הפתולוגיה של הקשת הדמוקרטית המזרחית

סמוך לביתי בשכונת רמת שיקמה ברמת גן שוכן בית כנסת של עולי בבל. זהו בית כנסת שכונתי, שתמיד הוא מלא עד אפס מקום ולעתים אף עולה על גדותיו לחצר הסמוכה שבה עזרת נשים. יש בו פעילות חברתית ותורנית ענפה – שעורים, בר מצוות, ליווי כלות בתופים ומחולות למקווה ועוד.

איני מעולי בבל (לצערי) אבל אני נהנה לעבור ליד בית הכנסת ולעצור לרגע לשמוע מתוכו את הנעימות היפות. לעתים אני מצטרף למניין כי הנוסח והפיוטים – במיוחד אלו של החגים והימים הנוראים – אהובים עלי מאד. אני גם אוהב את התפילה הנאמרת בקול רם וברור מפי שליח הציבור, שאינו מדלג על אף מילה. על המקום שורה אווירה, שבעיני היא קסומה – קהילה המשמרת מסורת אבות מימי יוצרי התלמוד שממימיו אנו שותים. המתפללים הם תערובת של תושבים ותיקים וחדשים של האזור. פעם שכנה כאן מעברה. לאחר מכן היא הפכה לשכונת עוני עם פשיעה וסמים ודלות. הדור השני והשלישי כבר שיקם רבים מן הבתים והסתדר בחיים.

d797d79bd79ed799-d795d7a8d791d7a0d799-d791d792d793d793-1 חכמי ורבני בגדד במאה התשע עשרה

חלק גדול מן השכונה נבנה מחדש בבתי מידות מודרניים. המתפללים הם מדגם מייצג של עם ישראל – תערובת של מקצועות חופשיים, אנשי עסקים, עורכי דין, רופאים, רוקחים, בעלי מלאכה זעירים ופועלים פשוטים. מספר הצעירים רב, לעומת בתי כנסת אשכנזיים שבאזור. הדתיות גם היא אופיינית לעם ישראל – מן המקפידים בקלה כחמורה ועד ההולכים לאחר התפילה למשחק כדורגל.

מה ומי ב" קשת"

אני מספר על בית הכנסת שבשכנותי כי הוא קשור לתופעה שאני מכנה אותה פתולוגית. לא במשמעות הרפואית אלא במשמעות התרבותית והחברתית – " סטייה או חריגה מן התקין" . כוונתי לפתולוגיה של " הקשת הדמוקרטית המזרחית" . הסיבה שאני שב ודן בנושא הזה הוא ראיון שפורסם ב" הארץ" עם אחד ממייסדי הקשת, פרופסור יוסי יונה, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון.

d7a2d79ed795d793-d794d792d793d794-d79cd7a4d7a1d797-d799d794d795d793d799-d791d792d793d793

אגדה לפסח נוסח יהודי בגדד

הקשת המזרחית נוסדה בשנת 1996 כתנועה חוץ פרלמנטרית של אנשי רוח ואקדמאים יוצאי ארצות ערב. הם הגדירו את מטרתה: להשפיע על סדר היום הציבורי " ולהביא לשינוי כולל של החברה הישראלית ומוסדותיה" . המטרה העיקרית שסומנה הייתה חיובית: לתקן את העוול והקיפוח שנגרם ליוצאי מדינות ערב בתחום הכלכלי והתרבותי. במהלך השנים זכתה התנועה לכמה הישגים, שהבולט בהם הוא החלטת בג" ץ בעניין הפשרת קרקעות הקיבוצים.

במרוצת השנים התפתחה הקשת לתנועה אנטי ציונית.

" בלי ציביון יהודי"

עתה בא פרופסור יוסי והולך צעד אחד נוסף. ואלה עיקרי רעיונותיו, בראיון ל" הארץ" :

· לבטל את חוק השבות

· לאפשר את זכות השיבה לרבבות פליטים פלשתינאים " על בסיס אמנת ז"נבה" .

· אוטונומיה תרבותית ל"פלסטינים הישראלים" (כלומר יוצאי  עדות המזרח)

· לאחד את הצפירה ביום הזיכרון עם יום האבל הפלסטיני על הנאכבה.

"המזרחיים הפ הפלסטינים הישראליים". יוסי יונה. שלומית ליר מכון ון ליר

"המזרחיים הם הפלסטינים הישראליים". יוסי יונה. שלומית ליר מכון ון ליר

· הצביון היהודי של המדינה לא יהיה אכסקלוסיבי. לא איסור תחבורה ציבורית בשבת. ביום כיפור לא תהיה כפיה על אדרחים בחסות החוק.

מוצר של הציונות

להגנתה של התפיסה הפתולוגית הזו אני יכול לומר שהיא בעצם פועל יוצא של הפתולוגיה הציונית-חילונית. המהפכה הציונית קמה על בסיס של מרד במסורת היהודית בחזקת " עולם ישן עד יסוד נחריבה" . המטרה הייתה להקים חברה על בסיס של אתוס חדש, חילוני לגמרי. המהפכה הזו פעלה למחיקת השורשים היהודיים של כל עדות ישראל והטילה את כולם לתוך כור ההיתוך הארצישראלי. הממסד הציוני קיפח את יוצאי ארצות האיסלם בתחום הכלכלי. אך בתחום מחיקת השורשים היהודיים היה שיוויון גמור בין " אשכנזים" ל" ספרדים" . היידיש אף נרדפה יותר משפות הז"ארגון היהודיות של יוצאי המזרח.

המהפכה הציונית נחלה הצלחה עצומה בהקמת מדינה. היא נכשלה כישלון טוטאלי במחיקת השורשים היהודיים. הרוב המכריע של העם היושב בישראל שומר על זהותו היהודית: החרדים, יוצאי ארצות האיסלם, הדתיים לאומיים, והמסורתיים לגווניהם וגם אלה הרואים עצמם חילוניים. יש חזרה בהיקף אדיר לשורשים: חזרה בתשובה, חוגי לימוד תלמוד, לימודי יידיש ולאדינו, סיורי שורשים באירופה ובצפון אפריקה ועוד.

יש שני ציבורים קטנטנים שממשיכים להחזיק באתוס הציוני-חילוני אף שהפכו לפוסטציונים ופוסט יהודים. אלה הם שרידיו ויוצאי חלציו של השמאל הציוני, יוצאי מפ" ם וקיבוצי השומר הצעיר ולצידם יהודים מזרחיים שהתקדמו בסולם החברתי. ההסבר לאידיאולוגיה שהקשת המזרחית מבטאת אותה פשוט למדי. מדובר בקבוצה של אנשים שסבלו מן העמדה הנחותה שהמדינה הציונית הקצתה לאבותיהם. השאיפה שלהם הייתה להתקדם בסולם החברתי לעבר האליטות האשכנזיות – בעיקר באקדמיה. להידמות ככל האפשר לאליטות השליטות המדכאות. ללכת לבית הכנסת כמו זה שבשכונה שלי לא נשמע טוב בחברה שיוסי יונה רוצה להידמות אליה. הוא רוצה להיות יוסי ביילין.

פיוט לראש השנה

שפל רוח שפל ברך וקומה

אקדמך ברוב פחד ואימה

לפניך אני נחשב בעיני

כתולעת קטנה באדמה

מלוא העולם אשר אין קץ לגדלו

הכמוני יהללך ובמה

הדרך לא יכילון מלאכי רום

ועל אחת אני כמה וכמה

הטיבות והגדלת חסדים

לך תגדיל להודות כל נשמה

(נאמר בבתי הכנסת של קהילות בבל. המחבר ר" שלמה אבן גבירול)

==========================================

מלחמת קדש המושמצת

עבר לפוסט סמוך

=======================================

הזיכרון הסלקטיבי של אליעזר פישמן

 

עבר לקישור הבא

=============================================

חני נחמיאס חומלת על בעלי חיים

עבר לפוסט הבא


חני נחמיאס חומלת על כלבי גוש קטיף

יסמין סימן טוב, בימאית סרטים ומוסיקאית מירושלים, צפתה בתכנית טלוויזיה בה הביעה השחקנית חני נחמיאס זעזוע מיחסם של תושבי גוש קטיף לכלבים.

בתגובה כתבה לשחקנית את המכתב הבא:

" שלום חני,

" התאכזבתי ממך קשות כאשר שמעתי אותך מספרת על הכלבה מגוש קטיף שאימצת.

" בדברייך לא היה שמץ של חמלה על אלפי האנשים שגורשו מבתיהם, וממפעל חייהם – רק תמיהה על מי שהשאירו את הכלבים והחתולים.

חני נחמיאס 2צילום אמיר גלעד ויקיפדיה אנגלית

חני נחמיאס 2צילום אמיר גלעד ויקיפדיה אנגלית

" אני אוהבת בעלי חיים וחושבת שזו מצווה עצומה לטפל בהם ולחמול עליהם. אבל לאחר אסון כה קשה אותה תמיהה שהבעת הייתה מיותרת.

" האם כשגורשו יהודים מבתיהם באירופה גם אז התאכזבת כיצד לא טפלו בבעלי החיים תוך כדי הגרוש?

" האם עולה בדעתך באיזו מצוקה חיים אנשים אלה? כשאין להם פרנסה, אין להם בית ואפילו את מתיהם נאלצו לגרור עמם? אם היו "למען השלום" מפנים כפר ערבי אחד, האם הפקרת בעלי החיים באותו מקרה הייתה גורמת לך לאותה תמיהה כפי שהבעת בחמלתך על בעלי החיים הפעם?

" חשוד מאד בעיני כאשר יש אכפתיות כל כך גדולה לבעלי חיים ואילו האנשים המדוכאים והמופקרים הללו אינם זוכים לאותו יחס ואת באה עמם חשבון.

בתשובה קיבלה מחני נחמיאס את המכתב הבא:

" כן יקירתי- אני באה חשבון- גם איתך.

" לאנשים שהשאירו את כל חייהם מאחור לא הייתה הזכות להפקיר עוד יצור חי וחסר אונים רק כי חייהם נהרסו (לדברייך).

מאחורי כל זוג עיניים של יצור הולך על ארבע יש נשמה ונפש בדיוק כמו לבני אדם.

" דווקא אמרתי בשידור כי אני לא מאשימה אף אחד, אבל את יודעת מה? כשאני קוראת את המכתב שלך אני כן מאשימה. כי אני מבינה שאת חושבת שהייתה לך הזכות (לדעתך) לתת לבעלי החיים למות מאחור, רק כי הממשלה החליטה שלא גרים יותר בחבל עזה.

" לך סידרו מלון, אכסניה, קרוואן, אוכל, מים, מיטה – מי דאג לחיות שננטשו?

" ובקשר לגוש קטיף, אולי עכשיו יפסיקו להיהרג שם בנים של חברים שלי (ליאור וישינסקי) ובמקרה לא הבן שלי (בן גילו בדיוק).

" כן. לכולנו יש מה לבוא בחשבון בחג הזה. גם לך יפת הנפש" .


הזיכרון הסלקטיבי של אליעזר פישמן

למיליארדר אליעזר פישמן יש זיכרון פנומנאלי, מספר העיתונאי אריה אבנרי בספרו החדש " חידת פישמן" . הוא יכול לדקלם בשעת בוקר מוקדמת ובשעת לילה מאוחרת כמעט כל נתון שיבקשו ממנו: שערי מטבע בעולם, מאזני חברות, שערי מניות בישראל ובוולסטריט, מצב חשבונות בנקים, ריכוז זכות וחובה על הלוואות שלקח, נזילות של חברות שבבעלותו ועוד.

" רק בנושא אחד" , כותב אבנרי, " מאבד פישמן משום מה את חוש הזיכרון המופלא שלו: כשהוא מתבקש לפרט כמה כסף הלווה עד היום לחוות השקמים של ראש הממשלה, אריאל שרון. במפתיע, הוא גם לא זוכר אם ההלוואות, שניתנו מספטמבר 1994, נפרעו מאז, או שעדיין עומדת יתרת חוב לזכותו בהתחשבנות עם חוות שקמים" .

לפי רשם החברות, אומר אבנרי, חוות השקמים לא החזירה לפישמן שתי הלוואות.

אבנרי מגלה שהקשרים בין פישמן לבין שרון החלו עוד באמצע שנות השבעים ובמפגש הראשון והמקרי ביניהם בסניף בנק אמריקני (כמה סמלי) " נוצר קליק" שהוביל לידידות רבת שנים.

פישמן תרם " סכום כסף לא מבוטל" לרשימת שלוםציון שהקים שרון בבחירות 1977. לאחר ששרון התמנה שר החקלאות " הוא הרבה להתייעץ אתו בנושאים חקלאיים ולהיעזר בידע הרב שלו בכל הקשור להערכות חשבונאיות לגבי תשומות כלכליות" .

" במשך שנים" , מספר אבנרי, " עשה אריאל שרון במינהל מקרקעי ישראל כבתוך שלו. החלטות חשובות כמו שינוי ייעוד של קרקע, תוכנית מתאר ועוד, הן משמעותיות ביותר לאנשי עסקים כדוגמת פישמן, שתחום העיסוק שלהם נע בין חקלאות, תעשייה ונדל" ן. שרון היה במשך שנים חבר בוועדת השרים לענייני הפרטה, אחד התחומים שפישמן מעורב בהם מאד. האם היה זה רק מזלו הגדול של אליעזר פישמן שהביא לידידות הגדולה עם אחד האנשים החזקים והמשפיעים במדינה, דווקא באותם תחומים המשיקים לעסקיו? האם הידידות הגדולה היא שהובילה להלוואות בסכומים לא ידועים שקיבלה חוות שקמים מאיש העסקים שהפך להיות מבאי ביתו של שרון?" .

אבנרי מציג את השאלה שהיועץ המשפטי ומבקר המדינה היו צריכים להציג: " האם זכה פישמן להעדפות עסקיות שנבעו מהידידות הקרובה עם שרון?" .

ותשובתו: " אם להאמין לפישמן התשובה היא חד משמעית לא" .

ועל כך נאמר בשיר הילדים " מי שלא מאמין יבוא בעוד שנים ויראה…." .

אליעזר פישמן הוא טייקון ישראלי שמגלם באישיותו ובעסקיו את הקשר בין הון, שלטון ותקשורת. הוא שגשג והתרסק בימי ארידור העליזים בשנות השמונים. שיקם עצמו במהירות והפך לאחד ממאה העשירים של ישראל, שהונו האישי נאמד בין מיליארד ושני מיליארד דולר. שיטתו הבסיסית היא מינוף. למשל: הוא קונה נכס נדל"ני בהלוואה שהוא מקבל בבנק, משכיר את הנכס (לעתים לזה שמכר אותו) ומחזיר את החוב לבנק מדמי השכירות. אותו נכס משמש גם בטוחה להלוואה נוספת באמצעותה הוא קונה נכס אחר וכך הלאה. פישמן לא מסתיר את העובדה שהוא מגייס לעסקיו בכירים במערכת השלטון לאחר פרישתם ומנצל את הידע והקשרים שלהם לעסקיו.

אליעזר פישמן

אליעזר פישמן

לאחר כמה כישלונות בניסיונות לרכוש עסקים שרצה תפס את החשיבות של התקשורת בעסקים. אף שכבר היה הבעלים של העיתון הכלכלי " גלובס" החליט להרחיב את ממלכתו. תוך זמן קצר יחסית הצליח לרכוש נתח נכבד מידיעות אחרונות. הואיל והוא שולט באמצעות חברותיו גם בכבלים ובערוצי טלוויזיה הרי הוא למעשה טייקון התקשורת הגדול במדינה, פרט אולי לנוני מוזס.

כמה כסף השקיע פישמן באריאל שרון?

למיליארדר אליעזר פישמן יש זיכרון פנומנאלי, מספר העיתונאי אריה אבנרי בספרו החדש " חידת פישמן" . הוא יכול לדקלם בשעת בוקר מוקדמת ובשעת לילה מאוחרת כמעט כל נתון שיבקשו ממנו: שערי מטבע בעולם, מאזני חברות, שערי מניות בישראל ובוולסטריט, מצב חשבונות בנקים, ריכוז זכות וחובה על הלוואות שלקח, נזילות של חברות שבבעלותו ועוד.

" רק בנושא אחד" , כותב אבנרי, " מאבד פישמן משום מה את חוש הזיכרון המופלא שלו: כשהוא מתבקש לפרט כמה כסף הלווה עד היום לחוות השקמים של ראש הממשלה, אריאל שרון. במפתיע, הוא גם לא זוכר אם ההלוואות, שניתנו מספטמבר 1994, נפרעו מאז, או שעדיין עומדת יתרת חוב לזכותו בהתחשבנות עם חוות שקמים" .

fכמה כסף של פישמן הושקע כאן? חוות השיקמים. ויקישיתוף

fכמה כסף של פישמן הושקע כאן? חוות השיקמים. ויקישיתוף

לפי רשם החברות, אומר אבנרי, חוות השקמים לא החזירה לפישמן שתי הלוואות.

אבנרי מגלה שהקשרים בין פישמן לבין שרון החלו עוד באמצע שנות השבעים ובמפגש הראשון והמקרי ביניהם בסניף בנק אמריקני (כמה סמלי) " נוצר קליק" שהוביל לידידות רבת שנים.

פישמן תרם " סכום כסף לא מבוטל" לרשימת שלוםציון שהקים שרון בבחירות 1977. לאחר ששרון התמנה שר החקלאות " הוא הרבה להתייעץ אתו בנושאים חקלאיים ולהיעזר בידע הרב שלו בכל הקשור להערכות חשבונאיות לגבי תשומות כלכליות" .

" במשך שנים" , מספר אבנרי, " עשה אריאל שרון במינהל מקרקעי ישראל כבתוך שלו. החלטות חשובות כמו שינוי ייעוד של קרקע, תוכנית מתאר ועוד, הן משמעותיות ביותר לאנשי עסקים כדוגמת פישמן, שתחום העיסוק שלהם נע בין חקלאות, תעשייה ונדל"ן. שרון היה במשך שנים חבר בוועדת השרים לענייני הפרטה, אחד התחומים שפישמן מעורב בהם מאד. האם היה זה רק מזלו הגדול של אליעזר פישמן שהביא לידידות הגדולה עם אחד האנשים החזקים והמשפיעים במדינה, דווקא באותם תחומים המשיקים לעסקיו? האם הידידות הגדולה היא שהובילה להלוואות בסכומים לא ידועים שקיבלה חוות שקמים מאיש העסקים שהפך להיות מבאי ביתו של שרון?" .

אבנרי מציג את השאלה שהיועץ המשפטי ומבקר המדינה היו צריכים להציג: " האם זכה פישמן להעדפות עסקיות שנבעו מהידידות הקרובה עם שרון?" .

ותשובתו: " אם להאמין לפישמן התשובה היא חד משמעית לא" .

ועל כך נאמר בשיר הילדים " מי שלא מאמין יבוא בעוד שנים ויראה…." .

אליעזר פישמן הוא טייקון ישראלי שמגלם באישיותו ובעסקיו את הקשר בין הון, שלטון ותקשורת. הוא שגשג והתרסק בימי ארידור העליזים בשנות השמונים. שיקם עצמו במהירות והפך לאחד ממאה העשירים של ישראל, שהונו האישי נאמד בין מיליארד ושני מיליארד דולר. שיטתו הבסיסית היא מינוף. למשל: הוא קונה נכס נדל"ני בהלוואה שהוא מקבל בבנק, משכיר את הנכס (לעתים לזה שמכר אותו) ומחזיר את החוב לבנק מדמי השכירות. אותו נכס משמש גם בטוחה להלוואה נוספת באמצעותה הוא קונה נכס אחר וכך הלאה. פישמן לא מסתיר את העובדה שהוא מגייס לעסקיו בכירים במערכת השלטון לאחר פרישתם ומנצל את הידע והקשרים שלהם לעסקיו.

לאחר כמה כישלונות בניסיונות לרכוש עסקים שרצה תפס את החשיבות של התקשורת בעסקים. אף שכבר היה הבעלים של העיתון הכלכלי "גלובס" החליט להרחיב את ממלכתו. תוך זמן קצר יחסית הצליח לרכוש נתח נכבד מידיעות אחרונות. הואיל והוא שולט באמצעות חברותיו גם בכבלים ובערוצי טלוויזיה הרי הוא למעשה טייקון התקשורת הגדול במדינה, פרט אולי לנוני מוזס.

מלחמת קדש המושמצת והחשובה במלחמות ישראל

החודש ימלאו 49 שנים למלחמת קדש, המלחמה המושמצת ביותר בתולדות ישראל אבל לדעתי המלחמה החשובה ביותר לקיום ישראל.

זו הייתה מלחמה יזומה, שתוכננה על ידי דוד בן גוריון חודשים רבים מראש. "מלחמת ברירה" בלי שקדמה לה התקפה של מדינה ערבית. מלחמה ש"מחנה השלום" ראה בה הוכחה לשאיפות ההתפשטות והמלחמה של ישראל, המשתפת פעולה עם האימפריאליזם הבריטי והצרפתי.

המלחמה פרצה ב-29 באוקטובר 1956 בהצנחת כוח צנחנים במעבר המיתלה בסיני. היא נמשכה בהפצצות בריטיות וצרפתיות ובפלישה לערי תעלת סואץ. תוך כמה ימים השתלט צה"ל על כל חצי האי סיני ועל האיים שבכניסה לשארם א שייך. בן גוריון הכריז על הקמת מלכות ישראל השלישית אך חזר בו לאחר זמן קצר – בלחץ משותף של ארצות הברית וברית המועצות – והסכים לנסיגה מכל השטחים שנכבשו. הסובייטים, שראו במצרים מדינת חסות שלהם, אף איימו במלחמה גרעינית על המערב אם לא תהיה נסיגה.

הצנחנים מתבצרים במיצר המיתלה בםעולת הפתיחה למלחמת קדש

הצנחנים מתבצרים במיצר המיתלה בםעולת הפתיחה למלחמת קדש

 המניע העיקרי למלחמה היה החשש של בן גוריון ומשה דיין מפני יוזמת "סיבוב שני" של העולם הערבי שתביא את הקץ על המדינה היהודית. בין לבין הפכו החיים בישראל לבלתי נסבלים עקב פעולות מסתננים מעבר לגבולות, שיזמו המצרים הירדנים והסורים. פעולות תגמול של צה"ל הקיזו דם רב אך לא עצרו את ההסתננויות.

באותה תקופה החלו מדינות ערב לגבש שיתוף פעולה ובריתות שנועדו לאפשר העברת צבאות ממדינה למדינה, כולל ממדינות שאין להן גבול משותף עם ישראל. הרוח החיה בהתארגנות נגד ישראל היה מנהיג כריזמאטי שעמד בראש מצרים, גמאל עבדול נאצר, שקרא בגלוי להשמדת ישראל. בראשית 1955 הטילו המצרים מצור ימי על ישראל ומנעו מעבר אוניות דרך מצרי טיראן לאילת.

גמאל עבדול נאצר ויקישיתוף

גמאל עבדול נאצר ויקישיתוף

בספטמבר 1955 נחתמה עסקת נשק בין מצרים לבין צ'כיה, שאיימה להפר באורח מכריע את מאזן הכוחות בין ישראל לבין שכנותיה.

מעמדה המדיני של ישראל היה רופף. ארצות הברית יזמה את ברית בגדד, שנועדה לאגד מדינות ערביות בברית עם המערב נגד ברית המועצות. ישראל נדרשה לשלם את המחיר והופנו אליה תביעות לויתורים טריטוריאליים (בנגב) ולהחזרת פליטים ערביים לשטחה.

באותה תקופה – שמונה שנים בלבד לאחר מלחמת העצמאות והקמת המדינה – ישראל הייתה ישות שלא היה בטוח אם תתקיים. צה"ל היה צבא קטן וכמעט בלתי חמוש. צרפת הסכימה אמנם לספק נשק חדיש אך הוא עדיין לא נקלט. הצרפתים התחייבו לספק 60 מטוסי סילון מדגם מיסטר-4 אך בדיון שנערך זמן קצר לפני המלחמה אמר מפקד חיל האוויר דן טולקובסקי לבן גוריון כי רק 12 טייסים יכולים להטיס את המטוסים ורק 6 מהם מסוגלים להלחם בהם. נדרשו למפקד חיל האוויר לפי הערכתו לפחות שנה כדי להכשיר את הטייסים להטיס את כל 60 מטוסי המיסטר שיגיעו.

למרות חולשתו של צה" ל החליט בן גוריון לצאת למלחמה ולנצל את ההזדמנות הנדירה שבה גם בריטניה וגם צרפת היו מוכנים להשתתף בה. מחשש שהמצרים יפציצו את ערי ישראל תבע הצבת טייסות צרפתיות כאן כדי שיגנו על שמי המדינה.

מדוע זו המלחמה החשובה ביותר בתולדות ישראל?

" במלחמה זו" , כותב ההיסטוריון מוטי גולני, בספרו "בקיץ תהיה מלחמה":" הפכה ישראל ממדינה שההצדקה לקיומה מוסרית למדינה שיש להתחשב בקיומה ובאינטרסים שלה בשל עוצמתה".

טנק מצרי  בלהבות

טנק מצרי בלהבות

הייתי מוסיף עוד מלה אחת. דווקא האיום הסובייטי לפתוח במלחמה גרעינית נגד המערב, כתגובה על הפעולה המשוחפת של בריטניה צרפת וישראל היא שנתנה פוליסת קיום למדינה. ישראל הפכה לילד הרע של העולם אבל ילד שצריך להרגיע אותו ולהתחשב בו.

כשבגין גילה שאהרון ברק הוא בעל הבית של המדינה

ערב ראש השנה תשל"ז הודיע היועץ המשפטי ברק לרבין על כוונתו לחקור את אשר ידלין * כשנכנס בגין ללשכתו, כמה חודשים לאחר מכן, גילה שהוא איננו בעל הבית היחיד במדינה * ידלין נשלח לכלא, אברהם עופר התאבד ורבין הודח * כך עברה המדינה לשליטת האוליגרכיות

שער ספרו של אשר ידלין

שער ספרו של אשר ידלין

ראה גם:

אשר ידלין הסיפור האמיתי מאחורי הסיפור

בין מהפך 1997 למהפך 2009

 

  • כך הפיל ברק את אשר ידלין בפח

ביום ראשון, 5 בספטמבר 1976, החליטה ממשלת ישראל פה אחד למנות את מנכ" ל קופת חולים, אשר ידלין, לנגיד בנק ישראל. שלושה ימים לאחר החלטת הממשלה התקשר היועץ המשפטי לממשלה, אהרון ברק, אל ראש הממשלה, יצחק רבין. הוא הודיע לו כי למשטרה הוגשה תלונה נגד ידלין על קבלת שוחד וכי הדבר מחייב חקירת משטרה.

היום בו מסר אהרון ברק הודעה זו לרבין יכול להירשם כנקודת מפנה בהיסטוריה של מדינת ישראל. הנקודה בה הגיע הקץ לשלטון האבסולוטי של מפא" י ההיסטורית. הנקודה בה עברה השליטה בעמדות הכוח במדינה לאוליגרכיות.

חודשים ספורים לאחר אותה הודעה הורה ברק לפתוח בחקירה נגד שר בכיר בממשלה, אברהם עופר. בעקבות החקירה שלח עופר יד בנפשו בירייה בראשו בחוף תל ברוך.

כשנה לאחר מכן החליט ברק להגיש כתב אישום נגד לאה רבין על החזקת חשבון דולרים בבנק אמריקני וגרם בכך לפרישתו של רבין.

כשארע מה שנוהגים לכנות " המהפך" , כמה חודשים לאחר מכן, גילה בגין כי הוא איננו בעל הבית היחיד במדינה. הוא מינה את אהרון ברק ליועצו המשפטי המיוחד ולמשתתף במשא והמתן על הסכמי קמפ דייויד. גם לאחר שמונה לשופט בית המשפט העליון הוסיף ברק להשתתף במשא והמתן על חוזה השלום עם מצרים.

תלונה למשטרה

את מעשיו של ידלין חשף יגאל לביב, עיתונאי עתיר סקופים, שכתב באותה תקופה ב" העולם הזה" . על הגילוי ומה שארע לאחריו סיפר לי בימים אלה:

" את הסיפור על מעשי השחיתות של ידלין פרסמתי בהעולם הזה כמה חודשים לפני ההחלטה על מינויו לנגיד בנק ישראל. אבל הדבר לא הזיז לאיש. הפעם החלטתי לנסות ולהאיץ במשטרה לחקור והגשתי תלונה. לפי החוק חייבת המשטרה לחקור כל תלונה המוגשת לה ולהשיב בתוך חצי שנה מה העלתה החקירה. ככל הידוע לי המשטרה לא עשתה כלום.

" בינתיים מונה מפכ" ל חדש, שאול רוזוליו. פעולתו הראשונה הייתה למנות את תת ניצב בנימין זיגל אחראי על חקירות כלכליות. זיגל היה בתפקיד זה עשר שנים קודם לכן, אך הואיל והצליח יותר מדי בחקירות של אנשי ציבור שסרחו הודח והועבר לארכיון המשטרה. רוזוליו החזיר את זיגל לתפקידו ונתן לו אור ירוק לפעול כראות עיניו. כשפורסמה החלטת הממשלה למנות את ידלין לנגיד נזכר זיגל שראה את התלונה שלי באיזה מקום והזמין אותי לשיחה כדי להשלים את החומר.

" מאוחר יותר התקשר אלי זיגל ורמז לי כי אחד מחבריו של ידלין מונע ממנו לחקור עד מרכזי, עורך דין שהגיש תצהיר כמי שביצע את עיסקות השוחד. נפגשתי עם אהרון ברק וסיפרתי לו על כך ואף נתתי לו העתק של התצהיר. ברק נתן הוראה שמרגע זה ואילך זיגל יהיה כפוף לו אישית."

עד כאן דברי העיתונאי יגאל לביב.

ההמשך ידוע. החקירה מוצתה עד תום ידלין נידון למאסר ובילה 1217 ימים ולילות בכלא.

פגישות עם ידלין

עורך ידיעות אחרונות באותה תקופה, דב יודקובסקי, הבין בחוש את החשיבות ההיסטורית של פרשת ידלין. הוא ביקר את האסיר בכלא והחתים אותו על חוזה לפרסום ספר עם שחרורו. החוזה נחתם על קופסת סיגריות ריקה.

על מנת שהספר יפורסם מיד עם שחרורו החל ידלין בכתיבה בכלא. חברתו לחיים, טליה לבני, עורכת דין במקצועה, ביקרה אצלו והביאה קטעים של כתב היד. יודקובסקי ביקש ממני לשכתב את החומר ולערוך אותו לכלל ספר קריא וכך עשיתי משך כמה חודשים.

כשידלין הועבר לטיפול בבית חולים נפגשתי עמו מספר פעמים. הייתי בקיא היטב בכל הפרשיות שעליהן נשפט וביקשתי ממנו הבהרות. הוא נמנע מלדבר עליהן ועיקר דבריו התייחסו לבגידת חבריו בו. הוא לא הבין כיצד זה שרי מפא" י בממשלה – רובם חברים מנוער, או חברים לפעילות משותפת בתנועה – לא מנעו בכלל את החקירה נגדו. הוא בכלל לא הבין שכללי המשחק במדינה השתנו וכי השלטון בישראל כבר איננו בידי המפלגה, למרות שהיא בממשלה.

"אין מלך בישראל"

עד לפרסום הספר כבר תפס ידלין מה קרה. הוא נתן לכך ביטוי במשפט הבא: "לא יכולתי שלא להיזכר בתקופה בה היה מלך בישראל ודוד בן גוריון שמו" .

הוא התייחס לפרשה בה הסתבך שר האוצר לוי אשכול בשנת 1955 כשקיבל דירת שרד מפוארת ומכר את דירתו הפרטית לאוצר במחיר גבוה. ועדת הביקורת של המפלגה העמידה אותו לעמוד הקלון (חקירת משטרה איש לא העלה על דעתו אפילו). אז יצא בן גוריון לרדיו והכריז: " לוי בן דבורה אשכול, מייסד דגניה ואבי ההתיישבות, עשה משגה אסתטי ויש להרפות ממנו, לתת לו להמשיך בתפקידו כשר אוצר מצליח ומסור. העם והמדינה זקוקים לו" .

ידלין ציפה שמישהו מראשי המפלגה יעשה כך גם בעניינו. אך הם לא עשו מאומה. הם לא בגדו בידלין. פשוט לא היה להם כוח. ידלין לא תפס שכבר אין מלך בישראל. שממשלת רבין היא חלשלושה ורועדת מכל עלה נידף. שריה נמנו עם " צעירי מפא" י" שכבר הזקינו. בניגוד לדור הנפילים שהקים את המדינה הם היו עסקנים אפרוריים. חברו של ידלין, שר השיכון אברהם עופר, הבין את המצב מהר יותר והתאבד כשהתעוררו נגדו חשדות.

שלטון האוליגרכיות

אי אפשר להבין את בעיות היסוד של ישראל היום – מהתנחלות סבסטיה ועד חורבן גוש קטיף – בלי להבין את אופיו של המשטר שקם בישראל, בעקבות קריסתה של מפא" י ההיסטורית.

לא שחיתותו של ידלין גרמה לקריסה. העמדתו לדין, כמו התאבדותו של אברהם עופר, וההתאבדות של יעקוב לוינסון (יו" ר הנהלת בנק הפועלים בשנת 1984) הם תוצאה של הקריסה הזו.

לאחר הקריסה השלטון לא עבר לגוף פוליטי אחר. הליכוד של בגין ב-1977 היה גוף קטן ומדולדל, חסר עמוד שדרה של אנשי מעשה וביצוע, חסר יכולת לשלוט. בגין נזקק לכל המנגנונים של מפאי ההיסטורית בלי שהיה לו הכוח של בן גוריון.

קריסת שלטון מפא" י מזכירה מעט את קריסת ברית המועצות. שם גרמה הקריסה להפרטה של המשק הסובייטי והעברתו לאוליגרכים, שהפכו בן לילה למיליארדרים. בישראל הופרטו לא רק מערכות המשק שהיה בשליטת מפאי. כאן ההפרטה היא של כל מערכות החיים.

לא נעים להודות אבל תנועת גוש אמונים לא הייתה מצליחה לשגשג בראשית דרכה אילו השלטון המרכזי היה חזק יותר. כשקיבל הרמטכ" ל מוטה גור הוראה לפנות את המתיישבים בסבסטיה הוא אמר לרבין כי צה" ל אינו מסוגל לבצע זאת. ההבדל בין סבסטיה לבין גוש קטיף איננו בכך ששוב קם בארץ שלטון חזק. כוחו של שרון נובע מן היכולת שלו לתמרן את האוליגרכיות השונות לשרת את מטרת האוליגרכיה של חוות שרון. גם האוליגרכיות התחזקו מאד מאז סבסטיה וראינו אותן בנוה דקלים.

מי ומי באוליגרכיות

משטר אוליגרכי הוא משטר בו קבוצת מיעוט שולטת בכל עמדות הכוח במדינה ומונעת מאחרים להתערב במעשיהם ובהחלטותיהם. כזה היה שלטון מפאי עד נפילתו. אבל שלטון מפא" י במיטבו היה אוליגרכיה ציונית שראתה לנגד עיניה את המטרות הלאומיות.

מה שיש לנו היום הוא קונפדרציה של אוליגרכיות שכל אחת מהן פועלת מתוך שיקולים של טובת חבריה והאינטרסים שלהם ולא פועלת למען רווחת החברה וקיום ערכיה. בין האוליגרכיות: הממשלה (כולה וכל אחד משריה ומשרדיה), הכנסת, מרכזי המפלגות, הפרקליטות, המשטרה, מערכת הביטחון על כל מרכיביה (צהל, שב" כ, מוסד, התעשיה הבטחונית), אמצעי התקשורת (כל אחד לחוד, כולל גלי צהל), בנק ישראל, הביטוח הלאומי, האקדמיה, ההסתדרות, קופות החולים, הרשויות המקומיות, הקואופרטיבים לתחבורה, חברת החשמל, מפעלי המים ועוד ועוד. כל ממזר מלך.

מעל כולם עומדת האוליגרכיה של בעלי ההון הגדול, המזינה את המערכת הפוליטית וניזונה על ידה.

אי אפשר להבין מה התרחש במדינה בשלושים השנים האחרונות בלי להיות מודע לעובדה שאנחנו נשלטים על ידי אוליגרכיות. רק כך אפשר להבין את הרודנות של הביטוח הלאומי כלפי החלשים, השחיתות בבנק ישראל, היוזמות והמחדלים של הפרקליטות, האלימות של המשטרה (כולל עשרות מקרים של העמדה לדין של חפים מפשע ובידוי ראיות), המחדלים של צהל ומערכת הביטחון. כל ארוע גדול בתולדות המדינה ניתן להסברה באמצעות העובדה שמדובר באוליגרכיות הלוחמות את מלחמת עצמן ונלחמות זו בזו – ארועי אוקטובר ועדת אור, חקירת מח" ש, החלטות מזוז. או פרשת קו 300 שבה השבכ והמשטרה והמערכת המשפטית נאבקו אלו באלו. ולבסוף חורבן גוש קטיף.

לא כללתי כאן את בית המשפט העליון שהוא לכאורה בעל הבית של המדינה. הוא קובע איזה חוקים יתקבלו ואיזה יתבטלו. מה מותר ומה אסור לרשויות המחוקקת והמבצעת, לכל מוסד ציבורי ולכל פרט. הכל שפיט.

הכל שפיט אבל בית המשפט העליון איננו ממשלה. בהעדר חוקה המחייבת את כולם, תרומתו העיקרית למצב היא בכך שהוא נותן גיבוי משפטי למעשים התואמים את השקפת עולמו (החילונית, יונית, " נאורה" ).

==============================================================

הספין כשטיפת המוח של הציבור

 

אייל ארד הוא ללא ספק אחד האנשים המוכשרים ביותר בפוליטיקה הישראלית. הוא נושא תארים רבים: יועץ ראש הממשלה, יועץ תקשורת, יועץ אסטרטגי, אסטרטג על.

הייתי מגדיר אותו כצדיק על פי " יודע צדיק נפש בהמתו" .

הבהמות מתחלפות אבל הצדיק לעולם עומד. לפעמים הוא מטפל בנפשותיהם של בהמות מרכז הליכוד. לפעמים במתפקדי הליכוד. המטרה הסופית היא כמובן כלל אזרחי ישראל. בין לבין יכול הצדיק שלנו לטפל גם בבהמות רומניות (כשניהל מסע בחירות למען האנטישמי קורנליו ודים טודור, שרץ לנשיאות ברומניה). צדיק כתמר יפרח.

כלי העבודה של הצדיק המודרני הוא ה" ספין" .

  מה זה ספין

זהו מונח הלקוח דווקא מן הפיסיקה של תת חלקיקים ומתייחס לאיזו תכונה הנראית כתנועה סיבובית או סחרור. בתחום הפוליטי הגיע אלינו המונח מן הפוליטיקה האמריקנית. שם מדברים על דוקטור לספינים ( SPIN DOCTOR ) שהוא יועץ תקשורת או יועץ אסטרטגי, שיש לו יכולת לסובב את הדברים כך שהדברים ייראו כפי שרצוי לפוליטיקאי.

הספין הפשוט הוא של הפוליטיקאי המתחיל שבראיון הוא נותן תשובות שאינן קשורות כלל לשאלות שהוא נשאל. או שהוא משיב: " לא זו השאלה: אני אגיד לך מה צריכה להיות השאלה" .

פוליטיקאי מתקדם, שיש לו מספיק כסף כדי לשכור את שרותיו של רופא ספינים, נהנה משרות שלא יסולא בפז. לפעמים סיסמא קצרה או מלה אחת משנה את עמדותיהם של בני אדם. נתניהו למשל הביס את פרס וזכה בראשות הממשלה, לדעת כל המומחים, תודות לסיסמה " פרס יחלק את ירושלים" . את הסיסמא הזו המציא האסטרטג מוטי מורל.

אם נחזור לצדיק שלנו הרי הישגיו בשבוע האחרון מרקיעים שחקים. לפני שבועיים היה שרון ברווז צולע שנגרר להקמת רשימה חדשה שסופה הצפוי כ"רשימת המרכז" של איציק מרדבי. ספין קטן סובב את הדברים במרכז הליכוד. במקום הצבעה על עניין טכני של מועד הפריימריס במפלגה הפך הספין את ההצבעה למשאל להדחת שרון. והשינוי הזה הביא לזכייה. ובתוך הספין הגדול היה גם ספין קטן של המיקרופון המנותק. אין לחשוד חלילה ביועץ האסטרטגי של שרון כי הוא יזם את הספין הזה. כי הרי צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים.

לפעמים מתעורר הרושם כי הספין משנה לא רק את האווירה ואת דעת הבריות על הפוליטיקאי. היא משנה את המציאות עצמה. כלומר דוקטור ספין הופך מיועץ תקשורת ואסטרטג הסברה לממלא מקום המנהיג.

הספין החדש

טרם חלפה יממה מאז הניצחון של שרון במרכז הליכוד ואייל ארד מופיע בכינוס במרכז הבינתחומי בהרצליה ושולף מן השרוול סיסמה חדשה: "ביטחון תמורת עצמאות" במקום הסיסמא " שטחים תמורת שלום" . וכדי לא להשאיר מקום לניחושים מיהר ארד להסביר: " אם נראה שלאורך זמן הקיפאון יימשך… יתכן ונשקול להפוך את ההתנתקות לאסטרטגיה ישראלית. ישראל תקבע את הגבולות שלה באופן עצמאי" .

מבחינה מקצועית זו סיסמה נהדרת וספין מצוין. הספין הזה הורג שתי ציפורים בירייה אחת: גם משכיח את חורבן גוש קטיף וגם הופך אותו להישג ולנקודת זינוק לחורבנות נוספים. פרשנים מיהרו להסביר כי אייל ארד משמש לאריאל שרון בלון ניסוי לבדיקת תגובות הציבור להמשך אסטרטגיית החורבן.

האמנם?

בי מתעוררת התחושה שהספין לא נועד לקדם מדיניות אלא הוא הוא המדיניות. האם תכנית ההתנתקות הייתה מדיניות או שהייתה ספין שנועד להשכיח את טיוטת כתב האישום על קבלת שוחד הנמצאת במגירתו של היועץ המשפטי לממשלה?

כשנשיא מסתבך

כל ההתנהלות הזו מזכירה לי את הסרט ההוליוודי המצוין " לכשכש בכלב" . הסרט מספר על נשיא אמריקני המסתבך בפרשייה רומנטית שבועיים לפני הבחירות. לבית הלבן מוזעק " דוקטור ספין" (רוברט דה נירו) המציע " ספין" שיפנה את תשומת הלב הציבורית מן הפרשה. ואין ספין טוב יותר ממלחמה, המאחדת את האומה סביב מנהיגה ומשכיחה את כל היתר. האסטרטג פונה אל מפיק הוליוודי (דסטין הופמן) בהצעה לביים איזו מלחמה וירטואלית עם אלבניה. המפיק מתלהב מאד מן הרעיון, מגייס את מיטב הכישרונות הקריאטיביים שלו והם מצליחים להפיק סיפור מלחמתי סוחט דמעות המסופק ל-CNN כחומר תעודי. העם כולו מתלכד סביב הנשיא ומלחמתו הצודקת.

 

דסטין הופמן הבמאי ש"כישכש בכלב"ן ויקישיתוף

אלא שכאן מתעוררת בעיה. המפיק ההוליבודי אינו תופס כי זה איננו סרט אמיתי אלא מניפולציה פוליטית. הוא רוצה קרדיט על יצירתו ואת זה לא יכולים לתת לו. כשהוא מתעקש על דרישתו דואג מישהו לספין ממוקד. מכוניתו מתפוצצת יחד אתו.ראה:

איך שוטפים את מוחנו בשיטת פבלוב

 ועדה לחקירת פשעי ההתנתקות


רוברט דה נרו עוזר הנשיא שהמציא מלחמה שלא היתה ויקישיתוף

המדליה שהוענקה למשתתפי ה"התנתקות"

המדליה שהוענקה למשתתפי החורבן

 

זמן קצר לאחר חורבן גוש קטיף נערכה סעודה חגיגית באחת מיחידות חיל האוויר. השתתפו בה חיילים וקצינים, שנטלו חלק במבצע המפואר של גרוש יהודים מאדמתם וחורבן ישוביהם. מבצע שמכנים אותו משום מה "התנתקות".

מסמר הערב היה חלוקת מדליה מיוחדת עליה נחרת: " בהוקרה על רגישותך ונחישותך – מחלקת חימוש ואוויוניקה" . על המדליה חתומה מחלקת חימוש ואוויוניקה.

האם מפקד חיל האוויר לשעבר ורמטכ"ל הגרוש דן חלוץ, בעל זכות היוצרים של הביטוי המקומם "ברגישות ובנחישות" ידע על היוזמה?

בשעתו דחה חלוץ בתוקף הצעה (של השר סנה) לחלק אות למשתתפי החורבן. האם זו יוזמה מקומית של אחת מיחידות חיל האוויר? אבל מחלקת חימוש ואוויוניקה היא חלק ממטה חיל האוויר.

אז מה? הרמטכ"ל לא יודע מה שנעשה בחיל האוויר שלו? למה שלא נאמין לו ?

האם הוא ידע מה נעשה במלחמת לבנון השנייה?

ראה גם: אלה השאלות שישאלו את דן חלוץ"

http://www.zeevgalili.com/?p=342

==============================================

2. " מרכז הליכוד איננו מושחת"

רעי לוי, חבר מרכז הליכוד, מהנדס תוכנה במקצועו, קבל באוזני על כך שכתבתי כאן כי מרכז הליכוד מושחת. השבוע פניתי אליו לקבלת הבהרות ואלה עיקרי דבריו:

" יש אנשים מושחתים במרכז הליכוד. אך המרכז כמוסד איננו גוף מושחת. אני אומר לך זאת כאדם שאביו היה חבר ליכוד בתקופה שבה אי אפשר היה להשיג עבודה בלי הפנקס האדום. אני עצמי חבר המרכז 15 שנה (עם הפסקה באמצע). אתה, כמו רבים אחרים, נפלת לצערי בפח שהתקשורת טמנה לציבור.

" האם רק במרכז הליכוד יש אנשים מושחתים? האם השחיתות כאן חמורה יותר מזו שבמפלגות אחרות? והעיקר: האם השחיתות הזו היא גורם מכריע בהחלטות המתקבלות במרכז? התשובות לכל השאלות הללו שלילית. ואני אומר זאת מידיעה אישית.

" שעור האנשים המושחתים במרכז הליכוד אינו עולה להערכתי על חמישה אחוזים מכלל החברים. אלה אנשים שימכרו את קולם ואת השפעתם לכל המרבה במחיר. כמחצית מחברי המרכז הם ליכודניקים טובים וישרים, אבל תלויים במפלגה לפרנסתם. אפשר להפעיל עליהם לחץ. אפשר להעניש אותם. אבל הם אינם מושחתים. יש ביניהם אנשים אמיצים מאד ששילמו מחיר אישי כבד על התנגדותם להתנתקות. מדובר באנשים שהשכלתם אינה גבוהה ואם מפטרים אותם ממקום העבודה לא בנקל ימצאו פרנסה. למרות זאת, רבים מהם ניסו לעצור את מסע ההרס של שרון ונענשו על ידי עומרי שרון. הוא פיטר אנשים ללא רחמים והביא במקומם את הנאמנים לו.

" כמחצית מחברי המרכז (ואני כולל עצמי בתוכם), אינם קשורים בשום דרך בשלטון, אינם זקוקים לו לפרנסתם, והם חופשיים בהצבעתם ובהבעת דעותיהם. אי אפשר לקנות אותם בשום מחיר. אבל אותם לא מראיינים בתקשורת.

יש הרבה יופי במרכז הליכוד. הוא מהווה חתך מייצג של עם ישראל – פרופסורים, רופאים, עורכי דין, מהנדסים בצד "עמך" פשוטי עם. יהודים נפלאים – אשכנזים וספרדים, דתיים וחילוניים, חרדים ומסורתיים, ותיקים ועולים מרוסיה. הליכוד כולו הוא תנועה מדהימה, המהווה חתך מאפיין של עם ישראל, יותר מכל תנועה אחרת בארץ. מרכז הליכוד הוא מיקרו קוסמוס של הליכוד כולו. מרכז הליכוד הוא עם ישראל.

בשנתיים האחרונות חלה התעוררות אידיאולוגית עצומה במרכז הליכוד, במידה רבה תודות להצטרפות אנשי "מנהיגות יהודית". הם הביאו למרכז אנשים החפים מכל שיקול אינטרסנטי. הם גם

עוררו כוחות אידיאולוגיים בליכוד אשר היו רדומים משהו, וסחפו אחריהם אנשי ליכוד ותיקים ונפלאים, אוהבי עמם וארצם. אלה הנחילו לשרון תבוסה אחרי תבוסה.

כאן נכנסה התקשורת לפעולה. המטרה הייתה להגן על האתרוג, לסייע לו לקדם את תוכנית ההתנתקות ולמסמס את משאל המתפקדים. כך יצאה התקשורת במתקפה על מרכז הליכוד דווקא. סביב משאל המתפקדים הופיעו מדי ערב על מרקעי הטלוויזיה צילומים של חברי מרכז אזוקים המובלים למשפט, כאילו היו ראשי העולם התחתון.

" לחגיגה הצטרפה המערכת המשפטית, מן היועץ המשפטי ומטה. לאחר שניקתה את שרון החלה לנכס לעצמה את הליכוד כולו. פתאום יועצים משפטיים של משרדי ממשלה נותנים הוראות לפקידים שלא להעביר מינויים אלא דרכם. המינויים הפוליטיים הפכו מכשיר של המערכת המשפטית לחזק את כוחה. עוד מעט ומני מזוז וחבריו הם שיקבעו את רשימת הליכוד לכנסת.

המרכז הראשון

על הישיבה הראשונה של מרכז " חרות" , תנועת האם ממנה צמח הליכוד, מספר אחד ממשתתפיה: " ראשית היו אנשים צעירים, לא היה ביניהם כמעט ראש עטור שיבה. בישיבה הראשונה של המרכז, (העיר אחד המשתתפים) בהעיפו עין על הנוכחים: "אפילו בשבילי יש יותר מדי חאקי" (דהיינו אנשים צעירים – ז.ג.) כי זה היה סודה של "חרות". הראשונים שנהרו אליה היו בני נוער שהצטרפו אליה לא על מנת לעסוק בפוליטיקה, אלא מתוך אמונה שהתנועה צעירה ברוחה ובדרכה ותחדש בכל השטחים את פני הדברים ביישוב" . (מתוך ספרו של פרופסור יחיעם וייץ " ממחתרת לוחמת לתנועה פוליטית – הקמתה של תנועת החרות 1947-1949).

=========================================

3. מה עשה סילבן שלום כשר חוץ

מפי בכיר במשרד החוץ: אני משרת עשרות שנים במשרד ועוד לא ראיתי דבר כזה כמו שר החוץ סילבן שלום. מאז שנכנס לתפקידו לא זכיתי להיפגש עמו, למרות התפקיד הבכיר שאני ממלא. הוא לא עושה שום דבר ולא מתעניין בשום דבר פרט לקידום העצמי שלו. נוסע לחוץ לארץ בעיקר כדי להצטלם. ברגע שיש צילום הוא גומר את הביקור. בארץ הוא מקבל חברי מרכז ליכוד בחדרו מבוקר עד ערב. לא מקיים ישיבות הנהלה. הוא השר הראשון שמתערב גם במינויים של הכתבניות והנהגים.

כל יום הוא מטלפן לעשרות אנשים, בעיקר חברי מרכז ליכוד. מה שלומך סולימן ומה אני יכול לעשות בשבילך. מזמין חברי ליכוד בהמוניהם גם לאירועים ממלכתיים. זה נותן להם הרגשה טובה שהתחככו בחלונות הגבוהים.

וכמובן הארועים הפרטיים שלו. באחד מהם, שהתקיים בבית הגדול של ג"ודי, באו אלפיים איש. המשטרה הייתה צריכה לחסום את הכניסה לרחוב הצר בשכונת תל בנימין.

 גם בסידרת "בטיפול" יש פוליטיקה

מזה כמה שבועות מקרינה HOT דרמה יומית מצוינת – "בטיפול" . הדרמה מכניסה אותנו לקליניקה של הפסיכולוג (אסי דיין) כשבכל יום ניתן לנו להציץ אל תוך חייהם של המטופלים. הפסיכולוג עצמו נמצא אף הוא בטיפול-ייעוץ של פסיכולוגית ותיקה (גילה אלמגור), שכבר יצאה לגמלאות.

שתי הדמויות המרכזיות שבין המטופלים הם נעמה וידין.

נעמה (איילת זורר), אשה בת 35, מסוכסכת עם עצמה ועם בן זוגה, שונאת את עצמה, מתאהבת בפסיכולוג המטפל בה ומפנטזת שתצליח לפתות אותו.

ליאור אשכנזיבתפקיד הטייס בסידרת "בטיפול"

ליאור אשכנזיבתפקיד הטייס בסידרת "בטיפול"

ידין (ליאור אשכנזי), טייס גרוש, מתחבט בזהותו המינית ובבעיות הקשורות במבצע שהשתתף בו. יתר המטופלים הם: מאיה מרון, ספורטאית בת 17, המסתבכת בפרשת אהבים עם המאמן הנשוי שלה ומנסה להתאבד. בני הזוג רמי הויברגר ועלמה זק, הנמצאים בסכסוך סביב השאלה אם להביא לעולם ילד אחרי חמש שנים של טיפולי הפריה או לבצע הפלה.

אסי דיין עצמו חוזר אל גילה אלמגור, שהייתה המנחה שלו לפני שנים רבות, כשהיה פסיכולוג מתחיל. לכאורה הוא מבקש סיוע והדרכה מקצועית, אך במהלך פגישותיהם מתגלה כי הוא עצמו מסובך ביחסים רעועים עם אשתו, מתחבט בשאלת יחסיו עם נעמה ובצורך להתגבר על תשוקתו אליה. בתחושה שהוא עייף ושחוק, מקצר הליכים עם מטופליו ועושה שגיאות גורליות בטיפול בהם.

אסי דיין בתפקיד הפסיכולוג בסירה

אסי דיין בתפקיד הפסיכולוג בסירה

התסריטאים עושים עבודה מצוינת. השיח בין הפסיכולוג והמטופלים קולח, אמין, מבריק. וכך גם בין אסי דיין והמטפלת שלו. בסך הכל מאפשרת הסדרה הצצה לאיזו חתיכת ישראל כפי שהיא משתקפת מן הספה או הכורסא של הפסיכולוג. מדובר בישראל השייכת לרובד החברתי של הכותבים. ישראלים היכולים לשלם 400 שקל לכל פגישה עם פסיכולוג, ושבעיותיהם נעות סביב יחסיהם עם בני זוגם, עם ילדיהם ועם עצמם. ישראלים " המתחבטים בין אספרסו קצר וסושי ארוך" ומחליטים על קציפת פסיפלורה. כמעט ואמרנו כי סוף סוף ראינו סרט ישראלי שאיננו עוסק בכיבוש.

אך זו היתה תקוות שווא. הטייס ידין ירושלמי נותן לנו את הכיבוש, ובגדול.

ידין, גבר גבה קומה, יפה תואר, בא אל הפסיכולוג אחרי שערך תחקיר יסודי ומצא כי הוא הטוב ביותר. הוא בוחר תמיד את הטוב ביותר מרופא שיניים ועד חשמלאי רכב. הוא לא בא לטיפול, רק להתייעצות קצרה.

ידין הטיל פצצת טונה על מטרה ברמאללה. המטרה הייתה נכונה אך היו בתוכה האנשים הלא נכונים. תריסר ילדים נהרגו והמבוקש אותו ביקשו לחסל יצא פצוע קל.

והוא ממהר להסביר בלי שנתבקש: אחרי הפצצה כזו אתה לא חוזר הביתה ומדליק CNNכדי לראות את גופות הילדים. אתה הולך לישון.

הטייס: " עכשיו אתה רוצה לשאול אם אני ישן טוב?"

פסיכולוג: " אתה ישן טוב?" .

טייס: " אני ישן מצוין. בהנחה שעשיתי מה שצריך לעשות הכי טוב שאפשר" .

פסיכולוג: " מה זה אומר הכי טוב?"

טייס: " הכי טוב זה אומר לפגוע במבנה הנכון. אם פגעת במבנה הנכון ורק היו שם האנשים הלא נכונים אז אין בעיה. אני ישן כמו תינוק… זה לא משהו שיושב לי על המצפון… ההפצצה הזו ברמאללה זה סתם עוד יום בהיסטוריה הארוכה של ידין ירושלמי" .

רק בהמשך מתבררת הסיבה לביקורו של הטייס אצל הפסיכולוג. לאחר אותה הפצצה הוא קיים משחק טניס ארוך מן הרגיל עם חבר, רופא במקצועו. הוא לקה בהתקף לב קשה שהביא אותו למוות קליני. החבר הרופא ביצע בו החייאה אשר יחד עם טיפול בחליפת הקפאה מיוחדת, השומרת על חום נמוך ומונעת קריסת מערכות הגוף, הוא חזר לחיים.

אותו חבר, רופא פעיל בארגון רופאים למען זכויות אדם בשטחים. חברי הארגון עומדים לבקר במקום בו הטיל הטייס את פצצת הטונה והוא מבקש להילוות אליהם. לפסיכולוג בא להתייעצות, לפי דרישתו של החבר.

למה הוא מבקש לבקר במקום הפיגוע?

" זה מסקרן אותי. איך זה נראה מלמטה. אין לי רגשי אשמה" .

בהמשך מסביר הטייס את פילוסופיית החיים של מקצועו. הוא לא בחר להיות טייס המקצוע בחר בו. המקצוע בוחר את הטובים ביותר והיפים ביותר. כמו שהוא בוחר בחלוצים של קבוצות כדורגל.

כאן חורג הפסיכולוג מן הגבולות הטיפול וזורק לעבר הטייס: אתה אומר שהחיים בחרו בך להיות טייס. זה מאפשר לך להוריד אחריות מעצמך ולהעביר את האחריות למפקד הטייסת ששלח אותך, או למפקד החייל. אולי אתה מסכים להיות ראש החייל של עצמך? נראה לי שאתה מאד רוצה לכפר על ההפצצה שלך.

מרגע זה הפסיק, לפחות פרק זה בסדרה, להיות יצירת אמנות והפך פמפלט פוליטי. ואם היה ספק בכך הוא ניתן בפרק של יום חמישי בו מודה אסי דיין באוזני גילה אלמגור כי הוא ממש מתעב את הטייס. ומאוחר יותר קיבל כיוון זה חיזוק עם התאבדותו של הטייס.

אמרתי כי הסדרה מציגה בצורה אמינה נתח של ישראל. אך זוהי ישראל של מחברי התסריטים והמפיקים. מאלה קשה לצפות שינסו להבין דרך ספת הפסיכולוג, למשל, את הרגשתו של מי ש" עבר דירה" מנווה דקלים לאריאל. או של מי שאשתו וילדיו נרצחו בפיגוע. הם לא יצליחו להיכנס לעורם ולשפתם של מטופלים כאלה.

סדרה מצוינת. בין היתר כי אפשר ללמוד ממנה כי המדינה כולה זקוקה לטיפול.


ההסתה שהכשירה את חורבן קטיף

תוספת יולי 2011

כך מסית ג'אד נאמן למלחמת אזרחיםם בישראל. אין חדש תחת השמש. בפרקליטות לא שמעו כלום.

https://www.youtube.com/watch?v=VDUgG6MB_5M&feature=player_embedded

כמו הפרוטוקולים של זקני ציון, שהכשירו את רצח העם היהודי, כך מסע השיסוי והשינאה של השמאל כלפי המתיישבים * במסע הזה השתתפו פרופסורים, אנשי רוח, סופרים, עיתונאים וסתם אנשים אכולי שינאה * לקרוא ולא להאמין

מחקר במחלקה לסוציולוגיה אוניברסיטה עברית. שנאת השמאל לימין עולה באופן מובהק על שנאת הימין לשמאל.

פרופסורים

" למרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ושומרון, יש נשק. לכן אני קורא לכם לאחוז בנשק. להחזיק בנשק נגדם, לפני שהם יכניסו אתכם ככלבים מצורעים למחנות ריכוז… כן, לאחוז בנשק." (ישעיהו לייבוביץ", הארץ, 27.9.85)

" אי אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונאליים. את זה עוצרים רק בכוח, וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים. בשעת ההכרעה נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעפרה או באלון מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית" (פרופסור זאב שטרנהל, דבר, 5.4.88(

פוליטיקאים

" בגוש אמונים ראיתי תופעה חמורה ביותר ,סרטן בגופה של הדמוקרטיה הישראלית."
(יצחק רבין. " פנקס שירות" . עמ 550)

" ביום פקודה יוציאו המתנחלים להורג חברי-כנסת וקציני צה" ל"

(בנימין בן אליעזר, דבר (1.6.89 .

" תקופה לאומנית פשיסטית שמאפיין אותה פופוליזם ברוטאלי… בשם נצח העם ושליחותו האלוהית… כור ההיתוך של לאומנות מיסטית אגרסיבית, שרעיון העם הנבחר במרכזה ושאיפות ההתפשטות הטריטוריאלית מניעות אותה…"
(שולמית אלוני על שלטון הליכוד, פוליטיקה, אוקטובר 1987.(

" הם (המתנחלים) צריכים את דמה של עופרה מוזס, הם שותים אותו."

(דדי צוקר בהרצאה, יום לאחר הירצחה של עופרה מוזס).

" הדתיים מכניסים פוליטיזציה לצבא. הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאציי" ם.

(האלוף במיל. שלמה גזית, ידיעות אחרונות 8.3.98 ).

" צריך להבהיר כבר עכשיו שאנחנו נילחם בכל האמצעים באלימות של מתנחלים קיצונים. כולל הגנה עצמית בכל המובנים. ואם לא תהיה ברירה, אם חס וחלילה יכריחו אותנו, ניאלץ לפתוח באש… צריך יהיה לירות באוויר. אחר כך לירות כדי לפצוע. ובמקרה אחרון, כמוצא אחרון, צריך יהיה לשתק אותם באמצעות ירי-כדי-לפגוע" .

(ח" כ אבשלום וילן בראיון ל" הארץ" )

אנשי ביטחון

" אגיד את זה במילים ברורות: בחיי כל מדינה או אומה יש יותר מאלטלנה אחת. מנהיגות יהודית במדינת ישראל קיבלה כבר החלטות קשות כשהיה ברור מה האלטרנטיבה, ומנהיגות מדינית בעתיד תצטרך לקבל החלטות כשברור מה האלטרנטיבה

(עמי איילון ידיעות אחרונות, 14.11.03)

" בואו נפתור את הבעיה כאילו הם ערבים. קחו 15 מהם, שימו אותם במעצר מנהלי, ותראו איך השאר לא עושים כלום… הם מוכנים להיהרג? לא. אז אני יותר אופטימי בעניין הזה. כשנשאיר אותם שם לבד, הם יבואו ועוד איך יבואו" .

(אברהם שלום, ראש השב" כ לשעבר, ידיעות אחרונות 14.11.03).

הקצין אמר לו: " מבחינתי, המילואים שהכי אשמח לבוא אליהם, זה כשיגידו לי לפנות את המתנחלים. אבל, יש כמה התנחלויות, כמו תפוח ויצהר, שלא צריך רק לפנות, אלא צריך לרסס אותם ולהרוג את כולם… צריך לתפוס את האנשים האלה ולעשות להם כמו בשואה…. מבחינתי להרוג אותם זה בכלל לא נחשב להרוג בני-אדם, אלא רק חיסול עשבים שוטים" .

(ידיעות אחרונות ל" באב תשנט 12.8.99)

רב אלוף חיים בר לב, מיד לאחר הטבח בבית הדסה בחברון: " מי אמר להם להימצא שם" .

סופרים ואמנים

על " גוש אמונים" :" כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה… מתוך פינה אפלה של היהדות… מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב… על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף" .

(עמוס עוז, " בשם החיים והשלום" , ידיעות אחרונות, 8.6.89(

" רק כלי נשק אחד חסר היום בארסנל הנשק של צה" ל, והוא התותח הקדוש שעמד על החוף וירה בספינה "אלטלינה" …לאנשים שהיו אז מאחוריו היה השכל להחליט"
(מאיר שלו, ידיעות אחרונות יט בחשון תשסג.(

" אם נהרג למתנחלים ילד או שניים, הם אומרים: "נעשה ארבעה במקומם והכל יהיה בסדר" .

(יגאל תומרקין, חתן פרס ישראל" בראיון לעיתון תל אביב פברואר 2004)

" אנחנו כיפות סרוגות… חיילים בצבא אדוני צבאות ובצבא הגנה לישראל.. ואת חג חירותנו, יום חג המצות הזה, בקדושה ובנענועי גוף מתמכרים, נחוג בהתכוונות ובמצותנו דם נערים פלסטיניים." (יצחק לאור, " המנון לגוש" )

אנשי תקשורת

" …היכולת שלי לראיית מתנחלים כבדים היא מאד מוגבלת. אני יכולה לשבת מולם ולשנוא, ועם הזמן זה רק מחמיר. שיעברו דירה, שיקבלו פיצויים נדיבים מאד, יגיעו המאכרים ויאללה, נגמר. התוצאה של ההיאחזות הזאת נראית לי שואתית" .

(כוכבת הטלוויזיה עינב גלילי, נכדתו של ישראל גלילי, ממניחי היסוד להתישבות ביש" ע, בראיון למיכל קפרא במעריב).

" אם מישהו באמת עד כדי כך לא שפוי שהוא רוצה להתחיל פה מלחמת אחים הוא מוזמן לנסות. הוא עתיד לגלות שהיא תהיה קצרה במיוחד. הממלכה הישראלית נוטה באופן מסורתי לגמגם לא מעט לפני שהמלחמות שלה מתחילות. אבל כשהן מגיעות היא נוהגת להפגין יעילות תכליתית. אם הם לא מאמינים לזה שישאלו את השכנים הערבים שלהם" .

(יאיר לפיד בידיעות)

" מה שחסר בשעה זו הוא מטה פינוי בראשות אלוף מוכשר ומנוסה, שירכז יחידות מאומנות היטב למשימה ייחודית זו, שיעדה לא רק לנצח על הפינוי, אלא להתמודד נגד כל פרובוקציה שנועדה לגרור את צה" ל למלחמת אזרחים, אפילו זה יהיה כרוך בשפך דם."

(יואל מרכוס, " הארץ" )

" מתנחל עטוי עוזי ודובון כחול, רסיסי רוק ושיירי מזון משובצים בזקנו הפראי. ולצידו, בטרנספורטר המשפחתי, אשתו המתנחלת בעיצומה של אביונה לאומית. תינוקות נושרים ללא הרף מבין חלציה בעודה נואמת בלהט על זכות אבות. אידיוט צעקני ועילג… אם אתה מטומטם אתה ימני, ואתה ימני אם אתה מטומטם. אם אתה פשטני, מתלהם, נבער ואכזרי – אתה ימני…"

(דן תדמור, עיתון ירושלים28.5.93 ).

" ביום ראשון השבוע הגיחו הכהניסטים ממחילותיהם האפלות והרעילו את אוויר העיר בנשימתם המצחינה… ליד מקום הפיגוע התגודדו הסוחרים בדם, סרסורי הגזענות והשנאה, שניסו לתרגם כל טיפת דם וכל איבר פגוע לרווח פוליטי בזוי. התבוננתי בפרצופים המעוותים של האספסוף, רובם המכריע חובשי כיפות. (חיים ברעם, עיתון ירושלים, 8.3.96(.

" שבוע של רגיעה בשטחים: חמישה מתנחלים נרגעו ממטעני צד"

(מעריב כ" ב תמוז תשסא 13 יולי 2001 מדור ההומור)

קיבוצניקים

התנועה הקיבוצית היא מחסום השפיות האחרון מול גל החומיניזם היהודי .. רצח החילוניות על ידי חזית השחור " (על המשמר 17.2.84 )

" אם צריך אני מוכן לירות למתנחל בין העינים " (הקיבוץ 1995)

" כאן יהיה מרחץ דמים. ותהיה מלחמת אחים, ושנאות שאינן לחינם יתפרצו כגעש אל שדות הפרחים ומרחבי התקוות האבודות…" (שושי נתן, קיבוץ, 4.1.89 (

" אלה לא האחים שלי, הם, לא… ואם יום אחד תהיה מלחמה… אני ארוץ לשם, אל מעבר לקווים ששנים ארוכות לא חציתי ואדוש בשרם במכות נאמנות להניס אותם, והארץ תשוב ותשקוט. אצא אל הקרב להילחם על ביתי, כדי להילחם פעם אחת, באמת, במלחמה צודקת. יירד הרבה דם, זו תהיה מלחמה ארוכה, אבל אחרונה. מלחמה בהם, באנשים שהחליטו להחריב את הבית שלי. קרב אחרון, כדי שהבנות שלי יוכלו לחיות בשלווה, ואני אוכל להביט בעיניהן ולומר להן שעשיתי כל מה שאפשר כדי להצדיק את אי קדושת האדמה." (הקיבוץ, 17.8.95)

באינטרנט לזרוק לים

רצו שלא תהיה תחבורה ציבורית בשבת – הסכמנו; רצו שלא נשתה קפה בבתי מלון בשבת – הסכמנו; בכל שכונה נבנו 2 בתי כנסת – אשכנזי וספרדי – הסכמנו וגם שילמנו; רצו חופי רחצה נפרדים – הסכמנו; מוהלים ביקשו " מזומן בלבד" – הסכמנו ושילמנו; מכריחים כלות ללכת למקווה -הסכמנו; הקימו התנחלויות – שתקנו; שיתקו את אל על בשבת – שתקנו; הקימו בצה" ל חטיבות לדתיים בלבד -שתקנו; לקחו את כספי החינוך לשטחים – שתקנו; שורפים חנויות לממכר בשר לא כשר – אנחנו שותקים; מתפללים במקומות עבודה ציבוריים על חשבון העבודה -אנחנו מחרישים; חלקם לא משרתים בצבא ומקבלים פטור " חוקי" – ואנחנו משלמים משכורותיהם; הוקמה רשת חינוך מקבילה של ש" ס – עודדנו; שידורי הערוץ הראשון מלאים בפרקי דת – אנחנו משלמים את האגרה; בכל עיר מועצות דתיות עם משכורות עתק – הכל משולם מהארנונה שלנו; רוצח רבין – ממניעים דתיים – אנחנו מממנים לו אוכל כשר ; שלטי חוצות של רבי שכבר שנים אינו בין החיים -וזה נראה לנו נורמלי; מודיעים ברמקולים על כניסת השבת בשישי אחה" צ כשאנו נחים – ואנו שותקים; מחזירים בתשובה נערות ונערים תמימים – ואנחנו מסכימים; על כל מוצרי המזון אנו מחויבים בתוספת כשרות ומשכורות לבודקי הכשרות – ואנחנו מבליגים.

ועכשיו: מקללים חיילים, מכים חיילים, מסרבים פקודה,

קורעים את העם. רוצים שנאמין בספר שנכתב לפני אלפי שנים ועכשיו רחוק מכל מציאות. והם בסה" כ 20% באוכלוסיה. חובה להפסיק את הסחיטה הדתית, לזרוק את המשיחיות לים.

כדור אחד בראש

סרן ד. ר. מ" פ בגולני: "אין שום בעיה לפנות מתנחלים. בתור התחלה לוקחים אחד ודופקים לו אחד בראש. אחר כך לוקחים את המשפחה שלו, דופקים גם להם אחד בראש, אחד לכל ראש. אחר כך מובילים מסק" רים (מסוקי קרב) לכיוון המאחז ומורידים עליהם 20 מילימטרים וולקאן, עד שמפסיקות הצרחות. אחר כך מביאים שופל ומפנים את המתנחלים. עשינו את זה בג"נין אין סיבה שלא נעשה את זה גם עכשיו" " .

" סמ" ר ג.ס., צנחן: "עקרונית זה לא צריך להיות סיפור ואם לא היינו מקבלים פקודות להתנהג יפה (——- מה זה להתנהג יפה? זה צבא זה?) היינו גומרים עם זה חת שתיים. סך הכל מה? תופסים מתנחלת, כן ——— אותה עם יד מסובבת מאחורי הגב —- (וכאן בא תאור תקיפה- ז.ג. ). אח שלי בנח" ל עשה את זה בחברון ואין סיבה שלא נעשה את זה גם בצנחנים" .

סרן ד" ר ש.צ., רופא בשלישות: " הבעיה היא שלא מקשיבים לדרגים הנמוכים. אני אישית הצעתי למח" ט גזרה שנתפוש את הארבעה הראשונים שמתקוממים, המח" ט יחזיק אותם מאחורי הגב ואני מכניס להם 20cc חומר הרדמה בעורק של הגרון. מהפחד הם נופלים. השאר מתפנים לבד. עשיתי את זה אתמול בחאן יונס, אין סיבה שלא נעשה את זה מחר" .

(אתר " הפנקס הפתוח" , המפרסם " ספרות אלטרנטיבית" )

קללות

איך, איך נכנסתם בהם, איזה קללות,

נאצות, גידופים, חרמות ואלות

ביקשתם לצלק לנצח את נפשם

של חיילים צעירים שאין בהם אשם,

שלא ראויים אף לשמץ גינוי,

לא על הכיבוש, לא על הפינוי

מה את בכלל רוצה מהחיילת?

מספיק בילדים שלך את מתעללת…

אז אולי אסור לדון אותך בשעת צערך

אבל השביס אינו מסתיר את כיעורך

אז הנה גם אני הכנתי לך קללה

שבעלך יעזוב אותך לטובת גבר

נגיד ולרשטיין או זמביש חבר

שהבן שלך ייבחר מטעם מר" צ לח" כ

ושהנכדה שלך תלמד אצל גולדבלט משחק

ואת תזדקני אכולת צלוליטיס וקמטים

וטחורים בישבן וורידי רגליים בולטים,

ובלילות טרופים את חלומותייך יפקוד

שאול יהלום בחוטיני ורוד

(מקמה שבועית רדיו תל אביב 102 FM)

החורבן בעיניו של פסיכיאטר

ד" ר יוסי הטב הוא מנהל מחלקת ילדים ונוער של המרכז לבריאות הנפש בירושלים. הוא התמחה במיוחד בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר ופועל בתכניות וחינוכיות לרווחת ילדים.

כששמע על התארגנות של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים מכל הארץ לצאת לעזרת גוש קטיף ערב הגרוש הוא הציע את עזרתו.

על חוויותיו באותם ימים סיפר לי: " השאלה שחזרה ונשאלה בפי המפונים כלפי המפנים הייתה : "איך אתה יכול. מאיפה לך הכוח הנפשי לגרש אותי מביתי. לנתק את ילדיי מזרועותיי. איך זה קורה לך? מה עשו לך? איך עבדו עליך שאתה פועל כמו רובוט חסר רגשות".

" גם אני שאלתי את עצמי שאלות אלה , לאורך כל מפגשי הרבים עם החיילים והשוטרים. יכולתי להעריך, מבחינה מקצועית בלבד, מה שעשו עמיתי מהשרות הפסיכולוגי של הצבא. אין לי מידע בדוק, אבל אני מניח שהם שהם תכנתו את החיילים לאמץ במודע מנגנון הגנה, בדרך כלל לא מודע, הנקרא " בידוד האפקט" . לשלוט על הרגשות עד כדי לא להרגיש אותם בכלל. הרבה נאמר בספרי הפסיכולוגיה והאתיקה על חשיבות המבט בקשר הבינאישי , בהכרה בזולת כסובייקט.

חיילינו ושוטרינו חונכו או אולפו לא להסתכל. רובם, לא כולם, לא השפילו מבט כמקובל אצל מישהו שמתבייש במעשיו. הם הסתכלו הצידה כדי לא לראות. כי ראיה כזאת טומנת בחובה, סכנת התרגשות. שמעתי הרבה מבוגרים וילדים שהתחננו, ממש כך, בפני החיילים והשוטרים: "תסתכל לי בעניים, אני בן אדם , אני קיים, תסתכל עכשיו על מי שאתה עומד עכשיו מביתו , מעולמו, תסתכל".

" עד היום אני מתפלא ממה שראו עיניי. חשבתי ,חששתי, קיוויתי, הערכתי, שהרבה חיילים ושוטרים יישברו. לא יעמדו בלחץ הנפשי האדיר הבלתי אנושי בו היו נתונים. פניתי באופן אישי לחלק מהם. אמרתי להם, כפסיכיאטר ובדאגה אמיתית לשלומם, מותר לך לבטא את רגשותיך, ואם בא לך לבכות תבכה, תעשה את המוטל עליך ותבכה. כאב לי הלב לראות את הצעירים הנפלאים האלה המגויסים לצה" ל ולמשטרה, עוסקים במשימה כזו בלתי אנושית, בלתי הגונה עבורם. הם נשלחו למשימה הזאת לא כ" בשר תותחים" ,תודה לאל ולמפקדיהם ולתושבים, אלה כ" נפש תותחים" . כאשר המשימה היא הערך העליון ולא הבן אדם. זוהי הגדרה של עבודה זרה.

" קיוויתי שחלק מהם לפחות ייכנע לרגשותיו ויגיד, אני רוצה למלא את הפקודה כחייל טוב ממושמע ודמוקרט אבל אני לא יכול. פשוט לא יכול . קיוויתי כי לא רציתי פינוי זה או לפחות לא ככה .

אני מאוד מקווה ,מקרב לב , שהממונים על השירות הפסיכולוגי בצבא יעשו את עבודתם נאמנה וילוו לאורך זמן את המגויסים בעיבוד אופטימאלי של החוויות הרגשיות שעברו , ושל אף אחד מהם לא תוותר פגיעה נפשית כל שהיא ממה שעשה וממה שעבר , הייתי רוצה להיות בטוח בכך.

אני בטוח שיהיו מחקרים על כך אני מקווה שיפורסמו ברבים כמתבקש מחוקר הגון.

העובדה החשובה אולי ביותר שנחשפה במהלך העקירה היא העדר תגובות חריגות, חולניות, מצד המפונים. ההערכה מוקדמת שלי הייתה מוטעית. נפעמתי יחד עם עמיתי להיווכח עד כמה האנשים האלה בריאים בנפשם. בניגוד לכל המקובל באפידמיולוגיה של הטראומטולגיה הנפשית, לא אירעו בזמן הפינוי, אירועים נפשיים חריגים. לאורך כל הימים הארוכים והארורים האלה הסתובבתי בהרבה ישובים, הייתי זמין כל הזמן, ולא נדרשתי להתערבות פסיכיאטרית.

אותן המשפחות או האנשים שנשלחתי אליהם כי הוגדרו כבעיתיים במיוחד היו נפרדים ממני, לאחר הקשבה ושיחה קצרה. ביי, אל תבכה, דוקטור, אל תדאג, אנו נתגבר, אנו חזקים. הייתי צועד בשבילים בין בית לבית, ובוכה למראה הפגיעה, הסבל, הכאב שהתרחש מול עיני.

תמונה שלא אשכח: ותיקי נצר חזני, בוכים ומתייפחים. הכול היה ארוז, תיקי היד מוכנים, אך לא הצליחו לזוז, לעקור את עצמם בכוחות עצמם כפי שנקבע באסיפת התושבים. עזרתי להם להתחיל לקום ולצעוד לכוון בית הכנסת. לאט לאט צעדו, משפחה אחרי משפחה, מחובקים, הורים וילדים, בוכים, לעיתים מזמזמים שיר, אחת מנגנת בחליל. ומשני צידי השביל, שורת חיילים, פניהם אטומות.

תמונה איומה זו שחזרה על עצמה פעמים אין ספור, כמו זו של ילדים בנווה-דקלים שנלקחו מזרועות הוריהם " בנחישות" והוכנסו לאוטובוס. המבטים המבועתים של הילדים באוטובוס, ההורים הנסחבים בכוח מול עיני הילדים, הצעקות, הבכי, הכעס, כל המראות האלה העלו רק אסוציאציה אחת במוחי. אין לנו שליטה על האסוציאציות שלנו (זה כל הרוח של הפסיכואנליזה). כשפרויד היה רואה רכבת היה חושב מייד על נסיעתו לרומא ולפירנצה. כשאנו מטיילים בגרמניה, בפולין, בצ"כיה ורואים רכבת , עולים זיכרונות השואה. זו אכן האסוציאציה, אין שליטה על כך. זה לא אומר בשום אופן שההתנתקות היא שואה, שחיילנו הם קלגסים נאצים. לא, בשום אופן לא. המודע, ההיגיון, הרגש, החוש ההיסטורי הכול מדבר נגד השוואה כזו. אבל האסוציאציה נכפית על נפשותינו" .

ד" ר הטב נולד בטוניס לפני 63 שנים. סיים בית ספר לרפואה בפריס ועלה לארץ בשנת 1969 עם אשתו ושתי בנותיו. כאן נולדו להם שני בנים ו-14 נכדים. היה פעיל בשעתו בוועד המנהל של " מימד" אך נטש לאחר שה ארגון פנה לפוליטיקה.

החבר של שרון

צפיתי השבוע בסרט " פרנהייט 11/9" , יותר משנה לאחר שיצא לאקרנים. טוב שכך. כי מבחינת ישראל הסרט הזה היום יותר אקטואלי מאשר בעת שראה אור.

במאי הסרט, מייקל מור, מטיח האשמות כבדות ביותר כלפי הנשיא בוש על התנהלותו לפני ואחרי התמוטטות מגדלי התאומים ועל שיקוליו ומניעיו במלחמת עיראק. במקרה הטוב יוצא הנשיא בוש על פי הסרט כאידיוט מושלם. במקרה הרע מדובר באדם ששיקוליו האסטרטגיים מושפעים מהאינטרסים שלו ושל משפחתו ומקורביו בתעשיית הנפט ותעשיית הנשק ובקשרים עם סעודיה.

העובדות שמביא מור מצמררות ומעוררות שאלות קשות:

· מדוע אישר הבית הלבן ל-24 מבני משפחת בין לאדן לעזוב את ארצות הברית ביומיים הראשונים לאחר הפיגוע בתאומים?

· מהי השותפות העסקית בין הנשיא ומקורביו לבין משפחת בן לאדן בתעשיית הנשק?

· מדוע הזמין הנשיא את השגריר הסעודי לארוחת ערב יומיים לאחר הפיגוע בתאומים. זאת, לאחר שידע כי 16 מבין 19 הטרוריסטים שביצוע את הפיגוע בתאומים הם סעודים?

· מה היה טיב הקשרים של הבית הלבן עם משטר הטאליבאן לפני הפיגוע?

· מדוע שלחו לאפגניסטאן פחות חיילים ממספר השוטרים במנהטן?

· איך זה שעד כה לא שמו יד על בין לאדן?

· מה הקשר בין המלחמה בעיראק לבין העוני המכה חלק גדול מן החברה האמריקנית?

ועוד שאלות רבות.

אילו הייתי רואה את הסרט בזמנו הייתי אומר שזה איננו סרט דוקומנטרי אלא סרט תעמולתי. שמייקל מור משרת את מתנגדי המלחמה בעיראק ומציג את סאדאם חוסיין כאילו היה

נשיא שוויצריה. הייתי גם מצביע על כך שמייקל מור הוא חלק מתנועה עולמית המתארת קונספירציה בין שליטת ההון הגדול, זיהום הסביבה, החור באוזון, העוני בעולם השלישי, והאימפריאליזם האמריקני. הואיל וכל החוגים הללו בדרך כלל גם באים למסקנה שישראל היא מדינה נאצית והפלשתינאים צודקים כשהם מפוצצים לנו אוטובוסים אני לא מתלהב כל כך מן המסרים הללו.

אך במקרה הנוכחי יש לנו אינטרס מובהק לבחון היטב את הסרט הזה ולברור מתוכו את משמעויותיו המתייחסות אלינו. כוונתי לכך ששרון בונה את כל האסטרטגיה ההרסנית שלו על קשריו עם בוש ועל מפת הדרכים. גם חסידיו המובהקים של ג"ורג" בוש אינם רואים בו מאור אינטלקטואלי ומדינאי בעל שעור קומה. ההתנהגות האישית שלו אחרי אסון התאומים ועכשיו אחרי אסון ההוריקאן מטילות צל כבד על מנהיגותו. מפת הדרכים נחשבת, גם בעיני חסידי השלום נוסח אוסלו או ג"נבה, כקטסטרופה.

עכשיו בא שרון ומניח את כל הקופה על הקלף הרעוע הזה ואנחנו נשלם את המחיר. חבל שאין איזה מייקל מור ישראלי שיעשה סרט כזה על אריאל שרון.

אקדמות לקינות חורבן י' באב תשס"ה

תחושת האבל על חורבן גוש קטיף אינה באה לביטוי בתקשורת * היא מוצאת פורקן בערוצי האינטרנט, בהם מופצים שירים עממיים, מקאמות, עדויות וצילומים * מדגם מייצג שהיא תעודה להיסטוריונים ולכותבי קינות * " אנחנו מגש הכסף שעליו קיבל שרון את הזיכוי" כותב חייל שהשתף בעקירה

עם ישראל למוד חורבנות. לאחר כל חורבן כתב קינות – ממגילת "איכה" של ירמיהו ועד " רחובות הנהר" לאורי צבי. בין לבין רבו החורבנות ונתרבו הקינות. גדולי המשוררים והפייטנים הנציחו את האסונות שפקדו את העם: חורבן הקהילות במסעי הצלב בעדות אשכנז; טבח קהילות ישראל בספרד, בבל, פרס ותימן; שריפת התלמוד בפאריס. ומעל לכל הקינות הקבועות הנפתחות במילה " ציון" – החל ברבי אליעזר הקליר, דרך יהודה הלוי (" ציון הלוא תשאלי" ) ועד משוררי ימינו (" ציון תמתי" לדולינסקי).

אורי צבי גרינברג [ויקישיתוף]

אורי צבי, גדול מקונני דורנו, ניבא את השואה שנים לפני שהתחוללה. דברים שכתב בשנות השלושים כאילו נכתבו בימינו אלה:

" קינה היא ולא קוננוה מקונני הדורות

על גניוס הכסל אצלנו

על חללי חרב ועל שפוני בורות

בכו הבוכים בקרבנו"

נתמעטו הדורות ואין עוד אורי צבי. ורוב סופרי ומשוררי הדור הזה נוהגים כסנבלטים. אבל יבוא יום ויקום הפייטן שיוסיף את קינת חורבן גוש קטיף לאוצר הקינות היהודי. לאותו משורר אלמוני מוגש צרור תעודות. אלה הם קטעי מכתבים, מסרי אינטרנט, שירים ומקאמות עממיות. אין בהם פיוט, אך יש בהם אמת פנימית שתשרת את ההיסטוריון ואת המקונן של העתיד.

מכתב מידיד נפש

לידידי כאח לי ורעי אשר כנפשי,

דבריך הנרגשים והמרגשים קרעו את לבי, ופוצצו את הקורים הדקים של הבועה שניסיתי לטוות סביבי, כדי שלא לצאת לגמרי מהדעת או לדפוק בקירות מרוב תסכול. זמן מה גם לא ידעתי מה לענות, ולכן דממו שפתי, אבל הנה המסך עוד לא ירד עד גמירא, ואנו נמצאים שוב (יום ו' 6/9 בצוהריים) בקלחת הסוריאליסטית של הריסת בתי הכנסת בישראל.

המחזה המביש של גדולי הרבנים בישראל המתחננים על נפשם ונפש קודשי ישראל וכורעים על ברכיהם בפני שר הביטחון היהודי, כדי שצה" ל לא יהרוס במו ידיו בתי כנסת, רק ממחישה את המדמנה שירדנו אליה (ואולי עוד לא הגענו לתחתיתה). ומערכת המשפט קובעת שאין כאן " הלכה חדשה" (הופעת " הלכה" בצירוף זה מצמררת), כאילו שהריסת בתי כנסת על ידי יהודים היא עניין שבשגרה. ואיני מזכיר כאן את התקשורת שלא לטמא את המקלדת.

והעולה על כולנה אותו שר בן בליעל שנזעק מכך ששר הביטחון התרצה לעכב את ההריסה ביומיים עד שיתקיים דיון נוסף בממשלה. הוא פנה מייד לראש הממשלה שלא להיעתר לכך ולא לקיים דיון, אלא להרוס, להרוס מיד, אבל מיד. כדי שלא יישאר זכר וזיכרון לנוכחות יהודית כלשהי, במקום שהייתה בו התיישבות יהודית חזקה ומתועדת משך למעלה מאלף שנים. עם רבנים רבים ובתי דין ידועים. קהילה שגם זרעה ונטעה ושתלה והייתה מתלבטת בחיוב תרומות ומעשרות מהתבואה שהיא הפיקה מאדמת המקום. אפילו היטלר ימח שמו – ואתו כל צוררי ישראל בכל הדורות – לא העלה על דעתו שתהיה לו שעת נחת שכזו. שהרי כדי לשרוף את בתי הכנסת באותו ליל בדולח היה צריך להשקיע הרבה תכנון ועמל. עמל שאף לא צלח לחלוטין עד הסוף, כפי שהוא יצלח לכאורה כאן.

 

בית כנסת עולה באש בגוש קטיף

ואגיד לך את אשר לדעתי עומד מאחורי טירופו של השמאל לפעול במרץ ובריצת אמוק לביצועו של הרס זה. לטענתם, הרי זה כדי שלא לראות את בתי הכנסת מתחללים. אלא שאלה טענות שקר, כזב ותרמית. שהרי חילול בתי הכנסת אכפת להם כקליפת השום. הגיון לבם הפנימי והאמיתי הוא שמצד אחד אין הם רוצים להשאיר שום זכר ושארית לשהות יהודית כלשהי במקום זה, כדי שלא תהיה ולו תקווה אוטופית שפעם אולי יתיישבו שוב יהודים שם. ומצד שני, אין הם רוצים שהעולם – ואנחנו אתו – יראה (כאשר יהיה וגם יהיה חילול נורא ) אלו יצורי שאול מטורפים אמורים להיות " הפרטנרים שלנו לשלום" , שלום הדמים הזה.

אין לי להוסיף, חוץ מאשר לתמוך בכל כוחי בקריאתך למצוא את הדרך (החוקית, החוקית, לפי כללי המשחק שלהם) להשתלט סוף סוף על המדינה ולהחזירה לידי העם היהודי, ועל מערכות השלטון שבה, כדי להתחיל במלאכה האינסופית של ניקויה מזוהמתה בחברה, בחינוך, במשפט, בתקשורת, ובעצם בכל פינה שרק נפנה אליה.

סוף למילים לעת עתה. ונשוב אל שקנו ואל תעניתנו.

(פרופסור יעקב שוויקה, מכתב אישי)

לכל המטיפים היושבים בשער

לכל המטיפים היושבים בשער
בין אספרסו קצר וסושי ארוך
שפתאום גילו את " בנינו"
" חיילינו" ," מולדתנו"
שבעבר ביטויים אלה
עוררו בהם קבס
ואף הוציאו להם את החשק
לסיים את קציפת הפסיפלורה

לאלה שיש להם מונופול על השואה
שרצו להעניק את פרס ישראל
לפרופסור שכינה את " חיילינו" יודונאצים

שמראות של זקנה פלסטינאיתמחטטת בהריסות ביתה

מזכירות להם את השואה
והתנהגות החיילים במחסומים
היא ממש,אבל ממש, כמו חיילי האס.אס
ולפתע פתאום רגש
פטריוטיות עז מציף את קרביהם
לשמע " הצווחנים" המעיזים
לקרוא ל" חיילינו" בכינויי גנאי
ללא אישור משולמית אלוני

לאלה שהצבא הפריע להם
להגשים את עצמם
וההשתמטות היא " אידיאולוגיה" עבורם

שיודעים שבשדרת הפיקוד בצה" ל
ביחידות החי" ר ובסיירות המובחרות
ובקרב " חיילינו" הנופלים הי" ד
ישנו אחוז נכבד לנוער " הלא מחונך" ההוא

שבני ישיבות ההסדר

משרתים ביחידות קרביות
ולא כמוהם – משתמטים או
אחראים על הממטרה בבסיס

שבנות השירות הלאומי משרתות
בבתי חולים, במוסדות חינוך
במוסדות סעד וקליטת עליה

לאלה שלא זעקו מרה
על מעצר קטינות בנות 14
עד תום ההליכים
בעוד רוצחים אנסים וגנבים

מכי נשים וילדים
מסתובבים ברחובות העיר
לאלה שרוממות הדמוקרטיה בגרונם
פלורליזם וחופש דיבור נר לרגליהם
אך שתקו כשמנעו ממפגינים
את זכות היסוד הדמוקרטית – הפגנה
ושעצרו אוטובוסים בדרך להפגנה
שכל שוטר זוטר חוקק
חוקים אד-הוק על דעת עצמו

שבית המשפט העליון שתק לנוכח
מעשים חסרי תקדים אלה

ואף נתן להם יד, כאילו אין מחר

לאלה המשתאים על ההורים
שנותנים לילדיהם הלא מחונכים להפגין
להביע מחאה ואף ר"ל לחסום כבישים
בעוד ילדותיהם המחונכות
מסתובבות חצי ערומות בחוצות העיר
חוזרות בשעות הבוקר המוקדמות
לאחר בילוי לילי, הלומות אלכוהול

שבניהם מסתובבים עם סכינים
ודוקרים ורוצחים כלאחר יד
ילדים ללא ערכים, ללא דרך
אך העיקר- הם לא ישתתפו בהפגנות
אלא אם מדובר על הורדת טלנובלה
מלוח השידורים

לאלה שיודעים להכפיש ציבור שלם

בלהט דמגוגי ושנאה יוקדת בעיניהם
שמגלים " הבנה" (אך לא הצדקה)

לפעולות הטרור הנפשעות של הפלסטינים
שדוק של דמעות מציף את עיניהם
למראה כלב עזוב

שליבם נכמר לשמוע על רעב באפריקה
או שסניף הקפה שלהם נסגר
אך לא יכלו להמתין קמעה
עד שיבשו דמעותיהם של המגורשים
עד שימצאו מקום חדש להניח בו את רגליהם
והיו חייבים, אבל ממש חייבים
לנקר את גופם כעדת עורבים

מה אומר לכם מטיפים קשקשנים
צדקנים צייקנים וצקצקנים
שיודעים לטפוח על חזם של אחרים

יש לכם שנאה והיא לא תנצח

ת ת ב י ש ו
(טקסט המופץ מזה זמן באינטרנט. המחבר אלמוני)

 

הפגנה בכיכר מלכי ישראל נגד ההתנתקות (צילום: זאב גלילי)

לפקודה תמיד אנחנו

אנחנו מצייתים לכל פקודה
נתלוש מאמא ילד וגם ילדה
היא תבכה ותצעק

לא נפסיק גם אם תזעק
ניקח קלשון וגם את
נחפור ונוציא גוויות מהארון
אנחנו הצבא הפרטי של שרון

נשבור הדלת בבתי יתומים
ילדי חטואל בשמיים בוכים
לפינוי הם כבר לא מפריעים
נבדוק שאין אף אחד במטבח
נתלוש את תמונת האם שנרצחה
אל חדר המיטות נפרוץ בלי בושה
נמלא פקודה לגרור גם קשישה
ויאללא החוצה, ביד אותה נאחז
אנחנו מצייתים לפקודות של מופז

לחדריכם הפרטיים ניכנס מהחלון
על הפקודה חתום עמרי שרון
אין לנו לב ואין רחמים
מופז ציווה ואנחנו מקיימים

אלפי פגזים נפלו, אתם על הקרשים
זורקים אתכם, מה אתם, חרשים
אוסף של דוסים, אתם הרי לא אנשים
בפקודה תגלו מי גיבור על חלשים
הנה עכשיו את הוילון אנו תולשים
מוציאים מהסלון רהיטים כמו חדשים
ביד אחת תינוקת, ביד שנייה פטישים
מה את בוכה? זה אותנו לא מרשים
כי אנחנו צייתנים, בלי לב, בלי נשמה
נקבל ממופז צל" ש על דביקות במטרה

כן, אנחנו מבטיחים לציית לכל צו
ילדה נכה נגרור בפרוטזה עכשיו
מילה של מופז, בשבילנו היא פקודה
נגרור אב שכול בלי שמץ סלידה
ואחר כך נחזור עם עיטור הגבורה
כי הצלחנו לזרוק מהבית נערה
אנחנו מגש הכסף

שעליו קיבל שרון את הזיכוי

( מאת קצין אלמוני בצה" ל)

 

ילדי נוה דקלים המפונים  (צילום: זאב גלילי)

אשת הרב נכבלה לעיני ילדתה הבוכה

" אתמול הרבנית שלי הייתה כהרגלה במחסום. שוטר אלים דחף אותה והיא צעקה "אל תדחוף, תבקש שנזוז". אמר לה השוטר: את עצורה. הלכה אשתי אחרי השוטר עם הילדה הקטנה שלנו. ולעיני הילדה הבוכה שמו על ידי אשתי אזיקים לבל תברח להם.
בנקודת המשטרה הגיע השוטר האלים ומסר עדות שהוא ראה כאילו מכונית מתקרבת וחשש לחיי אשתי על כן הציל את חייה בדחיפה. לראיה הביאו שוטר שלא היה במקום למסור עדות" .

(מתוך עדותו של הרב יוסף אל נקווה, רבה של נווה דקלים החרבה).

" יש מפקד אחד שמעל דן חלוץ"

סמל אליאב פרידמן, מ" כ בקורס מכ" ים, הודיע למפקדיו שלא ייקח חלק בגירוש והודח מתפקידו. בשיחת פרידה מחייליו הבהיר להם את עמדתו שניסח לאחר מכן במכתב שאלה עיקריו:

" הגיע עכשיו רגע האמת, הרגע שבו אני מכריז: אני לא אבצע שום פעילות שמכוונת נגד יהודים. אני לא אשתתף בשום משימה שנוגדת את הערכים שלי ואת האמונות שלי. שום פקודה שסותרת את המצפון שלי.

" הייתי בכל ההכנה המנטאלית. עברתי את כל השיעורים, שמעתי את כל הסדרות, ראיתי את כל הסרטים, השתתפתי בכל הדיונים, סימלצתי את כל הסיטואציות האפשריות, ונשארתי בשלי. אני לא מתבייש להגיד את זה, אני אפילו די גאה בזה.

" נכון, חייל צריך להיות ממושמע, ולקבל את הדרגים שמעליו, ויעידו כל המפקדים שמעולם לא הייתה לי שום בעיה עם משמעת.

" אבל יש מפקד אחד בעולם שנמצא מעל דן חלוץ, ואפילו מעל הדרגים המדיניים, שמבחינתי הוא הסמכות העליונה והוא המילה האחרונה. אין עוד מלבדו.

" אפשר לקרוא לו בכל שם שרוצים. אתי הוא נפגש דרך הרבנים שלי או דרך המצפון שלי. כן, כן, המצפון, הנשמה, היא הבת קול שדרכה הוא משדר אליי את רצונו ופקודותיו. להם אני נשמע, להם אני כפוף ואותם אני מבצע.

" השבוע כשעמדתי עם החיילים מצד אחד של הגדר ומצד שני נמצאו כל האנשים שאני שותף לדרכם ולאמונתם – פתאום התבהרה התמונה האמיתית: אני שייך לצד השני של הגדר. נקודה. השקפתם – השקפתי. אמונתם – אמונתי. דרכם – דרכי. אלוקיהם – אלוקיי. בלי שום ספק בכלל. אין כאן שני מחנות, ואין "אנחנו" ו"הם". כולנו עם אחד.

ניסו מכות 1

" אתם יודעים שאני מאוד מאוד אוהב, מכבד, מעריך ואפילו מעריץ כל אחד ואחד מכם. אתם יודעים גם שאני מוכן למסור את כל החיים שלי למענכם. אבל יותר מזה, הרבה יותר מזה, אני אוהב את ארץ ישראל ובמיוחד את גוש קטיף. אני אוהב את הדת, אני אוהב את התורה, אני אוהב את המצפון, ואני נשאר נאמן להם. אני לא אשתתף במשימות שאחריהן לא אוכל להסתכל בעצמי במראה ושלא אסלח לעצמי עליהן כל החיים. (ואני מוכן גם לשלם על זה).

אני לא סרבן, אני נאמן. אני לא מסרב, אני פשוט אוהב, כואב, דואב – את השבר שמתחולל בי ומתחולל בעם ישראל.

" לא ישר, חסר אחריות , מתעתע"

" …הוא מחובר לצרכיו, לרצונותיו למניעיו האנוכיים והולך איתם בכל מחיר. מאוד לא חשוב לו מה יגידו עליו או כיצד יראו אותו. הוא אדם מעשי, תקיף, כוחני, שתלטן. כלפי חוץ הוא יוצר רושם של "סמוך עלי", אך באופן פנימי יותר הוא אדם חסר אחריות לחלוטין ושיקוליו נובעים מצורך לקדם אינטרסים אישיים הקשורים לסיפוק צרכי האגו.

 

לא ישר. אריאל שרון. (ויקישיתוף)

" מדובר באדם מאוד לא ישר, מסוגל לתעתע בזולת על מנת להשיג את מטרותיו האישיות וכל האמצעים אצלו מקדשים את המטרה בכל דרך אפשרית. נושא המוסר והצדק הם חיצוניים…

" הוא מחובר לצרכיו באופן יוצא מן הכלל. בחייו הפרטיים הוא משיג כל מה שהוא רוצה במניפולאציות כאשר הוא מציג חזות של אדם הנוהג בדרך ישירה ועניינית…"

(מתוך חוות דעת על אריאל שרון של הגרפולוגית בתיה כהן קרויטורו, שהתבססה על פתק שכתב שרון לרבי מלובביץ". בעת ניתוח כתב היד לא ידעה את זהות הכותב. פורסם על ידי שאול שיף ב" הצופה" )

קטיף ללא גדיד

על הרס עשרים ואחד ישובים

פורחים זכים כבדולח

על גוש קטיף בטרם גדיד

על תל קטיפא שהיה לתל חורבות

על נצר חזני שלא נשארו בה נצרים

על מורג שעבר על גן אור וגני טל

לא עוד כפר ים ונווה דקלים

ציפור כנף ושליו לא יבואו עוד שם

שירת ים לא היתה בחורבן דוגית ואלי סיני

ואותו גורל היה גם לרפיח ים וניסנית

בני עצמון וכרם עצמונה לא הושארו אפילו בפאת שדה

כפר-דרום, שהצבא המצרי לא יכול לו נמחק ביום אחד

(יחזקאל צוקר בן דור תש"ח השתחרר מצה"ל בדרגת סגן אלוף, שרת בחי"ר ובשיריון, נושא אותות של כל מלחמות ישראל).

מושב קטיף לאחר החורבן (צילום: מיכאל יעקובסון ויקישיתוף)

מושב קטיף לאחר החורבן (צילום: מיכאל יעקובסון ויקישיתוף)

 

מְנַחֵם אָב — פַנְטַזְיָה

 בְּלֵיל מְנַחֵם-אָב, לֵיל קַיִץ,שָׁרָב,
יָשֵׁן מַחֲנֶה אֶת שְׁנָתוֹ.
סִיְּמוּ אִמּוּנִים, הַחֹם הָיָה רַב,
כָּל אֶחָד כְּבָר מַכִּיר תַּפְקִידוֹ.

וְאַחִים מְחַכִּים בְּבָתֵי יִשּׁוּבָם,
מְחַכִּים בִּתְפִלָּה חֲרִישִׁית.
נֵס אֶחָד כְּבָר הָיָה, בְּיִשּׁוּב אַדְמָתָם,
הֲיַגִּיעַ הַנֵּס בַּשֵּׁנִית?

וְהַנֵּס הַמְּיֻחָל – לֹא מוֹתוֹ שֶׁל אוֹיֵב
אוֹ גְאוּלָה מִמ"ט שְׁעָרִים.
"רַק עֲצוֹר נָא, הַשֵּׁם, אֶת סִבַּת הַכְּאֵב:
יְהוּדִים מְגָרְשִׁים יְהוּדִים."

וְקוֹלָהּ שֶׁל רָחֵל בַּשָּׁמַיִם בָּקַע,
קוֹל נְהִי וּבְכִי תַמְרוּרִים.
רָחֵל אֶת בָּנֶיהָ כְמוֹ אָז מְבַכָּה,
מְבַכָּה שְׁנֵי מַחֲנוֹת הַבָּנִים.

"שָׁכְחוּ הַבָּנִים אֵיךְ מָכְרוּ אֲחִיהֶם,
לֹא זוֹכְרִים עַבְדוּתָם לַמִּצְרִים.
לוּ זָכְרוּ, זֶה הָרֶגַע פָּתְחוּ אֶת פִּיהֶם
וְסֵרְבוּ שׁוּב לִבְגֹד בְּאַחִים."

 וְהוֹפִיעָה פָנִים אָז מִרְיָם הַנְּבִיאָה,
שׁוֹמַרְתּוֹ שֶׁל משֶׁה מֵרָחוֹק:
"גַּם הַיּוֹם אֶתְיַצֵּב מוּל שַׁלִּיט כִּלְבִיאָה
וְאוֹמַר: לֹא אַתָּה הוּא הַחֹק!

"כִּי בְבוֹא יוֹם פְּקוּדָה עוֹד יֹאמַר לְךָ אֵל:
'לֹא לָזֹאת לַמְּלוּכָה פֹה הִגַּעְתָּ,
לְגָרֵשׁ יְהוּדִים מֵאַדְמַת יִשׂרָאֵל
וּלְדַרְדֵּר אֶת הָעָם מַטָּה, מַטָּה.'

"אָז אֶשְׁמֹר גַּם עַתָּה, וְלֹא רַק מִמֶּרְחָק,
פֶּן יָרִים מִי מֵהֶם יַד עַל רֵעַ,
כִּי לִבְנֵי דוֹר עָתִיד שֶׁל הָעָם הַנִּשְׁחָק
לֹא אֶתֵּן עָוֶל זֶה לְבַצֵּעַ!"

וְהַמֶּלֶךְ שָׁאוּל, כְּשֶׁשָּׁמַע הַמְּזִמָּה
בִּפְלִיאָה סָח: "רִבּוֹן עוֹלָמִים!
קִבְּלוּ מְלוּכָה, עַצְמָאִית, מַקְסִימָה
וְאִבְּדוּהָ בִגְלַל חֲמוֹרִים.

"לוּ הֵבִינוּ דָבָר, לוּ זָכְרוּ נִשְׁכָּחוֹת
לֹא יָכְלוּ לְשַׁתֵּף פְּעוּלָה.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שְׁלַח לָהֶם זִכְרוֹנוֹת
לְשָׁמְרָם עוֹד כְּעַם סְגֻלָּה."

וְאִשֵּׁר אַלְתֶּרְמַן דִּבְרֵי מֶלֶךְ נִפְעָם:
"אָכֵן, בַּזְּכִירָה יֶשְׁנוֹ סֶדֶק.
כְּבָר הִכְהָה הַשָׂטָן אֶת מוֹחוֹ שֶׁל הָעָם
וְשָׁכַח מַה מּוּסָר וּמַה צֶּדֶק!

 "וְשָׁכַח כִּי גֵרְשׁוּנוּ מִכָּל הָעוֹלָם,
אַךְ לָנוּ פֹה אֶרֶץ וָאֵם!
מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו הֵן לֹא יִסּוֹג עַם!
לַמְּגָרֵשׁ – יוֹם נָקָם וְשִׁלֵּם!"

כָּךְ אָמְרוּ הָאָבוֹת וְאָמְרוּ אִמָּהוֹת
מִכָּל דּוֹר, מִכָּל עֵת, עַד הֲלוֹם.
וְנָשְׁקוּ לַנָּמִים, חַיָּלִים, חַיָּלוֹת,
וְלָחֲשׁוּ נִשְׁכָּחוֹת בַּחֲלוֹם…

בְּבֹקֶר יוֹם קַיִץ, יוֹם חֹם וְשָׁרָב,
הִתְעוֹרֵר מַחֲנֶה לַמִּבְצָע.
אַף חַיָּל לֹא דִבֵּר, לֹא שָׁרַק וְלֹא רַב,
אַף אֶחָד שָׁם אֶת פִּיו לֹא פָצָה.

בְּבָתֵּי הַיִּשּׁוּב שָׂרַר שֶׁקֶט נָחוּשׁ,
רָק פָּעוֹט, פֹּה וְשָׁם, קָרָא: "אִמָּא."
הַחֻלְיוֹת נִתְפָּרְשׂוּ; הַקְּרָב כְּבָר נָטוּשׁ
וְהִנֵּה הַפְּקוּדָה: "קָדִימָה!"

כְּאֶחָד הִתְקַדְּמוּ חַיָּלוֹת, חַיָּלִים
וְשׁוֹטְרִים וְשׁוֹטְרוֹת נָעוּ פְנִימָה…
וּפָרְצוּ – וְעָמְדוּ מוּל שְׁתִיקַת הָאַחִים
(רָק פָּעוֹט פּה וְשָׁם יִבֵּב: "אִמָּא…")

וְעָמְדוּ הַפּוֹרְצִים, לְלֹא זִיַע אוֹ קוֹל,
מַבִּיטִים נִיכְחָם כְּמוֹ לִזְכֹּר…
כְּנוֹשְׂאִים עַל שִׁכְמָם אֶת כָּל כֹּבֶד הָעוֹל
שֶׁל בְּרֵירַת: "הִתְקַדֵּם" אוֹ "עֲצוֹר"?

 

וְאוֹתָן הַדְּמוּיוֹת, שֶׁל אָבוֹת וְאִמּוֹת,
לָחֲשׁוּ לָעוֹמְדִים אֵין-אוֹנִים:
"לֹא יְהֵא כָאן הַיּוֹם, לֹא יְהֵא כָל עִמּוּת,
רַק נָשִׁיב לֵב בָּנִים עַל בָּנִים."

אָז יָשְׁבוּ שָׁם יַחְדָּיו, צְעִירִים וְסָבִים,
נִשְׁכְּחוּ כָל דִּבְרֵי הָאִוֶּלֶת…
וְרוּחוֹת קַלִּילוֹת אָז יָצְאוּ מֵעָבִים
וְסָגְרוּ בְחִיּוּךְ אֶת הַדֶּלֶת.

מאת נילי שריון
תמוז תשס"ה