היגיון בשיגעון

ישראל נתפסת בעיניהם כחברה נהנתנית שאיבדה את הסיבות לקיומה ואת אינסטינקט ההישרדות שלה * הוויתור שלנו על בתי הכנסת בגוש קטיף משקף בעיניהם את הריקבון הפנימי שלנו * הם מאמינים שמדינת ישראל חיה על זמן שאול ותקרוס, כי איננו מאמינים בעצמנו – שיחה עם ד" ר זאב מגן, מומחה לאיראן ולאיסלאם

בשבוע שעבר שמעתי הרצאה מרתקת בסימפוזיון שערך מרכז בגין סאדאת באוניברסיטת בר אילן. המרצה, ד" ר זאב מגן, דיבר על המעורבות האיראנית בלבנון, אך סיים במשפט שכאילו אינו נוגע לנושא. הוא אמר: " הדבר השנוא ביותר על האיסלם, הדבר שהמאמינים חייבים להכחיד אותו מן העולם איננה היהדות אלא ריבוי אלילים" .

ד"ר זאב מגן ׁׁ(צילום: זאב גלילי)

את הרעיון העומד מאחורי אמירה זו באתי לשמוע מפיו.

משטר תיאוקרטי

" על מנת להבין את הטענה הזו" , אומר לי ד" ר מגן, " צריך להסביר את מהות המשטר שהקים חומייני באירן. זהו משטר תיאוקרטי. זו הפעם הראשונה בתולדות האיסלם, ואולי בתולדות האנושות, שקם משטר תיאוקרטי.

מהי תיאוקרטיה?

" תיאוקרטיה פרושה אכיפת חוקי האל על ידי האנשים המוכשרים ביותר לתפקיד הזה. את המונח טבע לראשונה ההיסטוריון היהודי יוספוס פלאביוס בספרו "נגד אפיון" (ראה מסגרת). הוא השתמש במונח זה כדי להסביר לרומאים מהו המשטר האידיאלי בעיני היהודים.

" במהלך ההיסטוריה לא היו משטרים תיאוקרטיים כמעט. המסורת המוסלמית מספרת שבתקופת מוחמד וארבעת השליטים שבאו אחריו אכן היתה זהות בין אנשי הדת ומנהיגי המדינה. אחרי התקופה שלהם האימפריה המוסלמית התפרקה לשני תחומים. תחום אנשי החרב, בעלי הסמכות המדינית והצבאית ותחום אנשי העט – חכמי הדת" .

שאלתי איך כל זה קשור לטיעון ש" ריבוי אלילים" הוא הדבר השנוא ביותר על האיסלם השיעי באירן?

" ישראל תתפורר מבפנים" . אחמדינג"ד.

יש רק אמת אחת

ד" ר מגן: " העיקרון המרכזי של האיסלם הוא אחדות. לא רק אחדות האל אלא אחדות כללית. מה יש מעבר לאמת האחת והיחידה (שואל הקוראן)? רק טעות, רק שקר. לכן, הדבר הכי מאוס בעיני האיסלם, הדבר אליו מתייחסים בבוז ובזילזול ושמאמינים חייבים להכחיד אותו הוא מה שנקרא בערבית "שרכ", שמשמעותו ריבוי אלילים" .

שאלתי: מה זה ריבוי אלילים בדורנו ואיך מתקשר רעיון זה לאיבה ליהדות ולמדינת ישראל?

" אנחנו לא יהודים"

ד" ר מגן: " לכאורה היו האירנים צריכים להתייחס אלינו לפחות בכבוד. כי בדומה להם אנחנו מחזיקים באמת אחת (ואף המצאנו את המושג אמת אחת), גם אם האמת שלנו נוגדת לאמת שלהם. אבל אנחנו כבר לא יהודים בעיניהם. יש לזכור כי כשהקוראן מכנה את היהודים קופים וחזירים, זה קשור לאי-ציותנו לתורה: " תזכרו מה עשה אללה ליהודים שהפרו את השבת; הוא הפך אותם לקופים" . במילים אחרות, הקוראן, דורש מאתנו להיות יהודים.

" הם מצפים מאתנו שנהיה נאמנים לתורה. אז יוכלו להגיד אתם אמנם טועים אבל אתם טועים בכבוד ובנאמנות. אתם אנשים שיש להם דעה" .

שאלתי את ד" ר מגן, אם הדרך היחידה להתגונן מפני איראן היא להפוך את ישראל לתיאוקרטיה בשלטון הבד" ץ.

ד" ר מגן: " במקום תשובה אצטט לך איגרת גלויה ששלח מנהיג איראן איתאללה עלי חוסין ח"אמנא"י לנסראללה בה הוא תוקף את ישראל קשות ומגנה כל מי שמסייע לה.

" האיגרת הופיעה בעיתון החשוב ביותר באיראן, "אטלא"את" בתשעה באב. בשורות האחרונות של האיגרת הוא מחזק את נסראללה באמצעות פסוק מן הקוראן, בו כתוב: " סיבולת (= היו חזקים) שהרי הבטתחתו של אללה תתקיים, ולא יצליחו להביס אתכם אלה שאינם בטוחים בדרכם."

יודעים עלינו הכל

" הביטוי "אלה שאינם בטוחים בדרכם" הוא המפתח להבנת הדרך בה תופסים האירנים את ישראל. האירנים עוקבים בדקדקנות אחרי הנעשה אצלנו ויודעים עלינו כמעט הכל. בעיתונות מופיעות ידיעות וכתבות על הפערים העדתיים, הפערים בהכנסות, ההבדל בין יהודים מזרחיים ומערביים, בין חרדים לחובשי כיפות סרוגות. על התגבשות קדימה, היחסים בין עמיר פרץ ושמעון פרס. גדר הבטחון מתוארת כהתחבאות היהודים מאחורי גטו. אפילו תוכלו למצוא שם ידיעה על גילוי כת השטן בפתח תקווה.

וכמובן יש דיווחים על מצעד האהבה ומצעד הגאווה, על נהנתנות ומתירנות מינית ועל כל התופעות של חברה מודרנית, שבעיניהם הם ביטוי לדקדנציה . חברה שאיבדה את הסיבות לקיומה ואת אינסטינקט ההישרדות שלה.

חברה שהיא עץ רקוב

ישראל כמו ארצות הברית מייצגת בעיניהם מושגים כמו פלורליזם וליברליזם. חברות שלא הצליחו לגבש עמדה אחת שכל הקהילה והחברה עומדת מאחוריה היא בעיני האיראנים והמוסלמים הפונדמנטליסטים עץ רקוב.

האירנים, ויתר הפונדמנטליסטים, משוכנעים שאנחנו חברה שאין לה שום תשתית של עקרונות אחידים. יותר מזה: שאנו כבר הגענו למסקנה שלא יכולה להתקיים תשתית כזו. זאת, מכיוון שהתפיסה החילונית-מודרנית-פוסט-מודרנית היא של העדר ודאות מוחלט. לכן הפונדמנטליסטים בטוחים שבמוקדם או במאוחר הם יביסו אותנו ויוציאו אותנו מכאן, או לפחות ישימו קץ לריבונות שלנו. כי וודאות תמיד תתגבר על אי-וודאות. אנחנו בעיניהם חיים על זמן שאול.

" מאמר באחד העיתונים הסתיים בציטטה מנאום של ח"אמנא"י שציטט מן הקוראן: "היהודים לא ילחמו נגדכם כאיש אחד – אתם חושבים שהם מלוכדים, אך ליבותיהם מחולקים""

אישיותו של אחמדינג"ד

" הוא וכל הדור שלו גדלו עם המהפכה ועם מלחמת איראן עיראק. אנשים שראו הרבה דם וגרמו להרבה שפך דם. האלימות לא מפריעה להם והם אינם נרתעים מעימות עם העולם כולו. אחמדינג"אד רואה עצמו כממשיך דרכו של חומייני. במהלך השנים מאז המהפכה ראה בהידרדרות האידיאלים המקוריים. מאז הגיע לשלטון הוא משתמש בכוחו כדי להדוף את ההשפעה המערבית. לא מזמן החליט למשל לאסור על מוסדות חינוך להשתמש בלועזית. הרבה מילים באנגלית חילחלו לשפה הפרסית והוא רוצה לסלק אותן.

אחמדינג'אד והפצצה

שאלה: מחר בבוקר יש לאחמדינג"ד פצצה גרעינית האם הוא מטיל אותה על תל אביב?

" אני לא חושב שזה המניע העיקרי שלהם. הם רוצים את הפצצה כי זו תגשים את שאיפתם להיות מעצמה אזורית, אולי המעצמה האזורית השנייה אחרי ישראל. הם צריכים אותה כדי להרתיע את השאיפות של ארצות הברית שיושבת מימינם ומשמאלם.

הם רוצים להשיג את מטרותיהם כשהפצצה במחסנים ואינם משתמשים בה. אבל אם אתה שואל אם הוא מסוגל להטיל אותה על תל אביב, לא הייתי מוציא זאת מכלל אפשרות. לכן אסור שתהיה בידיו פצצה.

נטישת בתי הכנסת

כיום משוכנעים האיראנים שהלחץ מבחוץ וההתפרקות מבפנים יגרמו לכך שישראל תקרוס. גם מפני שכבר איננו מאמינים בעצמנו.

לא מזמן קראתי מאמר בעיתון " ג"ומהורייה אל איסלמי" ושם נאמר כי הנכונות שלנו להשאיר את בתי הכנסת בגוש קטיף מלמדת שאין לנו אלוהים. ואם אין לנו אלוהים אזי כל הטיעונים שלנו לגבי ארץ ישראל היא שקר.

" הוויתור שלנו על בתי הכנסת בגוש קטיף נראה בעיניהם כריקבון פנימי שלנו" . בית כנסת בוער בגוש קטיף.

הוויתור שלנו על בתי הכנסת נראה בעיניהם כריקבון פנימי שלנו וכך הם מתייחסים למצעד האהבה ומצעד הגאווה ויתר הגילויים של מתירנות והוללות בישראל.

רגע של אחדות

שאלה: אם היית יועץ של ראש הממשלה לענייני איראן מה היית מייעץ לו?

ד" ר מגן: " קודם כל להתמקד בחברה שלנו. האיראנים והפונדמנטליסטים כל הזמן מסתכלים עלינו ומחפשים את נקודות התורפה שלנו. נקודת התורפה העיקרית שלנו בעיני האיראנים זה חוסר אחדות סביב עקרונות מוסכמים. בהעדר עקרונות כאלה הם משוכנעים שיוכלו להתגבר עלינו ושהם מסוגלים לעשות את זה.

" היחס שלהם ישתנה ברגע שהם יראו שאנחנו נחושים בדעתנו. שיש לנו חברה שמאמינה בזכות שלנו להיות כאן שאנו מאמינים בעומק ובחשיבות להיות כאן ובחיים לא נלך מכאן. מסיבה זו הם הופתעו מעמידתנו במלחמה הנוכחית.

" השאלה הגדולה היא אם נצליח ללמוד לקח מאותו רגע קסום של אחדות ישראל שנתגלה במהלך המלחמה הזו. אם נצליח להאריך את זה אחרי המלחמה אזי לא רק שנהיה חזקים יותר אל מול העולם המוסלמי אלא גם הם יעריכו אותנו יותר ויש סיכוי שיום אחד יבואו לשולחן המשא והמתן" .

מטהרן לישראל דרך פילדלפיה

ד" ר זאב מגן, 42, הוא יליד בוסטון שבארצות הברית. הסבא מצד אביו נולד בכשאן, הסמוכה לקום – מרכז הישיבות השיעיות באירן, המקום בו למד ולימד חומייני. אביו היגר בשנת 1957 לארצות הברית וסיים שם את לימודי הרפואה. ד" ר מגן גדל בפילדלפיה. למד בתיכון " עקיבא" , בית ספר יהודי ציוני, ומזרחנות באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. בגיל 26 עלה לארץ, שרת כחובש בשריון וסיים את הדוקטוראט. הוא מומחה לאירן, להלכה ולמשפטנות איסלמית, שיעית וסונית. עוסק גם בנושא איסלם ויהדות ובאחרונה פרסם ספר על תפיסת האיסלם את הדת היהודית. ד" ר מגן חוקר במרכז בגין-סאדאת וראש החוג לתולדות המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן.

פיענח טקסט איסלמי בעזרת בחורי ישיבת מיר

" חקרתי חיבור הלכתי איסלמי מן המאה האחת עשרה שנכתב על ידי משפטן בשם אל סרחסי. טקסטים כאלה חזרו להיות משפיעים בעולם המוסלמי היום יותר מאי פעם.

" אל סרחסי בחן שאלה הנוגעת לדיני טומאה וטהרה, הממלאים תפקיד מרכזי באיסלם, כמו ביהדות: טומאת נידה, טומאת מת, טומאת ביאה ועוד. אל סרחסי קבע הלכה וביסס אותה על פסוק מן הקוראן ואני לא הצלחתי להבין את הקשר.

" כתבתי לחברים שלי ב"אל אזהר". זו המתיבתא של הסונים במצרים. הצגתי את הבעיה ושאלתי למה התכוון המחבר. גדולי ה"אדמורים" שם לא יכלו להסביר. כי הם התרחקו מן הפלפול הזה לפני מאות שנים.

" נוכח הדמיון בין צורת הדיון בהלכה האיסלמית לזו שבתלמוד עלה בדעתי שתלמידי ישיבה ליטאית יוכלו לפתור את הבעיה. עליתי לירושלים ונפגשתי עם כמה תלמידים מישיבת מיר. תרגמתי להם את הקטע, הסברתי את הסוגיה והם פתרו לי אותה כהרף אין."

שעור בישיבת מיר

יוספוס פלאביוס על תיאוקרטיה

" אלה נתנו את ממשל מדינתם בידי שליט יחיד (מונארכיה) ואלה בידי שליטים מתי מספר (אוליגרכיה) ואלה בידי המון העם. אולם מחוקקנו לא שם את לבו אף לאחד מדרכי הממשל האלה. רק ציווה לנו "ממשלת אלוהים" (תיאוקרטיה)… כי לאלוהים לבדו הקדיש את המלוכה והשלטון…"

יוספוס פלאביוס

=========================================

רמטכ"ל הנחישות

את השנה הראשונה לשרותו הקדיש כדי להכין את צה" ל למשימה הלאומית של חורבן גוש קטיף. כי הרי את מינויו היה חייב לעומרי, הבן של. לא ברור מה עשה בשנה השנייה, אך כשפרצה המלחמה נתברר כי צה" ל לא מוכן. לאוגדות המילואים שנועדו לנקות את דרום לבנון מקטיושות היו שלושה ימים להתכונן.

הוא הראשון שצריך לעוף אחרי המלחמה. הגרועים לטייס.

===============================================

"זאת רק המציאות" – סיפורה של אורלי קסטל-בלום ואולמרט

קטע פוסטמודרני בסיפורה של הסופרת אורלי קסטל-בלום, " התסריטאי והמציאות" , מזכיר לי את המתרחש הימים האלה.

וזה הסיפור:

" תסריטאי אחד… שכל הזמן היה כותב תסריטים לסרטים של חצי שעה, רצה לכתוב תסריט קלאסי, אפוס רחב יריעה, עם נשימה ארוכה ואורך נשימה. הוא חשב על משהו כמו שלוש שעות סרט… אז קרה דבר מאד לא סימפטי… ומכאן הכל צעד במהירות. הוא שכח סיגריה בוערת והלך לים. וכשחזר מצא את הכבאים עובדים על הבית שלו… אי אפשר להסביר איזה כעס חש התסריטאי, איזה עלבון, מפני המציאות כמובן… ככה להשמיד את האפוס שלו, את כל הראשי פרקים והחיצים שהוא סימן, מי שונא את מי ומה עוצר בעד זה להגיע לזה, ואיך שהוא ניסה לרקום את הקתרזיס לקראת הפורקן הרגשי של הסוף… רק כשהוא ראה ארבעה איש מוציאים שתי גופות מהכניסה שלו הוא הבין שלתסריט שלו לא קרה כלום, וגם בתוך זה לא קרה כלום לסקיצות של הדמויות ולחיצים של מי אוהב את מי לא קרה כלום ושזאת רק המציאות" .

עד כאן סיפורה של אורלי קסטל-בלום.

ומן הספרות אל המציאות.

יושב לו אהוד אולמרט בלשכתו, מעשן בהנאה סיגר יקר, חותם על מסמכים באחד העטים היקרים שלו ומתכנן את הצעדים שנועדו להקנות לו מעמד של מנהיג לאומי. לפתע " קרה דבר מאד לא סימפטי… ומכאן הכל צעד במהירות" . המזכיר הצבאי מודיע לו כי החיזבאללה חטף שני חיילים והרג שלושה. לרגע מאבד אולמרט את עשתונותיו. הוא מבקש להרים את הטלפון ולהזעיק את ראובן אדלר. בינתיים הוא נותן הוראה לרמטכ" ל לעשות משהו. ונזכר שהבחירות כבר נגמרו וגם החוזה עם אדלר כבר לא תקף. אולי יזעיק את אייל ארד, או מישהו אחר מאנשי הקמפיין והם ימצאו בוודאי את הסיסמה המתאימה, את ה" ספין" הנכון. לנצל את ההזדמנות לתת לאולמרט הילה של מנהיג גדול. אולי להכין איזה נאום צ"רצ"יליאני.

חולפים כמה ימים וסוף סוף משלים אולמרט את נאומו לאומה. נאום מצויין בנוי לתלפיות. יש לו בשורה לאומה שיכולה להפוך לסיסמה טובה שתהפוך אולי לשם המלחמה – " עד כאן" .

ואז נתפנה אולמרט סוף סוף לקבל דיווחים מן החזית. מאות טילים נופלים על צפון הארץ עד חיפה. התקפות חיל האוויר אינן מצליחות לחסל את החיזבאללה . בחדירה קרקעית ראשונה צה" ל סופג אבדות.

אבל זו רק המציאות.