גדעון סער סיים תואר ראשון במשפטים (LL.B) באוניברסיטת תל אביב והתמחה בפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) אצל פרקליטת המחוז נעמי שטרן. בין השנים 1995–1997 עבד כעוזר ליועץ המשפטי לממשלה מיכאל בן יאיר ובשנים 1997–1998 היה עוזר לפרקליטת המדינה עדנה ארבל. לאחר מכן עבד כפרקליט בפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי).
תזכורת ניספת:
עדנה ארבל היא זו שהמליצה להגיש כתב האישום כנגד יעקב נאמן, "בגין שיבוש מהלכי חקירה", אשר גרמה להתפטרותו מתפקידו כשר המשפטים. נאמן הועמד לדין ונמצא זכאי.

פוסט שפורסם בפייסבוק ב-2017]

היחס המפנק  של "ידיעות אחרונות" לגדעון סער

להמשיך לקרוא ←

האוטוביוגרפיה של אורי אבנרי מרתקת * בגיל 90 אבנרי היה עדיין אשף הניסוח * אך אבנרי אינו מקיים בספרו מה שהטיף לתלמידיו – דיוק בפרטים * הספר רצוף שגיאות קטנות וגדולות, טעויות, הטעיות ובדיות * הוא "הרג" את אביו של אורי דן שהאריך ימים * ייחס לעצמו ראיונות שלא ערך ובילבל בין פרשיות * בספר נחשף אבנרי הנרקיסיסט שאוהב את עצמו וכל העובדים לצידו שקופים * "מעולם לא חשתי מצידו כל רגש כלפיי" * "אנוכי, יהיר, שתלטן וחסר כל אמפתיה לזולת" * סיפורו של העיתונאי שעבד לצד אבנרי 24 שנים

                                                     – מאת אלי תבור –

בראיון שהעניק לדליה קרפל ב"הארץ", לרגל צאת הכרך הראשון של האוטוביוגרפיה שלו, "אופטימי", נשאל אורי אבנרי בן ה-90 מדוע התיישב לכתוב אוטוביוגרפיה?"
"אולי זה חוש של סדר, אולי הרצון שלי להשאיר את הדברים מסודרים, שאם איזה דוקטורנט ירצה לחקור את חיי אורי אבנרי בעוד מאה שנה, שתהיה לרשותו העדות שלי על חיי", השיב אבנרי.
אז זהו: הסדר והדיוק הם הדברים האחרונים המצויים ב"אופטימי".

שער הספר

להמשיך לקרוא ←

מי שרוצה לרדת לתשתית היחס השלילי שהיה בארץ לעליית ההצלה מארצות ערב ( עליית הצלה כי עולים אלה הצילו את מדינת ישראל) צריך לפשפש בעיתונים מתקופת העלייה הגדולה.

ליתר דיוק: לעבור על כרכי עיתון "הארץ" בעריכתו של גוסטב שוקן ה"יקה".

אפשר למצוא שם את מאמרו של אריה גלבלום, עיתונאי בכיר ב"הארץ". גלבלום כבר אינו עמנו וימתקו לו רגבי אדמתו. הכרתי אותו אישית כאדם חביב. הוא נסחף בזרם בו החל עיתונאי אחר של "הארץ", פחות חביב, עמוס אילון. למיטב ידיעתי התחרט כל ימיו על הדברים שכתב אז. אבל אלה הדברים.

אריה גלבלום

עיתונאי מתחפש לעולה חדש

בשנת 1949 הוא יזם מבצע עיתונאי יוצא דופן במושגי העיתונות אז. הוא התחפש לעולה חדש ושהה תקופה ארוכה עם העולים במעברות. ב-21 באפריל 1949 הוא החל לפרסם ב'הארץ' סדרת מאמרים שנשאה את הכותרת 'הייתי עולה חדש'. הסדרה עוררה ויכוחים מרים וסערת רוחות. היא ללא ספק הטביעה את חותמה על החברה הישראלית לשנים רבות, הרבה אחרי שהיא עצמה נשכחה ורוב קוראיה כבר אינם בין החיים. להלן כמה קטעים מן הכתבה המדברים בעד עצמם.

"פרנק הוא גזע נחות"

וכך כותב גלבלום: "ביישוב האשכנזי ברובו, שררו ושוררים מושגים כלליים, שלפיהם פרנק הוא פרנק ונגמר, כלומר גזע נחות ו'האשכנזים', כלומר יוצאי אירופה, הם העילית…
"… לעומת זאת מוצג סימן שאלה רציני ומאיים על ידי העלייה מצפון אפריקה… לפנינו עם שהפרימטיוויות (כך אייתו אז – ז.ג.) שלו היא שיא. דרגת השכלתם גובלת בבורות מוחלטת. וחמור עוד יותר חוסר הכישרון לקלוט כל דבר רוחני. בדרך כלל הם עולים רק במשהו על הדרגה הכללית של התושבים הערבים, הכושים והברברים שבמקומותיהם; בכל אופן זוהי דרגה נמוכה עוד ממה שידענו אצל ערביי ארץ ישראל לשעבר… הם נתונים לגמרי למשחק האינסטינקטים הפרימטיוויים והפראיים. בכמה תקלות עולה, למשל, חינוכם של האפריקאים שיעמדו בתור לקבלת המזון בחדר האוכל ולא יקימו מהומה כללית. יהודי בולגרי אחד עמד וטען לפניהם על עמידה בתור, מיד שלף אחד אפריקאי סכין וגזר את אפו"…

עולים ממרוקו 1954

"זוהמה, שתייה, זנות"

"… בפינות מגוריהם של האפריקאים במחנות תמצא את הזוהמה, משחק הקלפים בכסף, שתייה לשוכרה וזנות. רבים מהם מוכי מחלות עיניים רציניות, מחלות עור ומין. כל זה בלי להזכיר פריצות וגניבות. אלמנט א-סוציאלי זה אין דבר בטוח מפניו ואין מנעול סוגר משהו 'ברצינות'. לא רק חפצי העולים אלא גם ציוד כללי של המחנה נעלמים. במחנה אחד פרצו, בימי שהותי בו, והריקו את המחסן הכללי. במחנה אחר, למשל, אירע מקרה מוות רגיל. בחדר שליד בית החולים נערכה טוהרת המת- והקברנים יצאו להלוויה. משחזרו- שוב לא מצאו את כלי הטהרה".

"עצלות כרונית ושנאת עבודה"

"… ואין פלא שגל הפשעים הכללי במדינה הוא במעלה. בכמה מחלקי ירושלים שוב אין זה בטוח לצעירה ואף לצעיר לצאת לבדו לרחוב לאחר שקיעת החמה. וזה עוד לפני ששוחררו הצעירים האפריקאים מן הצבא. אגב, הללו הבטיחוני לא פעם: 'משנסיים את המלחמה בערבים נצא למלחמה באשכנזים'. במחנה אחר 'תכננו מרד', שכלל תפיסת נשק הנוטרים ורציחת כל פקידי הסוכנות במקום… אבל, מעל כל אלה, קיימת עובדה יסודית… עצלות כרונית ושנאת העבודה. כולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הם מחוסרי כל מקצוע"…

שער "העולם הזה" על מהומות ואדי סאליב

"בורים ופרימיטיוויים"

"… בסך הכל יש בצפון אפרקה למעלה מחצי מיליון יהודים שכולם מועמדים לעלייה. הנתנו = את דעתנו על כך, מה יארע למדינה זו, אם זו תהא אוכלוסייתה? והרי ביום מן הימים תתווסף עליהם עלית יהדות ארצות-ערב! מה יהיו פני מדינת ישראל ורמתה עם אוכלוסיות כאלה?… לגבי ילדיהם אין תקווה: להעלות את רמתם הכללית במעמקי ישותם העדתית, זה עניין לדורות! אין פלא שמר בגין ו'חרות' דורשים להעלות את כל מאות האלפים הללו מיד, כי יודעים הם שהמונים בורים, פרמיטיוויים ועניים הם חומר הטוב בשבילם, ורק עלייה כזו עשויה להעלותם לשלטון".

עד כאן דברי אריה גלבלום ז"ל, כל פרשנות מיותרת.

מעלליו של עמוס אילון

אילון נולד בשם היינריך שטרנבך  בווינה בשנת 1925, ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בשנת 1933. בגיל 18 שינה את שמו לעמוס אילון. בשנות ה-40 נמנה עם אנשי חוגו של אורי אבנרי. בשנת 1954 החל לעבוד כעיתונאי בעיתון "הארץ".. הוא כתב סדרה בת שמונה כתבות על יהדות מרוקו, עליה נכתב כי "הוא תיאר אותם בתיעוב,  וללא שום חמלה. אילון כתב תיאורים דוחים על "חוסר היגיינה, דלות ועבודה ירודה". הכתבות עוררו סערה בישראל, והדיה הגיעו עד מרוקו ותוניסיה. אילון היה בן טיפוחיו של העורך הראשי והמו"ל של "הארץ", גרשום שוקן

ב-21 בפברואר 1988, בזמן האינתיפאדה הראשונה, פרסם איילון יחד עם יהודה עמיחי, עמוס עוז וא. ב. יהושע, מכתב בניו יורק טיימס, בו קראו הסופרים ליהודי ארצות הברית "שיביעו את דעתם בקול" לגבי מדיניות ישראל בשטחים.

במהלך שנות ה-90 החל אילון לבלות את מרבית זמנו באיטליה, ובשנת 2004 הכריז כי השתקע במדינה זו, בין היתר עקב אכזבתו מההתפתחויות הפוליטיות והחברתיות במדינת ישראל.
בראיון לארי שביט טען כי התריע עלהתפתחויות אלו, אותן הוא רואה בשלילה מאז 1967, אך קולו נותר "קול קורא במדבר". בראיון טען כי ישראל היא מדינה "פשיסטואידית וצרת אופקים" וכי "אני לא מתפלא על האוכלוסייה. אנחנו יודעים מנין היא באה. או מארצות ערב או ממזרח אירופה". 

ראה גם

הגזענות של נתן זך

מאמר זה פורסם  לראשונה בשנת 2000 אבל נראה שהוא מעניין גם היום

אם יש את נפשך לדעת את המעין ממנו לא שאבו עתונאינו החמודים והעוקצניים, אף לא טיפה אחת, לך אל כתבותיהם. תקרא מה הם יודעים ומה הם אומרים כשמדובר בנושא יהודי כלשהו.כמעט כולם "מנוגבים מדבר תורה" (כמאמרו של עגנון), פשוט נבערים מדעת.

יגאל סרנה ויקיפדיה dolly hase

  להמשיך לקרוא ←

"מסיבת התה של בוסטון" הוא מושג בהיסטוריה של ארצות הברית והייתי מייעץ לכל אחד מאתנו ללמוד את לקחיו.

מסיבת התה קרויה על שם אירוע פעוט לכאורה, שתוצאותיו מפליגות. בלילה של ה-16 בדצמבר 1773 עלתה חבורה של אנשים שהתחפשו כאינדיאנים על שלוש ספינות טעונות תה בנמל בוסטון. הם השליכו לים את מטען התה שהיה שווה כ-18 אלף לירות שטרלינג. בתגובה לפעולה זו יזמה ממשלת בריטניה צעדי עונשין נגד המתיישבים.

באותם ימים הייתה יבשת צפון אמריקה שטח כיבוש בריטי והמתיישבים שם היו מתנחלים. בריטניה הייתה נתונה במלחמה עם צרפת. כדי למלא חלק מן הגרעון של האוצר הבריטי הטילו הבריטים שורה של מיסים כבדים על המתיישבים שבאמריקה.

להמשיך לקרוא ←

מדוע אנשים נופלים שוב ושוב בפח של מעשי מרמה? * מדוע אנחנו קונים מוצרים שאיננו זקוקים להם * למה מאמינים להבטחות פוליטיקאים * לזיגמונד פרויד יש תשובה: אנשים מתפתים לאשליות כי הם משליכים את תקוותיהם על המציאות * רוצים שלום עכשיו

אמנון לוי בסדרת "פנים אמיתיות" העלה השבוע נושא החייב להדיר שינה מעיניהם של אזרחים. הוא גם מחייב פעולה מהירה ותקיפה של המשטרה ומערכת המשפט.

לוי חשף כי מתוך בניין משרדים מפואר ברמת גן מתבצעת הונאה, לכאורה חוקית, הנקראת "אופציות בינאריות". עובדי החברה מגיעים לעבודה בחליפות, מטלפנים למאות לקוחות.  מפתים אותם בלשון חלקה"להשקיע" ולהתעשר.

אמנון לוי תמונת מסך

קרבנות ההונאה מתבקשים לנחש אם נייר ערך או מטבע מסוים יעלה או עתיד לרדת. אם ניחש נכון ירוויח ויתעשר. אם שגה יפסיד את כספו.
ברור שלא מדובר כאן בהשקעה אלא בהימור, שרוב המהמרים מפסידים בו את כספם. לוי איתר אנשים שעולמם חרב עליהם, שהפסידו בין עשרות למאות אלפי שקלים.
לא מדובר באנשים מן השכבה החברתית של המהמרים במכונות המזל של מפעל הפיס. אנשים מבוגרים משכילים, אפילו מבוססים, קנו את האשליה ושילמו במיטב כספם. התופעה אינה חדשה ואני יכול לספר עליה מניסיון אישי. לא כמהמר אלא כצופה בהשתאות על התנהגות חסרת פשר של בני אדם.

להמשיך לקרוא ←

"לה לה לנד" מקום בו הכל נהדר – נאמר על אדם שלא מחובר למציאות [מתוך מילון סלנג] * אין ביטוי מתאים יותר למאמר של ארי שביט בהארץ המשבח את שלל השגיו של אובמה * כמו אנשי שמאל רבים מושפעים דבריו מסרטי וולט דיסני, שיצרו עולם מדומיין שאין קשר בינו לבין מציאות כלשהי שבני האדם מכירים בחיי היומיום

מיקי מאוז [ויקיפדיה אנגלית שימוש הוגן]

כמה ממיטב ידידיי הם אנשי שמאל. אינטליגנטים, משכילים, אינטלקטואלים, רחבי אופקים. אבל לרובם יש איזה באג בשכל שגורם להם לראות מציאות בלתי קיימת. ראו למשל מה כתב הבוקר ארי שביט, ב"הארץ" על ברק אובמה.

דבריו בתמצית:
* אובמה מתקרב "להישג היסטורי נוסף" ניצחון על המדינה האיסלמית. זאת בעזרת הצבא הסורי, החיזבאללה, והרוסים.
* ההישג המדהים הזה הושג לדעת שביט על ידי "מדיניות מתוחכמת"
* ההישג  [שאמנם לא הושג עדיין אבל או טו טו] מצטרף לשורה של הישגים מרהיבים של הנשיא האמריקני.
* הישגים אלה כוללים לפי שביט: ההסכם עם איראן, הצלת הכלכלה העולמית[?] סיום המלחמה בעיראק, ועוד.
אבל גם הנשיא האמריקני איננו מושלם. יש תחום אחד שבו לא הצליח, אומר שביט. זהו התחום הישראלי פלסטיני. הוא לא הצליח למנוע את ההתנחלויות ובתקופתו גדל מספר המתנחלים באופן דרמטי, "אבל פלסטין אינה בנמצא".

הכותב מביע את תקוותו כי בזמן שנותר עד לכניסת הנשיא הבא לבית הלבן יצליח אובמה גם בנושא זה ואז יהיה הנשיא המושלם.

ארי שביט [ויקיפדיה]

* אובמה גם הפקיר למעשה את ישראל בחתימת הסכם הגרעין שנעשה במשא ומתן מאחורי גבה של ישראל.

* מעמדה של ארצות הברית במזרח התיכון ובעולם כולו התערער במידה כזו שאף אחת מבנות בריתה אינה יכולה לסמוך עליה.
* בתקופתו לא הצטמצם העוני בארצות הברית וביטוח הבריאות שיזם לחסרי אמצעים הוא שינוי קלוש לעומת מה שהיה.
המאמר המלומד של שביט מזכיר לי את מה שכתבתי במאמרי על השפעת מיקי מאוז על השמאל ההזוי.
"המשותף לרוב סרטיו של וולט דיסני הוא האווירה האופטימית שהם משרים על הצופים. דיסני יצר בעצם עולם מדומיין שאין קשר בינו לבין מציאות כלשהי שבני האדם מכירים בחיי היומיום שלהם. כבר בדמות הראשונה שהמציא, העכבר מיקי, הוא הטביע את חותמו כיוצר עולם מדומיין. העכבר – שבמציאות הוא בעל חיים מזוהם, מאוס ומפיץ מחלות – הפך אצל וולט לבעל חיים חביב, חכם ורב תושייה, המנצח בקלי קלות את החתול. בעולם של דיסני כל הגיבורים יפים וטובים, הטוב והצדק תמיד מנצחים. החיות הטורפות מתנהגות בסרטיו כחיות מחמד.מסע ההשמדה של האינדיאנים בידי הכובש הלבן באמריקה מתואר אצל דיסני כאיזו אי הבנה קלה שנגרמה על ידי כמה אנשים רעים. וכשמופיע הגיבור הטוב ומתאהב באינדיאנית היפה הם מביאים יחד שלום ואחווה".

כל הכבוד לארי שביט שמימש בצורה מושלמת את תפיסת העולם של דיסני.

תגובות במייל ובפייסבוק

משפחת שיף

======

יש גם אפשרות שכותב המאמר כלומר אתה חי בלה לה לנד משלך. ואולי גם אני אבל במקרה הזה אני לפחות מסכים עם שביט

קובי לידרמן

ראה
השפעת מיקי מאוז על השמאל ההזוי
http://www.zeevgalili.com/2010/07/9833

כל מה שידענו על אובמה והצלחנו להדחיק
http://www.zeevgalili.com/2014/03/19088

עיתון מעריב מפרסם צילומי גרפיטי תחת הכותרת "חכמת רחוב". בימים אלה פרסם העיתון את הצילום שלמעלה וזה תכנו:

"לכולם קשה במיוחד למי שצריך לאסוף את סבתא מהבית אבות בדרך לסדר"

הנוסח הנואל הזה עורר את תגובתה של לאה אקסר. היא כתבה ל"מעריב" את התגובה הבאה ושלחה לי העתק, שאני מביא את תכנו לידיעת קוראיי.

לעורך ,מעריב׳ !

תגובת  ,סבתא׳ ,  לחוכמת הרחוב מאת שי גולדשטיין שהוצגה בעתונכם היום , 19.4  

הוכיתי בתדהמה ,  ממש לא האמנתי לאשר ראו עיניי. הצגתי זאת בפני צעירים ממני, שתעסוקתם בביתנו, בית דיור מוגן, בתפקידים שונים , ואף הם הזדעזעו !

למה רצה המפרסם לגרום במיצג זה  ?

הלהדגיש עד כמה סבתא ואולי גם סבא, אם עדיין לא מת, מכבידים על הדורות הבאים ?

או שבית האבות עדיין לא משחרר דיו מעול את בני המשפחה ?

האם לא הרגיש הכותב עד כמה אכזריות באותה מודעה עלובה, הגוזלת את הרגשת האמון של האדם הזקן בצאצאיו ? וגם מקהה את רגש החובה שמרגישים הצעירים אל הדור הקודם. כמובן, אלו שחשים זאת, ויש רבים כאלו !

האם אזלו למר גולדשטיין כל סממני ההומור, ואולי הנושאים המקוממים להדגישם על מנת למשוך תשומת לב ל"חכמת הרחוב"  ?

שמא בדעתו להוסיף לדיבר : כבד את אביך ואת אמך (גם הסבתא כלולה) למען יאריכון ימיך , …. אבל רחוק ממך –

נכתב ע׳י סבתא ממגדלי הים התיכון ( דיור מוגן) המבקשת לא להסיעה לסדר על מנת לא להקשות  ! 

על לאה אקסר ראה הקישור הבא

                       גירסה מעודכנת אוקטובר 2015

בשנת 2007 הוקרן בערוץ הראשון הסרט "היומנים של יוסף נחמני" של דליה קרפל * הסרט הציג את המפעל הציוני כמסע מתמשך של נישול, גזל, אונס ורצח * סרט זה הוא דוגמא טובה לדרך בה תפיסות פוסטמודרניות הופכות סרט " תיעודי" לסרט המעוות את המציאות * עכשיו, כשצועקים געוואלד  על סגירת הערוץ הראשון טוב להיזכר בסרט הזה ודומיו * האם בשביל סרט כזה שילמנו את האגרה?

אם איש מן המאדים היה מגיע לכדור הארץ וצופה בסרטה של דליה קרפל, "היומנים של יוסף נחמני" , ששודר בערוץ הראשון, היה מגיע למסקנות הבאות:

• · בארץ ישראל יושב עם זר, היהודים, שבאו לכאן בסוף המאה ה-19.
• · משך עשרות שנים נישלו היהודים את הערבים על ידי רכישת אדמות וגרוש האריסים שעיבדו אותן.
• · לאחר הקמת המינה, הם פתחו בסדרת מעשי רצח וגרוש, כשהמטרה היא טהור אתני.
• · העיר טבריה עומדת במרכז הסרט כעיר שתושביה הערביים חיים בהרמוניה עם היהודים ומבקשים אך ורק שלום.
• · פרובוקציה יהודית מביאה לגרוש הערבים מהעיר ופיצוץ בתיהם על מנת שלא יחזרו.
• · המסר של הסרט מבוסס על צילומים – שיירות של פליטים נמלטים, שורה של גוויות הרוגים, חיילי צה" ל הנראים כקלגסים המובילים שבויים. וכן עדויות של ערבים על מעשי טבח אונס וביזה.
• · הוא מלווה בפרשנות של ההיסטוריון בני מוריס ושל פרופסור (לגיאוגרפיה) אורן יפתחאל.

להמשיך לקרוא ←

אם נמצא שלושה כתבי יד, שבהם מופיע הפסוק השגוי הזה נצטרך להסיק שמדובר כאן בהעתקה ממקור מפוקפק * איך להסביר ששלושה ערוצי טלוויזיה התנבאו בסגנון אחד ? * המסקנה: אזרחי ישראל היו נתונים לרשלנות מקצועית הגובלת בפשיעה, שהציגה מציאות לא נכונה * הערות פילולוגיות על כישלון תקשורתי

                                                 – מאת פרופסור רמי ריינר –

"פילולוגיה היא מחקר של טקסטים כתובים, בעיקר טקסטים עתיקים, תוך שימוש בכלים מתחום חקר השפה והספרות, כדי להכריע בשאלות שקשורות להבנת הטקסט, קביעת הנוסח המקורי של טקסט או זיהוי מחברו".
במילים אלו נפתח הערך פילולוגיה ב'ויקיפדיה'.
הכלל הראשון בפילולוגיה
כאדם שהכשרתו היא פילולוגית וכלי עבודתו המרכזי היא פילולוגיה אבקש לחשוף אתכם לכלל אחד פשוט במקצוע זה. הכלל כל כך פשוט, שנדמה לי שאין קורס לכתבי יד ולטקסטים שאיננו נלמד כבר בשיעור השלישי, בסמסטר הראשון.
הכלל אומר כך:
כאשר יש טעות ברורה וזהה בשני כתבי יד, קל וחומר בשלושה, הרי שכתבי היד הללו, באו ממקור אחד. ייתכן שהם תלויים בנוסח ממנו העתיקו כולם. ייתכן גם שהם העתיקו זה מזה.

לדוגמה: בספר שמות, מופיעה לראשונה הפסוקית שתופיע  פעמים רבות במקרא: 'ויאמר אלקים אל משה'.
אם נגלה פסוק זה, בכתב יד בו יופיע באותו מקום 'ויאמר אלקים אל בוז'י '. נוכל ללא ספק לקבוע שלפנינו טעות.
אם נמצא כתב יד שני, גם הוא קדום כמובן, שבו: 'ויאמר אלקים אל ציפי '. נאמר : יש כאן מקריות מוזרה ואולי לא טהורה. גם זו טעות.
אולם אם נמצא שלושה כתבי יד קדומים, איכותיים ככל שיהיו, ובהם אותה טעות ובשלושתם נקרא: 'ויאמר אלקים אל בוז'י ' בפסוק שבו בוודאות היה צריך להיות דווקא 'משה'. הרי לא נסתפק בקביעה שטעות מביכה לפנינו, אלא נקבע ששלושת כתבי היד תלויים זה בזה, העתיקו זה מזה או העתיקו ממקור משותף.
פשוט. לא כן?

                                        דף מכתר ארם צובא [מכון בן צבי]

להמשיך לקרוא ←