שפת יידיש בין צחוק לבכי

המבקר דן מירון, במסה שלו " הם צוחקים אני בוכה" , אומר כי בתרבות הישראלית נחשבת היידיש שפה " מצחיקה" . כל אמירה ביידיש מבדחת, בלי קשר לתוכנה.

דן מירון (צילום:זאב גלילי)

דן מירון (צילום:זאב גלילי)

דן מירון צילום: זאב גלילי

היחס הזה ליידיש, אומר מירון, נועד להשיג את אחת ממטרותיה של התרבות העברית הציונית. והיא: להציב חיץ ברור בין הוויית החיים הישראלית לבין הוויית החיים הגלותיים.

הישראלי המצוי נבער בכל הקשור ליידיש ולתרבותה. הוא לא יודע שזו שפה שדיברו בה רוב היהודים בעולם במשך כאלף שנים. הוא גם לא יודע שמסוף המאה ה-19 ועד פרוץ מלחמת העולם השניה נוצרה תרבות יידיש חילונית, בעלת עוצמה אדירה: עיתונות, תיאטרון, ספרות. לשפה זו תורגמו התנ" ך ומיטב הספרות העולמית.

הלכתי לדבר עם אדם שהיידיש בשבילו היא עדיין שפה חיה ובכלל לא מצחיקה. הוא ישראלי חילוני שברחוב הוא מדבר עברית צחה אך בבית הוא מדבר יידיש. הוא צוחק בשפה הזו וגם בוכה, כותב ויוצר מוסיקה. זהו דניאל גלאי, מוסיקאי בעל מוניטין בינלאומי, העומד בראש אגודת סופרי ומשוררי יידיש בישראל.

צוחק,בוכה וכותב מוסיקה ביידיש. דניאל גלאי (צילום: זאב גלילי)

צוחק,בוכה וכותב מוסיקה ביידיש. דניאל גלאי (צילום: זאב גלילי)

הסיבה המיידית שהביאה אותי אליו היא החלטת אונסקו להכריז על ה-21 בפברואר כעל יום בינלאומי לשפת-אם. גילאי וחבריו החליטו שביום זה ייצאו לצמתי הרחובות בזקניהם ובצעיריהם (המעטים) ויניפו כרזות הכוללות את יסודות הפונטיקה היידית. וכן טקסט קצר ביידיש האומר: אנו אוהבים את המאמע-לשון (שפת אם) שלנו שפתנו היפה והיקרה …"

דניאל גלאי הוא כמו אדם שהגיע אלינו מן העבר בתוך מינהרת הזמן. התרבות היהודית-חילונית של מזרח אירופה כלתה בעשן המשרפות. אך חלק ממנה נותר והמשיך לשגשג בארגנטינה. בראשית המאה העשרים היגרו מיליוני יהודים ממזרח אירופה אל המערב, רובם הגיעו לארצות הברית ומיעוטם לדרום אמריקה. בארצות הברית הגדולה והרב תרבותית התפזרו היהודים לכל עבר.

בדרום אמריקה המשיכו הקהילות היהודיות (שבארגנטינה בלבד מנו כחצי מיליון נפש) לקיים את התרבות היידית של מזרח אירופה עשרות שנים. קמו בתי ספר ששפת הלימוד בהם יידיש, היו שניים או שלושה עיתונים יומיים גדולים ועוד כחצי תריסר כתבי עת, ספריות, מוסדות קהילה.

דניאל גלאי נולד בבואנוס איירס בשנת 1945. בילדותו המוקדמת למד     ב"חדר" אבל כשבגר למד בבית ספר יסודי ותיכוני יהודי. מגיל 5 התחיל ללמוד פסנתר וגמר קונסרבטוריון. עלה לארץ בשנת 1965, כשהיה בן 20, והצטרף לקיבוץ להבות הבשן. כאן המשיך בלימודיו המוסיקליים ולמד אצל אמנים דגולים, יהלי וגמן ואריה ורדי. למד קומפוזיציה באקדמיה למוסיקה, עשה מאסטר בשיקגו ומאז הוא כותב ומבצע מוסיקה מודרנית ובצידה מוסיקת כליזמר. " בשבילי", אומר גלאי, " לכתוב מוסיקת כליזמר זה כמו להתפלל" .

" היידיש לא מתה" , אומר לי גלאי. כיום יש "יידישיזם חדש" המבקש לחזור לא רק לשפה אלא למקורות היהודיים. יש דור חדש שמתעניין ביידיש, כי כל האיזמים למיניהם שבקו חיים. לפני 15 שנה ההשתייכות המפלגתית נתנה לך מסגרת קהילתית תרבותית. זה כמעט ונמחק. הנוער מחפש משהו עמוק יותר. משרד החינוך משתמש במושג חיפוש שורשים וזה לא רציני. אנו לא מדברים על חיפוש שורשים אלא על בניית זהות על שילוב בין זהות היסטורית ומקומית. זה קיים פה בארץ. הפוטנציאל של היידיש הוא אדיר. זהו ניגון המביע עולם שלם של רגשות וניואנסים.

שיחתנו נסתיימה באופטימיות אך גם מעט בעצב. המפעל הזה של אונסקו דומה שנועד לתמוך משהו בשפות נכחדות. סקרים בינלאומיים מלמדים שעד סוף המאה ה-21 ייכחדו כ-6800 שפות אנושיות. יש שפה בסיביר של שבט הצ'ולים שמדברים בה קומץ אנשים, כולם מעל גיל 45. יש היום בעולם 345 שפות שמספר הדוברים של כל אחת מהן מגיע לכמה עשרות. יש שפות שדוברים בהן עשרה אנשים ויש שפה שיש לה רק דובר אחד.

האם זה הגורל המצפה ליידיש? אולי כדאי לסיים בחיוך. בשביס זינגר אמר בנאום שנשא אחרי שקיבל פרס נובל כי היידיש החלה למות לפני כאלף שנים ובעוד אלף שנים גם כן יגידו שהיא עתידה למות.

נאומו של הסופר היידי בשביס זינגר לאחר שקיבל פרס נובל

ראה איך השפיע הערבית על היידיש ואיך היידיש השפיעה על העברית

פורסם בקטגוריה יידיש, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות בנושא שפת יידיש בין צחוק לבכי

  1. פינגבאק: אילו בחרנו בנשיא בעל עבר פלילי | היגיון בשיגעון

  2. פינגבאק: מה פרוש המלה יענטע ביידיש | היגיון בשיגעון

  3. פינגבאק: אוי אוי אוי, אומר האלוף יאיר נוה בעקבות קרן מור | היגיון בשיגעון

  4. פינגבאק: יאיר נווה כאלוף "אוי אוי אוי" | היגיון בשיגעון

  5. פינגבאק: "השפה בה אנו מדברים אינה עברית אלא ישראלית" | היגיון בשיגעון

השאר תגובה