עמוס עוז מנהל משא ומתן עם חאלד משעל

שתיקתו הרועמת של עמוס עוז מאז החל צוק איתן מעוררת פליאה. איפה נבואות הזעם שלו? אפה דברי הקינה על הפלסטינים המסכנים? אפה הקינה על הילדים שנהרגו בידי הכובש הישראלי?

לפי בקשת הקהל אנחנו מביאים כאן את הדברים שאמר עמוס עוז  ב-2010. עזה היא אותה עזה, הים הוא אותו הים, עמוס עוז הוא אותו עמוס עוז וחאלד משעל הוא אותו חאלד משעל. [יולי 2014]

 

עמוס עוז  ויקיפדיה האנגלית

עמוס עוז ויקיפדיה האנגלית

 

חאלד משעל מנהיג החמאס

חאלד משעל מנהיג החמאס

בשבוע שבו נאבקת ישראל מול גל אדיר של שינאה אנטישמית בכל העולם, מצטרף עמוס עוז, המועמד מטעם עצמו לפרס נובל, למקהלה הכללית * כמובן שאנחנו אשמים במה שעושים לנו והטרור החמאסי הוא ביטוי ל"יאוש ותיסכול" * הוא מציע להיכנס למשא ומתן עם החמאס כי "רעיון" אי אפשר להכריע בטנקים * איך ייראה משא ומתן בין עמוס עוז לחאלד משעל

תארו לעצמכם שבעיתון כלשהו היתה מופיעה הכותרת הבאה בשנת 1939:

הנאציזם הוא רעיון ומעולם
לא הצליחו לנצח רעיון בכוח

עמוס עוז לא אמר בדיוק את הדברים שבכותרת. הוא אמר משפט כמעט זהה. החליפו את המלה "נאציזם" ב"חמאס" ותקבלו את עיקר דבריו.

במאמר שפרסם ב"הארץ", תחת הכותרת " על גבולותיו של השימוש בכוח", כתב עוז את הדברים הבאים: "החמאס אינו רק ארגון טרור. החמאס הוא רעיון. רעיון נואש וקנאי שצמח מתוך ייאושם ותסכולם של הרבה פלסטינים. מעולם לא נוצח רעיון בכוח: לא על ידי מצור, לא על ידי הפגזה ורמיסה בשרשראות של טנקים ולא בעזרת קומנדו ימי. כדי לנצח רעיון יש להציע רעיון אחר, מושך יותר, מתקבל יותר על הדעת… את הסכסוך הישראל-עזתי אפשר יהיה בסופו של דבר לפתור רק על ידי משא ומתן עם החמאס…".

 

מה אפשר לומר על אמירה אווילית כזו?
מה אפשר לומר על סופר המתיימר לייצג את ישראל ומצטרף למקהלה העולמית של שונאי ישראל ולעלילת הדם שמעלילים עלינו?

עמוס עוז מרבה לכתוב. האם הוא גם מוצא פנאי לקרוא?

האם קרא למשל את אמנת החמאס?

פרקים מאמנת החמאס

• "ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה"

• "המערכה שלנו עם היהודים גדולה מאד והרת גורל, ונחוצים לה כל המאמצים הכנים".

 * תנועת ההתנגדות האסלאמית היא חולייה אחת מהחוליות של מלחמת הקודש [ג'יהאד] בעימות עם הפלישה הציונית".

• "התנועה קשורה בקשר אמיץ להופעת החלל הקדוש [שאהיד] עז אל דין אלקסאם ואחיו לוחמי הג'האד [מוג'אהדין] מ[קרב] אנשי האחים המוסלמים בשנת 1936 . • משם היא קשורה קשר הדוק לחולייה נוספת הכוללת. מלחמת קודש [ג'יהאד] של הפלסטינים, וכן למאמצים ולמלחמת הקודש [ג'יהאד] של האחים המוסלמים במלחמת 1948 ולפעולות הג'יהאד של האחים המוסלמים בשנת 1968 ולאחריה.

החלל הקדוש [שאהיד] עז אל דין אלקסאם

החלל הקדוש [שאהיד] עז אל דין אלקסאם

 • "לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ו[אז] יאמרו האבנים והעצים: "הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא [מאחורי], בוא והרגהו".

"עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם". עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם
"עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם". עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם

 • "תנועת ההתנגדות האסלאמית מאמינה שאדמת פלסטין היא אדמת הקדש אסלאמי [וקף] לדורות של מוסלמים עד תחיית המתים. אסור להפקיר אותה או חלק ממנה או לוותר עליה או על חלק ממנה. אין היא קניינה של אף מדינה ערבית, או כל מדינות ערב, ולא של אף מלך או נשיא, או כל המלכים והנשיאים, ואין היא קניינו של שום ארגון או כל הארגונים כולם, בין אם הם פלסטינים או ערביים, זאת משום שפלסטין היא אדמת הקדש [וקף] אסלאמי לדורות של המוסלמים עד יום תחיית המתים".

שאדמת פלסטין היא אדמת הקדש אסלאמי. סמל החמאס
שאדמת פלסטין היא אדמת הקדש אסלאמי. סמל החמאס

• היוזמות [המדיניות], ומה שקרוי פתרונות של שלום הועידות הבינלאומיות לפיתרון הבעיה הפלסטינית, עומדים בסתירה לתפישת העולם של תנועת ההתנגדות האסלאמית. ויתור על חלק כלשהו מ[אדמת] פלסטין כמוהו כזניחת חלק מן הדת…"

 

מר עוז הנכבד, מה יש לך לומר לאנשים שאמנה כזו היא המנחה אותם? מה בדיוק תציע להם? מה תקבל מהם? מה הם יציעו לך? ומה הקישקוש הזה על כך שהחמאס או "רעיון נואש וקנאי שצמח מתוך ייאושם ותסכולם של הרבה פלסטינים".

לפני שאתה פותח את הפה ומטיף לנו מוסר כדאי שתקרא לא רק את הסעיפים שלמעלה. קרא את האמנה כולה. בבקשה, הנה קישור לנוסח המלא של האמנה בעברית. אחר כך תסביר לנו אם יש עם מי לדבר ועל מה אפשר לדבר.

 http://reut-institute.org/data/uploads/officialheb/20060206Hamas%20Covenant.pdf  

דוגמא אחת לזוועה החמאסית

אם אין לך זמן לקרוא את אמנת החמאס, או שהצלחת עד כה לעצום את עיניך ולאטום את אוזניך ממעשי הרצח המתועבים שהם ביצעו אולי תציץ בסרטון המצורף. אין בו דם יהודי, אך זהו סרט זוועה המציג לאיזו תהום של שיפלות יכולים להגיע אלה שאתה מבקש להיכנס עמם למשא ומנתן. ואם קיבתך רגישה מדי מכדי להתבונן בסרט זוועה הנה תאורו כפי שפרסם על ידי איתמר מרכוס ונאן ז'אק זילברדריק באתר PMW (מבט לתקשורת הפלסטינית) אתר רציני העוקב בשיטתיות אחרי פרסומי התקשורת הערבית.

 ילדים של מחבלת מתאבדת צופים בשחזור של מות אימם

                             – מאת איתמר מרכוס ונאן ז'אק זילברדריק –

 

תכנית הילדים הפופולארית 'חלוצי המחר', המשודרת בערוץ 'אל-אקצא' של חמאס הפיקה משדר מיוחד. שני ילדים קטנים של מחבלת מתאבדת הוזמנו לצפות בשחזור של פיגוע ההתאבדות של אימם. המחבלת, רים ריאשי, רצחה ארבעה ישראלים בפיגוע בשנת 2004

נאסור, בובת-הדוב המככב בתכנית, מציג את ילדיה של רים ריאשי בפני הילדים באולפן: "[האורחים שלנו הם] ילדי השהידה רים ריאשי." לאחר מכן הילדים של ריאשי, דוחא ומוחמד, צופים ביחד עם הילדים האחרים שהוזמנו לאולפן,

 בוידאו-קליפ המשחזר באופן דרמטי את ההכנות לפיגוע, ואת הפיגוע עצמו בו התאבדה אמם. בזמן שידור הקליפ, המצלמה באולפן מתמקדת מעת לעת בפניהם של שני ילדיה של ריאשי, כשהם צופים בסרטון המשחזר את פיגוע ההתאבדות.

בשיחזור הפיגוע מופיעה שחקנית, המייצגת את רים ריאשי, כשהיא מכינה חגורת נפץ בנוכחות הילדה המשחקת את בתה. הילדה הולכת אחרי האם ושרה לה: "אמא, מה את נושאת בחיקך במקומי, צעצוע או מתנה בשבילי?" האם, ריאשי, אינה עונה ולאחר מכן היא עוזבת את הבית כשהילדה שרה: "שובי מהר, אמי!"

אחר כך הילדה-שחקנית נראית כשהיא צופה בחדשות בטלוויזיה ורואה את הדיווח על מות אמה בפיגוע. אז היא שרה לאמה: "במקום [לשאת] אותי החזקת פצצה בזרועותייך. רק כעת הבנתי מה יקר יותר מאיתנו."

נמשיך בדרכה של השהידה. בזמן שהילדה אומרת את המלים האלו בסרטון הוידאו, המצלמה באולפן עוברת לתצלום תקריב של פני בנה של ריאשי, כשהוא צופה בוידאו המשחזר את מות אמו. לאחר מכן התמונה חוזרת לסרטון הוידאו, שבו רואים את ריאשי מתעמתת עם חיילים ישראליים, ורגע לאחר מכן כולם נעלמים בהתפוצצות גדולה.

לפני ששידור הוידאו-קליפ מסתיים, המצלמה חוזרת אל הילדים באולפן. מנחת התכנית, נערה בשם סראא', מסכמת את הצפייה בוידאו אלה הילדים של השהידה, לוחמת הג'יהאד הגיבורה, אשר הקריבה הכל למען מולדתה. היא לא התייחסה [לילדיה] בשרה ודמה, ולמענם היא הקריבה [את חייה] לאללה… אנו אומרים לכובש שאנחנו נמשיך בדרכה של השהידה, לוחמת הגי'האד רים ריאשי, עד לשחרור המולדת מידיך הגוזלות.

הערה של מכון "מבט לתקשורת פלסטינית": בסרטון הוידאו השלם, בתה של ריאשי מבטיחה ללכת בדרכה של אימה, והסרטון מסתיים כשהילדה פותחת את המגירה של אימה ומוציאה ממנה מקל-נפץ. הסרטון המלא משודר בטלוויזיית החמאס באופן סדיר בין השנים 2007 – 2009

 

באתר מביאים גם סרטון אחר ובו ראיונות עם ילדיה של המתאבדת האומרים כי אהבו את אמם אך היא הלכה לגן עדן והרגה חמישה יהודים.

 אני חוסך ממך צפיה בסרטון מתועב זה אך אתה יכול להיכנס בכל עת לאתר של pmw@palwatch.org

ותזכה שם לשפע סרטונים כאלה.

 מה תגיד לחאלד משעל

אני מנסה לדמיין במוחי, אדוני הסופר , מה ייאמר בשיחה בינך לבין חאלד משעל. ראשית עצה טובה. אני מציע שאת השיחה הזו תנהל על אדמת ישראל (אם השלטונות הכובש הציוני ירשו למנוול הזה להיכנס לכאן בלי להעצר), או לפחות על אדמה של מדינה דמוקרטית. אם תתפתה להיפגש עם בן שיחך בסוריה, או ברצועת עזה, או בסודאן או בתימן, אתה עלול להיזרק מגג בית בן 14 קומות, להיתלות כשרגליך למעלה או סתם להרצח.

 עמוס עוז: אפתח בכך, אדוני, שידי מושטת לשלום. (עוז מושיט את ידו אך משעל מתעלם ממנה). אך עוז מתעלם מן העלבון וממשיך: אני מדבר עמך בשם הרוב השפוי של אזרחי ישראל, הרוצים בשלום. אנחנו מודים בכך שגרמנו עוול לעם הפלסטיני, שיש לפתור את בעיית הפליטים ולשים קץ לכיבוש.

משעל: איזה כיבוש?

עוז: הכיבוש של 1967 כמובן. אנחנו לא רוצים לשלוט על עם זר.

משעל: ומה עם הכיבוש של 48 ?

 עוז: נדמה לי שהעם הפלסטיני כבר השלים עם כך שיש מקום למדינה יהודית בגבולות 1967 ושיהיו שתי מדינות שיחיו זו ליד זו בשלום.

משעל: מי אמר לך את זה שהפלסטינים מכירים בגבולות 67? אפילו באמנת אש", שמעולם לא בוטלה, לא מכירים בגבולות האלה. ואנחנו רואים באש"ף בוגדים בעם הפלסטיני על שהסכימו אפילו למראית עין לפשרה באוסלו.

עוז: לאיזה גבולות כן תסכימו? אולי גבולות החלטת או"ם 192 משנת 1947 לחלוקת הארץ?

 משעל: שום גבולות. קרא את האמנה שלנו. כל פלסטינה שאתם קוראים לה ארץ ישראל היא הקדש מוסלמי ואיש אינו רשאי לוותר על אף שעל מאדמתה הקדושה.

עוז: ומה אתם חושבים לעשות עם היהודים. בכל זאת יש כאן יותר מחמישה מיליון יהודים.

 משעל: גם באמנת אש"ף נקבע שרוב היהודים שהיגרו לכאן יחזרו לארצות מהן באו. יהודי מדינות ערב יחזרו לארצותיהם וימשיכו לחיות שם בחסות שלטון מוסלמי כפי שחיו אלפי שנים. אצלנו היה להם טוב יותר מאשר אצל הנוצרים. היהודים האירופים גם כן יחזרו לארצותיהם. מאיפה באה הסבתא שלך? זאת ששנאה את המיקרובים שכאן? אתה יכול לחזור לארץ שלה, נדמה לי רוסיה. יש שם הרבה יהודים שחיים טוב.

עוז: אתה רציני? מה יגיד העולם? משעל: העולם לא מעניין אותי. אבל העולם ישלים עם זה. הנה הכתבת הכי ותיקה של הבית הלבן הציגה רעיון זה בפומבי ואף אחד שם לא מחה. עוז: ומה עם היהודים שירצו להישאר בארץ?

 משעל: האסלם תמיד היה מוכן שתחת חסותו יחיו מיעוטים אחרים שיקבלו עליהם את שלטונו שחוקיו הם חוקי השריעא.

 עוז: אתה מתא ר לעצמך שאנשים שחיים במדינה דמוקרטית יסכימו לכך?

 משעל: אנחנו לא מחכים להסכמה שלכם. וחוץ מזה מה אתה מודאג. כסופר מפורסם תוכל ודאי למצוא מקלט בגרמניה שם אוהבים אותך. גם היינה לא היה ציוני.

עד כאן השיחה המדומיינת בין עמוס עוז לחאלד משעל.

מה מריץ את עמוס עוז?

האם הוא כל כך תמים? האם עיניו טחו מלראות את המציאות כפי שהיא? האם השתכר מן המילים שהוא וחבריו כתבו במהלך השנים? איני יודע. אך חשד כבד מתגנב אל הלב שאת עמוס עוז לא כל כך מעניין עתידה של מדינת ישראל, אלא עתידו שלו. הוא רוצה לזכות בפרס נובל לשלום והצרתו האחרונה מקרבת אותו לפרס שבו נתכבד גם רודף השלום הידוע יאסר ערפאת.  :

==================================================

שאלות לעמוס עוז

                            – מאת פרופסור דינה פורת –

לעמוס שלום,
דבריך "על גבולותיו של הכוח" ("הארץ", 2.6) הפתיעו אותי, ואשמח אם תסכים להבהיר כמה מהנקודות המרכזיות שבהם.
ציינת, כי "החמאס אינו רק ארגון טרור. החמאס הוא רעיון."

איזה רעיון הוא החמאס? אמנת החמאס, שפורסמה באוגוסט 1988 ומאז לא שונתה, מסכמת את רעיונות התנועה ואומרת בצורה הבוטה ביותר ש"היציאה ממעגל הסכסוך עם הציונים (נחשבת) בגידה רבתי, וקללה רובצת על מבצעיה," ש"ישראל תוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה," שכן מדובר בשטח הקדש דתי שאין להתפשר עליו; שדגל הג'יהאד "יונף… כדי לשחרר את הארץ מטומאתם, זדונם ורעתם" של הציונים. היהודים הם אוייב אכזר הנוהג כנאצי והפרוטוקולים של זקני ציון מוכיחים זאת.

 ברור שלא לרעיון הזה התכוונת – אם כך, לאיזה כן?
זהו "רעיון נואש וקנאי, שצמח מתוך ייאושם של הרבה פלסטינים," כתבת, ותמיד יש קסם במילותיך. אבל האם ייאוש ותסכול חייבים בהכרח להוביל לאלימות חסרת פשרות, עד למחיקתו של מי שנתפש כאוייב? בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת הידרדר העולם למשבר כלכלי נורא, ומיליונים איבדו את עולמם. בארה"ב צמחה מן המשבר תוכנית ה"ניו דיל". בגרמניה התחזקה המפלגה הנאצית, ועלתה לאחר מכן לשלטון.

רעיון נואש, כתבת. בתיבה הזאת, "נואש", הטלת את כל האחריות למצב הנוכחי על ישראל, ובעצם אמרת שהחמאס, ולפניו אש"ף, ולפניו הפדאיון, ולפניו ערביי ארץ ישראל, הציעו מאז קמה התנועה הציונית רעיונות לפתרון הוגן של חלוקת הארץ, ואילו הציונים סירבו.

ב-1936 הציעה ועדת פיל לחלק את הארץ, ב-1947 החליטה על כך עצרת האו"ם, וכך הלאה, עד להצעות בשנים האחרונות, אבל היישוב וישראל סירבו, עד שהערבים – שלא נקטו כל אלימות – נואשו ולא נותר להם אלא לנקוט אלימות.
ברור שגם לא לכך התכוונת – ואם כן, למה?

"כדי לנצח רעיון יש להציע רעיון אחר, מושך יותר, מתקבל יותר על הדעת." גם זה משפט שובה לב. הלוואי ואפשר היה לנצח רעיון על ידי הצעת אחר. הרי בוודאי אתה יודע, שמלחמות בהיסטוריה נולדו לא רק מתוך אינטרסים מנוגדים, אלא גם מתוך רעיונות שהוצבו זה לעומת זה וסחפו אחריהם המונים. רעיון עליונותו של האדם הלבן, רעיון צדקתם של הנצרות והאסלאם, הרעיון הבולשביקי, הפאשיסטי – כולם גבו מיליוני קורבנות, אף שמולם עמדו רעיונות אחרים. תרבות המערב מציעה היום לאסלאם הקנאי חלופה: דמוקרטיה, זכויות לנשים ולשונים, חינוך המאפשר לתלמיד לחשוב ולבחור, התפתחות טכנולוגית, יצירה תרבותית עצמאית. הנה רעיון מושך, מתקבל מאוד על הדעת. מה דעתך על כך?

את המשפט הכמעט אחרון, האומר שאנחנו לא לבדנו בארץ הזאת וגם הפלסטינים לא, וששני הצדדים צריכים להכיר במסקנות המתחייבות מן העובדה הפשוטה הזאת, אין צורך להבהיר. הוא מזכיר לי שבספרך הנפלא "סיפור על אהבה וחושך" אתה מצטט את אפרים אבנרי, השומר בשדות חולדה, שאמר: "לא מפני שהם עם של רוצחים נירה בהם (אם יופיעו כדי לירות בנו), אלא רק מן מפני הסיבה הפשוטה שגם לנו מותר לחיות ומפני הסיבה הפשוטה שגם לנו מותר שתהיה לנו ארץ, לא רק להם." ["הארץ", 13.6.10].

הכותבת היא ראש המכון לחקר האנטישמיות ומופקדת הקתדרה לחקר האנטישמיות והגזענות באוניברסיטת תל אביב

 

דינה פורת צילום צחי לרנר ויקיפדיה

דינה פורת צילום צחי לרנר ויקיפדיה

 

 

קישורים

המשא והמתן בין הזאב לבין הטלה

עמוס עוז והכלב היהודי של היינה
http://www.zeevgalili.com/?p=922

עמוס עוז כנביא שקר
http://www.zeevgalili.com/?p=1269

הרוצחת היפה מקפה סבארו
http://www.zeevgalili.com/?p=2015

בין השוקולד הבלגי לחיסול החמאס
http://www.zeevgalili.com/?p=990

על השחיטה בשדרות נוסח 2008
http://www.zeevgalili.com/?p=646
פידיון שבויים לא בכל מחיר
http://www.zeevgalili.com/?p=334

מיהו עז אד-דין אל-קסאם – הרוצח הנערץ של הפלסטינים
http://www.zeevgalili.com/?p=8740

פורסם בקטגוריה אבטואנטישמיות, טרור, ספרות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות בנושא עמוס עוז מנהל משא ומתן עם חאלד משעל

  1. מאת רות איזיקוביץ‏:

    בין שמעון פרס לעמוס עוז
    בין הסכם אוסלו ללסון קישוט

    לפני כ-6 שנים יצא לאור ספר בשם 'תולעת יעקב ודוד ישמעאל', תחת הפסיאודונים מ.ד. בן-עמי. הקטע המצוטט הבא מן הספר נכתב על הוזה שלום אחר, כמדומתני מי שהיום הוא הנשיא שמעון פרס, שהביא עלינו את הסכם אוסלו, הסכם שגבה מאיתנו אלפי נפגעים בטרור ובמלחמות שהיו תוצאתו. בקטע הזה יש רק להמיר את ראשי התבות ש.פ. ל- ע.ע.(עמוס עוז) ולהוסיף במקום המתאים: "להיבחר לקבלת פרס נובל".
    וזה הקטע:
    " ספרים רבים אפשר לחיות בלעדיהם, אך ספרים אחדים אסור לפרוש מן העולם לפני שקוראים בהם. אחד מהם הוא "דון קיחוטֶה".
    בדברים אלה פניתי אל ג'ורג' [אורוול] למחרת, מבלי שידעתי אם קראוֹ. האגדה הנמכרת ביותר, אחרי אגדת המוח האנליטי, היא אגדת תולעת הספרים. זהו המְתַאֲבֵן המוגש לנו, כדי שנלקוק שפתיים ונגיר ריר לקראת המנה הבאה שתוגש לשולחננו, הלוא היא "תהליך השלום". מותר לי לפקפק בתאבונו האדיר של ש.פ. לספרים. מתי לכל הרוחות הוא מוצא להם זמן? שמא בעת הטיסות ניו-יורק-קהיר-אוסלו-וושינגטון…? מוטב היה לו ולנו שיחשב בהן מהלכי מט, במשחק המלכים שהוא נקלע אליו, כחובֵב מלכוּת. ואני, הרי לא אוכל לבוא ולהישבע שאינו שיכור-ספרים. לא קרבתי אליו אפילו חצי פעם, ולוּ ת"ק פרסה, שלא לומר, דל"ת אמות. איך אהין? אבל הזכות שלא להאמין, שמוּרה לי למרות זאת, לא כן? וככל שיירבו הלא-מאמינים במתַאבנים שלו, יירבו הלא-מאמינים במנות השלום העיקריות שהוא מאביס אותנו בהן; לדבריו – במקום מנות קרב. כי הרי, מה חשוב לו יותר מאשר אמוננו בו, כדי להיבחר? ומה חשוב לו יותר מאשר להיבחר? "תהליך חלום דולסינאה" שלו המכונה "תהליך שלום", אמיתי כמוה ממש. נבדתה במוח ההוזה של מאהבהּ האביר, רק כדי שיהיה אביר כתיקנו. הרי כשראה לאחר זמן איכרה כעוּרה ונאמר לו על-ידי משמשו סנצ'ו, כי היא-היא דולסינאה היפה, אלא שמכשף הטיל בה כישוף; וכשנבהל להכיר, כי בְּשֶלהּ הוא גומא מרחקים וגומע צרות צרורות; הוא, אפילו בהזיותיו, לא מסוגל היה להרכיב בדיוק פנים אלה על הפנים ההזויות של יפהפייתו, ונדהם: הלא היא איכרה מסריחה, כעוּרה וּבוּרה. זו איננה דולסינאה אהובתו. אלא ששוכנע על-ידי הבּוּר ממנו, סנצ'ו, בפעולת המכשפים עליה, לאמור: כשלעצמהּ – היא ללא דופי, גם אם נראית כהיפוך עצמהּ. גם ספר זה בוודאי קרא דון קיחוטה שלנו, אביר סיפורי המזרח-התיכון החדש. "הגיע הזמן שנעשה התנחלות של המתנחלים בקרקע המציאות," – פסל במומו.
    הַמשך להאמין, אביר שלום! כל המכות, החבּורות, העלבונות ושפיכות הדמים, אנחנו סופגים בעטיים של שגיונותיך ודולסינאה שלך. כבר מוטב לוּ למצער היית רואה, כדון קיחוטה, כבשים כאויבים תחת לראות אויבים ככבשים."

  2. פינגבאק: עמוס עוז בעקבות ויצ’סלאב מולטוב

  3. מאת אשר‏:

    לא תופס למה כולם מתנפלים על עמוס עוז, הציוני המובהק של שנות השמונים המוקדמות. מי אם לא עמוס עוז פרסם את המאניפסטו הציוני, "על הרך והענוג", מאניפסטו שאין שני לו אפילו עד תיאודור הרצל, לדעתי, בשנת 1982 . כן עמוס היקר הוא שהסביר לעולם שיש מחיר לאנטישמיות הערבית והוא ,הוא יגבה את התשלום בדם כמו הפלנגות, באטום כמו הארי טרומן או סייף לצאוור כמו קאדאפי למי שיעיז להתנכל לו, לילדיו ולשאר אנשי העם העברי השוכן בארץ. ונא לזכור שעמוס עוז הגיבור, השאהיד הציוני אם תרצו, חרף את נפשו בעת פרסום המאמר, לראשונה ב"דבר" ע"ה, ואחר בספר "פה ושם בארץ ישראל בסתיו 1982* ונאלץ להשתמש בשם "צ." כמיסתור נחוץ ולא להסתכן בסכנת המוות הנוראית שבודדי הציונות של אותה תקופה התנסו בה, לא עלינו.
    תגובה:
    פיליטון לא רע

  4. פינגבאק: הישראלים שחתמו על עלילת הדם של ה-LANCET | היגיון בשיגעון

  5. פינגבאק: שלושת נביאי השקר – עמוס עוז, א.ב. יהושוע, דוד גרוסמן | היגיון בשיגעון

השאר תגובה