החולצות השחורות של ירון לונדון והחולצה החומה של בית"ר

ירון לונדון הוא לדעתי איש התקשורת המשכיל ביותר. גילוי נאות: הוא גם ידיד, שהיה חבר לעבודה משך שנים. איני מסכים עם השקפותיו של לונדון ברוב התחומים הפוליטיים. אך אני מוכן להרג על זכותי לשמוע אותן, לצפות בתכניותיו, לקרוא את מאמריו ולנסות להבין את תובנותיו.

זה גם יחסי ל"העם הנבחר", סדרה חדשה שהוא מעלה בערוץ 8 . מטרת הסדרה לפי הבנתי היא ערעור, או אולי הרהור מחדש, על האתוס הציוני.

במסגרת סיוריו, פה ושם בארץ ישראל, היה מרתק לשמוע את לונדון מתווכח עם נערות ונערים על תל חי. הוא מקשה: האם טרומפלדור וחבריו לא היו אלא חבורה של מטורפים לדבר. הנערים והנערות מסבירים לו שבלעדי תל חי גם ירון לונדון לא היה כאן.

כשנפגש לונדון עם בית"רים שעלו לקבר טרומפלדור (או תרומפלדור לפי גרסת ז'בוטינסקי) הייתה לו פליטת פה מביכה.

הוא הצביע על המדים הכחולים כהים של הבית"רים ושאל: "ואלה הן החולצות השחורות?"

הוא הפתיע אותי. אפשר להשתעשע מן הציניות המרירה של ירון לונדון, גם אם זו שולחת חיצים לערכים שבעיניי הם מקודשים.

אך מירון לונדון איני מצפה לגלות בורות. לא אצלו.

מי לבש מדים שחורים

לבית"ר מעולם לא היו מדים שחורים. אבל המלים "מדים שחורים" מעלים אוטומטית את האסוציאציה של בניטו מוסוליני שהגדיר לראשונה את עקרונות הפאשיזם.

בניטו מוסוליני הוא המנהיג הראשון בעת החדשה שעלה לשלטון על גלי הפאשיזם. בשנת 1922 ערך את מצעד החולצות השחורות על רומא. המצעד הזה הסתיים במינוי מוסוליני לראש ממשלה אף שבפרלמנט האיטלקי היו אז רק 35 מתוך 535 צירי הפרלמנט.

מוסוליני בראש מצעד החולצות השחורות על רומא ויקישיתוף

 

הקמת בית"ר ועקרונותיה

הבית"רים לבשו חולצות חומות שמזכירות אולי את חולצות הס.א., צבא החוליגנים שסייע להיטלר לעלות לשלטון. אבל חולצת בית"ר
קדמה בעשר שנים לעליית היטלר לשלטון.

החולצה החומה של בית"ר. צילום זאב גלילי באדיבות מכון ז'בוטינסקי

בית"ר (ברית הנוער העברי על שם יוסף תרומפלדור) הוקמה בשנת 1923 בריגה שבלטביה, ברוח משנתו של זאב ז'בוטינסקי.
התנועה התפתחה במהירות . ב-1930 מנתה 16,500 חברים ב-379 סניפים בב-15 ארצות. ב-1935 עלה מספר הבית"רים לכ-70,000.

תורת בית"ר נוסחה בעקרונות הנדר שניסח ז'בוטינסקי ואלו הם:

הנדר הבית"רי

א. אני מקדיש את חיי לתחיית המדינה העברית ברוב תושבים עבריים על שתי גדות הירדן קדמה וימה.
ב. לתועלת הבניין הממלכתי אשעבד את תועלתי אני, את תועלת ביתי, את תועלת מעמדי.
ג. השפה העברית תהא שפתי ושפת בני אם בארץ ואם בגולה.
ד. אכין זרועי להגנת עמי ולכיבוש מולדתי.
ה. שאוף אשאף להדר בכל הרהורי, בכל ניבי שפתי, בכל מעשי כי בן מלכים אנוכי.
ו. לקראת הגיוס הבית"רי אם ללגיון ואם לעמל, אם לעליה ציונה ואם לשירות בגולה, אם מקרוב ואם ממרחקים – אבוא.
ז. אשמע לחוקי בית"ר ולצוי מפקדיה כשמע בן אדם לקול מצפונו כי חוקת בית"ר היא הד למשאת נפשי ומפקדיה הם שליחי

זאב ז'בוטינסקי במדי ביתר (באדיבות מכון ז'בוטינסקי)

 

הרעיון המרכזי שעמר מאחורי העקרונות הללו הוא שזו הדרך לזקוף את קומת היהודי ששחה באלפיים שנות גלות. זו הדרך להגיע לעצמאות מדינית ולבניית חברה חדשה.

על בסיס עקרונות אלה נבנו קיני בית"ר כמסגרות צבאיות, נתפרו מדים מיוחדים, נתקיימו אימונים צבאיים. ברבות הימים צמחו מקיני בית"ר יחידות אצ"ל בארץ ישראל ומילאו תפקיד מכריע במאבק להקמת המדינה. בגטו וארשה מילאו לוחמי אצ"ל תפקיד מרכזי במרד, כפי שהראה משה ארנס בספרו "דגלים מעל לגטו".

האידיאולוגיה של תנועת העבודה

מול עקרונות ז'בוטינסקי הציגה תנועת העבודה עמדה שונה. גרעין התנועה נוצר על ידי קומץ מהפכנים אנשי העלייה השנייה. הם היו מהפכנים ששאבו את הלהט המהפכני שלהם הן מן החזון הציוני אך לא םחות מכך מן התפיסות המהפכניות הסוציאליסטיות שרווחו ברוסיה של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.

העליה לתל חי מכפר גלעדי הנוער העובד 1925

 

בחזון הציוני הם שילבו גם חזון של חברה חדשה המתקיימת על עמל כפיים, חוזרת לעבודת האדמה, חיה חיי שיתוף ושוויון וגם שואפת לאחוות עמים.

מהפכני העלייה השנייה כללו זרמים שונים ולאחר גלגולים התגבשו במפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) שמנהיגה הבלתי מעורער עד לפרישתו מראשות ממשלת ישראל היה דוד בן גוריון. התנועה כללה גם זרמים שמאליים – השומר הצעיר ואחדות העבודה (שהתגבשו לימים במפ"ם).

הם חלקו על דרכו המדינית של ז'בוטינסקי. הם לא ראו את הגולה הבוערת מתחת לרגלי היהודים ופעלו להכנה שיטתית של תשתית כלכלית וחברתית – "עוד דונם ועוד עז".

השגי תנועת העבודה


זו הייתה תנועה שקבעה את גבולות הארץ בשורה של התנחלויות בלב אוכלוסיה ערבית צפופה. זו הייתה תנועה של כיבוש – כיבוש העבודה העברית (מידי הערבים), כיבוש הקרקע, כיבוש הלשון העברית, כיבוש החינוך. זו הייתה התנועה שגיבשה את כוח המגן העברי שהיה לגרעין צה"ל ומגש הכסף להצלת המדינה בימיה הראשונים. זו תנועה שהצמיחה מתוכה אנשי רוח, סופרים ומשוררים דגולים (בן צבי, שז"ר, סדן, שלונסקי אלתרמן ורבים אחרים).
אך בצד ההשגים הללו החזיקה התנועה משך שנות דור באידיאולוגיה מעוותת ומלאת סתירות. אחוות עמים תוך כדי כיבוש הקרקע מידי הערבים. שוויון אך שלילת עבודה מערבים ומיריבים פוליטיים בעם. מהפכה פועלית נגד הקפיטליזם בארץ עלובה שלא היו בה קפיטליסטים.
התנועה הקימה תשתיות למדינה בדרך – מערכת חינוך, הסתדרות פועלים, מערכת בריאות (קופת חולים), לשכות עבודה, איגודים מקצועיים ועוד. אך אלה שימשו לא רק תשתית למדינה אלא גם להפעלת כוח נגד כל יריב מבית.

המאבק על השלטון באמצעות עלילת דם

הוויכוח בין ז'בוטינסקי לבין בן גוריון לא היה רק ויכוח אידיאולוגי שניתן ליישבו. תנועת העבודה ובן גוריון בראשה ראו בתנועה שבראשה עמד ז'בוטינסקי מתחרה על השלטון בעם היהודי.
ובמאבק הזה לא בררו באמצעים. במקום להשיב על טיעונים אידיאולוגיים העלילו על בית"ר כי היא תנועה פשיסטית. עלילה זו הגיעה לשיאה עם רצח ארלוזורוב בשנת 1933.
על אופי עלילת הדם, הרבה לפני רצח ארלוזורוב ניתן ללמוד מדברים שכתב פרופסור מיכאל בר זוהר בכרך א' של הביוגרפיה של בן גוריון.
וכך כתב:
"בפולין, בארצות הבלטיות, נהרו המוני בני הנוער אל ברית טרופלדור, ארגונו הצעיר של ז'בוטניסקי. כתנועות נוער לאומניות אחרות התקשטו הבית"רים בחולצות כהות, במדים, בסמלים, בתגים, בשרוכים התפעלו מנוסחאות ומסיסמאות מרטיטות ואימצו לעצמם מיסטיקה לאומנית אלימה. כולם נאמנים היו לז'בוטניסקי אישית ורחשו לו הערצה עיוורת" ( 254)

"אין אף להתפלא על שבן גוריון כינה ב1930 את הנאצים 'הרוויזיוניסטים הגרמנים' ולאחר שקרא מאמר על היטלר כתב:" נדמה היה לי , שאני קורא את ז'בוטניסקי… אותם דברים, אותו סגנון ואותה רוח" ( עמ' 256)

כבר באסיפה הראשונה בה השתתף ( ב.ג) בווינה השווה את ז'בוטניסקי להיטלר ( עמ' 262).

השגת השלטון באלימות

במחקר שנושאו ׳הוויכוח בתוך מפא״י על השימוש באלימות 1932-1935׳ (הופיע בספר ׳ההליכה על קו האופק׳, עמוד 82), כותבת פרופסור אניטה שפירא: ״… מתחת למעטה הדמוקרטי של התנועה תססה מסורת אחרת, שינקה השראתה מן המהפכה הבולשביסטית ומלקחיה. מסורת זו מצאה את ביטויה בשיטות הארגון הצנטרליסטיות, שלפיהן אורגנה התנועה, ובשימוש במנגנון ההסתדרות לשם כפיית ׳רצון הכלל׳, כפי שנתפס אצל ההנהגה, על פרטים ועל גופים… הסובלנות כלפי יריבים פוליטיים או מעמדיים לא הייתה מקובלת. ׳משחק הוגן׳ לא היה מהמושגים שהביאו אנשי העליות השנייה, השלישית והרביעית ממזרח אירופה. הקנאות האידיאית ליוותה את מעורבותם במאבקים השונים. במשך הזמן נהייתה זו גם לקנאות ארגונית. ביטחונם המוחלט, שהם מייצגים את דרך המלך של תנועת הפועלים בארץ, נתן לחברי ׳אחדות העבודה׳ ואחר כך מפא״י, את הבסיס המוסרי לכפיית רצונם על האחרים״.

אניטה שפירא צילום זאב גלילי C

 

חזונו של זאב ז'בוטינסקי

זאב ז'בוטינסקי אינו זקוק לכתב הגנה מול מעלילי הדם הבולשביקים. די אם אציין כי רבים מאלה שכינו אותו פשיסט (בעיקר מחוגי מפ"ם ושמאלה) ראו בסטאלין, רוצח ההמונים הגדול בהיסטוריה, את "שמש העמים" ולבשו שק ואפר ביום מותו.
ז'בוטינסקי היה דמוקרט וליברל עד עמקי נשמתו.
הוא שאף למדינה יהודית משני גדות לירדן. אך לאחר שתוקם המדינה לפי חזונו זו אמורה הייתה להיות מדינת רווחה דמוקרטית. בשירו "שתי גדות לירדן" כתב:
שם ירווה לו משפע מעושר
בן ערב בן נצרת ובני

כי דגלי דגל טוהר ויושר
יטהר שתי גדות ירדני
את המשטר המדיני שישרור במדינה סיכם בחמשת הממין. שהמדינה חייבת לדאוג לספק לאזרחיה: מזון, מלבוש, מעון, מרפא, מלמד.
מה הייתה החולצה החומה
על כך קיבלתי תשובה מידידי, מנהל מכון ז'בוטינסקי, יוסי אחימאיר (בנו של אב"א אחימאיר) שהראה לי דברים שכתב אביו בכתב ידו:
"אני תקווה שבית"ר תחזור לחולצתה המסורתית, שהייתה על גופו של ראש בית"ר בכינוסי בית"ר והשוכן במעלות קדושים וטהורים.
בחולצה זו שמע אברהם סטבסקי הי"ד את פסק הדין של מוות,
בחולצה זו עלה שלמה בן-יוסף הי"ד לגרדום.

אבא אחימאיר בחולצה חומה

 

צבע חולצה זו הוא אדמת צבע השרון, המגדלת את פירות ההדר…
נהיה הדרים כפירות אילו".

כתב היד שמור ב"בית אבא" – ארכיון שהוא מוזיאון למפעלו הרוחני של אחימאיר. הבית הוקם על ידי ילדיו של אב"א אחימאיר בבית בו התגורר עם משפחתו עד יום מותו בשיכון ותיקים ברמת גן.

ומה בדבר ירון לונדון

בפליטת הפה שלו גרם לי לכתוב את הפוסט הזה. אני בטוח שכל מה שכתבתי למעלה ידוע היטב לירון.

יש לי הסבר לפליטת הפה, שהוא אולי פסיכולוגיה בגרוש.

נראה לי שאמו של ירון לונדון, בוגרת גדוד העבודה צרבה בתודעתו – יחד עם העברית המשובחת שבפיו – את הקשר בית"ר =פשיזם.

והערה אישית בענין חולצת בית"ר

בילדותי לבשתי בגאווה את חולצת בית"ר. כמו כל בית"רי נשאתי בכיסי את נוסח הנדר.
"אני מקדיש את חיי לתחיית המדינה העברית ברוב תושבים עבריים על שתי גדות הירדן קדמה וימה…

וכו'
לתחושותיי באותה עת ניתן ביטוי בספרו של אל"מ (מיל.) יעקב צור בספרו "ימי הצריף". שנינו למדנו בבית הספר "תחכמוני" בנתניה ושנינו הלכנו לקן בית"ר "בית זאב", ברחוב סמילנסקי.
וכך כתב יעקב צור:
"אהבנו ללכת לשם [ל"בית זאב"] , כדי לפגוש חברים, לשיר שירי בית"ר ואצ"ל, להאזין להדרכה אידיאולוגית ולצאת למשחקי ספורט וצופים… באירועים חגיגיים היינו לובשים את מדי בית"ר… חולצה בצבע חום, כובע סירה, יפה עם סמל בית:ר ומכנסי חאקי. ידענו שאנשי השמאל משמיצים את מדינו בטענה שזו תלבושת של פשיסטים. אבל אנחנו היינו גאים בהם מאד ולא נרתענו כלל. המדריכים… הבהירו לנו שגינוני הצבאיות שנהגו בבית"ר, המשמעת הקפדנית, תרגילי הסדר וכדומה, חשובים ביותר, כהכנה ליום שבו יקום צבא עברי במדינתנו , שתהיה חופשית מעול זרים. אנו האמנו בזה בלב שלם".
עד כאן דברי יעקב צור.
אני מאמין בדברים אלה בלב שלם גם היום.

קישורים

שמשון של זאב ז'בוטינסקי

פורסם בקטגוריה בן גוריון, ז'בוטינסקי, ז'בוטינסקי, קיבוצים, תולדות המדינה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

8 תגובות בנושא החולצות השחורות של ירון לונדון והחולצה החומה של בית"ר

  1. מאת אבירם פוליטי‏:

    תודה זאב על מאמר מקסים. תל חי !

  2. מאת ליאור חיימוביץ‏:

    האינדוקטרינציה האנטי-בית"רית והאנטי-רוויזיוניסטית שספג ירון לונדון בביתו אינה כה מפתיעה, על רקע הקיטוב האידיאולוגי ששרר במדינת ישראל בימים בהם התרוצץ לונדון הצעיר ברחובות תל אביב של שנות ה-40 וה-50.
    מה שמפתיע (אותי לפחות) הוא שגם כיום ניתן למצוא כאלו שמתחנכים לשנאת תנועת בית"ר ומורשתו של ז'בוטינסקי, למרות שהחברה שלנו פחות קוטבית באופן משמעותי. סיפור שהיה, כך היה:
    לפני שנתיים לערך הדרכתי, במסגרת הקונגרס הציוני השנתי לנוער, קבוצות נערים ביד-ושם, שהורכבו מחניכים מתנועות נוער שונות. כמדריך-נציג של תנועת בית"ר, לבשתי את מדי התנועה, ובקבוצתי היו כמה חניכי התנועה. כבר במהלך פעילות ההיכרות בין החניכים, כשכל חניך הציג את עצמו ואת התנועה ממנה הוא הגיע, קמו שני חניכים בוגרים מתנועת הנוער העובד והלומד, והצהירו שהם אינם מוכנים לעבור פעולה יחד עם חניכי תנועת בית"ר, שהם מחשיבים לתנועה "פאשיסטית".
    לשמחתי לא הייתי צריך להתמודד עם ההצהרה והמצהירים כיוון שהמדריך של החניכים הללו היה בקרבת מקום, ולו השארתי את מלאכת השכנוע והשידול להישאר (שאני מודה שלא היה לי שום חשק לבצע בעצמי).
    אחרי שהשניים התרצו ושבו לפעילות, המשכתי לפעילות הבאה שהכנתי, שעסקה במרד גטו ורשה, בדגש על חלקו של ארגון האצ"ל הבית"רי (ביד-ושם החלו בשנים האחרונות ומאז יציאת ספרו של ארנס שהזכרת, להכניס יותר ויותר מידע על חלקה של בית"ר במרד). שמחתי שהייתה לי לכל הפחות ההזדמנות להרביץ בהם קצת תורה בית"רית.

    אם תשאל אותי, הדוגמא הזו הרבה יותר מטרידה מהתבטאותו של ירון לונדון. חניכי הנוער העובד והלומד מודל 2009 מאיפה הגיעה השנאה? אני מניח שלא ממערכת החינוך הממלכתית, שתכניה אחידים בערים, במושבים ובקיבוצים, ואותם לומדים גם חניכי בית"ר וגם חניכי הנוער העובד והלומד. המסקנה המתבקשת, לפיה את ה"מורשת" הזו קיבלו החניכים בין כתלי סניפי תנועתם, מטרידה אותי מאוד.

    ובהערת אגב נוסטלגית, אציין שגם אני בוגר סניף (מעו"ז) בית"ר שבבית זאב ברחוב סמילנסקי בנתניה, אותו עזבתי לפני כ-10 שנים כשבאמתחתי חוויות וזכרונות יפים אינספור. לצערי הרב, אני חושב שמאז לא נרשמה בו פעילות יתרה.

  3. מאת יעקב אחימאיר‏:

    קראתי את רשימתך על צבע החולצות. תבורך על כי לא ניכרת בשורותיך נימת התנצלות. אפילו אם לבשו בית'רים חולצות בצבע ירוק, היתה נמצאת סיבה לגדף אותם. תצלום זה, של אבי זצ'ל, נעשה בעת השתתפות אבי בחנוכת האנדרטה לזכרו של דב גרונר הי'ד, מול משטרת רמת גן. הייתי עימו במעמד
    זה. והנה, ביוםשני , 6-6 , אחה'צ נפקוד את קברו, בנחלת יצחק, במלאות 49 שנים לפטירתו.

  4. מאת גד שליו‏:

    הפומפוזיות הפכה, או שמא תמיד הייתה סוג של מחלה כרונית בשיח הישראלי…. ירון לונדון אינו יוצא דופן: את ה"יצירתיות" הלשונית הנגזרת מן הפומפוזיות הוא מטיל על הצד הפחות אהוד עליו: המחנה הלאומי.
    זו בעיה שונה מאשר העויינות הטבעית נגד המחנה הלאומי בעיתונות העברית. הפומפוזיות הזו מאפשרת לדובר לחוש עצמו נעלה על הצד השני, אולם חשוב יותר: ברוב המקרים תגרום לצד השני לחוש מתגונן משום שהיא לכאורה מציגה אותו כלא לגיטימי.
    שנים "סבלתי" את נפלאות המליצה של צד שמאל הישראלי, ובעיקר כאשר (בתנועת נוער, בשירות הצבאי או בפקולטה למדעי הרוח) בני פלוגתא לא מצאו בי את הדופי היותר קל לאיתור שציפו למצוא אצל "ימני"… מאחר ולא הייתי עילג וצווחני, חובש כיפה או אגרסיבי, "צד שמאל" נאלץ לעבור לנשק כבד יותר והוא המליצה המרושעת… בכל דיון "חייב" היה לעלות על פני השטח הטיעון כי "אצ"ל ולח"י רצו להיות בני ברית של היטלר" ושאר קלישאות צפויות.
    בשלב מסויים, לאחר שזיהיתי כי חוגים בשמאל הישראלי התרחקו מרחק מרשים מאוד מכל סוג של אתיקה בדיון או כוונה אמיתית לדבקות בכללים של שיח ציבורי, מצאתי את עצמי יותר ויותר מוכן בעצמי לעשות שימוש "פה ושם" באותן פומפוזות מרושעות כנגד הצד השני. כאשר באיזה כינוס פגשתי בשני פעילים של קומבינת "השמאל הלאומי" (שהוא לא יותר מאשר שם מותג מומצא שנועד לגרד אלקטוראט מסויים שלדעת הקופירייטר יהיה מוכן להצביע למי ששם המשפחה שלו הוא "לאומי") אשר דיברו בהתנשאות מדהימה כאילו הם עצמם היו העליה הראשונה-שניה-שלישית+הפלמ"ח+מועצת העם, עשיתי את עצמי תמים יותר מהרגיל ושאלתי לעניין מהות ה"שמאל הלאומי" כתנועה… "אז אתם מערך, מפ"מ… מה בדיוק?" שאלתי בתמימות כדי לנתק אותם לשניה ורבע משטף יריקת הקלישאות החבוטות. לאחר דקה של הרצאה אודות "מהות השמאל הלאומי" פשוט אמרתי כי למרות שאני עויין את השמאל ה"רגיל" אני רואה בו זרם פוליטי מקובל, אולם "שמאל לאומי" נשמעת תנועה מסוכנת מאחר והיא למעשה תרגום לעברית של "נציונל סוציאליסטים" …"ומאלה ליהודים ולעולם היה מספיק".
    היה משעשע לראות את ההלם שפקד אותם, בעיקר משום שנראה לי שמעולם לא חשבו על משחק המילים הזה… לשניה שאלתי את שיטת הדיבור המליצית של השמאל הישראלי הפוסט ציוני ואני חייב לציין שזו לא שיטה שאני מעדיף לאמץ: לא את הפומפוזיות כמרכיב עקרי בדברת לפחות… עצוב שדווקא אדם כמו ירון לונדון, שיכול לייצג את עצמו בכבוד גם תוך שימוש ברטוריקה נקיה, בוחר פעם אחר פעם לעשות שימוש יתר בכלי נשקו של כתב רכילות או שדרן ספורט: דיבור מרושע ועוקצני המיועד לחפות על העדר ידיעה או העדר אמירה.

    הערת תגובה

    אני מסכים עם הכותב לגבי סיגנון ההתבטאות של השמאל הפוסט ציוני. אך ייחוס רשעות במקרה זה ללונדון היא הגזמה. זו הייתה פליטת פה פרוידו-פוליטית. איני חושב שהייתה מכוונת ומרושעת.
    ז.ג.
    ז.ג.

  5. מאת מרים בר יוסף‏:

    הייתי בת 10 כשהלכתי בשבת בפעם הראשונה למעוז בית"ר בבת- ים ב1954
    שכני המכובדים צעקו לעברי פשיסטית. אחרי הפעולה אבי נאלץ להסביר לי במה מדובר. החולצה הייתה כמובן כחולה ועליה עניבת תכלת. לשכנים הללו יש היום ממשיכים, מסתבר.

  6. מאת ארז מזרחי‏:

    הנני חניך בוגר ומפקד מעו"ז בת ים בשנות השמונים .
    אנחנו לבשנו בגאווה את חולצותינו הכחולות ולא היה גבול לאושר על כי נפל בחלקנו להיות חלק מין הפלא שניקרא בית"ר.
    שם למדנו הדר מהו ורכשנו את חברינו לחיים
    היחס של הסביבה היה עוין לעיתים אך היה בטל בעיננו לעומת גילויי האהדה מהבית"רים בליבם
    תגובה
    מן היום בו נקראתי לפלא
    של בית"ר וציון וסיני

    אני זכיתי ללבוש את החולצה החומה וגאה בכך עד היום.
    ז.ג.

  7. מאת חיה‏:

    לא כדי לערער על כל מה שכתוב כאן ולא כדי לטעון נגד, אלא רק להוסיף לדיוק ההסטורי. אב"א אחימאיר פרסם בעיתון דואר היום בתחילת שנות השלושים טור שכותרתו היתה "מיומנו של פשיסטן". בנוסף לכך קרא בטור זה לז'בוטינסקי להיות הדוצ'ה שלנו. הפשיזם כתופעה תרבותית היה קיים כמעט מתחילת המאה העשרים והיה משולל אנטישמיות. יהודים רבים הזדהו עם עקרונותיו, במפורש או באימוץ העקרונות בלי לקרוא בשמם, וחברי ברית הבריונים ביניהם.
    תגובה
    נכון שהמשטרים הפשיסטיים שלא היו נאציים הצילו יהודים ממוות. כך באיטליה של מוסוליני [עד שהנאצים השלטו עליה. כך גם בספרד של פרנקו.]
    נכון שבראשית המאה התשובה של עולם במשבר מול הקומוניזם היה הפשיזם. לא נכון שהתנועה הלאומית דגלה אי פעם במשטר פשיסטי. משנתו של ז'בוטינסקי היא ליברלית ודמוקרטית. הכותרת לטור של אבא אחימאיר לא היתה הזדהות עם הפאשיזם אלא צורה של התרסה נגד הקומוניזם ושלוחותיו בארץ הוא הראשון שתפס את הסכנה לציונות מן הקומוניזם. בגלל בורות אנשים ובגלל נוראות הנאציזם ניצל השמאל הישראלי את הסלידה מן הנאציזם כדי להאשים את בית"ר צבפאשיזם דבר שלא היה לו כל בסיס. ומי היו המאשימי? אנשים שסגדו לסטאלין עד יום מותו ועוד התאבלו עליו.

  8. מאת יוסי אחימאיר‏:

    נא לדייק:
    הטור פורסם ב-1928, ב"חזית העם".
    ומה היה הפאשיזם אז?
    אכן כן – התגובה לקומוניזם המדכא, כפי שאב"א אחימאיר ז"ל היה ראשון המזהים אותו בתור שכזה.
    תגובה
    יוסי יקירי,
    אם לדייק אזי המפלגה הפשיסטית של מוסוליני הוקמה ב-1919 והרעיון הפשיסטי נולד עוד בשלהי המאה ה-19. אכן גם ב-1928 הפאשיזם לא היה מה שהפך כמה שנים לאחר מכן עם עליית הנאציזם. אך התנועה הלאומית בראשות ז'בוטינסקי דגלה בתפיסת עולם ליברלית. אותי לא מבהיל כשמאשימים אותנו בפאשיזם כאשר המאשימים היו סטליניסטים עד ש"שמש העמים" נפח נשמתו.

השאר תגובה