מיוסף טרומפלדור ועד יוסף נחמני – בשביל זה שילמנו את האגרה?

                       גירסה מעודכנת אוקטובר 2015

בשנת 2007 הוקרן בערוץ הראשון הסרט " היומנים של יוסף נחמני" של דליה קרפל * הסרט הציג את המפעל הציוני כמסע מתמשך של נישול, גזל, אונס ורצח * סרט זה הוא דוגמא טובה לדרך בה תפיסות פוסטמודרניות הופכות סרט " תיעודי" לסרט המעוות את המציאות * עכשיו כשצועקים געוואלד  על סגירת הערוץ הראשון טוב להיזכר בסרט הזה ודומיו * האם בשביל סקט כזה שילמנו את האגרה?

אם איש מן המאדים היה מגיע לכדור הארץ וצופה בסרטה של דליה קרפל, "היומנים של יוסף נחמני" , ששודר בערוץ הראשון, היה מגיע למסקנות הבאות:

  • · בארץ ישראל יושב עם זר, היהודים, שבאו לכאן בסוף המאה ה-19.
  • · משך עשרות שנים נישלו היהודים את הערבים על ידי רכישת אדמות וגרוש האריסים שעיבדו אותן.
  • · לאחר הקמת המינה, הם פתחו בסדרת מעשי רצח וגרוש, כשהמטרה היא טהור אתני.
  • · העיר טבריה עומדת במרכז הסרט כעיר שתושביה הערביים חיים בהרמוניה עם היהודים ומבקשים אך ורק שלום.
  • · פרובוקציה יהודית מביאה לגרוש הערבים מהעיר ופיצוץ בתיהם על מנת שלא יחזרו.
  • · המסר של הסרט מבוסס על צילומים – שיירות של פליטים נמלטים, שורה של גוויות הרוגים, חיילי צה" ל הנראים כקלגסים המובילים שבויים. וכן עדויות של ערבים על מעשי טבח אונס וביזה.
  • · הוא מלווה בפרשנות של ההיסטוריון בני מוריס ושל פרופסור (לגיאוגרפיה) אורן יפתחאל.

הסרט סובב סביב יומניו של יוסף נחמני, האיש שעסק עשרות שנים ברכישת אדמות מידי ערבים ובהקמת ישובים על האדמות שנרכשו. מן הסרט מתקבל הרושם כי נחמני הפך בסוף ימיו למעין מהדורה מוקדמת של "שלום עכשיו" . הוא הביע שאט נפש ממעשי הרצח והביזה, קרא לעשיית שלום עם הערבים ולהחזרתם לבתיהם. מן הפרשנות למה שעשה נחמני כל ימיו עולה כי מה שהציונות כינתה "גאולת הקרקע" לא היה אלא נישול שיטתי של ערבים.לאחר שאיש המאדים יצפה בסרט תהיה מסקנתו חד משמעית. יש לסלק את היהודים מן הארץ הזו .

סרט חינוכי טוב

המסקנה הזו מחייבת להפוך את סרטה של דליה קרפל לסרט חובה בבתי הספר. יש בסרט הרבה אלמנטים חינוכיים שאסור להחמיצם. הוא מהווה דוגמא מצוינת למסקנה הנובעת מתפיסות פוסטמודריות שהן בהכרח גם פוסטציוניות ופוסטיהודיות. הוא גם יכול ללמד כי "סרט דוקומנטארי" איננו מסמך המתעד את המציאות אלא מכשיר לעיוותה.

תסריט של סרט אחר

על פי אותם החומרים ניתן היה להפיק סרט אחר המספר את הסיפור היהודי. הסרט האחר לא היה מתחיל ב-1947. אפילו לא בשנת 1907, בה עלה יוסף נחמני ארצה מאוקראינה, בה נטבחו באותן שנים מאות יהודים בפוגרומים.

סרט על טבריה צריך להתחיל מיסוד העיר במאה הראשונה לספירה. הוא היה מתאר את גדולי החכמים שחיו בעיר:

ר' יוחנן, ריש לקיש, ר' אמי, ר' יוסי ורבים אחרים. היה מתאר את הסנהדרין שישבה כאן. את היצירות היהודיות שנוצרו בה: המשנה, התלמוד הירושלמי, הפיוטים, הניקוד הטברני המשמש אותנו עד היום.

שריד מתקופתהמשנה שנמצא בטבריה. סורג אבן עם ציור מנורה.

שריד מתקופתהמשנה שנמצא בטבריה. סורג אבן עם ציור מנורה.

כשהסרט היה מגיע ל-1882, השנה בה הגיעו ראשוני העליה הראשונה, היה מציג תמונות של ארץ שוממה וריקה, כפי שניתן לראות בצילומים שנותרו מאז.

כך נראתה טבריה ב-1862 - 20 שנה לפני העליה הראשונה

כך נראתה טבריה ב-1862 – 20 שנה לפני העליה הראשונה

יצא לעזרת תל-חי

סיפורו של יוסף נחמני, לא החל עם הצטרפותו לפיק"א ב-1921. שנתיים קודם לכן יצא מהגליל התחתון, בראש פלוגת רוכבים מתנדבים, לעזרת תל-חי שהותקפה בידי בדואים ואחד מחברי הישוב נרצח. בדרך תקפו מאות בדואים חמושים את הפלוגה ליד הכפר חאלסה ורק בנס לא נטבחו.

יוסף נחמני בסוף ימיו

יוסף נחמני בסוף ימיו

נחמנני הגיע עם חבריו לתל חי ונטל זמן מה חלק בהגנתה. לאחר מכן אכן עסק, משך כארבעים שנה, ברכישת אלפי דונם שעליהן הוקמו 31 ישובים.

בסרט האחר לא היו נותנים את תפקיד הפרשן ההיסטורי לבני מוריס אלא להיסטוריון ציוני כמו יואב גלבר, או אפרים קארש או אפילו מאיר פעיל. את הפרשנות הפוסטמודרנית של יפתחאל אפשר היה להמיר בפרשנות של פרופסור מעוז עזריהו או בפילוסוף כמו אבי שגיא למשל, או יוסף בן שלמה.

כשבוחרים פרשן קובעים את התוצאות. בני מוריס (מתוך הסרט)

" אין מנוס מטרנספר"

יומניו של נחמני הם אכן מסמך מרתק. עולה מתוכם כי נחנמי פעל מתוך אמונה כי רכישת קרקעות היא הדרך ההגונה והישרה לכונן כאן מדינה יהודית. שנים רבות סבר כי אפשר יהיה להגיע להבנה עם הערבים. הוא הטיף להוציא לאור עיתון בערבית וללמוד את שפתם. אך בעקבות מאורעות 1936-39 הגיע למסקנה כי על מנת להבטיח קיום של רוב יהודי בארץ ישראל לא יהיה מנוס מטרנספר של ערבים למדינות השכנות הריקות מאדם.

מן הסרט אפשר היה להבין כאילו בסוף ימיו שינה נחמני את דעתו מן הקצה אל הקצה. אבל קריאה ביומן מלמדת אחרת.

כשהוחלט באו"ם על תכנית החלוקה, כתב: " …אין השמחה שלמה. השמחה שהעמים הכירו סוף סוף שאין אנו עדה אלא עם שדרושה לו מדינה ותוגה שהפסדנו את חצי הארץ את יהודה ושומרון… 80 אחוז של הקרקע שייך עדיין לערבים ונוסף לזה (יהיו במדינה היהודית) 400 אלף ערבים" . גם לאחר הקמת המדינה הוא הציע לפעול לרכישת האדמות מידי הערבים בגליל ומתן פיצויים גדולים לאריסים כדי שיוכלו להיקלט בסוריה או בירדן.

דברי ההסתייגות שהשמיע כלפי מעשי הרצח והביזה של יהודים במהלך המלחמה משקפים עמדה מוסרית שהיתה נחלת הרוב במדינה. דברים דומים השמיעו דוד בן גוריון, נתן אלתרמן ואחרים.

אידיאליזציה של יחסים

התאור האידילי שניתן בסרט כאילו בטבריה שררו יחסים הרמוניים בין יהודים וערביים אין להם אחיזה במציאות. נחמני נתן לא פעם ביטוי ביומנים לחרדה שהערבים פשוט יטבחו את כל יהודי טבריה. הוא השתמש במלים " שואה" ו" סכנה של כליה" . היה בסיס היסטורי לחששותיו.

ב-2 באוקטובר 1938 נרצחו בטבריה 19 יהודים מהם 11 ילדים.  עם רדת הלילה חסמו ערבים את כל הדרכים המובילות לטבריה במחסומי אבנים. בשעה 21:00 החלו לירות על העיר מכל עבריה, בו בעת חדרה לעיר קבוצה של כ-70 ערבים מכיוון צפון-מזרח. הם פרצו לבתים, טבחו בתושבים ושרפו את המבנים. בבית אחד נרצחו אם וחמשת ילדיה, ובבית אחר נרצחה משפחה של ארבע נפשות. בית הכנסת הועלה באש ושָ‏מָ‏שו נרצח ליד ספר התורה. שני נוטרים שחשו לעזרת השכונה נתקלו במארב ונהרגו.

הבית בו משפחות יהודיות נשרפו חיים

הבית בו משפחות יהודיות נשרפו חיים

 

נרצחי הפרעות מובאים לקבורה

נרצחי הפרעות מובאים לקבורה

את הפקודה לפוצץ את הרובע הערבי של טבריה הוא עצמו נתן, כפי שמעיד בסרט בנו שביצע את הפיצוץ.

פוצץ את בתי הערבים בהוראת אביו. הנן של נחמני.

פוצץ את בתי הערבים בהוראת אביו. הנן של נחמני.

 

ביומניו הסביר נחמני שניצל את ההזדמנות להסיר מפגע אורבני, שיאפשר לסלול כבישים ולחדש את פני העיר.

 מה מריץ אותם

 מה מריץ את האנשים היוצרים סרטים כמו "היומנים של יוסף נחמני". אם זהו הסיפור האמיתי אנחנו חייבים לארוז את מטלטלינו, לקחת את מקל הנדודים ולעזוב את הארץ שאנחנו בה נטע זר, אלים ובלתי צודק.

 הכרתי את דליה קרפל כבחורה על א כיפק, בתקופה בה לימדנו בבית הספר לעיתונות"כותרת".. מוכשרת אינטליגנטית חרוצה. יש להניח שהסרט משקף את עמדותיה. אוניברסיטת ל-אביב בה למדה יושבת על האדמה הערבית  של הכפר שייך מוניס.  מערכת "הארץ" בו כתבה ששוכנת על אדמת הכפר הערבי אבו כביר. אם תיכנס ל"אתר הזיכרון הפלסטיני" תגלה  שם מפות, כולל צילומי לווייין,  שבהם אין מטר מרובע אחד בארץ  שאיננו ערבי בעיני הפלסטינים. אני יכול להאמין שהמניע שלה נובע מעמדה מוסרית.

 יותר קל לי להבין את פרופסור יפתחאל, יליד קבוצת מצובה,  שהוקמה על אדמות הקרן הקיימת לישראל, שלפי פרשנותו היא גזלן הקרקעות הראשי של הערבים. יפתחאל  שייך לאסכולה הפוסטמודרנית  שבעיניה לא קיים בכלל "סיפור אמיתי". קיים רק נרטיב.  יש נרטיב ציוני ויש נרטיב פלסטיני. הוא רואה בישראל מדינה "אתנוקרטית". מדינה שהמשטר שלה רואה כתכליתו לייהד את המדינה  ולנכס אותה לקבוצה האתנית היהודית.  הפתרון בעיניו הוא "דמוקרטיה אזרחית שיוויונית"  שמשמעותה המעשית היא הפיכת מדינת ישראל למדינה ערבית.

לראיה המעוותת הזו של נרטיב אין גבולות.  אם יש נרטיב ישראלי ופלסטיני יש גם נרטיב יהודי ונאצי. ואכן בדיון שהתקיים בעקבות הסרט  השמיע שמואל טולידנו (לשעבר מפא"י, ד"ש, שינוי ומפ"ם) את האמירה החכמה  שאם היהודים יכלו להשלים עם גרמניה אחרי כל מה שעשתה לנו יש סיכוי שגם הפלסטינים ישלימו אתנו.

 קישורים

רכישת קרקע בארץ ישראל

מי מפקיר את קרקעות הלאום

9 תגובות בנושא “מיוסף טרומפלדור ועד יוסף נחמני – בשביל זה שילמנו את האגרה?

  1. פינגבאק: מותו של "אייק" מפקד אכסודוס | היגיון בשיגעון

  2. פינגבאק: מי זייף את תמונת "שאו ציונה נס ודגל" | היגיון בשיגעון

  3. חנן

    תיקון קטן: ההאשמה לגבי ניצולי השואה איננה של "הסרט". היא מופיעה ביומנו של נחמני ככתבה וכלשונה.

    1. כנראה

      נחמני לדעתי נתקף הלם קרב, שלא מחייב להשתתף במלחמה כדי ללקות בו, שנובע מחרדה גדולה מאוד של מישהו שחייו בסיכון, 'סינדרום שטוקהולם', כלומר החרדה גרמה לו להזדהות עם התוקפן. דבר נוסף: חוסר ההכרות עם היכולת הערבית הפנטסטית לייצר שקרים. אנשים מהמערב לא מעלים על הדעת שתתכן צורה כזו של אי אמירת אמת שמקובלת ומומלצת באופן תרבותי חברתי. הוא היה בטוח שהוא שומע סיפורים אמיתיים.

  4. פינגבאק: תש"ח של יורם קניוק – 1948 של בני מוריס | היגיון בשיגעון

  5. פינגבאק: הישראלים שחתמו על עלילת הדם של ה-LANCET | היגיון בשיגעון

  6. דניאלה קובי

    משפחתי הגיעה לטבריה ב1790 עם כסף רב במטבעות מזהב.
    ראש המשפחה רכש מעשיר נוצרי ושמו חורי
    שטחים גדולים בנק הירדן .. עבדו אצלו ערבים מהחורן…ואבי סיפר לנו שסבו ממשיך השושלת המשפחתית החזיק ברכוש רב בצמח והיה ידידו הטוב של יוסף נחמני….מה גם שבזמנו תרם כמה חלקות בעמק הירדן לטובת קיבוץ דגניה א' …
    ..אלא שלאחר מות סבו של אבי…הסתבר כי האיש הזה שהיה בחזקת על יכול…במשרדי בטאבו והקרן קיימת לישראל … הונה אותו בגדול.. ולכאורה ..ולפי מה ששמעתי מאבי…נעלמו בטאבו עשרות רבות של דונמים.. שהיו שייכים לבני המשפחה שלנו ובמקום המדינה….חלק לא קטן מאדמות המשפחה .. עברו לידי הקיבוצים בעמק הירדן…ומאוחר יותר חלק אחר מהם .. הופקעו עי רשות הפיתוח..והפיצןי שרצו לשלם בעבורו.. היה אפסי.
    אני קורא כאן …שבנו של נחמני שבזמנו היה מושא לכתבות ענק בשבועון " העולם הזה" יחד עם אביו
    בגין השתלטות על אדמות ערבים ניפקדים באסור ח'אלסה.. שהיא קרית שמונה.. עברו אחר כך לבעלות ההן הזה.
    מעניין . שגם באסור טבריה בואכה מגדל… בני משפחת ובמן שאחד מבניה הוא המחותן של נחמני
    והיה נשוי לבתו .. זכה להחזיר ולהיות בעלים של עשרות רבות של דונמים באזור טבריה גן הרוסים
    וגם מגדל ויורשיו הם בעלי חברות בנייה וסמלים דל האדמות הללו.

    חשוב לציין כי מי שנתן את ההוראה לפוצץ את כל בתי העיר העתיקה וממתין הכתבה היה יוסף נחמני..
    30 בתים ניו שייכים לבני המשפחה ועולם פוצצו עם תכולתם ובדיוק במקום בעיר העתיקה …שבו לתנו יאיר ובנו בנה אחר כך בית מלון גדול .. כולל מגרד חנייה
    על אדמות משפחתנו.
    בושה וחרפה!! מה גם שמתי שתק ..ועד עצם היום הזה מסרב לשתף פעולה באיתור אדמות בעמק הירדן דרדוצות על שם סבו של אבי.

    הכותב הוא בן משפחה של דניאלה.

    ..

    1. דניאלה קובי

      תיקוני מקלדת:

      שהיה בחזקת כל יכול..
      ובקום המדינה
      חלק אחר מהן
      והפיצוי שרצו לשלם בעבורן
      שגם באזור טבריה בואכה מגד
      ובעלים של אדמות..
      ובושה שמינהל מקרקעי ישראל שותק ומסרב לשתף פעולה.

להגיב על דניאלה קובי לבטל