ארכיון הקטגוריה: מערכת המשפט

האם בג"ץ הוא גם השופט, גם המחוקק וגם המבצע

לא הממשלה שולטת במדינת ישראל. גם לא הכנסת. הכוח העיקרי נמצא בידי המערכת לאכיפת החוק – בתי המשפט, הפרקליטות, ועדות החקירה המשפטיות והמשטרה. השבוע ניתנה לכך הוכחה נוספת. החלטת בג"ץ לתבוע מהמדינה לנמק מדוע הוגבלו זכויותיה של חברת הכנסת חנן  זועבי בעקבות השתתפות במשט של ספינת הטרור הטורקית לעזה.

חברת הכנסת חנין זועבי (ויקישיתוף)

להמשיך לקרוא

"דמוקרטיה מתגוננת" – מי מסכן אותה

טליה ששון רואה בחרדים, בהתנחלויות וביוזמות חקיקה איום לדמוקרטיה *  אך את חנין זועבי ואת יציאת חברי הכנסת הערבים למדינות ערב "הדמוקרטיה הישראלית יכולה לספוג" * יעקב פרי קרא לזרוק את זועבי מהכנסת ולהעמיד לדין ח"כים שעברו על החוק * העצני: ואיך להתגונן נגד מי שיוצא לסעודיה ומגייס שם כסף נגד ישראל ?

מרכז יצחק רבין יזם  כנס בנושא "דמוקרטיה מתגוננת". ניתן היה לצפות כי ידונו בשאלה הקריטית של כל דמוקרטיה: איך להגן עליה מפני גורמים המנצלים את החרות ואת הזכויות שהיא מעניקה לאזרחיה, כדי להרוס אותה מבפנים.

    

 

שולחן הפאנל בבית רבין (צילום: זאב גלילי)

 

 אבל הדיון נשא אופי אחר לגמרי: אויבי הדמוקרטיה הישראלית הם החרדים והמתנחלים. וגם יוזמות חקיקה לשקיפות במקורות מימון של גופים הפועלים נגד ישראל. וגם יוזמות חקיקה  להגבלת פעולות הסתה ועוד.

להמשיך לקרוא

החוק לעידוד ולתמיכה באמנים המשתמטים

                       – מאת דודו אלהרר –

ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לקבור את "חוק האמנים המשתמטים". בכך היא סללה את הדרך לעוד ועוד משתמטים מן החובה הבסיסית – להגן על עצמם ועל משפחותיהם, ולשאת בנטל שבלעדיו אין למדינה קיום.

ההחלטה האומללה הזאת מסיגה את מדינת-ישראל עוד צעד אחד אחורה בדרך להתהוות עַם רפוס של הדוניסטים טפילים בצד עוני מחפיר. גיבורי ישראל הם כיום הבורחים מן המערכה ומשליכים על כתפי אחרים את האחריות לביסוס המדינה וחיזוקה.

דודו אלהרר (צילום באדיבות יצחק אלהרר)

להמשיך לקרוא

דרכו של משה קצב מן הפריפריה לכס הנשיאות וחזרה

  
 
 
 
 

מעברת קסטינה 1950 שממנה צמחה קרית מלאכי בה החל קצב את דרגו. ויקיפדיה

[מאמר זה נכתב בינואר 2002 ומצורפים אליו קטעים שונים שפרסמתי במהלך כהונתו של קצב* הדברים מובאים כפי שפורסמו במקור ללא שינויים פרט לקיצורים הכרחיים* הערות עדכניות מובאות בסוגריים מרובעים ובצבע אדום * הערות על הכרעת הדין בסוף]

יש כנראה משהו במוסד הנשיאות המעצים את התכונות של האדם הנכנס לכס הרם הזה.

יצחק בן צבי היה אדם צנוע כל ימיו וצניעותו רק בלטה בתקופה שישב בצריף ששימש אותו כבית הנשיא.
להמשיך לקרוא

פרשת ה"אופנובנק" ופרשת קצב – האם התקשורת משפיעה על מערכת המשפט

מערכת המשפט בישראל עומדת בפני שורה של הכרעות הרות גורל, הן לנאשמים והן לדמותה של המדינה.

פסק הדין וגזר הדין של הנשיא לשעבר משה קצב עומד להתפרסם בזמן הקרוב. במוקדם או במאוחר תיגמר פרשת החקירות נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט וכל הסובבים אותו.

צפויה גם הכרעה בחשדות ובחקירות שהועלו נגד ראש "ישראל ביתנו", אביגדור ליברמן. צפוי גם ערעור הפרקליטות על זיכויו החלקי של צחי הנגבי. ועוד היד נטויה.

האם נשפט על ידי התקשורת? משה קצב ויקישיתוף יוצר אמיר גלעד

להמשיך לקרוא

לעצור את העבריין לפני שימיט אסון (2); מן הראוי לקרוא לספרו של אולמרט: "אחריי המבול"

מאמר שנשא כותרת זהה  (בחלקה הראשון) פרסמתי ב-6 במאי 2008. אז היה עדיין אהוד אולמרט ראש ממשלה שנהנה מכל התפנוקים של עבריין פלילי המכתיב לחוקריו את תנאי החקירה.

 אולמרט כבר איננו ראש ממשלה אך הספר שכתב ופרקיו מתפרסמים עתה בעיתון של המדינה, העיתון שחיפה על מעשי השחיתות שלו כל השנים, מוכיח שסכנתו לא חלפה. הוא היה ונשאר עבריין. מפרסם סודות מדינה, מפרסם ספר שהחוק מחייב אותו להגישו לאישור הממשלה לפני פירסומו. כרגיל מצפצף על כל העולם.

באותו מאמר הבאתי גם ניתוח אופי שנעשה אז למקרה שאולמרט יחוש כי עניבת הצדק המשפטי נכרכת סביב צווארו.

התחזית הזו מוכיחה עצמה כנכונה.ואני מביא בזה את עיקרי אותו מאמר.

להמשיך לקרוא

איך נולדו זרעי הפורענות של המערכת המשפטית

מאמר זה נכתב בחלקו ב2009 וחלקו ב-2002 ישפוט הקורא אם הוא עדיין אקטואלי ב-2018

פסק הדין של השופט המחוזי משה דרורי, בפרשת האברך שדרס קופאית אתיופית מעורר שאלה חמורה יותר מפסק הדין עצמו. השאלה היא: מהי המערכת שהולידה פסק דין כזה המעורר פלצות (דהיינו מפלצתי).

תזכורת קטנה לאלה ששכחו או שכבר מאסו מזמן בקריאת עיתונים ובשמיעת חדשות. האברך בו מדובר מועמד להתמנות לבית הדין הרבני. הוא קנה מצרכים בסופרמרקט יצא בלי לשלם וכשניסתה קופאית ממוצא אתיופי לחסום את דרכו בגופה הפעיל את המנוע, הפיל אותה על מכסה המכונית ונמלט מן המקום כשהוא מותיר אותה חסרת הכרה. כל הארוע נקלט במצלמות האבטחה.

אלי ישי ממליץ

לפני מתן פסק הדין שלח מנהיג ש"ס אלי ישי מכתב לשופט בו קרא לו שלא "להרשיע מנהיג רוחני שנועד לגדולות".

השופט קיבל ככל הנראה את ההמלצה, שעל ערכה אפשר ללמוד מכך שזמן קצר לאחר שהשופט שלל מהנאשם את רישיון הנהיגה הוא נתפס כשהוא נוהג ללא חגורת בטיחות.

השופט דרורי החליטשלא להרשיע את הנאשם ורק הטיל עליו עונש של 180 שעות שרות לתועלת הציבור ופיצוי של 10,000 ₪ לקופאית.

המשפט המקומם

אך מה שהיה מקומם יותר מכל בפסק הדין היה משפט בו נאמר כי בעקבות הארוע והמשפט הקופאית "התקבלה סופית לחברה הישראלית כשווה בין שווים".

זהו משפט שיירשם לדראן עולם בהיסטוריה המשפטית של מדינת ישראל, ארץ קולטת עליה. המסר העולה ממשפט זה לכל עולה חדש: מצאו אברך שידרוס אתכם ואז תתקבלו כאן כשווים בין שווים.

את כבוד המערכת המשפטית הציל השופט העליון אדמונד לוי שמתח ביקורת חריפה ביותר על פסק הדין ואמר: "הארוע קשה ביותר. איני מבין כיצד לא מורשע אדם שמוכחת אשמתו".

"תקנת השבים"

למרות החלטת השופט לוי כבר נמצאו צדיקים שדיברו על איזון בין שער הרחמים לבין שער האשמות וכי השופט דרורי נהג לפי "תקנת השבים" וכבר היו דברים מעולם ששופטים הקלו בדיני עבריינים כדי לא לקלקל את הקריירה שלהם. ובכלל, כותב המשפטן ד"ר אביעד הכהן: "נקל לשער שאלמלא האמירות המיותרות שנכללו בפסק הדין של השופט דרורי, ההמולה התקשורתית ואזכור שם השופט (דרורי) כמועמד לבית המשפט העליון, היה תיק זה נבלע בהמולת הערעורים המוגשים, כדבר שבשיגרה, לערכאות העירעור".

רוצה לומר: בנסיבות אחרות היה השופט דרורי יושב בעוד כך וכך ימים על כס בית המשפט העליון ושופטים אחרים היו מזכים אברכים שהואילו בטובם לדרוס קופאיות, כדי לשלבם בחברה הישראלית.

וכאן מתעוררת השאלה: מי ואיך זרע את זרע הפורענות של המערכת המשפטית הזו. מצאתי את התשובה במאמר שפרסמתי לפני שש שנים. רוב הדמויות המוזכרות במאמר כבר החליפו תפקידים ואינם רלבנטיים לימינו. אך מתוך אותם דברים אפשר ללמוד מה הוליד את המערכת שהולידה את פסק הדין מעורר הפלצות הזה.

 

בית המשפט העליון (צילום: אסתר ענבר ויקישיתוף)

בית המשפט העליון (צילום: אסתר ענבר ויקישיתוף

והנה המאמר המקורי:

אדוני השופט, אדוני השופט,
זאת האמת? זאת כל האמת?

ינואר 2003

לא הממשלה שולטת במדינת ישראל. גם לא הכנסת. הכוח העיקרי נמצא בידי המערכת לאכיפת החוק – בתי המשפט, הפרקליטות, ועדות החקירה המשפטיות והמשטרה.

זוהי אולי המערכת המשפטית החזקה בעולם. המערכת הזו אמנם אינה שולטת ישירות, אך בפועל כפופים לה כל זרועות החקיקה והשלטון: הנשיא, ראש הממשלה ושריה, הכנסת, משרדי הממשלה, צה"ל וזרועות הביטחון, הרשויות המקומיות, ראשי מפלגות. כפופים לה עוד עשרות גופים, החל בוועדת פרס ישראל וכלה ברשות השידור. באחרונה גילה כבוד נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, את דעתו כי מן הראוי אולי להכפיף גם את העיתונות הפרטית לשלטון המנהלי. אם תתקבל עמדתו יהיו גם העיתונים והעיתונאים כפופים למערכת המשפטית, מעבר לכפיפותם לחוק ככל אזרח. כך אולי נזכה שמערכת המשפט תתערב, אם תרצה, גם בהליכי בחירת מלכת היופי.

לכאורה אנו צריכים להיות גאים בעובדה שאנו מדינת חוק, היחידה במזרח התיכון. מדינה שבה כולם שווים בפני החוק וכולם כפופים לחוק. מערכת המשפט אינה מבחינה לכאורה בין עשיר לעני, בין בעלי זרוע פוליטית לבין פשוטי עם. עובדה היא שהמערכת המשפטית הביאה כבר להתפטרותם של נשיא, ראש ממשלה, שר בטחון ומפכ"ל. המערכת המשפטית חקרה והעמידה לדין שרים וחברי כנסת, ראשי שב"כ וראשי ערים, מנהלי חברות ובעלי הון – חלקם הורשעו בדין וחלקם יצאו זכאים.

העוצמה האדירה שבידי המערכת המשפטית מחייבת אותה להיות ללא רבב מבחינת התנהגות האישים המפעילים אותה והערכים המנחים אותה. הצדק צריך לא רק להיעשות, הוא גם צריך להראות. וחשובה לא פחות השאלה: האם המערכת הזו היא של העם ולמען העם, או שהיא מורמת מעם.

תופעת "הבנים של"

השופטים כבני אדם: כמו כל הורה גם הם רוצים שילדיהם ימשיכו בדרכיהם. כמו כל הורה הם גאים בהצלחת ילדיהם. כמו כל הורה המטען שמקבלים הילדים בבתיהם עוזר להם מאד בחיים. אין תמה אפוא שרבים מבניהם של שופטים בחרו ללמוד משפטים ועושים חייל בלימודיהם ובהתקדמותם המקצועית.

עד כאן אפשר לומר כי זו דרכו של עולם. אך העובדה שבניהם של שופטים וקרובי משפחה אחרים שלהם עושים התמחות אצל החברים של הוריהם מעוררת לא מעט שאלות של מראית עין.

 

אהרון ברק ויקישיתוף

אהרון ברק ויקישיתוף

ארבעת ילדיהם של אהרון ואלישבע ברק הם בוגרי משפטים וכולם עברו התמחות אצל משפטנים שהגיעו בהמשך לבית המשפט העליון. תמר ברק התמחתה אצל השופטת אילה פרוקצ'יה בבית המשפט המחוזי; אחיה של תמר, אבנר ברק, התמחה אצל ידידת המשפחה השופטת דורית בייניש בפרקליטות המדינה; האחות השלישת, אסתר ברק, התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון תאודור אור; האחות הרביעית מיכל ברק התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון גבריאל בך.

נשיא בית המשפט העליון ברק לא חידש כאן חידושים גדולים. הוא הלך בדרכם של קודמיו לנשיאות בית המשפט העליון. שני בניו של הנשיא מאיר שמגר התמחו אצל השופטים ברק ומרים בן פורת; שני בניו של הנשיא יואל זוסמן התמחו אצל שלמה לוין ואצל דוד ברטוב.

 

אלישבע ברק ויקישיתוף

אלישבע ברק ויקישיתוף

זוהי המשפחולוגיה שבראש הפירמידה. תקצר היריעה מלמנות את כל בני המשפחה של שופטים ואנשי פרקליטות שהתמחו אלה אצל אלה. רשימה קצרה על קצה המזלג: בנו של שופט בית המשפט העליון יצחק אנגלנדר, אסף, התמחה אצל הנשיא ברק כחצי שנה; לימור טירקל, בתו של השופט העליון יעקב טירקל, התמחתה אצל השופט בדימוס מנחם אילן; דניאלה בייניש, בתה של שופטת בית המשפט העליון דורית בייניש התמחתה אצל נאוה בן אור, המשנה לפרקליטת המדינה לעניינים פליליים שעימה עבדה בייניש כשכיהנה בתקפידים שונים בפרקליטות; ד"ר אריאל בנדור, בנה של השופטת דליה דורנר, עשה את התמחותו בבית המשפט העליון אצל השופט שלמה לוין ועוד הרשימה ארוכה.

למותר לציין כי "הבנים של" הם אנשים מוכשרים שעשו קריירה משפטית מזהירה כל אחד בתחומו.

חבר מביא חבר

פרופסור מני מאוטנר, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב אמר בכנס שהתקיים באוניברסיטת בר אילן את הדברים הבאים: "אם בודקים איך מונו שופטים לבית המשפט העליון בעשור האחרון מוצאים שזו שיטה של 'חבר מביא חבר'. זו אחת הסיבות לפגיעה באמון הציבור בבית המשפט העליון. במאמר שפרסם ביולי 2001 בביטאון הארצי של לשכת עורכי הדין ("עורך הדין") תחת הכותרת "קשרים או כישורים", הוא מפרט: "אם בוחנים את האופן שבו מונו שופטים לבית המשפט העליון בשני העשורים האחרונים ניכרת הבעייתיות שבחלק מהמינויים. ארבעה מהשופטים הם עמיתים אקדמיים מתוכם שלושה שכתבו ספר חשוב שראה אור ב-1969. כל המינויים הללו הם מינויים ראויים בעיניי. אבל כשמדובר בבית המשפט העליון מקומם של קשרים אלה נראה בולט לעין".

פרופסור יורם שחר, מרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה אמר באותו כנס בבר-אילן: "זהו בית משפט צר והדוק, מלוכד פנימית בנאמנות תקדימית. ומעל לכל, בקצה של תכנית צרה זו, במרום פירמידת הכוח, הוצב נשיא השולט בכל מוקדי העוצמה, לא רק בבית המשפט העליון עצמו, אלא במערכת המשפט כולה".

ואכן, אהרון ברק הצליח לעצב את בית המשפט העליון בצלמו ובדמותו. בשבע שנות כהונתו כנשיא מונו השופטים יעקב טירקל, דורית בייניש, יצחק אנגלנדר, אליעזר ריבלין, אדמונד לוי ואיילה פרוקצ'יה. כולם מומלציו שרצה ביקרם.

התלמידה שמונתה על ידי ברק. דורית בייניש (ויקיפדיה העברית)

התלמידה שמונתה על ידי ברק. דורית בייניש (ויקישיתוף)

אחת מיוזמותיו הראשונות של ברק כנשיא הייתה למנות את דורית בייניש. דרכיהם הצטלבו במהלך הקריירה של שניהם. בייניש הייתה תלמידתו של ברק באוניברסיטה. כשברק היה יועץ משפטי לממשלה, בייניש היתה פרקליטה בכירה במשרד המשטים. כשכיהן ברק כשופט עליון הייתה בייניש פרקליטת המדינה. ברק גם הצליח למנוע מינויים שלא היו רצויים לו. כשניסה שר המשפטים יוסי ביילין למנות את פרופסור מרדכי קרמניצר לשופט עליון הצליח ברק לטרפד את המינוי. יש מקום לסברה שברק לא כל כך אוהב את קרמניצר, שמתח ביקורת קשה על פסקי דין של ברק.

"מערכת של אשכנזים"

בית המשפט העליון הוא כיום בית משפט לעשירים ולאשכנזים, אומר עורך דין סמי סמואל, נציג לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים. "כל עוד לשופטי בית המשפט העליון יש רוב בוועדה למינוי שופטים – המדיניות של 'חבר מביא חבר' לא תשתנה".
ועדת זמיר, שמונתה לבחון ולהציע שינויים בדרכי מינוי שופטים לא התעניינה בכלל בשאלה כמה מזרחיים יש בין השוטים. מה שעניין אותם זה "שאין מספיק ערבים – וזה מעיד על השקפת עולמם השמאלנית", אומר סמי סמואל.
עו"ד סמואל בדק ומצא כי מספר המזרחיים במערכת המשפט הגבוהה הוא כדלקמן: 2 מתוך 13 שופטי בית המשפט העליון; 4 מתוך 20 במחוזי בירושלים; 2 מתוך 47 במחוזי בתל-אביב; 1 מתוך 19 במחוזי בחיפה.

לדעתו, הרכב הוועדה למינוי שופטים הוא שגורם למצב הנוכחי. הרכב זה כולל 3 שופטים עליונים, 2 שרים, שני עורכי דין ושני חברי כנסת. שופטי העליון באים לוועדה כבלוק וגוררים אחריהם את כל היתר. הם גורמים לכך שמי שמערכת המשפט אינה רוצה בו לא יתקבל.

לשונם המעורפלת

 

ברק לא רצה אז הוא לא שופט. מרדכי קרמניצר (ויקיפדיה העברית)

ברק לא רצה אז הוא לא שופט. מרדכי קרמניצר (ויקיפדיה העברית)

פרקליטים רבים מתאוננים על סגנון פסקי הדין שלעתים נראים יותר כעבודה אקדמית מאשר כמסמך שנועד להראות צדק. התלונות בנושא זה רבות, החל בניסוח מעורפל שאי אפשר להבינו וכלה בהשתפכות פואטית כאילו ספרותית.

דוגמא אחת מני רבות לניסוח מעורפל של מסמך משפטי. זהו מכתבו של השופט דן ארבל, מנהל בתי המשפט, ליו"ר ועדת החוקה של הכנסת, אופיר פינס. ארבל השיב לפנייתו של פינס
בעניין עיכוב ההכרעה במשפטו של אברהם ליבוביץ' מעפולה. ליבוביץ', שהיה אז בן 72 (ביוני 2001), הגיש תביעה נגד קרן הגמלאות המרכזית על דרכי חישוב הפנסיה שלו. בית הדין האזורי דחה את תביעתו והוא ערער בבית הדין הארצי לעבודה שבראש ההרכב שלו ישבה אלישבע ברק. ההכרעה בערעור נמשכה ונמשכה ובעת הפניה כבר עברו ארבע וחצי שנים מאז הגשת התביעה.

וכך השיב השופט ארבל: "על פי התשובה שנמסרה לי על ידי השופטת ברק הבוקר עולה כי פסק הדין בעניין מר ליבוביץ לא נכתב עד עתה, על פי החלטת המותב בראשות אב בית הדין, סגן הנשיא דאז אליאסוף. הנימוק הוא שבאותו נושא כתבה השופטת ברק טיוטא של פסק דין עקרוני זה מכבר, אך פסק הדין עדיין לא שומע, שכן לא התקבלו עדיין חוות דעת של חברי המותב. על כן החליט המותב בעניין ליבוביץ להמתין עד שיוחלט באותו עניין עקרוני. יש להדגיש שענין ליבוביץ מתעכב שלא באשמת השופטת ברק. עם זאת מאחר ואותו ענין עקרוני מתעכב באשר ההרכב עדיין לא החליט בו, החליטה השופטת ברק לכתוב את פסק הדין בעניין ליבוביץ".
אגב, אין כאן שגיאות כתיב. מותב הוא מונח משפטי שמשמעותו הרכב בית דין לעבודה בו חברים גם נציגי המעסיקים והעובדים. שומע יש לנקד בשורוק ולא בחולם.

נפוטיזם

זו מלה הלקוחה מן הלטינית שמשמעותה: "העדפת קרובי משפחה על ידי מי שהשלטון בידו, מתן משרות גבוהות וזכויות מיוחדות אחרות לקרובים, גם כשאינם ראויים לכך" ( מילון אבן שושן). מילון אחר מגדיר את המונח במלה פשוטה יותר "פרוטקציה" ("לכסיקון לועזי עברי" – פרולוג).

לזה בדיוק התכוון היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, כשהביע התנגדות בבג"ץ לשליחויות שהטיל אריאל שרון על בנו עמרי . וכך אמר רובינשטיין בבג"ץ: "מינוי קרוב משפחה לתפקיד מעלה חשש לנפוטיזם, אף אם אין כל כוונה לכך, ומערב במערכת היחסים, שהם יחסי עבודה במהותם, מערכות יחסים נוספות שאינן רלבנטיות כלל ועיקר, ועלולות לטשטש את התחומים ולהביא לידי עירוב שיקולים שאינם ממין העניין".

 

שלל את הנפוטיזם של שרון. אליקים רובינשטיין(ויקישיתוף)

שלל את הנפוטיזם של שרון. אליקים רובינשטיין(ויקישיתוף

האם מערכת המשפט נקייה מנפוטיזם?

בדיקה שטחית מראה שמערכת המשפט גדושה בבני משפחה של אישים בכירים במערכת. יומיים לאחר שהיועץ המשפטי רובינשטיין הגיש את הצהרתו בבג"ץ בעניין בנו של שרון מונתה רעייתו, מרים רובינשטיין, לתפקיד המשנה לפרקליטת המדינה, עדנה ארבל.

איש אינו חושד כמובן ביועץ המשפטי בנפוטיזם. מרים רובינשטיין נחשבת למשפטנית מוכשרת בזכות עצמה, ובמהלך הקריירה שלה לא נעזרה במאומה בבעלה. ויש אף אומרים כי מעמדו של הבעל אף הכביד על התקדמותה.

אך מה בדבר מראית עין? במיוחד לאור העובדה שפרקליטת המדינה כפופה ליועץ המשפטי לממשלה. (מלשכת דובר משרד המשפטים נמסר בשעתו כי "בנושאים שבטיפולה כפופה גב' רובינשטיין לפרקליטת המדינה ולה בלבד").

בני הזוג רובינשטיין אינם היחידים במערכת המשפטית. גם רעייתו של נשיא בית המשפט העליון, אלישבע ברק, עשתה קריירה משפטית מזהירה, עד שהגיעה לתפקיד שופטת בבית הדין הארצי לעבודה ולאחר מכן לתפקיד סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה. גם עליה נאמר כי הקריירה שלה היא בזכות עצמה וכישוריה וכי לא היה כל קשר בין הישגיה לבין מעמד בעלה.

אך מה בדבר מראית עין?

לשונם הפואטית

בצד התבטאויות מלומדות ומעורפלות יש שופטים הרואים עצמם חופשים להתבטא בלשון פואטית, לפעמים פוגענית ואף מקוממת.

כמה דוגמאות:

* "עוד כורדית על דוכן העדים" – השופטת ויקטוריה אוסטרובסקי-כהן על עדה במשפט סמים שמרבית נאשמיו ממוצא עיראקי).

* "כנראה שלפתוח רגליים זה אצלו ביטוי טכני, כזה שאין לו הרבה משמעות" (השופט עזרא הדיה במשפט מעביד שהואשם בהטרדה מינית).

* "…הכוונה ללא ספק הייתה חינוכית" ( השופט אליהו כהן שזיכה אב ששבר אצבע לבתו לאחר שהילדה שיחקה בסקייטבורד בתוך הבית).

* "וכמאמרו של המלך לארנבון הלבן בהרפתקאות אליס בארץ הפלאות – מתחילים מהתחלה" ( השופט מישאל חשין)

 

מתחילים מהתחלה אמר השופט חשין בצטטו את עליסה בארץ הפלאות

*"שני הצדדים בחרו בטקטיקט משא ומתן המזכירה את מנהגו של פו הדוב, כאשר נשאל על ידי השפן האם הוא מעדיף דבש או שמנת מתוקה על הלחם, הוא התרגש והשיב: גם זה וגם זה" (רשם בית המשפט העליון השופט בעז אוקון).

* "מעט אוויר חם שהשתחרר בסופו של דבר ויצא בנפיחה יגעה שלא הניבה אפילו ריח רע לרפואה" (נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, עודד אליגון, על הראיות שהביאה התביעה בתביעה שהוגשה נגד אביגדור קהלני).

* "יש נוצות על פרצופו" (סגן נשיא בית משפט השלום בחדרה, עמירם שרון, על אחד מעדי התביעה, במשפטו של ראש עיריית חיפה לשעבר, אריה גוראל). השופט ציטט את משל קרילוב "השועל והמרמיטה" המספר על שועל, שהתמנה שופט שלום בלול עופות. השועל הואשם בשוחד ובתגובה אמר: "אני ושוחד! אלוהים! \ היש עוד שקר כה מדהים?". ועל כך משיב לו המספר: "חלילה! ואולם רבות ראיתי ריע \ כי יש נוצות על פרצופך".

אריה גוראל (דוברות)

אריה גוראל (דוברות)

 

אריה גוראל טוען בספרו "העלילה" כימפלגת העבודה הוציאה חוזה על ראשו במטרה לחסלו ולפנות את הדרך לעמרם מצנע. הדבר היה בשנת 1992 לאחר שגוראל כיהן שלוש קדנציות. גוראל טוען כי המפלגה גרמה לכך שהוגשו נגדו כתבי אישום שהכפישו את שמו בתקשורת והנהיגה פריימריס פתוחים שד"ר יריב בן אליעזר הגדיר אותם כך: " קבלני קולות ארגנו התפקדות סיטונאית בסגנון 'חיש גד', ועשו את הסיסמא 'מתפקדים וקובעים' פלסתר". בסופו של דבר זוכה גוראל במשפט אך זה היה שנתיים אחרי הבחירות ולאחר שמצנע כבר נבחר.
בית המשפט העליון מתח ביקורת קשה על הביטוי בו השתמש השופט שרון. השופט יעקב קדמי כתב: "שופט נבחן, בין היתר ביכולתו לרסן עצמו". וקבע כי כשלונות חוזרים בתחום זה עשויים לעורר הרהרוים על מידת התאמתו לתפקיד.

* "בתיק שכזה המערער זקוק לא לסעד מן הצדק אלא לסעד מן הסדק" (סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט יהושע גרוס, במשפט על ליקויי בניה).

* "יש כאן פגיעה ביסוד חופש העיסוי" (סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, על מערערת שהורשעה בניהול בית בושת).

עינויי דין מיותרים
החוק קובע כי שופט חייב לפרסם פסק דין שלושים יום לאחר מתן הסיכומים של הצדדים. לא כל השופטים מקיימים את החוק הזה. חלקם מתמהמהים בפרסום פסק הדין חודשים ארוכים ואפילו שנים, וגורמים בכך עינוי דין קשה לבעלי הדין.

הרקע לעיכובים הללו נעוץ בעומס הרב המוטל על השופטים. בתי המשפט מטפלים בכמיליון ומאתיים אלף תיקים בשנה. לפי הערכה מטפל כל שופט בכאלף תיקים לשנה שהם כארבעה תיקים ביום. לא כל שופט יכול לעמוד במעמסה הזו, אך יש המפגרים באורח ניכר ובאופן כרוני אחרי חבריהם. נשיא בית המשפט העליון פעל לא פעם כדי לעקור את התופעה. בספר "כבודו", שכתבה נעמי לויצקי על השופט ברק, מסופר על ביקורת שמתח ברק על השופט יעקב טירקל על הפיגורים בפסקי הדין שלו.
טירקל הסביר כי הוא חייב לנוח מדי יום בצוהריים. על כך אמר לו השופט ברק : "אתה רוצה לנוח? אין בעיה. יש לנו פה בבית המשפט ספה, תוכל לנוח עליה".

הנהלת בתי המשפט נמנעת מלפרסם את שמותיהם של שופטים שנוהגים לעכב את פסקי הדין שלהם תקופה ארוכה. הם מסתפקים בכך שכל שופט המעכב פסק דין יותר משנה ביותר מארבעה תיקים מקבל מכתב דרבון מן הנשיא ברק או ממנהל בתי המשפט, השופט דן ארבל.

בין השופטים שזכו למוניטין הלא מחמיא של מעכבי פסקי דין תופסת מקום בולט השופטת אלישבע ברק. כמו בסיפור על הגימלאי של קרן הגמלאות שסופר למעלה התעכב אצלה יותר משנתיים גם תיק ערעור של הביטוח הלאומי על החלטת בית הדין לעבודה בעניין תביעה של עובד ציבור. בסך הכל התעכב התיק הזה בערכאות שונות כעשר שנים.

כמה דוגמאות לעיכובים שגרמו עינויי דין:

* השופטת מיכל לויט עיכבה החלטה בענין תביעת פיצויים של סטודנים שעסקו בשמירה כמעט שלוש שנים.

* השופט אדי תיכון מבית הדין האזורי לעבודה בירושלים עיכב כשנתיים פסק דין בעניין תביעת ספרית שלקתה במחלה כרונית והתפטרה ומעבידה סרב לשלם לה פיצויים. היא קיבלה כ-5000 ש"ח רק לאחר שלוש שנים.

החלטות מקוממות

* צולם ביום חול שודר בשבת. ארבעה צעירים מהישוב הדתי מצפה כרמים עתרו לבג"ץ בבקשה שיאסור על הרשות השניה לשדר בשבת סרט תיעודי שצולם על אורח חייהם. הסרט צולם ביום חול אך העותרים לא הסכימו שהסרט ישודר בשבת בנימוק שהדבר פוגע ברגשותיהם. הם לא הסתפקו בכך שתהיה כתובית שתציין "צולם ביום חול". בקשתם נדחתה והנשיא אהרון ברק נימק החלטתו בכך שהענות לבקשה "תביא לתחילת סופם של שידורי טלוויזיה בשבת". השופטת דליה דורנר חלקה על דעתו של ברק וקבעה שיש לקבל את העתירה הואיל ודחייתה "מפר שלא כדין את זכותם לחופש הדת".

• מעשה ברבנית שעיקמה מגב של מכונית. בינואר 2001 החליטה המשטרה להגיש כתב אישום נגד הרבנית חיה רענן, אלמנתו של הרב שלמה רענן הי"ד שנרצח בחברון. היא הואשמה בכך ש"הרסה ופגעה במזיד ושלא כדין ברכבו של איברהים שאהיו בכך שעיקמה את המגב השמאלי של הרכב, בשל כעסה שהמתלונן לא נסע לאחור כפי שדרשה". חבר הכנסת שאול יהלום כתב מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, בו נאמר: "עד כדי כך הגיעה אטימות התביעה במדינתנו, להגיש כתב אישום כזה נגד אלמנה שבעלה נרצח בביתו?". רובינשטיין השיב כי רק אם הרבנית תגיש בקשה לעיכוב הליכים תיבדק הבקשה.

עד כאן המאמר משנת 2003

מגדלור באפלה

[אדמונד לוי ז"ל נפטר באוקטובר 2011]
אי אפשר לסיים כאן בלי לציין את חריגותו של השופט אדמונד לוי בנוף המערכת המשפטית.

 השופט אדמונד אליהו לוי, הוא יליד עיראק, בן למשפחה ליכודניקית (הוא עצמו היה פעיל בליכוד וסגן ראש מועצת רמלה מטעם הליכוד). מ-1977 עד 2001 עשה קריירה משפטית מהירה: שופט צבאי, שופט שלום ושופט מחוזי וב-2001 מונה לשופט בית המשפט העליון – חריג מאד במוסד זה – חובש גיפה יוצא עדות המזרח ולאומי בהשקפותיו.

בפסיקתו נתגלה כאקטיביטת חריף בתחומים רבים.

בין פסיקותיו, החלטותיו והתבטאויותיו:

• השאיר (בעקיפין) את החוק המונע איחוד משפחות בין פלסטינים לתושבי ישראל
• השר היחיד שפסק כי למשה פייגלין זכות להתמודד בבחירות לכנסת ה-16
• מתח ביקורת על החלטת שרון לפטר את שרי הימין כדי להשיג רוב לתכנית ההתנתקות
• מתח ביקורת קשה על עיסקת הטיעון עם הנשיא לשעבר משה קצב
• ביקש לפסול את תכנית ההתנתקות (אך נמצא במיעוט) בנימוק שההתנתקות אינה חוקתית. עוד נימק את עמדתו בכך ששרון הוליך שולל את בוחריו.

דוגמא נוספת של שופט חריג הוא מנחם קליין שהכריע במשפט דיבה נגד ידיעות אחרונות  בהסתמכו על הרמב"ם.

זה מה שאמרו חילונים על מערכתהמשפט

חיים הרצוג נשיא המדינה לשעבר: ״הגישה (של ברק) מסכנת את בסיס הדמוקרטיה״ (בספרו ׳דרך חיים׳).
פרופסור רות גביזון – (בעבר נשיאת האגודה לזכויות האזרח): ״אני חושבת שאין אף בית משפט בעולם שנטל לעצמו סמכר־ות כאלה״ (׳ידיעות אחרונות׳ 21.11.95).
מאיד שמגר – (לשעבר נשיא בית המשפט העליון): ״לטעמי לא הכל שפיט״.
משה לנדוי – (לשעבר נשיא בית המשפט העליון): ״איזו דמוקרטיות יש במסירת התפקיד לבקר החלטות שנתקבלו באורח דמוקרטי לגוף אוליגרכי כבית המשפט״?(׳הארץ׳ 1.10.97).
יעקב מלץ – (שופט בית המשפט העליון בעבר): ״התיאוריה (שמותר לבית המשפט להתערב בנעשה בכנסת) אין לה שום אחיזה במציאות״. (׳כל העיר׳ 10.5.97).
פרופסור שלמה אבינרי – ״בשנים האחרונות הביא האקטיביזם השיפוטי של בג״צ לידי כך שחלק לא קטן מן האוכלוסייה בארץ (ולא רק קיצוני העדה החרדית) החלו לראות את בית המשפט כאויב״.
ח״כ עו״ד יונה יהב: ״הבג״ץ מעוות את הסדר הדמוקרטי במדינה״.
עו״ד דרור חוטר-ישי  (יו״ר לשכת עורכי הדין): ״התפיסה של ברק מערערת את המבנה הדמוקרטי של המדינה. ברק הפך את עצמו למנכ״ל על של המדינה״(׳הארץ׳ 9.10.97!).

העיתונאי אמנון דנקנר: ״מערכת המשפט הולכת ולובשת אופי ׳דתי׳ במובן שהיא טוענת לבלעדיות ולסופיות של האמת שהיא מנפיקה בפסיקותיה, מתקוממת נגד כל התערבות חיצונית וגם עומדת על זכותה לקבוע את הכללים המגבילים מאוד של הביקורת הנמתחת עליה בפומבי. ברק הוא  הנציג המובהק של הגישה האימפריאליסטית של מערכת  המשפט" (׳הארץ׳ 7.1.96). ,

  

קישורים

אהרון ברק כמחולל המפץ הגדול

איך נולדו זרעי הפורענות

היום בו התחוללה מהפכת אהרון ברק
הסיפור האמיתי מאחורי פרשת אשר ידלין

דניאל פרידמן הספין הגדול של אולמרט
 

ישראל כמדינת אוליגרכיות

המאמר הוא משנת 2009 אך בשינוי כמה שמות ועניינים הוא היום אקטואלי כבעת שנכתב [יוני 2017]

מי שחושב שב- 1977 היה מהפך אינו אלא טועה. מי שחושב שבשנים שלאחר מכן שלט הליכוד חי בטעות. בספרי ההיסטוריה ייכתב כי אחרי גוויעתה של מפא"י ההיסטורית "בימים ההם אין מלך בישראל". לא מלך וגם לא ראש ממשלה, אם במושגים הללו אנחנו מתכוונים למישהו השולט על הנעשה במדינה ופותר את בעיותיה הפנימיות והחיצוניות.

כי מדינת ישראל איננה מדינה דמוקרטית הנשלטת על ידי הממשלה שנבחרה על ידי העם. ישראל היא מדינה הנשלטת על ידי אוליגרכיות. כל אוליגרכיה והנתח שלה. כל אוליגרכיה ותחום השלטון שלה.

aharon_barak

אין הבדל בין ישראל לקליפורניה. אהרון ברק. (ויקישיתוף)


להמשיך לקרוא

סיפורי סבתא שסיפר בגין לנכדתו

 מאמר זה נכתב לפני תשע שנים. בתוך תקופה זו עברה מצרים שתי מהפכות "האביב הערבי" שהעלה את האחים המוסלמים לשלטון וחיזק את החמאס. המהפכה של רנטיסי שהחזירה את מצרים לשלטון צבאי. אירועים אלה לא שינו את ההערכות והמסקנות שבמאמר [ מאי 2014].

ראה "מה שווה השלום שעשה בגין"

בגין חתם על הסכם השלום כשהוא נתון בלחציהם של משה דיין, אהרון ברק וג'ימי קרטר * היום אנו כבר יודעים שבגין סבל ממאניה דפרסיה ושקרטר אנטישמי ונהנה מכספים סעודיים * מה היו התקוות שתלו בהסכם ומה נותר ממנו * אין סיבה למסיבה

begin_carter_and_sadat_at_camp_david_1978

שותפיו של בגין להסכם: נשיא בעל עבר נאצי ונשיא עם עתיד אנטישמי (ויקישיתוף)

במלאות שלושים שנה לחתימת הסכם השלום עם מצרים שוב התחדש פסטיבל השלום ופולחן בגין.
הפעם זכתה לפירסום קלטת שנמצאה ובה הוא מספר לנכדתו את שבחי הסכם השלום עם מצרים.
והעם בישראל שומע ומאמין ואפילו מתגעגע למנהיג האהוב.

"מחרחר מלחמה"

 פעם הוא היה שנוא על השמאל במידה כזו שמפ"ם הקימה מחתרת מסועפת בתוך צה"ל כדי להדיחו בכוח, אם יעלה פעם לשלטון. בן גוריון נהג ללגלג עליו ולגדפו בכל הזדמנות..

בעולם נחשב בגין למחרחר מלחמה שימיט אסון. השבועון "טיים", בכתבת שער עוינת, כתב ששמו מתחרז עם המלה פייגין, הגיבור היהודי המאוס בספר "אוליבר טוויסט" של צ'ארלז דיקנס.

להמשיך לקרוא

היועץ הרע מנחם מזוז


מדוע לא עימתו אותו עם המתלוננות. משה קצב.(צילום: ויקישיתוף)

יש ביטוי ביידיש שבתרגום מילולי משמעותו "הדבר לא מתיישב על השכל". כמו בכל תרגום מיידיש גם ביטוי זה בעברית אינו נושא את כל הקונוטציות של הביטוי במקור.

אדם שעשה מעשה ש"לא מתיישב על השכל" פרושו שעשה מעש לא מתקבל על הדעת,  לא הגיוני באורח קיצוני. מעשה שטות, מעשה איוולת, מעשה כמעט  אידיוטי, התנהגות חובבנית, ובלשון ימינו  התנהגות מטורללת.

 

החלטותיו של מזוז

אפשר לומר כמעט על כל החלטותיו של מזוז כי אינן מתיישבות על השכל. ופרשת קצב שהתפוצצה השבוע בפניו ובפני הציבור כולו כפצצת סירחון היא גולת הכותרת של שורת ההחלטות שלו.

נתחיל בשורת ההחלטות הנוגעות לפרשת הנשיא לשעבר משה קצב. לאחר שקצב התלונן במשטרה על מעשה סחיטה שכאילו נעשה בו – כמו אותו גנב של העיירה שרץ ברחוב וצעק "תפסו את הגנב" – עמד מזוז בפני  שורת החלטות שכל אחת מהן הייתה שגויה ובלתי מתיישבת על השכל.
לא מתיישב על השכל לחקור את הנשיא בכפפות של משי ובנוחיות של מלון חמישה כוכבים בשעות שנוח לו לקבל את החוקרים במעונו. סתם בוזגלו  או אפילו סתם קצב מקרית מלאכי היה כבר יושב במעצר מובא לחקירה באזיקים ועומד לדין על שורה של מעשי אונס שדינם מאסר ארוך. הנשיא נהנה אמנם מחסינות אך התרשלותו של מזוז אפשרה לנשיא, לפרקליטיו וליועצי התקשורת שלו להאריך ולמזמז את הענין עד לנבצרות וממנה לפרישה, לעיסקת הטיעון ולפיצוצה.

לרגע קט נדמה היה כי מזוז הפך סוף סוף לאיש עזוז (גיבור) והכין כתב אישום מבוסס משפטית וראייתית שמאשים את הנשיא בשני מעשי אונס ועוד שורה של מעשים מגונים הפרת אמונים ומה לא. כבוד גדול לא היה מוסיף משפט כזה למדינה. גם לא המחשבה שנשיא המדינה יבלה כמה שנים בחברתם של אנסים פחות מכובדים ממנו. אבל משפט כזה היה מציל את כבודה של המערכת המשפטית ואת הצדק שהיה נעשה ונראה. הוא גם היה משמש תמרור אזהרה לכל אותם בעלי שררה שיצרם גובר עליהם (חרמנים בלשון ימינו) הסבורים שנשים העובדות אצלם  יכולות לשמש גם שפחות מין.

והנה לפתע נפלה כפצצה עיסקת הטיעון. ההר הגדול של התביעה שהכין מזוז לא הפך לעכבר אלא לעכברון, למיקי מאוז. מזוז נימק את הסכמתו לעסקת טיעון בכך שהראיות שבידיו אינן מספיק חזקות ובכך כבר טרפד את כתב האישום שהוא צריך בלית ברירה להגיש עכשיו. הוא אמר זאת בלי להיפגש אפילו פעם אחת עם א' הראשונה והשנייה והשלישית וכל היתר. ובלי לעמת אותן עם הנשיא – פעולה הנעשית כדרך שיגרה בכל אישומי אונס שבהם יש מלה מול מלה.

כל העיסקה הזו וכל הנימוקים שנאמרו להצדקתה אינם מתיישבים על השכל.

• לא מתיישב על השכל שתריסר נשים, שלא הכירו זו את זו, ועבדו עם קצב בתקופות שונות ובתפקידיו השונים, יתארו אותם דפוסי התנהגות מינית של קצב וכולן אינן אמינות ורק הכחשתו של קצב אמינה.
• לא מתיישב על השכל שקצב דובר אמת אך סרב, בניגוד למתלוננות,  לעמוד במבחן של פוליגרף.
• לא מתיישב על השכל שקצב יטען כי המתלוננות מכפישות את שמו והוא לא מגיש נגדן תביעה על הוצאת דיבה.
• לא מתיישבת על השכל הטענה של מזוז שחלק גדול מן העברות התיישן. אז מה? תכלול בכתב האישום רק את המתלוננות שלא עברו 7 שנים מאז המעשה שנעשה בהן ותעלה לדוכן העדים את כל היתר כדי להוכיח דפוסי התנהגות.
• לא מתיישב על השכל שאדם חף מפשע ישכור שלושה פרקליטים ששניים מהם הם מן היקרים במדינה ובנוסף יועץ תקשורתי יקר ומוכשר כמוטי מורל  (ושאלה קטנה: מניין הכסף).

החלטות חמורות

 הקריירה של מזוז רצופה מראשיתה שורה של החלטות שאינן מתיישבות על השכל בנושאים חשובים יותר וגורליים יותר מהחלטותיו בפרשת קצב.

ההחלטה החמורה ביותר שקיבל מנקודת מבט לאומית הייתה בראשית שנת 2004, מיד עם כניסתו לתפקיד. השופטת העליונה עדנה ארבל, שהייתה קודם לכן פרקליטת המדינה,  כבר הכינה כתב אישום חמור ביותר נגד אריאל שרון ובנו גלעד שרון על שוחד המיליונים שקיבלו מן הקבלן דודו אפל בפרשת האי היווני.

 צריך להיות עיוור גמור או תמים כתינוק ולקבל את הטיעון של שרון שהוא לא ידע על המיליונים שזרמו לכיסיו של בנו גלעד מכיסו של הקבלן, כשהתמורה היחידה שנתן הייתה שיטוט באינטרנט.

בהחלטה זו שנומקה בשורה של התפתלויות משפטיות  הצטרף מזוז לקהל ה"מאתרגים" של שרון שאפשרו לו את מעשה הפשע של חורבן גוש קטיף.

והערה אישית קטנה

בטור שלי ב"מקור ראשון" הרביתי לכתוב על קצב והתנהגותו ועל המערכת המשפטית וכשליה.  לאחר הנאום המפורסם שנשא משה קצב במסיבת העיתונאים בבית הנשיא  שערתי כי את הרעיון לשאת את הנאום העלה האסטרטג מוטי מורל.

אני מכיר את מוטי מורל מזה שנים, מעריך מאד את יכולתו המקצועית (הוא הצליח להעלות שני ראשי ממשלה ואין כמעט גוף שאותו ייצג שלא הצליח לשנות את דעת הקהל כלפיו).

בטרם העליתי את ההשערה האמורה במאמר כתבתי את המכתב הבא למוטי מורל:

שלום מוטי,


אקדים ואומר כי אם לא תשיב לי על המסר הזה אבין זאת בהחלט ולא יהיה בליבי עליך.

אני מתכוון לכתוב מאמר על פרשת קצב ובניגוד למלל הכללי נגד הנשיא אני מתכוון רק לכתוב שלאור ההיסטוריה של מוסד הנשיאות מאז ימי בן גוריון  צריך לדעתי לבטל בכלל את המוסד הפיקטיבי הזה.

אבל אני רוצה גם לכתוב קטע "האם יצליח מוטי מורל למנפל את דעת הקהל" לטובת הנשיא. (אגב: המונח למנפל שאתה כנראה המצאת כבר נכנס למילונות בעקבות הראיון שלך אתי).

יש לי גם ניחוש שההופעה של הנשיא  שבה הצליח להשיג כמה נקודות בדעת הקהל נעשתה על דעתך. להערכתי, אם פרקליטיו ימזמזו את השימוע  בשלושה חודשים וימשכו את זה גם אחר כך אתה תיצור דעת קהל שתביא איכשהו לטשטוש הפרשה.
בברכה
זאב גלילי

תשובת מוטי מורל

 על מכתב זה השיב לי מוטי מורל במכתב הבא :

זאב ידידי הטוב שלום,

א. לא זכור לי שהמצאתי את המונח "למנפל".
ב. כולנו עוסקים במניפולציה של דעת הקהל. כפי שאמרתי לאיילה חסון בראיון רדיו, כאשר זו תקפה אותי שאני יועץ להשכיר שמשכיר את שרותיו ללקוחות: "אני לפחות לא מסתתר. אני אומר במפורש את מי אני מייצג. לעומת זאת, הרבה עיתונאים מופיעים כאבירי הצדק והאובייקטיביות כאשר הם מסתירים את האג'נדה והאינטרסים האמיתיים שלהם". אז לפחות המניפולציה שלי היא גלויה ולא מוסווית כמו של חלקים גדולים בתקשורת.
ג. המסר שלי בכל הראיונות בעקבות נאום קצב היה: "לפני הנאום היה רוב הציבור משוכנע שהנשיא אשם, בגלל שהיה שרוי בטראנס היפנוטי של שטיפת המוח התקשורתית. הנאום שבר את הטראנס והיום רוב הציבור אומר "אני לא יודע אם הוא אשם או לא, הוא חף מפשע עד שתוכח אשמתו, והתקשורת חרצה את דינו ללא משפט" – וזה בדיוק מה שרצינו להשיג: לשבור את שטיפת המוח. טענה כזאת היא טענה אמיתית ולא מניפולטיבית. המהלך בעצם נועד להילחם במניפולציה של התקשורת, להוציא את האזרחים מהטראנס ההיפנוטי ולהחזיר לאזרחים את צלילות דעתם שתגרום להם לחשוב באופן עצמאי. האם זאת מניפולציה?
ד. הנשק הסודי שלי פעם אחר פעם הוא לא למכור לציבור איזושהי המצאה, אלא להיפך: להעלות ולהציף לדיון ציבורי את האמת, אותה אמת שאחרים מנסים להסתיר או שהציבור אינו מודע לה. כך עשיתי ב"פרס יחלק את ירושלים", ב"נאש קונטרול", ועכשיו אני עושה זאת נגד תכניות האוצר לרפורמה בשוק החשמל, שעל פי הערכות האוצר (שאותן הם לא מפרסמים לציבור), תגרום להעלאת מחירי החשמל ב-30 עד 40 אחוז.
ה. השיטה הזאת שלי – להציף למעלה את האמת, אינה מוסיפה לי פופולאריות בלשון המעטה. להרבה בעלי אינטרסים יותר נוח שהציבור יישאר במחשכי הבורות ביחס לכל מיני נושאים.
ו. עכשיו תגיד לי אם זו מניפולציה. ואם כן – האם היא יותר חמורה או פחות חמורה מהמניפולציות שאמצעי התקשורת עושים עלינו השכם והערב.

ידידך
מוטי מורל

הואיל ומדובר במכתבים פרטיים לא פרסמתי אותם. כתבתי מה שכתבתי על הנשיא והבנתי מה שהבנתי מתוך מכתבו של מורל.

לתדהמתי גיליתי זמן מה לאחר מכן  כי בטור שלי,  ב-27 ביולי 2007, מופיע מכתב ארוך של מוטי מורל ובו הוא ממנפל את עמדותיו להגנת הנשיא.

התדהמה שלי נבעה מן השאלה כיצד הצליח מוטי מורל להיכנס לטור שלי בלי ידיעתי.

וזאת לדעת. מן היום הראשון בו הופיע הטור שלי ב"מקור ראשון" בגיליון הראשון (1997) התניתי תנאי בל יעבור: שום שינוי לא יוכנס לכתיבתי ללא הסכמתי. והסכמתי נתונה רק אם אני טועה באורח קיצוני בעובדות או עובר על חוק לשון הרע. התנאי הזה עוגן בחוזה שנחתם עמי על ידי מייקל כריש, שרכש את העיתון מבעליו הקודמים ב-1999.

מעולם לא נתבקשתי לתקן תיקונים מהסיבות האמורות, וכל עורך שעבר על הטור שלי ידע שגם כדי לשנות מקומו של פסיק או מלה יש לבקש את הסכמתי.

פה נכנס מכתב שלם שכלל עמדות שנגדו את דעתי.  חמור מזה: הואיל ומוטי מורל מכיר אותי היטב הוא יודע איך להתקשר עמי (ועושה זאת מדי פעם כשהוא מבקש לקדם נושא ולא פעם ביקש גם את עצתי). אם היה מבקש לפרסם באמצעותי את עמדתו הדבר היה נעשה לאחר סינון שלי, המבחין בין עמדה לגיטימית לבין מניפולציה, גם אם זו נועדה לפעול נגד המניפולציות האחרות.

מזוז צריך לעוף

 אבל האמת היא שלא הנשיא צריך לעניין אותנו עכשיו אלא מני מזוז. הוא היה צריך לעוף מתפקידו כבר מזמן.

הבעיה היא שאם אולמרט ינצל את ההזדמנות וימנה יועץ משפטי משלו הוא יזכה לשכבה כפולה של פשתן המגן על אתרוגים מזו שהגנה על אריאל שרון.

אז אולי כדאי לחכות שביבי יעשה זאת.

ממנפל או רק מגלה את האמת. מוטי מורל. (צילום: זאב גלילי)

 

החלטות שלא מתישבות עם השכל. מני מזוז. ויקישיתוף.