ההתנתקות ותסמונת " שעיר לעזאזל"

מדוע רבים כל כך אוהבים לשנוא את המתנחלים * מה קרה לחברה הישראלית הרואה ב" כיבוש" סיבה לכל מכאוביה * איך להסביר את התמיכה הציבורית בתכנית ההתנתקות המסוכנת וחסרת התכלית * לפסיכולוגים חברתיים יש הסבר: תסמונת השעיר לעזאזל ( SCAPEGOATING )

שעיר לעזאזל - בעיני צייר אנגלי בן המאה ה-19 ויקישיתוף

תכנית ההתנתקות לא הייתה נולדת ולא הייתה מגיעה לשלב אליו הגיעה לולא נהנתה מתמיכה ציבורית רחבה.

התמיכה הזו אמנם נזילה. ייתכן שמסע שכנוע, או אירוע לאומי טראומטי, ישנה אותה. כפי שקרה במשאל מתפקדי הליכוד. כפי שקרה לא פעם אחרי פיגוע גדול. אך עובדה היא שכרגע חלק גדול מן העם קיבל את התפיסה ש" סיום הכיבוש" הוא מטרה לאומית ראויה, וכי המתנחלים הם המכשול בפני השגת מטרה זו.

גם הסכם אוסלו זכה להסכמה עממית בראשיתו. אבל אז ניתן היה להסביר את ההיגיון מאחורי הסכמה זו. העם היה עייף משנים של מלחמה וטרור. ההסכם הבטיח שלום ושגשוג. קל היה להתפתות לאשליותיו.

לא כך עכשיו. אין לתכנית ההתנתקות שום בסיס רציונאלי. גם חסידיה המובהקים אינם מבטיחים שהיא תביא שלום או הפסקת הטרור. הישרים שבהם אפילו מודים שההתנתקות עלולה להגביר את הטרור.

אף על פי כן זוכה התכנית לתמיכה רחבה. אחרת לא היה שרון מעז להעלותה. אפשר להוכיח זאת מאירוע הקשור בתקופת יצחק רבין ז" ל. רבין בדק אפשרות לפנות את חברון בעקבות ברוך גולדשטיין. הוא חזר בו, לאחר שסקרי דעת קהל העלו שרוב הציבור מתנגד לפינוי.

מה הוא ההסבר להסכמה הציבורית לתכנית ההתנתקות, למרות היותה חסרת שחר ומסוכנת?

מחפשים אשם

יש לכך הסבר בתחום הפסיכולוגיה החברתית. הוא קשור למושג

SCAPEGOATING ובעברית " תסמונת שעיר לעזאזל" .

בספרות המחקרית מתוארת התסמונת כתהליך פסיכולוגי-חברתי שבו קבוצת אנשים מסירה מעל עצמה את האחריות למציאות שבה היא נתונה ומטילה אותה על קבוצה אחרת. הסרת האחריות באה לביטוי ביחס של עוינות, כעס, שינאה, הטלת האשמות ונידוי.

תסמונת השעיר לעזאזל מוסברת בכך שהקבוצה המאשימה סובלת מרגשות אשם, תוקפנות, ובעיקר תסכול. היא מחפשת שעיר לעזאזל בלי להיות מודעת לכך, תוך הכחשה עצמית. השעיר לעזאזל משמש מעין מנגנון הגנה לקבוצה המאשימה מפני תחושת חוסר האונים שהיא חשה.

המאפיין את התופעה הוא היותה בלתי רציונאלית. השעיר לעזאזל מואשם באחריות לדברים והיפוכם.

השעיר לעזאזל הוא בדרך כלל קבוצת מיעוט: יהודים, שחורים, צוענים, קומוניסטים, קפיטליסטים, נשים, מכשפות, צבעונים, לבנים, עניים, עשירים וכו".

החברה הישראלית ידעה בהיסטוריה הקצרה שלה שורה ארוכה של שעירים לעזאזל : חרדים (הם טפילים, סוחטים כספים, כופים חוקים דתיים, משתמטים מצה" ל); עדות המזרח (מרוקאי סכין, אלימים, עצלנים, פרימיטיבים); עולים מרוסיה (לוקחים את כל המשרות, מתבדלים, אינטליגנטים, לא יהודים); אתיופים, גרוזינים, ועוד ועוד.

האחרונים ברשימה הם המתנחלים ואין צורך לפרט במה הם מואשמים.

באין חזון ייפרע עם

איך הפכו המתנחלים שעיר לעזאזל?

הדבר קשור בתהליכים חברתיים ואידיאולוגיים שעברו על החברה הישראלית. בשנותיה הראשונות של המדינה היו בארץ שבטים רבים לא פחות מאשר היום. היו דתיים וחילוניים, ימניים ושמאליים, אשכנזים ובני עדות המזרח, עניים ועשירים. אבל הייתה אחדות מטרה. זכר השואה היה טרי, כמו גם זכר הגלויות. לא כולם ידעו על פה את כתבי הרצל ומכס נורדאו, אך המטרה הציונית הייתה נחלת הכלל.

השבר הגדול בא לכאורה בעקבות מלחמת ששת הימים ו"הכיבוש" . אך התהליכים שהביאו לשבר החלו קודם לכן. מחד, התברגנות החברה הישראלית שהפכה מחברה חלוצית לחברה נהנתנית. מאידך, אובדן ההגמוניה של תנועת העבודה הציונית כנושאת הדגל. החזון הציוני הלך ודהה ולמרכז השיח הציבורי התקשורתי חלחלו רעיונות אנטי ציוניים של השמאל האנטי ציוני. השמאל הזה היה קיים בשולי התנועה הציונית מראשיתה. אך החלל הריק שהותירה התנוונות מפא" י ההיסטורית אפשרה את עלייתו למרכז הבימה הציבורית. אמנם גם היום התפיסות האנטי ציוניות (שהפכו לפוסטציוניות) הן נחלת מיעוט מבוטל. אך מיעוט זה נמצא באליטות התרבותיות, הכלכליות והתקשורתיות וככזה השפעתו על התודעה הציבורית רחבה.

בהעדר החזון הציוני התפורר הגורם המלכד של החברה. האויב הערבי, שהיה בעבר גורם מלכד (כי נתפס כסכנה קיומית), הפך להיות גורם מפורר. מחד, הייאוש מכל סיכוי לפתור את בעיית ההתמודדות עמו. מאידך האופיום של פתרונות השווא של " תהלך השלום" ו" צריך לדבר" והחרדה של " מה יהיה הסוף" .

על רקע זה כמה פשוט לומר שהכיבוש אשם והמתנחלים אשמים במצב.

עינב גלילי: למה אני שונאת אותם

" …היכולת שלי לראיית מתנחלים כבדים היא מאד מוגבלת. אני יכולה לשבת מולם ולשנוא, ועם הזמן זה רק מחמיר. שיעברו דירה, שיקבלו פיצויים נדיבים מאד, יגיעו המאכרים ויאללה, נגמר. התוצאה של ההיאחזות הזאת נראית לי שואתית" .

(כוכבת הטלוויזיה עינב גלילי, נכדתו של ישראל גלילי, ממניחי היסוד להתישבות ביש" ע, בראיון למיכל קפרא במעריב).

" שישאלו את השכנים הערבים"

" אם מישהו באמת עד כדי כך לא שפוי שהוא רוצה להתחיל פה מלחמת אחים הוא מוזמן לנסות. הוא עתיד לגלות שהיא תהיה קצרה במיוחד. הממלכה הישראלית נוטה באופן מסורתי לגמגם לא מעט לפני שהמלחמות שלה מתחילות. אבל כשהן מגיעות היא נוהגת להפגין יעילות תכליתית. אם הם לא מאמינים לזה שישאלו את השכנים הערבים שלהם" .

(יאיר לפיד בידיעות)

 ירי כדי לפגוע

" צריך להבהיר כבר עכשיו, שאנחנו נילחם בכל האמצעים באלימות של מתנחלים קיצונים. כולל הגנה עצמית בכל המובנים. ואם לא תהיה ברירה, אם חס וחלילה יכריחו אותנו, ניאלץ לפתוח באש… צריך יהיה לירות באוויר. אחר כך לירות כדי לפצוע. ובמקרה אחרון, כמוצא אחרון, צריך יהיה לשתק אותם באמצעות ירי-כדי-לפגוע" .

(ח"כ אבשלום וילן בראיון ל" הארץ" )

" אפילו שפך דם"

" מה שחסר בשעה זו הוא מטה פינוי בראשות אלוף מוכשר ומנוסה, שירכז יחידות מאומנות היטב למשימה ייחודית זו, שיעדה לא רק לנצח על הפינוי, אלא להתמודד נגד כל פרובוקציה שנועדה לגרור את צה"ל למלחמת אזרחים, אפילו זה יהיה כרוך בשפך דם." (יואל מרכוס, " הארץ" )

==================================================

ראה רקוויאם לחלוציות בעידן הפוסט ציוני

 

פורסם בקטגוריה אבטואנטישמיות, התנחלויות, התנתקות, פסיכולוגיה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

השאר תגובה