איך היה נוהג היום מאיר הר ציון נוכח אינתיפאדת הסכינאות

בעקבות הצהרותיהם של פרופסור אסא כשר, הרב דוד סתיו ועוד צדיקים, לפיהם "אסור להרוג מחבלים לשם הרתעה או נקמה" וכ"אין לפגוע במחבל שנוטרל" שאלתי עצמי איך היה נוהג היום מאיר הר ציון. מה הוא היה מציע לעשות כדי להילחם באיתיפדת הסכינים.


מובאת כאן מגילת חייו של הלוחם שמשה דיין אמר עליו כי הוא "החייל המזהיר ביותר בהיסטוריה היהודית מאז בר כוכבא".
הדברים לקוחים מן הויקיפדיה העברית בקיצורים ובשינויים מתבקשים.

מאיר הר ציון 1955

מאיר הר ציון 1955

גיבור פעולות התגמול

מאיר הר-ציון (8 באוגוסט 1934 – 14 במרץ 2014) היה מלוחמי יחידה 101 ומגיבורי פעולות התגמול בשנות ה-50, עוטר בעיטור העוז,‏ ממקימי סיירת צנחנים ומפקדה הראשון.
מאיר הר-ציון נולד בהרצליה בשנת 1934 כמאיר הורוביץ. בהיותו בן שלוש עברה המשפחה לרשפון, שם נולדו שתי אחיותיו, שושנה (1936) ורחל (1939).‏ בגיל 14 התגרשו הוריו; הר-ציון עבר עם אביו לקיבוץ עין חרוד, ואמו ואחיותיו עברו לקיבוץ בית אלפא. בנעוריו בעין חרוד הקדיש את רוב זמנו הפנוי לצפייה בטבע ולסיורים רגליים. טיולים אלה חרגו לעתים מגבולות ישראל.

הר ציון בראש קבוצת לוחמים [באדיבות אתר הצנחהים]

הר ציון בראש קבוצת לוחמים [באדיבות אתר הצנחהים]

מצטרף ליחידה 101

ב-30 ביולי 1952 התגייס לנח"ל ושירת שירות כמדריך טירונים, שירות שאותו מצא כלא מספק, משום חוסר הפעילות הקרבית שבתפקיד. באותה תקופה הוקמה יחידה 101 כיחידת קומנדו על ידי אריאל שרון ובזכות השם שיצא לו כסייר, הוא צורף ליחידה ולקח חלק בפעולותיה. בין היתר פיקד על המבצע כפפות משי, פשיטה לחברון שנחשבה לקשה במיוחד עקב תנאי מזג האוויר החורפיים והשטח ההררי. הכוח צעד 42 קילומטר בליל שלג, ביצע את המשימה ובכך הציב רף חדש לדבקות במשימה עבור יחידות מיוחדות בצה"ל. עם מיזוג היחידה לגדוד הצנחנים 890, מונה הר-ציון למפקד פלוגה א' היא סיירת צנחנים. שרון כתב עליו, "תוך זמן קצר הפך מאיר ללוחם הנועז ביותר של יחידה 101 והצנחנים, לסייר מעולה ואולי המעולה ביותר שידע צה"ל מעודו". בהמלצת משה דיין הרמטכ"ל הוסמך לקצונה ללא קורס קצינים, והוענקה לו דרגת סגן. זהו מקרה נדיר והיחיד בתקופת דיין.‏

עיטור העוז של מאיר הר ציון

עיטור העוז של מאיר הר ציון

רצח שושנה ונקמת הדם
ב-23 בדצמבר 1954 יצאו שושנה הר-ציון, אחותו של מאיר, וחברה עודד וגמיסטר בני ה-18 לטיול במדבר יהודה. השניים נרצחו, וגופותיהם נמצאו לאחר שישה שבועות תחת גל אבנים באזור האפיק של נחל ערוגות מצפון-מערב לעין גדי, במרחק 8-7 ק"מ מעבר לגבול עם ירדן, בשטח שבו התגורר השבט הבדואי א-רשאידה.
בתגובה לרצח, בלילה שבין ה-4 וה-5 במרץ 1955, יצאו לאזור מאיר הר-ציון (שפרש זמנית מהשירות בצה"ל כ-3 שבועות לאחר הרצח) וחבריו מיחידה 101 יורם נהרי, זאב סלוצקי (שלושתם מעין חרוד) ועמירם הירשפלד (מדגניה ב'), ופשטו על מקבץ אוהלים בדואים משבטי עזאזמה וג'הלין בואדי אל-ע'אר ממערב לעין גדי, כ-9 קילומטרים ממזרח לגבול ישראל-ירדן. הם הרגו כנקמת דם חמישה בדואים. אחד נורה ונהרג כאשר ניסה להימלט וארבעה אחרים נרצחו בדקירות סכינים, לאחר שנכשלו הניסיונות לתחקרם. אדם נוסף, זקן, שוחרר כדי שיספר לבני שבטו מדוע נרצחו האחרים.‏ הר-ציון וחבריו נעצרו בשובם.

מאיר הר-ציון עומד ראשון משמאל, לצד אריאל שרון ומשה דיין, לאחר פעולת התגמול בכונתילה, אוקטובר 1955

מאיר הר-ציון עומד ראשון משמאל, לצד אריאל שרון ומשה דיין, לאחר פעולת התגמול בכונתילה, אוקטובר 1955

דיין מנע העמדתם לדין

החשודים סירבו לדבר בחקירה ולא הודו באשמתם. ראש הממשלה באותה תקופה היה משה שרת. ביומנו כתב: "תהיתי על מהותו וגורלו של עם זה, המסוגל לעדינות נפש כה דקה, לאהבה עמוקה כזו של הבריות… ועם זה הוא מוציא מתוך שורות טובי הנוער שלו בחורים המסוגלים לרצוח נפש בדעה צלולה ובדם קר על ידי תקיעת סכינים בגופותיהם של בדואים צעירים חסרי מגן". שרת ביקש להעמידם לדין.
עקב לחצם של הרמטכ"ל משה דיין ושר הביטחון דוד בן-גוריון, לא הועמדו החשודים לדין, מחוסר ראיות.‏

לחם ביום כיפור למרות נכותו

הר-ציון עוטר בצל"ש על חלקו במבצע כנרת (מבצע "עלי זית"), בליל 11 בדצמבר 1955, בו פיקד על כוח בן כשבעים לוחמים מסיירת צנחנים. בשנת 1973 הומר הצל"ש בעיטור העוז.
במהלך פעולת התגמול על משטרת א-רהווה בספטמבר 1956, נפצע הר-ציון בצווארו. חייו ניצלו הודות לתושייתו של הרופא הגדודי ד"ר משה אגמון (מוריס אנקלביץ'), שניתח אותו וביצע בו פיום קנה בשדה הקרב בתנאי חושך תחת אש.‏
בסוף שנות ה-50, לאחר שהתאושש מפציעתו, נמנה הר-ציון עם מקימי סיירת מטכ"ל ושימש קצין הדרכה (כאזרח עובד צה"ל) בשנותיה הראשונות של היחידה. במלחמת ששת הימים הצטרף לסיירת צנחנים של חטיבה 80 בפיקוד מיכה בן ארי ולחם עמה בחזיתות ירושלים ורמת הגולן.‏
במלחמת יום הכיפורים, בשנת 1973, עלה הר-ציון לגולן על אף מגבלותיו וחילץ פצועים מהשטח הסורי. מספר פעמים אף התחזה כמת כשעברו בסמוך לוחמים סורים. את פועלו זה, והתנדבותו במלחמת ששת הימים, יזם על אף היותו נכה צה"ל, שלא חלה עליו חובת התייצבות בשעת מלחמה.
לאחר השירות הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת "אחוזת שושנה"

הר-ציון ואשתו, רותי, הקימו את ביתם – "אחוזת שושנה", על שם אחותו של הר-ציון, באתר "כוכב הרוחות" שמצפון לבית שאן. שם נולדו ילדיהם: הבכורה שגית, הבן סלע ולאחריהם שני ילדים נוספים.‏
פציעות משירותו הצבאי הותירו אותו נכה. חמורה במיוחד הייתה פציעה בצווארו, שהקשתה עליו לדבר. ב-1968 יצא לאור הספר "פרקי יומן", בעריכת נעמי פרנקל, שבו חלקים מיומנו שתיארו את מסעותיו כנער וחוויותיו כלוחם ומפקד בצנחנים. לאחר מותו חולק הספר למסיימי קורס קצינים בבה"ד 1.
בשנות ה-70 היה הר ציון מתומכי גוש אמונים‏, פעיל בחוג עין ורד‏. בראיון שנתן בפברואר 2005 הביע הר-ציון עמדות ימניות תקיפות. בין השאר מתח ביקורת חריפה על רעהו הוותיק, אריק שרון, בשל תוכנית ההתנתקות. כמו כן השתתף בפורום נהלל ובפעילות מטה חומש תחילה להחזרת היישוב היהודי בחומש. הוא הצטרף למפלגת התקווה בראשות אריה אלדד.
מאיר הר-ציון נפטר ב-14 במרץ 2014, בגיל 79 בחוות שושנה שבכוכב הירדן.‏

ראה

האם הגיע הקץ לטוהר הנשק

פורסם בקטגוריה ארץ ישראל, טרור, מלחמות ישראל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

11 תגובות בנושא איך היה נוהג היום מאיר הר ציון נוכח אינתיפאדת הסכינאות

השאר תגובה