ארכיון תגיות: אהוד ברק

השלום של פארוק א-שרע

צריך לקרוא היטב את הדברים שאמר שר-החוץ הסורי פארוק א-שרע, בפגישה עם סופרים ערביים בדמשק, כדי להבין למה מתכוונים הסורים כשהם מדברים על שלום.

דבריו של א-שרע פורסמו בעיתון הלבנוני "א-ספיר" והובאו ב"הארץ" על-ידי דניאל סובלמן.

ההסכם לא יחייב

הרצאתו של א-שרע ניתנה על רקע ביקורת קשה של האינטלקטואלים הסוריים, ובראשם הסופרים, על עצם נכונותו של אסד לחדש את השיחות עם ישראל ובכך להכיר ב"אוייב הציוני". הביקורת של הסופרים הסורים נסבה בין היתר על כך שחתימת הסכם שלום עם ישראל על ידי השלטון בדמשק יחייב את האליטות התרבותיות בסוריה.

על כך היתה לא-שרע תשובה נחרצת: "אסור להעלות על הדעת שאנו נאלץ אנשי רוח או פשוטי עם לקבל את ההסכם ולא יהיה שום סעיף שידבר על נושא זה. לא יהיה שום דיון אפילו בחדרים הסגורים בנושא זה, שכן מדובר בקו אדום".

הציונות – תוקפנית וגזענית

א-שרע סקר את תולדות הציונות והמאבק היהודי ערבי כפי שהם נראים בעיניו:

* המפעל הציוני תוקפני, מבקש להתפשט גזעני ביסודו.

* הישראלים הם בעלי תפישה של סכסוך קיומי והם מתייחסים לערבים כאל אינדיאנים שיש להשמידם.

* "ארצנו נחלקה מתוקף הסכמים סודיים בין שתי המעצמות אז, בריטניה וצרפת". (א-שרע איננו מפרט איזו ארץ חולקה. האם כוונתו להפרדת לבנון מסוריה או להפרדת ארץ ישראל מסוריה. בעיני הסורים נחשבת ארץ ישראל כולה כדרום סוריה).

* במבצע קדש הגיעו הישרלאים לתעלת סואץ עוד לפני בריטניה וצרפת. "בכוחה משכה אליה ישראל את התעניינות כל העולם למעט הערבים, שסברו שישראל אינה אלא יישות מעוותת צורה שהוקמה על חלק מאדמות פלשתין".

*סאדאת נכנע לישות הציונית

* "סאדאת היה מובס מבפנים ועל בסיס זה פעל, אף על פי שהצבא המצרי האמיץ לא הובס… ביצע את צליחת התעלה והיה אמיץ ונועז כמו הצבא הסורי אשר הגיע כמעט עד גדות הכינרת בימים הראשונים של המלחמה, אך הוא ניצב בפני דקירות הסכין בגב של האח עוד לפני האויב".

* ישראל הצליחה להוליך שולל את דעת הקהל העולמית ובייחוד את האמריקאית ואפילו את סאדאת. הישראלים התייחסו לביקורו בירושלים כאילו הוא מגיע לשם בהיותו מובס.

* השאלה הניצבת לפני כולנו, ואני מדבר על השלום האמיתי כפי שתופשת אותו סוריה של אסד, היא אם שלום כזה יסייע לישראל להתפשט ולהקים את ישראל הגדולה.

הערצה לכוחה של ישראל

לכל אלה שמפחידים אותנו כמה יהיה נורא אם לא נקבל את התנאים הסוריים ומה הם יעשו לנו ניתנת תשובה בדבריו של א-שרע. הוא מתאר את ישראל ככוח צבאי שאי אפשר להתגבר עליו. התאור מלווה אמנם בשבלונות הערביות הידועות בדבר תמיכת האמריקנים כסיבה לכוח זה. אך מדבריו ניכרת כמעט הערצה לכוחה של ישראל.
וכך אומר א-שרע:

* ישראל חזקה מכל מדינות ערב גם יחד.

* מלחמה יכולה לסייע לישראל להתפשט ולהקים את ישראל הגדולה משום שלא קיים איזון כוחות בין הערבים לבין ישראל כשמדובר בעימות צבאי.

* ארצות הברית היא בעלת הברית האסטררטגית הגדולה ביותר של ישראל ומספקת לה את כל סוגי הנשק, החל ברובה דרך טיל וכלה במטוסים ומחשבי העל שאינם מצויים אפילו באירופה.

* בסיועה של ארצות הברית הפכה ישראל יצואנית הנשק והיא מייצאת רכיבים מסויימים אפילו לסין – המדינה הגדולה ביותר בעולם.

* ישראל מייצאת מטוסים זעירים ללא טייס לכמה ממדינות אמריקה הלטינית ולמדינות באירופה.

* לפני כמה שבועות נתנה גרמניה לישראל במתנה שלוש צוללות חדישות ביותר, שגודלן מתאים לישראל ולים התיכון ושאף אפשר להשתמש בהן לאחר ציודן בראשי קרב גרעיניים בכדי לאיים על מדינות האזור.

* התקציב של ישראל גדול פי עשרים מן התקציב הסורי. תקציב החימוש של סוריה אינו עולה על שבעה אחוזים מתקציב החימוש של ישראל.

* כעת, כשמחירי הנשק שווים בכל העולם, אין נשק זול אותו מקבלת סוריה או נשק יקר אותו רוכשת ישראל. כעת כל נשק הוא יקר וכל החלפים נמכרים באותו מחיר בכל העולם – במוסקבה, בוושינגטון ובלונדון.

* ארצות הברית ומדינות אחרות עומדות בתוקף שהן יסייעו לישראל לשמור על עליונות צבאית ערבית מול כל הערבים גם יחד.

מטרות סוריה במו"מ לשלום

* החלטות או"ם חייבות להיות מיושמות על ישראל והיא חייבת להיענש אם לא תבצע את ההחלטות.

* נבודד את הנשק הצבאי שבידי ישראל, ננטרל אותו מבחינה חומרית.

* אנו נאלץ את ישראל להשתמש באמצעים אחרים שאינם אמצעים צבאיים.

* כינון מצב של שלום בעתיד משמעו הפיכת הסכסוך הזה לסכסוך מדיני, רעיוני, מסחרי וכלכלי שייתכן כי נהיה בו במצב עדיף.

* אין פרוש הדבר שנשליך את נשקנו בעת שלום.

* כישלון במשאל עם (על הגולן) יהיה אסון מבחינת ישראל.

==========================================================

ימי הרדיו ועידן הבאג

בילדותי היה הרדיו המכשיר המתוחכם ביותר ולרוב גם הרהיט היקר ביותר שנמצא
כמעט בכל בית. מקרר חשמלי היה רק אצל עשירים מופלגים. הרוב המוחלט החזיקו
מזון ב"מקרר" שבתוכו בלוק קרח. מדיח כלים, מכונת כביסה ומכונת יבוש היו
משהו השייך למדע בידיוני.

הרדיו שימש בתפקיד מרכזי בחיי המשפחה, לא פחות מאשר הטלוויזיה בימינו –
חדשות, תסכיתים, הרצאות מלומדות והרבה מוסיקה. תיאור נאמן של אותה תקופה
והתפקיד שמילא בה הדיו נותן וויד אלן בסרטו הנפלא "ימי הרדיו".

הרדיו באותה תקופה היה מכשיר יקר. נדמה לי שמחירו לא נפל מגובה משכורת
ממוצעת של פועל. מקלטי הרדיו היו בגדלים ובצורות שונות, הכל בהתאם ליכולתו
של הרוכש. אך כולם ללא יוצא מן הכלל היו מכשירים כבדים מאד יותר מעשרה
קילוגרם. המקלט עצמו היה מורכב על בסיס של פח כבד והעטיפה החיצונית היתה
מעץ מהודר, מצופה פוליטורה (לכה שקופה) כשהרמקול מכוסה בבד יקר ערך ובהתאם
לצבעי האופנה.

תעשיה שלמה של נגרים התפרנסה מבניית ארגזים למקלטי הרדיו. תעשיה גדולה עוד
יותר פרחה בחנויות זעירות שבהם ה=תיקנו טכנאים את המקלטים שהתקלקלו.

והמקלטים האלה נטו להתקלקל לעתים קרובות. זה היה לפני עידן הטרנזיסטור.
את התפקיד שממלא היום הטרנזיסטור (קליטת גלי הרדיו , הגברתם, ויישור זרם
חליפין) מילאו אז מנורות רדיו (שפופרות ריק קראו להם). המנורות האלה היו

מופעלות באמצעות חוט להט שצרך כמות עצומה של אנרגיה וגם פלט חום רב. הן היו
נ/שרפות לעתים קרובות וצריך היה להחליפם. מעגלים מודפסים לא היו אז וכל
עבודת החיוט בין המרכיבים השונים של מקלטי הרדיו נעשו בעבודת יד – חוט
בדיל, מלחם חשמלי וכל מניני פטנטים מסביב. החום הרב שפלטו הנורות גרמו
לניתוק חיבורים או לשריפת מרכיבי המקלט של אותה תקופה (נגדים,קבלים ועוד).

על מנת להמחיש את הפער הטכנולוגי בין היום לאז די אם אצביע על מרכיב אחד של
מקלט הרדיו. המקלטים פעלו אז בזרם ישיר נמוך, 45וולט בדרך כלל. אפשר היה
להפעיל אותם באמצעות סוללות. חברת "ראן" (האמה של תדיראן לא של שמעון פרס) ייצרה אמנם סוללות של 4.5וולט שאם חיברת עשרה מהן בטור יכולת לקבל את המתח הדרוש להפעלת מקלט. אך הסוללות הללו היו יקרות מאד. הפעלת מקלט באמצעותן היתה עשויה לחסל משכורת חודשית בתוך כמה ימים.

כדי לספק למקלט את המתח הדרוש מתוך הרשת הכללית היה צריך לבנות מכשיר שנקרא
אז "מיישר זרם".תפקיד המכשיר היה להפוך את זרם החילופין שברשת הכללית לזרם
ישיר ולהוריד את המתח מ- 220וולט ל- 45וולט. לכל אחד מאיתנו יש בבית חצי
תריסר מכשירים כאלה המשמשלים להפעלת מדפסות מחשב, פקסים , ועוד. המחיר של כל מכשיר כזה הוא כעשרה שקלים. באותה תקופה היה מדובר במערכת מסורבלת ויקרה הכוללת טרנספורמטור (שנאי בעברית חדישה של אותם ימים) שהוריד אתל המתח ומנורת רדיו הכוללת שורה של מעגלים מסובכים כדי ליישר את הזרם.

מקלטי הרדיו היו מתקלקלים לעתים קרובות. היית סוחב את המכשיר הכבד על גבך
לטכנאי והוא היה נובר בקרביו ופוסק את פסוקו.לא היה כל ערעור על המחיר,
שהיה לרוב גבוה מאד, כי איש לא הבין במה מדובר.

כמו שבימינו מבינים הילדים יותר מאבותיהם וסבתותיהם במחשבישם כך גם ילדי
אותה תקופה בתחום הרדיו. כשהתחלנו להתעניין באלקטרוניקה בכלל וברדיו בפרט
גילינו שאפשר לתקן את המקלט לבד. לפעמים די בהחלפת נורה. במקרה מסובך יותר היה צורך בהלחמות ודי היה במלחים פשוט ובחוט בדיל כדי לבצעאת העבודה.
המהדרים יכלו לרכוש מכשירי מדידה בכספים שהרוויחו מתיקוני מקלטים בבתים.
במשך הזמן עברנו מתיקון מקלטים לבניית מקלטים. תחילה מקלט גבישים שכלל
מעגל פשוט ולא נזקק כלל לחשמל להפעלתו. עברנו למקלטים עם מנורה אחת או יותר ומכאן למשדרים. חובבות רדיו היתה אז תחביב מסעיר. באמצעים פשוטים למדי
ניץן היה לבנות משדר שבו קלטו אותך בקצה השני של העולם. תכניות לבניית
משדרים כאלה פורסמו בחוברות טכניות לנוער ("הטכנאי הצעיר" "טכניקה ומדע
לנוער", ועוד).

אני מספר את הסיפור הזה בהקשר לבאג .2000אני, כבן הדור הישן, הייטוח
שהעולם הולך להתמוטט. הכנתי מלאי של מים ומזון ותרופות ואמצעי תאורה ובישול
שיספיקו לי עד ערב פסח. בני שוקי (במקרה הוא עורך עיתון מחשבים) צחק ממני
ואמר שלא יקרה כלום. וכך היה. וכשאני מתבונן כיצד נכדתי בת הארבע משחקת
בעכבר וצובעת בו ציורי מחשב אני מבין שהעתיד שייך להם.

===========================================================

כל הכבוד לישראל הראל

ישראל הראל העז לעשות מה שאיש לא העז לעשות עד כה. הוא מתח ביקורת פומבית על השימוש הציני שעושים חלק מן ההורים השכולים באסונם.

במאמר ב"הארץ" תקף הראל בראש ובראשונה את הנשיא ויצמן שממקורותיו דלפה
כנראה הטענה שהכספים שקיבל נועדו לטיפול בבנו הנכה.

הוא תקף גם קבוצה של הורים רובם הורים שכולים לחיילים שניספו באסון
המסוקים. קבוצה זו התכנסהבווילה ברמת השרון והעלתה תביעה לשלם להם שכר
חודשי בגובה השכר הממוצע במשק , כ- 6800שקלים. לאחר לחץ ממושך על משרד
הבטחון עומד המשרד להכנע ולשלם משכורת אחידה.

כותב הראל:"העדר כבוד עצמי אלמנטרי שהוא אחת מן הנורמות הבסיסיות של
ההתנהגותהאנשיתתוצאת היעלמותה של הבושה, הוא מן הגורמים המרכזיים לפומביות ולזילות המדהימה שהורים שכולים מסויימים נוהגים בזכרון הנופלים".

ישראל הראל לא הזכיר זאת.אבל חובה לציין כי הוא רשאי לומר את הדברים שאמר.
כי ישראל הראל עצמו הוא אב שכול.

=======================================================–

חנינה עצמית

ויצמן הכניס עצמו למילכוד. אם יישאר בנשיאות עד גמר הקדנציה שלו הוא יהיה
חסין מפני העמד לדין פלילי אבל יעמוד בלחץ ציבורי בלתי פוסק. אם יתפטר מן
הנשיאות הוא יהיה כאחד האדם ויצטרך לעבור את מסכת היסורים של חקירה משטרתית ומאבק משפטי נוסח דרעי שהוא כשלעצמו עונש גם לאנשים צעירים ובריאים ממנו.

ליצנים משפטיים אמרו לי כי קיימת דרך אחת בלבד. שויצמן ייתן חנינה לעצמו
לפני שיוגש נגדו כתב אישום. כבר יש תקדים למתן חנינה על ידי הנשיא לפני
הגשת כתב אישום.הדבר נעשה בפרשת קו .300אמנם לא קרה בהיסטוריה שנשיא חנן את עצמו אך תמיד יש מקום לחידושים.

==========================================================

ראה התחזית ההזויה של עמוס גלעד

הגאוניות של אהוד ברק צריכה להדאיג אותנו


לפני שנים השתתפתי במסיבה שהתקיימה בביתו של איתן הבר בשיכון הצנחנים ברמת-גן. במסיבה נכח אהוד ברק, אז רמטכ"ל, שהיה מוקף חבורה של אנשים שתלו בו עיניים מעריצות. ברק לא היה מוכר עדיין בציבור הרחב והבר, חבר טוב של ברק, סיפר לי את מעלותיו.

לפני כמה ימים, סיפר הבר, יצא לאור הספר "יוליסס" של הסופר האנגלי ג'יימס ג'ויס בתרגום עברי בהוצאת זב"ם. אהוד ברק, למרות עיסוקיו הרבים, כבר גמר לקרוא את הספר ולתדהמת המו"ל אוהד זמורה הוא כבר הכיר את הספר לפרטי פרטים. היו לו גם כמה הערות חשובות על טיב התרגום.

ג'יימס ג'ויס איננו סופר שקל לקרוא את ספריו. המבקר אברהם שאנן כתב על יצירתו: "כאמן ביקש ג'ויס לא רק למצות ממד חדש במהותו אלא גם ליצור כלי הבעה חדשים, מותאמים למהות החדשה… לפיכך, הרחיב את הלשון לכלל ביטויים וצרופים, שאין הקורא יכול לתפוס את משמעותם בקריאה ראשונה. שכן, ג'ויס מגלה פנים חדשות למונולוג הפנימי ומנתח וחושף את זרם המחשבות והתגובות המוצנעות עמוק בקיפולי הנפש או בקיפולי האופי. גדולה מזו: הוא חודר אל עולם החזיונות והחלומות, מעלה אותם בסדר ריתמי ומוסיקאלי, מתאים את לשונו ואת סגנונו לסדרת הגילויים המופשטת והמוחשת, שהיא האספקלריה הנאמנה ביותר למאווייו ולחוויותיו של גיבורו".

ובכן, את אחת היצירות המורכבות ביותר של ג'ויס קרא אהוד ברק הרמטכ"ל בפחות משלושה ימים. אינני יודע אם בין לבין הוא השיג את אחד מששת הצל"שים . אבל אין ספק שהסיפור הזה שרת את מה שהביוגרפים שלו כינו הצל"ש השביעי – הצלחתו בבחירות 1999.

רבים ממכריו של אהוד ברק מתארים אותו כגאון. גאון במתמטיקה, גאון בניווטים, גאון במוסיקה וגאון צבאי כבר אמרנו?

מה שמדאיג אותי בכל התאורים הללו איננו החשש שאהוד ברק הוא אדם רגיל המתחזה לגאון. דווקא האפשרות שהוא גאון אמיתי ואולי אף חושב עצמו לכזה הוא המדאיג. הגאון הוא בעל תכונות נפש של ודאות מוחלטת שאינה מתחשבת כלל בדעת זולתה. הוא הריבון הבלעדי של העולם שהוא בורא.

אם זהו האיש קיים חשש רציני שהוא מוביל אותנו לאסון גדול. אחד ממקורביו סיפר לי כי לפני כל צעד הוא מתייעץ עם אנשים רבים. אך מקורב אחר שלו המכיר אותו עשרות שנים אמר כי לאחר שהוא מתייעץ עם תריסר אנשים הוא עושה בדיוק מה שחשב לפני ההתייעצות, בלי קשר לעצות שקיבל.

ייתכן שאהוד ברק הוא גאון. אך מה שברור הוא שעד כה לא הוכיח מנהיגות גדולה. מנהיגים גדולים אינם גאונים במשמעות הפסיכולוגית או האסתטית של המילה. מנהיגים גדולים הם אנשים המסוגלים בכוח האינטואיציה להחליט החלטות גורליות ולהחליט נכון. כזה היה דוד בן גוריון ערב הכרזת המדינה. כזה היה בגין בתקופת המלחמה בבריטים. ברק איננו כזה.

ברק לא ידעתי

אם ברק ידע או לא ידע על שערוריית העמותות יצטרך להסביר לחוקרי המשטרה ואם ירצה השם גם לבית המשפט.

אבל לציבור הרחב הוא חייב להסביר מייד מתי בדיוק נודע לו על נפילתם של ליאור ניב, צחי מלכה ותדהר טמפלהוף הי"ד מטיל סורי בלבנון.

פורסם בעיתונים כי זמן קצר אחרי הפיגוע, כשעם ישראל לא ידע עדיין שמתינו מוטלים לפנינו, נשא אהוד ברק את הנאום החנפני הסטנדרטי שלו בשבחו של אסד מייסד סוריה המודרנית. לפי אותה ידיעה קיבל אהוד ברק דיווח על ההרוגים ולמרות זאת נשא את הנאום בשבחו של אסד.

אם נכון הדבר יש מקום לחשש שלראש הממשלה שלנו יש אולי ראש אבל לב אין לו.

ברק והקדרה
של שלום עליכם

טיעוניו של ברק בפרשת העמותות מזכירות את הסיפור של שלום עליכם על היהודי שנתבקש להחזיר קדרה ששאל משכנו. ראשית, אומר היהודי, לא שאלתי ממך קדרה בכלל. שנית, היא היתה סדוקה כשהשאלת לי אותה. שלישית כבר החזרתי לך אותה מזמן.

=========================================================

ישראל בר כמשל

עבר לפוסט הסמוך

==========================================================

=========================================================================

המרגלים הבוגדים
לא חבשו כיפה

עבר לפוסט סמוך

=====================================================================

=====================================================================

ס. יזהר מול רש"י והרמב"ם

עבר לפוסט הבא

הסיפור האמיתי מאחורי פרשת אשר ידלין

בספטמבר  1976 החליטה ממשלת ישראל, פה אחד, למנות את אשר ידלין, שהיה אז מנכ"ל קופת חולים הכללית, לנגיד בנק ישראל. גם הממשלה וגם ידלין לא ידעו כי שלושה ימים לפני החלטת הממשלה פתחה המשטרה בחקירה סמויה נגד ידלין בחשד לקבלת שוחד. החקירה נפתחה בעקבות תלונה שהגיש העיתונאי יגאל לביב (אז כתב "העולם הזה").

החלטת הממשלה על המינוי החישה את החקירה וכבר לאחר שבועיים זומן ידלין לשיחה עם היועץ המשפטי לממשלה, שהיה אז אהרון ברק. השיחה הזו היתה ראשיתה של חקירה גלויה שנסתיימה בהגשת כתב אישום. תחילה הכחיש ידלין הכל. לאחר תקופה קצרה, בה היה עצור עד תום ההליכים, הגיע לעסקת טיעון עם התביעה ונדון לחמש שנות מאסר.

ידלין הפך מאחד האנשים בעלי הכוח במדינה לאסיר מספר  47358 בכלא רמלה. בבת אחת נפל מ"אוויר הפסגות" שנשם (כפי שאמרה השופטת הדסה בן עתו בפסק דינה) אל מעמקי הכלא, בו בילה  1217ימים ולילות.

משפטו של ידלין היה חלק משרשרת של מעשי שחיתות שנחשפו באותה תקופה, בין היתר חשד שהביא להתאבדותו של שר השיכון אברהם עופר. גילויים אלו היו בין הגורמים שהביאו למהפך ולעליית הליכוד לשלטון בשנת .1977 .

להמשיך לקרוא

המפדל המליצה על יוסי שריד לשר חינוך במטרה להילחם בש"ס


קראתי את הכותרת בעיתון וסירבתי להאמין. נאמר בה: "יוסי שריד – המועמד המועדף של המפד"ל לתפקיד שר החינוך". חשבתי לעצמי: עוד הולכת שולל של התקשורת.

אך בהמשך הידיעה ניתן הסבר כבד משקל להעדפה המשונה הזו. הכתב מנחם רהט מ"מעריב", כתב אמין, אומר: "נראה כי הסיבה העיקרית לאהדה של המפד"ל לשריד היא העובדה שלעומת שאר המועמדים – בן עמי, רמון ודליה איציק – שריד אינו חשוד באהדה לש"ס. רק שריד, מעריכים במפד"ל, עשוי לבלום את התפשטות מערכת החינוך של ש"ס".

חביב המפד"ל יוסישריד  - ויקי שיתוף

חביב המפד"ל יוסישריד - ויקי שיתוף

אם העובדות הללו נכונות, ניתן לומר כי נסגר כאן המעגל הנפשע של המפד"ל כלפי יהודי המזרח. מעגל שראשיתו בהסכמה בשתיקה בימים של ראשית המדינה לחלוקת העולים: מי אלינו ומי מביניהם ייצא לשמד ולגזיזת פיאות של מוסדות החינוך החילוניים.

 כישלון חינוך ה"מזרחי"


מערכת החינוך של המזרחי בתקופה של טרום מדינה ובשנים הראשונות של המדינה נכשלה כישלון חרוץ. המערכת הזו לא הצליחה להשיג את המטרה המינימלית שהציבה לעצמה – לחנך דור של אנשים הגאים במורשת היהדות ושומרים מצוות. אני עצמי הייתי אחד הקרבנות של המערכת הזו. למדתי ב"תחכמוני", שצוות המורים
והתלמידים בו היה איכותי. אך המסורת היחידה שנשמרה בבית-ספר זה היתה המסורת של בוגרים היורדים לשפת הים ומשליכים את הברטים לים (הכיפה הסרוגה לא היתה עדיין).

נדרשו לי שנים רבות כדי לחזור אל הכיפה ואל דף הגמרא ואל בית הכנסת ואל המורשת. במידה מכרעת תודות למהפכה שחולל הרב צבי נריה. אך בכנסי מחזור של כיתתי, שהתקיימו במשך השנים, ניתן היה לספור על אצבעות יד אחת את התלמידים שחבשו כיפה.

אם כך הדבר בבית-ספר ברמה גבוהה של אוכלוסייה מבוססת יחסית במרכז עירוני, מה ייאמר על בתי הספר של הפריפריה. כשחביב המפד"ל יוסי שריד (וקודמתו שולמית אלוני) היו מדברים על הרמה הנמוכה של בתי הספר של הזרם הממלכתי דתי היה להם על מה לסמוך. אין ספק: כישלונה של מערכת החינוך של הזרם הממלכתי דתי פילסה את הדרך לעליית ש"ס.

 כשאבא של דרעי בכה

העיתונאי יואל ניר מספר בספרו "אריה דרעי" על המשבר אליו נקלעה משפחת דרעי כשיעה לארץ ממרוקו. "פקידי החינוך", מספר ניר, "סוכני הביורוקרטיה, סירבו להכיר בתעודת בית הספר במקנס, הקובעת כי השניים סיימו את בית הספר היסודי והם בשלים לבית ספר תיכון… לימים יכרע אליהו דרעי על ברכיו ויאחז ברגליו של מנהל בית הספר הממלכתי דתי, עם שהוא בוכה ומתחנן לבל יגרש המחנך את בנו שלמה מבית הספר משום שהיה מרדן"… לאחר זמן הגיעו ציידי נפשות לבית משפחת דרעי ולאחר כמה גלגולים הגיעו הילדים למתיבתא של הרב אבנר שוקרון בחדרה. וההמשך ידוע. בני משפחת דרעי, וכמוהם מאות אלפי ילדי עליית המזרח, לא מצאו את גאולתם במוסדות המפד"ל. הם היו בסיס הכוח לעליית ש"ס.

  

מנהל בית הספר הממלכתי דתי סרב לקבלו. אריה דרעי ויקישיתוף.

מנהל בית הספר הממלכתי דתי סרב לקבלו. אריה דרעי ויקישיתוף.

מהפכת הכיפות הסרוגות

זוהי המהפכה התרבותית והפוליטית הגדולה ביותר מאז הקמת התנועה הציונית. לא המפד"ל חוללה את התנועה הזו אלא הרב משה צבי נריה זצ"ל בהשראת ישיבת מרכזהרב. ועל היחס בין משנת הרב לבין המפד"ל אפשר היה לשמוע מפי הרב צבי יהודה ז"ל.

קטונתי מלמתוח ביקורת על האנשים הנפלאים שבתנועה הזו. אבל נאמנים פצעי אוהב.יחסם של אנשי הכיפות הסרוגות לתנועת ש"ס יש בו כדי להצביע על הסיבה שמנעה מן התנועה "להתנחל בלבבות". ישראל הראל ידידי כותב כי על הציבור הציוני-דתי-לאומי להוביל "נגד הש"סיזציה של המדינה". ועוד הוא כותב כי "אם חבורה זו תצורף לממשלה היא תנצל, כדרכה, את כוחה להמשך העשרת עצמה, לנפוטיזם חסר מעצורים ולהנצחת המצוקה. מי שקורא באילו בורות שומן משובצים בניו, בנותיו, חתניו וכלותיו – ושפעת קרוביו ומקורביו של הרב עובדיה יוסף חייב לחזק את ידיה של מרץ".

נו, סוף סוף הגענו לחזון אחרית הימים. ברית המתנחלים עם מר"ץ נגד הרשעים של ש"ס.

היושבים בווילות

ישראל הראל ידידי. אולי תוכל לומר לי מה ההבדל בין הטיעונים שלך נגד ש"ס לטיעונים של מרץ נגד מתיישבי יש"ע. הם אומרים: אתם מתיישבי יש"ע יושבים בווילות תלת מפלסיות, נהנים מתקציבי ענק על חשבון האוכלוסיות החלשות,יושבים בתוך בורות שומן לא פחות מבניו ובנותיו של הרב עובדיה יוסף. אתם כאילו מתנחלים אך לא ויתרתם על הדירות שלכם ברמת-גן ובפתח-תקווה וברעננה, אותן אתם משכירים בדולרים טובים. אתם כאילו בונים את הארץ אבל בעצם בונים את עצמכם. נהנים מהקלות מס ומהלוואות זולות למרות שאתם יושבים חמש דקות מכפר סבא או מירושלים.

הדמיון בין גוש אמונים ומר"ץ

וכאן רצוני לומר משהו קשה שיקומם עלי רבים מחבריי. אבל, כמאמר אפלטון, אהבתי את סוקרטס אך יותר ממנו אהבתי את האמת. והאמת היא שהדמיון הסוציו-אקונומי בין גוש אמונים למרץ גדול מאד. והפער בין מרץ וגוש אמונים לבין יהודי המזרח גדול באותה המידה. דור הכיפות הסרוגות הוא בסופו של דבר דור של אליטיסטים, לא פחות מן היאפים של מרץ. לא ראינו מזרחיים מנתיבות ומאופקים בכיכר רבין – לא בהפגנות שלום עכשיו ולא בהפגנות גוש אמונים. לא ראינו מזרחיים בצמרת מרץ (רן כהן כבר מזמן אשכנזי) ולא ראינו אותם בצמרת גוש אמונים.

כולנו חטאנו בחטא הקדמון של הפקרת יהודי המזרח. העונש שלנו היא ש"ס.

האלימות של ש"ס

טובה פליקס מאלון מורה שלחה לי את המכתב הבא, שאני מביא אותו כנתינתו: לפני כשש וחצי שנים שבת בעלי ליד ביתו של הרב עובדיה יוסף. בפקודת אריה דרעי התנפלו עליו ועל כמה מחבריו אנשי ש"ס והיכו אותם מכות רצח. בנס הסתיים העניין בפציעות בלבד.

באותה "הזדמנות" גנב מישהו תיק גב גדול ודחוס, מלא בציוד אישי – שהיה שייך לבתי עפרה הי"ד, ששרתה אז בשרות לאומי. הוגשו תלונות למשטרה על המכות ועל גניבת התיק וככל הידוע לנו – העניין לא טופל.

לפני כארבע וחצי שנים, נרצחה בתי עפרה הי"ד בפיגוע ירי על ידי מחבלים. מישהו התקשר אלינו ואמר שמצא את התיק כנראה הבין שהתיק חשוב לנו. התיק הוחזר אלינו בעזרת המשטרה. התיק היה ריק. השאירו בו רק סידור וארנק עם מסמכים".

 

מדוע בחר ברק בדוד לוי לשר החוץ

 

כי רצה פנים חדשות

דוד לוי אמנם לא כל כך חדש. אבל גם כמשומש הוא במצב טוב. עם הבלורית הנצחית

העשויה בפן, עם הפנים החלקות, החליפה המגוהצת תמיד הוא נראה ממש כמו חדש.

בגלל הניסיון שלו

דוד לוי הוא עתיר ניסיון במשאים ומתנים. למשל הוא בלט אפילו בהעדרו בוועידת

מדריד. אבל ועידת מדריד היא כלום לעומת ועידות הליכוד. נשיא סוריה אסד הוא

ילד לעומת דוד לוי, כשצריך לשבת במשא ומתן על תפקידים שמגיעים לו.

תודות לשפתו העשירה

בוועידת הקופים המפורסמת הכריז דוד לוי: זו מיוריזציה. איש לא הבין מה זו

מיוריזציה אבל זה מפני שחברי מרכז הליכוד לא כל כך משכילים. הצרפתית שלו

מצויינת. אנגלית הוא עוד ילמד. שום דבר לא בוער.

כי הוא עצלן

דוד לוי קנה לעצמו מוניטין של מי שמדבר הרבה ולא עושה כלום. זה בדיוק מה

שאהוד ברק צריך. ברק לא זקוק לאנשים יצירתיים ופעילים כמו שמעון פרס או או

כמו הפודל שלו, יוסי ביילין. אם לדון לפי תקדימי העבר יישב לוי עם פעילי

גשר" (כל הפעילים והמצביעים יכולים להיכנס ללישכה שלו). יפצח פיצוחים

וזהו. שום פגישה עם שגרירים. שום מעורבות עם הסגל הדיפלומטי. רק נסיעות של

כבוד. זה בדיוק מה שאהוד ברק צריך. עם טלפון ישיר לקלינטון ולערפאת לא זקוק

ברק לשר חוץ חרוץ.

עודד הנודד

האמת היא שלאור הצלחותיו בעבר יש לדוד לוי סיכוי להיות גם נשיא ארצות

הברית. האיש הזה הוא "עודד הנודד" של הפוליטיקה הישראלית. בכל סיבוב הוא

מרוויח. הוא היה מפא"יניק בבית-שאן, הפך להיות חרותניק חביבו של בגין,

ומכנסת לכנסת טיפס מעלה מעלה. פעם חישוקאי שנלחם בשמיר שלא היה מספיק נץ

לטעמו. ולמחרת יונה התוקף את הניציות של נתניהו. פעם דמות מרכזית בליכוד

ולמחרת מנהיג תנועה וירטואלית "גשר", ושוב מצטרף לליכוד. כמעט אף פעם לא

התמודד ממש ולא העמיד במבחן את הכוח האלקטוראלי שלו. מעולם לא הצליח בשום

תפקיד פרט לתפקיד הנעלב הנצחי. ברק, שלא היה קונה מביבי מכונית משומשת, קנה

ממנו את "גשר", כמכונית חדשה עם אפס קילומטראז". והוא עוד לא יודע איזו צרה

הכניס ל"ישראל אחת".


 

האידיליה בין לוי לברק

בן כספית מ"מעריב" החליט כנראה לחדש את המסורת של בדיחות דוד לוי. וכך הוא

כותב: "אין ספק שבין השניים (ברק ולוי) שוררת אידיליא נדירה. ברק מתייעץ עם

לוי ומעדכן אותו בכל דבר כמעט. הוא מעריך את תבונתו המדינית, נסיונו ויותר

מכל אלה – הצטרפותו אליו בימים הקשים, ונאמנותו לאורך כל הדרך. לברק ולוי

יש מטרה דומה: לוי רוצה להיות נשיא המדינה ב-ברק רוצה להיות, באותה

שנה בערך, ראש ממשלה בקדנציה שניה. אם הכל ילך כשורה, לוי יגיע למטרתו

בשלום".

מר כספית הנכבד.אחרי השגיך בפרשת יחיעם אוחנה אני במקומך לא הייתי כותב

דברים מוחלטים כאלה, בלי מסמכים שנבדקו היטב במעבדה לזיהוי פלילי.

ברק היזהר פרס מאחוריך

אם פרס ימונה למשרד לטיפוח הקשרים עם חייזרים מהחלל החיצון הוא יחולל

נפלאות עם התיק הזה. תוך חצי שנה תוקם מדינה חיזרית-פלשתינית בגליל, שתקים

בתי מלון לחוף הכינרת ותפתח תיירות עולמית לקראת מזרח תיכון חדש בשנת 

ראה ברק, הוזהרת.

כשאיתן הבר מתנצל בפני וילנר

חברי איתן הבר פרסם ב"ידיעות אחרונות" התנצלות. "ברוח הפיוס שמנסה אהוד ברק

להביא על העם" החליט להתנצל בפני מאיר וילנר, "האיש שמשך שנים דיבר נגד

הכיבוש, נגד התעללויות, בעד מדינה פלשתינאית, בעד נסיגה".

להתנצלות צרף הבר את יתר מנהיגי המפלגה הקומוניסטית – שמואל מיקוניס ואסתר

וילנסקה והוסיף לרשימה גם את מאיר פעיל ומתי פלד ואורי אבנרי.

איך שנאנו את הבוגדים האלה, שכל קשר ביניהם ובין העם היהודי ומדינת ישראל

היה מקרי בהחלט. איך צחקנו להם: מדינה פלשתינית? שלום? הכיבוש משחית? יום

יבוא והפלשתינים יתקוממו? נו באמת. ובסך הכל התגשם במהלך הדור האחרון

במדינת ישראל כמעט כל מה שניבאו ואמרו… אז אם לא מאוחר מדי… ובלי לשכוח

אף לרגע את זוועות המשטר הסובייטי, שווילנר וחבריו תמכו בו, צריך מישהו

מבינינו ומתוכנו שיקום היום ויאמר רק מלה אחת או שתיים לחבורות המנודים

הזו.. אנחנו מתנצלים".

איתן הבר הוא חבר נעורים ואנחנו כבר בגיל שחברים לא מחליפים, גם אם מפרידה

בינינו תהום של חילוקי דעות פוליטיים. אך איתן הבר איננו מייצג בהתנצלות

הזו את עצמו. הוא מייצג תופעה, ולו רק בשל העובדה שכעוזרו של יצחק רבין ז"ל

מילא תפקיד בעיצוב מדיניות ממשלת רבין. תפקיד חשוב בהרבה ממה שידוע בציבור.

בינתיים הספיק איתן הבר להתנצל על ההתנצלות, ככל שזו נוגעת

לקומוניסטים. בכמה ראיונות בכלי התקשורת חזר בו מן הכתרים שקשר לוילנר

ולחבריו, אך לא חזר בו מן ההתנצלות למאיר פעיל, מתי פלד ואורי אבנרי.

אך גם כפליטת פה יש להתנצלות של הבר משמעות, הרבה מעבר לקוריוז תקשורתי.


 

מה רצו הקומוניסטים

מאיר וילנר נמנה עם מפלגה שהוקמה במטרה אחת ויחידה: לחסל את המפעל הציוני.

על מעלליה של המפלגה הקומוניסטית ניתן לקרוא בהרחבה במחקר המונומנטלי

אדומים", פרי עטו של ההיסטוריון שמואל דותן.

פיסקה אחת מתוך הספר יש בה כדי ללמד על אופיה של המפלגה הזו. עם פרוץ

מאורעות הדמים ב-כשדם יהודי נשפך בכל חלקי הארץ, פירסם הוועד המרכזי

של המפלגה הודעה בה נאמר כי בארץ מצויים "שני מחנות לוחמים", האחד ערבי

המייצג את הקידמה והאחר "ציוני אימפריאליטי", המייצג את הריאקציה. הערבים

נקראו להמשיך בג"יהאד והמפלגה הקומוניסטית הצהירה כי תילחם לצידם עד

אשר תושגנה התביעות הלאומיות של הערבים: איסור הגירה יהודית, שלטון עצמי

ומניעת מכירת קרעות ערביות ליהודים וכן החזרת האדמה ש"נתפסה בכוח על-ידי

הציונים".

עוד נאמר בהודעת הוועד הפועל של הקומוניסטים:

האחריות למאורעות הדמים ולכל הקרבנות אשר נפלו נופלת אך ורק על ראשי

האימפריאליזם ומנהיגי הציונות, על פוליטיקת הדיכוי, הרעב והכיבוש

האימפריאליסטי הציוני… שנה מדכאים וגוזלים האימפריאליסטים הציונים את

ההמונים בארץ. שנה מקבצים הם מאות אלפים יהודים באשליית הבית הלאומי

למען יהיו משענת ומכשיר בידם נגד העם הערבי. הציונות היא מלחמת השמד איומה

נגד העם הערבי וההמונים היהודים".

אותם השורשים

בעלי אוזן רגישה יוכלו להבחין בדמיון הרב בין ההצהרות הללו לבין הצהרות

דומות שאנו שומעים זה שנות דור מן השמאל לפלגיו – מהשומר הצעיר דרך מפם,

מצפן , שלום עכשיו ומרץ. המנגינה קצת השתנתה אבל הצליל הוא אותו הצליל.

מאיר וילנר לא שייך אמנם לתקופת הבראשית של המפלגה הקומוניסטית

הארצישראלית (פ.ק.פ.) אבל השורשים שלו הם שם כמו השורשים של זרמים בציונות

השמאלית.

לזכותו של מאיר וילנר ייאמר כי בשלב מסויים, מאוחר למדי, תפס שכבר אי אפשר

לחסל את הציונות ויש להשלים עם העובדה שיש כאן ישוב יהודי שגם לו יש זכויות

כלשהן.אך לא עמדתו של וילנר חשובה אלא חילחול התפיסות הללו אל המרכז

הציוני.

חוט השני"

על שורשיו של השמאל היהודי ניתן לקרוא בספרו של משה שמיר, "חוט השני" שכבר

הזכרתי כאן. אחד הקוראים ביקש ממני לסייע לו בהשגת הספר אך לא ציין במכתב

לא את שמו, לא את כתובתו ולא את מספר הטלפון שלו.

אני מצאתי את הספר בצומת ספרים בשפיים במחיר מוזל. הספר יצא בשנת 

ומניסיוני אין כל סיכוי להשיג ספר כזה בחנויות ספרים. אלה מורידות ספרים


 

מהמדפים שבועיים אחרי הופעתם. לרוב ניתן למצוא ספרים שירדו מן המדפים

במשרדי ההוצאה. הספר יצא בהוצאת "דביר" השייכת להוצאת זמורה ביתן, רחוב

שוקן תל-אביב.

השם המלא של הספר: "חוט השני" – על ציונות וסוציאליזם (ניסיון למאזן

היסטורי).

נבלים ברשות המשפט

שמעתי באחת מתכניות הרדיו על משפחה מאלפי מנשה שההוצאה לפועל עיקלה את

רכושה על לא עוול בכפה.

וזה סיפור המעשה (אני מצטט מן הזכרון): בני המשפחה מתגוררים בדירה קטנה עם

בנם הצעיר בן ה-ועם בתם הנשואה אשר לה גם ילד. הבת עומדת לעבור לדירתה

ההולכת ונבנית. לבני המשפחה גם בן בוגר, בן שכבר אינו מתגורר בבית, אך

מסר את כתובת המשפחה לצורכי קבלת צווי מילואים.

אותו בן הסתבך בעסקים, חייב כספים ונושיו הוציאו נגדו צו של ההוצאה לפועל.

באו אנשי ההוצאה לפועל לבית המשפחה באלפי מנשה ואלה אמרו להם את האמת: אין

כאן אף לא פיסת רכוש של הבן החייב. באו והסתלקו אך לא לתמיד.

אחרי זמן מה הגיעו שוב והפעם מלווים בשוטר. עיקלו מכל הבא ליד – מכשירי

טלוויזיה, מערכות סטראו, מעבדי מזון, מיקרוגל. בדירה היו גם מכשירי חשמל

חדשים וארוזים באריזות המקוריות שקנה הזוג הצעיר – מכונת כביסה, מדיח

וכדומה. הכל לקחו המעקלים.

פנו בני המשפחה להנהלת בתי המשפט האחראית להוצאה לפועל ובקשו סעד. כאן

השיבו להם כי ההוצאה לפועל פועלת על פי הנחיות הנושים ולבית המשפט אין יד

בזה. אם הם רוצים לתקן את העוול עליהם לפנות לבית המשפט.

פנו בני המשפחה לבית המשפט ונקבע מועד לדיון בחודש אוקטובר.

ובינתיים אין מכשירי חשמל בבית ואין מיקרוגל לחמם את האוכל לתינוק. ובני

המשפחה אובדי עצות.

כאשר טבע הרמבן את המושג "נבל ברשות התורה" הוא התכוון לאלה שבחסות מצוות

התורה עושים מעשי עוול. אך הנבלים של הרמב"ן הם צדיקים גמורים לעומת הנבלים

ברשות המשפט. מדי יום אנו שומעים על מעשי נבלה הנעשים בחסות החוק. שיק שלא

נפרע במועד צובר ריבית של אלפי אחוזים. שוק אפור להלוואות נושך נשך של

כרישים.

אפשר לטעון: זהו החוק וכולם שווים בפני החוק. כולם שווים אך יש השווים

יותר. אם בני המשפחה מאלפי מנשה היו שייכים לאחת האליטות, הקליקות, המאפיות

לא חשוב השם – יכלו למנוע מעצמם סבל מיותר. טלפון אחד והכל היה מסתדר.

אתם מתארים לעצמכם מעשה עוול כזה הנעשה לעיתונאי ידוע? לאיש טלוויזיה?

לחבר כנסת? לקצין בכיר?


 

נקודות האור בעיתונות המפלגתית

העירו לי כי החמרתי מאד בתאור העיתונות המפלגתית ז"ל. אתקן איפוא את

המעוות.

הסיבה העיקרית לגוויעת העיתונות המפלגתית היתה אכן הופעת עיתונות מסחרית

דינמית נוסח "ידיעות" ו"מעריב". עיתון איננו רק כלב השמירה של הדמוקרטיה

והממלכה השביעית. עיתון הוא מוצר וחלים עליו הכללים החלים על מוצר צריכה

המוני: הוא עונה על צורך, הוא מתאים עצמו לטעם המשתנה של הלקוח. העיתונות

המפלגתית לא ענתה על שום צורך. קהל המשוכנעים לא היה זקוק לשיכנוע נוסף.

קהל הבלתי משוכנעים לא נגע בעיתונים של המפלגות היריבות. כך קרה שהמפלגות

מצאו עצמן מוציאות הון עתק על מכשיר שאינו משרת את מטרותיהן.

הדוגמא הבולטת לתהליך הזה התרחש בקיבוצים. תקופה ארוכה כפו התנועות

הקיבוציות על החברים להיות מנויים על העיתון המפלגתי – דבר, על המשמר,

למרחב. המנויים בקיבוצים היו גם הבסיס הכלכלי העיקרי של עיתוני השמאל. אך

החברים מאסו בעיתון המפלגתי ותבעו לקרוא ידיעות או מעריב (וחלקם גם הארץ).

התרופפות החברה הקיבוצית ופשיטת הרגל הכלכלית והרוחנית שלה היו בין הגורמים

לחיסול עיתוני השמאל.

אף על פי כן אפשר להגיד הרבה דברים טובים על העיתונים המפלגתיים. הם נאבקו

על קיומם ולא נכנעו ללא קרב. חלקם ניסו להראות מסחריים ואובייקטיביים

ולעתים אף הצליחו בכך. עתון "דבר", בתקופה בה ערכה אותו חנה זמר, היה עיתון

מעולה לפי כל קריטריון. להערכתי הוא היה טוב יותר מ"הארץ" באותה תקופה –

ברמת הדיווח והכתיבה. אבל איש לא ידע על כך. גם "הבוקר" של המפלגה הליברלית

ידע עדנה בתקופה בה נערך על ידי גבריאל צפרוני. צפרוני לא נרתע מלפרסם

כותבים טובים שהיו היפוכה הגמור של המפלגה הליברלית (כמו ישראל אלדד). הוא

עצמו עיתונאי משכמו ומעלה בעל קשרים מסועפים, הביא מדי יום סקופים ממדרגה

ראשונה.

גם עיתון "חרות" בתקופה בה נערך על ידי אייזיק רמבה הגיע להשגים רבים, אך

שוב ללא הועיל.

המאמצים האלה של העיתונים המפלגתיים להיות מקצועיים כלפי חוץ הפכו אותם

לבתי הספר הטובים ביותר של העיתונות הישראלית. את מלאכת העיתונות למדו

ב"חרות" עיתונאים כמו שלמה נקדימון ויואל מרכוס. נחום ברנע היה בעל טור

מצויין ב"דבר השבוע" שלא נפל מן הטור שלו ב"ידיעות", אך איש לא ידע על

קיומו. "על המשמר" סיפק ל"ידיעות" את מוטי גילת ואת סבר פלוצקר ועוד הרשימה

ארוכה.

העיתונים המפלגתיים נכשלו משתי סיבות: האחת היא שאיש לא האמין להם גם כאשר

ניסו להיות אמצעי תקשורת אובייקטיביים. האחרת היא דלותם. עיתון זה בראש

ובראשונה ענין של כסף. ככל שיש לך יותר עובדים מוכשרים, יותר כתבים

המפוזרים בכל העולם, יותר צילומים ושרותים אתה פשוט יותר טוב. אין פה מקום

לאילתורים.

עד כמה היו דלים העיתונים ימחישו שני סיפורים. כאשר נתגלה לראשונה הנפט

בשדות חלץ הייתי כתב לעניני פיתוח ב"חרות". לא היה לי רכב והעיתון לא יכול

היה לממן מונית למקום הקידוח. התקשרנו איפוא ללמרחב ולעוד עיתון כדי לממן

במשותף מונית.

וסיפור אחר: כמה ימים לפני מותו של האפיפיור פיוס ה-כתבתי ב"הבוקר",

קווים לדמותו של הקדוש הזה, ששיתף פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השניה.


 

המאמר היה מוכן על אחד השולחנות בדפוס, בשורות עופרת ארוכות – עמוד שלם של

עיתון בוקר שהוא כשני עמודים של טבלואיד.

המאמר שנפתח במילים "עם מותו של האפיפיור" הופיע כמה ימים לפני מותו הצפוי.

אחד העורכים נזקק לחומר וסתם בו עמוד. הסיפור היה נכון רק מוקדם בכמה ימים.

המסגד של אבו כביר

הדברים שכתבתי כאן, לפני כמה חודשים, על המסגד שמתוכו צלפו לרחוב הרצל

בתל-אביב עוררו כמה קוראים לשאול היכן בכלל יש מסגד כזה. מישהו אף טרח

וביקש לתקן: אולי התכוונתי למגדל הגבוה של המנזר הרוסי, השוכן במקום עד

היום.

ובכן, היה היה מסגד והוא איננו עוד. אני, כילד, חזיתי בהריסתו. אך קודם כמה

מילים על שכונת אבו כביר.

אבו כביר היתה שכונה מוסלמית גדולה שהוקמה באמצע המאה התשע עשרה על שטח בו

היה בית קברות יהודי גדול מתקופת המשנה והתלמוד. את השכונה הקימו מהגרים

ממצרים שקראו לה על שם העיירה ממנה באו, תל אבו כביר שבמצרים התחתונה.

במלחמת השחרור הפכה השכונה לבסיס צבאי (קן פורעים קראו לזה אז) שהתנכל

לתל-אביב. הערבים חסמו למעשה את הדרך לירושלים שעד לקרבות עברה דרך

השכונה, וצלפו לעבר השכונות הדרומיות של תל-אביב, וגרמו לקרבנות רבים, כפי

שתיארתי ברשימה שלי.

כחודשיים לפני הקמת המדינה, ב-במארס תקפו כוחות ה"הגנה" את השכונה

והפעילו לראשונה את ה"דוידקה", המרגמה העשויה צינור רחב קוטר שהפך לנשק

הסודי של מלחמת השחרור.

רק חודש לאחר מכן הצליחה ה"הגנה" לכבוש את השכונה ולחרוש את בתיה העשויים

חימר עד עפר. תושבי השכונה נמלטו והם מחכים מן הסתם באחד ממחנות הפליטים

לאות שיקבלו מיאסר ערפאת לקיים את זכות השיבה.

ועכשיו לעניין המסגד. ולעדות הראיה שלי.

אנחנו, ילדי חורף היינו מעורבים רגשית באותם הקרבות, התרוצצנו בין

הצלפים וההריסות בלי שהיינו מודעים לסכנה. גבעת הרצל ושכונת אבו כביר היו

אזורי משיכה לילדי האזור בגלל סיבות רבות. על הגבול ממש שכן בית החרושת

לסוללות "ראן" (ממנו התפתחה מאוחר יותר חברת "תדיראן"). המפעל נהרס לגמרי

וסביבתו היו מפוזרים מאות סוללות שהיו מוצר יקר המציאות באותם הימים. לא

רחוק משם היה מחסן של שאריות ציוד וחלקי מטוסים של הצבא הבריטי וגם הם משכו

את הילדים כמגנט.

המסגד שכן על הגבעה הגבוהה ביותר שבאזור – צפונית למקום בו שוכן היום המכון

הפתולוגי. הצלף שישב במרומי המסגד יכול היה לצפות ולצלוף עד גימנסיה הרצליה

שבסוף רחוב הרצל.

באחד מסיוריני באזור היינו עדים להריסתו של המסגד. שני דחפורים של צה"ל

חרשו את בתי החימר שמסביב למסגד. לאחר מכן חיברו כבל מתכת עבה לפסגתו, משכו

והמגדל קרס כשהוא מעלה ענני אבק.

ברק, יש לך הזדמנות להציל את אסאד, אל תחמיץ אותה

(נכתב ופורסם לראשונה ב-1999)

אדוני ראש הממשלה. יש לך הזדמנות יוצאת מן הכלל להמשיך בדרכו של רבין. רבין קנה את עולמו בכך שהציל את ערפאת, אתה תוכל לעשות זאת ב"מסלול הסורי". להציל את אסאד מן הגורל הצפוי לו.  

כשנחתם הסכם אוסלו הראשון היה ערפאת על הפנים. ממש בסוף דרכו. כל העולם הנאור ראה בו מה שהוא באמת: טרוריסט מתועב, שידיו מגואלות בדם. האינתיפאדה כבר דעכה ואם היו נותנים לערפאת לדעוך הוא היה מגיע לסוף הדרך. רבין הצליח להביא את ערפאת אל הבית הלבן, להפוך אותו למדינאי מכובד בעיני העולם. או טו טו הוא כבר יהיה ראש מדינה.  

אסד היום במצב שאיננו טוב ממצבו של ערפאת לפני חמש שנים. סוריה – כפי שגילה שר הביטחון היוצא, משה ארנס – נמצאת על הפנים בכל תחום. כלכלתה על סף פשיטת רגל, צבאה מפגר ומיושן. בעולם כולו היא נחשבת למדינת טרור ומדינת סמים מושחתת.  

לך ברק יש הזדמנות לשנות את המצב מן הקצה אל הקצה. תרד מהגולן אל הכינרת ובתמורה יקבלו הסורים מעמד של מדינה כשרה שכבר אינה עוסקת בטרור. היא תקבל מן האמריקנים מטוסי פ-טנקים וארטילריה שאותם לא קיבל אסד בביקורו במוסקבה. סוריה תתחמש בדיוק כפי שמצרים עשתה מאז הסכמי קמפ דייויד. בעזרת מענקים אמריקניים תחזק את כלכלתה וגם את אחיזתה בלבנון. החיזבאללה אולי יפסיק לעבוד בשרותו של אסאד, אך הילדים או הנכדים שלנו יעמדו כבר מול בנו של אסאד, המשכשך רגליו בכינרת. כל מה שיוכלו צאצאינו לעשות – ואולי זה יהיה עוד בימינו – הוא לנופף בפיסת נייר ועליה כתוב חוזה שלום.  

 

ממשלת השינוי  של אהוד  

 ממשלת ברק היא ממשלת שינוי אמיתית. כל אחד מן השרים נבחר בעיקר לפי הקריטריון איזה שינוי דרוש כדי שיהפוך לשר של ממש.  

  • *שר החוץ צריך ללמוד אנגלית, ותהיה לו הזדמנות לעשות זאת בנסיעות רבות לחו"ל.  
  • *שר הפנים, עשוי ללמוד בדרך הקשה, שלא כולם יכולים לעלות לישראל. שר האוצר ילמד אולי סוף סוף איך לנהל כלכלה.  
  • *שר המשטרה, שהיה כנראה הילד שקיבל הכי הרבה מכות בכיתה, יקבל הזדמנות להראות לכולם.  
  • * שר המשפטים, שהיה בעיקר פודל, יצטרך ללמוד איך לתת שיניים לחוק. ובאותה הזדמנות גם ילמד משפטים.  
  • * השרה לאיכות הסביבה, שאינה מבינה לא באיכות ולא בסביבה, תשתלם עכשיו בנושא.  
  • *שר תחבורה, שהמינוי יאפשר לו סוף סוף למצוא את הדרך שהוא מחפש.  
  •  

עד שכל אלה יעברו את השינוי הדרוש יהיה ברק פנוי לנהל את ענייני המדינה ללא הפרעה. טוב לפחות שיש לו שר בטחון שהוא יכול לסמוך עליו. 

ברק והארון אלראשיד

 אם אני אהוד ברק הייתי הולך בדרכו של הארון אלראשיד, הח'ליף החמישי בשושלת העבאסית, שתקופת שלטונו נחשבת לתקופת הזוהר של השושלת. אלראשיד נחשב לשליט רודף צדק ומקורב לעמו, שהדאגה לנתיניו לא הרפתה ממנו יומם ולילה. בסיפורי "אלף לילה ולילה" מסופר כיצד התחפש לאדם פשוט וירד אל העם כדי ללמוד על מצוקותיו.

יש לי יסוד להניח כי אהוד ברק, לפי הרקע האישי שלו, מעולם לא עבר את החוויה של הישראלי הרגיל, שאיננו יכול "להרים טלפון". אם כחבר קיבוץ ואם כשייך לצמרת הצבאית, מעולם לא עבר את מסכת הייסורים שעובר הישראלי מדי יום.

אם היה ברק הולך בדרכו של הארון אלראשיד והיה נוסע באוטובוס, ממתין בתור לרופא בקופת חולים, מנסה להשיג אישור כלשהו מן המערכת הביורוקרטית היה מגלה עולם חדש. היה מגלה את ישראל האחרת, לאו דווקא ישראל השנייה.

 

=================================================================

================================================================

השפן של פו הדב שניסה לאלף את הנמר

עבר לפוטס הבא.  

================================================================

אזכרה לביאליק

 עבר לפוסט הבא

==================================================

המאפיה של "להרים טלפון"

עבר לפוסט הבא

 

כשהשמאל הקים מחתרת בצה"ל ומנהיגיו העבירו סודות לרוסיה

יבוא יום והוא איננו רחוק. אחד מראשי השמאל, איש בעל מצפון, יקום ויכה על חטא. הוא לא יאמר "חטאנו, עוינו, פשענו". כי זו איננה השפה שלו. הוא כבר שכח איך נראה בית כנסת מבפנים. הוא מעולם לא פתח מחזור של ימים נוראים. אבל הוא יגיד משהו בלשון היום: "פישלנו", "טעינו בגדול", "פינטזנו".

פינטזנו מזרח תיכון חדש. פינטזנו ערבים המוכנים לחיות עמנו בשלום. פינטזנו כי אם רק ניתן את כל השטחים נגיע אל המנוחה ואל הנחלה. עכשיו מתברר שהכל היה פנטזיה. נקווה שזה לא מאוחר מדי.

חשבון הנפש של חזן

כבר היו דברים מעולם. אחד המנהיגים הבולטים ביותר של השמאל הישראלי, יעקב חזן, הצהיר בערוב ימיו: פינטזנו ודבקנו בפנטזיה, מסרבים להכיר במציאות.

יעקב חזן אמר את הדברים בשיחת וידוי עם אחד מתלמידיו הבכירים, מאיר תלמי. הוא מנה אחת לאחת את טעויותיו הגדולות – רעיון המדינה הדו לאומית, עמדת מפ"ם כלפי מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת לבנון. האמונה בסטאלין ובמולדת השנייה.

yaakov_hazan

יעקב חזן [ויקישיתוף]

 

בזבזנו תנועה אדירה על פנטזיה – אמר חזן.

כן, כואב הלב על התנועה. אבל מה עלינו, על כל עם ישראל? מי שילם את המחיר של הפנטזיות האלה, מי למד את הלקח? מי נתן את הדין.

על טיבן של הפנטזיות הללו ניתן ללמוד מספרו של פרופסור זאב צחור "חזן -תנועת חיים – השומר הצעיר, הקיבוץ הארצי, מפ"ם". הספר הופיע לפני כשנתיים בהוצאת יד יצחק בן צבי ויד יערי. ככל הזכור לי לא קיבל הספר את ההד הראוי בתקשורת, למרות שיש בו גילויים מדהימים. על קיומו של הספר העירה את עיני אחת הקוראות, רות איזיקוביץ מהוד השרון.

"שמש העמים שקעה"

יעקב חזן היה האיש אשר יחד עם מאיר יערי הנהיג את "השומר הצעיר", את "הקיבוץ הארצי" ואת מפ"ם משך עשרות שנים. חזן היה האיש אשר הכריז בכנסת הראשונה: "בשבילנו ברית המועצות היא מצודת הסוציאליזם העולמי, מולדתנו השנייה, הסוציאליסטית". חזן היה האיש שבוועידת היסוד של מפ"ם (שהכריזה על עצמה כ"מפלגה לניניסטית מהפכנית") הצהיר כי מפ"ם תתייצב "כוח מול כוח" מול מפא"י.

d7a1d798d790d79cd799d79f-stalin-sunשמש העמים שקעה. כרזה של מפ"ם ביום מותו של סטאלין. (ראה הערת הסתייגות בתגובות)

אבל חזן גם היה האיש שתפס בשלב מוקדם למדי כי האוריינטציה על עולם המהפכה,שהוא חינך עליה דור שלם, מובילה לבגידה ולהרס. הוא ניסה לעמוד בפרץ, לסלק מן התנועה את השמאלנים הסוטים. אך זה היה כבר מאוחר מדי. הזרע שנזרע הניב צמחי רעל, המשפיעים על המפעל הציוני עד ימינו.

כאשר מת סטאלין, בשנת  1953 כבר היה ברור לחזן כי "המולדת השנייה" היא מדינה רצחנית ואנטישמית. כי סטאלין עצמו יזם את רצח הסופרים והרופאים היהודיים.

d7a2d79c-d794d79ed7a9d79ed7a8-d791d799d795d79d-d79ed795d7aad795-d7a9d79c-d7a1d798d790d79cd799d79f1כותרת של בטאון מפ"ם "על המשמר" ביום מותושל סטאלין

אף על פי כן, כאשר מת סטאלין התעטף הקיבוץ הארצי באבל כבד, החברים ביטלו את מסיבות פורים. חזן נגרר אחרי האווירה הזו ובאסיפת חברים במשמר העמק אמר: אסון נורא קרה לנו ולעמלי כל הארצות. שמש העמים שקעה".

למתאבלים על סטאלין נוסף גם המשורר יהודה עמיחי שכתב את השיר הבא לאחר מותו:

 

יהודה עמיחי

מותו של סטאלין

 

אֵיזוֹ תְּנוּעָה פָּסְקָה עֵת הִשְׁתַּתְּקוּ

הַאֵבָרִים הָאֵלֶּה אִם נַחְשֹּׁב עַכְשָׁו

חוּסְמוּ לָעַד – בְּסִיד הַהִסְתָיידוּת

וּכְסִיד בְּקוּמְקוּמֵי רוּסִיָתוֹ – עוֹרְקָיו.

 אֲשֶׁר הָיוּ כְּרֶשֶׁת נְהָרוֹת

הָאַדִּירִים כָּל כָּךְ וַעֲצוּבִים בְּבִרְכָתָם

וְאֵיךְ גּוּפוֹ נָשָׂא תוֵי אַרְצוֹ כִּבְמָפּוֹת

הָרים דְּרָכִים – הַכֹּל עָלָיו הוּשַׂם!

 וְאֵיךְ בַּסּוֹף לִבּוֹ כְּמוֹ תָּמִיד,

כִּצְעוֹד חַיָּלִים הוֹלְכִים אֶל הַחֲזִית,

אֵיךְ שָׁטַף כְּאָז בִּיְמֵי הַבְּרִית

 אָדֹם וּמִסְתַּעֵר דָּמוֹ הַדָּם

כְּמוֹ תְּרוּעָה אֶל תּוֹךְ מוֹרוֹ הָרָם

וְאֵיך שָׁטַף וְלֹא חָזַר מִשָּׁם.

תאים חשאיים בצה"ל

אך השומר הצעיר והקיבוץ הארצי לא נשארו בתחומי התיאוריה המהפכנית. הם נקטו צעדים כדי לקרב את המהפכה ולקדם את פני הצבא הסובייטי שיבוא לשחרר את המהפכה הסוציאליסטית כאן.

וכאן מביא פרופסור צחור שורה של גילויים מדהימים על התארגנות מחתרתית של מפ"ם בשנות החמישים. ואלה עיקר הגילויים:

* תאים חשאיים  של מפ"ם פעלו בשרות הביטחון, בממשל הצבאי במשרד הביטחון ובצבא.

* כמה מחברי התאים עשו לימים קריירה ביטחונית. מהם שהיו לאלופים, שגרירים וחברי כנסת. אחד מהם היה לשר במפלגה ימנית.

* לפחות בחמישים קיבוצים הוכן מחסן נשק חשאי. לעתים היה מאגר הנשק הסודי גדול בכמותו ובאיכות הציוד שבו מהמחסן שנועד להגנה המרחבית בפיקוח צה"ל.

  • חזן ניסח את המטרה של התאים: לסכל השתלטות בכוח של הימין בראשות מנחם בגין על המדינה ולהיערך למאבק מחתרתי נגד שלטון ימני אם יקום.
  • משימה אחרת של התאים נוסחה על-ידי משה סנה (שהיה ממנהיגי מפ"ם לפני פרישתו למפלגה הקומוניסטית הישראלית): להיערך לקראת אפשרות מלחמה בין המערב "מחרחר המלחמה" לבין עולם המחר" הסוציאליסטי. המחתרת המהפכנית נועדה לפעול בצה"ל להשתתפות אקטיבית ב"מלחמה העולמית הקרבה".
  • הוועדה הצבאית הרשמית של מפ"ם כללה את יצחק שדה, יגאל אלון, משה כרמל, שמעון אבידן, אליהו כהן בן חור וישראל בר (היה הפרשן הצבאי של "הארץ" ויועץ של בן גוריון. לימים נתגלה כי ריגל למען ברית המועצות, הועמד לדין והורשע ומצא את מותו בכלא).

בין העקרונות שקבעה הוועדה: על כל משק להפריד בין הנשק שסופק על ידי צה"ל לבין נשק שנרכש במישרין. את הנשק מן הסוג השני יש להטמין בסליק שמקומו יהיה ידוע רק לשלושה אנשים.

  • בתאים החשאיים של מפ"ם בצה"ל פעלו שורה של קצינים בצבא הקבע ביניהם: מפקד פיקוד, שני קציני מבצעים פיקודיים, מפקדי חטיבות, סגני מפקדי חטיבות, מפקד מחוז, סגני מפקדי מחוז, מפקד חיל, וכן בכירים בחיל הים, בחיל האוויר, במטכ"ל, מדריכים בקורס מג"דים. מבין חברי התאים הללו היו שהגיעו לדרגת אלוף ומעלה.
מודעת אבל של מפם על מות סטאלין

מודעת אבל של מפם על מות סטאלין

משה סנה מעביר סודות

הגילוי המדהים ביותר בספרו של פרופסור צחור הוא שמשה סנה, שהיה עדיין אותה תקופה במפ"ם, העביר סודות לברית המועצות.

משה סנה היה ללא ספק אחד הדמויות הססגוניות והמרתקות ביותר של התנועה הציונית. יש שניבאו לו כי לולא תהפוכותיו האידאולוגיות היה מגיע לראשות הממשלה.

moshe_sneh                                                                               משה סנה (ויקישיתוף)

משה סנה נולד בפולין ושירת כרופא בצבא הפולני.פעילותו הציבורית החלה בפולין בה היה מראשי הציונים הכלליים. בהגיעו לארץ התמנה חבר המפקדה הארצית של ההגנה ובחלק מן התקופה היה ראש המטה הארצי של ההגנה (דרגה המקבילה לרמטכ"ל). היה ממקימי תנועת המרי העברי – איחוד המחתרות למאבק בבריטים.

סנה משנה עמדותיו

בשלב מסוים חלה תפנית בהשקפותיו הפוליטיות. הוא קרא לתנועה הציונית לשתף פעולה עם ברית המועצות. משלא נתקבלה עמדתו התפטר מן ההנהלה הציונית והצטרף למפ"ם. אחרי משפטי פראג הוא פרש ממפ"ם והקים את חזית השמאל ולאחר מכן הצטרף למפלגה הקומוניסטית והיה מראשיה. בסוף ימיו חזר לציונות וליהדות ונתן לכך ביטוי בצוואתו בה ביקש לומר עליו קדיש לאחר מותו.

מידע סודי לברית המועצות

פרופסור צחור מגלה כי בתקופה בה היה חבר מפ"ם העביר סנה מידע סודי לברית המועצות. בארכיון המפלגה הקומוניסטית שנפתח לחוקרים לאחר התפוררות ברית המועצות, נמצאו דיווחים מצירות ברית המועצות ברמת-גן המעידים על כך שסנה מסר אינפורמציה סודית ביותר למזכיר שני בצירות הסובייטית. "האינפורמציה מדהימה בהקפה וברגישותה, כללה דיווח על כוונת ישראל לתקוף את סוריה, על מינויים במטכ"ל ועל מבנה צה"ל" – אומר פרופסור צחור.

רן כהן כמשל

לכאורה כל הפרשיות הללו שייכות להיסטוריה. הקיבוץ הארצי פשט מזמן את הרגל, כלכלית ואידאולוגית. השומר הצעיר לא קיים למעשה. מפ"ם התפוררה מזמן.

אבל, כמו שכתבתי במאמרי על הזרמים ההרסניים בציונות הסוציאליסטית, מפ"ם ההיסטורית לא קיימת אמנם, אך מורשתה נמצאת היום במרכז המפה הפוליטית. חזן, בערוב ימיו, כשעמד על הסכנה המאיימת על המדינה מן האידאלים שהוא הציב בפני חניכיו, יצא נגד תנועת ש"יח (שמאל ישראלי חדש) שאחד מחבריה היה אז רן כהן. זאת, בעקבות הפגנות שארגנו אנשי שי"ח נגד השמדת שדות מזרע של כפר ערבי בגליל, בריסוס מן האוויר. באחד הכינוסים של הקיבוץ הארצי כינה חזן את רן כהן "בוגד". רן כהן היה אז סגן אלוף במילואים, מג"ד צנחנים נערץ, נודע באומץ ליבו ובמסירותו לצה"ל. הגדרתו כבוגד עוררה סערה. וחזן תיקן עצמו: באופן סובייקטיבי רן כהן אינו בוגד אבל באופן אובייקטיבי ארגון הפגנה למען ערבים הוא מעשה של בגידה.

"זמן מה אחר כך" כותב פרופסור צחור "נתפס אודי אדיב, בן גן שמואל, והואשם בריגול לטובת סוריה ובתכנון מעשי חבלה בישראל. חזן, שהכיר היטב את הוריו של אדיב, היה משוכנע שגם אם רן כהן לא העלה על הדעת רעיון של בגידה,הוא יצר מצע רעיוני לגידולי פרא שצמחו בקיבוצו וינקו ממקורותיו".

אני מכיר את רן כהן כאדם ישר והגון. בוודאי שאיננו "בוגד", לא סובייקטיבי ולא אובייקטיבי. תמיהני אם הוא יהיה האיש שיקום ביום מן הימים ויצהיר: פינטזנו". [ז.ג.]

ראה "הסוד האפל של מאיר יערי"

תגובות

 
אני האחרון שאומר מילה טובה על סטלין, אבל הכרזה (סטאלין שמש העמים) מציקה לי, כי היא לא נראית לי אמיתית.
במקור זו כרזה של מק"י מ-1949, כשמלאו ל"שמש" 70 שנה. קשה לי להניח שמפ"ם השתמשה בה לאחר 4 שנים.
בזמנו ניסיתי לחפש כרזה או מודעה של מפ"ם  על מות סטלין, עם המילים "שמש  העמים". לא מצאתי, וההסבר שקיבלתי ממומחים הוא, שאחד מראשי מפ"ם (ייתכן שיעקב חזן) השתמש בביטוי הזה באחד מנאומי ההספד והצער על מות "החם הגרוזיני", כפי שכינו אותו אלתרמן ואחרים.

בידידות,
מוטקה נאור

תגובה

מוטקה ידידי,

בדקתי ואתה צודק. מישהו הוסיף את הכתובת לכרזה. אבל תסכים עמי שטכנית זה אולי זיוף אבל משקף בדייקנות את רוח הכרזה ויתר פרסומי מפ"ם באותה תקופה.

שיר פרודי על ניצולי השומר הצעיר

למרות הכל: רק נתניהו

קורא יקר,

פוסט זה נכתב (כטור בעיתון) במאי 1999 ערב הבחירות. לכאורה זהו אלטע זאכען. את מימענינת מפלגת המרכז שכבר שבקה חיים? מי זה בכלל חגימרום. אף על פי כן החלטתילהשאיר טור זה וטורים ישנים אחרים באתר מסיבות רבות

1. כמה מגיבורי התקופה ההיא הם גם גיבורי תתקופתנו – ברק ונתניהו לדוגמא. חשוב להסתכל על תקופתנו  בפרספרטיבה.

2.  חלק מהנושאים לא השתנו. כמו השמאל בתקשורת. חלק מהגיבורים התחלפו התקשורת נשארה שמאלית כמו אז. כך גם היחסים עם ירדן,  באליטות ועוד.

 אם הגעת במקרה או במתכוון לטור זה הצץ בו יש מה ללמוד מן העבר.

זאב גלילי

מאי 2005

——————————————————–

נתניהו האכיל אותנו הרבה מרורים. הוא אכזב אותנו כמעט בכל תחום בו תלינו בו תקוות. אף על פי כן אנחנו חייבים לבחור בו לראשות הממשלה.

ב"אנחנו" אני כולל את כל מי שהאמין וקיווה כי הוא יצליח לבטל את הסכם אוסלו-מינכן, המוביל אותנו לאסון. ב"אנחנו" אני מתכוון לכל מי שראה בספרו מקום תחת השמש" תכנית פעולה. תכנית האומרת לאו מוחלט למדינה פלסטינית. תכנית העוצרת גם את תהליך הפוסט-ציוני והפוסט-יהודי שעוברת החברה הישראלית.

למרות הכל אין ברירה אלא לבחור בו. בנסיבות הנוכחיות הוא הטוב ביותר.

כי הוא שקרן.

הוא לא שקרן גדול כמו שמעון פרס ואפילו לא כמו יצחק שמיר, שהצהיר כי בשביל ארץ ישראל מותר לשקר. אבל התעמולה של השמאל הוציאה לו שם של שקרן בלתי נלאה וזה טוב. כי מי שצריך לייצג אותנו מול חבורת הנוכלים המקיפה אותנו – מערפאת ועד סאדאת ומובארק ואפילו עבדאללה ג'וניור – צריך להיות שקרן גדול. צריך להיות תככן, ומוליך שולל, ולא עומד בדיבורו, ולא מקיים הסכמים. כי למען ארץ ישראל, וליתר דיוק למען הקיום שלנו, חובה לעשות כל מה שאפשר.

מי הייתם רוצים שיעמוד מול ערפאת?דן מרידור? יוסי ביילין?

כי הוא ציוני.

בעידן שבו עזמי בשארה, המערער על עצם זכות קיומה של מדינת היהודים, רץלראשות הממשלה זה כבר לא מובן מאליו שמנהיג מפלגה יהודית הוא ציוני.

בעידן שבו יוסי ביילין מציע בנדיבות לפלסטינים חלקים מן הנגב, זה כבר לא ברור שמפלגת העבודה היא מפלגה ציונית. על יתר מפלגות השמאל אין מה להרחיב את הדיבור. כמו ההשלמה עם מדינה פלסטינית כך גם ההשלמה עם מדינת כל אזרחיה הולכת ומחלחלת. בהעדר מערכת חיסון לאומית נוצר הכשל החיסוני הנרכש, המכרסם בכל חלקה טובה. נתניהו דרוש לנו כנסיוב. גורם חום וכאבים ודחייה. אבל מחסן את הגוף.

כי הוא לא שכח מה זה להיות יהודי.

נתניהו, כמו שמיר, יכול לאכול שרצים ולחלל שבת. אך הנקודה היהודית קיימת בו מכוח הגנטיקה של התנועה הלאומית. מכוח החינוך שקיבל בבית אבא. מכוח הז"בוטינסקאות, שהיא חלק בלתי נפרד מתמונת עולמו.

התנועה הלאומית לא היתה מעולם דתית, אך היא לא קמה על חורבות היהדות כפי שקם השמאל הציוני. ראשוני השמאל היהודי היו יהודים עד עמקי נפשם מכוח מוצאם וחינוכם (מברל ועד ברנר). צאצאיהם נטשו לגמרי את העולם היהודי. לא פלא שעדות המזרח, ששמרו על המורשת היהודית, נמשכו לתנועה הלאומית ועדיין שומרים לה אמונים. לא מקרה שהיהדות הדתית לגווניה חשה באינטואיציה כי נתניהו וכל מה שהוא מייצג שומר על הגחלת.

כי הוא חזק.

גם שונאיו הגדולים מודים בכך והדבר מפוצץ אותם. בנימין נתניהו הוא באמת אדם חזק. להיכנס לתפקיד בתנאים כל כך קשים, לעמוד מול העולם כולו, להתמודד מול תקשורת ישראלית שמעולם לא היתה עוינת כל כך, להתמודד מול עכברים ועכברושים העוזבים את הספינה – לעבור כל זאת ולהמשיך לרוץ צריך להיות מאד חזק.

יש עוד הרבה סיבות טובות, אבל דומני שאלה יספיקו כדי להכריע בעד בחירת נתניהו.

יום הבחירותיום ה"נעשה ונשמע"

אחד הקוראים הרוצה בעילום שמו העיר את תשומת לבי לכך שיום הבחירות, חל ביום ב' בסיוון. יום זה, לפי המסורת, הוא היום בו התחייב עם ישראלל"כל אשר דיבר ה" נעשה ונשמע".

כל פעם, אומר הקורא, אנו מקבלים מחדש ממשלה שמבטיחה ולא מקיימת. במקום לבחור את המועמד הפחות גרוע מוטב שנבחר בה" ובמשה עבדו.

עלינו למלא את הנדרש מאתנו והקב"ה ינהל את עניינינו הכי טוב" – אומר הקורא.

הקורא לא ציין אם ועדת הבחירות המרכזית תאשר את הקדוש ברוך הוא כאחד המועמדים לבחירה.

====================================================

עצה לאהוד ברק בעניין דליה איציק

יש לי עצה לאהוד ברק: בימים שעוד נותרו עד הבחירות הרחק את דליה איציק מן הטלוויזיה. תחביא אותה. שלח אותה למסע מגבית בחוץ לארץ. תן לה נופש במלון מצפה הימים או רצוי יותר באילת. הכי טוב לתת לה שליחות לסין. עד אחרי הבחירות. שפשוט תיעלם מהאופק ותשתוק. כמו שעשית ליוסי ביילין.

אין לי שום דבר נגד דליה איציק. איני מכיר אותה ואין לי שום דעה קדומה עליה. כל מה שאומר כאן הוא דעה מקצועית נטו.דליה איציק מעוררת התנגדות, מעצבנת, מרגיזה כשהיא מופיעה בטלוויזיה. ייתכן שיש לה השקפות הכי מתקדמות ויפות בעולם. ייתכן שבחיים הפרטיים היא אדם נחמד וחיובי. אך מסך הטלוויזיה לא עושה לה טוב ולא עושה טוב למפלגת העבודה.

===================================================

מקום טוב באמצע

חגי מרום, שזכה למקום עשירי במפלגת המרכז, מזכיר לי דמות נשכחת. אני מתכוון ליוסף וינצקי (עורך עיתון "חרות", תחת שם העט "נץ") שהיה בדחן לא קטן.

וינצקי זכה תמיד למקום כבוד ברשימת "חרות" לכנסת. משהו בסביבות המקום ה-48.זה היה בתקופה שבה ל"חרות" היו 8 נציגים בכנסת ולמפא"י יותר מ-50 נציגים.

וינצקי אמר אז כי המקום שקיבל ברשימת "חרות" לכנסת הוא מקום מצוין, רקהמפלגה לא כל כך טובה. כי במפא"י למשל המקום שלו ריאלי.

חגי מרום יכול להגיד אותו דבר. הוא עזב מקום אולי לא כל כך ריאלי במפלגת העבודה, לטובת מקום עשירי במפלגת המרכז, שנחשב מקום טוב באמצע. עכשיו,

כשמקומו של אמנון שחק כבר לא כל כך ריאלי, יכול חגי מרום להתנחם כמו וינצקי שיש לו מקום טוב במפלגה הלא נכונה.

====================================================

סינרגיה בהיפוך

סינרגיה הוא מושג בתחום הכלכלה והמדעים.משמעותו: פעילות משותפת של שני גורמים או יותר, שתוצאותיה גבוהות או טובות יותר מסכום התוצאות שהיו מושגות מפעילותם של אותם גורמים אילו פעלו בנפרד.

מפלגת המרכז הוכיחה כי קיימת גם סינרגיה הפוכה. פעילות משותפת של גורמיםשמביאה לתוצאות גרועות יותר משל כל אחד מהם בנפרד. כל אחד מן הרביעייה המובילה של מפלגת המרכז – מרדכי, שחק, מרידור, מילוא יכלו להשיג בנפרד יותר מכולם יחד. עכשיו כבר לא ברור אם כל הארבעה הם במקומות ריאליים.

כך חולפת לה תהילת עולם. 

====================================================

 המיעוט הוביל

גאולה פארן מרעננה קובלת על מה שכתבתי כאן על כך שהכיפה הסרוגה אינה דגל המושך אחריו המונים. הכותבת מסכימה עם העובדות שהבאתי, לא עם הפרשנות, ואומרת: "גם אם המתנחלים לא סחפו אחריהם המונים עדיין הם הגרעין הערכי במדינת ישראל, שבכוחו להוביל את העם, גם אם הדבר ייקח עשרות שנים".

===================================================

פינת האליטות

חברי כנסת הם אליטה. לא חשוב אם הם מימין או משמאל, מזרחיים, אשכנזים,רוסים, ערבים. חילוניים, דתיים לאומיים או חרדים.

וכאליטות הם דואגים לעצמם לא רע. קחו למשל את הפנסיה. כל חבר כנסת מקבל 5 אחוז פנסיה על כל שנה בה הוא חבר בכנסת. עם ההחלטה להקדים את הבחירות "הפסידו" חברי הכנסת שנת פנסיה אחת. שומו שמיים. זהו עוול שחייבים לתקן אותו.

בסוף ינואר השנה, שבועות מספר לפני פיזור הכנסת התכנסה ועדת הכנסת לדיון מזורז בפיצוי חברי הכנסת על אבדן שנת חברות אחת. בדיון השתתפו רק שלושה חברי כנסת – רפאל פנחסי מש"ס, עבד אל מאלכ דהמשה ממד"ע ואחמד סעד מחד"ש. הם החליטו כי חברי הכנסת שיפרשו מן הכנסת יקבלו פיצוי על מה שהפסידו.

לא שמענו שיתרחברי הכנסת יצאו מכליהם כדי לשנות את ההחלטה או לגנות אותה.

===================================================

ממנעמי האליטה

ראש עיריית תל-אביב לשעבר, שלמה להט, יקבל מן העירייה מכונית וולוו . זאת, למרות שכבר חלפו שש שנים מאז פרש מראשות העירייה.

למה? ככה.

=============================

 מעבדאללה לחוסי

לא ברור עדיין אם "השליט הנבון", המלך עבדאללה הראשון, הותיר מספיק תבונה גם לנין הקרוי על שמו. על פי התנהגותו בתקופה הקצרה מאז עלה על כס המלוכה יש מקום לחששות כבדים. כבר עכשיו ברור שעבדאללה ג'וניור איננו חוסיין. הוא מתנשק בהפגנתיות עם ערפאת, הוא נגרר לכאורה למלכודת הפתאים של נשיא סוריה אסד, הוא מחוזר וגם מחזר אחרי כל העולם הערבי, הוא מראה לנו כתף קרה כאומר אני לא תלוי בכם.

צריך להיות כסיל גמור כדי לחשוב שהוא לא תלוי בנו. אך כסיל אחד המטיל אבן לתוך באר גם עשרה חכמים לא יצליחו להוציא.

כאן המקום להגיד כמה מילים על ההונאה שהונו קברניטי אוסלו את המלך חוסיין. כולם כבר יודעים את הנזקים האדירים שגרמה הונאת אוסלו למדינת ישראל. שוכחים שירדן, שלא היתה בסוד ההסכם, מצאה עצמה באיום קיומי.

חוסיין איננו יוסי ביילין והוא מכיר היטב את ערפאת. הוא ידע כי ההסכם יוביללמדינה פלסטינית המאיימת על קיומה של ירדן לא פחות מאשר על ישראל. חתימת ההסכם עם ערפאת, בלי לשתף בו את חוסיין, היה מעשה של תקיעת סכין מצד ישראל בגבו של המלך ללא כחל וסרק.

חוסיין, השורד הנצחי, ניגב את הרוק מעל פניו ועשה עצמו כאילו יורד גשם. הוא התחיל לחפש דרכים להשתלב במציאות החדשה ואז תקפה אותו המחלה. קשה לדעת מה היה עושה חוסיין נוכח המציאות שהסכמי אוסלו כפו עליו ונוכח מדינה פלסטינית המאיימת לבלוע אותו. יש להניח כי הוא לא היה נופל למלכודת מן הסוג של המלכודות מהן הצליח להימלט במהלך השנים.

עכשיו אנו עומדים מול מציאות שהמדינה אשר יש לנו עמה את הגבול הארוך ביותר והסכם השלום עמה עלה לנו בשטחי קרקע ובמיליוני קוב מים עשויה להיות פתאום מדינת אויב.

איש איננו יכול לבוא בטענות כלפי עבדאללה הצעיר. לא חשוב כמה שכל הותיר לו סבו. לנו הוא לא חייב כלום.

=============================

אשתו של בני בגין

אחד מאמצעי התקשורת יזם גימיק אופייני: מפגש, ראיון, משאל אצל נשות המועמדים לראשות הממשלה. כולם יודעים מיהי שרה וטלי וכוכי. אך מי היא רעייתו של המועמד לראשות הממשלה בני בגין?

אף אחד לא זכר אף אחד לא ידע.

אפשר לומר שזה מדבר בזכותו של המועמד בני בגין.