משמעות הכותרת והתמונה שלמעלה (הלקוחה מויקישיתוף האנגלית) היא "קול אדוניו". זה היה שמה של חברת תקליטים הזכורה לי מימי ילדותי הרחוקים. סמל החברה היה פטיפון עם רמקול ענק מופעל באמצעות מנוע קפיץ שאותו יש למתוח באמצעוצ ידית מיוחדת (מנואלה). ליד הפטםון היה מצוייר כלב. פטפון כזה היה בביתנו בצפת, בלי הכלב כמובן.
נזכרתי בפטיפון הזה ובתמונה הזו כשקראתי בשבת את מאמרו של נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" שנשא את הכותרת "הימים האחרונים".
מידע כמוס
בקריאה ראשונה עורר בי המאמר הזה התפעלות. נראה היה כי הפרשן הבכיר של "ידיעות אחרונות", חתן פרס ישראל לתקשורת, הצליח להגיע למידע הכמוס ביותר הקשור במלחמת לבנון השניה. במיוחד למה שאמור להיות הלוז של דו"ח ועדת וינוגרד שיפורסם ביום רביעי.
קריאת המאמר הזה יכלה לחסוך לקורא הפשוט את ההמתנה לדו"ח האמיתי, שיחזיק מאות עמודים. יש כאו הכל: דיווח מלא על הדיונים בממשלה; על שיחות שהתקיימו בארבע עיניים בין המעורבים;על כל דקה כמעט מן הדקות הגורליות שבהן הגיעו רמטכ"ל שלומיאל וראש ממשלה מופקר להחלטה לתקוף בעומק לבנון – החלטה שנתקבלה (כך נתגלה בתחקיר של אילנה דיין בטלוויזיה) בנוכחות יועץ הסקרים של אולמרט.
נאום הגנה
אך ככל שהתעמקתי בקריאת המאמר המתחזה להיות דו"ח וינוגרד אלטרנטיבי התעוררו בי ספקות לגבי שלמות הדיווח ומידת הדיוק של ים העובדות שנחשפו בו.
ליתר דיוק: ניכר במאמר כי זהו בעצם נאום ההגנה של אולמרט שכאילו הוכתב לנחום ברנע. למעשה אין במאמר גירסאות שונות מזו הידועה כגירסת אולמרט. אין מאומה על גירסת לבני ומופז. אין כלום על אזהרות שהזהירו את אולמרט מפני הצעד הנמהר אנשי בטחון מרכזיים.
ספין פוליטי
מה היא מטרת המאמר אפשר לדעת רק למי שהיתה סבלנות לקרוא את כל ארבעת העמודים.
השאלה לגבי אולמרט אומר ברנע איננה אם נהג בשיקול דעת בסבירות ובאחריות. או שש אלי קרב להקריב חיילים בשביל ספין פוליטי.
הרמטכ"ל לשעבר, בוגי יעלון, הוא שהאשים את אולמרט שכל היוזמה שלובימים האחרונים של המלחמה היתה ספין. ברנע רואה בדברים אלה "אמירה בלתי אחראית שנועדה להסיר מעצמו את האחריות למצב צה"ל ערב המלחמה"
ולהצדקת החלטתו הנלוזה של אולמרט מבקש ברנע להזכיר את כשלונות כל ראשי הממשלה שקדמו לו: בן גוריון בלטרון, לוי אשכול בתקופת ההמתנה (איזה כישלון היה שם? ההמתנה הביאה לנצחון בששת הימים – ז.ג.), גולדה ודיין במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים.
אולמרט בעקבות דיין
וכאן מגיע ברנע לעיקר. הנה דיין שנכשל ביום כיפור חזר לזירה המדינית כשר החוץ של בגין והביא את השלום עם מצרים. מדוע שלא יקרה כך עם אולמרט?
"ודאי שהוא אחראי", אומר ברנע ומוסיף "האם ההאחריות שלו מחייבת התפטרות? לאחר שנה וחצי של תיפקוד יותר מסביר כראש ממשלה? אני לא בטוח."
תיפקוד יותר מסביר? האם ברנע חי באותה מדינה בה אנו חיים? האם שמע על שחיתות, עוני, פשיעה, ניצולי שואה, מיגון העורף? טיפול בפליטי חורבן גוש קטיף? קסאמים? משא ומתן מופקר עם הבובה אבו מאזן?
ואז יוצא המרצע מן השק: "…נדמה לי שטוב יהיה אם נתניהו יחכה קצת. הוא כל כך מרוצה מעצמו בימים אלה ששכח כמה טעויות עשה כשהיה ראש ממשלה".
