– מאת יואל רפל –

ט"ו בשבט איננו "חג" במשמעות ההלכתית, כמו יתר חגי ישראל *הוא אינו מוזכר בסידור התפילה ואפילו בתלמוד תהו לגבי מקורו *  טו בשבט מוזכר במשנה כתאריך בו מתחילה הבשלת הפירות *  רב האי גאון הסביר את המועד על בסיס אגדה ערבית לפיה זהו תאריך בו עולה מפלס מי התהום * בגולה התגבש מנהג לאכילת פירות ארץ ישראל (מיובשים) * מקובלי צפת יצרו "סדר טו בשבט" בנוסח סדר פסח* בארץ ישראל עם התחייה הציונית התגבש המנהג לטעת עצים ביום זה * סיפורו של חג שכולו יצירת העם

הסופר ש"י עגנון קובל על שט"ו בשבט, החג האהוב כל כך על הילדים, אינו מוזכר כלל בסידור התפילה.

וכך הוא כותב:

"ריבונו של עולם, כמה ימים, כמה שבועות, כמה פרשיות יש בתורה בין חנוכה לפורים, ובעל הסידור הלז הסמיך פורים לחנוכה. אחר במקומי היה מתרעם שהניח את חמישה-עשר בשבט שאוכלים בו פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. אני אינני מתרעם, שאני יודע שמאהבתו שאוהב בעל הסידור את התינוקות, לא הזכיר חמישה-עשר בשבט, שאין התינוקות פטורים בו מן החדר." (ש"י עגנון, סיפור נאה על סידור תפילתי, אלו ואלו, עמ' רלח)

פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. קערת פירות יבשים. ויקישיתוף

להמשיך לקרוא ←

 אחת התפילות המרטיטות ביותר במחזור יום הכיפורים היא תפילת "מחול לעונותינו" שהנוסח שלה במחזורים שבידינו מובא בזה:

 
אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ מְחל לַעֲוֹנוֹתֵינוּ בְּיוֹם  צוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה, מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵינוּ וְחַטּאתֵינוּ מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ, כָּאָמוּר אָנכִי אָנכִי הוּא מוֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטּאתֶיךָ לא אֶזְכּר:
וְנֶאֱמַר, מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטּאתֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ:
וְנֶאֱמַר, כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכּל חַטּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה תִּטְהָרוּ:
(לשבת אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ) קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ, שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת, (לשבת וְהַנְחִילֵנוּ יְהוָה אֱלהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ, וְיָנוּחוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ) כִּי אַתָּה סָלְחָן לְיִשְׂרָאֵל וּמָחֳלָן לְשִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ:

(סדור תפלה – נוסח ספרד – סדר תפילת יום הכפורים)

ערב יום הכיפורים קיבלתי מחברי פרופסור יעקב שוויקה בירכת  גמר חתימה טובה ואליה צרף תשורה מרגשת ומחממת לב.

להמשיך לקרוא ←

האם אפשר להתפלל עם ביאליק, עגנון ואורי צבי ?

מאמר זה פורסם באוגוסט 2004 עם צאתו לאור של מחזור חדש ומהפכני לימים נוראים, פרי עטו של המשורר יונדב קפלון. בקריאה ראשונה שבחתי את היוזמה וראיתי בה פתח לקרוב לבבות. אך לאחר שהתפללתי במחזור שיניתי דעתי. כאן צרפתי את שני המאמרים והוספתי עדכונים שהזמן גרמן.

הסופר ש"י עגנון ראה בספרו "ימים נוראים", הכולל אוסף מנהגים, מדרשים ואגדות לראש השנה, את יצירתו החשובה ביותר. חלומו היה לזכות שיצירתו תיכנס לסידור התפילה. הוא לא זכה לכך, אבל החיבור נכנס לבית הכנסת.

מתפללים רבים נוטלים עמם את "ימים נוראים" לבית הכנסת, יחד עם המחזור. עגנון הביע קורת רוח ובהקדמה למהדורה השניה של הספר כתב "וברוך השם שזכה חיבורנו שנתקבל ברוב תפוצות ישראל, ורבים מישראל הוגין בו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות."

"ימים נוראים" איננו רק לקט מן המקורות. עגנון כלל בו בצורה סמויה גם חיבור מפרי עטו. בין הספרים והמדרשים שמונה עגנון כמקורות לספר הוא מציין מדרש הנושא את השם "קול דודי". עגנון אינו מגלה מי המחבר וגם לא את מקום ושנת הדפוס של החיבור. כתוב שם רק: "כתב יד המחבר". המדרש הזה לא היה ולא נברא ומחברו הוא ש"י עגנון בעצמו (זאת סיפר לי מורי פרופסור יעקב לוינגר ז"ל, שהיה מקורב לסופר).

להמשיך לקרוא ←

כרזה תשעה באב תשסה אהרון שבו

 "מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים"

(תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט/ב )

      –  סיפור מאת יאיר אנסבכר  –

 בס"ד

בראשית היה מלך  גדול שהיה ידוע ואהוב על הכל.
למלך היו  שלושה בנים שמהם  ביקש לצאת בעבורו לשליחות, לפני שיצאו נתן להם המלך הוראות ברורות בעל פה- כיצד עליהם לנהוג על מנת להשלים את השליחות בצורה הטובה ביותר.

הבנים נשלחו לדרכם הארוכה עד שהגיעו ליעדם. שם התמקמו  בנו בתים והחלו לבצע את השליחות שהטיל עליהם אביהם המלך, בתחילה הכל התנהל על מי מנוחות, הבנים עזרו זה לזה והתקדמו יפה בביצוע שליחותם אלא שעד מהרה החלו להתגלע ביניהם וויכוחים וחילוקי דעות חריפים לגבי פרטי השליחות המדוייקים . כל אח הבין אחרת את דברי האב. והיה משוכנע שהוא היחיד שהצליח לרדת לסוף דעתו של המלך ולכן דרכו היא הבלעדית והנכונה. תוך זמן קצר הפך הוויכוח למחלוקת והבנים נטשו איש את רעהו ופנו לגור במקומות רחוקים זה מזה. שנים חלפו הם נשאו נשים וילדו ילדים והקפידו לחנכם  לביצוע המשימה הגדולה של סבם- המלך הגדול. לעיתים נדירות אף הזכירו להם את העובדה שלא רחוק משם גרים דודים ובני דודים שבעבר הרחוק היו שותפים  אך ברוב יהירותם וטיפשותם עזבו את דרך הישר וטעו בדרך לא טובה… כיום אמנם יש לכבדם אך בשום אופן לא להתחבר עימם ולא ללמוד ממעשיהם המקולקלים.  כאשר נולדו הנינים כבר לא היה שום קשר בין בני המלך. צאצאיהם החדשים אפילו לא ידעו איש על קיומו של רעהו וכאשר נתקלו שני בני הדור השלישי זה בזה הופתעו לגלות ששניהם מבצעים באופן שונה לגמרי את אותה המשימה עצמה בעבור אותו המלך . כאשר חזרו הילדים ודיווחו בבתיהם על מה שגילו – מיהרו בני המשפחות לצאת למלחמה על דרכם שלהם הנכונה  וכנגד הדרך האחרת – השגויה והארץ כולה נשטפה בדם.
הכל חרב, המשימה הוזנחה,  כל בני המלך  סבלו מאוד ונדמה היה שיסבלו עוד שנים רבות ללא תכלית וללא תקווה. כאשר יום אחד הכל השתנה:
באותו יום הופיע בארץ ההיא אדם רכוב על סוס לבן הלבוש במיטב המחלצות והציג עצמו כשליחו של  המלך הגדול.
עצם נוכחותו של השליח החשוב איחדה את כל משפחות הארץ  בציפייה …וכל אחד מצאצאי בני המלך קיווה כי עתה סוף סוף תצא האמת לאור ויוכר לעיני כל כי הוא ומשפחתו צדקו לאורך כל הדורות.
אך השליח כלל לא התכוון להכריע בשאלה מי צדק הוא רק פתח אגרת מגולגלת שהיתה בידו והחל להקריא מתוכה את דבר המלך הגדול : אגרת שאמנם נכתבה בעבר קדום אך היתה מיועדת לאותו היום ממש.
"בניי יקירי , יודע אני שהמשימה שהטלתי עליכם קשה ומורכבת. יודע אני שבוודאי תיתקלו בקשיים רבים ושלא תמיד תדעו  כיצד לעשות את רצוני. מכיוון שאני רחוק ואיני מסוגל לענות לכם על כל שאלה ובעיה פרטית. הרשו לי לתת לכם עצה כללית שאני מאמין שתועיל לכם מאוד בעת קושי: היו מאוחדים. אינכם מוכרחים להסכים על כל דבר ודבר ובכל זאת אתם מוכרחים להישאר יחד, לכבד איש את רעהו ולשקול את הדברים בענווה ובצוותא כדי להגיע לפיתרון ההגון וההוגן ביותר. אין לי ספק שכאשר תשבו סביב אותו השולחן ותטכסו עצה כאיש אחד , תצליחו לכוון לרצוני ולאמת  . אומר אף יותר מכך , גם אם תטעו ולא תכוונו לרצוני המדוייק , אקבל את החלטתכם בשמחה בתנאי שתהיה מקובלת על רובכם. הדבר  החשוב לי ביותר  הוא שתחיו  זה לצד זה בשלום".

יאיר אנסבכר, בן 30, נשוי ואב לשני ילדים, מתגורר במעלה אדומים.  שירת כלוחם ביחידת מגלן, (יחידה 212 ). זוהי יחידה מיוחדת בצה"ל, המתמחה בפעילות מעבר לקווי האויב. לחם במלחמת לבנון השנייה,  חבר בכולל הגרעין התורני בית מורשת במעלה אדומים ועוסק בחינוך. אנסבכר הוא מחבר הספר "כצל ציפור".

סיכת לוחם ביחידת מגלן

הערה: מקור המדרש על יואב בן צרויה הוא ב"בית המדרש" של יעללינעק חלק חמישי  עמוד 52. זה סיפור בן שני עמודים כתוב בארמית בבלית שכותרתו  "מדרש רבותינו על הפסוק והוא עבר לפניהם". חלק חמישי כותרתו "מדרשים קטנים ואגדות שונות".  המדרש מופיע גם באוצר מדרשים של אייזנשטיין עמוד 213

ראה כצל ציפור ספרו של אנסבכר

ראה גם

      על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים

ארץ ציון וירושלים

קונסטנטין

בשנת 2002 פירסם משרד החינוך רשימה של אירועים שונים שתוכננו לחנוכה. הוא ציין את האירועים הללו ,כמקובל: נר ראשון שני שלישי וכו'. אך הואיל וחלק מן האירועים תוכננו לאחר החנוכה המשיך משרד החינוך והרחיב את הנס. הוא ציין (במודעה בולטת בעיתונים) אירועים שנועדו להתקיים בנר תשיעי, נר עשירי וכך הלאה.

כתבתי אז כי במדינה בה משרד החינוך מפרסם מודעות על אירועים המתרחשים בט' חנוכה ובי' חנוכה אין פלא שאזרחים חוגגים את הסילבסטר.

 דברים שצריך לדעת על הסילבסטר Silvester

איני יודע אם יש הסבורים כי זה חג יהודי. אבל רבים ודאי סבורים כי זהו "חג אזרחי", כמו שהתאריך למניינם הוא כאילו "כללי".

לא חג אזרחי ולא כללי – חג נוצרי

מדובר בחג הקרוי על שמו של אחד מראשוני האפיפיורים. הוא נבחר לתפקידו בשנת 314 וכיהן בתפקיד זה עד יום מותו ב-31 בדצמבר 335.

יש מעט ידיעות על חייו ופועלו של אפיפיור זה, מה שמעיד אולי שהוא לא הלך בגדולות. לאפיפיור באותה תקופה לא היה כוח של ממש, אבל הוא חי בתקופה הרת גורל בהיסטוריה. זה היה בתקופתו של הקיסר קונסטנטין (על שמו נקראת קונסטנטינופול, היא איסטנבול, היא קושטא). קונסטנטין היה הקיסר הראשון שחדל להילחם בנצרות, שכבר התפשטה בכל רחבי האימפריה הרומית, והוא אף השכיל לגייס את הכנסייה לשרותו. הכנסייה נרתמה למשימה ברצון ושרתה את קונסטנטין בנאמנות, אף שהוא עצמו נשאר עובד אלילים עד סמוך לפטירתו ורק אז הוטבל לנצרות.

מפעלו של קונסטנטין

קונסטנטין תרם תרומה חשובה להתפתחות הנצרות. באותה תקופה היתה הכנסייה שרויה במחלוקת עזה בשאלת מהותו של "אותו האיש" בלשון חז"ל, ישוע מנצרת בלשון מאמיניו. האם ישוע זהה לחלוטין עם האב או שהוא פחות ממנו – זאת הייתה המחלוקת. קונסטנטין יזם את הוועידה האקומנית הראשונה, שהתכנסה בשנת 325, וקבעה כי הבן והאב חד הם. לענייננו חשוב שאותה ועידה החליטה גם על היבדלות מוחלטת מן היהדות. היא קבעה בין היתר כי השבת היהודית תנדוד ליום ראשון. אותה ועידה קבעה גם למעשה את מעמד האפיפיורות. בכל האירועים החשובים הללו לא היה סילבסטר מעורב כלל. בוועידה השתתפו נציגיו והוא המשיך לשבת בארמונו ברומא, אותו קיבל (אולי) במתנה מקונסטנטין.

מדוע איפוא נקבע יום מותו של סילווסטר ליום חג שאותו חוגגים ברחבי העולם הנוצרי עד היום? מספרים שסילבסטר היה בעל כוחות מיוחדים בהם הצליח לרפא אנשים ממחלותיהם ובין היתר ריפא את קונסטינוס ממחלת הצרעת בה לקה. אבל לא זו הסיבה.

מה הסיבה לחגיגה

הסיבה לכך אינה קשורה כלל באישיותו ובפועלו של סילבסטר אלא בארוע שהתחולל מאות שנים לאחר מותו. הדבר היה בראשית האלף השני. בתקופה זו הגיע לשיאו המאבק בין הכנסייה והשלטון החילוני. מצד הכנסייה היה האפיפיור גרגוריוס השביעי ומן הצד החילוני היה המלך היינריך הרביעי. האפיפיור הטיל חרם על המלך וזה בא בשנת 1077 אל מבצר קאנוסה לבקש את הסרת החרם (ומכאן הביטוי "ללכת לקאנוסה"). אחד מנושאי הוויכוח היה שאלת בעלותה של הכנסייה על ממלכתה ברומא. כאן שלף הוותיקן מסמכים ישנים, שהחשוב בהם היה מסמך שבו הבטיח הקיסר קונסטנטין לאפיפיור סילבסטר את השלטון באיטליה לעולמי עולמים. המסמך היה ככל הנראה מזויף אך סילבסטר הועלה לדרגת קדוש. כאשר נקבע במאה השש עשרה לוח השנה האזרחי התערב יום מותו של סילבסטר בערב ראש השנה שהעולם הנוצרי חוגג ועמו כמה יהודים טיפשים.

תגובות

פורסם בפייבוק

מאמר זה הוא גירסה מורחבת של המאמר"חנוכה מחג דתי לחג הגבורה" שפורסם ב-4.12.2000

חג חנוכה שנקבע בהלכה הוא חג של ברכת הלל לה' על הנסים, והדלקת הנר לפרסום נס פך השמן. אבל מאה שנות ציונות הפכו את חג החנוכה לחג חילוני. חג הגבורה, חג מלחמת המעטים נגד הרבים, ניצחון בני האור על בני החושך. חג שאוהבים להזדהות עם סמליו ועם גיבוריו.

למה פרץ המרד

העובדות ההיסטוריות הקשורות בחג החנוכה ידועות ואינן שנויות במחלוקת. ארבע מאות שנים היתה יהודה משועבדת לכובשים מתחלפים – פרס, אלכסנדר מוקדון, בית תלמי ובית סילווקוס. אנטיוכוס השלישי, שכבש את ארץ-ישראל בשנת 219 לפני הספירה, העניק ליהודים חופש פולחן מלא.

מטבעןת כסף עם דיוקן אנטיוכוס השלישי (ויקישיתוף)

יותר מזה: הוא אסר במפורש להכניס לירושלים חיות טמאות ואף אסר גידול חזירים בתחום ירושלים. באותם ימים, יש לזכור, לא היה בג"ץ בירושלים.

להמשיך לקרוא ←

יהודי מתפלל ביום כיפור סימון בוכבינדר 1896

Kol Nidrei – The Moroccan Version
http://www.youtube.com/watch?v=0SjVRAIDbz4&feature=related

Best Kol Nidrei
http://www.youtube.com/watch?v=JQGKjB4N9Q0&feature=related

 Jacqueline du Pré – Kol nidrei Op. 47 – Max Bruch
http://www.youtube.com/watch?v=kfSMVPJg35A&feature=related

Max Bruch – Kol Nidrei
http://www.youtube.com/watch?v=to-DJvOBGUY&feature=related

 Kol Nidrei
http://www.youtube.com/watch?v=OmwY5yDbReo&feature=related

 Pablo Casals – Kol Nidrei (1923)
http://www.youtube.com/watch?v=s-pXTIUGQZA&feature=related

 אברם פריד

http://www.youtube.com/watch?v=WVFcR5Pw4tA

דוד קריבושה

http://www.youtube.com/watch?v=vuIkDwk1-r4

נוסח חב"ד

http://video.chabad.info/newvideo/video.php?id=1591

הטקסט של כל נדרי על פי האשכנזים:

על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירין להתפלל עם העבריינים.

כל נדרי ואסרי ושבועי וחרמי וקונמי וקונסי וכנויי, דנדרנא ודאשתבענא ודאחרימנא ודאסרנא על נפשתנא מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה, ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה. בכלהון איחרטנא בהון. כלהון יהון שרן. שביקין, שביתין, בטלין ומבוטלין, לא שרירן ולא קימין. נדרנא לא נדרי, ואסרנא לא אסרי, ושבועתנא לא שבועות.

להמשיך לקרוא ←

ערב הימים הנוראים אשתקד, זכיתי לחוויה מרגשת ויחידה במינה: שמעתי ניגון. הניגון הזה ליווה אותי משך כל התפילות של ראש השנה ויום הכיפורים והוא הוסיף להתנגן בתוכי ללא הרף, משך כל השנה. הניגון עורר בי תובנות לגבי מקומו של הניגון בהוויה היהודית בכלל ובתפילה בפרט, ואני מבקש לשתף בהן את קוראיי.

המדובר בניגון החשוב ביותר של חסידות מודז'יץ. הוא הולחן, על ידי אבי השושלת, ר' ישראל ממודז'יץ, לפיוט נורא הוד, הנאמר בתפילת ראש השנה ובתפילת נעילה של יום הכיפורים.

להמשיך לקרוא ←