התבוננו בתמונה החלקית שמתחת לדברי הפתיחה האלה. מפה זו נותנת תשובה לשאלה מתי וכיצד הומצא "העם הפלסטיני". היא מוכיחה את אמיתות ססמת הציונות "עם ללא ארץ לארץ ללא עם"
אם תלחצו על הקישור הבא תצפו במפה כולה
לכאורה אין חידוש גדול במסמך הזה. העובדה ש"עם ללא ארץ הגיע לארץ ללא עם" הייתה נכונה מאז הפכה לססמת התנועה הציונית.
זכות היוצרים לססמה מגיעה דווקא לגוי, הלורד שפטסברי. הואיל ויש רבים הנושאים שם זה הנה שמו ותוארו המדוייקים: Anthony Ashley-Cooper, 7th Earl of Shaftesbury.
בשנת 1839 כתב שפטסברי מאמר תחת הכותרת «The State and the rebirth of the Jews». בו מופיע בין היתר המשפט הבא «Earth without people – people without land»
וכמה שנים מאוחר יותר במכתב שכתב לראש ממשלת בריטניה ניסח זאת כך: “a country without a nation” in need of “a nation without a country…
שפטסברי המשיך להטיף לרעיונו משך 67 שנים והוא זכה לתמיכה ואהדה בקרב פוליטיקאים ואנשי דת בבריטניה וגם בארצות הברית.
כנראה מחקר בתום המנדט
מאז פורסמו עשרות ספרים של נוסעים שתרו את הארץ ומחקרים שהראו שבראשית העלייה הראשונה הייתה הארץ כמעט ריקה וכי מה שנתגבש כ"עם פלסטיני" הם מהגרים שהגיעו לכאן לאחר שהחלה ההתיישבות של שיבת ציון.
ההסתמכות על המפה הזו מחייבת הסתייגות מה. הצילום הוא באיכות נמוכה ומקורה המדויק איננו ברור. כל שאני יכול להגיד עליה הוא שהיא נמצאת באחד המוסדות האקדמיים בארץ .
לפי לשון ההסבר המצורף למפה נראה שזו עבודה שנעשתה בסיום המנדט הבריטי. המפה מבוססת על סריקה והשוואה של מפות אוויריות מתקופות שונות, סיורי שטח, בדיקת ארכיונים וספרי מסעות, דוחו"ת מודיעין, דיווחים בעיתונים ועווד.
המחקר העלה ש-196 הישובים החדשים כללו 64974 מהגרים שהתיישבו על שטח של של 749847 דונם.
בין הסיבות להגירה הזו מונים החוקרים את הביטחון היחסי ששרר בארץ בתקופה זו לעומת המצב במדינות ערב השכנות. מקום הישובים נבחר על פי קיומם של חרבות כפרים [יהודיים?], שרידי קברים ומקורות מים.
כדי לוודא שהישובים החדשים לא היו מיושבים קודם לכן הסתמכו החוקרים בין היתר על מפת משלחת הסקר הבריטית שדיווחנו עליה כאן בשעתו באדיבותו של חברי דן ירדני המחזיק באחד מעותקי המפה.
כמה ערבים היו כאן
זו איננה שאלה סטטיסטית. מי שמאשים אותנו שהתנחלנו בארץ של עם שאינו קיים, או שדחקנו את רגליהם של ה" ילידים" , צריך להראות לנו כמה " ילידים" היו כאן ומי הם היו.
התשובה לשאלות הללו פתוחות לדמיון המזרחי ולפסבדו מדענים, המשרתים את בעלי הדמיון הזה.
נשיא המדינה לשעבר, יצחק בן צבי, שהיה מגדולי החוקרים של ארץ ישראל בתקופה העותמנית מביא ( בספרו " ארץ ישראל ויישובה בימי השלטון העותמני" ) נתונים על מספר אוכלוסיית ארץ ישראל ביובל הראשון לשלטון העותמני (1525-1573). הוא מצא בארכיונים בקושטא נתונים שנאספו בחמישה מפקדים שנועדו לגביית מיסים. במפקדים אלו נמנו 45 עד 50 אלף בתים משלמי מס. לפי הערכת בן צבי מנו תושבי בתים אלו כ-300 אלף נפש בקירוב.
מספר זה אינו אומר מאומה על מספר האוכלוסין ברבע האחרון של המאה ה-19. בשלוש מאות השנים שחלפו ידעה הארץ זעזועים לא מעטים – רעידות אדמה, מגפות, מכות ארבה, מכת שודדים הפורצים מן המדבר ועוד. כל זאת בשלטון מושחת מיסודו, שסחט את התושבים עד לשד עצמותיהם ולא נתן להם שום שרות.
יצחק בן צבי אינו מציין שום אומדן למספר התושבים הערביים בעת העליה הראשונה וברור שלא היה לו מקור מהימן לאומדן כזה.
מקורותיו של בני מוריס
בני מוריס אומר שהמספר הוא כארבע מאות אלף נפש. מוריס מסתמך על הגיאוגרף הגרמני אלכסנדר שולץ, שכתב ספר בנושא המבוסס על שיטות שונות ומשונות לקבוע מספר אוכלוסין, בלי מקור מוסמך ואמין. שולץ עצמו מציין (במאמר שכתב כנראה אחרי הדפסת ספרו) מספרים גדולים עוד יותר ואין פלא שהוא חביב הפלסטינים המרבים לצטט אותו באתרים שלהם. מוריס מסתמך בהקשר אחר גם על החוקר הסקוטי ג'סטין מקארתי, שגם הוא מצוטט בנדיבות על ידי הפלסטינים. מקארתי מביא מספרים גדולים בהרבה. הוא קובע שב-1860 היו 411 אלף פלסטינים וב-1890 היו 553 אלף פלסטינים
על סמך מה? אין תשובה.
ג'ואן פיטרס, מחברת הספר "מאז ומקדם" , מעריכה כי עם ראשית העלייה הראשונה ב-1882 היו בארץ כ-141 אלף לא יהודים וכרבע מהם מהגרים שהגיעו לארץ בשנים האחרונות, בעיקר בעת הכיבוש המצרי. כיבוש זה נמשך משנת 1831 עד 1840 ובמהלכו יזם הכובש המצרי הגירה רבתי של מצרים לארץ ישראל. הם הובאו לעזה, בית שאן, שכם, עכו ויפו.
גידול פי 12 ב-70 שנה
פרופסור משה מעוז מגיע לאומדן קטן בהרבה לגבי כל התקופה העותמנית. במאמרו שכתב בספר "תולדות ארץ ישראל" הוא מציין כי כתוצאה מפעולות השלטון העותמני ותנאי התברואה הירודים הייתה אוכלוסיית ארץ ישראל בתהליך מתמיד של דלדול ובמשך מאות שנים לא עלה מספר הערבים על מאה אלף.
אם לסכם: אין למעשה אומדן מבוסס למספר הלא יהודים בארץ ישראל עם בוא העליה הראשונה, אף שסביר להניח שמדובר באוכלוסייה קטנה. אם ההערכה הממעיטה נכונה, דהיינו שהיו בארץ בסביבות 100 אלף ערבים ב-1878 ( השנה בה נסתיים הסקר של המשלחת הבריטית) פרוש הדבר שבשבעים השנים שחלפו עד 1948 גדלה אוכלוסיית הערבים פי 12. אי אפשר להסביר עליה זו אלא בהגירה מסיבית מן הארצות השכנות.
ראה גם
דובר החמאס בעזה אנחנו מצרים סעודים תימנים
המפה הגדולה של הארץ הריקה
http://www.zeevgalili.com/?p=325
פתאום קם אדם ומרגיש שהוא עם ומתחיל לרצוח
http://www.zeevgalili.com/2012/01/16257
השתמרות שמות שמות עבריים בארץ ישראל
http://www.zeevgalili.com/2011/02/13803
"ג'ואן פיטרס שחשפה את הבלוף של הפליטים הפלסטינים
http://www.zeevgalili.com/?p=6933
יונה לוי גרוסמן מסבירה http://www.youtube.com/watch?v=rYxIgtuS5SM
יום הנכבה וההונאה
http://www.zeevgalili.com/2010/05/8830
דמוגרפיה וגאוגרפיה בארץ ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=1390
ג'ואן פיטרס שחשפה את הבלוף של הפליטיןם
http://www.zeevgalili.com/?p=6933
הגירת פועלים מצרים לארץ ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=5929
http://www.zeevgalili.com/?p=306
The Palestine Exploration
http://www.pef.org.uk
אוכלוסיית ארץ ישראל 1875 פרד מ. גוטהייל
http://www.jstor.org/pss/4282757?cookieSet=1
אונר"א אירגון אנטישמי לחיסול ישראל
http://www.youtube.com/watch?v=C-omIlOSFvQ
עזמי בשארה: אין עם פלסטיני
http://www.youtube.com/watch?v=U1KkYjhFryA
תגובות במייל
נכון. הם המצאה. הם תוצאה לא רצויה של התפתחות שהגיעה עם הציונות. אבל איך הידע הזה מתחבר למציאות? מה עושים איתם? עוד לא יוצר השטיח שתחתיו נטאטא אותם. לעולם לא יהיה שלום. היפרדות זה אינטרס שלנו.
Dany Golan
מעניין מאוד עד היום חשבנו שהמצאת העם הפלסטיני הוא זכות גדולה לציונות בעזרתה של הציונות הדתית ולפתע מתברר כי כוכבי הפלשתינים הם מומחים אקדמיים היודעים הכל
שלמה בן זאב
ה"עם הפלסטיני" הוא אוסף חמולות. ד"ר ארנון-אוחנה על מוצא המהגרים הערבים, וההרכב הסוציאלי שלהם: "החברה הפלסטינית בנויה על-פי מפתח חמולתי. מוצא החמולות ניתן לבירור על-פי שמותיהן: "אל-מצרי ממצרים. אל-הינדי מהודו. אל-מע'רבּי מאלג'יר. אל-עג'מי מאירן. אל-תורכי מתורכיה. אל-הווארי מחבל הווארה בצפון סודאן, עכשיו בנצרת. אל-עראקי מעיראק (התיישבו בטירה וטייבה). אבו-כשכ ממצרים (בשרון). חוראני מהר חורן – הר הדרוזים מדרום לדמשק (במישור החוף). בושנאק מבוסניה (קיסריה). מצארווה ממצרים. חבש מאתיופיה (לוד). ברנאווי מבורנו בניגריה (ירושלים). תורכמאן מקווקז. מספר החמולות הזרות אשר שמן אינו מצביע על מוצאן, רב לאין שיעור". מובן שלא כל האוכלוסייה הערבית הארץ-ישראלית מורכבת ממהגרים, אך "איוולת היא להתעלם משתי עובדות יסוד: האחת – כי משלהי המאה ה- 19 ועד לתום המנדט הבריטי, נהרה אוכלוסייה גדולה של מהגרים ערבים לעֶברהּ של הארץ, והאחרת – כי פרק הזמן המינימלי של ותק בארץ, הנדרש על-ידי אונר"א על-מנת להגדיר אדם כפליט פלסטיני לכל חייו, הגדרה המאפשרת לו ולצאצאיו לתבוע את 'זכות השיבה', עומד על שנתיים לפני
1948…"
ב- 1977 התראיין ראש ארגון הטרור "אל צא'אקה" וחבר הנהגת אש"פ זוהייר מוחסין, לעיתון ההולנדי "טרוב":
"העם הפלשתיני לא קיים. ייסודה של מדינה פלסטינית הוא מכשיר חדש במלחמה המתמשכת נגד ישראל למטרות האיחוד הערבי. באופן ריאלי אין היום שום הבדל בין הפלסטינים הסורים, לירדנים, ללבנונים. רק למטרות פוליטיות וטקטיות אנחנו מדברים היום על קיום העם הפלסטיני, כי האינטרס הלאומי של הערבים מחייב לעודד זהות פלסטינית נפרדת כדי להעמיד אותה מול הציונות. מבחינה טקטית, ירדן שהיא מדינה סוברנית בעלת גבולות מוגדרים לא יכולה להעלות טיעון ליפו וחיפה, אולם אני כפלסטיני יכול לדרוש את חיפה, יפו, באר שבע וירושלים… לאחר שנשיג את כל זכויותינו בכל פלסטין – אסור שנדחה, אף לרגע אחד, את האיחוד מחדש של ירדן ופלסטין".
כך גם באמנה הפלסטינית (1971): "מה שקושר את ירדן לפלסטין הוא קשר לאומי ואחדות טריטוריאלית, אשר עיצבו אותם ההיסטוריה, התרבות והשפה, מאז התקופות הקדומות ביותר. הקמת יישות מדינית במזרח הירדן ואחרת בפלסטין, אינה נסמכת על שום חוקיות, או על מרכיבי הוויה מקובלים, אלא נכללת בתחום פעולת הפיצול, אשר באמצעותה ביתר האימפריאליזם… את אחדות אומתנו ואת אחדות מולדתנו הערבית. אפס, פיצול זה לא מנע את ההמונים ממערב לנהר הירדן וממזרחו לחוש כי הם המוני עם אחד …אחדות פלסטין ועבר הירדן היא אחדות טריטוריאלית…"