לא, ביאליק לא אמר זאת. * אך לא חסרים בתוכנו גזענים מכל הסוגים * אנטי אשכנזים, אנטי ספרדים, אנטי חרדים, אנטי מתנחלים* העיקר שיהיה מישהו שאפשר לשנוא ולהשפיל

רבים מאחינו הספרדים נתפסו לאמירה זו כהוכחה שהמשורר הלאומי היה "גזען". הוכח לא פעם כי זו עלילת שווא שאין לה כל בסיס.

שמואל אבנרי, מעובדי "בית ביאליק" פרסם מאמר נרחב על נסיבות פרסום העלילה וגילגוליה.

מסתבר שהעלילה צברה תאוצה משך השנים והגיע ה לשיא כשעמדו להוציא בראשית שנות השבעים שטר של 10 לירות ועליו דיוקנו של ביאליק.

שטר עם דיוקן ביאליק שעורר סערה

מערכות העיתונים הוצפו אז במכתבי מחאה על שמזלזלים כך בכבודם של יוצאי ארצות המזרח. כל הטענות שלא היו דברים מעולם לא הועילו.

כותב ושמו יהודה לוי כתב אז שהוא מטיל אמנם ספק אם הדברים נאמרו מפי ביאליק אך "אין זה חשוב כלל אם באמת אמר מה שמייחסים לו", העיקר ש"ביאליק הפך בעיני הספרדים ובני עדות המזרח לסמל הפירוד ושנאת אחים בהעמידו אותנו ואת הערבים באותה קטגוריה". מכאן תביעתו: "לבטל את שטרי הכסף של משורר הפירוד הלאומי" (ידיעות אחרונות, 13.3.1969)

אך מי שחושב שאמירות גזעניות מופנות רק כלפי בני עדות המזרח, מוזמן לקרוא מה שכתב נחום ברנע במאמר תחת הכותרת "ניצחון הרחם" (" ידיעות אחרונות" 28.5.97 ).

וכך כותב ברנע: "ותיקי חטיבת הצנחנים, שיבואו לירושלים בשבוע הבא" – נאמר במאמר – " ילמדו לדעת שלא בתעלות של גבעת התחמושת הוכרע הקרב על ירושלים" .

ואיפה הוכרע הקרב? – בחדרי הלידה. בדיון שהתקיים במכון הישראלי לדמוקרטיה הובאו נתונים "שלאחדים נשמעו מדהימים ולאחרים מבהילים" .

מסתבר שמבין 500 היולדות המגיעות כל חודש לבית החולים "שערי צדק" , שתיים שלוש יולדות את ילדן ה-16 ומעלה, בין 12 ל-16 יולדות את ילדן ה-12 עד 15 ו-80 נשים יולדות את ילדן ה-8 עד ה-11.

אכן, נתונים מבהילים. האם צפוי בקרוב רוב ערבי בירושלים?

לא. הנתונים שהבהילו את ברנע מתייחסים ליולדות יהודיות. עוד מעט יהיה רוב חרדי בירושלים.

תארו לעצמכם מה היו התגובות – מיוסי שריד ועד אחמד טיבי – אם מכון יהודי היה מפרסם נתונים על הסכנה הדמוגרפית של ריבוי ערבי בגליל, במשולש או בכל מקום אחר.

נחום ברנע ויקיפדיה יוצר עידו קינן

נראה שנחום ברנע מידיעות כבר התעייף ממקצועו והחליט לעבור לענף השדכנות. וכך הוא כתב, על החלטת הנשיא לשחרר את מרגלית הרשפי, לאחר ריצוי שני שליש ממאסרה:
" הנשיא היה מיטיב לעשות אם היה מצרף אליה את המשפט הבא: מדובר בבחורה יהירה, מתועבת, השידוך הרע ביותר שבית-אל יכולה להנפיק" .

ראה מאמרים על גזענות לסוגיה

הכה ביהודים החרדים ותציל את המדינה

http://www.zeevgalili.com/2013/02/17660

 הפתולוגיה של הקשת הדמוקרטית המזרחית

http://www.zeevgalili.com/?p=251

הגרסה האשכנזית לקשת הדמוקרטית המזרחית
http://www.zeevgalili.com/?p=222

חיים חפר  -גזענות בורות ופרס ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=10373

גזענותו של נתן זך
http://www.zeevgalili.com/?p=10153

ההמצאה האווילית של "יהודים ערביים""

http://www.zeevgalili.com/?p=11083

 קישורים למאמרים על ביאליק

 הייתי מביא לביאליק שני כעכים כל בוקר

 http://www.zeevgalili.com/?p=293

 מה זה "לך לעזאזל" על פי ביאליק

http://www.zeevgalili.com/?p=476

 לובה אליאב על פגישתו עם בן דוד של ביאליק

http://www.zeevgalili.com/?p=8945

 מדוע כתב ביאליק שיר עליז בקישינב

http://www.zeevgalili.com/?p=9677

 דוד הלבני על המתמיד של ביאליק

http://www.zeevgalili.com/?p=443

 מספר האגדה לתלמוד הממוחשב

http://www.zeevgalili.com/?p=298

 אחרי מותי סיפדו לי  – אזכרה לביאליק

http://www.zeevgalili.com/?p=13037

פורסם ב–2008 האם השתנה משהו מאז?

כרזה מתוך תערוכת "בעקבות המצב" שעיצבו סטודנטים במחלקה לתקשורת אינטראקטיבית בבית הספר להנדסאים ספיר.

"אם יש צה"ל יופע נא מיד", כתב המבקר דן מירון במהלכה של מלחמת המפרץ הראשונה, בה הטילו העיראקים על ישראל 39 טילי סקאד, בלי שצה"ל הגיב תגובה כלשהי.

הביטוי החריף של דן מירון היה פרפראזה על שירו של ביאליק "על השחיטה", בו כתב בין היתר:

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!
אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב –
וַאֲנִי   לא מְצָאתִיו –
הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!
—
ְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!
אַךְ אִם אַחֲרֵי הִשָׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ
הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –
יְמֻגַּר נָא כִסְאוֹ לָעַד!

חוסר אונים קיומי

דבריו של מירון נאמרו על רקע התחושה הציבורית ששררה אז בארץ. התחושה שאי התגובה להתקפה העיראקית, מבטאת חוסר אונים, המאיים על עצם קיומנו.

 דומה שלא אטעה אם אומר שאותה תחושה מלווה אותנו היום, ה-27 בפברואר 2008, בו נורו לעבר שדרות 40 רקטו. יום, שבו פגעו שלוש רקטות גראד באשקלון, אחת מהן בסמוך לבית החולים. יום בו רקטה אחת גרמה למותו של אב לארבעה ילדים בן 47 במכללת ספיר.

התחושה היא אותה תחושה כמו אז אבל הנסיבות שונות לגמרי. אלוהים היה גם אז וקיים גם היום. גם צה"ל היה אז וקיים היום. ההבדל העיקרי בין "אם יש צה"ל" של 1991 ל"אם יש צה"ל" ב-2008 הוא במנהיגות.

ב-1991 עמד בראש המדינה ראש הממשלה יצחק שמיר. הוא היה אולי ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה  לישראל מאז ימי בן גוריון.  בוודאי טוב יותר מבגין הנאיבי שב"הסכם השלום" המדומה עם מצרים, הביא אותנו למצב הנוכחי. וכמובן שאין להשוותו לליצן המופקר והמושחת העורך מסע קניות עם אשתו בטוקיו, כשהמדינה שהוא מופקד על שלומה שותתת דם.

ותושבי שדרות שהפכו לבשר התותחים, שחייהם תלויים במשחק רולטה שמשחקת בהם המדינה,  זועמים על הממשלה וגם על התקשורת שהפכה את הסיוט המתמשך של חיים בצל הקסאמים לבדיחה קבועה (ראה ארץ נהדרת, ערב עם ליאור שליין, תכניותיו של יצפאן ועוד) סמלי הדבר כי האיש שהביא חורבן על גוש קטיף ופינה את השטח למרחבי השיגור של הקסאמים חגג היום את יום הולדתו ה-80. אולי יתעורר כישיגעו הטילים לבית החולים שיבא בו הוא מוחזק כצמח שהוא סמל חי למדיניותו.

מה עוד צריך לקרות כדי לשים קץ ל"מאזן האימה" שבינינו לבין חמסטאן. מאזן שמשמעותו שמטרתם היא להרוג נשים וילדים בסמכות וברשות, בתגובה על כך שאנו מחפשים בפינצטה  את ה"אשמים",  כאילו היה צה"ל סניף של המחלקה לזיהוי פלילי.

מה עוד צריך לקרות כדי שצה"ל יופיע. ומיד. מה כל הקישקושים הללו על "עוד לא הזמן לפעולה קרקעית גדולה".  מדוע צריך בכלל פעולה קרקעית גדולה? מדוע אי אפשר להפוך את חיי החמאס שם לגהינום לא בפינציטה אלא בהפגזות בלתי פוסקות. (אמנם גם אתמול מצא הארץ מקום לתת בכותרת הראשית במהדורת האינטרנט,   על 3 ילדים שנהרגו נעבעך בעזה, אבל "הארץ" יהיה תמיד לצד הפלסטינים).

אולמרט כסכנה קיומית

איןשום סיכוי שאולמרט יעשה משהו.  מאז מלחמת לבנון השניה לא עשה מאומה כדי לתקן את מחדליו. השכלתו הצבאית לא  התרחבה מעבר לגבולות של כתב צבאי ב"במחנה". בצדק הוא חושש מכישלון נוסף  אם ישלח את צה"ל לפעולה קרקעית נרחבת בעזה. צה"ל של 2008 הוא אולי צה"ל שונה מצה"ל של מלחמת לבנון. אבל הסיכוי שהצבא הזה יסמוך על המנהיג הלא יוצלח הזה שואפת לאפס. ובהעדר מנהיגות מובילה גם אין מוטיבציה לפעול וגם סכנת הכישלון גדולה יותר.

אלמרט חושש אולי גם שצה"ל יצליח ומי שיטול את זרי הדפנה יהיה שר הביטחון. זה כנראה מדיר שינה מעיניו של אולמרט יותר מן הקורבנות בשדרות.

אין  סיכוי שאולמרט יורה על איזו פעולה דרסטית בעזה שתגבה מהחמאס תג מחיר כזה שלא יעיז  לשלוח אף לא רקטה אחת. אפילו ירון לונדון, איש שמאל מובהק ומתון , הביע דעה כי יש למחוק שכונה שלמה בעזה. אבל עליזה הסמולנית לא תרשה לבעלה. וגרוע מזה: קונדוליסה רייס לא תרשה. וחבריו בעלי העסקים, ספקי העטים, הסיגרים והבתים גם הם לא יהיו מרוצים. כי הרי זה ישפיע על העסקים וההשקעות והבורסה. מה איכפת להם ששדרות מדמממת כל עוד הדולרים, זולים ככל שיהיו, זורמים לאחד העם.

מכל האמור ברור שכל יום נוסף שאולמרט יושב על כס ראש הממשלה, בתמיכתם של 20 שרים מושחתים, ו-67 חברי כנסת מושחתים – כולם דואגים רק למנעמי השלטון ולפנסיה המוגדלת -הוא מהווה סכנה קיומית למדינת ישראל.

"דם קרוש של החללים"

ואם התחלנו בביאליק נסים בשיר אקטואלי אחר שלו:

קוּם לֵךְ לְךָ אֶל עִיר הַהֲרֵגָה וּבָאתָ אֶל-הַחֲצֵרוֹת,

וּבְעֵינֶיךָ תִרְאֶה וּבְיָדְךָ תְמַשֵּׁשׁ עַל-הַגְּדֵרוֹת

וְעַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְעַל-גַּבֵּי טִיחַ הַכְּתָלִים

אֶת-הַדָּם הַקָּרוּשׁ וְאֶת-הַמּוחַ הַנִּוקְשֶׁה שֶׁל-הַחֲלָלִים.

וּבָאתָ מִשָּׁם אֶל-הֶחֳרָבוֹת וּפָסַחְתָּ עַל-הַפְּרָצִים

וְעָבַרְתָּ עַל-הַכְּתָלִים הַנְּקוּבִים וְעַל הַתַּנּוּרִים הַנִּתָּצִים,

בִּמְקוֹם הֶעֱמִיק קִרְקַר הַמַּפָּץ, הִרְחִיב הִגְדִּיל הַחוֹרִים,

מַחֲשׂוֹף הָאֶבֶן הַשְּׁחוֹרָה וְעָרוֹת הַלְּבֵנָה הַשְּׂרוּפָה,

וְהֵם נִרְאִים כְּפֵיוֹת פְּתוּחִים שֶׁל-פְּצָעִים אֲנוּשִׁים וּשְׁחוֹרִים

אֲשֶׁר אֵין לָהֶם תַּקָּנָה עוֹד וְלא תְהִי לָהֶם תְּרוּפָה,
…הִנֵּה דַרְשָׁן עוֹלֶה עַל-הַבָּמָה,

הִנֵּה הוּא פוֹתֵחַ פִּיו, מְגַמְגֵּם וּמְפִיחַ אֲמָרָיו,

טָח תָּפֵל וְלוֹחֵשׁ פְּסוּקִים עַל מַכָּתָם הַטְּרִיָּה,

וְאַף קוֹל אֱלוֹהִים אֶחָד לא יַצִּיל מִפִּיהוּ,

גַּם נִיצוֹץ קָטָן אֶחָד לא יַדְלִיק בִּלְבָבָם

—

וְכַאֲשֶׁר שְׁנוֹרַרְתֶּם תִּשְׁנוֹרְרוּ
וּגְבִירִים בְּנֵי רַחֲמָנִים מִתְמַלְּאִים עֲלֵיהֶם רַחֲמִים

וּמוֹשִׁיטִים לָהֶם מִבִּפְנִים מַקֵּל וְתַרְמִיל לַגֻּלְגֹּלֶת,

אוֹמְרִים "בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרָנוּ" – וְהַקַּבְּצָנִים מִתְנַחֲמִים.

לְבֵית הַקְּבָרוֹת, קַבְּצָנִים! וַחֲפַרְתֶּם עַצְמוֹת אֲבוֹתֵיכֶם

וְעַצְמוֹת אַחֵיכֶם הַקְּדוֹשִׁים וּמִלֵּאתֶם תַּרְמִילֵיכֶם

וַעֲמַסְתֶּם אוֹתָם עַל-שֶׁכֶם וִיצָאתֶם לַדֶּרֶךְ, עֲתִידִים

לַעֲשׂוֹת בָּהֶם סְחוֹרָה בְּכָל-הַיְרִידִים;

וּרְאִיתֶם לָכֶם יָד בְּרֹאשׁ דְּרָכִים, לְעֵין רוֹאִים,

וּשְׁטַחְתֶּם אוֹתָם לַשֶּׁמֶשׁ עַל-סְמַרְטוּטֵיכֶם הַצֹּאִים,

וּבְגָרוֹן נִחָר שִׁירָה קַבְּצָנִית עֲלֵיהֶם תְּשׁוֹרְרוּ,

וּקְרָאתֶם לְחֶסֶד לְאֻמִּים וְהִתְפַּלַּלְתֶּם לְרַחֲמֵי גוֹיִם,

וְכַאֲשֶׁר פְּשַׁטְתֶּם יָד תִּפְשֹׁטוּ, וְכַאֲשֶׁר שְׁנוֹרַרְתֶּם תִּשְׁנוֹרְרוּ.

וְעַתָּה מַה-לְךָ פֹּה, בֶּן-אָדָם, קוּם בְּרַח הַמִּדְבָּרָה

וְנָשָׂאתָ עִמְּךָ שָׁמָּה אֶת-כּוֹס הַיְגוֹנִים,

וְקָרַעְתָּ שָׁם אֶת-נַפְשְׁךָ לַעֲשָׂרָה קְרָעִים

וְאֶת-לְבָבְךָ תִּתֵּן מַאֲכָל לַחֲרוֹן אֵין-אוֹנִים,

וְדִמְעָתְךָ הַגְּדוֹלָה הוֹרֵד שָׁם עַל קָדְקֹד הַסְּלָעִים

וְשַׁאֲגָתְךָ הַמָּרָה שַׁלַּח – וְתֹאבַד בִּסְעָרָה.

ציטוטי השירים הם חלק מ"פרויקט בן-יהודה", שמתקיים הודות לסיוע של מתנדבים.

ראה מאמרי למה אין טרור במדינות ערב

אם יש אדם הראוי לתואר "המתמיד" בדורנו הוא פרופסור דוד הלבני, שבגיל תשע כבר ידע על פה 200 דפי תלמוד, עם רש"י ותוספות * באזכרה במלאות 73 שנים לפטירת ביאליק עשה הלבני את חשבון הנפש של "עיר ההרגה" מול משרפות אושוויץ ופיענח את החידה: מדוע הקדים ביאליק את רבא לאביי

דוד הלבני בטקס האזכרה לביאליק (צילום: זאב גלילי)

אין צורך בהקדמה. אביא ללא כל תוספת ושינוי את הדברים שהקלטתי מפי פרופסור הלבני, מגדולי חוקרי התלמוד בדורנו:
"כשנתמשכלתי, כשהפכתי להיות משכיל, הייתי בן 18 . למדתי ביאליק ושלושה שירים שבו את לבי: המתמיד, אם יש את נפשך לדעת, ובעיר ההרגה.
" קראתי את בעיר ההרגה כניצול שואה. תמיד ניסתי להשוות את התיאור של ביאליק, למה שקרה בשואה. אני מוכרח לומר, כי ביאליק, אפילו עם הדמיון הגדול והחזק שלו, לא יכול היה לדמיין מה שבאמת קרה לאחר מכן.

"אני רוצה לחזור ל'המתמיד' שתמיד שבה את נפשי. חייו של המתמיד היו גם, במידה מסויימת, חיי. ישבתי בבית המדרש שנים ולמדתי קמתי מוקדם בבוקר, כשאף אחד לא היה ער עדיין. והיה אמביציה שלי כמו של המתמיד שפעם אחזור הביתה ואהיה נחשב לתלמיד חכם ולגאון הדור. אבל מה ששבה את לבי היה כמובן
הו הו אמר רבא
אוי אוי אמר אביי
"שמתי לב שביאליק שינה מן הסדר הרגיל בתלמוד. תשע פעמים הוא פותח ב"אמר רבא" ורק פעם או פעמיים הוא
פותח ב"אמר אביי". הוא מקדים את רבא לפני אביי.

"קרוב לאלפיים או יותר פעמים מוזכרים אביי ורבא יחד בתלמוד וכמעט תמיד אביי מוזכר מקודם. ולפעמים כשיש בגירסאות שלנו רבא מקודם אז המלמדים מקדימים את אביי לרבא, כדי שרבא לא יופיע לפני אביי.

"קשה לי לתאר שביאליק, שלמד בישיבה, לא ידע שמקדימים את אביי לרבא. אפילו ביידיש שלנו אם רצו לומר מישהו שהוא בקיא בתלמוד אמרו שיש לו ש"ס בבית אבל הוא לומד אביי ורבא. גם אחרי תקופת התלמוד אמרו: אם יש ויכוח בין אביי ורבא הלכה כבתראי (=כמו האחרון).

"ביאליק סטה מן הנוהג והקדים את רבא לפני אביי וזה לא מקרה. הוא גם מזכיר פעמיים 'תנו רבנן'. כאילו בדרך אגב. 'תנו רבנן' זה ביטוי המסמן את הספרות התנאית. הו הו אמר רבא אוי אוי אמר אביי מסמן את ספרות האמוראים. את השקלא וטריא, את החידושים. את הקושיות והתרוצים.
"המתמיד הזדהה לא עם התנאים. הוא הזדהה עם האמוראים. עם אלה ששואלים שאלות, שמקשים קושיות. קשה לי לתאר שהוא לא הקדים בכוונה את רבא לפני אביי. כי המאבק של המתמיד, השאיפה של המתמיד היו יותר קרובים לרבא מאשר לאביי.
למה?
"כי יותר משלוש מאות פעם יש מחלוקת בין אביי ורבא ותמיד הלכה כרבא. רק בשישה מקומות הלכה כאביי.

"כשהייתי ילד היתה לי רחמנות על אביי. הוא מתרץ הלוך ושוב ובסופו של דבר הלכה כרבא. ביאליק בוודאי ידע שאביי היה קשיש מרבא. רבא נפטר בשנת 354 ואביי נפטר ב-339. הוא בוודאי ידע את זה. אבל המתמיד שזיהה את עצמו עם גיבורי התלמוד עם אלה שיושבים בבית המדרש הקר והשומם, הם קרובים לרבא. הם קרובים להלכה כרבא. לכן אני מציע הקדים ביאליק שלא כנוהג את רבא לפני אביי.

המתמיד מוולוז'ין. איור של אלואיל מתוך הספר "חיי ביאליק" של אפרים צורף.

הו הו אמר רבא אוי אוי אמר אביי.

העילוי שהמשיך ללמוד וללמד תורה במחנות

דוד הלבני (וייס) נולד לפני כ-79 שנים בעיירה קטנה בצ'כוסלובקיה. ילדותו עברה עליו בבית סבו, שהיה תלמיד חכם, בעיירה סיגט שבצפון טרנסילבניה שברומניה. סבו של הלבני היה רבו בתורה ונפשותיהם נקשרו.

עוד כשלמד ב"חדר" בלט הילד בחריפותו ונתגלה הזיכרון המופלא שלו בעשרות דפי תלמוד. כשהיה מישהו נועץ סיכה במילה כלשהי בדף תלמוד יכול היה להשיב מה כתוב בנקודה זו בדפים שמתחת.
בגיל תשע כבר ידע הלבני על פה 200 דפים מן התלמוד עם פרוש רש"י ותוספות. שמו יצא למרחוק ונמצאו בעלי ממון שהרעיפו עליו פרסים.

דרכיהם של הסב ונכדו נפרדו ב-18 במאי 1944. הצורר מנגלה שלח את הסב אל המשרפות, ואת הלבני אל החיים. למזלו הועבר הלבני מאושוויץ למחנה עבודה שגם בו היתה סכנת מוות יומיומית אך הסיכויים לשרוד בו היו מרובים יותר.
הלימוד,אומר הלבני, היה לי לדרך חיים מילדותי. ידענותו הפנומנאלית של הלבני אפשרה לו לקיים מסגרת לימודית קבועה עם חבריולמחנה.
באחד הימים הוא פגש אחד השומרים האוכל כריך שנעטף "בדף משולחן ערוך אורח חיים… בראותי נייר עטיפה זה נפלתי באופן אינסטינקטיבי לרגלי השומר… כשדמעות בעיניי התחננתי בפניו שייתן ל את ה'בלעטל' (דף ביידיש). בתחילה הגרמני לא הבין מה קורה. הוא הניח מיד את ידו על אקדחו… הסברתי לו שהיה זה דף מספר שאותו למדתי בבית. בבקשה, התייפחתי, תן לי אותו בתור מזכרת. הוא נתן לי את הדף… ".

הדף הזה הפך מקור השראה ולימוד ליושבי המחנה. "הייתה לנו כעת לא תורה שבעל פה בלבד אלא גם תורה שבכתב".

אחרי המלחמה התגלגל הלבני לבית יתומים בארצות הברית. הוא שאף להמשיך בחיים של תורה, אך שאף גם להרחיב אופקיו בלימודי חול. הברירה שעמדה בפניו הייתה בין ישיבה של הרבי מסאטמר, אותו הכיר מילדותו, לבין הליכה לאקדמיה. הוא בחר באקדמיה, בהשפעת פרופסור שאול ליברמן, גדול חוקרי התלמוד בדורנו. שלושים שנה חקר ולימד בבית המדרש הקונסרבטיבי לרבנים כשהוא עצמו שומר על אורח חיים אורתודוקסי. במהלך שנים אלה חולל מהפך בחקר התלמוד.

הלבני מספר את סיפור חייו בספר "עלה לא נידף" שראה אור בעברית ב-1966. הוא זכה בפרס ביאליק בשנת 1985 על ספרו "מקורות ומסורות סדר מועד". את הרצאתו נשא באזכרה לביאליק שהתקיימה ביום הפטירה בבית הקברות ברחוב טרומפלדור. הפעם הוזמנו לאזכרה עשרה חתני פרס ביאליק שקראו משיריו באוזני קהל גדול שנקבץ סביב הקבר.

ביוגרפיה של הלבני ראה "מאש המשרפות למהפכה בחקר התלמוד"