מיוסף טרומפלדור עד יוסף נחמני – בשביל זה שילמנו את האגרה

                       גירסה מעודכנת אוקטובר 2015

בשנת 2007 הוקרן בערוץ הראשון הסרט "היומנים של יוסף נחמני" של דליה קרפל * הסרט הציג את המפעל הציוני כמסע מתמשך של נישול, גזל, אונס ורצח * סרט זה הוא דוגמא טובה לדרך בה תפיסות פוסטמודרניות הופכות סרט " תיעודי" לסרט המעוות את המציאות * עכשיו, כשצועקים געוואלד  על סגירת הערוץ הראשון טוב להיזכר בסרט הזה ודומיו * האם בשביל סרט כזה שילמנו את האגרה?

אם איש מן המאדים היה מגיע לכדור הארץ וצופה בסרטה של דליה קרפל, "היומנים של יוסף נחמני" , ששודר בערוץ הראשון, היה מגיע למסקנות הבאות:

  • · בארץ ישראל יושב עם זר, היהודים, שבאו לכאן בסוף המאה ה-19.
  • · משך עשרות שנים נישלו היהודים את הערבים על ידי רכישת אדמות וגרוש האריסים שעיבדו אותן.
  • · לאחר הקמת המינה, הם פתחו בסדרת מעשי רצח וגרוש, כשהמטרה היא טהור אתני.
  • · העיר טבריה עומדת במרכז הסרט כעיר שתושביה הערביים חיים בהרמוניה עם היהודים ומבקשים אך ורק שלום.
  • · פרובוקציה יהודית מביאה לגרוש הערבים מהעיר ופיצוץ בתיהם על מנת שלא יחזרו.
  • · המסר של הסרט מבוסס על צילומים – שיירות של פליטים נמלטים, שורה של גוויות הרוגים, חיילי צה" ל הנראים כקלגסים המובילים שבויים. וכן עדויות של ערבים על מעשי טבח אונס וביזה.
  • · הוא מלווה בפרשנות של ההיסטוריון בני מוריס ושל פרופסור (לגיאוגרפיה) אורן יפתחאל.

הסרט סובב סביב יומניו של יוסף נחמני, האיש שעסק עשרות שנים ברכישת אדמות מידי ערבים ובהקמת ישובים על האדמות שנרכשו. מן הסרט מתקבל הרושם כי נחמני הפך בסוף ימיו למעין מהדורה מוקדמת של "שלום עכשיו" . הוא הביע שאט נפש ממעשי הרצח והביזה, קרא לעשיית שלום עם הערבים ולהחזרתם לבתיהם. מן הפרשנות למה שעשה נחמני כל ימיו עולה כי מה שהציונות כינתה "גאולת הקרקע" לא היה אלא נישול שיטתי של ערבים.לאחר שאיש המאדים יצפה בסרט תהיה מסקנתו חד משמעית. יש לסלק את היהודים מן הארץ הזו .

סרט חינוכי טוב

המסקנה הזו מחייבת להפוך את סרטה של דליה קרפל לסרט חובה בבתי הספר. יש בסרט הרבה אלמנטים חינוכיים שאסור להחמיצם. הוא מהווה דוגמא מצוינת למסקנה הנובעת מתפיסות פוסטמודריות שהן בהכרח גם פוסטציוניות ופוסטיהודיות. הוא גם יכול ללמד כי "סרט דוקומנטארי" איננו מסמך המתעד את המציאות אלא מכשיר לעיוותה.

תסריט של סרט אחר

על פי אותם החומרים ניתן היה להפיק סרט אחר המספר את הסיפור היהודי. הסרט האחר לא היה מתחיל ב-1947. אפילו לא בשנת 1907, בה עלה יוסף נחמני ארצה מאוקראינה, בה נטבחו באותן שנים מאות יהודים בפוגרומים.

סרט על טבריה צריך להתחיל מיסוד העיר במאה הראשונה לספירה. הוא היה מתאר את גדולי החכמים שחיו בעיר:

ר' יוחנן, ריש לקיש, ר' אמי, ר' יוסי ורבים אחרים. היה מתאר את הסנהדרין שישבה כאן. את היצירות היהודיות שנוצרו בה: המשנה, התלמוד הירושלמי, הפיוטים, הניקוד הטברני המשמש אותנו עד היום.

שריד מתקופתהמשנה שנמצא בטבריה. סורג אבן עם ציור מנורה.

שריד מתקופתהמשנה שנמצא בטבריה. סורג אבן עם ציור מנורה.

כשהסרט היה מגיע ל-1882, השנה בה הגיעו ראשוני העליה הראשונה, היה מציג תמונות של ארץ שוממה וריקה, כפי שניתן לראות בצילומים שנותרו מאז.

כך נראתה טבריה ב-1862 - 20 שנה לפני העליה הראשונה

כך נראתה טבריה ב-1862 – 20 שנה לפני העליה הראשונה

יצא לעזרת תל-חי

סיפורו של יוסף נחמני, לא החל עם הצטרפותו לפיק"א ב-1921. שנתיים קודם לכן יצא מהגליל התחתון, בראש פלוגת רוכבים מתנדבים, לעזרת תל-חי שהותקפה בידי בדואים ואחד מחברי הישוב נרצח. בדרך תקפו מאות בדואים חמושים את הפלוגה ליד הכפר חאלסה ורק בנס לא נטבחו.

יוסף נחמני בסוף ימיו

יוסף נחמני בסוף ימיו

נחמנני הגיע עם חבריו לתל חי ונטל זמן מה חלק בהגנתה. לאחר מכן אכן עסק, משך כארבעים שנה, ברכישת אלפי דונם שעליהן הוקמו 31 ישובים.

בסרט האחר לא היו נותנים את תפקיד הפרשן ההיסטורי לבני מוריס אלא להיסטוריון ציוני כמו יואב גלבר, או אפרים קארש או אפילו מאיר פעיל. את הפרשנות הפוסטמודרנית של יפתחאל אפשר היה להמיר בפרשנות של פרופסור מעוז עזריהו או בפילוסוף כמו אבי שגיא למשל, או יוסף בן שלמה.

כשבוחרים פרשן קובעים את התוצאות. בני מוריס (מתוך הסרט)

" אין מנוס מטרנספר"

יומניו של נחמני הם אכן מסמך מרתק. עולה מתוכם כי נחנמי פעל מתוך אמונה כי רכישת קרקעות היא הדרך ההגונה והישרה לכונן כאן מדינה יהודית. שנים רבות סבר כי אפשר יהיה להגיע להבנה עם הערבים. הוא הטיף להוציא לאור עיתון בערבית וללמוד את שפתם. אך בעקבות מאורעות 1936-39 הגיע למסקנה כי על מנת להבטיח קיום של רוב יהודי בארץ ישראל לא יהיה מנוס מטרנספר של ערבים למדינות השכנות הריקות מאדם.

מן הסרט אפשר היה להבין כאילו בסוף ימיו שינה נחמני את דעתו מן הקצה אל הקצה. אבל קריאה ביומן מלמדת אחרת.

כשהוחלט באו"ם על תכנית החלוקה, כתב: " …אין השמחה שלמה. השמחה שהעמים הכירו סוף סוף שאין אנו עדה אלא עם שדרושה לו מדינה ותוגה שהפסדנו את חצי הארץ את יהודה ושומרון… 80 אחוז של הקרקע שייך עדיין לערבים ונוסף לזה (יהיו במדינה היהודית) 400 אלף ערבים" . גם לאחר הקמת המדינה הוא הציע לפעול לרכישת האדמות מידי הערבים בגליל ומתן פיצויים גדולים לאריסים כדי שיוכלו להיקלט בסוריה או בירדן.

דברי ההסתייגות שהשמיע כלפי מעשי הרצח והביזה של יהודים במהלך המלחמה משקפים עמדה מוסרית שהיתה נחלת הרוב במדינה. דברים דומים השמיעו דוד בן גוריון, נתן אלתרמן ואחרים.

אידיאליזציה של יחסים

התאור האידילי שניתן בסרט כאילו בטבריה שררו יחסים הרמוניים בין יהודים וערביים אין להם אחיזה במציאות. נחמני נתן לא פעם ביטוי ביומנים לחרדה שהערבים פשוט יטבחו את כל יהודי טבריה. הוא השתמש במלים " שואה" ו" סכנה של כליה" . היה בסיס היסטורי לחששותיו.

ב-2 באוקטובר 1938 נרצחו בטבריה 19 יהודים מהם 11 ילדים.  עם רדת הלילה חסמו ערבים את כל הדרכים המובילות לטבריה במחסומי אבנים. בשעה 21:00 החלו לירות על העיר מכל עבריה, בו בעת חדרה לעיר קבוצה של כ-70 ערבים מכיוון צפון-מזרח. הם פרצו לבתים, טבחו בתושבים ושרפו את המבנים. בבית אחד נרצחו אם וחמשת ילדיה, ובבית אחר נרצחה משפחה של ארבע נפשות. בית הכנסת הועלה באש ושָ‏מָ‏שו נרצח ליד ספר התורה. שני נוטרים שחשו לעזרת השכונה נתקלו במארב ונהרגו.

הבית בו משפחות יהודיות נשרפו חיים

הבית בו משפחות יהודיות נשרפו חיים

 

נרצחי הפרעות מובאים לקבורה

נרצחי הפרעות מובאים לקבורה

את הפקודה לפוצץ את הרובע הערבי של טבריה הוא עצמו נתן, כפי שמעיד בסרט בנו שביצע את הפיצוץ.

פוצץ את בתי הערבים בהוראת אביו. הנן של נחמני.

פוצץ את בתי הערבים בהוראת אביו. הנן של נחמני.

 

ביומניו הסביר נחמני שניצל את ההזדמנות להסיר מפגע אורבני, שיאפשר לסלול כבישים ולחדש את פני העיר.

 מה מריץ אותם

 מה מריץ את האנשים היוצרים סרטים כמו "היומנים של יוסף נחמני". אם זהו הסיפור האמיתי אנחנו חייבים לארוז את מטלטלינו, לקחת את מקל הנדודים ולעזוב את הארץ שאנחנו בה נטע זר, אלים ובלתי צודק.

 הכרתי את דליה קרפל כבחורה על א כיפק, בתקופה בה לימדנו בבית הספר לעיתונות"כותרת".. מוכשרת אינטליגנטית חרוצה. יש להניח שהסרט משקף את עמדותיה. אוניברסיטת ל-אביב בה למדה יושבת על האדמה הערבית  של הכפר שייך מוניס.  מערכת "הארץ" בו כתבה ששוכנת על אדמת הכפר הערבי אבו כביר. אם תיכנס ל"אתר הזיכרון הפלסטיני" תגלה  שם מפות, כולל צילומי לווייין,  שבהם אין מטר מרובע אחד בארץ  שאיננו ערבי בעיני הפלסטינים. אני יכול להאמין שהמניע שלה נובע מעמדה מוסרית.

 יותר קל לי להבין את פרופסור יפתחאל, יליד קבוצת מצובה,  שהוקמה על אדמות הקרן הקיימת לישראל, שלפי פרשנותו היא גזלן הקרקעות הראשי של הערבים. יפתחאל  שייך לאסכולה הפוסטמודרנית  שבעיניה לא קיים בכלל "סיפור אמיתי". קיים רק נרטיב.  יש נרטיב ציוני ויש נרטיב פלסטיני. הוא רואה בישראל מדינה "אתנוקרטית". מדינה שהמשטר שלה רואה כתכליתו לייהד את המדינה  ולנכס אותה לקבוצה האתנית היהודית.  הפתרון בעיניו הוא "דמוקרטיה אזרחית שיוויונית"  שמשמעותה המעשית היא הפיכת מדינת ישראל למדינה ערבית.

לראיה המעוותת הזו של נרטיב אין גבולות.  אם יש נרטיב ישראלי ופלסטיני יש גם נרטיב יהודי ונאצי. ואכן בדיון שהתקיים בעקבות הסרט  השמיע שמואל טולידנו (לשעבר מפא"י, ד"ש, שינוי ומפ"ם) את האמירה החכמה  שאם היהודים יכלו להשלים עם גרמניה אחרי כל מה שעשתה לנו יש סיכוי שגם הפלסטינים ישלימו אתנו.

 קישורים

רכישת קרקע בארץ ישראל

מי מפקיר את קרקעות הלאום

פורסם בקטגוריה אבטואנטישמיות, אישים היסטוריים, אישים פוליטיים, ארץ ישראל, נכבה, סרטים ישראליים, פליטים, תקשורת. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

7 תגובות בנושא מיוסף טרומפלדור עד יוסף נחמני – בשביל זה שילמנו את האגרה

  1. מאת עצמונה‏:

    לאחר מלחמת העצמאות אכן נהרסו בשיטתיות שכונות ערביות שלמות בערים מעורבות. בנסיבות ובמצב שהיה, ההחלטות נראו ראויות. בדיעבד הסתבר שנהרסו שכונות יפייפיות ובמקומן נבנו שיכונים מכוערים, שפגעו במרקם העירוני האותנטי הארץ ישראלי.
    למרות הכל, אי אפשר לשפוט את ההחלטות האלה בכלים של היום, אלא להבין שמלחמה בסופו של דבר מביאה הרס וסבל, והשחתת המידות, והרבה עוול לכל צד. מצד שני, כשנעשה סרט כזה, המתיימר להיות סרט היסטורי, חבל שיוצריו מתעלמים מהאחריות של הערבים וחלקם לעיצוב ההסטוריה כפי שהתרחשה.
    ובקשר לנחמני, הוא אכן היה אחראי לרכישת אדמות רבות למפעל הציוני, אך כדאי לבדוק כמה אדמות נמצאות בבעלות צאצאיו, אדמות שבתוקף תפקידו רכש/קבל כעמלה(?)…

  2. מאת שגיא‏:

    אני כל כך מתגעגע לטור שלך במקור ראשון!

    • מאת זאב גלילי‏:

      למה להתגעגע? כל מה שפרסמתי [כמעט] במקור ראשון נמצא באתר ומאז פורסמו עשרות פוסטים חדשים באותה רמה אני מקווה.

      • מאת מומו ורבע‏:

        זאב, למה שלא תפרסם במגזין מידה? הוא תופס תאוצה ומרכז תפיסות עולם מגוונות, כאלו שלא מקבלות ביטוי בתקשורת הישראלית. למעשה זה השופר העיקרי היום שעוזר להלחם באינדוקרינציה של השמאל באקדמיה ובתקשורת שהימין דל ברוח וההגות כולה בשמאל האנטי ציוני. חייבים שגם הדור הצעיר ידע שיש מחשבה סדורה בימין.

        • מאת זאב גלילי‏:

          אתר מידה הוא אכן אתר מצויין ובעל רמה שההשקפות המובעות בו דומות לשלי. לא בטוח שתפוצתו גדולה משלי. בכל מקרה אני מגיע לציבור גדול שאיננו מסכים עם השקפותיי וזה חשוב בעיני יותר מלשכנע את המשוכנעים. סיבה נוספת. צורת הכתיבה שלי היא עיתונאית אף שבין הפוסטים הרבים שבאתר שלי יש כמה מחקרים יסודיים שהושקעה בהם עבודה רבה. הכתיבה במידה היא יותר עיונית ויש גבול לכמות הכתיבה שאני מסוגל להשקיע.
          זאב גלילי

  3. מאת arik barhum‏:

    אכן יפתחאל וקרפל הם ממש מוסריים ואניני נפש וטעם.
    בשם אותו מוסר נעלה שבו הם מתהדרים,כדאי שיפנו את שיך מוניס,לטובת כמה פרופ' ערבים וילכו במקומם
    לשבת בעזה וללמד שם איך במלחמת השחרור היהודים המנוולים גרשו מפלסטין את הערבים הטובים,
    שבסך הכל ,כמו שהם אמרו, הם יעשו לנו מה שג'נגיס חאן עשה לעמים שכבש, וכמו שהמופתי ניסה לעשות
    בשיתוף פעולה עם היטלר.לזרוק אותנו לים אמרנו? ובאמת,סליחה שנצחנו.
    מעניין עד איפה מגיע הטמטום .הלזה יקרא בישראל פרופסור?
    אריק ברהום.

  4. מאת אלון‏:

    אני מאד אוהב לקרוא את מה שכתבת. מפליא אותי שיש יהודים החיים פה בארץ ומתכחשים להיסטוריה בארץ ישראל במאנ וחמישים השנים האחרונות, בה נרצחו יהודים על ידי הערבים עוד לפני קומה של המדינה או ישובים ציוניים פה בארץ. מילא עמך שאולי לא מכירים, אבל שישבשו את ההיסטוריה ויטו אותה לטובת הערבים אותם אנשי תקשורת ואקדמיה זו כבר חרפה – כמו אותה כתבת באחד הערוצים ששאלה בתמימותה המעושה (ואולי המטופשת :"מדוע יהודים עדיין מורשים לעלות להר הבית והאם אין בזה פגיעה בסטטוס קוו," ואני שואל, מדוע מגישים כמוה עדיין מורשים לשדר חדשות ולסכסך יהודי ביהודי מול בנות פלשתים העולזות ? (דרור איידר ישראל היום).

השאר תגובה