הכנסת הגיעה לשנתה ה-70 – על מה השמחה

היו ימים בהם הערצנו את הכנסת ואת חבריה מכל הסיעות * החגיגות לרגל  70 שנה לכנסת מעוררות הרהורים נוגים לגבי רמת הנבחרים של היום לעומת אלה של פעם * מה קרה בין תקופת נשיאותו של יצחק בן צבי לבין הנשיא רובי ריבלין

הייתי ילד כשקמה המדינה ואני זוכר היטב כי מנהיגי המדינה ונבחריה היו ממש מורמים מעם. כך לפחות הרגשנו. הערצנו אותם כמו שילדים מעריצים היום שחקני כדורגל או זמרי רוק.
הכנסת הראשונה שכנה זמנית ב"בית האופרה" על שפת ימה של תל-אביב, במקום בו שוכן היום מגדל האופרה. היינו עומדים שעות ארוכות בפתח הכנסת וממתינים ליציאתם של חברי הכנסת כדי לזכות בחתימת ידם.

 

משכן הכנסת הזמני ב"בית האופרה" בתל אביב

הייתה אז בורסה של חתימות והיינו עושים החלפות (מלה זו היינו מבטאים במלעיל). מחירה של חתימה היה נקבע לפי כמה פרמטרים. חשיבותו של האיש ונדירות החתימה. החתימה היקרה ביותר ככל הזכור לי הייתה כמובן של דוד בן גוריון ורק בודדים זכו להשיגה. חתימתו של מנחם בגין, ראש האופוזיציה, הייתה פחות נדירה, כי הוא נענה בחביבות לכל דורש. אך גם זו הייתה מבוקשת מאד.

האם זו סתם נוסטלגיה?

עברתי על רשימת חברי הכנסת הראשונה ואי אפשר שלא להתרשם מן האוסף הנדיר של אנשים איכותיים, רבים מהם צעירים.
בין חברי הכנסת דאז:  ד"ר יוחנן בדר, מראשי התנועה הרביזיוניסטית, עורך דין ופובליציסט מזהיר היה אז בן 48; מזכיר מפ"ם יצחק בן אהרון (42) אדם שנוי במחלוקת אך הוגה מעמיק; אריה בן אליעזר, חבר מפקדת אצ"ל, הוגלה לסודאן וארתריאה פעל בתקופת השואה בוועד השחרור בארה"ב שפעל להצלת יהודים (36); יצחק בן צבי, ממייסדי הוועד הלאומי, לימים נשיא המדינה, חוקר ארץ ישראל; המשורר אורי צבי גרינברג (54) גדול המשוררים בדור שלאחר ביאליק; בן ציון דינבורג, לימים די-נור, שר החינוך ומגדולי ההיסטוריונים של עם ישראל; אברהם הרצפלד, ממגיני תל חי ופעיל מרכזי בהתיישבות העובדת (59); ערי ז'בוטינסקי, בנו של זאב, מתמטיקאי והוגה דעות (39); יעקב חזן ומאיר יערי, מייסדי השומר הצעיר, בני 50 ו-52; אליעזר ליבנשטיין ( לימים לבנה) מהוגי הדעות של תנועת העבודה (47) [שהפך ברבות הימים לאידיאולוג הראשי של ההתנחלויות]; הרב יהודה לייב מימון ממייסדי המזרחי (74); יזהר סמולנסקי, היה אז סופר מתחיל [ס. יזהר] ומנהל גימנסיה ברחובות (31); נתן פרידמןל ילין, מראשי לח"י; הלל קוק, מייסד הוועד לשחרור האומה בארצות הברית, אינטלקטואל מבריק (39); זלמן שז"ר, לימים שר החינוך ונשיא המדינה, ממייסדי " החלוץ" . והרשימה של הנבחרים שהם גם בחירים ארוכה.

האם מישהו מחברי הכנסת האחרונה משתווה לגלריה מפוארת זו?
האם אפשר להעלות על הדעת שנערים ונערות ימתינו בפתח הכנסת כדי לקבל חתימה מאופיר אקוניס ? מציפי לבני? בצלאל סמוטריץ'? בוז'י הרצוג? זוהיר בהלול? יאיר לפיד? אורן חזן?

חתימות של עבריינים

איני יודע אם התחביב הזה של איסוף חתימות של מפורסמים רווח עדיין בימינו.
אך אם הייתה אספנות חתימות של עבריינים הייתה הכנסת לדורותיה מספקת להם שפע של קליינטים
הנה חלק מהרשימה:
אהוד אולמרט [ראש ממשלה שהורשע בקבלת שוחד]
משה קצב [נשיא המדינה שהורשע באונס]
אריה דרעי [ שר הפנים הורשע בקבלת שוחד]
עזר ויצמן [נשיא המדינה, נפטר בחזקת זכאי אך פרקליטות המדינה האשימה אותו בקבלת 300 אלף דולר]
אברהם הירשזון [שר האוצר, הורשע בגניבה וקבלת דברים במרמה]
שלמה בניזרי [שר הבריאות והרווחה הורשע קבלת שוחד]
חיים רמון [שר המשפטים הורשע במעשה מגונה]
אלוף יצחק מרדכי [שר הבטחון הורשע בהטרדה מינית]
גונן שגב [שר האנרגיה והתשתית הורשע בניסיון להבריח סמים ובימים אלה בריגול].

די בשמות אלה כדי להגיד לעצמנו שנתמעטו הדורות וגם נשחתו. ולגבי החגיגות ניתן לומר מה שמחה זו עושה.

2 תגובות בנושא “הכנסת הגיעה לשנתה ה-70 – על מה השמחה

  1. נילי דיסקין

    הבעייה לדעתי אינה רק ש"נבחרינו" הינם אנשים שאנחנו לא מכבדים את חתימותיהם או אותם. הבעייה היא שבני הנוער לא לומדים חשיבה ביקורתית ו"מתעלפים" מכל דמות סלבית ש"ראו בטלוויזיה". כך לגבי כוכבי ילדים ונוער , וכך עלול להיות גם לגבי ח"כים.

להגיב על נקדימון רוגל לבטל