האם פרחה היא כינוי גנאי?


מעניין לעקוב אחר התפתחות משמעויותיהן של מילים בסלנג. מעקב כזה מלמד לא רק על התפתחות השפה, אלא גם על התפתחות המנטליות ועולם המושגים של הישראלי.

כזהו למשל המושג פרחה. זהו מושג חדש יחסית. במילון הסלנג "אחול מניוקי" הראשון של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה אין המושג הזה מופיע כלל. כך שיש להניח שבראשית שנות ה-70 המושג הזה עדיין לא רווח בלשון הדיבור.

גם בחלק השני של המילון שהופיע בשנת  1982 נעדרת המלה. וכך גם במילון הסלנג העברי והצבאי משנת 1993.

מילון עולמי לעברית מדוברת דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה1

מי שהנציח את המילה במילונאות הוא מיודענו פרופסור יעקב שוויקה שמילונו הסינכרוני התבסס על סקירה ממוחשבת של הלשון החיה.
במילון זה מוגדרת פרחה : "כינוי לנערה או לאשה קלת דעת ופשוטה במובן השלילי של המלה שבהופעתה והתנהגותה ניכר שהיא זולה המונית מחוספסת וגסה ושבהתייחסות לסובב אותה משתקפת שטחיותה".

אך כמו שקורה למלים רבות, במיוחד בסלנג, המלה שינתה במהלך השנים את משמעותה השלילית.
רוביק רוזנטל ב"מילון הסלנג המקיף"  משנת 2005 כבר נותן הגדרה מרוככת יותר למלה ופחות שלילית. והוא מצטט את שירה של עפרה חזה ז"ל "בא לי בימים בא לי בלילות בא לי לצעוק אני פרחה".
נדמה לי שהשיר של עפרה חזה ז"ל (במלים של אסי דיין ובמוסיקה של צביקה פיק) שינה את משמעותה של המלה.  היא לא מייצגת עוד אשה "קלת דעת ופשוטה במובן השלילי של המלה". היא מייצגת דור שלם של נערות החולמות על זוהר והצלחה. דוגמניות לובשות ג'ינס בסטייל, שכתוב בעיתון
"סלסול נצחי בשערות ופוסטרים במקום קירות".
ונערות כאלה מה לעשות אינשטיין אינן. וכמו שמעידה עפרה
חזה על עצמה "אין לי ראש למלים ארוכות".
במלים אחרות: פרחה איננה יוצאת דופן. היא מייצגת את הישראלית הממוצעת.

 

הקדמתי את כל ההקדמה הזו כדי להגיב על השערוריה שהתחוללה סביב דברים שאמרה בר רפאלי. לאלה מקוראיי שלא יודעים במה מדובר אודה על האמת כי גם אני ברוב בורותי לא שמעתי את השם הזה מעולם. אבל כשראיתי כתבות המשתרעות על פני חמישה עמודים בעיתונים אמרתי לעצמי אולי יש כאן דבר חשוב.

ובכן בר רפאלי היא דוגמנית מאד יפה ומאד מצליחה. היא הפכה לפיגורה עולמית הגיעה להוליווד ועתידה לפניה – כל עוד לא יעיבו קמטי זיקנה את פניה היפים. ולא עוד אלא שבר רפאלי הפכה לבת זוג של ליאונרדו די קפריו, השחקן היפה שכיכב בסרט "טיטאניק".

מה מצדיק כתבות ענק על בר רפאלי?
הדוגמנית היפהפיה עוררה סערת אדירים בשלולית הישראלית כשהצהירה הצהרות לא פטריוטיות.
בין היתר אמרה (לפי העיתונים. בינתיים הספיקה להכחיש):

"המשפט הכי טפשי שששמעתי הוא 'טוב למות בעד ארצנו'. מה לא עדיף לחיות בניו יורק?"
ועוד אמרה: "אם הייתי יכולה לעשות קסם, שלא תהיה מדינת ישראל, ושכל האנשים יתפזרו בעולם… אני לא רואה את ירושלים כמרכז העולם ואין לי רגש לדת".

נו, אני שואל אתכם. אחרי אמירות כאלה לא ראוי להציג את דמותה על פני עמודים בעיתון?

האם כוסית הוא כינוי גנאי? לא אומר בית המשפט

ראה מילון חדש בשיטת תזארוס

רחוב שינקין בסתם יום של חול

טיילתי השבוע ברחוב שינקין ביום שטוף שמש. יש משהו משובב ברחוב הזה, בעידן בו הפכו ערינו לשרשרת מגדלים וקניונים ממוזגים, מנוכרים וסטריליים.

שינקין הוא אחד הרחובות האחרונים במקומותינו, רחוב של פעם. הוא בולט בראש ובראשונה בנוף האנושי המגוון שלו. צעירים וצעירות יפים ובריאים, מלאי שמחת חיים. לצידם ומולם מטיילים מבוגרים, קשישים, גמלאים ואף זקנים. תמצא כאן מגוון של כל חתכי האוכלוסייה – מזרחיים ויאפים, גלוחי ראשמ מועקעים וחסידי בראסלב מקפצים.

מגוון אנושי שאתה כבר לא מוצא כמותו במקומות אחרים. גינת שיינקין - ויקישיתוף

מגוון אנושי שאתה כבר לא מוצא כמותו במקומות אחרים. גינת שיינקין - ויקישיתוף

. הגיוון הרב של הרחוב בא לביטוי גם בארכיטקטורה שלו. בתי קפה ומסעדות הגולשות אל המדרכות ואל חצרות הבתים. בתים ישנים מימי תל-אביב הקטנה ולידם בתים משוחזרים ומשופצים ובתי מידות מפלדה וזכוכית. חנויות שהן המלה האחרונה של האפנה – ג'ינס, נרות דקורטיביים,קאקאדו, סבון. ולצידם מתקן נעליים ואינסטלאטור ומכולת שכונתית שנותרו מן הימים ששינקין עדיין לא היה שינקין.

יש ברחוב פינות חמד המזכירות רחובות דומים בפריז ובלונדון. בחנות קטנה ומטריפה הנקראת "עתיקניה קסומה" (שינקין פינת מלצ'ט) ניתן למצוא כל מיני אלטע זאכען של הסבתות שלנו: תכשיטים, מציתים, סמלים של הבריגדה, קופות צדקה, סכו"ם ישן נושן, מצלמה, כלי עבודה וגם ספרים נדירים. אני רכשתי שם בכמה שקלים ספרון שעל קיומו אפילו לא ידעתי – "משפטי צפת".לא מצוינת שנת ההופעה אך נראה שהוא ראה אור זמן קצר לאחר הפוגרום שערכו הערבים ביהודי צפת באוגוסט 1929  הספרון יצא בהוצאת "תל-אביב" ומחירו ארבעים מא"י מיל ארץ ישראלי). הוא אחד מסדרה של ספרונים על משפטי הפורעים הערביים והוא מבוסס על דיווחים שהופיעו בעיתוני אותה תקופה "דבר", "הארץ" ו"דואר היום".

הסיבה שרכשתי את הספרון היא שמתוארים בו משפטיהם של רוצחי משפחת אפריאת. אבי המשפחה, משה אפריאת הי"ד, נרצח במכות מכושים על ראשו בפתח בית הוריי, לעיניהן של אחיותי הבוגרות (שהיו אז בנות חמש ושש). תיאור מעשה הזוועה הזה מלווה אותי, מפי בני המשפחה, מאז שעמדתי על דעתי.

אך רחוב שינקין הוא בכל זאת שינקין – הסמל שעיצב מוטי קירשנבוים בכתבת טלוויזיה מפורסמת משנות השישים. סמל של ישראל החדשה, הנהנתנית, העכשווית. הרחוב הזה מקרין אמירה: תעזבו אותנו מציונות, תעזבו אותנו מיהדות, תעזבו אותנו מגורל העם היהודי ומיעוד מדינת ישראל. תנו לנו לחיות טוב, כאן ובעיקר עכשיו. מצידנו, כל מדינת ישראל, מגדרה עד חדרה, יכולה להיות רחוב שינקין אחד גדול.

את הביטוי לתפיסת עולם זו מצאתי בכתובת הבאה על אחד הקירות. (סימנתי ב—- מילים שהנייר והמקלדת אינם סובלים:

כאילו שהעברית היתה אשה

שצריך רק אותה לאהוב

וצריך לעשות לה טוב

ו— — כל חוקי התחביר

ו— — כל הזמר והשיר

וגם בא לי לאכול קצת בשר חזיר

ואת ירושלים להחזיר.

הספרון "משפטי צפת" שמצאתי בחנות הענתיקות

הספרון "משפטי צפת" שמצאתי בחנות הענתיקות

האם יציל הכלב "בלק" את מערכת החינוך

ראה: מה היו מטרות החינוך ומה נותר מהן

מה קרה לספר מכתם לעגנון

שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו

קורא יקר,. אם אינך יודע מיהו הכלב בלק כנראה למדת ספרות אחרי הקיצוצים * המורים השובתים החליטו להעזר בגיבור ספרותי, המופיע ב"תמול שלשום" של עגנון, כסמל למאבקם בעד הנאורות ונגד הבערות * וכמה מילים על מקורותיו האמיתיים של הסיפור

קבוצת מורים מבית הספר המסורתי בירושלים, הפעילים במטה המאבק של המורים השובתים, הגו רעיון מבריק. הם ארגנו סיור שנערך ביום ראשון האחרון, בעקבותיו של הכלב "בלק", הגיבור הספרותי המככב ברומן הגדול של ש"י עגנון, "תמול שלשום".

מה פתאום "בלק" ומיהו בכלל אותו כלב שזכה בכבוד הזה? (אחד המורים התלוצץ ואמר כי כל מי שישאל אותנו מי זה "בלק" נאמר לו: כנראה למדת במערכת החינוך אחרי הקיצוצים).

על הרעיון ומשמעותו סיפר לי אחד מיוזמיו, תמיר יעקובוביץ', מורה ללימודי ארץ ישראל:
"חשבנו על פעילות מחאה שתהיה ייחודית ועלה הרעיון לקיים סיור. מישהו זרק את הרעיון ללכת בעקבות בתי ספר ראשונים שהיו בירושלים. במהלך סיור זה אפשר יהיה לדבר על המאבקים שהתקיימו במהלך השנים לכינון מערכת החינוך, מאבק על המודרניזציה וההשכלה ועל השפה העברית.

מאחר שהמסלול מתחיל בבית ספר כי"ח, שם מקבל הכלב בלק את שמו, ועובר במסלול שאותו עשה הכלב ברומן של עגנון, הוחלט לבחור בו כ"מוביל" הסיור.

אנחנו משתמשים בדמות של הכלב 'בלק' גם כדמות המייצגת את התלמיד שהיינו רוצים. דהיינו: סקרן, חותר לאמת, בעל דרך ארץ, ומתינות".
עד כאן דברי תמיר יעקובוביץ'.

סיור חינוכי

הסיור הזה של "בלק" ובעקבותיו המורים השובתים היה אכן סיור לימודי ששיקף את תולדות החינוך בירושלים ובארץ ישראל ולא פחות מזה את תולדות המאבק של ההשכלה מול הבערות.

בית ספר כי"ח (כל ישראל חברים), שבו החל הסיור, הוקם ב-1880 היה בית ספר מקצועי מודרני, הגדול ביותר שהוקם עד אז. בית הספר "למל" היה בית הספר העיוני המודרני הראשון והוא הוקם ב-1856. זה היה בית הספר הראשון בו לימדו בעברית והיה מוקד למלחמת השפות.

בית ספר למל

beit-seferlemel-2

המסע הסתיים בבית "מחניים" בו שכן בעבר בית הספר אוולינה דה-רוטשילד. בתקופת המנדט שימש הבניין את הנציב הבריטי, כיום שוכנת בו לישכת שרת החינוך. המורים השובתים רואים קשר בין לישכתה של השרה לבין הנציב הבריטי – סמל למלכות הרשעה שהתנגדה לציונות.
עד כאן סיור ההפגנה של המורים.

מיהו "בלק" הספרותי

הגיבור המרכזי של "תמול שלשום" הוא יצחק קומר שעולה לארץ ונע ונד בין יפו לירושלים, בין העולם המודרני לעולם היהודי המסורתי. בירושלים הוא מצייר על הכלב את הכתובת "כלב משוגע" ומכאן ואילך סובב הסיפור בין עולמו של הכלב לעולמו של קומר. הכלב "בלק", כמו קומר, חי בשני העולמות והוא מעין אלטר אגו של הגיבור האנושי.

ים של דיו נשפך על ידי פרשני ספרות, לסוגיהם ולדורותיהם, בניסיון לפענח את סודה של הדמות. אבל המחקר שערך אורי סלע והופיע בספר "מכתם לעגנון" עליו כתבתי כאן לפני שבוע הוא ייחודי.

היה גם"בלק" אמיתי

חשיבות מחקרו של אורי בכך שהוא מתחיל בחקר המקורות העובדתיים, שמהם שאב עגנון את הרעיון להפוך את בלק לגיבור

אורי סלע  (איור באדיבות דני קרמן)

uri-sela-dani-kerman-3

ספרותי.
חקירתו העלתה כי הכלב הזה איננו יציר דמיונו. עגנון עצמו אומר כי "כשהיו רבותינו שבארץ ישראל מנדין לאדם היו קושרים פתקאות בזנביהם של כלבים שחורים וכותבים עליהם פלוני בן פלוני מנודה".

עגנון מזכיר ברומן נידוי שנעשה באמצעות כלב באישיות ידועה ומפורסמת: לודוויג אוגוסט פרנקל, מורה, עיתונאי, סופר ומשורר יהודי אוסטרי שייסד את בית ספר למל בירושלים בשנת 1856. התכנית להקמת בית ספר חילוני למחצה עוררה סערת רוחות בקרב החרדים שהוציאו כתבי פלסתר נגד המייסד.

לודוויג פרנקל

ludwig-frenkel3

החרמת מייסד "למל"

אורי סלע מצא מסמך היסטורי המאמת את החרם שהוטל על פרנקל באמצעות כלב. בזיכרונותיו של סוחר הקרקעות וחלוץ ההתנחלות בסביבות ירושלים, יהושע ילין

(1842-1924), הוא מצא את הדברים הבאים: "הנה בא לעירנו אפיקורוס אחד מווינה ורוצה לייסד שקולה (= בית ספר) וללמד ילדינו אפיקורסות … הכריזו חרם על פרנקל ועל השקולה… מורי (אשר היה מראשי הקנאים)… הכריז את החרם… ואנחנו תלמידיו כתבנו פתקאות באותיות גדולות באשורית 'אני לודוויג פרנקל הנני מוחרם ומנודה' ונדביקם על הכלבים המסתובבים ברחובות".
אותו יהושע ילין רשם את בנו דוד, לבית הספר כי"ח. (לימים היה דוד ילין פרופסור, מחלוצי החינוך בארץ וממייסדי ועד הלשון). דבר זה עורר את חמתם של הקנאים שנידו אותו באותה דרך בה הוא מתאר את השתתפותו בנידוי פרנקל.

הנידוי של בערעלה

אורי מצא עדות היסטורית אחרת לחרם באמצעות כלב. מדובר בקטע שפרסם ישראל דב פרומקין, מחלוצי העיתונות העברית בארץ ישראל, שבשנת 1863 יסד את העיתון העברי "חבצלת".

ישראל דב פרומקין

6-fromkin

פרומקין מתאר ארוע שהתרחש בכותל, בו החליטו להטיל נידוי על אדם בשם בערעלה. התאור ארוך ומפורט ממש כתבת צבע בנוסח "הייתי שם" של ימינו.

פרומקין אינו מגלה מי האיש המוחרם אך אורי סלע מצא שמדובר בדב בער שטיינהארט, מורה צנוע יליד ירושלים

שנפשו חפצה בהשכלה. בירושלים לא מצא את מבוקשו והוא נסע ללונדון והוסמך כמורה לאנגלית גרמנית, גיאוגרפיה והיסטוריה. הוא שכר דירה מחוץ לחומות העיר העתיקה ופתח בו בית ספר בו למדו 25 תלמידים. ה"חבצלת" קידם את היוזמה בברכה : "מטרת מלמדיו הייתה כתב ושפות בריטניא ואשכנז ויסודי המדעים הדרושים לחבר לחברת האדם למען יועיל לצעירי עמנו".

שער ה"חבצלת"

shaar-chaazelet-91

הכלב כזירת מאבק

בפרשנותו ליצירה כותב אורי: "בלק, מקפל בתוך עצמו את הקונפליקט המרכזי המשסע את העם היהודי… נפשו של הכלב

הזה היתה לזירת מאבק שבו מתגוששים לא רק השמרן והמהפכן אלא גם האלוהי והשטני…"

בסיום מחקרו כותב אורי: "אף כי עברו 70 שנה מאז האירועים המסופרים בתמול שלשום וכשישים שנה מאז החלה כתיבתו, ואף שהרבה נשתנה מאז, תמול שלשום הוא ספר אקטואלי ביותר. עדיין בלק סובב ונובח בחוצות ירושלים עדיין הוא מבקש את האמת עדיין אינו מוצא מנוח לנפשו כשהטירוף עלול לפרוץ בכל רגע".

mafgina-shelet-balak-13

שלט בהפגנת המורים [צילום: זאב גלילי]

כך השליכו החרדים את אליעזר בן יהודה לכלא

תרומתו  של אליעזר בן יהודה, מחיה הדיבור העברי, לתקומת ישראל היתה עצומה.. אך תולדות חייו מזכירים גם את השיטות הנלוזות שהיו נקוטות אז לבין מה שקוראים היום "ספינים".

אליעזר בן יהודה כתב בעיתונו מאמר בו נאמר בלשונו המליצית: "נאסוף חיל ונלך קדימה". החרדים, שעשו כל שיכלו כדי לפגוע בבן-יהודה, תרגמו את המליצה הזו לטורקית בנוסח: "נאסוף צבא ונעלה על המזרח" והעבירו לשלטונות. בעקבות הלשנה זו נאסר בן יהודה וישב שנה בכלא.

אליעזר בן יהודה ליד שולחן עבודתו

אליעזר בן יהודה ליד שולחן עבודתו

הידרדרות החינוך כאסון לאומי

מנהיגי המהפכה הציונית היו כולם אנשי ספר: הרצל, ויצמן, בן גוריון, ז'בוטינסקי, ברל, אחימאיר, יערי, טבנקין, פון וייזל. הם לא ראו בחינוך מכשיר של המהפכה. החינוך היה המהפכה עצמה. חינוך להנחלת הלשון העברית, לחקלאות, לחרושת, לצבאיות, לאהבת הארץ, למורשת עם ישראל.
המנהיגות בדורנו. אם הראשונים כמלאכים מנהיגינו כחמורים ואפילו לא כחמורו של פנחס בן יאיר שהיה מלומד יותר מרוב שרי ישראל בדורנו.

P1010024
שרי החינוך לדורותיהם. כמנהיגים כן שריהם. הראשונים משכמם ומעלה: שז"ר, דינור, ארן, אבן. אחריהם באו מליגה ב': אלון, ידלין, המר (שבלט במסירותו), נבון, אלוני. אלה שבאו אחריהם נתמנו לתפקידיהם בשל מניפולציות פוליטיות ללא קשר להתאמתם (לוי, ברק, שיטרית, שמיר). בלט לטובה בתקופה זו במסירתו דווקא יוסי שריד. אבל הוא יזם לימוד משורר אש"ף מוחמדדראושה. השרה הנוכחית בניגוד לקודמתה היא משכילה ופרופסורית. אך מאז נהייתה פוליטיקאית לא כל כך מרגישים בזה.

P1010008
חברי הכנסת. בסקר שנערך בשנת 2005 אמרו כ-75 מהציבור כי לחברי הכנסת בכלל לא איכפת מהחינוך או שלא כל כך איכפת להם. בבדיקה שנערכה באותה שנה נתברר כי במחצית מ-61 ישיבות ועדת החינוך של הכנסת לא נכחו רוב חברי הוועדה. חלק מחברי הוועדה לא נכח באף אחת מהישיבות.
מה כוחם של המורים. יוסי קוצ'יק, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה והממונה על השכר באוצר. דירג השבוע בראיון טלוויזיה את כוחם של השובתים: הראשונים הם פועלי הנמלים, אחריהם עובדי שדות התעופה ואחריהם עובדי בתי החולים. ומה בדבר המורים? "הממשלה מסוגלת לספוג שביתה ארוכה".
מעמד המורים. בעבר היו המורים מורמים מעם. תלמידים לא קראו להם בשמם הפרטי. נעמדו כשנכנסו לכיתה. העריצו אותם. רוב המורים היו גברים כי שכרם הספיק לפרנס משפחות. מעמדם נקבע על פי החשיבות שהחברה ייחסה להם ועל פי יחס ההורים אליהם.


P1010059תרומת ההורים להידרדרות בחינוך. מנהל צעיר: "הורים המגיעים אלי מביעים זלזול במורים באוזני ילדיהם. מערערים על עצם הלגיטימיות של המורים. מקימים זעקות על כל דרישה להעלאת רמה (המחייבת תוספת מאמץ). מבקשים שיעשו לילדים 'גוד טיים' אבל שיתנו להם ציונים טובים".

שכר המורים. מורה מתחיל אקדמאי – 2899 שקל ונזקק להשלמת הכנסה מהביטוח הלאומי. מורה עם 12 שנות ותק תואר שני 5300 שח. 26 שנות ותק תואר שני – 5200 שח. (השכר הממוצע במשק יולי 2007 – 7822 שח.(נתונים אלה נכונים למועד פרסום המאמר)
משכורת המורים בישראל מהנמוכות בעולם. רק הונגריה צ'ילה ופולניה נמצאות מאחורינו. בארצות הברית שכר מורה מתחיל הוא מעל 30000 דולר בשנה (תלוי במדינה), כ-50% יותר משכר השיא למורים בישראל. הוא יכול להגיע ל-60 אלף דולר.

• "אבל אצלנו עובדים המורים רק 24 שעות בשבוע". נכון. משרה מלאה של מורה בחטיבה העליונה היא 24 שעות הוראה פרונטליות בשבוע. לזה יש להוסיף: בדיקת מבחנים, בחנים, עבודות, מחברות, הכנה לשעור, כתיבת מערכים, שיחות עם הורים ועם תלמידים, תגבורים בחופשות. סך הכל 64 שעות עבודה בשבוע.
יש להם "חופשות ארוכות". נכון, עובדים רק 200 ימים בשנה. מי מתנדב לבוא להחליפם? בארה"ב עובד מורה 180 יום. בצרפת פחות.

תקציב. ב-4 השנים האחרונות קוצצו מהתקציב החינוך 4 מיליארד שח. משנת 1999 נשחק שכר המורים ב-3 מיליארד ש"ח

פחות שנת לימוד. חמש השנים האחרונות קוצצו מכל תלמיד 8.5 שעות שבועיות. קיצוץ זה מצטבר משנה א' עד יב לקיצוץ של שנת לימודים שלמה.

P1010013

זה לא משבר זה אסון.

המסקנה העולה ממקבץ הנתונים הזה הוא שאנחנו לא נמצאים במשבר אלא על סף אסון לאומי. מערכת החינוך הציבורית תקרוס. מורים טובים לא יצטרפו אליה. הרמה תלך ותרד. האליטות ידאגו לעצמם בכספם ויכינו את ילדיהם למאה ה-21. הרוב המכריע יידרדר למדרגת עולם שלישי. המיעוט האליטיסטי אולי יוציא מתוכו חתני פרס נובל אבל הרוב המכריע של הבוגרים יהפכו לעובדי קבלן. לצה"ל יגיעו חיילים חסרי השכלה, בלי ידע מינימאלי על עמם ובלי מוטיבציה להילחם למען מדינה שכך מפקירה אותם. מן החינוך בדור הזה לא יצמחו חתני פרס נובל.

ראה: מה היו מטרות החינוך ומה נותר מהן

כל הצילומים הם מהפגנת המורים 2007 (צילם :זאב גלילי)

מה קרה לספר "מכתם לעגנון"

בכתבה שפרסמתי כאן  על אורי סלע ושירו "יהושע" ספרתי על ספרו "מכתם לעגנון". ציינתי שם כי הספר שראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות נגנז בעקבות תביעה של הוצאת שוקן על הפרת זכויות יוצרים. נתברר לי כי זכרוני הטעה אותי. רחלי אידלמן, מו"ל הוצאת שוקן, כתבה לי בתגובה:

"אורי סלע היה אדם יקר ואוהב ספר אמיתי. מאז המדור הנהדר שלו על ספרים שהיה בידיעות לא קם מדור כזה, שבו הכותב אינו רק מעתיק מן הטכסטים שעל עטיפות הספרים, אלא יודע להעריך את חשיבותו של ספר המונח לפניו. הכרתי את אורי סלע ולא פעם שיבחתי אותו על מדורו המצוין החסר לי עד היום.

"אורי סלע הלך לעולמו ואחרי מותו הוציאה הוצאת ידיעות אחרונות את הספר "מכתם לעגנון" ובו אוסף ציטוטים מכתבי עגנון שאורי אסף מתוך אהבה ליצירת הסופר הגדול. הוצאת ידיעות אחרונות לא ביקשה את רשותה של הוצאת שוקן אלא החליטה להפר את זכויות היוצרים שלנו. אנחנו תבענו את הוצאת ידיעות אחרונות ובית המשפט פסק שאמנם הייתה הפרת זכויותינו. הספרים הועברו בפקודת בית המשפט להוצאת שוקן כפיצוי על ההפרה ונמכרו על ידה לציבור המתעניינים.

בשיחה עמי אמרה לי גב' שוקן כי "ידיעות אחרונות" הדפיס 4985 ספרים והספיק למכור 4000 מהם עד לפסק הדין של בית המשפט. 985 ספרים הועברו להוצאת שוקן שמכרה אותם.
גב' שוקן הופתעה לשמוע כי באתר האינטרנט של "ידיעות אחרונות" ממשיכים להציע את הספר למכירה (כפי שדיווחו לי כמה קוראים).
לא הצלחתי לקבל תגובה של מנכ"ל הוצאת הספרים של ידיעות, מר דב אייכנוואלד עד לכתיבת שורות אלה, למרות כמה פניות.

תגובה נוספת על הכתבה קיבלתי מידידי יואל רפל, הנמצא עתה בבוסטון, והיה העורך של מכתם לעגנון.
כותב לי רפל:
ליוויתי את "מכתם לעגנון" בכתיבת הספר, ובימי מחלתו. עיקר כתיבת הספר היתה בשנה וחצי האחרונות לחייו. את כתב היד מסר לי סופית, ללא שם או כותרת, בעת ששכב בתל-השומר. השם "מכתם לעגנון" הוצע על ידי, ובעידודו החד-משמעי של חברנו זיסי סתוי (עורך מדור הספרות של ידיעות אחרונות דאז) אכן התקבל כשם הספר. הוצאת "שוקן" הגישה תביעה וזכתה בה. אך המהדורה הראשונה של הספר נמכרה תוך עשרה ימים.
זהו ספר חשוב, ייחודי וחובבי עגנון מנהלים מרדף של ממש אחרי עותקים ממנו. המסה על הכלב בלק שולבה בספר, אף שאורי לא חשב על כך. ראיתי לנכון לפרסם מחקר מקורי זה במסגרת הספר שאלמלא כן היה טובע ונעלם.

ראה "השמאלן שכתב הימנון לכתוים"

http://www.zeevgalili.com/?p=478

האם יציל הכלב בלק את מערכת החינוך

http://www.zeevgalili.com/?p=496

ההסתה בספרי הלימוד הפלסטינים – כך תראה המדינה הפלסטינית

פרשן "הארץ" לעניינים מדיניים קיבל פרס, יחד עם עיתונאי ערבי, הניתן ל"עיתונאים התורמים להבנה טובה יותר בין העמים במזרח התיכון" * הוא גם נבחר לפרשן המשפיע ביותר על מקבלי ההחלטות בישראל * מה אפשר ללמוד מכך על מקבלי ההחלטות שלנו

 

עקיבא אלדר ויקיפדיה העברית

עקיבא אלדר ויקיפדיה העברית

 


הפרשן הפוליטי של עיתון "הארץ", עקיבא אלדר, זכה בימים אלה "בפרס לעיתונות במזרח התיכון". יחד עמו זכה בפרס – הנקרא על שם אליאב-סארטאווי – עיתונאי ערבי בעיתון "אל חיאת" על סדרת הכתבות "מושיטים יד על פני התהום" שפורסמה במקביל ב"הארץ" וכן בעיתון הפלשתיני "אל קודס" וב"בולטימור סאן"

עקיבא אלדר הוא אחד הפרשנים הבולטים של עיתון "הארץ". כתיבתו בהירה וקולחת, בעברית ובאנגלית, הפיריון שלו גבוה מאד ועיקר כתיבתו היא בנושאים של "תהליך השלום" יחסי ישראל עם הפלסטינים ועם ארצות הברית, ההתנחלויות וכדומה.

השאלה הנשאלת לגבי מקבל הפרס ונותני הפרס היא על מה ניתן הפרס ולמה.

מהו פרשן

אם אני מבין משהו במקצוע הנקרא עיתונות אני מצפה מפרשן להיות מומחה בתחום פרשנותו, לסייע לקורא להבין את הארועים החדשותיים ואגב כך גם לספק לקורא מידע מקורי להבנת נושאי הפרשנות.

כזה למשל היה הפרשן לענייני בטחון של הארץ, זאב שיף ז"ל. מומחה בעל מוניטין בינלאומיים, שאפילו ראשי מדינה קיבלו את עצותיו. שכל מאמר שלו היה פנינה שהאירה פינות חשוכות בתחום הסיקור שלו.

פרשן כזה הוא גם רון בן ישי מ"ידיעות אחרונות". מומחיותו נובעת בין היתר מניסיון צבאי אישי, מאומץ לב שהביא אותו תמיד אל שדות הקרב ובאחרונה גם ללוע הארי בלבנון ובסוריה. כשהוא מפרש תופעה, מגמה או ארוע אתה יודע שיש מאחוריה סמכות.

 

רוןבן ישי בעתבירקורו בדאחיה אחרי מלחמת לבנון השניה (באדיבות רוןבן ישי)

רון בן ישי בביקור בלבנון [צילום רון בן אישי ובאדיבותו]

כזה הוא גם אהוד יערי, הפרשן לעניינים ערביים של ערוץ 2 בטלוויזיה, המקדיש עשרות שנים לחקר הנושא הערבי, וכל פרשנות שלו מאירה פינות אפלות בנושא הטעון הזה.
גם זאב סגל הפרשן המשפטי של "הארץ" יכול להכלל בקבוצת הפרשנים התורמים ממומחיותם להסביר לקורא סוגיות משפטיות.

פרשן או אידיאולוג

לא די בכך שפרשן הוא מומחה בתחומו. מפרשן נדרשת גם מידה מכסימאלית של אובייקטיביות. איני אומר אובייקטיביות מוחלטת. בטבע האנושי לא קיים דבר כזה. אך מפרשן ניתן לצפות שיכבוש ככל האפשר את השקפות עולמו ויספק לקורא את המידע וההסברים שיאפשרו לו לשפוט.
למידד שיף היו השקפות מגובשות בכל תחומי הסיקור והפרשנות שלו. אך מעולם לא נתן לדעותיו להשפיע על הפרשנות ובוודאי לא לסלף את העובדות. כך גם נוהגים
רון בן ישי, אהוד יערי, זאב סגל ועוד פרשנים.

עד כמה עומד עקיבא אלדר בקריטריונים הללו של פרשנות?
השאלה הראשונה היא מהי בכלל מומחיות בתחום הסיקור המדיני. מה הגבול במומחיות זו בין מידע אובייקטיבי לבין השקפת עולם. מי שקורא את מאמריו של אלדר מוצא בהם השקפת עולם ברורה וחד משמעית: ישראל אשמה בכיבוש, בהתנחלויות, בדיכוי הפלסטינים בהחמצת כל הזדמנות לשלום.
לשיא הגיע אלדר בספר "אדוני הארץ", שכתב יחד עם עדית זרטל, שהוא המסמך החריף ביותר שנכתב עד כה נגד המתישבים ביהודה ושומרון.

אם נתייחס למאמריו של אלדר כאל פובליסציסטיקה אפשר היה לקבלם, למרות הדחיה שהם מעוררים. במדינה דמוקרטית רשאי כל אדם להביע את דעתו. אם היה מקבל פרס כפובליציסט – ישישו נותני הפרס ומקבלו וגם מעריציו מבין קוראי הארץ (ההולכים ומתמעטים). אך אלדר קיבל פרס כפרשן. ותחת מסווה הפרשנות של "מומחה" הוא מתגלה בעצם כאידיאולוג. מדי פעם הוא מביא סקירות ונתונים שתקפותם ניתנת לבדיקה ואז מתמוטט הבנין הפרשני.

החינוך הפלסטיני

לפני כשנתיים כתב אלדר מאמר תחת הכותרת "הסתה? לא בבית ספרנו". ובכותרת המשנה: "האם ספרי הלימוד הפלסטינים באמת כוללים 'הסתה שיטתית' כטענת ישראל? מחקרים ודו"חות מציירים תמונה שונה לגמרי".

 

מאמרו שלאלדר על החינוך העארבי שהופרך עד היסוד.

להוכחת טענותיו הביא אלדר שני מחקרים. האחד נעשה ביוזמת המדינות התורמות מקרב האיחוד האירופי והשני הוא של המזרחן השמאלן, פרופסור מתי שטיינברג. על מידת האובייקטיביות של מחקר שיזמו האירופים אין טעם להכביר במילים. על השקפותיו של מתי שטיינברג ניתן ללמוד מן העובדה שהוא היה מן התומכים הבולטים בטענתו של ראש אמ"ן לשעבר, אלוף עמוס מלכא, כי הקונספציה של יורשו בתפקיד – בדבר כוונת ערפאת להשמיד את ישראל – אין לה בסיס בממצאי מודיעין.

בעקבות פרסום מאמרו של אלדר הבאתי בשעתו מחקר שהעמיד לרשותי המכון לחקר התקשורת במזרח התיכון שסתר את כל טענותיו של עקיבא אלדר.

למה הם מחנכים

והנה בימים אלה פרסם איתמר מרכוס, מנהל המרכז למעקב אחר התקשורת הפלסטינית ( PNW ) מחקר חדש, מקיף בהרבה, המלמד על טיבו של החינוך ברשות הפלסטינית.

המחקר מתייחס למערכת חדשה של ספרי לימוד שהוכנסו לשימוש ב-2006, שהמימון שלה בא ממקורות זרים, בעיקר מבלגיה.
בין ממצאי המחקר:

• הספרים מדגישים כי לישראל אין זכות קיום.
• במפות המתפרסמות בהם מופיעה פלסטיין ללא ישראל.
• כל שטח ישראל מתואר כשטח כבוש והמסקנה היא שהרס ישראל הוא בלתי נמנע.
• הביטויים המתייחסים לישראל הם: "האוייב הציוני", "השודדים הציונים". "הישות הציונית" וכו'.
• הטרור מתואר כ"התנגדות הירואית" של עם מדוכא.
• נאמר בהם גם שהטרור הוכר על ידי או"ם כפעולה לגיטימית וכל מלחמה בו היא בלתי חוקית.
• הטרור העיראקי מתואר כ"התנגדות אמיצה לשחרור עיראק".
• במרכז מערכת החינוך עומדת התפיסה כי הסכסוך עם ישראל איננו רק טריטוריאלי אלא מאבק של האסלם נגד הכופרים.

"הפרשן המשפיע"

לא הייתי מכביר מילים על פרשנותו של אלדר ועל נותני הפרס לולא ההשפעה הגדולה שיש לפרשנותו. לא על 60 אלף קוראי הארץ – הם לא זקוקים להשפעה כי הם הרי קונים את הארץ כי הם מחזיקים בדעותיו של אלדר. השפעתו גדולה בעולם הואיל ומאמריו מתפרסמים הן במהדורה האנגלית של הארץ ומשם מופצים לאמצעי תקשורת רבים בעולם ומועתקים באתרים רבים שאינם מחובבי ציון.
על מידת השפעתו ניתן ללמוד מכך שבמשאל שערך ה"פייננשיל טיימס" בקרב כתבי החוץ ב-23 מדינות נקבע כי אלדר הוא הפרשן המשפיע ביותר ושכתיבתו משפיעה על מקבלי ההחלטות בישראל.
מה אפשר ללמוד ממשאל כזה? כיצד יודעים כתבי חוץ במדינות שונות איך משפיע אלדר על מקבלי החלטות בישראל. הם יודעים זאת כי הם משווים כיצד נוהגות ממשלות ישראל ומה כתוב במאמריו המתורגמים. למרבית האסון הם צודקים.
מערכת הארץ יכולה בהחלט להתברך בכך שהיא מהווה תמונת ראי של ממשלת ישראל.

מי מעניק הפרס

האירגון שהעניק את הפרס לעקיבא אלדר נוסד בשנת 1982 והוא ניתן בכל שנה ל"עיתונאים התורמים להבנה טובה יותר בין העמים במזרח התיכון". על סוג ההבנה בה מדובר ניתן לנחש על פי שמות מקבלי הפרס בשנים קודמות: בסאם אראמין, גרשון בסקין, בראדלי ברסטון, סימון קורקוס, ויוויאן סלמה, כולם "לוחמי שלום" מן הסוג הידוע.

השחיתות הגדולה החלה בתקופת מפא"י

קרקעות כיכר המדינה חולקו לראשי האוצר ולבכירי המפלגה * מנהיגי המפלגה בנו לעצמם ווילות * שר החינוך הורה שעמדות המפתח במשרד יישארו בידי המפלגה* פרטים על קצה המזלג מן הארכיון וממחקר חדש

מכתב מפאי 5

המסמך שלמעלה נכתב על נייר מכתבים של מרכז מפלגת העבודה בתאריך 24.2.52

נאמר בו בין היתר: "חוות דעת המזכירות היא שיש להבטיח שעמדות המפתח העיקריות במשרד החינוך לא תשמטנה מידי חברי המפלגה. כמו כן עליכם להענות לתביעת חברנו ב"צ דינבורג, שייכנסו לעבודה במשרד החינוך. ריכוז העבודה הוטל על החבר יזהר סמולנסקי". "חברנו ב"צ דינבורג, הוא מי שנודע לימים כבן-ציון דינור היסטוריון בעל שעור קומה שהיה אז שר החינוך מטעם מפא"י. יזהר סמולנסקי הוא הסופר הנודע ס. יזהר.

 

בןציון דינור

בן ציון די נור

את המסמך המעניין הזה מצאה לי גב' הדסה אסולין, מנהלת "הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי" השוכן במסגרת בניני האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים.

 

יזהר סמולנסקי (ס. יזהר)

יזהר סמילנסקי [ס. יזהר]

הארכיון קיים כבר כמעט 70 שנה ובשנות קיומו הצליח להעביר ארצה את הארכיונים של מאות קהילות ארגונים מוסדות ואישים מן התפוצות. הארכיון כולל אוספים מכל חלקי העולם ומגלם באוספיו את אחדות ההיסטוריה היהודית. יש בארכיון 60 מיליון דפי מסמכים, 9 מיליון מיקרופילמים, 12 אלף צילומים , מיליון קטעי עיתונים ועוד.

הארכיון פועל כמוסד ללא כוונות רווח (מלכ"ר) וממומן על ידי המדינה באורח חלקי (שהקטינה באחרונה את חלקה), קרנות ואנשים פרטיים. מוסד זה ראוי לסיקור נרחב יותר בטור זה ואעשה בהזדמנות הראשונה.

למסמך זה אפשר לצרף את הגילויים המופיעים בספר חדש שראה אור בימים אלו בהוצאת יד בן צבי. הספר "מפאי בראשית העצמאות", מאת החוקר אבי בראלי, חושף את המאבקים בתוך מפאי על דמות המדינה. בין היתר מגלה החוקר מעשי שחיתות – כמו חלוקת קרקעות ב'כיכר המדינה' בצפון ת"א לראשי האוצר ובכירי מפא"י וכן תופעות של 'התברגנות' – כמו בתים פרטיים גדולים שבנו לעצמם מנהיגים במפלגה והאיסור שהטיל על כך המוסד לביקורת של מפא"י. לא תמיד האיסור הזה עזר. אחד מראשי מפא"י הבולטים, אליעזר לבנה פרש מן המפלגה בשנת 1956 לאחר שהואשם בבניית בית "לא צנוע".

יש לזכור שהמאמר נכתב ב-2007 לפני שאולמרט הורשע [פברואר 2016]

לא אתפלא אם הגילויים שבספר ישמשו את אהוד אולמרט במלחמתו על "חפותו". אחרי שאולמרט יסיים את ביקוריו בבירות העולם בבריחתו מחוקרי המשטרה. אחרי שייגמרו התרוצים (שפעת, דיון מדיני דחוף, מצב בטחוני חמור, ניסיון פלסטיני להתנקש בחייו). אחרי שיסתיימו כל הבג"צים,  אחרי שהספינולוגים ימצו את אחרון הספינים כדי להטות ולהטעות ולהסיח את דעת הציבור. או אז יוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה.

אפילו מזוז לא יוכל שלא להגיש כתב אישום – על הפרשיות השונומ. על כולן יחד או על כל אחת לחוד.

ואז יצטרכו פרקליטיו היקרים לחשוב על קו הגנה. להשמיץ את א'? להשמיץ את ב'? להשמיץ את ג'? להגיד שבכלל לא היתה קדרה? לטעון שהקדרה היתה שבורה? להגיד שכבר החזיר אותה מזמן?
לסנגוריו העתידיים של אולמרט אני מגיש   את המסמך שלמעלה שיכול אולי לשמש קש הצלה אחרון. על פי המסמך הזה יוכלו הפרקליטים לטעון "כבר היו דברים מעולם".

ראה

השחיתות של עמותות אהוד ברק

איך גילה ס. יזהר שחיילי צה"ל מתנהגים כנאצים

איך גילה ס. יזהר שחיילי צה"ל מתנהגים כנאצים

"המנוולים שינו את כללי המשחק"

 

"למה לא אמרו לי".זפירו אגניו.(ויקישיתוף)


ספירו אגניו, שהיה סגן נשיא ארצות הברית בתקופת הנשיא ניכסון, נאלץ להתפטר מתפקידו לאחר שנתגלה כי העלים מס, הלבין הון וקיבל שוחד. במסגרת עיסקת טיעון הוא נקנס בסכום של 10,000 דולר. אך בעקבות דרישה של תושבי מדינת מרילנד שילם למדינה את כל השוחד שקיבל בסך 268 אלף דולר.
אגניו ייזכר בהיסטוריה תודות למשפט אחד שמנהיגים מושחתים רבים נאלצו לומר. טענתו היתה כי מה שהוא עשה עשו רבים לפניו אבל "הממזרים שינו את כללי המשחק ולא טרחו להגיד לי".


זה כנראה מה שיגיד אולמרט בבוא היום.זה מה שאמר לעצמו שר האוצר הירשזון, זה מה יאמר בן אליעזר ["פואד"]. דור דור ומושחתיו.

 

הסתמאים היו או לא היו ?

הדברים שכתבתי כאן על העדר רחוב על שם הסתמאים בתל-אביב עורר גל של תגובות. לא על המצב המוניציפאלי כמובן, אלא על שיטתו של פרופסור דוד הלבני.

אביא כאן שתי תגובות מייצגות של קוראים – בעד ונגד.

הקורא ד"ר יצחק גייגר, שכתב עבודת דוקטור בנושא, כותב:
התיאוריה בדבר הסתמאים וזמנם אינה מוכחת סופית. ואלה השאלות שהיא מעוררת:
* כיצד קרה שהגאונים והראשונים ידעו על הסבוראים והגאונים ולא ידעו על הסתמאים, שלפי הלבני פעלו בתקופת הגאונים הראשונה?
* השאלה הזאת נכונה במיוחד לגבי רב שרירא גאון, שדבריו על התפתחות התורה שבעל פה הם המסד לכל מה שידוע לנו עד כה.
* גם מהגניזה לא עולה עדות ברורה לקיומם.
* נכון שישנם דחוקים בתלמוד. אך האם הדרך לפתור אותם היא באמצעות יצירת קבוצת אנשים חדשה?

* ישנה חוקרים שאינם מקבלים את התאוריה של הליבני וחבריו. לפני שנתיים יצא נגדה פרופ' ירחמיאל ברודי מהאוניברסיטה העברית, בהרצאה שנשא בקונגרס העולמי למדעי היהדות בירושלים.

על דברים אלה משיב הקורא, הרב יצחק ריינר:

כל שאלותיו של ד"ר גייגר נשאלות על ידי פרופ' הלבני עצמו ותשובותיו בצידן. ואלה עיקרי דבריו.
• לרב שרירא, הגמרא, כולל הסתמות, נסתיימה עם רבינא השני, בסוף המאה החמישית, ואחריו באה תקופת הסבוראים.
• לדעת הלבני בין רבינא והסבוראים חיו ופעלו הסתמאים ורק בסוף תקופתם, במאה השמינית, באה תקופת הסבוראים.
• אם הסתמאים היו בני זמנם של האמוראים, היתה להם אפשרות לבקש הסבר מהאמוראים או מתלמידיהם בני דורם להסביר להם את קושיותיהם. לא מצינו כלל שבעל סתם ישיח עם אמורא. והסיבה לכך היא שהוא חי ופעל אחריו.
• מדוע נמנעו כותבי הדורות מלהזכיר את הסתמאים שהם הארכיטקטים של הגמרא? ההסבר של הלבני הוא שהגאונים ואלה שבאו אחריהם תפסו את "רב אשי ורבינא סוף הוראה" (ו"הוראה" היינו גמרא) כעובדה היסטורית. ואולי גם ראו הכרח תיאולוגי להניח כן כדי להעניק לגמרא, כולל השקלא וטריא הסתמית, את סמכותו של רב אשי שהיה ראש ישיבה שישים שנה ועבר על הש"ס בשני מהדורות. ואם רב אשי הוא סוף הגמרא הרי אתו נגמרה השקלא וטריא ואין מקום אפוא לתקופת הסתמאים אחרי הגמרא.

מדורו של זאב גלילי איננו זירה לדיון אקדמי ארוך. גלילי נכח בערב ההוקרה שערכתי, יחד עם ד"ר משה סמט, לרגל מלאת לפרופ' הלבני שמונים שנה, עד מאה ועשרים. שני מלומדי האקדמיה נשאו בו דברי עיון לכבוד המאורע, פרופ' אברהם גרוסמן ופרופ' צבי אריה שטיינפלד, ומדבריהם הביא גלילי במדורו. זו הזדמנות לתיקון טעות קולמוס קלה שהיתה בכתבה. סיפור 'רחוב הסתמאים' סופר על ידי פרופ' צבי אריה שטיינפלד. ובזאת מלאנו חובתנו להעמדת דברים על דיוקם ובהירותם.