קראתי את הכותרת בעיתון וסירבתי להאמין. נאמר בה: "יוסי שריד – המועמד המועדף של המפד"ל לתפקיד שר החינוך". חשבתי לעצמי: עוד הולכת שולל של התקשורת.

אך בהמשך הידיעה ניתן הסבר כבד משקל להעדפה המשונה הזו. הכתב מנחם רהט מ"מעריב", כתב אמין, אומר: "נראה כי הסיבה העיקרית לאהדה של המפד"ל לשריד היא העובדה שלעומת שאר המועמדים – בן עמי, רמון ודליה איציק – שריד אינו חשוד באהדה לש"ס. רק שריד, מעריכים במפד"ל, עשוי לבלום את התפשטות מערכת החינוך של ש"ס".

אם העובדות הללו נכונות, ניתן לומר כי נסגר כאן המעגל הנפשע של המפד"ל כלפי יהודי המזרח. מעגל שראשיתו בהסכמה בשתיקה בימים של ראשית המדינה לחלוקת העולים: מי אלינו ומי מביניהם ייצא לשמד ולגזיזת פיאות של מוסדות החינוך החילוניים.

 כישלון חינוך ה"מזרחי"

מערכת החינוך של המזרחי בתקופה של טרום מדינה ובשנים הראשונות של המדינה נכשלה כישלון חרוץ. המערכת הזו לא הצליחה להשיג את המטרה המינימלית שהציבה לעצמה – לחנך דור של אנשים הגאים במורשת היהדות ושומרים מצוות. אני עצמי הייתי אחד הקרבנות של המערכת הזו. למדתי ב"תחכמוני", שצוות המורים
והתלמידים בו היה איכותי. אך המסורת היחידה שנשמרה בבית-ספר זה היתה המסורת של בוגרים היורדים לשפת הים ומשליכים את הברטים לים (הכיפה הסרוגה לא היתה עדיין).

נדרשו לי שנים רבות כדי לחזור אל הכיפה ואל דף הגמרא ואל בית הכנסת ואל המורשת. במידה מכרעת תודות למהפכה שחולל הרב צבי נריה. אך בכנסי מחזור של כיתתי, שהתקיימו במשך השנים, ניתן היה לספור על אצבעות יד אחת את התלמידים שחבשו כיפה.

אם כך הדבר בבית-ספר ברמה גבוהה של אוכלוסייה מבוססת יחסית במרכז עירוני, מה ייאמר על בתי הספר של הפריפריה. כשחביב המפד"ל יוסי שריד (וקודמתו שולמית אלוני) היו מדברים על הרמה הנמוכה של בתי הספר של הזרם הממלכתי דתי היה להם על מה לסמוך. אין ספק: כישלונה של מערכת החינוך של הזרם הממלכתי דתי פילסה את הדרך לעליית ש"ס.

 כשאבא של דרעי בכה

העיתונאי יואל ניר מספר בספרו "אריה דרעי" על המשבר אליו נקלעה משפחת דרעי כשיעה לארץ ממרוקו. "פקידי החינוך", מספר ניר, "סוכני הביורוקרטיה, סירבו להכיר בתעודת בית הספר במקנס, הקובעת כי השניים סיימו את בית הספר היסודי והם בשלים לבית ספר תיכון… לימים יכרע אליהו דרעי על ברכיו ויאחז ברגליו של מנהל בית הספר הממלכתי דתי, עם שהוא בוכה ומתחנן לבל יגרש המחנך את בנו שלמה מבית הספר משום שהיה מרדן"… לאחר זמן הגיעו ציידי נפשות לבית משפחת דרעי ולאחר כמה גלגולים הגיעו הילדים למתיבתא של הרב אבנר שוקרון בחדרה. וההמשך ידוע. בני משפחת דרעי, וכמוהם מאות אלפי ילדי עליית המזרח, לא מצאו את גאולתם במוסדות המפד"ל. הם היו בסיס הכוח לעליית ש"ס.

  

מהפכת הכיפות הסרוגות

זוהי המהפכה התרבותית והפוליטית הגדולה ביותר מאז הקמת התנועה הציונית. לא המפד"ל חוללה את התנועה הזו אלא הרב משה צבי נריה זצ"ל בהשראת ישיבת מרכזהרב. ועל היחס בין משנת הרב לבין המפד"ל אפשר היה לשמוע מפי הרב צבי יהודה ז"ל.

קטונתי מלמתוח ביקורת על האנשים הנפלאים שבתנועה הזו. אבל נאמנים פצעי אוהב.יחסם של אנשי הכיפות הסרוגות לתנועת ש"ס יש בו כדי להצביע על הסיבה שמנעה מן התנועה "להתנחל בלבבות". ישראל הראל ידידי כותב כי על הציבור הציוני-דתי-לאומי להוביל "נגד הש"סיזציה של המדינה". ועוד הוא כותב כי "אם חבורה זו תצורף לממשלה היא תנצל, כדרכה, את כוחה להמשך העשרת עצמה, לנפוטיזם חסר מעצורים ולהנצחת המצוקה. מי שקורא באילו בורות שומן משובצים בניו, בנותיו, חתניו וכלותיו – ושפעת קרוביו ומקורביו של הרב עובדיה יוסף חייב לחזק את ידיה של מרץ".

נו, סוף סוף הגענו לחזון אחרית הימים. ברית המתנחלים עם מר"ץ נגד הרשעים של ש"ס.

היושבים בווילות

ישראל הראל ידידי. אולי תוכל לומר לי מה ההבדל בין הטיעונים שלך נגד ש"ס לטיעונים של מרץ נגד מתיישבי יש"ע. הם אומרים: אתם מתיישבי יש"ע יושבים בווילות תלת מפלסיות, נהנים מתקציבי ענק על חשבון האוכלוסיות החלשות,יושבים בתוך בורות שומן לא פחות מבניו ובנותיו של הרב עובדיה יוסף. אתם כאילו מתנחלים אך לא ויתרתם על הדירות שלכם ברמת-גן ובפתח-תקווה וברעננה, אותן אתם משכירים בדולרים טובים. אתם כאילו בונים את הארץ אבל בעצם בונים את עצמכם. נהנים מהקלות מס ומהלוואות זולות למרות שאתם יושבים חמש דקות מכפר סבא או מירושלים.

הדמיון בין גוש אמונים ומר"ץ

וכאן רצוני לומר משהו קשה שיקומם עלי רבים מחבריי. אבל, כמאמר אפלטון, אהבתי את סוקרטס אך יותר ממנו אהבתי את האמת. והאמת היא שהדמיון הסוציו-אקונומי בין גוש אמונים למרץ גדול מאד. והפער בין מרץ וגוש אמונים לבין יהודי המזרח גדול באותה המידה. דור הכיפות הסרוגות הוא בסופו של דבר דור של אליטיסטים, לא פחות מן היאפים של מרץ. לא ראינו מזרחיים מנתיבות ומאופקים בכיכר רבין – לא בהפגנות שלום עכשיו ולא בהפגנות גוש אמונים. לא ראינו מזרחיים בצמרת מרץ (רן כהן כבר מזמן אשכנזי) ולא ראינו אותם בצמרת גוש אמונים.

כולנו חטאנו בחטא הקדמון של הפקרת יהודי המזרח. העונש שלנו היא ש"ס.

האלימות של ש"ס

טובה פליקס מאלון מורה שלחה לי את המכתב הבא, שאני מביא אותו כנתינתו: לפני כשש וחצי שנים שבת בעלי ליד ביתו של הרב עובדיה יוסף. בפקודת אריה דרעי התנפלו עליו ועל כמה מחבריו אנשי ש"ס והיכו אותם מכות רצח. בנס הסתיים העניין בפציעות בלבד.

באותה "הזדמנות" גנב מישהו תיק גב גדול ודחוס, מלא בציוד אישי – שהיה שייך לבתי עפרה הי"ד, ששרתה אז בשרות לאומי. הוגשו תלונות למשטרה על המכות ועל גניבת התיק וככל הידוע לנו – העניין לא טופל.

לפני כארבע וחצי שנים, נרצחה בתי עפרה הי"ד בפיגוע ירי על ידי מחבלים. מישהו התקשר אלינו ואמר שמצא את התיק כנראה הבין שהתיק חשוב לנו. התיק הוחזר אלינו בעזרת המשטרה. התיק היה ריק. השאירו בו רק סידור וארנק עם מסמכים".

 

יבוא יום והוא איננו רחוק. אחד מראשי השמאל, איש בעל מצפון, יקום ויכה על חטא. הוא לא יאמר "חטאנו, עוינו, פשענו". כי זו איננה השפה שלו. הוא כבר שכח איך נראה בית כנסת מבפנים. הוא מעולם לא פתח מחזור של ימים נוראים. אבל הוא יגיד משהו בלשון היום: "פישלנו", "טעינו בגדול", "פינטזנו".

פינטזנו מזרח תיכון חדש. פינטזנו ערבים המוכנים לחיות עמנו בשלום. פינטזנו כי אם רק ניתן את כל השטחים נגיע אל המנוחה ואל הנחלה. עכשיו מתברר שהכל היה פנטזיה. נקווה שזה לא מאוחר מדי.

חשבון הנפש של חזן

כבר היו דברים מעולם. אחד המנהיגים הבולטים ביותר של השמאל הישראלי, יעקב חזן, הצהיר בערוב ימיו: פינטזנו ודבקנו בפנטזיה, מסרבים להכיר במציאות.

יעקב חזן אמר את הדברים בשיחת וידוי עם אחד מתלמידיו הבכירים, מאיר תלמי. הוא מנה אחת לאחת את טעויותיו הגדולות – רעיון המדינה הדו לאומית, עמדת מפ"ם כלפי מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת לבנון. האמונה בסטאלין ובמולדת השנייה.

 

בזבזנו תנועה אדירה על פנטזיה – אמר חזן.

כן, כואב הלב על התנועה. אבל מה עלינו, על כל עם ישראל? מי שילם את המחיר של הפנטזיות האלה, מי למד את הלקח? מי נתן את הדין.

על טיבן של הפנטזיות הללו ניתן ללמוד מספרו של פרופסור זאב צחור "חזן -תנועת חיים – השומר הצעיר, הקיבוץ הארצי, מפ"ם". הספר הופיע לפני כשנתיים בהוצאת יד יצחק בן צבי ויד יערי. ככל הזכור לי לא קיבל הספר את ההד הראוי בתקשורת, למרות שיש בו גילויים מדהימים. על קיומו של הספר העירה את עיני אחת הקוראות, רות איזיקוביץ מהוד השרון.

"שמש העמים שקעה"

יעקב חזן היה האיש אשר יחד עם מאיר יערי הנהיג את "השומר הצעיר", את "הקיבוץ הארצי" ואת מפ"ם משך עשרות שנים. חזן היה האיש אשר הכריז בכנסת הראשונה: "בשבילנו ברית המועצות היא מצודת הסוציאליזם העולמי, מולדתנו השנייה, הסוציאליסטית". חזן היה האיש שבוועידת היסוד של מפ"ם (שהכריזה על עצמה כ"מפלגה לניניסטית מהפכנית") הצהיר כי מפ"ם תתייצב "כוח מול כוח" מול מפא"י.

שמש העמים שקעה. כרזה של מפ"ם ביום מותו של סטאלין. (ראה הערת הסתייגות בתגובות)

אבל חזן גם היה האיש שתפס בשלב מוקדם למדי כי האוריינטציה על עולם המהפכה,שהוא חינך עליה דור שלם, מובילה לבגידה ולהרס. הוא ניסה לעמוד בפרץ, לסלק מן התנועה את השמאלנים הסוטים. אך זה היה כבר מאוחר מדי. הזרע שנזרע הניב צמחי רעל, המשפיעים על המפעל הציוני עד ימינו.

כאשר מת סטאלין, בשנת  1953 כבר היה ברור לחזן כי "המולדת השנייה" היא מדינה רצחנית ואנטישמית. כי סטאלין עצמו יזם את רצח הסופרים והרופאים היהודיים.

כותרת של בטאון מפ"ם "על המשמר" ביום מותושל סטאלין

אף על פי כן, כאשר מת סטאלין התעטף הקיבוץ הארצי באבל כבד, החברים ביטלו את מסיבות פורים. חזן נגרר אחרי האווירה הזו ובאסיפת חברים במשמר העמק אמר: אסון נורא קרה לנו ולעמלי כל הארצות. שמש העמים שקעה".

למתאבלים על סטאלין נוסף גם המשורר יהודה עמיחי שכתב את השיר הבא לאחר מותו:

 

יהודה עמיחי

מותו של סטאלין

 

אֵיזוֹ תְּנוּעָה פָּסְקָה עֵת הִשְׁתַּתְּקוּ

הַאֵבָרִים הָאֵלֶּה אִם נַחְשֹּׁב עַכְשָׁו

חוּסְמוּ לָעַד – בְּסִיד הַהִסְתָיידוּת

וּכְסִיד בְּקוּמְקוּמֵי רוּסִיָתוֹ – עוֹרְקָיו.

 אֲשֶׁר הָיוּ כְּרֶשֶׁת נְהָרוֹת

הָאַדִּירִים כָּל כָּךְ וַעֲצוּבִים בְּבִרְכָתָם

וְאֵיךְ גּוּפוֹ נָשָׂא תוֵי אַרְצוֹ כִּבְמָפּוֹת

הָרים דְּרָכִים – הַכֹּל עָלָיו הוּשַׂם!

 וְאֵיךְ בַּסּוֹף לִבּוֹ כְּמוֹ תָּמִיד,

כִּצְעוֹד חַיָּלִים הוֹלְכִים אֶל הַחֲזִית,

אֵיךְ שָׁטַף כְּאָז בִּיְמֵי הַבְּרִית

 אָדֹם וּמִסְתַּעֵר דָּמוֹ הַדָּם

כְּמוֹ תְּרוּעָה אֶל תּוֹךְ מוֹרוֹ הָרָם

וְאֵיך שָׁטַף וְלֹא חָזַר מִשָּׁם.

תאים חשאיים בצה"ל

אך השומר הצעיר והקיבוץ הארצי לא נשארו בתחומי התיאוריה המהפכנית. הם נקטו צעדים כדי לקרב את המהפכה ולקדם את פני הצבא הסובייטי שיבוא לשחרר את המהפכה הסוציאליסטית כאן.

וכאן מביא פרופסור צחור שורה של גילויים מדהימים על התארגנות מחתרתית של מפ"ם בשנות החמישים. ואלה עיקר הגילויים:

* תאים חשאיים  של מפ"ם פעלו בשרות הביטחון, בממשל הצבאי במשרד הביטחון ובצבא.

* כמה מחברי התאים עשו לימים קריירה ביטחונית. מהם שהיו לאלופים, שגרירים וחברי כנסת. אחד מהם היה לשר במפלגה ימנית.

* לפחות בחמישים קיבוצים הוכן מחסן נשק חשאי. לעתים היה מאגר הנשק הסודי גדול בכמותו ובאיכות הציוד שבו מהמחסן שנועד להגנה המרחבית בפיקוח צה"ל.

• חזן ניסח את המטרה של התאים: לסכל השתלטות בכוח של הימין בראשות מנחם בגין על המדינה ולהיערך למאבק מחתרתי נגד שלטון ימני אם יקום.
• משימה אחרת של התאים נוסחה על-ידי משה סנה (שהיה ממנהיגי מפ"ם לפני פרישתו למפלגה הקומוניסטית הישראלית): להיערך לקראת אפשרות מלחמה בין המערב "מחרחר המלחמה" לבין עולם המחר" הסוציאליסטי. המחתרת המהפכנית נועדה לפעול בצה"ל להשתתפות אקטיבית ב"מלחמה העולמית הקרבה".
• הוועדה הצבאית הרשמית של מפ"ם כללה את יצחק שדה, יגאל אלון, משה כרמל, שמעון אבידן, אליהו כהן בן חור וישראל בר (היה הפרשן הצבאי של "הארץ" ויועץ של בן גוריון. לימים נתגלה כי ריגל למען ברית המועצות, הועמד לדין והורשע ומצא את מותו בכלא).

בין העקרונות שקבעה הוועדה: על כל משק להפריד בין הנשק שסופק על ידי צה"ל לבין נשק שנרכש במישרין. את הנשק מן הסוג השני יש להטמין בסליק שמקומו יהיה ידוע רק לשלושה אנשים.

• בתאים החשאיים של מפ"ם בצה"ל פעלו שורה של קצינים בצבא הקבע ביניהם: מפקד פיקוד, שני קציני מבצעים פיקודיים, מפקדי חטיבות, סגני מפקדי חטיבות, מפקד מחוז, סגני מפקדי מחוז, מפקד חיל, וכן בכירים בחיל הים, בחיל האוויר, במטכ"ל, מדריכים בקורס מג"דים. מבין חברי התאים הללו היו שהגיעו לדרגת אלוף ומעלה.

משה סנה מעביר סודות

הגילוי המדהים ביותר בספרו של פרופסור צחור הוא שמשה סנה, שהיה עדיין אותה תקופה במפ"ם, העביר סודות לברית המועצות.

משה סנה היה ללא ספק אחד הדמויות הססגוניות והמרתקות ביותר של התנועה הציונית. יש שניבאו לו כי לולא תהפוכותיו האידאולוגיות היה מגיע לראשות הממשלה.

                                                                               משה סנה (ויקישיתוף)

משה סנה נולד בפולין ושירת כרופא בצבא הפולני.פעילותו הציבורית החלה בפולין בה היה מראשי הציונים הכלליים. בהגיעו לארץ התמנה חבר המפקדה הארצית של ההגנה ובחלק מן התקופה היה ראש המטה הארצי של ההגנה (דרגה המקבילה לרמטכ"ל). היה ממקימי תנועת המרי העברי – איחוד המחתרות למאבק בבריטים.

סנה משנה עמדותיו

בשלב מסוים חלה תפנית בהשקפותיו הפוליטיות. הוא קרא לתנועה הציונית לשתף פעולה עם ברית המועצות. משלא נתקבלה עמדתו התפטר מן ההנהלה הציונית והצטרף למפ"ם. אחרי משפטי פראג הוא פרש ממפ"ם והקים את חזית השמאל ולאחר מכן הצטרף למפלגה הקומוניסטית והיה מראשיה. בסוף ימיו חזר לציונות וליהדות ונתן לכך ביטוי בצוואתו בה ביקש לומר עליו קדיש לאחר מותו.

מידע סודי לברית המועצות

פרופסור צחור מגלה כי בתקופה בה היה חבר מפ"ם העביר סנה מידע סודי לברית המועצות. בארכיון המפלגה הקומוניסטית שנפתח לחוקרים לאחר התפוררות ברית המועצות, נמצאו דיווחים מצירות ברית המועצות ברמת-גן המעידים על כך שסנה מסר אינפורמציה סודית ביותר למזכיר שני בצירות הסובייטית. "האינפורמציה מדהימה בהקפה וברגישותה, כללה דיווח על כוונת ישראל לתקוף את סוריה, על מינויים במטכ"ל ועל מבנה צה"ל" – אומר פרופסור צחור.

רן כהן כמשל

לכאורה כל הפרשיות הללו שייכות להיסטוריה. הקיבוץ הארצי פשט מזמן את הרגל, כלכלית ואידאולוגית. השומר הצעיר לא קיים למעשה. מפ"ם התפוררה מזמן.

אבל, כמו שכתבתי במאמרי על הזרמים ההרסניים בציונות הסוציאליסטית, מפ"ם ההיסטורית לא קיימת אמנם, אך מורשתה נמצאת היום במרכז המפה הפוליטית. חזן, בערוב ימיו, כשעמד על הסכנה המאיימת על המדינה מן האידאלים שהוא הציב בפני חניכיו, יצא נגד תנועת ש"יח (שמאל ישראלי חדש) שאחד מחבריה היה אז רן כהן. זאת, בעקבות הפגנות שארגנו אנשי שי"ח נגד השמדת שדות מזרע של כפר ערבי בגליל, בריסוס מן האוויר. באחד הכינוסים של הקיבוץ הארצי כינה חזן את רן כהן "בוגד". רן כהן היה אז סגן אלוף במילואים, מג"ד צנחנים נערץ, נודע באומץ ליבו ובמסירותו לצה"ל. הגדרתו כבוגד עוררה סערה. וחזן תיקן עצמו: באופן סובייקטיבי רן כהן אינו בוגד אבל באופן אובייקטיבי ארגון הפגנה למען ערבים הוא מעשה של בגידה.

"זמן מה אחר כך" כותב פרופסור צחור "נתפס אודי אדיב, בן גן שמואל, והואשם בריגול לטובת סוריה ובתכנון מעשי חבלה בישראל. חזן, שהכיר היטב את הוריו של אדיב, היה משוכנע שגם אם רן כהן לא העלה על הדעת רעיון של בגידה,הוא יצר מצע רעיוני לגידולי פרא שצמחו בקיבוצו וינקו ממקורותיו".

אני מכיר את רן כהן כאדם ישר והגון. בוודאי שאיננו "בוגד", לא סובייקטיבי ולא אובייקטיבי. תמיהני אם הוא יהיה האיש שיקום ביום מן הימים ויצהיר: פינטזנו". [ז.ג.]

ראה "הסוד האפל של מאיר יערי"

תגובות

 
אני האחרון שאומר מילה טובה על סטלין, אבל הכרזה (סטאלין שמש העמים) מציקה לי, כי היא לא נראית לי אמיתית.
במקור זו כרזה של מק"י מ-1949, כשמלאו ל"שמש" 70 שנה. קשה לי להניח שמפ"ם השתמשה בה לאחר 4 שנים.
בזמנו ניסיתי לחפש כרזה או מודעה של מפ"ם  על מות סטלין, עם המילים "שמש  העמים". לא מצאתי, וההסבר שקיבלתי ממומחים הוא, שאחד מראשי מפ"ם (ייתכן שיעקב חזן) השתמש בביטוי הזה באחד מנאומי ההספד והצער על מות "החם הגרוזיני", כפי שכינו אותו אלתרמן ואחרים.

בידידות,
מוטקה נאור

תגובה

מוטקה ידידי,

בדקתי ואתה צודק. מישהו הוסיף את הכתובת לכרזה. אבל תסכים עמי שטכנית זה אולי זיוף אבל משקף בדייקנות את רוח הכרזה ויתר פרסומי מפ"ם באותה תקופה.

שיר פרודי על ניצולי השומר הצעיר