מנורה, שופר ולולב במסגד בעזה

 אנו מביאים כאן מסמך יחיד במינו. דיווח של חוקר שלא ידע לאות באיתור ובתעוד השרידים היהודיים של עזה. הגילויים שבמאמר זה יזכירו לכולנו שעז  היא חלק מארץ ישראל. ישכר גולדרט ז"ל היה חוקר מובהק של ארץ ישראל והמאמר פורסם בהסכמתו בשנת 2009.  

 

                                             – מאת: ישכר גולדרט –

"זכיתי להיות היהודי והחוקר האחרון שצילם את המנורה הזו לפני שהושחתה ע"י בני עוולה. במסגרת המחקר שערכתי, החל משנת 1969, על ההיסטוריה הגיאוגרפית של עזה, שמתי דגש באופן טבעי על ההיסטוריה היהודית של חבל ארץ זה.

"הרבה מאד מימצאים גיליתי – חלקם לא פרסמתי עד היום מחשש עינא בישא של ונדאליזם ע"י המקומיים. יחד עם זאת קשה להאמין כיום לאיזה שיתוף פעולה חיובי זכיתי מכל חכמי ההיסטוריה הישמעאלים, אליהם פניתי בבקשה למידע. כל זה בתחילת שנות ה-70 ולפני שגברה העוינות הקשה של הפת"ח ואחר כך ניצני החמאס.

מסגד על חורבות בית כנסת

 

החוקר הצרפתי קלרמונט גנו שגילה את המנורה

"כל מי שהתעניין בהיסטוריה של עזה בדורנו ידע כי במסגד המרכזי של עזה ("ג'אמעה אל כביר" או "ג'אמעה עומרי") חקוקה מנורה על העמוד המרכזי. במקומו של המסגד היה בעבר בית הכנסת המרכזי של קהילת עזה בתקופה הרומית ובחלק מן התקופה הביזנטית. לימים בנו הצלבנים על מקומו את הקתדרלה ע"ש יוחנן הקדוש והשתמשו באבני בית הכנסת בשימוש מישני. תוך כדי כך שילבו בכנסייה את העמוד שמצאו במקום ועליו שמו של התורם היהודי. המסגד העכשווי הוא למעשה הקתדרלה הצלבנית עם שינויים מעטים שהוכנסו בו במשך השנים.

הגילוי במאה ה-19

"את הפרסום הראשון על מנורה זו הביא החוקר הצרפתי הנודע קלרמון גנו (Charles Simon Clermont-Ganneau 1846-1923 ) ששימש כקונסול הצרפתי של יפו בשנים 1882-1880. ואח"כ כקונסול הכללי בירושלים. בשנים אלה הרבה לסייר בארץ וגילה הרבה מאד תגליות חשובות – שתקצר היריעה מלפרטן.

"המנורה נזכרת גם בספרו של זאב וילנאי משנת 1954. כמובן, שהרביתי לחקור את המסגד הזה והולכתי אליו הרבה מטיילים יהודים ואחרים. העובדה שמאות יהודים היו מבקרים שם לעיתים קרובות לא הפריעה לאף אחד מן ה"שבאב" העזתי.

מנורה יהודית בעזה

הצילום הנדיר מתפרסם באדיבות ישכר גולדרט

בשנת 1975 נערכו שיפוצים יסודיים במסגד והוקמו בו פיגומים רבים. המופתי של עזה הסדיר עבורי רשות מיוחדת לצלם מקרוב את המנורה, שכן היא היתה ממוקמת בשליש העליון של העמוד – בגובה של כ-8 מטרים. הוקם במיוחד פיגום בסמוך לעמוד. ב-2 פתחי המסגד הוצבו 2 ג'יפים של צה"ל ומהם משכו כבלים לפנסים רבי עוצמה שניזונו מן המצברים של הרכבים, אשר האירו את המנורה.

הצילום האחרון

"הצילום הזה הוא האחרון של המנורה. בחודש פברואר 1978 בקרתי פעמיים במסגד, בפעם השנייה גיליתי לתדהמתי כי בני עוולה שוב הרימו פיגום במסגד הזה ובעזרת איזמלים השחיתו לחלוטין את הציור.

"האמנות היהודית בעזה פרחה מאד בתקופה הרומית-ביזנטית. העמוד עם העיטור היפהפה הזה שרד, ללא פגע, בכל התקופות כשכיית אמנות מיוחדת, החל מימי הממלוכים ועד התקופה הישראלית בעזה (כולל תחת השלטון המצרי בעזה עד 1967). מה חבל כי דווקא בתקופה הנוכחית גבר יצר הוונדאליזם של העזתים ומתוך שנאה עיוורת השחיתו לחלוטין את הציור".

עד כאן דבריו המופלאים של החוקר ישכר גולדרט.
גילוי נאות: מר גולדרט שלח לי את המאמר עם הצילום לפני כמה שנים ואלה נבלעו במעמקי מחשבי ולא נודע כי באו אל קרבו. השבוע, מעשה נס, בו חל ט' באב גיליתי באורח מקרי את המאמר ואת התמונה המיוחדת שצורפה לו ואני ממהר להביאם לידיעת קוראיי.

הפסיפס עם הכתובת דוד

יששכר גולדרט רומז במאמרו על קיומן של שכיות חמדה יהודיות נוספות בעזה שהוא נמנע מלגלות עליהן פרטים. החוקר הגדול של ארץישראל, זאב וילנאי, מוסר פרטים על כמה מהן:

• בית כנסת קדום בחוף העיר.
• על ריצפת ביתהכנסת זה נמצא פסיפס שמשובצות בו חיות וציפורים וכתובת ביוונית יהודית בין שני טווסים. בכתובת נאמר: "מנחם וישוע, בני ישי המנוח, סוחר עצים, כאות הערצה לאתר הקדוש ביותר תרמנו את הפספס הזה ". לאחר מכן מצויינן תאריך יווני המקביל ל-508-509 לספירה.
• פסיפס אחר, פחות יפה אךמרגש יותר: רואים בו דמות (מחוקה בחלקה) פורטת על מיתרי עוגב ומעליה הכתובת דויד.

הפסיפס עם הכתובת דויד (מתוךאנציקלופדיה אריאל  של זאב וילנאי)

הפסיפס עם הכתובת דויד (מתוך אנציקלופדיה אריאל של זאב וילנאי)


תקציר תולדות עזה היהודית

• בעת כיבוש הארץ בידי בני ישראל נועדה עזה ל"נחלת מטה בני יהודה למשפחותיהם" . הנחלה כללה גם את "בנותיה וחצריה עד נחל מצרים" (יהושע טו מז): באר שבע, אשדוד, דימונה, חצור ועוד.

• ההתנחלות בעזה מומשה על ידי מלכי בית חשמונאי, שכבשו את העיר וסיפחו אותה.
• בעזה התקיים ישוב יהודי משך מאות בשנים, , עד ראשית המאה העשרים.
• על פי עדויות נוסעים שעברו בעיר בימי הביניים, עסקו היהודים בעזה במסחר ובחנוונות. הם שיווקו לחוץ לארץ שעורה שגידלו הערבים בסביבות עזה וכן אבטיחי בר שגדלו בנגב.
• בעת שעלו המתיישבים הראשונים באזור ג'ממה והקימו את רוחמה הייתה קהילה יהודית בעזה שסייעה למתיישבים.
• במהלך מלחמת העולם הראשונה נמלטו יהודי העיר בגלל הקרבות שהתנהלו בעיר ובסביבותיה. בתום המלחמה חזרו אליה. הם הקימו בית כנסת. גם סניף של בנק אפ" ק (לימים בנק לאומי) הוקם במקום.
• בשנת 1931 נותר בעיר רק יהודי אחד. כל היתר נמלטו ממנה בעקבות מאורעות הדמים של שנת 1929.

עזה, עיירה ישנונית בראשית המאה העשרים

עזה, עיירה ישנונית בראשית המאה העשרים

בול עזה. מעטפת היום הראשון עם כיבושה ב-1956

בול עזה. מעטפת היום הראשון עם כיבושה ב-1956

זכותנו על עזה בעיני אורי צבי

דוד י. גרינברג , בנו של אורי צבי גרינברג, העביר לי את הקטע הבא, שכתב המשורר לפני כ-65 שנים.

 

אורי צבי כחייל במלחמת העולם הראשונה

" רחוב נאליבקי בווארשה אינו פוסק מלהיות פולני מפני שיושבים שם יהודים בלבד. נאליבקי – זוהי אדמה פולנית. אותו הדבר – עזה. אין בכל שטחה של ארץ ישראל אף חלק אחד, שאיננו קרקע יהודי לאומי. מנקודת השקפה זו הרי לא התעניינה הציונות מעולם בשאלת רוב או לא רוב. שאלת ארץ-ישראל היא שאלה טריטוריאלית לאומית יהודית. אנו, היהודים, יש לנו כל מושגי-המולדת וכל רגשות-הקנין ביחס לארץ-ישראל , כמו שיש לכל העמים ביחס לאדמתם הלאומית. זה יותר ראלי ממה שפושטי הרגל הרעיוניים שלנו בציונות תופסים כריאליות…" .

קטע זה כלול במאמר שכתב אורי צבי ופורסם לראשונה ב-5 במאי 1939 בעיתון היידי " מומענט" בוארשה. הוא תורגם לעברית ופורסם ב" המשקיף" ב-18 במאי 1939.

ראה סרטון לטייל בארץ ישראל עם יישכר גולדרט

ראה: חוות השיקמים של שרון הוקמה על אדמות רוחמה


פורסם בקטגוריה ארץ ישראל, היסטוריה יהודית, התנתקות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

6 תגובות בנושא מנורה, שופר ולולב במסגד בעזה

  1. פינגבאק: כשיהודי עזה סייעו למתנחלי רוחמה | היגיון בשיגעון

  2. פינגבאק: דמוגרפיה וגיאוגרפיה בארץ ישראל | היגיון בשיגעון

  3. פינגבאק: המסמר של דאוד אל נטור וטילי הגראד שיורים מעזה | היגיון בשיגעון

  4. פינגבאק: כל הקישורים לכל המאמרים על בלוף הנכבה | היגיון בשיגעון

  5. מאת זאב בן-יוסף‏:

    לזאב גלילי אכן מגיע יישר כוח ענק על פרסומיו המחכימים המשקפים את ידיעותיו הרחבות והמעמיקות בכל הקשור לארץ ישראל.
    מצאתי לנכון רק להעיר בדבר המשפט לפיו עזה הייתה תמיד חלק מארץ ישראל
    כי עזה הייתה חלק מארץ ישראל רק 35 שנה, החל מכיבושה על ידי אלכסנדר ינאי ועד לכיבוש פומפיוס.
    לפני כיבוש ינאי שלטו שם הפלישתים ואחרי כיבוש פומפיוס שלטו שם הרומאים.

    ב ב ר כ ה ,

    זאב בן-יוסף

    תגובה
    להשקפתי זכותנו על ארץ ישראל כולה אינה נגזרת של משך הזמן שישבנו על חלק זה או אחר ממנה.
    ראה
    http://www.zeevgalili.com/2004/12/10872

    http://www.zeevgalili.com/

  6. פינגבאק: אנו מכריזים בזאת – כל הקישורים ליום העצמאות | היגיון בשיגעון

השאר תגובה