ארכיון הקטגוריה: בוגדים ובגידה

פרשת בן זיגייר ופרשיות ביטחוניות שהיו בעבר – מצא את ההבדלים

פרשת סוכן המוסד בן זיגייר שהתאבד בכלא ישראלי  דומה לפרשיות שהיו בעבר * החל ב"אדם השלישי" בפרשת מצרים ועד לואנונו וסודות הכור *  בכל הפרשיות הללו עומדת השאלה: מה חשוב יותר, זכות הציבור לדעת או זכות המדינה להתקיים * ומה דינם של חברי כנסת המנצלים את חסינותם כדי לפגוע בבטחון המדינה

בן זיגייר

בן זיגייר

 

החתום מעלה אינו מתיימר לדעת יותר ממה שפורסם והותר לפרסום באמצעי התקשורת. אך השכל הישר ומעט ידע בספרות מודיעין יכול להעלות כמה השערות. נניח לדוגמא שבן זיגייר מכר לאירנים ציוד אלקטרוני כפי שאכן פורסם. ונניח שבציוד שנמכר הוכנסו אביזרים שיוכלו לעקוב אחרי הצנטריפוגות האירניות או לשבש את פעילותן. ונניח שלמוסד נודע כי בן זיגייר נכשל – אולי פטפט, אולי נשבר באיזו חקירה, אולי פגע בבטחון המדינה בדרך אחרת כלשהי.

להמשיך לקרוא

המרקסיזם כבר מת מזמן מדוע רבים כל כך מתגעגעים אליו

מדוע הקומוניסטים כועסים על הצאר הרוסי (שהודח במהפכה הקומוניסטית ב-1917)?
כי הוא השאיר מזון רק לשבעים שנה. וכשנגמר המזון  התמוטט המשטר הקומוניסטי.

את הבדיחה החבוטה הזו צריכים לספר ליוזמי הספר "בחזרה אל מרקס", בעריכת בנימין גונן,  שראה אור בהוצאת "הקיבוץ המאוחד", לפני כעשר שנים, והתגלגל לידיי במקרה בימים אלה.

זוהי אסופת מאמרים שהמשותף לכולם הוא געגועים למרקסיזם ולכל מה שהוא מייצג. לא רק געגועים אלא אמונה נחרצת שהתורה המרקסיסטית ליחה לא נס ועוד נכונו לה גדולות.

הוגה הדעות ג'ורדן פיטרסון על המרכסיזם אנגלית]

 

להמשיך לקרוא

מנטורי קרתא דרך חסידי סאטמר ועד כת "לב טהור"

 

צאצאי המן ומרדכי מתחבקים בטהרן הבירה

הם אינם "נטורי קרתא" כמו שרבים נוטים לחשוב כי ארגון כזה כבר לא קיים * הם מחזיקים בדעות של הרבי מסאטמר אך חסידי סאטמר מחרימים אותם * הסופר חיים באר: אלה קיצונים שעברו את הגבול, כשהתאולוגיה הפכה לפתולוגיה

שנים רבות נראו בכל הפגנה אנטי ישראלית ופרו פלסטינית כמה יהודים חובשי שטריימל ועטופים בטליתות, נושאים כרזות נגד ישראל.

התופעה הזו הצטלמה יפה בדיווחי רשתות הטלוויזיה אך לא עוררה התרגשות – לא בישראל ולא בעולם היהודי. "החסרים משוגעים אנו". יש לנו די והותר משלנו.

זה פיקנטי לראות חובש שטריימל בהפגנה פרו פלסטינית אך במה הוא שונה מאנשי גוש שלום, שלום עכשיו ואנשי שמאל רבים בישראל בעולם היהודי ששכחו כבר איך נראים תפילין.

אך לפני חמש שנים עוררה חבורת חובשי שטריימל סערה זוטא כשהופיעו ליד בית החולים בו היה מאושפז צדיק הדור יאסר ערפאת והתפללו לשלומו. גם בכך עדיין לא עברו השטריימלים את הגבול. הרי אורי אבנרי נפגש עם ערפאת בעיצומה של מלחמת לבנון וכמוהו כמה מן האליטות של השמאל הישראלי.

 אך זמן מה לאחר מכן עברו השטריימלך את הקו האדום אפילו בעיניהם של שמאלנים קיצונים. הם הלכו לאחמדיניג'אד, התחבקו עמו, נשקו אותו, ישבו עמו במועצת חכמים ואפילו השתתפו בכנס להכחשת השואה.

לא רק שלא התביישו במעשיהם אלא הפיצו – בעזרתה האדיבה של מערכת ההסברה האירנית – תמונות למכביר של חיבוק הרעים הסחבאקי בין ההמן מטהרן לבין צאצאיו המוצהרים של מרדכי היהודי.

באותה תקופה כתבתי טור בעיתון "מקור ראשון" והואיל ובעבודתי האקדמית עסקתי ביסודיות רבה במשנתו של הרבי מסאטמר נתבקשתי לכתוב על המשנה הזו ועל הקשר בינה לבין חסידי אחמדיניג'אד.

ההנחה היתה שהואיל ולובשי הקפוטות השחורות מחזיקים בעמדות תיאולוגיות דומות לאלו של הרבי מסאטמר הם נמנים עם חסידות זו.

בעקבות פרסום המאמר (ראה קישורים בסוף) זכיתי למקלחת של צוננים, הן מאישים בארץ והן מאנשי סאטמר בחו"ל. נתברר לי לבושתי כי העללתי על קבוצה גדולה של יהודים – שאף שאנו חולקים חריפות על עמדותיהם- עלילה קשה. ידיהם לא שפכו את הדם.

רק לאחר זמן פיענחתי את התעלומה, בעזרת ידידי הסופר חיים באר.

אך כדי להבין את התעלומה ופתרונה צריך קודם לרדת מעט לעומקה של תפיסת הרבי מסאטמר.

מיהו הרבי מסאטמר

הוא נולד בשנת 1888, בעיירה סאטמר בהונגריה, בן לשושלת אדמו"רים. בשנת 1928 התמנה לרב קהילת סאטמר. הוא ניצל מתאי הגזים בשואה כשנמלט ב"רכבת המיוחסים" מברגן בלזן, שארגן רודולף קסטנר.

 

הרבי מסאטמר, יואל טייטלבוים

הרבי מסאטמר, יואל טייטלבוים

עלה לארץ בתום מלחמת העולם ולאחר שנה היגר לארצות הברית. ברובע ויליאמסבורג שבברוקלין ניו יורק הקים את קהילת חסידיו מחדש. קהילה זו עוצבה כהעתק מדויק של עיירה יהודית מזרח אירופית.

הרב טייטלבוים נתגלה לא רק כבעל אישיות כריזמטית בעלת השפעה. הוא גם כוח ארגוני כלכלי שהצליח להקים בארצות הברית אימפריה המונה יותר ממאתיים אלף איש. זוהי מערכת מסועפת של מוסדות חינוך ומוסדות כלכליים. על אף השלילה המוחלטת שהוא שולל את מדינת ישראל הוא ביקר בארץ כמה וכמה פעמים והקים גם כאן מערכת חינוכית (מבוססת על טוהרת לשון יידיש) ושיכונים לחסידיו. בשנת 1953 הוא נבחר לרב העדה החרדית בירושלים. הוא ביקר בארץ שש פעמים. מביקור לביקור גדל מספר מקבלי הפנים עד שהגיע לרבבות. רכבת ישראל העמידה לרשות חסידיו רכבת מיוחדת ומכרה להם כרטיסים בלי שם וסמל המדינה עליהם.

 

הרכבת המיוחדת וקבלת הפנים שנערכה לרב בביקורו בארץ

הרכבת המיוחדת וקבלת הפנים שנערכה לרב בביקורו בארץ

בליל יום הכיפורים עלה לבמת בית הכנסת, לפני תפילת כל נדרי, והכריז שכל מי שמאמין שהמדינה הציונית היא "אתחלתא דגאולה" אל יתפלל בבית הכנסת שלו. את חסידיו הזהיר שמי שישתתף בבחירות לכנסת, או ישתף פעולה בדרך כלשהי עם המדינה הריהו כמי שעובר על כל התורה כולה.

כרטיס הרכבת המיוחד שהודפס לכבוד הביקור ב-1965

כרטיס הרכבת המיוחד שהודפס לכבוד הביקור ב-1965

הגאולה כעוון פלילי

הרב יואל טייטלבוים ממשיך למעשה מגמה של כמה מגדולי ישראל שהתנגדו – מאז האמנסיפציה – לתהליכי ההשכלה, החילון ובעקבותיהם הציונות, שעברה החברה היהודית באירופה.

ייחודו של הרבי מסאטמר בכך שהוא פיתח תיאולוגיה המתמקדת בהתנגדות לציונות ולעליה לארץ ומאוחר יותר לעצם קיומה של המדינה. התנגדות זו היא עקרונית ואינה קשורה דווקא בחילוניותה של הציונות.
בספר האידאולוגי הבסיסי שלו ("ויואל משה") הוא כותב בין היתר: "אף אם יהיו כל חברי הממשלה, כולם אהובים כולם
ברורים, אף כתנאים ואמוראים… אף אילו היו חברי הכנסת צדיקים וקדושים, הוא עוון פלילי איום ונורא גאולה וממשלה טרם שהגיע הזמן". טייטלבוים היה עקבי בנושא זה והדברים שהוא כותב על יהודים חרדים המשתפים פעולה עם השלטון הציוני, כמו אנשי אגודת ישראל, אינם חריפים פחות מן הדברים שהוא כותב על החילוניים.

ר' יואל טייטלבוים לא פרסם אף לא חיבור אחד לפני המלחמה וכל תורתו מאותה תקופה נכתבה מפיו על ידי תלמידיו. קבצי איגרות שלו משנות העשרים והשלושים, מלמדים שהתנגדותו לציונות לא נפלה בחריפותה מהתנגדותו למדינה. ספרו הראשון , "ויואל משה" הופיע בברוקלין בשנת 1959 ובו התווה את יסודות התיאולוגיה שלו נגד המדינה. הוא ביסס והרחיב את הדברים בספר "קונטרס על התמורה ועל הגאולה" שהופיע בברוקלין ב-1967. במקביל חיבר פרושים לתורה ולתהלים ועוד חיבורים רבים.

שלוש השבועות

הבסיס ההלכתי לתיאולוגיה של טייטלבוים הוא שלוש השבועות המוזכרות במסכת כתובות (דף קיא עמוד א): "שלוש השבועות הללו למה? אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי".

לפי פרשנותו של ר' יואל טייטלבוים יש בפיסקה זו איסור מוחלט של עליה המונית מאורגנת לארץ ישראל ("עליה בחומה") ושל כל פעולה לדחיקת הקץ. דהיינו להביא את הגאולה באמצעים טבעיים. יותר מזה. אם לפני השואה הוא פרש את הפסוקים הללו כאיסור לעליה מאורגנת לארץ ויוזמה להשגת עצמאות מדינית. הנה לאחר השואה הוא מוצא בעובדה שעם ישראל עבר על השבועות את הגורם לשואה. המפעל הציוני ומדינת ישראל הפכו לשיטתו לגורמים דמוניים שהצלחתם הזמנית מוסברת בכך שמאחוריהם עומד הסיטרא אחרא, השטן בכבודו ובעצמו.

זו התאולוגיה בה מחזיקה חסידות סאטמר שהיא גדולה ומקיפה רבבות חסידים בארץ ובעולם. ומחזיקים בה גם חוגים שוליים שאינם חלק מן המימסד הסאטמרי.

כאמור נתברר לי, למעלה מכל ספק, כי השטריימלך שהלכו לאחמדיניג'אד אינם נמנים עם חסידי סאטמר. יותר מזה: מיד לאחר ביקורם הראשון בטהרן יצא כרוז עליו חתמו כל החצרות החסידיות בארצות הברית וסאטמר בכללם, שגינה אנשים אלה וקרא להחרימם.

מי הם בכל זאת?

בבקשת פתרון פניתי לחברי הסופר חיים באר, שאין טקסט יהודי שהוא אינו מכיר, ובעניין סאטמר הוא מומחה ממש, גם בשל יחסים משפחתיים.

בין תאוריה למעשה

חיים באר (צילום: זאב גלילי)

חיים באר (צילום: זאב גלילי)

הרבי מסאטמר, אומר לי חיים באר, כתב דברים איומים על הציונות ומדינת ישראל. אבל באופן פרקטי הרבי ורוב מניינם ובניינם של חסידיו לא התירו לעשות משהו בפועל כדי לפגוע במדינה. זו תופעה מרתקת: הפער בין ההשתלחות המילולית, לבין ההתנהגות בפועל. קיבלתי המחשה לכך כשביקרתי פעם בבית כנסת של חסידי סאטמר. מצאתי שם בשער של אחד הסידורים כתובת מודפסת בחותמת ובה נאמר: "כל המתפלל בסידור זה יכוון לבו לסופה של המדינה הציונית, בלי לגרום נזק לבר ישראל".

הריסון הזה של אמונה מוחלטת כי אסור למדינת ישראל להתקיים ויחד עם זאת להימנע מכל פעולה העלולה להזיק ליהודים נובעת ממנהיגותו של ר' יואל טייטלבוים.

 

יתפלל לביטול מדינת הציונים בלי שייפגעו יהודים. הסידור הסאטמרי.

יתפלל לביטול מדינת הציונים בלי שייפגעו יהודים. הסידור הסאטמרי

אז מי אם כן עומד מאחורי המטורפים שהלכו לטהרן? הרי הם מדקלמים אותה אידיאולוגיה של הסאטמרים?

עשבים שוטים

חיים באר: סביב הסאטמרים נתגבשו קבוצות קטנות של פורקי עול, עשבים שוטים במלוא מובן המלה, המסירים כל רסן. הם חיים בקרבת הסאטמרים אבל אינם חלק מהם. אנשים כמו משה הירש למשל שערפאת מינה אותו "שר לענייני יהודים ברשות הפלסטינית" לא מייצג אלא את עצמו או קבוצת שוליים. כאלה הם כל האנשים המופיעים בכל מקום בעולם בו תוקפים את ישראל. המראה של יהודים לבושים כחרדים, עטופים בטליתות, הצועדים יחד עם אנטישמים הוא חומר טוב לטלוויזיה. הם זוכים לפרסום מעבר לכל פרופורציה. בחסידות סאטמר הבחינו מזמן בפוטנציאל ההרס הטמון באנשים אלה והתבדלו מהם.

פרשת "לב טהור"

על פוטנציאל ההרס של הקבוצות, מספר לי חיים באר, עמדתי מקרוב. במהלך ההתעניינות שלי בקבוצות הללו הגיעו אלי טקסטים ממש מפחידים. אלה נכתבו בידי חוזר בתשובה, ארז אלברנס שמו. הוא בן להורים חילוניים מקרית יובל, אביו אף היה לוחם בצנחנים. בגיל צעיר התחיל לחפש את עצמו ועבר מקבוצת חסידים אחת לאחרת. לאחר שקרא את "ויואל משה" נתפס לאידיאולוגיה הסאטמרית והקים שטיבל קטן בירושלים ברוח סאטמר.

בן של לוחם בצנחנים שנתפס לאידאולוגיה הסאטמרית. ארז אלברנס.

בן של לוחם בצנחנים שנתפס לאידאולוגיה הסאטמרית. ארז אלברנס.

בטקסטים שכתב נאמר כי לא רק שלא צריך להכיר במדינת ישראל אלא צריך לעשות מעשה. הוא עורר בי עניין ונפגשתי עמו ומה ששמעתי מפיו נראה לי מסוכן עד מאד.
לאחר זמן פורסם בעיתונים כי שרותי הבטחון עלו על החבורה הזו על פי מידע שהגיע אליהם ממקורות ערביים. ערכתי ביקור שני במקום כי זה ריתק אותי. ואז ראיתי מישהו מביא חבילה של דרכונים ולאחר זמן פורסם בעיתונים שכל החבורה שמנתה 30-40 אנשים עזבה את הארץ. זה היה בשנת 1990.

חטיפת ילד ומאסר

בארצות הברית הקים ארז חצר משלו (בינתיים גם שינה את שמו לשלמה ארז אלברנס ושלמה העלברנץ). אנשי סאטמר חשו בסכנה הכרוכה בו והתבדלו ממנו. בשנת 1994 הוא נעצר על ידי ה-FBI כחשוד בחטיפת ילד בן 13 שבא אליו כדי ללמוד לבר מצווה. הוא החזיק בו בניגוד לרצון הוריו משך שנתיים. הוא הועמד לדין ונידון למאסר שנתיים עד 12 שנים. לאחר שנתיים גורש לישראל. מכאן נסע לקנדה וביקש שם מקלט מדיני כפליט שסכנה מרחפת על חייו בישראל. שם כבר הספיק לפרסם ספר בשם "דרך הצלה" בו הוא מדבר "על ביטול המדינה הברור הקרוב מאד …"

אז מה ההסבר לכל התופעות הללו, שאלתי את חיים באר.

"חצו את הקווים"

באר: החבורות הללו כמו אלברנס ודומיו אינם סאטמר אף שהם שואבים את רעיונותיהם מן התיאולוגיה הסאטמרית. ההבדל בינם לבין סאטמר הוא שהם חצו את הקווים. אין ספק שמדובר פה בתופעה פתולוגית של אנשים שחצו את הגבול. גם בשמאל הישראלי יש שמאל קיצוני שהם בחזקת סאטמרים אבל שומרים על הגבול. אודי אדיב, כמו אלברנס וכמו החבורה שהגיעה לטהרן, עבר את הגבול.

 למדתי עם תלמידיי, מספר באר, את פרק כא בשמואל ב'. מסופר שם על דוד שביקש את עזרת הגבעונים. אלה בתמורה ביקשו להיפרע מנכדיו של המלך שאול שהמית בגבעונים. בפסוק ב' נאמר "והגבעונים לא מבני ישראל המה". לכאורה משפט מיותר. וכי לא ידוע שהגבעונים אינם מבני ישראל?

רש"י אומר על משפט זה: "הראו בעצמם מידת אכזריות שאינן מזרעו של אברהם אבינו ואינן ראויין לידבק בישראל ולכך גזר עליהם דוד שלא יבואו בקהל. אמר שלושה סימנים יש באומה זו רחמנים וביישנים וגומלי חסדים. מי שיש בו ג' סימנים הללו ראוי לדבק בו".

השאלה שאני שואל עצמי, אומר באר, אם נוכח היחס שאנחנו מגלים כלפי העובדים הזרים וכלפי הדלים והאביונים שבתוכנו עוד נותרו בנו המידות של רחמנות ביישנות וגמילות חסדים.

ומה עם נטורי קרתא

אם הפסיכופטים של טהרן אינם סאטמרים אזי הם לכאורה "נטורי קרתא" – כך בתקשורת. מסתבר שגם זה אינו נכון. "נטורי קרתא" הוא מותג של מוצר שירד מזמן מן המדפים ורבים משתמשים בו.

כרוז החרמות של כל החסידויות החרדיות, כולל סאטמר, נגד הביקור בטהרן

כרוז החרמות של כל החסידויות החרדיות, כולל סאטמר, נגד הביקור בטהרן

 הארגון הוקם לפני למעלה מחמישים שנה על ידי שני אברכים צעירים ר' עמרם בלוי ואהרון קצנלבויגן שנשאו את נס המרד נגד הציונות. אך מאז עבר הארגון גלגולים רבים ולא נותר ממנו אלא השם בלבד ובפועל לא קיים ארגון כזה, אך רבים מתקשטים בו.
במאמר שפורסם ב"העדה", בטאון העדה החרדית בירושלים, נאמר: "…לדאבוננו קמה בשנים האחרונות קבוצה קטנה של אנשים בלתי אחראיים הלבושים בלבוש חסידי והולכים יד ביד שלובי זרוע עם הערבים… ושוב נוסעים אותה חבורה בלתי אחראית הקוראים לעצמם קנאים אנטי ציוניים לטהרן להתחבק ולהתנשק עם רשע כזה שלא חדל לדבר על תכניותיו לבנות פצצה אטומית שתמחוק את כלל ישראל לא רק את המדינה …זה ביזיון גדול ועצום שאותה כת, חבורה קטנה בלתי מרוסנת, חמסו להם את השם הקדוש נטורי קרתא שבראשותו של הלוחם הידוע והאגדתי ולמען קדושת ארץ ישראל, הרב הצדיק רבי עמרם בלוי …"

הרב עמרם בלוי

הרב עמרם בלוי

בהמשך לשאלה ששואל עצמו חיים באר, הייתי מציע גם לאנשי סאטמר לעשות חשבון נפש. אולי ישאלו עצמם האם יש בהם מן התכונות היהודיות שרש"י מונה. ואולי החבורה הזו שיצאה לטהרן היא עונש משמיים על שהוציאו דיבתם של ישראל. הרבי מסאטמר אמר פעם בראיון עיתונאי כי הציונים הם ה"ערב רב" שנספחו לבני ישראל שיצאו ממצריים. והנה עכשיו יש לסאטמרים "ערב רב" משלהם, גבעונים שאינם מבני ישראל הממררים את חיי כולנו.

גם מחללים שבת בפרהסיה

מאז פרשת החיבוק שחיבקו חובשי השטריימלך את אחמדינג'אד בטהרן אני עוקב בשקדנות אחר פרסומים הקשורים בקבוצה זו.

 באחד האתרים מצאתי עוד תעלול של הפסיכופטים מטהרן. "הרב" משה פרידמן מניו יורק מופיע בקליפ בהפגנה אנטישמית של מוסלמים בברלין, בשבת פרשת בראשית. הדברים שאמר היו כנראה בעיניו פיקוח נפש, שכן למענם חילל שבת בפרהסיה בדברו במיקרופון.

בין הדברים שאמר שם:

" בשם אללה הרחום… בתור נאמן ובן ברית שנים רבות של האסלאם… הנביא הקדוש מוחמד… אני נמצא כאן במסגרת החג הקדוש רמאדאן… אין בכוונתי בשום אופן לדון או אפילו לתקוף את העבר הגרמני… אבל הציונים… בגלל שהיה בעבר רצח של חסרי ישע, חייבים להמשיך ברצח חסרי ישע… המשטר הציוני מתכנן… להשמיד את האוכלוסייה הפלסטינית … אילו היתה ברלין רוצה לכפר על עברה, היה עליה להגן על על הפלסטינים והאסלמיים.. במקום לתמוך במלחמה ולספק צוללות בעלי ראש נפץ גרעיני לישראל…"

משה פרידמן חייב בדיני שמים על חילול ה' וחילול שבת. ובינתיים מוסר לי האיש שלי בסאטמר כי הוא כבר נענש בידי אשתו. כשחזר לניו יורק מצא בית ריק והאשה ברחה להוריה.

קישורים

נאום אנטי ציוני של מאיר הירש מראשי המופרעים – הוא אינו מנטורי קרתא

    http://www.youtube.com:80/embed/QAPMoFn5Oio

מה מריץ אותם לשינאת ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=322

יש משהו בדברי הרבי מסאטמר

http://www.zeevgalili.com/?p=323

 

כל הכבוד לטלי פחימה

המזכירה שחשפה את פרצופו של השמאל הרדיקאלי. טלי פחימה

המזכירה שחשפה את פרצופו של השמאל הרדיקאלי. טלי פחימה ויקישיתוף

הופעתה של טלי פחימה בסוכת האבלים של הרוצח המתועב, שרצח שמונה מתלמידי מרכז הרב, משכה אליה כצפוי את מצלמות הטלוויזיה  שאיפשרו לה להשמיע את דברי ההבל הרגילים שלה.
הופעתה עוררה מחדש את השאלה אם הגברת הזאת צריכה להיבחן בתחום בריאות הנפש או בתחום הפלילי. לדעתי מגיע לה צל"ש על שהיא מסייעת לנו לבחון לא את בריאותה הנפשית, אלא את בריאות הנפש הציבורית שלנו.

מגן אנושי למחבל

צריך לחזור כמה שנים לאחור כדי לבחון כיצד הפכה מזכירה אלמונית לגיבורה של השמאל הישראלי. זה היה בראשית שנת 2004. עד אז היתה פחימה, ילידת קרית גת למשפחה חד הורית, פקידה במשרד עורכי דין. באחד הימים הכריזה כי היא מתכוונת לצאת לג'נין ולשמש מגן אנושי לזכריה זביידי, ראש "גדודי חללי אל אקצה",  מחבל שדם רב על ידיו. זוביידי  היה מעורב בשורה של פיגועים, שבהם נרצחו עשרה ישראלים, ונמצא זמן רב ברשימת המבוקשים של צה"ל.

להמשיך לקרוא

חזון הפלסטינים הישראלים לחורבן המדינה

התבטאותה של חנין זועבי כי חטיפת הנערים איננה טרור הפכה מאמר זה לאקטואלי [17.6.14]

חנין זועבי [ויקיפדיה]

חנין זועבי [ויקיפדיה]

ועד ראשי הרשויות הערביות מכריז במסמך שפרסם כי הם " חלק מהעם הפלסטיני, האומה הערבית והמרחב האסלאמי" * רואים בישראל " תולדה קולוניאליסטית" של יהודים שגזלו את הארץ מ" בעלי הארץ המקוריים" * תובעים לבטל את אופיה היהודי של המדינה, להכיר בעוול שגרמה ה"נכבה" ולתת לפלסטינים אוטונומיה, אבל להמשיך להנות מכספי המדינה * רוצים גם פיצויים והחזרת פליטים * ומדוע אין חוק המגן על המדינה היהודית מפני חזון כזהּ

לפני כחודש פרסם " הוועד הארצי לראשי הרשויות הערביות" מסמך מקיף, הנותן ביטוי לשאיפותיהם של אלה שאנו מכנים " ערביי ישראל" .

אם לסכם את משמעות המסמך במשפט אחד: יש לחסל את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. במקומה תקום " אתנוקרטיה" , שתיתן למיעוט הערבי זכויות מועדפות בתהליך שיהפוך את ישראל למדינה ערבית.

המסמך, המחזיק קרוב ל-10,000 מילים, מנוסח בלשון משפטית זהירה והחותמים עליו הם ברובם אנשי אקדמיה (ביניהם יהודי אחד, ד" ר מיכאל קרייני), מקבלי משכורת מן הקופה הציבורית.

למרות האופי הקיצוני של המסמך, החותר למעשה תחת אושיות המדינה היהודית, הוא לא זכה אלא לתגובה פושרת בשיח הציבורי. בכנס הרצליה אמנם נערך דיון אך הוא נעשה בקול ענות חלושה.

" בעלי הארץ"

על אופיו של המסמך ניתן ללמוד מכמה ציטוטים (מקוצרים) המובאים כאן:

  • · " הערבים הפלסטינים בישראל (הם) בעלי הארץ המקוריים"
  • · " הגדרתה של המדינה כמדינה יהודית… מציב אותנו בעימות עם טבעה ומהותה של המדינה" .
  • " ישראל היא תולדה של פעולה קולוניאליסטית אותה יזמו האליטות היהודיות-ציוניות באירופה ובמערב" .
  • " מונחים תנ"כיים כגון "ארץ הקודש" ו"ארץ ישראל" התמזגו עם אמירות חילוניות כגון "מולדת ללא עם לעם ללא מולדת" , היוו יחד מעין דלק שהוביל את עגלת הציונות (לפלסטין)" .
  • " ישראל (גרשה את ) רובו של העם הפלסטיני ב-1948, הרסה יותר מ-530 יישובים ערביים"
  • " מאז הנכבה סבלנו מאפליה קשה ודיכוי לאומי, נישול קרקעות, הפליה בחלוקת משאבים, דיכוי זכויות אזרחיות, חיים בצל איום בטרנספר ומהתקפות אלימות בהן הרגה המדינה אזרחים פלסטיניים" .
  • " הכרת המדינה באחריותה לנכבה הפלסטינית של שנת 1948 ותוצאותיה הזוועתיות…(היא) תחילת פעולה לתיקון המצב, לרבות פיצוי אזרחיה הפלסטינים" .

גם מדינה פלסטינית

  • " ישראל… תאמץ מדיניות שיש בה אלמנטים של "העדפה מתקנת".."
  • " ישראל תכיר בזכותם של הערבים הפלסטינים בישראל לקיים קשרים … עם שאר חלקי העם הפלסטיני וכל מרכיבי האומה הערבית והאסלאמית" .
  • " הערבים הפלסטינים שואפים להשגת ניהול עצמי מוסדי שיבטיח להם את הזכות לנהל את ענייניהם."
  • "נאבקנו ועודנו נאבקים להקמת המדינה הפלסטינית העצמאית ופתרון בעיית הפליטים לפי החלטות האו"ם.
  • * "נאבקנו ועודנו נאבקים להקמת המדינה הפלסטינית העצמאית ופתרון בעיית הפליטים לפי החלטות האו"ם.

עד כאן עיקרי המסמך הערבי שאין בו אף לא מלה אחת על נכונות להשתתף בשרות לאומי כלשהו.

אין כמובן טעם להתווכח עם מחברי המסמך על מהות הציונות ועל אופיה היהודי של המדינה.

יש מקום לשתי שאלות: האם אכן מופלים האזרחים הקוראים לעצמם פלסטינים. והאם יש בספר החוקים של מדינת ישראל כלים שנועדו להגן על אופיה היהודי של המדינה.

מי אשם בפיגור

לגבי שאלת האפליה קשה למצוא מסמך רשמי אובייקטיבי המנתח את הנתונים. אכן, במגזר הערבי יש עוני גדול, הישובים הערביים מוזנחים, השגי החינוך הערבי דלים.

האם מדינת ישראל אשמה במצב?

על פי פרסומים שונים (שמהימנותם לא ברורה) מקבלים ערביי ישראל 50 אחוז מתקבולי הביטוח הלאומי אף שהם מהווים 20 אחוז מהאוכלוסיה; גביית המיסים העירוניים והממלכתיים במגזר הערבי נמוכה. אם שוטרים נמנעים מלהיכנס לכפרים קל וחומר פקחי מס הכנסה; מאות אלפי בתים במגזר הערבי נבנו שלא כחוק; רוב האוכלוסיה גרה בבתים צמודי קרקע מבזבזי אדמה; בסכנין, המתלוננת על מחסור באדמות מתגוררים 20 אלף איש על 8000 דונם וברמת-גן 150 אלף איש על 12 אלף דונם.

וילה בכפר ערבי. בסכנין, המתלוננת על מחסור באדמות מתגוררים 20 אלף איש על 8000 דונם וברמת-גן 150 אלף איש על 12 אלף דונם

מי שחולף על פני כפרים ערביים לא יכול שלא להתפעל מן הווילות הענקיות הבנויות שם ומחוסר הפרופורציה בין הווילות האלה לבין גביית המיסים ברשויות הערביות.

מה זו " אפליה"

האדם היחיד שערך מחקר יסודי בנושא ה" אפליה" של ערביי ישראל הוא ד" ר יצחק רביד, שכבר ראיינתי אותו פעמים מספר בטור זה.

2.	"כל אזרח מוסלמי מסובסד ב-5000 דולר לשנה" ד"ר יצחק רביד. (צלום: זאב גלילי)

ד"ר יצחק רביד

ד"ר רביד – מומחה לטילים, חקר ביצועים ואסטרטגיה, שהתמחה בתחום הגיאוגרפי – אומר : " כשאומרים אפליה השאלה למה מתכוונים. אם מישהו טוען שפקיד מנע ממנו משהו שמגיע לו על פי חוק, ויש מקרים כאלה, זו אכן אפליה. האם המדינה כמדינה מפלה את האוכלוסייה הערבית? התשובה היא חד משמעית לא וההפך מזה הוא הנכון.

" כדי להבהיר את הנושא צריך להפריד בין שתי שאלות – מערכת היחסים של המדינה כלפי אזרחיה המוסלמים ומערכת יחסי חובות וזכויות בין יהודים לבין מוסלמים.

שתי קהילות

" נעזוב לרגע את המדינה ונבדוק את היחסים הכלכליים בין הקהילה היהודית לבין הקהילה הערבית. במערכת היחסים הזו אין שום ספק שהקהילה היהודית תומכת בקהילה הערבית בסדר גודל של 5000 דולר לגולגולת לשנה. זה בערך פי חמישה מן התוצר לנפש לגולגולת במזרח התיכון. הדולרים הללו מהווים 40 אחוז מההכנסה הריאלית של הערבים במדינה. הכנסה זו מגיעה אליהם דרך תקציבי הרווחה, הבריאות הסעד וקיצבות הילדים. המדינה משמשת כמנגנון להעברת הכספים מן הקהילה היהודית לקהילה הערבית (ליתר דיוק המוסלמית כי הריבוי הטבעי של הערבים המוסלמים וכוח העבודה שם דומה לזה של היהודים).

מה הם טוענים: תסתכל על הפער בינינו לבין היהודים. אבל זה נובע מן ההשתתפות הנמוכה שלהם בכוח העבודה והריבוי הטבעי הגבוה שלהם. גם אם כל תקציב הבינוי של מערכת החינוך יושקע במגזר הבדואי גם אז הסטנדרטים אצל הבדואים לא יהיהו כמו אצל היהודים.

" המסמך של ועד הרשויות הערביות מעיד על כותביו שהם מגדירים עצמם כקהילה בעלת סולידאריות פנימית שאין לה שום תחושת אחווה כלפי הציבור היהודי במדינה. הם רוצים אוטונומיה גמורה בכל התחומים פרט לתחום הכלכלי. השאלה מדוע הקהילה היהודית צריכה להסכים לכך.

" הטענות שלי אינן כלפי הערבים אלא כלפי היהודים. הערבים מדברים על צדק חלוקתי. כלומר משאבי המדינה צריכים לדעתם להתחלק בהתאם למספר הגולגלות. לזה היה צריך להתנגד. אין סיבה שאנחנו, עם סל חינוך ובריאות גדול מבכל מדינה מערבית, ננקוט במדיניות זו. שתי הדמוקרטיות הגדולות בעולם – ארצות הברית והודו – אינן נוהגות כך. המדינה דואגת לביטחון וליחסי חוץ ולרווחה דואגות הקהילות. למה בארה" ב מותר ליהודים להקים מועדון קשישים רק ליהודים בלבד. למה לא ננהג כבלגיה שיש בה פלמים וולונים? שם הממשלה הפדרלית דואגת לבטחון ויש שתי ממשלות שכל אחת דואגת לחינוך ולשרותים של עצמה.

השאלה המשפטית

השאלה השניה שמעורר המסמך היא מה יכולה הדמוקרטיה היהודית לעשות נגד אנשים המפיצים דעות שנועדו לחסל את אופיה היהודי של המדינה.

3.	"הציבור היהודי עבר בשקט על המסמך". השופט בדימוס אורי שטרוזמן.

 אורי שטרוזמן

שאלתי את השופט בדימוס אורי שטרוזמן ותשובתו היתה: אין מה לעשות. המסמך הזה איננו יכול להחשב להמרדה האסורה על פי החוק. הם אמנם אומרים שיש להם עימות עם המדינה אבל רוצים להיות משולבים בה. הציבור היהודי עבר בשקט על המסמך הזה שצריך היה לעורר תגובה ציבורית חריפה.

גם עו" ד יורם שפטל לא מוצא במסמך הזה עבירה על החוק. " האנשים שכתבו את המסמך הזה לא יוכלו לרוץ לכנסת, אם זה יהיה המצע שלהם" , אומר עורך דין שפטל, " אבל מאחר ואינם קוראים לביצוע אלים של התכנית חוששני שאין חוק במדינת ישראל שעברו עליו" .

" אבל חוק זה לא דבר סטאטי. הפרשה הזו חושפת שיש לנו לקונה בחוק, שמאפשרת לפעול לחיסולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. יכול להיות שזה הזמן להעלות הצעת חוק שאומרת שמי שיפעל בדרך כלשהי לביטול צביונה היהודי של מדינת ישראל יואשם בבגידה, אזרחותו תישלל על אתר ועונשו יהיה 20 שנות מאסר" .

"צריך חוק שמי שיפעל לביטול צביונה היהודי של מדינת ישראל יואשם בבגידה". עורך דין יורם שפטל.

 יורם שפטל

" אן ספק שבטומאה הזו מעורבים יהודים" אומר לי עורך דין שפטל.

ואכן קל מאד להבחין בטביעת אצבעות של יהודים במסמך ראשי הרשויות הערבים. לא דווקא בשל העברית המצוחצחת – יש ערבים הכותבים עברית טוב מיהודים. אלא בעולם המושגים הפוסטמודרני והמושגים הפילוסופיים והמשפטיים בהם מבססים מחברי המסמך את טיעוניהם.

" יש לנו בעיות לא רק עם הערבים אלא גם עם אחינו" , אומר לי השופט בדימוס אורי שטרוזמן. " אני רואה זאת בדיון בוועדת חוקה. חברת כנסת אחת אמרה דברים המשתמעים כי אם לא תהיה מדינה דמוקרטית אין צורך במדינה יהודית. הבטחתי להביא לה ציטוט ממכתב שכתב זאב ז"בוטינסקי לבן גוריון בו אמר שבשביל מדינה יהודית הוא מוכן אפילו לאכול געפילטע פיש (ביידיש: קציצות דג ממולא) משך חמש שנים" .

=========================================================

הסוד האפל של מאיר יערי – האם סבל מסטיה?

מאיר יערי הוא אולי הדמות הבולטת ביותר של דור הנפילים לאחר דוד בן גוריון. יערי עיצב את דמותה של תנועת " השומר הצעיר" משך שנות דור. לזכותו יש לזקוף את הישגיה הרבים של התנועה ולחובתו את יכשלונותיה המונומנטאליים.

?יערי מספר על לילה שבילה בחברת צעיר בלונדיני על שפת הכינרת?

יערי היה ממקימי הקיבוץ הראשון של השומר הצעיר " ביתניה" וממקימי קיבוץ " מרחביה" , בו התגורר עד יום מותו בשנת 1987. במהלך השנים הקים " השומר הצעיר" עשרות קיבוצים, שתרמו תרומה מכרעת לקביעת גבולות הארץ. רבים מבוגרי התנועה היוו את עמוד השדרה של הפלמ" ח, שהיה הגוף הלוחם המאורגן הראשוני, שקדם להקמת צה" ל במלחמת הקוממיות. רבבות צעירים יהודים בכל העולם הצטרפו ל" השומר הצעיר" דרך חייהם עוצבה על ידי מערכת חינוכית בעלת עוצמה רבה.

עשרת הדיברות

עשרת הדיברות של התנועה (שהשתנו והתעדכנו במהלך השנים) כללו ערכים כמו: נאמנות לעם, אמירת אמת, חלוציות, עבודה, שיוויון, שלום ואחוות עמים, משמעת, שמירת הטבע, ועוד.

דיבר אחד הטביע חותמו גם על החיים האישיים של חברי התנועה. נאמר בו: " השומר הוא טהור במחשבותיו, דבריו ומעשיו. אינו מעשן, אינו שותה כוהל ושומר על הטוהר המיני. השומר הוא ישר וטהור בהליכותיו, יוצר ומגשים סגנון חיים חלוצי" .

6.	"הוא חשש שהמשפחה הזוגית הדו מינית תהרוס  את הקומונה".  נער ונערה במחנה של השומר הצעיר.

הרבה נאמר ונכתב על דרכו של מאיר יערי והתנועה שעיצב. עם כישלונותיו מנו בעיקר את עמדתו הפוליטית והאידיאולוגית שדגלה בקולקטיביזם רעיוני על בסיס של מארכסיזם אדוק. באוריינטציה פרו סובייטית ובהטפה להקמת מדינה דו לאומית. כשהקים יערי את מפ" ם בשנת 1948 היא זכתה ב-19 מנדטים בכנסת הראשונה. מפא" י, שקיבלה אז 46 מנדטים, יכלה להקים ממשלה " פועלית" בעלת רוב מוצק. אך בן גוריון ראה באוריינטציה הסובייטית של מפ" ם סכנה קיומית, סילק מן הצבא את רוב קציני הפלמ" ח, העמיד לדין את אחד מעסקניה באשמת ריגול והפעיל את השב" כ שהטמין מכשירי האזנה במגרות מנהיגיה. מפ"ם בראשות יערי החזיקה בעמדה הפרו סובייטית שנים רבות לאחר שכל העולם ידע על מעשי הזוועה שביצע סטאלין. אחרי השואה הוא התנגד לעליה המונית לארץ וטען כי צריך להכשיר קודם את היהודים בגולה ולהעלותם טיפין טיפין.

חשיפת הסוד

על כשלונו של " השומר הצעיר" בתחום החינוכי דובר מעט. והנה בימים אלה נחשף סוד שמור על אישיותו של המנהיג הדגול שרבבות נהו אחריו.

. "השומר הוא איש אמת ועומד על משמרת". כרזה של השומר הצעיר.

הסוד נחשף בגיליון האחרון של ביטאון האוניברסיטה הפתוחה, בו פורסם ראיון עם ד" ר אביבה חלמיש, מן המחלקה מן להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות של האוניברסיטה.

ד" ר חלמיש כותבת עכשיו ביוגרפיה על מאיר יערי ובראיון עמה אמרה בין היתר:

" …בהיותו בן 23 יערי כותב במכתב לחברי תנועת השומר הצעיר בחו" ל ובו תיאור חי מאד של סער רגשי ויצרי שתקף אותו בעת שצפה בפועלים שיצאו במחולות (וכך כתב): "הווי המחול ושירת הפועל. אתה משתוקק לכלות את כל יצריך בעלמה. הדם התאב פועם בחוזקה. הבחור רוצה לגנוח, כי אין לו בחורה ומשפחה. תוססים בו אונים אדירים ואין להם מוצא. מחול זה הוא טרוף ההדחקה. שירה צרודה היא האורגיה היחידה. בה ימצא פורקן. המחול יכול לשמש תחליף לאהבה נכזבלת, לאוננות". (עד כאן דברי יערי).

" באותו מכתב" , אומרת ד"ר חלמיש, " יש קטע חושפני מאד שבו  יערי מספר על לילה שבילה בחברת צעיר בלונדיני על שפת הכינרת. היה זה ליל ירח ודמו של יערי החל לסעור. הוא קם על רגליו משך את חברו, "בעל פני הגוי", אחריו, השניים פשטו את בגדיהם נכנסו שיכורי התרגשות למים "לדוג את הירח" (ואז כותב יערי (: "גם בו תססו הזיות והנימה הרומנטית פעמה גם בו. פרענו את פניהם החלקים (של המים) והשתוללנו כל עוד נשמה בקרבנו. זרועותיו עוררו בי פחד ותשוקה … ברגע כזה אפשר לארש את המוות". אלא שאז קרבה אליהם סירה, שהחזירה אותם " אל החיים הריאליים" והם נסוגו בבהלה אל החוף.

חשש מהרס הקומונה

" קשה להתעלם מהנימה ההומסקסואלית של הקטע" , אומרת ד" ר חלמיש, " וביוגרף לא יכול להתעלם מעדויות כאלה. חוץ מזה יערי לפני שהיה למנהיג פוליטי היה מנהיגה של תנועה חברתית שרצתה לקבוע כללים בכל תחומי החיים, כולל מערכת היחסים בינו לבינה ולכן בדיקת ההתנההגות של יערי בתחומים אלה היא ממש מתבקשת.

" לדעתי יותר משיש כאן עדות על נטיה מינית אצל יערי, גם הקטע הזה וגם קטעים אחרים שבהם מדבר יערי בשבחה של חבורה על טהרת המין הגברי, מה שעומד מאחורי הדברים הוא חשש שהמשפחה הזוגית הדו מינית תהרוס את הדבר שאצל יערי צריך היה לעמוד במקום הראשון – הקומונה (" הנשים אינן בשלות לקומונה, הוא טען)" .

 

===========================================================

 

מי כאן הסוטה

בבית הספר לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת בר-אילן הגישו לתלמידים שאלון לדוגמא בקורס " סטיה חברתית" .

בין השאלות לדוגמא היתה השאלה הבאה והתשובות שהסטודנטים נתבקשו לבחור ביניהן את הנכונה:

" המתנחלים העוקרים עצי זית ביש" ע הם:

1. בוטים מפני שעקרו נטוע.

2. מחדשים מפני ש" עקרו נטוע" ושינו בכך את האמצעים המקובלים כדי להגיע למטרה.

3. אינם סוטים כיוון שלא נתפסו על ידי המשטרה והועמדו לדין.

4. קונפורמים מכיוון שמדגישים את האמצעים על חשבון המטרות.

5. אף אחת מהתשובות אינה נכונה" .

עד כאן השאלון. המרצה בקורס הוא ד" ר אהרון יורק.

ולנו יש שאלה לצמרת אוניברסיטת בר אילן. אולי תגידו לנו אתם מי כאן הסוטה?

בין הסזון של בן גוריון לסזון של שרון

הביוגרפיה החדשה של בן גוריון שכתב שבתי טבת מגלה דמיון בין אז להיום: החלטה כאילו דמוקרטית, עילה של תועלת מדינית, הסתה פרועה, שינאה * ההבדל: בן גוריון ניצל את מלחמת המחתרות להשגים מדיניים והשכיל למנוע מלחמת אחים * הוא גם לא היה מושחת * שרון לעומתו מוביל בעקשנות לטראומה לאומית ולקטסטרופה מדינית

ב-21 בנובמבר 1944 התכנסה ועידת ההסתדרות והחליטה על ה" סזון" (" עונת הצייד" ). זה היה הכינוי לפעולה שתכליתה להפסיק את פעולות המחתרות אצ"ל ולח"י נגד ממשלת המנדט הבריטית.

זמן קצר אחרי קבלת ההחלטה יצאו חוליות של אנשי פלמ"ח ("מתנדבים") לפעולה. הם חטפו אנשי מחתרת, עצרו וכלאו אותם בקיבוצים ומסרו שמות של פעילי מחתרת לבריטים.

ה" סזון" נמשך כארבעה וחצי חודשים ובמהלכו נמסרו לבריטים שמותיהם של 500 עד 800 חשודים – כולם (פרט לאחד) אנשי אצ"ל. בין המוסגרים היה יעקב מרידור (ויניארסקי), מפקד אצ:ל באותה תקופה. ארגון לח"י, שביצע את רצח הלורד מוין כמה שבועות לפני תחילת ה"סזון" (רצח שהיה המאיץ של ההחלטה ל"סזון" ) יצא ללא פגע, מסיבות לא ברורות.

אלה הן העובדות הבסיסיות של אחת הפרשיות המסעירות ביותר בתולדות המאבק להקמת המדינה.

madbik-kruzim2

"לגרשם מבתי הספר, ממקומות העבודה וממקומות המגורים, לא לתת להם להדביק מודעות" . נער מחתרת מדביק כרוזים. (באדיבות מכון ז"בוטינסקי)


פרשת הסזון נידונה בהרחבה על ידי שבתי טבת בספרו "קנאת דוד – איש ריב" , הכרך הרביעי של הביוגרפיה המונומנטאלית של דוד בן גוריון. מן הפרטים הרבים שמביא טבת נחשפים המניעים האמיתיים שמאחורי הסזון, בעיקר מניעיו של דוד בן גוריון. ניתן ללמוד מהם משהו גם על ימינו.

הרקע ההיסטורי

שנת 1944 הייתה השנה האחרונה למלחמת העולם השנייה. המלחמה בה הושמדו שישה מיליון מיהודי אירופה. השנה בה סגרו הבריטים את שערי הארץ בפני אודים מוצלים מן האש הגדולה. שנה בה נמשכו גזרות "הספר הלבן" , שאסרו על רכישת קרקעות והתיישבות יהודית. במהלך המלחמה שיתף הישוב בארץ ישראל פעולה עם הבריטים. אלפים התגייסו לצבא הבריטי. אצ"ל היה במשבר מנהיגות ונצר את נשקו. לח"י המשיך בלחימה בבריטים כשהוא נתון בבדידות מוחלטת. הבריטים כמעט חיסלו את הארגון, אחרי שרצחו את מנהיגו אברהם שטרן (יאיר) והרגו או עצרו את רוב לוחמיו. לקראת סיום המלחמה העולמית התאושש לח"י וביצע שורה של פעולות נועזות שכללו ניסיונות לרצוח את הנציב העליון ורצח השר הבריטי לענייני המזרח התיכון, הלורד מוין. בינתיים הגיע מנחם בגין לארץ וקיבל את ראשות האצ"ל. ב-12 בפברואר 1944, שנה ורבע לפני תום מלחמת העולם, הכריז על " המרד" ואצ"ל פתח בשורה של פעולות נגד הבריטים.

העילה להחלטה

העילה הרשמית להחלטה לחסל את ארגוני המחתרת ולהפסיק את לחימתם בבריטים היתה                 ש"הפורשים" (כך כונו ארגוני המחתרת), פועלים בניגוד להחלטות הדמוקרטיות של המוסדות המוסמכים של הישוב המאורגן וגורמים נזק למאבק המדיני. בראש הישוב עמדו הוועד הלאומי, הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית על שלוחותיה. לכאורה ייצגו מוסדות אלה את כל הישוב בארץ ישראל, כולל ה"מזרחי" והציונים הכלליים. בפועל שלטה בישוב אליטה מהפכנית של השמאל, מאנשי העלייה השנייה, ששלטו בהסתדרות ובמפעליה הכלכליים, בהתיישבות ובכוח הצבאי שעמד לרשותה ה"הגנה" . עובדה היא שהיום שבו החל הסיזון באורח רשמי הוא היום בו החליטה על כך ועידת ההסתדרות.

migdal-hashmira1

מגדל השמירה בקרית ענבים בו הוחזקוחטופי האצ"ל

כדי שההחלטה תחשב לגיטימית היה בן גוריון זקוק להסכמה של שותפיו ל"ממשלת" הישוב. הוא היה זקוק גם לתמיכה רחבה של דעת הקהל.

פעולות ההסתה

להחלטה על הסזון קדמה פעולת הסברה ממושכת, שנועדה לשכנע את הציבור הרחב, במיוחד את הנוער. בן גוריון, אומר שבתי טבת, היה מודאג מכך ש"הטרור גובר ומושך את הנוער"

יומיים לפני ההחלטה על הסזון נשא בן גוריון נאום בפני בני נוער. טבת מציין כי מפגשי בן גוריון עם בני נוער היו נדירים "ויש לשער שנזקק לו מחמת האהדה שהאצ"ל ולח" י זכו לה בקרב הנוער, לרבות הנוער החלוצי" .

בנאומו תאר בן גוריון את האצ"ל והלח"י כשתי קבוצות "שראשיתן נעוצה בסוכנות זרה… לח"י… החלה את פעולתה באוריינטציה פשיסטית ונאצית" ומקורו של האצ"ל "בשותפות עם כוחות ממשלתיים (פולניים) אנטישמיים".

הוא קרא לצעירים " להקיא את אנשי הכנופיה" – לגרשם מבתי הספר, ממקומות העבודה וממקומות המגורים, לא לתת להם כסף, " לא לתת להם להדביק מודעות, לעקור את המודעות מידיהם…"

בן גוריון הסביר ש"מסירה" לשלטון זר הייתה חטא לא יכופר בגולה. אבל כאן בארץ יש שוני בין האבות הפחדנים הגלותיים לבנים שנולדו בארץ לעצמאות לאומית. "אתם יכולים להגיד להורים שלכם אל תתנו כסף ואל תפחדו" . בפועל קרא בן גוריון למעשה לצעירים להסגיר גם את הוריהם.

שבתי טבת, מעריץ גדול של בן גוריון , כותב על אותו נאום כי היה "הסתה יותר מהסברה" .

השנאה כמניע

בתקופה בה אנחנו עוסקים היו רבים בהנהגת הישוב שטענו כי זו לא רק מלחמה בטרור אלא גם מלחמה מעמדית. בין מעמד הפועלים שבהנהגת הישוב לבין ה"פשיסטים". בן גוריון התנגד לכך. אף שהקפיד לכנות את אצ"ל ולח"י בכינויים "נאצים" ו"פשיסטים" , אמר כי יש למחוק כל סממן פועלי סוציאליסטי מעמדי מן המאבק. זאת, כדי לשוות לו צביון כלל לאומי. "אחרת" , אומר שבתי טבת, " לא יעלה בידו לכונן חזית רחבה שתתמוך בהסגרה" של לוחמי מחתרת לבריטים.

גולדה: " להשמיד"

מספרו של טבת עולה כי הקיצונית ביותר בשנאתה לארגוני המחתרת הייתה גולדה מאיר (מאירסון), שקראה לחסל את הטרוריסטים. וכששאל בן גוריון "האם לחסל זאת אומרת להשמיד אנשים?"

גולדה: " טוב, גם להשמיד אנשים" .

בן גוריון: " והם ישתקו?" .

גולדה: " בן גוריון לא צריך לשאול איך לחסל" .

דווקא בן גוריון עמד בפרץ והבהיר  מעל לכל ספק כי "בכוונתו לחסל את הטרור לא את פעיליו…"

מפקד ההגנה אליהו גולומב, נטה לאמץ את עמדת "החיסול" של גולדה אבל התלבט ביחס ללח"י שהוא ראה בה " קבוצה אידאליסטית" .

לבסוף הכריעה עמדת בן גוריון שאין " לחסל" אלא להסתפק במעצר ולא בהריגה. לכך קיבל את הסכמתו של יהודה לייב מיימון (נציג המזרחי בהנהלה הציונית) שאיים להתפטר אם יישפך דם. עמדה זו הביאה לשינוי בעמדת בגין, שתחילה הזהיר כי אצ"ל לא יישב בחיבוק ידיים אם יותקף ומאוחר יותר חזר בו והכריז כי לא תהיה מלחמת אחים.

" הטרור הטוב והרע"

בן גוריון נהג לגלות טפח ממחשבותיו ולכסות טפחיים. על השקפותיו בעניין הטרור מגלה טבת דברים שאמר בן גוריון במאי 1944: "יש טרור שהוא טוב ויש טרור שהוא רע. הרע הוא טרור של יחידים שאין לו אהדה בציבור רחב" ואילו הטוב הוא זה "שהציבור קיבל אותו באהבה" .

ב-31 במארס 1944 פרסם בן גוריון מאמר בו האשים את הממשלה הבריטית במעשי אצ"ל ולח"י. במאמרו כתב כי השואה וסגירת שערי העליה גרמו ל"מעשי טרוף של צעירים". המאמר נתפרש כביטוי של אהדה למחתרות ואף הועתק בשלמות בעתון "המשקיף" הרביזיוניסטי.

מדברים אלה ואחרים, הפזורים לאורך ספרו של טבת, ניתן ללמוד כי בן גוריון השכיל לנצל את מלחמת המחתרות למטרות המדיניות שהציב לעצמו. עובדה היא שחודשיים בלבד לאחר הסזון הוקמה "תנועת המרי" , שהיה איחוד גג של ההגנה אצ"ל ולח"י למאבק בבריטים.

לויצמן היה זמן

בן גוריון, בניגוד לחבריו להנהגה, ובמיוחד בניגוד לעמדתו של חיים ויצמן, הבין שהשעה דוחקת. שסיום המלחמה היא שעת כושר להשגת מדינה, שאם יחמיצו אותה אולי לא תחזור לעולם. ויצמן לעומתו האמין בבריטים למרות גזרות הספר הלבן ולמרות נעילת שערי הארץ. הוא הסתמך על נאום שנשא צ'רצ'יל בעיצומה של ההשמדה באירופה, באוקטובר 1943 (בארוחה חגיגית אליה הוזמן ויצמן שראה בכך כבוד גדול). בנאומו אמר צ'רצ'יל כי בתום המלחמה כש"ינעץ את שיניו בשאלת ארץ ישראל, יזכו הציונים לשזיף הגדול ביותר" . לבן גוריון חסר הסבלנות שרצה מדינה מייד אמר ויצמן כי האנגלים פועלים לאט ו"אם נגיע (למדינה) בעוד עשר שנים תהיה זו התקדמות טובה מאד" .

המניע של בן גוריון

האם בן גוריון ראה בפעולות הטרור גורם המשבש את המאבק המדיני? לי נראה מן העובדות המובאות בספר כי ההפך הוא הנכון. פעולות אצ"ל ולח"י האיצו את התהליך בשעון החול ההולך ואוזל. פעולותיהם הם שגרמו לכך שבעיית ארץ ישראל תהיה דחופה ותובא בפני עצרת או"ם ולא תמתין עשר שנים עד שהבריטים יגשימו את הבטחת צ'רצ'יל לשזיף גדול.

מי שקורא בין השיטין מבין כי בן גוריון נתן יד לסזון – אבל בלי שפך דם ובלי מלחמת אחים – כי חשש מכך שפעולות אצ"ל יקנו לארגון מעמד של טוען לשלטון, או לפחות לשותפות בשלטון על הישוב. ואת זה נועד הסזון למנוע.

החסינות של לח" י

שבתי טבת חושף בספרו חידה היסטורית, השופכת אור על כל הפרשה. החידה הייתה מה גרם לכך שהסזון הופעל רק נגד אצ"ל ואילו בלח"י לא נגעו. זאת, למרות שרצח הלורד מוין היה הגורם המאיץ לסזון. (חיים ויצמן אמר כי הרצח גרם לו זעזוע עמוק יותר מהידיעה על מות בנו מיכאל).

במהלך השנים הועלו תיאוריות רבות בנושא. האחת אמרה שלח"י איים לרצוח את מנהיגי הישוב ולכן נרתעו מלפגוע בו. אצ"ל טען עוד באותה תקופה כי לח"י נכנע לתכתיב של ההגנה והפסיק את פעולותיו. מחבר הספר על תולדות לח" י, יוסף הלר, מגלה כי ד" ר ישראל אלדד חשד בחברו למרכז לח"י, נתן פרידמן ילין, כי הגיע להסכם עם ה"הגנה" . חשד סביר לאור העובדה שפרידמן ילין היה כבר אז בעל עמדות שמאלניות.

מספרו של שבתי טבת מתברר כי לא אלו היו הסיבות. הסיבה העיקרית, כך אני מסיק מן העובדות שמביא טבת, היא שבן גוריון ראה באצ"ל ובבגין איום על שלטונו. לח"י הקטן לא הדאיג אותו, למרות שפעולותיו היו נועזות ומסוכנות יותר.begin-yoze-mehamachteret

הסיזון הופעל רק נגד אצ"ל ואילו לח"י נהנה מחסינות. טבת מסביר זאת בכך שבן גוריון ראה באצ"ל מתחרה עתידי על השלטון. בצילום: בגין בצאתו מן המחתרת. (ארכיון יעקב אלעזר)

שרון כמפאיניק

ומכאן לימינו. בן גוריון היה טקטיקן מעולה ואסטרטג גדול. שרון לעומתו הוא טקטיקן ענק ואסטרטג קטן מאד. הטקטיקה בה הצליח להעביר שרון את ההחלטה על ההתנתקות מדהימה בדמיונה לדרך הנפתלת בה הצליח בן גוריון ליזום את הסזון: מניפולציות פסבדו דמוקרטיות, הסתה, שנאה. מבחינה זו נתגלה שרון כמפאיניק מושלם.

אבל שרון איננו בן גוריון. כמו ויצמן שסמך על מקסם השווא של השזיף הגדול שהבטיח צ'רצ'יל סומך שרון על הבטחותיו של הנשיא בוש. הוא לא בן גוריון שאמר "חדלתי לפחוד אם גוי כועס עלי" . שרון גם לא נרתע מן הסכנה של מלחמת אחים ומנע ממש בכוח את הצעת משאל העם, שהוגדרה כנכונות של המתיישבים להיכנע. גם בהתנהלותו הפנימית וגם באסטרטגיה המדינית שלו הוא עלול להביא לאסון.

================================================================

" הייתי תלמידו של גר הצדק מנשטיין"

הקוראת רחל בן גדליה מראשון לציון כותבת לי:

" הסיפור על הרוזן אברהם בן אברם פון מנשטיין ידוע לי מילדותי.

" אבי, יהודה פרידמן, היה תלמידו המובהק ובן בית בביתו. הוא למד אצל הרוזן בבית המדרש הגבוה למורים וחזנים בוירצבורג, בשנים 1935 – 1931. הרוזן לימד שם ציור והיה בשעתו צייר מפורסם.

" בביתי תלויות שתי תמונות אורגינליות בחתימתו. האחת משנת 1907. השניה תמונת נוף של הנהר והעיר וירצבורג ברקע. התמונה מיום 31.8.20. התאריך העברי, י" ז באלול, רשום אף הוא.

הסיפר המלא של גר הצדק

=========================================================================

המסמר של דאוד אל נטור

השופט בדימוס אליהו נאווי הגיש פעם תכנית רדיו מרתקת, בה סיפר סיפורי משל ערביים. במשל אחד נזכרתי בימים אלה.

מעשה באדם שמכר את ביתו אבל התנה תנאי אחד. הוא יישאר הבעלים של מסמר התקוע באחד מקירות הבית.

זמן מה לאחר המכירה הגיע המוכר וביקש לראות אם שלום למסמר שלו. למחרת בא וביקש לצחצח ולצבוע את המסמר. ואחר כך בא וביקש לתלות עליו את מעילו וכך הלאה והלאה עד אשר הצליח לסלק את הקונה מן הבית.

המסמר הזה הוא משל ליחסינו עם הערבים. כמה פעמים מכרנו להם סחורה בזיל הזול ולבסוף איבדנו אותה.

פרשת טאבה בהסכם עם מצרים, חוות שבעה בבריחה מלבנון היו מסמרים כאלה.

עכשיו נוטש שרון את גוש קטיף וחושב שבזה הוא גמר. והנה כבר מצהירים הפלשתינאים כי גבול הרצועה המסומן אצלנו איננו הגבול הנכון. שטח קטן מצפון לרצועה שייך להם והם תובעים שגם אותו יפנו. ישראל טוענת לא היו דברים מעולם אבל הערבים מומחים יותר גדולים מן הישראלים למסמרים שבקיר.

"המסמר של דאוד אל נטור וטילי הגראד מעזה"

======================================================================

בגץ פיצוי-פינוי

יש למישהו ספק מה תהיה ההחלטה?

==========================================================================

כאב הראש של ח" כ דני יתום

בדיון שהתקיים בתל-אביב הכריז חבר הכנסת דני יתום (עבודה) כי לדעתו קיימת אפשרות להפיכה צבאית בישראל, כשחובשי הכיפות יהיו רוב בפיקוד הבכיר בצה" ל.

נוכח דברים אלה אי אפשר שלא למחזר את הבדיחה שנפוצה עליו עוד בתקופה שהיה ראש המוסד.

מספרים שכאשר דני יתום סובל מכאב ראש הוא זקוק לארבעה כדורי אקמול, כדור אחד לכל פינה.

===========================================================================

טננבוים בכלא

אל" מ (עדיין?) אלחנן טננבוים יושב סוף סוף בכלא. לא על ניסיון להבריח סמים. לא על קשר עם החיזבאללה. לא על מסירת סודות (לכאורה). הוא נעצר לעשרה ימים בעוון אי תשלום מזונות לאם בנו.

מה אפשר ללמוד מכך על סדרי העדיפויות של מערכת המשפט בישראל?

=========================================================================

אריאל שרון בגימטריה

בדיחה ידועה מספרת על יהודי שהיה להוט לאכול צ'ולנט וטען כי שבת שווה צ'ולנט בגימטריה.

בדקו ומצאו שהמספרים אינם מתאימים ואותו יהודי השיב: תוסיף חתיכת קישקע לצ'ולנט וזה יתאים.

מישהו שלח לי בימים אלה תוכנה המבצעת חישובי גימטריה ללא טרחה מרובה.

פתחתי בבדיקת שבת וקיבלתי שזו שווה בגימטריה ל-702. אין זכר לצ'ולנט והדבר הקרוב ביותר לצ'ולנט שמצאתי הוא "ויתפח" . עוד נמצא שגם "חדר מתים" שווה בגימטריה לשבת. מה שמזכיר את הבדיחה על היהודי שאמר שהצ'ולנט גורם לו להאמין בהשגחה. והסביר: לאחר כמה מנות צ'ולנט בשבת אני שוכב לישון ואם אני קם אחרי זה סימן שאבינו שבשמיים משגיח עלי.

בדיקה שיטתית של שמות אישי ציבור שעשיתי באמצעות התוכנה מעלה תוצאות מפתיעות.

ההתנתקות= ממשלת שרון (1366)

אריאל שרון = משחיתם (798)

עומרי שרון = התהוללות (876)

אהוד אולמרט = אני מלך העולם (302)

בנימין נתניהו = חורבן הבית ( 683)

אופיר פינס = חמור גרם (497)

טומי לפיד = לא סובלני (189)

שמעון פרס = דבר שקר (806)

אהוד ברק = מרובע, מסחרי (318)

יוסי שריד = תכסיסן, מרפרף (600)

יוסי ביילין = פיקח, בול עץ (198).

כתובת האתר:

http://www.c2kb.com/gematria/index.php


הפתולוגיה של הגרפיקה הישראלית

בתערוכה של כרזות ליום העצמאות מוצגת ישראל כמדינת דמים רצחנית * תערוכה אחרת מפארת את ואנונו כגיבור * אבל יש תקווה: הדור הצעיר של אמנים מתיכון עירוני א" מציג אמנות במיטבה

בימים אלה [2004] מוצגת במרכז עמיעד שביפו תערוכה תחת הכותרת 56×56. חמישים ושישה מעצבים גרפיים מציגים באולם לא גדול שבלב שוק הפשפשים כרזות לרגל יום העצמאות ה-56 של מדינת ישראל. אם אני אש"ף הייתי רוכש את רוב הכרזות שבתערוכה ומפיץ אותן בכל העולם. כי הכרזות האלה מציגות את ישראל כארץ רצחנית ואת אזרחיה כצמאי דם. אנחנו תוקפים במטוסים ילדים קטנים המתגוננים במקלע אבנים, אנחנו בונים חומה שתכליתה לכלוא ולדכא, אנחנו סדום ועמורה.

קשה למצוא בתערוכה כרזה שהיא ממש פרו ישראלית. כרזה המציגה את צדקת הציונות, את היותנו מדינה המותקפת ללא הרף מאז קמה, את הפלא שחוללו אודים מוצלים מן התופת של השואה, את חזון הדורות שהתגשם.

להלן תאור כמה מן הכרזות המוצגות:

· קצת דם לקינוח

כרזה המתארת משהו הנראה כמו ריקוד סביב עגל הזהב ובמרכזה הכתובת " קצת דם לקינוח…"

· סדום ועמורה

צילומי פרצופים ובמרכזם הכתובת " סדום ועמורה" . המצולמים הם מכל קצווי הקשת הפוליטית, הכלכלית, האמנותית והפלילית: בני אלון לצד אתי אלון, שאול מופז ליד נעמי בלומנטל, אודטה דנין ליד בנימין נתניהו, בוגי יעלון ליד שרי האריסון, צביקה פיק ליד איש העולם התחתון זאב רוזנשטיין, הרב עובדיה יוסף ליד דודי אפל וכמובן אריאל שרון ליד עמרי שרון.

· הסנדק

תמונת ראש הממשלה אריאל שרון ומתחתה הכתובת

THE GODFATHER.

· ארטיק עם דם

כרזה הנראית כמו פרסומת לשלגוני ארטיק אך במקום ארטיק כתוב אריק (שרון) והשלגון אדום כדם.

· נרות זיכרון

ילד יושב ליד נרות במקום הנראה כאתר זיכרון לפיגוע ועליו הכתובת " שתזכה לשנה הבאה" .

· מגילת העצמאות

הכרזה מתארת את המגילה כשהיא נפלטת ממכונה לגריסת נייר.

· DIE דיינו

זו הכתובת של כרזה על רקע שחור. הסברים מיותרים.

· סליחה

קיר מנוקב כדורים ועליו הכתובת " סליחה" .

· צלב קרס

כרזה שבה נראה המספר 56 כצלב הקרס.

מי שמחפש יכול למצוא שתי כרזות, שאולי אינן בדיוק ביטוי לחזון הדורות, אך מגלות איזו אמפתיה למדינת ישראל. האחת מציגה שני צילומים: טקס הכרזת המדינה ובית הדין הבינלאומי בהאג. במרכז הכתובת " 56 שנים של בדידות" . השנייה מציגה צילום של המוזיאון בשדרות רוטשילד 16 בתל-אביב בו הוכרזה המדינה.

להלן מבחר כרזות שהוצגו בתערוכה:

כדור בקוטר שנות המדינה

אריק שרון כסנדק של המאפיה

פלסטיני עם רוגטקה לוחם במטוסים

מדינת ישראל כסדום ועמורה

מדינת ישראל כבית כלא גדול

שלגון דם של אריק

מוזיאון הכרזת המדינה

דגל המדינה מוכתם בדם

עגל הזהב עם קצת דם לקינוח

צילומי התערוכה: זאב גלילי

כרזות היום ואתמול

נוכח שיטפון כזה של שנאה עצמית אי אפשר שלא להשוות את הגרפיקה הזו עם הגרפיקה שמשך עשרות שנים נשאה את הדגל הציוני. בכרזה של מפ"ם משנות החמישים נראים חלוץ וחלוצה נושאי נשק והכתובת " מגן למולדת – יישובי מפ"ם מבצרי עוז לגבולות הארץ" .

הישובים כמבצר לגבולות הארץ

הישובים כמבצר לגבולות הארץ

אז הישובים לא היו עדיין מכשול לשלום. כרזה של ההסתדרות משנת 1940 – ציור של המוני עולים והכתובת " לעליה ופדות במולדת" . כרזה של הקרן הקיימת מאותה שנה קוראת "התנדבות העם לגאולת הארץ" והאיור של איכר החורש את אדמתו. והכרזה מוסיפה: " האזינו, הסערה גם היא קוראת לנו: ההינו" . כרזה של קרן היסוד מכריזה בגאווה: תל אביב העיר העברית. אפילו איורי מודעות מסחריות מפגינות פטריוטיות: " חייל לדוגמא דוגמא לחייל" מכריזה מודעה של סיגריות "דוגמא" . והחברה המייצרת את סיגריות "מגדל" מציגה את מגדל דוד כמקדם מכירות.

כאמור יש בתערוכה גם כרזה שאפשר אולי לפרש כציונית. רואים בה צילום של מוזיאון תל-אביב בשדרות רוטשילד בו הוכרזה המדינה ב-14 במאי 1948. בשולי הכרזה מצאתי את הטקסט הבא: " מטרתם של סמלים היא לאגד את יחידי הקבוצה סביב מוקדי הזדהות משותפים… להוות מכנה משותף תרבותי פוליטי יסודי. סמלים מיתוסים וטקסים הם מכשירים לאומיים היוצרים זיקה בין חברי קהילה ורותמים אותם להגשמת מטרות משותפות לאורם של האידיאלים הקבוצתיים" .

אני מוכן לחתום על המילים הללו. אף אחת מן הכרזות שבתערוכה, פרט לזו האחרונה, אינה ממלאת את היעדים האמורים של הסמלים אלא להיפוכם.

מרדכי ואנונו כגיבור לאומי

בצד השני של העיר, ב"גלריית המדרשה לאמנות" , מתקיימת תערוכה שנושאת את השם " נשורת" . אני הייתי מכנה אותה " לתפארת הבוגד מרדכי ואנונו" . או אולי "נשורת של נמושה".

מרדכי ואנונו כגיבור

מרדכי ואנונו כגיבור

באולם קטן מוצגות כתריסר יצירות, שהמשותף להן הוא הפצצה הגרעינית וסכנותיה. יש כאן צילומים מתערוכת " מוזיאון הפצצה" בלוס אלמוס, אתר הניסויים הגרעיניים בארצות הברית: ילדים משחקים בפינת הפעלה של המוזיאון וזוג גמלאים יושבים ליד דגמי הפצצות שהוטלו על הירושימה ונגסאקי; יש ציור של הכור הפקיסטאני; דגם של כור גרעיני עשוי לגו ועוד. רק תמונה אחת בתערוכה היא דיוקן של ואנונו כאסיר מעונה.

אך עיקר המטרה של התערוכה היא לפאר את מעשהו של ואנונו. האוצרת גליה יהב אומרת זאת בפרוש בטקסט המחולק כאן. אין בטקסט הזה כל התייחסות ליצירות המוצגות אלא לתולדות חייו של ואנונו, מן הבגידה ועד לשחרור ולביקורת מדיניות העמימות של ישראל.

וכך אומרת האוצרת, בין היתר: " תערוכה קבוצתית זו עוסקת בנושא "העמימות" בכל הנוגע למדיניות הגרעין של מדינת ישראל… התערוכה באה להאיר נקודה מסוימת של תפישת הרצון לשלום, כפי שהיא באה לידי ביטוי באמנות – לא רק בעיסוק בכיבוש על נזקיו, לא רק יחסי ישראל פלסטין, אלא גם דרך הדיבור על החומרים המסוכנים, על הנשורת או הדליפה שלהם, על הרתעה, על הכחשה, על האפשרות של חומר (או ידע טכנולוגי מתקדם) לעבור מטמורפוזה ולשמש נשק, על הענשת מי שמפר את קוד השתיקה לגבי הנ" ל… התערוכה מעוניינת להדגיש סיטואציה מורכבת, בה סודות, הטעיות, חוסר באינפורמציה ודיסאינפורמציה משמשות בעירבוביה… זו סיטואציה שמי שהפך גיבור בעל כורחו שלה, מרדכי ואנונו, נתפש הן כ"מרגל האטום", כבוגד, והן כגיבור במובן הפשוט של המלה, כאסיר מצפון שהעז וחשף "תכניות שטניות"" .

בהמשך מפורטים את תולדות חייו של ואנונו מיום לידתו במרוקו ועד שחרורו מן הכלא.

באחרית דבר מוזכרת העלילה הבאה: " פברואר 2001. שימוש בנשק לא מזוהה ובגז מסוג חדש ברצועת עזה. עשרות אנשים סובלים מעוויתות ומאושפזים. ישראל מסרבת לבקשת שר הבריאות הפלסטיני , ד" ר מוחמד סלמה, לזהות את סוג הגז שהיה בשימוש על מנת לבדוק תסמינים ולבצע טיפול יעיל."

סמלי הדבר למה שקרה במדינה הזו מאז הקמתה הוא שגלריית המדרשה לאמנות שוכנת ברחוב דיזינגוף 34, מרחק שני בתים מדיזינגוף ,30 שהיה זירה של אירוע היסטורי. ב-27 בינואר 1942 פרצו בלשים בריטיים לדירה בקומה השלישית בה הסתתרו כמה מלוחמי לח" י. הם ירו ופצעו קשה ארבעה לוחמים, שנים מהם מתו מפצעיהם: אברהם אמפר וזליג ז"ק. התקפת הדמים הזו לא הכריעה את המחתרת וחבריהם של החללים המשיכו במלחמתם ואפשרו את הקמת המדינה, בה שוכנת הגלריה המפארת את בוגדיה.

פרץ כשרון של אמנים צעירים

את מי מייצגים ציירי הכרזות וחסידי ואנונו?

הם ודאי לא מייצגים את עם ישראל שחגג את יום העצמאות בהמוניו – למרות הכרזות, למרות ואנונו. אך נראה שהם גם לא מייצגים את קהיליית האמנים העתידית של ישראל. זאת ניתן ללמוד מתערוכה שלישית המוצגת במוזיאון תל אביב לאמנות שברחוב דובנוב.

כאן מוצגת תערוכת בוגרים של תלמידי המגמה לאמנות פלסטית של תיכון עירוני א" לאמנויות בתל-אביב. עשרים וכמה צעירים וצעירות מציגים מגוון מדהים של יצירות שיש בהן פרץ של כשרון והרבה תמימות, תהיות וחיפושי דרך. יש כאן אמנות במיטבה. לא פלקטים כמו בתערוכת הכרזות ולא אמנות פלקאטית כמו בתערוכת ואנונו. יש כאן ביטוי להרבה מצוקות וכאב (" כואב לי לכן אני קיים" כותב אחד האמנים הצעירים), אבל גם להרבה שמחת חיים, אהבה והומור.

בין היתר מוצג סרטון של דמויות פלסטלינה בשם " עקידת יצחק לפי הספר" . הגיבור, יואל גרינברג, שוכב על מיטה וקורא את " המשפט" לקפקא. פתאום הוא שומע קול של מישהו האומר שהוא מארגן איזו הפקה קטנה, קולנוע במיטבו. בעל הקול מציג עצמו כאלוהי אברהם יצחק ויעקב. " הזדמנות שלא תאמן אתה מקבל פה, להיזכר כמי שהפיק את הסרט הראשון של אלוהים" .אבל יואל גרינברג לא כל כך מאמין, הוא חושב שאם בעל הקול הקורא לו אינו יכול להשיג את סטיבן שפילברג הוא לא ממש רציני. יואל מזלזל בפונה ושואל: יש לך שחקנים? יש לך צוות? תסריט יש לך בכלל?"

ואז נוחת לרגלי מיטתו ספר תנ"ך ענקי. יוצרת הסרטון היא טופי סטולר.

אין בתערוכה התייחסויות פוליטיות מן הסוג הפלקטי אלא רמזים לפחדים ולמצוקה. יש בכניסה פסל הנראה כחייל קטוע ידיים ועל כל גופו תלויים צעצועים קטנים. אני הבנתי את הפסל כאמירה של צעירים שהם עדיין ילדים וצריכים להתעמת מול מציאות קשה. מוצג גם דגל ישראל שבו הפסים והמגן דוד צבועים אדום. ניתן להבין שהוא מבטא את ימי הדמים שאנו חיים בהם.

אחת האמניות הצעירות, מור שורץ, כותבת על יצירתה: " …אנו חיים כל הזמן על אותו גבול חמקמק שנראה נורמאלי ומנגד – מאיים. הסכנה אורבת לנו בפתח, גם בכניסות המזמינות ביותר וכל אדם יכול להיות מחבל ובזווית אחרת – משיח. העבודה עוסקת באותו מצב יומיומי תמידי על ידי סיטואציות מייצגות. מצד אחד נעים ומצד שני מפחיד" .כל הצילומים : זאב גלילי

 

 

הבריחה מן המציאות אל הדלוזיה

מאמר משנת 2004. יחליט הקורא אם משהו השתנה מאז. [נובמבר 2015]

ראה גם "העם זקוק בדחיפות לפסיכיאטר"

איך אפשר להסביר שאנשים רציונאליים מחזיקים בעקשנות בעמדות חסרות שחר * מה הקשר בין אנשים המאמינים בחייזרים מהחלל ובחיי נצח לבין חסידי אוסלו, ג'נבה, התנתקות * חוסר השפיות הנורמאלי

מה בין מאמינים בחייזרים לחסידי אוסלו (חייזר דימיני ויקישיתוף)

הפסיכיאטר פרופסור יהודה פריד ז" ל והפילוסוף יוסף אגסי חיברו לפני שנים ספר "פרנויה – עיונים בדיאגנוזה".. הספר דן בשאלה: איך אנו יכולים לדעת שתודעת ודאות משקפת מציאות אמיתית.

האדם הוא יצור תבוני ובכוח תבונתו הוא יודע בוודאות ששתיים ועוד שתיים הן ארבע, אומר הפילוסוף.

בא הפסיכיאטר ושואל: אבל יש אנשים שיש להם ודאות מוחלטת בדברים שהאדם הסביר מבין או חושב שהם חסרי שחר. כיצד נבחין בין הוודאות הלוגית שהיא כאילו נורמאלית לבין הוודאות של האדם שאנו רואים בו כאילו חולה?

שומרת ה" סליק"

joseph_agassi

הוא מביא סיפור (שפורסם באותו ספר, או במאמר שהתייחס לאותו נושא) על מטופלת שבתקופת המנדט הייתה חברת אחת המחתרות. הוטל עליה לשמור על סליק (מחסן בו הסתירה המחתרת כלי נשק). עם קום המדינה לא צריך היה עוד לשמור לא על הסליק ולא על הסוד הכמוס של מקומו. אך אותה אישה המשיכה לשמור את הסוד. היא לא האמינה שמדינת ישראל קמה והיתה משוכנעת שהכל מסביבה הוא תפאורה של הבולשת הבריטית, שנועדה לחלץ מפיה את הסוד הכמוס.

אותה אישה תפקדה באורח נורמאלי בחיי היום-יום. אך היא לא הייתה מסוגלת להיפטר מן המחשבה, שבעיניה הייתה ודאית, שמדינת ישראל לא קמה כלל. כל ניסיון להציג לה את עובדות המציאות רק חיזק את ודאותה – הכל מבוים על ידי הבולשת הבריטית.

הספרות הפסיכיאטרית מלאה בדוגמאות של אנשים כאלה: אדם המאמין כי הוא מסוגל לעבור דרך קירות; אשה המאמינה כי יש לה שש אצבעות, כי ראשה עשוי דלעת, כי גובהה 5 סנטימטרים; אדם המאמין כי העולם ייחרב בשנת 2015 ושהוא יצליח לבנות מושבת בני אדם על המאדים.

פרופסור יעקב לוינגר ז" ל סיפר לי פעם כי לאביו (שהיה הפסיכיאטור הראשי של משרד הבריאות) הייתה מטופלת שהאמינה כי תמות ביום שלישי הבא. הרבה ימי שלישי חלפו והיא נשארה באמונתה שתמות ביום שלישי הבא. באחד הימים שאל אותה הרופא כיצד היא ממשיכה להאמין בדבר שהיא נוכחת מדי שבוע שהוא חסר שחר. היא השיבה: " אילו היית חולה כמוני היית מבין" .

עד כאן מדובר ברפואת הנפש.

עצם מהחלל או תרמית בלגיה 1990 ויקישיתוף

" קיסר המאדים"

אבל מסתבר שתופעות דומות לתופעות הפתולוגיות מופיעות גם באנשים נורמאליים לחלוטין. הפסיכואנליסט רוברט לינדנר מספר בספרו " השעה בת חמישים הדקות" (הופיע לפני כשלושים שנה בתרגום עברי) כי טיפל בפיסיקאי, קירק אלן שמו, שהאמין כי הוא חי בשתי מציאויות. האחת על כדור הארץ והשניה על המאדים, שם הוא הקיסר של הכוכב. הפסיכיאטר החליט לטפל בפיסיקאי בכך שינהג כאילו הוא מאמין למטופל שלו ומדי פגישה שוחח עמו ברצינות על " גילוייו" . במהלך הטיפול מצא עצמו הפסיכיאטר מאמין לדיווחי הפיסיקאי, שהביא עמו ממסעותיו המדומים למאדים – שלל מסמכים, מפות וטבלאות סטטיסטיות בהקף של 12 אלף דפים. לינדנר מספר שהיה ממש ממתין בקוצר רוח לפגישות עם המטופל כדי לשמוע ממנו עוד ועוד על הכוכב המסתורי. בשלב מסויים שבר הפיסיקאי עצמו את מעגל השוטים הזה ואמר לפסיכיאטר: האינך מבין כי הכל שטויות?

השעה בת חמישים הדקות . שער הספר.

אז, כך אומר הפסיכיאטר, הבנתי שהגבול בין מטפל לבין מטופל איננו ברור ואיננו חד משמעי. המטופל לא היה פחות " נורמאלי" מן המטפל. למעשה שניהם לקו במה שקרוי דלוזיה.

מהי הדלוזיה?

ההגדרה היא: " אמונה שאדם מחזיק בה למרות טיעון, נתונים והפרכה שאמורים (באופן סביר) להיות מספיקים כדי לבטלה" .

מונח אחר המשקף מצב זה הוא "אידאה פיקס" שהגדרתו: " רעיון שאוחזים בו בדבקות, ללא ערעור רציונאלי, ולמרות קיומן הגלוי של ראיות נוגדות מספיקות, שדי בהן לשכנע אדם סביר לזנוח את הרעיון" .

התופעות הללו אינן נחלת בודדים. מדובר באלפים רבים ובתחומים מסויימים גם במיליונים. בשנות החמישים הייתה בארצות הברית כת, שחבריה האמינו כי העולם עומד להגיע אל קיצו בתאריך ידוע מראש. הם האמינו גם כי בתאריך הקובע יגיעו לכדור הארץ צלחות מעופפות ובהן חייזרים, שיחלצו את חברי הכת מן החורבן.

קבוצת פסיכולוגים אמריקנים החליטה לבדוק מה יקרה לחברי הכת, לאחר שתחזיתם תתבדה. הם בילו במחיצת חברי הכת ביום ובשעה שבו לפי חשבונם אמור היה לחול יום הדין.

בהגיע השעה היעודה העולם לא הגיע משום מה אל קיצו. הדבר הזה לא ערער כלל את אמונתם של חברי הכת. הם פיתחו תיאוריה חדשה, לפיה חורבן העולם נמנע תודות להם. אמונתם היא שהביאה לביטול הגזרה. מכאן ואילך אמונתם לא רק שלא קטנה אלא הם אף יצאו מחוזקים באמונתם.

ואם מדובר בחייזרים וצלחות מעופפות – בארצות הברית יש מיליוני מאמינים, עשרות כתבי עת, קבוצות תמיכה וארגונים שהצלחות המעופפות במרכז עולמם.

תופעה אחרת היא זו של בני כת ה-IMMORTALS המאמינים כי לעולם לא ימותו. (לכת זו יש גם חסידים בישראל וביניהם אשתו של איש ציבור מאד ידוע). הם מסבירים את אלה מחבריהם המתים מדי פעם בכך שאלה לא האמינו מספיק ביסודות הכת.

המיתוס של סיזיפוס

מדובר איפוא בתופעה תרבותית ולא פסיכיאטרית. היטיב לנתח את התופעה הסופר הצרפתי אלבר קמי בספרו "המיתוס של סיזיפוס" . הוא מסביר כי התודעה שלנו גורמת לנו אומללות אינהרנטית משום שאנו מבינים כי נמות וכי אנו נידונים לחיי אומללות ואיננו מסוגלים להשלים עם זה. אנשים מסוימים נחנו ביכולת להתגבר על התודעה ולשנות אותה בצורה שהיא מתעלמת מן המציאות. י

סיזיפוס בציור של טיציאן (ויקישיתוף)

ש לאדם מנגנונים שבעזרתם הוא מתגבר על המציאות הקשה על ידי כך שהם עוברים לחיות במציאות מדומה שבעיניהם היא האמיתית.

מיתוס השטחים

אם נחזור למציאות שבה אנו חיים נוכל אולי להבין מה קורה סביבנו. קבוצה גדולה של אנשים – מדינאים, גנרלים, סופרים, אנשי רוח, מימין ומשמאל – כולם חכמים הגיוניים ושפויים, עומדים בפני מציאות קשה ובלתי פתירה. האם ייתכן שנגזר עלינו ועל ילדינו ונכדינו לחיות בפיגועים בלתי פוסקים? הלנצח תאכל חרב? האם ייתכן שלעולם לא נגיע לשלום?

כנראה שזו אכן המציאות. לנצח תאכל חרב. וקשה להשלים עם כך.

ואז הם בונים בתודעתם מציאות חדשה – הסכם אוסלו, הסכם ז"נבה, תכנית ההתנתקות. אין גבול לדלוזיות. הם מאמינים באמונה שלמה בדברים שהופרכו בעבר ומופרכים מדי בוקר. אז בונים מיתוס. השטחים לא היו בידינו לפני 67 והחיים היו אז נפלאים נפלאים (דבר שלא היה ולא נברא). ראה העשור היפה בחיי בילין

http://www.zeevgalili.com/?p=262

מיתוסים רבים פועלים על שילוב של עבר ועתיד. ההווה גרוע העבר היה מצוין ובעתיד נחזור לעבר. זהו מיתוס תור הזהב וגן העדן. תרגם זאת לשפה כאילו רציונאלית ואז כל מה שצריך לעשות זה לחזור למצב של 67. נוותר על השטחים שלא היו אז בידינו והכל יהיה בסדר. יש קסם עצום בדבר הזה. זה כל כך פשוט. ובפרט שברקע מתנגן הפזמון האווילי " נחזיר את השטחים יהיה טוב" .

============================================

המשוגעים של ר' נחמן-

ראה http://www.zeevgalili.com/?p=7280#more-7280

=============================================

הבתולות של ערפאת ממתינות

יש תמונות שאינן מאבדות מן האקטואליות שלהן. התמונה הזו נשלחה אלי על ידי קורא לפני כשנה. היא צולמה ב-15 באפריל אשתקד במצעד תמיכה בישראל שהתקיים בוושינגטון.

72-virgins

זו הייתה הפגנה ספונטאנית של אהבת ישראל ודאגה לביטחונה ולקיומה. אחת המפגינות נשאה כרזה בה נאמר: " ערפאת, אל תתן ל-72 הבתולות להמתין לך" .

עכשיו, כשחברו הטוב של ערפאת, השייך אחמד יאסין, קיבל מחיל האוויר כרטיס חד כיווני לעולם שכולו טוב, יש לקוות שהבא בתור יהיה יאסר ערפאת. שרון, אל תתן לבתולות להמתין עוד.

===========================================

הידד גם לנו יש מתאבדת משלנו – טלי פחימה

רשות השידור הממלכתית החליטה להוכיח כי לא רק לחמאס יש מתאבדים גם לנו יש מתאבדת משלנו. קוראים לה טלי פחימה, מזכירה בת 28 מתל אביב. היא החליטה להיות " מגן חי" לאחד מבכירי המבוקשים – זאכריה זוביידי, ראש " גדודי אל אקצה" בג"נין. היא ביקרה אותו לפני חצי שנה, ולאחר שניצל בנס משלושה ניסיונות חיסול היא החליטה ללכת ולהגן עליו בגופה. בינתיים היא הוזמנה להופיע ב" פוליטיקה" בהנחייתו של עודד שחר.

טלי פחימה ויקישיתוף

" הייתי אצלו וראיתי איך הוא סובל תחת הכיבוש" אמרה. לשאלת המנחה אם ראתה גם אוטובוסים מתפוצצים השיבה: " ואתה יודע למה זה קורה? בגלל הכיבוש… אם הייתי תחת כיבוש הייתי עושה אותו דבר" .

הזוביידי הזה אגב מעורב בשורה של פיגועים, ביניהם הפיגוע בסניף הליכוד בבית שאן, שבהם נהרגו עשרה אנשים.

התבוננתי במתאבדת שלנו ולא הצלחתי לתהות על קנקנה. היא ככל הנראה בסדר גמור. אבל אנחנו כנראה מטורפים.

על טלי פחימה ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=667

===========================================

השר בניזרי:  שתיקתו אומנותו

לא ככל שתקן הוא השר בניזרי. החלטתו לשמור על זכות השתיקה לא נועדה חלילה לפטור אותו מדיני אדם. כי הרי תלמיד חכם כמוהו יודע שאם חטא הוא אינו פטור מדיני שמיים. כוונתו בשתיקתו היא אך ורק ללמד את העם בישראל פרק בהלכות שתיקה.

והרי אמרו חז" ל " מלה בסלע משתוקא בתרין" (מגילה יח: ) ורש" י הרחיק ראות עד ימינו אלה כשפרש כי " אם תרצה לקנות הדבור בסלע תקנה השתיקה בשתיים" . ועוד דברו חכמים בשבח השתיקה, שהיא יפה לבריאות. כפי שנאמר " כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה" .( ויקרא רבא פרשה טז).

ואולי ביקש בניזרי לרמוז את דעתו האמיתית על השתיקה ועל השותקים. כפי שנאמר: " לא מצאתי ולא למדתי מהם שתהא מידה יפה באדם יותר משתיקה, שמעליבין אותו והוא שותק… וכן הוא אומר אויל מחריש חכם יחשב, וזהו שאמרו יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשים…" (מחזור ויטרי סימן תכד ד" ה שמעון בנו) ועוד אמרו: " טוב לאדם להיות אלם ומשכיל מהיותו רב דברים וכסיל" .

אבל אולי בהחלטתו של בניזרי גם טמון רמז לדעתו האמיתית על השתקנים האחרים שאינם בני תורה כמוהו. כי הרי כבר אמר החכם באדם " ברוב דברים לא יחדל פשע" (משלי י יט).

============================================

האסטרטגיה של קיצוץ זנב כלב

מעשה באדם שהיה לו כלב אהוב שחלה לפתע. הלך האיש לוטרינאר וביקש את עצתו. בדק הרופא את הכלב ואמר: כלבך לקה במחלה הקשה. אבל למזלו פגעה המחלה רק בזנב הכלב. צריך לקצץ את זנב הכלב וכך תציל את חייו.

לא ידע האיש את נפשו מרוב צער. הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה שכלבו היפה ייוותר ללא זנב שעליו תפארתו.

מה עשה? החליט לקצץ את זנבו של הכבש באורח הדרגתי. קיצץ סנטימטר ולאחר כמה חודשים עוד סנטימטר וכך הלאה. בדרך זו, כך חשב האיש, יתרגל הכלב לחיות בלי זנב והטראומה תהיה קלה יותר. אבל סופו של הסיפור עצוב. הכלב סבל ייסורים משך חודשים ארוכים ולא רק שלא נרפא אלא גם מצא את מותו. בעת שבעל הכלב קיצץ בזנבו בתשלומים התפשטה המחלה בכל גופו של הכלב ולא ניתן היה עוד להצילו.

זו איננה בדיחה. את המשל הזה שמעתי מפי פרשן שסיפר את הסיפור כדי להמחיש את אווילותה של המלחמה בעצימות נמוכה שבה פועל צה" ל, בגיבוי הדרג המדיני, מאז החלה האינתיפאדה הראשונה.

תורת הבטחון של ישראל, שנקבעה בשעתו על ידי דוד בן גוריון, התבססה על ההנחה שישראל הקטנה אינה יכולה להרשות לעצמה מלחמה ממושכת. לכן תמיד יש להגיע לידי הכרעה מהירה ובשטח האויב. על רקע זה, ההחלטה על מלחמה בעצימות נמוכה הייתה אווילות מתחילתה. בגלל הקיצוץ ההדרגתי בזנב הטרור הוא הולך ומתפשט בכל הגוף.

אחרי יותר משתי שנות דמים הגענו ליאסין ולערפאת לא הגענו עדיין.

.

ואנונו: פרס נובל במקום חבל תליה

איך הצליח להימלט מהארץ למרות שידעו את כוונותיו * הקשר בין פרשת קו 300 ומחדל ואנונו * איך גילה עיתונאי בכיר מ"ידיעות אחרונות" לשב"כ שהבוגד המוכר את סודות האטום נמצא בלונדון * איזה נזקים הוא יכול לגרום אחרי שחרורו * ומדוע אין בישראל עונש מוות לבוגדים

בחודש ספטמבר 1986 הגיע לארץ כתב " סאנדיי טיימס" הלונדוני, שנמנה עם צוות מיוחד של העיתון הבריטי, שהתמחה בתחקירים. הכתב בא לברר פרטים על אדם שרוב הציבור בארץ לא שמע עד אז את שמו – מרדכי ואנונו. אותה שעה נמצא ואנונו במקום מסתור שהכין לו העיתון בלונדון וסיפר לעיתונאים שם את הסוד הכמוס ביותר של מדינת ישראל.

הכתב הבריטי נפגש עם אחד העיתונאים הבכירים של " ידיעות אחרונות" וביקש את עזרתו. במקום להיענות לבקשה ולזכות בסקופ גדול העדיף העיתונאי הישראלי את נאמנותו למדינת ישראל ופנה מיד לשב" כ. בכך סלל את הדרך לפעולה של הבאת הבוגד למשפט בישראל. על מעשה זה לא יקבל את פרס ישראל לתקשורת, אבל הוא ראוי בהחלט לפרס בטחון ישראל. ואם יוחלט על כך פעם זה יהיה הזמן לגלות את זהותו.

d795vanunu-kegibor

ואנונו כגיבור. ציור בתערוכה "נשורת" שהתקיימה בתל-אביב וקראה לשחרורו. צילום: זאב גלילי

באותה תקופה כיהנתי בתפקיד ראש כתבים ב" ידיעות אחרונות" , אך לא ידעתי מאומה על העניין. האיש לא דיווח לי וככל הידוע לי גם לא דיווח לעורך העיתון, דב יודקובסקי.

פרס בוועדת העורכים

לי נודע לראשונה על מעשה הבגידה של ואנונו זמן מה לאחר בואו של הכתב הבריטי לארץ. הדבר היה ביום שישי, 3 באוקטובר 1986. בשעות הבוקר המוקדמות של אותו יום פנה ראש הממשלה, שמעון פרס, לעורכי העיתונים והזמינם לישיבה דחופה של ועדת העורכים. מאז הקמת המדינה הייתה ועדה זו שותפת סוד להרבה ארועים, במיוחד כשהעיתונות נתבקשה לשתף פעולה עם המדינה בנושאי בטחון.

העורך יודקובסקי היה מצונן וביקשני לייצג אותו בפגישה. הישיבה התקיימה בחדר הישיבות של הממשלה בירושלים. שמעון פרס נראה קודר. דיבר במהירות ושלא כדרכו גם בעצבנות. הוא אמר שנתגלה בוגד שמוכר את סודות המדינה תמורת בצע כסף לעיתון בריטי. הוא הציג לנוכחים בקשה: לשמור בסוד את עצם קיום הפגישה ולא לפרסם בארץ אלא מה שיפורסם בעיתונות העולמית. לא לחקור, לא לאשר ולא להוסיף פרטים.

כל הנוכחים הביעו נכונות להיענות לבקשה, פרט לעורך " הארץ" גוסטב שוקן. בדרך כלל נהג שוקן להחרים ישיבות של ועדת העורכים בהן התבקשו העורכים שלא לפרסם מידע הנמסר להם. הוא נימק את עמדתו בכך שהוא יכול להשיג את המידע ממקור אחר. הפעם ישב עד סוף הישיבה ואמר כי הוא רוצה להטיל על כתב העיתון בלונדון לבדוק את אמיתות המידע. עמדה זו של שוקן גרמה לדליפת עצם קיום הישיבה. ל" סאנדיי טיימס" , שהתלבט עד הרגע האחרון ממש אם המידע של ואנונו אמיתי. דברי פרס בוועדת העורכים היו אישור סופי שואנונו אומר אמת. הסיפור של ואנונו פורסם יומיים לאחר מכן, ביום ראשון 5 באוקטובר 1986.

הצעת ה"סאנדיי טיימס"

כמה ימים לאחר מכן התקשר למערכת כתב ידיעות אחרונות בלונדון, יוחנן להב, והודיע כי ה" סאנדיי טיימס" מציע למכירה את סידרת הכתבות המבוססות על גילוייו של ואנונו. יודקובסקי כינס ישיבה של בכירי העיתון ובו במקום הוחלט פה אחד שלא לקבל את הצעת העיתון הבריטי. יודקובסקי אמר אז: ידיעות אחרונות לא ישתתף במימון התשלום לאדם שבגד במדינה. באותה ישיבה הוחלט גם לדווח מייד לראש המוסד, על הפניה של העיתון הבריטי.

משך כל אותו יום ניסה יודקובסקי להתקשר עם ראש המוסד דאז, נחום אדמוני, והעלה חרס. נמסר לו כי ראש המוסד נמצא בסיור ואין אפשרות להתקשר אליו. לאחר זמן נתברר לנו כי המוסד כבר לא היה זקוק אז למידע על מקום הימצאו של ואנונו..

יום לפני ישיבת ועדת העורכים, ביום חמישי ה-2 באוקטובר, עמד ואנונו לחתום על ההסכם עם העיתון הבריטי שאמור היה להעשירו ב-300 אלף לירות שטרלינג. אבל ואנונו לא בא. הוא טס לאיטליה בעקבות סוכנת המוסד " סינדי" . בהגיעו לדירה בה קיווה לבלות בנעימים עם הסוכנת המפתה נלכד על ידי אנשי המוסד שהעבירו אותו ארצה.

tmunot-mehakur2

תמונות מהכור. אחת התמונות שצילם ואנונו ונמסרו לפירסום ב"סאנדיי טיימס".

ההמשך ידוע ומי שמבקש לקרוא על השתלשלות האירועים יוכל למצוא תאור מדוייק ומרתק בספרם המצויין של יוסי מלמן ואיתן הבר " המרגלים" .

ואנונו הועמד לדין ב-28 בדצמבר 1986 ונידון ל-18 שנות מאסר. הוא עומד להשתחרר ב-21 באפריל. ועדת פרס נובל כבר הודיעה כי הוא אחד משלושת המועמדים לקבלת פרס נובל לשלום.

הפכפך ומתוסכל

מעולם לא פגשתי את ואנונו. אך בתקופה הארוכה בה מלאו העיתונים כותרות שתארו את מעשה הבגידה שלו השקעתי שעות לא מעטות בהתחקות אחרי האיש באמצעות צוות הכתבים של העיתון. הרושם המצטייר מעדויות אנשים שהכירוהו ומקריאת יומנו (שנמצא על ידי כתב הערוץ הממלכתי בטלוויזיה ונרכש על ידי העיתון) הוא שמדובר באדם הפכפך, מתוסכל, לא יציב נפשית ופוליטית.

תחילה היה בעל השקפות ימניות שהקצינו מן הליכוד ל" התחיה" .

הלימודים באוניברסיטת באר שבע (גיאוגרפיה ופילוסופיה) ויש אומרים שמלחמת לבנון הביאו לשינוי קיצוני בעמדותיו הפוליטיות. הוא החל בפעילות להטבת תנאיהם של סטודנטים ערביים בקמפוס ואף הגיש בקשה להצטרף לרשימת הסטודנטים של רק" ח. הוא גם השתתף בהפגנות של אנשי שמאל. אחת התמונות הראשונות שהשיג ידיעות אחרונות באותה תקופה היה של ואנונו הנושא שלט בהפגנה " די לדיכוי הערבים" . לפי תיאורים של מכריו הוא היה הפכפך בתחומים רבים – חברותי ומסתגר, לעתים עליז עד כדי ריקודי עירום במסיבות ולעתים מופנם ודכאוני.

עבודה בדימונה

ואנונו התקבל לעבודה בקריה למחקר גרעיני (קמ" ג) בדימונה ביוני 1976. באותה תקופה החזיק ואנונו בדעות ימניות ובבדיקה הבטחונית שעבר לא נמצא בו כל דופי ואושרה העסקתו.

המידע על המהפך שחל בהשקפותיו של ואנונו ועל פעילותו בחוגי שמאל קיצוני הגיעו לשב" כ בקיץ 1982. יותר משלוש שנים נמשכו ההתלבטויות במערכת הביטחון מה לעשות עם האיש. בין היתר עלתה הצעה לגייסו כסוכן שב" כ בשמאל הקיצוני, כדי לאפשר פיקוח עליו. באוקטובר 1985 הוחלט לפטרו, כאילו בשל קיצוצים בתקציב. ואנונו ניחש את הסיבה האמיתית לפיטוריו, הפך למר נפש והחליט לעזוב את הארץ.

מחדל ההתחמקות

חודשיים לאחר פיטוריו עזב ואנונו את הארץ כשבכליו כמה אלפי דולרים וסרטי צילום בלתי מפותחים של מתקני הכור. הוא קנה כרטיס לכיוון אחד הגיע לתאילנד כמו הרבה תרמילאים. כאן שהה חמישה חודשים במהלכן שקל להיות בודהיסט. עבר לאוסטרליה ושם התנצר. מאז פיטוריו ועד שהגיע ללונדון חלפה כמעט שנה. משך כל התקופה הזו חיפשו אותו בכל העולם עד שהגיע המידע, תחילה על הימצאותו באוסטרליה ואחר כך על היותו בלונדון.

כיצד הצליח ואנונו להתחמק בקלות כזו מן הארץ למרות שהיה חשד ברור לגבי כוונותיו? אין ספק שתרמה לכך פרשת אוטובוס קו 300. בעקבות הפרשה (הריגת שני מחבלים שנפלו בשבי ובידוי ראיות משפטיות בידי ראש השב" כ ועוזריו) פרשו ראש השב" כ אברהם שלום ועוד כמה מבכירי הארגון. לאיש לא היה ראש להתעסק עם הסטודנט התמהוני וגם לאחר לכידתו נזקק השב" כ לשיקום ולא לחיפוש אשמים.

האם יזכה בפרס נובל

הסיכויים לכך גדולים מאד (המועמדים האחריםהם הנשיא בוש והאפיפיור). ואנונו כבר זכה ב" פרס נובל האלטרנטיבי" שהוענק" לו בשוודיה עוד בשנת 1987. מאז זכה בעוד תריסר פרסים בינלאומיים של כל מיני גופים.

הבעיה איננה רק אפשרות שיקבל את פרס נובל ויעמיד את ישראל בפני בעיה קשה. ואנונו הוא פגע רע בכל מקרה. מאז נגזר דינו הוא הפך לדגל של כל צדיקי העולם המבקשים פרוק נשק גרעיני וישראל תהיה הראשונה להתפרק מנשקה. סריקה קלה באתר גוגל מלמדת שיש יותר מחמישים אלף אתרים המתייחסים אליו, מהם כמחצית של גופים שפעלו כל השנים לשחרורו וכעשרת אלפים אתרים הקוראים להעניק לו פרס נובל.

ככל שיתקרב מועד השחרור כן תגבר פעילותם של הארגונים האוהדים אותו וכל מעשה שתעשה ישראל בעניינו יעורר הדים בינלאומיים

את הצרה הזו הנקראת ואנונו עוד נצטרך לסבול זמן רב. בבוא היום כתחקר הפרשה לעומק תישאל ודאי השאלה לא מי נתן את ההוראה אלא מי לא נתן את ההוראה הנכונה בזמן הנכון.

איך הוא יכול להזיק

שוחחתי עם אדם המצוי בנושא וזו תשובתו:

  • · מידע בתחום הזה אינו מתיישן גם אחרי 20 שנה.

  • · אין שום ודאות שואנונו מסר את כל המידע שבידו.

  • · הוא נחקר על ידי עיתונאים של ה" סאנדיי טיימס" .

  • * חקירה מקצועית שיעשה שרות ביון של מדינה עויינת ישיג ממנו הרבה.

  • · בכל הזדמנות הצהיר ואנונו כי הוא מתכוון לעבור משרות ביון אחד למשנהו, מסנטור לסנטור ולעשות כל מה שהוא יכול כדי להביא לפרוק ישראל מנשק גרעיני.

  • · פעם התבטא כי לישראל אין זכות קיום.

kraza-leshichrur

כרזה הקוראת לשחרורו, אחת מרבות.

מה אפשר לעשות

שאלתי את המשפטן פרופסור זאב סגל מה ניתן לעשות מבחינה משפטית, כדי למנוע את נזקי ואנונו. פרופסור סגל הצביע על כמה אפשרויות, כשהוא מטעים שלדעתו האישית אין לנקוט בהן.

" הכי חכם יהיה לעקוב אחריו וברגע שיעשה עבירה להעמידו לדין עוד פעם. אין לי תשובה לשאלה מה יהיה אם יבקש מקלט מדיני בשגרירות, כפי שהצהיר באחרונה" .

אפשרויות אחרות:

· מעצר מנהלי שיאפשר החזקתו בכלא לזמן בלתי מוגבל.

· להפעיל נגדו תקנות הגנה שעת חרום ולמנוע יציאתו מן הארץ. בגץ כבר קבע תקדים לצעד כזה אם יש חשש כן ורציני לפגיעה בביטחון המדינה.

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הצהיר כי הוא מתנגד למעצר מנהלי אבל תומך בשורה של מגבלות שיוצעו על ידי מערכת הבטחון ויאושרו על ידי בית המשפט בדלתיים סגורות.

במערכת הביטחון שוקלים אפשרות של הטלת איסור יציאה מן הארץ, שלילת דרכונו, חסימת שיחות טלפון ואינטרנט, והצמדת שומרים שיקיימו מעקב אחרי כל תנועותיו.

קיים עונש מוות

החוק הישראלי קובע עונש מוות על שתי עבירות: בגידה בזמן מלחמה ועברה לפי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.

עד כה הופעל עונש מוות בישראל רק פעם אחת עם תלייתו של הצורר הנאצי אדולף אייכמן.

ואנונו הועמד לדין בשתי עבירות: ריגול חמור וסיוע לאוייב.

אי אפשר היה לדון את ואנונו למוות בשעתו כי זו לא היתה בגידה בזמן מלחמה. לעונש מוות גם צריך להיות בית-דין צבאי המורכב ממשפטנים.

המניע הכספי

בכל הזדמנות הצהיר ואנונו כי המניע שלו היה אידיאולוגי וכך גם טוענים תומכיו. העובדות מלמדות אחרת. ואנונו הפסיד כספים רבים במשבר המניות באוקטובר 1983. ביומנו כתב: " מה ששובר אותי עכשיו הוא ההפסד שהיה לי במניות… שערי המניות בעיתון אלה הם השדות והפרדסים של החיים, זה בית הכנסת של ימינו" .

ואנונו החל לפעול למימוש הסרטים שבידו כששמע שניתן להפוך אותם לכסף על ידי מסירתם לאמצעי תקשורת. מן ה" סאנדיי טיימס" הבטיחו לו מאה אלף לירות שטרלינג עם חתימה על החוזה. הם העריכו את התמלוגים שיקבל מהפצת סדרות לעיתונים אחרים ומפרסום ספר ב-300 אלף ליש" ט. בחקירתו הטיח בו אחד החוקרים שהוא מוכן למכור את המדינה תמורת מאה אלף ליש" ט. ואנונו תיקן אותו : רק מאה אלף דולר.

בסופו של דבר לא הספיק ואנונו לחתום על החוזה עם ה" סאנדיי טיימס" , אבל העיתון שילם 75 אלף ליש" ט למשפחתו להוצאות ההגנה שלו.

ראה: לאיים במכת מנע גרעינית

פרשת אלחנן טננבאום – כשמגייסים פושעים למערכת הביטחון

פרשת אלחנן טננבאום דומה כשתי טיפות מים לפרשת " האדם השלישי" , אברי אלעד, בשנות החמישים * בשני המקרים גויסו נוכלים בעלי עבר פלילי והטילו עליהם משימות ביטחוניות בעלי חשיבות לאומית * אלעד גרם בעקיפין לנפילת בן גוריון * האם זה מה שיעשה טננבאום לאריאל שרון

בראשית שנות החמישים התקיים במחנה צריפין קורס מג" דים בפיקודו של יצחק רבין ז" ל. כמה מחניכי הקורס הגיעו במרוצת השנים לתפקידים הבכירים ביותר בצה" ל. ביניהם היו דוד אלעזר, יוסף גבע, מאיר עמית ועוד.

עם חניכי הקורס נמנה גם אדם ששמו אינו אומר היום מאומה לרוב אזרחי ישראל, אברהם זיידנברג. הוא היה אחד הבוגדים הגדולים בתולדות המדינה ומשך שנים רבות נשמר שמו בסוד והיה ידוע רק כ" האדם השלישי של הפרשה" .

רקורד מרשים וכוזב

בתקופת קורס המג"דים הוא הציג עצמו כבעל רקורד מרשים: עלה ארצה ב"עליית הנוער" מווינה, חונך בבן שמן, התגייס למחלקה הגרמנית של הפלמ" ח, לחם בקומנדו הבריטי, היה מפקד פלוגה בחטיבת "הראל" במלחמת השחרור, היה מראשוני המתגייסים לצנחנים.

לימים נתברר שכל הרקורד הזה כוזב. הוא לא שרת בפלמ"ח אלא חודשיים וחצי וסולק בבושת פנים לאחר שגנב חפצים מחבריו ליחידה. לא לחם בקומנדו הבריטי אלא שרת בו כנהג, והיה ידוע כמשתמט ומתחלה כרוני. גם כאן נתפס בגניבת מצלמה מחברו ליחידה. ב" הראל" היה רק קצין מנהלה ונתפס בגניבת מזון ונפט ממחסני החטיבה ומכירתו בשוק השחור בירושלים. לא היה קצין קרבי בצנחנים אלא סולק מן היחידה אחרי שנתברר כי קיבל על עצמו להדריך קורס צניחה בלי שצנח בעצמו מעולם.

סיפורו של יוסף גבע

אלוף יוסף גבע (צילום: זאב גלילי)

יוסף גבע [צילום זאב גלילי]

למרות כל מעלליו הצליח זיידנברג להגיע לקורס המג"דים ואף סיים אותו. על התנהגותו בתקופת הקורס סיפר לי חברי אלוף (מיל.) יוסף גבע: " בסופי שבוע היינו יוצאים לחופשה וחוזרים ביום ראשון. באותה תקופה לא היינו בעלי מכוניות וכדי להגיע לבסיס במועד היית חייב לקום מוקדם ולהיטלטל זמן רב באוטובוסים. באחד הימים סיפר לי כי הוא נוהג לגנוב בכל יום ראשון בבוקר מכונית באזור חיפה, שם התגורר, ונוסע בה לצריפין. הוא הקפיד להחנות את המכונית ליד משטרת בית דגון, כדי לטשטש עקבותיו, וצעד משם לצריפין. הוא הציע לי להצטרף אליו לטרמפ וכמובן דחיתי את ההצעה הנדיבה".

עם סיום הקורס מונה זיידנברג לסמג" ד גדוד שהורכב מאסירים ששוחררו מבתי הסוהר, במסגרת חנינה כללית. בשנת 1951, בעיצומם של ימי המחסור והצנע, הוא גנב מקרר חשמלי גדול בנפח 11 קוב ממחנה צבאי והעבירו לביתו בחיפה. באותה תקופה היה מקרר חשמלי מכשיר יקר ערך, שרק עשירים מופלגים יכלו להרשות לעצמם לרכוש. הוא נתפס, הועמד לדין, הורד לדרגת טוראי וגורש מן הצבא בקלון. בעקבות זאת אף התגרש מאשתו.

מישהו המליץ עליו לעבודה במפעל המכוניות " קייזר אילין" . הוא החזיק מעמד פחות משנה. " תפסנו אותו גונב מצתים של מכוניות שהיו אז פריט מאד יקר ומאד מבוקש" סיפר לי השבוע בעל המפעל, אפרים אילין.

גיוס בדרכי עורמה

לאחר זמן ניסה להתגייס מחדש לצבא הקבע. יוסף גבע, שהיה אז אל" מ וראש מינהל הסגל, ידע עם מי יש לו עסק והתנגד בתקיפות לגיוסו. בעת שאל" מ גבע היה בחופשה, שכנע מישהו את סגנו להחתימו על חוזה שרות והוא גויס על תקן של סרן ליחידה 131, שהייתה אחת היחידות הסודיות ביותר בצה" ל. הוא קיבל את שם הכיסוי אלעד (ולאחר שנים החליף שמו לאברי אלעד). הוטל עליו להשתקע בגרמניה ולחיות בכיסוי של גרמני נוצרי, קצין נאצי לשעבר. תפקיד זה הלם אותו להפליא. לפי השמועה היה אביו האמיתי קצין בצבא הגרמני.

גם בגרמניה המשיך במעלליו – קנה מכונית מפוארת, בזבז כספים ולא דיווח עליהם, ניהל רומנים והרבה לפטפט. על האיש המפוקפק הזה הוטלה אחת המשימות האפלות ביותר בתולדות המודיעין הישראלי – מבצע שכונה לימים "העסק הביש" . קבוצת יהודים מצריים גויסו למודיעין הצבאי הישראלי וזיידנברג היה אחראי להפעלתם. על הקבוצה הוטל להצית מוסדות אמריקניים בקהיר ובאלכסנדריה, במטרה לגרום לסכסוך בין מצרים לארצות הברית.

הרוב נתפסו מלבדו

רוב חברי הקבוצה נתפסו בידי השלטונות המצריים. שניים מהם, משה מרזוק ושמואל עזאר נידונו למוות וניתלו. קצין המודיעין מאיר בינט התאבד בכלא. יהודי מצרי, יוסף קרמונה, שנעצר אף שלא היה קשור ברשת, התאבד או עונה למוות. שאר חברי הרשת נידונו לתקופות מאסר ארוכות ושוחררו רק עם החלפת השבויים בתום מלחמת ששת הימים.

אברי אלעד

אברי אלעד

אברי אלעד, לא נתפס למרבית הפליאה ואף נשאר במצרים שבועיים לאחר חיסול הרשת. הוא יצא את מצרים ובהגיעו לארץ התקבל כגיבור שנמלט מן הסכנה. לאחר זמן עלה חשד שהוא הסגיר את הרשת. אך לא היו ראיות נגדו. הוא יצא לגרמניה ובשנת 1958 פותה בתחבולה לחזור ארצה. משפטו של אברי אלעד התקיים בדלתיים סגורות. השופט בנימין הלוי הטיל עליו 12 שנות מאסר. (בית המשפט העליון המתיק עונשו מאוחר יותר ל-10 שנים). הוא שוחרר מהכלא לאחר שריצה את מלוא עונשו, יצא לחוץ לארץ ושם מת בשנת 1993. ב-1975 פורסמה ידיעה בעיתון המצרי " אל אהרם" בה נאמר שאלעד היה אכן סוכן כפול.

אך עוד לפנני שהחל לרצות את תקופת המאסר שהוטלה עליו הצליח אלעד להכניס את כל המדינה למערבולת. במשפטו טען כי מתנכלים לו כדי להסתיר את העובדה שנצטווה למסור עדות שקר, כדי להפליל את שר הביטחון, פנחס לבון. כך החלה "הפרשה" שהסעירה את המדינה שנים ושבסופה אולץ בן גוריון לפרוש.

הדמיון בין פרשה זו לפרשת טננבאום מדהים. טננבאום כמו אלעד נשא על כתפיו קופה של שרצים מוסריים ופליליים – מעורבות בהונאות, זיוף תעודות, הסתבכויות כספיות, הימורים, סחר בסמים, ומה לא. למרות זאת גויס לצבא הקבע . לא לצבא ממש אלא "בתנאי קבע" . הוא קיבל משכורת צבאית למרות שלא נמצא במקום עבודתו, כי הרי היה לו משרד ב"תדיראן" (שם מצאו החוקרים מסמכים סודיים). והאיש נוסע לחוץ לארץ בלי רשות וממשיכים לשלם. והמשכורת משולמת כל תקופת שהייתו בלבנון ומשולמת גם לאחר שובו (כולל הוצאות הגנה משפטית).

למה גייסו אותו? האם זו סתם רשלנות? האם לא ידעו את עברו? האם לא הכירו את אופיו? או שהיתה סיבה אחרת?

בפרשת אברי אלעד מדובר במדיניות של המודיעין אז. התפיסה היתה שמותר לגייס פושעים פליליים ואפילו יש יתרון בגיוס כזה למשימות מודיעין. אך היו שם גם אולי מניעים שלא נחשפו עד היום. מישהו דאג שאלעד לא ייחקר ולא תיוודע האמת.

האם בגיוס טננבאום היה רק כשל בטחוני ורשלנות של בטחון שדה? או אולי היו גורמים ומניעים אחרים שיש בהם כדי להסביר את הנכונות לגייסו ואת הלהיטות לשחרר נוכל כזה במחיר כבד כל כך? ייתכן שאת התשובה לכך לא נדע לעולם.

פרשת מוטקה קידר

פרשה זו דומה כשתי טיפות מים לקודמותיה. אלא שהפעם מדובר בפרשה שאולי טרם הסתיימה.

מרדכי קרביצקי (הידוע יותר בכינויו מוטקה קידר) גוייס בשנת 1957 ליחידה 131 של אמ"ן שעסקה בהפעולת סוכנים במדינות אוייב. גיוסו היה חלק מממאץ לשקם את הרשת במצרים לאחר נפילת הרשת ב"עסק הביש" בגלל בגידתו של אברי גלעד.

קידר גוייס למרות שהיה חשוד בשני מעשי פשע חמורים: שוד בנק  בעפולה ורצח נהג מונית. זאת בנוסף לפשע קטן יותר: זיוף תעודת בגרות.

בנק מלווה וחסכון בעפולה

בנק מלווה וחסכון בעפולה שנשדד (ויקישיתוף)

במרץ 1957 הוא נשלח לבואנס איירס כהכנה לקראת פעולה עתידה במצרים.  בנובמבר אותה שנה נמצאה גופתו של יהודי, קלמן קליין, שהיה איש הקשר של קידר שם. נתברר שקידר יזם פגישה עם אותו יהודי במטרה שיביא לו 15 אלף דולר שהיו דרושים לו כאילו כדי לשחד אישיות ערבית. הכסף לא נמצא על גופת הנרצח ומקום הפגישה היה ידוע רק לקידר ולאיש הקשר היהודי.

בנובמבר אותה שנה הצליחו לפתות את קידר לבוא לארץ. הוא נעצר עם רידתו מן המטוס על פי הוראת "הממונה על שרותי הבטחון" איסר הראל (שלא היה מודע כלל לגיוסו של קידר ).

קידר הוחזק במעצר מינהלי סודי על פי צו שופט ל-180 יום, הועמד לדין על רצח בפני בית דין צבאי. על קידר הגן אחד מגדולי הפרקליטים של המדינה, עו"ד שמואל תמיר, לימים שר המשפטים.

בגזר הדין שניתן ביוני 1962 הוטל על קידר עונש של 20 שנות מאסר. הוטל צו איסור פרסום על הפרשה שנשאר בתוקף עד שחרורו ב-1974. החיסיון על המסמכים הקשורים בפרשה תקף עד היום. העונש הוטל עליו רק בגיו הרצח בבואנוס איירס ולא על השוד והרצח בארץ, אף שהמשטרה אספה די ראיות להוכיח את אשמתו.

אחרי שחרורו באפריל 1974 עזב קידר את הארץ בתחילת1975. בשנת 1999 הגיש קידר דרישה לבית המשפט הצבאי לערעורים למשפט חוזר. אחרי שרשרת של דיונים משפטיים החליט בג"ץ סופית ב-2004 בה קבע שקידר מנוע מלהגיש ערעור על גזר דינו.

נשארה תלוי ועומדת טענתו כי העלילו עליו וכי נפל קרבן למאבקי כוח בין הזרועות השונות של קהילת המודיעין,

=========================================

IN GOD WE TRUST

הכתובת שבכותרת מוטבעת על כל מטבע אמריקני. כי המעצמה הגדולה בעולם אינה מתביישת לבטוח באלוהים. רק העם שנתן לעולם את התנ" ך קצת מתבייש. במגילת העצמאות לא נזכר כידוע שם ה". נציגי המזרחי תבעו אז להכליל את שם ה" במגילה אך אנשי השמאל התנגדו ובפשרה הוסכם על " צור ישראל" . שם ה" נכנס למגילה בדלת האחורית. הרב יהודה לייב מימון (פישמן) הוסיף לפני חתימת שמו את ראשי התיבות ב" ה. בשעתו חשבתי שזו אגדה הואיל ובצילומים שפורסמו ברבים קשה להבחין בתוספת הזו. פניתי לעיתונאי הוותיק פנחס יורמן שחקר את הנושא ויש בידיו צילומים איכותיים של המגילה. בבדיקה מצא כי אכן הרב מימון הוסיף את ראשי התיבות ב" ה.

נדרשתי לפרשה זו בעקבות הצעת חוק פרטית שהגישה חברת הכנסת לאה נס מהליכוד. לפי ההצעה יוסיפו לכל השטרות והמטבעות שתנפיק המדינה את הכתובת " באל נשים מבטחנו" . בדברי ההסבר שלה ציינה כי " שטרות ומטבעות בכל מדינה בעולם מהוות סמל וביטוי לערכי יסוד המקודשים לחברה" .

========================================================

הידד גם אצלנו יהיה ערוץPLAYBOY

השופטת דליה דורנר עשתה שרות טוב לשיח הציבורי בישראל בפסק הדין האחרון שנתנה ערב יציאתה לגמלאות. פסק הדין, שניתן בהרכב של 11 שופטים, קבע שיש להתיר את שידורי ערוץ PLAYBOY.

מדוע שרות טוב? כי בפסק הדין הזה המחישה השופטת דורנר את מהותו של בית המשפט העליון כמייצג " העמדה הנאורה" . החוק אוסר על שידור " אדם או איבר מאבריו כחפץ זמין לשימוש מיני" . לאחר פילפול משפטי ארוך קובע פסק הדין כי הפלייבוי אינו עושה " החפצה" לנשים.

חומרת פסק הדין איננה בכך שהוא פותח את הטלוויזיה לצפייה של ילדים ובני נוער. יש הצע אינסופי של אתרי מין באינטרנט. חומרת פסק הדין היא במסר החינוכי שהוא משדר.

שאלה לי לשופטים שחתמו על פסק הדין. האם אתם הייתם מוכנים שבנותיכן ונכדותיכן תעשינה קריירה בפלייבוי?

===========================================

עוזי כהן

עוזי כהן הוא פעיל ליכוד העושה את העבודה השחורה ב" שטח" , בסניפים ובמרכז. הוא מן האנשים שעל פיהם יישק דבר בסניפים ובמרכז, ושמנהיגי המפלגה ועסקניה תלויים במוצא פיהם.

לעוזי כהן גם יש רעיונות מדיניים והוא שוטח אותם לעין כל. הוא גם רוצה לצאת עם שרון לפגישה עם הנשיא בוש כדי להעלות בפניו את תכניתו המדינית.

עוזי כהן הוא גם חביב התקשורת השמאלנית. הוא מככב בתכניות אירוח בטלוויזיה, מתראיין ביומנים, מביע דעתו על עולם ומלואו. הכתבים, העורכים, המראיינים, אוהבים להביא את עוזי כהן לאולפנים, או לראיין אותו בשטח. כי עוזי כהן משמש בידיהם אמצעי כדי לומר: תראו עד כמה מוגבלים אנשי הימין. הם עושים את זה בחצי חיוך ובקריצת עין.

עוזי כהן איננו אינשטיין. אבל הוא גם אינו טיפש, אם הגיע לאן שהגיע. הוא אינו נופל מפעילי מפלגות אחרות. גם כאלה שכבר משתזפים בתאורה של מצלמות הטלוויזיה הכנסת.

כשהציג עוזי כהן תכניתו – להקים מדינה פלשתינית בחלק המזרחי של מדינת ירדן – הוא עורר גיחוך כללי בשמאל. הנה תראו כמה אווילי הליכוד. לכן הם מזמינים אותו כאילו ברצינות לדיונים. מעמתים אותו מול גבוהי מצח עגולי משקפיים אינטלקטואליים.

אפשר היה כמובן לעשות להפך. למשל לעמת את חבר הכנסת אלי בן מנחם מול פרופסור יוסף בן שלמה. או להפגיש את פואד בן אליעזר עם פרופסור אריה אלדד.

וכשאני רואה את החיוך של השמאלנים המראיינים את עוזי כהן בא לי לומר: תראו מי מדבר. התכנית של עוזי כהן אינה פחות מעשית ואיננה יותר דמיונית מתכניות אוסלו וג"נבה.

ואם אפשר לומר משהו על התופעה הנקראת עוזי כהן הייתי אומר שעוזי כהן מייצג את הרוב הדומם שלא איבד את אינסטינקט הקיום.

=========================================

על עכברים ופסנתרים

עברנו דירה

==================================================.

ראה כל הכבוד לטלי פחימה