גרמני. בטוח לא מתרשם מהיותו איש אקדמיה (יודעים לשקר באותה המידה כמו כלל בני האדם). גרמני בן גילי סיפר לי פעם שכאשר סבו היה חוזר לביקור בעיירה בה גדל (הוא עבר לעיר גדולה) אז בבאר המקומי הוא היה פוגש את חברי נעוריו ופתאום כולם חזרו להיות נאצים. הוא ציין זאת כעובדה שלדעתו מוכרת ליותר מדי גרמנים אולם בקושי למי שאינו.

    • מאת דפנה‏:

      תודה, גד, על הניתוח שלך. נראה לי שקלעת בול למטרה.
      האם השיח הזה, שמנסה להבין את הקשר בין השמאל לאנטישמיות החדשה, מתקיים גם מחוץ לישראל?

      • מאת גד שליו‏:

        דפנה
         
        קודם כל תודה. כמובן שאני לא מכיר את כל או אפילו רוב היודופובים/ישראלופובים/אנטישמים וכו'… יש לי רקע לא רע בכלל בהכרת והבנת החלק הנוצרי (ובמיוחד קתולי) ברקע החברתי של אירופים ולכן קל לי יחסית לזהות את העכבות של האנטישמיות הדתית: גם היכן שמקובל להניח שלא ייתכן שהייתה לה השפעה (בין השאר משום שישראלים בטוחים שבגלל שהם קיבלו חינוך חילוני נטול מסורת או דת, זה אומר שגם הנוצרים החילוניים כאלה). יש לי חוש לא רע לסאב טכסט פוליטי כזה – יותר מכך: אני לא מתרגש מיודופובים או אפילו אנטישמים "לייט": לא מפחד מהם, לא מקבל התכווצות בבטן כשאני מגלה שמישהו כזה. הרי לא כל אידיוט במקום העבודה הוא "מחוק" רק בגלל שהוא שונא משהו. אתה פשוט חי לצידו. מנסיוני: אלה לא מעטים, אבל הם גם לא הרוב – קבוצה "מכובדת" של אנשים הרואים ביהודים, ובתוכם הישראלים, אנשים שאינם רגילים. מי שחושב שיהודי, מעצם הולדתו כזה, נושא בתוכו "פוטנציאל" של תכונות (ואני לא מדבר על דתיים) יכול להיות סתם מישהו שחושב שאם אתה יהודי/ישראלי אז אתה בטוח מישהו ששווה לשמוע אותו. הבעיה היא שהנגזרת של אמונות כאלה היא גם שאתה מסוגל לקונספירציות ומניפולציות ולכן קל להעליל עליך סיפורי בדים בלי שהמעליל יעשה צחוק מעצמו. כאן חוגים של השמאל העולמי מרגישים ממש בבית, וכמובן שחיים בשלווה עם ישראלים בודדים ועם הלאומנים הערבים והאיסלאמיים. התובנה כי ישראל היא יישות בסגנון "ספקטרה" של סרטי בונד חילחלה בכלל לא רע: לדעתי זו בעיה, גם אם הרבה ישראלים משום מה גאים בתדמית זו.
         
        וישנם מן הצד השני הרבה אנשים מהוגנים מאוד: לא "אוהבי ישראל" שרופים אלא אנשים רגילים, אוהבי מדינתם, שמבינים שישראל מקבלת יחס מפלה ו Hard time. אלה אנשים שמזהים את אותם תהליכים המחסלים את הדמוקרטיה הפרלמנטרית, או מערכות ההגנה החברתית של הלאום שלהם, עם התהליכים השקופים בהרבה שמנסים אותם אקטיביסטים לכפות על ישראל. זו אחת הסיבות שחוגים שמרניים/קפיטליסטים/ימניים (AKA – "ימין קיצוני" בלשון התקשורת הישראלית) הם-הם המצע העיקרי עליו יכול כיום ישראלי לשטוח טיעונים בעד ישראל. זה לא בגלל שהם איסלאמופוביים, או שונאי שמאלנים או חושבים "האוייב של האוייב שלי הוא החבר שלי" אלא פשוט משום שהם מזהים בראיה חילונית את העובדה שישראל היא בעצם מין קורבן של מניפולציה בין גורמים מאוד מאוד "לא נחמדים". לדעתי רובם חושבים כך פשוט משום שחוש ההגינות הבסיסי בתוכם דוחף אותם לכך. חירט ווילדרס הוא דוגמא אחת (של אוהב ישראל מובהק) אבל ישנם גם פוליטיקאים בריטים סופר מחוננים כמו דניאל האנן (Daniel Hannan) שמדברים בעד ישראל ברמה מורכבת ומנומקת פשוט משום שברור להם שהיא קורבן של אידאולוגיה לא רציונאלית ושל חבירת כוחות החושך של האיסלאם הפוליטי עם האקטיביזם שלוח הרסן של השמאל האירופי. אלו אנשים שממש קמים ומדגישים את הבעיה הזאת של החיבורים האלה. חלקם מחברים אותה לאנטישמיות דתית וחלקם דווקא טוענים כי האנטישמיים "ההם" די נפרדים מהשמאל שונא ישראל.
         
        ומי שהעלתה על הכתב בצורה הטובה ביותר את כל סיפור המארג הזה של אנטישמיות, קתוליות אירופית, אקטיביזם אולטרא שמאלני,אנטי אמריקאיות והכל על רקע רצף זמן של ארבעה עשורים, היא ג'יזל ליטמן הבריטית המוכרת בשם העת שלה "בת יאור". בספרה "אירוערביה" היא נותנת סקירה סופר חריפה (ולכן כזאת שלא יכולה להותיר את הקורא אדיש,גם אם הוא לחלוטין לא מסכים עמה) אודות התופעה. אם לתמצת: לטענתה לאורך כארבעה עשורים נוצרה מין אבולוציה הדרגתית במסגרתה הכנסיה הקתולית, השמאל האירופי היותר ופחות מתון, הפוליטיקה הלאומנית ערבית וחוג המעריצים של כל אחד מהנ"ל "למדו" לחיות יחד על בסיס אידאולוגיה משותפת של דמוניזציה של ישראל. ה"פלסטיניות" היא לדבריה בעצם סוג של כיתה דתית נוצרית אשר פיתחה אמונה בדבר ההמשכיות בין סבל ישו מידי היהודים ובין הסבל של הפלסטינים (ואני מדבר כבר על שנות השישים). למעשה השנאה הלא הגיונית לישראל היא דבק המאחד כמה וכמה זרמים אידאולוגיים שיכולים לחיות בצוותא רק ככה!

  2. מאת סוציולוג‏:

    יש לי סימפטיה רבה לטיעונים שמעלה טאוב נגד שיח זכויות האדם כשיח ליברלי בעל מאפיינים אנטי-דמוקרטיים. אבל בכל הנוגע לישראל טאוב מפספס את הבעיה. הבעיה של מבנה המשטר הישראל אינה נעוצה בהגדרת הדמוקרטיה (כליברליזם או כשלטון הרוב) אלא בהגדרת מיהו יהודי. למעשה, ישראל איננה דמוקרטיה אלא אתנו-רפובליקה ללא חוקה. בניגוד ללאומיות פוליטית-מודרנית (למשל נורווגית או צרפתית) הלאומיות שלה היא לאומיות דתית-אתנית בעלת מאפיינים תיאוקרטיים מכיוון שהיא נתונה לשליטתו בלעדית של הממסד האורתודוקסי למרות היעדר הסכמה פנימית בשאלה מיהו יהודי. זוהי שאלה פוליטית שמדינת ישראל הפכה אותה לשאלה דתית (משרד הפנים) ולשאלה ביולוגית-אתנית (חוק השבות, משרד הקליטה). כל עוד כרטיס הכניסה למועדון היהודי איננו מבוסס על כללים אוניברסליים של האזרחות המודרנית, מוצדק לראות בצמד "יהודית ודמוקרטית" אוקסימורון. האתגר הוא להפוך את ישראל מאתנו-רפובליקה לרפובליקה דוגמת המודל הצרפתי: צורת שלטון מכילה ולא מדירה. הצעד הראשון הוא לאמץ גישה ליברלית יותר בהגדרת מיהו יהודי: להסיר את המונופול האורתודוקסי על קביעת מיהו יהודי ולהכיר בגיורים של הזרמים הקונסרבטיבי והרפורמי. ובכלל הגדרת מיהו יהודי צריכה להתברר בבתי משפט אזרחיים ולא בבתי דין רבניים. את העיקרון הליברלי יש לאמץ אפוא לא בהגדרת מהות הדמוקרטיה (במושא זה, עדיף שישראל תאמץ עקרונות רפובליקנים ולא דמוקרטים של משטר) אלא בהגדרת מיהו יהודי.

    • מאת גדי טאוב‏:

      סוציולוג יקר,
      האם הפיכת ישראל לרפובליקה בנוסח צרפת תקדם את השיוויון? ספק רב. צרפת אכן יש לה לאומיות אינקלוסיבית, וכל מי שיש לו דרכון צרפתי נחשב צרפתי בלאומיותו. לא רק נחשב, הופך לצרפתי בלאומיותו. מפני שצרפת אינה מכירה במיעוטים לאומיים. אם הצטרפת למדינה הצרפתית הרי שהצטרפת גם ללאום הצרפתי. אימוץ המודל הזה בישראל פירושו למעשה כפיית לאומיות הרוב על המיעוט. למשל ביטול בתי הספר דוברי הערבית וכפיית השפה העברית על המגזר הערבי.
      לא בכדי צרפת סירבה לחתום בתחילה על אמנת המסגרת האירופית להגנת מיעוטים לאומיים.
      השאלה כלל אינה איך לאפשר למיעוט הערבי להצרטרף ללאומיות, אלא להיפך, כיצד לאפשר לו לשמור על לאומיותו הנפרדת מבלי לפגוע בזכויותיו. ישראל עומדת בתנאיה של האמנה האירופית ולפיכך יחסה של המדינה למיעוט הערבי עומד בקריטריוניים הדמוקרטיים לפי האיחוד האירופי. קיומו של מיעוט שאינו שייך ללאום אינו הופך את ישראל ללא דמוקרטית יותר משקיומו של מיעוט דובר גרמנית ולא איטלקי לא הופך את איטלקית ודמוקרטית לאוקסימורון. אפילו בשאלת הדת והמדינה ישראל אינה כה יוצאת דופן. ביוון הנצרות המזרחית האורתודוקסית היא דת המדינה וחלק מהגדרת הלאום. איחוד אירופה אישר את כשרות הדמוקרטיה היוונית ודרש רק שימחק מן החוקה האיסור להטיף לדתות אחרות. למעשה, צרפת היא יוצאת הדופן, לא ישראל.

      • מאת איל‏:

        גם באירופה כבר הבינו שה"רב תרבותיות" אינה ישימה (אם כי מעט מאוחר מדי כנראה).
        מעניין שמושג היהדות כלאום הוא מובנה בכל התרבויות בעולם, ובגינו גם קיימת האנטישמיות (לאנטישמי אין בעייה לזהות מיהו יהודי ולפעול נגדו, בלי קשר לדת).
        אבל ברגע שהיהודי מעוניין להגדיר את עצמו כעם, מייד אותם אנטישמים קופצים על רגליהם האחוריות.
        אני טוען שאת ההגדרה הלאומית שלנו קיבלנו (בין שרצינו ובין שלא) מעמי העולם שטרחו והזכירו לנו בכל רגע בהיסטוריה, עד לשיא בשנות ה 30 וה 40 של המאה ה20, מי אנחנו ומה אנחנו.
        אין לנו על מה להתנצל.

  3. מאת ליה‏:

    דמוקרטיה היא לא שלטון הרוב אלא שלטון העם, והכרעת הרוב היא רק אחד העקרונות המאפיינים אותה – לא העיקרון היחיד. המהות של הדמוקרטיה היא הגנה על זכויות אדם בכלל, גם זכויות הפרט, וגם זכויות חברתיות, וגם זכויות של מיעוט מפני עריצותו של הרוב (עריצות הרוב היהודי במקרה של מדינת ישראל). בלי הגנה על זכויות המיעוטים, זכויות הפרט, זכויות חברתיות, זכויות אזרח אין דמוקרטיה! הכרעת הרוב בבחירות ובהצבעות הוא כלל פורמלי בעיקרו לבחירת השלטון, להחלטות השלטון ולחקיקת חוקים אבל לא מהותה של הדמוקרטיה המודרנית.

  4. פינגבאק: גדי טאוב « ארכיון » אנטשמיות בלשון זכויות האדם

השאר תגובה