שער הספר שיר שיר עלה  נא

מספרים על פיסיקאי אחד שהתווכח עם  המלחין הגאוני וולפגאנג אמדאוס מוצרט לגבי הצורך בכישרון וביצירתיות כדי לכתוב יצירה מוסיקלית. הפיסיקאי טען כי  כללי ההרמוניה ניתנים להגדרה מתמטית מדויקת וכל בעל ידע מתמטי יכול לחבר יצירה מוסיקלית גם אם אינו מלחין. להוכחת דבריו כתב מינואט נוסח מוצרט.  ה"יצירה" הזו נשמעה אכן כמינואט אך נאמר עליה כי היא  מתאימה לרקדנים בעלי רגלי עץ.

נזכרתי באנקדוטה הזו כשעיינתי בספר "שיר שיר עלה נא"  – תולדות הזמר העברי, מאת נתן שחר, שראה אור  בהוצאת "מודן".

הספר זכה לפרסומת אגרסיבית וכחובב  ותיק של הזמר העברי שמחתי שיש סוף סוף ספר,  המרכז באכסניה אחת את תולדות הזמר העברי מראשיתו  ועד ימינו.

כמו דוקטוראט על צנון

אך כגודל התקוות כך גודל האכזבה.  האכזבה הראשונה היא בצד הטכני. תמהני על הוצאה ותיקה ורצינית כהוצאת "מודן" שהפיקה ספר שהגופנים שלו דקים ועוינים במידה כזו שאתה מאבד את החשק לקרוא.

מבחינת הסיגנון הספר מאכזב כי הוא כתוב כמו המינואט של אותו פיסיקאי. זה נראה כמו דוקטוראט על תולדות הצנון. חסרה בו נשמה יתרה, המתבקשת מכתיבה על הנושא.

יומרות ללא כיסוי

הספר גם בעל יומרות ללא כיסוי. בפרסום לספר נאמר כי יש בו "גילויים חדשים ומפתיעים" כמו למשל שבין יוצרי הזמר העברי  היה הרב הראשי הראשון לארץ ישראל  אברהם יצחק הכהן קוק. עם כל הכבוד לגילוי הגדול אבל זהו חידוש ישן מאד.  המלחין גבריאל גראד הוציא עוד לפני כ-70 שנה חוברת ובה מנגינות שהלחין לשירי הרב קוק. המומחה הגדול ביותר לתולדות הזמר העברי,  אליהו הכהן, כתב בשנת 1978 מאמר ב"עתמול" תחת הכותרת "כיצד הפכה התקווה להמנון":  "הרב קוק חיבר בראשית שנות העשרים את 'שיר האמונה' בעקבות 'התקווה' ועל פי לחנו".

כמה שירים קיימים

עוד נאמר  בפרסום לספר כי "לראשונה בתולדות הזמר העברי  נספרו מספר השירים העבריים  שנכתבו משנת 1880  ועד כה  כשהמספר הסטטיסטי מעיד  על 155000 שירים שנכתבו עד 1.1.06.
מה לעשות אבל גם טענה זו אינה מדויקת. הראשון שקטלג וספר את כל השירים העבריים הוא המלחין וחוקר הזמר העברי ושירת יידיש, מאיר נוי. הוא הכין כרטסת שבה פתח לכל שיר כרטיס, והכרטסת כולה, שמנתה כמאתיים וחמישים אלף כרטיסים, נמצאת היום בבית הספרים הלאומי בירושלים.

בפרסום נאמר גם כי "שיר המולדת הראשון לילדים פורסם בשנת 1903 והלחן שלו הוא זה שהותאם מאוחר יותר  לשיר "האוטו שלנו גדול וירוק" של פניה ברגשטיין.  גם עובדה זו אינה נכונה.
המחבר התכוון לשיר המתחיל במלים "הוי ערש מולדת". זה איננו בדיוק שיר ילדים. השיר כולל שורות  כמו "במוות נבחרה כולנו בצרה", ו"מלחמה נערוכה, דמנו נשפוכה". זה לא טקסט המאפיין שיר ילדים עברי. קדם לשיר זה שירו של פרץ סמולנסקין "אהבת מולדת" משנת 1879, שהיה שיר ילדים ושיר מולדת מכונן.

התעלמות מאליהו הכהן

החטא הגדול של הספר הזה הוא הכמעט התעלמות מתרומתו של אליהו הכהן לחקר הזמר העברי. אליהו הכהן עוסק בכך יותר מיובל ופרסם מאות מחקרים ראשוניים  על מקורות הזמר העברי – מחקר ראשוני על תולדות התקליט העברי, ביבליוגרפיה של שירי לוין קיפניס (ובו 4800 פריטים), מונוגרפיה על שירי מרדכי זעירא, מחקרים מונומנטליים על תולדות "התקווה", מנהג הנטיעות בל"ג בעומר, שירי תל אביב ועוד ועוד.

אליהו הכהן [צילום: דליה הכהן]

למרות כל המגרעות הללו אי אפשר שלא לברך על היוזמה. הספר מחזיק למרות מגרעותיו אוצר גדול של עובדות, שירים, איורים וצילומים המשקפים את תולדות המפעל הציוני כפי שהם באים לביטוי בזמר העברי. חבל שאפילו את התועלת שניתן להפיק מעובדה זו החמיצו המחבר והמו"ל. המפתח שבסוף הספר הוא רק של אישים ללא נושאים. כך, למשל, אפשר למצוא במפתח את יגאל אלון אבל כשחיפשתי מה נאמר על להקת הגבעטרון  (שזכתה בפרס ישראל) לא מצאתי במפתח והייתי צריך לעלעל  בין דפי הספר. מצאתי, אבל אין שם מלה על הלהקה הזו כתופעה תרבותית ייחודית.

למרות הביקורת החריפה שלי על הספר אני ממליץ לרכוש אותו על ידי כל מי שהזמר העברי קרוב לליבו. פשוט מפני שלא ראה עד כה אור שום ריכוז כזה של תולדות הזמר העברי, שהוא טוב ממנו.

תרומתו העצומה לזמר העברי לא באה לביטוי בספר. אליהו הכהן (צילום זאב גלילי)

ראה המעמד בו התקדש התקווה
מפעל חייו של אליהו הכהן