שאלת מקורה של "שבועת הרופא" (או "תפילת הרופא") המיוחסת לרמב"ם העלה בפניי צעיר בן 28, דניאל ריבעי. נפגשתי עמו בעקבות טקסט יפהפה שפרסם באתר "פסיכולוגיה עברית". היה זה נוסח תפילה שחיבר הצעיר למען העוסקים בפסיכולוגיה רפואית, בעקבות תפילת הרופא המיוחסת לרמב"ם.
דניאל ריבעי, צעיר חמד, נולד באירן ועלה לארץ עם משפחתו בגיל שנתיים. המשפחה – אב, אם, חמשה ילדים וסבתא – נמלטה לאחר המהפכה של חומייני, כשהחיים באיראן הפכו להיות בלתי נסבלים ואף מסוכנים. למד בבתי ספר דתיים, שרת בנח"ל כחובש, עבר קורס קצינים ולאחר שנה בקבע הלך לאוניברסיטת תל-אביב ועשה תואר ראשון בפסיכולוגיה ותקשורת. מכאן עבר למכללה האקדמית בה מלמדים פסיכולוגיה רפואית, שהוא תחום חדש יחסית. "פסיכולוגיה רפואית", מסביר דניאל ריבעי, "עוסקת באנשים שמתמודדים עם בעיה אורגנית שממנה נובעת הבעיה הנפשית".
" התאהבתי בטקסט הזה". דניאל ריבעי. צילום זאב גלילי
הגילוי של "תפילת הרופא"
מספר ריבעי: " את תפילת הרופא של הרמב"ם מצאתי לפני הרבה שנים, עוד לפני השרות הצבאי, בבית הכנסת בחולון שבו אני מתפלל. באתי להניח משהו בגניזה ומצאתי את התפילה בסידור "מנחת ירושלים" , שהודפס בתש"ל.
" בקריאה ראשונה" , מספר דניאל, " התאהבתי בטקסט הזה. שאפתי מנעוריי להיות רופא ואמרתי שהתפילה הזו תהיה נר לרגליי. קראתי אותה כמעט מדי יום. כשהתחלתי ללמוד פסיכולוגיה רפואית חשבתי לעצמי שחייבים להתאים אותה גם לתחום של רפואת הנפש. קראתי בספרו של הרב יהודה לייב מימון ("רבי משה בן מימון תולדות חייו ויצירתו הספרותית" ) כי הרמב"ם היה חלוץ התפיסה שהגוף יכול להיות בריא, רק אם גם הנפש בריאה. הרב מימון גם מביא את תפילת הרופא של הרמב"ם ומציין שלפי המסורת היה הרמב"ם מתפלל בה יום יום.
המקצוע חיזק את הקשר
כשהתחלתי לעסוק בפסיכולוגיה רפואית רק התחזק הקשר שלי לתפילה הזו. אני עושה עכשיו עבודה מעשית בבית החולים שניידר בפתח תקווה. יום יום אני נתקל באנשים הנתונים במצבים קשים. אני מוצא המון נחמה ואמונה בתפילה הזו." .
" הדפסתי גירסה קטנה שנמצאת אצלי בארנק וכשאני בא לבית חולים בכל יום אני מסתגר בחדר וקורא את התפילה והיא נותנת לי המון כוח" .
" אני לא רואה בפסיכולוגיה רפואית משלח יד אלא שליחות. זה מקצוע קשה שאינו מתגמל. אם אין לך אמונה פנימית שזה מה שאלוקים ייעד לך לעשות לא היית יכול לעשות את זה. אלוהים נתן לכל אחד מתנה. לי הוא נתן את היכולת להקשיב ולעזור לאחרים" .
" איני יכול לשנות את המצב הפיסי הקשה בו נתונים החולים. אך אני יכול לעזור לבן אדם למצוא בעצמו את הכוחות להתמודד. השעה שאתה יושב עם בן אדם ונותן לו לשפוך את הלב היא בעלת אפקט. לרוב אין לאנשים עם מי לדבר. אתה נותן לבן אדם למצוא את הכוחות שלו".
דניאל ריבעי לא הסתפק בתפילת הרמב"ם וחיבר תפילה מיוחדת לעוסקים ברפואת הנפש. אך בטרם אביא כאן את יצירתו התעורר דיון סביב השאלה אם הרמב"ם אכן חיבר את התפילה המיוחסת לו.
פסלו של הרמב"ם בקורדובה, ספרד ויקישיתוף
נוסח התפילה המיוחס לרמב"ם
"אל עליון,
קודם שאני מתחיל בעבודתי הקדושה, לרפא את יצורי כפיך, אני מפיל את תחינתי לפני כיסא כבודך שתיתן לי אומץ רוח ומרץ רב לעשות את עבודתי באמונה.
ושהשאיפה לצבור הון או שם טוב לא תעוור את עיני מראות נכוחה, תזכני להביט על כל סובל הבא לשאול בעצתי כעל אדם, בלי הבדל בין עשיר ועני, ידיד ושונא, איש טוב ורע; את האדם בצר לו – הראיני רק את האדם.
אם רופאים נבונים ממני רוצים ללמדני בינה, תן לי רצון ללמוד מהם, כי תורת הרפואה אין ערוך לה. אבל כאשר כסילים יבזוני, אחלי, אהבתי למקצוע תחזק את רוחי בלי להתחשב עם זיקנת המלעיגים וכבודם, רק האמת תהיה נר לרגלי, כי כל ויתור במקצוע יכול להביא כיליון ומחלה ליצור כפיך.
אנא ה' רחום וחנון, חזקני ואמצני בגופי ובנפשי ורוח שלם תיטע בקרבי."
האם זה חיבור של הרמב"ם?
על כך קיבלתי תשובה מפי פרופסור נח שטרן ממבשרת ציון שכתב לי את הדברים הבאים:
"התפילה לא חוברה על ידי הרמב"ם. הרמב"ם אף כתב: "….וטובה גדולה היא לאדם שלא יישבע כלל."
" התפילה חוברה על ידי מרכוס (מרדכי) הרץ, רופא יהודי ומרצה לפילוסופיה, שחי במאה ה-18, מאנשי החברה הגבוהה בברלין, ידידם של עמנואל קאנט ומשה מנדלסון. הרץ היה היהודי הראשון בהיסטוריה שקיבל תואר פרופסור.
מרכוס הרץ ויקישיתוף
"לפני מספר שנים התכבדתי על ידי דיקן הפקולטה לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית והדסה בירושלים, להשביע את הבוגרים החדשים בטכס חלוקת התעודות, כאיש צוות ותיק ובכיר של הפקולטה. התעמקתי אז בנושא של שבועת הרופא, החל בשבועת היפוקראטס המיתולוגית ועד לשבועת הרופא הישראלי כיום.
"שבועת היפוקראטס", הרופא היווני הקרוי "אבי הרופאים", שחי כ-400 שנים לפני הספירה, (המתחילה במלים: "אני נשבע באפולו.. וכל האלים הנם עדי") לא חוברה על ידו. היא חוברה כמה מאות שנים אחרי מותו על ידי מחבר אלמוני.
היפוקרטס בעיניו של רובנס ויקישיתוף
במקורות יהודיים עתיקים לא קיימת שבועת רופא. הוראות ומצוות לגבי כיבוד מורים, שמירת חיי אדם, יחס להפלה, עיקור וניאוף גלומים בדינים שכל יהודי חייב בהם. הרופא היהודי אינו נשבע אלא מתפלל. שלוש התפילות הידועות ביותר מן העבר הן:
*תפילת אסף הרופא, שחי במאה ה-6 בארץ ישראל בסביבות טבריה.
* אמטוס לוזיטנוס, שחי במאה ה-16 בצפון איטליה, מן האנוסים.
* התפילה המיוחסת לרמב"ם שחוברה על ידי מרכוס הרץ, שחי במאה ה-18 בברלין.
פסלו של אמטוס לוזיטנוס בככר המרכזית בעיר הולדתו קשטלו-ברנקו, פורטוגל ויקישיתוף
השבועה המקובלת היום
הטכסט המקובל היום כשבועת הרופא הישראלי חוברה על ידי פרופ' ליפמן הלפרין, שחי בירושלים ובשנות ה-50' של המאה ה-20 היה מנהל המחלקה הנוירולוגית בבית חולים של האוניברסיטה העברית והדסה בירושלים.
השבועה חוברה בל”ג בעומר תשי”ב – 1952 לרגל סיום המחזור הראשון של בוגרי בית הספר לרפואה בירושלים. ומאז ועד היום נוהגים להשביע בה את פרחי הרפואה ורפואת שיניים בירושלים.
זה נוסח הברכה:
וזאת הברית אשר אנוכי כורת אתכם היום לאמור:
על משמרתכם הופקדתם יומם ולילה
לעמוד לימין החולה במצוקתו בכל עת ובכל שעה.
ושמרתם עד מאד חיי אדם מרחם אמו
והיה שלומו ראש חרדתכם לכל הימים.
ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה
אם גר אם נוכרי ואם אזרח, אם נקלה ואם נכבד.
והשכלתם להבין לנפש החולה,
לשובב את רוחו בדרכי תבונות ובאהבת אנוש.
אל תמהרו להוציא משפט
ושקלתם את עצתכם במאזני החכמה הצרופה בכור הניסיון
שמרו אמונים לאדם שהאמין בכם,
אל תגלו סודו ואל תלכו רכיל.
יחכם לבכם גם לבריאות הרבים להעלות ארוכה למדווי העם.
תנו כבוד ויקר לרבותיכם שנחלצו להנחותכם במעגלי הרפואה.
תרבו חוכמה ואל תרפו כי היא חייכם וממנה תוצאות חיים.
היזהרו בכבוד חבריכם כי בכבודם הם תכובדו גם אתם.
דברי הברית האלו קרובים אליכם מאוד,
בפיכם ובלבבכם לעשותם ועניתם כולכם אמן.
אמן כן נעשה !
שבועת הפסיכולוג
ונחזור לדניאל ריבעי. הוא לא הסתפק בנוסחים המקובלים וחיבר תפילה מיוחדת שנועדה למקצועו כפסיכולוג רפוא. וזה נוסח התפילה שחיבר
תפילת הפסיכולוג על פי הרמב"ם
" אל עליון,
קודם שאני מתחיל בעבודתי הקדושה, לסייע ליצירי כפיך, אני מפיל את תחינתי לפני כיסא כבודך שתיתן לי אומץ רוח ומרץ רב לעשות את עבודתי באמונה. ושהשאיפה לצבור הון או לשם טוב לא תעוור את עיני מראות נכוחה, תזכני להביט על כל סובל הבא לשאול בעצתי כעל אדם, בלי הבדל בין עשיר ועני, ידיד ושונא, איש טוב ורע. את האדם בצר לו – הראיני רק את האדם. אם פסיכולוגים ומדריכים נבונים ממני רוצים ללמדני בינה, תן לי רצון ללמוד מהם, כי תורת הנפש אין ערוך לה.
אבל כאשר כסילים יבזוני, אחלי(= מי ייתן), אהבתי למקצוע תחזק את רוחי בלי להתחשב עם זקנת המלעיגים וכבודם, רק האמת תהיה נר לרגלי, כי כל ויתור במקצועי יכול להביא פגיעה ליצור כפיך. אנא ה" רחום וחנון, חזקני ואמצני בגופי ובנפשי ורוח שלם תיטע בקרבי" .
(מחבר: דניאל ריבעי)
נספחים
שבועת אמטוס לוזיטנוס
נשבע אני באלקים חי העולמים [ובעשר דברותיו הקדושות, אשר ניתנו בהר סיני ביד משה לעם הנגאל מעבדות מצרים]:
אם בכתבי הרפואה האלו הוקרתי והחשבתי דבר אפס מלמסור לדורות הבאים את אמת הדברים במלואה;
לא הזמתי ולא שיניתי דבר בגלל הבצע;
אם לא תמיד שאפתי לכך כי התועלת תגיע אל בני האדם;
אם מעולם הללתי איש, או דברתי בגנותו, כדי לתת סיפוק לתאוותי שלי, אלא אם כן השאיפה לאמת תבעה זאת.
אם שקר בפי יענשני נא הבורא ורפאל משרתו בקצף עולם, ואיש לא יתן מעולם אימון בי.
ואשר לשכר המשתלם לרופאים לא נתתי דעתי עליו, אנשים רבים ריפאתי, לא במסירות בלבד, אלא אף בחינם. פעמים קרובות גם דחיתי ברוח נכונה וללא רתיעה את השכר שאנשים רבים הציעו לי, כי טוב היה בעיני להשיב לחולים בעבודתי ובטיפולי את בריאותם אשר קיפחו, מאשר יעשירוני בנדיבותם ובהונם.
שווים היו לפני בני כל האמונות, יהודים, נוצרים או ערבים. רום מצבו של החולה לא השפיע עלי מעולם, ובאותה שקידה טיפלתי בעני כבבני רום המעלה.
מעולם לא גרמתי למחלה.
בהגדת העתיד אמרתי תמיד את אשר נראה לי לאמת.
לא נשאתי פני לשום רוקח על משנהו, אלא בשהיה עולה עליו בנסיונו המקצועי ובהגינותו.
ברפואות שרשמתי שמרתי תמיד על המזיגה הנכונה התואמת את תכונת החולים.
לא גיליתי מעולם סוד שהופקד בידי.
לא השקיתי איש משקה מוות.
שום אשה לא הפילה את עוברה בעזרתי.
לא עשיתי כל מעשה רע בבית בו טפלתי בחולה.
סוף דבר, לא עשיתי מעשה שאינו נאה לרופא מכובד וחשוב. תמיד הצבתי לי לנגד עיני את אבות אמנות הרפואה היפוקרטס וגלנוס. לא בזיתי את מורשתם של האנשים הרבים שהצטיינו באמנות הרפואה.
ואשר ללימודי בהם התמדתי מאד, ואף העניינים הדחופים ביותר לא מנעוני מלקרוא בספרי המחברים הטובים.
קבלתי על עצמי אובדן רכושי, נסיעות רבות ומסוכנות, אפילו גלות שגליתי. עמדתי בכל אלו כיאה לפילוסוף, ברוח נכונה ובלתי נשברת.
את תלמידי, שהם מרובים עד היום הזה, חשבתי תמיד כבני, למדתים בבהירות האפשרית, הוריתים לשאוף להגיע למעלת הטובים שברופאים.
את ספרי הרפואה שחברתי הוצאתי לאור ללא שאיפת כבוד.
מטרה אחת היתה לפני, לדאוג לבריאות בני האדם בכל יכולתי. ידונו נא אחרים אם השגתי את מטרתי, אך אנוכי לזאת נשאתי נפשי, ואותה העליתי על ראש תפילתי.
שבועת אסף הרופא
וזאת הברית, אשר כרת אסף בן ברכיהו ויוחנן בן זבדא עם תלמידיהם, וישביעום בדברי האלה :
אל תצודו(תצרו) להמית כל נפש במשתה העקר ; ואל תשקו אשה הרה לזנונים להפיל ; ואל תחמודו כל יפי תואר בנשים לנאפה בהן; ואל תגלו את סוד אדם אשר האמין לכם ; ואל תקחו כל כופר לחבל ולהשחית ; ואל תקשיחו לבב מלחמול על דל ואביון לרפא : ואל תאמרו על טוב רע ועל רע טוב ; ואל תלכו בחוקות המכשפים לחבר, ולנחש, ולכשף, ולהפריד איש מאשת חיקו או אשה מאלוף נעוריה: ולא לחמוד כל הון וכל כופר לעזרת אות זימה : ולא להתעזר בכל עבודת אלילים לרפא בהם : ולא להבטיח בכל דברי עבודתם לרפאות, כי אם לשקץ ולתעב ולשנוא את כל עובדיהם והבוטחים בהם והמבטיחים בהם, כי כולם תוהו ולא מועילים, כי אין המה ושעירים רוחות מתים המה ־ את פגריהם לא יושיעו ואיך יוכלו להושיע את החיים ?
ועתה בטחו בה׳ אלקיכם, א־ל אמת, א-ל חי, כי הוא הממית והמחיה, המוחץ והרופא, המלמד לאדם. דעת וגם להועיל, המוחץ בצדק ובמשפט, והרופא בחסד וברחמים, לא יבצר ממנו כל מזימות ערמה, ואין נסתר מנגד עיניו: המצמיח צמחי רפואות, והשם בלב חכמים תושיה לרפא ברוב חסדיו ולספר נפלאות בקהל רבים, לדעת כל חי כי הוא עושהו ואין בלעדיו מושיע. כי הגויים בוטחים אל עצביהם, אשר לא יושיעום ממצוקותיהם ולא יצילום מצרותיהם, כי תוחלתם ותקוותם אל המתים. על כן נאה לכם להבדל מהם ולשטות ולרחוק מכל תועבות גילוליהם ולדבקה בשם ה׳ אלקי הרוחות לכל בשר, ובידו נפש כל חי להמית ולהחיות ואין מידו מציל. זכרוהו בכל עת ודרשוהו באמת וביושר ובתום-דרך, למען תצליחו בכל מעשיכם וייתן לכם עזרה להצליח בידכם והייתם מאושרים בפי כל בשר. ויזנחו הגויים את אליליהם ועצביהם ויתאוו לעבוד את ה׳ ככם כי יכירו כי תוהו מבטחם ולריק יגיעם, כי ישוועו אל אל לא ייטיב ולא יושיע.
ואתם חזקו ולא ירפו ידיכם, כי יש שכר לפעולותיכם וה׳ עמכם בהיותכם עמו. אם אתם את בריתו תשמרו, ובחוקותיו תלכו לדבקה בהם, ונחשבתם לקדושיו בעיני כל בשר, ויאמרו אשרי העם שככה לו אשרי העם שה׳ אלקיו.
ויענו תלמידיהם ויאמרו : כל אשר הוכחתם אותנו וצוויתם עלינו נעשה, כי מצות התירה היא ועלינו לעשותה בכל לבבנו ובכל נפשו ובכל מאודנו, לעשות לשמוע ולא לנטות ולא לסור ימין ושמאל. ויברכום בשם א-ל עליון קונה שמים וארץ.
ויוסיפו עוד להעיד בהם ויאמרו עליהם : הנה ה׳ אלקים וקדושיו ותורתו עדים בכם, אשר תהיו יראים אותו לבלתי סור ממצוותיו וללכת בחוקותיו וביושר לב : ולא לנטות אחרי הבצע לעזור חנף על דם נקי : ולא למסוך סם המוות לכל איש ואשה להמית רעהו: ולא להגיד בעקריהם ואף לא למסרנו לכל אדם, ולא להסיח בכל דבריו : ולא לתת דמים בכל מלאכת רפואות : ולא לצדות לעורר מחלה על נפש אדם, ולבלתי תת מום באדם למהר ולהבקיע בשר אדם בכל ברזל או במכות אש, עד אשר יבחן פעמיים ושלש ־ אז תתנו עצתכם, ולא תמשול בכם רוח רעה לרום עיניכם ולבכם : ואל תטהרו נקמת כל איבה באדם חולה ! ולא להחליף אמרתכם בכל שנא ה׳ אלקינו לעשות, כי אם לשמור פקודיו ומצוותיו ללכת בכל דרכיו, למען מצוא חן בעיניו להיות נקיים ונאמנים וישרים. כה הוכיחו והשביעו אסף ויוחנן את תלמידיהם.
שבועת היפוקראטס
אני נשבע בשם אפולו המרפא, בשם אסקלפיוס, היגיינה ופאנאקיה, וכל האלים והאלות עדי, כי אקיים את השבועה דלהלן כמיטב שיפוטי ויכולתי:
אכבד ואוהב את מי שלימד אותי את אומנותי כמו את הורי; אחיה במחיצתו, ובמידת הצורך אחלוק עמו את רכושי; ילדיו יהיו בעיני כאחים, ואם יחפצו, אלמדם את ידיעותיי בלא תשלום ובלא הבטחות שבכתב; אלמד את יסודות אומנותי לבני, לבניהם של מורי ולכל אותם תלמידים, אשר יצהירו כי הם נכונים לקיים את חוקי המקצוע, ולא לאיש זולתם.
אתן טיפול לחולי כמיטב יכולתי, ולעולם לא אזיק לאיש. לעולם לא ארשום סם קטלני כדי לפגוע באיש, גם לא אייעץ לו עצה, אשר אם יעשנה – תביא למוות. לעולם לא אתן לאישה את המכשיר לגרימת הפלה. אשמור על טוהר חיי ואומנותי.
לא אנתח כדי לסלק אבנים (אבני כליה, אבני-מרה) אפילו כאשר המחלה ברורה; אשאיר זאת למי שמוכשרים לכך במיוחד.
לא אכנס לבית אלא לטובת החולה. ארחק מכל פשע בכוונה תחילה ומכל פיתוי, ובייחוד מתענוגות האהבה עם אנשים ונשים, אם בני-חורין אם עבדים.
כל אשר ייוודע לי תוך כדי עבודה באומנותי ותוך כדי מגע ומשא עם בני-אדם במסגרתה, ושלא נועד להפצה, אצפין ולא אגלה לאיש.
מי ייתן ואמצא עונג בחיי ובאומנותי אם אקיים שבועה זו באמונה; אבל אם אפר אותה, ייפול ההפך מזה בגורלי.
תפילת הרופא של מרכוס הרץ
תפילת יום- יום של רופא
אל טוב ורחום! אתה יצרת בחכמתך את גוף האדם. כלים לרבבות הרכבת בו לעשות את פעלם בלי הרף, כדי לשמור עליו ולהזין אותו בשלמות היופי כבית-קיבול לחיי נצח. בלי חשק יפעלו בהשקט את פעלם, בסדר, בהתאמה ובמיזוג. אבל במקרה ששבירת החומר, או תאוות בלתי מרוסנות, יפסיקו את הסדר הנכון ואת השלמות, יבואו הכוחות לידי התנגשות והגוף עלול להתפורר ולשוב לעפר בראשית. או אז תשלח לאדם את מלאכיך מטיבי מעש, הלא הם המחלות, לבשר את הסכנה הקרובה לבוא ולהמריצו להתגונן מפניהם בעוד מועד.את אדמתך, נהריך והריך ריווית בחמרי מרפא, להפיג את יסורי יצוריך ולמנוע משחית מהם. ולאדם נתת חכמה לפדות את גוף האדם, ולהכיר את פעולותיו, הן בסדריו המתוקנים והן המופרעים ; וגם להוציא את חמרי התרופה ממקומות הימצאם, לחקור את תכונותיהם הטובות, לייצר אותם ולהשתמש בהם לפי מהות המחלה.גם בי בחרה השגחתך הנצחית לשמור על חיי יצוריך ובריאותם, הנני עתה למלא את שליחותי. עזרני, א-ל רחום, בתפקידי הגדול והצליחני; כי בלעדי עזרתך לא יצליח האדם אף בקטון מעשיו. מלא את נפשי אהבה למקצועי וליצוריך, אל תתן לתאות הבצע, התהילה והכבוד להתערב במפעלי ; כי אלה הן שונאי האמת ואהבת האדם, ונא אל יטעוני בתפקידי הגדול לגמול טוב עם יצוריך.חזק את כוחות גופי ונפשי ויהיו הם בכל עת נכונים לפעולה, בלי לאות, במקרה העשיר והעני, הטוב והרע, האוהב והשונא. תן לי לראות בחולה אף את האדם, כי אדם הוא! הן גם אתה יוצר את האדם ומקיימו, אם עשיר הוא או עני, אם טוב הוא ואם רע, אם הוא אוהב או שונא.קיים בתוכי שכל בריא ופשוט, שישיג את הנוכחי ויתפוס אל-נכונה את המשוער. אל תתן לו לרדת עד שישגה במה שניתן לראות, גם לא להתנשא עד שיראה מה שאינו ניתן לראות, כי הגבול הוא עדין ושוטף באמנות הגדולה של הטפול בחיי יצוריך ובבריאותם.מלא את לב החולים אמון בי ובאמנותי ושמיעה לעצתי. הרחק מעל ערש מדויהם כל רופאי אליל וכל צבא הקרובות, היועצות, והמטפלות המתחכמות ; כי אלה הם עם אכזרי, אשר ביהירותם מכלים את המפעלים הטובים של אמנות הרפואה ולעתים קרובות אף גורמים מות ליצוריך. כשאמנים חכמים ממני ירצו לתקן את דרכי ולהוכיחני, נא תן לרוחי לרחוש תודה להם ולהקשיב לדבריהם ; כי היקף האמנות הוא גדול ואין אחד רואה מה שרואה חבירו. אבל אם יהירים חסרי חכמה יוכיחוני, נא חזק את רוחי כברזל באהבת האמנות ויעמוד בפניהם להגן על האמת כפי שהוא מרגיש בה, בלי להחשיב את גדולת מתנגדי ואת גילם ; כי הפעם הויתור הוא מות ומחלה ליצוריך.האצל על רוחי נחת וסבלנות, עת שחברים זקנים ממני, המתגאים על רוב שנותיהם, ידחוני וילעגו לי ובלעג-שפתיים יחשבו לתקנני. תן לי להפיק תועלת מהטוב שבהם, כי הם יודעים לא מעט (ואם יחכמו, ידעו אף הרבה), גם מה שזר לי עד כה ; אל אראה עלבון בגאותם, כי זקנים הם ואין הזקנה תריס בפני היצר – והלא אף אני מקוה להאריך ימים על האדמה לפניך, א-ל טוב ורחום.חנני במידת ההסתפקות, רק לא באמנות הגדולה. אל תתן לעולם למחשבה שתתעורר בי, כאילו יש לי די בידיעות, אלא תן בי כוח זמן וחשק לתקן בלי הפסק את ידיעותי ולרכוש לי עוד ידיעות חדשות. האמנות היא גדולה, אבל גם תבונת האדם לא תדע גבול ; תמיד היא שואפת להתקדמות. בידיעותי מאתמול יגלה רוחי היום שגיאות לרוב, ואת ידיעותי מהיום ימצא מחר מלאות תועה. א-ל טוב ורחום! אתה בחרת בי לשמור על יצוריך בחייהם ובמותם, הנני עתה למלא את שליחותי. חזקני בתפקידי הגדול הזה, כדי שיצליח, כי בלעדי עזרתך לא יצליח האדם אף בקטן מעשיו.
תפילה זו יוחסה לרמב"ם (ד"ר מורטון רובינס, ב"הרופא העברי", משנת 942). פרופ' י. ליבוביץ ב"דפים רפואיים", כרך ג', חוב' א', אדר ב', תש"ך, הוכיח שזו טעות. תפילה זו פורסמה לראשונה בגרמנית בכתב יד בקובץ ,1738 Leipzig ,Deutsch Museum, תורגמה לעברית ע"י אברהם אייכל ב"המאסף", כרך ו', שנת 1790, ובו מצויין שהתפילה נתחברה ע"י מרכוס הרץ (803!1747-), ותורגמה לעברית עפ"י בקשתו. התרגום המובא כאן נעשה מחדש ע"י פרופ' י. ליבוביץ מהמקור הגרמני.
אם מאאת ענין במאמר זה תמצא גם ענין במאמר הבא
הקבלה מנקודת מבט של הפסיכולוגיב
עידכון אוקטובר 2015.
