המחסור בעגבניות והפשפש שעלה למעלה

<strong>גירסה ראשונה 2005 גירסה מעודכנת אוקטובר 2015

מדוע יש מחסור בעגבניות, בבשר ובעופות בסוכות תשע"ו  *  מדוע מחירי הדירות מוסיפים לעלות למרות כל התכניות הגאוניות לעצירת מחיריהן * מדוע חפירת רכבת תחתית בישראל אורכת שש שנים ובסין באותה עת בונים עשר ערים? * מדוע הצבא החזק במזרח התיכון אינו מצליח לחסל כנופיות של ילדים זורקי אבנים? * חלק מהתשובות ניתן למצוא בעיקרון הפיטרי

פשפש

פשפש

" העיקרון הפיטרי"  קובע שבראש הפירמידה יושבים אנשים שהגיעו לרמת אי הכשירות שלהם. אבל כאן מגיעים לתפקידים הבכירים אנשים שלא הוכיחו יכולת באף רמה. 

 בסוף שנות החמישים חיבר חיים חפר את הפזמון " איך הפשפש עלה למעלה" . בפזמון תאר חפר פשפש, שנולד בפרוות עכבר, אך שאף להתקדם בחיים. הוא עזב את העכבר ועבר לכלבלב. חיי כלב לא סיפקו אותו והוא שאף לעלות עוד ועוד. הוא עבר מן הכלבלב אל החמור ומן החמור על הסוס.

" וכך עלה עלה עלה

עד שהגיע לממשלה"

וכיצד הצליח הפשפש במסע הקידום שלו?

משיב חפר בפזמון:

" תמיד תגידו יס

ואז תצליחו לטפס

חיים חפר לא אמר אז למי התכוון, אך כל המדינה ידעה כי התכוון לשמעון פרס וכולם צחקו.

למי התכוון חיים חפר

לפני כמה  שנים נשאל חיים חפר בראיון עיתונאי על השיר הזה.

אלה היו השאלות והתשובות.

שאלה: בסוף שנות ה-50 כתבת את השיר "איך הפשפש עלה למעלה", אומרים שזה על שמעון פרס. ההגדרה תקפה?

חפר: "תראה, הוא כבר היה מאז ראש ממשלה וזה משהו אחר, אבל ראשיתו היתה כזאת. הוא לא היה לוחם במלחמה, למרות שהיה איש צעיר. המון נערים בגילו יצאו למלחמה והוא לא. רק סיכסך וחתר. יש לי אנטיפתיה אליו. תראה, עכשיו הוא שוב אומר: 'זה לא עניין אישי, אני רוצה שלום'".

ובכל זאת, למה השנאה כל כך עמוקה?

"נכון שיש פה חארות לא פחות ממנו, אבל הוא היה החרא בדרגה הכי גבוהה. אבל, תדע שלא כתבתי את השיר עליו. כשאמרו שזה הוא, לא עמד בי הכוח להתנגד לעם שראה ב'פשפש שעלה למעלה' את שמעון פרס".

"העקרון הפיטרי" במהדורה החדשה

"העקרון הפיטרי" במהדורה החדשה

פשפשים שעלו למעלה

במרוצת השנים למדנו לדעת שזה בכלל לא מצחיק. בזמנו שמעון פרס היה " פשפש" יחיד שקפץ לממשלה. כיום ממלאים " פשפשים" אומרי הן לא רק את כסאות השרים. הם מכהנים כשגרירים, מנכ"לים ואלופים. הם מכתיבים את אורחות חיינו במערכות החינוך, הבריאות, הביטחון, התחבורה, המשפט ועוד.

כיצד מצליחים חסרי כשרון רבים כל כך להגיע לעמדות כוח שבהן כולנו תלויים?

תריסים בגובה אחיד

התופעה איננה ישראלית, היא אוניברסלית. את ההסבר לתופעה נתן ד"ר לורנס ג. פיטר בספרו הידוע " העיקרון הפיטרי" , שהופיע בארצות הברית בשנת 1969. הזפר הופיע בתרגום אהרון אמיר בשנת 2009 ובאחרונה יצא במהדורה חדשה באותו תרגום עם תוספת מבוא.

 פיטר מספר כי בילדותו לימדו אותו כי " האנשים למעלה יודעים מה הם עושים" . כשבגר החל קריירה בהוראה וגילה כי מה שלמד לא מתאים למציאות. מנהל בית הספר שלו דאג שתריסי כל החלונות יהיו בגובה אחיד; שלא ידרכו על ערוגות הוורדים; שיהיה שקט בכיתות; שכל הטפסים ימולאו בזמן. הדבר האחרון שעניין אותו היה חינוך.

תחילה חשב פיטר שנתקל במקרה חריג, או שרק מערכת החינוך סובלת מאיזה ליקוי פנימי. עד שנתברר לו כי זו תופעה כללית – לא יוצלחים מכהנים בתפקידי מפתח בכל התחומים. הוא חזה במו עיניו בגשר באורך קילומטר שהתמוטט. בעיר שנבנתה באזור הנשטף מדי פעם על ידי נהר גדול. במוצרים עתירי הון ועבודה המתפרקים לאחר שימוש ראשוני. במפקדים צבאיים המובילים גייסות לאבדון.

מה קרה לגורודיש

פיטר הקדיש שנים למחשבה ולמחקר עד שראה לפתע את האור וניסח את העיקרון הקרוי על שמו. העיקרון הזה, פשוט אך גאוני, מנוסח במילים הבאות:

" במערכת היררכית, כל עובד מתקדם עד לרמת האי-כשירות שלו" .

הדוגמא הפשוטה ביותר היא מן ההיררכיה הצבאית. קצין זוטר מצליח בתפקידו ועולה בסולם הדרגות: סגן, סרן, רב סרן, סגן אלוף, אלוף משנה, תת אלוף וכו". כל תפקיד שהוא ממלא בהצלחה מעלה אותו לדרגה ולתפקיד גבוהים יותר. עד שהוא מגיע לתפקיד שהוא מעל ליכולתו ושם הוא נתקע וגורם לנזקים אדירים.

הדוגמא המפורסמת ביותר בצה"ל היא של האלוף שמואל גורודיש, שהיה קצין מצטיין עד שהגיע לתפקיד אלוף פיקוד דרום במלחמת יום הכיפורים והיה בין האחראים הראשיים לאסון.

גשר המכביה והטרור

מי שמסתכל על המציאות שלנו בעיניים של העיקרון הפיטרי מבין פתאום מדוע התמוטט גשר המכביה, מדוע קרסו אולמי ורסאי, מדוע הגענו בחינוך לדרגה של עולם שלישי (למרות שההשקעה בחינוך בארץ היא מהגבוהות בעולם), מדוע אנחנו חסרי אונים מול הקטל בדרכים, מדוע נכשלנו בחיסול הטרור הערבי, מדוע הלכה אומה שלמה בעיניים עצומות אל תהום ההתנתקות.

 

גשר כפר המכביה ויקיפדיה אורי

גשר כפר המכביה ויקיפדיה אורי

מבחינת העיקרון הפיטרי אנחנו ככל העמים. עקרון הקידום לדרגת אי הכושר מעמיד בצמתי החלטה מרכזיים של המינהל אנשים שהגיעו לדרגת אי הכשירות שלהם.

בלי שום כישורים

אך לנו יש תוספת ייחודית לעיקרון הפיטרי. המערכת הפוליטית גורמת לכך שגם מי שמגיע לדרגת אי הכשירות איננו נתקע אלא ממשיך למעלה לדרגות החלטה יותר גבוהות. וגרוע מזה: רבים מגיעים למעמדם בלי שהוכיחו יכולת כלשהי בדרגות קודמות. הדוגמא הבולטת ביותר היא אולי שר החוץ סילבן שלום. התפקיד היחיד אולי שמילא בזכות כישוריו היה יו" ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון. כל תפקידיו האחרים היו טיפוס בהיררכיה מכוח מעמדו הפוליטי: מדירקטור במפעלי ים המלח ועד יו" ר מועצת המנהלים של חברת החשמל ושר האוצר.

מה למשל הכשיר את שרת החינוך לימור לבנת לתפקידה? עיון בתולדות החיים שלה מגלה כי זה כולל שורות ספורות בלבד. מקצועה של לימור לבנת באתר הכנסת מוגדר כפרסומאית ומגילת חייה כוללת תפקידי סמלת סעד בצה"ל. והרשימה ארוכה. מה הכשיר את יאיר לפיד להיות שר אוצר? ומה הכשיר לאותו תפקיד את השר הנוכחי כחלון? ואם תבדקו היטב תוכלו לשאול אותה שאלה לגבי רוב השרים המנכ"לים והאנשים הקובעים ומחליטים בכל הדרגות. שורה ארוכה של מקבלי החלטות גורליות שכל ימיהם בילו בעסקנות פוליטית.

 

7 תגובות בנושא “המחסור בעגבניות והפשפש שעלה למעלה

  1. אורי מילשטיין

    לא די ב"עקרון הפיטרי" להסביר את התופעה. "עקרון הפיטרי" עוסק ביחידים. הסבר יסודי יותר הוא החוק השני של התרמו-דינמיקה הקובע שכמות האנטרופיה (אי הסדר) במערכת סגורה לעולם לא קטֵנה ויכולה רק לגדול. במלים אחרות: מדובר בחוק פיסיקלי האחראי לקריסת מערכות שאחד הביטויים והנגזרות שלו הוא העיקרון הפיטרי. מערכות פוליטיות, ולא רק הן נוטות להיות יותר ויותר סגורות ולכן הן נוטות לקרוס.

    1. זאב גלילי מאת

      לאורי מילשטיין שלום,
      אני נוטה לקבל את הניתוח שלך.
      חסרה בו רק עובדה מרכזית אחת. העובדה שצה"ל היה נתון בשנות שלטונם של אריאל שרון ואהוד אולמרט תחת פיקודם של שני המנהיגים הכי מושחתים בהיסטוריה הישראלית. שרון הבין מה הוא עושה ועד כמה זה משחית את צה"ל – כמו מינוי מזכיריו הצבאיים לאלופים בלי קשר לכישוריהם, ומינוי רמטכ"ל כושל שאת יכולתו ראינו במלחמת לבנון השנייה.

      גם אם כל ביקורתך על התנהלות צה"ל ומגבלותיו האינטלקטואליות משך השנים נכונות ומדויקות הרי הנזקים שגרמו ראשי הממשלה המושחתים ובמיוחד מבצע חורבן גוש קטיף וההמב"ג [ההכנה המנטלית לגרוש] לא ייתכן שלא פגעה ביכולתו של צה"ל.
      מה שנחשף בעקבות הצהרתו המקוממת והאוויליתי של אלוף גולן והדרך שבה טיפלו בחייל שוידא הריגה של מחבל חשפה חוסר אמון גובר של אזרחי המדינה במערכת הצבאית. חוסר האמון בפוליטיקאים ובמערכת המשפטית כבר נמשך זמן רב. חוסר אמון גם בצה"ל הוא סכנה קיומית.
      זאב גלילי

  2. Shoshie

    נדמה לי שהעיקרון הפיטרי מתייחס רק להיבט הכישורים ולהעדר היושרה כדי להתפטר, כאשר המכהן בג'וב מודע לרמת תיפקודו. לא בכל המקרים זה ממצה את הסיבות לנזקים הנגרמים לציבור.

  3. arik barhum

    בדרך כלל הםשפש הוא תופעה חולפת.חלף עם הרוח.המקרה של הפשפש פרס,הוא האנומליה.
    מסמר ללא ראש שנשאר תקוע לנצח בחיינו ומרעיל את הסביבה.
    איפה הקמפיין של הירוקים הדואגים לאיכות הסביבה???
    אריק ברהום

  4. Moshe Flam

    סלח לי על הביקורת, אבל לגבי פרס, באמהרית יש אמרה:
    ג'יפ תהדיי, ושא שיחאן
    צבוע הלך, והכלב נובח

    לגבי כחלון והאחרים: מה הפך את בגין למנהיג, או את דוד בן גוריון? או את פנחס לבון? או את אריק שרון? או את אביגדור קהלני? את מוטי שקלאר? את אהרן ברק או את אהוד ברק, או, להבדיל את יעקב אלפרון?

    כל אלו היו פוליטיקאים או לפחות עם הזמן פוליטיקאים.
    את הפוליטיקה של הצילומים של שרון במלחמת יו"כ לא נשכח, ובוודאי לא נעלמה מעינינו הפוליטיקה הלא מוצלחת למרות התחכום של אהוד ברק. היו שלמדו את המלאכה והצליחו בה יותר, והיו שהצליחו בה פחות – כמו דיין, רפול, קהלני, ומופז.

    מה הכשיר את שולמית אלוני להיות שרת החינוך? או את יוסי שריד? האם ידועים הנזקים העצומים שהם גרמו למדינתנו בהיותם שם? יצא לי לראות כמה דברים מקרוב, אז. יאיר צבן כשר הקליטה? טוב יוסי שריד כשר לענייני סביבה. לפחות הוא הביא תקציבים למשרד הזה וניסה לקדם אותו כנראה ביושר וניקיון כפיים (גילוי נאות שוחחנו פעם אישית על כך, אחרי הרצאה שלו בה סיפר על אורה נמיר קודמתו בתפקיד. נחמה רונן המושחתת באה אחרי זמנו עם השר רפאל איתן) ואנשים פחות ידועים אך לא פחות מזיקים: איקי אלנר מנכ"ל חוקה לישראל. האם היותו יועץ התקשורת של אמנון רובינשטיין הכשיר אותו לתפקידו בהבניה המשפטית של הארץ, או לימודיו במדעי המדינה?

    זכורה לטוב ממשלת אולמרט (שר"י בכלא), שהביאה שורה של אנשים ונשים לכאורה הגונים ומתאימים לתפקידיהם, ולבסוף מונו בידי אולמרט כל אחד לתפקיד הפחות מתאים ביותר…

    וחזרה לכחלון ולפיד כמשל: יש להפריד בין השניים (למיטב ידיעתי). לפיד הוא דמות הגיונית אם כי מתנשאת. הוא התנהל במקצועיות פוליטית, וצלח תקופה לא קלה תוך ניכוס הצלחות של אחרים והתחמקות מכשלונות שלא נדבקו אליו. יש כאן משהו מהפשפשיות. כחלון לעומתו הוא חיית פוליטיקה. מחובר לאחים הפוקדים, ולקבלני הקולות, ונבחר גם הוא בקולות "המאוכזבים". כאן לא מדובר בפשפש, אלא בסכנה מסוג אחר לגמרי. אותה סכנה שהובילו אליה אנשי מפלגת אביו של יאיר לפיד: פורז, פריצקי, וחבריהם, ואנשים ממפלגות אחרות: גדעון עזרא, נחמה רונן, ענבל גבריאלי ואורן חזן.

  5. עומר

    העקרון הפיטרי יכול אמנם להסביר חלק גדול מהשלומיאליות שמלווה אותנו.
    מה שזאב גלילי לא מראה – וזו לא חובתו – היא הדרך להתגבר עליה.
    הפתרון עבור המערכת הפוליטית שונה מהמערכת הצבאית, למשל.
    במערכת הפוליטית יש בחירות. בצורה כזו הציבור יכול לסלק או לקדם מועמדים, לפחות בפוטנציה. הצרה היא שאנחנו בוחרים במפלגה, שמסדרת את הנבחרים לפי העיקרון הפיטרי.
    אם המערכת הפוליטית תשנה את שיטת הבחירות לבחירות אישיות, כפי שנהוג בבריטניה וארה"ב למשל, המרכיב של העיקרון הפיטרי יקטן.

להגיב על זאב גלילי לבטל