בימים אלה יצא לאור דיסק, שהוא ציון דרך במוסיקה הישראלית * לא עוד דיסק של להקת פופ חדשה. * גם לא אלבום של אחד השירים, עבריים ולועזיים, שאנו שומעים יומם ולילה ב"פליי ליסט"  של גלי צה"ל * הדיסק החדש כולל רק שירי מולדת, שכולנו גדלנו עליהם, מתגעגעים אליהם ושומעים ברדיו רק לעתים רחוקות * מוסא ברלין הצליח להפוך שירי חולין לשירי קודש

כולנו מכירים את  שלום רב שובך צפורה נחמדת, יצאנו אט, דודו, החליל, שיר העמק, יצאנו אט  ועוד שירים דוגמתם. לכאורה  אלבום נוסטלגי שיש רבים כמותו.  אבל ביצוע חדשני של בכיר הכליזמרים בישראל,  משה [מוסא] ברלין, בכיר הכליזמרים בישראל. הפך את שירי החולין הללו למשהו הנשמע כשירי קודש.
את התואר "בכיר הכליזמרים" לא אני נתתי למוסא ברלין. העניק אותו פרופסור אדווין סרוסי, ראש המכון לחקר המוסיקה היהודית של האוניברסיטה העברית בירושלים. הדברים נכתבו במבוא לספר "מסורת הכליזמרים בישראל".
החוקרים הקדישו עשרות שנים כדי לעקוב אחר מוסא ברלין והתפתחותו, הקליטו את ניגוניו וראיינו אותו. וביססו על יצירתו ואישיותו את התיזה בדבר מסורת הכליזמרים הארצישראלית, שהוא נושא הלפיד האחרון שלה. על המחקר הזה כתבתי כאן בשנת 2008 .

משה ברלין צילום Vicky Alhadeff

להמשיך לקרוא ←

מאמר זה פורסם זמן קצר לאחר עליית אובמה לשלטון. מאמר זה והקישורים למאמרים שבסופו, שנכתבו במהלך כהונתו, יש בהם כדי להסביר את כניסתו של דונאלד טראמפ לבית הלבן

ברברה טוכמן מנתה בספרה "מצעד האיוולת", שורה של מנהיגים במהלך ההיסטוריה שהמיטו אסון על עמיהם * מתרבים הסימנים שברק אובמה (שבאוקטובר 2009 קיבל פרס נובל לשלום על הלא כלום שעשה) עומד לתפוס מקום מכובד במצעד * כשהצנטריפוגות מסתובבות בטרוף בטהרן מעסיקה אותו אשקובית במיגרון

ברברה טוכמן היתה היסטוריונית גדולה, אך רק בערוב ימיה לימדה בהרווארד (נפטרה ב-1989). רוב ימיה עשתה קריירה עיתונאית: סיקרה את מלחמת האזרחים בספרד, את מלחמת העולם השניה בלונדון המופצצת ועוד. רוב השנים עסקה בכתיבה היסטורית וזכתה פעמיים בפרס פוליצר היוקרתי על השגיה. מה שמייחד את כתיבתה ההיסטורית הוא כשרון הכתיבה שלה, ההופך את העובדות היבשות לאפוס מסעיר. ויותר מזה היא היכולת של ברברה טוכמן לרדת לפרטי הפרטים הקטנים של גיבוריה: איך הם מתלבשים, איך הם מדברים, מה הם אוכלים ושותים, מה המניעים הגלויים והנסתרים שלהם, מה הן חולשותיהם. ברברה טוכמן לא מעמיסה על הקורא ערימות של הערות שוליים מיגעות. רק בסוף הספר היא מונה את המקורות מהם שאבה את הסיפורים המרתקים. הכל מתועד, הכל מבוסס. אבל הכתיבה מרתקת כמו טלנובלה לבנות טיפשעשרה. היא אורגת את הסיפור מאלפי פרטים קטנים ממקורות השאובים מיומנים אישיים, מכתבים, פרוטוקולים, ספרי זכרונות וקטעי עיתונים.

להמשיך לקרוא ←

פרופסור קמיל פוקס, הסטטיסטיקאי הרציני ביותר בתחום הסקרים,  אמר פעם שהסטטיסטיקה תמיד צודקת רק הבוחרים טועים או משקרים * לפרופסור ישראל אומן, חתן פרס נובל, יש דעה מעט  אחרת * לדעתו אי אפשר לסמוך על סקרים * חומר למחשבה לאחר הנצחון המפתיע של טראמפ על הסוקרים

"הטפשים זה אנחנו". חתן פרס נובל ישראל אומן. (ויקישיתוף)

להמשיך לקרוא ←

                           –יוסף אורן –

למעלה מעשור, גם הידועים מבין סופרי הדור פרסמו יצירות בינוניות עד גרועות * רומן אַלִּים ומבעית כמו "שתיים דובים" של מאיר שלו * רומן אוֹפֶּרָאִי מאולץ כמו "ניצבת" של א"ב יהושע * רומן מעורפל-מטרה כמו "הבשורה על-פי יהודה" של עמוס עוז * ובעקבותיהם כותבים חדשים המפרסמים ספרי בוסר * הגל הדֶפיטיסטי המבטא את תמיכת השמאל הפוליטי בנסיגה מן החזון הציוני מניב סיפורת רדודה

הסיכומים המסורתיים בראשי-השנה האחרונים על מצב סיפורת המקור היו מדכדכים מאוד. וכדי להעלים עובדה מרה זו המציאו עורכי המוספים הספרותיים פתרונות שונים להעלים מהקוראים את מצבה האמיתי של הסיפורת העברית.
במקום סיכום ההישגים בסיום השנה, שילבו עוד קודם לכן, במהלך השנה, אחד מהתחליפים הבאים:
• יזמו משאל סופרים על יצירת הביכורים שלהם,
• הזמינו סופרים להמליץ על ספר של כותב אחר,
• הדפיסו קטעים מספרים שיופיעו במהלך השנה החדשה,
• פירסמו קטעי-סיפורת על נושא רב-עוֹנָתי כלשהו (הטבע, הילדות, האהבה),
• יזמו משאל של כותבים ישראליים המתגוררים בחו"ל על כתיבה בשפה העברית בניכר.
תחליפים אלה יצרו הרגשת שפע וערך שלא תאמו את מצבה המציאותי של סיפורת המקור. חמור מכך: הם העלימו את העובדה המרה, שמזה למעלה מעשור גם הידועים מבין סופרי הדור שחררו לפרסום יצירות בינוניות עד גרועות.
גרועות לא רק בהשוואה ליצירות המופת של הטובים מבין סופרי התחייה והעליות. אלא בהשוואה להישגי עצמם בספרים שפרסמו בעבר.

עמוס עוז [ןיקיפדיה]

מביך, מבעית, מעורפל, מאולץ
יעידו על כך הרומאנים המביכים שהוסיפו הסופרים הללו בשנים האחרונות למדפם האישי: רומאן אַלִּים ומבעית כמו "שתיים דובים" של מאיר שלו; רומאן אוֹפֶּרָאִי מאולץ כמו "ניצבת" של א"ב יהושע; רומאן מעורפל-מטרה כמו "הבשורה על-פי יהודה" של עמוס עוז; רומאן לַהֲטוּטי-סְטֶנְדַפּיסטי כמו "סוס אחד נכנס לבר" של דוד גרוסמן; רומאן בוסר דו-עלילתי כמו "כְּאֵב" של צרויה שלו; רומאן תומך נראטיב-פלסטיני כמו "גדר חיה" של דורית רביניאן; ורומאן שְׁטוּתִי ומייגע כמו "המִקְוֶה האחרון בסיביר" של אשכול נבו.
המציאות החדשה בשדה הספרות

בעבר התמודדו סופרים עם משימות כתיבה מאתגרות, אם בנושאים ואם בדרכי הכתיבה. הם הניבו ספרים אשר הפכו אותם לסופרים מוערכים.

להמשיך לקרוא ←

בימים אלה מלאו שישים שנה למלחמת קדש, המלחמה המושמצת ביותר בתולדות ישראל *  אבל בפרספקטיבה היסטורית  היא  המלחמה החשובה ביותר לקיום ישראל * ומדוע ביקש אב שכול לרצוח את אריאל שרון

זו הייתה מלחמה יזומה, שתוכננה על ידי דוד בן גוריון חודשים רבים מראש. "מלחמת ברירה" בלי שקדמה לה התקפה של מדינה ערבית. מלחמה ש"מחנה השלום" ראה בה הוכחה לשאיפות ההתפשטות והמלחמה של ישראל, המשתפת פעולה עם האימפריאליזם הבריטי והצרפתי.

המלחמה פרצה ב-29 באוקטובר 1956 בהצנחת כוח צנחנים במעבר המיתלה בסיני. ההצנחה הוצגה כעוד פעולת תגמול ישראלית. אבל היא נתנה לצרפת ולבריטניה להתערב כאילו כדי להפריד בין הכוחות של ישראל ומצרים. אך מטרתם היתה להשתלט על תעלת סואץ, שמנהיג מצרים גמאל עבדול נאצר הלאים אותה, ולהפיל את שלטונו.

בעקבות ההצנחה הישראלית הפציצו הבריטים והצרפתים את ערי התעלה ופלשו כדי לתפוס אותה. במקביל השתלט צה"ל על כל חצי האי סיני ועל האיים שבכניסה לשארם-א-שייך. הבריטים נכשלו בפלישה ולא השתלטו על התעלה.

להמשיך לקרוא ←