ספירו אגניו, שהיה סגן נשיא ארצות הברית בתקופת הנשיא ניכסון, נאלץ להתפטר מתפקידו לאחר שנתגלה כי העלים מס, הלבין הון וקיבל שוחד. במסגרת עיסקת טיעון הוא נקנס בסכום של 10,000 דולר. אך בעקבות דרישה של תושבי מדינת מרילנד שילם למדינה את כל השוחד שקיבל בסך 268 אלף דולר.
אגניו ייזכר בהיסטוריה תודות למשפט אחד שמנהיגים מושחתים רבים נאלצו לומר. טענתו היתה כי מה שהוא עשה עשו רבים לפניו אבל "הממזרים שינו את כללי המשחק ולא טרחו להגיד לי".

זה כנראה מה שיגיד אולמרט בבוא היום.זה מה שאמר לעצמו שר האוצר הירשזון, זה מה יאמר בן אליעזר ["פואד"]. דור דור ומושחתיו.

 

איך הפכה " הסתדרות העובדים הלאומית" (ה.ע.ל.) לענק כלכלי המגלגל מיליונים * איך הצליחה קבוצה קטנה לשלוט בארגון עשרות שנים ברציפות * בלי מוסדות וללא בחירות, בלי ביקורת וללא דיווחים כספיים * זהו קרקע גידולו של שר-האוצר אברהם הירשזון * שיחה היסטורית אקטואלית עם אדם מבפנים

כשהייתי בגיל 8 נפצעתי קשה מחץ שנורה לעברי מקשתו של פרחח צעיר, בסמוך לרחוב הראשי של נתניה. מישהו גרר אותי למרפאת קופת חולים הכללית. רופא שהוחש לטפל בי שאל אם הורי חברים בקופת חולים. כשהשבתי בשלילה אמר: מצטער אבל אני לא רשאי לטפל בך. אתה צריך להגיע לבית חולים. אחות רחמניה הפרה את ההוראה והניחה תחבושת על פצעי ומישהו לקח אותי למסעדה שבה עבדו הורי.

הוריי, אנשים קשי יום, היו חסרי אונים. בית החולים הקרוב ביותר היה  "בילינסון" בפתח תקווה. לא היה סיכוי שבלי הפנקס האדום של חברי הסתדרות יקבלו אותי לטיפול. בכל זאת לקחה אותי אמא לפתח תקווה, שם התגוררה בת אחיה, שבעלה היה "בעל קשרים" . הם לא הצליחו להסדיר את קבלתי לבילינסון ונסענו לתל אביב. אל שולחן הניתוחים  ב"הדסה" – בית חולים שנתן שרות גם למי שאין לו פנקס אדום – הגעתי כעשר שעות לאחר הפציעה.

כשחזרתי מבית החולים הביתה, אמרה אמא: מוכרחים להירשם לקופת חולים לאומית. לא לקופת חולים הכללית כמובן. פנקס אדום בבית רבזיוניסטי כשלנו נחשב לאיסור חמור יותר מבשר חזיר.

 

עשרות שנים, החזקנו את הפנקס הירוק של קופת חולים לאומית. מקפידים להדביק בכל חודש את בולי הקבלה. המשכתי להיות חבר בקופה גם לאחר שנשאתי אשה והבאתי ילדים לעולם. בתוך תקופה זו עבדה רעייתי למעלה מ-20 שנה בקופת חולים הכללית. היא הוכרחה להיות חברה בקופה ובהסתדרות. כל אותן שנים שילמנו תשלום כפול, לשתי קופות החולים. מעולם לא פנינו לקבל שרות בקופת חולים הכללית. בשנים אלה חשבתי כי בחברותי בקופת חולים לאומית אני מפגין הזדהות עם התנועה הלאומית. אני בוש לומר כי רק עם התפוצצות פרשת החשדות נגד שר האוצר אברהם הירשזון נתברר לי כמה טיפש הייתי.

על הרקע לחשדות שהועלו כלפי הירשזון שמעתי מפי ידיד ותיק. יהודי קשיש, כבן 75, צלול מאד, ובעל זיכרון פנומנאלי. משך עשרות שנים נמצא בצומת ההכרעות של תנועת החרות ושל הסתדרות עובדים לאומית.

מזכ"ל 36 שנים

" את סיפור החשדות שעלו נגד אברהם הירשזון" – אומר לי איש שיחי" – אי אפשר להבין בלי לדעת את תולדותיו של מוסד שספק אם רבים יודעים על קיומו. זוהי הסתדרות העובדים הלאומית (ה.ע.ל.) שהיא הבעלים של קופת חולים לאומית.

"האיש שעמד בראש המוסד הזה הוא אליעזר שוסטק, שהיה מזכיר כללי של הסתדרות עובדים לאומית משנת 1941 עד שנת 1977 – 36 שנים רצופות. יותר מן השנים ששלט סטאלין על ברית המועצות (29). בתקופת כהונתו של שוסטק התחלפו בהסתדרות העובדים הכללית 8 מזכירים כלליים. כיצד יכול אדם אחד לעמוד בראש גוף ציבורי וכלכלי, שדרכו זרמו מיליונים רבים, משך זמן רב כל כך?

" כדי לתת תשובה לשאלה הזו צריך להבין את נסיבות הקמתה של הסתדרות העובדים הלאומית, את דרכי התנהלותה ואת התפקיד שמילאה בפוליטיקה הישראלית. חשוב לדעת כי מאמצע שנות ה-80 התיישב הירשזון בכיסאו של שוסטק עד שנכנס לכנסת במאי 1995."

אלימות ההסתדרות

" ועידת היסוד של הסתדרות העובדים הלאומית התקיימה בחודש מארס 1934 בקולנוע אוריון בירושלים. הרקע להחלטה להקים את הארגון היו מעשי האלימות שהפעילה ההסתדרות הכללית נגד עובדים ומעסיקים כדי לשלוט בשוק העבודה. הארוע שהוביל לאותה ועידת יסות התחולל באוקטובר 1932. בבית חרושת לביסקוויטים " פרומין" בירושלים התקבלה לעבודה פועלת בית"רית.

בתגובה השביתה ההסתדרות את העבודה. כששכרה הנהלת המפעל פועלים אחרים ארבו להם אנשי אגרוף של ההסתדרות תקפו אותם וגרמו לפציעת שבעה שנזקקו לטיפול בבית החולים. מקרים כאלה היו לעשרות" .

מזון ומרפא

" הקמת הסתדרות העובדים הלאומית, ובצידה קופת חולים לאומית, נועדו לספק תעסוקה ושרות רפואי לפועלים שאינם חברי ההסתדרות הכללית. אלה היו שניים מתוך חמשת המ" מים שקבע ז'בוטינסקי כחובת המדינה לאזרחיה: מזון-מרפא-מלבוש-מעון-מורה.

הגוף החדש שינה מן היסוד את יחסי הכוחות בתוך התנועה הלאומית והטביע את חותמו על ההיסטוריה שלה ועל המשך דרכה.

" עסקנים אפורים"

" הרקע למציאות החדשה שיצרה הקמת הסתדרות עובדים לאומית נבע מן המצב העלוב של התנועה הרביזיוניסטית. מאז הוגלה זאב ז"בוטינסקי מן הארץ על ידי הבריטים, בשנת 1930, הלכה התנועה ודעכה. בארץ נותר קומץ עסקנים אפורים, בראשם עמד מנהיג אפור כמותם, ד" ר אריה אלטמן. מן התנועה הזו ומתנועת הנוער שלה בית" ר יצאו ארגוני המחתרת, אצ" ל ולח" י. אך אלה היו עצמאיים לחלוטין ולא קיבלו כלל את המרות של עסקני התנועה בארץ. התנועה היתה דלה באמצעים ובקושי הצליחה להוציא לאור כמה פרסומים ולארגן הפגנות.

רפואה ואידיאולוגיה

הסתדרות העובדים הלאומית (ה.ע.ל.) היתה הגוף הראשון של התנועה הלאומית שהיה בעל כושר ארגון ובעל מקורות כספיים. שכן, חברי קופת חולים לאומית חויבו להיות חברי ה.ע.ל. ולשלם את מיסיה. לא רק בית" רים הצטרפו לקופת חולים לאומית אלא גם אנשים שלא היו מקורבים לתנועה, אך סלדו מהרעיון שכדי לקבל שרות רפואי אתה צריך להיות כפוף לקו אידיאולוגי מסוים.

" קבוצת המייסדים של ה.ע.ל. ניהלו את הקופה בתבונה ובכישרון. הם נמנעו מלהקים בתי חולים (כפי שעשתה קופת חולים הכללית) והסתפקו במרפאות. את הזקוקים לאשפוז שלחו לבתי חולים כלליים ציבוריים (כמו הדסה). תזרים גדל והולך של מזומנים אפשר הרחבת השרותים והקמת מרפאות בכל רחבי הארץ.

ניהול כספי יעיל הביא לעודפים שאפשרו להסתדרות עובדים לאומית לסייע לתנועה הרביזיוניסטית. כבר בדצמבר 1938 אפשר סיוע ה.ע.ל. להוציא את בטאון התנועה העיתון היומי " המשקיף" שהמשיך בהופעתו עד הקמת המדינה.

 

הפריחה במלחמה

מלחמת העולם השניה הביאה פריחה כלכלית לארץ ישראל. הבריטים יזמו עבודות קבלניות בקף גדול. הם נזקקו למוצרי חקלאות ולמוצרי תעשיה – מדים, נעליים, מימיות, סוללות. רבים מן המפעלים והמוסדות של אותם ימים התעשרו בתקופה זו, גם תודות לגניבות מאורגנות ממחסני הצבא הבריטי. וכך פרחו " סולל בונה" ו" המשביר המרכזי" ו" תנובה" . הסתדרות עובדים לאומית לא טמנה ידה בצלחת.

הצורך בגוף שיספק תעסוקה הפך להיות מיותר כי היה ביקוש עצום לידיים עובדות. אבל הצורך בקופת חולים נשאר יציב והעסקים הלכו ותפחו. הפריסה של מרפאות קופת חולים הגדילה את מספר החברים ואת ההכנסות.

" נסיונות ההתנכלות מצד ההסתדרות לא פסקו. כך למשל בחיפה לא היה לקופת חולים לאומית סניף כי איש ב" חיפה האדומה" לא העז להשכיר אפילו חדר לקופה הרביזיוניסטית. בלית ברירה שכרה הקופה מקום ברובע הערבי של חיפה, ברחוב חסן שוקרי. המבנה הזה של קופת חולים לאומית משמש עד היום כסניף תנועת החרות בעיר.

הפילוג של 1948

 

" משך כל התקופה הזו ועד הקמת המדינה לא היו אנשי צמרת הסתדרות עובדים לאומית משולבים – לא בתנועה הרביזיוניסטית ולא בצמרת האצ" ל. (אם כי הקופה סייעה רבות בטיפול בפצועי האצ"ל). עם הקמת המדינה החליט בגין להקים את " תנועת החרות" ואילו הרביזיוניסטים בראשות אלטמן החליטו לצאת ברשימה נפרדת. ראשי הסתדרות עובדים לאומית החליטו ללכת עם הרביזיוניסטים. בבחירות לכנסת הראשונה זכה בגין ב-14 מנדטים. רוב חברי הכנסת היו אנשי צמרת אצ" ל. המפלגה הרביזיוניסטית לא עברה את אחוז החסימה.

ראשי ה.ע.ל. העבירו את נאמנותם לבגין והפעם סייעו להוצאת עיתון " חרות" שגיליונו הראשון ראה אור ב-3 באוקטובר 1948. הם מימנו את החזקת העיתון כמה שנים והפסיקו כשסרב העורך לפרסם את נאומיהם ומאמריהם של ראשי ה.ע.ל.

המנגנון שולט בכל

משך כל התקופה הזו התנהלה ה.ע.ל. בדרך ששום מוסד ישראלי אחר לא התנהל. חבורת אנשים כמעט אלמונית, שמנתה בין 20 ל-25 איש שלטה שלטון ללא מצרים בארגון כלכלי ענק. בהסתדרות הכללית היו סיעות פוליטיות שתבעו קיום ועידות, בחירות, ביקורת וחלוקת משאבים. בה.ע.ל. היה רק מנגנון ששלט בכל. התחלופה העיקרית היתה של חבר מביא חבר או מביא בן משפחה.

" משך כל התקופה שמרו ראשי ה.ע.ל. על עצמאות מוחלטת ולא אפשרו לאיש מראשי תנועת החרות להתערב בנעשה בקופה, אף שבעיני הציבור היתה קופת חולים לאומית מזוהה עם " חרות" .

מפעלים כלכליים

" הקמת המדינה שינתה את המצב מיסודו. קופת חולים לאומית נזקקה לכוח פוליטי שיספק לה מקורות כספיים מעבר למיסי החברים של הקופה.

" הזהות למראית עין עם "חרות" איפשר לאנשי הסתדרות עובדים לאומית להקים שורה של מפעלים כלכליים בדומה למפעלים שהקימה ההסתדרות הכללית. הם הקימו את חברת השיכון "סלע"; רשת שיווק "עומר לצרכן" ועוד.

חשיבה יצירתית

" קופת חולים לאומית זינקה קדימה בעקבות הקמת המדינה והעליה הגדולה. ב-1953 כבר היו לה קרוב ל-40 אלף חברים שכללו כ-123 אלף נפשות. בשנות השישים כבר היו לה כחצי מיליון מבוטחים.

" במהלך השנים גילו ראשי הסתדרות עובדים לאומית חשיבה יצירתית בפיתוח רעיונות להגדלת הכנסות הקופה. הם הקימו את ה"ליגה למען העובד הלאומי" שתפקידה היה לאסוף תרומות וציוד רפואי מיהודים טובי לב שהשם ז"בוטינסקי עורר רטט בליבם.

" הם הקימו רשת מעונות יום בשם " ניל" י" (נוער יהודי למען ישראל), " המרכז לפיתוח מערכות חינוך וקליטה" ו" קרן המלגות על שם יוסף וזהבה ולקר" . כולן רשומת כעמותות. כל העמותות הללו קשורות לחשדות שהועלו נגד הירשזון" .

" המשותף לכל היוזמות האלה, שמלבד היותן מוסדות שענו על צורך חברתי מסוים והיו להן הכנסות ממשיות מלקוחות, הם גם שימשו אבן שואבת לתקציבי מדינה ורשויות מקומיות ולתרומות מחוץ לארץ. לא ברור אם הגיעו במזוודות דולרים, בשיקים, או בהעברות בנקאיות. כמובן שכל אחד מן המוסדות הללו איפשר להעסיק קרובים, ידידים, בני משפחה במשכורות יפות ואפילו יפות מאד.

" כלפי תורמים מחוץ לארץ הציגו עצמם אנשי ה.ע.ל. כשליחי תנועת ז"בוטינסקי. אך הם הקפידו מאד ששום דבר מן הנכסים שבידיהם לא יעבור לידי התנועה. כשנעשה הסכם של הסוכנות עם המפלגות לחלוקת כספי המגבית היהודית המאוחדת, סרבו אנשי ה.ע.ל. להיכלל בהסדר של " חרות" וקבלו את חלקם בנפרד" .

החיים הטובים

" איש לא שאל שאלות על דרכי ההתנהלות הכספית של ראשי ה.ע.ל. והמקורבים אליהם. איש לא יכול היה להעיד שמישהו מהם נוטל לכיסו כסף ציבורי. אבל הכל ראו שהם נוסעים תמיד במכוניות החדישות ביותר. שהם גרים בבתים ובווילות שידי אנשים מן הישוב אינה משגת. שהם נוסעים לחוץ לארץ עם פמליות של מלווים בקצב מטורף. דוגמא קטנה: פעם נלוויתי לשדה התעופה בלוד אל דוד יוטן מן הצמרת של ה.ע.ל. באותה תקופה שיצא לניו יורק. נלווה אליו אליעזר שוסטק. להפתעתי עלה שוסטק למטוס. כששאלתי לאן השיב: אני מלווה אותו עד רומא" .

" המצב הזה היה לצנינים בעיניהם של אנשי תנועת החרות שחברי הכנסת שלהם היו דלפונים, באו לכנסת באוטובוסים והביאו עמם כריכים, כי לא יכלו להרשות לעצמם לשלם בעד ארוחה במזנון הכנסת. היו הרבה רינונים בחרות ושניים צעקו במיוחד. אליעזר שוסטק ברוב חכמתו הציע להם להיכנס לחונטה של ה.ע.ל. והצעקות נשתתקו" .

מהפכים פוליטיים

" בשלב מסויים הגיעו ראשי ה.ע.ל. למסקנה כי הם זקוקים לכוח פוליטי כדי לבסס את מעמדם. בגין נענה לתביעת אליעזר שוסטק והכניס אותו לכנסת בה כיהן מן השניה ועד השישית. חבר אחר של צמרת ה.ע.ל.שנכנס לכנסת היה שבתי שכמן מנהל חברת הבינוי " סלע" , שכיהן בכנסות ה-4 וה-6. כך השיג בגין שקט פנימי. שני הח" כים הללו היו ממושמעים ולא עשו צרות. הם הסתפקו באפשרויות שנפתחו בפניהם לקדם את ענייני קופת חולים וה.ע.ל.

השקט הזה נסתיים כשהחליט הליכוד בשנת 1966 להקים את סיעת " תכלת לבן" ולהתמודד בבחירות לוועידת ההסתדרות. בעקבות זאת חבר שוסטק לשמואל תמיר בניסיון לחולל מהפך ב" חרות" ולסלק את בגין מהשלטון בתנועה. הניסיון נכשל והשניים פרשו והקימו את " המרכז החופשי" . מכאן ואילך היה שוסטק מעורב בשורה שלמה של פילוגים, מהפכים ואיחודים – נפרד מתמיר והקים את " המרכז העצמאי" הצטרף ללע" ם ולבסוף היה חלק מהליכוד. לאחר המהפך השיג סוף סוף את יעודו ונהיה לשר הבריאות. בכל הפילוגים והאיחודים הללו לא היו שום מניעים אידיאולוגיים. רק מאבק להשגת כוח. אחד השותפים הפעילים בהם היה אהוד אולמרט, לימים ראש הממשלה.

הרעיון למצעד החיים

" המצב בו יש סיעה של הליכוד בהסתדרות ובאופק כבר הסתמנה האפשרות שיהיה חוק ביטוח בריאות ממלכתי הביא את ראשי ה.ע.ל להפעיל את היצירתיות שלהם בחיפוש אחרי יוזמה יחודית.

" היוזמה החדשה היתה "מצעד החיים". זה היה  רעיון משותף אל אליעזר שוסטק ועוד שניים מראשי האירגון – שלום כהן ויצחק אפלבאום. הם התקשרו אל אלי ויזל והוא הסכים לתת את ברכתו למפעל. זו היתה יוזמה אופיינית להסתדרות עובדים לאומית. מפעל כאילו עצמאי, שזורמים אליו כספים מכל הכיוונים – ממשלת ישראל, הסוכנות היהודית ותרומות יהודים ניצולי שואה מכל העולם. אבל בפועל ה.ע.ל. היא המושכת בחוטים.

אברהם הירשזון באותה תקופה היה במעמד שולי בה.ע.ל. – סגנו של אריה גלזמן, שהיה ממונה על הנוער העובד הלאומי. הוחלט להטיל עליו לארגן את המצעד. הירשזון שפשוט חיפש עבודה אבל היה בעל שאיפות פוליטיות קיבל את ההצעה ונטל לעצמו את כתר היוזמה.

מה הביא לפיצוץ

לבן שיחי אין מידע פנימי על הארועים האחרונים. הוא גם לא טוען שבמהלך השנים בהם התנהל הארגון על ידי קבוצה קטנה של אנשים היתה שם שחיתות. אבל הוא יודע לספר שקבוצת המייסדים וממשיכיהם השכילו לשמור על הסכסוכים הפנימיים ביניהם ולא להוציאם החוצה. הוא משאיר לדמיון הפורה שלנו את השאלה מה נעשו בכספים הרבים שלא היתה עליהם שום ביקורת חיצונית.

מה שהביא לפיצוץ הנוכחי החל לדבריו במלחמה על השליטה. במלחמה הזו היה מעורב עובדיה כהן, לשעבר גזבר ההסתדרות הלאומית ויו" ר " ניל" י" , וכיום יד ימינו של הירשזון וגם ממלא מקום ראש העיר רמת גן.

במהלך המאבק התעוררו חשדות לגבי כספים בהם טיפל עובדיה כהן, שנחשד כי גנב מיליוני שקלים כדי לסייע לאחיו שהסתבך בהימורים. הסכסוך הביא לפניה לרואה חשבון נתגלה מה שנתגלה והמידע הגיע למשטרה. עכשיו ייתכן שעובדיה כהן יהיה עד מדינה או שהמשטרה תסתפק במה שיש לה כדי להפליל את הירשזון גם בלי עדותו של כהן.

" אם הסיכסוך לא היה יוצא החוצה" , אומר לי איש שיחי, " ואם לא היה מדובר במעורבות שר האוצר קרוב לוודאי שאיש לא היה יודע מה מתרחש בעמותות הללו" .

 

תרבות הניהול הציבורי שהתפתחה בישראל קובעת כי כל עובד רשאי לקחת משהו ממקום העבודה שלו *  בבנק ישראל מייצרים כסף  ולכן מותר לקחת כסף*  בחברת החשמל מייצרים חשמל והעובדים מקבלים חשמל חינם הביתה * וכך גם בקואופרטיבים לתחבורה וב"אל על". ואיפה לא * לוי אשכול נתן לכך הכשר ב-1951 כשהכריז בתגובה על דו"ח ביקורת שחשף שחיתות בסוכנות, ש"אין  לחסום שור בדישו" * הוא נימק זאת בכך שגם בפרדסי פתח תקווה התירו הפרדסנים לפועלים לקחת פרי הביתה * ומדוע לא למדו את פרוש רש"י על " ואל כליך לא תיתן"

מי שרוצה להבין את החוצפה של בכירי בנק ישראל הממלאים את כיסיהם במזומנים, חייב לשמוע את הסיפור על הדודה המעופפת שלי.

דודתי עליה השלום היתה אלמנה ערירית, משך שנים רבות, והתגוררה בחיפה. קראנו לה "הדודה המעופפת" כי נהגה לשוטט ברחבי הארץ, לבקר קרובי משפחה וידידים, קרובים ורחוקים, כמעט מדי יום. אצלנו נהגה לבקר לפחות פעם בשבוע ולעתים פעמיים. באחד הימים אף חזרה באותו יום לביתנו לאחר שכבר היתה בחיפה, כי שכחה אצלנו את המסרגות שלה.

"הדודה המעופפת" יכולה היתה להרשות לעצמה את הטיולים הללו כי הנסיעות לא עלו לה מאומה. כי דודתנו היתה אם לבן שהיה חבר "אגד" ונהנתה מן הזכות לנסוע בכל הקווים ללא הגבלה, חינם אין כסף.

הדודה המעופפת שלי, נוחה עדן, היא מדגם קטן של התרבות הארגונית שימיה כימי המפעל הציוני. זוהי התרבות של "לא תחסום שור בדישו" .

קוטפים תפוזים אז לוקחים הביתה. עובדים עם כסף לוקחים לכיס. בנין בנק ישראל. (צילום: ESTER INBAR ויקיפדיה)

" ביקורת ג'נטלמנית"

האיש שטבע מטבע לשון זו היה לוי אשכול בשנת 1953 אשכול, אז גזבר הסוכנות, הגיב במכתב חריף על דו"ח ביקורת קשה של המבקר, שגילה אי סדרים כספיים במוסד.

במכתבו סיפר אשכול כי כשעבד בצעירותו כפועל בפרדסי פתח תקווה, היה הפרדסן בודק בתום יום העבודה בכליהם של הפועלים, כדי לוודא שלא גנבו מן התפוזים שקטפו. "אבל", הטעים אשכול, "חמישה עד עשרה תפוזים מותר היה לקחת".

הוא נזף במבקר על ביקורתו הקשה וכתב:  "דרושה ביקורת קפדנית, אך דרושה גם גישה אנושית וג'נטלמנית". הוא סיים במילים: "לא תחסום שור בדישו" .

קנו תנורי חימום

המדינה היתה קטנה וגם מעשי השחיתות היו קטנים. השחיתות שמבקר הסוכנות, ד"ר אמיל שמורק, גילה  לא היתה מי יודע מה. בין היתר גילה המבקר בדו"ח שלו כי שני פקידי סוכנות רכשו בקפריסין תנורי חימום בדולרים שניתנו להם בשער נמוך מזה שניתן לסתם אזרחים. (באותם ימים לא היה שער אחיד לדולר. הקצבות הדולרים היו בידי פקידים שקבעו שער לכל מטרה). לזכותם של הפקידים נאמר כי בתקופת המצור על ירושלים, חמש שנים לפני כתיבת הדו"ח, הם שהו בעיר הקרה.

במושגי השחיתות של ימינו מדובר בכסף קטן, אבל גם אז זו לא היתה שחיתות גרנדיוזית.

נוהג שהפך לזכות

הנוהג של "לא תחסום שור בדישו" מלווה את המפעל הציוני מראשיתו ובתחומים רבים נמשך עד ימינו. אפשר לומר שזו אחת המצוות המעטות שבתורה שמקיימים כאן בדקדקנות. הנוהג הזה קבע שכל עובד בכל מפעל מקבל, כזכות טבעית בלתי מעורערת, חלק מתוצרת המפעל, בנוסף לשכרו.

עובדי חברת החשמל קיבלו חשמל חינם מן היום הראשון להקמת החברה והם ממשיכים לקבל עד ימינו. עובדי הקואופרטיבים לתחבורה קיבלו זכות לנסיעה חינם, להם ולבני משפחותיהם (ביניהם הדודה שלי), ללא הגבלה. ואם הקואופרטיבים לתחבורה כך למה ייגרע חלקם של משפחות טייסים וציוותי אוויר? וילדיהם של חברי הסגל במוסדות האקדמיים הנהנים מלימודים חינם.

90 אלף ₪ לספרן

הנוהג הזה, שהיה מקובל בעיקר במפעלים הציבוריים המונופוליסטיים, עבר גם לתעשיה הפרטית. עובדי "עלית" קיבלו שוקולדים ועובדי "ארטיק" הביאו חבילות גלידה הביתה. וכך בכל ענף כמעט. בקופת חולים קיבלה כל עובדת חבילה צמר גפן אחת לחודש. פועלי דפוס קיבלו בקבוק חלב ליום כאילו כהגנה נגד הרעלת עופרת וממשיכיםצ לקבל  גם לאחר המעבר לדפוס הדיגיטלי).

בבנק ישראל, בהיותו מוסד לא פרטי, התפתחה תרבות של לא תחסום שור בדישו בהקפים סיטונאיים. בעיקר בדרגים הגבוהים. איך אפשר להסביר משכורות של 60 אלף שקל ומעלה לחודש לבכירי הבנק. או שעלות שכרו של הספרן הראשי בבנק מגיעה ל-90 אלף ₪? איך אפשר לנמק רכישת רכב שטח בסכום עתק, שנועד לאפשר לאחד הנגידים הקודמים להגיע לירושלים בימי שלג? איך אפשר להסביר     "תוספת התייעלות" שהצטברה ליותר ממאה מיליון שקל? ועכשיו, כשביקשו שיחזירו את הכספים הללו (שהעובדים נטלו לעצמם בניגוד לכל כללי המינהל התקין) רוקעים שוורי הבנק ברגליהם וזועקים מרה: " לא תחסום שור בדישו" .

לוי אשכול היה יהודי טוב ושורשי אך תלמיד חכם גדול לא היה. אחרת לא היה מביא דוגמא מן השוורים אלא ממצווה אחרת הקשורה בזכויותיו של שכיר: "כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תיתן" (דברים כג – כה). מפסוק זה יכול היה אשכול ללמוד שאותו פרדסן היה צדיק גדול שהתיר לפועלים בנוסף לאכילת הפרי במקום העבודה, ליטול בכליהם חמישה עד עשרה תפוזים. יותר מזה: רש"י בפרושו במקום מסייג את הזכות הזו: אכול כמה שתרצה  "אבל לא אכילה גסה" . וגם זאת, רק בשעת הבציר עצמו. והיו בחז"ל שפרשו "שלא יאכל הפועל יותר על שכרו" . ועוד אמרו "שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו" . והאיסור לקחת הביתה היה איסור מוחלט. אפילו נזיר העובד בכרם, ואינו רשאי לאכול מפריו, אינו רשאי לקחת לכליו מן הפרי.

למה זה נוגע לנו?

כשהתורה התירה לא תחסום שור בדישו היא התייחסה למעסיק פרטי. בימינו  השוורים הם עובדי המוסדות המיוחסים ששכרם גבוה מעצם מהות המפעלים שהם עובדים בהם. כשהם נוטלים תמורה מעבר לשכר הרגיל הם אינם מקטינים את הכנסותיו של הפרדסן בפתח תקווה. הם פוגעים ברמת החיים שלנו. אנו מממנים את שכרם הגבוה של עובדי בנק ישראל. את חשמל החינם שמקבלים עובדי חברת החשמל. את נסיעות החינם בקואופרטיבים וכך בכל המפעלים שעובדיהם חולבים את הקופה הציבורית.

" ראש הממשלה הוא כמו טובע שאיבד את גלגל ההצלה שלו (חיים רמון) ונאחז בכל קרש צף" * " מינוי פרידמן לא יפתור את הבעיה האסטרטגית החמורה של ישראל- השחיתות" * " האם השופט ברק הוא משפטן או פוליטיקאי"

קבלת הפנים הצוהלת, מימין ומשמאל, שבה נתקבל מינויו של שר המשפטים דניאל פרידמן, עוררה בי את ההרגשה שמשהו כאן לא בסדר. זה נראה טוב מדי מכדי להיות אמיתי. זה לא נראה אמיתי. זה נשמע כמו ספין.

 פניתי לאישיות, המעורה היטב בנעשה במערכת המשפטית והפוליטית, וביקשתי תמונת מצב. ואלה הדברים ששמעתי מפי אותה אישיות (שמטעמים ברורים מבקשת לשמור על עילום שם):

הסכנה האסטרטגית

" מבקר המדינה לשעבר, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, הכריז בשעתו, כי השחיתות היא הסכנה האסטרטגית החמורה ביותר המאיימת על ישראל.

" השאלה שצריך לשאול היא האם המינוי של פרידמן יתרום משהו להסרת הסכנה הזו. התשובה היא שהמינוי שלו בכלל לא רלבנטי לבעיה הזו.

" התקשורת והמערכת הפוליטית יצרו מצג שווא כאילו הבעיות הבוערות של המדינה הן: האקטיביזם של ברק, השיטה למינוי שופטים, התנכלות המערכת המשפטית לכל מי שלא בא מתוכה. ורדיפת פוליטיקאים על לא עוול בכפם.

" על פי תפיסה זו נראה פרופסור פרידמן, כאדם הנכון במקום הנכון. הוא האיש שתקף את כל התופעות הללו (בעיקר אחרי שטרפדו את מינוי תלמידתו וחברתו הטובה, נילי כהן, לבית המשפט העליון). הוא האיש שקרא לפסק הדין במשפט רמון " משפח" . האם הפרופסור המלומד. שנחשב לעילוי משפטי, יצליח לעשות משהו נגד התופעות השליליות (שאכן קיימות) במערכת המשפטית? ספק רב. עיקר התמחותו היא בדיני חוזים. הוא אינו מתמצא במערכת הפוליטית. אין סיכוי שהוא יחסל את הסכנה האסטרטגית של השחיתות שהרקיבה את המדינה.

מי נאבק במי

" מזה יותר מעשור מתחולל מאבק בין קבוצה המגוננת על האליטות המושחתות ומגינה עליהן לבין קבוצה החושבת שזה הדבר המסכן את קיום המדינה. בשתי הקבוצות יש פוליטיקאים, עיתונאים ומשפטנים.

" תמיד היתה שחיתות במדינה. אך בעבר התביישו בה.

אברהם עופר ויעקב לוינסון התאבדו. אשר ידלין הושלך לכלא ונודה. היום, לא רק שאין בושה. השחיתות מוצאת לה סנגורים במערכת הפוליטית, התקשורתית והמשפטית. שחיתות איננה רק קבלת שוחד או קבלת דבר במרמה. שחיתות היא גם עצימת עין ומציאת צידוק אידיאולוגי, המשלים עם השחיתות.

השחיתות ה" אתרוגית"

 

 

" אמנון אברמוביץ", הוא בעל זכויות היוצרים של ה" אתרוג" . צריך לשמור על אריאל שרון כמו ששומרים על אתרוג, כך אמר, כדי לא להפריע לו להחריב את גוש קטיף. והיועץ המשפטי מני מזוז, שנבחר לתפקידו כדי למנוע הגשת כתבי אישום מילא את שהוטל עליו. הוא לא מצא רבב במיליונים שזרמו לכיסי שרון. בפרשת רמון הייתה למזוז תאונת עבודה. דיווחו לו שיש שר החשוד בנשיקת חיילת בניגוד לרצונה. הוא לא ידע באיזה שר מדובר ונתן הוראה להתחיל בחקירה.

שחיתות למען השלום

" השחיתות האתרוגית לא נולדה עם שרון. היא החלה בתקופה בה נעשה מאמץ להציל את אריה דרעי מחבל התליה. רבים זוכרים את פרשת בראון חברון בממשלת נתניהו משנת 1997. ניסו אז למנות את רוני בר-און ליועץ משפטי לממשלה, על מנת להתיר את החבל שהתהדק סביב צווארו של דרעי. וזאת בתמורה לתמיכת ש" ס בתכנית לפינוי חברון.

" רבים שכחו שלפרשה זו היה קדימון בממשלת רבין ובו נטלה חלק מפלגת מר" ץ. יוסף חריש, שהיה היועץ המשפטי לממשלה (בשנים 1986-1993) לא הצטיין בזריזות יתר בטיפול בחוליי החברה. אבל בפרשת דרעי דווקא טיפל במסירות אך לא הספיק לסיימה לפני תום כהונתו. חריש ביקש להמשיך בכהונתו עד סיום הטיפול בתיק ופנה בבקשת עצה למשפטן פרופסור אריאל רוזן צבי. זה יעץ לו לפנות לשר המשפטים דאז, דוד ליבאי, ולבקש הארכת כהונתו כדי לסיים את הטיפול בפרשת דרעי.

" קבוצה בממשלה תכננה אז לקיים טקס חגיגי בישיבת ממשלה, להודיע על סיום כהונתו של חריש לרגל הגיעו לגיל 70 ולהיפטר ממנו. במקום חריש ביקשו למנות מייד ליועץ משפטי את מיכאל בן יאיר, בהנחה שימזמז את תיק דרעי.

רבין נמצא אז בסיור בסין והרוח החיה של היוזמה היה שר הבריאות, חיים רמון. המוציא לפועל אמור היה להיות אמנון רובינשטיין, שנבחר אז ליו" ר ההנהלה של מר" ץ.

ליבאי נענה לבקשתו של חריש להאריך את כהונתו. ביום שבת בצהריים, יום לפני ישיבת הממשלה שאמורה היתה להדיח את חריש, בא אמנון רובינשטיין לביתו של ליבאי וניסה לשכנע אותו שלא לאשר את בקשת חריש. הוא לא הצליח בכך ומביתו של ליבאי הרים טלפון לחיים רמון ואמר לו: "חיים זה לא הולך".

מגיני המושחתים

" הקו המבדיל בין מטפחי השחיתות ובין הלוחמים בה איננו קשור להשקפות עולם פוליטיות. בצד הלוחמים בשחיתות, המבינים את הסכנה האסטרטגית למדינת ישראל, ניתן למצוא את יוסי שריד בצד אריה אלדד ואת דן מרידור בצד זהבה גלאון. בצד הלוחמים בשחיתות יש משפטנים מן האקדמיה ומן המערכת המשפטית. יש גם כמה עיתונאים, נער יספרם, ויש קבוצות ועמותות למיניהן הנאבקות על טוהר המידות. ולא במקום האחרון כמה חוקרי משטרה אמיצים המעיזים להתמודד עם שרים ורוזנים.

" אבל לצד המושחתים קיימות דיביזיות ענק. שני העיתונים הגדולים שיש להם אינטרס עסקי ואישי להגן על אנשי הון ושלטון מושחתים. וכאלה הם גם ערוצי הטלוויזיה.

" לצד המושחתים עומדים פרקליטי צמרת הגורפים מיליונים מכל הצדדים – בין אם הם מייצגים את אלה שנתפסו ובין אם הם מונעים את העמדת המושחתים לדין. והמושחתים עצמם אינם בוחלים בקשרים עם עבריינים ממש. ראה מי הם עוזריו הקרובים של ראש הממשלה.

ואיפה אוכפי החוק

" כאן צריך להצביע על תופעה שאפשר לקרוא לה הפילוסופיה של המלחמה בפשעים קטנים. בעלי תפיסה זו הם משפטנים – באקדמיה ובמערכת המשפטית – הדוגלים, אולי בתום לב, בדעה שתפקידה של מערכת אכיפת החוק היא להבטיח את שלומו של האזרח הקטן. להילחם בפורצים, בכייסים, בגונבי מכוניות, בחוטפי תיקים מזקנות, בעברייני תנועה. תפקידה של מערכת המשפט איננו לתקן את החברה הם אומרים. והתפיסה הזו עולה בקנה אחד עם ההתנגדות לאקטיביזם השיפוטי של ברק. חלק מבעלי תפיסה זו אינם מתביישים להגיד אותה בפומבי. משפטן בכיר אחד אמר בראיון ללשכת עורכי הדין כי לא נורא אם יש שחיתות. ומשפטנית בכירה אמרה שלא צריך היה להעמיד לדין את איציק מרדכי.

ואיפה אהרון ברק?

" אהרון ברק הוא משפטן דגול, אבל הוא גרם את הנזק הגדול ביותר למדינת ישראל והרס את בית המשפט העליון ואת מעמדו בציבור. לא רק בגלל האקטיביזם השיפוטי. לא רק בגלל העובדה שיצר מצב שבו הוא מחליט איזה בשר נאכל או איך נתחתן ואיזה חוק יעבור. הנזק שגרם נובע מן העובדה שהוא היה עסקן פוליטי לא פחות ממשפטן. כמו השמאל שלמען השגת מטרותיו הפוליטיות היה מוכן לעצום עין מול השחיתות הגואה. כך גם אהרון ברק עשה מה שעושה כל פוליטיקאי כדי להעביר את האג"נדה המשפטית-פילוסופית שלו. תקופה ארוכה הרעיף תשבחות על שר המשפטים צחי הנגבי, לאחר שזה נחשד בשורה של עברות. את הנשיא קצב חיבק בהפגנתיות לאחר שפורסמה מסכת החשדות נגדו.

 

" חבר מביא חברה" ?

" המינוי של פרידמן גם נגוע בסבך של יחסים אישיים. אם שיטת המינויים פסולה כי "חבר מביא חבר" האם נכון יהיה אם חבר יביא חברה. מינויו של פרידמן מקפיץ מחדש אישיות לא כל כך ידועה בציבור – בועז אוקון. משפטן מוכשר מאד, שהוא חביבם גם של ברק וגם של פרידמן. הוא שואף להגיע לבית המשפט העליון מה שיותר מהר ורצוי לנשיאות. ברק סייע לו בהקפצה מהירה במערכת המשפטית – משופט שלום עד לתפקיד מנהל בתי המשפט בפועל. הוא חוזר עכשיו לזירה וקשה להניח שהוא שייך לאסכולה של הלוחמים בשחיתות.

מה הניע את אולמרט

אולמרט הוא כמו טובע שגלגל ההצלה שלו (חיים רמון) נשמט מידיו והוא נאחז בכל קרש הצף על המים. מינוי פרידמן היה ספין שאולי ייתן לו קצת אורך נשימה. ואולי בינתיים הפריץ או הכלב ימותו. חבל החקירות הולך ומתהדקת סביב צווארו: הבתים, בנק לאומי והחמור מכולם פרשת מרכז ההשקעות, שעדיין לא נחשפה כולה. שם מדובר במיליונים שהועברו למפעל בדימונה שכל המומחים פסלו. אולמרט כשר התמ" ת (בשנת 2004) העניק ליזמים מיליונים, באמצעות פרקליטם שהיה שותף של אולמרט במשרד עורכי הדין שלו. הפעם בניגוד לכל החשדות בעבר הוא חתום על מסמכים העלולים להרשיע אותו.

" ייתכן שהרווח שהרוויח אולמרט מהספין הזה הוא אפסי. לפרידמן לא יהיה כוח להפסיק חקירות או למנוע כתבי אישום. אבל כניסתו למערכת כבר עוררה תזזית של מאבק על בית המשפט העליון בחזקת יריבו הנערים לפנינו" .

(ואכן פרידמן לא הציל את אולמרט. כבר מוגשים נגדו כתבי אישום והוא לא יימלט מדין המשפט – אוקטובר 2009)

פרס ישראל מגיע לשרון על מפעל חייו – ישראל המושחתת * הוא השחית גם את צה"ל וקבע את הנורמה שלצמרתו מתקדמים רק אומרי הן חסרי עמוד שדרה * איש מהאלופים לא זרק את דרגותיו לפני חורבן גוש קטיף וזה גם מסביר את התבוסה בלבנון * מה הקשר בין ההמב"ג וההשתבללות

 אי אפשר להבין מה קרה לצה" ל בלבנון מבלי שקוראים את ההמב"ג – ראשי תיבות "הכנה מנטאלית ביצוע גרוש" . ההמב"ג הוא מסמך מתועב, תיק עב כרס שהכינו בצה"ל כדי להכשיר את הקצינים והחיילים, עליהם הוטלה המשימה הלאומית של חורבן גוש קטיף וגרוש תושביו מבתיהם.

קראתי בעיון את התיק הזה ושאלתי עצמי מי הם האנשים שכתבו אותו והכינו בדקדקנות כזו את המשימה. האם בישיבת המטכ"ל לא היה אפילו אלוף אחד שקם ואמר: רבותיי אתם מטורפים. אתם הולכים לבצע פשע נגד העם היהודי? האם לא קם אפילו אלוף אחד שאמר: בלי קשר לאידיאולוגיה, בלי קשר לציונות ואמונה – החורבן של גוש קטיף או טעות אסטרטגית נוראה?

אותה שאלה נשאלת לגבי מלחמת לבנון.

מה קרה לצה"ל? איך זה שבראש אוגדת שיריון עמד אלוף שמעולם לא עבר הסבה לשיריון? איך זה שאלוף הפיקוד התנגד לפקודת הרמטכ"ל לכיבוש בינת ג'בייל ולא עשה מאומה כשקיבל את הפקודה האווילית? ואיזה מורשת יש למפקדי חטיבות ששלחו את אנשיהם לקרב ונשארו מאחור? ומי עיצב את דמותם של מפקדים שהעבירו דיווחי שקר שגרמו לקרבנות שווא?

קיימתי שיחה עם שורה של אישים צבאיים ואזרחיים; כאלה ששרתו תחת רמטכ"לים אחרים ובתקופות שונות; כאלה שהכירו מקרוב את המערכת בתוקף תפקידם – עיתונאים ותיקים, יועצים של שרים וראשי ממשלות. מכל השיחות הללו בניתי כאן קולאז" של סיפורים שמתוכם מצטיירת תמונה ברורה: אריאל שרון השחית את צה" ל הרבה לפני ההחלטה על חורבן גוש קטיף. צה"ל שיש לנו היום הוא במידה מכרעת תוצאה של הנורמה שהוא קבע. מי שאתי יעלה מעלה מי שנגדי לא יספרו אותו. וכל שקר מקדש את המטרה. כך נוצרה הסלקציה שלצמרת הגיעו החנפנים, הלא יוצלחים, חסרי עמוד השדרה.

רוב המרואיינים בחרו להישאר בעילום שם (פרט לידידי אלוף מיל. יוסף גבע). הדברים המובאים בגרשיים הם ציטוט מדוייק מפי האנשים. ללא גרשיים זה ניסוח שלי.

 

האם יש קשר בין "ההכנה המנטאלית" לחורבן גוש קטיף למפלה בלבנון. חייל מוכה הלם שב מן הקרב במלחמת לבנון השניה.

כך נמנע הרצח של אריאל שרון

אחד הקרבות השנויים ביותר במחלוקת בתולדות צה" ל היה הקרב במצרי המיתלה, שהתחולל ב-31 באוקטובר 1956 במהלך מלחמת קדש סיור של צה" ל נכנס לתוך המיצר, 38 מלוחמיו נהרגו וכ-140 נפצעו. האיש ששלח את הסיור אל לוע הארי היה אריאל שרון, אז סגן אלוף ומפקד חטיבה 202. נסיבות הארוע לא הובהרו עד היום, אך הכל רואים בשרון אחראי למבצע הזה שנעשה ללא אישור.

אחרי שנמצא אחראי למותם של 38 חיילים במבצע מיותר וללא אישור הוקפא קידומו של שרון ל-8 שנים. אריאל שרון ומוטה גור בפתח מיצר המיתלה.

אחד ההרוגים בקרב היה עובד לדיז'ינסקי שלחם עוד בפלמ"ח ובמלחמת השחרור. אחרי המלחמה חזר למשקו בכפר ביל"ו וכעבור זמן התנדב לצנחנים, השתתף בפעולות התגמול וזכה בציון לשבח של הרמטכ"ל. בקרב המיתלה הוא הסתער בראש מחלקתו לעבר הכוכים בהם התבצרו המצרים ומת מות גיבורים. הוא השליך עצמו על רימון יד כדי שלא ייפגעו חבריו.

על מה שארע לאחר מכן סיפר לי אלוף (מיל.) יוסף גבע, שהיה אז ראש מחלקת הדרכה: " כשנודעו פרטי הקרב ואחריותו של שרון לאבידות הרבות הכריז אביו של לדיז'ינסקי, ממייסדי כפר ביל"ו, כי הוא מתכוון לרצוח את אריאל שרון. הרמטכ"ל, משה דיין, פנה אלי ואמר לי: אני מכיר את האיש. הוא מסוגל לכל מעשה. לך ושכנע אותו שיחזור בו. יצאתי לכפר ביל"ו ונפגשתי עם האב. בדמעות בעיניו אמר לי: כל מה שהשקעתי בארץ ישראל היה להקים משק מתוך רצון שיהיה לו ממשיך. עכשיו עם מותו, אין טעם לחיי.

" אני הכרתי את הבן וניסיתי לנחם את האב. הייתי עמו יום שלם. אמרתי לו: אם תהרוג את שרון ותשב בכלא לא תחזיר לעצמך את בנך. בסופו של דבר הוא שוכנע" .

מנע את רצח שרון. אלוף (מיל.) יוסף גבע

הצוואה של ב.ג.

בעקבות פרשת המיתלה הוקפא קידומו של אריאל שרון וזה נמשך מ-1956 עד 1964 – השנה בה מינה אותו רבין לראש המטה של פיקוד צפון ושנתיים לאחר מכן לראש פיקוד הדרכה בדרגת אלוף. הסיבה לצעד זה של רבין, שנעשה בשאט נפש, היתה צוואה של בן גוריון.

 לפני פרישתו מראשות הממשלה הותיר אחריו בן גוריון מעין צוואה לא כתובה. הוא ביקש שרבין ימונה לרמטכ" ל ואת הבקשה הזו מילא ראש הממשלה לוי אשכול. הוא ביקש גם שיקדמו את שרון לאלוף (למרות שסלד מן השקרים שלו). את הצוואה הזו קיים רבין כרמטכ" ל.

בחן חמישה מועמדים לכל מינוי. רבין כרמטכ"ל.

==============================================

האלוף שהסתתר מאחורי אלי גבע

המקרה הבולט ביותר (ואולי היחיד) בתולדות צה" ל, שבו קם קצין והביע עמדה הנוגדת את דעת מפקדיו היה אלוף משנה אלי גבע, מפקד חטיבת שיריון 211. זה היה במלחמת לבנון הראשונה בעקבות ההחלטה להיכנס לביירות.

על נסיבות הפרשה סיפר לי אביו של אלי גבע, אלוף (מיל.) יוסף גבע: " כשנודע לבני על התכנית להיכנס לביירות הוא דיבר עם אחד האלופים והביע דעה נחרצת נגד התוכנית. האלוף הביע הסכמה לדבריו והעביר לו פתק ובו הציע לבני להגיד את דעתו בפני הדרגים הבכירים יותר. בני הכיר את אריאל שרון מן התקופה בה אני שרתתי עמו בצה" ל והיה גם שכן שלנו. הוא הגיע לשרון והביע באוזניו את דעתו. כניסה לביירות, אמר בני, תגרום לאבדות כבדות בקרב חיילינו ותביא להרג של אזרחים רבים. שרון אמר לו: אם אתה מאמין במה שאתה אומר, לך אמור זאת לראש הממשלה. בו במקום ארגן לו שרון פגישה עם ראש הממשלה. כשחזר גבע על עמדתו באוזני בגין, שאל אותו ראש הממשלה: האם אינך סומך על הרמטכ"ל? גבע השיב: לא. אמר לו בגין: אם כך אין לך מקום בצבא. אך יצא מלשכת ראש הממשלה קיבל גבע טלפון בו הודיעו לו שנאסר עליו לחזור ליחידתו והוא מפוטר מן הצבא.

אין לך מקום בצבא אמר בגין. אלי גבע.

=============================================

שרון לא מופיע בפרוטוקולים

" אלוף אהרון יריב, שהיה ראש אגף המודיעין של צה" ל בשנות השישים דיבר פעם עם אריאל שרון על הנושא של הכניסה לביירות. הוא רצה לדעת איך בכלל נולדה התכנית הזו ומי הגה אותה. שרון השיב לו: אתה היית ראש אמ"ן ורשאי לקרוא את הפרוטוקולים של ישיבת הממשלה. אני מציע לך לקרוא את כל הפרוטוקולים ואני מבטיח לך שלא תמצא אפילו פעם אחת שהצעתי להיכנס לביירות. אלוף יריב לא התעצל, הלך לפרוטוקולים וקרא. ואכן, אין שם אף מילה על הנושא מפי שרון. את ההצעה להיכנס לביירות הביא הרמטכ"ל, רפאל איתן. אריק לא אמר מאומה" .

חיפש בפרוטוקולים של הממשלה ולא מצא ששרון הציע להיכנס לביירות. אלוף אהרון יריב.

=============================================

שרון ניסה לפטר את איתן הבר

כשהחלה להתבשל תכנית מלחמת לבנון הראשונה סברו אלופים רבים כי זו תכנית מטורפת. הם הדליפו את כל פרטי התכנית לעיתונאים, בעיקר לאיתן הבר, שהיה אז הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות" ולזאב שיף פרשן "הארץ" . השניים תקפו את שרון והזהירו מפני התכנית. שרון, בתגובה, הטיל חרם על איתן הבר ומנע ממנו גישה למידע הרשמי של צה"ל. כשגם זה לא הועיל הוא דרש, בפגישה בחוותו עם עורך העתון דב יודקובסקי והמו"ל נח מוזס, לפטר את הבר. השניים כבר נענו לבקשה. פיטורי הבר נמנעו ברגע האחרון תודות ליעקב ארז, אז הכתב הצבאי של " מעריב" , שאיים לחולל שערוריה ציבורית סביב העניין.

המטכ"ל של רבין והמטכ" ל של חלוץ

" יצחק רבין כסגן רמטכ" ל ואחר כך כרמטכ"ל השקיע את כל מרצו בבניית הכוח לקראת מלחמה. הוא הניח שמלחמה יכולה לפרוץ בכל רגע ולכן על צה"ל להיות מוכן תמיד.

" הוא ייחס חשיבות רבה מאד למינויים. על כל מינוי הוא ישב ימים ולילות ולמד את כישוריהם ואופיים של המועמדים (בלי קשר להשקפותיהם הפוליטיות וליחסיו האישיים עמם). לכל תפקיד הוא בחן לפחות חמישה מועמדים. המטכ" ל של רבין היה מורכב במכוון משליש אלופים ותיקים ומנוסים שהוכיחו עצמם, שליש אלופים " סבירים" ושליש אלופים צעירים.

" במטכ" ל של רבין היו אלופים שהפכו לשם דבר במהלך שרותם ואחריה: ישראל טל, חיים בר לב, עזר ויצמן, אהרון יריב, מתי פלד, מוטי הוד, רחבעם זאבי, דוד אלעזר, דן לנר, עוזי נרקיס, ישעיהו גביש, אלעד פלד, אברהם יפה, אורי בן ארי, מוטה גור. רובם אנשים בעלי שאר רוח, עמוד שדרה, מקוריות. רבים מהם פנו לאקדמיה בתום שרותם.

" מי הם האלופים במטכ" ל של חלוץ? מישהו בכלל יודע מי הם לפני שנחשפו במלחמה? "

=============================================

" שרון פחד רק מבגין פחד מוות"

" שרון חש בוז לרוב הפוליטיקאים ואנשי הצבא. יצאו מכלל זה בן גוריון, דיין, רבין ובגין. את בן גוריון הוא העריך, אל דיין גילה יחס של כבוד. כלפי רבין היה אסיר תודה על קידומו. האיש היחיד ששרון פחד ממנו היה בגין" (ואחד ממקורבי שרון אמר: " פחד מן הטרוף שלו" ).

המח"ט שהודח באמצע המלחמה

בעיצומה של מלחמת קדש ב-1956 החליט אלוף פיקוד דרום להדיח מתפקידו את מפקד חטיבה 10 שהפעיל את חטיבתו באורח לקוי. שר הבטחון משה דיין אישר את ההדחה והסביר (בספרו " יומן מערכת סיני" ): " תפקידו העליון של מפקד יחידה הוא ניהול בקרב ואם אין הוא עומד במבחן זה אין להענישו, אבל יש להחליף אותו במפקד אחר… כשלון חטיבה 10 לא התבטא בניהול גרוע של הקרב , בחוסר ידע, העדר שליטה או משגים טקטיים. מה שהיה שם מהבחינה הצבאית היה גרוע מאלה – היחידה לא עשתה את המאמץ הדרוש כדי להיכנס לקרב" .

============================================

" אלוף רון טל גיבור לאחר מעשה"

האלוף היחיד שחשף את האמת הוא יפתח רון טל. בראיון לשבועון חב"ד הכריז כי " ההכנות להתנתקות פגעו בהכנות למלחמה" .

על הצהרותיו של רון טל אומר לי אחד מבני שיחי את הדברים הבאים: " גיבור גדול. למה חיכה עד לחופשת השחרור מצה" ל. מדוע לא שמענו את קולו לפני שנה ושנתיים ושלוש? וחוץ מזה אלוף רון טל אחראי למצבו של צה"ל במלחמה לא פחות ואולי יותר מכל אלוף אחר. הוא היה מפקד זרוע היבשה ובמלחמה ראינו מה שווה הזרוע הזו. אם חשב כך לפני שלוש שנים מדוע לא התפטר מצה"ל  ומצהיר: לא נותנים לי לאמן את הצבא" .

למה חיכה בהצהרותיו עד לחופשת השיחרור?אלוף רון טל. (צילום דובר צה"ל).

ראה הקשר בין האי היווני לבין השחיתות בצה"ל

ראה החרפה של גדוד גלבוע

 האם השתנה משהו בעשר השנים האחרונות [ אוגוסט 2016]

שחיתות המערכת האזרחית, שהגיעה לשיאה בתקופת שרון-אולמרט ובהקמת "קדימה", חילחלה גם אל המערכת הצבאית *מינויים שגויים של חביבי שרון הולידה צמרת צבאית בינונית * מחסני החרום הפכו הפקר * מלחמת לבנון השניה חשפה מציאות שהיא גרועה מזו שנתגלתה במלחמת יום הכיפורים * חייבת לקום תנועת מחאה שתשנה את המדינה

קיימתי השבוע [המאמר נכתב באוגוסט 2006. התוספות באדום הן עדכון לאוגוסט 2016]] שתי שיחות שיצאתי מהן בדיכאון עמוק. את הדיכאון הזה אני רואה לנכון לחלק עם קוראיי.
איני יכול לגלות את זהותם של בני שיחי מסיבות ברורות. שניהם קשורים בדרך זו או אחרת במוסדות העוסקים שנים רבות בביקורת ציבורית בתחום האזרחי והצבאי.

תמונות 1-4 המזכירים הצבאיים שהפכו לאלופים. (מימין לשמאל:) משה קפלינסקי, גדי אייזנקוט, יואב גלנט, גדי שמני (צילומים: דובר צה"ל).

מה קרה לצה"ל

השאלה שהצגתי לשניים היתה כדלקמן: מה קרה לצה"ל, מה נחשף במלחמה הזו על צה"ל ועל המדינה. רשות הדיבור למבקרים:

מדינה מושחתת

"אנחנו מדינה מושחתת מזה שנים רבות. אך מעולם לא היתה ממשלה מושחתת כמו זו העומדת היום בראש המדינה. זו ממשלת המשך לממשלת שרון, אך המשך משודרג. זו ממשלה שחלק משריה מתרועעים עם אנשי העולם התחתון. איש מרכז הליכוד, שהורשע בקשירת קשר לזיוף דולרים, היה קשור למשפחת הפשע אלפרון. הוא היה ראש המטה של אהוד אולמרט בגוש דן. הוא נמנה עם חבריו הטובים עד היום. הוא קשור כנראה לפרשת האי היווני אך שומר על זכות השתיקה.

החברים של אולמרט

"חבר טוב אחר של אולמרט הורשע בפרשת החשבוניות הפיקטיביות ממנה יצא אולמרט בעור שיניו. הוא נאשם יחד עם דוד אפל בתיקי השוחד והמרמה הקשורים באדמות לוד. כל החברים הללו והדברים המיוחסים להם רשומים בדוח היועץ המשפטי לממשלה. אל החברים הטובים הללו אפשר להוסיף את יו"ר הקואליציה החשוד בפלילים בעניין חמור. ושר האוצר הנגוע בפרשת "עמותה לחיים". [הורשעו ונידונו למאסר]
"ומי שותפיו של אולמרט לצמרת שהחליטה על המלחמה? אחד מהם הוא חיים רמון הנמנה עם חבריו של מרטין שלאף המסתורי, שמערכת קשריו המסועפת עם שרון עדיין לא פוענחה.

הכי זכאי בארץ

ומה בדבר הקודקוד עצמו? "אהוד אולמרט הצליח להחלץ מכל החשדות שהועלו נגדו בעבר. אפשר לומר עליו שהוא אחד האנשים הכי זכאים בארץ. אבל לפני בחירתו היתה עננה כבדה של חשדות. חשדות אלה לא נגוזו וביניהם פרשת הבית הטמפלרי שמכר ושכר מאיל ההון דניאל אברהמס ועוד ועוד. [בינתיים כבר לא חשודים אלא מורשעים]

נגנבים מיליארדים

"למדינה יש כסף לחלק לעבריינים, לתת טובות הנאה במכרזים ובהפרטות. מחלקים את אדמות המדינה הנשדדות לאור היום. מיליארדים מקופת המדינה נגנבים בידי כנופיות הקשורות לפוליטיקאים. אין כמעט מכרז בלי שוחד. אין כמעט הפרטה שבה אין איזו "טעות" בחישובים המכניסה מיליונים לכיסיהם של בעלי הון. מאות המיליונים האלה יכלו למלא את מחסני החירום בכל ציוד שנדרש. לכן קוראים חיילי מילואים קריאות עזרה הביתה: שילחו קסדה, קיבלתי מכשיר ראיית לילה בלי סוללות, שילחו מצפן, השיגו לי שכפ"ץ קרמי, שילחו אוכל".

חילחול השחיתות

"במדינה שבה הכל מושחת אין סיכוי שהשחיתות לא תחלחל לשורות הצבא. זה התחיל במינויו של הרמטכ"ל, דן חלוץ. אין חולק על כך, שחלוץ הוא טייס מעולה שהביא את חיל האוויר להישגים חסרי תקדים. "אבל למנות את מפקד חיל אוויר לרמטכ"ל זה כמו למנות כוכב של NBA לקפטן נבחרת כדורגל. בחיל אוויר אתה יוצא למשימה המסתיימת בכמה עשרות דקות והולך לבאר לשתות משהו. "חיל רגלים זה סיפור אחר. אם אתה מגייס אוגדה המונה 15 עד 20 אלף איש בפתח תקווה, אחרוני הטנקים כלי הרכב והלוגיסטיקה שלה נמצאים בחדרה. חלוץ מעולם לא עשה את זה וראינו את התוצאות".

שרון ממנה אלופים

"על מינויו של חלוץ החליט שרון, כי שרון חיבב את חלוץ, כי עומרי שרון [שבינתיים הורשע וישב בכלא] המליץ וכי זו היתה דרך חלקה להיפטר מיעלון שהתנגד להתנתקות. זה היה ספין של צוות החווה, שיעץ לו כי זו הדרך היחידה להימלט מכתב האישום שכבר הוכן נגדו. זה יצליח, אמרו לו, כי התקשורת תהיה אתך. וכך אכן היה. מבחינה זו התקשורת מושחתת לא פחות מן המערכת הציבורית". (כאן מוסיף בן שיחי כי הוא אישית היה בעד ה'תנתקות' דבר שלא משפיע על הניתוח שלו).

מלבד חלוץ מינה שרון שורה של אלופים: סגן הרמטכ"ל,
משה קפלינסקי, אלוף פיקוד דרום יואב גלנט וראש אגף מבצעים, גדי אייזנקוט. את כל השלושה מינה אריק שרון מן הסיבה הפשוטה שהם היו מזכירים צבאיים שלו. המזכיר הצבאי הנוכחי של אולמרט שהיה גם מזכירו של שרון הוא גדי שמני וגם הוא זכה בדרגת אלוף. זו הפעם הראשונה בתולדות צה"ל שמשרתים ארבעה אלופים שבעברם היו מזכירים צבאיים של שרון".

אין חדש בצה"ל

"בני שיחי ביקשו להדגיש שסבב המינויים האחרון איננו חדש. כי החיכוך המתמיד בין קצינים לפוליטיקאים הוליד את השחיתות בצה"ל הרבה לפני צלחמת לבנון השניה. אחד מבני שיחי סיפר לי כי במלחמת יום הכיפורים נשלח לקרב בלי תחמושת. כמעט עשר שנים אחר כך הוא מספר נפגשתי עם אלוף מאיר זורע, שהיה מבקר צה"ל. הוא אמר לי בוא אתי למחסני החירום ותראה ששום דבר לא השתנה מאז מלחמת יום הכיפורים. אין עם מי לדבר.
"מינויים לא מוצלחים היו תמיד בצה"ל. וכשאתה ממנה אדם לא מתאים לתפקיד לא מתאים הוא מפחד מאנשים שיודעים יותר ממנו. יותר מוכשרים ממנו. ואז מתחולל התהליך הפיטרי הידוע שכל אחד ממנה מתחתיו אנשים פחות מוכשרים ממנו.
"כשיש לנו שדרת פיקוד כזו מה שקורה בפועל הוא שזה מחלחל למערך הלוגיסטי של הצבא, לימ"חים ולאספקת מזון בגדים, מים וכו. אנשים יוצאים למלחמה או בלי תחמושת או בלי כלים לירות בהם. ממש כך היה במלחמת יום הכיפורים. מחסני החרום עצמם מופקרים. נשק ותחמושת זורמים מהם לעולם התחתון ולפי מה שנמצא בלבנון גם לחיזבאללה".

על מה ביזבז הרמטכ"ל חלוץ את זמנו

"לא היה לי זמן לקרוא את עיתוני סוף השבוע" אמר הרמטכ"ל דן חלוץ למיקי חיימוביץ'. אבל לרמטכ"ל היה זמן, בעיצומה של הלחימה והנחתת הכוחות הגדולה בתולדות צה"ל, להתפנות לראיון סחבקי באולפני ערוץ 10. לראיון הזה הקדיש הרמטכ"ל 36 דקות ו-30 שניות (מדדתי). היה לו גם זמן להמתין לשתי הפסקות פרסום של יותר מ-6 דקות. יש להניח שההכנות לשידור, נסיעה מן הבור, איפור, המתנה לקראת הראיון גזלו עוד שעה ארוכה מזמנו של הרמטכ"ל שנראה בראיון זחוח וחלק כמו מחבת טפלון.
לשאלה : האם ניצחנו במלחמה השיב: אני לא משתמש במושג נצחנו.
לשאלה: איזה גנראל לא משתמש במלה נצחון? השיב: אני.

========================================================

הנין של מייסד מטולה לחם על אדמה

במארג' עיון שקנה  הסבא רבא שלו

עם לוחמי צה"ל במארג' עיון נמנה חייל מילואים, ערן גלעד, 27, שיש לו קושאן על חלק מאדמות המקום. הקושאן הזה היה שייך לסבא רבא שלו, שנמנה עם ראשוני המתיישבים במטולה.

 

וזה סיפור המעשה, כפי שסיפרה לי אמו של ערן, לאה גלעד. הסבא רבא, חיים משה פיין, עלה לארץ ישראל מרוסיה עם העליה הראשונה, בשנות השמונים של המאה ה-19. הוא היה ראשון המתיישבים במטולה שהוקמה בשנת 1896 על אדמות שקנה הברון רוטשילד מידי אפנדי נוצרי מצור. על האדמה ישבו אריסים דרוזים שסרבו לרדת מן המקום ונענו לכך לאחר שהבארון פיצה אותם ביד נדיבה. אך גם לאחר מכן המשיכו להציק לתושבים שנים רבות במעשי גניבה שוד וסחיטה.

המתיישבים הראשונים, היו כ-60 פועלים בריאים וחזקים שהובאו מיתר מושבות הברון ותוגברו על ידי אנשי העליה הראשונה. לא היתה דרך סלולה וניתן היה להגיע למושבה רק על חמורים. לא היה במקום רופא ובשעת הצורך בא רופא ממארג' עיון הסמוכה. חולים קשים נשלחו לבית החולים של המיסיון בביירות.
האדמות שרכש הבארון במטולה לא הספיקו למחייה וחלקן הועברו לישובים סמוכים, תל חי וכפר גלעדי. תמורת אדמות אלה נמסרו לאיכרי מטולה כ-4000 דונם מאדמות עמק עיון ואלה שימשו מקור פרנסתם עד להקמת המדינה ב-1948.

 

חיים משה פיין הביא לעולם 11 ילדים מהם נותר בחיים רק שרגא פיין. הוא עדיין זוכר ימים בהם חיו היהודים באחווה עם השיעים שבדרום לבנון. ללאה גלעד היתה מטפלת ערבייה מכפר קילה.
הקושאן על האדמות במארג' עיון שהוקצו למשפחה עבר בירושה מדור לדור. לאה גלעד היא דור שלישי והחייל ערן דור רביעי.

 

 

 

==========================================================

לסקוב שאל בוועדת אגרנט: "לקחתם לשון"

 

במהלך דיוניה של ועדת אגרנט לחקר מחדל מלחמת יום הכיפורים הציג רב אלוף (מיל) חיים לסקוב שאלה לאחד הקצינים הנחקרים: "מדוע לא לקחתם לשון?".
הקצין הנחקר לא הבין את השאלה וגם יתר חברי הוועדה, שלא היו אנשי צבא, לא הבינו את כוונת השואל.
לסקוב, ששרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, השתמש בביטוי שהיה שגור עוד מימי מלחמת העולם הראשונה. משמעות הביטוי היא: לקחת שבוי מעבר לקווים כדי להוציא מפיו מידע על כוונות האויב.

 הנוכחים באותה ישיבה של ועדת אגרנט חייכו בביטול לשמע שאלתו של לסקוב. במלחמת יום הכיפורים היה צה"ל מצויד בציוד חדיש למעקב אלקטרוני והאזנה לתקשורת של האויב והיה סבור כי איננו זקוק ל"לשון".

 

נזכרתי בפרשה נשכחת זו למראה איש החיזבאללה השבוי שהוצג בטלוויזיה. לא היה צריך לחכות לחטיפת שני חיילים ולהתקפת הקטיושות שהביאה לפרוץ המלחמה, כדי לדעת מה שהבחור הצעיר הזה סיפר.

=========================================================

ציפי לבני – הזהרנו אותך מאולמרט

כשהתמנית לשרת החוץ כתבתי כאן את הדברים הבאים: "אל תתקרבי יותר מדי לאהוד אולמרט. ראש הממשלה המיועד הוא חייכן, מאיר פנים, מחבק. אך כמו שאמר דון קורליאונה: את יריביך החזק קרוב אליך. וחיבוק של מאפיונרים הוא הודעה שהוציאו עליך חוזה. לכן, ההצעה שלו שאת תהיי ממלאת המקום שלו מעוררת חשד. אם תסכני את אולמרט יותר מדי בפופולריות שלך, תמצאי עצמך במדבר פוליטי, אליו הצליח להשליך רבים מאלה שהיו מעליו מתחתיו"
האת אם צדקתי באזהרתי.

==========================================================

גולדה – עידכונים

וכה אמרה גולדה מאיר (ראש ממשלת ישראל בתקופת מלחמת יום הכיפורים): " אנחנו יכולים לסלוח לערבים שהם הורגים את ילדינו. איננו יכולים לסלוח להם על כך שהכריחו אותנו להרוג את ילדיהם. יהיה לנו שלום רק כאשר הערבים יאהבו את ילדיהם יותר משהם שונאים אותנו".
חלף דור והערבים עדיין אינם אוהבים את ילדיהם יותר משהם שונאים אותנו. הרבה מילדינו נהרגו בגלל הפילוסופיה שדבריה של גולדה משקפים.
השלום יבוא כאשר נפסיק לסלוח לערבים על כך שהם הורגים את ילדינו. וכאשר אנחנו נאהב את הילדים שלנו יותר משאנו דואגים לשלומם של הילדים שלהם. במיוחד כשאלה יושבים על ערימות קטיושות.

 

 

 

ראה דון אולמרט איש המאפיה

 

 

כך קבעו מבקר המדינה והמשטרה. ליתר דיוק: קבעו שאין ראיות שנעשה כאן משהו בלתי חוקי כי מדובר בחילוקי דעות בין שמאים. החלטתי איפוא לבדוק אותו חלק של העיסקה שעשה אולמרט עם המיליונר דניאל אברהמס. לא, אינני שמאי, ולא איש נדל"ן. כל ניסיוני בתחום קשור בדירה שקניתי בזיעת אפינו, שלי ושל רעייתי.

זה המכתב שכתבתי ופרסמתי בשעתו ב"מקור ראשון":

מר אברהמס הנכבד.

שמעתי על העסקה המצוינת שעשית עם ממלא מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט. עכשיו, אחרי שמבקר המדינה קבע כי העסקה כשרה (הוא לא אמר כלום על הריח) אני רוצה להציע לך עסקה דומה.

 

לפי הפרסומים קנית את ביתו של אולמרט במחיר של 2.7 מיליון דולר ואתה מאפשר לו להמשיך לגור בבית שקנית ממנו תמורת שכר דירה של 2250 דולר לחודש.

סביבה לא יוקרתית

העסקה שאני מציע לך היא בהיקף קטן יותר. אני ובני משפחתי מתגוררים בדירה ברמת-גן, שקנינו לפני כעשר שנים בכ-200 אלף דולר. קומה חמישית שלושה כיווני אוויר, משקיפה אל תוך שדרת עצי אקליפטוס.

גילוי נאות מחייב להגיד לך שהדירה שוכנת בסביבה לא כל כך יוקרתית כמו דירתו של אולמרט. הקבלן שבנה את הבתים החדשים באזור מכנה את השכונה " רמת חן הצעירה" . העירייה מכנה את השכונה "רמת שיקמה" , על שם עצי השקמים, שהשכונה משופעת בהם. אך לנהג המונית שיסיע אותך לכאן, כדי לבדוק מקרוב את הנכס, אתה צריך להגיד את האמת. זו שכונת "סלמה ג"" . בעבר זו היתה שכונה מוכת עוני פשע וסמים. שכונה זו הייתה הפרויקט הראשון של שיקום השכונות שיזם בשעתו מנחם בגין.

היום זו שכונה נחמדה בהחלט שבה בניני מידות יפים ובסמוך לה הפארק הלאומי של רמת גן. תושביה, ותיקים כחדשים, נחמדים ונעים לחיות בה. אפשר בהחלט לטעון כי דירתנו שווה 270 אלף דולר, אם כי יש לי ספקות אם אצליח להשיג קונה במחיר כזה. אני נוקב מחיר זה רק לצורך המיקוח. אם תתעקש הרי יש על מה לדבר. המחיר גמיש.

לקנות בית טמפלרי

מה שמוצא חן בעיני בעסקה שעשית עם אולמרט איננו המחיר ששילמת בעד ביתו אלא שכר הדירה שאתה גובה ממנו. לפי חשבון זה אוכל להמשיך ולגור בדירתנו הנוחה תמורת 225 דולר לחודש. פחות ממחצית ממה שמשלם אחד מילדיי תמורת דירת חדר ומשהו בתל-אביב.

מה אעשה בכסף שאקבל ממך?

נורא מתחשק לי, כמו אולמרט, לרכוש איזה בית טמפלרי עתיק ולשפץ אותו. אך אני לא חושב שהכסף שלי יספיק. הריכוז הגדול ביותר של בתי הטמפלרים בגוש דן הוא בשכונת שרונה לשעבר שבקריה התל אביבית. אני בספק אם ראש העיר, רון חולדאי, יאשר לי שיפוץ בניה והריסה של מבנה כזה. לי אין קשרים טובים בעיריה כמו שיש לקונה שלך בעיריה שעמד פעם בראשה.

השקעה סולידית

גם לי, כמו לאולמרט, יש ילדים, ואוכל לחלק את הכסף ביניהם, אם אהיה בטוח שחוזה השכירות הוא לטווח ארוך. אם לא, אוכל להשקיע את הכסף ולהעלות את רמת החיים שלנו.

אם אקבל ממך את המחיר שאני דורש יהיה בידי (לפי השער הנוכחי לדולר  4.7) סכום של 1,269,000 שקלים. אם אשקיע את הכסף בתכנית הכי סולידית שאפשר, אקבל בערך 4.5 אחוז לשנה. בשקלים זה ייצא 57,105 שקלים לשנה, שהם 4758 ₪ לחודש. לך אשלם שכר דירה בסך 1058 ₪ כך שיישארו לי ביד 3700 ₪. סכום זה יביא לשיפור רמת החיים שלנו ויאפשר לנו גם לסייע במשהו לילדינו ולנכדינו. (יש לזכור שהמאמרנכתב במרץ 2006 ושער הדולר ורמת הריבית הם בהתאם).

לצערי אינני יכול להציע לך שום דבר בתמורה. אפילו לא קטע חיובי ב"היגיון בשיגעון" . אני שייך עדיין לדור הרואה עצמו כפוף לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות, האוסר קבלת טובות הנאה. אני אפילו לא יכול להציע לך ביקורת חיובית על ספרך (peace is possible) כי איני מאמין שהשלום אפשרי ואני גם לא מאמין שאולמרט שהמליץ על ספרך מאמין בכך.

אבל כפי שפורסם עשית את העסקה עם אולמרט ללא שום תמורה מראש הממשלה בפועל. כי אין לך בכלל עסקים בישראל. אז למה שייגרע חלקי?

=========================================

משורר ארץ ישראל

בימים אלה ימלאו 31 שנים למותו של נתן אלתרמן, המשורר שמשנה לשנה הופך להיות יותר ויותר אקטואלי. המשורר שהכריז כי " אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו" . המשורר שהיה הרוח החיה בהקמת " התנועה למען ארץ ישראל השלמה" ואמר: " מי שיחזיר את חלקי הארץ הללו יצטרך לפני כן לכתוב תנ" ך אחר" . עד סוף ימיו טען כי אין ולא הייתה אומה פלשתינאית. הקרויים פלשתינאים הם חלק מן האומה הערבית, אמר. ברגע שהכרנו באומה נפרדת כזו איבדנו את הבסיס לצדקת הציונות והענקנו לגיטימציה לטרור.

קטונתי מלהביע דעה על שירתו הלירית של אלתרמן. אציין רק שיש הרואים בו את גדול המשוררים מאז ביאליק ואורי צבי. באומרי שאלתרמן נעשה אקטואלי יותר כוונתי לשירתו בז"אנר, שהמבקר דן מירון מכנה " תת תקני" . השירים שפרסם משך 22 שנים (1943-1965) ב" טור השביעי" בעיתון " דבר" .

על מידת הרצינות בה התייחס אלתרמן לחלק זה של יצירתו שמעתי מפי הסופר חיים באר, שעבד באותה תקופה ב" דבר" . אלתרמן נהג להגיע למערכת מבעוד יום עם כתב היד, יושב שעה ארוכה ומשכלל אותו, בודק את ההגהות ומכניס עוד ועוד שינויים, הטיפול בטור שלו היה סיוט לפועלי הדפוס ולעורכים.

במה אלתרמן אקטואלי היום?

ניתן לשירתו לדבר:

כה אמר השטן

" …אז אמר השטן: הנצור הזה

איך אוכל לו.

איתו האומץ וכשרון המעשה

וכלי מלחמה ותושיה עצה לו.

 

ואמר: לא אטול את כוחו

ולא רסן אשים ומתג

ולא מורך אביא בתוכו

ולא ידיו ארפה כמקדם,

רק זאת אעשה: אכהה מוחו

ושכח שאיתו הצדק.

כה דיבר השטן וכמו

חוורו שמים מאימה

בראותם את השטן בקומו

לבצע המזימה" .

 

(שיר זה לא פורסם בחיי המשורר. מצאה אותו בתו, תרצה אתר בעזבונו).

השלום כחומר נפץ

 

" …הדנים על שלום ברב-חפץ

חייבים לשנן וללמוד

כי שלום הוא אחד מחומרי הנפץ

היכולים להחריב עולמות.

 

ולכן הקמת השלום יש בה פחד

כי ארגז דינמיט הוא, ומי יחזיקנו?

ואמנם העמים מקימים אותו יחד –

ומיד מתחילים לתרחק ממנו

 

… כדי שאותו השלום בקומו

לא יבשיל מלחמה חדשה בשקט,

יש הכרח שיהיה השלום בעצמו

מלחמה בלתי פוסקת

 

מלחמה נגד כל השלמה ומורך,

נגד כל עיוות-דין של יהיר ועם,

ואפילו שמירת השלום, לעת צורך

משומרי השלום בעצמם"

נצחון המסלפים

בשירו " תחרות לניסיון" מתאר אלתרמן תחרות בין ארבע חרויות: חופש הדיבור, חופש הדת, חופש ממחסור וחופש מפחד. כשנעמדו המתחרים על קו הזינוק הצטרף לתחרות " חופש הסילוף" .

 

צחקו הצופים. מה כוחו של חופש הסילוף מול כוחן של יתר החרויות קלות הרגליים. אך הנה זינקו החמישה ואז

 

" רחבו העיניים

אילמה כל לשון

הסילוף הפיסח

מגיע ראשון"

—

" ובמרכז הזירה התייצב הסילוף

ויקרא: לי הכתר, אני האלוף"

 

אלתרמן מסביר את הסיבות לנצחון הסילוף.

 

" הנותנים לו לגשת לשדה התחרות

מנחילים למפרע תבוסה לחרות" .

 

==========================================*

שומן ועצלנות סגולה לבריאות?

בימים אלה פורסמו תוצאות מחקר שקבע כי מזון דל שומנים אינו מפחית את הסיכוי לחלות במחלות לב. המחקר פורסם בכתב העת היוקרתי של האיגוד הרפואי האמריקני. הושקעו בו 415 מיליון דולר והשתתפו בו 49 אלף נשים בגילאי 50 עד 79. המחקר העלה כי בקרב הנשים שצרכו מזון מופחת שומנים לא היו פחות מקרים של התקפי לב, שבץ מוחי, סרטן השד וסרטן המעי הגס – לעומת נשים שמילאו כרסן בשומנים למכביר.

עצלות לאריכות ימים

מחקר אחר שפורסם קובע כי סוד החיים הבריאים והארוכים הוא " עצלות חסרת תכלית" . בעל התיאוריה הוא חוקר גרמני, פטר אקסט, המסביר אותה בכך שיונקים הם בעלי כמות אנרגיה מוגבלת. מי שמבזבז אותה בפעילות ספורטיבית מקצר את חייו.

שום ספורטאי, אומר החוקר, לא הגיע לגיל מתקדם. הרץ הצ"כי האגדי אמיל זאטופק " הקטר הצ"כי" ), שהיה אלוף העולם בריצת מרתון, (והוא הזוכה היחיד מאז ומעולם במדליית זהב על ריצות 5000 ו- 10000 מטרים, מת מהתקף לב לאחר שהפסיק לרוץ. ומאידך מביא החוקר דוגמא מאיזה כפר איטלקי שתושביו מאריכים חיים מעבר ל-100 שנים הואיל ופעילותם מינימאלית והם מרבים בשינה.

ההרזיה מסוכנת

והנה עוד מחקר המפריך את הדעות המקובלות. חוקרים מהמכון לרפואה מונעת בקופנהגן טוענים כי הרזיה מסוכנת לבריאות. אנשים רזים מטבעם לוקים פחות בהתקפי לב, אך שמנים שרזו מפתחים בעיות אחרות, ההופכות את היתרון לטווח קצר לבעיה לטווח ארוך.

התאוריות החדשות הללו הזכירו לי טור שפורסם בשנות השישים בעיתונות הישראלית, שהיה חתום בידי דמות פיקטיבית, ד" ר חסיה ברזל. הטור הטיף לאכילת פירות וירקות, הימנעות מאכילת בשר, שומן מן החי וביצים. הטור נראה כמו חומר מערכתי. אך זו הייתה מודעה בתשלום שמומנה על ידי המועצה לשיווק ירקות ופירות. הטור נכתב בידי כמה עיתונאים ומטרתו היתה להגביר את צריכת הירקות והפירות. באותה תקופה הייתי צמחוני אדוק. לכן, כשנתבקשתי (על ידי מנהל פירסום " צח" , שהיה הפרסומאי של המועצה) לתרום את תרומתי לטור הזה נעניתי בשמחה. הייתה לי ספרות מגוונת בנושא ודליתי מתוכה סיפורים. מלחים שניצלו ממחלה קשה שנגרמה בגלל מחסור בוויטמינים על ידי אכילת בננות על קליפותיהם. טייסי בריטניה במלחמת העולם השנייה שגברו על הגרמנים תודות לגזר ששיפר את ראייתם בלילה ועוד.

הטור הזה של ד" ר חסיה ברזל הדמיונית עורר תהודה רבה. אפרים קישון, שהיה אז הסטיריקאן הפופולארי ביותר בארץ, כתב ב" מעריב" פיליטון שלגלג על ההטפה הצמחונית. הוא כתב שיש להיזהר מאכילת חסה וגזר כי אין כמוהם מזיקים לבריאות. שיש להיזהר מכל משמר מאכילת פירות וירקות כי הם כמו רעל לגוף. במקומם יש להעדיף סטייק של בשר אדום עסיסי, הרבה חמאה והרבה ביצים. על הרשימה חתם, ד" ר בסיה חרזל.

" מעריב" היה אז העיתון הנפוץ במדינה והארץ התגלגלה מצחוק. אנשים צחקו והמשיכו לאכול סטייקים כשהשומן זב מסנטריהם.

אך במרוצת השנים גדלה תמיכת הממסד הרפואי ועמדת הציבור, בישראל ובעולם, בתפיסות הצמחוניות. אין סוף מחקרים הראו כי צריכת מזונות עתירי סיבים – כמו ירקות חיים, לחם חי וקטניות, מקטינים את הסיכוי לחלות בסרטן ובמחלות לב. אכילת ביצים, שומן מן החי, בשר אדום הפכו להיות מוקצים בעיני החרדים לבריאותם.

שינוי דרמטי

בשנים האחרונות חל שינוי דרמטי במגמה וארצות הברית צועדת בראש השינוי הזה. המגמה החדשה היא שהסכנה המאיימת על האנשים בחברה המודרנית איננה מן הבשר האדום, השומן מן החי, הביצים, והחמאה. הישועה גם איננה במזונות ה" טבעיים" נטולי השומן הטבולים בסוכר. עכשיו האויב הם הפחמימות לכל צורותיהם. החל בסוכר, שכמוהו כרעל, דרך כל סוגי המאפה וכל סוגי הלחמים, אורז, תפוחי אדמה, תירס וגם פירות יבשים ופירות עשירים בסוכר כמו בננות, ענבים וכדומה.

הרקע למהפך הזה נבע מן העובדה ש" תעשיית הבריאות" לא הצליחה לפתור את בעיית הבריאות המרכזית של החברה המודרנית – בעיית ההשמנה. ההשמנה איננה רק עניין אסתטי. היא קשורה (כגורם או כתוצאה) בשורה של מחלות שהן מארת התקופה – לב וכלי הדם, סוכרת, לחץ דם וכנראה גם סרטן. עוד נתגלה כי חלק נכבד מ" מזונות הבריאות" למיניהם מכילים סוכרים או תחליפי סוכר, שכאילו לא מזיקים (לקטוז, מלטוז, סורביטול) אף החמירו את מצב הבריאות של צרכניהם.

==========================================

למות עם מקדונלדס

אחד הביטויים לתפיסות החדשות בנושא מזון ובריאות היה הסרט " לאכול בגדול" (SUPER SIZE ME ) של הבמאי מורגן ספרלוק. הסרט מספר את ספורו של צעיר בריא לחלוטין המחליט לבדוק איך תשפיע על בריאותו דיאטה המבוססת על אכילת מקדונלדס 3 פעמים ביום משך חודש.

הסרט עוקב אחר מצבו של הצעיר. מלחץ דם תקין של 120/80 הוא עולה ל-160/90 הכולסטרול הרע עולה מ-186 ל-226. הרופא מאתר קשיים בתפקוד הכבד ומזהיר את הצעיר כי אם ימשיך כך יחלה במחלה רצינית.

במהלך הסרט מגלים לנו מפיקיו כי רוב האמריקנים אוכלים 40 אחוז מארוחותיהם בחוץ, דהיינו צורכים מזון זבל. 17 מיליון אמריקנים סובלים מסוכרת מסוג 2 ולפי התחזיות אחד מכל שלושה ילדים יחלה בסוכרת במהלך חייו. הסרט מצביע גם על שטיפת המוחות שעושות חברות המזון ועל כך שהבעיה איננה רק בהמבורגבר השמן אלא בעיקר בלחמניות העשויות קמח לבן, בצ"יפס רווי השמן, במשקאות הקלים המזריקים מנות ענק של סוכר לדם ובגלידות הנאכלות כקינוח במנות הולכות וגדלות.

איך צריך אדם נורמלי, המבקש לשרוד וגם לחיות חיים איכותיים להתייחס למחקרים השונים והמנוגדים? על כך נדון באחד הטורים הבאים.

על אריאל שרון ניתן לומר מה שנאמר על אטילה מלך ההונים (453-406 לספירה). אמרו עליו כי בכל מקום שבו דרכה כף רגלו הביא רק חורבן והרס.

אטילה, שהיה האויב המר ביותר של האימפריה הרומית בתקופת שקיעתה, ניהל מסעות מלחמה אכזריים ועקובים מדם. הוא לא הסתפק בניצחון על צבאות אויביו ונהג להשמיד ערים וכפרים על יושביהם.

קבלן ההריסות

 

מגילת חייו של שרון מלמדת כי התואר שהודבק לו, " הבולדוזר" ובאחרונה " קבלן הריסות" , הוא תיאור עדין למעלליו. בשנים ספורות הצליח שרון להרוס עד היסוד את האמון הציבורי במערכת המשפט; להעלות את רמת השחיתות האישית והציבורית למדרגה של מדינת בננות דרום אמריקנית; לרסק את כל ההליכים הדמוקרטיים – מן הממשלה דרך הכנסת ועד מרכז הליכוד ומתפקדיו; להביא חורבן וגלות על 22 ישובים פורחים בגוש קטיף; להרוס את הליכוד מן היסוד ולהפוך את המערכת המפלגתית כולה לקרקס של שקרנים ועריקים.

למרות כל זאת הוא נהנה מתמיכה ציבורית חסרת תקדים, שהמדינה לא ידעה כמותה מאז ימי בן גוריון. השאלה היא כיצד להסביר זאת – כשמראות חורבן גוש קטיף טרם נמחקו מן התודעה, כשהקסאמים ממשיכים לעופף והפיגועים מוסיפים להקיז דם.

התשובה נשמעת אולי אבסורדית. דווקא הצלחתו של שרון להחריב את גוש קטיף, במהירות וללא שפיכות דמים, (בסיועה הפאסיבי של מועצת ישע) היא שחיזקה את מעמדו.

שומר הסדר הקיים

ההסבר לכך הוא זה: שרון נתפס בציבור כשומר הסדר הקיים ועורר את התקווה כי כל עוד יהיה בשלטון יישמר הסדר הזה.

קל להסביר את רצונן של האוליגרכיות בשמירת הסדר הקיים – מן הצמרת הביטחונית ועד עובדי חברת החשמל. הסדר הקיים מבטיח לאלה משכורות גבוהות ופנסיות ענק בגיל צעיר ולאלה חשמל חינם ואת השכר הגבוה במשק. ומה שנכון לגבי שתי אוליגרכיות אלה נכון לגבי כל בעלי זכויות היתר וקבוצות הכוח במדינה.

אך לא רק קבוצות הכוח רוצות בשמירת הסדר הקיים. כל אזרח במדינה שיש לו משהו להפסיד חושש מערעור הסדר הקיים. וכנראה – למרות המצוקה הכלכלית – אין אזרח במדינה שאין לו מה להפסיד. הסדר הקיים פירושו שתוכל למשוך כסף מהבנקט גם אם כל מה שיש לך שם זו קצבת הביטוח הלאומי. הסדר הקיים פירושו שמים יזרמו בברזים, והחשמל יגיע לבתים ותקבל בקופת חולים את התרופות שלך נגד לחץ דם. הסדר הקיים פירושו שמישהו ישמור על רכושך ועל גופך מפני גנבים ושודדים. הסדר הקיים הוא כמובן שלטון המסוגל להבטיח את בטחון המדינה מפני אויבים מבחוץ (או שלטון המעורר את האשליה שהוא יבטיח זאת גם בעתיד).

צורך אנושי

 

הצורך בשלטון השומר על הסדר הקיים הוא צורך אנושי בסיסי. חז"ל עמדו על כך באמירה "שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו" ( עבודה זרה ד' עמוד א). הפילוסוף הבריטי תומס הובס (1588-1679) בספרו  "לויתן" מדבר על הכרחיותו של שלטון מוחלט, כחלק מאמנה חברתית המאפשרת קיום בחברה. פרשניו של הובס אומרים כי תורתו יכולה לשמש כלי להצדקת כל ממשל בתנאי שהגיע לשלטון.

הניסיון למנוע את חורבן גוש קטיף היה ניסיון לעצור את השלטון. אילו המאבק הזה היה מצליח לא הדמוקרטיה הייתה נפגעת, כי משטרו של שרון בשנה האחרונה לא היה משטר דמוקרטי. מה שהיה מתערער זה הסדר הקיים.

הנהירה ל" קדימה" מלמדת דבר חשוב אחד: כולנו היינו שותפים לחורבן גוש קטיף. כל אחד מאתנו עלול היה להפסיד משהו מזכויותיו ומהנאותיו של הסדר הקיים.

 

=========================================================

פנינה רוזנבלום השיגה יותר קולות משרון

ביום בו הושבעה פנינה רוזנבלום לכנסת היא הוזמנה לראיון בתכניתם של ירון לונדון ומוטי קירשנבוים בערוץ 10. השאלה הראשונה שהציג לה לונדון הייתה: אפשר להציג לך שאלות רציניות? את יכולה להתמודד עם אתגרים?. בהמשך, כשהביעה את אהדתה לדת ולמסורת, שאל אותה לונדון אם היא יודעת איזו פרשה קוראים השבוע.

ירון לונדון הוא אדם משכיל וגם מגלה בקיאות ביהדות. אבל אילו היה מציג שאלה זו לחברו לתכנית, ספק אם מוטי קירשנבוים היה יודע להשיב עליה. זאת, כל עוד לא נקבעים מועדי משחקי הכדורגל על פי פרשת השבוע. אני מטיל ספק אם מאה מתוך 120 חברי כנסת היו יודעים להשיב על השאלה.

שאלות דומות הוצגו לפנינה רוזנבלום בכל אמצעי התקשורת מלוות הערות ציניות ולגלגניות.

מה מקור ההתנשאות הזו?

האם פנינה היא בעלת הבנה פוליטית פחותה משל מנכ"לית משרד החינוך, רונית תירוש, שאינה זוכרת בשביל מי הצביעה. האם שרת החינוך לימור לבנת יותר משכילה ממנה? האם דליה איציק, רוחמה אברהם, ענבל גבריאלי, יותר מוכשרות ממנה.

פנינה רוזנבלום, שלא כרוב חברי וחברות הכנסת עשתה משהו בחיים האמיתיים, מחוץ לעסקנות פוליטית. היא הקימה מפעל במו ידיה והצליחה להפוך עצמה למותג מסחרי בעל ערך של מיליונים. בבחירות לכנסת ה-15, בשנת 1998, רצה בראש רשימת " תנופה" וזכתה ב-44,953 קולות. חסרו לה רק כמה אלפי קולות כדי להיכנס לכנסת עם שני מנדטים. תנועת " שלומציון" של אריאל שרון שרצה לכנסת ה-7 ב-1977 זכתה רק ב-33,947 קולות.

פנינה רוזנבלום עשתה דרך ארוכה מאז התגוררה עם אמה בצריף קטן בפתח תקווה. בגיל 17 נכנסה למספרה והפכה מנערה בעלת מראה מזרחי ושיער שחור לבלונדינית זוהרת. היא החלה כבעלת קיוסק לכריכים, הפכה דוגמנית וזמרת. את עסקיה התחילה עם מינוס של 20 אלף דולר והגיעה למפעל שמחזור המכירות שלו מגיע ל-25 מיליון דולר המעסיק 140 עובדים.

כניסתה לכנסת הביאה עיתונאים לחפש בארכיונים אמירות שיסגירו את טיפשותה כאילו. חיפשו ומצאו. פעם בשובה מגרמניה נשאלה משהו על השואה ותשובתה הייתה: אין בוכים על חלב שנשפך. אולי לא תשובה חכמה. אבל האם דבריו של טומי לפיד, האשכנזי המשכיל כאילו, על הזקנה מרפיח המזכירה לו את אמו בשואה הייתה אמירה חכמה יותר?

התקשורת אוהבת לצחוק מפנינה רוזנבלום ו"ארץ נהדרת" הפכה אותה לדמות מגוחכת. אך פנינה צוחקת כל הדרך אל הבנק ועכשיו אל הקריירה הפוליטית.

==========================================================

מה פרוש המושג כלנתריזם

רחמים כלנתר מי יסיר עפר מעיניך. אם אני שמעון פרס, צחי הנגבי, שאול מופז, הייתי עולה על קברך ומבקש סליחה ומחילה.

לבני הדור הזה השם רחמים כלנתר אינו אומר הרבה. פה ושם מזכירים עסקנים ותיקים את המושג "כלנתריזם" כאיזו קללה, או ככינוי למעשה פוליטי מביש.

רחמים כלנתר נבחר בשנת 1955 למועצת עיריית ירושלים ב"חזית דתית לאומית" . בשנת 1956 פרשה הסיעה מן הקואליציה העירונית במחאה על כך שראש העירייה מטעם מפא"י, גרשון אגרון, אישר הקמת בית כנסת רפורמי בירושלים.

רחמים כלנתר פרש מסיעתו, הקים סיעת יחיד והצטרף לקואליציה העירונית. בכך מנע את הדחת ראש העיריה. רחמים כלנתר זכה לתמורה נאה: הוא מונה לסגן ראש העיר לענייני דת ותברואה. תודות לו זכתה שכונת הבוכרים ובני עדתו בכלל לטיפול מיוחד של ראש העיר.

בעקבות פרשת כלנתר נעשו כמה יוזמות חקיקה, שנועדו למנוע תופעות כאלה. הונהגו בחירות ישירות לראשי הרשויות המקומיות וכן נחקק תיקון לחוק יסוד הכנסת שקבע כי חבר כנסת שיפרוש מסיעתו, שלא במסגרת של פילוג, לא יוכל להיבחר לכנסת הבאה ברשימה המיוצגת בכנסת היוצאת.

כל המחסומים הללו היו טובים אולי בשביל דגי רקק. במרוצת השנים התפתח הכלנתריזם לכלל נורמה – מן המיצובישי של סגן שר השיכון אלכס גולדפרב (מסיעת " צומת" ) שבהצבעתו אפשר לרבין להעביר על חודו של קול את אוסלו ב' ועד לצחי הנגבי ושאול מופז שעברו ל"קדימה" .

=================================================

חבקוק על " קדימה"

הקורא זאב נעמן מחיפה הפנה את תשומת ליבי כי הנביא חבקוק כבר צפה את אופיה של מפלגת שרון.

וכך אומר הנביא: " כולו לחמס יבוא, מגמת פניהם קדימה…" (א ט).

==================================================

האנגלית של עמיר פרץ

הניסיון הכושל של עמיר פרץ להתבטא באנגלית כבר חידש כמה בדיחות ישנות. כמו הסיפור על המועמד שנתבקש לומר ארבע מילים באנגלית. הוא אמר METRO GOLDWIN MAYER. כשנתבקש לומר מילה רביעית השמיע את הנהמה המפורסמת של האריה שמופיע בלוגו של חברת הסרטים האמריקנית.

אבל הנושא אינו מצחיק . אדם שכך מתבטא באנגלית חושף לא רק אי ידיעה בשפה אלא התנתקות מן הנעשה בעולם. אדם שכך מדבר אנלית לא קרא מימיו מאמר ב" ניו יורק טיימס" או ב" וושינגטון פוסט" , או ב" טיימס" הלונדוני, או ב" טיים" או ב" ניוזוויק" . הוא אינו מסוגל להבין שידור של CNN או FOX להאזין לBBC או לצפות בסרט הוליוודי ללא תרגום עברי בגוף הסרט.

מבחינה זו מהווה פרץ מהפכה גדולה במפלגת העבודה. תנועת העבודה ההיסטורית השתבחה מראשיתה במנהיגים יודעי ספר (בן גוריון, בן צבי, שזר, דינור, ועד לשמעון פרס). מנהיגים נבערים היו נדירים במפא" י ההיסטורית והמעטים שהיו שימשו נשוא לבדיחות. כמו למשל יוסף אלמוגי, עסקן פועלי נמל חיפה, עליו נאמר כי סרב לקבל ספר כמתנה ליום הולדתו בנימוק ש" יש לי כבר ספר" . או שביקר במסעדה בלונדון והזמין מנה של כבד עם ביצה קשה ואמר: I WANT A DIFFICULT EGG AND A PIECE OF HEAVY.

================================================

איך משיגים " תעודת יושר"

הועבר לפוסט סמוך קישור