היגיון בשיגעון

1. העיקרון הפיטרי

2. הפריצה למחשב של ידיעות

3. בגץ הקברים ומחמוד  דרוויש

4. החשש של היטלר מניקמת היהודים (הועבר לפוסט סמוך)

" העיקרון הפיטרי" , הקובע שבראש הפירמידה יושבים אנשים שהגיעו לרמת אי הכשירות שלהם, איננו תקף בישראל * כאן מגיעים לתפקידים הבכירים אנשים שלא הוכיחו יכולת באף רמה * הקשר בין גשר המכביב, קריסת מערכות החינוך והרפואה וההתנתקות * מרכז הליכוד כסכנה אסטרטגית

בסוף שנות החמישים חיבר חיים חפר את הפזמון " איך הפשפש עלה למעלה" . בפזמון תאר חפר פשפש, שנולד בפרוות עכבר, אך שאף להתקדם בחיים. הוא עזב את העכבר ועבר לכלבלב. חיי כלב לא סיפקו אותו והוא שאף לעלות עוד ועוד. הוא עבר מן הכלבלב אל החמור ומן החמור על הסוס.

" וכך עלה עלה עלה

עד שהגיע לממשלה"

וכיצד הצליח הפשפש במסע הקידום שלו?

משיב חפר בפזמון:

" תמיד תגידו יס

ואז תצליחו לטפס

איך קרה שהפשפש עלה למעלה?

עכשיו מובן – עכשיו מובן" .

חיים חפר לא אמר אז למי התכוון, אך כל המדינה ידעה כי התכוון לשמעון פרס וכולם צחקו.

לפני כמהשנים נשאל חיים לפר בראיון עיתונאי על השיר הזה. ואלה היו השאלות והתשובות.

שאלה: בסוף שנות ה-50 כתבת את השיר "איך הפשפש עלה למעלה", אומרים שזה על שמעון פרס. ההגדרה תקפה?

חפר: "תראה, הוא כבר היה מאז ראש ממשלה וזה משהו אחר, אבל ראשיתו היתה כזאת. הוא לא היה לוחם במלחמה, למרות שהיה איש צעיר. המון נערים בגילו יצאו למלחמה והוא לא. רק סיכסך וחתר. יש לי אנטיפתיה אליו. תראה, עכשיו הוא שוב אומר: 'זה לא עניין אישי, אני רוצה שלום'".

ובכל זאת, למה השנאה כל כך עמוקה?

"נכון שיש פה חארות לא פחות ממנו, אבל הוא היה החרא בדרגה הכי גבוהה. אבל, תדע שלא כתבתי את השיר עליו. כשאמרו שזה הוא, לא עמד בי הכוח להתנגד לעם שראה ב'פשפש שעלה למעלה' את שמעון פרס".

פשפשים שעלו

במרוצת השנים למדנו לדעת שזה בכלל לא מצחיק. שמעון פרס היה " פשפש" יחיד שקפץ לממשלה. כיום ממלאים " פשפשים" אומרי הן לא רק את כסאות השרים. הם מכהנים כשגרירים, מנכ" לים ואלופים. הם מכתיבים את אורחות חיינו במערכות החינוך, הבריאות, הביטחון, התחבורה, המשפט ועוד.

כיצד מצליחים חסרי כשרון רבים כל כך להגיע לעמדות כוח שבהן כולנו תלויים?

תריסים בגובה אחיד

התופעה איננה ישראלית, היא אוניברסלית. את ההסבר לתופעה נתן ד" ר לורנס ג". פיטר בספרו הידוע " העיקרון הפיטרי" , שהופיע בארצות הברית בשנת 1969.

פיטר מספר כי בילדותו לימדו אותו כי " האנשים למעלה יודעים מה הם עושים" . כשבגר החל קריירה בהוראה וגילה כי מה שלמד לא מתאים למציאות. מנהל בית הספר שלו דאג שתריסי כל החלונות יהיו בגובה אחיד; שלא ידרכו על ערוגות הוורדים; שיהיה שקט בכיתות; שכל הטפסים ימולאו בזמן. הדבר האחרון שעניין אותו היה חינוך.

תחילה חשב פיטר שנתקל במקרה חריג, או שרק מערכת החינוך סובלת מאיזה ליקוי פנימי. עד שנתברר לו כי זו תופעה כללית – לא יוצלחים מכהנים בתפקידי מפתח בכל התחומים. הוא חזה במו עיניו בגשר באורך קילומטר שהתמוטט. בעיר שנבנתה באזור הנשטף מדי פעם על ידי נהר גדול. במוצרים עתירי הון ועבודה המתפרקים לאחר שימוש ראשוני. במפקדים צבאיים המובילים גייסות לאבדון.

מה קרה לגורודיש

פיטר הקדיש שנים למחשבה ולמחקר עד שראה לפתע את האור וניסח את העיקרון הקרוי על שמו. העיקרון הזה, פשוט אך גאוני, מנוסח במילים הבאות:

" במערכת היררכית, כל עובד מתקדם עד לרמת האי-כשירות שלו" .

הדוגמא הפשוטה ביותר היא מן ההיררכיה הצבאית. קצין זוטר מצליח בתפקידו ועולה בסולם הדרגות: סגן, סרן, רב סרן, סגן אלוף, אלוף משנה, תת אלוף וכו". כל תפקיד שהוא ממלא בהצלחה מעלה אותו לדרגה ולתפקיד גבוהים יותר. עד שהוא מגיע לתפקיד שהוא מעל ליכולתו ושם הוא נתקע וגורם לנזקים אדירים.

הדוגמא המפורסמת ביותר בצה" ל היא של האלוף שמואל גורודיש, שהיה קצין מצטיין עד שהגיע לתפקיד אלוף פיקוד דרום במלחמת יום הכיפורים והיה בין האחראים הראשיים לאסון.

גשר המכביה והטרור

מי שמסתכל על המציאות שלנו בעיניים של העיקרון הפיטרי מבין פתאום מדוע התמוטט גשר המכביה, מדוע קרסו אולמי ורסאי, מדוע הגענו בחינוך לדרגה של עולם שלישי (למרות שההשקעה בחינוך בארץ היא מהגבוהות בעולם), מדוע אנחנו חסרי אונים מול הקטל בדרכים, מדוע נכשלנו בחיסול הטרור הערבי, מדוע הולכת אומה שלמה בעיניים עצומות אל תהום ההתנתקות.

מבחינת העיקרון הפיטרי אנחנו ככל העמים. עקרון הקידום לדרגת אי הכושר מעמיד בצמתי החלטה מרכזיים של המינהל אנשים שהגיעו לדרגת אי הכשירות שלהם.

בלי שום כישורים

אך לנו יש תוספת ייחודית לעיקרון הפיטרי. המערכת הפוליטית גורמת לכך שגם מי שמגיע לדרגת אי הכשירות איננו נתקע אלא ממשיך למעלה לדרגות החלטה יותר גבוהות. וגרוע מזה: רבים מגיעים למעמדם בלי שהוכיחו יכולת כלשהי בדרגות קודמות. הדוגמא הבולטת ביותר היא אולי שר החוץ סילבן שלום. התפקיד היחיד אולי שמילא בזכות כישוריו היה יו" ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון. כל תפקידיו האחרים היו טיפוס בהיררכיה מכוח מעמדו הפוליטי: מדירקטור במפעלי ים המלח ועד יו" ר מועצת המנהלים של חברת החשמל ושר האוצר.

מה למשל הכשיר את שרת החינוך לימור לבנת לתפקידה? עיון בתולדות החיים שלה מגלה כי זה כולל שורות ספורות בלבד. מקצועה של לימור לבנת באתר הכנסת מוגדר כפרסומאית ומגילת חייה כוללת תפקידי סמלת סעד בצה"ל. והרשימה ארוכה: אהוד אולמרט ( בוגר אוניברסיטה, כתב צבאי בבמחנה) דליה איציק (סמינר למורות, ספרות היסטוריה משפטים). שורה ארוכה של מקבלי החלטות גורליות שכל ימיהם בילו בעסקנות פוליטית.

מרכזי המפלגות אינן מספקות תפקידים רק במדרג הפוליטי. הן שולחות יד גם למדרג הביטחוני, האקדמי, הכלכלי, הטכנולוגי. אם המאכערים של מרכז הליכוד יקבעו מי יהיה הרמטכ" ל ומי יהיה ראש השב" כ, רקטור אוניברסיטה, מנכ" ל התעשייה האווירית, הרי אנחנו בסכנה אסטרטגית ממשית.

=========================================

2. הפריצה  למחשב של ידיעות אחרונות

הפריצה הפלילית הראשונה למחשב בישראל ארעה בשנת 1986, בתקופה בה כיהנתי כמרכז מערכת ידיעות אחרונות. באחד הימים הופיעה בעיתון ידיעה בה נאמר כי מורה מנהרייה נעצר בארצות הברית כחשוד בהברחת סמים. על הידיעה היה חתום יעקב אילון – היום מגיש החדשות בערוץ 10 – שהיה אז כתב העיתון בארצות הברית.

יזמתי " פולואפ" לידיעה ושלחתי לנהריה את כתבנו בצפון, זוהיר אנדרוס, היום עורך עיתון ערבי. לאחר שעות מספר טלפן אליי אנדרוס וסיפר בהתרגשות כי המורה המוזכר בידיעה איננו עצור בניו יורק. הוא נמצא בביתו וכשהכתב הציג עצמו החטיף לו המורה סטירת לחי.

בינתיים גם הודיע איילון מניו יורק כי לא הוא שלח את הידיעה. פניתי לאנשי יחידת המחשב של העיתון ולאחר בדיקה אמרו לי כי הידיעה הגיעה בדרך הרגילה מניו יורק, אך ייתכן שהייתה פריצה ומישהו שתל ידיעה.

באותה תקופה העבירו כתבי העיתון ידיעות למערכת באמצעות מסופים קטנים, שחוברו לקווי הטלפון הרגילים. השיטה הייתה פרימיטיבית אך יעילה. איש לא חשב שמישהו יכול לחדור למערכת ולהשתיל ידיעה.

הלכתי אישית ליחידה לחקירת פשעים חמורים ביפו והגשתי תלונה. איש שם לא ידע בדיוק איך לטפל בתלונה כזו ומפקד היחידה הציע לבקר במשרדי העיתון על מנת ללמוד את הנושא מקרוב.

בינתיים גילו אנשי יחידת המחשב כי הידיעה המושתלת יצאה מנהרייה, עברה דרך המחשב של הטכניון, הגיעה לארצות הברית, ומשם שודרה לארץ כידיעה כשרה של יעקב אילון. מפקד היחידה לחקירת פשעים ואנשיו נראו נבוכים נוכח המידע הזה. הם לא ידעו איך לטפל בחקירה.

טלפנתי לבני, רז, שהיה אז פריק של מחשבים ושאלתי מה לדעתו צריך לעשות. הייתה לו השערה הגיונית: משתיל הידיעה הוא כנראה אחד מתלמידי אותו מורה. כל מה שצריך לעשות הוא לברר למי מתלמידיו יש מחשב עם מודם ולחקור אותו. באותה תקופה היו מכשירי מודם נדירים ויקרים ורק נערים מעטים יכלו להרשות לעצמם לרוכשם.

מסרתי למפקד היח" פ את עצתו של בני. היא לא נראתה לו ואני זוכר את תשובתו: " אולי אתה רוצה שנטיל עוצר על נהרייה ונעבור מבית לבית?"

רק לאחר חודשים רבים נתפס העבריין ונתברר שהשערתו של בני הייתה נכונה. זה היה אחד מתלמידיו של המורה. הלה הועמד לדין, אך באותה תקופה היה יחס סלחני לפשעי מחשב והוא יצא בעונש קל יחסית. כשגויס לצה" ל הוצב ביחידת מחשבים והתמחה בפיתוח שיטות להגנת מחשבים מפני פריצה. לאחר שחרורו מהצבא הקים חברה לאבטחת מידע.

ראה כך נלכד הסוס הטרויאני שחדר לידיעות

http://www.zeevgalili.com/?p=262

=========================================

3. בג" ץ הקברים ומוחמד דרוויש

בעתירה שהגישו 17 משפחות מגוש קטיף לבג" ץ, נגד הכוונה לפתוח את קברי יקיריהם, הם מצטטים את שירו של משורר אש" ף, מוחמד דרוויש, שכתב בין היתר:

" לכו לאן שתרצו, אבל לא בינינו, בשום אופן! הגיע הזמן שתסתלקו, שתמותו היכן שתרצו, אבל לא בינינו, צאו מכל דבר, צאו מפצעינו, מאדמתנו, צאו מהיבשה, מהים, מהכל. וטלו עמכם את מתיכם.." .

לפני הכרעת הדין הייתי מציע לשופטים המלומדים לקרוא את שירו-תשובתו של המשורר איתמר יעוז קסט " זכות השיבה – אגרת-שיר למשורר מחמד דרוויש" .

וכך נאמר בשיר, בין היתר:

" …אמי בוכיה בתוכי מפחד השיבה לעיר הולדתה / כי אין היא רוצה בזכות השיבה המדממת לעיר-הולדתה / כי חרדת השיבה המדממת עודה מעירה את עפרה במזוודת המסעות שבידי / ואת קולה אני שומע מבעד, מחלחל ובוקע / התרצה להביאני שוב למולדת אושוויץ / האם למולדת ברגן בלזן תרצה להביאני —-

_ _ _

" הנה כי כן עלה בדעתי לעשות מעשה, כפי הכתוב בשירך / עלה בדעתי לטלטל וליטול את מתי / את כל בני משפחתי לטלטל וליטול מעפרה של ארץ ישראל-פלסטין / בעוד מדמה אני מתוך נים וער / היאך חופרות-נוברות ידי בקרקע החולית / זו הממולאה עצמות רוחשות-לוחשות, אולם ידי מרוקנות / בכל זאת את כל בתי העלמין, מקרית שאול ועד הר הזיתים, מטבריה ועד צפת והר מירון / ואצבעותיי פותחות את קברו של רבי שמעון בר יוחאי ופותחות את קברו של רבנו משה המימוני / והארי הקדוש, ואני מטה אוזני למנגינות ולחרוזים הפורצים מקברו הפתוח של ר" שלמה אלקבץ / משורר ערבי השבתות / וכדור הארץ סובב על צירו / ושפתי המתים דובבות במעמקי הקודש / מן העולם ועד העולם. (מתוך " הבית מאזין לקולות – שירים ושירים בפרוזה" מאת איתמר יעוז קסט).

========================================

4. החשש של היטלר מנקמת היהודים

החעבר לפוסט סמוך וכן ל29– באוקטובר 2009

=============================================