סמוך לביתי בשכונת רמת שיקמה ברמת גן שוכן בית כנסת של עולי בבל. זהו בית כנסת שכונתי, שתמיד הוא מלא עד אפס מקום ולעתים אף עולה על גדותיו לחצר הסמוכה שבה עזרת נשים. יש בו פעילות חברתית ותורנית ענפה – שעורים, בר מצוות, ליווי כלות בתופים ומחולות למקווה ועוד.

איני מעולי בבל (לצערי) אבל אני נהנה לעבור ליד בית הכנסת ולעצור לרגע לשמוע מתוכו את הנעימות היפות. לעתים אני מצטרף למניין כי הנוסח והפיוטים – במיוחד אלו של החגים והימים הנוראים – אהובים עלי מאד. אני גם אוהב את התפילה הנאמרת בקול רם וברור מפי שליח הציבור, שאינו מדלג על אף מילה. על המקום שורה אווירה, שבעיני היא קסומה – קהילה המשמרת מסורת אבות מימי יוצרי התלמוד שממימיו אנו שותים. המתפללים הם תערובת של תושבים ותיקים וחדשים של האזור. פעם שכנה כאן מעברה. לאחר מכן היא הפכה לשכונת עוני עם פשיעה וסמים ודלות. הדור השני והשלישי כבר שיקם רבים מן הבתים והסתדר בחיים.

חכמי ורבני בגדד במאה התשע עשרה

חלק גדול מן השכונה נבנה מחדש בבתי מידות מודרניים. המתפללים הם מדגם מייצג של עם ישראל – תערובת של מקצועות חופשיים, אנשי עסקים, עורכי דין, רופאים, רוקחים, בעלי מלאכה זעירים ופועלים פשוטים. מספר הצעירים רב, לעומת בתי כנסת אשכנזיים שבאזור. הדתיות גם היא אופיינית לעם ישראל – מן המקפידים בקלה כחמורה ועד ההולכים לאחר התפילה למשחק כדורגל.

מה ומי ב" קשת"

אני מספר על בית הכנסת שבשכנותי כי הוא קשור לתופעה שאני מכנה אותה פתולוגית. לא במשמעות הרפואית אלא במשמעות התרבותית והחברתית – " סטייה או חריגה מן התקין" . כוונתי לפתולוגיה של " הקשת הדמוקרטית המזרחית" . הסיבה שאני שב ודן בנושא הזה הוא ראיון שפורסם ב" הארץ" עם אחד ממייסדי הקשת, פרופסור יוסי יונה, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון.

אגדה לפסח נוסח יהודי בגדד

הקשת המזרחית נוסדה בשנת 1996 כתנועה חוץ פרלמנטרית של אנשי רוח ואקדמאים יוצאי ארצות ערב. הם הגדירו את מטרתה: להשפיע על סדר היום הציבורי " ולהביא לשינוי כולל של החברה הישראלית ומוסדותיה" . המטרה העיקרית שסומנה הייתה חיובית: לתקן את העוול והקיפוח שנגרם ליוצאי מדינות ערב בתחום הכלכלי והתרבותי. במהלך השנים זכתה התנועה לכמה הישגים, שהבולט בהם הוא החלטת בג" ץ בעניין הפשרת קרקעות הקיבוצים.

במרוצת השנים התפתחה הקשת לתנועה אנטי ציונית.

" בלי ציביון יהודי"

עתה בא פרופסור יוסי והולך צעד אחד נוסף. ואלה עיקרי רעיונותיו, בראיון ל" הארץ" :

· לבטל את חוק השבות

· לאפשר את זכות השיבה לרבבות פליטים פלשתינאים " על בסיס אמנת ז"נבה" .

· אוטונומיה תרבותית ל"פלסטינים הישראלים" (כלומר יוצאי  עדות המזרח)

· לאחד את הצפירה ביום הזיכרון עם יום האבל הפלסטיני על הנאכבה.

"המזרחיים הם הפלסטינים הישראליים". יוסי יונה. שלומית ליר מכון ון ליר

· הצביון היהודי של המדינה לא יהיה אכסקלוסיבי. לא איסור תחבורה ציבורית בשבת. ביום כיפור לא תהיה כפיה על אדרחים בחסות החוק.

מוצר של הציונות

להגנתה של התפיסה הפתולוגית הזו אני יכול לומר שהיא בעצם פועל יוצא של הפתולוגיה הציונית-חילונית. המהפכה הציונית קמה על בסיס של מרד במסורת היהודית בחזקת " עולם ישן עד יסוד נחריבה" . המטרה הייתה להקים חברה על בסיס של אתוס חדש, חילוני לגמרי. המהפכה הזו פעלה למחיקת השורשים היהודיים של כל עדות ישראל והטילה את כולם לתוך כור ההיתוך הארצישראלי. הממסד הציוני קיפח את יוצאי ארצות האיסלם בתחום הכלכלי. אך בתחום מחיקת השורשים היהודיים היה שיוויון גמור בין " אשכנזים" ל" ספרדים" . היידיש אף נרדפה יותר משפות הז"ארגון היהודיות של יוצאי המזרח.

המהפכה הציונית נחלה הצלחה עצומה בהקמת מדינה. היא נכשלה כישלון טוטאלי במחיקת השורשים היהודיים. הרוב המכריע של העם היושב בישראל שומר על זהותו היהודית: החרדים, יוצאי ארצות האיסלם, הדתיים לאומיים, והמסורתיים לגווניהם וגם אלה הרואים עצמם חילוניים. יש חזרה בהיקף אדיר לשורשים: חזרה בתשובה, חוגי לימוד תלמוד, לימודי יידיש ולאדינו, סיורי שורשים באירופה ובצפון אפריקה ועוד.

יש שני ציבורים קטנטנים שממשיכים להחזיק באתוס הציוני-חילוני אף שהפכו לפוסטציונים ופוסט יהודים. אלה הם שרידיו ויוצאי חלציו של השמאל הציוני, יוצאי מפ" ם וקיבוצי השומר הצעיר ולצידם יהודים מזרחיים שהתקדמו בסולם החברתי. ההסבר לאידיאולוגיה שהקשת המזרחית מבטאת אותה פשוט למדי. מדובר בקבוצה של אנשים שסבלו מן העמדה הנחותה שהמדינה הציונית הקצתה לאבותיהם. השאיפה שלהם הייתה להתקדם בסולם החברתי לעבר האליטות האשכנזיות – בעיקר באקדמיה. להידמות ככל האפשר לאליטות השליטות המדכאות. ללכת לבית הכנסת כמו זה שבשכונה שלי לא נשמע טוב בחברה שיוסי יונה רוצה להידמות אליה. הוא רוצה להיות יוסי ביילין.

פיוט לראש השנה

שפל רוח שפל ברך וקומה

אקדמך ברוב פחד ואימה

לפניך אני נחשב בעיני

כתולעת קטנה באדמה

מלוא העולם אשר אין קץ לגדלו

הכמוני יהללך ובמה

הדרך לא יכילון מלאכי רום

ועל אחת אני כמה וכמה

הטיבות והגדלת חסדים

לך תגדיל להודות כל נשמה

(נאמר בבתי הכנסת של קהילות בבל. המחבר ר" שלמה אבן גבירול)

==========================================

מלחמת קדש המושמצת

עבר לפוסט סמוך

=======================================

הזיכרון הסלקטיבי של אליעזר פישמן

עבר לקישור הבא

=============================================

חני נחמיאס חומלת על בעלי חיים

עבר לפוסט הבא

למיליארדר אליעזר פישמן יש זיכרון פנומנאלי, מספר העיתונאי אריה אבנרי בספרו החדש " חידת פישמן" . הוא יכול לדקלם בשעת בוקר מוקדמת ובשעת לילה מאוחרת כמעט כל נתון שיבקשו ממנו: שערי מטבע בעולם, מאזני חברות, שערי מניות בישראל ובוולסטריט, מצב חשבונות בנקים, ריכוז זכות וחובה על הלוואות שלקח, נזילות של חברות שבבעלותו ועוד.

" רק בנושא אחד" , כותב אבנרי, " מאבד פישמן משום מה את חוש הזיכרון המופלא שלו: כשהוא מתבקש לפרט כמה כסף הלווה עד היום לחוות השקמים של ראש הממשלה, אריאל שרון. במפתיע, הוא גם לא זוכר אם ההלוואות, שניתנו מספטמבר 1994, נפרעו מאז, או שעדיין עומדת יתרת חוב לזכותו בהתחשבנות עם חוות שקמים" .

לפי רשם החברות, אומר אבנרי, חוות השקמים לא החזירה לפישמן שתי הלוואות.

אבנרי מגלה שהקשרים בין פישמן לבין שרון החלו עוד באמצע שנות השבעים ובמפגש הראשון והמקרי ביניהם בסניף בנק אמריקני (כמה סמלי) " נוצר קליק" שהוביל לידידות רבת שנים.

פישמן תרם " סכום כסף לא מבוטל" לרשימת שלוםציון שהקים שרון בבחירות 1977. לאחר ששרון התמנה שר החקלאות " הוא הרבה להתייעץ אתו בנושאים חקלאיים ולהיעזר בידע הרב שלו בכל הקשור להערכות חשבונאיות לגבי תשומות כלכליות" .

" במשך שנים" , מספר אבנרי, " עשה אריאל שרון במינהל מקרקעי ישראל כבתוך שלו. החלטות חשובות כמו שינוי ייעוד של קרקע, תוכנית מתאר ועוד, הן משמעותיות ביותר לאנשי עסקים כדוגמת פישמן, שתחום העיסוק שלהם נע בין חקלאות, תעשייה ונדל" ן. שרון היה במשך שנים חבר בוועדת השרים לענייני הפרטה, אחד התחומים שפישמן מעורב בהם מאד. האם היה זה רק מזלו הגדול של אליעזר פישמן שהביא לידידות הגדולה עם אחד האנשים החזקים והמשפיעים במדינה, דווקא באותם תחומים המשיקים לעסקיו? האם הידידות הגדולה היא שהובילה להלוואות בסכומים לא ידועים שקיבלה חוות שקמים מאיש העסקים שהפך להיות מבאי ביתו של שרון?" .

אבנרי מציג את השאלה שהיועץ המשפטי ומבקר המדינה היו צריכים להציג: " האם זכה פישמן להעדפות עסקיות שנבעו מהידידות הקרובה עם שרון?" .

ותשובתו: " אם להאמין לפישמן התשובה היא חד משמעית לא" .

ועל כך נאמר בשיר הילדים " מי שלא מאמין יבוא בעוד שנים ויראה…." .

אליעזר פישמן הוא טייקון ישראלי שמגלם באישיותו ובעסקיו את הקשר בין הון, שלטון ותקשורת. הוא שגשג והתרסק בימי ארידור העליזים בשנות השמונים. שיקם עצמו במהירות והפך לאחד ממאה העשירים של ישראל, שהונו האישי נאמד בין מיליארד ושני מיליארד דולר. שיטתו הבסיסית היא מינוף. למשל: הוא קונה נכס נדל"ני בהלוואה שהוא מקבל בבנק, משכיר את הנכס (לעתים לזה שמכר אותו) ומחזיר את החוב לבנק מדמי השכירות. אותו נכס משמש גם בטוחה להלוואה נוספת באמצעותה הוא קונה נכס אחר וכך הלאה. פישמן לא מסתיר את העובדה שהוא מגייס לעסקיו בכירים במערכת השלטון לאחר פרישתם ומנצל את הידע והקשרים שלהם לעסקיו.

אליעזר פישמן

לאחר כמה כישלונות בניסיונות לרכוש עסקים שרצה תפס את החשיבות של התקשורת בעסקים. אף שכבר היה הבעלים של העיתון הכלכלי " גלובס" החליט להרחיב את ממלכתו. תוך זמן קצר יחסית הצליח לרכוש נתח נכבד מידיעות אחרונות. הואיל והוא שולט באמצעות חברותיו גם בכבלים ובערוצי טלוויזיה הרי הוא למעשה טייקון התקשורת הגדול במדינה, פרט אולי לנוני מוזס.

זמן קצר לאחר חורבן גוש קטיף נערכה סעודה חגיגית באחת מיחידות חיל האוויר. השתתפו בה חיילים וקצינים, שנטלו חלק במבצע המפואר של גרוש יהודים מאדמתם וחורבן ישוביהם. מבצע שמכנים אותו משום מה "התנתקות".

מסמר הערב היה חלוקת מדליה מיוחדת עליה נחרת: " בהוקרה על רגישותך ונחישותך – מחלקת חימוש ואוויוניקה" . על המדליה חתומה מחלקת חימוש ואוויוניקה.

האם מפקד חיל האוויר לשעבר ורמטכ"ל הגרוש דן חלוץ, בעל זכות היוצרים של הביטוי המקומם "ברגישות ובנחישות" ידע על היוזמה?

בשעתו דחה חלוץ בתוקף הצעה (של השר סנה) לחלק אות למשתתפי החורבן. האם זו יוזמה מקומית של אחת מיחידות חיל האוויר? אבל מחלקת חימוש ואוויוניקה היא חלק ממטה חיל האוויר.

אז מה? הרמטכ"ל לא יודע מה שנעשה בחיל האוויר שלו? למה שלא נאמין לו ?

האם הוא ידע מה נעשה במלחמת לבנון השנייה?

ראה גם: אלה השאלות שישאלו את דן חלוץ"

http://www.zeevgalili.com/?p=342

==============================================

2. " מרכז הליכוד איננו מושחת"

רעי לוי, חבר מרכז הליכוד, מהנדס תוכנה במקצועו, קבל באוזני על כך שכתבתי כאן כי מרכז הליכוד מושחת. השבוע פניתי אליו לקבלת הבהרות ואלה עיקרי דבריו:

" יש אנשים מושחתים במרכז הליכוד. אך המרכז כמוסד איננו גוף מושחת. אני אומר לך זאת כאדם שאביו היה חבר ליכוד בתקופה שבה אי אפשר היה להשיג עבודה בלי הפנקס האדום. אני עצמי חבר המרכז 15 שנה (עם הפסקה באמצע). אתה, כמו רבים אחרים, נפלת לצערי בפח שהתקשורת טמנה לציבור.

" האם רק במרכז הליכוד יש אנשים מושחתים? האם השחיתות כאן חמורה יותר מזו שבמפלגות אחרות? והעיקר: האם השחיתות הזו היא גורם מכריע בהחלטות המתקבלות במרכז? התשובות לכל השאלות הללו שלילית. ואני אומר זאת מידיעה אישית.

" שעור האנשים המושחתים במרכז הליכוד אינו עולה להערכתי על חמישה אחוזים מכלל החברים. אלה אנשים שימכרו את קולם ואת השפעתם לכל המרבה במחיר. כמחצית מחברי המרכז הם ליכודניקים טובים וישרים, אבל תלויים במפלגה לפרנסתם. אפשר להפעיל עליהם לחץ. אפשר להעניש אותם. אבל הם אינם מושחתים. יש ביניהם אנשים אמיצים מאד ששילמו מחיר אישי כבד על התנגדותם להתנתקות. מדובר באנשים שהשכלתם אינה גבוהה ואם מפטרים אותם ממקום העבודה לא בנקל ימצאו פרנסה. למרות זאת, רבים מהם ניסו לעצור את מסע ההרס של שרון ונענשו על ידי עומרי שרון. הוא פיטר אנשים ללא רחמים והביא במקומם את הנאמנים לו.

" כמחצית מחברי המרכז (ואני כולל עצמי בתוכם), אינם קשורים בשום דרך בשלטון, אינם זקוקים לו לפרנסתם, והם חופשיים בהצבעתם ובהבעת דעותיהם. אי אפשר לקנות אותם בשום מחיר. אבל אותם לא מראיינים בתקשורת.

יש הרבה יופי במרכז הליכוד. הוא מהווה חתך מייצג של עם ישראל – פרופסורים, רופאים, עורכי דין, מהנדסים בצד "עמך" פשוטי עם. יהודים נפלאים – אשכנזים וספרדים, דתיים וחילוניים, חרדים ומסורתיים, ותיקים ועולים מרוסיה. הליכוד כולו הוא תנועה מדהימה, המהווה חתך מאפיין של עם ישראל, יותר מכל תנועה אחרת בארץ. מרכז הליכוד הוא מיקרו קוסמוס של הליכוד כולו. מרכז הליכוד הוא עם ישראל.

בשנתיים האחרונות חלה התעוררות אידיאולוגית עצומה במרכז הליכוד, במידה רבה תודות להצטרפות אנשי "מנהיגות יהודית". הם הביאו למרכז אנשים החפים מכל שיקול אינטרסנטי. הם גם

עוררו כוחות אידיאולוגיים בליכוד אשר היו רדומים משהו, וסחפו אחריהם אנשי ליכוד ותיקים ונפלאים, אוהבי עמם וארצם. אלה הנחילו לשרון תבוסה אחרי תבוסה.

כאן נכנסה התקשורת לפעולה. המטרה הייתה להגן על האתרוג, לסייע לו לקדם את תוכנית ההתנתקות ולמסמס את משאל המתפקדים. כך יצאה התקשורת במתקפה על מרכז הליכוד דווקא. סביב משאל המתפקדים הופיעו מדי ערב על מרקעי הטלוויזיה צילומים של חברי מרכז אזוקים המובלים למשפט, כאילו היו ראשי העולם התחתון.

" לחגיגה הצטרפה המערכת המשפטית, מן היועץ המשפטי ומטה. לאחר שניקתה את שרון החלה לנכס לעצמה את הליכוד כולו. פתאום יועצים משפטיים של משרדי ממשלה נותנים הוראות לפקידים שלא להעביר מינויים אלא דרכם. המינויים הפוליטיים הפכו מכשיר של המערכת המשפטית לחזק את כוחה. עוד מעט ומני מזוז וחבריו הם שיקבעו את רשימת הליכוד לכנסת.

המרכז הראשון

על הישיבה הראשונה של מרכז " חרות" , תנועת האם ממנה צמח הליכוד, מספר אחד ממשתתפיה: " ראשית היו אנשים צעירים, לא היה ביניהם כמעט ראש עטור שיבה. בישיבה הראשונה של המרכז, (העיר אחד המשתתפים) בהעיפו עין על הנוכחים: "אפילו בשבילי יש יותר מדי חאקי" (דהיינו אנשים צעירים – ז.ג.) כי זה היה סודה של "חרות". הראשונים שנהרו אליה היו בני נוער שהצטרפו אליה לא על מנת לעסוק בפוליטיקה, אלא מתוך אמונה שהתנועה צעירה ברוחה ובדרכה ותחדש בכל השטחים את פני הדברים ביישוב" . (מתוך ספרו של פרופסור יחיעם וייץ " ממחתרת לוחמת לתנועה פוליטית – הקמתה של תנועת החרות 1947-1949).

=========================================

3. מה עשה סילבן שלום כשר חוץ

מפי בכיר במשרד החוץ: אני משרת עשרות שנים במשרד ועוד לא ראיתי דבר כזה כמו שר החוץ סילבן שלום. מאז שנכנס לתפקידו לא זכיתי להיפגש עמו, למרות התפקיד הבכיר שאני ממלא. הוא לא עושה שום דבר ולא מתעניין בשום דבר פרט לקידום העצמי שלו. נוסע לחוץ לארץ בעיקר כדי להצטלם. ברגע שיש צילום הוא גומר את הביקור. בארץ הוא מקבל חברי מרכז ליכוד בחדרו מבוקר עד ערב. לא מקיים ישיבות הנהלה. הוא השר הראשון שמתערב גם במינויים של הכתבניות והנהגים.

כל יום הוא מטלפן לעשרות אנשים, בעיקר חברי מרכז ליכוד. מה שלומך סולימן ומה אני יכול לעשות בשבילך. מזמין חברי ליכוד בהמוניהם גם לאירועים ממלכתיים. זה נותן להם הרגשה טובה שהתחככו בחלונות הגבוהים.

וכמובן הארועים הפרטיים שלו. באחד מהם, שהתקיים בבית הגדול של ג"ודי, באו אלפיים איש. המשטרה הייתה צריכה לחסום את הכניסה לרחוב הצר בשכונת תל בנימין.

 גם בסידרת "בטיפול" יש פוליטיקה

מזה כמה שבועות מקרינה HOT דרמה יומית מצוינת – "בטיפול" . הדרמה מכניסה אותנו לקליניקה של הפסיכולוג (אסי דיין) כשבכל יום ניתן לנו להציץ אל תוך חייהם של המטופלים. הפסיכולוג עצמו נמצא אף הוא בטיפול-ייעוץ של פסיכולוגית ותיקה (גילה אלמגור), שכבר יצאה לגמלאות.

שתי הדמויות המרכזיות שבין המטופלים הם נעמה וידין.

נעמה (איילת זורר), אשה בת 35, מסוכסכת עם עצמה ועם בן זוגה, שונאת את עצמה, מתאהבת בפסיכולוג המטפל בה ומפנטזת שתצליח לפתות אותו.

ליאור אשכנזיבתפקיד הטייס בסידרת "בטיפול"

ידין (ליאור אשכנזי), טייס גרוש, מתחבט בזהותו המינית ובבעיות הקשורות במבצע שהשתתף בו. יתר המטופלים הם: מאיה מרון, ספורטאית בת 17, המסתבכת בפרשת אהבים עם המאמן הנשוי שלה ומנסה להתאבד. בני הזוג רמי הויברגר ועלמה זק, הנמצאים בסכסוך סביב השאלה אם להביא לעולם ילד אחרי חמש שנים של טיפולי הפריה או לבצע הפלה.

אסי דיין עצמו חוזר אל גילה אלמגור, שהייתה המנחה שלו לפני שנים רבות, כשהיה פסיכולוג מתחיל. לכאורה הוא מבקש סיוע והדרכה מקצועית, אך במהלך פגישותיהם מתגלה כי הוא עצמו מסובך ביחסים רעועים עם אשתו, מתחבט בשאלת יחסיו עם נעמה ובצורך להתגבר על תשוקתו אליה. בתחושה שהוא עייף ושחוק, מקצר הליכים עם מטופליו ועושה שגיאות גורליות בטיפול בהם.

אסי דיין בתפקיד הפסיכולוג בסירה

התסריטאים עושים עבודה מצוינת. השיח בין הפסיכולוג והמטופלים קולח, אמין, מבריק. וכך גם בין אסי דיין והמטפלת שלו. בסך הכל מאפשרת הסדרה הצצה לאיזו חתיכת ישראל כפי שהיא משתקפת מן הספה או הכורסא של הפסיכולוג. מדובר בישראל השייכת לרובד החברתי של הכותבים. ישראלים היכולים לשלם 400 שקל לכל פגישה עם פסיכולוג, ושבעיותיהם נעות סביב יחסיהם עם בני זוגם, עם ילדיהם ועם עצמם. ישראלים " המתחבטים בין אספרסו קצר וסושי ארוך" ומחליטים על קציפת פסיפלורה. כמעט ואמרנו כי סוף סוף ראינו סרט ישראלי שאיננו עוסק בכיבוש.

אך זו היתה תקוות שווא. הטייס ידין ירושלמי נותן לנו את הכיבוש, ובגדול.

ידין, גבר גבה קומה, יפה תואר, בא אל הפסיכולוג אחרי שערך תחקיר יסודי ומצא כי הוא הטוב ביותר. הוא בוחר תמיד את הטוב ביותר מרופא שיניים ועד חשמלאי רכב. הוא לא בא לטיפול, רק להתייעצות קצרה.

ידין הטיל פצצת טונה על מטרה ברמאללה. המטרה הייתה נכונה אך היו בתוכה האנשים הלא נכונים. תריסר ילדים נהרגו והמבוקש אותו ביקשו לחסל יצא פצוע קל.

והוא ממהר להסביר בלי שנתבקש: אחרי הפצצה כזו אתה לא חוזר הביתה ומדליק CNNכדי לראות את גופות הילדים. אתה הולך לישון.

הטייס: " עכשיו אתה רוצה לשאול אם אני ישן טוב?"

פסיכולוג: " אתה ישן טוב?" .

טייס: " אני ישן מצוין. בהנחה שעשיתי מה שצריך לעשות הכי טוב שאפשר" .

פסיכולוג: " מה זה אומר הכי טוב?"

טייס: " הכי טוב זה אומר לפגוע במבנה הנכון. אם פגעת במבנה הנכון ורק היו שם האנשים הלא נכונים אז אין בעיה. אני ישן כמו תינוק… זה לא משהו שיושב לי על המצפון… ההפצצה הזו ברמאללה זה סתם עוד יום בהיסטוריה הארוכה של ידין ירושלמי" .

רק בהמשך מתבררת הסיבה לביקורו של הטייס אצל הפסיכולוג. לאחר אותה הפצצה הוא קיים משחק טניס ארוך מן הרגיל עם חבר, רופא במקצועו. הוא לקה בהתקף לב קשה שהביא אותו למוות קליני. החבר הרופא ביצע בו החייאה אשר יחד עם טיפול בחליפת הקפאה מיוחדת, השומרת על חום נמוך ומונעת קריסת מערכות הגוף, הוא חזר לחיים.

אותו חבר, רופא פעיל בארגון רופאים למען זכויות אדם בשטחים. חברי הארגון עומדים לבקר במקום בו הטיל הטייס את פצצת הטונה והוא מבקש להילוות אליהם. לפסיכולוג בא להתייעצות, לפי דרישתו של החבר.

למה הוא מבקש לבקר במקום הפיגוע?

" זה מסקרן אותי. איך זה נראה מלמטה. אין לי רגשי אשמה" .

בהמשך מסביר הטייס את פילוסופיית החיים של מקצועו. הוא לא בחר להיות טייס המקצוע בחר בו. המקצוע בוחר את הטובים ביותר והיפים ביותר. כמו שהוא בוחר בחלוצים של קבוצות כדורגל.

כאן חורג הפסיכולוג מן הגבולות הטיפול וזורק לעבר הטייס: אתה אומר שהחיים בחרו בך להיות טייס. זה מאפשר לך להוריד אחריות מעצמך ולהעביר את האחריות למפקד הטייסת ששלח אותך, או למפקד החייל. אולי אתה מסכים להיות ראש החייל של עצמך? נראה לי שאתה מאד רוצה לכפר על ההפצצה שלך.

מרגע זה הפסיק, לפחות פרק זה בסדרה, להיות יצירת אמנות והפך פמפלט פוליטי. ואם היה ספק בכך הוא ניתן בפרק של יום חמישי בו מודה אסי דיין באוזני גילה אלמגור כי הוא ממש מתעב את הטייס. ומאוחר יותר קיבל כיוון זה חיזוק עם התאבדותו של הטייס.

אמרתי כי הסדרה מציגה בצורה אמינה נתח של ישראל. אך זוהי ישראל של מחברי התסריטים והמפיקים. מאלה קשה לצפות שינסו להבין דרך ספת הפסיכולוג, למשל, את הרגשתו של מי ש" עבר דירה" מנווה דקלים לאריאל. או של מי שאשתו וילדיו נרצחו בפיגוע. הם לא יצליחו להיכנס לעורם ולשפתם של מטופלים כאלה.

סדרה מצוינת. בין היתר כי אפשר ללמוד ממנה כי המדינה כולה זקוקה לטיפול.

תוספת יולי 2011

כך מסית ג'אד נאמן למלחמת אזרחיםם בישראל. אין חדש תחת השמש. בפרקליטות לא שמעו כלום.

https://www.youtube.com/watch?v=VDUgG6MB_5M&feature=player_embedded

כמו הפרוטוקולים של זקני ציון, שהכשירו את רצח העם היהודי, כך מסע השיסוי והשינאה של השמאל כלפי המתיישבים * במסע הזה השתתפו פרופסורים, אנשי רוח, סופרים, עיתונאים וסתם אנשים אכולי שינאה * לקרוא ולא להאמין

מחקר במחלקה לסוציולוגיה אוניברסיטה עברית. שנאת השמאל לימין עולה באופן מובהק על שנאת הימין לשמאל.

פרופסורים

" למרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ושומרון, יש נשק. לכן אני קורא לכם לאחוז בנשק. להחזיק בנשק נגדם, לפני שהם יכניסו אתכם ככלבים מצורעים למחנות ריכוז… כן, לאחוז בנשק." (ישעיהו לייבוביץ", הארץ, 27.9.85)

" אי אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונאליים. את זה עוצרים רק בכוח, וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים. בשעת ההכרעה נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעפרה או באלון מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית" (פרופסור זאב שטרנהל, דבר, 5.4.88(

פוליטיקאים

" בגוש אמונים ראיתי תופעה חמורה ביותר ,סרטן בגופה של הדמוקרטיה הישראלית."
(יצחק רבין. " פנקס שירות" . עמ 550)

" ביום פקודה יוציאו המתנחלים להורג חברי-כנסת וקציני צה" ל"

(בנימין בן אליעזר, דבר (1.6.89 .

" תקופה לאומנית פשיסטית שמאפיין אותה פופוליזם ברוטאלי… בשם נצח העם ושליחותו האלוהית… כור ההיתוך של לאומנות מיסטית אגרסיבית, שרעיון העם הנבחר במרכזה ושאיפות ההתפשטות הטריטוריאלית מניעות אותה…"
(שולמית אלוני על שלטון הליכוד, פוליטיקה, אוקטובר 1987.(

" הם (המתנחלים) צריכים את דמה של עופרה מוזס, הם שותים אותו."

(דדי צוקר בהרצאה, יום לאחר הירצחה של עופרה מוזס).

" הדתיים מכניסים פוליטיזציה לצבא. הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאציי" ם.

(האלוף במיל. שלמה גזית, ידיעות אחרונות 8.3.98 ).

" צריך להבהיר כבר עכשיו שאנחנו נילחם בכל האמצעים באלימות של מתנחלים קיצונים. כולל הגנה עצמית בכל המובנים. ואם לא תהיה ברירה, אם חס וחלילה יכריחו אותנו, ניאלץ לפתוח באש… צריך יהיה לירות באוויר. אחר כך לירות כדי לפצוע. ובמקרה אחרון, כמוצא אחרון, צריך יהיה לשתק אותם באמצעות ירי-כדי-לפגוע" .

(ח" כ אבשלום וילן בראיון ל" הארץ" )

אנשי ביטחון

" אגיד את זה במילים ברורות: בחיי כל מדינה או אומה יש יותר מאלטלנה אחת. מנהיגות יהודית במדינת ישראל קיבלה כבר החלטות קשות כשהיה ברור מה האלטרנטיבה, ומנהיגות מדינית בעתיד תצטרך לקבל החלטות כשברור מה האלטרנטיבה

(עמי איילון ידיעות אחרונות, 14.11.03)

" בואו נפתור את הבעיה כאילו הם ערבים. קחו 15 מהם, שימו אותם במעצר מנהלי, ותראו איך השאר לא עושים כלום… הם מוכנים להיהרג? לא. אז אני יותר אופטימי בעניין הזה. כשנשאיר אותם שם לבד, הם יבואו ועוד איך יבואו" .

(אברהם שלום, ראש השב" כ לשעבר, ידיעות אחרונות 14.11.03).

הקצין אמר לו: " מבחינתי, המילואים שהכי אשמח לבוא אליהם, זה כשיגידו לי לפנות את המתנחלים. אבל, יש כמה התנחלויות, כמו תפוח ויצהר, שלא צריך רק לפנות, אלא צריך לרסס אותם ולהרוג את כולם… צריך לתפוס את האנשים האלה ולעשות להם כמו בשואה…. מבחינתי להרוג אותם זה בכלל לא נחשב להרוג בני-אדם, אלא רק חיסול עשבים שוטים" .

(ידיעות אחרונות ל" באב תשנט 12.8.99)

רב אלוף חיים בר לב, מיד לאחר הטבח בבית הדסה בחברון: " מי אמר להם להימצא שם" .

סופרים ואמנים

על " גוש אמונים" :" כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה… מתוך פינה אפלה של היהדות… מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב… על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף" .

(עמוס עוז, " בשם החיים והשלום" , ידיעות אחרונות, 8.6.89(

" רק כלי נשק אחד חסר היום בארסנל הנשק של צה" ל, והוא התותח הקדוש שעמד על החוף וירה בספינה "אלטלינה" …לאנשים שהיו אז מאחוריו היה השכל להחליט"
(מאיר שלו, ידיעות אחרונות יט בחשון תשסג.(

" אם נהרג למתנחלים ילד או שניים, הם אומרים: "נעשה ארבעה במקומם והכל יהיה בסדר" .

(יגאל תומרקין, חתן פרס ישראל" בראיון לעיתון תל אביב פברואר 2004)

" אנחנו כיפות סרוגות… חיילים בצבא אדוני צבאות ובצבא הגנה לישראל.. ואת חג חירותנו, יום חג המצות הזה, בקדושה ובנענועי גוף מתמכרים, נחוג בהתכוונות ובמצותנו דם נערים פלסטיניים." (יצחק לאור, " המנון לגוש" )

אנשי תקשורת

" …היכולת שלי לראיית מתנחלים כבדים היא מאד מוגבלת. אני יכולה לשבת מולם ולשנוא, ועם הזמן זה רק מחמיר. שיעברו דירה, שיקבלו פיצויים נדיבים מאד, יגיעו המאכרים ויאללה, נגמר. התוצאה של ההיאחזות הזאת נראית לי שואתית" .

(כוכבת הטלוויזיה עינב גלילי, נכדתו של ישראל גלילי, ממניחי היסוד להתישבות ביש" ע, בראיון למיכל קפרא במעריב).

" אם מישהו באמת עד כדי כך לא שפוי שהוא רוצה להתחיל פה מלחמת אחים הוא מוזמן לנסות. הוא עתיד לגלות שהיא תהיה קצרה במיוחד. הממלכה הישראלית נוטה באופן מסורתי לגמגם לא מעט לפני שהמלחמות שלה מתחילות. אבל כשהן מגיעות היא נוהגת להפגין יעילות תכליתית. אם הם לא מאמינים לזה שישאלו את השכנים הערבים שלהם" .

(יאיר לפיד בידיעות)

" מה שחסר בשעה זו הוא מטה פינוי בראשות אלוף מוכשר ומנוסה, שירכז יחידות מאומנות היטב למשימה ייחודית זו, שיעדה לא רק לנצח על הפינוי, אלא להתמודד נגד כל פרובוקציה שנועדה לגרור את צה" ל למלחמת אזרחים, אפילו זה יהיה כרוך בשפך דם."

(יואל מרכוס, " הארץ" )

" מתנחל עטוי עוזי ודובון כחול, רסיסי רוק ושיירי מזון משובצים בזקנו הפראי. ולצידו, בטרנספורטר המשפחתי, אשתו המתנחלת בעיצומה של אביונה לאומית. תינוקות נושרים ללא הרף מבין חלציה בעודה נואמת בלהט על זכות אבות. אידיוט צעקני ועילג… אם אתה מטומטם אתה ימני, ואתה ימני אם אתה מטומטם. אם אתה פשטני, מתלהם, נבער ואכזרי – אתה ימני…"

(דן תדמור, עיתון ירושלים28.5.93 ).

" ביום ראשון השבוע הגיחו הכהניסטים ממחילותיהם האפלות והרעילו את אוויר העיר בנשימתם המצחינה… ליד מקום הפיגוע התגודדו הסוחרים בדם, סרסורי הגזענות והשנאה, שניסו לתרגם כל טיפת דם וכל איבר פגוע לרווח פוליטי בזוי. התבוננתי בפרצופים המעוותים של האספסוף, רובם המכריע חובשי כיפות. (חיים ברעם, עיתון ירושלים, 8.3.96(.

" שבוע של רגיעה בשטחים: חמישה מתנחלים נרגעו ממטעני צד"

(מעריב כ" ב תמוז תשסא 13 יולי 2001 מדור ההומור)

קיבוצניקים

התנועה הקיבוצית היא מחסום השפיות האחרון מול גל החומיניזם היהודי .. רצח החילוניות על ידי חזית השחור " (על המשמר 17.2.84 )

" אם צריך אני מוכן לירות למתנחל בין העינים " (הקיבוץ 1995)

" כאן יהיה מרחץ דמים. ותהיה מלחמת אחים, ושנאות שאינן לחינם יתפרצו כגעש אל שדות הפרחים ומרחבי התקוות האבודות…" (שושי נתן, קיבוץ, 4.1.89 (

" אלה לא האחים שלי, הם, לא… ואם יום אחד תהיה מלחמה… אני ארוץ לשם, אל מעבר לקווים ששנים ארוכות לא חציתי ואדוש בשרם במכות נאמנות להניס אותם, והארץ תשוב ותשקוט. אצא אל הקרב להילחם על ביתי, כדי להילחם פעם אחת, באמת, במלחמה צודקת. יירד הרבה דם, זו תהיה מלחמה ארוכה, אבל אחרונה. מלחמה בהם, באנשים שהחליטו להחריב את הבית שלי. קרב אחרון, כדי שהבנות שלי יוכלו לחיות בשלווה, ואני אוכל להביט בעיניהן ולומר להן שעשיתי כל מה שאפשר כדי להצדיק את אי קדושת האדמה." (הקיבוץ, 17.8.95)

באינטרנט לזרוק לים

רצו שלא תהיה תחבורה ציבורית בשבת – הסכמנו; רצו שלא נשתה קפה בבתי מלון בשבת – הסכמנו; בכל שכונה נבנו 2 בתי כנסת – אשכנזי וספרדי – הסכמנו וגם שילמנו; רצו חופי רחצה נפרדים – הסכמנו; מוהלים ביקשו " מזומן בלבד" – הסכמנו ושילמנו; מכריחים כלות ללכת למקווה -הסכמנו; הקימו התנחלויות – שתקנו; שיתקו את אל על בשבת – שתקנו; הקימו בצה" ל חטיבות לדתיים בלבד -שתקנו; לקחו את כספי החינוך לשטחים – שתקנו; שורפים חנויות לממכר בשר לא כשר – אנחנו שותקים; מתפללים במקומות עבודה ציבוריים על חשבון העבודה -אנחנו מחרישים; חלקם לא משרתים בצבא ומקבלים פטור " חוקי" – ואנחנו משלמים משכורותיהם; הוקמה רשת חינוך מקבילה של ש" ס – עודדנו; שידורי הערוץ הראשון מלאים בפרקי דת – אנחנו משלמים את האגרה; בכל עיר מועצות דתיות עם משכורות עתק – הכל משולם מהארנונה שלנו; רוצח רבין – ממניעים דתיים – אנחנו מממנים לו אוכל כשר ; שלטי חוצות של רבי שכבר שנים אינו בין החיים -וזה נראה לנו נורמלי; מודיעים ברמקולים על כניסת השבת בשישי אחה" צ כשאנו נחים – ואנו שותקים; מחזירים בתשובה נערות ונערים תמימים – ואנחנו מסכימים; על כל מוצרי המזון אנו מחויבים בתוספת כשרות ומשכורות לבודקי הכשרות – ואנחנו מבליגים.

ועכשיו: מקללים חיילים, מכים חיילים, מסרבים פקודה,

קורעים את העם. רוצים שנאמין בספר שנכתב לפני אלפי שנים ועכשיו רחוק מכל מציאות. והם בסה" כ 20% באוכלוסיה. חובה להפסיק את הסחיטה הדתית, לזרוק את המשיחיות לים.

כדור אחד בראש

סרן ד. ר. מ" פ בגולני: "אין שום בעיה לפנות מתנחלים. בתור התחלה לוקחים אחד ודופקים לו אחד בראש. אחר כך לוקחים את המשפחה שלו, דופקים גם להם אחד בראש, אחד לכל ראש. אחר כך מובילים מסק" רים (מסוקי קרב) לכיוון המאחז ומורידים עליהם 20 מילימטרים וולקאן, עד שמפסיקות הצרחות. אחר כך מביאים שופל ומפנים את המתנחלים. עשינו את זה בג"נין אין סיבה שלא נעשה את זה גם עכשיו" " .

" סמ" ר ג.ס., צנחן: "עקרונית זה לא צריך להיות סיפור ואם לא היינו מקבלים פקודות להתנהג יפה (——- מה זה להתנהג יפה? זה צבא זה?) היינו גומרים עם זה חת שתיים. סך הכל מה? תופסים מתנחלת, כן ——— אותה עם יד מסובבת מאחורי הגב —- (וכאן בא תאור תקיפה- ז.ג. ). אח שלי בנח" ל עשה את זה בחברון ואין סיבה שלא נעשה את זה גם בצנחנים" .

סרן ד" ר ש.צ., רופא בשלישות: " הבעיה היא שלא מקשיבים לדרגים הנמוכים. אני אישית הצעתי למח" ט גזרה שנתפוש את הארבעה הראשונים שמתקוממים, המח" ט יחזיק אותם מאחורי הגב ואני מכניס להם 20cc חומר הרדמה בעורק של הגרון. מהפחד הם נופלים. השאר מתפנים לבד. עשיתי את זה אתמול בחאן יונס, אין סיבה שלא נעשה את זה מחר" .

(אתר " הפנקס הפתוח" , המפרסם " ספרות אלטרנטיבית" )

קללות

איך, איך נכנסתם בהם, איזה קללות,

נאצות, גידופים, חרמות ואלות

ביקשתם לצלק לנצח את נפשם

של חיילים צעירים שאין בהם אשם,

שלא ראויים אף לשמץ גינוי,

לא על הכיבוש, לא על הפינוי

מה את בכלל רוצה מהחיילת?

מספיק בילדים שלך את מתעללת…

אז אולי אסור לדון אותך בשעת צערך

אבל השביס אינו מסתיר את כיעורך

אז הנה גם אני הכנתי לך קללה

שבעלך יעזוב אותך לטובת גבר

נגיד ולרשטיין או זמביש חבר

שהבן שלך ייבחר מטעם מר" צ לח" כ

ושהנכדה שלך תלמד אצל גולדבלט משחק

ואת תזדקני אכולת צלוליטיס וקמטים

וטחורים בישבן וורידי רגליים בולטים,

ובלילות טרופים את חלומותייך יפקוד

שאול יהלום בחוטיני ורוד

(מקמה שבועית רדיו תל אביב 102 FM)

החורבן בעיניו של פסיכיאטר

ד" ר יוסי הטב הוא מנהל מחלקת ילדים ונוער של המרכז לבריאות הנפש בירושלים. הוא התמחה במיוחד בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר ופועל בתכניות וחינוכיות לרווחת ילדים.

כששמע על התארגנות של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים מכל הארץ לצאת לעזרת גוש קטיף ערב הגרוש הוא הציע את עזרתו.

על חוויותיו באותם ימים סיפר לי: " השאלה שחזרה ונשאלה בפי המפונים כלפי המפנים הייתה : "איך אתה יכול. מאיפה לך הכוח הנפשי לגרש אותי מביתי. לנתק את ילדיי מזרועותיי. איך זה קורה לך? מה עשו לך? איך עבדו עליך שאתה פועל כמו רובוט חסר רגשות".

" גם אני שאלתי את עצמי שאלות אלה , לאורך כל מפגשי הרבים עם החיילים והשוטרים. יכולתי להעריך, מבחינה מקצועית בלבד, מה שעשו עמיתי מהשרות הפסיכולוגי של הצבא. אין לי מידע בדוק, אבל אני מניח שהם שהם תכנתו את החיילים לאמץ במודע מנגנון הגנה, בדרך כלל לא מודע, הנקרא " בידוד האפקט" . לשלוט על הרגשות עד כדי לא להרגיש אותם בכלל. הרבה נאמר בספרי הפסיכולוגיה והאתיקה על חשיבות המבט בקשר הבינאישי , בהכרה בזולת כסובייקט.

חיילינו ושוטרינו חונכו או אולפו לא להסתכל. רובם, לא כולם, לא השפילו מבט כמקובל אצל מישהו שמתבייש במעשיו. הם הסתכלו הצידה כדי לא לראות. כי ראיה כזאת טומנת בחובה, סכנת התרגשות. שמעתי הרבה מבוגרים וילדים שהתחננו, ממש כך, בפני החיילים והשוטרים: "תסתכל לי בעניים, אני בן אדם , אני קיים, תסתכל עכשיו על מי שאתה עומד עכשיו מביתו , מעולמו, תסתכל".

" עד היום אני מתפלא ממה שראו עיניי. חשבתי ,חששתי, קיוויתי, הערכתי, שהרבה חיילים ושוטרים יישברו. לא יעמדו בלחץ הנפשי האדיר הבלתי אנושי בו היו נתונים. פניתי באופן אישי לחלק מהם. אמרתי להם, כפסיכיאטר ובדאגה אמיתית לשלומם, מותר לך לבטא את רגשותיך, ואם בא לך לבכות תבכה, תעשה את המוטל עליך ותבכה. כאב לי הלב לראות את הצעירים הנפלאים האלה המגויסים לצה" ל ולמשטרה, עוסקים במשימה כזו בלתי אנושית, בלתי הגונה עבורם. הם נשלחו למשימה הזאת לא כ" בשר תותחים" ,תודה לאל ולמפקדיהם ולתושבים, אלה כ" נפש תותחים" . כאשר המשימה היא הערך העליון ולא הבן אדם. זוהי הגדרה של עבודה זרה.

" קיוויתי שחלק מהם לפחות ייכנע לרגשותיו ויגיד, אני רוצה למלא את הפקודה כחייל טוב ממושמע ודמוקרט אבל אני לא יכול. פשוט לא יכול . קיוויתי כי לא רציתי פינוי זה או לפחות לא ככה .

אני מאוד מקווה ,מקרב לב , שהממונים על השירות הפסיכולוגי בצבא יעשו את עבודתם נאמנה וילוו לאורך זמן את המגויסים בעיבוד אופטימאלי של החוויות הרגשיות שעברו , ושל אף אחד מהם לא תוותר פגיעה נפשית כל שהיא ממה שעשה וממה שעבר , הייתי רוצה להיות בטוח בכך.

אני בטוח שיהיו מחקרים על כך אני מקווה שיפורסמו ברבים כמתבקש מחוקר הגון.

העובדה החשובה אולי ביותר שנחשפה במהלך העקירה היא העדר תגובות חריגות, חולניות, מצד המפונים. ההערכה מוקדמת שלי הייתה מוטעית. נפעמתי יחד עם עמיתי להיווכח עד כמה האנשים האלה בריאים בנפשם. בניגוד לכל המקובל באפידמיולוגיה של הטראומטולגיה הנפשית, לא אירעו בזמן הפינוי, אירועים נפשיים חריגים. לאורך כל הימים הארוכים והארורים האלה הסתובבתי בהרבה ישובים, הייתי זמין כל הזמן, ולא נדרשתי להתערבות פסיכיאטרית.

אותן המשפחות או האנשים שנשלחתי אליהם כי הוגדרו כבעיתיים במיוחד היו נפרדים ממני, לאחר הקשבה ושיחה קצרה. ביי, אל תבכה, דוקטור, אל תדאג, אנו נתגבר, אנו חזקים. הייתי צועד בשבילים בין בית לבית, ובוכה למראה הפגיעה, הסבל, הכאב שהתרחש מול עיני.

תמונה שלא אשכח: ותיקי נצר חזני, בוכים ומתייפחים. הכול היה ארוז, תיקי היד מוכנים, אך לא הצליחו לזוז, לעקור את עצמם בכוחות עצמם כפי שנקבע באסיפת התושבים. עזרתי להם להתחיל לקום ולצעוד לכוון בית הכנסת. לאט לאט צעדו, משפחה אחרי משפחה, מחובקים, הורים וילדים, בוכים, לעיתים מזמזמים שיר, אחת מנגנת בחליל. ומשני צידי השביל, שורת חיילים, פניהם אטומות.

תמונה איומה זו שחזרה על עצמה פעמים אין ספור, כמו זו של ילדים בנווה-דקלים שנלקחו מזרועות הוריהם " בנחישות" והוכנסו לאוטובוס. המבטים המבועתים של הילדים באוטובוס, ההורים הנסחבים בכוח מול עיני הילדים, הצעקות, הבכי, הכעס, כל המראות האלה העלו רק אסוציאציה אחת במוחי. אין לנו שליטה על האסוציאציות שלנו (זה כל הרוח של הפסיכואנליזה). כשפרויד היה רואה רכבת היה חושב מייד על נסיעתו לרומא ולפירנצה. כשאנו מטיילים בגרמניה, בפולין, בצ"כיה ורואים רכבת , עולים זיכרונות השואה. זו אכן האסוציאציה, אין שליטה על כך. זה לא אומר בשום אופן שההתנתקות היא שואה, שחיילנו הם קלגסים נאצים. לא, בשום אופן לא. המודע, ההיגיון, הרגש, החוש ההיסטורי הכול מדבר נגד השוואה כזו. אבל האסוציאציה נכפית על נפשותינו" .

ד" ר הטב נולד בטוניס לפני 63 שנים. סיים בית ספר לרפואה בפריס ועלה לארץ בשנת 1969 עם אשתו ושתי בנותיו. כאן נולדו להם שני בנים ו-14 נכדים. היה פעיל בשעתו בוועד המנהל של " מימד" אך נטש לאחר שה ארגון פנה לפוליטיקה.

החבר של שרון

צפיתי השבוע בסרט " פרנהייט 11/9" , יותר משנה לאחר שיצא לאקרנים. טוב שכך. כי מבחינת ישראל הסרט הזה היום יותר אקטואלי מאשר בעת שראה אור.

במאי הסרט, מייקל מור, מטיח האשמות כבדות ביותר כלפי הנשיא בוש על התנהלותו לפני ואחרי התמוטטות מגדלי התאומים ועל שיקוליו ומניעיו במלחמת עיראק. במקרה הטוב יוצא הנשיא בוש על פי הסרט כאידיוט מושלם. במקרה הרע מדובר באדם ששיקוליו האסטרטגיים מושפעים מהאינטרסים שלו ושל משפחתו ומקורביו בתעשיית הנפט ותעשיית הנשק ובקשרים עם סעודיה.

העובדות שמביא מור מצמררות ומעוררות שאלות קשות:

· מדוע אישר הבית הלבן ל-24 מבני משפחת בין לאדן לעזוב את ארצות הברית ביומיים הראשונים לאחר הפיגוע בתאומים?

· מהי השותפות העסקית בין הנשיא ומקורביו לבין משפחת בן לאדן בתעשיית הנשק?

· מדוע הזמין הנשיא את השגריר הסעודי לארוחת ערב יומיים לאחר הפיגוע בתאומים. זאת, לאחר שידע כי 16 מבין 19 הטרוריסטים שביצוע את הפיגוע בתאומים הם סעודים?

· מה היה טיב הקשרים של הבית הלבן עם משטר הטאליבאן לפני הפיגוע?

· מדוע שלחו לאפגניסטאן פחות חיילים ממספר השוטרים במנהטן?

· איך זה שעד כה לא שמו יד על בין לאדן?

· מה הקשר בין המלחמה בעיראק לבין העוני המכה חלק גדול מן החברה האמריקנית?

ועוד שאלות רבות.

אילו הייתי רואה את הסרט בזמנו הייתי אומר שזה איננו סרט דוקומנטרי אלא סרט תעמולתי. שמייקל מור משרת את מתנגדי המלחמה בעיראק ומציג את סאדאם חוסיין כאילו היה

נשיא שוויצריה. הייתי גם מצביע על כך שמייקל מור הוא חלק מתנועה עולמית המתארת קונספירציה בין שליטת ההון הגדול, זיהום הסביבה, החור באוזון, העוני בעולם השלישי, והאימפריאליזם האמריקני. הואיל וכל החוגים הללו בדרך כלל גם באים למסקנה שישראל היא מדינה נאצית והפלשתינאים צודקים כשהם מפוצצים לנו אוטובוסים אני לא מתלהב כל כך מן המסרים הללו.

אך במקרה הנוכחי יש לנו אינטרס מובהק לבחון היטב את הסרט הזה ולברור מתוכו את משמעויותיו המתייחסות אלינו. כוונתי לכך ששרון בונה את כל האסטרטגיה ההרסנית שלו על קשריו עם בוש ועל מפת הדרכים. גם חסידיו המובהקים של ג"ורג" בוש אינם רואים בו מאור אינטלקטואלי ומדינאי בעל שעור קומה. ההתנהגות האישית שלו אחרי אסון התאומים ועכשיו אחרי אסון ההוריקאן מטילות צל כבד על מנהיגותו. מפת הדרכים נחשבת, גם בעיני חסידי השלום נוסח אוסלו או ג"נבה, כקטסטרופה.

עכשיו בא שרון ומניח את כל הקופה על הקלף הרעוע הזה ואנחנו נשלם את המחיר. חבל שאין איזה מייקל מור ישראלי שיעשה סרט כזה על אריאל שרון.