לפני כשנתיים נתבקשה הכנסת להכריע אם לבחור בנשיא שהוא "מענטש" אך בעל עבר פלילי לבין נשיא עם עתיד שהוא אולי פלילי. היא בחרה בעזר ויצמן ועכשיו אנחנו רואים את התוצאות.
המועמד האחר שהתמודד על הנשיאות היה דב שילנסקי, בעל עבר פלילי. פלילי אבל ללא קלון. להפך, עם הרבה כבוד. ביוני 1953 נתפס שילנסקי כשהוא מנסה להניח פצצת-דמה ליד משרד החוץ. הוא עשה זאת במחאה על הסכם השילומים עם גרמניה. שילנסקי הועמד לדין ולאחר ששילם את חובו לחברה והשתחרר החל ללמוד משפטים.
הכרתי את שילנסקי כשהייתי עורך חדשות צעיר בעיתון "חרות", שהודפס ב"דפוס ישראל" שליד גשר רידינג בתל-אביב. שילנסקי עבד כמגיה בעיתון במקביל ללימודי המשפטים.
לימים נעשה לפרקליט ועשה קריירה משפטית מזהירה. עבר לפעילות פוליטית מצליחה והגיע לתפקיד יושב ראש הכנסת ולמועמד לנשיא המדינה מטעם הליכוד. הוא לא נבחר כמו שלא נבחר עד היום אף נציג אחד של הליכוד. כי הליכוד, גם לאחר שעלה לשלטון, עדיין השאיר את מפא"י בשלטון.
קוראי "מקור ראשון" הוותיקים זוכרים בוודאי כי קראתי כאן לפעול לבחירתו של שילנסקי. נימקתי את קריאתי הן ברקורד הציבורי של שילנסקי והן בהיכרותי האישית עמו.
שילנסקי הוא מה שקוראים "בן-אדם", תרגום דהוי מאד למונח היידי "מענטש".
מה זה "מענטש"
ליאו רוסטן, בעל הלכסיקון , THE JOYS OF YIDDISH אומר כי "מענטש" הוא מושג שהיהודי גדל על ערכיו מילדותו. תהיה "מענטש" אומרת האמא היהודייה לילד, חדשות לבקרים. להיות "מענטש" זה השבח הגדול ביותר ולהגיד על מישהו שאיננו "מענטש" זהו הגנאי הגדול ביותר.
להיות "מענטש", אומר רוזן, איננו קשור כלל להצלחה, עושר, סטטוס חברתי. שופט יכול להיות ז'לוב, מיליונר יכול להיות ממזר, פרופסור יכול להיות שלומיאל ודוקטור יכול להיות קלוץ.
קנה המידה ל"מענטש" הוא אופי, יושר, הגינות, אצילות, חוש לצדק, עדינות.
אני יכול לומר בלא הסתייגות כי כל התכונות האלה הולמות את שילנסקי. כבר סיפרתי כאן כיצד פניתי אליו בבקשת עזרה כאשר אחד הכתבים שהייתי ממונה עליהם נקלע לסיטואציה טרגית. שילנסקי הביע נכונות לתרום מכיסו כמה רבבות דולרים כדי לסייע לאותו כתב (שהיה קרוב משפחה שלו). למרבית הצער לא הספיקה עזרתו כדי למנוע את הטרגדיה.
שילנסקי לא עזר רק לבני משפחה. במהלך הקריירה שלו, הן כמשפטן הן כאיש ציבור וחבר כנסת, היתה אוזנו כרויה לכל מי שפנה אליו ותמיד עזר. במיוחד חולל נפלאות בעזרה שהגיש לאחיו ניצולי השואה.
חשבתי ששילנסקי ראוי להיות נשיא לא רק בשל תכונותיו ואישיותו. מינוי נשיא ניצול שואה היה לו ערך חינוכי וסמלי לדור השואה והתקומה. אילו שילנסקי היה נבחר לנשיא היה מגלה ודאי מידת הרחמים כלפי אנשים הראויים לחנינה ולא נוהג באטימות כפי שנהג ויצמן, שעקרונית דחה כמעט כל בקשה לחנינה.
על אצילותו של שילנסקי ניתן היה ללמוד בשבוע שעבר בעת שרואיין לתוכנית רדיו. המראיינת ביקשה את תגובתו לפרשת ויצמן. היא ניסתה ממש בכוח להוציא מפיו איזו השמצה, איזו מילה רעה, איזו שמחה לאיד. שום דבר. שילנסקי שמר על שתיקה אצילית.
מה בין "באלעבאטיש" יהודי ואמריקני
רוזן אומר בלכסיקון שלו שאחת מתכונותיו של ה"מענטש" היא להיות "באלעבאטיש".
בתרגום מילולי משמעותו בעל בית. בתרגום עמוק יותר: אדם מיושב בדעתו.
והוא מביא סיפור שאינו ממין העניין אבל יש בו קמצוץ הומור יהודי.
מעשה בתייר מטקסס שטייל ברחבי הנגב. כאשר הבחין בבית "באלעבאטי" עצר, הקיש
על הדלת וביקש כוס מים. בין הטקסני והיהודי התפתחה שיחה.
שאל הטקסני מה גודל האחוזה שלך?
השיב היהודי: בחזית 20 מטר ובעורף כמאה מטרים לפחות.
אמר הטקסני כשאני יוצא מן האחוזה שלי ונכנס למכונית אני נוהג ונוהג ונוהג עד הערב וגם אז אינני מגיע לקצה החווה שלי.
השיב היהודי: כן, גם לי יש מכונית כזו.
מאמרים נוספים על השפה תוכל למצוא ברשימת הקטגוריות "יידיש"
התיקים המתקתקים
היה היה תיק שנשמר בכספת של עורך דין ידוע ונכבד. והתיק הזה הכיל פצצה מתקתקת. מעטים ידעו את הסודות שבתוך התיק, אבל תוכנו של התיק העלה צחנה.כמו צחנת גבינה צרפתית שהיא הולכת וגוברת ככל שחולף הזמן.
ויהי היום ומישהו שם ידו על התיק. גנב אותו, צילם אותו, העלים אותו – אין לדעת. והצחנה שבתוך התיק שהיתה עד כה נחלתם של קומץ נבחרים התפשטה באמצעות התקשורת על פני כל המדינה. ופתאום כולם אומרים: המלך הוא עירום.
זה סיפורו של תיק מתקתק אחד.
השאלה היא כמה תיקים מתקתקים כאלה חבויים במעמקי כספות אחרות. כמה זמן יעבור עד שייחשפו כל הסרחונות.
יש לי ידיד, רופא במקצועו, שיש לו חוש אינטואיטיבי לא רק למחלות אלא גם לסרחונות פוליטיים. אותו רופא גילה לא פעם פרשיות נסתרות רק מתוך אינטואיציה. על פרשת ויצמן וגם על פרשת עמותות ברק הוא אומר כי כאשר קם רעש גדול הרעש הזה מסתיר תמיד את הסיפור האמיתי שמאחורי התמונה החיצונית.
אהוד ברק כנפוליאון
"נפו", כך קראו לאהוד ברק בלשכתו בתקופה בה כיהן כרמטכ"ל. "נפו" הוא קיצור של נפוליאון. כך גם קוראים לו, בחשאי, כמה מחבריו למפלגה. אהוד ברק איננו מכחיש.
נפוליאון בונאפרטה
יש הרבה דמיון בין ברק לבין נפוליאון. שניהם נמוכי קומה. שניהם בעלי ידע רב תחומי הגובל בגאוניות. שניהם גאונים בתחום הצבאי. שניהם בעלי זיכרון פנומנלי. על נפוליאון מספרים שכאשר ניסח את קודקס נפוליאון, שהיה הבסיס לחוק הצרפתי, ציטט בעל פה את כל ספר החוקים של יוסטיניאנוס הראשון (קיסר ביזנטיון במאה החמישית והשישית שניסח את עיקרי החוק האזרחי בהסתמך על המשפט הרומי).
עד כאן הדמיון. אבל אני במקום ברק לא הייתי גאה בהשוואה הזו. כי נפוליאון, למרות גאוניותו, המיט על צרפת שורה של אסונות שמהן לא התאוששה עד ימינו אלה. היו לו ניצחונות צבאיים מדהימים אך גם תבוסות איומות. הוא ניצח את הבריטים במצרים אך הצי הצרפתי הובס בידי נלסון. הוא ניצח את האוסטרים והתפשט על כל אירופה, אך הבריטים הביסו אותו בטרפלגר.
אהוד ברק (צילום: זאב גלילי)
ב- 1812 פלש לרוסיה בראש צבא של חצי מיליון חיילים ונסוג בבושת פנים כשהוא
משאיר אחריו 400 אלף חללים – הקזת דם שממנה לא התאוששה צרפת דורות רבים. הוא הובס שוב שנה לאחר מכן בלייפציג בידי צבאות מדינות אירופה שהתאחדו נגדו ויצא לגלות באי אלבה. בריחתו משם הביאה לו תהילה קצרה של מאה ימים שגם בסופה הובס בווטרלו וסיים חייו בגלות באי סנט הלנה שם מת כנראה מסרטן המעי הגס (או, לפי מחקר שפורסם בכתב העת הבריטי "נצ'ור", מהרעלת ארסניק).
רצונך בשלום היכון למלחמה
"אם רצונך בשלום היכון למלחמה" אומר הסופר הרומי וגטיאוס, שחי בסוף המאה הרביעית לפני הספירה.
"באמרה זו" – כותב ד"ר גדליה אלקושי, בעל "אוצר פתגמים וניבים לטיניים"- "באה לידי ביטוי ההשקפה שחולשתו של יחיד או של ציבור תעודד את יצרי האלימות וההשתלטות של שכניו החזקים ממנו, מאחר שהם בטוחים כי תוקפנותם כלפי שכנם החלש תוכתר בהצלחה מלאה. לפיכך, כל הרוצה בחיים של שלום חייב להגביר אונים ולהימצא בדריכות מלחמתית מתמדת, שתרתיע את אויביו המתנכלים לו".
דוד שמעוני
בספרות העברית באה לביטוי השקפה זו על ידי המשורר דוד שמעוני ברשימתו "היה חזק" בספר "החשאי" תל-אביב תש"ח.
נראה שחכמת חיים זו נעלמה מעיני מנהיגינו המוכים בסנוורי השלום המדומה. הם הולכים לפי הכלל הרוצה במלחמה ייכון לשלום.
הפיל וההפגנה למען הגולן
מעשה ביהודי שנסע להודו על מנת לקנות פיל לבן, למטרות מסחר כמובן. וזאת לדעת כי פילים לבנים נדירים ביותר ולכן גם יקרים בהרבה מפילים אפורים.
היהודי שלנו רצה בפיל לבן משופרא דשופרא ולאחר מאמץ מצא פיל משובח במחיר מציאה.
אך מה לעשות והמסים המוטלים על פילים לבנים גבוהים פי כמה וכמה מן המסים המוטלים על פילים אפורים. כך מסי היצוא מהודו וכך מסי המכס במדינה בה התכוון למכור את הפיל שלו. החליט היהודי להתחכם וצבע את הפיל הלבן בצבע אפור. הוא עשה עבודה נאמנה, בעזרתם של זייפנים מומחים, וגם בצאתו מהודו וגם בהגיעו ליעדו שילם את המסים הנמוכים המוטלים על פילים אפורים.
בהגיעו ליעדו שפשף היהודי את ידיו בהנאה. כי הרי עמד ליפול לידיו אוצר בלום. הוא החל להסיר את הצבע האפור מן הפיל הלבן, ניקה וקרצף בלא מעט עמל.
או אז גילה לתדהמתו כי הוא בעצם הרמאי המרומה. לאחר שהסיר את הצבע האפור מעורו של הפיל והמשיך לנקות ולקרצף ירד גם הצבע הלבן שצבע מישהו את הפיל וזה חזר לצבע האפור המקורי שלו.
אין צורך בסיבה כדי לספר בדיחה. אך אני חייב בכל זאת בהסבר. האסוציאציה המטורפת על הפיל הלבן אפור עלתה בדעתי בעקבות הפגנת ההמונים בכיכר רבין נגד הנסיגה מן הגולן. מארגני ההפגנה לא רצו בעודף של כיפות סרוגות ואילצו בדרך זו או אחרת את חובשי הכיפות להסתירם בכובעי מצחייה לבנים. הפילים האפורים התח]שן לפיליםלבנים אך נשארו בכל זאת חובשי כיפות
תוצרת סוריה – יש!
הקורא יעקב שנקמן מהרצליה כותב לי כי הגזמתי גזום בדברים שכתבתי על נחשלותה של סוריה. הקורא דווקא מצא מוצר שעליו הכתובת .MADE IN SYRIA כותב יעקב שנקמן: "בסוף יוני 1995 טיילתי בירדן מטעם המחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטה בר-אילן. קניתי שם למזכרת כפייה מבד אדום מנומר ועקל שחור.
בארץ גיליתי על המוצר שקניתי את התווית המעידה שזוהי תוצרת סוריה. הדבר מהווה הוכחה ניצחת לכך שאתה טועה. לאחר שנהרוס עד היסוד את ההתיישבות בגולן נגלה את המתיישבים מבתיהם ונמסור את ארצנו על נופיה המדהימים ואתריה ההיסטוריים רבי החשיבות צפוי בום כלכלי אדיר ונהנה לא רק מהחומוס בדמשק אלא גם ממגוון מוצרים סוריים מתקדמים".
הצעה שאי אפשר לסרב לה
חבר, שהיה כתב בכיר משך שנים רבות באחד העיתונים הגדולים, סיפר לי את הסיפור הבא:
באחד הימים, זה היה בסוף שנת 1995 , קיבלתי טלפון מאחד מאנשי מערכת "מעריב". הוא אמר לי: נמרודי שמע עליך ומבקש להציע לך הצעה מעניינת.
בדיעבד נתברר לי כי נמרודי שמע על קשיים שהיו לי ביחסיי עם מערכת העיתון בו עבדתי והוא ביקש לדלות מפי פרטים שיוכל לעשות בהם שימוש.
לדובר היתה הצעה שאי אפשר לסרב לה: בילוי סופשבוע באילת עם המשפחה, בה אוכל לשוחח עם נמרודי בניחותא. כל ההוצאות כולל טיסה ואירוח כמובן על חשבונו.
ההצעה הזו הדליקה אצלי נורה אדומה. גם אם הייתי שוקל לשמוע הצעה לעבור לעבוד בעיתונו לא הייתי מוכן לקיים עמו ראיון קבלה לעבודה בדרך מוזרה כזו.
מדוע צריך נמרודי לממן לי סופשבוע באילת (עם המשפחה)? האם אני צריך לקיים
עמו משא ומתן כדי להתקבל לעבודה, כשאני כבר חייב לו דמי טיסה ואירוח?
דחיתי את הצעת הפגישה באילת והצעתי שנקיים פגישת עבודה במשרדו. לא קבלתי תשובה כי כמה ימים לאחר מכן נעצר נמרודי כחשוד בפרשת האזנות הסתר, פרשת נמרודי א'.
שנתיים לאחר מכן, בקיץ1997 , קבלתי שוב פניה מ"מעריב". הפעם כבר היה לי ניסיון בעריכת מקומון גדול של אחת הרשתות. נמרודי ביקש להציע לי לעבוד בקבוצת "מעריב".
גם הפעם לא הוצע לי להיפגש עמו במשרד אלא בביתו בסביון.
הגעתי לסביון בשעת ערב. את פני קידמה עובדת זרה שהכניסה אותי לבית והבטיחה כי "נמרודי מיד יצטרף אליך". את הקפה הגישה בסלון עובדת זרה אחרת. נמרודי הצטרף, הרים טלפון ואמר באנגלית .BRING MORE COFFEE
הדבר הראשון שאמר לי נמרודי: אתה יודע מה מחיר הכורסא שאתה יושב עליה? היא עלתה לי 120 אלף שקל. קניתי אותה בלונדון בהזדמנות. הרגשתי קצת לא נוח לשבת על כורסא יקרה כזו שמא אקלקל אותה.
בהמשך השיחה הוא לא שאל אותי אם אני בכלל מסכים לקבל את העבודה שהציע לי. הוא גם לא שאל אותי איזה שכר אני דורש וגם לא אמר מה הוא מתכוון לשלם. הוא התנהג כאילו כבר קנה אותי. כאילו בכלל אי אפשר לסרב להצעה שלו.
נמרודי סיפר שהחליט להקים מקומון גדול ופתח בשאלה: איך אתה מציע לקרוא
לעיתון ? ועוד בטרם הספקתי להשיב הוא אמר: אני מציע לקרוא לו (וכאן נקב בשמו של עיתון קיים השייך לרשת אחרת).
אמרתי לו: איך אתה יכול לעשות דבר כזה, הרי כבר קיים עיתון הנושא שם זה ויגישו נגדך תביעה?
נמרודי השיב: זה בדיוק מה שאני רוצה. תהיה תביעה, יהיה הרבה רעש וזה יקדם את העיתון.
החלטתי לדחות את ההצעה. ועכשיו נמרודי כבר יושב על מושב קצת פחות נוח מן הכורסא עליה ישבתי בסלון ביתו.
(השם והכתובת שמורים במערכת).
האם משפחות גדולות משפיעות על האינטליגנציה
פרופסור יאיר פרג ממכבים כותב לי עוד על התיאוריה של פרופסור אפי יער בדבר אינטליגנציה נמוכה במשפחות מרובות ילדים:
"במדע יש דבר שנקרא כיול שיטה. אתה בוחן אם שיטתך נכונה על מערכת שתוצאותיה ידועות. השיטות לבדיקת רמת האינטליגנציה נבנו כדי לבחון רמת אינטליגנציה טבעית, כלומר גנטית, שאינה תלויה בסביבה. פרופסור יער מצא שתוצאות שיטת המבחן שלו תלויות בסביבה – שהרי השוני באינטליגנציה של ילדים ממשפחות מרובות ילדים (לעומת ילדים ממשפחות מעוטות ילדים) תלוי במספר הסידורי של לידת הילד. כלומר האינטליגנציה הנמוכה כביכול תלויה בסביבה ואינה גנטית. כל מה שהוכיח פרופסור יער, שכבודו במקומו מונח, הוא ששיטתו במקרה זה פסולה. זה מה שקורה כשאנשי אקדמיה מנסים לתת כסות מדעית להשקפות פוליטיות". .
לא להשעות את דליה יאירי
חבר מליאת רשות השידור, עו"ד אבי שמידט מהמפד"ל, דרש להשעות את דליה יאירי מהגשת תכניתה "עניין אחר" ברשת ב'. הוא נימק את דרישתו בכך שיאירי מנהלת קמפיין למען ירידה מהגולן ו"מטפטפת למאזינים דעות שמאלניות במסווה מידע אובייקטיבי".
אין זו הפעם הראשונה שהתוכנית של יאירי מעוררת התנגדות. בעקבות תלונות דומות קוצרה התוכנית משעתיים לשעה ובאחרונה שוב חזרה למתכונתה המקורית של שעתיים. אם ישאלו אותי אומר כי בשום אופן אין להשעות את תכניתה של דליה מאירי. רצוי אפילו להרחיב את תכניתה לשלוש וארבע שעות.
בעמדותיה השמאליות היא אינה שונה מעמיתיה בתוכניות האקטואליה. אך ליאירי יש יתרון חשוב על פני עמיתיה. התכנית שלה משעממת עד מוות. מי שפותח את "עניין אחר" יכול לנחש את סדר היום שלה – הידיעות שהופיעו בעיתונים, המרואיינים החבוטים והנדושים ובעיקר שאלותיה הארכניות של המראיינת שיש בהן גם שאלה, גם נקיטת עמדה וגם חלק גדול מן התשובה. יש לה תמיד מראיין אורח, לעתים מראיין מעניין, אך היא בקושי נותנת לו לפתוח את הפה.
לכן, אם כבר נגזר עלינו שתהיה תוכנית אקטואליה שמאלנית עדיף שתהיה כזו המבריחה את המאזינים, שחלק מהם אולי יעברו לקול המוסיקה.
מי אתה יוסי כ"ץ
יוסי כץ הוא מאותם חברי כנסת העלולים לעבור קדנציה מבלי שאיש יחוש בקיומם, או יזכור לאיזו סיעה הם שייכים.
ובכן למי שאינו יודע יוסי כ"ץ הוא חבר כנסת מסיעת ישראל אחת. הוא יודע שעצם קיומו הפוליטי תלוי בכך שיזכה למנה קבועה של חשיפה בטלוויזיה וברדיו,להתייחסות בעיתונות הכתובה לראיונות וכו'.
איך משיגים את הדבר הזה, שהוא בחזקת "להיות או לחדול"?
די פשוט: מצהירים הצהרות קיצוניות, יוצאות דופן, מעצבנות, מרגיזות.
וכך עשה. הכרזתו הראשונה בתחום הזה: יש להכיר בזכות השיבה של הפליטים הפלסטיניים. לא חשוב שישראל אחת מתנגדת לכך. לא חשוב שקבלת הצעתו תהרוס את מדינת ישראל. לא חשוב שיוסי כ"ץ עצמו יצטרך לפנות את ביתו הבנוי מן הסתם על אדמה ערבית.
עדיין לא שמעתם על יוסי כ"ץ?
יש לו הצהרה חדשה: הוא רוצה להיפגש עם הבוגד מרדכי ואנונו. מה כל כך דחוף לו להיפגש עמו? דחוף מאד. והוא לא הסתפק בבקשה שנדחתה על ידי השר לביטחון פנים. הוא גם הגיש בג"ץ בעניין. בפניה לבג"ץ ציין יוסי כ"ץ כי הוא פועל למען חנינה לואנונו לכן חשוב לו להיפגש עמו ולהתרשם באופן ישיר מעמדותיו וממצבו.
הפליטים הערביים עדיין לא חוזרים ליפו ולחיפה. ואנונו עדיין לא משתחרר. אבל יוסי כ"ץ מופיע ברדיו ובטלוויזיה, בעיתונים ואפילו ב"מקור ראשון".
וגם סילבן שלום
סילבן שלום איננו זקוק לחשיפה תקשורתית כדי להיבחר לכנסת הבאה. הוא גם ידוע, הוא גם יודע להיחשף בקביעות וגם יש לו משפחה טובה. כמה חברי כנסת נשואים לאשה שהיא בעלת עיתון?
אך גם הוא לא יכול היה לעמוד בפיתוי ולהמציא הצעת חוק שתיתן לו עוד כמה דקות שידור.
הצעת החוק שלו – כך שמעתי בראיון עמו ברדיו – היא חוק זכויות התלמיד. החוק הזה יקבע, כך אמר חבר הכנסת הנכבד, מה הן זכויותיו של התלמיד, מה מותר למורה ומה אסור.
הוא לא מתכוון רק לזכויות מובנות מאליהן, שאין צורך לחוקק חוק למימושן. כמו איסור הטלת עונשים גופניים. הוא מתכוון לחוק שיאפשר לתלמיד לקבוע את תכנית הלימודים את סדרי בית הספר וכו'. כך הבנתי מדבריו באותו ראיון.
שאלתי ידיד, מנהל אחד מבתי הספר הגדולים במרכז הארץ, לדעתו על הצעת החוק.
הוא אמר לי: סילבן שלום מוזמן לבוא לבית הספר שלי, לעמוד מול כיתה של ארבעים תלמידים, ולהציע את החוק שלו. המצב נעשה גרוע משנה לשנה. תלמידים בעייתיים, שפעם היו במסגרות מיוחדות, לומדים אצלנו בלי יכולת לשלוח אותם הביתה, או להעניש אותם על התנהגות חריגה. תלמיד יכול לקום ולקלל את המורה, להשתמט מכל אחריות וחובות, לחבל ברכוש ולפגוע בתלמידים אחרים. ידינו כבולות גם בלי החוק הזה.
סטיקרים שראיתי
אנו באנו ארצה לבנות ולא להתפנות בה
גם הזקנה מנהריה היא בעד הגולן
מקק תש"ס
אחד הקוראים (לא הצלחתי לפענח שמו) כותב לי כי לא פלא שלא קרה כלוםבבאג-2000 הקדוש ברוך הוא הרי לא מתחשב במניינם. לכן הבאג האמיתי איננו באג 2000 אלא מקק-תש"ס. בגימטרייה זה שווה ל- .1000 לכן המתינו עוד אלף שנה ותראו מה יהיה.
