על השחיטה בשדרות – נוסח 2008 – מה השתנה מאז?

פורסם ב–2008 האם השתנה משהו מאז?

כרזה מתוך תערוכת "בעקבות המצב" שעיצבו סטודנטים במחלקה לתקשורת אינטראקטיבית בבית הספר להנדסאים ספיר.

 

"אם יש צה"ל יופע נא מיד", כתב המבקר דן מירון במהלכה של מלחמת המפרץ הראשונה, בה הטילו העיראקים על ישראל 39 טילי סקאד, בלי שצה"ל הגיב תגובה כלשהי.

הביטוי החריף של דן מירון היה פרפראזה על שירו של ביאליק "על השחיטה", בו כתב בין היתר:

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!
אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב –
וַאֲנִי   לא מְצָאתִיו –
הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!

ְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!
אַךְ אִם אַחֲרֵי הִשָׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ
הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –
יְמֻגַּר נָא כִסְאוֹ לָעַד!

חוסר אונים קיומי

דבריו של מירון נאמרו על רקע התחושה הציבורית ששררה אז בארץ. התחושה שאי התגובה להתקפה העיראקית, מבטאת חוסר אונים, המאיים על עצם קיומנו.

 דומה שלא אטעה אם אומר שאותה תחושה מלווה אותנו היום, ה-27 בפברואר 2008, בו נורו לעבר שדרות 40 רקטו. יום, שבו פגעו שלוש רקטות גראד באשקלון, אחת מהן בסמוך לבית החולים. יום בו רקטה אחת גרמה למותו של אב לארבעה ילדים בן 47 במכללת ספיר.

התחושה היא אותה תחושה כמו אז אבל הנסיבות שונות לגמרי. אלוהים היה גם אז וקיים גם היום. גם צה"ל היה אז וקיים היום. ההבדל העיקרי בין "אם יש צה"ל" של 1991 ל"אם יש צה"ל" ב-2008 הוא במנהיגות.

ב-1991 עמד בראש המדינה ראש הממשלה יצחק שמיר. הוא היה אולי ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה  לישראל מאז ימי בן גוריון.  בוודאי טוב יותר מבגין הנאיבי שב"הסכם השלום" המדומה עם מצרים, הביא אותנו למצב הנוכחי. וכמובן שאין להשוותו לליצן המופקר והמושחת העורך מסע קניות עם אשתו בטוקיו, כשהמדינה שהוא מופקד על שלומה שותתת דם.

 

ותושבי שדרות שהפכו לבשר התותחים, שחייהם תלויים במשחק רולטה שמשחקת בהם המדינה,  זועמים על הממשלה וגם על התקשורת שהפכה את הסיוט המתמשך של חיים בצל הקסאמים לבדיחה קבועה (ראה ארץ נהדרת, ערב עם ליאור שליין, תכניותיו של יצפאן ועוד) סמלי הדבר כי האיש שהביא חורבן על גוש קטיף ופינה את השטח למרחבי השיגור של הקסאמים חגג היום את יום הולדתו ה-80. אולי יתעורר כישיגעו הטילים לבית החולים שיבא בו הוא מוחזק כצמח שהוא סמל חי למדיניותו.

מה עוד צריך לקרות כדי לשים קץ ל"מאזן האימה" שבינינו לבין חמסטאן. מאזן שמשמעותו שמטרתם היא להרוג נשים וילדים בסמכות וברשות, בתגובה על כך שאנו מחפשים בפינצטה  את ה"אשמים",  כאילו היה צה"ל סניף של המחלקה לזיהוי פלילי.

מה עוד צריך לקרות כדי שצה"ל יופיע. ומיד. מה כל הקישקושים הללו על "עוד לא הזמן לפעולה קרקעית גדולה".  מדוע צריך בכלל פעולה קרקעית גדולה? מדוע אי אפשר להפוך את חיי החמאס שם לגהינום לא בפינציטה אלא בהפגזות בלתי פוסקות. (אמנם גם אתמול מצא הארץ מקום לתת בכותרת הראשית במהדורת האינטרנט,   על 3 ילדים שנהרגו נעבעך בעזה, אבל "הארץ" יהיה תמיד לצד הפלסטינים).

אולמרט כסכנה קיומית

איןשום סיכוי שאולמרט יעשה משהו.  מאז מלחמת לבנון השניה לא עשה מאומה כדי לתקן את מחדליו. השכלתו הצבאית לא  התרחבה מעבר לגבולות של כתב צבאי ב"במחנה". בצדק הוא חושש מכישלון נוסף  אם ישלח את צה"ל לפעולה קרקעית נרחבת בעזה. צה"ל של 2008 הוא אולי צה"ל שונה מצה"ל של מלחמת לבנון. אבל הסיכוי שהצבא הזה יסמוך על המנהיג הלא יוצלח הזה שואפת לאפס. ובהעדר מנהיגות מובילה גם אין מוטיבציה לפעול וגם סכנת הכישלון גדולה יותר.

אלמרט חושש אולי גם שצה"ל יצליח ומי שיטול את זרי הדפנה יהיה שר הביטחון. זה כנראה מדיר שינה מעיניו של אולמרט יותר מן הקורבנות בשדרות.

אין  סיכוי שאולמרט יורה על איזו פעולה דרסטית בעזה שתגבה מהחמאס תג מחיר כזה שלא יעיז  לשלוח אף לא רקטה אחת. אפילו ירון לונדון, איש שמאל מובהק ומתון , הביע דעה כי יש למחוק שכונה שלמה בעזה. אבל עליזה הסמולנית לא תרשה לבעלה. וגרוע מזה: קונדוליסה רייס לא תרשה. וחבריו בעלי העסקים, ספקי העטים, הסיגרים והבתים גם הם לא יהיו מרוצים. כי הרי זה ישפיע על העסקים וההשקעות והבורסה. מה איכפת להם ששדרות מדמממת כל עוד הדולרים, זולים ככל שיהיו, זורמים לאחד העם.

מכל האמור ברור שכל יום נוסף שאולמרט יושב על כס ראש הממשלה, בתמיכתם של 20 שרים מושחתים, ו-67 חברי כנסת מושחתים – כולם דואגים רק למנעמי השלטון ולפנסיה המוגדלת -הוא מהווה סכנה קיומית למדינת ישראל.

"דם קרוש של החללים"

ואם התחלנו בביאליק נסים בשיר אקטואלי אחר שלו:

קוּם לֵךְ לְךָ אֶל עִיר הַהֲרֵגָה וּבָאתָ אֶל-הַחֲצֵרוֹת,

וּבְעֵינֶיךָ תִרְאֶה וּבְיָדְךָ תְמַשֵּׁשׁ עַל-הַגְּדֵרוֹת

וְעַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְעַל-גַּבֵּי טִיחַ הַכְּתָלִים

אֶת-הַדָּם הַקָּרוּשׁ וְאֶת-הַמּוחַ הַנִּוקְשֶׁה שֶׁל-הַחֲלָלִים.

וּבָאתָ מִשָּׁם אֶל-הֶחֳרָבוֹת וּפָסַחְתָּ עַל-הַפְּרָצִים

וְעָבַרְתָּ עַל-הַכְּתָלִים הַנְּקוּבִים וְעַל הַתַּנּוּרִים הַנִּתָּצִים,

בִּמְקוֹם הֶעֱמִיק קִרְקַר הַמַּפָּץ, הִרְחִיב הִגְדִּיל הַחוֹרִים,

מַחֲשׂוֹף הָאֶבֶן הַשְּׁחוֹרָה וְעָרוֹת הַלְּבֵנָה הַשְּׂרוּפָה,

וְהֵם נִרְאִים כְּפֵיוֹת פְּתוּחִים שֶׁל-פְּצָעִים אֲנוּשִׁים וּשְׁחוֹרִים

אֲשֶׁר אֵין לָהֶם תַּקָּנָה עוֹד וְלא תְהִי לָהֶם תְּרוּפָה,
…הִנֵּה דַרְשָׁן עוֹלֶה עַל-הַבָּמָה,

הִנֵּה הוּא פוֹתֵחַ פִּיו, מְגַמְגֵּם וּמְפִיחַ אֲמָרָיו,

טָח תָּפֵל וְלוֹחֵשׁ פְּסוּקִים עַל מַכָּתָם הַטְּרִיָּה,

וְאַף קוֹל אֱלוֹהִים אֶחָד לא יַצִּיל מִפִּיהוּ,

גַּם נִיצוֹץ קָטָן אֶחָד לא יַדְלִיק בִּלְבָבָם

וְכַאֲשֶׁר שְׁנוֹרַרְתֶּם תִּשְׁנוֹרְרוּ
וּגְבִירִים בְּנֵי רַחֲמָנִים מִתְמַלְּאִים עֲלֵיהֶם רַחֲמִים

וּמוֹשִׁיטִים לָהֶם מִבִּפְנִים מַקֵּל וְתַרְמִיל לַגֻּלְגֹּלֶת,

אוֹמְרִים "בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרָנוּ" – וְהַקַּבְּצָנִים מִתְנַחֲמִים.

לְבֵית הַקְּבָרוֹת, קַבְּצָנִים! וַחֲפַרְתֶּם עַצְמוֹת אֲבוֹתֵיכֶם

וְעַצְמוֹת אַחֵיכֶם הַקְּדוֹשִׁים וּמִלֵּאתֶם תַּרְמִילֵיכֶם

וַעֲמַסְתֶּם אוֹתָם עַל-שֶׁכֶם וִיצָאתֶם לַדֶּרֶךְ, עֲתִידִים

לַעֲשׂוֹת בָּהֶם סְחוֹרָה בְּכָל-הַיְרִידִים;

וּרְאִיתֶם לָכֶם יָד בְּרֹאשׁ דְּרָכִים, לְעֵין רוֹאִים,

וּשְׁטַחְתֶּם אוֹתָם לַשֶּׁמֶשׁ עַל-סְמַרְטוּטֵיכֶם הַצֹּאִים,

וּבְגָרוֹן נִחָר שִׁירָה קַבְּצָנִית עֲלֵיהֶם תְּשׁוֹרְרוּ,

וּקְרָאתֶם לְחֶסֶד לְאֻמִּים וְהִתְפַּלַּלְתֶּם לְרַחֲמֵי גוֹיִם,

וְכַאֲשֶׁר פְּשַׁטְתֶּם יָד תִּפְשֹׁטוּ, וְכַאֲשֶׁר שְׁנוֹרַרְתֶּם תִּשְׁנוֹרְרוּ.

וְעַתָּה מַה-לְךָ פֹּה, בֶּן-אָדָם, קוּם בְּרַח הַמִּדְבָּרָה

וְנָשָׂאתָ עִמְּךָ שָׁמָּה אֶת-כּוֹס הַיְגוֹנִים,

וְקָרַעְתָּ שָׁם אֶת-נַפְשְׁךָ לַעֲשָׂרָה קְרָעִים

וְאֶת-לְבָבְךָ תִּתֵּן מַאֲכָל לַחֲרוֹן אֵין-אוֹנִים,

וְדִמְעָתְךָ הַגְּדוֹלָה הוֹרֵד שָׁם עַל קָדְקֹד הַסְּלָעִים

וְשַׁאֲגָתְךָ הַמָּרָה שַׁלַּח – וְתֹאבַד בִּסְעָרָה.


ציטוטי השירים הם חלק מ"פרויקט בן-יהודה", שמתקיים הודות לסיוע של מתנדבים.


 

 

 



ראה מאמרי למה אין טרור במדינות ערב

פורסם בקטגוריה אולמרט, ביאליק, טרור, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.