ארכיון הקטגוריה: טרור

הבריחה מן המציאות אל הדלוזיה

מאמר משנת 2004. יחליט הקורא אם משהו השתנה מאז. [נובמבר 2015]

ראה גם "העם זקוק בדחיפות לפסיכיאטר"

איך אפשר להסביר שאנשים רציונאליים מחזיקים בעקשנות בעמדות חסרות שחר * מה הקשר בין אנשים המאמינים בחייזרים מהחלל ובחיי נצח לבין חסידי אוסלו, ג'נבה, התנתקות * חוסר השפיות הנורמאלי

מה בין מאמינים בחייזרים לחסידי אוסלו (חייזר דימיני ויקישיתוף)

הפסיכיאטר פרופסור יהודה פריד ז" ל והפילוסוף יוסף אגסי חיברו לפני שנים ספר "פרנויה – עיונים בדיאגנוזה".. הספר דן בשאלה: איך אנו יכולים לדעת שתודעת ודאות משקפת מציאות אמיתית.

האדם הוא יצור תבוני ובכוח תבונתו הוא יודע בוודאות ששתיים ועוד שתיים הן ארבע, אומר הפילוסוף.

בא הפסיכיאטר ושואל: אבל יש אנשים שיש להם ודאות מוחלטת בדברים שהאדם הסביר מבין או חושב שהם חסרי שחר. כיצד נבחין בין הוודאות הלוגית שהיא כאילו נורמאלית לבין הוודאות של האדם שאנו רואים בו כאילו חולה?

שומרת ה" סליק"

joseph_agassi

הוא מביא סיפור (שפורסם באותו ספר, או במאמר שהתייחס לאותו נושא) על מטופלת שבתקופת המנדט הייתה חברת אחת המחתרות. הוטל עליה לשמור על סליק (מחסן בו הסתירה המחתרת כלי נשק). עם קום המדינה לא צריך היה עוד לשמור לא על הסליק ולא על הסוד הכמוס של מקומו. אך אותה אישה המשיכה לשמור את הסוד. היא לא האמינה שמדינת ישראל קמה והיתה משוכנעת שהכל מסביבה הוא תפאורה של הבולשת הבריטית, שנועדה לחלץ מפיה את הסוד הכמוס.

אותה אישה תפקדה באורח נורמאלי בחיי היום-יום. אך היא לא הייתה מסוגלת להיפטר מן המחשבה, שבעיניה הייתה ודאית, שמדינת ישראל לא קמה כלל. כל ניסיון להציג לה את עובדות המציאות רק חיזק את ודאותה – הכל מבוים על ידי הבולשת הבריטית.

הספרות הפסיכיאטרית מלאה בדוגמאות של אנשים כאלה: אדם המאמין כי הוא מסוגל לעבור דרך קירות; אשה המאמינה כי יש לה שש אצבעות, כי ראשה עשוי דלעת, כי גובהה 5 סנטימטרים; אדם המאמין כי העולם ייחרב בשנת 2015 ושהוא יצליח לבנות מושבת בני אדם על המאדים.

פרופסור יעקב לוינגר ז" ל סיפר לי פעם כי לאביו (שהיה הפסיכיאטור הראשי של משרד הבריאות) הייתה מטופלת שהאמינה כי תמות ביום שלישי הבא. הרבה ימי שלישי חלפו והיא נשארה באמונתה שתמות ביום שלישי הבא. באחד הימים שאל אותה הרופא כיצד היא ממשיכה להאמין בדבר שהיא נוכחת מדי שבוע שהוא חסר שחר. היא השיבה: " אילו היית חולה כמוני היית מבין" .

עד כאן מדובר ברפואת הנפש.

עצם מהחלל או תרמית בלגיה 1990 ויקישיתוף

" קיסר המאדים"

אבל מסתבר שתופעות דומות לתופעות הפתולוגיות מופיעות גם באנשים נורמאליים לחלוטין. הפסיכואנליסט רוברט לינדנר מספר בספרו " השעה בת חמישים הדקות" (הופיע לפני כשלושים שנה בתרגום עברי) כי טיפל בפיסיקאי, קירק אלן שמו, שהאמין כי הוא חי בשתי מציאויות. האחת על כדור הארץ והשניה על המאדים, שם הוא הקיסר של הכוכב. הפסיכיאטר החליט לטפל בפיסיקאי בכך שינהג כאילו הוא מאמין למטופל שלו ומדי פגישה שוחח עמו ברצינות על " גילוייו" . במהלך הטיפול מצא עצמו הפסיכיאטר מאמין לדיווחי הפיסיקאי, שהביא עמו ממסעותיו המדומים למאדים – שלל מסמכים, מפות וטבלאות סטטיסטיות בהקף של 12 אלף דפים. לינדנר מספר שהיה ממש ממתין בקוצר רוח לפגישות עם המטופל כדי לשמוע ממנו עוד ועוד על הכוכב המסתורי. בשלב מסויים שבר הפיסיקאי עצמו את מעגל השוטים הזה ואמר לפסיכיאטר: האינך מבין כי הכל שטויות?

השעה בת חמישים הדקות . שער הספר.

אז, כך אומר הפסיכיאטר, הבנתי שהגבול בין מטפל לבין מטופל איננו ברור ואיננו חד משמעי. המטופל לא היה פחות " נורמאלי" מן המטפל. למעשה שניהם לקו במה שקרוי דלוזיה.

מהי הדלוזיה?

ההגדרה היא: " אמונה שאדם מחזיק בה למרות טיעון, נתונים והפרכה שאמורים (באופן סביר) להיות מספיקים כדי לבטלה" .

מונח אחר המשקף מצב זה הוא "אידאה פיקס" שהגדרתו: " רעיון שאוחזים בו בדבקות, ללא ערעור רציונאלי, ולמרות קיומן הגלוי של ראיות נוגדות מספיקות, שדי בהן לשכנע אדם סביר לזנוח את הרעיון" .

התופעות הללו אינן נחלת בודדים. מדובר באלפים רבים ובתחומים מסויימים גם במיליונים. בשנות החמישים הייתה בארצות הברית כת, שחבריה האמינו כי העולם עומד להגיע אל קיצו בתאריך ידוע מראש. הם האמינו גם כי בתאריך הקובע יגיעו לכדור הארץ צלחות מעופפות ובהן חייזרים, שיחלצו את חברי הכת מן החורבן.

קבוצת פסיכולוגים אמריקנים החליטה לבדוק מה יקרה לחברי הכת, לאחר שתחזיתם תתבדה. הם בילו במחיצת חברי הכת ביום ובשעה שבו לפי חשבונם אמור היה לחול יום הדין.

בהגיע השעה היעודה העולם לא הגיע משום מה אל קיצו. הדבר הזה לא ערער כלל את אמונתם של חברי הכת. הם פיתחו תיאוריה חדשה, לפיה חורבן העולם נמנע תודות להם. אמונתם היא שהביאה לביטול הגזרה. מכאן ואילך אמונתם לא רק שלא קטנה אלא הם אף יצאו מחוזקים באמונתם.

ואם מדובר בחייזרים וצלחות מעופפות – בארצות הברית יש מיליוני מאמינים, עשרות כתבי עת, קבוצות תמיכה וארגונים שהצלחות המעופפות במרכז עולמם.

תופעה אחרת היא זו של בני כת ה-IMMORTALS המאמינים כי לעולם לא ימותו. (לכת זו יש גם חסידים בישראל וביניהם אשתו של איש ציבור מאד ידוע). הם מסבירים את אלה מחבריהם המתים מדי פעם בכך שאלה לא האמינו מספיק ביסודות הכת.

המיתוס של סיזיפוס

מדובר איפוא בתופעה תרבותית ולא פסיכיאטרית. היטיב לנתח את התופעה הסופר הצרפתי אלבר קמי בספרו "המיתוס של סיזיפוס" . הוא מסביר כי התודעה שלנו גורמת לנו אומללות אינהרנטית משום שאנו מבינים כי נמות וכי אנו נידונים לחיי אומללות ואיננו מסוגלים להשלים עם זה. אנשים מסוימים נחנו ביכולת להתגבר על התודעה ולשנות אותה בצורה שהיא מתעלמת מן המציאות. י

סיזיפוס בציור של טיציאן (ויקישיתוף)

ש לאדם מנגנונים שבעזרתם הוא מתגבר על המציאות הקשה על ידי כך שהם עוברים לחיות במציאות מדומה שבעיניהם היא האמיתית.

מיתוס השטחים

אם נחזור למציאות שבה אנו חיים נוכל אולי להבין מה קורה סביבנו. קבוצה גדולה של אנשים – מדינאים, גנרלים, סופרים, אנשי רוח, מימין ומשמאל – כולם חכמים הגיוניים ושפויים, עומדים בפני מציאות קשה ובלתי פתירה. האם ייתכן שנגזר עלינו ועל ילדינו ונכדינו לחיות בפיגועים בלתי פוסקים? הלנצח תאכל חרב? האם ייתכן שלעולם לא נגיע לשלום?

כנראה שזו אכן המציאות. לנצח תאכל חרב. וקשה להשלים עם כך.

ואז הם בונים בתודעתם מציאות חדשה – הסכם אוסלו, הסכם ז"נבה, תכנית ההתנתקות. אין גבול לדלוזיות. הם מאמינים באמונה שלמה בדברים שהופרכו בעבר ומופרכים מדי בוקר. אז בונים מיתוס. השטחים לא היו בידינו לפני 67 והחיים היו אז נפלאים נפלאים (דבר שלא היה ולא נברא). ראה העשור היפה בחיי בילין

http://www.zeevgalili.com/?p=262

מיתוסים רבים פועלים על שילוב של עבר ועתיד. ההווה גרוע העבר היה מצוין ובעתיד נחזור לעבר. זהו מיתוס תור הזהב וגן העדן. תרגם זאת לשפה כאילו רציונאלית ואז כל מה שצריך לעשות זה לחזור למצב של 67. נוותר על השטחים שלא היו אז בידינו והכל יהיה בסדר. יש קסם עצום בדבר הזה. זה כל כך פשוט. ובפרט שברקע מתנגן הפזמון האווילי " נחזיר את השטחים יהיה טוב" .

============================================

המשוגעים של ר' נחמן-

ראה http://www.zeevgalili.com/?p=7280#more-7280

=============================================

הבתולות של ערפאת ממתינות

יש תמונות שאינן מאבדות מן האקטואליות שלהן. התמונה הזו נשלחה אלי על ידי קורא לפני כשנה. היא צולמה ב-15 באפריל אשתקד במצעד תמיכה בישראל שהתקיים בוושינגטון.

72-virgins

זו הייתה הפגנה ספונטאנית של אהבת ישראל ודאגה לביטחונה ולקיומה. אחת המפגינות נשאה כרזה בה נאמר: " ערפאת, אל תתן ל-72 הבתולות להמתין לך" .

עכשיו, כשחברו הטוב של ערפאת, השייך אחמד יאסין, קיבל מחיל האוויר כרטיס חד כיווני לעולם שכולו טוב, יש לקוות שהבא בתור יהיה יאסר ערפאת. שרון, אל תתן לבתולות להמתין עוד.

===========================================

הידד גם לנו יש מתאבדת משלנו – טלי פחימה

רשות השידור הממלכתית החליטה להוכיח כי לא רק לחמאס יש מתאבדים גם לנו יש מתאבדת משלנו. קוראים לה טלי פחימה, מזכירה בת 28 מתל אביב. היא החליטה להיות " מגן חי" לאחד מבכירי המבוקשים – זאכריה זוביידי, ראש " גדודי אל אקצה" בג"נין. היא ביקרה אותו לפני חצי שנה, ולאחר שניצל בנס משלושה ניסיונות חיסול היא החליטה ללכת ולהגן עליו בגופה. בינתיים היא הוזמנה להופיע ב" פוליטיקה" בהנחייתו של עודד שחר.

טלי פחימה ויקישיתוף

" הייתי אצלו וראיתי איך הוא סובל תחת הכיבוש" אמרה. לשאלת המנחה אם ראתה גם אוטובוסים מתפוצצים השיבה: " ואתה יודע למה זה קורה? בגלל הכיבוש… אם הייתי תחת כיבוש הייתי עושה אותו דבר" .

הזוביידי הזה אגב מעורב בשורה של פיגועים, ביניהם הפיגוע בסניף הליכוד בבית שאן, שבהם נהרגו עשרה אנשים.

התבוננתי במתאבדת שלנו ולא הצלחתי לתהות על קנקנה. היא ככל הנראה בסדר גמור. אבל אנחנו כנראה מטורפים.

על טלי פחימה ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=667

===========================================

השר בניזרי:  שתיקתו אומנותו

לא ככל שתקן הוא השר בניזרי. החלטתו לשמור על זכות השתיקה לא נועדה חלילה לפטור אותו מדיני אדם. כי הרי תלמיד חכם כמוהו יודע שאם חטא הוא אינו פטור מדיני שמיים. כוונתו בשתיקתו היא אך ורק ללמד את העם בישראל פרק בהלכות שתיקה.

והרי אמרו חז" ל " מלה בסלע משתוקא בתרין" (מגילה יח: ) ורש" י הרחיק ראות עד ימינו אלה כשפרש כי " אם תרצה לקנות הדבור בסלע תקנה השתיקה בשתיים" . ועוד דברו חכמים בשבח השתיקה, שהיא יפה לבריאות. כפי שנאמר " כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה" .( ויקרא רבא פרשה טז).

ואולי ביקש בניזרי לרמוז את דעתו האמיתית על השתיקה ועל השותקים. כפי שנאמר: " לא מצאתי ולא למדתי מהם שתהא מידה יפה באדם יותר משתיקה, שמעליבין אותו והוא שותק… וכן הוא אומר אויל מחריש חכם יחשב, וזהו שאמרו יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשים…" (מחזור ויטרי סימן תכד ד" ה שמעון בנו) ועוד אמרו: " טוב לאדם להיות אלם ומשכיל מהיותו רב דברים וכסיל" .

אבל אולי בהחלטתו של בניזרי גם טמון רמז לדעתו האמיתית על השתקנים האחרים שאינם בני תורה כמוהו. כי הרי כבר אמר החכם באדם " ברוב דברים לא יחדל פשע" (משלי י יט).

============================================

האסטרטגיה של קיצוץ זנב כלב

מעשה באדם שהיה לו כלב אהוב שחלה לפתע. הלך האיש לוטרינאר וביקש את עצתו. בדק הרופא את הכלב ואמר: כלבך לקה במחלה הקשה. אבל למזלו פגעה המחלה רק בזנב הכלב. צריך לקצץ את זנב הכלב וכך תציל את חייו.

לא ידע האיש את נפשו מרוב צער. הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה שכלבו היפה ייוותר ללא זנב שעליו תפארתו.

מה עשה? החליט לקצץ את זנבו של הכבש באורח הדרגתי. קיצץ סנטימטר ולאחר כמה חודשים עוד סנטימטר וכך הלאה. בדרך זו, כך חשב האיש, יתרגל הכלב לחיות בלי זנב והטראומה תהיה קלה יותר. אבל סופו של הסיפור עצוב. הכלב סבל ייסורים משך חודשים ארוכים ולא רק שלא נרפא אלא גם מצא את מותו. בעת שבעל הכלב קיצץ בזנבו בתשלומים התפשטה המחלה בכל גופו של הכלב ולא ניתן היה עוד להצילו.

זו איננה בדיחה. את המשל הזה שמעתי מפי פרשן שסיפר את הסיפור כדי להמחיש את אווילותה של המלחמה בעצימות נמוכה שבה פועל צה" ל, בגיבוי הדרג המדיני, מאז החלה האינתיפאדה הראשונה.

תורת הבטחון של ישראל, שנקבעה בשעתו על ידי דוד בן גוריון, התבססה על ההנחה שישראל הקטנה אינה יכולה להרשות לעצמה מלחמה ממושכת. לכן תמיד יש להגיע לידי הכרעה מהירה ובשטח האויב. על רקע זה, ההחלטה על מלחמה בעצימות נמוכה הייתה אווילות מתחילתה. בגלל הקיצוץ ההדרגתי בזנב הטרור הוא הולך ומתפשט בכל הגוף.

אחרי יותר משתי שנות דמים הגענו ליאסין ולערפאת לא הגענו עדיין.

.

"היטלר היה מרגיש טוב בעצרת או"ם" – אמר נציג ישראל חיים הרצוג

 

דבריו נאמרו בתגובה על החלטת העצרת ,בנובמבר 1975, שקבעה כי הציונות היא גזענית * האם השתנה משהו מאז ב-2003 (וגם ב-2009) * האם סופו של או"ם יהיה כסופו של "חבר הלאומים" * ואיך נולד הביטוי או"ם שמום

בשנת 1920, כשנתיים לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, הוקם חבר הלאומים שמרכזו בז'נבה. זה היה ארגון בינלאומי, שמטרתו לשמור על השלום בעולם. הארגון קבע את "אמנת חבר הלאומים" ששולבה בכל חוזי השלום שנחתמו לאחר המלחמה.

הארגון החל דרכו ברגל שמאל. ארצות הברית, שכבר הסתמנה אז כמעצמה הגדולה בעולם, סירבה להצטרף אליו. הסרוב נומק בהתנגדותה לחוזה השלום שנחתם בוורסאי, אך הוא נבע גם מן המסורת הבדלנית של ארצות הברית. היא הצטרפה לארגון רק ב – 1930, כשהארגון כבר החל לגסוס.

 

ארמון האומות בז'נבה  ששימש מטה ל"חבר הלאומי,. היום הוא משמש את האו"ם.

ארמון האומות בז'נבה ששימש מטה ל"חבר הלאומי,. היום הוא משמש את האו"ם.

ארגון ללא שיניים

בשנות קיומו הספיק חבר הלאומים לקיים ועידות בינלאומיות, ליישב מחלוקות, וליזום פעולות הומניטריות. אך בשנות השלושים נתברר כי לארגון אין שום ערך כשהוא נקרא להתמודד עם תוקפנות של ממש. הוא לא הצליח למנוע את התוקפנות של יפן כלפי סין, את פלישת איטליה לאתיופיה ומעל לכל את האגרסיביות הגוברת של גרמניה הנאצית. גרמניה עזבה את הארגון ב -1933 ועם פרוץ המלחמה ב – 1939 נמוג הארגון כלא היה.

כך הוקם האו"ם

ארגון האומות המאוחדות הוקם, בתום מלחמת העולם השניה, בנסיבות דומות לאלו של הקמת חבר הלאומים. חמש "המעצמות הגדולות", שכללו את ארצות הברית, בריטניה, ברית המועצות, סין וצרפת (שהמעמד שניתן לה כ"מעצמה מנצחת" היה שערורייתי לאור העובדה שהצרפתים ברובם המכריע שיתפו פעולה עם הנאצים, לחמו נגד בעלות הברית בצפון אפריקה והתגייסו לס.ס.) חתמו בסן פרנציסקו על אמנה להקמת ארגון שימנע מלחמה ויפתור את הבעיות הכלכליות, החברתיות, התרבותיות וההומניטריות של העולם. על סמך אמנה זו הוקם ארגון האומות המאוחדות ב-24 באוקטובר 1945 אליו הצטרפו 51 המדינות המייסדות.

מטה או"ם שוכן בניו יורק ומוסדותיו העיקריים היו העצרת הכללית, המתכנסת מדי שנה לשלושה חודשים ומועצת הביטחון בה יש חמש חברות קבועות ("המעצמות הגדולות") ועוד עשר חברות, הנבחרות למועצה בידי העצרת הכללית אחת לשנתיים. החלטות המועצה חייבות להתקבל ברוב של תשע קולות. לחמש החברות הקבועות של המועצה זכות וטו. כלומר הצבעה של כל אחת מהן נגד מבטלת את החלטת המועצה. על פי אמנת או"ם רשאית המועצה להפעיל כוח צבאי בכל מקרה של הפרת השלום בעולם.

 

בנין אום בניו יורק (ויקישיתוף)

בנין אום בניו יורק (ויקישיתוף)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מן הרגע הראשון לקיום או"ם מילאה בו ארצות הברית את התפקיד המרכזי ובלעדיה לא היה למעשה קיום לארגון. ארצות הברית מימנה את רוב פעולותיו וצבא ארצות הברית (ככוח או"ם) הוא שפעל נגד פלישת צפון קוריאה לדרומה בשנת 1950 – מעשה התוקפנות הגדול ביותר אחרי מלחמת העולם השניה.

כדור הארץ שטוח

מיד לאחר הקמתו הפך או"ם מארגון שלום לזירה של התגוששות מדינית. מהתגוששות זו יצאה ישראל נשכרת רק פעם אחת, כאשר ברית המועצות החליטה להצביע בעד הקמת המדינה ב-1947. לא מתוך אהבת העם היהודי אלא מרצונה לסלק את הבריטים מהמזרח התיכון. אך ככל שעברו השנים והארגון גדל עד שהקיף את כל מדינות העולם (כמעט) הפך הארגון לחותמת גומי של המשטרים האפלים ביותר. בעצרת או"ם – בה לכל אחת מן המדינות יש קול אחד – היה רוב קבוע למדינות הגוש הקומוניסטי ולמדינות ערב.

 

אבא אבן

אבא אבן

אבא אבן, שהיה שנים רבות נציג ישראל באו"ם אמר פעם כי בעצרת או"ם עשויה להתקבל ברוב גדול החלטה שכדור הארץ שטוח. זאת, אם הדבר יעלה בקנה אחד עם האינטרס של הרוב בארגון.

או"ם שמום

על רקע זה נולד הביטוי "או"ם שמום", אותו טבע דוד בן גוריון בעת ויכוח חריף בישיבת הממשלה בשנת 1955. הוויכוח נגע לשאלה כיצד לטפל בהסתננות "פידאיון" חוליות טרור שהסתננו  מעזה, בסיוע המודיעין המצרי, ורצחו אזרחים ישראליים. בן גוריון אמר כי צריך לסלק את המצרים מעזה. על כך הגיב שר החוץ, משה שרת, באמרו כי יש לחשוש מתגובת או"ם. לולא או"ם, אמר שרת, לא היתה קמה המדינה. בן גוריון הגיב בשצף קצף: "רק העזת היהודים הקימה את המדינה ולא או"ם שמום".

בנימין נתניהו חזר על הביטוי הזה ביולי 1997 כשעצרת או"ם קיבלה החלטה המגנה את הקמת השכונה החדשה בהר חומה. "אם זה מה שיש לאו"ם לעשות אז הוא באמת שמו"ם", אמר נתניהו.

ההחלטות האנטי ישראליות שנתקבלו בעצרת יכולות למלא כרכים רבים. לשיא הגיעה העצרת כאשר הכריזה ב-10 בנובמבר 1975 כי "הציונות היא גזענות". ההחלטה התקבלה ברוב של 72 נגד 35 מדינות. 32 נמנעו מהצבעה.

 

חיים הרצוג ויקישיתוף

חיים הרצוג ויקישיתוף

שגריר ישראל באו"ם חיים הרצוג הצהיר כי "לגבי דידנו בני העם היהודי משוללת הצעה זו המושתתת על שנאה כזב ושחצנות כל ערך מוסרי ומשפטי….. אין זו אלא פיסת נייר ונתייחס אליה כך". ואז קרע בדרמטיות את הנייר עליו הופיע נוסח ההחלטה.

מאוחר יותר בראיון לעיתון מעריב התבטא בצורה חריפה יותר והנה הכותרת לראיון:


היטלר היה מרגיש כאן בבית -הכותרת במעריב

היטלר היה מרגיש כאן בבית -הכותרת במעריב

ההחלטה אמנם בוטלה (ב – 1991 לאחר ועידת מדריד) אך או"ם נשאר אותו שמום.
ברית המועצות אמנם התפרקה והגוש הסובייטי איננו קיים. אך לצד המדינות החשוכות של הערבים והמדינות הטוטליטריות של העולם השלישי נוספה אירופה, אשר הפכה שותף לציר הרשע.

לוב אבירת זכויות האדם

דוגמא לדמותו של הארגון ולתפקיד שממלאות בו מדינות אירופה (המערבית) יכולה לשמש פרשת בחירתו של נציג לוב ליושב ראש הוועדה לזכויות האדם של האו"ם. בעד הנציג הלובי הצביעו 33 מדינות ונגד הצביעו רק שלוש – ארצות הברית, קנדה וגואטמלה. 17 מדינות נמנעו, רובן מדינות אירופיות. אך לשיא הציניות הגיע או"ם כשבחר בנציג עיראק לוועדה לפרוק נשק. ויש לזכור זו היתה עיראק של סאדאם חוסיין.

על רקע זה, אומר ג'ף ג'קובי ב"בוסטון גלוב", ארצות הברית עשתה טעות חמורה בכך שפנתה לאו"ם ולמועצת הבטחון כדי לקבל אישור לתקוף את עיראק. היה צריך להיות ברור מלכתחילה כי ציר הרשע, הנתמך על ידי ציר הצביעות והציניות יעשה הכל כדי לטרפד את הניסיון האמריקני לרוצץ את ראשו של הנחש מבגדד.

הפיקוח כמערכת הונאה

ההחלטה להסתמך על פקחי או"ם היא דוגמא קלאסית לאחת מדרכי המרמה וההונאה האופייניים למערך הכוחות שהתגבש באו"ם. דייויד קיי, לשעבר, מפקח ראשי לנשק גרעיני, כתב ב"וושינגטון פוסט" כי הפיקוח הוא בדיחה. פקחים יכולים לאשר אולי שממשלה החליטה לפרק את נשקה מרצונה. הם אינם יכולים לפרק מנשקה ממשלה הנחושה ברצונה לשמור על הנשק שבידיה ונוקטת אמצעי הטעיה כדי למנוע את גילויו. שבע שנים של פיקוח בשנות התשעים לא הצליחו לעצור את מכונת הייצור העיראקית של נשק להשמדה המונית. שום אדם רציני אינו יכול להניח שהמפקחים הנוכחיים, בראשם עומד אדם מפוקפק כמו האנס בליקס, יצליחו יותר.

עד כה בדקו הפקחים 300 מתוך 813 האתרים שהעיראקים הסכימו שייבדקו וכצפוי לא מצאו כמעט כלום. כי העיראקים לא היו מסכימים לבדיקת אתרים אמיתיים והם גם יודעים מראש להיכן יגיעו הפקחים. הפקחים חקרו רק שבעה מתוך 3896 המדענים העיראקיים הקשורים בפיתוח נשק להשמדה המונית ואיש מהם לא נחקר מחוץ לגבולות עיראק, כפי שדורשים האמריקנים . "גם אם יתנו להם עוד ארבע שנים ולבליקס יהיו עוד עשרת אלפים פקחים הם לא ימצאו כלום", אומר דייויד קיי.

על ערכו של פיקוח או"ם למדנו על בשרנו בסיני ערב מלחמת ששת הימים בלבנון בין מלחמת לבנון הראשונה והשניה ובימים אלה כאשר משלוחי הנשק זורמים ללא הפרעה לחיזבאללה (3009)

(ראה הערות משנת 2009 בסוף הטור)

"בלוף קולקטיבי"

שר ההגנה האמריקני, דונאלד ראמספלד, אמר לא מכבר כי או"ם נמצא בנקודת השפל שלו וצריך לקוות שזו תהיה נקודת מפנה לקראת אחריות כלל עולמית.

 

דונלד ראמספלד ויקישיתוף

דונלד ראמספלד ויקישיתוף

"על מנת לדעת מה עומד על כף המאזניים צריך לזכור את ההיסטוריה של הארגון שקדם לאו"ם, חבר הלאומים. אותו ארגון נכשל בנקיטת אמצעים נגד פלישת איטליה לאתיופיה והדבר גרם לקריסתו" . ראמספלד ציטט את מי שהיה אז ראש ממשלת קנדה, שאמר "בלוף קולקטיבי אינו יכול להביא לביטחון קיבוצי".

"הלקח הזה", אמר ראמספלד, "נכון גם לזמננו. השאלה היא אם נלמד אותו. יש רגעים בהיסטוריה שבהם כושר השיפוט וההחלטיות של מדינות חופשיות עומדים במבחן. המציאות לתוכה אנחנו נכנסים היא מן המסוכנות שידעה האנושות. חיי ילדינו ונכדינו תלויים על כף המאזניים. כאשר הם יסתכלו לאחור על תקופתנו – מה הם יאמרו? האם הבחנו במועד בסכנה של הקשר בין נשק להשמדה המונית, מדינות טרור ורשתות טרור? האם הם יגידו כי עמדנו קפואים וחסרי מעש? או שעמדו בעוד מועד על טיב הסכנה ונקטנו בצעדים הנכונים. הימים הבאים יגידו."

הערות למאמר מנקודת מבט של 2009

המאמר נכתב לפני שנתברר כי התקפת ארצות הברית על עיראק היתה מוטעית. כל שרותי הביון בעולם היו משוכנעים כי סאדאם מפתח נשק להשמדה המונית. אך נתברר שהמידע היה מוטעה. או שסאדאם ביקש ליצור רושם שיש לו נשק כזה כדי להרתיע את האיראנים שנואי נפשו או שהמדענים שלו הוליכו אותו שולל.

אך כל מה שנאמר במאמר על או"ם ומוסדותיו תקף היום אף יותר מאשר בעבר. די להציץ בדו"ח גלדסטון המתועב (גם הדו"ח וגם האיש). די להחליף במאמר בכל מקום שמופיעה המלה עיראק להציב את המלה אירן ונבין מה שווה הפיקוח ומה שווה המאמץ הבינלאומי כביכוללעצירת ההיטלר מטהרן.
זאב גלילי

עידכון ספטמבר 2014

שום דבר לא השתנה. בסוריה נרצחו מאתיים אלף בני אדם ושליש מתושבי המדינה הפכו פליטים. בעיראק ובסוריה משתוללות כנופיות דעאש וכורתות ראשים. החמאס יורה אלפי רקטות על אוכלוסיה אזרחית בישראל. וכל מה שמעניין את האו"ם אלה "פשעי המלחמה של ישראל". היטלר היה מרגיש טוב באו"ם גם ב-2014


.ראה ג'ואן פיטרס שחשפה את הבלוף של הפליטים הפלסטינים

"מלבד זה , דעתי היא שאת קרתגו מוכרחים להחריב"

נושאים נוספים בהמשך

* על אהו יערי

* הר הבית

* מה זו בגידה

*העלבת עובד ציבור

* מה זה איחטיאר עבר <קישור>

המדינאי הרומאי,המכונה קטו הקשיש ( חי מאה שלישית לפני הספירה)היה נוהג לסיים כל נאום שלו בסנט הרומאי, בכל נושא, במשפט הבא: "מלבד זה דעתי היא, שמן ההכרח להחריב את קרתגו".

מרקו פרוצ'יו קטו הזקן

מרקו פרוצ'יו קטו הזקן

ההיסטוריון היווני פלוטרכוס, המספר זאת בחיבורו "קטו הקשיש", מסביר שקטו הקדים את בני זמנו בכך שראה בקרתגו – העיר הפיניקית ששכנה בצפון אפריקה -סכנה חמורה להגמוניה של רומי. הוא חזר ללא לאות על האמירה הקוראת להחריב את קרתגו. בדרך זו ביקש לשכנע את אזרחי רומי כי חייבים להכריז מלחמה על העיר המתחרה ולהחריבה. מאמציו הצליחו והרומאים הבינו את הסכנה הנשקפת להם והחריבו בסופו של דבר את קרתגו.

אני מצפה שמישהו מחברי הכנסת יאזור אומץ ויסיים כל נאום שיישא במילים: "מלבד זה, דעתי היא כי מן ההכרח לחסל את ערפאת".

כולם כבר יודעים מי הוא ערפאת אך דומה כי ההכרה שהוא מהווה סכנה קיומית למדינת היהודים עדיין לא חדרה לכל שכבות הציבור והמדינאים. הנימוקים נגד חיסול ערפאת ידועים ונדושים וימיהם כימי שובל הדמים המלווה אותו מאז עלה על בימת ההיסטוריה. חיסולו לא יעצור את הפלסטינים, יבוא מישהו גרוע ממנו במקומו וכדומה. אבל אל ערפאת צריך להתייחס כמו שצ'רצ'יל התייחס אל היטלר. לא רק שאיננו פרטנר למשא ומתן. הוא יצור מתועב ומסוכן שצריך לחסל. ואת ההכרה הזה צריך להחדיר לא רק לראשי מדינאינו אלא גם למדינאי העולם כולו. כי מי שמאיים על מדינת היהודים מאיים על שלום העולם כולו.

קלאוזביץ במהופך

הגנראל התאורטיקן הפרוסי, קרל פון קלאוזביץ, אומר בספרו "על המלחמה" כי המלחמה היא המשך הדיפלומטיה באמצעים אחרים. הוא לא אמר כי הגנרלים צריכים או יכולים להיות דיפלומטים.

מדיניות ומלחמה - מה המשך למה. קלאוזביץ

מדיניות ומלחמה - מה המשך למה. קלאוזביץ

נזכרתי בקלאוזביץ נוכח הגיגיו, יוזמותיו ומעשיו של גנראל האינתיפאדה אמנון ליפקין שחק. בעיצומה של המתקפה הערבית של ערפאת הוא יוצא לעזה להיפגש עם היושב ראש. הפסקת האש שהוא מביא לנו משם אינה מחזיקה מעמד אפילו את זמן הנסיעה מעזה לירושלים.

אמנון ליפקין שחק מייצג דור שלם של אנשי צבא ואנשי זרועות הבטחון , שהתהליך המסרס של אוסלו לימד אותם לדקלם: "אין פתרון צבאי". זהו דור של אנשים שפיתחו יחסי ידידות על צלחת חומוס משותפת עם הדחלנים למיניהם. למדו "להבין" את נקודת המבט הפלסטינית ולפעמים אף להצדיק אותה.

על רקע זה בולט בייחודו תת-אלוף (מיל.) יגאל פרסלר, שהיה יועץ ללוחמה בטרור של ארבעה ראשי ממשלה – שמיר, רבין, פרס ונתניהו. פרסלר, יהודי שומר מצוות,(שהיה בין משתתפי מבצע "אביב נעורים" יחד עם אהוד ברק  בחיסול ראשי אש"ף בביירות) יודע שערפאת מחבל ויש לנהוג בו כמחבל. על פי בן כספית במעריב אמר פרסלר כי עשינו דברים כאלה בעבר וצריך לעשות אותם בעתיד, בלי כותרות והצהרות. והמבין יבין.

לא מנגבים חומוס עם טרוריסטים

אין זה מקרה שפרסלר סרב לקיים מגע עם פלסטיאים. הוא אמר: "אם אתה לוחם בטרור, אסור לך לקיים מגע עם הצד השני. הקשר האישי יכול להשפיע על העבודה. מחר אתה צריך ללכת לפגוע בהם ולסכל את מעשיהם. אם ניגבתם חומוס ביחד, זה יכול להפריע. יכול להיות שהתהליך הזה קרה גם לשב"כ. אני לא חושב שאנשי שב"כ צריכים לקיים מו"מ. זה ענין לאנשים פוליטיים"

 

חביבי השמאל

לבגין הם לא שכחו את דיר יאסין. עם שמיר יש להם חשבון עוד על חיסול הלורד מוין והרוזן ברנדוט.לבן גוריון לא סלחו עד יומו האחרון על קיביה ועל כפר קאסם ואפילו על מבצע קדש. אריאל שרון פסול כמובן לכל תפקיד ציבורי מפני שבסאברה ושאתילה ערבים נוצרים רצחו ערבים מוסלמים.

אך תראו איך אותם שמאלנים מאוהבים בערפאת. אורי אבנרי, שביקר אותו בבונקר בביירות בעת מלחמת לבנון, תאר אותו כאיזה סבא טוב המחלק ממתקים לילדים. אדם בעל קול רך ונעים, עיניים רכות ופנים מאירות. במילים דומות מתארים אותו אנשי שמאל אחרים שפגשו בו במהלך השנים. פניו המאירות. הם לא סיפרו אם הסתכלו גם על ידיו.

 

שמעון פרס, למשל, מדבר עליו בסופרלטיבים כאילו היה מדובר באחד מל"ו. במקרה נפל לידי ראיון עם פרס ב"עולם האשה" זה היה עדיין בעידן "המזרח התיכון החדש", והתחזיות האופטימיות על "כלכלה במקום מלחמה" . וכך אומר שם פרס על ערפאת: "אני חושב שאני מבין אותו לעומק. הוא מנהיג של העם הפלסטיני ואני לא יכול לצפות ממנו שיהיה ציוני… יש לי אמפטיה לבעיות שהוא מוקף בהן והוא נוהג להתייעץ אתי הרבה פעמים. אנחנו נפגשים בארבע עיניים. אני חושב שהוא חש שאני מבין אותו. אני רואה בו פרטנר לטווח ארוך, כמו שאני רואה בעם הפלסטיני פרטנר לטווח ארוך".

 

גם על אסאד (האבא) דיברו אנשי השמאל בהערצה. עד כמה הוא נבון, ויציב, ואמין (כפי שכינה אותו אהוד ברק), ואפשר לסמוך עליו. כי הוא הרי ייסד את סוריה המודרנית. אף מלה על מעשי הטבח שעשה בבני עמו. אף מלה על המשטר הטוטליטארי והמפגר שהוא עומד בראשו עשרות שנים.

לא את כל הרוצחים המתועבים הם אוהבים. רק את "אוהבי השלום". לכן קדאפי לא כל כך אהוב וסאדאם חוסיין די לא סימפטי. אבל אם רק יפריח רמז קל שהוא מוכן להיכנס לתהליך שלום ימהרו להגיד כי שלום עושים עם אויבים ואסור להחמיץ את ההזדמנות. במשך הזמן הם גם יתאהבו בו.

על תמיכתה של שולמית אלוני בטלי פחימה

=================================================

עכשיו הם לא סובלים את אהוד יערי

 

בראשית שנות השבעים הופיע במערכת "ידיעות אחרונות" בחור צעיר, גבוה, ממושקף, בעל תווי פנים יפים. הוא הציג עצמו בשם אהוד יערי והציע עצמו לתפקיד כתב לעניינים ערביים. באותה תקופה התחילה תפוצת "ידיעות אחרונות" להתקרב לזו של "מעריב". העורך, דב יודקובסקי, חיפש בנרות כתבים כוכבים, שיוכלו להתמודד עם מערכת "מעריב", שהיתה עשירה באנשים כשרוניים ופופולריים. אהוד יערי היה אז אדם אלמוני. ל"ידיעות" הוא הגיע, ככל הזכור לי, עם נדוניה קטנה – ספר על ארגון פת"ח וניסיון מה בעבודה ב"דבר", בה כיהן אביו בתפקיד בכיר. זה לא היה הרבה, אבל יודקובסקי היה בעל טביעת עין לגבי איכותם של אנשים והחליט בו במקום לקלוט אותו לעיתון. זאת, למרות שבין קומץ הכתבים שהיו אז לעיתון היה כתב מעולה לענינים ערביים, יהושע חלמיש, לשעבר קצין בכיר באמ"ן, מחבר מילון למונחים צבאיים של מדינות ערב ומומחה שאין כמוהו לעולם הערבי. יודקובסקי קיווה שיימצא מקום ליערי בצידו של חלמיש ושניהם יירתמו לקידום העיתון. אך הדבר לא נסתייע בידו. לא נמצאה דרך לחלק את המלוכה בין שני כתרים ויערי פרש מרצונו והלך לרעות בשדות זרים.

מאז עשה יערי קריירה מזהירה ובמרוצת השנים הביע יודקובסקי לא פעם את צערו על שהעיתון איבד כוכב כזה.

כיום נחשב יערי לפרשן החשוב ביותר לעניינים ערביים. איש איננו יכול להתחרות בו בידע פנומנאלי, בקשרים מצויינים עם מקורות מכל קצווי הקשת הפוליטית – בארץ, בשטחים, בעולם הערבי ובארצות הברית.

אינני יודע מה הן בדיוק דעותיו הפוליטיות של אהוד יערי. יש לי יסוד להניח כי הוא איננו נמנה עם אוהדי רחבעם זאבי, גוש אמונים או אפילו הליכוד. הספר שכתב ,יחד עם זאב שיף, על מלחמת לבנון, "מלחמת שולל", מהווה כתב אישום חריף נגד אריאל שרון. על פי פרשנותו של אהוד יערי אי אפשר לדעת מה הן דעותיו. כי אהוד יערי – ובמציאות התקשורתית של ישראל זו תופעה חריגה – הוא פרשן מקצועי. שלא כרוב המזרחנים (פוליטיקאים, אנשי אקדמיה ועיתונאים) הוא איננו שבוי מסומם של הסכם אוסלו. הוא איננו תולה עיני עגל במרואיינים ערביים. הוא אינו שיכור ממכמני השפה הערבית, שהוא שולט בה שליטה מוחלטת. הייתי אומר שהוא העיתונאי הישראלי הקרוב ביותר לדגם של פרשן בעיתונות האמריקנית המעולה.

וזה בדיוק אינו מוצא חן בעיני התקשורת השמאלנית, שלאחר היסוס קל בראשית האינתיפאדה כבר התעשתה וראתה עד כמה ערפאת צודק ועד כמה אנחנו אשמים.

מאז פרוץ המהומות בשטחים – כותבת שרה ליבוביץ'-דר ב"הארץ" – נהפך אהוד יערי לפרשן הלאומי…הכל בסדר למעט העובדה שיערי משוכנע שערפאת חובב אלימות מושבע".

על מה יצא הקצף?

באותו מוצאי שבת בו יצא שמעון פרס לשליחות ההתרפסות לערפאת בעזה אמר יערי: "קשה להעלות על הדעת שערפאת מוכן לתת לפרס מה שהוא לא מוכן לתת לברק ולקלינטון… המגמה של ערפאת ואנשיו היא להפוך את קו התפר לקווים חמים… מבחינת ערפאת אפשר להילחם עד הבית הנוצרי האחרון (בבית ג'אלה משם נורו יריות אל תוך ירושלים). ערפאת כבר גרם חורבן גדול ברבת-עמון ובביירות. בית ג'אולה קטנה עליו".

על דברים אלה – שאמיתותם הוכחה שוב ושוב בימיםאלה – כותבת הפרשנית המהוללת ליבוביץ-דר כי דבריו של יערי "לא היו מדוייקים במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב הם יכולים להתפרש כמגמתיים, חד צדדיים ומשקפים את עמדתו המסורתית, העויינת מראש, של יערי לערפאת ולמחויבותו לתהליך המדיני".

הכתבת אומרת כי יערי מתבסס בפרשנותו על קשרים טובים עם כל הצדדים.אבל… "הכל בסדר למעט העובדה שאהוד יערי לא סובל, ממש מתעב, את יאסר ערפאת".

שורה של פשעים היא מונה ביערי: הוא כינה את ערפאת עוד בשנות השבעים גוץ שמן"; הוא סרב ללחוץ ידו בנימוק שהדבר אסור על פי החוק.

מה כבר לא אמר יערי על הצדיק הזה, מקוננת ליבוביץ-דר: "שהוא קונספירטור מניפולטיבי, שהוא הבעיר את הלהבות, שאם רק ירצה השטח יירגע… בקיצור אם אתה שמעון פרס או יוסי ביילין, קשה לך מאד לשכנע את הציבור למה בכל זאת מוכרחים להמשיך להידבר עם המניפולטור הגוץ שרק אלימות בראש שלו".

דברים אלו של "הארץ" נופלים על אוזניים קשובות אצל השמאל הישראלי שמיד אחרי המתנחלים הוא פתח במסע צלב אחרי כל מי שסוטה מדרך אוסלו. כלומר: מי שמצדיק את ברק ולא את ערפאת. כך יזם "הארץ" פרויקט מיוחד ואלו תוצאותיו.

הוא ראיין את כל המזרחנים-פרשנים-פוליטיקאים המחזיקים בדעה שלא חשוב מה אנחנו נעשה, אנחנו תמיד הכובשים לעומת הצדיקים שבצד השני. ואם לא די באלה הוא הביא תנא דמסייע מזיאד אבו זיאד, השר לענייני ירושלים ברשות הפלסטינית ומצדיק הדור אחמד טיבי.

מה שמרגיז ביערי את אנשי השמאל הוא שיערי גרם לרבים מהם לחשוב מחדש על הפרטנר שלהם לשלום. אמר על כך אורי אבנרי: "להצגה של ערפאת כמפלצת, דיקטטור, תככן, ומתעתע, שרוצה להשמיד את ישראל ואיננו פרטנר לשלום יש השפעה קטלנית".

וד"ר יורם מיטל, איש אקדמיה שמאלני, אומר:"ההערכות של יערי גרמו למשבר השמאל… ערוץ מנסה להרגיל אותנו למצב מלחמתי כרוני ואנחנו כבר לא שואלים אם לעזאסל זה המצב היחיד. והתשובה שלי היא לא. יש גם מציאות אחרת. חבל שאנחנו לא רואים אותה על המסך".

הפרופסורים מן האוניברסיטה של שיך מוניס

נפלא מבינתי מדוע הפרופסורים הערביים, העושים תעמולה לטרור האש"פי, עובדים קשה כל כך. הרי הפרופסורים הישראליים עושים בשבילם את העבודה, ועושים אותה אולי טוב יותר.

קחו למשל את דן הכהן מהחוג לתורת הספרות הכללית ואת ד"ר ענת בילצקי מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב.השניים פנו בדואר אלקטרוני למדענים ברחבי תבל, שהוזמנו לכנס מדעי במכללת השומרון באריאל, וקראו להם שלא לבוא.

"הסברנו להם בנימוס" – אומרים שני המרצים -"שבבואם לאריאל הם מעניקים הכרה למפעל ההתנחלות שאינו חוקי לפי אמנת ז'נבה וביקשנו מהם שלא יבואו".

קבוצה אחרת של מרצים באוניברסיטת תל-אביב קיימה מפגש עם חבר הכנסת מוחמד ברקה. אולי כדי לקבל הסבר איך בדיוק צריך לשבור את ידיהם ורגליהם של שוטרים ישראלים. המרצים החליטו גם לצאת בקמפיין שיקרא לערבים לחזור ליפו ולקנות שם בתים למגורי ערבים. הם מתכננים גם לקיים ימי עיון בקמפוס רמת-אביב על ההתנחלויות ועל זכות השיבה.

אני מכבד מאד את החופש האקדמי של הפרופסורים, אפילו שהחופש הזה מערער על עצם קיומנו. אבל אם יש חופש אקדמי צריך להיות גם יושר אקדמי. מדוע הפרופסורים מאוניברסיטת תל-אביב אינם מגלים לעמיתיהם בחוץ לארץ כי האוניברסיטה שלהם יושבת על אדמות הכפר הערבי שייך מוניס? אם היו ישרים היו מזהירים את המדענים בחו"ל שלא יבואו לאף כנס גם באוניברסיטת שייך מוניס הנקראת אוניברסיטת תל-אביב.

 

 

ואם כבר מקיימים כנס בעניין זכות השיבה, מה בדבר זכות השיבה של ערביי שייך מוניס? כדאי מאד לקיים כנס כזה שבסיומו יגיעו הפרופסורים למסקנה שמקומם אינו בארץ כובשת.יתכבדו נא וילכו לגולה הדוויה ואנחנו ניפטר מעונשם.

=============================================

כשהר הבית לא היה בידינו

את השיר הבא שלח אלי המשורר יוסף עוזר, חתן פרס ראש הממשלה. קודם לכן נשלח השיר למעריב אך בעיתוןהנפוץ במדינה (לשעבר) אין כנראה מקום לשירים על הר הבית.

d794d7a8-d794d791d799d7aa-18621

כשהר הבית לא היה בידינו/יוסף עוזר

כשהר הבית לא היה בידינו

עדיין היו הרבה חרציות וסביונים צהֻובים שהגיעו גבוה מהראש

היה חיוך עגול כמו צעדת הגלבוע

היה חבוק מקיף כהקפת התבור

ושמחה עדינה הציצה כמו אצבעותינו, מהסנדלים שנקראו תנ"כיות

אה, השֵנה והעירות, ימים שהתפוזים היו טובים מאלף אחוזים

אחר כך כבשנו את הר האלוקים

עשינו זאת מהר יותר מטיטוס

ולא הרגשנו איך יתוש קטן התחיל לקדוח במוחינו

פתאום התחלנו לישון עם דלתות עתירי בריחים

אבות ואמהות ישנו עם מפתח בידיים

חכינו לַיָד ההיא שתצא מהשמים ותחזיר לנו מפתח

שלקחה בזמן החורבן

אבל גם היד ההיא יְשֵנָה

והמפתח חזק אחוז בתוך ידה עדיין

עכשיו אצבעותינו מכוסות בנעלי לקה ועור משובח

התבור והגלבוע נזכרים רק בסיסרא ובפלישתים

עכשיו תפוזי הייטק בתיקי הילדים

ומפתח הלב, אה מפתח הלב

הוא חתיכת העצב שיש לרוב האנשים

להגנה מאגרוף בלתי צפוי

שניחת פתאום, באמצע הבית שבידינו,

שלא בלב.

(מתוך כבישה קרהליוסף עוזר העומד לצאת לאור)

================================================

הארץ" הצהוב

חייל צה"ל נהרג בכפר דרום. מפאת כבודו וכבוד המשפחה לא נזכיר את שמו. אביו של אותו חייל היה דמות ידועה בעולם הפשע בישראל שנים רבות. אין כמובן שום קשר בין מעשי האב לבין הבן, שהיה ילד בתקופה שאביו פשע.

כל עיתונאי ותיק מכיר ויודע מי היה האב ומה עלילותיו. אין עיתון בארץ שאין בו עיתונאים שסיקרו בעבר את מעלליו של האב. אך אף עיתון, פרט ל"הארץ" לא מצא לנכון לפרסם את הדברים.

עיתון לאנשים חושבים.

================================================

חוק העונשין ועברות בגידה

חוק העונשיןמונה ארבעה סוגי עברות: בגידה, פגיעה בכוחות המזויינים, ריגול וגילוי סודות רשמיים.

עברות הבגידה עוסקות באנשים שמתכוונים לפגוע בריבונות מדינת ישראל או בשלמות שיטחה; באנשים שמטרתם לגרום מלחמה, או מבקשים לסייע לאויב במלחמה בישראל.

סימן ג' בפרק השביעי של חוק העונשין עוסק בפגיעה בצבא, במשטרה ובכוחות המזויינים האחרים של המדינה. פגיעה ברכוש צבאי, הסתה להשתמטות משרות, הסתה לא לציית לפקודה חוקית.

הסימן הרביעי בפרק ז' עוסק בעברות ריגול שפרושו העברת מידע סודי לאוייב. כאוייב מוגדר כל אירגון מחבלים וכל מי שמקיים מצב מלחמה נגד ישראל או לוחם בה.

תקצר היריעה מלתאר את כל העברות האחרות שבחוק: תעמולה בלתי חוקית נגד המדינה,הסתה לגזענות, התפרעות ברשות הכלל, המרדה הכוללת הסתה נגד המדינה או נגד חלק מסויים באוכלוסיה, החזקת נשק ללא רשות ועוד.

על חלק גדול מעברות אלה רשאי רק היועץ המשפטי להגיש כתב אישום.

על מנת להסיר ספק: הדברים הנאמרים כאן אין בהם כדי לקבוע עובדה, או להטיח האשמה, או חלילה להסית לעשיית דין מחוץ לחוק. הדברים נועדו רק להזכיר ליועץ המשפטי לממשלה את הדברים הידועים לו מכבר על התנהגות חלק מאזרחי ישראל הערבים. הדברים נועדו גם להזכיר לוועדה הבודקת את התנהגותה של המשטרה בהתפרעויות של ערביי ישראל.

====================================================

וחבר כנסת מותר להעליב?

מישהו הדליף לתקשורת כי חבר הכנסת אביגדור ליברמן העביר מסר לערפאת שכדאי לו להשפיע על חברי הכנסת הערביים לתמוך בפיזור הכנסת. זאת, לפי אותם מקורות , כי אצל ביבי יוכל ערפאת לקבל יותר מאשר אצל ברק. טביעת האצבעות של אלה שהדליפו כי נתניהו הוא סוכן הסי.אי.איי. ניכרים בהדלפה הזו. ואם זו רק יריית הפתיחה במערכת הבחירות של ברק נראה שצפויה לנו מערכה עוד יותר מלוכלכת מזו שבאמצעותה הוא נבחר לפני שנה.

בראיון רדיו עם אחד משרי המערך (שמו נשמט מאוזניי) הוא נשאל מה דעתו על השמועה הזו. על כך השיב (אני מצטט מן הזיכרון): על איווט ליברמן אני מאמין הכל. גם אם הציע שיביא את המאפיה הרוסית להשקיע בקזינו ביריחו.

ליברמן אינו זקוק להגנתי. אך יש לי שאלה שאלתית בתחום המשפט. אם דברי ביקורת שאמר ליברמן שבגללם נחקר על "העלבת עובד ציבור" הם ענין פלילי. האם העלבת חבר כנסת מותרת?

================================================

בג"ץ בכותל

שופטי בג"ץ החליטו לבקר בכותל ולבדוק במו עיניהם האם צייתו להחלטותיהם בענין תפילת נשים ברחבת הכותל.

בהזדמנות זו שאתם כבר בכותל, שופטים נכבדים, אולי כדאי להרים עיניים ולהתבונן בנעשה ברחבת הר הבית, הנמצאת בריבונות ישראל (עדיין). האם שם מקיימים את חוקי המדינה? האם שם אוכפים את החלטות בג"ץ.?

=================================================

עזר ויצמן – זה ענין של גיל

אולי כדאי שמישהו יגיד למקורביו של הנשיא לשעבר עזר ויצמן שבגיל שלו צריך להשגיח עליו יותר. זהו גיל שבו אדם שוכח את עצמו, נעלם לשעות ארוכות וקשה אחר כך למצוא אותו. הנה בפעם האחרונה נעלם ובקושי מצאו אותו אצל מובארק בקהיר. כדאי גם שמישהו יעיר לויצמן, אבל בעדינות, שהוא כבר לא נשיא.

=================================================

מה זה איחטיאר

עבר ל<קישור>

אהוד יערי חשף את פרצופו האמיתי של ערפאת והשמאל לא אהב את זה

זהו מאמר ישן משנת אלפיים. תחליפו את השם ערפאת באבו מאזן ותגלו ששום דבר לאשתנה. [15.6.2014]

בראשית שנות השבעים הופיע במערכת "ידיעות אחרונות" בחור צעיר, גבוה, ממושקף, בעל תווי פנים יפים. הוא הציג עצמו בשם אהוד יערי והציע עצמו לתפקיד כתב לעניינים ערביים.

באותה תקופה התחילה תפוצת "ידיעות אחרונות" להתקרב לזו של "מעריב". העורך, דב יודקובסקי, חיפש בנרות כתבים כוכבים, שיוכלו להתמודד עם מערכת "מעריב", שהיתה עשירה באנשים כשרוניים ופופולריים.

אהוד יערי היה אז אדם אלמוני. ל"ידיעות" הוא הגיע, ככל הזכור לי, עם נדוניה קטנה – ספר על ארגון פת"ח וניסיון מה בעבודה ב"דבר", בה כיהן אביו בתפקיד בכיר. זה לא היה הרבה, אבל יודקובסקי היה בעל טביעת עין לגבי איכותם של אנשים והחליט בו במקום לקלוט אותו לעיתון. זאת, למרות שבין קומץ הכתבים שהיו אז לעיתון היה כתב מעולה לענינים ערביים, יהושע חלמיש, לשעבר קצין בכיר באמ"ן, מחבר מילון למונחים צבאיים של מדינות ערב ומומחה מובהק לעולם הערבי. יודקובסקי קיווה שיימצא מקום ליערי בצידו של חלמיש ושניהם יירתמו לקידום העיתון. אך הדבר לא נסתייע בידו. לא נמצאה דרך לחלק את המלוכה בין שני כתרים ויערי פרש מרצונו והלך לרעות בשדות זרים.

מאז עשה יערי קריירה מזהירה ובמרוצת השנים הביע יודקובסקי לא פעם את צערו על שהעיתון איבד כוכב כזה.

כיום נחשב יערי לפרשן החשוב ביותר לעניינים ערביים. איש איננו יכול להתחרות בו בידע פנומנאלי, בקשרים מצויינים עם מקורות מכל קצווי הקשת הפוליטית – בארץ, בשטחים, בעולם הערבי ובארצות הברית.

אינני יודע מה הן בדיוק דעותיו הפוליטיות של אהוד יערי. יש לי יסוד להניח כי הוא איננו נמנה עם אוהדי רחבעם זאבי, גוש אמונים או אפילו הליכוד. הספר שכתב ,יחד עם זאב שיף, על מלחמת לבנון, "מלחמת שולל", מהווה כתב אישום חריף נגד אריאל שרון.

על פי פרשנותו של אהוד יערי אי אפשר לדעת מה הן דעותיו. כי אהוד יערי – ובמציאות התקשורתית של ישראל זו תופעה חריגה – הוא פרשן מקצועי. שלא כרוב המזרחנים (פוליטיקאים, אנשי אקדמיה ועיתונאים) הוא איננו שבוי מסומם של הסכם אוסלו. הוא איננו תולה עיני עגל במרואיינים ערביים. הוא אינו שיכור ממכמני השפה הערבית, שהוא שולט בה שליטה מוחלטת. הייתי אומר שהוא העיתונאי הישראלי הקרוב ביותר לדגם של פרשן בעיתונות האמריקנית המעולה.

חלום מבטיח דרך אחת – כרזה בצור באחר ערפאת ואבו מאזן יוצר תמר הירדני ויקיפדיה

וזה בדיוק אינו מוצא חן בעיני התקשורת השמאלנית, שלאחר היסוס קל בראשית האינתיפאדה כבר התעשתה וראתה עד כמה ערפאת צודק ועד כמה אנחנו אשמים.

מאז פרוץ המהומות בשטחים – כותבת שרה ליבוביץ'-דר ב"הארץ" – נהפך אהוד יערי לפרשן הלאומי…הכל בסדר למעט העובדה שיערי משוכנע שערפאת חובב אלימות מושבע".

על מה יצא הקצף?

באותו מוצאי שבת בו יצא שמעון פרס לשליחות ההתרפסות לערפאת בעזה אמר יערי: "קשה להעלות על הדעת שערפאת מוכן לתת לפרס מה שהוא לא מוכן לתת לברק ולקלינטון… המגמה של ערפאת ואנשיו היא להפוך את קו התפר לקווים חמים… מבחינת ערפאת אפשר להילחם עד הבית הנוצרי האחרון (בבית ג'אלה משם נורו יריות אל תוך ירושלים). ערפאת כבר גרם חורבן גדול ברבת-עמון ובביירות. בית ג'אולה קטנה עליו".

על דברים אלה – שאמיתותם הוכחה שוב ושוב בימים אלה – כותבת הפרשנית המהוללת של הארץ, שרה ליבוביץ-דר,כי דבריו של יערי "לא היו מדוייקים במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב הם יכולים להתפרש כמגמתיים, חד צדדיים ומשקפים את עמדתו המסורתית, העויינת מראש, של יערי לערפאת ולמחויבותו לתהליך המדיני".

הכתבת אומרת כי יערי מתבסס בפרשנותו על קשרים טובים עם כל הצדדים.אבל… "הכל בסדר למעט העובדה שאהוד יערי לא סובל, ממש מתעב, את יאסר ערפאת".

שורה של פשעים היא מונה ביערי: הוא כינה את ערפאת עוד בשנות השבעים גוץ שמן"; הוא סרב ללחוץ ידו בנימוק שהדבר אסור על פי החוק.

מה כבר לא אמר יערי על הצדיק הזה, מקוננת ליבוביץ-דר: "שהוא קונספירטור מניפולטיבי, שהוא הבעיר את הלהבות, שאם רק ירצה השטח יירגע… בקיצור אם אתה שמעון פרס או יוסי ביילין, קשה לך מאד לשכנע את הציבור למה בכל זאת מוכרחים להמשיך להידבר עם המניפולטור הגוץ שרק אלימות בראש שלו".

דברים אלו של "הארץ" נופלים על אוזניים קשובות אצל השמאל הישראלי שמיד אחרי המתנחלים הוא פתח במסע צלב אחרי כל מי שסוטה מדרך אוסלו. כלומר: מי שמצדיק את ברק ולא את ערפאת. כך יזם "הארץ" פרויקט מיוחד ואלו תוצאותיו.

הוא ראיין את כל המזרחנים-פרשנים-פוליטיקאים המחזיקים בדעה שלא חשוב מה אנחנו נעשה, אנחנו תמיד הכובשים לעומת הצדיקים שבצד השני. ואם לא די באלה הוא הביא תנא דמסייע מזיאד אבו זיאד, השר לענייני ירושלים ברשות הפלסטינית ומצדיק הדור אחמד טיבי.

מה שמרגיז ביערי את אנשי השמאל הוא שיערי גרם לרבים מהם לחשוב מחדש על הפרטנר שלהם לשלום. אמר על כך אורי אבנרי: "להצגה של ערפאת כמפלצת, דיקטטור, תככן, ומתעתע, שרוצה להשמיד את ישראל ואיננו פרטנר לשלום יש השפעה קטלנית".

וד"ר יורם מיטל, איש אקדמיה שמאלני, אומר:"ההערכות של יערי גרמו למשבר השמאל… חרוץ מנסה להרגיל אותנו למצב מלחמתי כרוני ואנחנו כבר לא שואלים אם לעזאזל זה המצב היחיד. והתשובה שלי היא לא. יש גם מציאות אחרת. חבל שאנחנו לא רואים אותה על המסך".

למה לא חיסלו את ערפאת בזמן


יש רגעים בהיסטוריה שבהם ניתן לשנות את מהלכה. הרגע הזה היה בחודש אוגוסט 1982 בביירות. יאסר ערפאת עלה על הכוונת של צלף ישראלי. לחיצה אחת על ההדק והנוכל הזה היה נמחק מן ההיסטוריה.

זמן מה לפני כן כתב ראש הממשלה, מנחם בגין, לנשיא ארצות הברית רונאלד רייגן: "במלחמה שתכליתה לחסל את מנהיג הטרוריסטים במערב ביירות אני חש כמי שהיה שולח צבא לברלין לחסל את היטלר בבונקר".

למרות דברים אלה, כאשר הגיעה ההזדמנות, רעדה היד ולא ניתנה ההוראה. הרמטכ"ל דאז, רפאל איתן, המספר על כך בספרו, מתאר כיצד המתין הצלף למוצא פיו. רפול היה יכול לתת אישור בתנועת יד קלה. אך ההוראה לא ניתנה. (לפי גירסה אחרת, ההחלטה שלא לחסל את ערפאת באה ממקור גבוה יותר). אחר כך היה מאוחר מדי. ישראל התחייבה לא לפגוע במחבלי אש"ף המתפנים מביירות והצי האמריקני איים להפגיז את צה"ל, אם ישראל תפר את ההסכמה.

יש האומרים שחיסול מנהיגים אין בו כדי לשנות מאומה. כי במקומו של ערפאת היה בא מישהו אחר. אולי מוכשר ממנו ואלי גרוע ממנו ואולי מסוכן ממנו לישראל.

אפשר וצריך לפקפק בדעה זו. האם יש ספק בכך שחיסול היטלר בשנת  1933 היה משנה את ההיסטוריה האנושית? היה מונע אולי את מלחמת העולם השניה ובוודאי שהיה מונע את השואה?

 

הוא היה על הכוונת אך הפקודה לא ניתנה. ערפאת (ויקישיתוף)

הוא היה על הכוונת אך הפקודה לא ניתנה. ערפאת (ויקישיתוף)

 

ערפאת והיטלר

הטעות האטרטגית הגדולה ביותר של ישראל היא שלא חשפה את האופי הנאצי של מה שקרוי "תנועת השיחרור הפלשתינאית". האופי הנאצי הרצחני של התנועה הזו בא לביטוי באידיאולוגיה שלה, במעשי הזוועה שביצעה ובשורשים ההיסטוריים שלה. מקור ההשראה שלה הוא המופתי הירושלמי, חאג' אמין אל חוסייני, ששיתף פעולה עם היטלר. אילו היה גנראל רומל – שעמד בראש הכוחות הגרמניים שתקפו את מצריים – מגיע לארץ היו מוקמים כאן תאי גאזים בעזרת הפלשתינאים. וכבר היו הכנות לכך.

 


היו זמנים שאש"ף ומנהיגו היו מוקצים מחמת מיאוס בעולם כולו ובחברה הישראלית. בגין קרא לערפאת "חיה דו רגלית", כינוי שהוא עלבון לחיות הולכי על ארבע. למרות מלחמת הדמים שניהלנו משך שנים בערפאת ובחבורת הפושעים שסביבו, מעולם לא נקטה מדינת ישראל קו האומר כי אלה אנשים שמקומם לא יכירם בחברה אנושית. פה ושם היו ניסיונות לחסל את ערפאת ואת חבר מרעיו. אך מעולם זה לא היה יעד מרכזי. כשישראל רצתה הגיעה לסגנו של ערפאת, אבו ג'יהאד, בטוניס. היא חיסלה כמעט את כל רוצחי הספורטאים במינכן.לערפאת נתנו איכשהו לשרוד.

ערפאת הצליח לא רק לשרוד אלא לקנות לעצמו גם מעמד בינלאומי של מדינאי. ישראל לא עשתה מאומה נגד תהליך זה. נוכח מעשי הזוועה של כנופיות ערפאת היה סיכוי טוב להשאירו בחזקת מוקצה מחמת מיאוס. בעיקר על ידי השפעה על דעת הקהל האמריקנית. ישראל הרשמית עצמה עין מפגישות שיזמו אנשי "מחנה השלום" עם ערפאת ומרעיו, אליהם הצטרף גם עזר ויצמן. האמריקנים מנעו משך שנים מערפאת להרים ראש, אסרו עליו את הכניסה לארצות הברית. אנחנו הבאנו את הנחש למידשאות הבית הלבן ולפתח ביתנו.

 

על מדשאות הבית הלבן. לוחץ את ידו שלרבין לרגל חתימת הסכם אוסלואותו הגדיר ערפאת כ"סוס טרויאני" שהוחדר לישראל.

על מדשאות הבית הלבן. לוחץ את ידו של רבין לרגל חתימת הסכם אוסלו אותו הגדיר ערפאת כ"סוס טרויאני" שהוחדר לישראל.

 

בין ביירות לעזה

בעת מצור צה"ל על ביירות היו בעיר אלפי בתים, בהם התגוררו אלפי נפשות, רובם אזרחים, ביניהם כמובן נשים ילדים וזקנים. צה"ל השקיע מאמץ עצום בהכנת מפות שבהן צויין כל אחד מן הבתים, במטרה לפגוע במחבלים ולהימנע מפגיעה באזרחים.

אך הדבר לא הועיל. ערפאת דאג לכך שמחסני התחמושת יימצאו מתחת לבניני מגורים. הוא אף שיגר איום באמצעות האמריקנים כי אם ינסה צה"ל לפרוץ לעיר ימוטט רב קומות על יושביו, כדי לחסום את ציר הכניסה. עוד איים לפוצץ בבת אחת מחסני תחמושת, דבר שימיט אסון נורא על העיר.

מחבלי אש"ף הסתתרו מאחורי האוכלוסייה הזו וערפאת מצא כאן את מקומו הטבעי. הוא היה מסתתר באחד הבונקרים הרבים שהכין מבעוד מועד. החליף את המקומות בהם שהה מדי יום ואפילו כמה פעמים ביום.

צריך ללמוד היטב את לקחי ביירות, לקראת ההרחבה הצפויה במלחמה עם הפלסטינים. ערפאת יסתתר שוב מאחורי נשים, ילדים וזקנים. לחסל אותו בעזה יהיה יותר קשה מאשר בביירות והעולם כולו יהיה נגדנו.

פשעי אוסלו

יבוא יום ותקום ועדת חקירה ממלכתית כדי לקבוע את האחראים לפשעי אוסלו. אם קמה ועדה שחקרה את אחריותם של ישראלים לטבח שעשו ערבים נוצרים בערבים מוסלמים בלבנון, אין סיבה שלא תקום ועדהשתחקור את האחראים לטבח שטובחים בנו הפלשתינאים בחסות הסכם אוסלו.

האחראים לפשעי אוסלו לא עברו על החוק. אחרי הכל היתה ממשלה חוקית שנבחרה באורח דמוקרטי שהחליטה על ההסכם. (אם כי הדרך בה הושג ההסכם היה דרך של הולכת שולל והסתרת המשמעות האמיתית של ההסכם מן העם).

לא מדובר כאן בעברה על החוק. מדובר כאן בעברה על אמונות היסוד והבסיס העיקרי לקיומה של מדינת ישראל.

הדוגמה ההיסטורית הקרובה ביותר לענייננו היא זו של מרשל פטן, גיבור מלחמת העולם הראשונה בצרפת. לאחר התמוטטות צבא צרפת בפני כוחותיו של היטלר הוא מונה לראש ממשלה והיו שקיוו כי הוא ימשיך במערכה נגד היטלר.

אך פטן העדיף לחתום הסכם שביתת נשק עם הנאצים, קיבל מידיהם תואר "ראש המדינה הצרפתית", נפגש עם היטלר ואף תמך בהקמת לגיון צרפתי למלחמה לצד הנאצים בחזית המזרחית.

לאחר שחרור צרפת בידי צבאות בעלות הברית הועמד פטן לדין. הוא נידון למוות בעוון שיתוף פעולה עם האוייב, אף שללא ספק מעשיו היו במסגרת החוק.

גזר דינו הומתק על ידי גנראל דה גול למאסר עולם ואת שש השנים האחרונות לחייו בילה בכלא.

יש היסטוריונים הטוענים כי כוונתו של פטן היתה טובה. הוא היה קרבן של הנסיבות והוא היה משוכנע כי מעשיו הם לטובתה של צרפת.

אינני מאחל לפושעי אוסלו את גורלו של פטן.אך לא ייתכן שייצאו נקיים ממשפט ההיסטוריה.ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט תצטרך לקבוע בבוא היום את מחיר הדמים ששילמנו על הסכם אוסלו ואת האחראים לו, למען יירשמו בהיסטוריה לדראון עולם.

עד כאן דברים שנכתבו בשנת 2000 .  עתה (יולי 2009)  אנחנו כבר יודעים כי  אי מתן ההוראה בביירות היתה טעות גדולה. היכנסנו את הצפעוני לביתנו. הוא התפגר רק בנובמבר 2004.יש אומרים שלא מידי שמיים. אם נכון הדבר או לאו זה בא מאוחר מדי. הרעל כבר מפעפע בעורקינו).

=============================================================================

נקמתו של הפודל

חידה היא ותהי לחידה מה קרה ליצחק רבין ז"ל שנכנס לתוך מלכודת אוסלו. חלק מן התשובה אפשר למצוא בספרו של יוסי ביילין "לגעת בשלום". החבורה בראשות החתרן הבלתי נילאה הכינה את הכל והצליחה למשוך את רבין לפיתיון. ביילין מגלה בספרו (והדבר אושר באוזניי מפי אחד המקורבים לרבין) כי רבין שמר את הקשר שלו עם אנשי אוסלו בסוד מכל עוזריו ואנשי לשכתו. כדי למנוע דליפה מקרית של הנושא הוא החזיק בתיקו האישי את כל המסמכים הקשורים באוסלו.

לאחר הופעת הספר אמר העיתונאי שלמה נקדימון לביילין: היית צריך לתת לספר שם אחר: "נקמתו של הפודל". (כזכור כינה רבין את ביילין בכינוי "הפודל של פרס").

============================================================================


פרס החזר את הפרס

לספר השיאים של גינס אפשר להוסיף את שיא החוצפה – הופעתו של פרס בתקשורת בימים אלה. האיש הזה אחראי יותר מכל אדם אחר להסכם אוסלו שהביאנו עד הלום. ויש לו החוצפה להגיד לנו להרגע, ולשמור על קור רוח ולא להתיאש ממה שהוא קורא "תהליך השלום".

מיסטר פרס. דבר ראשון תסע לשבדיה ותחזיר את פרס נובל לשלום שקיבלת. באותה הזדמנות אתה יכול לקחת עמך את השותף שלך לפרס השלום, יאסר ערפאת. רצוי שתשאיר אותו שם.

==============================================================

הפופולריות הנזילה של ברק

עד לפני חודש היה אהוד ברק אחד האנשים הפופולריים ביותר בעולם. כולם שיבחו אותו על תבונתו, על מתינותו, על נכונותו ללכת לקראת הפלסטינים. האמריקנים, הצרפתים, הבריטים, אפילו הרוסים והסינים היללו ושיבחו אותו.

זה לא מצא חן בעיני ערפאת. מה שהציע לו ברק – כמעט כל יהודה ושומרון, חלוקת ירושלים, הר הבית, פינוי התנחלויות, שטחים חלופיים בתוככי המדינה, "זכות השיבה" – זה לא מספיק. הקרוקודיל מעזה דרש עוד. ובתמורה היה מוכן לתת בינתיים ביקור נימוסין אצל אהוד ונאווה בכוכב יאיר. וברק, שאין לו כנסת ואין לו ממשלה ואין לו עוד מה להציע לערפאת אמר "לא" חלשלוש. ולפתע איבד את הפופולריות שלו. פתאום העולם כולו נגדנו. מדברים על ברק במילים חריפות יותר משדיברו על נתניהו.

אל דאגה ברק. אפשר שוב להיות פופולרי. תאר לך איך תגבר הפופולריות שלך כשתוותר על כל ירושלים. ותסכים לזכות השיבה לשטחי ישראל. והגליל בין כה וכה כבר שייך לערבים. והנגב הרי מעולם לא היה חלק מארץ ישראל. כל עוד יהיה לך מה לתת תהיה פופולרי.כולנו נהיה פופולריים בטקסי הזיכרון שיערכו לזכרנו בעולם כולו.

 

=============================================================================

בין צ"רצ"יל לברק

לא רק בישראל יש היסטוריונים חדשים. גם בבריטניה יש כאלה העושים חושבים מחדש על ההיסטוריה הבריטית. המטרה שלהם היא וינסטון צ"רצ"יל.

אילו בריטניה היתה ארץ יהודית וההיסטורינוים היו ישראלים, היו מן הסתם מאשימים את צ'רצ'יל באחריות למלחמת העולם השניה, בכך שהתגרה בהיטלר וגרם לו להכריז מלחמה. הם היו מאשימים את בריטניה בפשעי מלחמה רבים (כמו למשל ההפצצה האיומה על דרזדן, בה ניספו, השבח לאל, רבבות גרמנים).

אך לא מדובר ביהודים שונאי עצמם אלא בבריטים מנומסים. המחשבה של ההיסטוריונים החדשים הבריטיים היא מתונה. לא, הבריטים אינם אחראים למלחמת העולם השניה. אבל הם שואילים מה היה ההגיגיון במדיניות שנקט צ"רצ"יל נגד היטלר.

צ"רצ"יל היה כידוע המדינאי הראשון שעמד על טיבו של היטלר. כאשר ראש הממשלה צ'מברליין נופף בפיסת הנייר (כמעט אמרתי הסכם אוסלו) והכריז על שלום בימינו" הכריז צ'רצ'יל כי היטלר איננו אדם שעמו עושים שלום. מה שצריך לעשות הוא להתחמש ולהתכונן למלחמה, אמר.

רוב הבריטים היו אז חסידי שלום עכשיו. זכרונות מלחמת העולם הראשונה, בה ניספו מאות אלפי צעירים במלחמה עם גרמניה, היו עדיין טריים. כל מאמץ לשלום נראה הדבר הנכון לעשותו. כל מי שחשף את המציאות האמיתית נחשב למחרחר מלחמה.

אך האמת טפחה על פניהם של הבריטים. מזלם, כמו מזל העולם כולו, היה שעמד בראשםבאותה שעה המנהיג הגדול שהוביל את האומה הזו למלחמה בהיטלר.

על כך מערערים ומהרהרים ההיסטוריונים הבריטיים החדשים. האם זה היה הדבר הנכון לעשותו? האם לא היה כדאי להגיע להסדר עם היטלר, שהיה מונע מבריטניה את המחיר הכבד של המלחמה?

בבריטניה זהו ויכוח אקדמי.

ומה אצלנו?

ההיסטוריונים החדשים מטילים ספק בצידקת קיומנו. ועדיין לא קם המנהיג שיאמר כי יאסר ערפאת הוא מין היטלר כזה. שאי אפשר לעשות עמו שלום. שאסור להתפתות לעשות עמו שלום.קיווינו שזה יהיה נתניהו, אך גם הוא הכזיב. המנהיג הצ'רצ'יליאני היחיד שקם לנו היה יצחק שמיר שקבע כי הערבים הם אותם הערבים והים הוא אותו הים. הלך לישון כל יום אחר הצהריים ונתן לערבים לא לישון בשקט. כשנזכרים בשמיר מתעוררים געגועים לאיש החכם והקשה הזה שידע לעמוד על זכותנו לחיות. גאולה כהן, את שתרמת לנפילתו, האם את ישנה בשקט בלילות?

============================================================================

כולנו טעינו?

רבין טעה, כולנו טעינו – כתב נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות".

סליחה מר ברנע. אתה מייצג רק את הטועים וזה לא "כולנו". לפחות מחצית העם הצביעה נגד הסכמי אוסלו, לפני ואחרי. גם אלה שתמכו בו ראו בו את הרע במיעוטו. חסידי אוסלו היו קומץ קטן שהוליכו שולל והובילו אותנו כמעט אלי תהום.

=========================================================================

עבדאללה תורם דם

עבדאללה מלך ירדן יצא מכליו כדי לגלות סולידריות עם הפלסטינים. התנשק בסיטונאות עם ערפאת ותרם מדמו למען פצועי התוקפנות הישראלית.

צריך להזכיר לעבדאללה כי הוא חי על זמן שאול. עכשיו הוא תורם דם מרצונו.

בבוא יום פקודה יתרימו אותו שליחי ערפאת בעל כורחו. עבדאללה חסר את הניסיון ואולי את השכל שהיה לאביו חוסיין, שהצליח לשרוד משך שנות דור. חוסיין ידע לטפל באש"ף כפי שצריך וב"ספטמבר השחור" שלח את צבאו למחנות הפליטים ולריכוזי אש"ף בערים הירדניות וטבח בהם טבח שאלםים רבים.

אין להניח שעבדאללה ג"וניור מסוגל למבצע כזה. בבוא היום הוא ילך בדרך אבי סבו, עבדאללה הראשון, שנרצח בידי מתנקש פלסטיני על מדרגות אל אקצה. ואנו נעמוד מול מדינה פלסטינית המשתרעת מקלקיליה עד גבול עיראק. ויוסי ביילין כזכור רואה "בעיין יפה" מדינה כזו.

============================================================================

דברי הבל בשפה מכובסת

כל סיכסוך מסתיים ליד שולחן המשא והמתן" אומרים היוסי שרידים, האורי סבירים והביילינים.

הבל ורעות רוח. סיכסוך בין פועלים למעבידיהם מסתיים ליד שולחן המשא והמתן. מה שיש בינינו לבין הערבים איננו סיכסוך אלא מלחמה לחיים ולמוות. שום מלחמה אינה מסתיימת ליד שולחן הדיונים. היא מסתיימת כאשר אחד הצדדים מנצח.

"בסוף יבוא השלום".

קשקוש מקושקש. האומרים כך מתארים עולם שלא קיים. ההיסטוריה האנושית רצופה מלחמות שביניהן תקופות שלום קצרות או ארוכות.מאז מלחמת העולם השניה חלפו אמנם 55 שנים ללא מלחמה עולמית. אך בתקופה זו התחוללו על פני כדור הארץ מאות מלחמות קטנות ובינוניות

 "תמיד הם יהיו שכנינו ונצטרך לחיות זה לצד זה".

שטויות במיץ. הם תמיד יהיו שכנינו ויחיו לצידנו. אנחנו נהיה שכניהם כל עוד אנחנו יכולים להגן על קיומנו. אף לא רגע אחד לאחר מכן.

"הלינץ" ברמאללה זו עליית מדרגה".

בבל"ת. ההיטוריה הציונית היא היסטוריה של מעשי לינץ" שעשו ערבים ביהודים בכל פעם שנפל יהודי חסר מגן לידיהם. התעללות בגופות היתה תמיד. במלחמת השיחרור חזר גיסי מזועזע ממעשה זוועה שעשו העיראקים שתקפו באזור ראש העין. קבוצת חיילים, שיצאה ממשלט בכפר קולה, נפלה למארב ונטבחה. הגופות רוטשו ללא הכר. אברי המין שלהם נחתכו והושמו בפיהם.אחרי 52 שנים לא היתה שום "עליית מדרגה".

==============================================

נצחון המסלפים

לנתן אלתרמן יש שיר שכמו רבים משיריו הוא אקטואלי תמיד. שם השיר "תחרות לניסיון" והוא מדבר שם על תחרות שהתקיימה בין ארבע חרויות.

החרות מפחד

החרות ממחסור

החרות מדת

חרות הדיבור

ארבעת המתחרים נעמדו בקו הזינוק כדי לראות מי יגברעל מי ואז הצטרפה למרוץ חרות נוספת: חרות הסילוף.והמתחרה החמישית לא תואר לה ולא הדר, מדדה על רגלה החיגרת, גמדהמלופלפת, משולה כחרס.

צחקו הצופים. מה כוחה של חרות הסילוף מול כוחן של יתר החרויות קלות הרגליים. אך הנה זינקו החמישה ואז "רחבו העינייםאילמה כל לשון הסילוף הפיסח מגיע ראשון"

ואין זה נצחון מקרי. נערכת עוד תחרות ועוד תחרות ובכל פעם מגיעה חרות הסילוף ראשונה לקו המטרה.

ובבואן אחריו למקום המסומן

חדלות הן (החרויות האחרות) להכיר את עצמן"

ובמרכז הזירה התייצב הסילוף

ויקרא:לי הכתר, אני האלוף"

אלתרמן מסביר אתהסיבות לנצחון הסילוף.הוא מתחיל בריצה למרחקים קצרים וכך הוא מאמן את רגליו. ולכן:

הנותנים לו לגשת לשדה התחרות

מנחילים למפרע תבוסה לחרות".

============================================================================

את מי לא ניחמו

סופרי ישראל

סופרי ישראל מיהרו לבתיהם של ערבים אזרחי ישראל שנהרגו בהתפרעויות.הם שכחו שבהתפרעויות הללו היו גם קרבנות יהודיים. אחד מהם הוא ז'אק בכור, שנרצח באבן שהוטלה עליו בעוברו בכביש החוף, ליד הכפר הערבי-ישראלי ז'אסר א זרקה.

שואל הבן של הנרצח,ראובן בכור, למה איש מראשי הציבוראו מן הממשלה ומן הסופרים שרצו לנחם את משפחות החללים הערביים לא בא לנחם אותנו?

==========================================================================


בוקר טוב פרופסור יולי תמיר

השרה פרופסור יולי תמיר חזרה מזועזעת משליחות הסברה בארצות הברית. על פניה ניכרים עקבות האכזבה משבר חלום השלום. היא גם מזועזעת מעוצמת ההסברה הערבית ומחולשת ההסברה הישראלית בארצות הברית. לפלשתינאים, היא אומרת לעמנואל הלפרין, יש מערך שלם של פרופסורים המכירים את הז'רגון האמריקני, יודעים להופיע בטלוויזיה ומשכנעים את האמריקנים בטיעוניהם.

בוקר טוב פרופסור יולי תמיר (להזכירכם ממקימי "שלום עכשיו") . מה את מתפלאת? לערפאת יש פרופסורים פלשתינאים שכולם ללא יוצא מן הכלל נותנים ביטוי לעמדה הערבית. אחרי שנים שפרופסורים כמוך מצאו מתחת לאדמה צידוק לעמדה הערבית ותקפו את העמדות הציוניות מה פלא שאין לנו הסברה?

===========================================================================

הציטטות של השבוע

 

נכס. "מעשה הלינץ" ברמאללה זה נכס תקשורתי בשבילנו" – נחמן שי, המסביר הלאומי של אהוד ברק.

דמוקרטיה.למפלגת העבודה יש אמנם מעט מנדטים בכנסת, אבל יש לה הרבה מאד מנדטים מחוץ לכנסת" – שמעון פרס.

היה שווה".שבע השנים שחלפו מאז הסכם אוסלו זה הפרוזדור. בבוא היום נסתכל אחורה ונגיד: זה היה שווה" – רון פונדק מאדריכלי הסכם אוסלו.

הנסיך."כשעשינו את הסכם אוסלו לא חשבנו שערפאת הוא הנסיך מלוכסנבורג" – אורי סביר מאדריכלי הסכם אוסלו.

תשליך. "המושג נחישות אצל ברק כבר הפך לבדיחה עממית. עם נחישות כזו יעשה איתנו ערפאת תשליך במימי הים התיכון" – רבני פיקוח נפש.

לא בטוח. "אינני בטוח שהחייל שירה וגרם למותו של הילד בצומת ניצנים לא ידע במי הוא יורה" – הסופר מאיר שלו בראיון ברדיו.

 

============================================================================

הנשר והזברה

שני חברים, שמאלני ואיש ימין, טיילו בחג הסוכותבאחת משמורות הטבע. כדי לא לקלקל לעצמם את אווירת החג החליטו לא להתווכח בנושאים פוליטיים. אך בלי ויכוחים אי אפשר בין יהודים. כאשר הבחינו בעצם בלתי מזוהה המסתתר בין העצים התעורר בין השניים ויכוח. איש הימין אומר: עורב אני רואה. איש השמאל כנגדו אומר: לא עורב כי אם זברה.

כשלא יכלו להכריעהציע איש הימין לבחון את המציאות.

הבה נטיל אבן ונראה. אם יתעופף העצם לשמיים מדובר בעורב ואם לאו אני אודה כי מדובר בזברה.

אמר ועשה. כשפגעה האבן בקירבת העצם הבלתי מזוהה התעופף העצם לשמיים.

אמרתי לך – אמר איש הימין – זה עורב.

והשמאלני השיב לו: פלאי פלאים. זו הפעם הראשונה שאני רואה כי גם זברה יכולה לעוף.

 
 

 

 
 

 

 

 

 

 

 

 

אהוד ברח מלבנון, הוא גם יברח מן האחריות לתוצאות

ערב מלחמת השחרור הזמין דוד בן גוריון את כל המזרחנים ("ערביסטים" הם נקראו אז) וביקש את חוות דעתם לגבי האפשרות שמדינות ערב יפלשו לארץ ישראל, עם סיום המנדט הבריטי. כולם היו בדעה שאין שום סכנה כזו. ההתמודדות הצפויה למדינה העומדת לקום היא רק עם "כנופיות הפורעים" של ערביי ארץ ישראל – אמרו המומחים.

לאחר ששמע את חוות הדעת הזו הזמין אליו בן גוריון את פריץ עשת, אחד האחראים על הרכש, והורה לו לעשות את ההכנות להצטיידות הצבא שיוקם, על מנת להתמודד עם צבאות ערב הסדירים.

דעתם של המומחים לענייני ערב היתה גם דעת כל המומחים הצבאיים למיניהם, אנשי הציבור והפוליטיקאים מכל הזרמים. אך בן גוריון בשלו: מאיימת עלינו סכנת הכחדה. חודשים רבים לפני פלישת מדינות ערב נשא בן-גוריון נאומים רבים בהם הזהיר שוב ושוב מפני הסכנה הצפויה מפלישת מדינות ערב. כאשר אנגליה תעזוב את הארץ, אמר בן גוריון, יעמדו מולנו "תלמידיו ואולי מוריו של היטלר, היודעים דרך אחת, ודרך אחת בלבד, בפתרון הבעיה היהודית: השמדה טוטאלית".

 

ובמקום אחר אמר: "עלינו לראות את הסכנה כמות שהיא – ומניעת סכנה זו צריכה לעמוד במרכז הדאגה הציונית… זה מחייב ריכוז כל היכולת והמאמצים למטרה ראשונית – בטחון".

מאוחר יותר, ב-14 בדצמבר 1947, בא אליו אותו פריץ עשת והציע לפנות את כל 14 הישובים שמדרום לבאר שבע. הוא נימק את ההצעה בכך ש-400 המתיישבים  לא יוכלו להחזיק מעמד מול היתרון המספרי העצום של הבדואים.

תגובת בן-גוריון: "תוציא את זה מראשך שנפנה אותם. במקום זה תביא לי תוכנית איך להגן עליהם". פריץ חזר עם תכנית תגבור וביצורים.

אילו היה דוד בן גוריון מקבל את העצות שנתנו לו המומחים, ובראשם הערביסטים, קרוב לוודאי שמדינת ישראל היתה נכחדת עם הקמתה ושורות אלה לא היו רואות אור.

ברק מאשים את המומחים

נזכרתי בדוד בן גוריון כשקראתי ראיון שקיים יואל מרקוס ב"הארץ" עם אהוד ברק. ראיון מוזר. אין כאן שאלות של מראיין ותשובות של מרואיין. אלא "אדם שהתארח ביום שישי אחר הצהריים אצל אהוד ברק לשיחת רקע על כוס בירה". השואל האלמוני הציג שאלות לברק. הואיל ואין גרשיים מאחורי התשובות יש להניח שהתשובות אינן לייחוס. ועל תשובות כאלה אין אחריות.

 
 
 

 

אהוד הרק צילום זאב גלילי

אני סומך על כושר הבנתו של מרקוס שביקש את תשובתו של ברק על הטענה שנכשל כשהניח את כל הביצים בסל הסורי. על כך כותב מרקוס: "ברק טוען שלא הוא כשל ולא הוא שגה כשדחף להסדר עם סוריה – הטעות כולה אצל גורמי הערכה בארץ ובאמריקה שטעו באסד".

שמעתם איך מדבר מנהיג המתיימר להיות ממשיכו של בן גוריון?

לא אני אחראי, לא אני אשם. הם אשמים.

"הם" זה המזרחנים, המפטמים אותנו זה שנות דור בהערכות שגויות שעלולות להמיט עלינו אסון.

==============================================

המזרחנים כנביאי השקר המודרניים

המזרחנים טעו לאורך כל הדרך. הם לא צפו את התקפת מדינות ערב על ישראל, הם לא צפו את עסקת הנשק הצ'כית-מצרית שהובילה למלחמת קדש, הם לא צפו את מלחמת ששת הימים, את מלחמת יום הכיפורים, את האינתיפאדה, את לבנון. שום כלום.

כישלונם המונומנטלי של המזרחנים איננו מפריע להם להופיע באמצעי התקשורת ובהבעה מלאת חשיבות עצמית להצהיר הצהרות מפוצצות. לרוב הם חכמים לאחר מעשה ובכך הם שותפים להיסטוריונים החדשים. אנחנו אשמים בבעיית הפליטים, אנחנו גרשנו, התאכזרנו, התעללנו, חרחרנו מלחמה, החמצנו הזדמנויות לשלום.

עמדתם של המזרחנים לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל מחייבת מחקר מעמיק. כיצד הפכה קבוצת אנשים שולית לגורם מרכזי כל כך במדיניות הישראלית. זה מתחיל באקדמיה, ממשיך באמצעי התקשרת ומגיע למקבלי ההחלטות. המשותף לרוב המזרחנים הוא שהם מגייסים את מעמדם האקדמי-אובייקטיבי כביכול כדי להציג עמדות שהן לרוב פרו ערביות ואנטי ישראליות ברוח השמאל הפוסט-ציוני.

המזרחנים הישראלים מצטרפים למחנה גדול של מזרחנים מערביים, שהם באורח מסורתי אנטי ציוניים. הם מפרסמים את מחקריהם בכתבי עת שרבים מהם ממומנים על ידי סעודיה.

 

 פרופסור משהשרון.מן המזרחנים המעטים שלא נסחפו בזרם התחזיות המטעות (ויקיפדיה העברית)

פרופסור משה שרון.מן המזרחנים המעטים שלא נסחפו בזרם התחזיות המטעות (ויקיפדיה העברית)

ההגינות מחייבת להדגיש שלא כל המזרחנים כאלה. יש כמה מזרחנים השוחים נד הזרם. כאלה הם הפרופסורים רפי ישראלי, יהושע פורת, משה שרון ואחרים. אך קולם של אלה כמעט אינו נשמע בתקשורת. וכשהם מוזמנים להופיע זה על תקן של קוריוז. כמומחים מביאים את נושאי בשורת הצדק הערבי.

"אסד לא רוצה שלום"

אחד המזרחנים החשובים ההולך נגד הזרם הוא דניאל פייפס. פייפס הוא יהודי בן חמישים המתגורר בארצות הברית. הוא שרת במחלקת המדינה ובמשרד ההגנה, חיבר עשרה ספרים, רובם על המזרח התיכון. הוא הרצה בהרווארד ובאוניברסיטת שיקגו ומאמריו מתפרסמים בעיתונים החשובים של ארצות הברית.

 

בימים אלה הופיע ראיון עם דניאל פייפס בעיתון "הארץ". המראיין, ניצן הורביץ, יזם את הראיון על רקע הכישלון של שיחות הפסגה עם אסאד. פייפס היה היחידי שחזה את הכישלון ועל רקע זה היה מעניין לשמוע את הערכותיו. הראיון לא הופיע חלילה בכותרת הראשית. הוא נדפס אי שם בעמוד פנימי, בתחתית העמוד. זה המקום הראוי לדברים הבלתי חשובים שאומר פייפס.

דניאל פייפס ויקיפדיה אנגלית

ואלה עיקר קביעותיו של פרופסור דניאל פייפס:

* אסד מייצג קבוצת מיעוט בסוריה, העילאווים, והוא מצליח לשלוט במדינה באמצעות משטר טוטליטארי.

* אסד הוא שליט החרד באופן אובססיבי לשלטונו וחי בעולם קטן וסגור. יותר מכל הוא פוחד לגמור כמו צ'אושסקו ברומניה.

* כל עמדותיו בכל תחום שהוא: יחסיו עם טורקיה, יחסיו עם ישראל, בעיות לבנון, מוכתבות על ידי הרצון לשמור על השלטון והעברת השלטון לבנו. כל היתר משני בעיניו.

* הסכם שלום עם ישראל יזיק לאסאד. לשלוט על סוריה אפשר רק במשטר טוטליטארי. גבולות פתוחים, בורסה, תקשורת יסכנו את שלטונו.

* שלום עם ישראל עלול להיתפס על ידי האוכלוסייה בסוריה כסימן לפתיחות.

* אסד החל בתהליך שלום עם ישראל בעקבות התמוטטות ברית המועצות ב-1991. המשא והמתן מביא לו יתרונות אך הוא רוצה בתהליך שלום לא בשלום עצמו.

* זו הסיבה שבכל פעם בו מתקדם התהליך ומגיע לפריצת דרך הוא מוצא תרוץ לתקוע את העסק.

* גם אם יתגברו על בעיית חמישים המטרים בכינרת הוא ימצא משהו אחר כדי לתקוע את התהליך.

* הנסיגה של ישראל מלבנון היא ניצחון סורי ותבוסה ישראלית קשה. הנסיגה משאירה את אסד בשליטה מלאה על לבנון.

* תגובות ישראל עד כה על התקפות החיזבאללה היו נגד מטרות לבנוניות. לאסאד לא ממש איכפת.

* לישראל עוצמה אדירה אך היא חוששת להשתמש בה. חיזבאללה מכה בישראל תובע שטחים בגליל ויוצר בסיס להמשך העימות. אסד רק מרוויח מזה.

* ישראל חברה משגשגת ויש לה כלכלה פורחת, צבא חזק, יציבות פוליטית ותרבות דינמית. הערבים לעומתם במצב רע אובייקטיבית.  כל ישראלי רוצה להקים חברת אינטרנט, לעשות קריירה ולהפסיק את המלחמות. הצד השני לא חש כך . ישראל רוצה פתרון, הצד השני בכל תהליך השלום רוצה ניצחון. ישראל רוצה רק שיניחו לה אבל הערבים רואים בכך ביטוי לחולשה.

* נסראללה סימן את ישראל כמדינה רכה שהוא יכול להמשיך ולתקוף. מטרתו היא ירושלים. הקטיושות על קרית שמונה לא ייפסקו (הדברים נאמרו לפני הנסיגה מלבנון).

* במסלול הפלסטיניי ישראל רק מוותרת ונותנת בלי לקבל תמורה. אתם חושבים שאם תספקו את רצונם עכשיו יעזבו אתכם בשקט. אבל זה לא קורה ולא יקרה.

עד כאן דברי פרופסור פייפס.

"אדם לא רציני"

פניתי לאדם, פקיד מדינה לשעבר, שהיה מצוי משך שנים במוקד של החלטות מכריעות בתקופה מכרעת והוא גם ביחסים טובים עם אהוד ברק.

שאלתי: האם שמעתם פעם מה שיש לפייפס לומר?

תשובתו: עזוב את הקשקשן הזה. הוא היה פה תריסר פעמים וכל פעם בא אלינו עם התיאוריות הדמיוניות שלו. לא התייחסנו אליו מעולם ברצינות. הוא פשוט אדם לא רציני.

"המוח האנליטי" של צאלים ב'

על יצחק רבין ז"ל נאמר כי יש לו "מוח אנליטי". כי הוא מסוגל לגשת לכל בעיה, לרדת לפרטי הפרטים שלה ולפתור אותה בדרך האינטליגנטית ביותר. המוח האנליטי הזה לא עמד לו בעת שקבוצה של אנשי אקדמיה תימהוניים ופוליטיקאים ערמומיים הוליכו אותו באף ופיתו אותו להיכנס להסכם אוסלו שיירשם בהיסטוריה כגדול המעשים האוויליים של מדינת ישראל.

על אהוד ברק נאמר כי הוא מפצח מנעולים, נווט גאון ומתכנן מקורי. כל התכונות הללו לא באו עדיין לידי ביטוי מאז נבחר לראשות הממשלה. זו ההזדמנות לבדוק מחדש כמה מן האגדות על גאוניותו של ברק. כדאי גם לבדוק מחדש מה הרעיון שעמד מאחורי צאלים ב' ומה אחריותו לאסון שקרה שם.

הוא יצא מן הפרשה כאילו זכאי. הוא באמת לא ברח והפקיר את הפצועים. אך אי אפשר לומר שהוא לא ברח מאחריות. הוא השלים עם כך שהאחריות לאסון כזהנעצרת בקצין בדרגת רב סרן.

לקראת מה שצפוי בלבנון אני מציע לרמטכ"ל ולכל הקצינים ומטה עד דרגת ש.ג. להכין את השכפצים. אהוד לא ייקח גם הפעם אחריות.

===========================================

קופי אנאן

זה האיש שהציל את סאדם חוסיין ממכה אמריקנית בעת שהפר את כל החלטות מועצת הביטחון וגרש את פקחי או"ם. זה האיש שנתן לסאדם חוסיין ארכה כדי לפתח את הכוח הגרעיני שלו.

על הנחש הזה סומך אהוד ברק שיסדר לו את עניין לבנון. ומה פלא שהדרישה הראשונה של אנאן היתה להפסיק את הטיסות של צה"ל בשמי לבנון ואת השיוט של חיל הים מול חופי לבנון.

=============================================

טמטום

יכול להיות שצודקים הטוענים כי ישיבתנו בלבנון ובעיקר הצורה בה ישבנו שם היתה טמטום. גדולתו של אהוד ברק היא שהוכיח כי היציאה מלבנון, ובעיקר הדרך בה נעשתה היציאה, היא טמטום עוד יותר גדול.

==========================================

ה"אמא" של ארבע אמהות

ב-20 במאי 1985 השלימה ישראל את "עסקת ג'יבריל". שלושה חיילים שהיו בשבי ארגונו של אחמד ג'יבריל שוחררו בתמורה לשחרור 1150 מחבלים. בין המחבלים ששוחררו היו רוצחים שדם רב על ידיהם – קוזו אוקמוטו שביצע את הטבח בנמל התעופה לוד, מחבלים שהיו שותפים לחטיפת האוטובוס בכביש החוף בו נרצחו 35 אזרחים, מבצעי הפיגוע בשוק מחנה יהודה בו נהרגו 11 ישראלים ועוד.

 

לא היתה זו הפעם הראשונה שישראל משחררת מחבלים בתמורה לחיילים שנפלו בשבי. בנובמבר 1983 שחררה ישראל 4700 מחבלים תמורת שישה חיילי נח"ל שנחטפו ב-1982 בלבנון. המיוחד בעסקת ג'יבריל היה שהפעם שוחררו מחבלים מסוכנים במיוחד. בעוד שבעסקה הקודמת המחבלים ששוחררו עברו ללבנון או לאלג'יריה הנה הפעם נשארו המחבלים בתחומי ישראל ויהודה ושומרון.

האדם שתרם יותר מכל לעסקת ג'יבריל היתה אמו של אחד השבויים, חייל נח"ל שנפל בשבי המחבלים בצורה מבישה לאחר שהתרשלו בשמירה ועסקו במשחקי קלפים. אותה אשה כבר שוכנת עפר ולכן לא אזכיר את שמה. אך היא המסמלת את הסיסמה הרווחת עכשיו בפרסומי חוצות אצלנו: "תהיה אגואיסט". הבן היקיר של האשה הזו נמנה עם שמונת חיילי הנח"ל שרק ששה מהם שוחררו בעסקה הקודמת. היא פתחה במסע חסר תקדים של לחץ ציבורי כדי שיעשו הכל לשחרור בנה. היא ארבה לפתחם של חברי כנסת, חדרה ללשכותיהם של שרי הממשלה ועד לראש הממשלה הגיעה. היא כמובן לוותה על ידי התקשורת שראתה בה "אייטם" ראוי. לא חלף יום בלי שנשמע קולה ברדיו, בלי שרואיינה בטלוויזיה. "החזירו לי את חיימקה שלי". כל כך הציקה לחברי כנסת, שרים ואישים בכירים במערכת הביטחונית עד שאלה היו נמלטים מלשכותיהם כשאך שמעו שהיא מתקרבת אליהם.

מאמציה נשאו פרי ואת המחיר של  החזרת הבן שילמו הרבה ישראלים בחייהם.

===========================================

פליטי צד"ל בשער פטמה

הסתכלתי בפליטים וראיתי את עצמנו. כך נראינו לפני שישים שנה באירופה. כך ייראו התמונות של פליטי הגולן, ופליטי יהודה ושומרון ופליטי הגליל ופליטי יפו ורמלה ועכו, ופליטי תל-אביב וירושלים. כך ייראו תמונותינו באגף הישראלי של מוזיאון השואה בוושינגטון.

===========================================

"זאת רק המציאות"

קטע בסיפורה של הסופרת אורלי קסטל-בלום, "התסריטאי והמציאות", הזכיר לי את הימים האלה.

וזה הסיפור:

"תסריטאי אחד, ידוע למדי בקהיליית התסריטאים, שכל הזמן היה כותב תסריטים לסרטים של חצי שעה, רצה לכתוב תסריט קלאסי, אפוס רחב יריעה, עם נשימה ארוכה ואורך נשימה. הוא חשב על משהו כמו שלוש שעות סרט… אז קרה דבר מאד לא סימפטי. התסריטאי שכח לכבות את הסיגריה, ומכאן הכל צעד במהירות. הוא שכח סיגריה בוערת והלך לים. וכשחזר מצא את הכבאים עובדים על הבית שלו… אי אפשר להסביר איזה כעס חש התסריטאי, איזה עלבון, מפני המציאות כמובן… ככה להשמיד את האפוס שלו, את כל הראשי פרקים והחיצים שהוא סימן, מי שונא את מי ומה עוצר בעד זה להגיע לזה, ואיך שהוא ניסה לרקום את הקתרזיס לקראת הפורקן הרגשי של הסוף… רק כשהוא ראה ארבעה איש מוציאים שתי גופות מהכניסה שלו הוא הבין שלתסריט שלו לא קרה כלום, וגם בתוך זה לא קרה כלום לסקיצות של הדמויות ולחיצים של מי אוהב את מי לא קרה כלום ושזאת רק המציאות".

עד כאן סיפורה של אורלי קסטל-בלום.

יושב לו רפי רשף באולפן הממוזג. הקהל מוחא כפיים. האורות מרצדים. ואת מי אנו מזמינים היום? נכון את אורה שיטרית מקרית שמונה. תסרוקת אופנתית, עגילים, שמלה יפה, צבעים מתאימים לטלוויזיה. בגיל תשע נקטלה משפחתה לנגד עיניה על ידי מחבלים שחדרו לביתה.

היא מספרת: שמעתי קולות ירי. אמי רצה לחדר השינה שלנו. היא קראה: 'מישהו יודע מה קורה פה?' ואיש לא ענה. היא רצה בכיוון הדלת הראשית, מהדלת לחלון ואנחנו אחריה. אחרי שניות ספורות שמענו פריצת דלת. ואז נעמדו מולנו במרחק מטר שני מחבלים. הם טענו את נשקם וירו לעברנו. הקירות רוססו בכדורים. אחזתי באחי הקטן במוטי רצנו והתחבאנו. אחי ברח לי מהיד. יצאתי מהמחבוא בחדר השינה. בחדר ראיתי את שני אחי, ארון בן ה-8 ומוטי בן החמש שרועים מתים ולמרגלותיהם אמי ואחותי יוכבד שהתבוססו בדמם. הכלב הסתובב ולא נבח. אמא אמרה לי לכי תתחבאי באמבטיה. הייתי באמבטיה חצי דקה. מסביב קולות ירי ונפץ. נגשתי לחלון חדר השינה וצעקתי: הצילו. ראיתי את אבי למטה צועק תנו לי.

רפי רשף שואל: כמה זמן נאלצת להתמודד עם המצב הזה?

אורה שיטרית ממשיכה: כולם בחוץ הסתכלו לא עשו כלום. הלכתי לדלת ושם היה נער בן 16. גיל שמו. לא ראיתי אותו קודם מעולם. הוא עבר את כל כוחות הביטחון בלי בעיה והגיע אלי. הוא אמר לי תלכי ואני אחפה מאחורייך. ירדנו בחדר המדרגות ובכל מקום היו גוויות.

ועכשיו תנחשו איזו הפתעה הכנו לאורה שיטרית. נכון, מצאנו את גיל. הוא חי הרבה שנים בלוס אנג'לס. עכשיו נעלה אותו לשידור.

גיל: רציתי להגיד לך שהיית אמיצה מאד ואת הגיבורה בכל הסיפור.

ובאולם נמצא אבא של אורה שיטרית. הוא מצטרף.

המנחה: נכון שלחצת על אבא להתחתן?

לסיום בחרתי שיר שמאד מדבר אלייך: אין לי ארץ אחרת.

סוף. THE END.

ומחוץ לאולפן הפלסטינים מתפרעים בכל חלקי הארץ, החיזבאללה מזנב בצה"ל.

מה זה חשוב. זו רק המציאות.

==================================================

הסכם השילומים והפערים החברתיים

שמואל ארדיטי מחולון כותב לי, בעקבות המאמר על טבח הארמנים והסכם השילומים:

ארדיטי  שמואל  9

שמואל ארדיטי (באדיבות המצולם)

"אני בנו של אחד המפגינים בהפגנה שיזם בגין נגד הסכם השילומים מול בנין הכנסת בחורף 1952. אני גאה באבי, שנעצר באותה הפגנה. ההפגנה ההיא הצילה את כבוד העם היהודי.

יהודי ספרד החרימו את ספרד מאות שנים לאחר הגרוש ב-1492. היהודים האשכנזים לא חיכו יותר משבע שנים כדי להתפייס עם רוצחיהם.

העולם פרש את קבלת השילומים שאנו מוכנים לוותר על כבודנו עבור בצע כסף. גם היום מצדיקים כל נסיגה בתירוץ כי אם ניסוג תהיה פריחה כלכלית ומצבנו החומרי ישתפר.

לאחר מלחמת השחרור ביקשו משקיעים רבים להשקיע בישראל. שלטון מפאי דחה אותם בשתי ידיים. גולדה הכריזה על "סוציאליזם בימינו" והמשקיעים נדרשו להסכים לשותפות עם סולל בונה וחברת העובדים כשלאחרונים יהיה 51 אחוז בשותפות.

הממסד המפאיניקי בחר בכלכלה טוטליטארית שהביאה את המדינה לחסרון כיס. כספי השילומים האריכו את ימי השלטון של הכלכלה הזו ומנעו הקמת משטר כלכלי המבוסס על יוזמה חופשית. את מחיר אותה כלכלה אנו משלמים עד ימינו.

השילומים גם הניחו את היסוד לפער בין האשכנזים לבין יוצאי עדות המזרח. באותה תקופה גרנו בשכונת תל גיבורים בחולון שלא נהנתה מיוקרה גדולה. רוב תושבי השכונה היו אז יהודים ניצולי שואה. לאחר קבלת השילומים האשכנזים עברו לחולון לבתים עם חדרי מדרגות מצופים שיש. בתי שכונת תל גיבורים שהיו רכוש נטוש ערבי אוכלסו ביהודים מזרחיים. כך בעזרת השילומים האישיים נוצר הפער שנמשך עד היום.

עד כאן דברי הקורא שמואל ארדיטי.

אני מסכים עם רוב דבריו של הקורא. השילומים (וגם משטר הצנע) אפשרו לשלטון מפאי להחזיק את המשק הישראלי בגרונו ולשלוט במדינה. כל אלה אינם משנים את העובדה שהשילומים הצילו את המדינה מקריסה כלכלית. משקיעים לא עמדו אז בתור כדי להשקיע במדינה, עם או בלי שותפות עם חברת העובדים.

אשר לפיצויים האישיים. נכון שאלו נתנו יתרון ניכר ליוצאי אירופה ניצולי השואה על פני יוצאי ארצות ערב, שעד היום לא קבלו פיצוי על הרכוש שהשאירו בארצות המוצא שלהם. אפשר להוסיף זאת לרשימת חטאי שלטון מפא"י. אבל אהוד ברק הרי כבר ביקש סליחה.

מה יאמרו הערבים על ההתקפלות שלנו מלבנון

1. מה יאמרו הערבים

2. החזירו הבנים הביתה

3. הדייסה שבישל רובינשטיין

4. בין ברק לביבי

5. ברק תהלים והעמותות

6. הסוחר שלימד קבלה אתהרב אשל"ג

7. שינקין בצהרי היום

8. געגועים לאפרים קישון

9. משה סנה

דוד בן גוריון נהג לומר:"לא חשוב מה יאמרו הגויים. חשוב מה יעשו היהודים". נשתנו הזמנים. היהודים כבר אינם עושים דבר פרט לנסיגה ולהתקפלות. ואילו הגויים אומרים דברים שאנו חייבים לשמוע ולהבין. כי מה שאומרים היום הגויים גם יעשו מחר הגויים. מי שאוטם אוזניו למאמרים הנאציים, המופיעים בביטאונו של "מנהיג סוריה המודרנית"( כך כינה אהוד ברק את אסאד האב), לא למד מאומה מ"מיין קאמף" של היטלר.
זה מה שיאמרו ויסיקו הערבים מן הבריחה שלנו מלבנון:

*היהודים פחדנים. הם בני מוות.

*החברה הישראלית מתפוררת. היא קרועה מבפנים ואינה מסוגלת לאסוף את הכוחות כדי להילחם.
הישראלים אינם מסוגלים לספוג אבדות צבאיות בשעור שאינו עולה על חמישה אחוזים מן האבדות שלהם בתאונות דרכים.
*הגנרלים הישראלים סמרטוטים והרמטכ"ל שלהם מתנהג כמו שבשבת. מתאים עצמו להלכי הרוח המתחלפים של הציבור העייף בישראל ולעמדות המשתנות של הבוסים הפוליטיים.
*מצאנו את הדרך להביס את ישראל. לא צריך מלחמות גדולות. די במלחת התשה שבה אנחנו לא נסכן כמעט כלום והם תמיד יוותרו וייסוגו.
אחרי שנקבע התקדים של מלחמת התשה וטרור תוך כדי משא ומתן לשלום אנחנו נתמיד בכך. זוהי בהחלט הדרך לשלום כפי שאנחנו מבינים אותה.
בטרור סילקנו את הישראלים מלבנון ונסלק אותם מן הגולן ואחר כך יבוא תור השטחים בגדה המערבית ואחר כך הגליל ועכו ורמלה ויפו ובאר שבע וכמובן ירושלים.

 

2. להחזיר את הבנים הביתה

יש להחזיר את הבנים הביתה ומהר ככל האפשר. אין להם מה לעשות בארצות כיבוש שמעבר לים. בואו בנים בואו – מווייטנאם, מתאילנד, מקוריאה, מסומליה, מהאיטי, מקובה, מניקרגואה. אין לכם מה לעשות שם. אימא מחכה לכם כאן, בבית.

3. ה"דייסה" שבישל היועץ המשפטי

יואל מרכוס, הפובליציסט הראשי של "הארץ", איננו מרוצה מן היועץ המשפטי לממשלה. אליקים רובינשטיין. כי לדעת מרקוס היועץ המשפטי "בישל דייסה" בכך שהעביר את פרשת העמותות לחקירת המשטרה.

ומהי "דייסה" אליבא דיואל מרקוס?

במיטב כשרונו הוא מפרט:

*חקירת המשטרה עלולה להסתעף ל"מחוזות לא נודעים" שרק יסבכו וירחיבו את היקפה.

*תעלה השאלה מי פעל, על דעת מי, מי ידע ומי לא ידע.

*שלטונות המסבאנגליה ובארצות הברית עלולים להרחיב את החקירה.

*הם יבקשו לדעת אם המיליונרים שתרמו לארגוני צדקהוזכו לפטור ממס הכנסהלא עברו עברות כשהכספים מצאו דרכם לעמותות של ברק.

*תעלה שאלה של כסף שחור שהולבן.

*רבים וטובים" יזומנו לחקירה באזהרה.

* התקשורת תהיה מלאה הדלפות ואולי יצוצו עדי מדינה.

* זהו כדור שלג שלאיש אין שליטה עליו והחקירה עלולה להמשך מעבר לכל התאריכים שקבע ברק לסיום הסכסוך בן מאה השנים.

* רוב הסקרים מעידים שהציבור לא מאמין לברק שלא ידע.

*משאל עם על הגולן עלול להפוך למשאל עם על אמינותו של ברק.

עד כאן עיקר דבריו של יואל מרכוס.

לכל זה קורא מרכוס "דייסה שבישל אליקים רובינשטיין". כי "שמונה חודשים לאחר סילוקו של ביביהגענו למצב שהתקווה הגדולה לשלום ולחברה חדשה מותנית בתעודת יושר של המשטרה".

ובכל אשם רובינשטיין.

נו נו נו רובינשטיין. אתה לא יודע שיש הבדל בין ברק לביבי.

4.בין ברק לביבי

ראשי התיבות של ברק = ביבי רק קטן.

הזכויות להברקה הזו שמורות לעורך הדין ברדוגו בתוכנית הרדיו "זהבי עצבני" ב-103 FM



5.ברק תהלים והעמותות

מן המפורסמות הוא שבמלחמת השחרור ניצלה צפת בשתי דרכים – בדרך הטבע ובדרך נס. בדרך הטבע כי זקני העיר אמרו תהילים. ובדרך נס – כי הפלמ"ח הגיע בזמן.

לקורא משה ברודצקי מירושלים יש הצעה מעשית לראש ממשלתנו. לפעול בדרך הטבע ולא לסמוך על הנס. כי מה יותר ברור ממה שכתוב בתהילים קמד: "ברוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהומם שלח ידיך ממרום".

ואם ברק רוצה לדעת עם מי יש לו עסק כשהוא במשא ומתן עם אסד, יציץ נא בפרק קכ, שם נאמר:"רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום. אני שלום וכי אדבר, המה למלחמה".

ההכשר של עמותות ברק
לפני שנים נפל דבר בישראל. שופט נתפס בקבלת שוחד. את השוחד קיבל מאשה שלא היתה יציבה בנפשה ובנסיבות שאין בהן כבוד גדול. פורמלית יצא השופט זכאי, אך הוא מיהר להתפטר מכהונתו. בכך נסתיימה הפרשה הראשונה ויש לקוות האחרונה שבה קיבל שופט בישראל שוחד.

הואיל ושני גיבורי הפרשה כבר שוכני עפר נשאיר אותם במנוחה ולא נזכיר את שמותיהם. הסיבה שאני מעלה פרשה נשכחת זו היא האסוציאציה שמעוררים בי כל המגינים על עמותות ברק הטוענים כי הכל חוקי. הטענה הזו הזכירה לי אותה אשה שבגללה כשל השופט. אותה אשה נהגה לשאת עמה לכל מקום תעודה שהעידה על שפיותה. מי שזקוק לתעודת שפיות או לתעודת יושר יש לפקפק בשפיותו או ביושרו.

 6.הסוחר ממנו למד הרב אשלג את תורת הקבלה

סיקור נרחב על קבלת הרב אשלג

http://www.zeevgalili.com/?p=3841

בימים אלה עלה באש בית הכנסת "מראות הסולם", שהוא בית הכנסת הראשון שנבנה בשכונת נווה צדק בתל-אביב.השריפה כילתה את ארון הקודש, את ציורי הקיר, את התקרה וכן את גג הרעפים. לפני השריפה נבזזו דלת עץ מפוארת של בית הכנסת ויטראז'ים ועוד אביזרים ורהיטים. אוי לו לדור שכך מפקיר את שכיות החמדה שלו.

ייחודו של בית הכנסת הזה הוא בכך שכאן כנראה כתב הרב יהודה ליב אשלג זכר צדיק וקדוש לברכה את התרגום והפרוש של ספר הזוהר. זו הזדמנות לומר כמה מילים על אחד המפעלים החשובים ביותר של הספרות התורנית בדור הזה.

"הזוהר הקדוש", שהוא ספר היסוד של תורת הסוד, היה משך שנים רבות כספר החתום. הלשון הארמית הייחודית בה נכתב, השימוש בציורים סמליים במקום במושגים עיוניים, הכתיבה בצורת פסיפס של ציורים בנושאים שלכאורה אין קשר הגיוני ביניהם, השימוש בסמלים מתחלפים שמובנם אינו ברור – כל אלו מנעו מן הקהל הרחב את הגישה על הספר.

על חשיבותו ומעמדו של הספר כותב פרופסור ישעיהו תשבי ב"משנת הזוהר": "הזוהר הוא ספר חיים: חיי האדם היהודי ונבכי רוחו משתקפים בו כמות שהם על אורותיהם וצלליהם, ואין כמעט פינת חיים שמאמריו אינם נוגעים בה נגיעה כלשהי…באמצעות הדרשה המיסטית השכיל בעל הזוהר לחרוז ממקרא למשנה וממשנה לאגדה ולתפילה, לכרוך אותם יחד ולשקפם כחטיבה אחת באספקלריה של רוח הקבלה. מבחינה זו הזוהר הוא אוצר בלום של ערכי היהדות כולה".

בדורות קודמים השפיע הזוהר השפעה עמוקה על ההמונים, אם במישרין ואם בדרכי עקיפין, באמצעות ספרות המוסר העממית. בדורנו, דור שבו יבשו ונסתתמו המעיינות, נלמד הזוהר בחוגים מצומצמים של אנשי סוד או במסגרות אקדמיות. סתם יהודי המבקש לטעום משהו מן הזוהר, טעמו המתוק כפי שאמר עגנון, לא יכול למצוא בו ידיו ורגליו.

מצב זה נשתנה מיסודו עם הופעת תרגומו ופרושו של ר" יהודה ליב הלוי אשלג "הזהר עם פירוש הסולם". בעולם המדעי נמתחה אמנם ביקורת על הפרוש הואיל ונכתב ברוח קבלת האר"י, אך לא מצאו דופי באיכותו של התרגום. בנוסף לתרגום המלא ולפרוש כתב המחבר "פתיחה לחכמת הקבלה" ו"פתיחה לפירוש הסולם", שמטרתם "להקל על המעיין להבין הביאורים במקומות שעוסקים בחכמת הקבלה" וכן ספר "למוד עשר ספירות", שאף הוא מכניס את הקורא לפרדס תורת הסוד.

בעל ה"סולם" השלים, עד לפטירתו בשנת תשט"ו, תרגום ופרוש הזוהר ו"זוהר חדש" ב-כרכים. הוא לא הספיק לתרגם ולפרש את "תיקוני זוהר". מלאכה זו השלים הרב יהודה צבי ברנדוויין.

בכרך הראשון לפרושו, שקרא לו "מעלות הסולם", מביא הרב ברנדווין מכתב שכתב הרב אשלג בשנת תרפ"ח, בו הוא מגלה שאת סודות הקבלה למד מפי חכם שבחייו החיצוניים היה ידוע כסוחר.

 וכך נאמר במכתב, בין היתר: ""בא אלי איש אחד, נתגלה לי שהוא חכם גדול הפלא ופלא בחכמת הקבלה וגם בכל מיני חכמות. ותיכף בתחילת דיבורו הרגשתי בו וטעמתי כי חכמת אלוקים בקרבו וכל דבריו בהפלגה גדולה…והבטיח לי לגלות לי חכמת האמת בכל מילואו ועסקתי עמו כמו ג" חודשים בכל לילה אחר חצות בביתו…בעשרה בניסן שנת עטר"ת לפ"ק שבק חיים לכל עלמא…וגודל צערי אין להעלות על הכתב כי לבי היה מלא תקווה לזכות בחכמה ודעת… מה שקבלתי ממנו נשכח לשעתו מחמת הצער הרב… וזכות מורי הקדוש ז"ל ותורתו עמדה לי ונפתח לבי בחכמה העליונה הלוך ורב כמעיין נובע. וגם נזכרתי בחמלת השם יתברך,כל הסודות שקבלתי ממורי ז"ל… ומורי הקדוש ז"ל הנזכר היה מתפרנס ממסחרים גדולים והיה מפורסם בכל העיר לסוחר נאמן אבל בחכמת הקבלה לא הכיר בו שום בן אדם עד היום הזה ולא נתן לי רשות לגלות שמו…"

7. שינקין בצוהרי היום

טיילתי השבוע ברחוב שינקין ביום שטוף שמש. יש משהו משובב ברחוב הזה, בעידן בו הפכו ערינו לשרשרת מגדלים וקניונים ממוזגים, מנוכרים וסטריליים.

שינקין הוא אחד הרחובות האחרונים במקומותינו, רחוב של פעם. הוא בולט בראש ובראשונה בנוף האנושי המגוון שלו. צעירים וצעירות יפים ובריאים, מלאי שמחת חיים. לצידם ומולם מטיילים מבוגרים, קשישים, גמלאים ואף זקנים. תמצא כאן מגוון של כל חתכי האוכלוסייה – מזרחיים ויאפים, גלוחי ראשמקועקעים וחסידי בראסלב. מיקס אנושי שאתה כבר לא רואה במקומות אחרים.

הגיוון הרב של הרחוב בא לביטוי גם בארכיטקטורה שלו. בתי קפה ומסעדות הגולשות אל המדרכות ואל חצרות הבתים. בתים ישנים מימי תל-אביב הקטנה ולידם בתים משוחזרים ומשופצים ובתי מידות מפלדה וזכוכית. חנויות שהן המילה האחרונה של האפנה – ג"ינס, נרות דקורטיביים,קאקאדו, סבון. ולצידם מתקן נעליים ואינסטלטור ומכולת שכונתית שנותרו מן הימים ששינקין עדיין לא היה שינקין.

יש ברחוב פינות חמד המזכירות רחובות דומים בפריז ובלונדון. בחנות קטנה ומטריפההנקראת "עתיקניה קסומה" (שינקין פינת מלצ"ט) ניתן למצוא כל מיני אלטע זאכען של הסבתות שלנו: תכשיטים, מציתים, סמלים של הבריגדה, קופות צדק, סכו"ם ישן נושן, מצלמה, כלי עבודה וגם ספרים נדירים. אני רכשתי שם בכמה שקלים ספרון שעל קיומו אפילו לא ידעתי – "משפטי צפת".לא מצוינת שנת ההופעה אך נראה שהוא ראה אור זמן קצר לאחר הפוגרום שערכו הערבים ביהודי צפת באוגוסט  1929 הספרון יצא בהוצאת "תל-אביב" ומחירו ארבעים מא"י מיל ארץ ישראלי). הוא אחד מסדרה של ספרונים על משפטי הפורעים הערביים והוא מבוסס על דיווחים שהופיעו בעיתוני אותה תקופה – דבר", "הארץ" ו"דואר היום".

הסיבה שרכשתי את הספרון היאשמתוארים בו משפטיהם של רוצחי משפחת אפריאת. אבי המשפחה, משה אפריאת הי"ד, נרצח במכות מכושים על ראשו בפתח בית הוריי, לעיניהן של אחיותי הבוגרות (שהיו אז בנות חמש ושש). תיאור מעשה הזוועה הזה מלווה אותי, מפי בני המשפחה, מאז שעמדתי על דעתי.

 אך רחוב שינקין הוא בכל זאת שינקין – הסמל שעיצב מוטי קירשנבוים בכתבת טלוויזיה מפורסמת משנות השישים. סמל של ישראל החדשה, הנהנתנית, העכשווית. הרחוב הזה מקרין אמירה: תעזבו אותנו מציונות, תעזבו אותנו מיהדות, תעזבו אותנו מגורל העם היהודי ומיעוד מדינת ישראל. תנו לנו לחיות טוב, כאן ובעיקר עכשיו. מצידנו, כל מדינת ישראל, מגדרה עד חדרה, יכולה להיות רחוב שינקין אחד גדול.

את הביטוי לתפיסת עולם זו מצאתי בכתובת הבאה על אחד הקירות. (סימנתי ב—- מילים שהנייר של "מקור ראשון" אינו סובל):

כאילו שהעברית היתה אשה

שצריך רק אותה לאהוב

וצריך לעשות לה טוב

ו— — כל חוקי התחביר

ו— — כל הזמר והשיר

וגם בא לי לאכול קצת בשר חזיר

ואת ירושלים להחזיר.

8. געגועים לקישון של פעם

ספרו הראשון של אפרים קישון שהופיע בעברית היה "העולה היורד לחיינו". באותה תקופה לא שלט קישון עדיין בשפה העברית. הספר נכתב בהונגרית ותורגם לעברית בידי אביגדור המאירי. זה היה ספר משעשע מאד שנתגלו בו ניצני השפה הקישונית וההומור הדק. ההמשך ידוע: שורה של ספרים שתארו את המציאות הישראלית מזווית מקורית (שמו הולך לפניו, אין כמונים, אלף גדיא וגדיא, שמיניות באוויר, שחור על גבי לבן, באחד האמשים ועוד רבים). הטור של קישון ב"מעריב" זכה לקהל גדול של מעריצים והיה בין הגורמים להצלחת העיתון בתקופה שהיה באמת העיתון הנפוץ במדינה. (כאן המקום להזכיר את אחד מכשלונות "ידיעות אחרונות". קישון ניסה להתקבל בידיעות אך נדחה בגלל שליטתו הלקויה בעברית ואז פנה ל"מעריב").

בעקבות הטור באו מערכונים מצוינים שהוצגו על ידי להקת "בצל ירוק" – הכתובה, שמו הולך לפניו, אתה מספר לי, אף מילה למורגנשטרן. וסרטים – ארבינקא, סלח שבתי, שחלקם הפכו סרטי פולחן. קישון השכיל במהלך הקריירה שלו לתת תאור נפלא של המציאות הישראלית והפך את מגבלותיו הלשוניות לבית יוצר של השפה הקישונית החדשה. כמה מן המילים שהמציא נכנסו לשפה העברית כמו הפועל לגמוז במשמעות של לחסל, אותו המציא כנקמה במבקר חיים גמזו (שהרבה לקטול את יצירותיו).

הצלחתו של קישון בתקופה הקלאסית שלו נבעה בין היתר מכך שבניגוד למילייה הבוהמי השמאלני הוא נתן ביטוי לעמדות לאומיות. ספרו "סליחה שניצחנו" הוא כתב הגנה על ישראל המותקפת בתקופה שכבר החלו להתגלות בקיעים בחוסן הלאומי ובאמונתנו בצדקת דרכנו.

אך מזה שנים סר חינו של קישון בעיני הקורא הישראלי. יש אמנם עדיין ציבור גדול של מעריצי קישון, המכירים על פה את כל מערכוניו וספריו. אך מתוך הכרות עם תלמידיי הצעירים אני יודע שלדור החדש שמו כמעט אינו אומר מאומה.

במקביל לירידת קרנו בישראל נחל קישון הצלחה עולמית. ספריו תורגמו לשפות רבות, מחזותיו הוצגו אפילו ביפן ובעיקר זכה לפופולריות בגרמניה. קישון נמצא יותר ויותר בחוץ לארץ ובכמה גיחות מולדת שעשה נתברר כי הוא עבר מטמורפוזה. אפרים קישון הפך פתאום חסיד מדינה פלסטינית, חסיד תהליך השלום, ממש כמו כל משמיציו משמאל מלפני שנים. באחרונה גם אמר כי הגזמנו בתגובות שלנו על עלייתו של היידר לממשלת אוסטריה.

אפרים אפרים, ברוח יצירותיך אומר כי אתה עושה "שמיניות באוויר" כדי להכשיר את השרץ, כי רצוי היה ש"תוציא את השטקר" כי אתה לא רואה דברים הכתובים שחור על גבי לבן" וכי ב"אחד האמשים" הפכת מ"עולה היורד לחיינו" ליורד העולה על חיינו.

9. משה סנה

מן הנאמר כאן בשבוע שעבר ניתן היה להבין בטעות כי משה סנה נמנה עם קבוצת האנשים שהועמדו לדין והורשעו על מסירת מידע לאויב. אין הדבר כן.
פרשת המידע הצבאי הסודי שמסר סנה למזכיר השני בצירות הסובייטית בישראל נתגלתה בארכיון המפלגה הקומוניסטית הסובייטית רק לאחר התפוררות ברית המועצות. האינפורמציה כללה דיווח על כוונת ישראל לתקוף את סוריה על מינויים במטכ"ל ועל מבנה צה"ל. כשנתגלו מסמכים אלו כבר לא היה סנה בין החיים. לפני מותו נתן ביטוי למעין חזרה בתשובה ליהדות כשציווה לומר קדיש על קברו.

 

 

 
 

מיהו עז אד-דין אל-קסאם – הרוצח הנערץ של הפלסטינים

עז א דין אל קסאם

עז אד- דין אל קסאם

עז אד-דין אל-קסאם הוא הגיבור הלאומי בה' הידיעה של הפלסטינים. על שמו קרויות חוליות הרצח המתועבות של החמאס, אך הוא נערץ גם על ידי ה"פתח" ועל ידי כל יתר הארגונים הפלשתינאים, הרואים בו את אבי הלאומיות והמהפכנות הפלסטינית.

  

פליטים ערביים נמלטים מחיפה בספינות בעזרת הבריטים John-PhillipsLIFE

במלחמת השחרור הציקו תושבי הכפר לתושבי הישובים היהודיים הסמוכים, הצליחו להביא לשיתוק התחבורה היהודית באזור. הם גם היו מראשי הפורעים שרצחו 39 פועלים יהודיים בבתי הזיקוק בחיפה. לאחר כיבוש חיפה בידי כוחות ה"הגנה" נמלטו תושבי הכפר הרצחני.

מדוע נזכרתי פתאום לספר עכשיו את הסיפור הזה?

כי בבלד א-שייח' קיים עד היום קברו של הרוצח עז אד-דין אל-קסאם. ואם יש דין שמכוחו הרסו את רחבת קברו של הטרוריסט גולדשטיין בחברון מן הדין היה גם להרוס את חלקת הקבר של הרוצח הערבי.

ראה מהנאכבה לטרור השהאידים

האם ללמד את הנאכבה?