צינור הדם לאילת – הסיפור המלא

 

פרופסור בטכניון הטיל על תלמידיו לתכנן צינור להעברת דם * התלמידים התלהבו מן המשימה וכשהגישו את עבודותיהם  כולם נכשלו * בעקבות הניסוי התחילו ללמד בטכניון לימודי הומניסטיקה.

לפני זמן פרסמתי כאן את הסיפור הבא:

הסיפור הזה נשמע כמו אגדה אורבנית. אך הוא אמת לאמיתה (לפחות כרעיון). שמעתי אותו מפיו של פרופסור פרנץ אולנדרוף, בראיון שקיימתי עמו בראשית שנות השישים. [הייתי אז כתב לעניני מדע של עיתון "הבוקר"]


פרנץ אולנדורף בתקופה בה ראיינתי אותו (צילום: קישרי ציבור של הטכניון)

פרופסור פרנץ אולנדורף [יח"צ הטכניון]

אולנדורף, יליד ברלין (1900), עלה לארץ בשנת 1937, הצטרף לסגל המורים בטכניון ולימד בו 44 שנים ברציפות. אולנדורף פרסם מחקרים חשובים בתחומים של ביו-פיסיקה, ביו-אלקטרוניקה וביו-רפואה. על מחקריו זכה בפרס ישראל למדעים מדויקים בשנת 1950.

בצעירותו פירסם אולנדורף עבודה שעקרונותיה הביאו בשלב מאוחר יותר להמצאת הראדאר. בין היתר פיתח גם נוסחה שהביאה לשיכלולו של המיקרוסקופ האלקטרוני.

ראיינתי אותו על פיתוח שעורר אז תקוות רבות: מכשיר שיאפשר לעיוורים לראות. הרעיון היה להתקין עין אלקטרונית שתעביר מראות אל המוח באמצעות אלקטרודות.

אף שבאתי לראיין את אולנדורף בתחום המחקר שלו הוא העדיף להקדיש את רוב שיחתנו לנושאי חינוך. חשוב יותר לדבר על חינוך – אמר לי. אולנדורף עסק בחינוך בבית ספר יהודי בברלין, לאחר שהודח ממשרתו האקדמית עם עליית היטלר לשלטון. הוא עבר עם בית הספר לירושלים בשנת 1934 וחזר לגרמניה כדי לטפל בהעברת ילדים לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. לארץ חזר סופית ב-1937.

פרוייקט הצינור

במהלך שיחתנו סיפר לי, בין היתר, את הסיפור אותו ייחס לאחד הפרופסורים, או לנשיא הטכניון דאז. לפי הסיפור הטיל אותו פרופסור על תלמידיו תרגיל שנועד כאילו לבדוק את יכולתם המקצועית. הוא ביקש מהם לתכנן צינור שנועד להעביר דם מחיפה לאילת.

הסטודנטים, חרוצים ומוכשרים, התיישבו ליד לוחות השרטוט, חישבו חישובים באמצעות סרגלי הלוגריתמים (מחשבנונים ומחשבים עדיין לא היו אז) והכינו תכניות מפורטות. בדקו את מתווה הצינור והמצב הטופוגרפי לאורכו. מה צריך להיות אורך הצינור וקוטרו. בדקו מהי צמיגות נוזל הדם וההרכב הכימי שלו. האם הוא עלול לגרום לקורוזיה בצינור. בדקו חומרים שונים המתאימים לעמידה בקורוזיה כזו. בחנו את מהירות הזרימה ואת הלחץ בתוך הצינור. החרוצים שבהם בחנו גם אפשרות של נקב או חבלה בצינור, ומה יקרה אם הדם ייצא לאטמוספרה.

רגישות מוסרית

כשסיימו הסטודנטים את מלאכתם והגישו את עבודותיהם הודיע אותו פרופסור לתלמידיו כי כולם נכשלו.

והוא הסביר: "לא ביקשתי לבחון את היכולת שלכם לתכנן צינור דם, אלא לבחון את הרגישות המוסרית שלכם. איש מכם לא שאל מדוע צריך צינור להעברת דם מחיפה לאילת, של מי הדם הזה ומי שפך אותו" .

כשפרסמתי את הסיפור לא ידעתי אם אכן התרחש  במציאותו, או רק משל היה.

סיפור אמיתי ולא אגדה

אך בעקבות הפרסום הגיע אלי גל מכתבים ממנו למדתי כי הסיפור אמיתי והאיש שיזם את הפרויקט המצמרר  היה פרופסור חיים חנני.

אינג'ינר יעקב אלעזר

אינג'ינר יעקב אלעזר [צילום: זאב גלילי]

פניתי לידידי, אינג'ינר יעקב אלעזר, לוחם אצ"ל ומוותיקי הטכניון. פניתי אליו כי הוא אנציקלופדיה מהלכת של תולדות ארץ ישראל ובביתו ארכיון ענק של ספרים, מסמכים וצילומים של תולדות המחתרות.  הואיל ופרופסור חנני היה גם איש אצ"ל הנחתי  שאלעזר יידע משהו בנושא. ואכן הוא ידע הכל. הסיפור אמת לאמיתה.

יוזמה של פרופסור חיים חנני

ואלה דבריו של יעקב אלעזר:

"פרופסור חנני התמנה משנה לנשיא הטכניון בשנת 1961. עם מינויו הציע להנהיג לימודי הומניסטיקה בטכניון. הפרופסורים צחקו: אין מספיק זמן ללימוד המקצועות העיקריים ואתה רוצה לגזול זמן ללימודי הומניסטיקה, אמרו לו.

"החליט פרופסור חנני לעשות מעשה. כינס מאה סטודנטים באולם אחד והציג לכולם מבחן שכלל שאלה אחת בלבד: לאיזו אינפורמציה טכנית אתה זקוק, כדי לתכנן צינור להעברת דם מאילת לאשדוד.

 

פרופסופסור חיים חנני בתקופה שהיה משנה לנשיא הטכניון (צילום: קשרי ציבור)

פרופסופסור חיים חנני בתקופה שהיה משנה לנשיא הטכניון (צילום: קשרי ציבור)

"הסטודנטים שאלו שאלות על אורך הקו, הטופוגרפיה, האם יש זרמים חשמליים בקרקע שיגרמו להקרשת הדם, ועוד שאלות טכניות לרוב. איש לא שאל לאיזו מטרה צריך להעביר דם. חנני הביא את תוצאות המבחן לסנאט של הטכניון. הפרופסורים נזדעזעו והסנאט החליט להנהיג לימודים הומאניים. חנני הביא שורה של מרצים בתחומי קולנוע, משפט, היסטוריה וספרות. בין היתר הביא את ד"ר ישראל אלדד (אביו של ח"כ אריה אלדד), שהיה חבר מרכז לח"י בתקופת המלחמה בבריטים, מתרגם כתבי ניצ'ה לעברית ומגדולי אנשי הרוח של התנועה הלאומית. אלדד לימד את שירי אורי צבי, פרקי תנ"ך, תולדות המחתרות ועוד. הוא זכה לנוכחות סטודנטים הגדולה ביותר בקמפוס.

חנני ישב בכלא

"פרופסור חנני עלה לארץ מפולין בשנת 1935. בשנים הראשונות לא הצליח להיקלט באקדמיה, היה עובד ספריה, מורה בבית ספר, פקיד מזכירות כספית ועוד. כבוגר בית"ר פולין התגייס לאצ"ל ותרם את דירתו להפעלת המשדר שאצ"ל החל להפעיל.

בשנת 1937 הוא נעצר על ידי הבריטים והושלך לכלא, בו היו כלואים גם פושעים פליליים. באחד הימים נודע לאסירים כי בתו של "רב האסירים" , הרב ר' ארי'ה לוין,שהייתה בהריון מתקדם, לקתה בארוע מוחי, הפכה צמח ואפסו סיכוייה לחיות. למרות מצב בתו הגיע הרב לכלא בשבת כדי לקיים תפילה עם האסירים. בעת קריאת התורה קם אחד האסירים הפליליים, מולכו שמו, והכריז : אני מנדב שנתיים מחיי למען הצלתה של הבת. אותו מולכו, היה קצב שישב בכלא על רצח שני ערבים שמכרו לו בשר פיגולים. למרות שלא ברור אם היה בסיס כלשהו בהלכה או במנהג לנכונות לנדב שנות חיים, מיהרו גם אסירים אחרים לנדב שנים מחייהם. חיים חנני הצטרף למנדבים והודיע כי הוא מנדב את כל ימי חייו למען הצלתה של בת הרב.

"ואכן נעשה נס. הרופאים הצילו את חיי התינוק בניתוח קיסרי. אחרי כמה שבועות קמה האם ממיטתה בריאה ושלמה.

"חנני הסביר את נכונותו לנדב את כל חייו באמרו שהיה בטוח שהבריטים יחזיקו אותו בכלא כל החיים. הוא שוחרר אך לאחר כמה שנים נעצר שוב והפעם נשלח עם יתר גולי המחתרת לאריתריאה וקניה. הוא חזר ארצה לאחר הקמת המדינה.

"הוא טיפס במהירות בסולם האקדמי, בארץ ובעולם. בשנת 1969 נתמנה לרקטור אוניברסיטת באר שבע".

עד כאן סיפורו המופלא של יעקב אלעזר. [ נפטר בשנת 2000]

 

יעקב אלעזר בארכיון שלו (צילום: זאב גלילי)

יעקב אלעזר בארכיון שלו (צילום: זאב גלילי)

מי הגה את הרעיון

הקורא משה  (מוזס) פינקל העביר לי את התוספת הבאה ואת צילום אביו:

"הסיפור נכון אך לוקה במספר פרטים. היוזמים של "צינור הדם" היו אבי המנוח, פרופ' חיים יעקב פינקל בעצה אחת עם פרופ' חנני. חנני היה אז משנה לנשיא הטכניון ואבי היה אחראי על מבחני הכניסה. המבחן נעשה במסגרת מבחני הקבלה לטכניון בשנת 1961 או 1962. לימודים הומניסטיים בטכניון החלו רק כעבור מספר שנים ביוזמתו של אבי בעת שהיה משנה נשיא הטכניון לעניינים אקדמאים (במסגרתם אף הוקמה תזמורת הטכניון בה אבי ניגן באבוב). לצורך שכנוע הסנט הציג אבי את המבחן אשר ערכו הוא ופרופ' חנני מספר שנים קודם".
10.10.10

 

פרופ' חיים יעקב פינקל (באדיבות המשפחה)

פרופ' חיים יעקב פינקל (באדיבות משפחת פינקל)

 

ראה

"משאל עם ודמוקרטיה"

פורסם בקטגוריה אקדמיה, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

20 תגובות בנושא צינור הדם לאילת – הסיפור המלא

  1. פינגבאק: » לשכת מנתחי מערכות מידע בישראל וחוק סינון הדמוקרטיה » וובסטר 4 - חנן כהן

  2. פינגבאק: בין מהפך 1997 למהפך 2009 | היגיון בשיגעון

  3. פינגבאק: הצינור להעברת דם מחיפה לאילת | היגיון בשיגעון

  4. מאת דליה אשל‏:

    מתקנאה באנשי חינוך כדוגמת אותו סנאט של הטכניון. ולואי היו כאלה גם היום, שאז לא היתה אלימות וירידת ערכים כזו בבתי הספר. כאשר אני שומעת שהשיעורים הכי מעניינים ואשר אותם זוכרים כך גם בגיל מבוגר- היו שיעורי המוסיקה, המלאכה,ציור, חקלאות וכד' – ברור שכאשר לא מפרנסים את הנשמה היא מתנקמת.

  5. מאת אריק‏:

    מה שלא נראה לי בניסוי הזה:
    א. האם הסטודנטים אכן שוכנעו שמדובר בצורך אמיתי, או שחשבו שמדובר בפרויקט היפותטי שמאפשר לבחון את היכולת שלהם לפתור בעיה..
    ב. בהנתן שהתשובה היא החלק הראשון במשפט, האם הם צריכים לחשוד שמישהו מתכוון להשתמש בצורה לא אתית בפתרונות שלהם..?
    בקיצור: זה נשמע כמו מניפולציה זולה..
    אם להשוות: הניסוי הידוע של מלגרם נשמע הרבה יותר רציני.

    תשובה
    1. עובדה שהסטודנטים לא הציגו שאלות לשם מה צינור דם.

    2. עובדה שסנט הטכניון שוכנע שתוצאות הניסוי מחייבות הכללת לימודי הומניסטיקה.

    3. אל תשכח שהניסוי נערך לפני עשרות שנים.

    הסבר מהו הניסוי של מלגרם.
    זאב גלילי.

    • מאת איציק הימן‏:

      הניסוי של מילגרם היה ניסוי על מידת הנכונות לציית לסמכות ומידת ההשפעה של הסמכות על החלטות מוסריות, התוצאה היתה די מזעזעת, אם כי כיום אנחנו יותר מודעים לכך
      http://en.wikipedia.org/wiki/Milgram_experiment
      הוא גם היה אחד המניעים להקשחת הקוד האתי בניסויים בבני אדם

  6. מאת ארך אפיים‏:

    עם כל הכבוד, לסיפור הזה יש כל המאפיינים של אגדה אורבנית, וזה שאתה אומר שלש פעמים עובדה לא ממש עוזר. אם מישהו יבדוק בפרוטוקולים של סנט הטכניון וימצא דיון כזה, אז אפשר לדבר. אריק צודק לחלוטין – בהנדסה ובמדעים, מקובל לתת שאלות שמבוססות על נתונים שרירותיים או אבסורדיים. זכורה לי שאלה בפיסיקה שהתחילה במשפט "כידוע, הירח עשוי מגבינה צהובה", ואני מבטיח לך שתלמיד שהיה מתעקש שהירח לא עשוי מגבנ"צ היה מקבל אפס על השאלה, ובצדק. ואם תלמיד בית ספר מקבל שאלה על בכמה זמן תתמלא בריכת שחיה במים, זה יהיה לא לענין לענות שהכנרת ריקה ומה פתאום ממלאים בריכות שחיה. אף טיפת מים לא מתבזבזת על שאלות עם בריכות, ואף טיפת דם לא נשפכת מתרגילי צינורות. אם מישהו היה מעביר למהנדסים ברפא"ל פרויקט כזה, והם היו חושבים שזה אמיתי ומתחילים לתכנן צינור בלי לשאול על מה ולמה, אז באמת היתה בעיה. כמו שזה זה סיפור נחמד, אבל לחלוטין בלתי סביר.

    תגובה

    אדם המדבר בביטחון כזה ראוי שיופיע בשמו המלא ולא בכסות של כינוי.

  7. מאת מאיר‏:

    למדתי באוניברסיטת הנגב בשנים 1969-73.
    פרופ' חנני היה הרקטור ואף לימד אינפי' ועוד.
    שאלנו אותו : פרופסור חנני, מה פתאום אצ"ל ?
    והוא ענה:
    "אני פעלתי רק לפי הקירוב הראשון.
    כמו אותה ציפור שהים שטף את קינה,
    ועתה היא לוקחת במקורה מים מהים
    ומטילה אותם ביבשה,
    כדי ליבש את הים ! לכן פעלתי באצ"ל "

    תגובה

    מה טיב השאלה?
    למה לא אצ"ל.
    תשובתו של חנני, איש אצ"ל בדם, חיננית וחכמה. הוא רצה להגיד כי מלחמת האצ"ל נראתה אז כמו ציפור המנסה לרוקן את הים. אבל קיווה שהסטודנטים יבינו שלפעמים הים מתרוקן בכל זאת.
    ז.ג.

  8. מאת איציק הימן‏:

    לפי ידידי יוסי רגב, מותיקי אב"ג, זוהי אכן אגדה אורבנית, מקורה הוא באמירה *היפותטית* של פרופ' חנני לעיתונאי מ"הארץ" שפרסם אותה.
    תגובה

    תמהני על ההערה לאחר שהבאתי עדויות מוסמכות לסיפור. ראה גם התגובה הקודמת.
    ז.ג.

  9. מאת סימן טוב שמעון שגיא‏:

    הייתי סטודנט בטכניון בשנת 1963, פרופסור חנני היה דקן הסטודנטים, ולא סגן נשיא הטכניון.. פרופסור חנני נתן אז ראיון ל"פי האתון", ודיבר על כך שהתלמידים הטובים ביותר הולכים למגמה ריאלית ומהם יוצאים המהנדסים והמדענים. הטובים פחות הולכים למגמה ביולוגים ומהם יותאים הרופאים שלנו. התלמידים הגרועים ביותר הולכים ללמוד משפטים ומהם יוצאים הפוליטיקאים שלנו. ואז עבר לדבר על כך שהסטודנטים להנדסה מצויינים בנתונים טכניים אך אינם שוקלים שיקולי מוסר. וכדוגמא נתן את סיפור צינור הדם לנגב. אכן, באותה שנה התחלנו ללמוד לימודים הומניים ואני למדתי תנ"ל אצל הפרופסור אלדד. אבל הנהלת הטכניון בראשותו של יעקב דורי, העבירה את פרופסור חנני מתפקידו כדקן הסטודנטים. במקומו התמנה פרופסור גינצבורג (הכימאי).

  10. מאת עודד לבנה‏:

    שמעתי מפי פרופ' ישעיהו לייבוביץ ז"ל, אשר היה באותו הזמן מרצה אורח בטכניון, שהרעיון היה שלו: הוא ביקש מעמיתו לשאול את השאלה הזו.

  11. מאת ד.ג.‏:

    בשנות הששים פרופ' אולנדורף לימד בבסמתאת מקצועות החשמל בבית ספר מקצועי, הוא ראה בכך שליחות.
    הוא עצמו היה ערירי.
    בשנת 1962 לערך, הציג לנו בכיתה את הבעיה של תכנון צינור דם "מדן ועד אילת", אכן דוגמא מעצבת אישיות.
    מרגש להיזכר…

  12. מאת אבי עופר‏:

    הסיפור הוא סיפור ידוע וכלל אינו אגדה, הגם שמצאתי כמה וריאציות על האופן המדוייק בו התרחש. ייתכן מאד גם שחזרו עליו כמה פעמים. בקורסים שלי בתחום התוכנה אני מקפיד לתת שאלה ברוח זו (לאחר לימוד הקוד האתי של המקצוע, המחייב מפורשות להעמיד את טובת הציבור בראש השיקולים המקצועיים).
    פחות ברור לי למה דווקא מפקדי צהל שתכננו את ההתנתקות צריכים לקחתו לתשומת ליבם; ואם כן, הרי המסקנה המוסרית היא שגם מצד זה חובה היתה לבצע את ההתנתקות ולא רק מעזה אלא מכל השטחים הכבושים. אבל אני מבין שלכותב הבלוג השקפה מוסרית אחרת, לפיה מותר רצוי ומוסרי להחזיק אוכלוסיה אזרחית במצב של כיבוש צבאי וללא זכויות אזרח במשך עשרות שנים, ולהושיב לידה אוכלוסיה חדשה הזוכה למלוא זכויות האזרח. רצוי הרבה יותר שמפקדי צהל שביצעו את נוהל חניבעל ברפיח, או כל מי שמקבלים עבודת תכנון טכנית בשטחים אשר מובילה אותנו למדינת אפרטהייד אם לא גרוע מכך, יקחו זאת לתשומת ליבם.
    בברכה,
    ד"ר אבי עופר

  13. מאת לאה בלום‏:

    תמיד האמנתי בחשיבות לימוד הומניסטיקה.והערכתי מאוד מנהל אחד התיכונים בכפר סבא ,אשר לפני שנים חייב את תלמידי המגמה הריאלית לקחת גם מקצוע הומני. מה טוב היה לו מנהלי תיכונים היו מעריכים את חשיבות הנושא כיום

  14. מאת דניאל‏:

    מה עלה בגורל הארכיון של אינג' יעקב אלעזר? מישהו דואג לפרסם את הדברים הרבים מימי המחתרות?

  15. מאת מנשה בן מאיר‏:

    שנים ארוכות נעזרתי בסיפור המופלא הזה על מנת לחדד את החוש המוסרי של תלמידי,את הצורך בעמדה ביקורתית,ואת הסירוב העמוק לכל סוג של קונפורמיות

השאר תגובה