נשף המסכות של מערכת המשפט

בדיחה יהודית ישנה מספרת על ויכוח תיאולוגי בין פרקליט צעיר לבין רב.
שואל הפרקליט: קיר עבה מפריד כידוע בין גן עדן לגיהינום. קיר שמטרתו לחצוץ בין מנעמי גן עדן, שנועדו לצדיקים, לבין אש הגיהינום שבה נענשים הרשעים. אבל גם בשמיים לא הכל מושלם ובאחד הימים עלול הקיר הזה להתמוטט. מי לדעתך, כבוד הרב, צריך לשאת בהוצאות התיקון או הבניה מחדש של הקיר המתמוטט.

שקל הרבי עמוקות בשאלה המסובכת והשיב: בעולם הזה הבעיה קלה. כשקיר המפריד בין שתי חלקות אדמה מתמוטט בדרך הטבע, חייבים שני הצדדים לשאת שווה בשווה בהוצאות הקמתו המחודשת.
לא כך הדבר במקרה שלפנינו. נפילת הקיר נגרמה קרוב לוודאי מאש הגיהינום. לכן חייבים הרשעים היושבים שם
לשאת בהוצאות תיקונו.

הפרקליט: פסק הדין הצפוי הוא אפוא שהרשעים צריכים לשאת בהוצאות?

הרב: כך צריך להיות פסק הדין, אבל זה לא מה שיקרה בפועל. כי אין ספק שלצד הרשעים יעמדו מיטב עורכי הדין של העולם הבא, ואלה יצליחו להטיל את האשם על צדיקי גן העדן.

יחס שלילי לפרקליט

בדיחה ישנה זו מבטאת חכמת חיים עמוקה שראשיתה מאז פנו יהודים לערכאות של גויים, במקום להתדיין על פי דין תורה.

בדקתי ב"אוצר השפה היידית" של נחום סטוטשקאוו, שהוא אוצר בלום של מילים, מטבעות לשון, ביטויים ופתגמים יידיים ומצאתי שם כמה תריסרי כינויים לעורכי דן ולמערכת המשפט של אומות העולם וכמעט כולם על דרך השלילה.

מספרים על ביאליק שבאחד הימים הקרים, כמו ימים אלה במקומותינו, פגש בפרקליט תל-אביבי מפורסם מהלך ברחוב כשידיו בכיסיו, כדי להגן עליהם מפני הקור.

ביאליק, שלא החמיץ אף הזדמנות להתבדח בחידודי לשון, אמר לערך את הדברים הבאים: למראה הזה צריך לברך שהחיינו. זו הפעם הראשונה שאני רואה פרקליט שידיו תחובות בכיסי מכנסיו ולא בכיסי לקוחותיו.

גרועים מן הקליינטים

הקדמתי הקדמה פרודית זו, כדי לומר דבר המעיק עלי שנים רבות. והוא: הרמה המוסרית הירודה של חלק מן הפרקליטים והעובדה שמערכת המשפט בכללותה לעתים קרובות אינה עושה צדק אלא גורמת עוול.

אם יש אנשים המאוסים בעיניי יותר מרוצחים סדרתיים, רוצחי ילדיהם, אנסים, ראשי משפחות פשע, מתעללים בקשישים ובקשישות חסרי אונים, שודדים של ניצולי שואה, מושחתים פוליטיים השודדים את הקופה הציבורית – הרי אלו הפרקליטים המגינים עליהם. הם גרועים לא פעם, מן הבחינה המוסרית, מן הקליינטים שלהם.

איך מצדיקים רצח ילדה

יש לרובם תווי הכר בולטים. את ההגנה על שולחיהם המתועבים הם מנהלים בראש ובראשונה בטלוויזיה. מוצאים ק"ן טעמים שיש בהם כדי לזכות את שולחיהם, או להצדיק, להסביר, או לטשטש את חומרת מעשיהם.למשל, האב המסכן שרצח את בתו הפעוטה. תחילה הוא יושב ומתחזה כאבל על העלמותה ואינו מצליח להסביר איך ילדה קטנה פתחה שער כבד כדי לצאת החוצה. לפרקליטיו יש הסבר. וכשמתגלית הגופה ונמצא עד למעשה יסביר הסניגור כי האיש בעצם לא עשה מה שעשה כדי להרגיז את גרושתו, כגירסת המשטרה, אלא האשה הוציאה אותו מדעתו עד שלא היה אחראי למעשיו. וכך נמצאים נימוקים והגנות לכל מעשה פשע גדול כקטן.

"מטרת המשפט איננה צדק"

לפני שנים רבות שמעתי קורס במבוא לתורת המשפט שהעביר השופט פרופסור זאב צלטנר בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה בתל-אביב. הוא פתח את סידרת ההרצאות בשאלה: מהי לדעתכם מטרתה של מערכת המשפט. רוב הסטונדנטים השיבו כצפוי: לעשות צדק.
צלטנר היסה את הסטודנטים ואמר: טעות בידכם. מערכת המשפט לא נועדה ואינה מסוגלת לעשות צדק. היא נועדה רק להסדיר את היחסים בין בני אדם כי לולא מוראה של מלכות איש את אחיו חיים בלעו.

דבריו של צלטנר לא הפתיעו אותי אז הואיל והכרתי מעט את מערכת המשפט כשעבדתי כשולייה במשרדו של עורך דין תל אביבי.

מערכת המשפט היתה אז קטנה כגודל הישוב שבדרך. בתי המשפט המחוזי והשלום שכנו ברחוב יהודה הלוי בתל- אביב, בסמוך לגן הזואולוגי של "הדוד יהושוע". עוד כשלמדתי בבית ספר תחכמוני שברחוב לילינבלום הסמוך נהגנו להתגנב מדי פעם ולצפות במשפטים, שהיו מרתקים יותר מכל בידור אחר. מאוחר יותר, כשעבדתי במשרדו של עורך הדין ונשאתי תיקים כבדים לבית המשפט, הייתי עד לעושק השיטתי של יתומים ואלמנות הנעשה בחסותה של המערכת המשפטית. אז גמלה בלבי ההחלטה כי לעולם לא אעסוק במקצוע זה.
בינתיים גדלה המדינה, עבתה והעלתה פימה עלי כסל. בצד המעמד של העשירים החדשים קם מעמד של הפרקליטים החדשים וקמה מערכת משפט שאמורה לטחון בטחנות הצדק. אך מי שנטחן בה הם קרבנותיה.

 

מסכה יפנית, הוצגה במוזיאון היפני בחיפה. צילום: זאב גלילי

 

אביגדור פלדמן: החיים שלי הם נשף מסכות

על מערכת זו מעיד אחד מגדולי הפרקליטים הפליליים בימינו, אביגדור פלדמן. הוא האיש שייצג את רוצחי דני כץ, הבוגד מרדכי ואנונו, המרגל מרכוס קלינגברג, סייענית המחבלים טלי פחימה ובאחרונה את נשיא המדינה, משה קצב.

בראיון חושפני מדהים לאילנה דיין אמר עורך דין פלדמן בין היתר את הדברים הבאים:

• המשפט הוא משחק השקר
• המקצוע שלנו לא מחפש את האמת ולא מוצא את האמת זה מקצוע של הונאות.
• קרה לי יותר מפעם אחת שזיכיתי אדם אשם אדם רע.
• החיים שלי הם נשף מסכות
• אני לוקח תיקים מתוך ראוותנות אינטלקטואלית
• משפט לא נותן סיכוי לאף אחד. מי שמזוכה זה מזל.
• המערכת יכולה לעשות הכל פרט לעשיית צדק.

אביגדור פלדמן

"מה זה רוצח"

לפני שנים רבות שמעתי ראיון רדיו עם עורך דין אליהו תוסיה כהן, שהיה פרקליט מפורסם באותם ימים. הוא נשאל האם הוא נוטל על עצמו הגנה על אדם שהו יודע כי הוא רוצח.
תשובת הפרקליט היתה: מה זה רוצח? רוצח זה אדם שבית המשפט קבע כי רצח. אם אני מצליח להביא לזיכויו הרי שלא הגנתי על רוצח אלא על אדם חף מפשע.

נדמה לי שבתשובה הזו גלומה התפיסה שלאורה פועלת המערכת המשפטית החילונית והיא מסבירה את ההתפתחות שהביאה למעמד מערכת המשפט בימינו.

רוצח הוא אדם שרצח. נקודה. לפי דיני ישראל רוב הרוצחים היו יוצאים זכאים בדיני אדם. כי דיני הראיות של המשפט העברי חמורים כל כך, שכמעט אין אפשרות להוכיח אשמתו של אדם. אך זיכויו של רוצח בבית דין איננו הופך אותו לחף מפשע. הוא זכאי בדיני אדם וחייב בדיני שמיים.

הוא ירצה את עונשו מידי גבוה מכל גבוה, גם בעולם הזה ובעולם הבא ודאי לא יוכל להסתייע בפרקליטים.

יש יוצאים מן הכלל

אי אפשר לסיים את המאמר בלי לציין את העובדה שבתוך מערכת המשפט, כפי שמתאר אותה אביגדוקר פלדמן, מצויים בכל זאת גם אנשי אמת, יראי שמים ורודפי צדק, הנלחמים את מלחמתם של חלכאים ונדכאים ושופטים דין אמת על אלה אספר באחד הטורים הבאים.

 
 

15 תגובות בנושא “נשף המסכות של מערכת המשפט

  1. Ruti Eisikowitch

    אכן, בתוך מערכת המשפט מצויים בכל זאת גם אנשי אמת, רודפי צדק, הנלחמים את מלחמתם של חלכאים ונדכאים.שמואל תמיר היה אחד מהם, ע"ע מלכיאל גרינוולד. הוא בוודאי אחת הדוגמאות עליהן תספר באחד הטורים הבאים. אין הרבה כאלה. על כך נאמר ש-99% מעורכי הדין מוציאים שם רע ליתר.

  2. משה פלאם

    מדוייק ומושחז, הביקורת היא על הגישה ה"מקצוענית" המנותקת מהמצפון והמוסר.
    ונכונה ההערה בסוף על עורכות ועורכי דין ראויים ומוסריים,

    אך יש לשים לב, כשאתה בבעיה – ויודע שהמערכת דורסנית ועושה עוולות גם לכיוון השני, במקרים הרבים של האשמות שווא, והם רבים, אתה תבחר עורך דין שמצליח ולאו דווקא עורך דין מוסרי. ביחוד עם מולך עומד בעל אמצעים ועורך דין מושחת ואכזר.

  3. משה פלאם

    ולא אשכח את התדהמה שאחזה בי כשקראתי את ההאשמות נגד איש הטבע והקיימות אמיר דרומי, כשבמסגרת עינו הצרה של חבר מושב כפר אוריה (שכבר נפטר מן העולם), עורכי הדין של "החברה להגנת הטבע" החדשה, אחרי שהשתלטו עליה גורמים כלכליים ומשפטיים.

    כיום במרשתת אפשר למצוא רק את התלונות של חוטר ישי על הכפשת האופי נגדו, יום אחד נשמע את הסיפור המלא http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=124728

    מי שקרא את כתב האישום ראה לנגד עיניו אדם אלים ופושע בעל זרוע, המשתלט על אדמות לא לו מתוך חמדת ממון, פוגע בטבע בנוף ובחי. סעיף אחרי סעיף רצח האופי הלך והחריף. ומי כותב את הדברים? "החברה להגנת הטבע"!!
    למעשה מדובר במשפחה עדינת נפש, נעימה ומיוחדת, אוהבת טבע, שהזמינה אל קרבה אנשים רבים ויצרו קהילה מקיימת ואוהבת טבע, ב"התיישבות יחידים" שאושרה בידי המדינה, ובעידוד החברה להגנת הטבע לשעבר.

    לא רק שלא הפריעו לאיש, למעשה תושבי כפר אוריה נהנו מפירות עמלם, ותושבי הכפר כולם (למעט המתלונן) אף נרתמו לעבוד אתו בשותפות על פרוייקטים שונים. לא רק שלא פגעו בטבע, הם ייפו את הנוף, שיפצו את הבאר, החזירו את החיים למקום, טיפחו את היער טיפלו בקוצים ומנעו שריפות ועדר הכבשים רעה באיזורים הרחוקים מן השדות המעובדים. היו להם שירותים אקולוגיים (שעברו את "מבחן הסבתא") נקיים ואסתטיים, הם הפעילו מחדש את הבאר העתיקה וניקו את בריכת המים תוך גידול דגים שמנעו חרקים. בקיצור חלומו של כל איש ואשת החברה להגנת הטבע הפך בידי עורכי הדין של החברה החדשה להגנת הטבע, במסגרת מלחמתה בהתנחלות ובהתיישבות היהודית, לסיוט.

    1. זאב גלילי מאת

      איני מכיר את הנושא אבל ממה ששלחת הבנתי שלפרשה קשור אחד מגדולי הצדיקים של הדור. דוד אפל שהורשע בשלום שוחד לאריאל שרון אבל מקבל השוחד יצא בלא כלום אחר שהיועץ המשפטי מזוז [כיום שופט עליון] ביטל כתב אישום של השופטת ארבל.

    1. זאב גלילי מאת

      אתה בחרת בכינוי "אכילת גבינות".. צר לי להגיד לך שמתגובתך עולה ריח כבד של גבינה צרפתית.
      זאב גלילי

  4. תרצה הכטר

    זאב, גם אני למדתי מבוא לתורת המשפט ואחר כך קורס מורחב בנושא חוזים, אצל פרופ' זאב צלטנר בשלוחה התל אביבית של אונ' ירושלים. הוא היה טיפוס. בכל מקרה, עניין הצדק הוסבר לנו כך: הביטו באלת הצדק, היא עומדת ובידיה מאזניים כדי לעשות צדק אבל, עיניה רעולות.

  5. Moshe Yoseph

    אפילו שהתמונה קודרת למדי, עלינו תמיד לא לשכוח בכל זאת את המטרה, שהיא בכל זאת – עשיית צדק.
    לטעמי, מערכת המשפט בוודאי ובוודאי נועדה לעשות צדק, וצריכה לשאוף לעשות צדק. ייתכן שהיא לא מסוגלת לעשות זאת (ברוב המקרים, בחלק מהמקרים. כעת, בעבר, או בעתיד וכו') אבל זה עדיין לא אמור לשנות מאומה מהמטרה.
    "מערכת המשפט"' – כמו הרבה דברים בחברה שלנו, היא בעיקר בנוייה מאיתנו – האנשים שמרכיבים אותה: השופט, הפרקליט, העדים וכו'. והאנשים האלו – אנחנו – מורכבים מטוב ורע, מחוש צדק ורצון לראות באמת – לצד הצדדים הפחות נעימים: הרצון בכוח ובצע כסף, הפחד והחשש לעשות את המעשה הנכון (מבחינה מוסרית) שמה יאונה לי רע.
    ולכן אינני רואה משהו מיוחד בסיאוב ובחוסר הצדק במערכת המשפט: זה הרי ימצא גם במשטרה, בביטוח לאומי, ובעצם, לצערנו, זה צפוי בכל מקום ובכל תפקיד שמחזיק בכוח רב ובהשפעה גדולה (הנמדדת בסופו של דבר הרבה פעמים בכסף)
    הדבר המיוחד כאן, אולי זה הציפיות: כאשר אנו רואים את הגלימות השחורות, את התפאורה, את "כבוד השופט" וכו' זה מעורר אצל התמימים ציפיים שכאן, "בהיכלות הצדק", יתקיים עולם "מתוקן" השונה מהעולם החיצוני.
    וזה דומה אצל מי שלא בקיא בעולם הדתי והחרדי, שאולי יחשוב, בתמימות, שעצם הבגדים השחורים ולבישת הציצית או הפאות מכסים במשהו על היצר הרע הקיים באדם. אך החכם יודע שהחיצוניות היא כתחפושת, והיא כתעתועי העולם הזה.
    וכולנו נקווה שבע"ה יותר ויותר מאיתנו יתקנו את המידות הפנימיות שלהם, ויותר ויותר אנשים מאיתנו יבחרו לא לשתף פעולה עם מעשי-עוול למינהם, ומתוך זה מצב החברה בישראל (ובעולם) יכול להשתפר בצורה ניכרת, ובפרט במערכת המשפט

  6. ראובן ייגר

    מאמר ממוקד ולצערינו אמיתי.

    אם כי המבוקרים נשואי הכתבה הם עורכי הדין, שאינם אלא ניצבים ושחקני משנה במחזה העוועים המעוות ששמו מערכת המשפט בישראל. בפרט ובעיקר לצלילי ה'אקטיביזם השיפוטי' מבית מדרשו של _עורך הדין_ אהרן ברק נשיא בג"ץ, ששיכלל ברוב כישרון את העיוות וההטיה של מערכת המשפט למימדים של קרימנליות אומנותית.

    //אל תהי כעורכי הדיינים…// (מסכת אבות)

להגיב על זאב גלילי לבטל