היגיון בשיגעון

בטלוויזיה רוב הכתבים והמגישים צעירים * שורה ארוכה של משרות ותפקידים סגורים בפני מי שעבר את גיל שלושים * בני ארבעים ומעלה מתקשים למצוא עבודה * בני חמישים כבר נחשבים זקנים * האתוס הציוני, שלא רצה ב" אבק אדם" והעדיף את הצעירים שיבנו את המולדת מטביע את חותמו על חיינו

שאלה: מתי באחרונה נתקלת בקופאית שעברה את גיל ארבעים? מתי ישבת במסעדה וקיבלת שרות ממלצר קשיש?

מתי התקשרת לשרות לקוחות כלשהו ושמעת קול עבה של אדם מבוגר? יש להניח שהתשובה לשאלות אלה היא: לפני הרבה זמן או מעולם לא.

לומר את האמת: נעים לקבל שרות מזבנית או מקופאית צעירה ויפה. היא נחמדה ואדיבה ויעילה. במקומות רבים היא גם עומדת על רגליה ומביטה בך בגובה העיניים.

מאחורי החזות היפה הזו של נעורים ויופי מסתתרת מחלה קשה שהחברה הישראלית סובלת ממנה. באחרונה נחשפה המחלה הזו בניסיון של הקופאיות בכמה רשתות שיווק למרוד בתנאים הבלתי אנושיים של עבודתן. הן נאלצות לעמוד על רגליהן כל המשמרת, אסור להן לשבת ויש שמונעים מהן יציאה לשרותים.

זו איננה רק בעיה של יחסי עבודה. זו בעיה של חברה שקידשה את הנעורים ושולחת את הזקנים אל הכפור, כאילו היינו אסקימוסים. הרשתות הקובעות תנאי עבודה מפלצתיים כאלה עושות זאת בין היתר כדי שלא תצטרכנה להעסיק עובדות קשישות. אישה בת 40 ומעלה אינה מסוגלת לעמוד 8 שעות על רגליה.

והתופעה איננה רק ברשתות שיווק. על מסכי הטלוויזיה מופיעים פנים צעירות לרוב. מוטי קירשנבוים, ירון לונדון, עמנואל הלפרין (המגישים תוכניות מעולות), הם יוצאים מן הכלל המלמדים על הכלל. מיעוט המגישים כסופי השיער בולט על רקע ריבוי מגישים בוגרים בטלוויזיה האמריקנית. הבולט בהם הוא לארי קינג, שבימים אלה חוגג חמישים שנה בתקשורת ועוד עתידו לפניו.

מה גורם לכך ששורה ארוכה של משרות ותפקידים סגורים בפני מי שעבר את גיל שלושים. שבני ארבעים ומעלה מתקשים למצוא עבודה. שלבני חמישים אין אפילו מה לחפש?

נראה לי שהתשובה לכך נעוצה באתוס הציוני, שראה באנשים מבוגרים "אבק אדם" והעדיף את הצעירים שיבנו את המולדת. האתוס כבר לא קיים אך הוא מטביע את חותמו על חיינו עד היום. זהו אתוס " יהדות השרירים" .

הציונות מראשית דרכה הציבה כאידאל את הפיכת העם היהודי לעם צעיר בעל כוח. לא תלמיד ישיבה חיוור מדולדל גוף נוסח " המתמיד" של ביאליק. אלא צעיר, בריא בגופו כבנפשו, נועז ונכון לקרב.

ההוגה הציוני מכס נוראדו ( 1849-1923) שטבע בקונגרס הציוני השני את המושג " יהדות השרירים" , העמיד את השאיפה הציונית כאנטיתיזה ליהדות רבן יוחנן בן זכאי. בנאום בו ביקש להלל את הבילויים, הוא אומר: " היו חזקים מתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, גדולים כאנשי המלחמה האגדיים של בר-כוכבא, אותו אדם שנלחם לא לשם התרבות הישראלית … אלא …לשם הקיום הלאומי על אדמת האבות" .

מכס נורדאו

מחולל התנועה הציונית, בנימין זאב הרצל, הזיל דמעות כאשר חזה במפגן רכיבה של צעירי ראשון לציון בעת ביקורו בארץ בשנת 1898. ההיסטוריונית אניטה שפירא אומרת על תפיסה זו (בספרה " ההליכה על קו האופק" ). כי הכשלונות ההיסטוריים המפוארים של בית שני ואחריו, הועלו על נס והוצגו כתופעות חיוביות וכמקור לגאווה לאומית ולאתוס חינוכי.

מדיניות העליה

האידיאל הציוני הזה מצא ביטויו במדיניות העליה, שהעדיפה עליית חלוצים צעירים שיתרמו לבניית המפעל הציוני ויהיו בסיס לאדם היהודי החדש שהציונות החילונית רצתה לעצב. כל מי שלא היה צעיר וחלוץ נחשב ל" אבק אדם" . מושג זה יוחס לחיים ויצמן. אך ההיסטוריון מרדכי נאור אמר לי כי ברל כצנלסון השתמש בו עוד בשנות העשרים.

כרזת העפלה של הישוב משנות ה-40. הצעירים הועדפו.

" מדיניות העליה הציונית" , אומרת ההיסטוריונית חוה אשכולי (וגמן), נקטה גישה " סלקטיבית שגרמה בחירת העולים על פי התאמתם לצרכי הארץ" . התפיסה היתה " שרק בחירת העולים תבטיח בסיס חזק לבניין הציונות כחברת מופת" (" אלם – מפא" י נוכח השואה" ).

דוד בן גוריון אמר ב-1933: " עלינו לנקוט בכלל לא הארץ בשביל העולים אלא העולים בשביל הארץ… וכל עולה ייבחן אם הוא מועיל לארץ ומקדם את ההגשמה הציונית" .

כאילו אין שואה

ספרה של חוה אשכולי (וגמן) עוסק בעיקר  בעמדתה  של מפא"י כלפי השואה ובניסיון להסביר  את הרקע לאלם והשיתוק שאחז בישוב  במהלך המלחמה ואף לאחריה.

בהשפעת השואה חזרו בהם מנהיגי הציונות מן העמדה של יחס סלקטיבי כלפי מי שראוי לעלות לארץ. אך התפיסה הזו הייתה כה חזקה עד שבמהלך המלחמה לא נעשה כל מאמץ להכין מקום לקליטת עליה המונית, אף שבארץ הייתה אז פריחה כלכלית.  כשהחלו להגיע ראשוני הפליטים ב-1944, האודים המוצלים מאש השואה,  נשמעו תלונות במוסדות ההסתדרות על אופיים של העולים. "הזאת היא העליה שאתם שולחים אלינו ואתם רוצים שלה נתמסר ואותם נקלוט?  הבו לנו עליה  חלוצית, זו  שהייתה בשר מבשרנו, זו שהורגלנו לה". אניטה שפירא, המביאה ציטוט זה ממכתב מעין חרוד מאותה תקופה, אומרת: "כביכול לא היתה שואה, כביכול עולם כמנהגו נוהג".

מדיניות הסלקציה לא נסתיימה עם הקמת המדינה. פתיחת שערי הארץ בפני עליה המונית מארצות האיסלם היתה מלווה ביוזמה מכוערת של סלקציה בין  צעירים וזקנים, בריאים וחולים והדברים ידועים.

היום מדינת ישראל כבר אינה מדינה צעירה.  כ-10 אחוז מאזרחי המדינה הם בני 65 ומעלה לעומת 3 אחוזים ב-1948.  אך האתוס הציוני מוסיף לכרסם בנו.

============================================

אל תגידו בגת

עבר לפוסט הבא

http://www.zeevgalili.com/?p=7859

==============================================================================

ולמי בכל זאת ניתנה הנבואה?

כולם מכירים את אמרת חז"ל " מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות" . (בבא בתרא,יב ב").

פחות ידועה אמרה אחרת: " מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים" . (בבא בתרא,יב א).

נראה שהצרוף של שתי המימרות משקף מציאות המתרחשת סביבנו. רבים מן המתנבאים מתגלים כשוטים גמורים. חכמים לעומת זאת, אף כשהנבואה בידם, נזהרים מלהתנבא.

כך, למשל, כשביקשתי מפרופסור יוסי שחם לחזות את ההתפתחות הצפויה בתחום הננו טכנולוגיה (שהוא מן המובילים בה, בישראל ובעולם) השיב לי: המגירה שלי מלאה בתחזיות טיפשיות שהתבדו. איני רוצה להצטרף לרשימת בעלי החזון הללו. אכן חכם. הוא הזכיר תחזית של אחד המומחים של י.בי.מ. שקבע בשעתו כי למחשב האישי אין עתיד, וכי תחזית המכירות שלו מסתכמת בכמה מאות יחידות בשנה בכל העולם.

על יוסי שחם ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=309

נבואות שהתבדו

קחו למשל את התמונה המצורפת כאן (המתרוצצת באחרונה בין גלי האינטרנט). במבט ראשון נראה הצילום כלקוח מתוך סרט מדע בדיוני משנות החמישים. משהו כמו לוח פיקוד של חללית או צוללת. אבל התמונה הזו אינה מתוך סרט אלא מתוך חיזוי טכנולוגי מאד לא מוצלח של קבוצת מדענים מחברת " רנד" בארצות הברית. המדענים נתבקשו לחזות אפשרות שיפותח בעתיד מחשב אישי וכיצד הוא ייראה בשנת 2004. המדענים קבעו כי לבניית מחשב כזה דרושות פריצות דרך טכנולוגיות שלא נעשו עדיין ובכל מקרה מחירו יהיה כזה שהוא לא יוכל להיות שווה לכל נפש. (איני מוציא מכלל אפשרות שכמו מסרים רבים באינטרנט זוהי המצאה של מישהו או שהתמונה אכן לקוחה מסרט מדע בידיוני. גם כבדיחה התמונה הזו משקפת מציאות אמיתית).

אפשר למלא כרכים רבים בחיזויים לא מוצלחים בתחום החיזוי הטכנולוגי.

בשנת 1865 בישר עורך עיתון טכנולוגי לקוראיו: " כל בר דעת יודע כי אין כל אפשרות להעביר קול באמצעות חוטים, ואפילו ניתן יהיה לעשות זאת, לא יהא לדבר כל ערך מעשי" .

עשר שנים לאחר מכן יצאה ממעבדתו של אלכסנדר גרהם בל המצאת הטלפון ששינתה את פני העולם.

האסטרונום האמריקני סימון ניוקאם, כתב בשנת 1903: " לא תיתכן תשלובת של חומרים ידועים, צורות מיכון ידועות ומקורות כוח ידועים, המסוגלת לשמש מכשיר מעשי להטסת בני אדם למרחקים ארוכים" . זמן קצר לאחר אותה תחזית, ב-17 בדצמבר 1903, המריאו האחים וילבר ואוליבר רייט במטוס שבנו, והניחו את היסוד למהפכת התעופה. העיתונים סרבו לדווח על האירוע כי העורכים המפוכחים, יציבי הרוח, שרגליהם נטועות היטב בקרקע המציאות, סרבו להאמין שמכונה הכבדה מן האוויר יכולה להתרומם ולטוס כציפור.

בערך באותה תקופה הכריז מומחה אחר כי " ההנחה שמתנועת המרכבות ללא סוסים עתידות לנבוע תוצאות כלשהן, אינה אלא רפיון מוחין מוחלט" . שש שנים לאחר מכן ירדה המכונית המיליון מפס הייצור של מפעלי " פורד" .

אפילו הפיסיקאי הבריטי ארנסט רתרפורד, שגילה את גרעין האטום, טען ב-1933 שהאנרגיה הגלומה בגרעין לא תשוחרר לעולם. לאחר תריסר שנים הוטלה הפצצה האטומית על הירושימה.

נבואות פוליטיות

על תחזיות טכנולוגיות אפשר לומר כי הן לעתים כושלות, מצחיקות, טיפשיות אבל לרוב לא מזיקות. לא כן כשמדובר בתחזיות פוליטיות וצבאיות. קראו למשל מה אמר יצחק רבין ז" ל, שנה אחרי שהוקמה הרשות הפלשתינאית:

" סיפוריי הבלהות של הליכוד מוכרים. הרי הבטיחו לנו גם קטיושות מעזה. כבר שנה רצועת עזה נתונה בעיקרה למרות הרשות הפלשתינאית. לא הייתה עוד אף קטיושה ולא תהיה קטיושה וכולו וכולו וכולו. כל הדיבורים. הליכוד פוחד פחד מוות משלום. פחדני השלום. זהו הליכוד של היום" .

ותחזית טריה יותר, הפעם של ראש אמ"ן האלוף אהרון זאבי (פרקש), זמן קצר לאחר שנתמנה. האלוף אמר כי רקטות ה" קאסם" אינן מסוכנות כי הטווח שלהן 6 קילומטרים בלבד ולכן אינן יכולות לפגוע בריכוזי אוכלוסייה.